האינסולין הפיוני (שנלקח מהפה) עדיין אינו יעיל.

10 באוגוסט 2000
השימוש באינסולין הניתן באמצעות הפה אינו מסייע להפחית את תהליך השמדתם של תאי בטא שהם התאים מיצרי האינסולין שבלבלב. תהליך השמדת התאים מחולל בסופו של דבר את הסוכרת ובפרט זאת התלויה באינסולין והנפוצה בעיקר אצל ילדים וצעירים.
מסקנה זאת עולה ממחקר שפורסם בגיליון האחרון של לנצט מדיקל ז'ורנל . מחלת הסוכרת הינה כידוע בלתי הפיכה ומטופלת בהזרקות אינסולין למי שלבלבו איבד את יכולתו להפיק אינסולין. לסוכרתיים האלה ההזרקות מהוות מטרד של ממש בשגרת האיזון ואינסולין פיוני עשוי להוות אלטרנטיבה אינסולינית נוחה ויעילה.

הניסויים הראו כי שימוש באינסולין פיוני מעכב את הרס תאי הביטא אצל עכברים. אולם לגבי בני האדם אין בטחון במסקנה זאת, כך אומרת ד"ר לוסי צ'אלויס ושותפיה למחקר מהמכון האנדוקרינולוגי של ננט, צרפת. עד כה לא אושר לשימוש כל סוג של אינסולין שאינו ניתן בהזרקה, ואינסולין פיוני נהרס במיצי הקיבה עוד בטרם הגיע למערכת הדם.
המחקר הקיף 131 סוכרתיים בתחום גילאים שנע משבע ועד ארבעים, כולם מאובחנים כסוכרתיים התלויים באינסולין לא יותר משבועיים לפני תחילת הניסוי. התוצאות לא היו חיוביות כאמור וההסבר שניתן ע"י החוקרים הוא שהמינון לא היה מספיק. הסבר נוסף לחוסר ההצלחה הוא בהרס האינסולין במיצי הקיבה למרות מעטה הג'לטין שנועד להגן על האינסולין בדרכו דרך הקיבה ועד למעיים.
הסיכום של ד"ר צ'אלויס מעלה את הצורך במחקרים נוספים שהבהרת קביעת מנון האינסולין, אפשרויות העברת האינסולין למעיים ושילוב האינסולין עם חומרים נוספים למאבק בהשמדת תאי הביטא של הלבלב. אדווין גייל מאוניברסיטת בריסטול באנגליה מעלה ספק האם נכון היה להשתית את הניסוי על סוכרתיים חדשים שהיו ממילא חייבים בהזרקות אינסולין, דבר שסיבך את התוצאות או את הסקת המסקנות. גם הוא מציין שעיקר הקושי היה בקביעת המינון, אבל הרעיון הוא טוב מכדי לנטוש אותו.

הערות העורך:
הקושי בקביעת המינון הוא כפול. ראשית לא ניתן להעריך את כמות האינסולין המגיעה בסופו של דבר למחזור הדם ומכאן גם לפעילות שניתן למדוד את השפעתו (לעומת הזרקה שבה כמות האינסולין מדודה ומדויקת לחלוטין). כ"כ היות והניסוי נערך בסוכרתיים תלויי אינסולין, אין להם מנוס מלהשתמש באינסולין בהזרקה כך שקיים בלבול בהבחנה ובהשפעת האינסולין הפיוני או המוזרק. לא ניתן למנוע מסוכרתיים תלויי אינסולין לאורך זמן, ולכן יש קושי בביצוע ניסויים ארוכי טווח על סוכרתיים המקבלים אינסולין ממקור אחר.
הניסוי נערך על סוכרתיים תלויי אינסולין שאובחנו עד שבועיים לכל המאוחר ממועד הניסוי וזאת במטרה להיות בסמוך ככל שניתן לתהליך הרס תאי הבטא וגרם לסוכרת. הקירבה לתהליך זה מקורה ברצון לצפות על השפעה כלשהי להאטת הרס התאים, שהרי אפשר גם שתהליך זה עדיין לא הושלם. אצל סוכרתיים ותיקים לא ניתן כבר למצוא עדות לתהליך הרס התאים.

פרומקין מאיר, "מ-טוק", האתר בעברית לסוכרתיים.