רפואה שיקומית: ראיית הגוף כמכלול
בתהליך שיקומי מלא ישנה התייחסות לכל מערכות הגוף החיוניות. הצלחת השיקום מותנית בטיפול בשורש הבעיה ובהפחתת הכאב
הרפואה השיקומית הולכת ומתפתחת בעולם כולו ובעולם המערבי בפרט. התחום מפותח בעיקר במקומות כמו מדינת ישראל, אשר עברה מלחמות רבות ונושא הנכות מקושר גם לנושאים של צבא ובטחון. זו אחת הסיבות שמושקעים תקציבי עתק בפיתוח טכניקות רפואיות וניתוחיות, טיפולים תרופתים ושיטות שיקום שונות שיאפשרו שיקום משמעותי ככל האפשר. מהתפתחות רפואית חשובה זו אמורה להנות בסופו של דבר האוכלוסייה כולה.
מן העבר השני קיים קונצנזוס כי במקרים רבים, לעתים לאחר שהמטופל נותח מספר פעמים, אין יעילות לניתוחים נוספים; נהפוך הוא, חזרה לתפקוד יכולה להיות רק באמצעות טיפולים משקמים כמו פיזיותרפיה לסוגיה, ריפוי בעיסוק וכד'. גם הטיפולים התרופתיים בהקשר זה אינם מהווים מענה שיקומי, אלא בעיקר טיפול בהפחתת כאבים, תהליך אשר במקרים רבים אינו תורם למהלך השיקומי אלא סותר אותו.
דווקא כאן כאשר צריך להפשיל שרוולים ולגשת לטיפול השיקומי האמיתי, נכשלת המערכת הרפואית ביכולת להציע למטופלים מענה אמיתי שיאפשר להם חזרה לתפקוד ולאיכות חיים טובה. באופן כללי ניתן לומר כי קיימים שני כשלים מרכזיים בטיפול בבעיות שיקומיות. כשלים אלה אינם מתייחסים למרכז מסויים, גורם מבטח או אפילו לרפואה הציבורית בכללותה, אלא לתפיסה השיקומית הנהוגה בכללותה.
לאחר חזרת המטופל לקהילה מוקצים לו בדרך כלל במקרה הטוב שעות טיפול ספורות בכל שבוע, וגם זאת לזמן מוגבל בלבד. כמו-כן, ברוב המרכזים ואצל רוב המטפלים נעשה שימוש במספר מוגבל ומצומצם של טכניקות טיפוליות, אם בשל חוסר בידע של המטפלים על טכניקות יעילות, שיקולי תקציב וכד'. 
הבנת העיקרון המרכזי שבו פועלת הרפואה השיקומית תאפשר לנו להבין בקלות את הביקורת על המצב הקיים כמו גם את האלטרנטיבה המוצעת. שיקום רפואי פועל על מנת לפתח בחזרה תפקוד שנפגע באופן משמעותי, ובמקרים אחרים לעקוף חוסר תפקוד כרוני במקום אחד בגוף באמצעות פיתוח של תפקוד במקום אחר שיתן את אותו מענה. לדוגמה, אדם שישב על כסא גלגלים ונותח, שכב באשפוז מספר חודשים וסובל מניוון של שרירי הרגליים. חזרה להליכה דורשת טיפול שיקומי בחיזוק השרירים, לימוד מחדש של התנועות ופיתוח מחדש של מערכות השרירים על מנת שהמטופל יצליח ללכת. תהליכי חיזוק שרירים מנוונים ובניית שרירים הם ארוכי טווח ודורשים השקעה רבה וזמן לא מבוטל.
טעות נוספת היא הקישור הכמעט אוטומטי של רפואה שיקומית לפציעות ולנכויות הנובעות מטראומות (פציעות וכו'). אין ספק כי מחלקות השיקום בבתי החולים עושות עבודת קודש בלימוד קטועים כיצד לחזור ולתפקד ובהחזרת נפגעים למעגל איכות חיים סביר ככל האפשר. אולם הרפואה השיקומית מסוגלת לתת מענה מצויין במקרים יום-יומיים יותר; לדוגמא, לאנשים הסובלים מבעיות מפרקים קשות (ברכיים, כתף, מרפק וכו') לעתים על סף ניתוח אחרי שנים של סבל, ניתן לבנות תוכנית טיפולים שתאפשר חזרה לתפקוד והפחתת הכאב. במקרים אחרים אנשים הסובלים מכאבי גב לאורך זמן, במקרים רבים על רקע איבר פגוע בצד אחד ויצירת עיוות ביומכני, ניתן לחזק את השרירים בצד הפגוע, להחזיר את האיזון הביומכני ולהציע פתרון אמיתי להפחתת הכאב לאורך זמן.
גישה שיקומית אמיתית, החותרת להחזרה של המטופל לתפקוד איכותי ככל האפשר ולהפחתה אמיתית של הכאבים, היא גישה הפועלת לתיקון אמיתי של העיוותים שנוצרו ולא מסתפקת בתרופות כימיות ובפעולות שכל ייעודן הפחתת הכאב בטווח הקצר.
גישה שיקומית חייבת לפעול באמצעות מספר עקרונות מרכזיים:
א. תפיסת הרופא השיקומי כגורם מטפל בחולה ולא רק כגורם מאבחן - אין תחליף לידיים טובות של רופא שיקומי, לא על חשבון הפיזיותרפיסטים אלא בנוסף לטיפול שלהם.
ב. טיפול אינטנסיבי בטכניקות שונות, המסייע ביצירת תהליך ריפוי מואץ של מערכות הגוף; טיפול כזה יאפשר שינויים מתגברים מעצם העובדה שהגוף נמצא כל הזמן בתהליך של ריפוי.
ג. שילוב של טכניקות טיפול שונות, מוכחות ויעילות המותאמות לצרכים המשתנים של החולה. הרפואה השיקומית יודעת להציע מגוון של שיטות, חלקן ידניות, חלקן באמצעות גירוים חשמליים, לייזרים נמוכי עוצמה, רפואה סינית וכד'.
ד. הקשבה למטופל, ביצוע הערכות מצב תכופות והתאמה של הטיפול לתגובות המשתנות של הגוף. יש לציין כי קיום של דיאלוג מתמשך עם המטופל הן ברמת השיחה והן בניתוח מתמיד של תגובות הגוף הוא תנאי הכרחי להצלחת הטיפול.
ה. תמיכה רגשית בחולה ויצירת סביבה טיפולית מנותקת מחיי היום יום המאפשרת למטופל להתרכז בריפוי.
ו. התייחסות רופא שיקומי לכאב היא התייחסות מורכבת וכוללנית. מחד, חובה על הרופא להתייחס לכאב ולהפחית את הסבל של המטופל, יחד עם זאת אחריותו העיקרית הינה לזהות ולטפל במקור הכאב. על כן טיפולים המתמקדים בהפחתת כאב בלבד יש בהם כדי להזיק לחולה מכיוון שככל שהטיפול יעיל יותר, החולה מודע פחות לעובדה שמתרחשים בגופו תהליכים מזיקים. הדבר שקול לפירוק של מנורת אזהרה מהבהבת במקום לגשת ולבדוק מה גרם לה להבהב.
התהליך השיקומי מבוסס על ראיית הגוף כמכלול שלם; תפיסה לפיה כל מערכות הגוף נשענות זו על זו ופועלות בתיאום. בניגוד למקובל במערכות שונות, על פיו מתמקד הטיפול בעיקר באיבר הפגוע, יש לפעול בו זמנית על כל מערכות הגוף החיוניות: השלד, השרירים, המפרקים, מערכת הדם, מערכת הנשימה, לימפה ומערכת העצבים.
שיטת הטיפול מאפשרת לעקוף ולעצור את תהליכי השחיקה באיבר הפגוע על-ידי חיזוק והעברת העומס אל מערכת השרירים הסביבתיים ובכך גם למנוע את הכאב. יתרה מכך באופן זה אנו גורמים לחיזוק מכלול התפקודים תוך המרצת מערכות החיסון ועידוד יכולת הריפוי הטבעית של הגוף ומחזירים תפקודים שאבדו במהלך השנים עקב מחלה, פציעה וכו. כתוצאה מכך חל שיפור ניכר לא רק בבעיה בעטיה הגיע המטופל לטיפול, אלא שיפור בכל מערכות הגוף החיוניות - זו מהותה של רפואה שיקומית אמיתית.
פרופ' יורם קופרט הוא מומחה ברפואה שיקומית, בעל נסיון של עשרות שנים בתחום השיקום ומנהל המרכז לרפואה פיזיקלית ושיקומית בפיזה איטליה.
בואו לדבר על זה בפורום רפואת שיקום ושיקום אסתטי.
