סטרס: מורידים את מד הלחץ

(0)
לדרג

מנגנוני התמודדות עם לחץ עזרו למין האנושי לשרוד, אבל מערכות הגוף מתקשות לעמוד בעומס החיים המודרניים. משחררים לחץ

מאת: ד"ר ארנון לוי

אתם קמים בבוקר ושומעים בחדשות על הפצצת יעדי מחבלים בתגובה על הפיגוע של אתמול. אתם שומעים על התרחבות האבטלה ועל פקקי תנועה בדרך למקום עבודתכם. עליכם לנסוע בזהירות, שלא תיפגעו חלילה בתאונה ותגיעו לאשפוז, כיוון שבתי החולים הודיעו שמלאי התרופות מתקרב לקו האדום. בעבודה מודיעים על צמצומים והמנכ"ל כועס כי לא עמדתם ביעדים שנקבעו להצגת תוכנית העבודה. אין טעם להמשיך ולהעכיר את מצב רוחכם בתיאור מצבי הסטרס המצטברים לאורך היממה, הם מוכרים לכולנו.

אין חולק על כך שאין כיום הרבה מקומות על הפלנטה שבהם רמת הסטרס משתווה לרמתה בארצנו. פיגועים, אינתיפאדה, מיתון, אבטלה, חוסר ודאות כלכלית ואישית, וזאת בנוסף לאווירת אלימות בחברה, במשפחה, בכבישים, ובבתי הספר - יוצרים רמת סטרס כמעט בלתי נסבלת. בנוסף לכך, בחברה הישגית ומשתנה ללא הרף כמו שלנו, מצפים מכם, ואתם בוודאי מצפים מעצמכם, להצליח תמיד בהתמודדות עם בעיות בקריירה, בזוגיות ובהורות, וציפיות אלה כשלעצמן מייצרות סטרס ללא הרף.

אם פניתם לקרוא מאמר זה, סביר להניח שמדי פעם שאלתם את עצמכם "לאן נוליך את הלחץ הזה?" אנשים אחרים, מרבית האוכלוסייה כפי שנמצא במחקרים רבים, אינם מודעים לעוצמת הלחץ המצטבר המופעל על המערכת הגופנית-נפשית שלהם. גם אלה שמחשיבים את עצמם לחזקים ובלתי פגיעים ללחץ (וזכורה אמרתו הידועה של ראש ממשלתנו הקודם ברק "אני אינני לחיץ") אינם מודעים לשמות שהסטרס עושה בהם מדי יום ביומו.

סטרס אבולוציוני

עד לשנים האחרונות נהגו להתייחס לסטרס כאל מטרד חולף, מצב של מתח, עייפות, לחץ בראש או אי שקט פנימי. התייחסו לזה כאל סממן לחיים המודרניים, לתסמונת מנהלים, או כאל בן הלוויה הבלתי נמנע של ההצלחה החברתית.

נכון אומנם שהסטרס הוא בן לוויה בלתי נמנע של החיים המודרניים, אולם למעשה במקורו הוא תגובה ראשונית של מרכזים פרימיטיביים במוח שהופעלה אף אצל אבותינו הקדמונים. הסטרס הוא תגובה למצב שנתפס על ידי המערכת הגופנית-נפשית כמצב של איום קיומי והוא מופיע גם אצל בעלי חיים בטבע, למשל: זברה שבורחת מלביאה רעבה מצויה בסטרס גבוה ביותר שמאפשר לה לגייס כוחות עילאיים ובלתי שגרתיים בכדי לשרוד. או אם תחשפו את חיית המחמד שלכם, חתול סיאמי למשל, לכלב דוברמן זועף, תבחינו שהוא מנסה להיעלם מהמקום, שערותיו יסמרו, הוא ינהם ויפעל בכל האמצעים הקיצוניים ביותר שהעניק לו הטבע להתמודדות עם הגורל המר שמצפה לו משיניו חסרות הרחמים של הדוברמן. אם תבצעו בדיקה של המערכות הפנימיות תגלו אצל החתול, בדיוק כמו אצלנו, פעימות לב מהירות, עלייה בלחץ הדם והפרשת הורמוני סטרס: אדרנלין, נוראדרנלין, דופאמין, ובעיקר קורטיזול. הורמונים אלה גורמים לגיוס חירום של כל מערכות האורגניזם להתמודד עם סכנה קיומית.

החיים בג'ונגל סמלי

אנחנו רואים אם כן שהסטרס אינו סתם תגובה מרגיזה אלא פונקציה חיונית לשימור ולהתגוננות במצבי סכנה. איפה אם כן הבעיה? הבעיה היא בכך שהאבולוציה והברירה הטבעית הכשירו אותנו להתקיים בטבע, בסוואנה או בג'ונגל, שבהם הסכנות הקיומיות הן אמיתיות. האדם יצר ציוויליזציה שמחליפה את החיים בטבע: ההתמודדות במקומות העבודה, באוניברסיטאות, במערכות הפוליטיות והחברתיות, בחברות היי-טק, בתוך המשפחה וכיו"ב מחליפה בחברה המודרנית את ההתמודדות הקיומית בטבע. האדם חי בג'ונגל סמלי שבו האגו שלו הופך להיות תחליף לאורגניזם הקיים בטבע. אדם שבחברה יוקיעו אותו כלוזר, ימתחו עליו ביקורת חריפה או ילגלגו עליו, ירגיש מבוכה או בושה והאגו המאוים שלו יגרום לגוף להפעיל את אותן מערכות חירום כאילו הוא נמצא בסכנה קיומית ממשית. הבעיה היא של חוסר התאמה בין המערכות הביולוגיות שלנו לבין הצרכים של החיים בציוויליזציה.

אדם המצוי בעיצומו של משבר בנישואיו זקוק למשאבים גופניים ונפשיים רבים, אך הוא אינו זקוק לתגובות ההורמונליות, הנירולוגיות והמטבוליות שמתעוררות אצל אדם שנופל דרך חור בקרח לתוך הים הקפוא, למרות שאלה בדיוק התגובות שתתעוררנה. הפעלת מערכות החירום של גופנו פעמים רבות ביום גורמת לשחיקתנו הגופנית-נפשית. בנוסף לכך, לא זו בלבד שמערכת החירום שלנו אינה מסייעת לנו לשמור על תקינות המערכות הביולוגיות-פסיכולוגיות לאורך זמן, אלא היא גם פוגעת בתפקודנו. הגברת קצב הלב, שמיועדת להזרים דם רב יותר לשרירים, מתאימה למצב של סכנה קיומית, אך כאשר נהיה בעימות עם עמית לעבודה היא תגרום לנו להתנהגות אימפולסיבית, ליותר דם בשרירים לפחות דם במוח, ולהפרשת הורמונים שיפגעו בכושרנו להתמודד עם הסיטואציה בצורה אופטימלית.

הלחץ הוא כמו רעל

מצבים אלה שוחקים בהדרגה את גופנו ונפשנו וגורמים לנו להתבלות ולהזקין לפני הזמן. חוקרי לחץ מודרניים טוענים שהלחץ הוא כמו רעל שמטפטף בשיטתיות בתוך הגוף ופוגע בכל מערכותיו וגורם למקרי מוות פתאומיים (כמו התקף לב) או הדרגתיים (כמו התפתחות מחלות כרוניות, כיבי קיבה, זיהומים ויראליים או סרטן) בעקבות השחיקה במערכת החיסונית ובשאר מערכות הגוף. בנוסף לכך, קיים מחיר נפשי המתבטא בחוסר שקט, מצבי חרדה, וחוסר הנאה מהחיים. המנגנון הפנימי הבלתי מודע שלנו שנתקל בתגובות חירום של גופנו מפרש אותן כמצבים מסכני חיים וגורם לנו לפעול בהתאם, גם אם בהכרה המודעת שלנו ברור לנו שאיננו פועלים נכון.

יתרה מזאת, בדרך כלל אנשים נוטים לפעול בצורה פרדוכסלית במצבי לחץ: הם נוטים להוסיף חטא על פשע בכך שהם מעשנים, זוללים, שותים אלכוהול, קפה או מעשנים סמים להקל על הלחץ ובכך גורמים לעצמם נזק נוסף.

בעיה נוספת הקשורה לסטרס היא, שככל שאנו נתקלים יותר בסטרס, איננו מתרגלים אליו כפי שיאמר לנו לכאורה השכל הישר אלא להיפך, ככל שניתקל יותר בסטרס נהיה פחות ופחות עמידים אליו והמערכת הגופנית-נפשית שלנו תישחק יותר ויותר מהר. נמצא גם במחקרים שנעשו לאחרונה, שחלים שינויים בפעילות ובמבנה המוח אצל בעלי חיים שחשופים ללחץ מתמשך ושגורמים להחרפת תגובת הלחץ כאשר חל אירוע מלחיץ חדש. גם השכל הישר מסביר לנו תופעה זו: אנשים או בעלי חיים שנחשפו הרבה פעמים למצבים מאיימים ייעשו יותר "פחדנים" או בעלי סף גירוי נמוך יותר. מי שעבר טראומה ייעשה יותר קופצני ומפוחד עקב הפרשה גבוהה של הורמוני חירום. ההיגיון האבולוציוני של תגובה זו הוא ברור: בעל חיים כלשהו שמתקיים בסביבה בעלת איומים רבים חייב להפעיל את מערכות החירום שלו בכדי לשרוד. הוא חייב להיות יותר "פחדן" כלומר זהיר יותר בכדי לשרוד טוב יותר.

זמן רגיעה

האבולוציה הכשירה אותנו לשרוד במצבי חירום, שאלמלא כן הוא לא היינו מגיעים הלום והיינו נכחדים במהלכה, אך להפעלת מנגנוני החירום יש מחיר כבד. האבולוציה הביאה כביכול בחשבון שמצב סכנה הוא סביר פעם ביומיים שלושה ולכן "שווה" לבעל החיים לשלם מחיר עבור הישרדותו. אך עדיין לא נוצרה החיה שתוכל להתמודד בהצלחה עם מצבי לחץ רבים ויומיומיים מבלי שתשחק במהירות את המערכת הגופנית-נפשית שלה, גם לא האדם עם כל תחכומו.

מה עושים אם כן להתמודדות טובה יותר עם מצבי הסטרס? את השיטות המקובלות להפחתת לחץ ניתן לחלק לשלוש קטגוריות:

^^שיטות שיוצרות הרגעה^^: למשל מדיטציה לסוגיה, ובעיקר שיטות מדיטציה שממקדות התרכזות בגוף, הרפיית שרירים, הרפיה על ידי נשימה, יוגה ותנוחות גוף מרגיעות, או הדמיה מודרכת שבה ניתן לדמיין בעזרת מנחה מקומות מרגיעים. שיטה נוספת בקטגוריה זו היא משוב ביולוגי המאפשר בעזרת מערכת ממוחשבת וחיישנים המחוברים לגוף לבדוק את רמת הלחץ המופעלת על מערכת העצבים האוטונומית ולימוד עצמי של הפחתת רמת הלחץ.

^^טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי^^: הטיפול מחנך את האדם להתייחס לגורמי הסטרס ב"פרופורציה" ולא להגזים בחשיבותם וכן להבין את משמעותם.

^^השכל הישר^^: צרור של עצות פרקטיות שעל כל אדם להתאים לעצמו בהתאם לנטיותיו האישיות. "מלכת" קטגוריה זו היא הפעילות הספורטיבית שמסייעת בדרך כלל להפחתת הסטרס. שיטות נוספות הן: טיפולי שיאצו או מסאז', מוזיקה שאוהבים, הליכה ברגל, ג'קוזי וכו' בהתאם לנטייה האישית של כל אחד. ניתן לסכם שיטות אלה במספר טיפים להתמודדות עם סטרס:

להאט את הפעילות - לבצע פעולות לאט ומתוך ריכוז, לעשות הפסקות בפעילות מדי פעם. כשאנחנו בפעילות "אטרף" או "היפר" רמת הסטרס עולה בקצב מהיר.

בדקו מה מרגיע אתכם: ספורט, מסאז'ים, מקלחת, שיחה עם חבר וכו'.
הרפיות, מדיטציה דמיון של מקום נעים וכו'.
מודעות עצמית וראיית הדברים בפרופורציה.
ראייה אופטימית של הדברים, הומור, תקווה ובכלל חשיבה חיובית.

על ספת המטפל

הדרך האידיאלית להתמודד עם סטרס היא שילוב כמה משיטות אלה עם ייעוץ או טיפול פסיכולוגי קצר. הערך המוסף של שילוב טיפול פסיכולוגי קצר במצבי סטרס הוא בכך שגורמי הסטרס העיקריים אינם גורמים חיצוניים כפי שניתן לחשוב, אלא המשמעות הפנימית הבלתי מודעת שאנו נותנים להם. למשל: אישה המצויה בסכסוך משפחתי עם בעלה סובלת מסטרס גבוה, עצבנות ומתח.

לכאורה הסטרס נובע מהמשבר הזוגי שנוצר בבית. למעשה, אם נחפש את הגורמים העמוקים יותר של הלחץ, נמצא לעיתים קרובות שאווירת העוינות שנוצרה בבית מעוררת אצל האישה חרדה בלתי מודעת מאפשרות של תגובה אלימה מצד בעלה (גם כאשר הוא מעולם לא הגיב באלימות). אצל אישה אחרת יכולה להתעורר למשל חרדת נטישה סמויה (למרות שעקב היחסים המעורערים ביניהם היא מעוניינת בפרידה). לעיתים קרובות נמצא במקרה הראשון אסוציאציות, חלומות, זיכרונות או תמונות המתקשרים לגילויי אלימות וסכנת חיים או, במקרה השני, לדחייה רגשית ובדידות. משמעויות סמויות אלה שהנשים שבדוגמא נותנות למצבן גורמות לא רק לסטרס גבוה יותר, אלא מעוותות את תהליכי החשיבה שלהן וגורמות להן לשיפוט מוטעה ולהחלטות שגויות.

על פי התפיסה הרווחת בטיפולי אנטי-סטרס מתקדמים, יש לנצל את המומנטום שנוצר בטיפול בכדי להפוך את האנרגיות של הלחץ לאנרגיות חיוביות. שינוי התפיסה הפנימית יוצר תובנה חדשה למצב שנתפס קודם לכן כבלתי נסבל. במקום דרך ללא מוצא, הפונה יוכל לראות דרך חדשה שתאפשר לו להפוך את האנרגיה המתוחה לאנרגיה רגועה ויצירתית.

ד"ר ארנון לוי הוא פסיכולוג קליני ופסיכואנתרופולוג, מחבר הספר "מעבר למראה הריקה" שהתמחה ופיתח טיפול במצבי סטרס.

בואו לדבר על זה בפורום התמודדות עם מצבי מתח, לחץ וחרדה.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום