פסיכודרמה לטיפול בהשמנה

כמו במבוגרים כך גם בילדים (במקרים שבהם מקור ההשמנה אינו תוצר של בעיה בריאותית), מקורם של אכילת היתר וההשמנה אינו רעב פיזיולוגי אלא אכילה מתוך צרכים נפשיים, במנגנון שגוי של פיצוי. אין זה סוד שחלק ניכר מהילדים הסובלים מעודף משקל והשמנת יתר סובלים מביטחון ודימוי עצמי ירודים. הם כלואים בתוך מעגל סגור, שבו מחד הם אוכלים כדי להתמודד עם מצבים רגשיים, ומאידך האוכל מעצים מצבים רגשיים אלו ומחמיר עוד יותר את הבושה, הדכדוך והבדידות שהם חשים. ילדים רבים הסובלים מדימוי גוף וביטחון עצמי רעועים הופכים להיות מושא ללעג של חבריהם. הורים רבים שסבלו מהשמנה בילדותם מספרים במרפאתנו: "בזכרוני אני עדיין ילד שמן".

פסיכולוגים קליניים מאוניברסיטת Yale ואוניברסיטת הוואי ערכו סקירה מעמיקה של למעלה מ-100 מחקרים פסיכולוגיים, חברתיים ורפואיים שנערכו ב-40 השנים האחרונות בנושא השמנת ילדים.

החוקרים גילו שהתגרויות, עלבונות והימנעות חברתית גורמים לנזק רגשי משמעותי אצל ילדים הסובלים מהשמנת יתר - וזאת כמובן בנוסף לנזקים הבריאותיים הצפויים להם בעקבות המשקל העודף.

"חשוב לציין כי הנזקים הנפשיים שעליהם מדברים החוקרים נגרמים מהעלבונות שחווים הילדים השמנים ותחושת הקורבן המתפתחת אצלם, ואינם תוצאה של ההשמנה עצמה".

במחקר מעמיק שנערך בשנת 1961 (ונערך שוב בשנת 2003, לאחר 42 שנים) נתבקשו ילדים בני 10 ו-11 להתבונן בשש תמונות של ילדים אחרים ולדרגן על פי סדר עדיפויות בהתאם לשאלה: "עם מי מהילדים הבאים היית מעוניין להתחבר?". בתמונות הוצגו: ילד בכיסא גלגלים, ילד עם קביים, ילד עם יד קטועה, ילד עם פגם בפנים, ילד במשקל ממוצע ללא נכויות בולטות וילד שמן.

בשני המחקרים דורג הילד השמן באופן מובהק במקום האחרון בסדר העדיפויות, ויתרה מכך: הזלזול בילד השמן היה קיצוני יותר במחקר העדכני משנת 2003. "היחס לילדים שמנים", טוענים החוקרים, "מאופיין בבוז אמיתי. הילדים מתויגים כעצלנים, מגעילים, טיפשים ומרושלים, וקיימת הנחה רווחת שעליהם לעשות משהו בנוגע למשקל העודף שלהם. השמנת יתר גובה מחיר גבוה מאוד. לא רק במישור הפיזי, אלא גם בפגיעה ההרסנית בביטחון העצמי ובהיעדר התקווה לשינוי בקרב הילדים".

ההקנטות והנזקים הנפשיים כבדי משקל כשמדובר בילדים שמנים מאוד, אולם הסטיגמות השליליות אינן מנת חלקם הבלעדית של ילדים הסובלים מהשמנת יתר ניכרת. גם בעלי עודף משקל קל סובלים מהקנטות. "לעתים", אומרים החוקרים, "ההקנטות מתחילות במקום היחיד שאמור לספק הגנה מושלמת: בבית".

הפירוש המילולי של המילה פסיכו הוא נפש, ודרמה היא פעולה, כלומר הנפש בפעולה. למעשה הפסיכודרמה היא דרך טיפולית לחקירת בעיות פסיכולוגיות וחברתיות, זאת על ידי השתתפות במשחק של אירועים רלוונטיים מתוך החיים עצמם, במקום רק לדבר עליהם.

הבעיות או הסיטואציות מתוך חייו של המטופל שנחקרות בפעולה או בהתרחשות המשחקית, עשויות לערב את העבר הרחוק או הקרוב של המשתתף, את ההווה או העתיד. מה שאמור לעלות בהתרחשות המשחקית הוא לא רק ההתנהגות החיצונית אלא, ואפילו חשוב יותר, גם האספקטים הפסיכולוגיים של אותם אירועים, כמו למשל מחשבות ורגשות שלא נאמרו או לא בוטאו, מפגשים עם אנשים שלא נוכחים, גילום פנטזיות של מה אחרים אולי חושבים או מרגישים, לתאר לעצמנו אפשרויות עתידיות, ודרכים אחרות להביט בבעיות. בהיבט הזה, פסיכודרמה מכוונת להיות גישה מתקנת או משחררת. חשוב מכך, ההתרחשות המשחקית צריכה להיות מוגשת כאירוע של השתקפות עצמית. כל אלה מבדילים בין פסיכודרמה ובין סוגים תיאטרליים אחרים של דרמה.

הפסיכודרמה משתמשת במספר טכניקות, כגון: כפיל, חילוף תפקידים, שיקוף, מונולוג פנימי ועוד. למרות שפסיכודרמה מתרחשת בקבוצה, היא התפתחה גם לכדי טיפול ביחיד.

הפסיכודרמה מאפשרת לרגש מעבר מהלא מודע למודע, ולמוח - לבחון מחדש ולהשלים בזיכרון את מה שנשכח. היופי בחשיפת הרגש טמון בעובדה שהוא יכול להיחוות כפי שהיה במקור, בעבר, ולהיות מובן מהפרספקטיבה הזאת עוד לפני שהוא עובר עריכה או השלכה כלשהי. זהו למעשה תהליך ההתקרבות, או ההצטרפות, למציאות הפנימית של האדם.

הפסיכודרמה חושפת את הנחבא ומגלה את האמת ביחס לאנשים ולסביבה.

הפסיכודרמה מאפשרת בנייה מחדש של אירוע שהמטופל שואף להגיע אליו. לעתים יכולה להיבנות חוויה מתקנת לאירוע ממשי ומקורי שהתרחש.

הפסיכודרמה כתהליך טיפולי, מראה לנו איך דברים שנשכחו צצים לפתע והופכים נוכחים ב"כאן ועכשיו". בגלל האופי האותנטי והאמיתי של חוויית האירועים מחדש, חל תיקון אמיתי לאירועים המקוריים.

הפסיכודרמה מתחברת לעבודה עם ילדים באמצעות אחד המרכיבים המרכזיים שלה: הספונטניות. משחק הוא ספונטניות. ההנחה הרווחת היא שבהיותנו ילדים, איש לא צריך ללמד אותנו לשחק. אך כשאנו מתבגרים, רובנו (לדאבוננו) שוכחים את ההתנהגות הטבעית, שהתנפצה במהלך חיינו על סלעי המציאות.

הפסיכודרמה מהווה דרך להוצאת תוקפנות, אגרסיה ותשוקה שאינן מקובלות בחוץ. דרך המשחק הילד חולק את האמיתות שלו והן נכנסות לפרופורציות.

הפסיכודרמה מאפשרת לילד בעזרת המשחק (כפי שזיהה פרויד) הן "לברוא" מחדש את המציאות והן לחוות שחרור רגשי - שחרור שנובע מכך שתכנים מהמציאות הכואבת מבוטאים דרך המשחק ורגשות שונים עולים, כשהילד שואל למעשה את האובייקט למשחק שלו מהעולם המציאותי ועושה בו כבתוך שלו בעולם הדמיוני. המטפל, טען פרויד, מהווה גם הוא אובייקט להשלכה, וכך הוא יכול לטפל בילד.

חשוב לזכור שלילד קשה מאוד לדון בבעיות שלו, אך במעשים קל לו הרבה יותר. הילד מבטא בפעולה את הסיטואציה המקורית. משחק דרמתי מקשר את הלא מודע לאינטלקט ולרצף של צמיחת האגו.

^^לסיכום^^, בקבוצות פסיכודרמה לילדים, הבסיס הטיפולי של המשחק מאפשר לילד "לברוא" מחדש את המציאות. הוא מביא תכנים מעולמו, ודרך המשחק מתאפשר ביטוי של רגשות; ועל ידי כך, בעזרת המטפל, גם עיבוד שלהם. לאורך השנים עבר הדגש לאפשרות של הילד להשיג שליטה על חייו דרך המשחק: הילד עובד עם סמלים מהחיים האמיתיים והתרפיסט מפענח את הסמלים המשניים של המשחק - כדי להבין את השפה הסימבולית של הילד ולזהות בעיות לא מודעות. בתהליך ששם דגש על ספונטניות ויצירתיות, ובמסגרת מכילה ומצמיחה, הילד בוחן דרך המשחק את הכוחות והאיכויות של רגשותיו וצובר שליטה עליהם. כך הוא בונה את האישיות שלו באופן תהליכי ומתקדם לקראת היותו אינדיבידואל אינטגרטיבי.

מתוך הספר: "לרזות מתחילים מהראש", ד"ר שלמה לוי, הוצאת כתר, 269 עמ'.

בואו לדבר על זה בפורום דיאטה, תזונה והשמנת יתר - בשיטת ד"ר לוי.