הנקה: אוכלים טבעי

(0)
לדרג

נשים שמחליטות להיניק עד גיל מאוחר זוכות לעתים קרובות לתגובות המביעות פליאה. אז איך ממשיכים ולא מתייאשים?

מאת: מירב אמיתי-כהן

משחר ההיסטוריה הזינו נשים את עולליהן בחלב-אם והסתובבו באופן טבעי ביותר עם הקטנטנים צמודים אליהן לגוף, בבית או בשדה, כשהם יונקים לפי דרישה. מראות ההנקה הללו נצרבו בזיכרונה של כל נערה בשבט או בחמולה במשך שנות התבגרותה, וכאשר הגיע הרגע המרגש שבו חבקה את תינוקה הפרטי, נחלץ השד באופן מוכר וידוע לעבר פי הרך הנולד. הייתה זו תחילתה של ידידות מופלאה שנמשכה בדרך כלל על פני כמה שנים.

כיום אין אלו פני הדברים. מאבקן של האמהות המודרניות במכאובי ההנקה מתחיל כבר במחלקת היולדות ונמשך לרוב גם כמה שבועות ואף חודשים בבית, ומאחר שאינן מגובות במעגל נשים תומך, התמ"ל (תרכובת מזון לתינוקות) הופך להיות הברירה הטבעית, בייחוד לקראת סיום חופשת הלידה הקצרה, אז הן נאלצות להרגיל את התינוק היונק לקבל את מזונו מבקבוק ולשוב לעבודה. מדוע ההנקה כבר לא כל כך טבעית לנו היום, מה צפוי ליולדת המתעתדת להיניק ובמי היא יכולה להיעזר? איך ניתן למנוע את הבעיות מראש וכיצד להתמודד עמן כאשר הן כבר פה?

מערכת הבריאות מתקשה בעידוד הנקה

"התרבות המערבית היא לחלוטין לא תרבות מיניקה", קובעת מיקי קרלינסקי, פסיכולוגית, יועצת הנקה, מנחת קבוצות ומדריכה בארגון לה לצ'ה. "בעולם המודרני האישה יולדת בבית חולים במקום במרכז לידה או בקרבת משפחתה. מייד לאחר הלידה, התינוק נלקח ממנה למחלקה אחרת ובקבוק נדחף לפיו. זו טעות. מצד אחד, משרד הבריאות מעודד הנקה. מצד שני, מוסדותיו עדיין פועלים, במקרים רבים, על פי חשיבה מיושנת המשרתת את צורכי המערכת. הנוהג לתת בקבוקי תמ"ל במחלקת היילודים הוא נוח מאוד משום שכך הדברים נמצאים בשליטת האחיות - הן יודעות מתי התינוק אכל וכמה. "המערכת לא באמת יודעת כיצד ההנקה עובדת ולכן אינה תומכת באם. האחיות בתינוקייה עסוקות מאוד ולא תמיד יכולות לעזור ליולדות במאמצי ההנקה. כל זה משתלב עם העובדה שהאמהות עצמן חוששות לקחת את התינוק לחדר מפאת עייפות רבה, חוסר ניסיון או רצון להפריע לשכנותיהן. לא פלא שההנקה בתנאים כאלו משתבשת. בשלב זה או מעט מאוחר יותר רבות מהן נכנעות לקשיים ונותנות בקבוק תמ"ל".

"אם קשה לך, אז תפסיקי"

אל רזי ההנקה יש להתוודע הרבה לפני הפעם הראשונה שבה מיניקים, ופה כנראה טמונה אחת הבעיות של אמהות טריות. "מחקרים מראים שככל שיש ליולדת מידע רב יותר לגבי תהליך ההנקה עוד קודם ללידה, כמו גם תמיכה, כך הסיכוי שלה להצליח להיניק ולהתמיד בתהליך לאורך זמן גדל", אומרת טל מגד, יועצת הנקה מוסמכת המלווה נשים אחרי לידה.

"זוגות רבים עוסקים בהכנה ללידה אך מטבע הדברים פחות פנויים לתכנן מה יהיה אחריה. הם מאמינים שהכול יזרום אך שוכחים שכל נושא ההנקה אינו טבוע בגוף האישה ואינו אינטואיטיבי כמו שהיה בעבר. נשים מופתעות ואף כועסות על כך שלא הדגישו בפניהן את החשיבות שבלימוד נושא ההנקה לפני הלידה. כאשר התינוק הרעב כבר בידייך, החזה שלך גדוש וההורמונים של הימים הראשונים משתוללים - קשה מאוד ללמוד משהו חדש. אני חושבת שהאמהו?ת בכלל וההנקה בפרט לוקחות את האישה למקום אינטנסיבי מאוד. היא יכולה להסתובב זמן רב עם כאבים, עייפות ותחושת כישלון ולא לבקש עזרה".

"אמהות בכל מיני שלבים מספרות שהן מרגישות לבד במערכה ושלמעשה אינן זוכות למעגל התמיכה החשוב כל כך בשלבים הראשונים של ההורות וההנקה", מוסיפה קרלינסקי. "במקום לזכות לתמיכה הן זוכות להערות דוגמת 'אם כל כך קשה לך, אז תפסיקי, מה את צריכה את זה?'". כמי שגדלה על סיפורי ההנקה הזוועתיים של אמה, חשבה קרלינסקי שלא להיניק כלל את ילדיה, אך כשהגיעה ללדת בברקלי, קליפורניה, שם, לדבריה, כולן היניקו באותה תקופה, שינתה את דעתה.

"לאחר שהשתכנעתי ביתרונות ההנקה, ליוו אותי דבריה של המדריכה בקורס ההכנה ללידה שיהיה זה חבל לוותר כיוון שלאחר השבועות הראשונים הקשים ההנקה זורמת בקלות. וכך באמת היה - עברתי את התקופה הקשה, שהיא באמת קצרצרה, והתאהבתי בהנקה. למרות שבהתחלה זה היה נראה לי מופרך לחלוטין, מאוחר יותר מצאתי את עצמי מיניקה פעוטה בת שנתיים. כל זה קרה כי קיבלתי החלטה ועמדתי מאחוריה. הבעיה היא שבעולם המערבי רואים בהנקה מעין מוצר, משהו אופציונלי ולא המשך טבעי של הלידה. ולכן, אם את אישה מיניקה בתרבות לא-מיניקה, מהר מאוד מאשימים את ההנקה בקשיים שקשורים בעצם לפוסט פארטום, לתהליך ההסתגלות לאמהו?ת".

גודש, פצעים, פטריות ושאר ירקות

"בעיות בהנקה יכולות להופיע לאחר כל לידה", מבהירה ד"ר מירה לייבוביץ', מנהלת המרכז הרפואי להנקה באודים, מומחית לרפואת משפחה וילדים ויועצת הנקה מוסמכת. "מגיעות אלינו לא מעט נשים שלא היניקו לאחר הלידות הראשונות ועתה, לאחר הלידה הנוכחית, הן נתקלות בקשיים, ביניהם קושי של התינוק לתפוס את השד. במצב זה כדאי להיניק סמוך מאוד למועד הלידה, למנוע הפרדה של התינוק מאמו עד ההנקה הראשונה ולדאוג שלא יקבל בקבוק כדי למנוע בלבול פטמות. אי שימוש בתרופות בזמן הלידה יעזור לתינוק להיות ערני יותר ולינוק באופן טוב יותר. כמו כן, רצוי לבקש הדרכה כבר בחדר הלידה כדי לוודא שהתינוק תופס את הפטמה היטב, שאם לא כן יכולים להופיע במקום פצעים ודימומים".

מה צפוי לנו אחרי השיבה הביתה?

"בימים השני והשלישי אחרי הלידה השד מתמלא בחלב וכדי למנוע גודש צריך פשוט להרבות בהנקה, ביום ובלילה, לאזן בין הביקוש להיצע. אין זה נכון שהנקות תכופות מגבירות את הגודש. אם כבר נוצר גודש, ניתן לשים קומפרסים קרים על החזה - לא על הפטמה - לעסות את השדיים, להוציא חלב מהפטמה מתחת לזרם המים במקלחת ולהניח עלי כרוב בצמוד לחזה בתוך החזייה, למרות שככלל רצוי להימנע מחזיות לוחצות. המצב צפוי להשתפר לאחר 5-7 ימים.
"לעתים, גם בשלבים מאוחרים יותר בהנקה, נוצרת חסימה בצינורית החלב, ואז יהיה מוקד מסוים גדוש וכואב באחד השדיים. זה יכול לקרות בעקבות שעות ארוכות שבהן האם לא היניקה, יניקה של התינוק משד אחד בלבד ומצבי מתח ועייפות. במקרים כגון אלו יעזרו קומפרסים חמימים, לחיצה על האזור הגדוש, עיסוי ממושך, שינוי תנוחת ההנקה וכמובן הצמדת התינוק לשד לפי רצונו".

מתוך: מגזין "הורים וילדים".

בואו לדבר על זה בפורום הנקה.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום