חדשות סרטן השד

לעיתים קרובות, נשים מבוגרות שחלו בסרטן השד מקבלות פחות טיפול ומעקב בהשוואה לצעירות. מחקר מצא כי בדיקת מעקב שנתית של ממוגרפיה מורידה את הסיכון למוות מסרטן השד בקרב נשים בנות 65 שנה ומעלה שחלו בסרטן שד מוקדם. המחקר, שהקיף 2,000 נשים בקבוצת גיל זו, נערך על ידי פרופ' ט. לאש מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בוסטון.

לאור הממצאים, ממליצים המחברים שמערכות הבריאות יפנו באופן אקטיבי לחולות סרטן השד המבוגרות, אם בתזכורות טלפוניות או דרך הדואר, על מנת שיבצעו ממוגרפיה כשגרת מעקב שנתית, גם כאשר אין סימפטומים חשודים.

מאמר מערכת נלווה מציין כי מחקר זה ממלא את החוסר בניסויים קליניים ביחס לגילאים אלו, ויוכל להוות בסיס לגיבוש מדיניות בריאות בנושא.

מינהל המזון והתרופות בארה"ב החליט לקדם את הביקורת על תרופה ניסויית חדשה לסרטן השד של חברת בריסטול-מאיירס-סקוויב, התרופה איקסאבפילון (ixabepilone). תהליך ביקורת מואץ פירושו שהתרופה תאושר לשימוש ככל הנראה עד סוף שנת 2007 לטיפול בסרטן שד מתקדם לאחר כשלון תרופות אחרות. מעמד העדיפות בביקורת ניתן למוצרים שנחשבים בעלי פוטנציאל להתקדמות משמעותית מעבר לטיפולים הקיימים.

חברת בריסטול-מאיירס מבקשת לאשר את השימוש בתרופה איקסאבפילון לנשים עם סרטן שד מתקדם שלא הגיבו לטיפול קודם בכימותרפיה.

איקסאבפילון שייכת לקבוצת תרופות חדשה בשם אפיתלונים. מפתחי התרופה מקווים שתוכח כבעלת יכולת טובה יותר נגד גידולים מאשר תרופות אחרות. התרופה היא גרסה סינטטית-למחצה של מרכיב שבודד מדוגמות אדמה באפריקה.

בפגישה השנתית של האגודה האמריקנית לאונקולוגיה קלינית בשנת 2007 הציגו חוקרים תוצאות מחקר שהראו כי נשים עם סרטן שד מתקדם שלא הגיבו לטיפולי כימותרפיה סטנדרטיים הגיבו טוב יותר לטיפול כשהוספה התרופה איקאבפילון לפרוטוקול.

נמצא כי לאחר הטיפול, אצל 35% מאלו שקיבלו את הטיפול המשולב היתה ירידה של לפחות 50% בגודל הגידול. וזאת בהשוואה ל-14% מהחולות שקיבלו כימותרפיה בלבד. התוצאה המיטבית היתה בעלת מובהקות סטטיסטית גבוהה, כלומר תוצאה משכנעת.

התרופה פועלת באופן דומה לכימותרפיות הקרויות טקסנים (טקסול וטקסוטר הן תרופות מסוג טקסנים). איקסאבפילון וטקסנים פועלים נגד הסרטן ע"י התערבות בחלוקת תאים סרטניים והתרבותם. חוקרים סבורים כי יעילותה של התרופה עולה על תרופות אחרות משום שיקשה על הסרטן לפתח עמידות אליה.

כאשר סרטן מפסיק להגיב לטיפול שהשפיע בעבר, רופאים אומרים כי הסרטן הפך להיות עמיד לתרופה. עמידות מתרחשת כאשר תאי הסרטן לומדים לשרוד למרות הטיפולים. הדבר עלול לקרות כאשר הטיפול הורג את התאים שביכולתו להרוג, אך אינו יעיל נגד כל תאי הסרטן. עם הזמן, התאים העמידים גדלים. לפעמים ניתן להיפטר מהם על ידי הגדלת המינון, אך לפעמים יש צורך בטיפול שונה. במקרים כאלו, כימותרפיה שמקשה על עמידות התאים הסרטניים היא אופציה טובה.

צוות מומחים של מינהל המזון והתרופות בארה"ב (FDA) המליץ להרחיב את ההתוויה של התרופה רלוקסיפן (אוויסטה) גם למניעה של סוגים מסוימים של סרטן השד. התרופה משמשת כיום למניעה ולטיפול באוסטיאופורוזיס (התדלדלות העצם) בקרב נשים לאחר גיל המעבר.

ההמלצה עדיין אינה מחייבת. אולם אם תאושר, התרופה רלוקסיפן תהפוך לאלטרנטיבה לתרופה האנטי-אסטרוגנית טמוקסיפן עבור נשים לאחר גיל המעבר הנמצאות בסיכון גבוה לסרטן שד פולשני.

שלושה מחקרים שהציגה מפתחת התרופה, חברת איליי לילי, הוכיחו כי נשים שנטלו רלוקסיפן במשך עד חמש שנים חלו פחות בסרטן שד פולשני בהשוואה לנשים שנטלו תרופת דמה (פלצבו). יחד עם זאת, נשים שנטלו רלוקסיפן נמצאו בסיכון גבוה יותר ללקות בקרישי דם חמורים ושבץ.

לא הוצגו נתונים השוואתיים לגבי תוחלת החיים של הנשים, לכן עדיין לא ניתן להעריך את המאזן בין הסיכון לתועלת שבתרופה.

מספר ארגונים בארה"ב מחו על ההמלצה להרחיב את השימוש בתרופה. מקואליציית סרטן השד נמסר כי על ממשלת ארה"ב להשקיע את מירב המאמצים בגילוי הגורמים למחלה במקום באישור תרופות שתועלתן מצומצמת.

מספר חברים בצוות המומחים של ה-FDA ציינו כי יש להגביל את שיווק התרופה, ובפרט לדאוג לכך שנשים בסיכון למחלות לב לא יקבלו את התרופה.

חמש שנות טיפול בטמוקסיפן היו הטיפול המשלים הסטנדרטי המקובל בשנים האחרונות בנשים לאחר גיל המעבר שחלו בסרטן שד מוקדם, והן בעלות קולטנים חיוביים לאסטרוגן.

עם הופעתן של התרופות ההורמונליות החדשות מעכבות הארומטאז (ארימידקס, פמרה, ארומזין), מנסים מספר מחקרים רחבי היקף למצוא מהו השילוב היעיל ביותר של תרופות הורמונליות בסרטן שד מוקדם.

על פי תוצאות אחד המחקרים, מחקר ARNO 95, למעבר לטיפול בארימידקס לאחר שנתיים טיפול בטמוקסיפן יש יתרון על טיפול בטמוקסיפן בלבד למשך חמש שנים, מבחינת שיעור ההישרדות הכוללת עבור נשים אלו.

המחקר הקיף 979 נשים, שחולקו לשתי קבוצות אקראיות. על פי התוצאות, ההחלפה לארימידקס לאחר שנתיים טמוקסיפן הביאה לירידה מובהקת בסיכון להישנות המחלה ואף לשיפור בשיעור ההישרדות הכללית, בהשוואה לטיפול בטמוקסיפן בלבד.

גם שיעור תופעות הלוואי בקרב הנשים שטופלו בטמוקסיפן ולאחריו ארימידקס היה נמוך משיעורן בקרב הנשים שטופלו בטמוקסיפן בלבד.

מאמר מערכת המתפרסם באותו גיליון של כתב העת מעלה את השאלה מהו הטיפול האופטימאלי: האם יש להמליץ על טיפול במעכבי ארומטאז כבר כקו ראשון, או כטיפול עוקב לאחר 2-3 שנות טיפול בטמוקסיפן?

לדעת הכותבים, השילוב בין השניים - טמוקסיפן ואח"כ מעכב ארומטאז הוא האפשרות העדיפה מבחינת ההישרדות הכוללת ואיכות החיים לטווח הארוך.

בואו לדבר על זה בפורום סרטן השד.