חדשות סרטן השד

(0)
לדרג

מחקר: נשים רבות מפסיקות לקחת טמוקסיפן לפני השלמת הטיפול בסרטן השד. בכך הן מסתכנות בהישנות המחלה

מאת: בשיתוף עם עמותת אחת מתשע

מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Cancer מדווח כי מספר רב של נשים שהתחילו טיפול תרופתי בטמוקסיפן אחרי טיפול ראשוני בסרטן השד מפסיקות לקחת את התרופה זמן רב לפני השלמת חמש השנים המיועדות. החוקרים האירים בחנו רישומי בית מרקחת של 2,816 נשים שקיבלו מרשם חדש לטמוקסיפן ומצאו כי 22% מהן הפסיקו לקחת את התרופה בשנת הטיפול הראשונה, ו35% הפסיקו בתוך שלוש וחצי שנים.

החוקרים, תומס בארון ועמיתים בטריניטי קולג' ובית החולים סנט ג'יימס בדבלין אומרים כי הפסקת הטיפול עלולה לסכן את הנשים בהישנות המחלה. מחקרים קודמים הראו כי נשים אשר לוקחות טמוקסיפן למשך חמש שנים מצויות בסיכון נמוך יותר להישנות סרטן השד מאשר נשים שנטלו את התרופה שנתיים בלבד.

הנושא, אי-נטילת טמוקסיפן - או כל טיפול תרופתי לסרטן - בניגוד להוראות, מתחיל לעורר עניין ודאגה בקרב הקהילה הרפואית, אומרת ד"ר אן פארטרידג', שחקרה את הנושא לעומק.

המינוח המקובל הוא לרוב "דבקות" בתרופה. "אנשים מתחילים להבין את השפעתה, בקנה מידה גדול, של אי-דבקות," אומרת ד"ר פרטרידג', אונקולוגית רפואית במכון דיינה-פארבר לסרטן ומרצה בביה"ס לרפואה של הארוורד. "הטיפול הקונוונציונלי לסרטן ניתן במרפאה אצל רופא/ה. אך יש שוק גדל והולך של טיפולים תרופתיים שבהם החולים נוטלים יותר ויותר תרופות מחוץ למרפאות".

מכיוון שכך, יש חשיבות גוברת לבחינת הסיבות שבגללן חולות נמנעות או מפסיקות לקחת את התרופות שנרשמו להן, ולפעול בהתאם.

המחקר בחן רק רישומי מרשמים בבית מרקחת, ולא דיאגנוזות, רישומים רפואיים או דיווחי חולות, ולכן לא ניתן היה לחוקרים לבחון מדוע הפסיקו נשים לקחת טמוקסיפן. המחקר לא כלל נשים שהתחילו טיפול הורמונלי שונה בתוך שישה חודשים מהפסקת הטמוקסיפן. המחקר לא יכול היה לזהות נשים שהפסיקו את הטיפול בשל הישנות הסרטן או סרטן אחר, או בשל הכבדת תופעות הלוואי של טמוקסיפן.

נשים בנות 35-44 שנים ונשים מעל גיל 75 נטו יותר מכולן להפסיק את הטיפול בטמוקסיפן. נשים שהשתמשו בנוגדי-דיכאון במשך השנה שלפני תחילת הטיפול בטמוקסיפן היו גם הן בעלות נטיה גדולה יותר להפסקה.

אפשר למצוא מעט רמזים בתוצאות אלו, אומרים בארון ועמיתיו. יכול להיות שנשים מבוגרות יותר סובלות מתופעות כמו דמנציה שגורמות להן לשכוח ליטול את התרופה. נשים צעירות יותר עשויות להתקשות להתמודד עם תופעות הלוואי האפשריות של התרופה, אשר דומות לתופעות גיל המעבר (מנופאוזה). אך יש צורך במחקר נוסף כדי להבין באמת מה גורם לנשים לזנוח את תכנית הטיפול. "אנשים אינם לוקחים תרופות מסיבות שונות, וחלק מהסיבות האלה ניתנות לתיקון", אומרת פארטרידג.

לדוגמה, אנשים ששוכחים לקחת את התרופה יכולים להיעזר ביומני תרופות או בקופסאות תרופות שמסייעות לזכור מינונים, מציינת פארטרידג'. היא גם מציעה לתזמן את מילוי הקופסאות יחד עם מטלות קבועות אחרות (תשלום חשבונות חודשי, למשל). דרך נוספת לסייע לנשים לדבוק בתרופה היא תזכורות לחידוש מבתי המרקחת או מחברת הביטוח הרפואי. תכניות סיוע כספי מחברות התרופות או ממקורות אחרים יוכלו לסייע לנשים שאינן יכולות לממן את הטיפול.

יש לפעול גם לטיפול בתופעות הלוואי, אומרת פארטרידג'. בגלי חום אפשר לטפל בעזרת ויטמין E או נוגדי דיכאון ממשפחת SSRI. בכאבי עצמות ושרירים אפשר לטפל במשככי כאבים שאינם סטרואידים (NSAID) כמו אספירין או נורופן. יובש בנרתיק ניתן לטיפול בתרופות ללא מרשם.

חשוב מאד לקיים שיח בנושא בין רופאות/ים ומטופלות, אומרת פארטרידג'. "הדבר החשוב ביותר הוא לדבר עם הרופא/ה שלך על מה שקורה ולשאול על פעולת התערבות". חשוב שרופאות/ים ישאלו מטופלות איך הן מתמודדות עם לוח הזמנים התרופתי ועם תופעות הלוואי, היא מוסיפה.

בואו לדבר על זה בפורום סרטן השד.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום