לשקר יש הורים

עם יד על הלב, מי מאיתנו, המבוגרים, לא משקר אף פעם? קרוב לוודאי שאלו מכם הטוענים כך, משקרים במצח נחושה. השקר, או אי אמירת האמת, הוא חלק בלתי נפרד מחיינו, אף כי הוא נתפס אצל כולנו כדבר שלילי ולא מוסרי. אולם אנו נוטים לשכוח כי השקר אינו חד ממדי, אלא בעל פנים רבות. ובמילים אחרות, ישנם סוגים שונים של שקרים, כשבמקרים מסוימים הם יכולים להיות אפילו מקובלים.

בעולם העסקים ובפוליטיקה, למשל, שקר נתפס לא פעם כלגיטימי. אם ראש הממשלה טוען, למשל, שלא נשחרר אסירים למרות שהוא מתכוון לעשות זאת בתמורה לשחרור שבוי שלנו, השקר שלו ייתפס על ידינו כאסטרטגיה לגיטימית בתהליך משא ומתן. במקרה כזה, המטרה מצדיקה את האמצעים. גם שקרים לבנים נחשבים בדרך כלל כלגיטימיים, ואנו מרבים להשתמש בהם בתדירות גבוהה בחיי היומיום. הקהל העיקרי שלנו הוא הילדים. אלו רואים ושומעים אותנו משקרים, למשל כשהדודה מזמינה לארוחת החג ולא מתחשק לנו ללכת. במקרה כזה, נגיד לה שאנו מנועים מלהגיע ולבטח נמציא תירוץ שלא היה ולא נברא. הורים משקרים גם שקרים פחות "לבנים". למשל, כשסבא וסבתא שואלים כמה עלה הרכב והם נוקבים במחיר נמוך בהרבה מהמחיר האמיתי.

מתי לאחרונה הסתכלתם על עצמכם במראה ובדקתם בכנות את נטייתכם "לעקם את המציאות" בנוכחות ילדיכם? ראשית, עלינו להבין ממה נובעים שקריו של ילד בגיל הרך. בנוסף, חשוב שתגובתנו לשקריו של הילד, תתאים למודל המוסרי שאנו מספקים עבורו, כדי שלא ניצור אצלו בלבול ותסכול כאשר הוא מנסה להבין את המסר.

כהורים, אנו אומרים לילדים שאסור לשקר, אבל נותנים להם לא פעם דוגמא הפוכה. ככלל, עלינו לזכור שברגע שקיימת סתירה בין מה שהורה עושה לבין המסר החינוכי שהוא מבקש להעביר, נוצר אצל הילד בלבול רב. סתירה כזו יוצרת גם אצל ההורים עצמם בלבול באשר למסר שהם מבקשים להעביר. לכן, כדאי לעשות קצת סדר, לפחות בכל הקשור לשקרים.

מגיל צעיר מאוד אנו נתקלים בשקרים אצל ילדים. כשהם בני שנתיים או שלוש הם "חמודים", "מצחיקים" ו"משעשעים", בעיקר מכיוון שהם עדיין אינם מתוחכמים מספיק. כך למשל, פעוטה יכולה לשבור צלחת מול עיני ההורה ולטעון שהבובה עשתה את זה ולא היא. פעוטות עדיין אינם יודעים להבחין בין מציאות לדמיון, ולכן אנו נוטים, בצדק, להיות סלחניים יותר. אולם כבר בשלב זה חשוב מאוד לעמוד על כך שאם הילד עשה מעשה שאינו ראוי, עליו להודות בכך, וכי האמת עדיפה תמיד על פני השקר.

בגיל ארבע-חמש, הילד מרבה להתנסות בשקר ולעשות "ניסויים" על ההורה כדי לבחון את תגובותיו, ובשלב זה המסר של ההורים כבר חייב להיות ברור, תקיף וחד משמעי. אולם לפני שנבחן את התגובה הרצויה של ההורה, כדאי להבין למה בכלל ילדים בגיל הרך משקרים. ישנם כמה גורמים עיקריים שניתן למנות:

^^הימנעות מכעס ועונש:^^ ילדים רבים משקרים כדי ליצור אצל המבוגר רושם טוב וכדי להימנע מתגובת כעס או מעונש. אם ההורה אינו מגיב בחומרה על שקר כזה והילד מצליח להתחמק מעונש, סביר להניח שהוא יאמץ את השיטה וימשיך לשקר יותר ויותר. לכן, חשוב להראות לילד מה הוא מפסיד כשהוא מרבה לשקר, כאשר מסבירים לו שהתנהגותו גורמת להורים להפסיק להאמין לו גם כשהוא דובר אמת.

^^הרגשת שליטה וכוח:^^ ילדים בגיל הרך מרבים "לעבוד" על ההורים. הסיטואציה הבאה אולי מוכרת לכם: ילד אומר לאמו: "היום הגננת שלי כעסה עלי", ובתגובה שואלת אמו בבהלה: "מה קרה?" הילד צוחק ועונה: "סתם עבדתי עלייך". כאשר הילד עושה זאת, יש לו תחושה שלדברים שהוא אומר יש כוח ובדרך זו הוא יכול להשפיע על ההורה ועל תגובותיו.

^^דרך להביע משאלה:^^ לפעמים ילדים מביעים משאלה באמצעות שקר: למשל, ילדה להורים גרושים שמספרת כי הוריה התחתנו בשנית.

^^אמצעי להימנע מלחוש כאב וחולשה:^^ לעתים ילדים משקרים ומרמים במשחק, משום שאינם מוכנים להפסיד. הם יעשו הכל כדי לא להימצא בעמדת חולשה: ירמו, יציצו וגם יכחישו שהם הציצו. הפסד עבור ילדים אלה הוא "סוף העולם" - הם לא יכולים לסבול זאת.

^^דרך להשגת תשומת לב:^^ השקר משמש לילד גם כאמצעי להשיג תשומת לב מההורים או מחברים. כך למשל, ילד יכול לספר בכיתה שהפצע שלו ברגל ארע מעקיצת עקרב, בזמן שהוא נגרם מנפילה.

^^ביטוי לפחדים:^^ ילדים הנושאים חרדות בנושאים מסוימים, עשויים לספר סיפורים שלא היו ולא נבראו או להגזים לגבי אירועים שאכן התרחשו. למשל, ילד המספר שהוריו נפרדו ואביו עזב את הבית, בעקבות פחד שהתעורר אצלו אחרי שפרץ ריב בין ההורים.

^^דרך להשיג דברים או להתחמק:^^ ילד שרוצה להתחמק מחובותיו בלימודים, למשל, יכול לספר שכבר הכין שיעורי בית או להגיד למורה ששכח את המחברת בבית, כאשר לא ביצע כלל את המטלות. אחר עלול להגיד להוריו שהוא צריך כסף כדי לקנות סנדוויץ', אך ישתמש בו כדי לקנות חפיסת קלפים.

חשוב לזכור שבכל המקרים הללו הילד אינו יודע כיצד להביע את רגשותיו וצרכיו, ולכן עושה זאת בדרכים עקיפות שאחת מהן היא השקר. במקום להגיד: "אני מרגיש חלש ולא שווה", ימציא סיפורי גבורה. אחד הגורמים לכך הוא שאנו כהורים לא תמיד מאפשרים לילד לבטא את מה שהוא מרגיש. כך למשל, כאשר ילד מתקשה בלימודים והוריו מכנים אותו "עצלן", הוא יעדיף להתחיל לשקר לגבי הלימודים, ולא להגיד שקשה לו.

מלבד הסיבות שנמנו כאן, חשוב לזכור כי ילדים בוחנים כל העת את סביבתם: את המבוגרים ואת הילדים בגן או בבית הספר, את הדמויות המופיעות במדיה וכו'. הם לומדים שלפעמים "שיטת השקרים" עובדת, ולכן מאמצים אותה לחיקם. ברוב המקרים ילדים בגיל הרך אינם משקרים מתוך רוע, אכזריות או חוסר מוסריות, ועלינו כמבוגרים להבין זאת.

כאשר הילד משקר, עלינו להבין, לפני הכל, שהוא רוצה להגיד לנו משהו, אך אינו מסוגל לבטאו באופן ישיר, ולכן בוחר דרכים עקיפות. מלבד זאת, עלינו לקחת בחשבון כי ייתכן שהוא רואה אחרים סביבו משקרים ומרוויחים מכך.

שקר הוא תופעה טבעית אצל ילדים, כמו בכי או מכות. ילדים מחקים את סביבתם, כיוון שאינם נולדים עם ערכים. תפקיד ההורה הוא להדריכם וללמדם שהשקר אינו הדרך הראויה או המשתלמת, תוך שהוא מקפיד ליישם את מה שהוא אומר. המסר צריך להיות ברור: שקרים גורמים לחוסר אמון אצל ההורים, מעכירים את היחסים, וכמעט תמיד מתגלים (ואז הם הרבה פחות נעימים לילד).

על ההורה לבחון את טיב התקשורת בינו לבין הילד. ככל שזו ישירה פחות וכוללת פחות דיבור על רגשות, עולה הסבירות שהילד ישקר לעתים קרובות. ילד שמספר כי קיבל ציון 100 בבחינה, על אף שקיבל פחות, עושה זאת כיוון שקיבל מסר שציון נמוך הוא דבר איום ונורא. רבים מהמסרים שההורים מעבירים לילד הם עקיפים (הישגיות, לדוגמה), וכתוצאה מכך הם עצמם אינם מבינים עד כמה חזק המסר המועבר, ולכן תמהים על כך שהילד שלהם צריך לשקר.

על ההורה להציב באופן ברור והחלטי שהוא מתנגד לשקרים ולהביע תמיד חוסר שביעות רצון מהשקרים של ילדיו. עליו להגיד במפורש: "איני מרשה לשקר, זה חמור מאוד בעיני". עם זאת, עליו לערוך בדיקה עם עצמו, בניסיון לזהות מה גורם לכך שהילד מרגיש צורך לשקר.

על ההורה לעזור לילד לבטא את הרגש או הצורך שלו באופן ישיר ולאפשר לו לבטא את מה שהוא מרגיש, כדי שיצטרך לשקר כמה שפחות. במקרה שבו ילד משקר כי הוריו נפרדו, אפשר להגיד לו, למשל: "בעצם רצית להגיד שאתה מאוד מפחד שאמא ואני ניפרד".

יש להבהיר לילד שהוא מפסיד מכך שהוא משקר. כאמור, על ההורה לציין בפני הילד שאם הוא משקר שוב ושוב, ההורה יפסיק להאמין לו גם כאשר יאמר אמת, וכי לא יוכל להמשיך לסמוך עליו. גם כשהילד משקר מתוך פחד מתגובת כעס, חשוב להגדיר לו את הציפייה ממנו ("היית צריך לבקש רשות. זה חמור שלא ביקשת ואני כועס עליך. אבל בנוסף, גם שיקרת לי, ולכן הכעס שלי גדול בהרבה, ועל כך תיענש"). העונש העיקרי של הילד הוא אבדן האמון של ההורים בו, אך אליו צריך להתלוות עונש חינוכי הקשור לעניין שבו הילד שיקר.

כולנו חושבים ששקרים הם דבר שלילי, אך כולנו משקרים בדרך כזו או אחרת. הילדים שלנו מבחינים מימין ומשמאל בשקרים של ילדים ומבוגרים שמרוויחים מכך, וזו הסיבה העיקרית לכך שקשה לנו להעביר להם את המסר הברור שאסור לשקר. עם זאת, ברגע שהתקשורת בבית פתוחה וכוללת דיבור על רגשות, הצורך של הילד להשתמש בשקרים פוחת. כאמור, גם תגובה תקיפה וחד משמעית מצד ההורה תתרום להעברת המסר באופן ברור. על ההורים לזכור שהם עושים שירות טוב מאוד לילד שלהם, משום שאם ייחשב כשקרן בעיני חבריו, הוא יסבול בעתיד מנידוי ודחייה. אם למרות האמור הילד ממשיך לשקר בתדירות גבוהה במיוחד, צריכה להידלק אצל ההורה נורה אדומה, כיוון שייתכן כי התנהגותו נובעת ממצב מצוקה. במקרה כזה, דרושה התערבות של איש מקצוע.

הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית ויועצת משפחתית.

הכתבה פורסמה במקור במגזין "הורים וילדים", גיליון מס' 226.

בואו לדבר על זה בפורום יחסי הורים ילדים.