הרגלים, התמכרויות ומה שביניהם

הרגל הוא מנגנון הישרדותי חשוב מהמעלה הראשונה. כבני אדם אנו מנהלים את חיינו לפי הרגלים ובלעדיהם קשה לנו מאוד לנהל חיים מסודרים. אנחנו מקיימים הרגלים כמעט בכל מה שנוגע להתנהגותנו היום-יומית. רובם כאמור, הרגלים טובים וחשובים לחיינו, אך יש גם כאלה המזיקים לנו.

ניתן להבחין בין כמה סוגים של הרגלים בעלי תכונות מזיקות. הראשון כולל את ההרגלים הכפייתיים שאינם מערבים שימוש בסמים. לסוג זה שייכים 'טריכוטילומניה' (תלישת שיער בלתי נשלטת), 'קלפטומניה' (גניבות כפייתיות המתבצעות ללא מניע כספי), הימורים פתולוגיים, אכילה כפייתית, התמכרות לעבודה וכו'.

יתכן שיש להרגלים אלה בסיס ביולוגי (כמו לכל התנהגות רווחת), כך שביצועם תלוי במנגנונים ביוכימיים רבים במוח. אולם, למרות המטרה לשמה הם מבוצעים, ההנאה והסבל הכרוכים בכך אינם כוללים שימוש בסמים. הרגלים אלה חולקים עם ההתמכרות מאפיינים רבים, כולל השתוקקות, המשכיות על אף תוצאות שליליות, 'תסמיני גמילה' כגון רוגז, חרדה או 'אינסומניה' (חוסר יכולת שינה), והסתברות גבוהה של לחץ נפשי חזק.

1. בסוג הראשון יש לתכונות הפסיכואקטיביות של הסם תפקיד שולי בלבד. דוגמאות לכך הן, שתייה מתונה ואנינה של יין, קפה או תה. למרות, שהסמים הפסיכואקטיביים המצויים במשקאות הללו תורמים לעיתים להנאה המופקת מהם, תרומה זאת היא בד"כ, מזערית יחסית לטעם ולריח. תרבות ה'גורמה', שהתפתחה סביב משקאות אלה, היא דוגמא טובה לכך. המבינים ביינות, יתפשרו אולי על יין שולחני פשוט לארוחת הערב, אך בהיעדרו לא יחליפו אותו באלכוהול רפואי. יהיה זה מגוחך לטעון שעבור אדם כזה, יין הוא רק אמצעי להעברת אלכוהול לזרם הדם.

כך הדבר גם לגבי קפה ותה. למרות, שאנשים עשויים לעיתים להשתמש בקפה כמעורר, לעיתים רבות החומר הפסיכואקטיבי במשקאות אלו דווקא מפריע לצריכתו, כפי שמעידה הצלחתם של הקפה והתה נטולי הקפאין.

לגבי המשתמש המבחין, הרגלים אלה אינם שונים מהותית מהרגלים שאינם כוללים צריכת סמים, אך מספקים הנאה חושנית, כגון טעימת גבינות או יין.

2. בסוג השני של ההרגלים הכוללים שימוש בסמים - הסם הוא מניע מרכזי להרגל, אך אפילו שימוש ממושך בו איננו יוצר תלות פיזית. כאשר חדלים להשתמש בסם, גם לאחר תקופה ארוכה, לא מופיעים תסמיני גמילה ייחודיים לסם. כמובן שיתכנו 'תסמיני גמילה מהרגל', אך אלה כאמור, מאפיינים הפסקה של כל הרגל ממושך.

סמים המעורבים בהרגלים מסוג זה הם לדוגמא, L.S.D ומסקלין. בעבר הייתה נטייה לחשוב כי גם חשיש/מריחואנה שייכים לסוג זה, אך מסתבר כי החשיש שייך דווקא לסוג השלישי.

3. הסוג השלישי של ההרגלים המערבים סמים הוא זה, שבו מתפתחת תלות פיזית בסם. הפסקת הצריכה של הסם מלווה לא רק בתסמיני הגמילה הכלליים המלווים הפסקה של הרגלים, אלא גם בתסמיני גמילה ייחודיים לסם, העלולים להיות מסכני חיים. בכל מקרה, תסמיני גמילה אלה מערבים סבל פיזי ניכר. זהו הסוג היחיד הראוי לתווית 'התמכרות' לפי ההגדרה הפרמקולוגית הקלאסית.

חשוב לציין עוד כי סמים מסוג זה (הרואין, קוקאין, תרופות פסיכיאטריות שונות, כדורי מרץ וכדורי שינה, הנלקחים שלא לצורך רפואי וללא פיקוח רפואי וכו') נלקחים על מנת לשנות באופן מהותי את מצב התודעה. אדם הלוקח חומרים אלה לאורך זמן למעשה חי בעולם אחר. אדם הנוטל סמים פסיכו-אקטיביים בעלי השפעה חזקה גם משנה את מצב התודעה בדרך של אל-חזור (כל עוד השפעת החומר לא פגה הוא נמצא במצב תודעה אלטרנטיבי), להבדיל למשל, משינוי מצב תודעה באמצעות צפייה בסרט או ביצוע יוגה וכד', מהם ניתן לחזור למצב תודעה רגיל במהירות.

ניתן להיעזר במספר שאלות כדי לנסות ולהבדיל בין הרגלים בריאים, הרגלים מזיקים והתמכרויות.

1. מהי המטרה לשמה מבוצעת ההתנהגות? האם האדם בודק רמות אינסולין בדמו פעמיים ביום כחלק משיגרת הטיפול במחלה? מבצע הליכה של 40 דקות בכל יום כדי לשמור על בריאותו? או שהוא נוטל הרואין כדי לשנות את מצב התודעה שלו?

2. מהי עוצמת הבעיה הביו-פסיכו-סוציאלית שההתנהגות משרתת? האם האדם נוטל כדורי שינה באופן מבוקר ובפיקוח רפואי כדי לטפל בקשיי שינה או שהוא משתמש בכדורים דומים כדי "לשכוח" טראומה קשה שעבר?

3. מהם התסמינים המלווים את הניסיון להפסיק את ההתנהגות? ככל שקשה יותר להפסיק את ההתנהגות - ההתנהגות לובשת צורה של הרגל מזיק או התמכרות.

4. האם ההתנהגות עלולה לגרום לתחלואה פיזית או נפשית? סוגים מסוימים של סמים עלולים לעודד או אף לגרום לתחלואה פיזית קשה ולהתפתחות תחלואה פסיכיאטרית (דיכאון, חרדה ואף פסיכוזות).

5. מהי מידת ההפרעה שיש להתנהגות על התפקוד החברתי?

רבים בקרבנו סבורים כי שימוש בחשיש לסוגיו השונים (בכולם החומר הפסיכו-אקטיבי הפעיל הוא THC) איננו מזיק במיוחד ואיננו ממכר. ייתכן, כי סברה זו נובעת מכך שאדם המעשן סיגרית מריחואנה לא מפגין התנהגויות של התנתקות מהמציאות כפי שלמשל, ניתן לראות תחת השפעה של L.S.D או הרואין.

מצד שני, ברור לנו ממחקרים רבים שבוצעו בעשרים השנים האחרונות כי לחשיש יש השפעות קשות ביותר:

1. קיימות יותר ויותר עדויות מחקריות כי החשיש גורם נזק מוחי בלתי הפיך, כמו גם פגיעה חמורה ביכולת ההכרתית, במיוחד בתחום הזיכרון.

2. שימוש ממושך בחשיש גורם לסיכון גבוה להתפתחות מחלות ממאירות (במיוחד סרטן ריאות) עקב אופן השימוש.

3. סיכויי המשתמש לאורך זמן בחשיש ללדת או להוליד ילדים בעלי מומים קשים, גבוה באופן ניכר מהממוצע באוכלוסייה. זאת, עקב הפגיעה שיש לשימוש בחשיש במערכת הרבייה של נשים וגברים כאחד והן עקב השפעתו על ההיריון.

4. קיימות עדויות רבות ששימוש בחשיש מעלה את הסיכון ללקות באוטם שריר הלב.

5. המחקרים העדכניים ביותר מאוששים את ההשערה כי שימוש בחשיש, אפילו קצר טווח, מהווה לא רק גורם העשוי להחמיר מחלות נפש הקודמות לשימוש, אלא גם מהווה גורם סיבתי להתהוותן.

6. כמטפלים אנו רואים יותר ויותר אנשים המבקשים להפסיק שימוש בחשיש ואינם מסוגלים לבצע זאת בכוחות עצמם.

פרופ' אלי לונטל, מנהל המרכז לטיפול בנפגעי סמים, ליד הקריה הרפואית רמב"ם.

הכתבה פורסמה במקור במגזין "אדם" מס' 5, ספטמבר 2006.

בואו לדבר על זה בפורום גמילה מעישון.