הדבקות בטיפול התרופתי

בעיה ידועה בקרב חולי סכיזופרניה*, הרווחת באוכלוסיה בשיעור של אחוז אחד (במדינת ישראל לוקים במחלה כשבעים אלף איש) ומאופיינת בתפיסה מוטעית של המציאות המתבטאת בהפרעה בתחום החשיבה, ההתנהגות והביטוי הרגשי, הינה בעיית חוסר הדבקות בטיפול (אי נטילת התרופות באופן קבוע כנדרש). קיימות מספר סיבות העשויות להסביר את אי נטילת התרופות על ידי החולים באופן סדיר, אך הנתון העובדתי העולה ממחקרים הוא כי כ-30% מן הלוקים במחלה אינם שומרים על הרצף הטיפולי במסגרת האשפוז וכ-50% אינם נוטלים את הטיפול באופן סדיר במסגרות האמבולטוריות של טיפול יום.

בכנס בנושא "ADHERENCE - הדבקות בטיפול כיעד מרכזי בתוכנית הטיפולית בסכיזופרניה", שנערך ב-13 בספטמבר על ידי איגוד הפסיכיאטריה בישראל ובשיתוף חברת "יאנסן-סילג", הוצגו לראשונה תוצאות סקר ארצי רחב שנערך לאחרונה ובדק מהם הגורמים המשפיעים על הדבקות בטיפול של חולי סכיזופרניה בעיני הפסיכיאטרים.

הסקר נערך בקרב 326 פסיכיאטרים, המהווים למעלה משליש מאנשי המקצוע בתחום בארץ (כ-800 בסה"כ) מבתי חולים, מרפאות קהילה, מרפאות פרטיות והוסטלים ברחבי הארץ. כל רופא התבקש לענות על שאלון ביחס ל-10 חולים שבטיפולו.

לדברי 44% מהפסיכיאטרים, בקרב החולים שבטיפולם נמצא חשד לאי נטילת התרופה כפי שנרשמה להם בחודש האחרון, כאשר 48% מהפסיכיאטרים טענו כי החולים לא היו מסוגלים להבחין בהתדרדרות במצבם הבריאותי מספר ימים לאחר שהפסיקו את הטיפול התרופתי על דעת עצמם.

ממצא נוסף וחשוב מראה כי 79% מהפסיכיאטרים חושבים כי לחולים שבטיפולם יש בעיה, אשר הופיעה בזמן כלשהו של חוסר מודעות למחלה. כמענה לבעיית חוסר הדבקות בטיפול נשאלו הרופאים האם חולים אשר חשים טוב יותר בזמן נתון, נוטים לחשוב כי התרופות אינן נחוצות להם ומפסיקים לקחת אותן במודע. מתשובות הרופאים עולה כי כ-60% מהם נוטים לחשוב כי החולים אכן נוהגים כך ו-68.5% מהפסיכיאטרים שענו על השאלון סברו כי יש צורך בסביבה קהילתית תומכת - משפחה, פסיכיאטר, צוות רפואי וכד', כדי להזכיר לחולים לקחת את הטיפול התרופתי.

עוד עולה מהסקר כי סיבות נוספות, לדעת הפסיכיאטרים, העלולות לגרום לאי נטילת התרופות הן ירידה בקוגניציה, קרי ירידה בזיכרון וחוסר ארגון (כ-30.7% מהפסיכיאטרים סברו כך) וסדר יום לא קבוע (כ-51% מהפסיכיאטרים).

כמו כן, נמצא כי 52.9% מהפסיכיאטרים סוברים כי החולים חשים מדוכדכים או נבוכים מכך שהם נוטלים תרופות על בסיס יומי, כדבר הפוגם בדבקות הטיפול שלהם.

גם במהלך הכנס, בו לקחו חלק למעלה מ-200 פסיכיאטרים, קיימו המארגנים סקר קצר ממנו עולה כי לדעת 90% מהפסיכיאטרים שנכחו בכנס, שימוש מקביל בסמים או באלכוהול עלול לפגום בנטילת התרופות בצורה סדירה.

שאלה נוספת בסקר, שנערך במהלך הכנס, ביקשה מהפסיכיאטרים לציין מתי לדעתם רצוי להתחיל בטיפול ארוך טווח. כ-2/3 מהרופאים הנוכחים בכנס (58%) ציינו כי יש להתחיל בטיפול ארוך טווח, כאשר החולה אינו דבק בטיפול בנטילת תרופות דרך הפה. כ-1/3 מהם (29% מהנשאלים) חושבים שאת הטיפול ארוך הטווח יש להתחיל בשלבים הראשונים של המחלה, מכאן שרוב הפסיכיאטרים חושבים שיש להתחיל בטיפול ארוך טווח כאשר, יש בעיית דבקות בטיפול כבר בשלבים הראשונים.

*מחלת הסכיזופרניה מתפרצת בדרך כלל החל מסוף העשור השני של החיים ועד סוף העשור הרביעי, כאשר כרבע מהלוקים בה עשויים להחלים ולשוב לחיים תקינים או כמעט תקינים. אצל היתר נושאת המחלה אופי כרוני. חלק מהחולים ידגים אמנם שיפור חלקי אך לא ישוב לחיים שטרם פרוץ המחלה ויזדקק למסגרות תעסוקתיות וחברתיות מוגנות, וחלק יזדקק לטיפול רפואי מתמיד במסגרות מוסדיות.
בואו לדבר על זה בפורום פסיכיאטריה.