תופעת הפליטות בעיית הרפלוקס

תופעת הפליטות - ובלעז רפלוקס קיבתי ושטי - הינה נפוצה ביותר. במעבר בין הוושט לקיבה אין שוער (ספינקטר) אנטומי, ותוכן קיבה אינו חוזר לוושט עקב הפרשי הלחצים בין הבטן ובית החזה. הוושט הינו איבר תוך חזי בעיקר, והלחץ בבטן גבוה מזה שבחזה. בזמן שהקיבה מתמלאת במזון נוצר כיפוף מסוים וזווית שנוצרת מונעת מתוכן הקיבה לחזור אל הוושט.

אצל תינוקות עד גיל חצי שנה, הזווית הזאת אינה בשלה מספיק, ולכן תופעה של פליטות נחשבת פיזיולוגית ואינה מוגדרת כמחלה. עם הגיל, הזווית מבשילה והמנגנון המונע את עליית תוכן הקיבה לוושט מבשיל, ואז התופעה נעלמת. כמובן, שהתופעה נחשבת פיזיולוגית ואינה דורשת טיפול במידה ולא מופיעים סיבוכים.

תזונתיים

במידה וכמות הפליטה מהווה חלק ניכר מהכלכלה, הרי שיופיע מצב של חוסר עלייה במשקל (חוסר שגשוג). תופעה זאת תלך ותחמיר עם הזמן כיוון שהתינוק אינו מקבל את כמות הקלוריות הדרושה לו. כמובן שהתינוק ישבור את עקומות אחוזוני הגדילה שלו והדבר יפגע בהמשך ההתפתחות שלו.

סיבוכי ריאה

עליית תוכן הקיבה עלולה להגיע לריאותיו של התינוק. הדבר עלול להתבטא בדלקות ריאה חוזרות, אירועים דמויי אסטמה שאינם מגיבים טוב לטיפול, הפסקות נשימה ובמקרים קשים אף מות עריסה (SIDS).

מקומיים בוושט

כתוצאה מהחומר החומצי שעולה לוושט באופן קבוע מופיעים שינוים דלקתיים וכרוניים העלולים לגרום לדלקת מקומית, הצטלקות ועד להיצרות מבנית בוושט שעלולה להביא לצורך בניתוח.

האבחנה של רפלוקס נעשית בכמה שלבים ובעזרת מספר אמצעים:

1. סיפור קליני- התיאור מצד המשפחה על צורת הפליטה, הזמן שבו היא מופיעה וסוג התוכן המופרש.

2. בליעת חומר ניגוד - צילום ושט קיבה - התינוק מקבל תמיסה של חומר ניגוד בבקבוק ובזמן שהוא אוכל נעשה צילום (שיקוף) רנטגן המדגים את עליית תוכן הקיבה לוושט. זאת בדיקה דינמית, אך האמינות שלה עומדת על 86% לערך. היא חשובה בעיקר לבירור ראשוני.

3. PH מוניטור - ניטור של החומציות בוושט. מדובר בבדיקה שאמינותה מגיעה עד ל-95% לערך. זאת הבדיקה החשובה ביותר לאבחנה של הרפלוקס. מחדירים לתינוק צינורית דקה דרך האף לתוך הוושט ומודדים במשך 24 שעות את רמת החומציות בוושט התחתון תוך כדי פעילות רגילה של אכילה, שינה, רחצה וכו'. בדיקה זאת מאפשרת מדידה מדויקת של כמות הזמן במשך היממה שבה יש חומציות גבוהה בוושט המעידה על נוכחות של רפלוקס.

4. מיפוי איזוטופים - התינוק מקבל חלב מסומן בחומר רדיואקטיבי, ובעזרת מכשיר מיוחד עוקבים אחר התקדמות החומר. במקרים מסוימים ניתן לגלות את החומר המגיע לריאות, ואז מתקבלת ההוכחה לכך שהתינוק שואף את תוכן הקיבה לריאות, דבר שיכול להסביר את התסמינים הריאתיים שמהם הוא סובל. בדיקה זאת תורמת, אך אינה איבחונית.

5. אזופגוסקופיה - בבדיקה זאת מכניסים צינור לוושט (בטשטוש כמובן) ובעזרת צינור אופטי מסתכלים על רירית הוושט ובכך ניתן לאמוד את מידת הדלקת בוושט, ובמידה ויש לאבחן שינוים כרוניים במבנה שלה.

הטיפול ברפלוקס נחלק לטיפול שמרני, תרופתי וניתוחי:

טיפול שמרני

הרעיון בטיפול זה להפחית עד כמה שאפשר את עלית תוכן הקיבה לוושט ע"י שימוש בכוח המשיכה של כדור הארץ. הטיפול כולל, הגבהה של המיטה לזווית של 30-45 מעלות, ישיבה ממושכת בסל-קל במיוחד לאחר האוכל, ארוחות קטנות כולל הסמכה של האוכל (האוכל יותר סמיך ולכן כבד יותר ושוקע בקיבה), הפסקות רבות בזמן ההאכלה להוצאת אוויר (גרעפס) והשכבה על הבטן.

כל אלה יכולים להביא להקלה משמעותית בתסמינים ולעזור לתינוק לעבור את התקופה עד להבשלת המערכת.

טיפול תרופתי

הטיפול התרופתי המקובל מיועד להפחית את חומציות הקיבה (לוסק, זנטק) או להגביר את התנועתיות שלה ובכך לאפשר פינוי מהיר יותר שלה (פרמין, אריתרומיצין).

טיפול ניתוחי

במקרים קשים שאינם מגיבים לכל הטיפול הנ"ל יש צורך לפנות לפתרון ניתוחי. בניתוח, מבוצע שסתום מלאכותי בין הקיבה לוושט ע"י ליפוף הקיבה מסביב לוושט (נקרא פונדופליקציה של הקיבה ע"פ ניסן). את הניתוח ניתן לבצע בשיטה פתוחה עם חתך בטני או בשיטה לפרוסקופית בעזרת מספר חורים קטנים בבטן והחדרת ציוד אופטי מיוחד.

הניתוח מייצר שסתום חד כיווני, אך גורם לבעיה בשחרור גזים ואותם ילדים אינם יכולים להקיא במקרים של זיהום במעי הגורם להקאות או בחילות.

להומיאופתיה המודרנית יש טיפול מעולה לתופעה עם הצלחות מרשימות ביותר ותוך זמן קצר. מתוך הבנה שהרפלוקס נעלם מעצמו בחלק מהמקרים כתוצאה מהבשלת המערכת, הרי שקיים תהליך פיזיולוגי שגורם לכך. ההומיאופתיה המודרנית באה לחזק ולזרז את התהליך הזה, ובכך בצורה בריאה ובטוחה להביא לסילוק של הבעיה.

הטיפול נתפר לפי הבעיה שאותה מציג המטופל ופועל על הוושט והקיבה ומשפר את התפקוד שלהם. התוצאה המתקבלת, הפסקת הפליטות, מופיעה תוך זמן קצר יחסית והיתרון הגדול שתוך מספר חודשים (2-5) ניתן להפסיק את הטיפול ללא חזרה של התופעה, כלומר משיגים החלמה מלאה.

לטיפול אין כל תופעות לוואי, והוא בטוח לחלוטין בקרב תינוקות קטנים. אופן הטיפול: החדרת טיפות לפה מספר פעמים ביום. הפליטות נפסקות, התופעות הריאתיות נעלמות כולל התקפי האסטמה ודלקות הריאה והתינוק חוזר שוב לשגשג.

בואו לדבר על זה בפורום רפואת ילדים ובפורום רפואה משלימה לתינוקות, ילדים ונוער.