אי שליטה בשתן - ההיבט הרפואי

בישראל בשנות ה-2000 אין מקום לכך שנשים תסבולנה מבעיות של אי שליטה בשתן: תחושה של מלאות או "גוש" באזור הנרתיק, דליפת שתן, קשיים בקיום יחסי המין ועוד. לכל הבעיות האלה, הקשורות לרפיון רצפת האגן, ישנם היום פתרונות רפואיים טובים יעילים ופשוטים.

רצפת האגן היא מעין מדף רקמתי המורכב משרירים ורצועות. תפקידה לשאת על גבה את איברי האגן: כיס השתן, המעי והרחם. חוסנם של השרירים והרצועות עלול להיפגע במהלך חיי האישה. ככל שהאישה התנסתה בלידות רבות יותר וככל שהלידות היו קשות יותר, כן גדל הסיכון לרפיון של רצפת האגן, צניחת האיברים הנתמכים ולהפרעות שליטה בשתן. רוב הבעיות מתחילות לאחר לידה ומחמירות בגיל המעבר כתוצאה משינויים הורמונליים.

איכות חייה של אישה הסובלת מאי-שליטה בשתן ותפקודה היומ-יומי נפגעים קשות בשל המגבלות הסניטריות והחברתיות הנכפות עליה (אי נוחות הנגרמת בשל ה"גוש" המופיע בפתח הנרתיק, הזדקקותה לשירותים לעתים קרובות, השימוש הקבוע באמצעי ספיגה וכדומה). מטרתה של הרפואה הגינקולוגית והאורו-גינקולוגית היא להתמודד עם הקשיים האלה הניתנים לתיקון ולריפוי בטיפול הולם.

כמובן, אבחנה מדויקת היא הבסיס לטיפול הנכון. יש שונות רבה בין אישה לאישה באופי המדויק של הבעיה ובהיקף חומרתה. אבחון יסודי ושלם ייעשה במרפאה האורו-גינקולוגית, המתמחה בטיפול בנושא מורכב זה. ברוב המוסדות הרפואיים פועלת מרפאה כזאת ואליה יש לפנות.

מלבד בדיקה יסודית בידי רופא מומחה, לעתים יש צורך גם בבדיקה אורו-דינמית להערכת תפקודו של כיס השתן, ובבדיקות אחרות, למשל אולטרה-סאונד. לאחר קביעת המאפיינים המדויקים של צניחת איברי האגן אצל האישה אפשר לבחור את הטיפול היעיל והנכון ביותר עבורה: לנשים אחדות תתאים פיזיותרפיה ייעודית לשם חיזוק שרירי רצפת האגן (בשיטות "קגל", "פאולה", ביו-פידבק, גירוי חשמלי ועוד), לאחרות אפשר להציע טיפול תרופתי (דטרוסיטול, פרימוניל, נוביטרופן), ויש נשים הזקוקות לטיפול כירורגי.

מאז שנות החמישים ועד היום נעשו יותר מ-200 ניתוחים שונים למניעת דליפת שתן, לכל אחד מהם יתרונות וחסרונות משלו. הניתוחים הקלאסיים משתייכים לאחת מן הקבוצות הבאות: אחור-חייקיים (רטרופוביים), כמו BURCH או M.M.K בהם מבצעים "פתיחת בטן", מפרידים את כיס השתן ו"מרימים" אותו, או "ניתוחי המיתלה" (SLING) שבהם מניחים רצועה תחת כיס השתן כדי להגביהו.

הניתוחים הללו מבוצעים בהרדמה כללית או אזורית, האשפוז נמשך כשבוע וההחלמה אורכת כחודש עד חודש וחצי. ב"ניתוחי המחט" למיניהם, מעבירים, בעזרת מחט ארוכה מאוד, תפר מכיוון הנרתיק לכיוון דופן הבטן ומתיחתו מאפשרת הרמה של כיס השתן. הבעיה בניתוחים אלו היא שהשיפור הנו זמני בלבד. היתרון בהם הוא תקופות אשפוז והחלמה קצרות. דומים להם הניתוחים הלפרוסקופיים: הרמת כיס השתן ללא פתיחת הבטן, בעזרת ציוד לפרוסקופי ודרך נקבים קטנים בדופן הבטן. ההחלמה מהירה, אך במחיר שיפור התפקוד לזמן קצוב (שנה עד שלוש שנים בלבד).

קיימת גם אופציה של הזרקת חומרים אינרטיים לצידי צינור השתן (קולוגן או טפלון). גם כאן מדובר בהחלמה מהירה במחיר של שיפור קצר-מועד.

פעולה כירורגית חדשנית - ה- TVT - (Tenstion Free Vaginal Tape) מאחדת את יתרונות ניתוח BURCH (הצלחה טיפולית גבוהה מאוד ולאורך שנים) עם יתרונות "ניתוחי המחט" והניתוחים הלפרוסקופיים (אשפוז ליום אחד והחלמה מהירה מאוד - תוך שבוע) ולכן הפך ה-TVT לנפוץ והמומלץ שבין הניתוחים למניעת דליפת שתן. ניתוח ה-TVT הוא כה פשוט שהוא מומלץ גם לנשים קשישות.

חשיבות רבה נודעת לניהול הטיפול במסגרת מרפאה אורו-גינקולוגית ייחודית: תנאי הכרחי להצלחת הטיפול הוא רופא המכיר היכרות מעמיקה את מכלול הנושאים האבחוניים והטיפוליים על יתרונותיהם וחסרונותיהם.

בעולם המערבי הבינו מזמן את החשיבות שביצירת מרפאות ויחידות מיוחדות לאורו-גינקולוגיה. ריכוז העיסוק באורו-גניקולוגיה בידיים מנוסות מביא, ללא ספק, לשיפור התוצאות הטיפוליות, להימנעות מניתוחים מיותרים ולא נכונים וכמובן לעלייה ניכרת במידת שביעות הרצון של המטופלות מתוצאות הטיפול.

על כן, אישה הסובלת מתופעות הקשורות לרפיון רצפת האגן ועד עתה לא טופלה בגלל אי ידיעה, בושה או חשש, טוב תעשה אם תסור לאחת המרפאות המתמחות בטיפול בתחום רפואי זה.

לקריאה נוספת בנושא לחצו כאן

בואו לדבר על זה בפורום בריחת שתן וריצפת אגן.