סוגיות נפשיות במעגל החיים של האישה

נשים ככלל צורכות יותר שירותי בריאות מגברים. הן מבקרות יותר אצל רופאים, מקבלות יותר תרופות, עוברות יותר ניתוחים ותופסות יותר מ-60% ממיטות האשפוז. המצב הזה קיים גם בתחום בריאות הנפש. השכיחות של הפרעות - כגון דיכאון לסוגיו, התקפי פניקה, חרדה חברתית, הפרעת חרדה כללית והפרעות אכילה -גבוהה בנשים יותר מבגברים, וזאת בלי להביא בחשבון הפרעות ספציפיות לנשים כגון תסמונת קדם-וסתית ודיכאון לאחר לידה. הפרעות נפשיות שיש בהן שכיחות יתר אצל גברים קשורות להתמכרות לאלכוהול ולסמים והפרעות אישיות מסוג 'אנטי סוציאל'.

מחקרים סוציולוגיים קושרים הבדלים אלו לתפקידיה החברתיים של האישה, למצב סוציו-אקונומי נחות ולסכנת היתר שהיא נתונה בה להתעללות מינית ולאלימות, כמו כן הדאגה לבריאות המשפחה המוטלת באופן מסורתי על כתפי האישה והמודעות לכל בעיות הבריאות תורמים גם הם את שלהם. גם הבדלים ביולוגים יכולים להסביר את ההבדלים בין המינים בכמות ההפרעות הנפשיות, בייחוד ההבדלים בתפקוד ההורמונלי.

בסקירה זו יידונו התסמונת הקדם-וסתית; היבטים נפשיים של היריון, לידה, הפלות ועקרות; בעיות נפשיות הקשורות לגיל המעבר; היבטים נפשיים של כריתת שד וכריתת רחם.

מדובר בתופעה מחזורית שתסמיניה גורמים הפרעה בתפקודה הרגיל של האישה. התסמינים מגיעים לשיאם כחמישה ימים לפני הווסת ודועכים בימים הראשונים של הווסת. תסמונת זו קשורה למחזור החודשי. היא תופעה העומדת בפני עצמה ולא החרפה של הפרעה נפשית אחרת.

האפיונים העיקריים של PMS הם עצבות, אימפולסיביות, עצבנות, תחושה של חוסר שליטה, קשיי ריכוז, עייפות יתר, שינויים בתיאבון וצורך מוגבר באכילת מתוקים, לעתים תחושת התנפחות של הבטן, גודש ורגישות בשדיים וכאבי ראש.

אישה החוששת שהיא סובלת מPMS- יכולה לבדוק זאת בעצמה. עליה לרשום את התסמינים הנ"ל יום-יום במשך שלושה-ארבעה חודשים ולבדוק את הקשר בין עצמתם לבין המחזור. אם חלה החרפה בולטת בתסמינים בימים שלפני הופעת הווסת והטבה כעבור יומיים, קרוב לוודאי מדובר בPMS

כ-70% מהנשים בגיל הפוריות סובלות מ-PMS בדרגות שונות של עצמה והשפעה תפקודית. חשוב לאבחן את התופעה במקרים קשים וגם קלים כדי לעזור לאישה ולסביבתה להתמודד עם התסמונת ועם השלכותיה.

אם האישה יודעת שהסימפטומים מופיעים לפרק זמן קצוב וחולפים כעבור כמה ימים, התייחסותה לשינויים תשתנה לא עוד תחושה של שינוי פתאומי אלא הבנה שמדובר בתופעה ידועה, חולפת שאינה קשורה בגורמים סביבתיים ואינה מרמזת לא על חולשה ולא על כך שהיא "הולכת להשתגע".

על אף הקושי להתגבר על תופעה זו בכל חודש, לא נמצא במחקר הבדל ניכר ברמת התפקוד של נשים בתקופת PMS לעומת נשים שלא בתקופת PMS או של גברים בסיטואציה מתוחה כמו בחינות באוניברסיטה. חשוב להבהיר לנשים הסובלות מ-PMS שהכרת התופעה והבנתה אינן נותנות לגיטימציה להתנהגות בלתי סבירה אלא מאפשרות להן לטפל בתופעה ולהשיג שליטה עצמית.

הגורמים האטיולוגיים [סיבתיים] העיקריים של PMS הם הורמונים אלקטרוליטיים, מוליכים עצביים וחוסר בוויטמין 6 B. הטיפול מגוון ומשתנה בהתאם לחומרת התסמונת ולתסמינים.

בכל מקרה מומלץ לנקוט צעדים לשינוי ההרגלים: להפחית צריכה של קפאין, להרבות בפעילות גופנית, להשתמש בטכניקות הרפיה. גם ויטמינים E ו 6 B, סידן ואשלגן נמצאו יעילים.

במקרים חריפים אפשר להשתמש בתרופות הרגעה במינון נמוך במיוחד, ולפי הצורך בלבד בתרופות נוגדות דיכאון החוסמות באופן סלקטיבי את הסרוטונין (SSRI ) והוכיחו את יעילותם גם ב-PMS. יש מקום גם לטיפול הורמונלי להקלה על התסמינים הגופניים.

גם כשההיריון והלידה תקינים רצוי להתייחס להיבטים הנפשיים הקשורים לאירוע חשוב כל כך בחיי האישה. תהליך ההחלטה על הקמת המשפחה עצמה מבליט את סגנון התקשורת בין בני הזוג ומחצין לעתים חילוקי דעות בנושאים חשובים הנוגעים לתפיסת החיים המשותפים. זו הזדמנות טובה לגעת בנושאים אלו עוד לפני כניסתה של האישה להיריון. היבטים תרבותיים, דתיים ואחרים משמשים במקרים מסוימים גורם לחץ ובמקרים אחרים מפשטים את תהליך ההחלטה מתוך תחושת שייכות והמשכיות של מסורת משפחתית.

גם בעיות נפשיות שקיימות עוד לפני הכניסה להיריון ואינן קשורות להיריון דורשות התייחסות מיוחדת בשל החשש מנזק לעובר עקב לקיחת תרופות מסוימות.

בשנים האחרונות עלתה המודעות למצב הנפשי בהיריון ולהשפעתו על העובר. הצטבר גם ידע על אפשרות של שימוש זהיר בתרופות במהלך ההיריון. בעבר דגלו בהימנעות משימוש בתרופות כמעט בכל מחיר. גישה זו מפנה בהדרגה את מקומה להבנה שיש לבחון את הנושא מזווית רחבה יותר. אם השימוש בתרופה אינו מסכן את העובר ולעומת זאת ומשפר את מצבה הנפשי של האם ואת הסביבה האמוציונלית שבה העובר מתפתח - יש לשקול נטילת תרופות.

בארץ יש כמה מרכזים הפתוחים לציבור הרחב בלא תשלום ועונים על שאלות בדבר בטיחות השימוש בתרופות בהיריון.

רוב התרופות מסוג SSRI בטוחות לשימוש בהיריון. תרופות הרגעה לסוגיהן שנויות במחלוקת, והן נמצאו בטוחות פחות בתחילת ההיריון. מי שנוטלת תרופות פסיכיאטריות, לא בהכרח צריכה להפסיק ליטול אותן, אך עליה להיוועץ בגורם מקצועי - רופא משפחה, רופא נשים, פסיכיאטר - בדבר בטיחותן.

גורמים מקצועיים יכולים גם לתת עצה המבוססת על ידע עדכני בדבר נטילת תרופות בהנקה. יש לשקול את הנושא של הנקה ונטילת תרופות באותו אופן שנשקל הנושא של נטילת תרופות במהלך ההיריון.

דיכאון קל לאחר לידה, המכונה דכדוך, הוא תופעה שכיחה מאוד וחולפת. 60% מהנשים מדווחות על דכדוך ועל נטייה לבכי, על חרדה, על עייפות ועל עצבנות. תחושות אלו, מקצתן או רובן, מופיעות סמוך מאוד ללידה, חולפות בתוך זמן קצר, בדרך כלל שבוע עד שבועיים. במקרים אלו אין צורך בטיפול מיוחד חוץ מתמיכה, עידוד ועזרה בטיפול בתינוק.

חשוב להבדיל בין דכדוך לאחר לידה ובין דיכאון קליני לאחר לידה המופיע אצל 14-10% מהיולדות. אם הדכדוך נמשך ואף מחריף ומלווה בתסמינים של ירידה במצב הרוח, הפרעות קשות בשינה, ירידה בתיאבון, תחושות אשם מוגזמות, חוסר הנאה מכל פעילות - מדובר בדיכאון המצריך טיפול תרופתי וגם טיפול בשיחות.

השכיחות עולה אם יש היסטוריה של דיכאון במשפחה ואם היו התקפי דיכאון קודמים. בדרך כלל הטיפול דומה לטיפול בדיכאון רגיל שאינו קשור ללידה, ויש צורך בעזרה מיוחדת לאם ולתינוק כדי לאפשר את יצירת הקשר המיוחד ביניהם.

תשומת לב וטיפול מיוחד נדרשים כאשר המצב הנפשי מקבל נופך פסיכוטי של מחשבות שווא, הפרעה בשיפוט ופגיעה בביקורת המציאות. מדובר במצב נדיר של מקרה אחד לאלף לידות, המכונה פסיכוזה לאחר לידה. מצב זה מחייב טיפול מידי בשל החשש למסוכנות לאם ולתינוק אם התאבדות היא מושא המחשבות הפסיכוטיות.

שלושת המצבים האלה - דכדוך, דיכאון לאחר לידה ופסיכוזה לאחר לידה - קשורים ישירות ללידה אך אין להקיש שיופיעו גם בלידות הבאות. יש צורך בייעוץ ובמעקב מקצועי לקראת ההיריון הבא, אך בדרך כלל החוויה שונה בכל לידה.

הפלה טבעית

מוכרת התופעה של תגובה רגשית מיד לאחר הפלה או בתוך שלושה חודשים. תגובה זו מתאפיינת במצב רוח דיכאוני עם רגשות אשם ותחושת אבדן. בדרך כלל זו תגובה נורמטיבית, אך יש צורך בתמיכה ממוקדת קצרת מועד, פרטנית וגם זוגית, כדי לאפשר לבני הזוג לדבר על החששות שלהם, על האכזבה ועל תגובת האבל.

נשים שעוברות הפלה חוות חרדה, דיכאון ותגובות גופניות בחצי השנה שלאחר האירוע יותר מנשים לאחר לידה.

אם הדיכאון נמשך יותר מחצי שנה, יש צורך בהערכה פסיכיאטרית לשלילת תגובת אבל פתולוגית המצריכה טיפול אינטנסיבי יותר.

בעיות פריון

עקרות מוגדרת כחוסר יכולת של זוג להשיג פריון לאחר שנה של ניסיון. הסיבות קשורות לבעיות אצל הגבר או אצל האישה או אצל שניהם.

הגורמים הנפשיים שיכולים לגרום בעיות פריון הם אנורקסיה והעדר מחזור עקב לחץ. לזוגות רבים העקרות גורמת משבר בחיים, ובמרוצת הזמן נושא ההיריון נעשה הנושא העיקרי בתקשורת בין בני הזוג. התגובה היא תחילה חוסר השלמה, תסכול, כעס ואבל ולבסוף השלמה. נשים נוטות להרגיש ירידה בערך העצמי ובנשיות שלהן ולפתח מתח, עצב וירידה בתפקוד המיני.

הטיפול בעקרות מתרכז בטיפולים גופניים, ורופא הנשים הוא המטפל העיקרי. ליווי נפשי מתאים יכול לסייע לזוג בהתמודדות עם הקשיים, עם האכזבות ועם ההשלכות הנפשיות של הטיפולים ההורמונליים.

במהלך ההערכה הנפשית לפני הטיפול המטפל יכול לקבל תובנה בדבר המוטיבציה של כל אחד מבני הזוג לעבור את טיפולי הפריון ולעזור להם להגיע להסכמה על הצעדים הנדרשים. רצוי לשתף את הבעל בטיפולים ובביקורים אצל רופא הנשים גם כשנוכחותו אינה חיונית לטיפול.

טיפול שהוכח כיעיל הוא השתתפות בפעילות של קבוצות תמיכה. האפשרות לחלוק חוויות ולהיעזר באנשים שעוברים קשיים דומים מחזקת את המשתתפים ומאפשרת להם התמודדות טובה יותר עם התהליך כולו. מקובל גם להמליץ על "ימי חופשה" מהטיפול בעקרות כדי לאפשר לבני הזוג לחזור לשגרה בלי התכתיבים הנובעים מן הטיפולים.

נדרשת התייחסות גם להיבטים של מאמץ כלכלי, בידוד חברתי, קשיים בתפקוד המיני, היריון רב-עוברי.

בכריתת שד או בכריתת רחם חשוב להבין שנוסף על הקושי של כל אדם להיפרד מחלק בגופו, קשה לאישה להיפרד משלמותה הנשית.

הרחם נתפס מאז ומעולם כסמל של פוריות ונשיות. על הגורמים המטפלים לעזור לאישה העומדת לפני ניתוח כריתת רחם באמצעות טיפול מקיף, בכלל זה שיתוף הבעל בשיחות ובהסברים עם גורמי תמיכה מקצועיים שמלווים את האישה העומדת לפני הניתוח ורואה בדמיונה חור בבטן וחוששת מההשפעה על חיי המין.

לפי סקירת מאמרים בנושא זה:

יש שוני בתגובות הנפשיות לניתוח כריתת רחם בגלל סכנת חיים ולניתוח כזה מסיבות אחרות.
רוב הנשים שמחות לפתור את הבעיה שגרמה להן סבל שנים רבות.
ההשפעה על חיי המין בדרך כלל חיובית לאחר שחל שיפור ונעלמו התופעות הפיזיות של כאבים ודימומים שהקשו את קיום יחסי מין.
רוב הנשים מתלוננות שלא שותפו בתהליך ההחלטה על הניתוח ולא קיבלו הסברים מספקים לפני הניתוח על הצפוי להן.
לאחר הניתוח יש תגובות דיכאוניות המצריכות טיפול, אך הבעיות הגינקולוגיות יכולות לגרום דיכאון כמו הניתוח עצמו.


לפני כל ניתוח שואלים את רופא הנשים המטפל על סוג הניתוח, על זמן האשפוז, על ימי המחלה. מומלץ גם לשאול את השאלות האלה:

מהן האלטרנטיביות לכריתת הרחם במקרה הספציפי שלי? זו שאלה חשובה ביותר. בשנים האחרונות פותחו טכניקות המאפשרות לטפל בשרירנים ולשמור על הרחם, אך רק הרופא המטפל יכול לקבוע אם טכניקות אלו מתאימות למקרה שלך.
אם יש פרוצדורות חלופיות המתאימות למקרה שלי, מה היתרונות ומה החסרונות שלהן?
מה הסיבה לצורך בהתערבות כירורגית? האם מדובר בניתוח אלקטיבי או בניתוח מציל חיים?
האם ישאירו לי את השחלות? ואם לא, האם אזדקק לטיפול הורמונלי חלופי? אם כן, מהן תופעות הלוואי הצפויות של הטיפול התרופתי?
מה צפוי לי מבחינה גופנית לאחר הניתוח? מהי השפעתה הצפויה לטווח ארוך של כריתת הרחם על הגוף שלי?

גיל המעבר מתאפיין בירידה בהורמון האסטרוגן הגורמת להפסקה הדרגתית של הווסת ולתופעות גופניות כגון הזעת יתר וגלי חום.

בעבר חשבו שדיכאון הוא חלק אינטגרלי מהתסמינים בשנים של הפסקת הווסת (perimenopause). בזכות מחקרים אפידמיולוגים מקובל היום להתייחס למצבים דיכאוניים בתקופה זו באופן אינדיבידואלי ולא כחלק מהתמונה הפיזיולוגית. לכן צריך לטפל בכל אישה הסובלת מתסמינים של דיכאון - ירידה במצב הרוח, ירידה בתפקוד, נדודי שינה ותחושה של חוסר הנאה מתמשך מלווה בהערכה עצמית נמוכה ולברר מהו הקונטקסט הספציפי של מצבה: משפחה, חברה, שינויים בתפקוד המיני, הסתכלות בחיים. על פי חומרת התסמינים והזמן שהיא סובלת יחליט הרופא הפסיכיאטר אם יש צורך בטיפול תרופתי בנוגדי דיכאון.

חשוב לעזור לאישה בגיל המעבר להסתכל על תקופה זו לא כעל ירידה גופנית ונפשית ("גיל הבלות") אלא כעל מעבר מסגנון חיים מסוים שבו הוצבו לפניה דרישות רבות כגון טיפול בילדים, קידום מקצועי והתמודדות עם קשיים כלכליים אל סגנון חיים אחר עם פחות דרישות סביבתיות ואפשרות להתפתח.

תוחלת החיים של נשים בארצות מערביות היא 81, והתקופה שלאחר גיל המעבר היא שליש מהחיים. לפיכך רצוי לנצל את חכמת החיים שנרכשה ולהוסיף להביט בעתיד באור חיובי מתוך שמירה על בריאות הגוף והנפש.

ד"ר רשל זוהר-קדוש תתחיל לנהל בקרוב כמנהלת שותפה את פורום "האשה והרחם - מיומות" - בואו לשוחח על כך בפורום

המאמר התפרסם לראשונה באתר האגודה לקידום בריאות נשים - לה בריאות