פונדקאות בישראל - פרק א'

מראשית שנות השמונים החלו בישראל לטפל בבעיות פוריות בדרך של הפריה חוץ גופית בטכנולוגיות מתקדמות.

טכנולוגיות אלו מאפשרות להביא ילדים לעולם, בין היתר, בדרך של "פונדקאות" קרי: באמצעות אישה, אם נושאת, המוכנה להתעבר ולשאת ברחמה עבור בני זוג הריון ממטען גנטי של בני הזוג או לפחות של אחד מהם, ועם הלידה, התינוק נמסר לבני הזוג. ההערכה היא שברחבי העולם המערבי נולדו כמה מאות ילדים בדרך זו ב- 15 השנים האחרונות.

בעבר, החוק בישראל (תקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית) התשמ"ז 1987) אסר על ביצוע הסכמי פונדקאות בישראל, אך בתחילת שנת 1991 הוגשה עתירה לבית המשפט העליון על ידי בני הזוג נחמני (שמאוחר יותר התפרסמו בפרשת הביציות המוקפאות) נגד משרד הבריאות, בבקשה לחייב את משרד הבריאות לנמק מדוע לא יתאפשר להם לבצע הפריה חוץ גופית לשם השתלה ברחם של אם נושאת, אם פונדקאית, בחו"ל. בג"צ קבע שאין מניעה לכך. בעקבות פסיקת בג"צ בפרשת נחמני, שר הבריאות ושר המשפטים הקימו את וועדת אלוני, שבחנה את נושא ההפריה החוץ גופית, ואשר הגישה את המלצותיה בשנת 1994. עיקר ההמלצות נסב על הנקודה שיש להסדיר את סוגיית ההסכמים לנשיאת עוברים בחוק, אשר יתיר עריכת הסכמים כאלה באופן מבוקר.

בעקבות עתירה לבג"צ על ידי מספר זוגות, אשר ביקשו להתקשר בהסכמים לנשיאת עוברים, קבע בג"צ בשנת 1995 כי דין תקנות בריאות העם להתבטל עד ליום 1.1.1996, עד אז יש לקדם חקיקה בסוגייה. ואכן בראשית שנת 1996 נחקק בכנסת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) ("החוק").

כיצד יש לפעול ע"מ לקבל אישור להליך הפונדקאות? מי נותן את האישור? האם האם הנושאת זכאית לשכר? מה מעמד הילוד? מה קורה אם האם הנושאת חוזרת בה מן ההסכם?
בסוגיות אלו ואחרות נדון, מפאת היקפן, בשתי רשימות, שהראשונה שבהן לפניכם, והשנייה תובא בגיליון הבא.

בסיסו של החוק בשימור מוסד המשפחה ובהכרה בחשיבות המרכזית של ההורות בחיי הפרט וחברה. החוק, למרבה הצער, בחר להתמקד אך ורק בדרך אחת של הפריה מלאכותית, קרי: הפונדקאות, ולמעשה הוחמצה ההזדמנות להסדיר בחוק באופן מסודר את אפשרויות ההפריה האחרות.

החוק מתערב בכל שלבי ההתעברות האינטימיים, ההריון והלידה. החוק מתיר פונדקאות, אך במגבלות מסויימות, אשר נבחן אותן בהמשך, ומגן על מעמדו של הרך היילוד באופן גורף.

החוק נותן לגיטימציה לצורות הבאות של פונדקאות מלאה:

1. אם הנושאת מושתלת ביצית מופרית, שנוצרה מהאם ומהאב המיועדים.

2. אם הנושאת מושתלת ביצית מופרית שנוצרה מזרע של האב המיועד ומתורמת ביצית.

פונדקאות חלקית בה האם הנושאת תעבור הפריה מלאכותית בזרע בעלה של האם המיועדת לא הותרה בישראל.

בטרם נעבור לבחון את ההסדר, כפי שנקבע בחוק, מן הראוי שניתן דעתנו למספר הגדרות מפתח הקבועות בו:

1. אם נושאת הינה האישה הפונדקאית הנושאת הריון עבור הורים מיועדים.

2. הורים מיועדים מוגדרים כאיש ואישה, שהם בני זוג, המתקשרים עם אם נושאת לשם הולדת ילד.

3. הסכם לנשיאת עוברים מוגדר כהסכם בין הורים מיועדים לאם נושאת, לפיו מסכימה האם הנושאת להתעבר בדרך של השתלת ביצית מופרית ולשאת את ההריון עבור ההורים המיועדים.

4. קרובת משפחה מוגדרת כאם, בת, נכדה, אחות, דודה ובת דוד או בת דודה למעט קרבת משפחה בדרך של אימוץ.

סעיף 2 לחוק קובע את התנאים ההכרחיים לביצוע הפריה חוץ גופית בדרך של פונדקאות:

1. יש לערוך הסכם בכתב בין הצדדים, קרי: בין האם הנושאת וההורים המיועדים (להלן "ההסכם").

2. על ההסכם לקבל את אישור וועדת האישורים.

3. הצדדים להסכם הם בגירים תושבי ישראל.
מטרת דרישה זו הינה למנוע ייבוא נשים מחו"ל למטרת יישום החוק.

4. הזרע המשמש להפריה הוא של האב המיועד והביצית אינה של האם הנושאת.

5. האם הנושאת הינה בת דתה של האם המיועדת.

6. האם הנושאת אינה נשואה ואינה קרובת משפחה של אחד מן ההורים המיועדים.

האיסור על קרבה משפחתית נועד למנוע אצל הילד, שייולד, קונפליקטים עתידיים או משברי זהות, בין האם הנושאת לאם הביולוגית. עם זאת, אין לשכוח כי לעתים, קרובת המשפחה תהיה היחידה, אשר תסכים לשמש כאם נושאת עבור האם המיועדת, ואיסור כקבוע בחוק לעניין זה, עשוי לחסום כליל את הדרך היחידה הפתוחה בפני אישה להבאת ילדים לעולם.

לעניין האיסור החל על האם הפונדקאית להיות נשואה, נדמה, כי שוב המחוקק החמיץ. רבים טוענים, כי אישה נשואה, אשר מן הסתם, יש לה ילדים משלה, הינה בוגרת, בעלת ניסיון ופחות פגיעה מאישה רווקה או גרושה, בכל הקשור להבאת ילדים לעולם, והתמודדות עם תהליך הפונדקאות הקשה נפשית. המחוקק לא ראה לנגד עיניו שיקול זה, ויש לקוות כי יישקל תיקון בעניין.

ראינו אם כן, כי החוק מציב תנאים רבים ומתערב למעשה בכל שלבי ההתעברות, ההריון והלידה.

לחלק ב' של המאמר בסידרת הכתבות

הכנסו עכשיו לפורום פונדקאות בדוקטורס לכל שאלה בנושא