בטיחות אש בחדרי ניתוח

באש יש 3 אלמנטים. חומר דליק, חומר מחמצן, מקור הצתה (שרשרת כימית), חשוב להכיר את מנגנון פריצת האש על מנת להיות מסוגלים להתכונן ולמנוע את התחלת הבערה.

בארה"ב יש 100 שרפות/שנה. בהשוואה ל-27 מיליון פרוצדורות/שנה בחדרי ניתוח. דיווח על שרפות הוא בין 1%-10% מהשרפות שפורצות באמת. יש התעלמות ממצב של "כמעט שרפה" כמו חריכה של סדינים בגלל סיב אופטי ללא להבה ועשן. בהנחה שיש דיווחים רק על 10% מהמקרים ויש כמעט 3 שרפות על כל שרפה מדווחת הרי מקבלים 1000 שרפות/שנה, 3000 כמעט שרפות/שנה סה"כ 4000 ארועים/שנה. כלומר ארוע על כל 6750 פרוצדורות. אם במוסד שלנו יש 10000 פרוצדורות/שנה יש לצפות לארוע "בודד" כל שנה.

מניעה

כדי להוריד את סכון האש יש להוריד את כל אחד מ-3 האלמנטים המרכיבים את האש וכן השרשרת הכימית.

* נוהל בטיחות אש

1. הדרכת עובדים.
2. תגובה מהירה.
3. הכנה ותרגול מעשי.

* סביבת חדר הניתוח

חדרי הניתוח מספקים את 3 המרכיבים של האש.

חומר דליק/בעיר
* מוצקים מצעים, סדינים, כלי מיטה, חלוקים, וילונות, שמיכות, ניירת.
חומר הכנה אלכוהול, ארוסול, צבעים, מסירי שומן אצטון.
חומרי חבישה - סרטי הדבקה, ספוג, גאזה.
מישחות וואקס, וזלין.
ציוד חומרי הרדמה, חומרי בידוד מסביב לכבלים, כפפות, שרוולים, זרנוקים מגומי.
חולים שיער (במיוחד מסביב לפנים), גז מיתן.

* מקורות הצתה
ציוד חשמלי, לייזר הפוגע בפני שטח שלא עבר אנודייז ומוקרן ומוחזר כמו במראה, ריקמה חרוכה.

* מקורות חמצן
חדרי הניתוח הם סביבה עשירת חמצן OEA Oxygen Enriched Atmosphere. סביבה כזו יכולה לסייע להתפשטות להבה ופצוץ. גידול קטן בריכוז החמצן מ-21% ל-25% יכול להאיץ את התפשטות האש ולהקל בהצתתו. חומר מחמצן נוסף הוא ניטרוס אוקסיד Nitrous oxide המשמש להרדמה.

* וילונות

הוילון תלוי אנכית. זה מאפשר התפשטות מהירה של אש יותר מאשר בחומר בעיר הנמצא במצב אופקי. הוילון מסתיר את הלהבה, עשן וחום. הוילון חייב להיות חסין אש Flame Retardent. במצב כזה להבה מתחת לוילון תמשיך יותר זמן ללא תשומת לב. וילון הפוך בצורת U הוא המסוכן ביותר ואינו מאפשר גילוי האש מתחת לוילון. ברגע שהאש הגיעה לקצה הוילון אז היא מתפשטת במהירות.

*אחריות
צוות האחיות אחראי על ניהול בטוח של החומרים הבעירים/דליקים.
צוות המנתחים אחראי על ניהול בטוח של מקורות הצתה.
צוות המרדימים אחראים על ניהול בטוח של חמצן וחומרי הרדמה.
מנהל חדר הניתוח אחראי על כתיבת נוהלי בטיחות, משאבים לבטיחות, תרגול תרחישים.

1. קערת מים יש להכין קערת מים סטריליים או תמיסת מלח על שולחן צדדי. שרפות בחדרי ניתוח מתפשטות תוך שניות בגלל אוויר עשירה בחמצן ווילונות אנכיים. התגובה הראשונה היא לשפוך מים על השרפה.

2. וילון יש להשתמש בוילון פתוח ולא סגור אלא אם נדרש לאטום את חדר הניתוח. זה מקטין את ריכוז החמצן אשר מאיץ את האש.

3. חמצן יש להשתמש בריכוז חמצן נמוך ככל האפשר הנידרש מבחינה רפואית. הבעייה היא במקרים של ראש וצוואר שבהם רוויית חמצן נופלת בגלל חומרי הרדמה ונידרשת כמות גדולה יותר של חמצן לשמור על רווייה. במצב זה מתחיל ריכוז החמצן לעלות מעבר ל-21%. כאשר הוא עולה מעל 23% המצב מתחיל להיות מסוכן.

4. צינורות - ללא שרוולים אפשר לעטוף בספוג רטוב וזה מסייע להגן על מקורות של חומרים בעירים מפני מקורות הצתה של ציוד חשמלי. צינורות ללא שרוולים מקובלים בניתוח ילדים בבית הבליעה.

5. ציוד כיבוי אש וגילוי אש - כל איש צוות ידע היכן המטפה לכיבוי אש הקרוב. כיצד להפעיל מטפי כיבוי. יש להשתמש בחדרי ניתוח במטפי כיבוי אש קטנים בלבד. במרחק עד 2 מטר מאזור החומרים הבעירים.

6. פינוי לכל איש צוות בחדרי הניתוח יהיה סימון של מסלול מילוט.

7. תרגיל ואימון לאש הפעלת מערכת אזעקה, הפעלת מטפה כיבוי אש, פינוי מדומה.

8. כבל סיב אופטי לא לאפשר לכבל סיב אופטי להשען על וילון.

9. הכנת תמיסות דליקות יש למנוע היווצרות שפך במיוחד מתחת לוילונות. יש לייבש השפך ולהמתין מספיק זמן להתאיידות הנוזלים.

10. חומרי שימון - יש להשתמש בחומרים המתמוססים במים שלא על בסיס שמן. זה מונע היווצרות מקורות חומרים בעירים.

11. דליפה יש להחליף זרנוקי חמצן דולפים, ניתוק חמצן בין שתי הפעלות נידרשות. ספיקה של 6 ליטר/דקה של חמצן ממכונת הרדמה במשך 8 שעות יכולה להעלות את ריכוז החמצן מעל 23%. זה אומר שחדר ניתוח חייב להיות לפחות בנפח נטו של 150 מ"ק, או שטח 50 מ"ר.

1. פתיחת סגירת חמצן יש להפסיק הזרמת חמצן לפחות 1 דקה לפני התחלת הפעלה של ציוד חשמלי ולהמתין 1 דקה לאחר ניתוק ציוד חשמלי לפני חידוש הזרמת חמצן.

2. החלק החם יש להמנע ממגע של החלק ה"חם" של הציוד החשמלי לבוא במגע עם וילונות ולהגן על החלק החם עם "נרתיק מגן".

3. קשר עין הפעלת ציוד חשמלי תעשה רק כאשר קצה האקדח נראה לעין. יש לנתק את האקדח ברגע שמתרחקים מן החולה.

4. מתאן גוף האדם מייצר גז מתאן ויש להזהר בהזרמת חמצן וניטרוס אוקסיד בסביבתו.

5. ניקיון יש לבצע ניקיון תקופתי של ציוד חשמלי. ריקמה אורגנית יכולה לסייע להיווצרות קשת חשמלית. היא גורמת להגדלת ההתנגדות החשמלית והופכת את המכשיר החשמלי חסר יעילות ובעקבות כך מגדילים את ההספק המשודר שלא לצורך.

6. כבלי חשמל יש להמנע מליפוף של כבלי חשמל זה בזה. הדבר עלול לגרום לזרמי קצר חשמליים וגם לזרמי השראה.
7. הפעלת רגל יש להשתמש באקדח מופעל ידנית ולא הפעלת רגל כדי למנוע הפעלת שוגג.

8. קנה נשימה יש להמנע משימוש בציוד חשמלי בתוך קנה הנשימה. כדי למנוע פריצת שרפה.

9. הספק שידור יש לכוונן הספק שידור מינימלי הנדרש והפעלת המשדר למישכי זמן קצרים ככל האפשר. יש להמנע מהפעלת המשדר בהספק גבוה ולמשך זמן רב.

10. מדבקת אינדפירנס (איפוס פוטנציאלים) תותקן על שטח גדול, קרוב לאזור הניתוח.

11. גזים דליקים יש לסלק את הגזים ולהקטין את מקור החומרים הדליקים.

1. הדרכת עובדים על שימוש בציוד כיבוי אש.
2. שירטוט מיקום ציוד כיבוי אש על תוכנית חדרי הניתוח.
3. כתיבת תרחיש ותגובה.
4. תרגיל פינוי מחלקה.
5. נוהלי בטיחות כתובים ע"י מנהל חדרי הניתוח.
6. מכשיר למדידת ריכוז חמצן והתראה על 25%.
7. סימון מסלולי מילוט אישיים לצוות חדרי הניתוח.
8. שמות העובדים ומיקומם בחדרי הניתוח.
9. הפעלת מערכת אזעקה, טלפונים וקשר.
10. הצגת דרכי הגישה של כוחות החילוץ לחדרי הניתוח.

תגובה ראשונית לאש

1. בחדרי הניתוח צריך להיות נוהל כתוב לתגובה לאש תלוי על הקיר.
2. תגובה לאש צריכה להיות תוך שניות בגלל מהירות התפשטות האש באווירה עשירת חמצן.
3. בשרפות קטנות יש לסלק את החומר הבעיר ולשפוך עליו מים מקערה מוכנה מראש.
4. יש לפעול כדי להוריד את רמת החמצן וניטרוס אוקסיד בחדרי הניתוח.
5. יש להתקשר למחלקת בטחון.
6. יש להפעיל ידנית את האזעקה לאש.
7. יש להתחיל בהפעלת מטפים לכיבוי אש.
8. במקרה של חריכה ללא אש או עשן, יש לבדוק היטב את המקום. במיוחד יש לבדוק שהחולה (המורדם) לא ניכווה או נישרף.
9. אם נידרשים לפינוי של חדרי ניתוח יש לוודא שכל דלתות האש סגורות כדי לעקב התפשטות עשן.

1. להביור החדרת חומרים בעירים, מחמצנים ומקורות הצתה לתוך קנה הנשימה יכולים לגרום לשרפה בקנה הנשימה בצורת להביור (לשון אש שיוצאת החוצה מהפה).

2. יש לנתק מיידית את כל ציוד ההנשמה לחולה. להוציא את הצנרת הנמצאת בתוך קנה הנשימה ולשמור (לצורך בדיקה שלא נשאר כלום), להכניס צנורות נשימה חדשים. להשתמש ברמת חמצן נמוכה ביותר אפשרית.

3. אמצעי מניעה שימוש בצנורות העומדים בחום לייזר, ניפוח הצנורות עם שרוול מתילן ספוג במים ושימוש ברמת חמצן נמוכה.

הנחיות מקצועיות

1. נפח חדר ניתוח 6 מטר*4.5 מטר*3.6 מטר = 100 מ"ק.
2. דליפה ספיקה של 6 ליטר/דקה עם 100% חמצן למשך 8 שעות משתחררת ממכונת הרדמה הנמצאת מחוץ לחדר הניתוח.
3. איוורור מערכת האיוורור מנותקת בשל תקלה ממכונת ההרדמה והאיוורור נעשה רק ע"י פתיחת דלתות של חדרי הניתוח.

חישובים

1. נפח חמצן לפני התחלת דליפה יש בחדר ריכוז של 21% ולכן 21 מ"ק חמצן בחדר של 100 מ"ק נטו.
2. נפח הדליפה 6 ליטר/דקה במשך 8 שעות מוסיף נפח של 3 מ"ק חמצן לחדר הניתוח.
3. נפח חמצן חדש לאחר 8 שעות דליפה יש בחדר 24 מ"ק חמצן.
4. ריכוז חמצן חדש ריכוז החמצן עולה ל-24%.

הערות

1. בתנאי איוורור רגילים, רמת החמצן בחדר הניתוח תעלה אך במעט. הניתוח לקח מצב קיצוני.

2. במקרה של דליפת חמצן בסוף שבוע בחדר ניתוח עיניים, יכולה דליפה כזו להעלות את ריכוז החמצן מעל 23%.

3. הערך הממוצע של חמצן בחדרי ניתוח נמדד בין 22%-22.5%.

צביקה גרינברג
ממונה בטיחות

בואו לדבר על כך בפורום בטיחות גיהות ואיכות
ובפורום מכשור רפואי