אמא יש רק אחת?

רועי, בן 33, ועודד, בן 41, חיים יחד כבר 11 שנים. כשהם מבקרים אצל חברים שיש להם תינוק לבם נחמץ. גם הם רוצים להיות הורים, אבל המסלול שהם צריכים לעבור כדי להשיגו הוא ארוך, מפרך ויקר הרבה יותר מהמסלול שעובר זוג המורכב מגבר ואישה, ולא רק בגלל שאין להם רחם. הרי ישנם גם זוגות הטרוסקסואליים שאינם יכולים להרות, אבל בפני אלה פתוחות האפשרויות לאמץ תינוק בארץ או להשתמש בשירותיה של אם פונדקאית. רועי ועודד, בשל העדפתם לחלוק את חייהם זה עם זה, אינם זכאים לזכויות האלה.
מהן, אם כן, האופציות העומדות בפניהן? אחת היא לאמץ ילד בחו"ל - תהליך יקר שמחירו נע בסביבות 30 אלף דולר. אפשרות נוספת היא להשתמש בשירותיה של אם פונדקאית בחו"ל, שגם היא יקרה ונושאת עמה את הסיכונים הרגילים הכרוכים בהליכי פונדקאות. אפשרות שלישית היא למצוא בת זוג לצורך הולדת ילד ולערוך עמה הסכם מתאים שבו ייקבעו סדרי ההורות המשותפת. הסדרים אלה, כמובן, אינם כוללים את שני בני הזוג, כיוון שלילד אמא ואבא רשומים לפי חוק. לבן זוגו של האב אין זכויות מוכרות.

את רועי הדבר מרתיח. "אני ממלא את כל החובות שלי כאזרח המדינה, אבל הזכות להורות שכל כך מקודשת כאן היא כנראה זכות של גברים שחיים עם נשים בלבד", הוא אומר. מטבע הדברים דרכן של נשים לסביות להביא ילד קלה יותר, אך גם במשפחותיהן רק אמא אחת נחשבת לאם הילד על פי חוק. לבת הזוג אין זכויות אם משהו קורה לאם החוקית. מבחינה זו, טל ואביטל ירוס-חקק, באמצעות עו"ד עירא הדר, עשו שירות חשוב לקהילה כולה: לאחר מאבק שנמשך שמונה שנים, פסק בית המשפט העליון, בינואר השנה, כי חוק האימוץ הישראלי מאפשר גם אימוץ במסגרת משפחה חד מינית. כלומר, לילד יש שתי אמהות רשומות לפי חוק.
ובכל זאת, למרות הקשיים, זוגות רבים של הומואים ולסביות אינם נרתעים והופכים להורים.

רוני, בן 37, ומיכאל, בן 36, חיים יחד כבר 15 שנה. הם אימצו את דנה, בת 7, מגוואטמלה בהיותה בת שנתיים. "ההחלטה לאמץ לא נעשתה ביום אחד", מספר רוני. "ידענו במשך הרבה שנים שאנחנו רוצים ילדים. כשנתיים לפני האימוץ פנתה אלינו חברה טובה לסבית ואמרה שהיא הייתה רוצה שנעשה ילד ביחד. בתחילה התלהבנו מהרעיון והתחלנו להרהר בקול רם בפרטים. הבנו שלעשות ילד בהורות משותפת זה מאוד מגביל. היא למשל הייתה במקור מארצות הברית ועלתה השאלה מה יקרה אם היא תרצה לחזור לשם, או מה יקרה אם אני אקבל עבודה בכרמיאל? מה יקרה אם לא נסכים על שיטות חינוך, על בתי ספר, על זמני שינה, על מה בסדר ומה לא בסדר לאכול... התלבטנו גם בסטטוס של מיכאל במקרה הזה, כי הרי לילד יהיו אמא ואבא, ואז מה תפקידו של מיכאל? הרגשנו שהיתרון שהילד מקבל מכך שיש לו אמא אינו גדול מספיק, והסידור מבחינתנו הוא מקור לבעיות. אבל בעיקר החלטנו נגד בשל המעמד המשפטי. הבנו שלמיכאל לעולם לא יהיו זכויות על הילד, ואם יקרה לי משהו אז מיכאל נתון לחלוטין לחסדיה של האם.
"היום, כשיש פתח לזוג הומולסבי לאמץ את ילדיהם, מתברר שהבחירה שלנו הייתה נכונה, כי כעת יכול מיכאל לאמץ את דנה, ואז לדנה יהיו שני הורים מבחינת החוק. שקלנו גם אפשרות של אם פונדקאית, אבל גם זה ירד מהפרק די מהר בשל החוקיות של העניין ובעיקר כיוון שזה נראה לנו לא מוסרי. אז התחלנו לדבר על אימוץ. לשנינו היה ברור שלא תהיה לנו בעיה להיקשר לילד מאומץ. למיכאל יש אח שהוא מאומץ, וכשהבנו שאנו יכולים לאמץ ב'אימוץ חד הורי' ולהיות הורים בלעדיים של הילד הזה, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, מבלי לחלוק את הילד עם גורם שלישי - הבנו שזה מה שאנחנו רוצים.
"בעצם, התייחסנו אל עצמנו כאל זוג הטרוסקסואלי שאינו יכול להביא ילדים לעולם. האם זוג כזה יחליט להוסיף אישה לזוגיות שלהם ולחלוק עמה את גידול הילד רק כי האישה אינה יכולה ללדת? רצינו ילד על כל המשתמע מכך. רצינו לקום כל לילה, רצינו להכין את כל הבקבוקים, להחליף את כל החיתולים - את כל החוויה".
אתה חושב שדנה סובלת מהיעדרה של דמות אם?
"לא. אי אפשר להתעלם מהעובדה שלרוב המוחלט של הילדים שהיא מכירה יש אמא, וכמובן שזה מעלה שאלה 'למה לי אין', אבל זה לא משהו שחסר בצורה בסיסית. אני חושב שילדים זקוקים להמון אהבה ולהרבה כבוד. זה לא משנה מי מעניק להם את האהבה הזו. ה'חוסר' מורגש רק בהשוואה לסביבה שלה, אבל היא עונה בגאווה רבה: 'לי יש שני אבות'. אני לא חושב שלילדה יש חסך כלשהו בעניין. מתוקף היותנו שני אנשים שונים, כל אחד לוקח על עצמו תפקידים שונים בגידולה".
איפה כן נתקלתם בבעיות?
"הבעיות שאני יכול לחשוב עליהן נובעות מבורות של הסביבה או מנוקשות אידיוטית של משרדי הממשלה. למשל, הרישום במשרד הפנים של ילדה שאין לה אם, הרישום בקופת חולים (רק אמא יכולה לרשום את ילדיה). נתקלנו בכל מיני תגובות שהן בעיני בעיקר שוביניסטיות. למשל, 'אם אין לה אמא אז מי מחליף לה טיטול?' נשבע לך ששאלו אותי את זה. או כשעשיתי עוגה לגן של הילדה, אז הגננת אמרה לי 'תמסור לאמא שהעוגה יצאה אחלה', וכשעניתי 'זה אני הכנתי', היא בכלל לא האמינה.
"דבר נוסף ששאלו אותי היה אם אנחנו לא חוששים שהילדה תהיה לסבית כי היא גדלה במשפחה חד מינית. גם כאן בהתחלה היו לי כל מיני מחשבות שאני מקווה שהילדה תהיה הטרו כי ככה אני אוכל להראות לכולם: 'אתם רואים? אין השפעה!' אבל זה עבר לי. היום אני לא מרגיש שיש משהו שאני צריך להוכיח למישהו".
איך אתם נערכים למפגש של דנה עם צוות החינוך כדי למנוע בעיות?
"זו הבעיה האמיתית היחידה. אנחנו צריכים לחנך את צוות ההוראה לפני כל תחילת שנה בבית הספר ובשלבים מוקדמים יותר בגן. אנחנו נפגשים עם המורה המיועדת וממש עושים לה הכרה עם המציאות שלנו, נותנים לה רשימת ספרים שניתן לקרוא ומאמרים בנושא. אנחנו אומרים לה לא לפחד להשתמש במילים 'לדנה אין אמא. יש לה שני אבות'. מלמדים אותה מה צריך לענות אם הנושא עולה בשיעור, אנחנו מקפידים להכיר את כולם ולהיות מוכרים היטב כדי שלא יהיו דיבורים מאחורי הגב שעלולים לפגוע בילדה, למרות שאנחנו יודעים שאי אפשר להימנע מזה. אנחנו מכינים את דנה למקרים שבהם תצטרך להתעמת עם הנושא.
"לפני ימי הולדת, ימי משפחה או יום האם אנחנו באים מצוידים ברעיונות אלטרנטיביים ובכל מיני הצעות למורות כיצד ניתן להעביר את ציון היום בצורה מקבלת, מכילה ונעימה לכל הילדים בכיתה. אני חייב לציין שעד היום נתקלנו רק באנשים שקיבלו את הכל בהבנה וברצון לעזור. כל המורות שמחו ללמוד ולשאול שאלות. כאמור, החוויה שלנו בעניין נהדרת, אם כי שמעתי גם על מורות אחרות שהתעלמו לחלוטין מילדים ממשפחות אחרות בכיתתן".
לאחרונה פורסם שבקרב אחוז גבוה מההורים ההומואים בארצות הברית אחד מבני הזוג נשאר בבית לטפל בתינוק. הם מסבירים זאת בכך שהם חשים צורך להיות ההורים הכי מוצלחים בעולם, כי בוחנים אותם בזכוכית מגדלת. האם אתם מרגישים לחץ כזה?
"אני חושב שבהתחלה באמת הרגשנו שאנו צריכים להוכיח את עצמנו כלפי הסביבה כהורים טובים יותר. יתרה מזאת, אני חושב שהסביבה בחנה אותנו כדי לראות כיצד אנחנו מתפקדים. אנחנו יודעים זאת כי שמענו את ההערות בדעבד: 'הם מטפלים בילדה באופן מושלם' וכל מיני כאלה. הגננת פעם הפליאה כשטרחה לשבח אותי 'כל הכבוד לך שהילדה מגיעה לגן כל יום בבגדים נקיים'.
"אני חושב שהיום אנחנו נורא משתדלים, כמו כל ההורים בעולם, אני מניח, להיות הורים שקשובים לצורכי הילדה. אני מאמין שבזה טמון סוד ההורות הטובה. הילדים יודעים הכי טוב מה הם צריכים, ואנחנו צריכים רק להקשיב".

תהליך הפיכתה של הקהילה ההומולסבית לקהילה המכילה הרבה משפחות הוא חדש יחסית בארץ. הקהילה הלסבית הייתה החלוצה בנושא עם "בייבי בום" רציני כבר בשנות ה-90, כאשר בנק הזרע אישר לזוגות של נשים ולנשים החיות ללא בן זוג לקבל תרומות זרע. הבייבי בום באוכלוסיית ההומואים הגיע קצת יותר מאוחר וכעת הוא בעיצומו. ממפקד האוכלוסין שנערך בארצות הברית בשנת 2000 נספרו כ-60 אלף משקי בית של זוגות גברים עם ילדים וקרוב ל-96 אלף משקי בית של זוגות נשים עם ילדים, כלומר כ-20 אחוז מכלל זוגות הגברים וכשליש מכלל זוגות הנשים מגדלים ילדים. בישראל אין נתונים מעודכנים, אך ההערכות עומדות על מאות זוגות של לסביות המגדלות ילדים ועשרות זוגות של הומואים המגדלים ילדים.

עירא הדר, בת 38, עורכת דין, ואורנה הדר, בת 39, מנהלת ארגון חושן לחינוך ושינוי בענייני זהות מינית ומגדר, חיות יחד זה שבע שנים וחצי והן אמהות לאסף בן השלוש. לפני חמש שנים נישאו בטקס שלדברי עירא "אינו מוכר על ידי המדינה, אבל היה חגיגי ויפה ושמח מאוד מאוד". עירא מספרת שדווקא בימי התבגרותה ובראשית שנות העשרים שלה, כשמערכות היחסים הזוגיות שלה היו עם גברים, לא הרגישה כל משיכה לנושא ההורות. "כל חיי היו לי חברים, ואפילו רציניים - חבר אחד למשך שש שנים, עוד חבר למשך שנתיים - ודווקא איתם לא יכולתי לדמיין את עצמי כאמא. למרבה הפלא, בסביבות גיל 24, כאשר הבנתי שיש עוד אופציות לזוגיות בעולם - ואני כמובן מדברת על האפשרות לזוגיות עם אישה- רק אז פתאום הכל התיישב במקום, הכל נראה ברור ונכון. המבנה של הזוגיות הלסבית הוא עבורי המסגרת שמאפשרת לי למצות את כל ההיבטים בחיי, כולל ההורות. כשאורנה ואני הכרנו, כבר היה ברור לשתינו שאנחנו מאוד רוצות ילדים. זה היה אחד הדברים שאיחדו אותנו.
אחרי טקס הכלולות שלנו התחלנו את הניסיונות להרות באמצעות בנק הזרע. אורנה נבחרה להיות הראשונה בינינו שתהרה, כיוון שהיא מבוגרת ממני בשנה וחצי, ואני הבאה בתור".
הטרידה אתכן העובדה שהילדים יגדלו במסגרת משפחתית שונה?
"לדעתי, ילד צריך הורים אוהבים, תומכים ומעניקים. המין של ההורים אינו משמעותי, וגם ההרכב של המשפחה. לדוגמה, ההבדל בין משפחה חד הורית או משפחה עם שני הורים - אינו דרמטי בעיני".
במה שונה משפחה עם שתי אמהות ממשפחה עם אבא ואמא?
"בתחושה שלי, משפחה עם שתי אמהות זורמת באופן הרבה יותר טבעי בהיבט של חלוקת התפקידים. היא לא מצייתת לחלוקת התפקידים הסטריאוטיפית, ומאפשרת לכל אחת מן האמהות לתת את מה שהיא יודעת הכי טוב. אין את מלחמת המינים בתוך הבית כמו שיש בחלק מן המשפחות שבהן יש אבא ואמא. זה יוצר בית מאוד שוויוני, ולהערכתי זה משליך גם על הילדים שגדלים בבית כזה".
מה אתן עושות כדי להקל על אסף את ההתמודדות החברתית עם השונות?
"ראשית, העיסוקים המקצועיים של שתינו מאפשרים לנו לנסות ולשנות את העולם במישור החברתי, והמלחמה הזו היא מבחינתנו קודם כל בשביל אסף ובשביל החברים שלו, ילדים אחרים בקהילה, בתקווה ליצור עבורם חברה יותר מקבלת. אנחנו מנסות למצב את המשפחה הלסבית כעוד סוג של משפחה, שלא צריכה לגרור שום קשיים עבור הילדים. אנחנו מרגישות מאוד מחויבות לשנות את פני החברה בשביל הילדים שלנו".

דן פרידלנדר, פסיכולוג החבר בצוות המטפלים "גיי פרנדלי", מטפל באוכלוסיה חד מינית והנחה בעבר קבוצות הורים חד-מיניים, אומר שכשעוסקים בשאלה איך הילדים בקהילה ההומולסבית גדלים, צריך לזכור שקיימים בקהילה כמה מודלים מאוד שונים זה מזה של הורות. ישנן משפחות חד מיניות, ישנן משפחות חד הוריות או כאלו המגדלות את הילדים בהורות משותפת עם גורם נוסף וישנם ילדים ביולוגיים וילדים מאומצים. לדברי פרידלנדר, ילד מאומץ בדרך כלל יחווה באופן מרכזי יותר את היותו מאומץ. זו תהיה השאלה המרכזית שתעסיק אותו כי בזה הוא שונה מילדים אחרים. ילד שגדל בהסכם הורות משותפת בין גבר הומו לאישה, למשל, עשוי לחוות חוויה דומה לילד להורים גרושים שמחלק את חייו ביניהם.

מהן ההתמודדויות הצפויות לילדים שגדלים במשפחה של שני אבות או שתי אמהות?
"ילד שגדל עם שני אבות יתמודד בוודאי עם השאלה של העדר האם. מאיפה באתי, מהבטן של מי יצאתי. אם הוא ילד מאומץ הוא יצטרך להתמודד עם חוויית הנטישה של האם, כמו כל ילד מאומץ אחר. באופן רחב יותר, התפיסה בפסיכולוגיה היום היא שלא חשוב מאיזה מין ההורה המטפל בילד, ילד צריך דמות התקשרות קבועה ובטוחה וזו יכולה להיות אמא או אבא. אין זה משנה מיהי הדמות, אלא עצם קיומה בחייו. בגיל ההתבגרות, הם עסוקים יותר בזהות המינית שלהם ובזהות המינית של הוריהם. מעניין שמחקרים הראו שדווקא ילדים למשפחות חד מיניות הם בעלי ביטחון עצמי רב יותר - כנראה בגלל ההתמודדות מגיל צעיר עם שוני, ובוודאי גם מפני שהמשפחות שלהם נותנות להם תמיכה רבה בהתמודדות הזו".
מה עושים עם תסביך אדיפוס ותסביך אלקטרה? עם מי הבת חולמת להתחתן אם אין אבא? את מי הבן חולם להרוג אם הוא גדל עם שתי אמהות?
"מתברר שבשביל תסביכי הילדות של פרויד, שלכאורה חיוניים להתפתחות הנפשית והמינית, ילד לא צריך הורים משני המינים. כל מה שהילד צריך הוא משולש - ילד ושני הורים - והדרמה כבר תתחולל בין שלוש הצלעות. בסביבות גיל חמש הילד עושה את המעבר מדמות ההתקשרות הבטוחה והראשונה שלו - במשפחות נורמטיביות בדרך כלל האם ממלאת את התפקיד - לעבר הדמות השנייה, הנקראת גם האחר המשמעותי, שמסמלת עבורו את החוץ, את החוקים, את העולם. אגב, ילד שגדל במשפחה חד הורית ימצא בדרך כלל דמות מחוץ לבית זה יכול להיות המורה שלו לקראטה או המדריך שלו בצופים - כדי שתמלא עבורו את התפקיד של הדמות שמוציאה אל העולם".
ואולי בכלל בעוד עשרים שנה יתברר שאפשר לגדול יפה מאוד גם בלי התסביכים של פרויד?
"ההופעה של המשפחות ההומולסביות ובכלל של מודלים חדשים של משפחות באמת מאפשרת לבדוק את תקפותן של הרבה תיאוריות מסורתיות".
האם המוטיבציה הגבוהה של הורים הומולסביים להורות עושה אותם הורים טובים יותר?
"זה היתרון המרכזי בהורות ההומולסבית. מתקיים תהליך של סינון טבעי. קודם כל, מי שלא רוצה להיות הורה יש לו 'תירוץ' מצוין. הדודות בטח לא לוחצות עליו, וכשההחלטה להיות הורה נעשית היא הרבה יותר מודעת מאשר אצל הטרוסקסואלים. גם המסלול הקשה שצריך לעבור כדי לממש את ההורות משאיר בתמונה ללא ספק הורים שהמוטיבציה שלהם מאוד גבוהה".

"המרכז להורות אחרת" הוקם לפני כ-11 שנה במטרה לשדך בין נשים וגברים המעוניינים להביא ילדים לעולם שלא במסגרת זוגית מקובלת. את הפעילות המקצועית של המרכז מרכזת רחלי בר אור ביחד עם גידי שביט, שניהם עובדים סוציאליים ופסיכותרפיסטים. בר אור מספרת שבמהלך שנות הפעילות של המרכז נולדו בעזרתו כחמישים ילדים, ועוד הורים רבים נעזרו בשירותי הייעוץ שלו סביב החוזה להורות לילדים שנולדו ללא סיוע המרכז. בשונה מהורות חד מינית של זוגות הומואים וזוגות לסביות, כאן ההורות היא דו-מינית. כלומר, על פי הגדרתה של בר אור, מדובר בילד שגדל באופן מוצהר עם אב ועם אם אשר אינם מנהלים משק בית משותף. מבחינת העמותה, היחסים הזוגיים של כל אחד מן ההורים אינם חלק מנושא ההורות לילד.

"ההתקשרות מבחינתנו היא בין הגבר שמעוניין בילד לבין האישה שמעוניינת ללדת את ילדו, והם הוריו הבלעדיים של הילד. נכון שבמציאות נוצרת הרבה פעמים מערכת יחסים מאוד משמעותית עם בן הזוג של האב, אבל מערכת היחסים הזו אינה קשורה לעובדה שאת הילד מגדלים אביו ואמו".
רוב הפונים לעמותה הם גברים הומואים ונשים הטרוסקסואליות פנויות, אשר הגיעו לגיל שבו הן מתחילות לנהל דיאלוג עם השעון הביולוגי שלהן. "אני אומרת לנשים שמתלבטות לדמיין מה הן היו מעדיפות בתור הילד העתידי: לגדול ללא אב בכלל, כמו במקרה של תרומת זרע למשל, או לגדול עם אב שהיה מעוניין מאוד בהבאתו לעולם והוא שותף פעיל בגידול הילד ובחייו. הנחת המרכז היא שנושא ההומואיות של ההורה הוא נתון שיכול להשפיע על הילד באופן מאוד אינדיבידואלי. ייתכן שלא תהיה לילד כל בעיה עם זה וייתכן שזה יהיה נושא שהילד יצטרך להתמודד איתו, כמו שהוא מתמודד עם נושאים רבים אחרים שמהווים את תנאי הפתיחה של חייו. ההנחה שלנו היא שאדם ששלם עם דרך חייו ורואה את טובת הילד יגדל ילד תקין בכל מקרה. אחרי הכל, בתי הסוהר ובתי החולים לחולי נפש מלאים באנשים שגדלו להורים שישנו יחד באותה מיטה במשך חמישים שנה".

כלומר, כאן לא מדובר בעוד מודל של הורות חד מינית, אלא בדגם המקובל של אבא, אמא וילד... "נכון. לילד בכל מקרה הרי יש אמא ואבא. אין לי בעיה עקרונית עם זוגות חד-מיניים שמגדלים ילד יחד כתוצאה מאימוץ או בכל דרך אחרת. אני לא חושבת שהילדים הללו ניזוקים באיזושהי צורה. אבל לדעתי כרגע, במדינת ישראל, הפתרון הישים לזוגות הומואים ולנשים פנויות שלא מעוניינות לגדל ילד כאמהות חד-הוריות, הוא לחבור ליצירת ילד משותף, וזה התחום שבו אנחנו מסייעים להם".

הפונים למרכז מתקבלים לאחר ראיון אישי עם בר אור, ואז מצטרפים לקבוצת דיון אשר נפגשת אחת לשבועיים בהנחיית גידי שביט. הקבוצה משמשת הן להיכרות ראשונית בין גברים ונשים והן לדיון בשאלות ובפחדים שהקשר מעורר.
אם הגבר והאישה מוצאים שפה משותפת במסגרת הקבוצה, הם בדרך כלל ימשיכו להיפגש במקביל באופן פרטי, כדי להעמיק את ההיכרות ולהגיע להחלטה חיובית לגבי הריון. אם גבר ואישה מחליטים להמשיך את התהליך יחד, הם עורכים ביניהם חוזה לגבי ההורות, סידורי הטיפול בילד ומסדירים את הקשר ביניהם באופן חוקי כהורים לעתיד. רק לאחר מכן מתבצעת ההפריה, בשיטה פשוטה שאינה מצריכה התערבות רפואית. בר אור: "האישה מזריקה את הזרע של הגבר אל הנרתיק בעזרת מזרק פלסטיק פשוט שניתן לרכוש בכל בית מרקחת. ברוב המקרים ההתעברות בשיטה הזו יעילה בדיוק כמו ביחסי מין, ורק אם לאחר כמה ניסיונות אין הצלחה, פונים לסיוע ובירור רפואי".

עם התגברות התופעה של הורים הומולסביים התרחב העניין המדעי בנושא, וחוקרים החלו לעסוק יותר בהתפתחות הילדים במשפחות כאלה. "המחקרים בודקים בעיקר שני דברים", אומר פרידלנדר. "האחד, כאמור, הוא התפתחות הילד שגדל במשפחה עם שני הורים מאותו מין, כלומר האם ילדים אלו בריאים בנפשם, האם הם יכולים להסתגל לחיים בחברה, האם יש להם חסכים שונים והאם העובדה שגדלו במשפחות אלו השפיעה על זהותם המינית (האם הם נמשכים לבני אותו המין או למין השני) ועל זהותם המגדרית (כלומר, האם הם חווים את עצמם כגברים או כנשים, בהתאמה למינם הביולוגי או בניגוד לו). דבר שני שבודקים המחקרים הוא את סגנון ההורות אצל הורים מאותו מין והאם יש שוני בינו לבין סגנון ההורות במשפחות הטרוסקסואליות. בכל המחקרים שנעשו עד כה לא נמצאו ממצאים 'מדאיגים' משום סוג.
"בדצמבר 2004 פרסם המגזין "Child Development מחקר שעשתה פטרסון, מאוניברסיטת וירג'יניה, שגילה כי מתבגרים שגדלו במשפחות חד-מיניות התפתחו באופן נורמלי ביחס למתבגרים ממשפחות נורמטיביות. בכל המדדים, כגון יכולת הסתגלות, יכולת ליצור קשר עם הומוסקסואלים ועם הטרוסקסואלים וביטחון עצמי, לא נמצאו הבדלים. החוקרת טענה שמצאה כי המשתנה שהשפיע יותר מכל על יכולת ההסתגלות של המתבגרים (מדד מקובל לבריאות נפשית) הוא טיב הקשר שיש להם עם ההורים ולא זהותם המינית.

"ממצא מעניין ממחקר אחר מצביע על כך שאבות הומוסקסואלים נוטים להיות מעט יותר נוקשים ולהציב גבולות יותר ברורים לילדיהם, אך הם גם יותר קשובים לילדיהם מאבות הטרוסקסואלים. ההסבר לכך נעוץ, לדעתי, בניסיון של הורים הומוסקסואלים להיות יותר טובים ויותר 'בסדר', כיוון שהם רגילים לחוות שוני ומנסים להיות נורמטיבים.
"מחקר שנעשה בארצות הברית ב-1995 הרגיע את אלו שחששו שמא ילדים להורים חד-מיניים יהיו הומסקסואלים ולסביות בעצמם - חשש שיש בו מידה של הומופוביה. מהמחקר עלה כי יותר מ-90 אחוז מבנים בוגרים לאבות הומסקסואלים הנם הטרוסקסואלים.

בשנים האחרונות יותר ויותר לסביות והומואים מממשים את זכותם להפוך להורים, ונכון להיום ישנם בישראל מאות ילדים הגדלים עם שתי אמהות ולעתים עם שני אבות. מציאות חיים זו מחייבת גם את הציבור, את מוסדות המדינה ואת מערכת המשפט ליתר פתיחות כלפי המשפחות החד-מיניות וכלפי זכויותיהן. עד כה הושגו חמישה הישגים משפטיים מרכזיים בדרך לשוויון להורות ההומולסבית:

מתן שירותי הפריה
בשנת 1997 ביטל בג"ץ את כללי משרד הבריאות, שחייבו רווקות ולסביות לעבור בדיקות כשירות פסיכיאטריות כתנאי למתן תרומות זרע מבנק הזרע. כיום כל לסבית יכולה לקבל תרומות זרע כרצונה, גם כאשר ברור שהילדים שייוולדו יגודלו על ידי שתי אמהות.

אפוטרופסות
משנת 1999 בתי המשפט ברחבי הארץ מעניקים, כדבר שבשגרה, אפוטרופסות לאמהות הלא ביולוגיות במשפחות לסביות, תוך הכרה חלקית בהורותן המשותפת של זוג לסביות על ילדיהן.

רישום בישראל של אימוץ שנעשה בחו"ל
בשנת 2000 הכיר בג"ץ בזכותן של זוג לסביות, רותי וניקול ברנר-קדיש, להירשם כשתי אמהות לילדן, בהתאם לצו אימוץ שניתן להן בחו"ל. בנות הזוג הן בעלות אזרחות ישראלית ואמריקאית ובנן הבכור נולד בקליפורניה, דבר שאפשר לאם הלא ביולוגית לאמצו שם כדין. בהסתמך על צו האימוץ האמריקאי הורה בג"ץ לשר הפנים לרשום את שתי בנות הזוג כאמהות של הילד. פסק הדין נמצא כעת בדיון נוסף בפני הרכב מורחב של שופטים. עתירה דומה הוגשה על ידי זוג גברים שאימצו ילד בחו"ל ודורשים לרושמו במשרד הפנים כבנם המשותף. גם עתירה זו עדיין ממתינה להכרעת בג"ץ.

הכרה בהסכמים להורות משותפת
בשנת 2002 החלו בתי המשפט לאשר הסכמים לחיים משותפים בין בני ובנות זוג מאותו המין, לרבות אישור חלקי של הסדרי הורות משותפת ותשלום מזונות לילדים.

אימוץ
בינואר 2005, בעקבות מאבקן הממושך של טל ואביטל ירוס-חקק, קבע בית המשפט העליון כי חוק האימוץ הישראלי מאפשר אימוץ בתוך המשפחה החד-מינית. פסק הדין התקדימי סלל את הדרך להכרה מלאה בהורות המשותפת של בני/בנות זוג מאותו המין, אשר משמשים בפועל כשני הורים לילדיהם, ובלבד שיוכיחו כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שהן לטובת הקטין.

*הכותבת היא עורכת דין המתמחה בזכויות הומואים ולסביות, לרבות עריכת הסכמים לחיים משותפים בין בני ובנות זוג מאותו המין והסכמים להורות משותפת. משמשת גם (בהתנדבות) כיועצת המשפטית של עמותת קל"ף - קהילה לסבית פמיניסטית.

קל"ף- קהילה לסבית פמיניסטית - 050-7330327
המרכז להורות אחרת 03-6916769
משפחה גאה מפעילי סדנאות בנושא טובת הילד וקבוצות מפגש להורים ולהורים שבדרך 052-8588875
פורום הורות מפגש של הומואים, לסביות וסטרייטים/יות להגשמת הורות משותפת 050-5710062
עירא הדר, עורכת דין המתמחה בזכויות הומואים ולסביות 03-5280247

בואו לדבר על כך בפורום יחסי הורים ילדים

אתר "הורים וילדים"