מתח באוויר
לתת צורה ושם לפחדים, על אי הוודאות שאינה מוגדרת, על הפרעות חרדה בחברה הישראלית ועל חשיבותה של סביבה תומכת
חרדה נורמלית היא תחושה לא נעימה של פחד ממשהו שעלול לקרות בעתיד, ותחושה זו מלווה בדרך כלל בתחושות גופניות שונות ובלתי נעימות, כאשר הפחד נובע מסכנה או איום ממקור חיצוני ידוע.
חרדה לעומת זאת, קשה יותר להתמודדות כיוון שהיא תגובה לאיום לא מוכר ולא ידוע. חולה הנמצא בחרדה אינו יודע בעצם ממה הוא מפחד, וכתצואה מכך הוא גם אינו יכול לברוח מהסכנה שאינה ידועה לו.
התופעות הגופניות המלוות את תחושת החרדה עשויות להיות מגוונות ושונות בין אדם לאדם ויכולות לנוע ממתח שרירים מוגבר וכאבים בשרירי הצוואר ובראש ועד לכאבי בטן, שילשולים או עצירות ותכיפות בהטלת שתן. לעיתים החרדה מתבטאת הזעה מוגברת, דפיקות לב ואפילו בתחושת לחץ בחזה הדומה להתקף לב.
בנוסף לתופעות הגופניות, קיימות גם תחושות פסיכולוגיות לא נעימות כמו מתח, עצבנות, דאגה, וכל אלה עשויים להצטבר לקשיי שינה, תחושת עייפות וחוסר מרץ או חוסר יכולת להתרכז.
יחד עם זאת, חשוב לזכור כי החרדה עשויה להוות סימפטום כחלק מהפרעה פסיכיאטרית אחרת, והיא גם עשויה להיות תסמונת בפני עצמה.
החרדה עשויה להופיע גם בצורה חריפה יותר כהתקף פניקה או חרדה, או להופיע באופן כרוני כמתח מתמשך מפני אסון הצפוי לקרות. לפעמים החרדה מתבטאת בצורה מעורבת בשילוב של התקפי חרדה חריפים יחד עם תחושת חרדה פחותה יותר בין ההתקפים.
הפרעות החרדה הינן שכיחות מאד באוכלוסיה, ועל פי הסטטיסטיקות, הסיכוי שאדם יחווה אחת מהפרעות החרדה במהלך חייו הוא בין 20 ל-22 אחוזים. בדרך כלל השכיחות של הפרעות חרדה אצל נשים גבוהה מאצל הגברים, והגיל בו מתחילות הפרעות הוא בשלושת העשורים הראשונים לחיים.
(הנתונים נלקחו מתוך:"פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. עורך: ח.מוניץ)
דבר ראשון כדאי לבדוק האם מדובר בהפרעת חרדה או שאולי מדובר מחלה גופנית שעשויה לגרום לתופעות וסימפטומים דומים לחרדה. לכן, לפני שהולכים לייעוץ פסיכולוגי, רצוי ללכת לרופא, ולוודא שהחרדה לא נובעת ממחלה או הפרעה גופנית.
הטיפול בהפרעות חרדה הוא לרוב טיפול משולב, כשבטיפול משולבים טיפול פסיכיאטרי ותרופתי יחד עם טיפול פסיכותרפויטי. יחד עם זאת, אנשים רבים מסתפקים בטיפול פסיכיאטרי בלבד או טיפולים פסיכותרפויטיים בלבד, ללא שימוש בתרופות, היעילים בעיקר לטיפול בהפרעות חרדה "קלות".
כיום, שתי גישות הטיפול הפסיכותרפויטיות הרווחות הינן הגישה ההתנהגותית והגישה הדינמית, וישנם טיפולים נוספים כמו היפנוזה ומדיטציה שנמצאו יעילים בהפחתת חרדה.
גם טיפולים אלטרנטיביים כמו שיאצו, הומופתיה, רייקי או דיקור סיני, עשויים לתרום להפחתת החרדה, אולם בהחלט אינם מחליפים לגמרי את הצורך בטיפול פסיכותרפויטי ו/או טיפול פסיכיאטרי. בכל מקרה כדאי להייעץ עם רופא לפני כל החלטה על טיפול מסויים.
החברה הישראלית חשופה מאז התהוותה ללחצים טראומתיים חוזרים ונשנים, כששבע מלחמות ואירועי טרור רבים מלווים את 51 שנות קיומה של המדינה. המצב הזה שבו מתקיימת מדינת ישראל גובה ממיעוט לא מבוטל של אזרחים וחיילים במדינה מחיר נפשי גבוה ביותר.
במלחמת המפרץ למשל, 78 אחוזים מכלל הפונים לבתי החולים לא היו נפגעים ישירים מהתקפות הטילים, אלא כאלו שפנו לבתי החולים בשל פחדים וחרדות קיצוניות שהופיעו בזמן האזעקות ולאחריהן, ויותר אנשים נפטרו בשל פחד קשה מאשר מפגיעת הטילים עצמם.
גם מלחמות ישראל גבו ועדיין גובות מחיר נפשי כבד מהנחשפים אליהן. חלק מהנחשפים ללחץ טראומתי כמו חיילים בשדה הקרב או חיילים הנמצאים באזורי מתיחות הרוויים באלימות כמו לבנון או השטחים, סובלים מתופעות פוסט טראומתיות גם אחרי שכבר אינם נמצאים בשדה הקרב, אלא חזרו לשגרת החיים היומיומית.
רבים בחברה הישראלית, גם כאלו שלא נכחו בשדות הקרב, ממשיכים לשאת את רשמי החוויות הטראומתיות כפי שהם חוו אותן. חשוב לזכור כי התגובות ללחצים הטראומתיים שונות מאדם לאדם ואינן אחידות.
כעת, משהמצב הבטחוני בארץ התערער בשיעור ניכר, ומידי יום אנו עדים לתמונות מזעזעות בעיתונות, אזהרות על פיגועים צפויים, איסורים חמורים לא להסתובב בשטחים ובאזורי ריכוז אוכלוסיה ערבית ועוד, הציבור מגיב בצורות שונות המעידות על חרדה מפני העתיד לבוא.
החרדה מתבטאת במרכזי הקניות והבילוי המרוקנים מאדם, וכבר ישנם אזורים בהם הורים חוששים לשלוח את ילדיהם לבית הספר או לבילוי אחר הצהריים בגן הציבורי. אנשים נוטים יותר להסתגר בבתיהם, לבלות פחות ולהקשיב יותר למבזקי החדשות. חלק מהאנשים הסובלים מחרדה אף החלו להצטייד בחומרי מיגון מסוגים שונים ובמזון, וגם בתחנות החלוקה של ערכות המגן, נרשמה לאחרונה עלייה משמעותית במספר הפניות. כל התופעות הללו מעידות על חרדה בקרב הציבור, וכל אדם מוצא את הדרך להתמודד עם החרדה לפי אישיותו ומצבו.
אצל חלק מהאנשים, תגובת החרדה מורכבת אף יותר. ישנם חיילים הזוכרים חוויות טראומתיות מתקופת שירותם הצבאי בסדיר או במילואים, או מתקופות של מלחמות קודמות, ובנוסף, ישנם אזרחים שהיו מעורבים או עדים לפעולות טרור שונות.
אצל קבוצות אנשים אלו תחושת הלחץ הטראומתי עולה, ואיתה עולים תמונות וסיטואציות מהחוויה המבעיתה בעבר. אנשים אלו עשויים לסבול מהפרעות חרדה שונות, תסמונת פוסט טראומתית, ואף לפתח הפרעות פסיכיאטריות קשות יותר.
לסיכום, חשוב לכולנו למצוא בתקופה זו מקורות תמיכה, לא לחשוש לדבר על הפחדים, החששות והחרדות ואם יש צורך אז לפנות גם לטיפול פסיכותרפויטי ו/או טיפול פסיכיאטרי כדי ליזור בהתמודדות עם הפרעות החרדה.
