המטרה: לילות יבשים

הרטבת לילה השתנה לא רצונית תוך כדי שינה מוגדרת כבעיה רק אצל ילדים מעל גיל חמש שנים, המרטיבים לפחות בשני לילות בכל שבוע. כצפוי, מספר ד"ר אבנר כהן, מנהל מרפאת הרטבה בבית החולים שניידר, שכיחות התופעה יורדת ככל שגיל הילד עולה, אולם התופעה שכיחה יותר מכפי שנהוג לחשוב. בגילאי חמש עד שש שנים, כ- 20% מהילדים מרטיבים, בגיל שמונה השכיחות יורדת ל- 7%. בגיל 12, 3%-2% מהילדים עדיין ממשיכים להרטיב. 1% מהאוכלוסיה מרטיבים גם מעבר לגיל 18, חלקם במשך כל חייהם.

בניגוד לדעה הרווחת, שלפיה הסיבה לבעיה היא פסיכולוגית, אצל מרבית הילדים שמרטיבים הגורם הוא בעיה פיסיולוגית, אומר ד"ר כהן.

ישנם כמה סוגים עיקריים של הפרעות פיסיולוגיות שיכולות לגרום הרטבה. אחד מהם הוא הפרעה ביקיצה. ד"ר כהן מספר כי במקרים אלה ההורים בדרך כלל מתארים שהילד "ישן עמוק". משמעות ההפרעה היא שהילד אינו מתעורר עקב הגירוי היוצרת שלפוחית השתן המלאה ולכן אינו קם להשתין ומרטיב.

בעיה נוספת היא חסר חלקי מהורמון ADH, שתפקידו לגרום לכליה לרכז יותר את השתן שהיא מייצרת. במצב תקין הפרשת ההורמון ADH מתגברת בשעות הלילה ועל כן שלפוחית השתן מתמלאת פחות במשך הלילה. כאשר יש חסר בהורמון, הילד עשוי להרטיב.

גם פגמים בשלפוחית השתן יכולים לגרום להרטבה, מוסיף ד"ר כהן. לפעמים שלפוחית השתן קטנה מהממוצע לגיל, ולפעמים גודלה תקין אך היא מתרוקנת בקלות יתרה גם כשאינה מלאה.

ישנם גם מקרים של שלפוחית בלתי יציבה, המתכווצת בתדירות גבוהה, בלי קשר לנפח השתן שבתוכה. אז, בדרך כלל הילד מרטיב גם במשך היום, או מבקר בשירותים בתדירות גבוהה. גם זיהומים בדרכי השתן יכולים לגרום לילד להרטיב.

נוסף על כל אלו, ישנן בעיות נוספות, שאינן גורם שכיח להרטבה אך גם הן יכולות להיות אחראיות לה. לדוגמה מספר ד"ר כהן על ילד בן 12 שהגיע לטיפול במרפאת ההרטבה לאחר שטופל בעבר במסגרות שונות ללא הצלחה. בבדיקות שנעשו לו במרפאה אובחנה בעיה חסימתית בדרכי הנשימה העליונות. בעיה כזו יכולה, במקרים מסוימים, לפגוע במרכזים מוחיים המווסתים שליטה בסוגרים.
אותו ילד עבר ניתוח לתיקון החסימה בדרכי הנשימה העליונות ועקב כל חל שיפור ניכר גם בבעיות ההרטבה שלו.

במרפאת ההרטבה שבניהולם של ד"ר כהן ופרופ' פנחס לבנה, מנהל החטיבה האורולוגית בבתי החולים בלינסון, רבין ושניידר, כל ילד שמגיע לטיפול עובר תחילה בדיקה גופנית וכן בדיקת אולטרסאונד של שלפוחית השתן. לאחר איתור ההפרעות שגורמות להרטבה, ניתן להציע לילדים כמה אפשרויות טיפול, אומר ד"ר כהן.

חלק מהטיפול יכול להיות שינוי בהרגלי השתייה של הילד. ילדים רבים, אומר כהן, שותים מעט במשך היום בבית הספר וגם אחר הצהרים ומשלימים את החסר בשעות הערב. דפוס זה גורם ייצור שתן מוגבר בשעות הלילה, העלול להחמיר בעיות הרטבה. פיזור נכון יותר של שתיית הנוזלים במשך היום, כך שבסך הכל הילד שותה אותה כמות, אך חלק גדול יותר ממנה בשעות הבוקר יכול לעזור.

כמו כן אפשר לטפל בתכשיר ADH מלאכותי, הנקרא מינירין. ניתן לתת את התכשיר כתרסיס דרך האף או בכדורים, והוא מסייע לריכוז השתן בילדים שאינם מפרישים כמות מספקת של הורמון זה.

עוד אפשר לשלב טיפול התנהגותי בבעיית ההרטבה, המבוסס בעיקר על פעמוניות. אלה זמזמים או מכשירים רוטטים, המופעלים עם תחילת הטלת השתן וגורמים גירוי קול או רטט שמעיר את הילד. עקב כך כמות השתן ש"בורחת" לפני שהילד מתעורר קטנה, ובהמשך הילד מתרגל להתעורר עוד לפני תחילת הפרשת השתן.

במקרים שהגורם להרטבה הוא פסיכולוגי ולא פיסיולוגי, טיפול פסיכולוגי יכול לסייע בפתרון הבעיה.
חוסר ידיעה של הסיבות הפסיולוגיות להרטבה וחוסר המודעות לטיפולים האפשריים מביאים לכך שבמקרים רבים ההורים אינם פונים לטיפול ומסתירים את הבעיה במקום להתמודד עמה. זה חבל, אומר ד"ר כהן, שכן ילד שמרטיב מתמודד עם קושי פסיכולוגי גדול, שמקורו בבושה ורגשות אשם.והסביבה מקשה עליו עוד יותר אחיו מלגלגים עליו והוריו מעירים לעתים הערות בלתי נעימות. יש גם מקרים חריגים של הורים שמענישים את הילד על ההרטבה.
בנוסף לכך, הילד מתקשה להשתתף בפעילויות חברתיות כמו טיולים שנתיים או לינה בבתי חבריו. לדברי ד"ר כהן, להרטבת לילה שאינה מטופלת עלולות להיות השלכות בלתי נעימות על התפתחותו של הילד ועיצוב אישיותו. מחקרים רבים מראים קשר בין הרטבה לבין קשיי הסתגלות, הפסקת לימודים, קשיים ביצירת קשר, דימוי עצמי נמוך ועוד.

כדי לסייע לילד להתמודד עם הקושי הנפשי שגורמת בעיית ההרטבה, נכללות בטיפול המוצע במרפאת ההרטבה גם סדנאות וקבוצות תמיכה לילדים והוריהם. כך הילדים יכולים לפרוק פחדים ולדבר בפתיחות על בעייתם. עובדים סוציאליים מסייעים להם לעבד את הבעיה דרך משחקים, למשל.

אף שחשוב מאוד להתמודד עם הבעיה, אומר ד"ר כהן, אין טעם לטפל בילדים בני פחות מחמש שמרטיבים, מכיוון שבגילים מוקדמים אחוז ההצלחה בטיפולים הוא נמוך, ובמקרים רבים הבעיה נפתרת מעצמה כשהילד גדל. כמו כן יש צורך בשיתוף הפעולה של הילד כדי שהטיפול יצליח. לפעמים, הוא מספר, ההורים מביאים לטיפול ילד קטן, שבעיית ההרטבה שלו אינה גורמת לו קשיים ולמעשה הוא כמעט אינו מודע אליה, והקושי העיקרי הוא של ההורים. במקרים אלה הטיפול בדרך כלל לא יצליח. יש להתחיל את הטיפול כשהילד גדול דיו להיות מודע לבעיה ולרצות לטפל בה. כמו כן מרגיש ד"ר כהן את החשיבות של יחס אוהד ועידוד של ההורים בהתמודדות עם בעיית ההרטבה ובטיפול בה.

ישנם כמה סוגים עיקריים של הפרעות פיסיולוגיות שיכולות לגרום הרטבה. אחד מהם הוא הפרעה ביקיצה. ד"ר כהן מספר כי במקרים אלה ההורים בדרך כלל מתארים שהילד "ישן עמוק". משמעות ההפרעה היא שהילד אינו מתעורר עקב הגירוי היוצרת שלפוחית השתן המלאה ולכן אינו קם להשתין ומרטיב.

בעיה נוספת היא חסר חלקי מהורמון ADH, שתפקידו לגרום לכליה לרכז יותר את השתן שהיא מייצרת. במצב תקין הפרשת ההורמון ADH מתגברת בשעות הלילה ועל כן שלפוחית השתן מתמלאת פחות במשך הלילה. כאשר יש חסר בהורמון, הילד עשוי להרטיב.

גם פגמים בשלפוחית השתן יכולים לגרום להרטבה, מוסיף ד"ר כהן. לפעמים שלפוחית השתן קטנה מהממוצע לגיל, ולפעמים גודלה תקין אך היא מתרוקנת בקלות יתרה גם כשאינה מלאה.

ישנם גם מקרים של שלפוחית בלתי יציבה, המתכווצת בתדירות גבוהה, בלי קשר לנפח השתן שבתוכה. אז, בדרך כלל הילד מרטיב גם במשך היום, או מבקר בשירותים בתדירות גבוהה. גם זיהומים בדרכי השתן יכולים לגרום לילד להרטיב.

נוסף על כל אלו, ישנן בעיות נוספות, שאינן גורם שכיח להרטבה אך גם הן יכולות להיות אחראיות לה. לדוגמה מספר ד"ר כהן על ילד בן 12 שהגיע לטיפול במרפאת ההרטבה לאחר שטופל בעבר במסגרות שונות ללא הצלחה. בבדיקות שנעשו לו במרפאה אובחנה בעיה חסימתית בדרכי הנשימה העליונות. בעיה כזו יכולה, במקרים מסוימים, לפגוע במרכזים מוחיים המווסתים שליטה בסוגרים.
אותו ילד עבר ניתוח לתיקון החסימה בדרכי הנשימה העליונות ועקב כל חל שיפור ניכר גם בבעיות ההרטבה שלו.

בואו לדבר על כך בפורום הרטבת לילה ובפורום הרטבת לילה וחרדת אסלה בקרב ילדים.