דמנציה: כל המידע

(126)
לדרג
תוכן מקודם

בעולם שבו תוחלת החיים מתארכת, מספר הסובלים מדמנציה הולך וגדל. כיצד לטפל בקרוב משפחה חולה? שימו לב: אורח חיים בריא עשוי למנוע או לעכב התפתחות דמנציה

רופא פסיכיאטר ,מומחה לפסיכיאטריה
077-2306992 (מספר מקשר)

דמנציה היא מחלה המאפיינת בעיקר את הגיל השלישי. ככל שמתבגרים, כך עולה שכיחותה.למעשה, מגיל 60 ומעלה - יש הכפלה של שיעורי הדמנציה באוכלוסייה, כל חמש שנים. כך, אם בקרב בני 60 - שכיחות הדמנציה עומדת על כחצי אחוז מהאוכלוסייה; הרי שבקרב בני 65 -השכיחות עולה לאחוז אחד; בקרב בני 70 - שני אחוז וכו'.

כמו מחלות פסיכיאטריות רבות אחרות, דמנציה כוללת שילוב וחפיפה בין הפרעות פיזיולוגיות-נוירולוגיות ופגיעה בתפקודים המוחיים השונים, המובילה לפגיעה בתפקודים התנהגותיים, קוגניטיביים ורגשיים של המטופל.

מהם התסמינים המבשרים על הופעת דמנציה?

התסמין המרכזי להופעת דמנציה הוא פגיעה בתפקודים הגבוהים של המוח, הכוללים תפקודי שפה, זיכרון, זיהוי, יכולת ביצועית, והתמצאות בזמן ובמרחב.

הפגיעה העיקרית בתפקודי המוח היא בזיכרון. בדרך כלל, הראשון להיפגע הוא הזיכרון לטווח קצר. בעוד שמטופל הסובל מדמנציה יהיה מסוגל לתאר בפרטי פרטים אירועים וחוויות מהעבר הרחוק - הוא יתקשה לשחזר, אפילו בכלליות, אירועים שהתרחשו לפני מספר שעות. עם הידרדרות המחלה, ייפגע גם הזיכרון לטווח ארוך.

פגיעות נוספות של הדמנציה הן ביכולת הביטוי השפתית, ביכולת ליצור המשגות וקישורים בין אירועים שונים בצורה מילולית, וביכולת לתכנן פעולות שונות - ואז להוציאן לפועל (למשל: לצחצח שיניים או להכין ארוחת ערב).

פגיעה נוספת היא היווצרות קושי להתמצא במרחב ובזמן. זאת, בשל הקושי בזכירת תאריכים ובזיהוי מקומות ואנשים, בשל הפגיעה בזיכרון בטווח הקצר וביכולת הזיהוי. כל אלה מקבלים ביטוי בתופעות כמו שוטטות, הליכה תכופה לאיבוד, קושי לזהות אנשים קרובים ועוד.

מהן הפרעות ההתנהגות המאפיינות דמנציה?

פעמים רבות, לפגיעה בתפקודי המוח נלוות הפרעות התנהגותיות שונות, כגון: דיכאון וחרדה. בשלבים הראשונים, ניתן לראות גילויי התנגדות שונים, המלווים בהתפרצויות זעם מילוליות; ולעתים אף פיזיות, בשלבים המתקדמים.

למעשה, יכולה להופיע התנגדות לכל שינוי - בביצוע פעולות יומיומיות, כגון: רחצה ויציאה מהבית. בהמשך, כל ניסיון מצד המטפלים להרחיב את מעגל התפקוד שהצטמצם -עשוי אף הוא לגרור התנגדות ואף התפרצויות זעם.
הכפלה של שיעורי הדמנציה באוכלוסייה. צילום:שאטרסטוק הכפלה של שיעורי הדמנציה באוכלוסייה. צילום:שאטרסטוק

מהם התסמינים הפסיכיאטריים של הדמנציה?

בקרב אנשים הסובלים מדמנציה, לעתים מופיעים תסמינים נוספים מעבר לתסמיני הליבה של ההפרעה. תסמינים אלה מתבטאים בהיבט הפסיכולוגי וההתנהגותי. לדוגמא: מחשבות שווא (בעיקר מחשבות שווא של רדיפה) והזיות.

בשל הקושי לזהות אנשים אחרים, ולזהות את הסביבה החולים חווים סביבם מצב של עולם שהולך ומשתנה כל הזמן. סביב חוויה זו מתפתחות חרדה ומחשבות שווא: גם בני משפחה קרובים נדמים להם כזרים, המסתובבים בביתם ללא סיבה.
השיכחה גורמת לחולי דמנציה לאבד דברים - והם מפרשים זאת כאילו אותם דברים נגנבים מהם. במלים אחרות: מחשבות השווא היא דרכם של חולי דמנציה לתת משמעות לשינויים הבלתי פוסקים שהם חווים ולחוסר ההתמצאות שלהם. למחשבות שווא אלה, מתלווים ביטויים התנהגותיים: אי שקט מתמיד, התגוננות ואף תוקפנות.

מהם הגורמים להופעת הדמנציה?

כאמור, דמנציה כוללת שילוב של מספר מחלות פסיכיאטריות - שגורמות להן מחלות נוירולוגיות שונות. מחלת אלצהיימר היא המחלה המובילה, בין המחלות הנוירולוגיות הגורמות לדמנציה. קרוב ל-70% אחוז מחולי הדמנציה חולים באלצהיימר. מחלת דמנציה מרכזית אחרת קרויה דמנציה וסקולרית (הדמנציה היא תוצאה של פגיעה בכלי הדם המוחיים).

בנוסף, בשכיחות קטנה יותר: דמנציה הקשורה למחלת פרקינסון; דמנציה הקשורה להשפעת חומרים מזיקים (למשל: שתיית אלכוהול ממושכת); דמנציות שונות הקשורות לפגיעות מוחיות, שקרו על רקע טראומה מוחית; או מחלות נדירות, הפוגעות בתפקודי המוח (כגון: יעקוב-קרויצפלד ואחרות). כל אלה פוגעים במערכת העצבים והקישורים העצביים במוח - ומביאים לפגיעה בתפקודים של המוח ולתסמינים השונים (שפורטו לעיל).

מה גורם לאלצהיימר?

הסיבה למחלת אלצהיימר עדיין אינה ידועה, אך יש לה ביטויים ספציפיים המאפיינים אותה, הכוללים התדלדלות במספר תאי העצב והקישורים העצביים במוח; "הרעלה" של המערכת העצבית המוחית, בשל שקיעה של חלבון רעלני; והיווצרות של דלקות, סביב תאי העצב שנפגעו כתוצאה מההרעלה.

מהו הטיפול התרופתי בדמנציה?

כיום, עדיין אין טיפול תרופתי או אחר - שיכול להביא להחלמה מדמנציה הנגרמת מאלצהיימר. יחד עם זאת, ישנן תרופות - בעלות יעילות חלקית - היכולות להאט במידה מסוימת את התפתחות המחלה, גם אם אינן עוצרות את המחלה או מרפאות אותה.

למעשה, אחת המטרות המוצהרות של הטיפול בדמנציה, כתוצאה מאלצהיימר - היא לאפשר למטופלים לחיות בביתם ובסביבתם המוכרת, ככל שרק ניתן. הטיפול התרופתי מסייע בכך.

במחלות דמנציה וסקולרית, הטיפול התרופתי הוא בגורמי הסיכון לחסימת כלי דם המוחיים. כך, הטיפול כולל שימוש בתרופות המסייעות בשמירה על איזון לחץ הדם, הפחתת שומנים בדם, מדללי דם וכו'. כלומר: טיפול בכל גורם שהביא לחסימה בכלי הדם - על מנת למנוע חסימה של כלי דם נוספים והידרדרות של המחלה. במקרים של גילוי מוקדם - הטיפול בחסימת כלי הדם המוחיים עשוי לעצור את המחלה ואת הדמנציה הנלווית לה; ולעתים, אף לשקם את מוחו של המטופל. זאת, לעומת אלצהיימר - שם הירידה בתפקודים המוחיים היא פרוגרסיבית. לא ניתן לעצור או לשקם את הפגיעה, אלא להאט את התקדמות המחלה והידרדרות התפקוד המוחי.

נוסף לטיפול במחלות הנוירולוגיות, נהוג לעשות שימוש בתרופות פסיכיאטריות שונות, המסייעות לטפל בדיכאון, בחרדה ובפסיכוזות המופיעות אצל חולי דמנציה, במקביל לביטויים הנוירולוגיים השונים.

תרופות בעלות יעילות חלקית. צילום: שאטרסטוק תרופות בעלות יעילות חלקית. צילום: שאטרסטוק

מהו הטיפול המומלץ - מעבר לטיפול התרופתי?

הטיפול בדמנציה אינו מסתיים בטיפול התרופתי. יש חשיבות רבה לטיפול בהיבטים הפסיכולוגיים הסביבתיים של הדמנציה. טיפול זה כולל בעיקר הקפדה על הרגלי חיים: פעילות גופנית ותזונה מאוזנת.

פעמים רבות, פעילות גופנית ותזונה מאוזנת - מסייעים לתאי העצב שלא נפגעו לפעול ולבנות קישורים עצביים חדשים, המקלים על המטופל, מסייעים בעצירת התקדמות המחלה ומשפרים את איכות חייו.

מתי נדרשת העברה למסגרת טיפול מוסדית?

השאיפה היא לאפשר למטופל לקבל טיפול בביתו. זאת, משום שמעבר למוסד מטפל, פירושו שינוי קיצוני אף יותר, בחוויית העולם של המטופל: קשיי הסתגלות חריפים באופן העלול להוביל להידרדרות המחלה.

לכן, בשלבים מתקדמים של פגיעה בתפקודים היומיומיים - לאנשים עם דמנציה יש זכאות לקבל רישיון להעסקת עובד זר, במטרה לסייע בתפקודים (כגון: רחצה, הלבשה, התניידות, אחזקת הבית; ופיקוח על נטילת תרופות מסודרת). פעמים רבות, המטפל משמש גם בן לוויה - ש"עוטף" את המטופל ומהווה עבורו חברה.

יחד עם זאת, במצבי קצה, שבהם המשפחה אינה מסוגלת להחזיק עובד זר, או שהפרעות ההתנהגות קשות ביותר ומובילות גם לשחיקה של המטפלים ולמצבי סיכון עבור המטופל - נוצר צורך להעביר את המטופל לטיפול במוסד גריאטרי סיעודי או בית אבות, בהתאם לחומרת הפגיעה בתפקוד.

האם ניתן למנוע את הופעת הדמנציה?

ככל הידוע לנו כיום, לא ניתן למנוע את מחלת הדמנציה, אך ניתן לדחות את הופעתה על ידי יצירת רזרבות של קישורים עצביים, לאורך השנים. כאשר המחלה תוקפת, רזרבות אלה משמשות את המטופל - ומביאות לכך שהפגיעה בתפקודים השונים, תידחה לשלב מאוחר יותר. בשל כך, רכישה מתמדת של השכלה וכל פעילות מוחית דומה לאורך החיים, מאפשרת יצירת רזרבות כאלה. יש לפעילות זו אפקט מניעתי מובהק.
גורמים מניעתיים נוספים הינם פעילות גופנית ותזונה מאוזנת - פעולות בעלות אפקט ברור על דחיית הופעת המחלה; ועל ההיבטים ההתנהגותיים, הנוירולוגיים והרגשיים השונים של המחלה.

לסיכום: העלייה בתוחלת החיים וההזדקנות המואצת, המאפיינות את העולם כולו ואת מדינות העולם המערבי בפרט - מביאות לעלייה בשיעור הדמנציה בעולם. מערכת הבריאות - בריאות הגוף ובריאות הנפש כאחת - הופכת יותר מודעת, לצורך למצוא מענים טיפוליים ומניעתיים לדמנציה, לאור העלייה ההולכת וגוברת בשכיחות המחלה.

ד"ר ערד קודש הוא פסיכיאטר, מנהל מערך בריאות הנפש בקופת חולים "מאוחדת".

סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב Zap Doctors.

  • קבע פגישה
  • שאל אותי
רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום