COPD: פעילות גופנית מאריכה חיים

(6)
לדרג

COPD היא מחלת ריאות קשה, הנגרמת בעיקר כתוצאה מעישון. פעילות גופנית, למרות המאמץ הכרוך בביצועה, עשויה להאריך חיים. תתחילו לזוז!

מאת: ד"ר אמיר בר-שי

הריאות הפגועות של חולי COPD בעולם הפכו כבר מזמן לסוגיה חשובה בתחום רפואת הריאות. COPD מהווה אחד מגורמי התמותה המובילים בעולם. המחלה מעסיקה את מערכות הבריאות בעולם, אך כמעט אינה מוכרת לציבור הרחב - וזאת על אף שברחבי העולם יש 329 מיליון איש החולים במחלה. המספרים הבלתי נתפסים של המחלה עולים מדי שנה, הנטל על מערכות הבריאות גובר ותחזית קודרת שנתן ארגון הבריאות העולמי קבעה שהמחלה עתידה להפוך עד שנת 2,020 לגורם התמותה מספר 3 בעולם (כיום מדובר בגורם מספר 4 בעולם).

מה הקשר בין עישון לבין COPD?

בשנים האחרונות נעשים מאמצים להעלאת המודעות - הן לנזקי העישון והן למחלה עצמה. למרות כל המאמצים, לא מעט חולים מופתעים לגלות שהמחלה התפרצה אצלם בגלל שעישנו. למעשה 20%-25% מהמעשנים יחלו במהלך חייהם ב-COPD. ובכל זאת, אצל מרבית הציבור, ההשלכות של עישון משויכות בעיקר למחלות סרטן שונות. לעומת זאת, מעטים מכירים את מחלת COPD ואת הקשר שלה לעישון.


 20%-25% מהמעשנים יחלו במהלך חייהם ב-COPD. צילום: שאטרסטוק

מהם תסמיני המחלה והאם ניתן לטפל ב-COPD?

אבחון מוקדם, טיפול יעיל בתסמיני המחלה והפסקת עישון - הן נקודות מפתח, על מנת להיטיב את איכות החיים ותוחלת החיים של החולים במחלה. בשנים האחרונות ארסנל התרופות והטיפולים התעבה משמעותית - ומאפשר לסייע ולהקל על חולי ה-COPD בתסמיני המחלה, מהם הם סובלים לאורך שעות היממה. התסמינים הבולטים הינם: שיעול, קשיי נשימה וליחה.

המחלה גם מביאה עמה "תופעות לוואי" נוספות: הפרעות שינה, דיכאון, חרדה ופגיעה בחיים החברתיים, הזוגיים והמשפחתיים.

נקודת מפתח נוספת, שאנו עדים לחשיבותה ההולכת וגוברת, טמונה בפעילות גופנית. יותר ויותר מחקרים מראים כי תת פעילות גופנית אצל חולי COPD מהווה סמן מנבא לסיכון מוגבר לתמותה.

מה הקשר בין COPD לבין הקושי לבצע פעילות גופנית?

לפני הכל, יש להסביר מדוע דווקא פעילות גופנית מהווה אתגר עבור חולה COPD. המחלה מובילה לפגיעה בתפקוד הריאתי - ובכך לירידה ביכולת הריאות לספק את החמצן הדרוש לרקמות השונות (ובכללן שרירים).

כתוצאה מכך, מרבית החולים הופכים - לצד התקדמות מצב מחלתם - לפעילים פחות ופחות. לכאורה, קשה לבוא אליהם בטענות, היות שאצל החולים הקשים, המחלה מכבידה כמעט על כל פעולה תפקודית יומיומית. לרדת במדרגות, לטייל עם הכלב, לצאת לבלות עם חברים. חולי COPD נמצאים אפוא במורד מדרון חלקלק.

המחלה מקשה עליהם בפעילויות שונות - ועל כן הם מתחילים להימנע מהפעילויות האלה. הם אינם חשים נוח להשתרך מאחור עם חבריהם; הם משוכנעים שעדיף להם לא להתאמץ, פן תחריף מחלתם - ותחושת קוצר הנשימה תפגע יותר בריאות החולות. חלקם מסתגרים בבית, משתדלים לנוח ולפרוש מפעילויות יומיומיות.

עם זאת, מה שחלק מהחולים אינם יודעים: דווקא ההימנעות מפעילות מרעה עוד יותר את מצב מחלתם, דבר שמוביל להתדרדרות נוספת וסיכון להתלקחויות חדות, הכרוכות באשפוזים ואף תמותה. כדי לנסות לשבור את הספירלה ההרסנית הזו, ניתן דגש רב יותר בתכנית הטיפול של הרופא לפעילות גופנית. חלק מהחולים אף זכאי לשיקום ריאתי, במסגרת סל התרופות. השיקום נעשה במרכזים רפואיים בארץ.

 פעילות גופנית מאומצת, מורידה בעד 47% את הסיכון למוות. צילום: שאטרסטוק

מה הקשר בין פעילות גופנית לבין שיעורי תמותה מ-COPD?

מחקר שפורסם ב-ERJ, מגזין רפואי של האיגוד האירופאי לרפואת ריאות (ERS), ליווה חולי COPD שעברו אשפוז בשל מחלתם (לרוב לאור התלקחות) - ובחן את הקשר בין תמותה לבין פעילות גופנית מאומצת, לאורך 12 חודשים ממועד האשפוז האחרון.

המחקר בחן מעל 3,000 חולים, 73% מהם כלל אינם מבצעים פעילות גופנית מאומצת, 17% מהם מבצעים מעט פעילות גופנית - ורק 10% מהנבדקים הוגדרו כפעילים גופנית. המחקר מצא שהחולים שכלל אינם מבצעים פעילות גופנית, מועדים לאשפוזים רבים יותר, בהשוואה לחולים שהקפידו על פעילות גופנית מתונה. כמעט מחצית מהנבדקים חוו התדרדרות נוספת באותה שנה, שהובילה לאשפוז נוסף.

נתון זה משמעותי, היות שהמחקר הראה גם שרוב מקרי המוות התרחשו כתוצאה מאשפוז (74%) וכמחצית ממקרי המוות התרחשו בטווח הזמן של 60 יום מרגע האשפוז הנוסף.

התוצאה המשמעותית ביותר של המחקר הראתה ששמירה על אורח חיים הכולל פעילות גופנית מאומצת, מורידה בעד 47% את הסיכון למוות - במהלך השנה שלאחר האשפוז, בהשוואה לחולים שלא היו פעילים.

המחקר מוכיח כי ביצוע פעילות גופנית נכונה, לצד טיפול מתאים במחלה, עשוי לאפשר דחיית אשפוזים או אף מניעת אשפוזים והחמרת מצב מסכנת חיים לחולי COPD - ולהוריד תמותה. מאידך, חוסר פעילות עלול לנבא סיכון מוגבר לתחלואה ותמותה - לבטח אם הוא מלווה בגורמי סיכון נוספים, ובהם השמנת יתר, המשך עישון ומחלות רקע נוספות.

לסיכום: כרופאים, תפקידנו לא רק להאיץ בחולים שלנו "להתחיל לזוז", אלא גם לבצע מעקב שוטף על התמדתם בפעילות גופנית.



ד"ר אמיר בר-שי הוא מנהל מערך רפואת ריאות, המרכז הרפואי האוניברסיטאי ברזילי.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום