הפרעות אכילה בקרב ספורטאים

לפני שנעסוק בהפרעות אכילה בקרב ילדים ספורטאים, כדאי שנתחיל בסקירה קצרה אודות הפרעות אכילה בקרב ילדים. באופן כללי, ניתן לומר שהפרעת אכילה היא כל אכילה אשר גורמת להפרעה בתפקוד היום יומי של הילד, בין אם היא הפרעה פיסית בלבד, נפשית-רגשית בלבד או פיסית ונפשית-רגשית גם יחד.

מה גורם להפרעות אכילה?

לרוב, הפרעת אכילה היא תוצאה של שילוב בין גורמים שונים - גנטיים, ביולוגיים, משפחתיים, חברתיים, תרבותיים ופסיכולוגיים. חשוב לדעת כי חלק ניכר מהפרעות האכילה אינן מטופלות כראוי - ועלולות להתדרדר ולהפוך להפרעות כרוניות שלהן נזקים ארוכי טווח וחמורים, העשויים אף לגרום למוות.

כ-90%-95% מהפרעות האכילה הן בקרב נשים, אולם אחוזים ניכרים מתוך אלה הם בקרב ספורטאיות. שאר האחוזים המייצגים את הפרעות האכילה בקרב גברים מאפיינים בכמות ניכרת את הספורטאים הגברים (כולל נערים).

מדוע ספורטאים נוטים להפרעות אכילה?

ספורטאים מקצועיים נוטים להיות תחרותיים ובעלי משמעת עצמית גבוהה, כדי להצטיין בענף בו הם עוסקים. השילוב של מאפייני האישיות הללו עם הציפיות הגבוהות של המאמנים או חברי הקבוצה הופכים אותם לקבוצת סיכון מיוחדת העלולה לפתח הפרעות אכילה. מדובר בעיקר בענפי ספורט אסתטיים, המדגישים את המראה החיצוני או בענפי ספורט בהם חשובה המהירות, הזריזות והקלילות.

איזה ענפי ספורט מועדים במיוחד להפרעות אכילה?

התעמלות קרקע, בלט, מחול, החלקה אומנותית על הקרח, ריצה, פיתוח גוף ושחייה הם ענפי הספורט העיקריים בהם נצפית תופעת הפרעות האכילה וזאת כמובן בגלל הדרישה בענפים אלה למראה אסתטי, קלילות וזריזות.

בענפים אלה (אם כי גם בענפים אחרים) הספורטאים נוטים להיות תחרותיים ובעלי משמעת עצמית גבוהה. השילוב בין אופי ואישיות של הספורטאים לבין הציפיות הגבוהות של המאמנים, ההורים וחברי הקבוצה מביא לכך שהילדים הספורטאים מהווים חלק מקבוצת סיכון לפיתוח הפרעות אכילה.

מדוע אפוא ספורטאים נמצאים בקבוצת סיכון לפיתוח הפרעות אכילה?

משטר תזונה קפדני: ספורטאים רבים מתאמצים לשמור על משטר תזונה קפדני, במקביל לתכנית אימונים אינטנסיבית. הבעיה היא שניתן להתמיד במשטר הקפדני הזה רק לתקופה מוגבלת והוא עלול, בסופו של דבר, להוביל לסיטואציה של "חוסר שליטה" בכל מה שקשור לאכילה.

לחץ חברתי: הלחץ החברתי מכתיב סטריאוטיפים: איך ספורטאי (ובעיקר ספורטאית) צריך להיראות? החברה מצפה מספורטאיות להיראות סלבריטאיות ולייצג את אידיאל היופי הנשי.

לחץ מאמנים: גם המאמן האישי או הקבוצתי עלול להפעיל לחץ לגבי המשקל הרצוי, כתנאי להצלחה.

מהן הבעיות הגופניות העלולות להתעורר בעקבות הפרעות אכילה בקרב ספורטאים וספורטאיות?

אל וסת (הפסקת המחזור החודשי).

אוסטיאופורוזיס (אובדן צפיפות עצם): ספורטאים רבים טועים לחשוב כי הם לא נמצאים בקבוצת סיכון לאוסטיאופורוזיס, בשל העובדה שפעילות גופנית מחזקת את העצם. יחד עם זאת, מחקרים מראים כי פעילות גופנית בלבד אינה מונעת איבוד צפיפות עצם. מאחר וספורטאים בעלי הפרעות אכילה נוטים לוותר על מזונות עשירים בסידן מפני שהם נתפסים כ"משמינים", עלול להיווצר בגופם חסר בסידן אשר משפיע על מסת העצם, חוזקה וצפיפותה.

דיכאון: עקב תחושות אישיות פנימיות ועקב חסרים תזונתיים העלולים "לתרום" גם הם לדיכאון.

הערכה עצמית נמוכה ודימוי גוף לקוי.

חסר בוויטמין B12 או בברזל: ספורטאים רבים אשר שגרת אימוניהם דורשת תזונה הולמת, עלולים לסבול מחסרים תזונתיים באופן כללי ומחסרים של ברזל וויטמין B12 בפרט, אם יש להם הפרעות אכילה. רכיבים אלה נמצאים בעיקר במזונות מן החי ולכן אם קיימת הפרעת אכילה אשר "מתחבאת" סביב הגדרת הספורטאי כ"צמחוני" או "טבעוני", עשויים להיות חסרים כאלו.

שינה לקויה או עייפות יתר: עקב חסרים תזונתיים, כאבי שרירים או עצמות והסוואה של רעב.

פגיעה במסת השריר של הספורטאי/ת, עקב אכילה לא מספקת של רכיבים תזונאיים וחלבון: בשר, עוף, ביצים ודגים נתפסים פעמים רבות בטעות כמזון "משמין". לכן בעלי הפרעות אכילה נוטים להימנע מאכילת חלבון. ויתור או המעטה באכילת בשר, עוף, דגים ומזונות מן החי, המכילים כמות גבוהה של חלבון איכותי, בעיקר על ידי אנשים העוסקים בספורט, עלולים להיות מסוכנים ולגרום לדלדול מסת שריר באופן אקוטי או כרוני.

חסרים תזונתיים נוספים - אשלגן או אבץ: עלולים לפגוע במערכות גוף שונות בטווח הקצר והארוך.

מדוע הפרעות האכילה בקרב הספורטאים קשות יותר לזיהוי ולאבחון?

הספורטאי "בולע" את הפרעת האכילה פעמים רבות בגופו ונוטה להסוות את ההפרעה תחת קוד של משטר אימונים קפדני. לכן חשוב לשים לב למצב ילד או ילדה ספורטאים. חיוני לאתר סימני אזהרה כגון: עיסוק יתר במזון, פעילות גופנית מוגזמת מתמיד, שימוש בחומרים משלשלים כגון תה משלשל, כניסות תכופות לשירותים בזמן ארוחה ואחריה, חוסר שקט, תחושת פרפקציוניזם ומחשבות טורדניות.

כיצד טיפול קוגניטיבי עשוי להקל על הפרעות אכילה?

טיפול בהפרעות אכילה בקרב ספורטאים ילדים בפרט ובקרב ספורטאים מבוגרים בכלל מחייב טיפול בגישה קוגניטיבית, כלומר שינוי דפוסי חשיבה לגבי הדימוי העצמי של הילד: הדימוי העצמי הנמוך נגרם, כמובן, כתוצאה מעיסוק יתר ודאגת יתר לגבי מראה חיצוני ולא מהמציאות האמיתית.
שינוי הדימוי העצמי של הילד הספורטאי ייעשה על ידי שינוי הפרשנות שהוא יעניק לאירוע אשר מתרחש - וישפיע אוטומטית על הרגש ועל ההתנהגות בהתאם.

טיפול קוגניטיבי עשוי להיעשות באמצעות פסיכולוג, קבוצת תמיכה, טיפול בדרמה, טיפול באומנות ובאמצעות עוד סוגי טיפולים. כך, למשל, ילד שמשקלו עלה בחצי קילוגרם לא יראה בכך כישלון עצמי שמוביל להשמנה, אלא חלק מתהליך גדילה בריא שניתן לווסת אותו באופן טבעי.

כיצד טיפול התנהגותי עשוי להקל על הפרעות אכילה?

טיפול בגישה התנהגותית, משמעותו לימוד דפוסי אכילה והרגלי אכילה בריאים ומאוזנים, המתאימים לספורטאי. לדוגמה:

אכילת ארוחה עשירה בפחמימות לפני אימון.

אכילת ארוחה עשירה בחלבונים לאחר אימון.

הקפדה על 3 ארוחות מסודרות גדולות וכן 3 ארוחות ביניים.

תכנון בריא של אכילה גם בבית הספר מחוץ לבית.

ניהול יומן אכילה בהתאם לצורך והתייעצות עם גורם מקצועי (מאמן, דיאטן).

שקילה פעם אחת בשבוע או בחודש - ולא מדי יום.
בנוסף, כשמדברים על הפרעות אכילה בקרב ילדים או נערים (ונערות) יש לדאוג לשיח קבוע ומתמיד בין ההורים, המאמנים, מחנך הכיתה ויועץ השכבה בבית הספר. ניתן לשלב גם התייעצות עם עובד סוציאלי בבית הספר ועם דיאטנית מקופת החולים - להכוונה מקצועית תזונתית.

טיפול מוקדם בילד או בילדה יניב תוצאות יעילות יותר בטווח הארוך ויתרום באופן בלתי מעורער לבריאות הילד או הילדה בטווח הקצר ובטווח הארוך.

רוני גוטליב היא דיאטנית קלינית, Bs.c Nutrition - ומנהלת מחלקת הסברה רפואית בחברת פלוריש

בואו לדבר על זה בפורום הפרעות אכילה ועודף משקל.