טרשת עורקים: מניעה וטיפול

(0)
לדרג

טרשת עורקים עלולה להוביל להתקפי לב ומוח. איננו יכולים לשלוט בגנטיקה, אבל אנחנו בהחלט יכולים להקפיד על משקל תקין, לחץ דם, מניעת עישון, רמות סוכר וכולסטרול

מאת: ד"ר מיכאל יונש

המיתוס כי גברים, יותר מאשר נשים, נוטים לחלות במחלות לב בעקבות טרשת עורקים, איננו נכון: מסתבר כי הגברים חולים כעשור מוקדם יותר. מהם גורמי הסיכון? איזה אמצעים קיימים למניעה של מחלות לב? מתי מגיע "זמן התרופות"? על שאלות אלה ועוד, נשיב במאמר זה.

מהי טרשת עורקים?

טרשת עורקים היא מחלה הפוגעת בכל העורקים בגוף, והיא עלולה לפגוע באבי העורקים, בעורקים המוליכים לצוואר, בעורק הכליה, בעורקי הרגליים ועוד. כאשר אנו מתייחסים למחלת לב בהקשר של טרשת עורקים, הכוונה היא שהטרשת פוגעת בעורקים הכליליים, המספקים דם ללב.

מתי טרשת עורקים מתחילה להיווצר?

טרשת עורקים עלולה להתחיל להתפתח כבר בגיל 30-40 והיא מובילה באופן הדרגתי להיווצרות הצרויות בעורקים, ולירידה באספקת דם לאיברי מטרה, ובהם הלב. בסופו של דבר, ביטויה של טרשת עורקים מתקדמת בא לידי ביטוי בירידה באספקת הדם לאיברי המטרה, כגון לב, מוח, כליות וגפיים תחתונות.

המחלה עשויה לבוא לידי ביטוי בהתקף לב, כאבי חזה, אירועים מוחיים, אי ספיקת כליות וכאבי רגליים בהליכה, העלולים להגיע עד כדי נמק ברגליים. הרובד הטרשתי המביא להצרות העורקית מתפתח משקיעת שומנים ותאים המכילים שומן בדופן כלי הדם, יחד עם היווצרות רקמת חיבור חדשה בדופן כלי הדם, כולל מוקדי הסתיידות שונים.

המחלה מאופיינת בהדרגתיות ובהתקדמות איטית, לאורך שנים, למרות שלעיתים יש גם "קפיצות מדרגה", הכוללים אירועים חריפים עם החמרה משמעותית ומהירה באחוזי ההיצרות העורקית. באזור בו פוגעת הטרשת נוצר קריש דם מקומי אקטיבי.

אותן "קפיצות" עלולות להוביל לחסימה מלאה של העורק הטרשתי, לרוב על ידי יצירת קריש דם מקומי חדש באזור הרובד הטרשתי - ולעיתים לגרום להתקף לב חריף. מכאן, החשיבות הגדולה למנוע ולטפל בגורמי יצירת הרובד הטרשתי וכן למנוע את יצירת קרישי הדם המקומיים (על ידי מדללי דם).

מהם גורמי הסיכון העיקריים להתפתחות טרשת עורקים ומחלת לב?

גיל: הסיכון עולה עם הגיל. גברים נוטים לחלות כעשר שנים מוקדם יותר מנשים
עישון
סוכרת
יתר לחץ דם
סיפור משפחתי (גנטי)
הפרעה בשומני הדם, כולל רמה נמוכה של כולסטרול "מגן" (HDL) ורמה גבוהה של כולסטרול "רע" (LDL בין השאר)
אורח חיים לא פעיל (חוסר פעילות גופנית)
השמנת יתר
סטרס ומתח נפשי

מהם האמצעים למניעת טרשת עורקים ומחלת לב?

עם השנים, חלה התקדמות עצומה באבחון ובטיפול בטרשת עורקים ובמחלות לב וכלי דם. אך למרות זאת, אין ספק כי הטיפול הטוב ביותר הוא הטיפול המניעתי. קיימת חשיבות עצומה למניעת מחלות לב וכלי דם ומניעת התקדמות טרשת עורקים. עיקר המניעה מתמקד באימוץ אורח חיים בריא, הכולל פעילות גופנית סדירה, הימנעות מוחלטת מעישון, שמירה על משקל תקין ותזונה בריאה ובדיקות מעקב של לחץ הדם, רמות שומני הדם וערכי הסוכר בדם. חשוב לבצע בדיקות לחץ דם, שומנים בדם, סוכרת ובדיקות דם שגרתיות אחת לתקופה ולוודא שכל הרמות תקינות. אם יש גורמי סיכון כגון סוכרת או יתר לחץ דם, חשוב ליטול את התרופות באופן קפדני ולהגיע לאיזון מירבי של לחץ הדם והסוכרת.

מתי מחליטים על טיפול תרופתי?

הטיפול המניעתי נחלק לשניים: מניעה ראשונית ומניעה שניונית.

מניעה ראשונית: הכוונה היא למניעת אירועים באנשים אשר לא ידוע אצלם על מחלה, שלא עברו אירוע מוחי או אירוע לב ואשר לא ידוע על קיום של טרשת עורקים משמעותית.

מניעה שניונית: מתקיימת כאשר האדם כבר עבר אירוע לבבי או אירוע מוחי וידוע על קיום מוכח של מחלה טרשתית משמעותית.

טיפול תרופתי, כמניעה שניונית, אצל אדם שעבר אירוע וידוע על מחלה טרשתית משמעותית אצלו - הוא טיפול מוכח וברור. אין כל ספק כי אספירין במינון נמוך, וכנראה גם סטטין לאיזון כולסטרול, הם הבסיס למניעת התפתחות טרשת העורקים ומניעת אירועים מוחיים ואירועי לב, כמניעה שניונית.

השאלה האם ומתי ליטול תרופות מתעוררת בעיקר במצב מניעתי ראשוני, מכיוון שאז חייבים לשקול סיכון מול תועלת, חייבים לוודא שהסיכון (תופעות הלוואי) שבנטילת הטיפול נמוך ביחס לתועלת של התרופות (מניעת אירועים מוחיים והתקף לב).

בסופו של דבר, כל מקרה חייב להיבדק לגופו וכל גורמי הסיכון צריכים להילקח בחשבון. ההחלטה היא אינדיבידואלית, של החולה ביחד עם הרופא המטפל, לאחר דיון כוללני בגורמי הסיכון של אותו חולה לטרשת עורקים ולאחר הערכת הסיכון לאירוע מוחי או אירוע לב בשנים הקרובות.

המניעה הראשונית חייבת לכלול שינוי באורח החיים (כפי שתואר לעיל), ובהמשך דיון, האם יש מקום גם לטיפול תרופתי מניעתי. אם הכף נוטה ל"טובת" התועלת של מניעת התקף לב ואירוע מוחי, יש לתת תרופה. אם הסיכון בנטילת התרופה גדול מהתועלת הצפויה - נימנע מהטיפול.

איזה טיפול תרופתי נותנים במצבים אלה?

עיקר הטיפול התרופתי המניעתי מתמקד במדללי דם, בעיקר אספירין במינון נמוך בעל ציפוי אנטרי (קרטיה, מיקרופירין וכו') ותרופות לאיזון שומנים (סטטינים). באשר למתן אספירין מניעתי, קיים דיון ער בספרות המדעית, לגבי ההמלצה הגורפת של מתן אספירין למניעת אירועים מוחיים והתקפי לב. התועלת של אספירין במינון נמוך במניעת התקפי לב (ופחות במניעת אירועים מוחיים) אינה מוטלת בספק. אולם, מצד שני, מתן אספירין עלול להגביר אירועי דמם, בעיקר דמם מדרכי העיכול, ולעיתים נדירות ביותר, גם דמם מוחי. פורסמו מחקרים רבים בנושא, עם מעל 100,000 נבדקים בסך הכל, ועדיין מתבצעים כיום מחקרים נוספים.

ניתן לסכם ולומר כי לאחרונה ההבנה היא כי אין מקום לטיפול מניעתי גורף ל-כ-ו-ל-ם של אספירין מניעתי. יש, כאמור, לשקול סיכון מול תועלת - ובעיקר להתמקד בכל אדם לגופו, לפי רמת הסיכון לקיום טרשת עורקים משמעותית ולפי הסיכון להתפתחות אירוע מוחי או התקף לב.

חייב להתבצע דיון של החולה, עם הרופא המטפל, ולעבור על כל גורמי הסיכון (שתוארו לעיל) הקיימים אצל אותו החולה - ועל סמך אלה, להגיע להחלטה על אפשרות לטיפול מונע באספירין. ככל שקיימים יותר גורמי סיכון, גוברת הנטייה להמליץ על טיפול מונע באספירין במינון נמוך.

למשל, גבר מעשן בן 50, עם יתר לחץ דם, משקל יתר, והיסטוריה של מחלת לב במשפחה, וללא היסטוריה של כיב קיבה, או דמם ממערכת העיכול, כנראה ייהנה מטיפול מניעתי של אספירין במינון נמוך. מצד שני, גבר בן 60, פעיל גופנית, לא מעשן, בריא וללא סוכרת, או יתר לחץ דם, קרוב לודאי לא "חייב" בטיפול מונע.

ד"ר מיכאל יונש הוא מומחה ברפואה פנימית וקרדיולוגיה, מצנתר לב וכלי דם, מנהל שרות צינתור מחלות לב מבניות במכון הלב קפלן, רחובות

סייעה בהכנת הכתבה: רון שגב-פינקלמן, כתבת zap doctors

בואו לדבר על זה בפורום התקפי לב ומוות פתאומי.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום