אוסטיאופורוזיס: מניעת שברים

55% מהאוכלוסייה יחלו באוסטיאופורוזיס מעל גיל 50. יותר מאדם אחד על כל שני בני-אדם. אוסטיאופורוזיס, מחלת דלדול העצם בעברית, או בשמה העממי בריחת סידן, היא מחלה המתבטאת בירידה במסת העצם ובאיכותה, דבר המגביר את הסיכון לשברים. נשים חשופות יותר למחלה לאחר גיל המעבר, כיוון שהיא מושפעת בעיקר מההורמון הנקבי אסטרוגן, אך המחלה שכיחה גם בקרב גברים ונגרמת בין השאר כתופעת לוואי של מחלות כרוניות, נזקי עישון ומשקל גוף נמוך במיוחד. מניעת המחלה עדיפה על פני הטיפול בה, שכן השינויים המבניים המתרחשים עם איבוד מסת העצם הם בלתי הפיכים.

נשים וגברים מגיעים למסת העצם המרבית שלהם במהלך העשור השלישי לחיים. גורמים גנטיים, אתניים והורמונאליים משפיעים על העיתוי המדויק במהלך עשור זה. מחקרים בתחום שבוצעו בקרב תאומים זהים הראו כי 60%-70% מהשונות במסת העצם נובעת מנתונים גנטיים, והיתר נקבע בידי גורמים סביבתיים והתנהגותיים, כגון תזונה, פעילות גופנית, עישון, צריכת אלכוהול ועוד. גורמים נוספים שנמצא קשר בינם לבין הופעת דלדול העצם הם הופעת וסת מאוחרת (מעל גיל 19), משקל גוף ירוד ומחלות כגון סכרת נעורים, סיסטיק פיברוזיס, אנורקסיה, מחלות מעי דלקתיות וחוסר בוויטמין D ובסידן בגיל הנעורים. כיום אין המלצה להתערבות תרופתית לתגבור מסת העצם, למעט במקרים נדירים כמו מחסור בהורמון גדילה, וגם לא להתערבות להפחתת איבוד עצם, אשר שמורה לטיפול באוסטיאופורוזיס.

בניגוד לדעה הרווחת שאיבוד מסת עצם מתחיל בתקופת הבלות בנשים ובגיל מבוגר בגברים, ידוע היום שאיבוד איטי של מסת העצם מתחיל זמן קצר לאחר שהגענו למסת העצם המרבית. בשנים האחרונות, ניתנת תשומת לב מחקרית ורפואית לשמירה על מסת העצם ותפקוד השריר, ואלה נעשים באמצעות צריכת סידן וויטמין D, אשר מגביר את ספיגת הסידן במעי.

בשנים האחרונות הציבור מקבל מסרים סותרים, באשר לכמות הסידן וויטמין D המומלצים לצריכה יומית, על אף שהוכח מחקרית כי הם הכרחיים לבריאות השלד. עם זאת, צריכה גבוהה מדי מהם עלולה להיות מזיקה, כפי שיפורט בהמשך, ויש לזכור כי יעילותם למניעת מחלות אחרות טרם הוכחה.

המלצות IOM (Institute of Medicine) לצריכת סידן (יומית):

1-3 שנים: 700 מ"ג סידן

4-8 שנים: 1,000 מ"ג סידן

9-18 שנים: 1,300 מ"ג סידן

נשים בגיל 19-50 וגברים עד גיל 71: 1,000 מ"ג סידן

נשים מעל גיל 50, וגברים ונשים מעל גיל 71: 1,200 מ"ג סידן
מינונים מעל 2000 מ"ג ליום אינם רצויים.

להלן דוגמאות למזונות עתירי סידן:

יוגורט 1.5% שומן טבעי, 200 גרם: 260 מ"ג סידן

כף טחינה ירוקה מוכנה, 51 מ"ג סידן

4 עלי חסה גדולים, 30 מ"ג סידן

כף גבינת קוטג' 5%, 54 מ"ג סידן

המלצות אלה כוללות את סך כל הסידן שאנו צורכים, הן ממזון והן מתחליפים דוגמת מולטי ויטמינים למיניהם. על פי מחקרים אפידמיולוגיים תצפיתיים, צריכה גבוהה של סידן מתכשירים סינתטיים ולא ממזון (1,400 מ"ג ומעלה) מגבירה סיכון ליצירת אבני כליה, וכן לתחלואת לב וכלי דם. בשלב זה, אין עדיין הוכחה מדעית לתצפיות אלו, אולם החוקרים נוקטים משנה זהירות וממליצים על התבססות על מוצרי מזון עתירי סידן כמקור עיקרי ובטוח.

המלצות לגבי נטילת ויטמין D מורכבות יותר ופחות חד משמעיות, כיוון שייצורו הטבעי בגוף קשור בחשיפת העור לשמש. משך החשיפה משתנה מאדם לאדם ותלוי במשתנים גנטיים, אולם בכל מקרה יש להיזהר בחשיפה ממושכת לשמש, מחשש להתפתחות סרטן העור, ויש להימנע מכך בשעות הקרינה החזקות ולהקפיד על אמצעי הגנה ושתיית מים מרובה. על נטילת ויטמין D וסידן ממקור חיצוני, יש להתייעץ עם רופא, על המינון האישי המומלץ.

לסיכום, ההמלצות הנוכחיות למניעת איבוד עצם הן הקפדה על רמות הסידן ו-וויטמין D בגוף, פעילות גופנית נושאת משקל משך 30 דקות ביום, משקל גוף תקין, הימנעות מעישון וצריכת אלכוהול (להימנע מצריכה העולה על שני משקאות ביום).

הכותבת היא מומחית באנדוקרינולוגיה ומטבוליזם בבית החולים הדסה עין כרם

בואו לדבר על זה בפורום בעיות הורמונליות ומחלות עצם מטבוליות - אוסטיאופורוזיס.