הפרעת קשב: לשנות דיסקט

לפני כמה ימים חזרתי מכנס בינלאומי של הפדרציה העולמית להפרעות קשב וריכוז ADHD)) שהתקיים במילאנו. הכנס היה גדול ועשיר בתוכן, והשתתפו בו יותר מ-2,000 נציגים מרחבי העולם.

הנושא המדובר ביותר היה מחקרים לאיתור הפרופיל הגנטי של הפרעות קשב ובדיקות הדמיה מוחית להבנת התהליכים הנוירולוגיים המדויקים המתרחשים במוחם של בעלי ההפרעה.

כמו כן, הרצאות רבות עסקו בתחלואה הנלווית להפרעת הקשב, כמו הפרעות שינה, השמנת יתר, שיבושים בנהיגה וריבוי תאונות דרכים. אכן, ישנו סיכון גדול לעבריינות ופשיעה בקרב אנשים עם הפרעת קשב, בעיקר אם מתלווה לכך הפרעה התנהגותית. גם כאסירים הם נחשבים למסובכים ומסוכנים יותר ולבעלי סיכוי נמוך יותר לשיקום.

התמכרויות וסיכונים

בהרצאות השונות ניתן גם דגש על סיכון יתר להתמכרויות בכלל והתמכרויות לחומרים נרקוטיים בפרט, עם כל הסכנה האישית והחברתית הקשורה בכך, אבל ניתנו מנגד תחזיות לגבי תרופות חדשות שנמצאות בפיתוח ומחכות לפריצת דרך.

ההרצאה שהשאירה בי במיוחד את חותמה, עסקה במחיר הכלכלי האדיר של הפרעת הקשב, המחיר שהחברה משלמת, וכמה כדאי להבין אותה ולהקטין את ממדיה, כי זה יכול לחסוך לכולנו.

יחד עם זאת, מצאתי את עצמי חוזר מהורהר, עם תחושה של החמצה מסוימת. כאשר ניסיתי להסביר לעצמי את התחושה, הבנתי שבמקביל לכל הדברים החשובים שנאמרו, חשוב לא פחות להמשיך לחקור ולפתח אספקט אחר חשוב ביותר הקשור להפרעת הקשב - חשוב לפתח דרכי חשיבה, דרכי למידה ודרכי הקניית מיומנויות המאפיינים את מוחם של בעלי ההפרעה.

הפרעה או מערכת הפעלה אחרת?

בכלל, כאשר מבינים את ההיקף האמיתי של התופעה, נשאלת השאלה האם אכן מדובר אצל כולם בהפרעה, או שפשוט מדובר ב"מערכת הפעלה" אחרת. אולי מדובר באנשים יקרים, מיוחדים, שמאוד אוהבים לעזור, בעלי יכולת חשיבה מהירה במיוחד, החותרים לתוצאות וחסרי סבלנות לתהליכים?

אולי מדובר באנשים המחכים לפרויקטים אליהם יוכלו להתמסר, המסוגלים לחשוב על כמה דברים יחד, והם רגישים מאוד לניואנסים קטנים, אוהבי חברה, בעלי חוש צדק מאוד מפותח ויצירתיים, המחפשים כיצד לשבור את השגרה ולעשות דברים מעניינים - מחפשים להמציא פטנטים שמדליקים אותם, מחפשים גירוי בלתי פוסק.

אולי מדובר באנשים מעדיפים ללמוד מתוך סקרנות וחוויה ומתקשים סתם לשנן דברים אליהם הם לא מרגישים חיבור מיוחד. אנשים שרוצים שהכל יקרה מהר ומיד, והם מוכנים לשכוח את הקונפליקט של אתמול ולפתוח דף נקי היום.

הם לא כמונו

אלו אנשים שנורא חשוב להם להצליח ולעמוד בסטנדרטים הגבוהים של עצמם, אנשים שאומרים את מה שהם חושבים, ולמרות הידע הרב שצוברים מתוך סקרנות טבעית, עדיין מרגישים שטחיים. מדובר באנשים שמחפשים מה מעניין ומגרה בעולם, אנשים חכמים, מהירי מחשבה ומלאי יצר-חיים.
אולי כדאי שפשוט נבין שאותה "הפרעה" מתגברת כאשר אנחנו מתעלמים מתכונותיהם המיוחדות, כאשר אנחנו מנסים לכופף אותם לדרכי החשיבה התהליכיות המקובלות, ומנסים ללמד אותם דרך שינון והעתקה וללא חוויה מעוררת.

ה"הפרעה" מתגברת כשאנחנו שופטים אותם ומטיחים בהם דברים תוך התעלמות ממה שהם, כשאנחנו רק מתייחסים למה הם לא ולא למה הם כן. כשאנחנו לא מבינים שבניסיון "לנרמל" אותם, אנחנו חוטאים פעמיים: אנחנו גם מייאשים אותם ומבזבזים הרבה משאבים כדי לכופף אותם לממסד, ואנחנו גם מפסידים ומפספסים את הייחודיות שיש להם להציע לחברה.

מה צריך לעשות

לכן , האם בכלל המחקר העיקרי צריך להיות בחלק "המדעי" התרופתי, הגנטי? או שמא צריך להשקיע יותר בשינוי דרכי החשיבה שלנו, כך שנדע להציע להם כר פעולה נרחב יותר למערכת ההפעלה הייחודית שלהם.

הרי כך ניצור פחות קונפליקט עם האנשים המיוחדים האלה וגם נפגע בהם פחות. כך גם נקטין את ה"תחלואה הנלווית" הנובעת ברובה מרמות התסכול האדירות שמצטברות בדרך, הגורמות לחרדות , לייאוש. עלינו ללמד את עצמנו כיצד לשלב דרכי פעולה וחשיבה נוספות, וכך כולנו נצא נתרמים. ואת ההתחלה הייתי ממליץ לעשות במערכת החינוך.

ד"ר בועז רפפורט הוא מומחה ברפואת ילדים ורופא להתפתחות הילד, מנהל מרפאות קשר לאבחון וטיפול בהפרעות קשב וריכוז של ילדים ומבוגרים.

בואו לדבר על זה בפורום הפרעות קשב וריכוז בקרב ילדים.