לקות דיבור: אפשר בשתי השפות

אחד המיתוסים הנפוצים הקשור לילדים דו לשוניים הוא שלילדים אלו יש סיכוי גדול יותר לפתח לקות שפתית. מחקר, שהוצג לאחרונה במסגרת הכינוס השנתי ה-49 של האגודה הישראלית של קלינאי התקשורת, שובר את המיתוס הזה ומצליח להראות באופן חד משמעי, כי דו לשוניות אינה גורמת ללקות שפה. לקות שפה נובעת מקושי נוירולוגי מולד ומיוחסת לילדים בעלי מנת משכל תקינה, אשר יכולתם הלשונית נמצאת למעלה משנים עשר חודשים מתחת למצופה מגילם הכרונולוגי.

במחקר השתתפה הדר אבוטבול-עוז, קלינאית תקשורת, שמסבירה מהי דו לשוניות, מדוע אין היא משפיעה על ילדים המדברים שתי שפות ומספרת על שאלון הורים שיעזור לאבחן ליקויי שפה אצל ילדים דו לשוניים. על שאלון זה, הנחשב לראשון מסוגו בארץ, עבדה יחד עם המנחה שלה ד"ר שרון ערמון לוטם מהמחלקה לאנגלית באוניברסיטת בר-אילן, החוקרת את הנושא.

כיצד מגדירים דו לשוניות?

על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חמישית מן הנכנסים לכתה א' בכל שנה בחינוך היהודי הממלכתי, דוברים שפה שאיננה עברית בבית. 14% מכלל הילדים בארץ הינם ילדי מהגרים ובערים מסוימות אף 40%.

ישנם שני סוגים של דו לשוניות: דו לשוניות עוקבת: הילדים דיברו בבית שפה אחת, ובגיל הרך נחשפו לשפה נוספת;
דו לשוניות סימולטנית: ילדים שגדלו בבית בו האם מדברת שפה אחת והאב שפה אחרת או לחילופין נחשפו לשתי שפות במקביל ובמינון דומה מלידה.

במחקרים מתייחסים לילד דו לשוני כמי שיכול לתפקד פונקציונאלית בשתי שפות.

מאין נובע המיתוס?

ישנם ילדים שעלו לארץ, היו חשופים לשפה מסוימת בסביבת הבית ונחשפים לעברית רק בהגיעם למסגרת גן או בית ספר. אחוז קטן מהם חווה התעכבות ברכישת השפה ונוצר מצב שהגננת או המורה מפנים אותם לקלינאית תקשורת לאבחון, מחשש שהדו לשוניות גרמה ללקות. עם הזמן גילו החוקרים, שילד דו לשוני שמדבר מאוחר יותר, לא מתעכב מפני שהוא מדבר שתי שפות אלא כיוון שקיימת לקות שפה; אחוז לקויי השפה העומד על 7% מכלל האוכלוסייה אינו שונה בקרב ילדים דו-לשוניים.

ילד לקוי שפה מוגדר כזה, אך ורק אם הוא לקוי בשתי השפות אליהן הוא נחשף. אין זה נכון לומר, שילד ששפת האם שלו רוסית, והוא דובר אותה בצורה שוטפת, רציפה ונכונה הוא לקוי שפה רק בגלל שהוא מתקשה לדבר בשפה העברית אליה הוא חשוף פרק זמן קצר יחסית.

מסקנות המחקרים שנערכו עד כה במחלקה לאנגלית
באוניברסיטת בר-אילן ובעולם הן:

דו לשוניות לא גורמת לעיכוב כפול אצל דו לשוניים לקויי שפה.

ישנם ממצאים המצביעים על כך שדו לשוניות יכולה להיות לעזר ותמיכה לילדים לקויי שפה.

אין צידוק מחקרי להמליץ לילד דו לשוני לקוי שפה, לוותר על השימוש באחת השפות. ההיפך הוא הנכון, ויש לעודד את שימור שתי השפות. כדאי לדבר עם הילד בשפה שהוא וההורים מרגישים נוח אתה יותר.

אבחון יכולת שפתית אצל ילדים רב לשוניים

אנשי חינוך וכמובן קלינאי/ות תקשורת מודעים לשלבי התפתחות השפה המצופים מילד חד לשוני, אך נתקלים בקושי לגיטימי באבחון וטיפול בילד רב-לשוני. השאלה המרכזית המונחת לפניהם היא, האם לילד שהופנה אלינו אכן יש לקות שפה ספציפית או שאולי הוא רק זקוק לחשיפה נוספת לשפה העברית, על מנת לסגור את הפער הלשוני בינו לבין ילדים אחרים?

בעוד שההמלצה היא לאבחן את הילד בשתי השפות אותן הוא דובר, שכן לקות שפה ספציפית, בהגדרתה, אמורה לבוא לידי ביטוי בשתי השפות, בפועל על פי רוב מאובחן הילד בשפת הסביבה בלבד, שפתו השנייה. מכאן נוצרת הבעיה, משום שאבחון בשפה השנייה בלבד עשוי להביא לאבחון יתר.

סיבות נוספות לחוסר דיוק באבחון הן:

אי יכולת לאבחן בשפת המקור, משום שרוב הקלינאים בישראל הם דוברי עברית ואנגלית בלבד.

השוואה לא נכונה לנורמות עברית של ילדים חד-לשוניים.

חוסר מידע בנוגע לכמות ולאיכות החשיפה לעברית, יכולות למידה כלליות, העדפות הילד וזהותו האתנית.

שאלון הורים לילדים דו-לשוניים שפיתחה הדר אבוטבול-עוז, מכיל 5 חלקים: מידע דמוגרפי, אבני התפתחות והיסטוריה משפחתית, יכולת שפתית בשפת האם ובשפה העברית וכמות ואיכות החשיפה לעברית. השאלון נקרא BIPAQ (Bilingual Parents Questionnaire) והוא מבוסס על שאלון ALDEQ וה-ALEQ (2011-2010), שחובר בקנדה על ידי פרופסור ג'ואן פארדי ובברכתה.

מטרתו העיקרית היא לאסוף מידע מהותי על יכולות הילד בשפת האם ונסיבות החשיפה לעברית כאשר מידע זה מאפשר לבדוק את היכולת השפתית של הילד בשתי השפות ולקבוע אם יש או אין לקות שפה. אבחון לקות שפה אצל ילדים דו-לשוניים הוא נושא מורכב אך משמעותי וחיוני במדינת מהגרים כשלנו, ואבחון מדויק יכול לסייע רבות לאנשי החינוך, להורים ולילדים החווים קושי.

בואו לדבר על זה בפורום נירולוגיה והתפתחות הילד.