סרטן: להושיט יד לחולה

חייה של מיכל מלמד כהן (41), אם לשלושה ילדים, התהפכו בשנת 2006. שנה לאחר לידת בנה השלישי היא חשה כאבי גב ונפיחות בבית השחי. מיד פנתה לרופא, שערך לה בדיקת ממוגרפיה, אבל הבדיקה יצאה נקייה. למרות התוצאות התקינות הרגישה מיכל שמשהו לא בסדר, והתעקשה לערוך בדיקות נוספות.

התעקשותה של מלמד כהן הובילה לבסוף לאבחנה, כי היא לוקה בסרטן שד גרורתי. בספרות המקצועית מדובר בסרטן שד שנדד מהשד והתיישב במקום אחר. זו הסיבה מדוע היה קשה כל כך לאבחן את המחלה. סרטן שד גרורתי הוא מחלה כרונית, שאינה ניתנת לריפוי אולם ניתן לעכב את התקדמותה. המאבק במחלה כולל כימותרפיה, הקרנות וטיפולים קשים נוספים.

כמו כולם לאחר גילוי כזה, גם מיכל וגם כל בני משפחתה היו בהלם. אולם תודות לתמיכה רבה שקיבלה מהסביבה, הצליחה מלמד כהן להתמודד עם הטיפולים, לטפל בילדים ובתינוק הקטן ולנסות לנהל איכשהו חיים נורמליים בין כל הכאוס. היא למדה להיות עצובה ושמחה, לחיות עם כאבים ובעיקר להסתכל על החצי המלא של הכוס.

ב-2008 השתתפה מלמד כהן בסדנת תמיכה לחולות סרטן שד גרורתי בשם: "מתמודדות ביחד". מדובר בפרויקט משותף של חברת התרופות הבינלאומית "רוש" וחברת האימון "תות תקשורת". הסדנה היא חלק מפרויקט הדגל של חברת "רוש" "רוש מושיטה יד", שמציין בימים אלה עשור של פעילות. במסגרת הפרויקט עורכת החברה פעילויות מגוונות למען מטופלים, במטרה לסייע להם להתמודד עם המחלה. בין הפעילויות, המתקיימות מדי שבוע בבתי חולים ובמכונים הרפואיים, ניתן למצוא סדנאות של יוגה צחוק, פילאטיס, אמנות, ליצנות, דמיון מודרך, צילום, יצירה, מוסיקה ועוד.

בסדנת "מתמודדות ביחד" קיבלה מלמד כהן מיכל כלים רבים שעזרו לה להתמודד עם הקשיים, התמודדות עם המון מצבים כמו, להתמודד עם ילד שעבר מגן לבית הספר, ילדים בגיל ההתבגרות, היחסים עם בן הזוג, היחסים עם ההורים וכל זאת בזמן ההתמודדות היומיומית עם המחלה הקשה. המילה משבר מציגה משהו, שהשתנה בשגרה והסדנה העניקה כלים המסייעים לחולים לחיות בנורמליזציה בתוך הכאוס שנכפה עליהם.

בנוסף, קיבלה מיכל בסדנה כלים אימוניים, כיצד להסתכל על המחלה מזוויות שונות והתמודדות בכלל עם מחלה גרורתית, שבה קיימים ימים טובים יותר וימים רעים יותר. את כל הכלים הללו ניסתה ליישם בחיים שלה ובבית ובעיקר רכשה לעצמה אומץ להעז. בזכות היכולת החדשה הזו היא קיבלה החלטה, להמשיך בתחום האימון, אך הפעם מהצד השני של המתרס, כמאמנת אישית בניהול משברים.

"לאחר שסיימתי את הלימודים, החלטתי שלפחות חלק מהאימונים אני אעביר בהתנדבות לחולים כרוניים. את כל מה שלמדתי בסדנה ובקורס האימון, אני משליכה על המטופלים שלי. השיח שאני מקיימת איתם אפילו בטלפון, מעניק להם כוח וכלים, להתמודד עם הסרטן, התובנות שבעקבות המחלה וניהול חיים יומיומיים, שעדיין מתקיימים. זה אמנם קלישאתי, אך רק מי שחווה מחלה קשה יכול להבין אנשים במצב הזה", היא מספרת.

"להפך. זה הדבר הנכון לעשות וזה ממלא אותי באנרגיות חדשות. מעבר לזה, מכל אחד שאני מאמנת, אני לוקחת משהו שמחזק אותי עוד יותר". מסכמת מיכל, שכבר נמצאת בדרכה למטופל הבא שזקוק לה.

בואו לדבר על זה בפורום סרטן השד.