רשלנות רפואית בהקטנת שדיים

אשה שעברה הקטנת חזה בבית חולים בני ציון ולא הייתה מרוצה מהתוצאה, תפוצה ב-60 אלף שקלים; כך קבע לאחרונה בית הדין המחוזי בחיפה שדן בערעורה. זאת מכיוון שלא הייתה הסכמה מלאה ומדעת, ולא הוצגו בפניה כל סיבוכי הניתוח מראש.

על פי פסק הדין, האשה הגיעה למרפאה הפלסטית כשהיא אחרי שתי לידות וסובלת מכאבי גב. רופא המשפחה המליץ לה לעבור הקטנת חזה מסיבות רפואיות והקופה אישרה את בקשתה. לאחר ששוחררה לביתה מהניתוח החלה לסבול מגירוי חזק באזור השדיים. המערערת חזרה לבית החולים, וקיבלה משחה חלופית לטיפול בפצעים. מספר ימים לאחר מכן תפרי הניתוח נפתחו והמערערת סבלה מדימום חזק. בוצעה חבישה מחדש, אבל לטענת המערערת רק כשהאחות ייעצה לה להחליף את סוג החבישה חל שיפור במצבה.

הפכה לנכה אחרי הניתוח

מעבר לצלקות שנשארו לאחר הניתוח, טענה המערערת כי קיימת אסימטריה בין השדיים, דבר שלא היה לפני הניתוח. לפי חוות הדעת שהגישה, מטעם ד"ר שמואל גולדן, כירורג פלסטי בכיר, על פי התוצאה ואופן הטיפול במערערת, יש לקבוע כי המשיבים התרשלו. המומחה קבע כי כתוצאה מהניתוח נגרמה לה נכות רפואית בשיעור של 20%. לפי חוות הדעת הנגדית, של פרופ' יהודה אולמן, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בבית חולים רמב"ם, למערערת נותרה נכות רפואית בשיעור של 10%, אך לא הייתה כל רשלנות, לא בניתוח ולא בטיפול הרפואי שניתן לאחריו.

"טעות היא לא רשלנות"

בית משפט השלום קבע תחילה כי לא מדובר ברשלנות, שכן "אפילו אם הייתה 'טעות' בטיפול, לא כל מעשה או דרך טיפול, יכולים להיחשב כעוולה בנזיקין". על סמך חוות הדעת הרפואית, בית הדין קיבל את הטענה כי הצלקות נוצרו עקב ריפוי משני שנעשה לאחר פתיחת התפרים, סיבוך ידוע וקיים בשיעור של כ-19%. עוד נקבע כי הדבר לא נגרם עקב אי הסרת התחבושות במועד מוקדם יותר, וכאשר ככלל ריפוי החתכים שייך לתכונת העור של המנותח, ואין לייחסו למעקב ולטיפול רשלני לאחר הניתוח. עוד דחה בית המשפט השלום את עילת הרשלנות בטענתה כי לא בוצעה הקטנה משמעותית או מספקת של השדיים.

בערעורה טענה כי לו ידעה שזו עלולה להיות התוצאה, הייתה נמנעת לחלוטין מלבצע הניתוח, ולכן משלא ניתן לה הסבר מפורט יותר בנושא, המסקנה היא שלא נתנה את הסכמתה המודעת לביצוע הניתוח. יתר על כן, פתיחת התפרים ואי חבישה מתאימה הביאו להחמרת מצב הצלקות, ולכן מדובר ברשלנות.

"הטיפול בצלקות חלק מהניתוח"

סגנית נשיאת בית המשפט, השופטת שולמית וסרקרוג, פסקה כי "הטענה כי אין לרופא המנתח אחריות ישירה לעצם הטיפול במערערת לאחר סיום הניתוח איננה מקובלת. על הרופא המנתח לעקוב אחר אופן הטיפול במנותח גם אחרי שהניתוח הסתיים". עוד הוסיפה כי "עובדתית, המתלוננת נכנסה לניתוח עם שדיים גדולים, יצאה מהניתוח עם שדיים שעדיין גדולים, ובנוסף גם לא סימטריים ומצולקים".

לדבריה, הניתוח בוצע מבלי שהתקבלה הסכמה מדעת של המערערת. "כאשר מדובר בסיבוך שכיח של פתיחת תפרים שמגיע עד לכ-19%, וכי עקב כך עלולות להיות צלקות נרחבות ביותר, וכאשר 18%-20% מבין המנותחות נוהגת להתלונן על נושא הצלקות ולהביע אי שביעות מתוצאות הניתוח, הרי שקיימת חובה לא רק להסביר בעל פה אלא גם להחתים על הסבר כזה בכתב. "יש לשקול לבצע גם הדמיה, ולהראות אף תוצאה מחמירה תוך צירוף הדוגמה, כדי שבפני המנותחת יהיו כל הנתונים הנדרשים, בטרם תחליט על ניתוח".

השופטים הנוספים שדנו בערעור, הדגישו כי לא הוכחה רשלנות, אך כי הסכמתה של המערערת לניתוח התקבלה שלא מדעת ובלא שהוסברו לה כנדרש הסיכונים האפשריים מהניתוח שבוצע בה. שופט נוסף הוסיף כי בשל הסיכון הגבוה לצלקות אחרי הניתוח, היה צורך להבהיר את הדבר למערערת ולא להסתפק בהסבר שגרתי.

לפיכך חויבו המשיבים לפצות את האשה בסכום של 60,000 שקל, בצירוף 20% שכר טרחת עורך דין. בנוסף ישלמו המשיבים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בערעור, בסך של 10,000 שקל.

בואו לדבר על זה בפורום רשלנות רפואית.