מוות בעריסה: הדמיה לאחר המוות

התופעה של מוות בעריסה הוגדרה לראשונה בשנת 1969 כמוות פתאומי ובלתי צפוי של תינוק שהיה בריא לגמרי, ואשר גם בדיקה מדוקדקת שלאחר המוות לא גילתה את הסיבה למותו.

בישראל ישנם כ-50 מקרי מוות פתאומי מידי שנה. טווח הגילאים של התינוקות שנפטרו נע בדרך כלל מגיל חודש ועד שנה; התופעה שכיחה יותר בקרב זכרים - פי 1.5 מאשר בקרב נקבות.

בישראל לא נהוג לבצע נתיחות לאחר מוות בתינוקות אשר נפטרו במפתיע. על פי מחקר שנעשה בבית החולים הדסה הר הצופים, בשיתוף כל בתי החולים בירושלים, נמצא שמתוך כ-100 מקרי מוות בלתי מוסברים בתינוקות בוצעה רק פעם אחת נתיחה שלאחר המוות. מכאן שלא תמיד ניתן לדעת מהי סיבת המוות בקרב תינוקות שמתו בפתאומיות.

ד"ר אלי אייזנשטיין, רופא במחלקת ילדים בבית החולים הדסה הר הצופים, מפרט: "משרד הבריאות עושה מאמצים רבים להבין את סיבת המוות במקרים של מוות פתאומי, באמצעות שיחות עם המשפחות, שאלונים ובדיקת התיק הרפואי של הפעוט שנפטר. אולם, מה שחסר בארץ זו בדיקה יסודית של סיבת המוות על ידי ניתוח הגופה, בדומה להליך המתבצע במדינות המערב".

"נתיחת הגופה במקרים כאלה חשובה מאוד, מאחר שמחקרים שבוצעו בעולם הוכיחו כי ניתן למצוא באמצעות בדיקה יסודית סיבות אשר גרמו למוות הפעוט בחלק מהמקרים", מוסיף ד"ר אזנשטיין.

ייתכן כי אחת הסיבות למוות בעריסה נעוצה בגנטיקה. יותר ויותר מחקרים מצביעים בכיוון של חוסר בשלות או התפתחות עצבית לקויה באזור גזע המוח, האחראי על התעוררות ואשר משפיע על התגובה הפיזיולוגית במצבים מסכני חיים.

ד"ר אייזנשטיין חוזר ומדגיש: "הסיבות למוות בעריסה אינן ידועות, אולם נתיחה לאחר המוות מאפשרת לעלות על גילויים, שחשוב לדעת עליהם, על מנת שלא יחזרו בתינוקות אחרים - למשל, מקרים של מוות כתוצאה מאלימות של הורים כלפי הפעוט. מידע כזה עשוי למנוע אלימות כלפי ילדים נוספים במשפחה וסכנה לשלומם. הסבר נוסף הוא מוות כתוצאה ממחלות תורשתיות, אשר אבחון שלהן יכול למנוע סבל ותחלואה בתינוקות הבאים".

יצוין כי יש זרמים ביהדות אשר מתירים בנסיבות מסוימות נתיחה של הגופה, לעומת זרמים אחרים שעיקרון כבוד המת חשוב יותר. בעיקרון, הגישה ביהדות (בדומה לאיסלאם) מושתתת על שני עקרונות: האחד הוא רצון לעזור ולשמור על חיים והעיקרון, השני הוא כבוד המת. במסגרת שני העקרונות חשוב למצוא את האיזון הנכון.

הדמיה לאחר המוות

בכנס שהתקיים אתמול (ד') בהדסה הר הצופים הוצעה תוכנית, אשר עשויה לתת מענה למורכבות הבעיה. לאמור, כאשר קיימת התנגדות נחרצת לנתיחה לאחר המוות ניתן להציע הדמיה לאחר המוות (virtopsy) כתחליף לנתיחה קונבנציונלית. ד"ר איזנשטיין מסביר: "הכוונה היא לבדיקות הדמיה, כגון סיטי או MRI לגופה ולפעמים גם ביופסיות של רקמות ספציפיות או שימוש בהדמיה מיקרוסקופית בכדי לבדוק רקמות מסוימות. הפרוצדורה קיימת במרכזים שונים בעולם, ויש מחקרים משוויץ ומאנגליה, אשר בודקים את מהימנות הבדיקה במצבים שונים. כרגע יש מעט מאוד מידע על יעילות הבדיקה, לאחר מות תינוקות. אנו מצפים שבעתיד ייעשה שימוש בטכנולוגיה גם בארץ".

לסיכום, מדגיש ד"ר איזנשטיין: "העמדה שלנו ברורה: דרוש שינוי שבמסגרתו כל תינוק יעבור איזושהי בדיקה לבחינת סיבת המוות. בכדי לקבוע את סוג הבדיקה אנו מציעים להקים ועדה בהשתתפות רופאי בריאות הציבור, רופאים משפטנים, רופאי ילדים, אנשי דת, אנשי משפט, עמותות שפעילות בנושא, כדוגמת עמותת עתיד, זאת בכדי לגבש נהלים ברורים."

הצעה נוספת נוגעת לטראומה אותה עוברת המשפחה. כרגע כל בית חולים מבצע באופן פרטני תוכנית ליווי. חשוב לתת משקל בכל הליך למעורבותם של עובדים סוציאליים ומומחים מתחום בריאות הנפש, על מנת לסייע למשפחות השכולות להתמודד עם המשבר.

מוות בעריסה היא תופעה שלא ניתנת למניעה מוחלטת, אולם אפשר לצמצם את מימדיה באמצעות טיפול בגורמי הסיכון: הימנעות מעישון של האם בזמן ההריון ועישון פסיבי של התינוק, הימנעות מחימום יתר של החדר, והכי חשוב, השכבה של התינוק על הגב ולא על הבטן.

במחקרים אפידמיולוגים נמצא ש-90% מהתינוקות שנמצאו מתים שכבו על בטנם. החל מ-1992 יש הנחיה לא להשכיב תינוקות על הבטן, אלא רק בזמן שהם ערים. מחקרים מראים כי גם שימוש במוצץ והנקה מפחיתים את הסיכון.

בואו לדבר על זה בפורום מוות בעריסה.