איזה מין הורים אתם?
מה משפיע על התפתחות סגנון ההורות וכיצד ניתן לאפיין סמכות הורית לילד המתבגר? כל התשובות לשאלות
לילד המתבגר שלכם יש שינויים תכופים במצב הרוח, ולכם אין כל מושג לאיזה כיוון הרוח עומדת לנשוב בשעה הקרובה? החבר'ה הפכו למרכז חייו של הילד ואתם חשים שהפכתם ל"כספומט אנושי"? מוצאים את עצמכם עומדים חסרי אונים לנוכח ההתנהגות המזלזלת של הילד? הקשר ביניכם נוצר רק אחרי הרמת קול הדדית? יתכן מאוד שאתם חווים את גיל ההתבגרות של ילדכם, כמו גם את קריאת ההשכמה להתבגרות של ההורות שלכם.
גיל ההתבגרות מזמן למתבגר משימות אותן הוא אמור לצלוח, כשהמשמעתית מכולן היא החתירה לעצמאות תוך תרגול עמידה על שתי רגליו בזכות עצמו. את התרגול הזה המתבגר משיג באמצעות "מגרש האימונים הביתי", כלומר באמצעות מרד גלוי וישיר בהורים. המשמעות של המרד חשובה למתבגר המתנסה בבניית זהותו האישית - זהות המנותקת מהוריו ומן התבנית שאופיינה על ידם עבורו. למרות חשיבותו עבור המתבגר, המרד גובה את מחירו בכל הקשור ליחסים במשפחה. מובן כי לא בכל במשפחה חווים את גיל ההתבגרות בצורה דומה; לסגנון ההורות יש השפעה לא מבוטלת על האופן שבו הילד מורד בהוריו.
סגנון הורות הוא הדרך המאפיינת את ההתנהגות ההורית שלנו. נשאלת השאלה מה הופך את סגנון ההורות שלנו לכפי שהוא? ניתן להצביע על שלושה כיוונים המשפיעים על התפתחות סגנון ההורות.
האחד, סגנון ההורות שלנו מושפע ממי שאנחנו - מסך כל ההיסטוריה שלנו, החוויות, הייצוגים, המחשבות והסיפורים שאנו מספרים לעצמנו על עצמנו. השני, ההורות שלנו מושפעת גם מייחודיות ומאיכות הקשר שלנו עם ילדנו והשפעתו עלינו. והשלישי, ההורות שלנו מושפעת מהמערכת הסביבתית האקולוגית-תרבותית שבה אנו חיים: הציפיות מאיתנו כהורים, הנורמות המקובלות ועוד.
באופן מסורתי, סגנונות ההורות שונים במידת השליטה ובמידת התמיכה שההורה מפעיל במערכת היחסים עם ילדו. במשולב, מתקבלים ארבעה סגנונות הורות שונים:
הסגנון הסמכותי משלב הורות תומכת יחד עם דרישה ושליטה הורית. הורים בסגנון זה מצליחים לשלב בין עמידה ברורה וחד משמעית על גבולות וציפיות, בד בבד עם תמיכה הורית, שיתוף פעולה עם המתבגר ומעורבות, תוך מתן מקום לצעדי האוטונומיה של המתבגר. הסגנון הסמכותני מתבסס בעיקר על שליטה הורית במתבגר, כשמידת התמיכה אינה גבוהה. שליטה זו יכולה להיות מאופיינת בפיקוח רב ובדרישות ללא שיתוף המתבגר בסיבות לאותן דרישות, כשהרציונל לכך הוא היררכיה משפחתית. הסגנון המתירני משלב מידת תמיכה גבוהה עם שליטה הורית נמוכה. הורות זו אינה דורשת מהמתבגר ואינה מציבה לו גבולות ברורים, או סטנדרטים של אחריות או בגרות. הורות זו נענית למתבגר ושואפת להימנע עימותים עימו. הסגנון המזניח משלב הורות שאינה מעורבת ואינה תומכת. אין כללים או חוקים ואין פיקוח או משוב על התנהגות המתבגר.
אז מה הוא הסגנון המועדף? מחקרים רבים מצביעים על כך שהמתבגר זקוק ראשית לקשר. מערכת היחסים עם ההורה חשובה מעצם קיומה. המתבגר יכול להתאמן, להתנסות, להתאים עצמו ולחוות - אולי לראשונה - תהליכים עצמאיים - מול ההורה. בנוסף, מן הראוי כי מערכת היחסים תתאים ותכבד את האישיות של כל אחד ממשתתפיה - ההורה והמתבגר כאחד, ותכלול מבחינת ההורה הנחיה, נוכחות וסמכות הורית, לצד קבלה, חום ותמיכה הורית.
