ניתוח כפתורים

לאחרונה, נתגלתה לבני בן ה-3 ירידה בשמיעה והומלץ לנו לבצע ניתוח כפתורים ארצה פירוט מהו ניתוח זה והאם זהו הפיתרון היחיד שיש? תודה

טופס הסבר לניתוח החדרת צנוריות אורור לאוזנים ("כפתורים") חלל האוזן התיכונה צריך להיות מלא באויר במצב תקין ונורמלי. ע"י כך מתאפשרת תנועה חפשית של עור התוף ועצמות השמע ואנו שומעים באופן תקין. האויר נכנס לחלל האוזן דרך חצוצרת השמע שמחברת בין הלוע שמאחורי האף לחלל האוזן התיכונה. כל אחד מאתנו מרגיש לפעמים שינויים בלחץ אויר באוזן, לדוגמה בזמן טיסה או כאשר עולים בנסיעה בהרים או יורדים לים המלח. על ידי סגירת האף ובליעת אויר או "פימפום" של אויר דרך האף בדרך כלל מצליחים לשחרר לחץ זה. בילדים במיוחד, אך לפעמים גם במבוגרים, חצוצרת השמע עדיין לא מפותחת מספיק ו/או שהיא נחסמת עקב הצטננויות או אדנואידים ("פוליפים") מוגדלים ולכן לא ממלאת את תפקידה כראוי. עקב כך יש ליקוי באוורור האוזן ומצטברים נוזלים בחלל אוזן תיכונה. הנוזלים הללו נוטים להזדהם ואז מתפתחת דלקת אוזן תיכונה. כשרופא מדבר על "נוזלים באזנים" כוונתו היא לא למים שנכנסים מבחוץ אלא ל"נזלת" בתוך חלל אוזן תיכונה, מאחורי עור התוף. נוזלים באוזניים גורמים לירידת שמיעה. ההשוואה הטובה ביותר היא למצב שבו מדברים אלינו כאשר הראש מתחת למים בבריכה - השמיעה מאד עמומה וחלשה. הנוזלים הללו (ה"נזלת" באוזן) יכולים להזדהם ולהפוך למוגלה ואז לילד יש מצב של דלקת אוזן תיכונה עם כאבים, חום ואי שקט ונהוג לטפל באנטיביוטיקה. מצד שני, נוזלים באזנים יכולים להשאר לאחר שהאנטיביוטיקה חיסלה את החידקים שהיו באוזן. הילד לא מתלונן ואת הנוזלים מגלים רק על ידי בדיקת רופא ובדיקת שמיעה. למזלנו במרבית הילדים הנוזלים באוזניים נספגים בהדרגה עם הזמן. אולם בחלק מהילדים הם נשארים לאורך מספר חדשים. מכיון שהם מאחורי עור התוף, לא ניתן לשאוב אותם ללא חתך בעור התוף. אם היינו מבצעים רק חתך בעור התוף, הוא היה נסגר מעצמו תוך יום יומיים והבעיה היתה חוזרת. צנורית האורור שעוברת דרך החתך שומרת עליו פתוח ומונעת ממנו להסגר. למעשה צנורית האוורור ("כפתור") מתפקדת בתור חצוצרת שמע מלאכותית ו"עוקפת" את הבעיה על ידי כך שהיא מחברת בין לחץ האויר החיצוני לחלל אוזן תיכונה דרך החתך בעור התוף. על ידי כך האוזן התיכונה מתאוררת. ניתוח של החדרת צנוריות אורור או בכינויו העממי - "כפתורים" נקרא באנגלית VT=VENTILATING TUBES. צנורית האורור עשויה מפלסטיק או סיליקון והיא צנור חלול קטנטן (2 מ"מ בערך) עם "כנפיים" שנתפסות משני צידי החתך בעור התוף ועל ידי כך מונעות ממנה להחליק החוצה ממקומה. ההוראות הרפואיות להחדרת "כפתורים" לעור התוף הן: * נוזלים באוזניים בפרק זמן ממושך * דלקות חוזרות מרובות של אוזן תיכונה * מצב של עור תוף "סמרטוטי" שנשאב לתוך האוזן בגלל התפתחות לחץ שלילי וואקום בחלל אוזן תיכונה מדוע בעצם לא להשאיר את הנוזלים באזנים לפרק זמן ארוך של חדשים ושנים, במיוחד אם הילד לא מתלונן ולחכות לגיל 5-6 שבו חצוצרת השמע מפותחת מספיק והבעיות נפתרות על ידי הטבע? יש לכך מספר תשובות: * כאמור הנטיה לפתח דלקות אזנים חוזרות עם כל הסבל המלווה בכך (לילד ולהורים), הצורך במתן אנטיביוטיקות רבות, והסיכון שבעקבות דלקות רבות תפגענה עצמות השמע/עור התוף/אוזן פנימית ובעקבות כך יגרם נזק לשמיעה שאיננו הפיך. יש גם סיכון, קטן מאד אמנם, שדלקת אוזן תגרום לסיבוך של דלקת קרום המוח או סיבוכים במוח עצמו. * ליקוי השמיעה שנגרם עקב הנוזלים עלול לגרום לאיחור והפרעה ברכישת שפה, להפרעות בהקשבה ובריכוז ולבעיות התנהגות, ולאורך זמן אפילו לפיגור התפתחותי. מטרות הניתוח אם כן הם לשפר את השמיעה, למנוע, או לפחות להפחית, את הדלקות באוזן תיכונה, ולמנוע סיבוכים לטווח ארוך. הניתוח בילדים מבוצע בדרך כלל בהרדמה כללית (לרוב על ידי מסיכה בלבד) על מנת לא לגרום לכאבים ולהמנע מתזוזה בזמן הפעולה. במבוגר ניתן להחדיר בהרדמה מקומית. הפעולה מבוצעת בהסתכלות באוזן דרך מיקרוסקופ מגדיל, חתך בעור התוף, שאיבת הנוזלים מהאוזן והחדרת הכפתור. משך הפעולה מספר דקות. אם הרופא ממליץ, ניתן ורצוי במקרים מסוימים לבצע גם ניתוח לכריתת אדנואידים ("פוליפים" או "שקד שלישי") באותה הרדמה ואז משך הניתוח מתארך במקצת. במידה והמליצו לילדך על ניתוח לכריתת אדנואידים ו/או שקדים, אנא ראה דף הסבר נפרד/ים. אז ההרדמה מתבצעת עם צנור הנשמה. לאחר הניתוח אין כמעט כאבים וניתן לשחרר את הילד באותו היום לאחר שהתאושש מהרדמה כללית. הסיכונים בניתוח הם מזעריים ובכל זאת כדאי להזכירם לפני שחותמים על הסכמה מודעת לניתוח: סיבוכים הקשורים בהרדמה כללית: נדירים מאד. בימינו הרדמה כללית בטוחה מאד. בכל זאת אני מציין מספר סיבוכים שכוללים: שאיפה של תוכן קיבה לריאות, , מוות (1:15,000 מקרים לערך) ומספר סיכונים נוספים שהינם נדירים ביותר ולא מצאתי מן הראוי להזכירם על מנת לא לעורר חרדה מיותרת. תופעות או סיבוכים הקשורים לניתוח עצמו: * הפרשה מוגלתית מהאוזן דרך הכפתור היא תופעה שכיחה למדי (עד 30%) ויכולה לקרות עקב חדירת מים מבחוץ לאוזן. אינני מגדיר זאת כסיבוך של הניתוח. לפיכך לאחר הניתוח כל מי שיש לו "כפתור" באוזן צריך להמנע מהחדרת מים לאוזן בזמן מקלחת. אפשר להשתמש באטמי שעווה או סיליקון (ניתן לקנות בכל בית מרקחת). כמובן שחל גם איסור על הכנסת הראש לתוך המים בבריכה או בים. לפעמים מקור ההפרשה הוא דוקא פנימי עקב הצטננות שגרמה לזיהום שעולה דרך חצוצרת השמע וחודר לאוזן וגורם לדלקת. בכל מקרה מדובר על בעיה שניתנת לרוב לפתרון על ידי שאיבות של האוזן במרפאה וטיפול באנטיביוטיקה וטיפות אוזניים. * הכפתורים נפלטים בדרך כלל מעצמם בפרק זמן ממוצע של מספר חדשים עד שנתיים. לאחר שהם נפלטים נותר נקב בעור התוף שמתרפא בהדרגה מעצמו. ב 5% בערך הנקב לא נסגר מעצמו ואז בעתיד יתכן צורך בניתוח, פשוט יחסית, לסגירת עור התוף. * לעיתים ה"כפתור" עלול להסתם ע"י הפרשה או קרישי דם ואז הוא לא מאוורר ויש סיכוי שהנוזלים באוזן יחזרו. בדרך כלל ניתן לפתוח את הסתימה בטיפול במרפאה תחת מיקרוסקופ אך לפעמים יהיה צורך בניתוח נוסף. * בחלק מהילדים, במיוחד עם רקע משפחתי של מחלות אוזן כרוניות, תתכן חזרה של הנוזלים וצורך ב"כפתור" פעם נוספת. * לפעמים הגוף לא פולט לבד את הכפתור ואז, כעבור מספר שנים, כאשר הילד הגיע לגיל 5-6 ניתן להוציא אותו במרפאה (עם כאב רגעי) או בהרדמה. לאחר הניתוח חיבים להשאר במעקב של רופא אף אוזן גרון עד שהכפתור נפלט ועור התוף התרפא. הביקורת הראשונה היא מספר ימים לאחר הניתוח על מנת לוודא שהכפתור יושב במקומו היטב ואיננו סתום על ידי קרישי דם ואז בדרך כלל גם תשלחו לבצע בדיקת שמיעה. בהמשך, הביקורות השגרתיות הן כל מספר חדשים. ושוב אני מדגיש - עד שרופא אף-אוזן-גרון לא אומר שמותר - יש להמנע מחדירת מים לאוזן. לאחר כל ההסבר המפורט והארוך ורשימת הסיבוכים, כדאי לזכור שבשורה התחתונה מדובר בפעולה פשוטה, עם תוצאות טובות, שמתבצעת כל שנה במאות ואלפי ילדים ושרובם עוברים אותה ללא בעיות וסיבוכים וכך מגיעים לבגרות עם אוזן בריאה ושומעת היטב. בהצלחה !!! ד"ר א. בנדט

תודה דוקטור על זמנך, ועל התשובה המפורטת!!!