טיפול לפזילה ברטייה

שלום רב, בתי בת שנתיים ו-3 חודשים. בגיל 1.5 שנים הבחנתי בפזילה קלה חד-צדדית כלפי חוץ כאשר היתה בוהה ועייפה. פנינו מיד לרופא עיניים והתחלנו בסגירות של העין הבריאה למשך 3 שעות בכל יום. (אציין שאביה סובל מפזילה דומה שהחלה בגיל 18. הוא נותח בגיל 23 עם חזרה של הפזילה תוך פחות מחודש. מטופל כיום באמצעות תוכנה אצל חנה קפלן). לאחר טיפול של 6 חודשים בו לא הבנו כ"כ לאן פנינו מועדות, פנינו לחו"ד נוספת, שם לא הצליחו "לשבור" ולהפיק פזילה ולכן הומלץ על הפסקת הטיפול ברטייה למשך 6 שבועות, תוך מעקב. כעבור 4 שבועות הבחנתי שהפזילה חזרה (לא קבועה אלא לסירוגין כשמסתכלת על עצמים רחוקים ובשמש). שבנו לביקורת אצל הרופא הקבוע והומלץ שוב על סגירת העין ל-3 שעות ביום. הפעם ביקשנו יותר מידע ומה שקיבלנו הותיר אותנו מופתעים. נאמר לנו, שמכיוון שהנטייה לפזילה היא מוחית ואין לכך תיקון (פרט לניתוח שכבר נוכחנו לדעת שלא תמיד יעיל) הילדה תיאלץ להשתמש ברטיות עד סביבות גיל 7 ואז תהיה מספיק בוגרת כדי לעבור לטיפול באמצעות תוכנה. שאלתי היא- האם באמת ב-5 השנים הבאות תיאלץ הילדה ללכת יום-יום עם רטייה? האם אכן נגזר עליה להמשיך ו"להילחם" בפזילה הזו כל חייה? גם כעת מדובר במלחמה לא פשוטה והילדים מסביב מתחילים להציק, מפחיד ומעציב אותי לחשוב מה יהיה בגיל ביה"ס בתודה מראש יפעת

ליפעת שלום כפי שכבר הבנת, יש גישות שונות לטיפול בפזילה מסוג זה (Intermitent Exotropia) אני מטפל בסגירות לפי הפרוטוקול של אייזנברג מUCLA שנמשך 6 חדשים. אלו להפזילה חוזרת לאחר הפסקה בדרך כלל מתקדמים לניתוח.(למרות הנסיון שלך אם המקרה היחיד הלא מוצלח, רוב הניתוחים הללו מצליחים ופותרים את בעיית הפזילה). אם על ידי טיפול ממושך ברטיה לזמן קצר (נגיד שעתיים בערב) אפשר למנוע הדרדרות ולהגיע לגיל שיכולה לתרגל, זה לא רע, אבל גם התרגילים לא תמיד עוזרים... אם יש הדרדרות (מופיע לעיתים קרובות יותר, הזוית גדלה וכו) אין מנוס מניתוח. לא להגיע למצב של פזילה קבועה (כלומר אבדן מלא של החיבור הדו עיני ואז לנתח, סיכויי ההצלחה הרבה פחות טובים דר. נוימן