פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
כיוון שהקישור שהבאתי בהודעה שמתחת אינו עובד (לתשומת ליבם של מנהלי דוקטורס) אז הנה הקובץ, הפעם הוא מובא כחלק אינטגרלי מההודעה עצמה, כי אין אפשרות טכנית לצרפו כקובץ. הוא באמת ארוך מאוד, לכן כדאי להוציאו מהמדפסת ולקרוא אותו מהנייר. תודה על תשומת הלב. הנה המסמך: "הפרעה טורדנית כפייתית" (OCD) והצורך בפעילות מרגיעה הכרוכה בהוצאות כספיות נייר עמדה חלק ראשון: רקע תמציתי כללי א. רקע כללי מדובר בהפרעה רפואית בעלת מאפיינים נפשיים ורגשיים. אחת התיאוריות אומרת שההפרעה נגרמת עקב מחסור בהורמון הסרוטונין במוח. ההפרעה מתבטאת אצל הלוקים בה בהצפה בלתי נסבלת של מחשבות ותסביכים מחשבתיים. הצפה זו מכניסה את הלוקה בהפרעה לתחושות של חרדה, אימה ופאניקה בעוצמות שקשה לשאתם. הלוקה בהפרעה מרגיש שכולו פקעת עצבים, מרגיש מאויים, מתוח מאוד, ושאינו יכול לשאת מצב זה והוא עושה הכל כדי להשתחרר מיידית מאותם מחשבות ותחושות בלתי נסבלות. ב. הסימפטומים השונים של ההפרעה כדי להשתחרר שחרור מיידי (אבל זמני בלבד) מאותם תחושות בלתי נסבלות, מרגיש הלוקה שהוא צריך לעשות פעולות חיצוניות שונות, (הנראות לעין הרואה כפעולות טכסיות) שנותנות לו הקלה מיידית וכן הרגשת הרוגע והשחרור המיוחלים. פעולות חיצוניות משחררות אלה, שהלוקים בהפרעה צריכים לעשות כדי להירגע, הינם הסימפטומים החיצוניים של ההפרעה (נהוג לכנותם: "פעולות כפייתיות", או: "קומפולסיות") וצורתם שונה מאדם לאדם. דוגמאות לסוגי הסימפטומים (הפעולות הכפייתיות): הקפדה מוגזמת מאוד על סדר, ספירה בסדר מסויים או בצורה מסויימת, חזרה על דברים או דיבורים בסדר מספרי מסויים, הרגשת חוסר וודאות המצריך בדיקה ווידוי חוזרים של פעולות יומיומיות פעמים רבות. (למשל: נעלתי או לא נעלתי את הדלת, סגרתי או לא סגרתי את ברז הגז, החשמל, וכדו') התרחצות והתנקות בצורה מוגזמת ביותר ולפעמים אף בסדר מסויים, ועוד סוגים רבים נוספים של סימפטומים. יש לציין שלפעמים ישנו שילוב של מס' פעולות חיצוניות מרגיעות אצל אדם אחד או שהן משתנות או מתחלפות אצלו מזמן לזמן. כל הפעולות החיצוניות שנמנו, מלבד הפעולה האחרונה של הצורך בנקיון, כרוכות אמנם בסבל רב וקשה, ובבזבוז גדול של זמן, אך אינם כרוכות בד"כ בהוצאה חומרית כלשהי. ג. הטיפול המקובל בהפרעה מקובל לטפל בהפרעה באמצעות טיפול פסיכולוגי, באמצעות פסיכותרפיה ובאמצעות טיפול תרופתי. ידוע שהטיפולים משפיעים רק על חלק מהלוקים (כ-50%) וגם על מי שהטיפול כן משפיע, זה מביא בד"כ רק להקלה בעוצמת הסימפטומים ולא מסלק אותם לגמרי. ד. ההרגשה מבחינה אישית וחברתית הלוקים בהפרעה חיים בקונפליקט קשה בין ההרגשות הקשות והבלתי נסבלות המציפות אותם מחד, לבין מצב גבוה של מודעות לעצמם ולסביבתם והכרה צלולה ובריאה מאידך. בשל כך ובשל חששם מסטיגמה חברתית ומתוויות סטיגמתיות מעוותות שהחברה עלולה להצמיד להם, כגון: "משוגע", "פסיכי", "לא נורמלי" וכדו' ומכיוון שהלוקים בהפרעה מודעים מאוד ל-"חוסר ההגיון" שבפעולות אלה, שגם בעיניהם נראות כפעולות מטופשות ולא הגיוניות, לכן הם משתדלים להסתיר ולהסוות באמצעות טריקים שונים את הסימפטומים מעיני הסביבה, ועושים מאמצים שלא "להיתפס" בזמן עשיית הפעולות האלה. חלק שני: חומרים להרגעה מיידית וההוצאות הכרוכות בהם ה. הצורך בנקיון מרובה והעלויות הכרוכות בכך נתמקד בלוקים בהפרעת ה-OCD שהסימפטום שלה הוא צורך להתנקות ולהיטהר בצורה מוגזמת ביותר. זהו אחד הסימפטומים "הקלאסיים" והיותר מוכרים של ההפרעה. הלוקה בכך חש כמעט ללא הפוגה הרגשה בלתי נסבלת, של לכלוך, זוהמה והרגשה שמשהו לא הגייני או לא טהור דבק בו. תחושה זו של לכלוך וזוהמה מלווה בהרגשת אימה וחרדה קשים ובלתי נסבלים, ממחלות ומטומאה, שכדי להירגע מהם מיידית ולהחזיר לעצמו מעט רוגע ושלווה, צריך הלוקה בכך, לנקות ולטהר עשרות רבות של פעמים ביום, את ידיו, גופו, חפציו האישיים, בגדיו, את הסביבה בה הוא נמצא, את הרצפה, הרהיטים, הקירות ועוד. פעולות הנקיון והטיהור הנובעות באופן ישיר ממצב רפואי זה שתואר, גוזלות הרבה מאוד זמן, וכרוכות בהוצאה כספית גבוהה, כיון שמדובר בשימוש בחומרי ניקוי לסוגיהם, בצריכה גבוהה של מים, בצריכה גבוהה של חשמל (לחימום המים למקלחות ולכביסות הרבות) וגם שימוש מוגבר בטלפון. (למה טלפון? כי בגלל החשש להזדהם, נוטים הלוקים בסוג ספיציפי זה של ההפרעה למעט ביציאתם מהבית ובפגישותיהם ומגעם עם בני אדם, ועושים חלק גדול מצורכיהם ומקשריהם באמצעות הטלפון) ו.עבודה, ומצב כלכלי של חולי OCD חלק מהלוקים בהפרעת ה-OCD, כאשר היא בצורתה הקלה, עובדים ומתפקדים פחות או יותר למרות ההפרעה, וחלק, מי שההפרעה אצלם חריפה יותר, אינם מסוגלים לעבוד בשל כך. אלה שאינם עובדים, ואין להם הורים עשירים שיממנו אותם, נאלצים לדרוש קיצבת נכות מהביטוח הלאומי וחיים על קיצבת נכות זו. קיצבת הנכות, כמו שכולם בטח יודעים, לא נועדה לממן הוצאות חריגות הבאות עקב מצב רפואי נתון, אלא נועדה עבור הוצאות קיום בסיסיות ויומיומיות, כמו: מזון, לבוש, נסיעות, וכדו'. הנקיינים, אם נקרא להם כך, נאלצים למעשה לחיות בתת רמה ולהגיע למצבים קשים של חרפת רעב, (פשוטו כמשמעו, וללא הגזמה) היות והם נאלצים להוציא את ההוצאות הכרוכות ישירות בהפרעה, (חומרי הניקוי) מקיצבת הנכות הזעומה, ולא נשאר להם כמעט כלום עבור אוכל ועבור יתר ההוצאות הרגילות. (אעיר שעקב העוצמה הגבוהה והבלתי נסבלת של החרדות, הם נותנים מקום בעדיפות ראשונה לקניית חומרי הניקוי המרגיעים, ורק במקום שני, מקום ליתר ההוצאות, ה"נורמליות" כולל אוכל) כך נמנעת מהם איכות חיים גם בצורה מינימלית שעוד אפשר לעשות בקיצבה הנמוכה ממילא. למעשה הם נאלצים לא אחת, בלית ברירה, ללוות הלוואות כדי להשלים את החסר ואיכשהו לתפקד. ז. הכרה מימסדית בהוצאות אלה כהוצאות עקב מצב רפואי הוצאות אלה הנגרמות בצורה ישירה מאוד כתוצאה ממצב רפואי בלתי נשלט, אינן צריכות לקבל התייחסות שונה מכל הוצאה חריגה אחרת הנגרמת בשל מצב רפואי, בו לוקים נכים מכל סוג אחר. זה לא שונה למשל, מהוצאות הנגרמות עקב מצבים סיעודיים כמו: הוצאות עבור חיתולים, או מהוצאות מיוחדות של אדם עיוור, אינן שונות מהוצאות מיוחדות של נכה גפיים הנזקק לרכב, או לכסא גלגלים או שנזקק לעזרתו של אדם נוסף שיעזור לו עקב נכותו. הוצאות אלה אינן מוכרות ע"י המימסד כהוצאות הנגרמות עקב מצב רפואי, וזאת בעיקר בגלל חוסר מודעות ובגלל חוסר דרישה (עד כה) להכרה כזו והנובעת גם מהחשש להיחשף עקב הסטיגמה הקשה המלווה הפרעה זו. ישנן קיצבאות המיועדות עבור הוצאות מיוחדות בשל מצב רפואי, כגון: קיצבת ניידות, קיצבה לשירותים מיוחדים (ואולי יש עוד). הלוקים בהפרעת הטורדנות הכפייתית אשר נזקקים להוצאות חריגות בשל מצבם, אינם עונים על שום קריטריון מהקריטריונים הקיימים היום, המזכים באחת הקיצבאות המיוחדות האלה המיועדות לאפשר לנכה רמה ואיכות חיים סבירה ככל האפשר. מיותר לומר שזהו מצב מעוות מאוד, שיש לעשות הכל כדי לתקנו. לשם כך צריך לפעול לעשיית שינויים תחיקתיים ו/או משפטיים מתאימים בהגדרת הקריטריונים המזכים בקבלת אחת הקיצבאות המיוחדות אם זו קיצבה לשירותים מיוחדים או קיצבה אחרת, או עשיית כל שינוי בחקיקה או בתקנות ע"מ להביא לכך שגם הלוקים בהפרעה זו, אשר להם הוצאות חריגות עקב מצבם, יכללו בקריטריון המזכה לקבלת קיצבה מיוחדת, שתאפשר להם חיים בכבוד ואיכות חיים סבירה ככל שניתן, בדומה להכרה הניתנת להוצאות מיוחדות שיש לנכים מסוגים אחרים עקב מצבם הרפואי. חלק שלישי: בירור: האם יהיה מוצדק, נכון ונבון לתת עזרה כספית מיוחדת למי שצורכים חומרים מרגיעים עקב ה-OCD? ח) נברר: האם חולי OCD "עושים בכוונה"? ישנה הטוענים טענה הנובעת ממין הרגשה, שחולי OCD יש להם שליטה על הפעולות הכפייתיות אך, הם אינם "מפעילים" שליטה זו בכוונה, אולי כדי להשיג רווחים אישיים שונים. מן הראוי לבדוק טענה זו לעומק ובכנות, האם היא נכונה ומדוע טוענים אותה רק לגבי חולי OCD ולא לגבי חולים במחלות אחרות? ובכן, תחושה וטענה זו, יש לה לכאורה בסיס, אך לאחר הבירור, נוכל לראות שהטענה כלל לא נכונה! נסביר קודם על מה לכאורה מתבססת תחושה זו? בניגוד למצבי רפואיים רבים אחרים בהם החולה מאבד לגמרי שליטה באותו תחום בו הוא פגוע, (למשל: עיוור, גם אם יתאמץ לראות הוא לא יכול לראות. נכה גפיים, גם אם יתאמץ ללכת על רגליו הוא לא יכול ללכת על רגליו, חולה סכיזופרניה הרואה הלוצנציות, הוא משוכנע ללא ספק שההלוצינציות. שהוא רואה זה דבר אובייקטיבי ואין לו את היכולת להבחין בינם לבין המציאות האובייקטיבית, ועוד.) אצל חולה OCD לעומת זאת מנגנון המחלה מורכב בצורה שונה לגמרי, ומכאן התחושה שכאילו הוא עושה בכוונה. ננסה להסביר זאת בפרוטרוט: מחלה זו שנהוג לכנותה OCD מורכבת בצורה זו: 1. משהו בתפיסה המאוזנת של הפרופורציות ביחס לדברים במציאות האובייקטיבית משתבש מבחינת "הגדלים" שלהם, וכובד המשקל שראוי ליחס להם. 2. כתוצאה משיבוש זה החולה מייחס חשיבות רבה לדברים שברגיל מייחסים להם חשיבות מועטה ולהיפך. 3. עקב שיבוש זה, גם במצב שברגיל אין צורך לנקוט פעולות הגנה, הרי שעקב שיבוש הפרופורציות, נוקט החולה פעולות הגנה, ומייחס סכנות לדברים שאין בהם כל סכנה. 4. אותם פעולות הגנה, הם הם אותם פעולות שנהוג לכנותם: "פעולות או מעשים כפייתיים" או: "קומפולסיות" (לפעמים זה מופיע בצורה של הימנעויות מעשיית פעולות שבמצב רגיל מקובל או ראוי לעשותם). 5. כיוון שמה שמשובש אצל החולה זה משהו המצטמצם במין ערוץ צר בלבד של המציאות שניתן להגדירו ואילו יתר המציאות והקשר שלו עם המציאות, נתפסת בצורה מאוזנת לחלוטין, לכן חולה ה-OCD מודע מאוד וער לכך שיש פה עיוות והוא חי בתוך עיוות זה. חולה ה-OCD רואה לרוב את עצמו "מבחוץ". הוא גם נתפס אצל הסובבים אותו כ-"אדם נורמלי שעושה מעשים מסויימים שאינם נורמליים, במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע עלולים להצמיד לו סטיגמות של "לא נורמלי". (יש להעיר שבעניין זה, לא כל חולי ה-OCD אכן מודעים שהצרכים הכפייתיים הם מיותרים ויש מי שמאמין שיש צורך בכך). 6. כיוון שהם מעוניינים בכ"ז לשמור על תדמית של "אדם נורמלי", והם בד"כ נמצאים בקשר עם בני אדם "רגילים" ומאוד אינם מעוניינים שתדבק בהם סטיגמה חברתית כלשהי, לכן עקב ערנותם ומודעותם ועקב אי רצונם בסטיגמה, הם מגייסים כוחות שמשתלטים (באופן זמני ונקודתי) על אותם דחפים ועל אותו צורך לנקוט בפעולות הגנתיות (="כפייתיות") שהצורך להם הוא עקב עיוות המציאות המופיעה בהרגשותיו, בדמיונותיו, באותו ערוץ מצומצם המעוות. יש לציין שבאותה סיטואציה שהחולה מתנהג תוך שליטה ומפגין התנהגות "נורמלית", אותה סיטואציה גוזלת ממנו הרבה כוחות והרבה אנרגיה והיא כרוכה במתח רב ובמצבי חרדה לגמרי לא קלים, אך כמובן לא רואים זאת כלפי חוץ. 7. לפיכך, לעין הרואה מבחוץ נראה שכאילו חולה ה-OCD שולט בהתנהגותו ו-"עושה בכוונה" אבל זה רק למראית עין הרואה. זה דומה לאדם שאסור לו להרים כבד בגלל בעיה רפואית ומישהו שמאוד לא נעים לו לסרב לו, מבקש ממנו עזרה בהרמת 2 סלים כבדים. אז בגלל אי הנעימות, הוא ירים לו את הסלים אך לאחר מכן הוא יסבול מאוד מה הרואה יגיד? "שהוא עושה בכוונה ואומר שהוא לא יכול להרים כבד והוא סתם מתחזה. ט. בירור בנוגע לטענה שאם חולי OCD הזקוקים לחומרים מרגיעים, (=חומרי נקיון) יקבלו עזרה כספית מיוחדת הרי בכך נעודד אותם שלא לטפל במחלתם. טענה זו נטענת ע"י מטפלים שונים ואף ע"י חלק מהחולים , נבדוק טענה זו לעומקה. כפי שהוסבר לעיל בסעיף ח. על המיכניסם של הכפייתיות וכפי שיוסבר להלן בסעיף י. שחולי ה-OCD זקוקים להרגעה מיידית מהרגשות החרדה הקשות המציפות אותם ושאין להם שליטה על הצפתם בהרגשות אלה, אפשר להבין שהפעולות החיצוניות (="הפעולות הכפייתיות") מטרתם הרגעה מיידית של הצפות החרדה הקשות, ובלעדי אותם פעולות חיצוניות החולה יהיה במצב חרדתי בלתי נסבל ויעבור עליו סבל מאוד גדול, נוכל להבין שחולי ה-OCD זקוקים מאוד לפעולות החיצוניות המרגיעות (הכפייתיות) כדי שאיכשהו לא יתמוטטו מבחינה עצביהם. (מובן שהכוונה לאנשים שהטיפול אינו עוזר להם). נוכל להגיד ש-: 1. אם לחולה OCD יש כסף מצומצם שיספיק לו או לקניית אוכל להשקיט רעבונו הפיזי ולהוצאות "נורמליות" או לקניית חומרי הרגעה מיידיים (=חומרי נקיון) הוא יקנה חומרי הרגעה ויוותר על צריכת יתר הדברים הנורמליים כולל אוכל סביר, ויאכל בצורה מינימליסטית ביותר. מדוע? משום שהסבל הרגשי והנפשי העובר עליו גדול וקשה הרבה הרבה יותר מהסבל שיש לו מרעב או ממניעת בידור או נסיעה או לבישת בגדים נורמליים. 2. צריך לציין שאם נמנע מחולה OCD חומרים מרגיעים ("חומרי נקיון") הוא עלול להיכנס למצבי לחץ . קשים, סבל נפשי ורגשי רב, מצבי פאניקה, בלבול חושים, חוסר ריכוז, לפעמים אף מצבים הדומים . קמעא למצבים פסיכוטיים ועוד, והוא עלול בהחלט להגיע אף להתמוטטות עצבים ועקב כך אף להגיע . לאשפוז. החולה יקנה חומרים מרגיעים גם אם זה יהיה על חשבון איכות החיים שלו וגם אם הוא ילבש . בלויי סחבות. י. נסיון להבהיר את מצבם של חולי ה-OCD והצורך הדחוף שיש להם בחומרים מרגיעים, באמצעות אנלוגיה (השוואה) עם אדם שאינו שולט בעשיית צרכיו עקב מחלה והצורך שיש לו בחומרי ספיגה. חולה שאינו שולט בעשיית צרכיו = חולה OCD *אי שליטה בעשיית צרכים = אי שליטה בהופעת הרגשות חרדה וכדו' ומתח. *נזקק למוצרי ספיגה לספיגת = נזקק לחומרים מרגיעים (=חומרי נקיון) ההפרשות "לספיגת" ההרגשות הקשות אדם שבשל מחלה אורולוגית או אחרת אינו מסוגל לשלוט בעשיית צרכיו וכדי לשמור על איכות חייו ועל הגיינה כללית וכדי שיוכל להיות מעורה בחברה הכללית, לצאת, לנסוע, לטייל, לפגוש אנשים, לעבוד, ללמוד וכו' הוא צריך להשתמש במוצרי ספיגה חד פעמיים. מצבו של אדם כזה והצורך שיש לו בצריכה של אותם מוצרי ספיגה מובנת, מקובלת ואיש לא יבוא אליו בטענות כגון: "אם נספק לו מוצרי ספיגה הוא לא ישתדל לעצור בעד הפרשותיו וירגיש חופשי לשחרר את הפרשותיו וכך לצרוך יותר מוצרי ספיגה שעולים הרבה כסף. האם טענה מסוג זה תישמע הגיונית? האם יכול מישהו לטעון טענה כזו ע"מ להפחית או למנוע מאדם כזה לצרוך מוצרים אלה העוזרים לשמור על רווחתו האישית, על כבודו ועל יכולתו לתפקד? האם מניעת הספקה של מוצרי ספיגה תפחית אצל אדם כזה את כמות הפרשותיו או תגביר את יכולתו לשלוט בהם? ואם נניח שמטעמים של חסכון בהוצאות, המטפלים והאחראים על אותו אדם יחליטו שאם נפסיק לממן לאותו אדם את קניית מוצרי הספיגה אז הוא ישלוט יותר ולא יבזבז כל כך הרבה כסף על קנייתם, האם זה לא ישמע אבסורד שיידחה על הסף? עכשיו נעבור למקבילה: המצב אצל חולי OCD מקביל ודומה למצבו של האדם במצב הנ"ל. רק במקום ששם זו בעיה גופנית של אי שליטה על ההפרשות הגופניות, כאן יש מצב של "אי שליטה" על ההפרשות המנטליות והרגשיות. (חרדות מתח מחשבות טורדניות וכו'). חולה OCD, "מפריש" (היינו, מוצף כל הזמן) "הפרשות" מנטליות מהסוגים הנ"ל מבלי שתהיה לו שליטה על "הפרשות" אלה. מחשבות מציקות, רגשות חרדה בלתי נסבלים מתח עצום ובלתי נשלט וכדו', הטיפול התרופתי והפסיכולוגי עוזר רק בחלק קטן ממצבים אלה להפחתת רמת ההצפה הנ"ל ואדם במצב כזה נאלץ להשתמש ב"מוצרי ספיגה" ל-ספיגת "הפרשותיו" המנטליות המטרידות. "חומרי הספיגה" הספיציפיים להפרשות מנטליות אלה (מחשבות, רגשות חרדות, ומתח) הינם בדמות: מים, וחומרי ניקוי וניגוב שונים. הוא גם צריך להשתמש גם בחשמל לצורך חימום המים ולהפעיל מכונות הכביסה לכביסות המרובות של בגדיו, ועוד. כמו שלא נאמר לחולה שאינו שולט בהפרשותיו הגופניות: ",,תתגבר" או: "תשלוט בהפרשותיך" כך לא שייך לומר לחולה OCD: "תתגבר" כמו שחולה כנ"ל זקוק לחומרי ספיגה, כך גם חולה OCD זקוק לחומרי ספיגה מתאימים למצבו להרגעה מיידית. אם נמנע ממנו את אותם "חומרי ספיגה" ייחודיים אלה, האם בכך אנו מפסיקים את סבלו? האם נגרום לו לשלוט? האם אותם הצפות של מחשבות מעיקות, חרדות קשות ומתח, לא יופיעו אצלו אם נמנע ממנו מלהשתמש באותם חומרי ספיגה ייחודיים למצבים מנטליים אלה? האם אין בכך שנמנע ממנו עזרה כספית שתתרום לו איכות חיים, הוא לא ישתמש בחומרי הניקוי להם הוא זקוק כל כך? והאם אין בכך סתם התאכזרות? דימוי זה נראה לי דימוי מאוד מתאים ומדוייק בכדי שאפשר יהיה להבין דבר שאיננו רואים, דבר שאינו בהיר ומוכר דיו, ושלא נתנו עליו את הדעת עד כה.
מי אחראי לכתוב - אין ביבליוגרפיה ?
את דעתך על הנאמר בקובץ לפני שאומר לך את מקורו וע"י מי נכתב? אשמח מאוד אם תיענה לכך. תודה.
למשתתפי ומנהלי הפורום, אשמח לשמוע את תגובתכם על היוזמה שאני נוקט בעניין מצבם של חולי OCD והתמודדותם עם הצורך בצריכת חומרי ניקוי. כיוון שאין אפשרות לצרף קובץ להודעה, לכן אני מביא קישור לפורום ב-IOL שם יש קישור לקובץ וורד המספר על היוזמה. תודה http://www2.iol.co.il/communikit/scripts/forums/live/forums_single_37.asp?rootId=3072312&msg_id=3072312
כל הכבוד ותודה על הקישור בהצלחה, טלי פרידמן
אחותי אובחנה כסכיזופרנית לפני כשנה וחצי ועכשיו מצבה קשה מאוד מאוד, והיא מאושפזת בבית חולים ללא כל שינוי זה כשלושה שבועות. ובכל המצב הסבוך הזה היא מסרבת לכל עזרה, ובעיקר לעזרתי שלי, אף שעד לפני חודשים אחדים הייתי האדם הקרוב אליה ביותר, ולמעשה האדם היחיד שקרוב אליה. בחודשים האחרונים הצטבר אצלה כעס כלפי, שמגולל מין מסכת ארוכת שנים על התלות שהיתה לה בי ודברים נוספים. אני יודעת שהקשר עם המשפחה חשוב לטיפול, שלא לדבר על כך שאני לא רוצה ללכת, ולא רוצה לעזוב אותה, אף שהיא צעקה עלי היום ואמרה שהיא לא יכולה לסבול אותי ושלא אבקר אותה עוד לעולם. יש עצה?
שלום לך אכן, נשמע שקשה לכן מאוד בימים אלו. אני עצמי נשואה לבחור שעבר משברים נפשיים ואישפוזים, גם כתוצאה מסכיזופרניה. כמה שהדבר נשמע קשה מצד אחד ונדוש מצד שני, נראה לי כי כרגע אין לך הרבה ברירות ואת חייבת להמשיך ולהיות הדמות החזקה והיציבה בכל הסיטואציה הקשה הזו ולנסות לא לקחת באופן אישי את כל התגובות הקשות של אחותך. אני ממש מבינה את הפגיעה שלך, את התחושה המתסכלת שאת כל-כך משתדלת ורוצה לעשות לה טוב ולהקל עליה, אך היא לא משתפת פעולה. אבל צריך לזכור שהיא עוברת את הגיהנום שלה ומן הסתם היא איבדה שליטה גם על רצונותיה. בכל מקרה, מנסיון, התקופות הקשות והנוראיות האלו מגיעות לסיומן כך או אחרת וחשוב שהיא תקבלת את הטיפול הטוב ביותר ואת מלוא האהבה והתמיכה שאפשר לתת לה, כי מעבר לטיפול הרפואי אהבה, תמיכה והידיעה של האדם החולה שהוא אהוב ורצוי, היא מזור חיוני שאין לו תחליף. איחולי החלמה מהירים לאחותך וחזקי ואמצי בעצמך. כל-טוב. גלי
תודה לך. הריק הזה שבו חיות משפחות של חולי סכיזופרניה, שרבות מהן - ואנחנו בתוכן - שומרות על כך בסוד, הוא לעתים קשה מנשוא.
בשלב זה כדאי להניח לה כאשר תקופות סוערות במחלה חולפות הדבר ישתנה והיא תחזור לרצות את קירבתך ליעוץ נוסף אשמח לקבל ממך טלפון (דרך לחיצה על שמי בדף הפורום יפתח כרטיס אישי עם טלפון נייד שלי)
שלום האם הפרעת נפש שמתבטאת בהפרעת אכילה בגיל העשרה לא משנה צורה עם השנים? האם הפסקת נטילת כדור נוגד דיכאון יוצר מצב חמור כאשר הפסקה של נטילת הכדור על דעת המטופל או מה בדיוק קורה לגוף שהוא מפסיק? האם הפרעת אכילה יכולה ליהעלם עם טיפול פסיכולוגי כולל לכל המשפחה למרות שרק אחד עם הבעיה? מדוע אין (או אולי לא ידוע לי) קבוצות תמיכה באינטרנט לבנות בגיל העשרה עם הפרעות אכילה וזאת מאחר ואני רואה עד כמה נוספות בנות למעגל הפרעות אכילה וזה מיום ליום והרבה בנות.....? כהורים לילדה/ נערה בעלת הפרעות אכילה אפשר לקבל מספרי טלפון של מרכזי תמיכה פעילים כי עמותת אביב- משהו לא בסדר בעמותה זו לא מחזירים צלצול ואין עם מי לדבר עמותת מכון פסגות אצלהם הכל בקרוב כל מה שמנסים לפתוח לקבל אינפורמציה אני מנסה לדלות מהאינטרנט מידע לתמיכה קיימת בדרום הארץ ואין פה כלום כמו כן האנגלית שלי לא מי יודע מה לכן פנייתי רק לאתרי מידע בעברית.. אני אשמח אם נערות נשים עם בעיית הפרעת אכילה המוצאות עצמן מאחורי בעניין לתת לי טיפים לכללי התנהגות כהורים הסובלים מאוד משינויים קיצוניים בהתנהגות בתנו יש רגעים שפשוט נמאס לנו מאוד ומיחלים לדברים שאפילו לא רוצים לעלות במחשבה שניה בראשנו. מקווה להתייחסות מהירה פרח
יש פורום ספיציפי להפרעות אכילה ב-IOL, אני חושב ששם תוכל לקבל הרבה מידע והכוונה. אם אינך יודע איך להגיע לפורום אמור זאת ואנסה לעזור לך להגיע.
ל orenge אשמח לקבל היכן בדיוק נמצא פורום להפרעות אכילה המצוי ב- iol היום בערב אבדוק תשובתך תודה רבה לכל מי שהתייחס מתייחס.....
פרח שלום רב, בהתאם למכתבך: > האם הפרעת נפש שמתבטאת בהפרעת אכילה בגיל העשרה לא משנה צורה עם > השנים? לאו דווקא, בדרך כלל ההפרעה משתנה עם השנים, בין אם בצורת ההתבטאות שלה (אנורקסיה- בולמיה וכל מה שבינהם), ובין אם בחומרתה. אולם ישנם מקרים שהתופעות הראשוניות נמשכות ללא שינוי גם במהלך החיים הבוגרים. > האם הפסקת נטילת כדור נוגד דיכאון יוצר מצב חמור כאשר הפסקה של > נטילת הכדור על דעת המטופל או מה בדיוק קורה לגוף שהוא מפסיק? את התשובה לכך תפני לד"ר פלד, הפסיכיאטר, הוא המוסמך לענות... > האם הפרעת אכילה יכולה ליהעלם עם טיפול פסיכולוגי כולל לכל המשפחה > למרות שרק אחד עם הבעיה? באופן עקרוני, כן, אך בדרך כלל זקוקים גם לטיפול אישי לבן המשפחה החולה. זאת מכיון שמדובר במחלה הנובעת גם ממאפיינים אישיותיים , משפחתיים, התנהגותיים וסביבתיים. לדעתי, שילוב של שני סוגי הטיפול, עשוי להיות יעיל במקרים רבים. > מדוע אין (או אולי לא ידוע לי) קבוצות תמיכה באינטרנט לבנות בגיל > העשרה עם הפרעות אכילה וזאת מאחר ואני רואה עד כמה נוספות בנות > למעגל הפרעות אכילה וזה מיום ליום והרבה בנות.....? רעיון מצויין. אולי תפני את הרעיון למנהלי "דוקטורס"? אני חושבת שיש הרבה בדברייך לגבי הצורך בקבוצה שכזו. בכל מקרה, ישנן קבוצות טיפוליות לא מקווננות להפרעות אכילה במרכזי הטיפול השונים להפרעות אכילה (במקרה ולא ידעת...). > כהורים לילדה/ נערה בעלת הפרעות אכילה אפשר לקבל מספרי טלפון של > מרכזי תמיכה פעילים כי עמותת אביב- משהו לא בסדר בעמותה זו לא > מחזירים צלצול ואין עם מי לדבר > עמותת מכון פסגות אצלהם הכל בקרוב כל מה שמנסים לפתוח לקבל > אינפורמציה עמותת אביב: בדרך כלל הם בסדר, אולי היה לך "מזל רע" איתם. את יכולה להתקשר אליי (053-876956) ואתן לך מספרי טלפון בבית של מנהלי העמותה. צר לי שאינני יכולה לפרסמם כאן, כל עוד שלא קיבלתי מאותם אנשים אישור על כך. בנוסף ישנם שני מרכזים פרטיים פעילים מאד להפרעות אכילה, ואני משוכנעת ששם ישמחו לתת מידע. הטיפול שם, הוא פרטי ויקר, אולם לא נראה לי שהם יתנגדו לשתף במידע וידע. המרכזים הם: "נופית" בהוד השרון בהנהלת הפסיכיאטר ד"ר אינספקטור והשני הוא "שחף" בקיבוץ נען בהנהלתה של ד"ר מוריה גולן. גם המרכזים הטיפוליים הציבוריים יוכלו, אני מאמינה, לעמוד לרשותכם בייעוץ והעברת מידע. > אני מנסה לדלות מהאינטרנט מידע לתמיכה קיימת בדרום הארץ ואין פה > כלום כמו כן האנגלית שלי לא מי יודע מה לכן פנייתי רק לאתרי מידע > בעברית.. אני יודעת...וחבל. אבל ישנם ספרים בעברית על הנושא. קראת? לדוגמא "השפה הסודית של הפרעות האכילה" של פגי קלוד-פייר ועוד. לגבי קבוצות תמיכה, הידועות ביותר הן אלו של עמותת "אבי"ב" > אני אשמח אם נערות נשים עם בעיית הפרעת אכילה המוצאות עצמן מאחורי > בעניין לתת לי טיפים לכללי התנהגות כהורים הסובלים מאוד > משינויים קיצוניים בהתנהגות בתנו יש רגעים שפשוט נמאס לנו מאוד > ומיחלים לדברים שאפילו לא רוצים לעלות במחשבה שניה בראשנו. אני מבינה את החרדה והחשש מפני העתיד לקרות. אולם כהורים, עליכם לדאוג לספק לילדה טיפול מהיר ככל האפשר, אפילו אם היא מתנגדת לכך. טיפול יעיל יותר בהפרעות אכילה מתרחש בשלבים הראשונים של המחלה, מאוחר יותר, זה הופך לקשה ומורכב, אולם גם אז, זה עדיין אפשרי. אסור לאבד את התקווה. לעולם. שיהיה לכם כוח, בברכה, טלי פרידמן
לאיזה סוג של הפרעות התנהגותיות מקובל לתת רידזין? בבתי אבות נוהגים באופן גורף לתת תרופה זו ע"מ ליצור מצב של הענות מתמדת לצוות. האם למשרד הבריאות פיקוח על נושא זה? בקרב חלק מהקשישים המקבלים תרופה זו ניתן היה לראות מעין אפקט של "מיסוך" . האם זו תופעת לואי מוכרת?
אני רוצה להצטרף לסימני השאלה שהתעוררו אצלך. לבד מהאפקט הממסך, רידזין פועל כאגוניסט למערכת הכולינרית. אצל חולי אצהיימר (שהם מרבית הקשישים הסובלים משטיון) זה מחריף את הירידה בזכרון וגורם בלבול. יש תרופה אנטי-דכאונית אחרת, שניתנת כטיפול במצבים רפואיים אחרים (לא פסיכיאטרים) והיא זולה וזמינה - מודל שמה. משום מה פסיכיאטרים, בעיקר הצעירים,ובעיקר בחדרי מיון - נוטים להתחיל עם תותחים כבדים גם כשמדובר בקשישים ללא עבר פסיכיאטרי. כל הנושא של טיפול בקשישים זקוק לרענון יסודי, ולטעמי הנושא של דמנציה לסוגיה שייך לנוירולוגים ולא לפסיכיאטרים. בידידות.
מי שמומחה לטפל בזקנים מבולבלים או פסיכוטים הם פסיכוגריאטרים פסיכוגראטריה היא תת-התמחות של פסיכיאטריה ונויורלוגיה אני מסכים שלא צריך להתחיל עם תותחים כבדים רידאזין תכשיר קצת ישן רספרידאל במינונים קטנטנים (דהיינו 1 מ"ג) התגלה כיעיל ללא תופעות לוואי אצל הרבה מיקרים של בילבול ופסיכוזה על רקע דמנטיה (שיטיון) כמובן יש לתת אותו רק כאשר יש התוויה רפואית לכך ברור שלא נותנים אותו להענות לצוות - זאת לא התוויה רפואית נותנים במיקרים של בילבול קיצוני עם סבל גדול וסיכון למטופל
אני בת 24, בעבא הייתי מאושפזת עקב דכאונות ובעיות אכילה. טופלתי בתרופות רבות אנטי דכאוניות, וכן בECT. ב-5 שנים האחרונות לא אושפזתא אך טופלתי תרופתית. אני במעקב אצל רופא מקופ"ח, וללא טיפול פסיכולוגי. יש בלי בעיה עם התרופות שחוזרת על עצמה. אני אמורה לקבל אפקסור וטגרטול, ותרופות נגד חרדה לפי הצורך. עדיין מעולם לא היתה לי תרופה שהשפיעה ממש טוב. היום אני די מדוכאת, אם כי ברוב הזמן מתפקדת. אינני מסוגלת לקחת את הכמות הנדרשת של התרופות, כי זה מאד מאד מרדים אותי וזו בעיה שיש לי עם כל התרופות הפסיכיאטריות. אין לךי אפשרות כלכית לפנות לעזרה פרטית. רע לי מאד וקשה לי באופן מאד קיצוני. בעצם מעולם לא עבר לי הדיכאון לגמרי. אני עובדת על עצמי כדי להשתנות, אל זה לא ממש יעיל כי מגוון הבעיות שלי הוא רחב ונרכב. השאלה היא: בנוגע לתרופות, היש איזה פתרון לעניין העייפות מהן? היש דרך לקבל טיפול בשיחות שיתמקד רק בהווה, מבלי לנתח את כל העבר שלי?, מתוך מטרה רק לעזור לי להתמודד עם הבעיות הנוכחיות? מה הייתם ממליצים לאדם במצבי? טיפול יום ה וא בעייתי כי אני סטודנטית וזה הדבר היחיד שגורם לךי לתפ]קד ולא לשקוע,. בתודה מראש, אפקסוריה. א. בנוגע לתרופות, הנאהיש אי מה
היכן את סטודנטית? ברוב המוסדות להשכלה גבוהה יש שירותים פסיכולוגיים במחירים מסובסדים. בררי במזכירות הסטודנטים (ברוב המוסדות זה אצל דיקן הסטודנטים) או באגודת הסטודנטים במוסד בו את לומדת. בנוסף יש לא מעט אפשרויות לקבלת טיפול פסיכולוגי בשירות הציבורי ללא תשלום או במחיר מופחת. למשל דרך שירותי בריאות הנפש של משרד הבריאות, בבתי חולים (לדוגמא, מרפאת חוץ פסיכיאטרית של איכילוב) ועוד. להתמקד רק בהווה מבלי להתייחס לעבר? זו אולי יכולה להיות שאיפה שלך, לא להתבונן על העבר המכאיב, אלא אל העתיד שיבטיח טוב. עם זאת, זה עלול להיות פספוס כי בודאי למדת דבר או שניים מעברך. לא חבל לבזבז את כל הידע שצברת כדי להיעזר בו לשפר את העתיד? שאלת המינון של עבר הווה ועתיד זה סיפור אחר ובודאי תוכלי לשלוט במינון הזה בטיפול. בכל מקרה, מבלי להכיר אותך ממש, לאור ההסטוריה שתארת והשינויים שאת מנסה לעשות בחייך, ולו כדי להתמודד עם חיים סטודנטיאליים, בהחלט כדאי שתהיי במסגרת טיפולית או תמיכתית כלשהי, שאינה רק תרופתית. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני מצטרפת בחום להמלצתו של ד"ר קפלן! בברכה, טלי פרידמן
לפי הסיפור שלך - יש לי הרגשה שאת לא זקוקה לטיפול תרופתי כי עם לשיחות - טיפול פסיכוטראפי שמשלב טכניקות של טיפול תמיכתי
ראשית אתנצל בפני קוראי הפורום על חוסר שיתוף. האם יש אפשרות לשאול שאלה לא על גבי הפורום? תודה
ניתן לפנות ישירות לכל אחד ממנהלי הפורום, באמצעות הדואר האלקטרוני, בהתאם לנושא שבו הם מתמחים.
???
תודה על הדאגה! חזרתי הייתי קצת חולה, ואני חוזרת בכוחות מחודשים... טלי פרידמן
זה נחמד, ואפילו מנומס, שאתה מציע לד"ר פלד מקטרת שלום. אבל מעקב ארוך ימים אחרי תשובותיו של הרופא מעלות מסקנות דומות וקשות עוד יותר. זה טוב ויפה לרצות לקיים כאן דיון מקצועי, אבל השימוש במונחים הרפואיים ללא הסבר לצדם בהחלט לא עוזר לכך, ולעתים נדמה שהלשון המקצועית הזאת (בתוספת שגיאות כתיב רבות מספור) משמשת למטרה אחרת. וכדי לא להיות עוקצנית מדי, אנסה לומר עוד דבר מה בעדינות: כמה פעמים ד"ר פלד הזכיר לנו שהוא מומחה בינלאומי שעורך מחקר חשוב מאוד מאוד בחקר המוח?
הד"ר השתרבב בטעות.
אבקש לשאול כל פעם שיש מונח לא ברור - משתדל לדבר בספה פשוטה ככל הניתן התשובות ניתנות בשעות מאוחרות ותחת לחץ זמנים לכן אין הקלדה דייקנית ושגיעות
זה לא רק זה, דר' זה גם העובדה שאתה אף פעם לא מפנה לאף אחד חוץ מלעצמך גם בתחומים שאינם שייכים אליךבאופן מובהק
חשוב לא לבלבל מושגים כי זה יגרור אי הבנה וכן חשוב כי יוסבר באופן ברור שנבין לכל אחד מאיתנו יתרונות וחסרונות התעקשותו של הד"ר לדיוק היא תכונה חשובה מבורכת אשר מעטים מקפידים עליה גם לי יש השגות כאלו ואחרות ואפילו רבות מאד אך בכל מקום בו יש שני בני אדם יש מס דעות יש כאלו האומרים כי אצלנו כל אחד יודע הכל ומתקן כל אחד
בשפה פשוטה (דיבור פשוט) בספה פשוטה - ענין של טעם בריהוט.
צופה יקרה, לא היתה לי כל כוונה להתעמת עם ד"ר פלד. עם זאת, אני אכן מבין אחרת את האתיקה המקצועית ואת תפקידו של הפורום, ואני מסכים עם רוב טענותיך. אכן, מאחר והפורום אינו מיועד לאנשי מקצוע, כדאי להימנע ככל האפשר ממינוחים מקצועיים, ולהיזהר במתן עצות העשויות לעמוד בסתירה להנחיות רופאים ומטפלים. דרור
ניפרדתי מהחבר שלי ואני כלכך מדוכאת אני בוכה כל היום ,אין לי תאבון לאכול אין לי חשק לשום דבר ואני מטיבעי בחורה מאוד שמחה
ורד שלום זה כל כך טבעי להיות עצובה אחרי פרידה. אם מדובר בפרידה שארעה רק לאחרונה תגובתך בהחלט תואמת. סביר להניח שאחרי זמן של התאבלות על מה שהיה ונגמר תתחילי לצאת מהמצב ותחזרי להיות בחורה שמחה כפי שהיית. אם את יכולה, קבלי את זה באהבה כי זה פועל יוצא של הרגשות שהיו לך בקשר עצמו. לא ניתן ולא טבעי לצאת מקשר ולהרגיש נפלא, אלא אם הקשר היה רע ומעיק. גם אז, אגב, יכולות להיות תחושות קשות בשל הבדידות והמצב החדש. נסי לדבר עם חברים ומשפחה ולא להיות לבד עם הדברים. במידה ואת חשה בכל זאת שהמצב בלתי נסבל ואת זקוקה לעזרה מקצועית זה אפשרי. בתחום הפסיכולוגי תוכלי להיעזר בשיחות. בתחום הרפואי אולי כדור הרגעה כלשהו שיעזור לישון יותר טוב ולהעביר את הימים הראשונים בקלות רבה יותר. תוכלי לפנות לרופא המשפחה שיתן לך מרשם או לקנות משהו מחומרים טבעיים בבתי המרקחת ללא מרשם רופא. בברכה ד"ר אורן קפלן
כדאי להבדק על ידי איש מיקצוע רופא פסיכיאטר - כדי לשלול התפתחות דכאון
אחיין שלי בן 13. לאחרונה החלו להתגלות הפרעות: הוא מקלל וצועק ללא שליטה. החלו אף להיות לו עוותים מדי פעם. אמרו לנו שכנאה יש לו מחלה שנקראת טורט. הייתי רוצה לדעת עוד פרטים על המחלה וכיצד ניתן לטפל בה. תודה. אלינור
כל מה שרצית לדעת על תסמונת טורט ולא העזת לשאול נמצא כאן: http://www.tsa-usa.org/index2.html האתר המקיף ביותר לעניין זה. לגבי טיפול יעיל- צריך ללכת לרופא (פסיכיאטר או נוירולוג) שיש לו ידע וניסיון עם תיסמונת טורט- אולי באתר הנ"ל יוכלו להפנות אותך לרופאים בארץ שמומחים לעניין זה או תנסי לקבל המלצה מאחד היועצים פה בפורום.
נכון
שאלתי בעבר האם הדבר מוכר כנכות בביטוח לאומי ולא עניתם לי. אבקש את תשובתכם המהירה. בתודה אסטרליס
כן מוכר
לכל האנשים ההולכים לפסיכולוג דרך קופת החולים ורוצים להיאבק בהעלאת תעריף הטיפול: אנחנו מתארגנים לפעול בנושא. תוכלו ליצור קשר באמצעות מספר הטלפון 5373675-02. נשמח גם אם תשאירו הודעה בפורום הזה.
בהצלחה
התחלתי טיפול של סירוקסט וקלונקס כנגד חרדה האם זה יעיל ? לאחר טיפול של כמה חודשים עם קלונקס בלבד.
יעיל - הרבה יותר מקלונקס
אני אמא לילד בן 14 אשר אובחן כסכיזופרן מגיל 10 והיה מאושפז שנתיים בנס ציונה. ונחשב עד היום למקרה נדיר. הוא קיבל הלידול,אטומין,זיפרקסה(אולנזפין),טגרטול ועוד כאלה שאני לא זוכרת. כרגע הוא מקבל לפונקס וריספרידל ודקינט. וכלום .חוץ מתופעות הלוואי כמעט שאין תגובה. הדברים שהאמא המודאגת מתארת היו אצל בני ואני חושבת שדבריו של דר' פלד נכונים. מעבר לכך שאין לסמוך על מערכת החינוך הרגיל בשום אופן. הם פותרים כל דבר בגיל, בפינוק יתר או כל מיני דברים כגון אלו. בדיעבד, חשוב היה לי כאמא לדעת דברים מדויקים ולא שיתחמקו ממני או שיעדנו את הדברים. במקום שמישהו יבוא ויגיד לי ישר ולעניין ,תמיד הלכו סביב והייתי צריכה לחפש בספרים לקנות ספרים באלפי שקלים ולהתחנן שיסבירו לי על המחלה. ללכת להרצאות ועוד כל מיני דברים. עדיף להגיד להורים ישירות דברים ואולי לטעות מאשר את האולי הלא ברור שיכול רק להזיק. שאלה לדר' פלד: בני עמיד לכל התרופות שקיבל עד עכשיו האם יש לך איזה רעיון או עצה שתוכל לתת לי כי אני כבר מיואשת. לפני כחודש הרופאה שלו אמרה לי שאין מה לעשות, הוא לא מגיב לתרופות. בבקשה תענה לי. דרך אגב, כל הבדיקות שלו בסדר ct - mri חוץ מבלוטת התריס שישנה פעילות יתר. מודה לך מאד על ההתייחסות.
אליאן יקרה, אני בטוח שד"ר פלד יענה לך ביסודיות, בכל הנוגע למחלתו של בנך. עם זאת, כפי שאת מתארת, מחלתו של בנך נדירה, ואין ללמוד ממנה על הכלל. האם המודאגת תיארה ילד מודאג שהתנהגותו אינה חורגת מן הנורמלי, ואין כל צורך להפחיד אותה, וגם אמהות אחרות, בסיכון של מחלות נדירות. זו הסיבה, שהצעתי לה להתייעץ עם איש מקצוע שיסיר מלבה את החדרה. בברכה, דרור
לצערי אני לא יכול לבשר לך טובות - נראה שהוא לא מגיב לטיפולים המוכרים לנו כעת כאשר אין תגובה לטיפול מדובר במחלה חשוכת מרפא אני ועוד כמה אנשים בעולם משקיעים כל רגע מהחיים שלנו במחקר של המחלה הקשה הזאת כאשר נבין את גורמי המחלה נהיה בעמדה להתמיל לפתור אותה ממש ברגע זה אני מסיים לכתוב בקשה למענק מחקר לבצע גירויי מגנטי מסונקרן עם פעולה קוגניטיבית אשר יחד עם החדרת תכשירים לגידול תאים במוח אולי יוכל להיות טיפולי באופן מהפכני אבל כפי שאת מבינה עדיין מדובר בניסיונות נואשים וספקולטיבים לרפא את המחלה אני הייתי מציע לך להתנדב יחד עם בנך למחקר שלי - יש לי כבר כמה מתנדבים במצבים נואשים המחקר לא מזיק ואפשר רק להרוויח כמובן המחקר כפוף לחוק הבין-לאומי למחקר בבני אדם אשר מגן הגנה מלאה על בריאות המתנדב שילחי לי את הטלפון שלך וניהיה בקשר לגבי זה עם אזכה במימון כנראה המחקר יתחיל בעוד כשנה
לדר' פלד תודה על התשובה האם יש אפשרות לשלוח את מס הטלפון לכתובת מסויימת או לצלצל אליך. לא הייתי רוצה לפרסם את מספר הטלפון שלי בפורום. מחכה לתשובה ושוב תודה
ד"ר פלד שלום לפני מספר שבועות דיברתי איתך בטלפון לגבי מצב שבו אני נמצא וקשור לשירות צבאי וחרדה עקב מקרה טראומטי שחוויתי בצבא. עד היום לא הצלחתי להגיע לפסיכיאטר במסגרת קופ"ח בגלל כל מיני בעיות בירוקרטיות. האם אוכל לפנות אליך באופן פרטי לעזרה מאחר ואני די נואש ולמרות שאני מטופל ב כדור "פריזמה" פעם ביום (שניתן לי על ידי רופא המשפחה) אני זקוק לסיוע מקצועי מאחר ובמצבי הנוכחי אינני יכול להמשיך לתפקד. אודה לך אם תוכל לענות לי דרך הפורום אם כן או לא ואצור איתך קשר טלפוני . אבי
אשמח לעזור במה שאוכל - צור איתי קשר
אבקש לדעת האם כדורי ליטיום אותם אני לוקח מזה כ-3 שנים יכולות להשפיע על יכולתי להוליד ילדים ולקיים יחסי מין תקינים
לא ידוע על פגיעה מליטיום בנושאים אלו
שלום איזה תופעות לליטיום?
שלום רב! אחייני עידן ילד בן חמש וחצי. בגן חובה ולא גדול פיסית ילד רגיש בן מזל דגים. לו יש אח קטן בן שנה שגם הוא נולד כפג. בתחילה עידן היה חוטף לאחיו צעצועים ולימדנו אותו שהוא אחיו וגם קטן ועליו לרצות בטובתו ולתת גם לו לשחק. מאז עידן החכם אכן בשיתוף פעולה יפה מאד עם אחיו. אחותי נתקלה במצב חדש: עידן נותן לילדים גדולים ממנו לקחת ממנו כל צעצוע או אחר מבלי לומר מילה, אפילו שנראה על פניו שזה לא מוצא חן בעיניו. בתחילה אחותי התערבה, אך מיד ראתה שזה לא הדבר הנכון לעשותו. מהי הדרך הנכונה יותר להנחות את הילד? בתודה מור
למור שלום, לפי דעתי, היא צריכה ללמד את עידן שאם לוקחים לו, לא לוותר!!! אם הילדים יראו שהוא מוותר אז הם ינצלו את זה. זו הדעה הפרטית שלי, של בחורה עם הרבה ניסיון בחיים ולא של אשת מקצוע. עדי
מור שלום!!! חשבתי רבות על שאלתך. כדי להשיב באופן המלא ביותר לדעתי, אפתח במבוא קצר: משפחה הינה הסביבה החברתית הראשונית, שלתוכה אנו נולדים. לכן היא מהווה זירה לתירגול כל כל כישורינו וקשרינו החברתיים. את מה שאנו לומדים שם- רובנו מיישמים בהמשך בחוץ- במעגלים החברתיים האחרים בהם אנו מתנהלים. עידן נשמע לי תלמיד מאוד טוב: הוא רוצה למצוא חן ולהצליח להיות אהוב הן בבית ואח"כ גם בחוץ. בבית הוא למד, כשנולד אחיו הקטן כי עצם היותו גדול וחזק הינו דבר רב עוצמה ומסוכן. מצד אחד הוא הרבה יותר גדול מאחיו ויש לו יתרון פיסי והתפתחותי ניכר אבל הסכנה היא בלאבד את אהבת הוריו ו"לזכות" במנות גדושות של כעס. ואז עידן חיבר את המשתנים ומה שיצא היה שעדיף לו לוותר לאחיו ואז אולי לא יהיה לו אמשחק המסויים עליו ויתר- אבל הוא יזכה בהערכת ההורים ושאר בני המשפחה. עם הפתרון הזה- רק הפוך- הוא יצא לעולם. הפעם התנאים קצת שונים- הוא הקטן והאחרים גדולים. הוא כבר יודע שהוא יכול להאבק על זכויותיו- כפי שהיה בעבר עם אחיו, אבל אז הוא גם למד מה הוא יכול להפסיד. לכן, הפתרון שמצא הינו לוותר על המאבק. הוא לא "מת" על זה, מרגיש קצת מנוצל, אבל זוכר בהגיון הילדותי והתמים כי המאבק והנצחון תמיד כרוכים בהפסד. עד כאן המבוא- ועכשיו קצת בנימה יותר אישית: אני מכירה היטב כאמא וכאשת מקצוע את הדילמה בה את ואחותך נמצאות. אני יודעת היטב כמה קשה לעמוד מן הצד ולא להתערב כשנעשה עוול למישהו שכל כך אוהבים. העצה שלי לכן הינה להגדיר מחדש את הכללים- בהתאם למה שמתאים לכם ואפשרי. להאפשר לעידן לא לוותר לאחיו עד כמה שניתן. המחיר אולי יהיה בכך שתופר ההרמוניה, אבל האחים ילמדו כל אחד על כוחותיו האמיתיים. תתפלאו לגלות שגם התינוק הקטן זוכה לפעמים במאבק. אתם- כפי יכולתכם- עימדו מן הצד. תשגיחו למשל שלא תהיה אלימות מוגזמת, או ניתן גם להניח את המשחק עליו רבים במקום ניטראלי- וכך אף אחד לא יזכה, אבל חשוב שעידן ילמד ויכליל מכך שגם בגן- לפעמים הוא ינצח ולפעמים יהיה עליו לוותר ( כמו בחיים). ובבית תזכרו להיות אמפטיים למפסיד אך גם לחזק את המנצח. חשוב שעידן ילמד מכך על כוחותיו האמיתיים. אני יודעת שזה נשמע מסובך וכמעט בלתי אפשרי- אבל מותר גם לטעות. כולנו בני אדם. חשוב שלפני שאתם מתחילים תספרו לשני הילדים על השינוי. בהצלחה. רוית. נ.ב. אם יש שאלות- את יכולה לחזור אלי ואשמח לענות כמיטב יכולתי.
שלום לכם, לפני 4 חודשים אבי נפטר לאחר אישפוז של 9 שבועות במחלקה פנימית. כבר לאחר שבועיים נרמז לנו לאן פני הדברים אמורים,אולם שום דבר לא נאמר במפורשות. ככל שמצבו הרפואי החמיר הסגל פחות ופחות הסתכל למשפחה בעיניים וניסה להתחמק מכל מבט ישיר. כמו כן באחד מסיורי הרופאים במחלקה-נאמר ע"י אחד הרופאים הבכירים! (ליד מיטתו של אבי)כי אבי הולך לקראת מותו-מאותו רגע אבי הפסיק את מאבקו לחיים והדרך היתה קצרה. לשאלתי-האם הסגל הרפואי במחלקות השונות ובעיקר במחלקה קשה שכזו בה אחוז התמותה כה גבוה(במהלך האישפוז רק בחדרו של אבי נפטרו 7 אנשים)הסגל אינו עובר השתלמויות,סדנאות או כל דבר אחר האמור לסייע להם להתמודד עם מצבים אלו?מדוע לא קימת גישה המתיחסת למשפחת החולה כמרכיב חשוב-אומנם אנו הדיוטות מהבחינה הרפואית אך עדיין אנו המשפחה ורוצים להיות מעורבים. אני חיבת לציין כי הטיפול הרפואי היה מעל ומעבר-יחד עם זאת הרגשתי שהסגל הרפואי הינו במצוקה רגשית-(אם ניתן לכנות זאת כך)בלהתמודד ולבשר בשורות איוב. העיניים של הסגל אמרו לנו יותר מכל ענת
לענת שלום, כיוון שגם אני התנסיתי בחוויה דומה (באימא שלי בכלל לא התכוונו לטפל, ואמרו את זה לאחי ליד מיטתה בחדר המיון). לפי דעתי לרופאים אסור להגיד במפורש שקרוב המשפחה עומד למות, ובוודאי לא ליד מיטת החולה!!! היום הגישה היא שצריך להגיד למשפחה הכול בפנים, ולפעמים זה יותר מזיק. אני מניחה שישנן מערכות בבית החולים אשר תפקידן ללבן את הבעיות האלה. בתודה מראש, עדי
מוזר - מחלקות כאלו מקבלות הדרכה ומחזיקות פסיכולוגים לשם כך
שלום ובוקר טוב לכל הצוות ! ברצוני לשאול שאלה לגבי אישתי קצת רקע מקדים :אנחנו נשואים שנתיים ומאוד טוב לנו ביחד(אנחנו בגיל 24-25),יצאנו לפני החתונה כ 5 שנים. אישתי באה ממשפחה מאוד חמה ואוהבת (עדות המזרח).משפחה בת 6 נפשות (כולל ההורים) ואישתי הבכורה, ועכשיו לבעיה .... אישתי חיה את חייה בצורה קיצונית(אובססיבית) לפי יחס החברה כלפיה ולדוגמאות: 1.אם החברות שלה לא מתקשרות בשישי שבת היא תהיה בדיכאון כל הסופשבוע ולא משנה מה אנחנו בתור זוג נעשה 2.אישתי התחילה ללמוד השנה מולטימדיה ,בכל מקרה כל יום היא מודדת את הצלחת היום ואת אושרה ע"פ החבר'ה אם היו "צחוקים" או לא דבר הגורם לה לשקול לפרוש מהלימודים כי אין צחוקים....או לעבור מגמה כי שם יש... 3.אישתי רבה עם חברה שלה(הטובה ביותר) ולפני שנתיים נותק הקשר בניהם לחלוטין ועד היום היא חושבת עליה ומה היה קורה אילו....(החברות בניהן היתה ניצול מתמשך של אישתי.....) 4.כל מדד האושר שלה נקבע ע"פ החבר'ה היו "צחוקים" או לא וכ"ד.... 5.ביום הראשון ללימודים היא די בלחץ למצוא את ה"ממאפיה" שלה ואם היא לא מתחברת בשניות היא בלחץ. 6.היא יושבת בהפסקה עם בנות ומדווחת לי שקשה לה איתן כי שוב...אין צחוקים ..?!? 7.כל דבר שהיא עושה(מציירת ,בונה,מתלבשת,מראה חיצוני וכו היא מודדת לפי החברה ולא משנה כמה מחמאות היא תקבל ממני "אני לא אובייקטיבי אני אוהב אותה") עד כאן קטע הדוגמאות ברצוני להוסיף שלפעמים נראה שהחברה זה הדבר הכי חשוב לה בחיים לפני סיום עוד קצת אנפורמציה..... אישתי בעיקרון בנאדם חייכן שמתחבב על כ ל אחד אני לעומתה כמעט ולא מתייחס לחברה טוב לי בעייני עצמי ....אז טוב לי ! בילדתה בבית הוריה תמיד היתה לה הרגשה שהאמא מעדיפה ואוהבת יותר את אחיה (קטן ממנה בשנה+)דבר הגרם לה רגשי "נחיתות" "איתו היא כך ואיתי לא...." אולי משם מגיע הקטע להיות אהובה ובמרכז העניינים כל הזמן ? אולי בגלל שהיא הרגישה "בחוץ "היא מנסה להיות "בפנים" היום ? חשוב לי לציין שאני מרעיף עליה אהבה ללא גבולות....מנסה "לחפות" על "בחוץ" ולתת לה את כל האהבה שבעולם עד כאן שאלתי אני מבקש ממכם תשובה מפורטת ככל שניתן נ.ב חשבנו אולי כדי שהיא תדבר עם פסיכולוג ? כמה עולה ? תודה מראש בעל מודאג
אייל שלום השאלה הראשונה שצריך לברר היא האם מה שאתה מספר מפריע לאישתך, או שזה דבר שמפריע לך בה. במקרה הראשון הבירור צריך להיות שלה. במקרה השני שלך או של שניכם כזוג. קצת קשה לתת תשובה מפורטת למרות שצרפת מספר דוגמאות והסברים. התגובות של אשתך יכולות לנבוע מגורמים שונים והייתי נזהר מלייעץ משהו חד משמעי באופן וירטואלי. הרעיון לפנות לפסיכולוג נשמע בהחלט הגיוני. המחיר תלוי בנתיב בו תבחרו. יש שירות ציבורי בו ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי בחינם או בהשתתפות קופת חולים. התקשרו לסניף קופת החולים שלכם ותתבררו מה הם ממליצים. בטיפול פרטי יש מגוון עלויות וצריך לברר עם הגורם אליו אתם פונים. בברכה ד"ר אורן קפלן
לפני יומיים שאלתי על תרופות לאלצהיימר ובינהן הלידול. הבנתי כי התפתח דיון מסעיר בנושא זה, ואולם לא קיבלתי תשובה לשאלתי, ולכן אני חוזרת עליה. מה זה הלידול? למי מותר ורצוי לתת אותה? למי אסור לתת אותה? למה היא גורמת? מהי בעצם פעולתה הרפואית? אודה לך על תשובה מפורטת בנושא הכל כך דחוף לי. בברכה, גילי.
נדמה לי שכבר קיבלת תשובה לשאלה שלך. הלידול היא תרופה אנטי-פסיכוטית אבל בגלל ריבוי תופעות לוואי לפחות אצל קשישים רצוי להשתמש בריספרידל שהוא תכשיר דומה אבל יותר יעיל ועם הרבה פחות תופעות לוואי. בכל מקרה מידע אמין ורציני תוכלי למצוא במאמר הבא: http://www.mentalhealth.com/drug/p30-h02.html
> מה זה הלידול? תכשיר נוגד פסיכוזה >למי מותר ורצוי לתת אותה? במיקרים של פסיכוזה - כמו בסכיזופרניה - נזק מוחי קשה עם בילבול כמו לפעמים בדמנטיה של גיל מתקדם - נזק מוחי מסרטן או טרומה מוחית וכו.... >למי אסור לתת אותה? אם אין פסיכוזה לא מומלץ לקחת >למה ? מרדימה מאד כאשר אין פסיכוזה > היא גורמת? מהי בעצם פעולתה הרפואית? פועלת על ידי חסימת רצפטורים של דופאמין - מעבר לכך לא יודעים על פעולתה > אודה לך על תשובה מפורטת בנושא הכל כך דחוף לי. > > בברכה, > גילי.
בני סבל מטיקים וקבל הלידול, מיותר שהוא לא סבל משום פסיכוזה, ה"פסיכוזה " היחידה היתה מאלה שהעירו לו כל הזמן, הטיקים הפריעו לו, והוא שיתף פעולה עם הטיפול מרצון, אלא שלאחר כמעט חודשיים הוא בא אלי בבכי ואמר לי "אמא הכדורים האלה לא עוזרים לי, הם רק עושים לי יותר גרוע" אני שעקבתי כל הזמן מהצד, ידעתי שהוא צודק, כמות הטיקים גדלה, מיד הוריתי לו להפסיק לקחת את הכדורים, את השאר שטפתי באסלה, אחרי זמן מה, שמתי לב שכמות הטיקים קטנה, ואחרי מספר חודשים פניתי לטיפול בביופידבק, שהועיל בצורה מדהימה, אחרי 4 פגישות נפסקו הטיקים, ולא חזרו עד היום, 6 שנים אחר כך. שאלתי, אותה שאלתי לפני כמה ימים? למה נותנים תרופה כזו שלא יודעים איך היא פועלת? למה לתת אותה לילדים? למה עושים ניסויים באנשים? האם אדם שסובל מטיקיןם נראה לכם כסובל מפסיכוזה? מה בכלל הפסיכיאטריה מצליחה לרפא?
אנא הקפידו על כותרת התגובה/הודעה ללא הקפדה זו הכותרת היא כותרת ההודעה לה הנכם מגיבים זה יכול להגיע עד אבסורד ובכלל כדאי שנדע את תוכן ההודעה למנהלי האתר ישנן הודעות קצרות אשר לא דורשות תוכן יש לאפשר תשובות כאלו ולסמן העובדה כי הינן ללא תוכן כנהוג בכל פורום
שתי הבעיות שהעלית קשורות כנראה למבנה המערכת. אני מצאתי להם פתרונות עצמיים כדלהלן: א. לגבי הכותרת: אוטומטית, אכן עולה הכותרת של ההודעה הראשית. יש למחוק אותה ולשים כותרת בהתאם. ב. לגבי כתיבת הודעה רק עם כותרת, ללא תוכן: אני נוכח לראות שהמערכת אינה מאפשרת זאת, אבל אני "מתחכם" למערכת ע"י כתיבה של אות אחת חסרת משמעות בשטח הנועד לתוכן ההודעה. נקווה ששם בדוקטורס ידאגו לתיקון המצב, אבל בינתיים אלה יכולים להיות הפתרונות.
בקשה מהגולשים ךהקפיד על כותרת מתאימה והצעת יעול מצוות האתר . היות ואכן לא ניתן זוהי הצעה ליעול נו... מה אתה אומר? בינתיים מישהו לקח זאת לתשומת ליבו?
אני מתנצלת על הנדנוד, אבל אני זקוקה לתשובה. עדיין לא נעניתי על הקשר בין מכות בילדות לבין התמכרות פיזיולוגית לכאב. אני מצרפת את הקישור לשאלה המקורית. אשמח לקבל כל תגובה בנידון, ואם אינכם רוצים לענות, אנא אמרו זאת ואפסיק לחכות. http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=23311&t=23027
ממנו החלה השרשרת http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=23027&t=23027
ל"שואלת" שלום עברתי על רשימת ההודעות הקשורות לשאלתך והתרשמתי שהתשובה ניתנה לך פחות או יותר על ידי עמיתי לפורום בצורה די חד משמעית. מאחר ואת מרגישה בכל זאת שהדברים נשארו פתוחים אנסה להרחיב ולהסביר. ראשית (וכאמור), הקשר בין מכות בילדות לכל תופעה אחרת בהמשך ההתפתחות הוא ייחודי לכל אדם. יש תופעות שהסתברותן גבוהה יותר בקרב ילדים שעברו התעללות, ותופעת הפציעה העצמית היא בהחלט אחת התופעות הללו. עם זאת, גם כאן יש ביטוי ייחודי לכל אדם ויש להבינו מבלי להתפס לסטראוטיפים. כעת לגבי ההתמכרות לכאב. בסדרת התשובות הקודמת נאמר באופן ברור שלא קיימת התמכרות פיזיולוגית לכאב. אנשים שמכאיבים לעצמם עושים זאת בשל סיבות נפשיות שונות ואין לכך אינדיקציה פיזיולוגית ספציפית. קונקרטית לגבי שאלת האנדורפינים: מבלי להכנס למורכבויות כימיות, מדובר בחומר המיוצר על ידי הגוף ופועל בצורה דומה לתרופות מסויימות המשככות כאב. הפרשתם קשורה למצבים שונים הקשורים כמובן לכאב (שהוא גם מצב לחץ באופן טבעי), אך גם במצבים אחרים הכרוכים על פי רוב בפעילות גופנית כלשהי, במצבים של סטרס (לחץ) שונים או ריגוש. כתוצאה משחרור החומר במוח ישנה תחושה של הפחתת כאב, אופוריה, וכדומה. סביר להניח שכאשר אדם פוגע בעצמו הדבר קשור לא רק לפצע של ממש אלא למצב לחץ או ריגוש קיצוני. לפיכך בהחלט תתכן הפרשת אנדורפינים גם ללא "פצע פתוח". זו אולי הסיבה שרוב אלו שחותכים את עצמם מדווחים שלא חשו כאב בעת המעשה. את נושא חוסר ההתמכרות לכאב אפשר להסביר אולי דרך דוגמא אחרת. מקובל לחשוב שאימון ספורט אינטנסיבי גורם להפרשת אנדורפינים שמביאים לתחושה נעימה. יש לכן אנשים שאומרים שהם מכורים לספורט. אפשר בשפה עממית לומר שהם צודקים כי הם התרגלו לעשות משהו שמתגמל אותם. אבל אם נכנסים לעובי הקורה, לא מדובר בהתמכרות פיזיולוגית אלא ביצירת הרגל (אפשר לקרוא לזה התמכרות אם רוצים) שיש לו מניעים נפשיים אך אינו התמכרות בעל מאפיינים פיזיולוגיים. התמכרות "פיזיולוגית" היא מצב שבו קורים תופעות פיזיולוגיות חזקות, כמו תסמונת גמילה (למשל תופעת ה"קריז" בגמילה מסמים מסויימים) ולא ידוע לי על תסמונות כאלו אצל אנשים שהפסיקו להתעמל, כמו גם אצל אנשים שהפסיקו לפצוע את עצמם. יתכן שהם יחושו חוסר או אי נוחות מהפסקת ההרגל ולתופעה זו קוראים הרבה פעמים בטעות התמכרות. אבל לא כל הרגל הוא התמכרות. מכאן שהפגיעה העצמית יכולה להחשב כהרגל שרצוי ללמוד להפסיקו, אך לא כהתמכרות. אגב, יצא לפני מספר שבועות ספר שנכתב ע"י שני חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב שטוענים שאפילו התמכרות לניקוטין אינה פיזיולוגית, כך שיתכן שכל ההתבוננות על התחום אינה חד משמעית. יתכן שכל הבעיה בדיון הנ"ל נובעת מבעיה סמנטית: התמכרות היא מילה בעייתית. כבר בשנת 1964 הכריז ארגון הבריאות העולמי שהמונח התמכרות איננו מדעי והמליץ להשתמש במונחים אחרים, למשל באשר להתמכרות לתרופות. התמכרות הפכה למונח לשון נפוץ לגבי דברים רבים ואולי לכן התשובות לא סיפקו אותך עד כה. הייתי מנסה לנטוש את הדיון הסמנטי ולהתמקד במה שבאמת מטריד אותך בתופעה שתארת. אני מקווה שהדברים עונים על שאלתך בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה על התשובה.
שלום רב! אני בחר כבן 20.עקב מצבי לא משרת בצבא,לא עובד ולא מועסק. בנוסף אני סובל מהשמנה חמורה(150), וגם את הבעיה הזו אני קושר להפרעות הנפשיות. אני סובל ממחשבות אובססיביות בדרגה הגבוה ביותר, דיכאונות, התקפי חרדה ולחץ,מצבי רוח ועוד בעיות שונות שנלוות. אני מטופל שנים על גבי שנים אצל פסיכיאטרים,פסיכולוגים,ידענים וכמובן שלא פעם הייתי על כדורים. לצערי דבר לא עזר,גם התרופות הרבות שניסיתי לא הועילו. הייתי גם באישפוז יום בשלוותה, ללא הצלחה. הגעתי למצב שהמים הגיעו עד נפש.אני לא חי אלא קיים. קשה מאוד לתפקד, כמעט ובלתי אפשרי. גם לקחת כדור הרגעה לא עוזר. אמרו לי שהכימיה לא משפיע עליי . אני חסר אונים. מאז גיל רך אני מודע לבעיותיי.אבל המצב הולך ומחמיר. נקבעו לי 100 אחוזי נכות,לא סתם! אני ריאלי,יודע שלא תוכלו לרפא אותי מכאן,אבל אודה לכם מאוד אם תוכלו לפחות לכוון אותי במשהו.המצב שלי מאוד קשה ואין במה להאחז. אני שולל מחשבות אובדניות,אני אוהב את החיים.אבל לא יודע איך להתמודד. בתודה מראש, שמעון
האם ניסית לדבר עם אישיות רבנית בשם הרב פירר? יו"ר אגודת עזרה ומרפא, או לחילופין, לפנות קצת אל המקורות היהודיים, ולראות אולי הם יכולים לעזור לך?
התאור שלך הוא של דבר גורר דבר גורר דבר וכן הלאה לדבריך אין לך בעיות רפואיות כגון סכרת או כל מחלה רגילה אחרת ממש לא נכון להעזר בכדורים כלשהם כאשר אין צורך בהם מובן לי כי ספורט נשמע משהו תמהוני אבל תתפלא והנה גם הד"ר ציין כי הנו עוזור מוכח.
יהודית שלום,ותודה על הענותך. אכן לא פניתי לרב פירר, אבל למקורות יהודיים כן. אני מניח תפילין, קורא תהילים,מתפלל 3 פעמים ביום. אני לא אדם דתי, אבל מנסה להתקרב ולהתחזק בעיניין זה. בנוסף פניתי לרב הלפרין מחב"ד הרצליה. ערכתי ברכה באיגרת קודש ואני מחזיק מזה,כלשון העם.יותר מכך אני לא מכיר מקורות שאלים אוכל לפנות ולהעזר,אשמח מאוד אם תועילי בטובך לכוון אותי בתודה, שמעון
שמעון נשמע שאכן את שבע טיפולים בתחום הנפש. לא הייתי מתייאש סופית מהתחום מאחר ולעיתים התבגרות יכולה להביא אדם לראות אחרת דברים שקודם נראו לא יעילים. אתה בסך הכל בן 20 ויתכן שכניסה לטיפול כיום תהיה חוויה שונה עבורך. בכל מקרה, מצבך מחייב מעקב טיפולי, ובודאי בנושא ההשמנה שעלול להוות גם גורם סיכון רפואי. אם בכל זאת אתה מיואש מפסיכולוגיה ופסיכיאטריה (וכניראה שאתה לא לחלוטין מיואש כי בכל זאת פנית לפורום הזה) אולי כדאי לבדוק אלטרנטיבות נוספות. מבחינה טיפולית ישנם דרכי עזר אלטרנטיביות, למשל דרך תנועה, אומנות פלסטית או מוסיקה. מאחר ונושא ההשמנה קשור לא פעם לתפיסת גוף אולי דוקא טיפול בתנועה יכול להועיל. ומה לגבי רישום למכון כושר? בעיני זה אחד הטיפולים היעילים ביותר. זה עוזר לדיאטה, זה משפר את מצב הרוח והדיכאונות (זה מוכח) ופותח אפשרויות לקשרים חברתיים. נראה לי שמעון שדרושה כאן יצירתיות ולא להיקבע בהחלטה שכבר ניסית הכל ולכן הכל אבוד מראש. בברכה ד"ר אורן קפלן
מה האבחנה שקבלת?
שלום דוקטור פלד ותודה על הענותך. זהו,שלא קיבלתי הבחנה,עד כמה שזה נשמע אבסורדי. בגדול,מדובר במחשבות אובססיביות,אך דבר גורר דבר. אשמח אם תוכל לעזור או שמא לכוון. בתודה, שמעון
אני בת 26 הסובלת מחרדות והתקפי פניקה - היו לי בחודשים האחרונים 2 התקפים 2 ההתקפים שנמשכו כמה דקות (3-5) קרו כתוצאה מאירועים שהפחידו אותי (דוגמא:נתקפתי בפניקה לילה לפני אבי היה צריך לעבור ניתוח בלב) לאחר ההתקפים התחלתי טיפול פסיכולוגי - כמה ימים לאחר הטיפול נתקפתי שוב בפניקה אבל ללא סיבה. הפסיכולוגית שלי שלחה אותי לפסיכיאטר שנתן לי סרוקסט (התחלתי במינון של1 וכיום אני לוקחת 3 כדורים של 20mg ) שעוזרים לי אך לא 100% אני לפעמים חוששת שאני אהיה בפניקה. חשוב לציין כי החרדות אצלי התחילו מגיל 14 - חרדה שאני לא יכולה לנשום ומאז הם ליוו אותי בסיטואציות מסוימות מאוד הייתי בשליטה אבל הדחקתי את כל הפחדים שלי. עד שעכשיו בגיל כזה הגעתי למבוי סתום ופתאום התווספו לי גם התקפי פניקה . (תמיד שהיה לי חרדה הרגשתי שאני שולטת על עצמי אבל על ההתקפי הפניקה אבדתי שליטה) ועכשיו לשאלות??? 1) האם המינון של הכדורים שאני לוקחת הוא יותר מדיי???? 2 ) האם הטיפול יעזור לי להפטר לגמרי מהחרדות????? ואם כן או לא מה הסיכוי?? חשוב לציין שאני סקפטית מאוד לגבי הטיפול, קשה לי מאוד להתחבר לרגשות שלי ובמיוחד אני מפחדת שהטיפול יעשה לי יותר רע (עד שהסכמתי בכלל ללכת ועוד לפסיכיאטר). 3) מה קורה שמפסיקים את הטיפול בכדורים ?? אני נורא מפחדת שהפניקה תחזור לי. 4) אני נורא מפחדת להיות בקשר עם בחורים ??? אני מפחדת שהם לא ירצו לצאת איתי. אנא תענו לי , אני אובדת עצות וחייבת לקבל תשובה האם הטיפול יעזור לי לגמרי כי אם לא אין לי בשביל מה לחיות , נמאס לחיות כל הזמן בפחדים להיות החיי המת... אנא כתבו אליי מהר!!!!!!
טלילה שלום הפחד מהתקף הפניקה הבא הוא מאפיין נפוץ בבעיה שאת מתארת. פעמים רבות הוא מזין את ההתקף הבא או גורם להסתגרות מחשש שההתקף יתרחש בציבור. לגבי השאלות התרופתיות תוכלי לקבל תשובה מד"ר פלד. בכל מקרה שילוב של טיפול פסיכולוגי עם טיפול תרופתי נשמע בהחלט כדרך נכונה לפעול (אם כי כל מקרה לגופו וזה דורש כמובן ייעוץ שאינו וירטואלי). באשר לטיפול הפסיכולוגי. בעיקרון יש שתי גישות כיצד לטפל בהתקפי פניקה. הגישה הדינמית גורסת שהפניקה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. הגישה הקוגניטיבית גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. יש כמובן גישות המשלבות את שתי השקפות העולם הללו. בנוסף יש שיטות טיפוליות נוספות/מקבילות היכולות לעזור כגון ביו-פידבק, הרפיה ודמיון מודרך, היפנוזה, ועוד. את כותבת על יאוש רב ממצבך והתלבטות האם הטיפול יעזור או לא. הבעיה המשתמעת מכך היא שאת לא יכולה להישען באופן מלא גם על הגורם הטיפולי כי את לא בטוחה שהוא/הם באמת יכול לעזור לך. אני מציע לך להתלבט עם הפסיכולוג ועם הפסיכיאטר בכל השאלות שהצגת כאן. הם מכירים אותך ואני מתאר לעצמי שגם מכירים את מגוון הטיפולים הקיימים בבעיה ויוכלו לתת לך תשובות. כאשר התשובות יגיעו מהם את גם תוכלי לבטוח יותר בהם בטיפול שאת מקבלת מהם. האם הטיפול יכול לעזור "לגמרי"? טיפול יכול לעזור בצורה משמעותית לשיפור איכות חייך. המידה בה הטיפול יעזור קשורה לגורמים רבים ולכן בשלב הזה הייתי מנסה לחשוב על הפתרון כמשהו רציף ולא כשאלה של "כן או לא".
אני מודה לך מאוד שהתייחסת לפניתי... אך ברצוני לשאול מסוג הטיפולים השונים שציינת איזה טיפול הכי יעיל ומהיר???? כמו שאמרתי אני מטופלת אצל פסיכולוגית , אך אני לא מתחברת לשיטת הטיפול שלה האומרת כי "צריך לצאת למסע לחיפוש מקור החרדות" כשאני מגיעה אליה היא מחכה שאני אדבר בצורה ספונטנית על כל דבר שאני רוצה אם זה העבר או ההווה... ואני לא מבינה איך זה יוכל לעזור לי??? אני חושבת שנורא מפריע לי שהיא לא אומרת לי כי במקרה של התקפה את צריכה לעשות "ככה וככה" ועוד דבר היא מחכה שהדברים יעלו ממני והיא לא עונה על שאלות.... אין לי סבלנות . אנא תענה לי , למרות שאני שואלת שאלה נורא קשה היות ואתה לא מכיר אותי.. אבל זה כל כך מייסר אותי , ואני כל כך רוצה לחזור לחיי "הנורמלים" ולהשתפר... מה גם שהוריי לוחצים עליי מאוד - "להוריד במינון הכדורים וכל הזמן מעירים לי שעכשיו אני נראית בסדר ומתפקדת אז אולי כדאי להפסיק את הטיפול אצל הפסיכולוגית.. לא כדאי להיות תלויה בה.. " לפעמים אני חושבת שעדיף שהיה לי משהו פיזי ולא פסיכולוגי..(מהבושה וההסתרה). תודה רבה
דודי בן 50 - לאחר שני אישפוזים עקב דכאון וחרדות שגרמו לו לחוסר תפקוד (האשפוז הראשון לפני 20 שנה). במשך 5 השנים האחרונות היה מטופל בסרוקסט 20 מ"ג אשר הטיבה איתו מאוד והוא תפקדב -100% והיה מאושר. לפני מספר חודשים הוא הפסיק על דעת עצמו לקחת את הסרוקסט (באופן הדרגתי) ולפני כחודש וחצי החלה הדרדרות במצבו. על מסך בדיקה ואבחנה של פסיכאטר הוא החל לקחת במשך שלושה שבועות 20 מ"ג סרוקסט ומשום שלא היה שיפור העלה הפיסכיאטר את המינון ל - 40 מ"ג, במשך 10 ימים הוא לקוח 40 מ"ג והמצב רק הולך ומתדרדר. לפני שהוא בוחר באופצית האשפוז, האם יתכן שהסרוקסט הששפיע בעבר באופן מצויין ועתה אין הוא משפיע? והאם הוא כבר לקוח מספיק זמן כדי שתהיה השפעה?
סיגלית כתב/ה: > > דודי בן 50 - לאחר שני אישפוזים עקב דכאון וחרדות שגרמו לו לחוסר > תפקוד (האשפוז הראשון לפני 20 שנה). > במשך 5 השנים האחרונות היה מטופל בסרוקסט 20 מ"ג אשר הטיבה איתו > מאוד והוא תפקדב -100% והיה מאושר. לפני מספר חודשים הוא הפסיק על > דעת עצמו לקחת את הסרוקסט (באופן הדרגתי) ולפני כחודש וחצי החלה > הדרדרות במצבו. על מסך בדיקה ואבחנה של פסיכאטר הוא החל לקחת במשך > שלושה שבועות 20 מ"ג סרוקסט ומשום שלא היה שיפור העלה הפיסכיאטר > את המינון ל - 40 מ"ג, במשך 10 ימים הוא לקוח 40 מ"ג והמצב רק > הולך ומתדרדר. > > לפני שהוא בוחר באופצית האשפוז, האם יתכן שהסרוקסט הששפיע בעבר > באופן מצויין ועתה אין הוא משפיע? והאם הוא כבר לקוח מספיק זמן > כדי שתהיה השפעה?
שלום דוקטור מזה כ 4 שנים אנו משתמש באפקסור תחילה לקחתחי 3 כדורים של .75 מג' עם הזמן ירדתי באופן הדרגתי במינון בעצת הרופא שלי כיום אני לוקח 25 מג' פעם אחת ביום מזה כ 7 חודשים.אני מרגיש טוב עם זה. הבעיה היא שאני מצד אחד רוצה להפסיק לגמרי אבל מאוד פוחד. שאלתי היא. א. האם תרופה זו ממכרת ב.מה יקרה אם אני לגמרי ושוב לא ארגיש טוב. ג.מה הנזק שתרופה זו יכולה לגרום בשימוש ארוך טווך כשלי. ד. איזה בדיקות תקופתיות אתה ממליץ לי לבצע. ה.האם על מנת להפסיק את לקיחת התרופה לגמרי, אתה ממליץ שילוב בטיפול פסיכולוגי תודה מראש ויקי
דר' שלום למה לא קיבלתי תשובה לשאלתי!!
דר' אורן שלום, התחלתי טיפול לפני כחודשיים (סה"כ כ- 8 מפגשים) וקיימת בי תחושת תלות מסויימת לגבי המפגשים השבועיים מכל המשתמע מכך. יתרה מזאת, כאשר אני נמצאת כבר בפגישה, אני מנסה לחשוב על הבאה אחריה, על מועדה ותכנייה. מפחידה אותי המחשבה על התלות המתפתחת אצלי לאותן הפגישות, שהרי בשלב כלשהו האם יתכן כי אגיע "לטיפול" רק בכדי לשוחח עם אותו יועץ, או שמא באמת בכדי לפתור בעיה כלשהי? בנוסף לכך, דעתו של המטפל החלה להיות לי חשובה (דבר שעד כה לא חשתי בזמן השיחות שלנו) והשאלה הנשאלת הינה ממה נובעת למעשה תחושה זו? האם יתכן שאני מפתחת כלפיו רגשות כלשהם? שיתפתי את המטפל בחששותי מתלות זו (כמובן, שלא בפירוט רב כפי שעשיתי כאן) והוא ציין כי נצטרך לדבר על כך בפגישתנו הבאה וכאן עולה שאלה נוספת, האם התחושה ש- 50 דקות אינם מספיקים לי לכל מפגש הינה נורמלית? האם ניתן לדעתך להכפיל את הזמן במפגש אחד? אודה לך על תשובתך בנוגע.
רינה שלום בתחילת ימי הפסיכולוגיה היה נהוג להתייחס לקשר שנוצר בין המטפל למטופל כנושא שאינו שייך לטיפול. היה מקובל לראות בתחושות הדדיות שעלולות להתעורר בחדר הטיפולים כמשהו שלילי שעלול לקלקל ולהפריע למהלכו התקין של הטיפול. עם השנים הסתבר שהקשר ההדדי בין המטפל למטופל יכול להיות משמעותי ביותר לטיפול. בסופו של דבר זהו מפגש המייצג מפגשים שיכולים להתרחש גם בסביבה החיצונית ולכן ניתן ללמוד ממנו דברים חשובים. ניקח לדוגמא את נושא התלות שאת חוששת לפתח. לכל אדם יחס שונה ורגישות שונה לתלות. הייתי בודק איתך למשל האם החשש מתלות במטפל אינו מוכר לך גם ממקומות ומערכות יחסים אחרות בחייך. בשורה התחתונה, כל השאלות ששאלת לגבי תלות, רגשות, תחושת חוסר הזמן, הם חומרים רלוונטיים מאוד לעבודה הטיפולית ואני ממליץ לך להתייחס אליהם ככאלה ולכן להביא אותם ולחלוק אותם באופן מלא עם המטפל. אין לשאלות הללו תשובה אחת המתאימה לכולם וסביר להניח שאת התשובה המתאימה ביותר לך תוכלי למצוא בטיפול עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום לכולם. אני מתמודד זה שנים רבות עם תסמונת ה-OCD. יחד עם זאת אני גם פעיל פעילות ברמה הציבורית למענן שיפור מצבם של חולי ה-OCD, שינוי הגישה והיחס למתמודדים ולמחלה זו. הגישה והיחס למתמודדים הינם מעוותים עד מאוד ויש לפעול רבות לשינוי ולגישה שונים מכפי שזה היום. בין חולי ה-OCD ישנם כאלה שמחלתם מתבטאת בצורך רב בנקיון מוגזם ביותר, ומכך גם להוצאה כספית גבוהה. מאלה רבים שהנסתם היחידה היא מקיצבת הביטוח הלאומי בסך של כ-1500 ש"ח לחודש. אני פועל למען הכרה בהוצאה מימסדית זו לצורך הגדלת הקיצבה. בטח את תמהים: "מה פתאום? וכי נעזור לך בכפייתיות שאת רוצה להתפטר ממנה?" ובכן אני לא אופתע מתגובה כזו. קראו בבקשה את קובץ הוורד המצורף להודעה ששמתי בפורום "התמודדות עם מצבי לחץ" של IOL, (כיוון שאין כאן בדוקטורס אפשרות לצרף קובץ נאלצתי לצרפו בדרך עקיפה זו) קראו אותו בעיון, ורק לאחר קריאתו, אשמח לשמוע את השגותיכם, הערותיכם והארותיכם על טענותי. אבל, אנא שיהיו ענייניות. תודה.
שלום אורגן, זה נראה לי רעיון מצוין. עדי
אשמח אם תפרט יותר. האם קראת את הקובץ (תמצא אותו בפורום "התמודדות עם מצבי לחץ" של IOL תחפש תחת השם ORGAN)
יש אנשים שמחפשים עוזרת או עוזר בנרות, אפשר לשלוח אליהם את הכפיתיים, והם גם ישלמו על חומרי הנקוי, וגם על הזמן, מה אתה אומר?
יכול להיות יפי של רעיון. רק הבעיה מי יעשה את "השידוך"?...................
קודם כל ברכוים הבאים ובהצלחה ,דבר שני ד"ר פלד כבר התחיל בזמנו סידרת מאמרים (על קלאסיפיקציה בפסיכאטריה,כולל היסטוריה של הקלסיפיקציה,והיתיחסות מודרנית), היה גם מאמר על היסטוריה של הסכיזופרניה...ביקצור היה מעניין יש אותו דבר בפורום פסיכולגיה בנענע רק שם, דפנה (המנהלת) מסבירה על "יחסי אוביקט" (מלאני קליין,ויניקוט...ורבים אחרים וטובים),סידרת "מאמרים" מענינית מאוד!!! אז אולי גם אתם,לעשות משהוא דומה,מה אתם אומרים ?? אופיר נ"ב ד"ר פלד, עוד לא כתבת על DSM4.... אמרת שתיכתוב
אני חושב שזו הצעה מצוינת, והיא כמובן מותנית בזמנם של הכותבים. יש כוונות להרחיב את כמות המאמרים באתר.
הקאות, בחילות וחולשה כבר ביום הראשון של לקיחת סארוקסט 10 מ"ג. זה רגיל ?
זה היה קשה בהתחלה ולאחר מכן איכות חיי השתפרה באופן דראמטי
?!?!
לא, אופיר, טלי לא עזבה את הפורום. היא תשוב להשתתף כאן בקרוב מאוד. דרור
אופיר שלום רב, שבתי לאחר תקופת מחלה קצרה. תודה על הדאגה! בברכה, טלי פרידמן
שלום האם מישהו יכול להמליץ על פסיכולוגית (או פסיכיאטרית שעוסקת בפסיכותרפיה ) קלינית דתיה המקבלת באופן פרטי? הייתי מעדיף מישהי הקרובה לשנות השלושים. תודה
גם אני מחפשת בדחיפות.
תודה על תשובתך אם את רוצה, אני יכול להמליץ על מספר פסיכולוגיות דתיות, שלגבי חלקן יש לי המלצות מצויינות אבל לגבי אישית הן לא מתאימות, בעיקר בגלל פער גיל. אם גם לך הגיל חשוב, אז יש עוד אופציה שזה המרפאה בחוג לפסיכולוגיה בבר אילן אולם יש לזה את החסרונות שלו שזה לא ממש טיפול פרטי. אם תשמעי על מישהי פרטית , אשמח לקבל פרטים. תודה
לימור שלום רב, לא שכחתי אותך. אני אחפש השבוע, מבטיחה!! צרי עימי קשר באמצע השבוע... בברכה, טלי פרידמן
תברר באגודת עזרה ומרפא, שם הרב פירר, יוכל להמליץ לך על טובי המומחים בכל תחום.
נגיד ש "הנס הקטן" היה מגיעה הליכם כמטופל,מה כל אחד מיכם היה עושה לו ? האם (הכונה לפסיכוטרפיסט" היית מפנה אותו לטיפול תרופתי ? אופיר
שלום אופיר, זוהי שאלה מצוינת, ויש לי בה נגיעה אישית. לכל המשתתפים שאינם יודעים במה מדובר, כדאי לספר ש'הנס הקטן' הוא ילד שטופל על-ידי אביו בגישה הפסיכואנליטית, בראשית ימיה של הפסיכואנליזה, ופרויד הדריך את האב, שהיה ידידו, בטיפול. פרויד שמר על רשימותיו של האב ופרסם את תיאור-המקרה. שלא במקרה, אני עורך את התרגום של תיאורי-המקרים של פרויד בעברית. הוצאנו לאור את 'איש הזאבים', ואני מקווה שגם תרגומו של 'הנס הקטן' יסתיים בקרוב. בספר 'פרויד נגד דורה' כתבתי על מקרה אחר של פרויד, שגם הוא ראוי לתשומת לב מיוחדת. אני גם מלמד קורס על תיאורי-המקרים של פרויד, והנושא קרוב ללבי. התשובה שלי לשאלה שלך היא חד משמעית. להנס הקטן היו בעיות לא מעטות (חרדה מפני סוסים), שהשפיעו על התפתחותו, אך הוא לא סבל ממחלת נפש, וכמובן שלא נזקק לטיפול פסיכיאטרי או תרופתי. גם פרויד, שבעצמו היה רופא (אם כי לא פסיכיאטר), לא חשב כלל על טיפול תרופתי במקרה הזה. הרי לשם כך המציא את גישתו המהפכנית, הפסיכואנליזה, שהיא ראשיתן של כל הגישות הפסיכותרפויטיות הקיימות בתקופתנו. היום, גם הפירושים הפסיכואנליטיים להתנהגותו של הנס הקטן עשויים להיראות מצחיקים או מוזרים למדי, ואני משער שפסיכולוג בן ימינו היה מייעץ להורה המודאג באופן שונה לחלוטין. דרור
קודם כל,אתה אומר שיכול להיות שהיית מפנה אותו לטיפול תרופתי ? ודבר שני: מי זה "אנחנו"?!, אני מבין שיש לך קשר לוצאה של הספרים, האם אתם מיתכונים להוציא גם את "איש העכברושים" (שמעתי שהיה לו גם מטופל כזה ) האם יש ספרים של אנה פרויד ?? (מילבד "האני ומנגנוני ההגנה") אופיר
ד"ר פלד, מה אתה היית עושה ? אני חושב שפעם שאלתי אותך את השאלה הזאת פעם,אני רק לא זוכר את התשובה אופיר
לבן זוגי יש תסמונת טורט ב"גרסא" קלה של טיקים וללא תופעות לוואי אחרות. לא ידוע לו על אדם אחר במשפחתו שסובל מאותה בעיה. במשפחתי אין כלל בעיה זו. ידוע לי כי טורט היא מחלה תורשתית ואני מוטרדת מהסיכויים שיוולד לנו ילד עם תסמונת הטורט - האם יש אפשרות לדעת על התורשתיות של טורט במקרה שלי ושל בן זוגי? האם טורט יכול לעבור לצאצא שלנו ולהופיע בדרגת חומרה גבוהה יותר? אנה הפנו אותנו למקומות המתאימים.
האם אובחן הדבר כתסמונת טורט? או שזו אבחנתך? מי אמר שכל תופעה של טיקים היא תסמונת טורט?
אבקש לדעת האם תסמונת הטורט עוברת בתורשה והאם וכיצד ניתן לטפל בה, רצוי תרופות אלטרנטיביות ולא בכדורים. אודה לקבלת תשובה מהירה. תודה
האם מצב שבו חשים חרדה קיצונית "מפוררת" בנוסף לקושי לחשוב ולעקוב אחר דברי אחרים מרמז על כיוון פסיכוטי? ואם תרופה אנטי-דיכאונית "מתקנת" בהרבה את המצב, האם בכל זאת יתכן שמדובר בפסיכוזה?
שירי כתב/ה: > > האם מצב שבו חשים חרדה קיצונית "מפוררת" בנוסף לקושי לחשוב ולעקוב > אחר דברי אחרים מרמז על כיוון פסיכוטי? יכל לרמז - אבל לא בטוח - כיוון שאלו רק חלק קטן מהסימפטונים של פסיכוזה ואם תרופה אנטי-דיכאונית > "מתקנת" בהרבה את המצב, האם בכל זאת יתכן שמדובר בפסיכוזה? בד"כ פסיכוזה מגיבה (משתפרת) לתכשירים נוגדי פסיכוזה ולא לתכשירים נוגדי דכאון מדוע את שואלת ?
בעלי לא מדבר על מות אביו אולם חולם רבות בלילה ואף מתעורר לעיתים שטוף זיעה קרה האם יש לכך פיתרון?
עד שנה מתחילת האבל - נחשב נורמאלי
יעל אבל על מות אדם יקר הוא תהליך קשה ולעיתים ממושך. אנשים שונים מתמודדים באופן שונה עם המוות. חלק משתפים ומדברים וחלק דווקא מעדיפים להימנע מכך. חלומות ושינה יוצרים מצב תודעה שונה, וכך אדם שמעדיף לא לדבר בהיותו ער יכול למצוא עצמו "מדבר" דרך חלומות הסיוט. סביר שזו תופעה שתחלוף מעליה ככל שיעבור הזמן, בעיקר אם לא עבר זמן רב מאז פטירת האב. השאלה היא מה בעלך היה רוצה. אם הוא רוצה לדבר ולשתף אבל לא יודע כיצד או מרגיש קושי סביב זה צריך לחשוב כיצד לעזור לו לדבר. זה יכול להיות איתך, עם חבר או עם איש מקצוע. לעומת זאת אם הוא שלם עם דרכו ובוחר לא לדבר על המוות צריך לקבל את זה ולקוות שאכן הסיוטים ידעכו עם הזמן. ד"ר אורן קפלן
צתץנצתץנצתץבהצזץנצבךהםדכךעלךףדגךהצהצסתץה
לא צריך מישהו מקצועי בכלל כדי להגיד לך "החלום הזה. שווא ידבר" לילה טוב.
לא מומלץ להפריע לפורום
כנראה שיש מי שחושב שזה הפורום של המופרעים.
אני מפחד מעימותים פיזיים, אני ממש קופא כאשר אני מרגיש שיש סיכוי לעימות פיזי! מה זה אומר? מה אני יכול לעשות נגד זה? הפרעה נפשית? תודה
מדובר בתגובת פחד נורמאטיבית לא מומלץ להגיע לעימות פיסי לא מדובר בהפרעה נפשית
אורן אני מסכים עם ד"ר פלד שחשש מעימות פיזי הוא טבעי. אבל בעצם, מדוע אתה כל כך מוטרד מזה עד כדי כך שחשבת שזה מצביע על מחלת נפש? האם עימותים שאינם פיזיים מפחידים אותך גם? האם נחשפת פעם למצב שבו הותקפת ולא הצלחת להתגונן? אם מדובר רק בתגובה לאירוע אלים והתרחקות ממנו - זה נשמע כמנגנון הישרדות מצוין, ואולי תשובותינו יוכלו להרגיע אותך ולקבל את התגובות הללו כטבעיות. אולם, במידה והפחד מעימותים הוא נרחב ומוכר לך גם במצבים אחרים שאינם אלימים דווקא, והדבר מטריד אותך, אולי זה דורש בירור יותר עמוק. ד"ר אורן קפלן
שלום! הילד שלי בן 4 הילד שלי לא מוכן לישון לבד טוען שחיות תוקפות אותו נעלב תכופות ובוכה בררן בסוג האוכל. אוכל סוג אחד של אוכל בלבד. לא ירקות ולא פירות רגיש למילים, לא עומד על שלו מול ילדים אחרים. מגיב בבכי כאשר נלחץ מפחד להכנס למקומות חשוכים לא מראה סימני קנאה כלל לאחיו הקטן, אפילו אוהב אותו ודואג לו הוא ילד אינטלגנטי מאוד כאשר הוא מדבר קשה לבטא את עצמו במשפט אחד ארוך קצת מפוזר ושוכח דברים קשה לו להתרכז בלצייר ציור (מאוד גרוע בציורים) בקושי גוזר עם מספריים בסה"כ ילד עם שמעניק הרבה אהבה, חיבוקים נשיקות. אמרו לי שהוא מזכיר מישהו בילדותו. ואותו מישהו אובחן בהפרעה סכיזופרניה אפקטיבית. מאז אני דואגת. האם הסימפטומים נורמליים? תודה. אמא דואגת
שלום אמא דואגת, שמות לועזיים של מחלות עשויים לאיים ולהפחיד. יתכן שהילד שלך דומה למישהו, אך אין לזה שום קשר לסכיזופרניה. הסכיזופרניה היא מושג כללי המתייחס למספר סוגים של הפרעות אישיות, המופיעות בשלב הרבה יותר מאוחר בחיים. כל אחת מן התופעות שאת מתארת איננה חמורה או חורגת מן המקובל, אך כולן יחד מצביעות על כך שמשהו באמת מטריד את בנך. הדאגה שלך במקומה (כל זמן שאינך נסחפת), וכדי להירגע כדאי שתתייעצי עם איש מקצוע (פסיכולוג המתמחה בטיפול בילדים). ובינתיים, כדאי להעניק לו תשומת לב ולנסות להבין מה מטריד אותו. דרור
דרור כמנהל הפורום אני חייב לשמור על הרמה המיקצועית של התשובות סכיזופרניה אינו מוסג כללי הקשור להפרעת אישיות - יש הבדל מהותי מאד בין הפרעת אישיות וסכיזופרניה - אני מבקש להיות נאמן לידע המקצועי כדי לא להטעות את מישתתפי הפורום
שלום לך אמא דואגת!!! את מתארת ילד שהינו כנראה רגיש מאוד ולוא דווקא במובן השלילי. חלק מן הדברים שתארת הינם נורמטיביים לגילו וחלק מצביע על רגישותו אולי דווקא בתחום המוטורי. לא כתבת על משך הפחדים והאם היה שינוי התנהגותי ו/ או רגשי מאז שאחיו נולד. היותך מודאגת וודאי לא מקל על הקשר ביניכם. שווה כמו שדרור המליץ לפנות לייעוץ- ולוא בכדי להסיר את הדאגה ולפנות אותך להינות מהקשר בינך ובין ילדייך.
אמא יקרה, ככה יוצרים אנשים פסיכים, קודם אומרים על דברים נורמאלים שהם לא נורמאלים, אחר כך נזכרים באיזה סיפור סבתא, אחר כך מישהו "נזכר" שהפסיכופאת השכונתי דמה לו בדיוק שתי טיפות מים" ואחר כך מתיחסים לילד כמו פסיכי, אז הוא בסוף יצא לך פסיכי. אמא"לה יקרה, יד קטן בן ארבע, רוצה תשומת לב, עדין לא כל כך מעונין להרחיב את הטעמים שלו, לי יש ילדה שאכלה רק במבה במשך כמעט שנה, לא הלכנו לפסכולוג בגלל זה, אלא למכולת השכונתית קנינו המון, המון, במבה כדי שלא תהיה רעבה, נכון שחשבו עלינו שאנחנו אולי פסיכים עם כמויות הבמבה האלה, אבל לא שמנו לב לאף אחד, היום הילדה נורמאלית וגם אוכלת דברים אחרים. גיל ארבע, הוא בדיוק הגיל המרגיז הזה שעל כל דבר הם בוכים , אז זה שוב מתאים לנורמלי, מתקשה לבטא את עצמו במשפט ארוך? למה לא תבקשיממנו הרצאה? את שוכחת שבערך לפני שנתיים הוא בכלל לא דיבר כמעט? בקושי גוזר? זה מתאים לגיל ארבע, יש ילדים שעוד בגיל 6 לא מצליחים לגזור טוב, אז מה? מפוזר? שוכח דברים? - גם איינשטיין, אבל הבן שלך רק בן 4, המוח שלו עוד לא גמר להתפתח. אוהב את אחיו? לא מקנא? - תגידי תודה . ילד אוהב חיבוקים ונשיקות? בודאי הרי על זה הם גדלים הכי טוב, אוכל זה דבר משני לאהבה. צר לי לאכזב אותך, - הסימפטומים מראים ילד בריא ונורמאלי לחלוטין, יש לי כמה כאלה, והרבה ניסיון. תאמיני לי.
מסכים
שלום אחת, את צודקת. כל אחת מן התופעות שהאמא המודאגת מתארת, עשויה להיות טבעית לגמרי, ואין צורך לעורר פחדים. עם זאת, יש לכבד גם את תחושותיה של האם בדבר מצוקותיו של הילד. הדאגה שלה אינה מועילה לגידול הילד, ועצה פשוטה מאיש מקצוע עשויה להרגיע אותה וגם לכוון אותה לפתרונות יעילים. דרור
אמא דואגת יקרה ! ל א ל ד א ו ג אין קשר לסכיזופרניה כל התאור נורמאלי לגמרי בילדות המוח רק מתארגן וכל מה שתארת נורמאלי תני לו אהבה ותהני ממנו ללא לחץ בברכה ד"ר פלד חוקר מוח ומומחה בין-לאומי לסכיזופרניה
לצוות שלום אני מטופלת מזה שנים באלטרול פלוס קלונקס עקב מצבים של דכאונות ומצבים נפשיים מעורערים. יש לציין כי התרופות משפיעות עלי טוב מאד, אני מתפקדת נפלא, עובדת מחוץ לבית, מגדלת את הילדים והכל בסדר. כמובן שמידי פעם אני עושה בדיקות אצל הרופא לוודא שאין סיבוכים. לאחרונה, מזה כמה חודשים הבחנתי כי כמה ימים לפני המחזור החודשי יש לי ירידה גדולה מאד במצב הרוח, עד כדי חוסר יכולת לתפקד. זה מאד מציק לי, רציתי לשאול, האם מתאים לי לקחת פרוזאק, לאחר כל הפירסומים שקראתי אודות התרופה הזו, או שמא זה עלול לערער את מצבי הנפשי. אני שואלת את שאלתי בפורום מכיון שהרופא הפסיכיאטר שלי לא כל כך דוגל בפרוזאק למצבים טרום ויסתיים, אלא שאני מאד סובלת, ויותר מזה, חוששת. תודה מראש רוית
אלטרול תכשיר ישן - אבל עם פועל לא נהוג להחליף פרוזאק ותכשירים דומים מהדור החדש יותר יעילים לא ברור לי מה הכוונה "לא דוגל" ?! פסיכיאטריה זה לא ספרות או אומנות של דעות מדובר במקצוע רפואי - יש לאבחן את מצבך הקליני ולהתאים לך את הטיפול האופטימלי לפי מצבך מעט לעט. לדעתי צריך הערכה חוזרת לגבי האבחנה והטיפול - הפסיכיאטר שלך אמור לדעת זאת עם הוא איש מקצוע ניתן לצור קשר איתי דרך לחיצה על שמי בדף הפורום בהצלחה
שלום רב, הנני אמא בת 25 לילדה מקסימה בת שנה ושלוש חודשים. אנחנו גרים בגני אביב בלוד, ועקב אילוצים וחיפושים לגן טוב החלטנו אני ובעלי לרשום אותה לגן בראשון לציון גן של נעמת גן מעולה והמטפלות שם מקסימות. הילדה מאוד מרוצה ורואים עליה ובהתנהגות שלה. עקב אילוצים אנו שוקלים לרשום את הילדה לגן בגני אביב לאחר בדיקה וסריקה של הגן והגננת מצאנו גן אשר מספק את הצרכים של הילדה ושלנו. שאלתי היא אם כדאי כבר בהרשמה של אפריל להעביר את הילדה מסגרת אזי ביתי תהיה כבר בת שנה וחצי או לחילופין להמשיך איתה את אותה המסגרת בראשון לציון ורק בספטמבר להתחיל את השנה החדשה. ואם המלצתכם היא לא לשים אותה באפריל במסגרת חדשה אבקש הסבר להשלכות אשר יכולות להיות לביתי?
לירז יקרה, אינני רואה סיבה מדוע לא להעביר את בתך לגן החדש כבר באפריל. דאגתך מובנת, ואכן כל שינוי ושבירת הרגלים עשוי לגרום למשבר. עם זאת, מאחר וההחלטה להעביר את בתך לגן חדש כבר נעשתה, הדחייה לא תשנה את המצב. לרשותך עומדת כחצי שנה עד אפריל, ובזמן הזה את יכולה להכין את בתך לשינוי כדי לרכך את הקושי שבמעבר לגן החדש. את יכולה לספר לה על כך חודש או חודשיים לפני המעבר, ואף לקחת אותה לשם ולהציג בפניה את המקום והגננת. דרור
אני מתרשם שאת אמא פרוטקטיבית (הגנתית) ילדים מפתחים יכולות הסתגלות בגיל הרך - זה גם מה שקובע את החוזק הנפשי לבגרות הגנת-יתר עליהם פוגעת ביכולתם הטיבעית להסתגל אין כל חשש שהיא תסתגל לעולם כפי שהוא מאשר להפך לדעתי שינויים יכולים דווקא לעזור בגיל זה
אני מעוניינת להקים קבוצת תמיכה להורים שיש להם ילדים חולי סכיזופרניה. אשמח לקבל תגובות.
שלום! הילד שלי בן 4 הילד שלי לא מוכן לישון לבד טוען שחיות תוקפות אותו נעלב תכופות ובוכה בררן בסוג האוכל. אוכל סוג אחד של אוכל בלבד. לא ירקות ולא פירות רגיש למילים, לא עומד על שלו מול ילדים אחרים. מגיב בבכי כאשר נלחץ מפחד להכנס למקומות חשוכים לא מראה סימני קנאה כלל לאחיו הקטן, אפילו אוהב אותו ודואג לו הוא ילד אינטלגנטי מאוד כאשר הוא מדבר קשה לבטא את עצמו במשפט אחד ארוך קצת מפוזר ושוכח דברים קשה לו להתרכז בלצייר ציור (מאוד גרוע בציורים) בקושי גוזר עם מספריים בסה"כ ילד עם שמעניק הרבה אהבה, חיבוקים נשיקות. אמרו לי שהוא מזכיר מישהו בילדותו. ואותו מישהו אובחן בהפרעה סכיזופרניה אפקטיבית. מאז אני דואגת. האם הסימפטומים הם של סכיזופרניה בילדות? תודה. אמא דואגת
כבר כתבתי לך (מעלה) אין לו סכיזופרניה
יוזמה מבורכת - בהצלחה
האם יתכן שאדם שקבל מנעוריו (גיל 17) תרופות להרגעה כללית, ללא אבחנה רפואית שמדובר במחלת נפש, יפתח אחרי 10 שנים של שימוש בתרופות, סכיזופרניה פראנואידית? או שמא הפסקת התרופות הללו בבת אחת, יכולה לגרום לתופעות שיתפרשו כך? האם אפשר לאחר שנים לאבחן מהי המחלה האתחלתית, ואם בכלל היתה מחלה, או שהיו תופעות של גיל ההתבגרות שלא פורשו נכון?
יעלה כתב/ה: > > האם יתכן שאדם שקבל מנעוריו (גיל 17) תרופות להרגעה כללית, ללא > אבחנה רפואית שמדובר במחלת נפש, יפתח אחרי 10 שנים של שימוש > בתרופות, סכיזופרניה פראנואידית? לא !! >או שמא הפסקת התרופות הללו בבת > אחת, יכולה לגרום לתופעות שיתפרשו כך? לא !! > האם אפשר לאחר שנים לאבחן מהי המחלה האתחלתית, ואם בכלל היתה > מחלה, או שהיו תופעות של גיל ההתבגרות שלא פורשו נכון? לא ברור לי מדוע השאלות - בבקשה לפרט יותר או ניתן לצור קשר איתי דרך לחיצה על שמי בדף הפורום
יש לי אח בן 19 הוריי התגרשו כשהיה בן 10גדל עם אימי שהטיחה בפניו כל הזמן, כי הוא נעזב ואין לו מישהו אחר מלבדה וכו'. מפרט ללימודי שהיה מצויין בהם, יש לו קשיים רציניים חברתיים, לעולם לא הייתה לו חברה. בכיתה יא' החל טיפול פסיכולוגי עקב התפרצויות שהיו לו כלפי אבי וכולם (כעסים). טיפול שנמשך כשנתיים ולא הועיל כיוון שכל מה שעניין את הפסיכולוג שלו זה רק כסף.לפני גיוסו קרה מקרה שבו בעקבות משבר מסויים בחייו לטענתו הוא הזה במשך מספר שעות, החל טיפול פסיכיאטרי וטיפול רפואי של דייפרקסה. הורד לו פרופיל על סעיף נפשי והוא גוייס וסיים קורס, כיוון שהומלץ להפסיק הכדורים בעוד כחודש, אימי נלחצה והחלה לומר כי הוא יחזור למצב הקודם ויש להמשיכם לאורך כל השירות. כמובן בפניו. א- היש לבצע בדיקות כלשהם בזמן הלקיחה של כדורים אילו? ב- האם ניתון להמשיכם? ג- נוצר לי הרושם שכל הבעייה נובעת מחסכים בילדותו, והוא זקוק לחום ואהבה שלא קיבל מעולם וגם לתשומת לב אני חוששת שיעשה משהו לעצמו ומוכנה לעשות הכל בכדי לעזור לחוסר בטחונו מה אתה ממליץ לנו לעשות תודה רבה. האחות המודאגת
שלום לאחות המודאגת, קל לי להזדהות עם המסקנות שלך, וטוב שלאחיך יש אחות כמוך. את התשובה בנוגע לתרופות אותיר לד"ר פלד, אך נדמה לי שלא כאן הסיבה לדאגה. לא קשה להבין את דאגתך, לאור ההיסטוריה העצובה של אחיך. לפי דבריך, נמצא אחיך בהשגחה פסיכיאטרית, ואני מציע לקבל בשמחה את ההמלצה להפסיק את השימוש בתרופות. המסגרת הצבאית מאפשרת לאחיך להמשיך ולקבל עזרה מקציני בריאות הנפש, ואת יכולה לעודד אותו לעשות זאת. נראה לי שלאור ההיסטוריה המשפחתית עשויה התמיכה שלך להיות חשובה לא פחות מכל טיפול נפשי או פסיכיאטרי. דרור
אני מתנגד להמלצה גורפת להפסיק טיפול תרופתי לדעתי אין מספיק מידע לתת יעוץ מיקצועי ואחראי
ממה שאת כותבת אני למד שחסר לך אינפורמציה מהימנה לגבי מצבו של אחיך האם אובחן כסובל מתסמונת פסיכיאטרית? אם כן איזה? מדוע זקוק לתרופות ? התכשיר "זיפרקסיה" נועד לסכיזופרניה - התאור שלך עלול להתאים לאבחנה זאת - האם זאת האבחנה? חסר מידע כדי ליעץ לך - לא יהיה זה מיקצועי ואחראי מצידי ליעץ לך על בסיס מה שאת מוסרת ניתן לצור קשר איתי דרך לחיצה על שמי בדף הפורום למסור יותר מידע
מה גילך? האם הוא יכול לעבור לגור אצלך? נראה כי אמך מטילה עליו מעמסה ואיננה מקלה [כמה שכואב לומר זאת יש להתמודד עם המציאות] אם הפסיכאטר המליץ להקטין/להפסיק הכדורים מדוע האמא נלחצת האין היא סומכת על הפסיכאטר או אולי על בנה ואולי יש כאן בכלל בעיות של האם שמעמיסה אותן על אחיך ההתנהגות של האם שאת מצינת מראה על לחץ רב ואשר מועבר או ניפרק על אחי וכמה שהמחשבה לא נעימה היתכן כי בכך יש לה חלק במצבו של אחיך? אהבה תמיכה ואמון הנם נדרשים לנפש בריאה ולריפוי נפש דואבת
שלום אני נוטלת כדור אחד של סרוקסט מידי יום (20 מג) ומרגישה נפלא. אני נמצאת במעקב של רופא פסי. שאלתי היא: האם התרופה יכולה לפגוע בפוריות? ברצוני להכנס להריון בשנה הקרובה כמו כן האם ניתן להמשיך ולהשתמש בה בזמן ההריון והאם היא מסוכנת לעובר? תודה
> שאלתי היא: האם התרופה יכולה לפגוע בפוריות? לא היא לא פוגעת בפוריות >ברצוני להכנס להריון > בשנה הקרובה מזל טוב > כמו כן האם ניתן להמשיך ולהשתמש בה בזמן ההריון והאם היא מסוכנת > לעובר? כן היא עלולה להיות מסוכנת לעובר במיוחד בתחילת ההריון- מומלץ לסיים טיפול לפני כניסה להריון
בתי עומדת להתגייס בקרוב. לפני כמה חודשים בתקופת בחינות הבגרות היא נתקפה בחרדה שאת סיבותיה איננו יודעים. ובכל זאת עמדה בהם בהצלחה. במקביל בשיחותינו עלו על פני השטח כל מיני חרדות כולל החרדה שלה מהזריקה ביום הגיוס. למדנו את נשוא החרדה, שיטות ההרפיה המומלצות, השתמשנו גם בפרחי בר ( רסקיו). התייעצנו עם רופא המשפחה והוא המליץ על שימוש בכדור וואבן.[כיוון שמועד הגיוס קרב, מצב הלחץ חוזר, בעת השיחה על הנושא היא בוכה... מה ניתן לעשות ועוד לא עשינו? תודה מראש שרון
שרון שלום את מספרת על מצב חרדה שמתעורר אצל בתך במצבים שונים. השאלה היא האם פתרון מקומי לשעת לחץ מסוימת אכן יקל עליה בטווח הארוך. למשל, אם מתמקדים רק בהרגעה לקראת בחינה מסויימת הלחץ והחרדה חוזרים בבחינה שלאחר מכן. התיאור שלך מעלה אפשרות שמצבי לחץ שונים מעוררים התקפי חרדה שלא קשורים דווקא לאירוע הספציפי. כלומר, אולי כעת ישנה חרדה מהזריקה בגיוס, אבל הסיבה לחרדה עמוקה יותר. החיים רצופים בבחינות מסוגים שונים - כעת זה הגיוס לצבא, קודם הבחינות ובעתיד יהיו בודאי התמודדויות אחרות. כדאי לברר כיצד ניתן להקל על בתך בטווח הקצר לקראת הגיוס, אך גם בטווח הארוך יותר. גיוס לצה"ל יכול להוות בהחלט מוקד לחץ ומצוקה וכדאי לצייד את בתך בכלים נפשיים להתמודד בצורה טובה יותר עימם. מדבריך אינני מבין לגמרי האם בתך היתה בטיפול נגד החרדה. בעיקרון, יש דרכים אפקטיביות למדי לטיפול פסיכולוגי בחרדות "ספציפיות" כמו חרדת בחינות, חרדה מזריקות וכדומה. מדובר לרוב בשיטות המבוססות על שיחה, לימוד הרפיה עצמית, דמיון מודרך ואף היפנוזה. עם זאת צריך לקחת בחשבון שבמידה והחרדות המקומיות הן סימפטום לבעיה רגשית רחבה יותר, שיטות אלו לא יפתרו את הבעיה לחלוטין וידרש טיפול פסיכולוגי ממושך יותר. כל זאת דורש כמובן בירור פסיכולוגי יסודי, ומוגבל בגלל הגיוס הקרוב לצבא. טיפול תרופתי יכול לתרום גם הוא להורדת חרדה ועל כך יוכל לספר לך בודאי ד"ר פלד. בברכה ד"ר אורן קפלן
לפנות ליעוץ מקצועי לצערי ומניסיוני פרחי בך זה לא הכיוון רופא משפחה הוא לא איש מקצוע לטפל בחרדה - באמת הם נותנים וואבן - תכשיר סימפטומאטי שגורם להתמכרות - לא תמיד במקום היעוץ המקצועי האמיתי היחידי הוא לאחר איבחון פסיכיאטרי אבקש לעיין ברשום מטה כדי להגדיל את הידע על חרדה: נתן גם לצור קשר איתי דרך דף אישי בלחיצה על שמי בפורום חרדה סימנים מהם הסימנים של חרדה? - עצבנות - התרגשות - הרגשה של פחד ממוות - פחד מחוסר שליטה - פחד לפול ברחוב- סימנים גופניים הם - סחרחורת - חולשה - עקצוצים על העור- הזעה וגלי חום - שלשול ופרפרים בבטן - קוצר נשימה ודפיקות לב - חנק וכו... חרדה סוגים סוגי תסמונות החרדה השונים כוללים - "חרדה כללית" - "התקפי פאניקה" - "תסמונת פאניקה" - "פוביות" פחדים מיוחדים (פוביה חברתית פוביה מחרקים פוביה מגבהים, אפילו פוביה לאכול בחברה) - "תסמונת אובססיבית קומפולסיבית" (המוכרת כ OCD - ) - חרדות תגובתיות כגון תגובת דחק חריפה, והלם קרב (מוכר גם כ PTSD) חרדה רפואי אבל לפני שקובעים שמדובר בחרדה - חשוב לשלול מחלה גופנית המחקה חרדה (נותנת אותם סימפטומים של חרדה) לשם כך יש קודם לבקר אצל רופא משפחה (קופ"ח) ולבקש לשלול - הפרעות קצב לב - יתר פעילות בלוטת התריס - יתר פעילות בלוטת האדרנאל - צניחת המסתם המיטראלי - וכל בעיה הורמונאלית או גופנית אחרת - הרבה מחלות גופניות עלולות להתחיל עם סימנם דומים לחרדה כאשר הסיבה לסימנים של חרדה הם ממחלה גופנית - הטיפול יהיה בהתאם - צריך לטפל במחלה עצמה ולא בסימפטומים. חרדה סיבות מהם הסיבות לחרדה ? הסיבות הם מרובות - מסיבות גופניות וביולוגיות ועד סיבות פסיכולוגיות סיבות גופניות לחרדה - מחלות גופניות יכולות לתת חרדה - הפרעות קצב לב - יתר פעילות בלוטת התריס - יתר פעילות בלוטת האדרנאל - צניחת המסתם המיטראלי - וכל בעיה הורמונאלית או גופנית אחרת - חרדה עלולה להופיע גם ללא כל סיבה נראת-לעין - פתאום כרעם ביום בהיר (התאוריה אומרת שיתכן ומדובר בחוסר איזון של סרוטונין במוח - (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) חרדה קשורה לפעמים לאופי של האדם - אנשים מסוימים יותר רגישים - הם גם יותר פוחדים - מבנה האופי לפעמים משפיע על חרדה - לדוגמה: מי שרגיש לביקורת יגיב יותר במתח למצב שמעבירים עליו ביקורת מאשר מי ש"יש לו עור של פיל" הוא יהיה יחסית אדיש (כלומר רגוע) חרדה קשורה למשברים בחיים - משברים כלכליים - בעיות ביחסים בין-אישיים עם קרובי משפחה - בעיות זוגיות (האישה תעזוב אותי.. ולהפך ילדים עוזבים את הבית) יש גם חרדה קיומית (אקסיטנציאלית) עצם קיום ודרישותיו - מצבים קיומיים פוליטים חברתיים טיפולים לחרדה הטיפולים לחרדה הם מרובים - לכל סוג של חרדה טיפול משלו - לכן כל כך חשוב האבחון - פסיכיאטר (שהוא רופא) יכל לאבחן את כל הספקטרום של הסיבות לחרדה מסיבות גופניות ועד סיבות פסיכולוגיות חרדה מכל סוג שהוא מגיבה לטיפול תרופתי חרדה ביולוגית מגיבה הכי טוב לטיפול תרופתי ולא מגיבה כמעת בכלל לטיפול של שיחות (פסיכולוגי) חרדה עקב מיבנה-אישיות מגיבה יותר טוב לטיפול בשיחות (פסיכולוגי) ופחות לטיפול תרופתי חרדה עקב משבר מגיבה היטב לטיפול של "התערבות במשבר" שבו גם פועלים להרחיק את גורמי הדחק (לדוגמה: לאשפז לזמן קצר כדי להרחיק מגורם דחק במשפחה) חרדה מסוג של פוביות מגיבה טוב לטיפול פסיכולוגי התנהגותי - טיפול בו לומדים בהדרגה לא לפחד מגורם הפחד חרדה תרופות תרופת הבחירה לחרדה שייכת למשפחה של תכשירים המכונה SSRI כיוון שפועלים על איזון הסרוטונין במוח (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) למשפחת התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) שייכם ה-פרוזאק המפורסם, הגרסאות הישראליות והחדשות שלו אפקטין ו"פריזמה" תכשירים נוספים הם "סרוקסאט" ציפראמיל" "רמרון" לסרוקסאט גרסה ישראלית חדשה "פאקסין" וכו.... תרופות תופעות לוואי תופעות לוואי של התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה טיפול לחרדה בשיחות עם החרדה נובעת מסיבות עמוקות ולא מודעות של האישיות ניתן לקבל תובנה לסיבות אלו בשיחות - ועקב כך הסימפטומים פוחתים ויש הקלה עם החרדה היא מסוג פחד ספציפי כמו בפוביות - יש טיפולים התנהגותיים לדוגמה: תרגילים של נשימות והרגעה אשר נעשים יחד עם חשיפה לגורם הפחד והדחק - פעמים חוזרות ונשנות של תרגילים אלו מכחידות בהדרגה את הסימפטומים. עם החרדה היא ממשבר - תמיכה ויעוץ מאדם מקצועי יכולים לעזור
הייתי מבקשת לדעת בדחיפות באילו תרופות משתמשים למחלת האלצהיימר. אודה לך על תשובה מהירה. אבקש שמות של תרופות קיימות. בברכה, גילי.
גילי שלום רב, לפי הידוע לי ישנן התרופות קוגנקס ואריספט. שתיהן מעכבות את התפתחות המחלה עד לשלב מסויים בו גם הן לא כל כך יעילות, אולם הן עשויות לשפר את איכות חייו של המטופל, ולשמר את מצבו הקוגנטיבי יציב יחסית במשך זמן. אני משוכנעת שלד"ר פלד, יהיו דברים נוספים על אלו שלי. מדוע, אגב, את שואלת? התרופות הללו ניתנות במרשם רופא בלבד! בברכה, טלי פרידמן
ראשית , תודה על מהירות תגובתך. לשאלתך, מדוע אני מתעניינת, ובכן, למישהי שאני מכירה נתנו תרופה בשם "הלידול" ולא נראה לי שהיא עוזרת לאלצהיימר אלא רק גורעת ממצבה ולכן רציתי לשמוע דעה נוספת. הייתי רוצה לדעת מהי התרופה הזו וכנגד מה היא משמשת? ייתכן שהשם לא מאויית נכון אבל אני בטוחה שזה משהו מאד מאד קרוב לכך. מאז שהאישה הזו קיבלה את התרופה הנ"ל היא בקושי מתפקדת ומצבה הולך ומחמיר ללא כל סיבה נראית לעין. האם זה ייתכן? אודה למר פלד באם יוכל לענות על שאלתי, מהי אותה תרופה בשם "הלידול". בברכה, גילי.
מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com מרכז המידע הישראלי לאוכלסיה המבוגרת האתר מכיל 384 בתי אבות בישראל ולהם רשיון כחוק ניתן לקבל יועץ חינם לסידור מוסדי ועזרה בבית ניתן לאתר בתי אבות לפי מילה ,סוג מחלקה או אזור חיוג כמו כן תוכל למצוא אזהרה לגבי בתי אבות אשר אין להם רשיון כחוק . תוכל למצוא גם פוליסות ביטוח של יהודים שהיו בשואה והיו להם פוליסות
ברצוני לקבל מידע על מחלת האלצהיימר אודות המחלה,טיפול.... תודה מראש גפן
גפן, יש ספר שמסביר על הבעיה ונקרא: "כשהמוח בוגד בגוף". עדי
האם שימוש בתרופת רטלין מצריך איבחון של פסיכיאטר או אבחון של רופא נאורולוג מספיקה ? אני גר באזור הצפון אלו מקומות איבחון מקובלים יש באזור מגורי ?
ניורולוג של ילדים ברמב"ם
מבקש לדעת יותר על בעית הפרעת קשב בבקשה פשוט יש לנו בעיה קשה עם הבת שלנו בברכה והמשך שבוע טוב
שאלתי ולא נענתי, האם אפשרבזמן לקיחת סרוקסט לעבור טיפולי שיניים הכוללים הרדמה מקומית, האם אין התנגשות בין החומרים הפעילים?
לא באופן עקרוני אין התנגשות אבל מומלץ להמתין לאחר הטיפול עם אפשר