פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
לפני מס' ימים כתבת שאוכל לפנות אליך אישית דרך הכתובת שלך. יש מקום שממנו אני אוכל לשלוח לך אי-מייל בעיברית? (בכתובת שלי ניתן לכתוב רק באנגלית.) תודה
גמ יקרה, ניתן לשלוח אימיילים בעברית באמצעות הוטמייל. אם אין לך חשבון את יכולה לפתוח בתוך שלוש דקות, בכתובת: www.hotmail.co.il הכתובת שלי: drorgreen@hotmail.co.il להתראות, דרור
תכתבי את המסמך ב-WORD ואפילו אם אין לך OFFICE אז בוודאי שיש לך WordPad או איזשהו "כתבן" שאפשר לכתוב בעברית ופשוט תעשי attachment לקובץ ותשלחי את המכתב ליעדו.
רעיון גדול! איך לא חשבתי על זה קודם?...
לדוקטור פלד שלום אנא שלח לי מידע לגבי תיסמונת טורט ואנא קרא את שאלתי ותשובתי לשני בהקשר למחלה בפורום זה
אתר http://www.solgar.co.il/tur-et
שלום רב , ברצוני לדעת האם ניתן לפורר או להמיס כדורי פבוקסיל ורספרידל באוכל / בשתיה מבלי לפגוע באפקטיביות של התרופה ? אודה אם תענו לי בהקדם האפשרי ... בתודה מראש.
כן - ניתן - והתכשיר יעיל - מדוע שואל?
שלום דוקטורים, שמתי לב שיש לי כוח מסוים, הכוח הזה נובע מראש שלי, הצלחתי לגלות זאת רק כשהייתי תחת השפעת הסם קנאביס. אותו מצב שהיה קרה כאשר אותו בחור הסתכל לי בעניים.... כל חיי התעניינתי בנושא פסיכולוגיה אבל אף פעם לא העמקתי מספיק כרגע אני מפנה את כל תצומת ליבי בנושאי פסיכולוגיה קלינית, נירולוגיה, פסיכיאטריה וכדומה... אני בן 20 והייתי רוצה המלצה להמשך חיי.
אור. מעניין למה לא עונים לך. התשובה אמורה להיות מעניינת. אולי תנסה שנית.
תחת השפעת קנביס מופעים חוויות מיוחדות - חלקם לא מציאותיות - כאשר החוויה הלא מציאותית מתגברת מדובר בפסיכוזה - פסיכוזה יכולה להפוך לסכיזופרניה שהיא מחלת נפש קשה ביותר ובלתי הפיכה - בשנים האחרונות הקשר של גרימה בין חשיש קנביס וסכיזופרניה נהיה יותר ויותר ברור- אפשר לאומר שמי שמשתמש בחשיש ומריחואנה לוקח סיכון מאד רציני לקבל מחלת נפש קשה בלתי הפיכה
ד"ר פלד פסיכיאטר כתב/ה: > > תחת השפעת קנביס מופעים חוויות מיוחדות - חלקם לא מציאותיות - > כאשר החוויה הלא מציאותית מתגברת מדובר בפסיכוזה - פסיכוזה יכולה > להפוך לסכיזופרניה שהיא מחלת נפש קשה ביותר ובלתי הפיכה - בשנים > האחרונות הקשר של גרימה בין חשיש קנביס וסכיזופרניה נהיה יותר > ויותר ברור- אפשר לאומר שמי שמשתמש בחשיש ומריחואנה לוקח סיכון > מאד רציני לקבל מחלת נפש קשה בלתי הפיכה ד"ר פלד שלום. לצערי אני חולק על דעתך באופן מופלג. את התשובות והסיבות לא אכתוב כאן ועכשיו, אבל אני מציע לך שאם תכנס לעומק הנושא תראה שלקחת מקרה\מקרים ספציפיים ועשיתם ככלל. בתודה יוני
דרור שלום, דובר כאן רבות על טיפול באינטרנט, וגם קראתי את המאמר שלך לפני זמן מה. אבל איזה אפשרויות קיימות היום לטיפול כזה, בעברית?
מאיה יקרה, הטיפול באמצעות האינטרנט הולך ונעשה נפוץ ומקובל בעולם, וקיים אפילו איגוד של מטפלים באינטרנט. לצערי, אינני מכיר מטפלים נוספים, מלבדי, שמטפלים בעברית באמצעות האינטרנט. ישנם כאלו, כמו ארנון רולניק, אותו ראיינתי לגליון האחרון של 'נפש', המרחיבים את הטיפול הקונבנציונלי על-ידי שימוש בדואר אלקטרוני. בברכה, דרור גרין
דרור שלום האם תוכל להסביר מעט כיצד מבוצע מבחינה טכנית הקשר הטיפולי דרך האינטרנט? האם מדובר בהתכתבות על גבי הדואר האלקטרוני או דרך אתר, האם זה online או בצורה אסינכרונית? זה נשמע מעניין למרות שקשה לי עדיין לדמיין כיצד זה קורה. כלומר, אני יכול להבין כיצד ניתן לתת ייעוץ בבעיה ספציפית, אבל יותר קשה לי לראות כיצד טיפול דינמי נוצר כך. הדבר הקרוב ביותר שאני יכול לחשוב עליו הוא תרפיה דרך כתיבה, כי אז למדיה של הדואר האלקטרוני יש דרך לבוא לביטוי. ראיתי אתר אחד, כניראה מארצות הברית שבו ישנה ישראלית שנותנת טיפול דרך וידאו קונפרנס. http://www.videolive-counseling.com/indexh.html הרעיון מעניין, אבל הוא כל כך טכנולוגי ונשמע קצת מנוכר. ברור שלדבר יכול להיות גם יתרון לא מבוטל (בדיוק כמו שבעסקים או בלימודים יש יתרון לכלי של תקשורת מרחוק) ויכול להיות שעם הזמן (ושיפור רוחב הפס) נוכל להתרגל לרעיון ביתר קלות. אגב, בעסקים עשו כמה מחקרים על הנושא והממצאים נראים לי רלוונטיים גם לטיפול הנפשי בתחום זה. גילו שכדי ליצור אמון בין אנשי עסקים חשוב להיפגש בצורה המסורתית, ולאחר מכן, אחרי שהאמון נוצר, ניתן לבצע שיחות דרך הוידיאו באותה יעילות כמו בפגישות פנים מול פנים. אם נשליך מזה לטיפול נפשי, נראה לי הגיוני שידרשו מספר מפגשים פנים מול פנים ורק לאחר מכן לנסות להפעיל את המדיה הוירטואלית. אשמח לשמוע עוד פרטים (ואני בטוח שזה יעניין קוראים נוספים באתר). בידידות אורן
חבר שלי סיפר לי שפעם בילדותו נתנו לו "לידול" רציתי לדעת מה זה לידול? מה הן ההשפעות שלו לטווח ארוך? למה נתנו לו את זה (היום הוא מכחיש שהוא בכלל סיפר לי את זה). באופן כללי רציתי לדעת אם הוא לא צריך להמשיך טיפול לכל החיים יכול להיות שהוא חולה נפש? כי יש לו לפעמים התפרצויות כעס שבאות משום מקום. בכל מקרה רציתי לציין כאן שהוא אדם מאד חברותי ושכל הסובבים שלו מאד מחבבים אותו,אך הוא זוכה בקושי לתשומת לב מהוריו עד כדי התעלמות ולדעתי זה היה כך רוב חייו. אני יודעת שהתמונה מאד מצומצמת מבחינתך ואתה לא יכול לנתח את אישיותו אך נסה לענות לי אם זה מאפיין את סוג המחלה שבגללה צריך ליטול-לידול. אודה לך על תשובה מורחבת ומהירה. הרבה תודה רבה! ליאורה.
חברך קיבל כנראה הלידול ולא לידול. התרופה יעילה בהפחתת התסמינים ההתנהגותייםשל מחלות נפש כגון : סכיזופרניה,מאניה ומחלות אחרות בהן מופיעות הזיות. משתמשים בתרופה זו גם לטיפול במחלה הנקראת ג'יל דה לה טורט. תבקשי מחברך שילך לאבחון פסיכיאטרי
באיזה גיל קיבל את התכשיר ? במבוגרים הטיפול הזה ניתן למחלות נפש קשות
לפי מיטב ידיעתי הוא קיבל את התרופה בין הגילאים 13-11 אבל מה שמדאיג אותי מאד זה שהיום הוא מכחיש שסיפר לי שלקח הלידול בכלל ואומר שהוא לא מכיר את התרופה. האם יש לי סיכוי לדעת שהוא חולה באיזה שהיא מחלת נפש? אני רוצה לציין כאן שהוא אדם מאד עצבני (עם אנשים קרובים אליו,עם זרים הוא מאד חברותי) ויש לא "קריזות" שבהן הוא צועק ללא שליטה וצריך להרגיע אותו. אנא נסה לתת לי קצת פרטים או הנחה אותי איפה אני יכולה להשיג מידע על התרופה כי אני מאד מודאגת! תודה רבה - ליאורה.
מאז שנות ילדותי המוקדמות הנני סובל מתיסמונת טורט לציין כי אני עובד בעבודה מכובדת ומסתדר באופן כלי טוב למרות קשיי התסמונת לפני כשנה הכרתי את חברתי לחיים החלטתי לספר לה על בעייתי אני מעוניין שתשלחו לי מידע על תסמונת טורט על מנת לתדע את חברתי במידה מיקצועי לגבי תסמונת זו לפי מיטב ידיעתי תסמונת זו אינה תורשתית אף אחד ממשפחתי אינו סובל מתסמונת זו ולא קיימת הסטוריה במשפחה לגבי תסמונת זו אשמח לקבל מידע ממכם בהקדם בתודה אבי
אתה יכול להגיד ליבמה מתבטאת המחלה שלך? יש לי אח עם בעיה שלא החליטו סופית אם זה טורט או לא, מאיפה אתה יודע שטורט זה לא תורשתי?
לשני שלום המחלה מתבטאת בתנועות בילתי רצוניות בידיים בפנים והשמעת קולות כמו כן קיימות גם מחשבות בילתי רצוניות כלומר חושבים על דבר מה דבר שהוא לא דימיוני או פנטזיה אלה אפילו על דבר שקרה בעבודה או סתם במהלך היום ופשוט המחשבה לא עוזבת אותך דבר זה מוגדר ככפייתיות לציין כי אני מודע לכול הדברים האלה ומודע בדיוק לכול מה שעובר לי בראש וגם לתנועות הבילתי רצוניות ואני יודע שזה סתם מיותר ואין כול טעם לטחון את הראש במחשבות אך איני יכול להשתלט על זה דבר זה גורם לי למתח נפשי עז וכתוצאה מכך לעייפות האנשים סביבי אינם מרגישים בבעיתי היות ובמשך שנים למדתי להסוות את סמני המחלה אני מקווה שמידע זה יעזור לך ולאחיך אים יש לך שאלות נוספות אין בעיה שתשאל בפורום זה ואני יענה לך אבי
כמה הודעות קודם יש שם של אתר , ובו כתוב על טורט, לפי הנאמר זה תורשתי , (אוי) , האם אתה נוטל תרופות כלשהן? האם יש בכלל תרופות לתסמונת הזו? האם זה עוזר? אולי רק מקל?
פניתי אלייך לפני כחודש בנוגע לטיפול בזיפרקסה ושאלת אותי בנוגע לתופעות לוואי<ערכתי לפני שבועיים בדיקת דם -עומס סוכר זאת לאחר שהתעלפתי כמה פעמים<התוצאות היו שבצום רמות האינסולין גבוהות ורמת הסוכר נמוכות<הרופא המשפחתי אבחן זאת כhyperinsolisim<ברשת אני קוראשהסרטונין משפיע על רמת האינסולין <אני נוטל זיפרקסה 10מ"ג פעם ביום ואף הוא משפיע על הסרטונין<האם יתכן שהזיפרקסה משפיעה בעקיפין על רמת האינסולין אצלי<איזה בדיקות עליי לבצע?מהן תופעות לוואי יש לצפות מזיפרקסה?בתודה מראשsama
זיפרקסיה גורמת לפעמים קצת השמנה אין לה תופעות לוואי אחרות - גם לא סוכר בדם
ידידה שלי ביקשה הצאות לספרים מיקצועיים בנושא היפנוזה עדיף באנגלית, או כל חומר שהוא בנושא,שוב באנגלית ומדובר באמת בידידה שלי,ולא בי :-) אופיר
אופיר שלום שניים מומלצים Essentials of Hypnosis: Basic Priniciples Into Practice, Michael D. Yapko Handbook of Hypnotic Suggestions and Metaphors, D. Corydon Hammond - Editor בברכה ד"ר אורן קפלן
כתבתי מכתב, והסברתי וכתבתי, והכל נמחק. אני לא יכולה לכתוב הכל שוב. אולי זה סימן שאני צריכה לשתוק??? רציתי רק לומר שאני חותכת את עצמי, המון, ולא אכפת לי מזה כ"כ. להפך- זה מרגיע. אבל מה אעשה בקיץ? לא אלבש חולצות קצרות יותר? אני חסרת אונים. עייפה.
גמ יקרה, לעתים, במחשב, או באינטרנט, הדברים שכותבים נמחקים. לא. זה לא סימן שאת צריכה לשתוק. זו פשוט תקלה. זה מרגיז, וקשה לשוב ולכתוב, אבל הנה, הגעת לכאן, וכשתוכלי תכתבי מעט יותר על מה שכתבת ונמחק. אני משער שאם בכלל לא היה איכפת לך מכך שאת חותכת את עצמך, אולי בכלל לא היית כותבת כאן. ואני שמח שכתבת, ולי דווקא איכפת מכך שאת חותכת את עצמך. מובן שאינני יכול לדעת את הסיבה לכך שאת פוגעת בעצמך, אבל אני מבטיח לך שכאן, בפורום, תוכלי למצוא אוזן קשבת. אם קשה לך לכתוב על כך בפומבי, את מוזמנת לשלוח לי דואר אלקטרוני. אני שומע במלים שלך גם מעט יאוש, וקצת ציניות. לא קשה להבין שהחיתוך מותיר בך סימנים, ושלא מדובר בתופעה חדשה. ומה עשית עד היום? האם פנית ליעוץ? לטיפול? האם יש מישהו שיכול לסייע לך? ולא קשה לשמוע את היאוש. אבל למרות הכל, למרות חוסר האונים, והעייפות, הצלחת לכתוב לנו. ואני שמח שנותר בך מעט כוח, ואולי גם מעט תקווה. גמ יקרה, את אינך לבד, ואל תהססי לשוב ולכתוב כאן. שלך, דרור גרין
הנסיכה דיאנה ז"ל היתה חותכת את עצמה, והסתירה את זה, הבעיה מוכרת והרבה בנות עושות את זה לעצמן, כדאי לך ללכת לטיפול , לגלות את הסיבות לטפל בהן, ולגמור עם התופעה.
רינה יקרה- לא גומרים עם התופעה הזו, לידיעתך אני יכולה להבין את דבריך גם אני נוהגת לחתוך את עצמי. אני מכירה את ההרגשה שכשזה מגיע אז אין שליטה ויש רק את הצורך לחתוך לפעמים הצורך נובע מחוסר תחושה מזה שלא מרגישים כלום ולפעמים בתור עונש עצמי. אף אחד לא מסוגל להבין את התחושה כשרואים את הדם והכל כמו מסתדר. אני מציעה לך לפנות דחוף לפסיכולוג ואף לפסיכיאטר על מנת לקבל טיפול. אפשר לשלוט בצורך הזה , אני כותבת מניסיון. חשוב שתמצאי אדם אשר יוכל לגעת בכאב שלך . וכאן אני פונה לדרור גרין- תשובה נהדרת ואמפטית
שלום אני מצטרף להודעות הקודמות וממליץ לך לפנות לטיפול. יש אתרי אינטרנט שעוסקים בנושא. תוכלי להיעזר בהם אם תרצי, יש שם הרבה מידע והמלצות כיצד להיעזר. אתר בעברית http://www.voices.co.il/SI/index.html אתר באנגלית http://crystal.palace.net/~llama/psych/injury.html למרות חוסר האונים והעייפות אל תתיאשי ואל תשתקי. שקיעה לתוך חוסר האונים תחמיר את המצב. נסי לאסוף את כוחותיך, לפחות כדי למצוא מישהו שיוכל לעזור לך. בברכה ד"ר אורן קפלן
גמ שלום רב, זכורים לי מכתביך הקודמים, בעיקר אלו הנואשים יותר, אלו המחפשים את האקדח. לא קל לראות את סבלך המתמשך, הדיכאון והיאוש שאופף אותך, ועכשיו את מוסיפה נדבך נוסף: הפגיעה העצמית. ברור לי כמה קשה לקום, לאזור כוחות ואומץ ולפנות לעזרה. את בוחרת בדרך קשה פחות, אנונימית יותר, ופונה לכאן. אבל לצערי יכולת העזרה כאן היא מוגבלת מאד, ומסתכמת בעיקר במתן ייעוץ והכוונה. אין אפשרות לתת לך כאן את מה שאת באמת זקוקה לו: טיפול. שוב אני מזמינה אותך להתקשר אליי ויחד ננסה למצוא מענה טיפולי הולם לבעייתך. מכאן, לצערי לא תבוא הישועה, אולי נחמה של כמה דקות ואמפטיה. אבל זה לא מספיק. החזיקי מעמד... בברכה, טלי פרידמן
שלום ד"ר אובחנתי כחולה במניה דיפרסיה ע"י פסיכיאטרית. אני מקבל כ-4 חודשים 3 כדורי דפאלפט ביום, ובתקופה של כחודש חצי כדור סרוקסט. אני מרגיש שיפור בעקבות הסרוקסט,כיוון שהייתי בדיכאון תקופה ארוכה, ואני מרגיש עתה יותר טוב. לשם מה אני צריך את הדפאלפט? יש לציין שאני רגוע מאוד ושקול מאוד. האם זה טיפול נכון? הפסיכיאטרית כמעט ולא שואלת אותי שאלות,אלא רק נותנת לי מרשמים. אני לא מבין כיצד ניתן לטפל כך. אבקש את התייחסותך.
לפי האבחנה הטיפול מתאים דפלפט נועד להגן עליך מהתקף דיכאון נוסף או מהתקף מאני - מדובר בתכשיר לאיזון מצב הרוח - הוא משפיע כמניעה לכן אינך חש בכל שינויי פסיכיאטר אמור לדבר עם המטופל גם למטרת אבחון וגם ליצירת קשר טיפולי טוב - כמובן מגיע לך הסבר על הטיפול מהרופא
אני בת 29 ולוקלת סרוקסט כבר שנה וחצי, 1 כדור ליום בגלל התקפי חרדה. עד עכשיו הכל היה בסדר, לאחרונה התחלתי להרגיש אפופה ולא מרוכזת. הייתי רוצה לרדת לחצי כדור ליום כל יום (10 מ"ג), האם זה אפשרי? האם זה יעזור להרגיש פחות אפופה? האם זה לא יחזיר את ההתקפים?
אם מדובר בטיפול לאחר התקף ראשון יש לנסות לרדת האמת כבר היה ניתן לנסות לרדת לפני חצי שנה בכל מקרה לא לרדת לבד כי עם תחת פיקוח רפואי נתן לצור קשר דרך כרטיס אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום
אני בחור בן 24 מרמת-גן. אני מחפש פסיכולוג טוב לשוחח איתו על דברים שוטפים בחיי היום יום. אשמח לקבל המלצות.
אלון שלום רב, יש לי המלצות , תתקשר אליי (הפרטים נמצאים בכרטיס האישי בהקלקה על שמי). בברכה, טלי פרידמן
אני בין טווח הגילאים 25-33. סבורתני כי טיפול פסיכולוגי יוכל לעזור לי לטפל באי שקט, בחוסר הביטחון ובהתלבטויות שבי. כיצד מגיעים לפסיכולוג טוב באיזור מגוריי? ומבחינה כספית מה וכמה נהוג לשלם? תודה.
יעלי שלום שלחי אלי הודעה בדואר האלקטרוני ואנסה לכוון אותך צייני היכן את גרה והאם יש לך שאלות או העדפות מסויימות oren@psychologia.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן
יעלי שלום רב, ישנן שלוש דרכים להגיע לטיפול: הראשונה, דרך התחנה לבריאות הנפש הקרובה למקום מגורייך. יש להתקשר אליהם ולקבוע פגישה. מדובר בשירות ציבורי ולכן עלותו נמוכה יחסית (התשלום משתנה בין אזורים שונים בארץ, אך מדובר בתשלום של עד 50 ש"ח לפגישה ככל הידוע לי). השניה, דרך קופ"ח. יש לברר מיהם המטפלים העובדים עם קופת החולים שלך ולפנות אל אחד מהם. הטיפול במסגרת זו הוא מסובסד לתקופה מוגבלת, אך עדיין יקר יותר מזה המקובל בתחנות לבריאות הנפש ומגיע עד לכ-200 ש"ח לפגישה. השלישית, מטפל פרטי. כאן התשלום עשוי להרקיע שחקים וכל מטפל יכול לדרוש לפי הבנתו ומצפונו. בכל דרך שתבחרי רצוי לקבל המלצות על מטפל מסויים ואז לפנות אליו. עדיף ללכת למטפל שהמליצו לך עליו, מאשר סתם לבחור שם מתוך רשימת מטפלים. לצערי, בתחנות לבריאות הנפש לא תמיד מתחשבים ברצון הפונה להגיע למטפל מסויים. אם ברצונך לקבל המלצות על מטפלים, את מוזמנת לפנות אליי (הפרטים בכרטיס האישי שלי בהקלקה על שמי). בברכה, טלי פרידמן
לד"ר פלד שלום, אני בן 30 נוטל מזה כ-8 שנים כדורים בשם: ריספרדל ופרפנל (לפני כשנה גם סימטרל), בבדיקות זרע שנערכו לי לא נמצאו זרעונים. האם יש קשר בין נטילת הכדורים הנ"ל לחוסר פריון? אציין שלפני שחליתי הזרע היה סמיך ולבן וכעט הוא שקוף ודליל. האם יש פיתרון לבעייתי או שמה מצבי אינו הפיך? נא ייעץ לי איך לנהוג במקרה כזה ואיך לבדוק את השפעת הכדורים הנ"ל עלי. רב תודות, ***לגולשים - אם אי פעם נתקלתם בבעיה דומה לשלי, אשמח לקרוא את תגובתכם.
התכשירים הנ"ל לא אמורים לפגוע בזרע - הם כן מורידים חשק מיני לזמן מוגבל בתחילת הטיפול - הייתי ממליץ להיבדק אצל רופא עור ומין
לדוקטור אורן קפלן שלום, יש לי חרדה ממבחנים ורציתי לשאול מה אפשר לעשות בעניין מתן
מתן שלום חרדת בחינות היא שם כללי למספר תופעות וחשוב לערוך ראיון יסודי כדי להגדיר את הבעיה המדוייקת ממנה אתה סובל. למעשה אבחון נכון של הבעיה הוא חלק קריטי במציאת הפתרון. כמובן שיש בחרדת בחינות שני מרכיבים, האחד – תופעות כלליות ומוכרות של חרדה, והשני – קישור הבעיה ללימודים ובחינות. לעיתים מרכיבי חיים אחרים אינם נפגעים כתוצאה מכך (אלא באופן משני, כמו למשל ירידה בביטחון עצמי בעקבות כישלון בלימודים הנובע מהבעיה האמורה), אך לעיתים מדובר בתופעה שהיא חלק מבעיה רחבה יותר, כלומר, הקושי בלימודים או בבחינות הוא לעיתים חלק מבעיה רחבה יותר. הבדיקה הראשונית צריכה להתמקד במספר דברים . ראשית, האם באמת מדובר בתופעה ייחודית לבחינות או שישנה בעית חרדה כללית המשפיעה גם על תחום הלימודים. כמו כן חשוב לאפיין את הסיבות לחרדה. לדוגמא, יש תלמידים המגלים במסגרת הטיפול ששיטת הלימוד בה השתמשו אינה יעילה ולכן לא הצליחו לזכור את החומר בצורה טובה ולכן נלחצו בזמן הבחינה. במקרה כזה עבודה על אסטרטגיות למידה יכולה לפתור את הבעיה. אחרים לומדים מצויין אבל בגלל נטיות פרפקציוניזם שופטים את עצמם בחומרה (לקבל רק 85? זה ממש כישלון בשבילי) ובעקבות זאת נכנסים לחרדה לפני כל בחינה. וכך הלאה, יש מגוון אפשרויות, כל אחד ומאפייניו האישיים, ויש כמובן אפשרות לשילוב בין מספר גורמים. הטיפול בבעיה דומה למעשה לטיפול רגיל בכל חרדה אלא שכאן יש חשיבות לשלב מרכיבים ייחודיים לנושא הלימודים והבחינות. לפני זמן מה כתבתי באתר סקירה על התקפי חרדה (כלליים) ואוסיף אותה להלן. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בהתקפי חרדה. בהכללה ניתן לומר שישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי החרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה (ויתכן שאין) בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. (ובמידה ועדיין יש בעיות פסיכולוגיות אחרות, אפשר להתמודד עימן בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח אחרי שנושא החרדה טופל). הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. לרוב מצטרפים לגישה זו טכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. במצבים מסויימים רצוי לטפל בחרדה גם באמצעות תרופות נוגדות חרדה. הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, לעיתים שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי עשוי להיות יעיל יותר משימוש באחת השיטות לבדה. כל מקרה לגופו וחשוב להתאים את הטיפול המתאים לכל אחד. במידה ונותרו שאלות פתוחות כתוב לנו ואשמח לענות. בברכה ד"ר אורן קפלן
לטלי ושאר חברי הצוות שלום, אתמול נסעתי עם דודי אליו הביתה (הם גרים בשומרון) ומולי נהגה בת הדוד שלי (הבת שלו). ממה שראינו היא ישבה מכווצת ברכב ודי מבוהלת. התקשרנו אליה (ברכבים מותקנות דיבוריות) ואמרנו לה: "תחייכי" "אל תהיי בלחץ!!!" התשובה שקיבלנו הייתה: "אני מתה מפחד!!!" כשקיבלנו את התשובה ניסינו לעודד ואמרנו: "עד לפה נהגת יופי!!!" האמנם תגובה רציונלית? רציתי לציין עליה שני דברים: 1.היא נהגת חדשה (בת 19) 2. לפני כחודש הייתה לה תאונה (היא התנגשה בפח זבל, ולה ולאחיה בן ה12- שהיה עימה, שלום( . 3. היא בן אדם די לחוץ. שאלתי היא: האם זו תגובה נורמאלית, היא עושה את הדרך הזו פעם ראשונה. לא ידוע לי אם זה פעם ראשונה מאז התאונה, או שהיא מאז כבר עלתה, אבל זו פעם ראשונה שהיא יוצאת מחוץ ליישוב. בתקווה שאתם יכולים לענות, עדי
עדי יקרה, התגובות של בת-דודתך נשמעות נורמליות לגמרי. זה טבעי בהחלט לחשוש לנהוג לאחר תאונת-דרכים, ואם היא אינה חוששת לשוב ולנהוג לבדה, הרי שאין סיבה לדאגה. עם זאת, נראה לי שאולי סיבת הפחד שלה אינה קשורה בתאונת הדרכים, אלא בפחד לנסוע לבד בכבישי השומרון. גם זהו פחד מוצדק בימים אלו, וחשוב לבטא אותו. בפורום 'הלם-קרב' אנו פוגשים משתתפים שגרים ביהודה ושומרון, המתארים חוויות ופחדים דומים, וגם את מוזמנת להשתתף. http://doctors.co.il/forums/list.php?f=66 חג שמח, דרור גרין
ושכחת להוסיף שהיא נסעה בכביש לשומרון, שם לאחרונה יש הפתעות מאוד קטלניות לכל הנהגים, חדשים או לא, צעירים, או לא לחוצים או לא, העיקר שהם יהודים. תחשבי על זה.
לזה התכוונתי
אני צריך דוגמאות מטיפולים של מנגנוני הגנה "הזדהות עם התוקפן" ו "כניעה אלוטראיסטית" רוית...אני מקווה שלא שחכת מה שכתבת לי בעמוד הזה למטה :-) אופיר
אופיר שלום. אני שוב מתנצלת על העיכוב בתשובה. מדובר בתקופה מאוד אינטנסיבית בחיי הפרטיים והמקצועיים. אשתדל עכשיו לענות לך כמיטב יכולתי. אני מבינה שאתה כרגע מתענין במונחי היסוד של אנה פרויד. המקרים הקליניים הינם מורכבים ביותר, וניתן להבינם בכל מיני דרכים וצורות חשיבה. יחד עם זאת- זה תמיד מעשיר לחשוב על מקרה מכל מיני כיוונים- בכדי לחדד את ההבנה וכך גם לנסות ולעזור בדרך הטובה ביותר. שאלת אותי לגבי מנגנון ההגנה- הזדהות עם התוקפן בגיל הרך. חשבתי על מקרה של ילד כבן 3, שהופנה עקב בעיות התנהגות לטיפולי. התברר כי הילד מרביץ, נושך ואינו מסוגל לחלוק דברים עם חבריו בגן הילדים, ואף עם ילדים זרים במקומות אחרים. בתהליך האינטייק ניתן היה ללמוד על מערך משפחתי אלים- בו אביו של הילד נוהג באלימות פיסית ומילולית כלפי אימו בנוכחות הילד הקטן. הילד בחדר הטיפולים נראה היה חרד למדי. עמד צמוד לאימו במשך זמן רב והביט בסקרנות מסוייגת על המשחקים שבחדר. רק לקראת אמצע הפגישה השנייה הוא ניגש ושיחק בהיסוס רב. לקראת סוף הפגישה הוא לקח שלוש בובות ויצר משחק של כעס ותוקפנות בין הבובות. באותו הזמן בדיוק סיפרה האם על היחסים האלימים בבית. התברר כי הילד השליך את האלימות אחוצה- מתוך רצונו לשמור על יחסיו עם אביו ומתוך ההזדהות העמוקה עימו. הילד היה כל כך חרד מהעולם החיצון- ומאלימותו של אביו- שבדרך לא מודעת זו הצליח להגן על עצמו. מנגנון שגרם לו לסבל ודחייה. זו דוגמה על קצה המזלג, וכמובן שניתן להביט ולנתח גם מזוויות אחרות. מקווה שעזרתי. ביי. רוית.
שלום רב, הזוגיות שלי החלה לפני שנה וחודשייים.בתחילה הכל זרם על מי מנוחות האהבה פרחה והיתה בשיאה.בן זוגי ידע למה מערכת היחסים מובילה ( שנינו בתחילת שנות השלושים)אך לאחר תשעה חודשים הכל התפרק.בן זוגי נכשל במבחן של לשכת עורכי הדין ויחד עם זאת " נכשלו גם תוכניותינו", היינו אמורים לשכור דירה ולהתקדם הלאה אך בן זוגי נקלע למשבר שלא יכל לצאת ממנו.הוא טען שאין לו את יכולת הנתינה כי הוא שונא את עצמו והוא חייב לטפל בעצמו ורק אז ימצא את הדרך אליי.בנתיים המשכנו להיות יחד ולא יחד, הוא כמובן לא עשה מאום כדי לעזור לעצמו ולפני כחודשיים נכשל שוב במחן של לשכת עורכי הדין.ומשם ההדרדרות היתה בלתי נמנעת.ניסיתי לתמוך, לעזור, לייעץ וכלום לא עזר.אני בעקבות המשבר הראשון שלנו התחלתי בטיפול פסיכולוגי חשבתי שאצלי הבעיה ולא אצלו.היום אנחנו כבר חודש לא יחד, הבחור במשבר גדול מאוד, היום היתה שיחתנו האחרונה שבעקבותה יש לי ייסורי מצפון וחרטה רבה, אמרתי לו שאני מבקשת שלא יעמוד בדרכי ושהגיע הזמן שיעזור לעצמו ושיפסיק לרחם על עצמו, תשובתו היתה שהוא מבין ושברגע שיחזור לעצמו ימצא את הדרך אליי. אני מאמינה באהבה הזו ומוכנה לעשות כל שביכולתי בכדי לעזור לו. אשמח אם תייעצו לי אך ניתן להושיט לו יד ולעזור לו. תודה מראש.
אלה יקרה, לא קל לוותר על זוגיות, ונראה שעשית כל מאמץ אפשרי כדי לשמור עליה ולשפר אותה. עם זאת, אינך יכולה לקחת על עצמך את כל האחריות לקשר, ונכון עשית כאשר ביקש מבן-זוגך להתחיל לטפל בעצמו. נראה שלא קל לו עכשיו, ושצירוף של מתחים וכישלונות מערער את חייו ואינו מאפשר לו לנהל במקביל גם חיים זוגיים. אני מסכים אתך, שטיפול וייעוץ עשויים לסייע לו לפתור את בעיותיו. את מנסחת את הדברים בבהירות ובבגרות, ואני מאמין שהצעדים בהם נקטת נכונים וטובים. אינני יודע אם אפשר לייעץ לך כיצד לסייע לו. הרי ניסית במשך זמן רב, ללא הצלחה. האמונה שלך בקשר ובאהבה, והרצון שלך לסייע לו ולשמור על הקשר, הם אולי מה שבטווח הרחוק יאפשרו לכם לחדש את הקשר. עם זאת, כפי שתיארת, נראה שכרגע עליו לדאוג לעצמו ולנסות לארגן את חייו מחדש. האמונה שלך בו, וביכולת שלו לשקם את עצמו, היא תמיכה לא מעטה, ואם תמשיכי בכך, מבלי להתערב בחייו בשלב זה, יתכן ומאוחר יותר תוכלו לחדש את הקשר. הרצון שלך לעזור ולסייע לו מובן, אבל אולי כדאי שתסתפקי בתמיכה מרחוק, ובהתעניינות קבועה בשלומו. בשלב מוקדם יותר של הקרע ביניכם הייתי מציע שתפנו לקבל יעוץ זוגי, אך נראה שכעת עליך להמתין ולאפשר לבן-זוגך לטפל בעצמו. חג שמח, דרור גרין
אלה שלום אני מסכים עם כל דבריו של דרור עד השורה האחרונה בדבריו. הייתי דווקא מנסה לבדוק האם הוא מוכן ללכת איתך לטיפול זוגי. אפשר להבין ולהזדהות עם הקשיים אבל, כמו שציינת, שניכם "כבר לא ילדים" ומבינים את המשמעות של קשר לטווח ארוך. בהליכה לטיפול או ייעוץ זוגי לא צריכים להיות כעת כל תנאים מוקדמים. פשוט ללכת יחד, לספר את הסיפור המשותף לאיש מקצוע המסוגל לראות את הדברים בצורה אובייקטיבית ולהיעזר בו/בה כיצד להמשיך. לדעתי שווה לנסות את הפתרון הזה, במידה והוא יוסכם על שניכם. בברכה ד"ר אורן קפלן
ד"ר דרור שלום, אני מודה לך על תשובתך והתיחסותך לבעייתי.אמרת שהתמיכה שלי בו והאמונה שלי ביכולת שלו לשקם את עצמו היא תמיכה רבה ואם אמשיך בזאת בלי להתערב בחייו , אוליי נוכל לשקם את יחסינו. הפחד הגדול שלי הוא שתהיה לי תקווה ואמשיך להאמין שבסוף הוא ימצא את הדרך אליי ואז בסוף הכל יתנפץ לרסיסים והכאב והמשבר יהיו גדולים יותר. לגבי ייעוץ זוגי , אשתף אותו למרות שלא נראה לי שיסכים לכך. תודה רבה אלה
שלום רב מה הם הסימטומים הנפוצים לאבחון לחץ וחרדה? האם חוסר שיווי משקל וחוסר ריכוז הינן תופעות הנובעות מלחץ ?
nc כתב/ה: > > שלום רב > > מה הם הסימטומים הנפוצים לאבחון לחץ וחרדה? > האם חוסר שיווי משקל וחוסר ריכוז הינן תופעות הנובעות מלחץ ? אלו תופעות מתאימות יותר לבעיה נויורולוגית מוחית מאשר חרדה רגילה ראי סיכום קצר על חרדה: חרדה סימנים מהם הסימנים של חרדה? - עצבנות - התרגשות - הרגשה של פחד ממוות - פחד מחוסר שליטה - פחד ליפול ברחוב- סימנים גופניים הם - סחרחורת - חולשה - עקצוצים על העור- הזעה וגלי חום - שלשול ופרפרים בבטן - קוצר נשימה ודפיקות לב - חנק וכו... חרדה סוגים סוגי תסמונות החרדה השונים כוללים - "חרדה כללית" - "התקפי פאניקה" - "תסמונת פאניקה" - "פוביות" פחדים מיוחדים (פוביה חברתית פוביה מחרקים פוביה מגבהים, אפילו פוביה לאכול בחברה) - "תסמונת אובססיבית קומפולסיבית" (המוכרת כ OCD - ) - חרדות תגובתיות כגון תגובת דחק חריפה, והלם קרב (מוכר גם כ PTSD) חרדה רפואי אבל לפני שקובעים שמדובר בחרדה - חשוב לשלול מחלה גופנית המחקה חרדה (נותנת אותם סימפטומים של חרדה) לשם כך יש קודם לבקר אצל רופא משפחה (קופ"ח) ולבקש לשלול - הפרעות קצב לב - יתר פעילות בלוטת התריס - יתר פעילות בלוטת האדרנאל - צניחת המסתם המיטראלי - וכל בעיה הורמונאלית או גופנית אחרת - הרבה מחלות גופניות עלולות להתחיל עם סימנם דומים לחרדה כאשר הסיבה לסימנים של חרדה הם ממחלה גופנית - הטיפול יהיה בהתאם - צריך לטפל במחלה עצמה ולא בסימפטומים. חרדה סיבות מהם הסיבות לחרדה ? הסיבות הם מרובות - מסיבות גופניות וביולוגיות ועד סיבות פסיכולוגיות סיבות גופניות לחרדה - מחלות גופניות יכולות לתת חרדה - הפרעות קצב לב - יתר פעילות בלוטת התריס - יתר פעילות בלוטת האדרנאל - צניחת המסתם המיטראלי - וכל בעיה הורמונאלית או גופנית אחרת - חרדה עלולה להופיע גם ללא כל סיבה ניראת-לעין - פתאום כרעם ביום בהיר (התאוריה אומרת שיתכן ומדובר בחוסר איזון של סרוטונין במוח - (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) חרדה קשורה לפעמים לאופי של האדם - אנשים מסוימים יותר רגישים - הם גם יותר פוחדים - מבנה האופי לפעמים משפיע על חרדה - לדוגמה: מי שרגיש לביקורת יגיב יותר במתח למצב שמעבירים עליו ביקורת מאשר מי ש"יש לו עור של פיל" הוא יהיה יחסית אדיש (כלומר רגוע) חרדה קשורה למשברים בחיים - משברים כלכליים - בעיות ביחסים בין-אישיים עם קרובי משפחה - בעיות זוגיות (האישה תעזוב אותי.. ולהפך ילדים עוזבים את הבית) יש גם חרדה קיומית (אקסיסטנציאלית) עצם קיום ודרישותיו - מצבים קיומיים פוליטיים חברתיים טיפולים לחרדה הטיפולים לחרדה הם מרובים - לכל סוג של חרדה טיפול משלו - לכן כל כך חשוב האבחון - פסיכיאטר (שהוא רופא) יכל לאבחן את כל הספקטרום של הסיבות לחרדה מסיבות גופניות ועד סיבות פסיכולוגיות חרדה מכל סוג שהוא מגיבה לטיפול תרופתי חרדה ביולוגית מגיבה הכי טוב לטיפול תרופתי ולא מגיבה כמעת בכלל לטיפול של שיחות (פסיכולוגי) חרדה עקב מיבנה-אישיות מגיבה יותר טוב לטיפול בשיחות (פסיכולוגי) ופחות לטיפול תרופתי חרדה עקב משבר מגיבה היטב לטיפול של "התערבות במשבר" שבו גם פועלים להרחיק את גורמי הדחק (לדוגמה: לאשפז לזמן קצר כדי להרחיק מגורם דחק במשפחה) חרדה מסוג של פוביות מגיבה טוב לטיפול פסיכולוגי התנהגותי - טיפול בו לומדים בהדרגה לא לפחד מגורם הפחד חרדה תרופות תרופת הבחירה לחרדה שייכת למשפחה של תכשירים המכונה SSRI כיוון שפועלים על איזון הסרוטונין במוח (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) למשפחת התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) שייכם ה-פרוזאק המפורסם, הגרסאות הישראליות והחדשות שלו אפקטין ו"פריזמה" תכשירים נוספים הם "סרוקסאט" ציפראמיל" "רמרון" לסרוקסאט גרסה ישראלית חדשה "פאקסין" וכו.... תרופות תופעות לוואי תופעות לוואי של התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה טיפול לחרדה בשיחות עם החרדה נובעת מסיבות עמוקות ולא מודעות של האישיות ניתן לקבל תובנה לסיבות אלו בשיחות - ועקב כך הסימפטומים פוחתים ויש הקלה עם החרדה היא מסוג פחד ספציפי כמו בפוביות - יש טיפולים התנהגותיים לדוגמה: תרגילים של נשימות והרגעה אשר נעשים יחד עם חשיפה לגורם הפחד והדחק - פעמים חוזרות ונשנות של תרגילים אלו מכחידות בהדרגה את הסימפטומים. עם החרדה היא ממשבר - תמיכה ויעוץ מאדם מקצועי יכולים לעזור
שלום דר' ! כחלק מעבודתי אני נדרש בדרך כלל להופיע בפני קהל בנושאים מקצועיים וכלליים. מאז ומתמיד לקראת הופעתי בפני קהל (גדול או קטן) די התרגשתי. אולם לאחר שהתחלתי את דברי ההתרגשות חלפה, וכמובן שהתרכזתי בנושא ההרצאה או ניהלתי דיון באופן המיקצועי כפי שאני רגיל ומצפה מעצמי. בשנים האחרונות ההתרגשות גברה, והיא מלווה בסימפטומים של הזעה,דפיקות לב וחוסר שקט לקראת ההופעה. בנוסף, התחושות הללו מלוות אותי גם כאשר אני עומד בפני בדיקה רפואית (כפי שעשיתי לאחרונה במסגרת CHECK-UP שנתי). אגב, קראתי את סקירתך בנושא החרדות ולכן אציין כי בבדיקות הרפואיות לא התגלתה כל בעיה בתחום הקרדיאלי (אני גם מתאמן כמעט מדי יום בהליכה ושחייה), ומאחר ונבדקתי לפני מספר חודשים בתפקוד בלוטת התריס גם במקרה זה נמצא כי הכל תקין. לידיעתך אני כבן 50, שאפתן ומצליח למדי בתחום הקריירה, ומטבע הדברים הייתי שמח להפטר מטרדה זו. מה עושים? יגאל
יש לי מספר שאלות מהו פסיכיאטר שהוא גם פסיכואנליטיקאי. האם פגישה של פעם בשבוע זו אנליזה או פסיכותרפיה. מהם היתרונות והחסרונות בטיפול אצל מטפל כזה. מודה מראש על תשובתך
אלמונית יקרה, פסיכיאטר עוסק בדרך-כלל בטיפול תרופתי בבעיות נפשיות, ולעתים משלב בטיפול גם פסיכותרפיה, שהיא טיפול נפשי באמצעות דיבור. פסיכואנליזה היא הגישה הראשונה בפסיכותרפיה, אותה פיתח פרויד, והיא מתמקדת בפירוש התכנים הלא-מודעים, בניסיון לבטל את הסימפטומים הבעייתיים. בפסיכואנליזה הקלאסית המטופל שוכב על ספה, מספר את חלומותיו ומעלה אסוציאציות חופשיות, חמישה ימים בשבוע. טיפול של פעם בשבוע איננו פסיכואנליזה, אלא טיפול נפשי דינמי באוריינטציה פסיכואנליטית, והוא בדרך-כלל פחות שמרני וקפדני מהפסיכואנליזה הקלאסית. קשה לדעת מהם החסרונות והיתרונות, וכל אחת מן הגישות הטיפוליות הרבות מתאימה למטופלים מסוימים. אישיותו של המטפל חשובה לא פחות מן הגישה שבה הוא נוקט, והקשר שנוצר עם המטפל חשוב גם הוא. לפני שאת מתחילה בטיפול, כדאי שתיפגשי עם המטפל לפגישה או שתיים, ולאחר פגישות ההיכרות תחליטי אם הטיפול שהוא מציע לך מתאים לך. לעתים כדאי לפגוש יותר ממטפל אחד לפני שבוחרים בטיפול המתאים. מדובר בהשקעה לטווח ארוך, ובדיקה מוקדמת מומלצת מאוד. חג שמח, דרור גרין
אלמונית שלום הסברו של דרור מוסכם עלי ואין לי מה להוסיף עליו. האם התעניינת ספציפית בנושא של פסיכיאטריה ופסיכואנליזה? בעיקרון ההכשרה במכון פסיכואנליטי מסמיכה מטפלים לפסיכואנליזה ואלו יכולים להיות גם פסיכיאטרים, אבל לא בהכרח. בברכה ד"ר אורן קפלן
פרידה ממטפלת! לפני כחצי שנה נפרדתי פרידה כואבת מאוד מהפסיכולוגית שלי בעקבות נסיעה לחו"ל. הטיפול(שנמשך כשנתיים) הופסק אם כן באופן שרירותי וללא סיום טבעי. לקחתי את זה קשה מאוד כולל תופעות של חרדה ודכאון. חשבנו על טיפול דרך הטלפון אך היא לא הסכימה לסוג ההתקשרות הזה. הדבר היחידי שהציעה היה, שכל פעם שאזדקק לה אוכל ליצור עמה קשר וזאת ללא תשלום מצידי, מה דעתכם? בעיקר של טלי עו"ס שכן גם שלי כזאת. בכל מקרה אני מצטרפת בשמחה לפורום שלכם שנשמע רציני ומעניין. לימור.
סיום טיפול הוא תהליך טיפולי מתוכנן כחלק מהטיפול בכללותו
מהשאלה עולה שהטיפול הסתיים מתוך אילוץ. השאלה הייתה מה עושים במקרה הזה.
לד"ר פלד היקר! "איזו מן תשובה זו?" היא התגובה הטובה ביותר שאפשר לתת לתשובתך. זה ברור שאפילו לא טרחת לקרוא את השאלה שלי עד סופה. מכיוון שאתה פסיכיאטר ולא פסיכולוג אני סולחת לך ומבקשת להעביר את השאלה לאחד הפסיכולוגים או העו"ס שבחבורה. התשובה אם כן, לא נענתה ומהווה עלבון לאינטליגנציה שלי ושלך. לימור.
אכן לא השיב לנקודה אשר אותך עינינה אך הביא לך מידע אחר אשר גם הוא נדרש משאלתך בכל מקרה ניתן לשאול שוב ולהבהיר ואין שום מקום לצורת התבטאות שכזו
לימור יקרה, הצירוף "פרידה כואבת" הוא אכן התיאור המתאים לסיום הטיפול, כפי שתיארת אותו. לסיום הטיפול יש חשיבות רבה בתהליך הטיפולי כולו, ובדרך-כלל מוקדשת לו תשומת-לב מרובה, והוא אינו מתרחש כהרף עין. לסיום כפוי יש השלכות כבדות משקל על הטיפול, והוא דורש התייחסות מיוחדת ורגישה. אינני יודע מה היו הנסיבות לסיום הכפוי, ואינני יכול להסביר את התנהגותה של המטפלת. אבל לא קשה לי להבין את הקושי שלך להתמודד עם הסיום הכפוי. לפי דבריך, המטפלת לא קיבלה את בקשתך להמשיך את הטיפול בטלפון (כיום ניתן לעשות זאת גם באמצעות האינטרנט), ולא קשה לי לשמוע בדבריך את הכעס שלך עליה. במצב הנוכחי, שאינו מושתת על אמון, קשה לי להציע לך לפנות אליה ללא תשלום כאשר 'תזדקקי לה'. נראה לי שעדיף היה שתפני למישהו אחר, למרות ההתנסות הלא מוצלחת הזו, ותמשיכי את התהליך הטיפולי באופן מוצלח יותר. טיפול נפשי, כמו התנסויות אחרות בחיים, עשוי לעתים להיכשל, וגם מהתנסות כזו ניתן ללמוד ולהמשיך הלאה. אני מאוד מקווה שהראייה המפוכחת שלך תוביל אותך להתנסות חיובית יותר בעתיד. אם תזדקקי לעזרה נוספת, או שתרצי להבהיר את מחשבותיך בנוגע לבחירת מטפל, אשמח לעמוד לרשותך. חג שמח, דרור גרין
לכבוד דרור גרין, תודה על התשובה המהירה והנבונה. קודם כל תיקון, הטיפול לא נחל כישלון ולא "נכשל" כלל וכלל. זה נכון שהיא פישלה לדעתי בנושא הטיפול בטלפון או האינטרנט אך היא לא מחוברת לאינטרנט כך שזה לא רלוונטי. היא טענה שטיפול באמצעות הטלפון מגביר את התסכול וצריך קשר בלתי אמצעי, ז"א לראות אחת את השנייה. הנסיבות לסיום הכפוי כפי שציינתי היו נסיעתי לחו"ל. אכן אני כועסת עליה, אבל אתה לא צריך להיות כל כך שיפוטי לגביה, היא אדם שאני מעריכה ואוהבת ושעשה רבות למעני. היא מאפשרת לי גישה חופשית אליה כשאני זקוקה לה מפני שהיא לא מאמינה בטיפול בטלפון, כי היא מהדור הישן כפי הנראה. "הראייה המפוכחת שלי" הוא משפט שיפוטי שלך ולא משהו שאני חווה. ההתנסות שלי היתה חיובית ביותר ואם היה מתאפשר לי הייתי חוזרת אליה רק שאני רחוקה ממנה פיזית. עד כאן, לימור.
הרושם שנוצר תחילה הוא כי המטפלת היא שסימה ומכאן מובנת הטראומה אבל מדוע זה יש לך טראומה כאשר את יודעת שהוא יפסק והמטפלת הרבה יותר מבסדר ומוכנה להמשיך איתך אפילו ללא תשלום ונותנת לך הרגשה טובה לפנות אליה ככל שתצטרכי למרות שאטנך משלמת לה לא כלכך מובנת הטענה שלך כלפיה את באה אליה בטענה שאיננה מוכנה להמשיך טלפונית אך אין מדויק כפי שעולה מדבריך היא לשיטתה לא יכולה לעבוד היטב דרך הטלפון לכל אחד דרכו הוא אינך יכולה לשנות את הבן אדם שימי לב שאין היא דוחה אותך, היות והיא חושבת ש-ה-י-א איננה יכולה לתת לך שרות טוב כפי שהיא דורשת מעצמה היא מבהירה שמבחינתה אין זה טיפול ולכן לא תיקח כסף יחד עם זה את יכולה להתקשר אליה ככל העולה על רוחך כך שמבחינתך את מקבלת את הטיפול אתו את רוצה נדמה לי שהיא ראויה לכל הערכה! תקני אותי אם אני טועה התיחסות עינינית יותר יכולה להיות רק כאשר תבהירי מדוע את מדוכדכת בעקבות הפסקת קשר פתאומית שאת גרמת לה חג שמח
לשלום שלום! תודה על התגובה, שנשמעת אכפתית ויש בה קורטוב של אמת. הרחבה תוכל למצוא בתגובתי לדרור על הטיפול באינטרנט, שם הדבר מוסבר אולי בצורה טובה יותר. ושוב, הטיפול הסתיים בצורה כפויה, לא ביוזמתי ולא ביוזמת המטפל אלא בעקבות נסיעתי לחו"ל ולכן לא מדובר בחיפוש אשמים, והכעס הוא כעס טיפולי, אם אתה מבין למה אני מתכוונת, כעס של תחושת נטישה ולא בשל פגיעה באתיקה מקצועית. הדבר צריך להיות ברור. עד כאן, לימור.
שאלה לפורום, אחרי 5 שנים במקום שהיה כמו בית , החלטתי לשנות.הכל התחיל בתחושת קיפוח. חפשתי מקום אחר , מצאתי.אני מתכונן ביום א' הקרוב להתפטר. הנ"ל יהיה הפתעה לכולם (60 עובדים-כשאני בתפקיד נהול בינים חשוב). מה הצעתכם לדרך האמירה ,ע"מ לסיים יפה ?? תודה ס.
חבל שתחושת הקיפוח לא עובדה עם המתאימים לכך - אולי לא היה צורך להפסיק את העבודה מה יהיה אם התחושה תחזור במקום אחר - לעבור כל פעם? מדוע יש תחושת קיפוח - אולי כדאי לעבוד על זה?
ד"ר גרין, אהבתי את תשובתך. היא עודדה את הדרך. אני אנקוט בשיתטך ומקוה לטוב. אני מניח שגם ד"ר פלד היה מרגיש קיפוח אם מקבילים לו בתפקיד היו מקבלים מניות בשווי 700 אלף שקל, כאשר הנימוק היחיד לעוות הוא הגעתם לחברה שנה קודם. את תרומתי עשיתי על הצד המעולה הקפצתי את החברה וכאן בא הכאב. אני מקוה שהחוסן שפיתחתי יתן לי ח להצליח הלאה. חג שמח ס.
סימה יקרה, ראשית, ברכות על שמצאת מקום עבודה חדש. שינוי, לאחר חמש שנים, הוא אירוע חיובי ומשמח, ואני מאחל לך הצלחה במקום העבודה החדש. איך לסיים יפה? נדמה לי שעצם השאלה, והרצון לסיים יפה, מעידים על היכולת שלך להשאיר את תחושת הקיפוח מאחוריך ולצעוד קדימה בלי ספיחים שליליים. את יכולה לעשות זאת כהפתעה משמחת, ופשוט לחגוג את האירוע, להכין כיבוד, לשתף את כולם ולהודות באופן אישי לכל אלו שנעים היה לך לעבוד איתם במשך השנים. זו תהיה פרידה מעמדה של כוח וביטחון, והיא תאפשר לך לשמור גם בעתיד על קשרים טובים עם אלו שעבדת איתם במשך השנים האחרונות. ושוב, בהצלחה, וחג שמח, דרור גרין
ד"ר גרין, אהבתי את תשובתך. היא עודדה את הדרך. אני אנקוט בשיתטך ומקוה לטוב. אני מניח שגם ד"ר פלד היה מרגיש קיפוח אם מקבילים לו בתפקיד היו מקבלים מניות בשווי 700 אלף שקל, כאשר הנימוק היחיד לעוות הוא הגעתם לחברה שנה קודם. את תרומתי עשיתי על הצד המעולה הקפצתי את החברה וכאן בא הכאב. אני מקוה שהחוסן שפיתחתי יתן לי ח להצליח הלאה. חג שמח ס.
למנהל הפורם שלום. אני לא מעוניינת לקבל בדואר שלי מכתבים שלו ממוענים אלי ,אפילו שהם קשורים לנושא שלי. היום קיבלתי 8 הודעות שלא היו בכלל בשבילי וזה לא מעניין אותי הדיונים בין האנשים ובטח לא רוצה לקבל את זה לכתובת שלי. בברכת חג חנוכה שמח.
את צודקת - פני למארגנים של doctors לי אין שליטה על התכתובת
שלום גולדי אם ברצונך להמנע מתגובות שיגיעו אל תיבת הדואר שלך, פשוט אל תסמני את תיבת "שלח לי הודעה לכתובת הדואר האלקטרוני שציינתי לעיל..." ואף הודעה לא תתקבל. אין באפשרותינו ליצור מיון בין ההודעות. בברכה איתי ויזר מנהל קהיליית הפורומים mailto://wiser@doctors.co.il
כי יוצג בפורום - והרי אם יצג כל בר בי רב יוכל לשלוח לך אימילים- זוהי השורה מתחת לשם הכותב ומעל הנושא אם בהודעתך שמך צבוע בכחול משמע לחיצה עליו יביא לכתובתך לא די בעצתו של איתי ,אם תעשי כן פשוט לא תקבלי מהאתר הודעה כי יש תגובה להודעתך באתר
ידוע לי שיש סוגים שונים של התמחויות בפסיכולוגיה ורציתי לשאול לגבי התמחויות בפסיכולוגיה של ילדים. מהם סוגי הפסיכולוגים הקיימים ומהן הגדרות התפקיד של כל אחד מהם? מהו פסיכולוג קליני? מהו פסיכולוג התפתחותי? מהו נוירופסיכולוג? למה בדיוק אחראי כל אחד מהם ובאיזה טווח גילאים מדובר כאשר מדובר על פסיכולוג התפתחותי - עד איזה גיל שולחים ילד לפסיכולוג כזה? מי למעשה מוסמך לעשות אבחון לילד בגיל הגן? מי רצוי שיעשה אבחון כזה? הרבה שאלות - תודה על התייחסות ותשובות.
לאמא המחפשת מידע שלום פסיכולוג קליני הוא פסיכולוג שהתמחה בטיפול נפשי. עם זאת, רישיון המומחה של משרד הבריאות אינו מפריד בין התמחות קלינית בילדים או במבוגרים. פסיכולוגים קלינים המטפלים בילדים התמחו בד"כ באוניברסיטה בתחום זה או שהתמחו במסגרת מוסדית המתמחה בטיפול בילדים. בכל מקרה מדובר בפסיכולוג מומחה שלמד לפחות 5 שנים באוניברסיטה, התמחה לפחות 4 שנים במוסד מוכר, ועבר מבחן הסמכה של משרד הבריאות. גם שאר ההתמחויות בפסיכולוגיה דורשות הכשרה נרחבת, אך אני פחות מכיר את תהליך ההכשרה במדויק. פסיכולוג חינוכי מתמחה בכל מה שקשור ללמידה ומערכת החינוך. רצוי שאבחון בנוגע לבשלות לכיתה א' ותפקוד במערכת החינוכית (כולל גן) יעשה ע"י פסיכולוג חינוכי. יש לא מעט פסיכולוגים המתמחים גם בקלינית וגם בחינוכית ולדבר יש יתרונות במצבים רבים. פסיכולוג התפתחותי מתמחה בד"כ בילדים עד גיל ביה"ס ועוסק בשאלות התפתחותיות שונות והקשרם לתחום הנפשי והרגשי. נוירופסיכולוג אינה מומחיות מוכרת בפסיכולוגיה, יש פסיכולוגים שיקומיים או רפואיים שמתמחים בבעיות ספציפיות הנוגעות גם לשאלות נוירופסיכולוגיות. עד כאן בתחום הפסיכולוגיה. בתחום הרפואה יש פסיכיאטרים המתמחים בתחום הילדים וישנם נוירולוגים המתמחים בתחום הילדים. יש גם מטפלים מתחומים נוספים שעוסקים עם ילדים, לדוגמא עובדים סוציאליים. כאן באתר רוית ניסן יועצת בתחום זה. כמו כן ישנם גם מטפלים באומנות, בתנועה ועוד. כל הגורמים הנ"ל יכולים להתאים לגילאים שונים. כל איש מקצוע מפתח מומחיות בתחום שונה וצריך לברר או לקבל המלצה על אדם מתאים לבעיה ולגילאים הספציפיים. הגורם שיעשה את האבחון תלוי במטרתו של האבחון ומדוע יש לבצעו. אם תכתבי במה מדובר אוכל להמליץ לך בצורה יותר מדוייקת. בברכה ד"ר אורן קפלן
סיכום יפה מאד הלווי והיה לי זמן לכאלה תשובות ארוכות
ברצוני לשאול את חברי הפורום לגבי המידע הקיים כיום בנוגע לקשר בין מחלות נפש ותורשה. השאלה הספיציפית הינה: מה הסיכוי של ילד ללקות במחלת נפש אם במשפחת שני הוריו יש רקע של מחלת נפש (סכיזופרניה). אצל האם - יש דוד חולה המאושפז שנים רבות. אצל האב - יש אח חולה. עד כמה גוברים הסיכויים של ילד כזה לאם (שדודה חולה נפש) ולאב (שאחיו חולה נפש) ללקות במחלת נפש לעומת האוכלוסיה הרגילה. יצויין הן האב והן האם שניהם בריאים בנפשם ומעל גיל 35. תודה על תשובה מהירה
1% באוכלוסיה רגילה 12% אם יש חולה במשפחה 45% שני הורים חולים
שלום לך השאלה שאת שואלת לכאורה מאוד פשוטה וד"ר פלד אכן ענה עליה. הייתי רוצה בכל זאת לכוון אותך לכיוון נוסף. אכן יש לסכיזופרניה מרכיב תורשתי מבחינה זו ששיעור החולים בקרב משפחות שבהן קיים כבר חולה גבוה יחסית לאוכלוסיה הכללית. השאלה מה זה אומר לך באופן אישי. קיבלת תשובה שאומדת את הסיכוי שהילד יחלה. מה את חושבת לעשות עם המידע הזה עכשיו? מצד אחד אי אפשר לטמון את הראש בחול ולהתעלם מהסכנות. מצד שני, התעסקות יתר בציפיה למחלה יוצרת לחץ נפשי בקרב כל הנוגעים בדבר. זה עלול להביא להתייחסות לא טבעית אל הילד וכך לגרום לבעיות נפשיות, מעין נבואה שמגשימה את עצמה. מאחר ואי אפשר "לברוח" מהמחשבות, חשוב לנסות ולהתמודד איתן בדרך חיובית ובריאה. ניתן להתייעץ לצורך העניין עם מטפלים בתחום בריאות הנפש ולבדוק האם יש מקום לדאגה, לא על סמך הסטטיסטיקה, אלא על סמך התפתחותו של הילד עצמו, בשר ודם. אם אין בעיות חשוב לנסות ולהוריד את הנושא מסדר היום, וניתן אף להיעזר בייעוץ מקצועי לצורך כך. בברכה ד"ר אורן קפלן
אים יש מישהוא שטופל בבח אברבנאל בבתים וקיבל יחס גרוע ומעונין לדבר על כך נא ליצור קשר ואני אחזור אלו טיראן 053680760
שלום רב1 אני סובל מהתקפי חרדה. מטופל ברמרון 45 מ"ג מזה 8 חודשים, סרוקסט 20 מ"ג מזה חודשיים, וקלונקס 0.5 מ"ג מזה שנה - ליום. מאז תחילת הטיפול אין לי התקפי חרדה, אך אני מאוד לא שקט, יש לי "פחד מתמיד מפני החרדה". איני מצליח "להתנקות" ולהרגיש טוב ומשוחרר ממועקה המלווה אותי תמיד. האם הטיפול שאני מקבל יעיל?, מומלץ? מה ידוע על תופעות לוואי? האם יש להוריד תרופה כלשהי? מה עושים? לפני שמונה שנים נתקפתי בתופעה, טופלתי במרוניל במשך מספר שנים. לאחר שהרגשתי טוב (ממש) הטיפול הופסק עד להתקף האחרון.
שלום אבי (גם אני אבי:) אני לא יודע לענות לך על השאלות הרפואיות ששאלת בקשר לתרופות וכל זה, אני לא רופא. אבל, גם אני סבלתי מהתקפי חרדה (שניים ממוקדים לפני כמה שנים, בהפרש של כמה שבועות). אני טופלתי ע"י פסיכיאטר בואליום בשילוב עם טיפול בשיחות (פסיכותרפיה) לתקופה קצרה (כ- 4 חודשים). אני לא יודע אם אתה מקבל את הטיפול התרופתי הנכון, אבל אני חושב שדווקא בסוג הזה של ההפרעה מאוד חשוב לשלב את הטיפול התרופתי, יהא אשר יהא, עם שיחות. התרופות אמנם מרגיעות את הסימפטומים, אבל לא מסלקות את צורת החשיבה החרדתית, שמאופיינת בדבר שתיארת - הפחד מפני החרדה. הפחד הזה הוא לדעתי הביטוי המובהק ביותר של החרדה ואף הנזק הכי גדול שלה, כי זה מה שעלול לגרום לך להתנהגות המנעותית ולביטוי עצמי מופחת בחיים. חשוב להשתחרר מהפחד הזה, ועד שלא תשתחרר ממנו ברמה טובה, לא התגברת באמת על הבעיה. כאן מאוד עוזר הטיפול הפסיכותרפי דווקא ולא התרופות שכן הבעיה פסיכולוגית ולא גופנית.
לאבי אני יכול לומר לך על סמך נסיוני שהוא די גדול לצערי; שגם תרופות עוזרות וגם שיטות קוגנטיביות עוזרות אבל מעל הכל למדתי במשך השנים הרבותלהיות מודע למה שקורא לי בגוף ובמוח ועל ידי כך לדעת לקדם התקף חרדה ולטפלבו.
לפני כחמש שנים סבלתי מהתקף חרדה חריף. טופלתי בהתערבות קצרת מועד ע"י פסיכיאטר, שהשיג תוצאות טובות מאוד. הגעתי להחלמה מלאה ומאז לא היתה השנות של החרדה. שאלתי היא האם החרדה יכולה להתבטא בצורות פיזיות טהורות ללא תחושה נפשית כלשהי, כגון חולשת שרירים, רעידות בגפיים ובפנים - תופעות מהן אני סובל לאחרונה. אציין כי לאחרונה גבר הלחץ בחיי מכל מיני תחומים, הן בעבודה והן בבית, מבלי להכנס לפרטים. האם זה יכול להיות תופעה של לחץ שקשורה לנטיה החרדתית? (הבדיקות הפיזיולוגיות שלי בסדר, כולל בדיקה אצל נוירולוג).
אבי שלום חרדה הינה כינוי נרחב לתופעות רבות. בהחלט יתכן שתחוש חרדה דרך ביטוי גופני בלבד כאשר המשמעות הנפשית של הדבר לא תהיה מודעת. למעשה, בדיוק לשם כך מפעיל הגוף את מנגנון החרדה. החרדה, בניגוד לפחד, היא תחושה שעולה ממשהו שאינו מוגדר ומזוהה. במקום לחוש תחושות נפשיות מודעות שעלולות להיות בלתי נסבלות עבור הפרט במצבים מסויימים, האדם ממיר לעיתים תחושות אלו בחרדות שאינן מזוהות. זו לפחות השקפה אחת הרואה בחרדה ביטוי עקיף למצוקה שאינה יכולה לעלות בצורה ישירה. יש דרכים נוספות לבחון את הבעיה, אבל בשורה התחתונה מצבי לחץ בחיים יכולים להביא לתגובות חרדה, בעיקר אם נתקלת בעבר בדפוסי תגובה כאלה. הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ בנושא בצורה מקצועית. בברכה ד"ר אורן קפלן
אך אינני חושב שזה הכיוון אבקש להבהיר לך נקודה חשובה הבדיקות שעשית יצאו תקינות אבל האם עשית את הבדיקה הנכנה? אתה יכול לעשות אינסוף בדיקות אבל רק כאשר תעשה את הבדיקה הנכונה היא תראה על הבעיה ועדין לא כל דבר אנחנו יודעים לבדוק...
שלום, אני מטופלת בפרוזק 20mg ביום, במשך 3 השנים האחרונות. אני רוצה להכנס להריון, ולפי בירורים בנושא הבנתי שאפשר להמשיך לקחת את התרופה בתקופת ההריון. שאלתי היא - האם אפשר להמשיך לקחת את התרופה בתקופת ההנקה?
נגה שלום תחום ההתמחות שלי אינו בתרופות אבל נתקלתי לאחרונה במספר מקרים עם שאלה כמו שלך וקיבלתי די הרבה מידע בנושא מגורמים רפואיים שמתמחים בכך. אנסה לתאר בקצרה את הדברים שנמסרו לי והמחקרים שקראתי בנושא בעקבות זאת. בכל מקרה עליך להתייעץ בנושא עם רופאים, כולל הפסיכיאטר המטפל שלך. יש חומר רב באינטרנט בנושא ופה באתר תוכלי לקבל גם את חוות הדעת של ד"ר פלד. בעיקרון, הפרוזק אינה נחשבת לתרופה בסיכון גבוה, הן בהריון והן בהנקה. עם זאת, מובן שכל תרופה הינה דבר זר ותמיד עדיף לעבור הריון והנקה ללא תרופות. אבל... כאן נכנסת שאלה של מחיר ותועלת. את לוקחת בוודאי את הפרוזק מסיבה כלשהי והתרופה כנראה עוזרת לך בשמירה של איכות החיים. הפסקת התרופה, הן בזמן ההריון, והן בזמן ההנקה עלולה לפגוע בצורה כזו או אחרת במצבך הנפשי או הרגשי (הכל בהתאם לסיבות שבגללן את לוקחת את התרופה). לכן פעמים רבות מומלץ להמשיך את הטיפול התרופתי. צריך לזכור שתקופת ההריון ובעיקר הלידה הן תקופות רגישות מבחינת תנודתיות רגשית ולכן יש כאן תהליך קבלת החלטות שכלל אינו פשוט. יש שמציעים לא לקחת את הפרוזק בשליש השלישי של ההריון. המחקרים לגבי שני השלישים הראשונים מעידים שאין בעיה של ממש בלקיחת התרופה. לגבי השליש השלישי הדעות חלוקות. לגבי ההנקה הדעות אף יותר חלוקות. הפרוזק עובר בחלב אל התינוק ברמה מסויימת. יש מחקרים שלא מצאו כל השפעה על תינוקות, ויש מחקרים שמצאו השפעות, בעיקר של ישנוניות או להיפך חוסר שקט. בעיקרון אלו מחקרים בעייתיים כי קשה לבודד את השפעת התרופות ממרכיבים נוספים כמו הרוגע הנפשי של האם, ויתכן (בעיקר במקרי אי השקט) שהתינוק היה מגיב כך גם בלי קשר לתרופה. יש רופאים הממליצים להחליף את הפרוזק בזמן ההנקה בתכשירים דומים אשר עוברים פחות לחלב האם. גם לגבי החלפה זו יש ויכוח כי אם את לוקחת פרוזק במשך 3 שנים והכל תקין לא בטוח שכדאי לעשות שינויים דווקא בתקופה רגישה של ההריון או סוף ההריון. ניסיונות כאלה כדאי אולי לעשות עוד לפני הכניסה להריון. תוכלי לקבל מידע מרופאים שמתמחים בתחום בבתי החולים הדסה, אסף הרופא ושניידר בבלינסון דרך ייעוץ טלפוני בחינם. במידה ותהיי מעוניינת אנסה למצוא את הטלפונים עבורך, הם מצויים אצלי היכן שהוא. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה רבה על התשובה. האם תוכל להפנות אותי למידע שקיים בנושא באינטרנט?
שלום לך ד'ר קפלן! ראשית תודה לך על תגובתך המהירה והרצינית. אודה לך מאד באם תוכל לאמר לי כיצד אני יכולה להגיע למרפאות בבתי החולים שציינת לעיל על מנת להתייעץ, באם אין ברשותך את הטלפונים אשמח אם תיתן לי את סוג המרפאה (האם זו מרפאת נשים, פסיכיאטריה...) ואשיג את המספר בכוחות עצמי. תודה רבה
לא מומלץ לקחת טיפול ב 3 חודשי ההריון הראשונים וגם בהנקה - לא הייתי ממליץ בזמן הריון
קראתי מעט על פגיעה מכוונת שפירושה אם הבנתי נכון: פגיעה עצמית של האדם שוב ושוב בגלל סיבות פסיכולוגיות. הרבה "תאונות" משונות לאורך שנים בחייו של האדם. היכן ניתן ללמוד עוד על הבעיה?
יש חומר בספרים של פסיכופתולוגיה ופסיכיאטריה. לפני מספר שבועות היו כמה הודעות בנושא בפורום. תוכלי לקרוא באתר האינטרנט הבא, אני מתאר לעצמי שיש עוד רבים אחרים http://crystal.palace.net/~llama/psych/injury.html בברכה ד"ר אורן קפלן
לפני ארבעה חודשים היתגלתה אצלי מחלת עור בשם ליכן פלנוס ולאחר שקראתי חומר על המחלה הבנתי שהמחלה פורצת עקב מצב נפשי לא טוב . כיום יש שיפור במחלה. רציתי לדעת אם אני צריכה איזה טיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי? אני מרגישה עם עצמי טוב מאוד .
אתי שלום רב, מחלות עם רקע פסיכוסומטי הינן רבות. היום נהוג לחשוב שלכל מחלה יש היבט נפשי שמשפיע על אופי ומהלך המחלה. גם המחלות "הפיזיות" ביותר בעלות רקע נפשי, מתחים, לחץ, דיכאון וכו'. את טוענת שאת מרגישה טוב עם עצמך, ובכל זאת משהו שם התפרץ. טיפול אינו מיועד רק ל"משוגעים" אלא גם ל"נורמליים". להערכתי טיפול מתאים לכל אדם ותורם למיצוי יכולות והגדלת רפרטואר ההתנהגויות ודרכי ההתמודדויות. אם אין לך התנגדות בסיסית לטיפול, הייתי ממליצה על כך בחום. זה לא יכול להזיק, אם הגעת למטפל טוב... בברכה, טלי פרידמן
מה זו המחלה הזו?
מיצטרף לשאלה של חושחש,אני חיפשתי את השם בספר דרמטולוגיה ולא מצאתי,אני אשמח אם תיכתבי את שם המחלה באנגלית דבר שני,אני יודע שהיפנוטרפיה פועלת יופי במיקרים של מחלות פסיכוסומטיות,אני לפחות שמעתי על בעיות במע' עיכול ו דם שהיפנוטרפיה חוללה פלאים אולי גם תופעות דרמטולוגיות יושפעו באותו אופן...כדי לנסות לישאול אופיר
אחי ניפטר באופן מפתיע ופיתאומי לפני שנתיים והשאיר ילד בן 6 מאז פטירתו הילד מיתנהג בצורה מאוד מוזרה והיתפתחה בעיית אלימות קשה חוסר ריכוז ובעיות קשות בהכרת גבולות וקבלתם. הבעיה היתבטאה בעיקר בתחום בית הספר מאחר ולבית הספר לא היתה יכולת להיסתדר עם הבעיה הומלץ לאמא לישלוח את הילד לחינוך מיוחד, היתנגדתי מאוד וביקשתי שהוא יבדק . האמא לקחה אותו לבית חולים שנידר ושם נערכו בדיקות מקיפות ונימצא שהילד בריא לחלוטין . אבל למרות זאת האמא לא היתה מספיק חזקה כדי להיתמודד עם המערכת והוא נישלח לבית ספר ארזים ראשון לציון . לדעתי הילד מיתדרדר ולומד דברים רעים חדשים.
דודה יקרה, הדאגה שלך מוצדקת. מתיאורך, קשה לדעת מה בדיוק עובר על הילד, ומדוע נשלח לבית-ספר מיוחד, והתהיות שאת מעלה בנושא זה בהחלט מובנות. יתכן שבעיותיו של הילד נובעות ממותו של אביו, ובמקרה כזה כדאי מאוד להתייעץ עם אנשי מקצוע ולדאוג שיקבל טיפול פסיכולוגי. גם במקרה שקיימות סיבות אחרות להתנהגותו, טיפול נפשי עשוי לסייע. לא כתבת האם קיבל הילד טיפול נפשי, ומדוע נשלח לקבל חינוך מיוחד למרות חוות הדעת של בית החולים שניידר. אם את קרובה אל האם, כדאי שתשוחחי אתה, ותציעי לה להתייעץ שוב באנשי מקצוע ולא להרים ידיים. בברכה, דרור גרין
שלום לך דודה יקרה. אני מאוד מבינה את דאגתך לילדו של אחיך ז"ל. את כותבת שמאז מותו התחילו בעיות ההתנהגות של הילד. מותו של אדם קרוב- בעיקר הורה הינו קשה וטראומטי בכל גיל- על אחת כמה וכמה אצל ילדים. המוות (במיוחד אם היה פתאומי) מעורר חרדה איומה אצל הילד- הוא עשוי לחשוב שאולי המוות קשור אליו, אולי בגללו, הוא עשוי להיות חרד לחיי אימו וכל הדמויות האהובות עליו וחשובות לו כל כך, והוא גם עשוי לעורר כעס. זהו כעס ללא כתובת ברורה, המתבטא בהתנהגות- כי כך הוא אולי מושלך אחוצה ושומר מפני עצב גדול מנשוא. הכל ללא כוונה ואפילו לרוב אינו מודע- ולכן נדרשת הרבה סבלנות בכדי לעבד עם הילד את האובדן של אביו ולהרגיעו לגבי חייו וחיי הסובבים אותו. לעיתים ניתן לעשות זאת ללא עזרה מקצועית, אך לרוב בגלל שהמקורבים נמצאים אף הם באבל, בלבול וחרדה- נזקקים לאנשי מקצוע. עדיין לא מאוחר לעזור. אני מניחה שבי"ח שניידר המליץ על טיפול עבורו כאשר נשללה הבעיה האורגנית. אולי שווה לנסות ולדבר שוב עם האם (שאולי זקוקה אף היא לתמיכה ועזרה) ולהציע לה לפנות עבור בנה. אולי אם תבין שגם הוא מתגעגע, פוחד ומבולבל- בדיוק כפי שהיא וודאי חשה, רק עם אמצעים פחות משוכללים לבטא את מצוקתו, היא תוכל לשנות גישה. שווה לנסות. בהצלחה. רוית.
הנני בן 25 לאחרונה ראיתי קב'ן צבאי במסגרת קשיי הסתגלות לתנאי מילואים. הוא הבחין כי אני בעל אישיות אובססיבית והוא הדגיש אישיות ולא הפרעה אובססיבית. מהיא אישיות אובססיבית? האם זה רע? מה עושים עם זה ואיך מוציאים מזה טוב?(אם יש)
אביב שלום אכן אישיות אובססיבית והפרעה אובססיבית הינם שני דברים שונים לחלוטין. ממחקרים בתחום עולה ששאלוני אבחון שבאים לבדוק את שתי התופעות מראים העדר קשר בין השניים, כלומר, פיתוח הפרעה אובססיבית קומפולסיבית אינה קשורה כמעט למאפייני אישיות אובססיבית, ולהפך. הפרעה בהגדרתה היא בעיה. הפרעה אובססיבית קומפולסיבית קשורה לצורך בלתי נשלט לבצע פעולות או לעיסוק בלתי נשלט במחשבות בלתי פוסקות. אנשים הסובלים מההפרעה מעדיפים לפתור את הבעיה שכן היא גורמת לקשיי תפקוד בחיים. מאפיין אישיות בהגדרתו אינו דבר טוב או רע. זוהי מערכת תכונות שמאפיינות אנשים עם נטיות של למשל פרפקציוניזם, סדר ועוד. לעיתים קרובות אנשים המאופיינים בתכונות אלו אינם רוצים לשנות את עצמם. הם מרוצים מתפקודם ומאופיים. בכך הם שונים מבעלי ההפרעה הנ"ל שרוצים לרוב להפסיק את הסימפטום, כאמור. בעיקרון זה לא שאלה של איך מוציאים מזה טוב. זו בסך הכל הגדרה אבחנתית והשאלה כיצד אתה מקבל את עצמך ואם אתה אוהב או לא את נטיותיך האלה. כמעט כל דבר ואדם אפשר להכניס לריבוע של אבחנה. אין זה אומר הרבה על מיהו באמת בצורה מעמיקה. הקב"ן צריך להגדיר אבחנה כדי שיהיה מכנה משותף בין הדברים שהוא כותב למי שיקרא את זה אח"כ. הייתי נזהר מלקחת אבחנה כזו ולהחליט שהיא קובעת בצורה נחרצת את אישיותך במציאות של החיים. במידה ואתה מוטרד מכך, ונושא השחרור מהצבא הוא בוודאי נושא שיכול להטריד, כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולבדוק את העניין בצורה רצינית, וזאת מתוך הכרות אמיתית איתך, נטיותיך ומחשבותיך. בברכה ד"ר אורן קפלן
מהי הפרעת אישיות אובססיבית ?
באמת מעניין... למה בכלל הגעת לקב"נ?
שלום רב, לפני כשבוע הצגתי שאלה בקשר להפינוזה ומידת יעילותה בפתרון חרדת בחינות. בהמשך לשאלה זו הייתי מבקש לדעת האם ניתן לבצע היפנוזה במהלכה המטפל יורה או 'יתכנת' את המטופל לזכור טוב יותר, או לזכור כל דבר שהמטופל קורא? אם כן, האם אין סכנה בדבר (קוגניטיבית או אחרת) האם עלולות להגרם בעיות נפשיות עקב כך בטווח הקצר או הארוך? אם הדבר ניתן- כיצד אוכל לאתר פסיכולוג המורשה לבצע היפנוזה כאמור באזור הדרום? אודה מאוד על תשובתכם המהירה, אורי
אורי שלום אני נוטה לענות בתשובה שלילית לאופן שאתה מנסח את השאלה. בהיפנוזה לא מתכנתים את המטופל. מדובר בתהליך המבוצע בשיתוף פעולה של המטופל שבו בין היתר ניתן גם לעזור להגביר ריכוז וזכירה כחלק מהטיפול בחרדת הבחינות. אין סיבה להיווצרות בעיות נפשיות בעקבות הטיפול. שלח אלי דואר אלקטרוני וציין את עיר מגוריך ואנסה לענות לך עם שמות של מטפלים בהיפנוזה באזורך. בברכה ד"ר אורן קפלן oren@psychologia.co.il
ד"ר יקר/ה, גולשים יקרים הנני מטופלת אצל פסיכולוגית אשר באופן כללי אני מאוד מרוצה מהטיפול שלה. השבוע אני עוברת משבר נפשי קשה במיוחד שכן אני עומדת לבצע הפלה לאחר שגיליתי כי אני בהריון בטעות. התקשרתי אל הפסיכולוגית וביקשתי להיפגש איתה בדחיפות. ציינתי כי הנושא דחוף ואני מעוניינת לראות אותה אפילו היום. היא חזרה אלי ואמרה כי היא רשמה זאת לפניה אך היא מאוד עמוסה והיא מקווה כי תוכל למצוא שעה בשבילי עוד לפני הפגישה המתוכננת שלנו (עוד שבוע וחצי). חזרתי שוב על כך שזה דחוף והיא אמרה שהיא מבינה והיא תראה מה תוכל לעשות. עברו כבר ארבעה ימים מאז והיא לא חזרה אלי. הכעס שלי נובע מכך שהיא אפילו לא שאלה במה מדובר, אולי אני בדיוק יושבת עם סכין מכוון לצווארי? לדעתי זה ממש חוסר אחריות. האם לא קיים ענין העזרה הראשונה והמקרים הדחופים אליהם מחויב כל רופא כלפי המטופל שלו? בכל מקרה הפגישה הקבועה שלי איתה מראש מתוכננת לעוד כמה ימים. בדיוק ביום בו אני אמורה לבצע את ההפלה. אני בכלל לא יודעת אם אוכל להמשיך אצלה את הטיפול. מה דעתכם? תודה שגית
שגית שלום יש בהחלט מצבים של "עזרה ראשונה" שנחוצה באופן מיידי, ולכן הכעס שלך מובן. אבל למעשה לא באמת אמרת לפסיכולוגית שלך במה מדובר. אני מתאר לעצמי שהיה לך לא קל לומר זאת בטלפון אבל במצב שנוצר אולי פשוט אין ברירה. התקשרי אליה כעת, הסבירי שהתלבטת אם להתקשר כי היא לא החזירה טלפון אבל שהתקשרת בכל זאת, וספרי לה שאת עומדת לעבור הפלה וזקוקה לפגישה דחופה. אני בטוח שהדברים יפעלו בצורה שונה. אינני רואה אפשרות להיכנס ולהבין מה הפסיכולוגית חשבה כשהסברת שמדובר בדבר דחוף. קורה לפעמים שלמרות שהמסר המילולי נראה לכאורה ברור, הצד השני לא קולט את הדברים באותה צורה ואולי היא לא הבינה עד כמה הדבר דחוף. באמת קשה לדעת מבלי לשאול אותה בצורה ישירה. אם היה לך איתה קשר טיפולי טוב חבל לאבד את הכל כעת, וגם אם תחליטי שזו סיבה לעזוב, חשוב לפחות להבין לעומק מה קרה. לעיתים דווקא אי נעימויות מסוג כזה מעלים גילויים חשובים מאוד. בשורה התחתונה: אני מציע לך, במקום להתלבט בשאלות הללו מחוץ לטיפול ולהרגיש רע, לחזור לפסיכולוגית ולבדוק מולה מה אירע כאן. בהצלחה ד"ר אורן קפלן
אתה צודק. באמת אתקשר אליה שוב בערב. אודיע לך מה עלה בגורל השיחה. בכלל - מצבי הנפשי הולך ומשתפר מרגע לרגע משום שאני שלמה יותר עם ההחלטה כן לעשות את ההפלה. מסתבר שהכלים הטובים שהיא מעניקה מלמדים אותי לצאת ממצבי לחץ ולהגיע להחלטות אותנטיות לבד. ולכן, באמת חבל לוותר על הקשר איתה. תודה.
שגית יקרה! קראתי את מכתבך וממנו עולה כאב רב על כך שהפסיכולוגית שלך אכזבה אותך וזאת בלשון המעטה. בתור מטופלת, אני רק יכולה לומר לך שזו זכותך לתבוע מהפסיכולוגית שלך שתתן לך פגישת "חירום" וזאת למעשה חובתה לעשות כן, למרות שהיא עסוקה. עליה לבדוק עם עצמה מדוע אינה מוצאת עבורך זמן כשאת במשבר. את מרגישה נכון, אנו זקוקים למטפלים דווקא ברגעי משבר ובהכרעות גדולות ולא כשהכל זורם על מי מנוחות. המטפלת שלי שהיא דרך אגב עו"ס קלינית, איפשרה לי להתקשר אליה בכל שעה ביום וברגעי משבר היא היתה לצידי ותמכה בי בצורה שאין לתאר אותה כלל במילים, את מרגישה נכון ותתני לרגשות שלך להוביל אותך, לפעמים גם הם בני אדם והם טועים ולפעמים הם צריכים לשלם על הטעויות שלהם. יש לך בהחלט הצדקה לכעס ועלייך להביע אותו בפניה ללא בושה.
מה ההבדל בין פסיכולוג לפסיכיאטר?
קודם כל, פסיכיאטר הוא רופא. פסיכיאטריה היא מומחיות ברפואה. פסיכולוג אינו רופא. אמנם, ישנם פסיכיאטרים העוסקים בפסיכותרפיה בצורת טיפולי שיחות וכדומה, בדומה לפסיכולוגים, אלא שפסיכיאטר מוסמך, למשל, לאבחן מחלות נפש על רקע אורגני, ולשלול (אולאבחן) מצבים רפואיים העומדים מאחורי בעיה נפשית. הוא גם יכול לרשום תרופות, מה שפסיכולוג אינו מורשה לעשות. פסיכולוג הסבור שלמטופל שלו יש בעיה רפואית המצריכה טיפול תרופתי או אישפוז, צריך להפנות את המטופל לפסיכיאטר, להמשך אבחנה וטיפול.
ורד שלום תוכלי לעיין בנוסף בכתובת הבאה המסבירה בקצרה על מקצועות הטיפול השונים http://www.therapy-guide.com/jobs.htm מדוע את שואלת? סתם לידיעה כללית או מתלבטת להיכן לפנות? בברכה ד"ר אורן קפלן
רוית בתור מטפלת קלינית שעובדת עם ילדים,תוכלי לתת לי דוגמאות של "הזדהות עם התוקפן" שניתקלת בהם במהלך עבודתך ? תודה אופיר
אופיר שלום. תודה על השאלה. אני מבטיחה לחזור אליך עם תשובה מפורטת. תשובה כפי שברצוני לתת- לוקחת קצת זמן, ולכן אל תאבד את הסבלנות (והסקרנות). תודה. רוית.
מה היא עושה למי היא מיועדת תופעות לואי האם ניתן לקחת אותה ללא מרשם וכו....
> מה היא עושה פרוזאק משפיעה על מאזן הסרוטונין במוח (סרוטונין חומר כימי המשתתף בעיבוד אינפורמציה במוח) התכשיר מיועד לאנשים הסובלים מדיכאון קליני וחרדה קלינית >תופעות לואי תופעות לוואי הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה > האם ניתן לקחת אותה ללא מרשם וכו... בשום פנים ואופן לא !
לאחרונה התנהל בפורום דיון בנושא אקסטזי התפרסמה היום כתבה בוואלה בנושא, מעניין לקרוא http://news.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=printer&id=34202
אקסטזי גורם להפרש-יתר של חומרים בשם נויורוטראנסמיטורים (חומרים קריטיים להעברת אינפורמציה במוח. היום ידוע כי היכולת לחוות את המציעות באופן קוהרנטי ויעיל תלויה בחיבוריות הבין-תאים שהחומרים הנויורטרנסמיטורים ממשים. פגיעה בחיבוריות זאת על ידי נטילת אקסטזי גורמת לפגיעה בבוחן-מציעות עם הלוצינציות מחשבות-שווא ובלבול קטליני וסיכוי גבוה להתפתחות פסיכוזה - דהיינו, כל מה שציינתי מעלה (הלוצינציות וכו...) מה שמדאיג במצב זה הוא שהמוח הוא פלאסטי - דהיינו החיבוריות היא דינאמית והתאים משתנים כל הזמן - חיבוריות פגועה עלולה "להיקבע" ואז יכולה להתפתח סכיזופרניה
יש לי ילד בן עשר(השלישי במשפחה) מבין ארבעה. למי עלי לפנות ליעוץ לגבי בעיות התנהגות של בבית ובעיקר עם אחיו הגדולים ממנו.
יעל שלום! באיזה אזור אתם גרים? כתבי- ואנסה להמליץ לך. בברכה. רוית.
יעל שלום. כתבי באיזה אזור אתם מתגוררים ואנסה להמליץ לך על מישהו בקרבתכם. בברכה. רוית.
גולשים יקרים, אני יוצאת לחופשה לזמן מה (ייתכן ותתארך עד לכחודש). עד שאחזור, מי שמעוניין להתייעץ, לשתף או לשאול דבר מה, מוזמן להתקשר לטלפון הנייד שלי (הפרטים נמצאים בכרטיס האישי שלי). היו שלום, והעיקר, המון בריאות! בברכה, טלי פרידמן
חופשה נעימה (?)! והרבה הרבה הרבה בריאות. ובהצלחה.
תודה! והנה מסתבר שגם בבתי מלון ישנם מחשבים ואינטרנט.... :) בין הג'קוזי ושפת הבריכה אשתדל גם לבקר אתכם. בברכה, טלי פרידמן
בילוי נעים
אני מאד מפחדת מטיסות לאחרונה נכנסתי לעסק המשפחתי של נסיעות בנוסף על כך שאצלנו במשפחה נוסעים הרבה. כשחנוכה מתקרב גובר עלי הלחץ לצאת עם כולם לחופשה המשפחתית. אני מסרבת, ההורים שלי רותחים מכעס ומקניטים אותי בכל הזדמנות זה לא שאני לא רוצה אני מפחדת עזרו לי!
צרי איתי קשר (בלחיצה על שמי בדף הפורום תגיעי לכרטיס האישי שם תמצאי את הטלפון הנייד שלי) חבל על הסבל והמגבלה נתן לפתור את הבעיה בקלות וביעילות -
רחל שלום רב, אני ממליצה לך לפנות לטיפול התנהגותי. בדרך כלל מדובר בטיפול קצר מועד שנמצא יעיל ברוב המקרים. בנוסף, בבתי"ח הגדולים (בלינסון וכו') יש מרכזים המיועדים לאנשים שאמורים לטוס וסובלים מבעיות שונות, פיזיות ו/או נפשיות. ניתן לבדוק שם את היכולת לעמוד בטיסה, ולטפל בכל הדרוש טיפול. המלצותיי אלו הן בעיקר לאור המיידיות אותה את מדגישה, אם כי עד חנוכה (פחות משבוע ימים) זה מיידי מדיי. בנוסף, ייתכן ויש אפשרות להשתמש בכדורי הרגעה רק כדי לעבור את החרדה בטיסה, אך בנושא זה בקשי את ייעוצו של ד"ר פלד. בברכה, טלי פרידמן
מצטרף להמלצות עמיתי. ברוב המצבים של פחד מטיסות ניתן לטפל בצורה יעילה בכלים פסיכולוגים קוגניטיביים והתנהגותיים. פעמים רבות רצוי לשלב טיפול תרופתי ובשילוב השניים התוצאות מיטביות. בהצלחה ד"ר אורן קפלן
אולי למישהו יש המלצה לפסיכולוג טוב באזור רחובות ?
מימי שלום רב, אני מכירה עובדת סוציאלית קלינית פרטית. היא טובה. אם זה מתאים לך, את יכולה ליצור איתי קשר ואתן לך את מספר הטלפון שלה. בברכה, טלי פרידמן
יש לי המלצה לפסיכיאטר מדהים ברחובות
מקווה שעדיין מישהו יראה את זה בבקשה תביאי לי את הטלפון!!!
שלום לכם... לפני כשלוש שנים התחלתי במסע דיאטה שהתדרדרה לאנוררקסיה..למרות שזה נמשך רק כשלושה חודשים איבדתי את המחזור למשך שלושת רבעי שנה.. לאחר שלושת חודשים האנורקסיה גילתי את "נפלאות" פעולת ההקאה ובכך הפכתי לבולימית(זה כבר שנתיים וחצי שאני כך) לאחר שנה שבה הייתי במצב הזה , הופנתי ע"י רופאת המשפחה , לתל השומר למרכז להפרעות אכילה, שם החליטו שאני צריכה להתאשפז אך אני חשבתי שמצבי משתפר ולכן חבל להתאשפז דבר שגרור סטיגמות חברתיות... למרות שויתרתי על האשפוז החלטתי שבכל זאת אני צריכה טיפול אז הלכתי לטיפול פסיכולוגי דרך קופת החולים.. עם המון חששות ושוב פחד מסטיגמות הלכתי לטיפול ונתקבלתי ע"י מטפל כבן ארבעים עולה חדש (כשמונה שנים בארץ) שלמרות שהוא פסיכאטר הוא מקבל גם מטופלים לטיפול בפסיכוטרפיה.. ואיך אומרים נוצרה בנינו הכימיה כבר מהמבט הראשון (ללא שום קשר לטיפול,(שניניו נראים מצויין ומשדרים על אותו ה"גל")) הטיפול נמשך כ12 פגישות ואף נשא אופן מיני , וסטה מן הבעיה.. שנינו הבענו עניין יתר אחד בשני והוא אף סיפר לי על קשרים שהיו לו בעבר.. אך למרות ששנינו היינו מאוהבים הוא אמר שהוא לא יכול לקחת את הסיכון ואני נפגעתי ,וחששתי מהבאות החלטתי להפסיק את הטיפול ואת הקשר בנינו לחלוטין דבר שגרם להחרפת בעיית ההקאות שלי והשלתי ממשקלי כ12 קילו ע"י הקאות.. לאחר כחצי שנה פסעתי לי ב11 בלילה ברחוב לאחר חוג ריקודים וראיתי אותו חוזר מריצה. (יש לציין שבחודשים הראשונים לניתוק המוחלט שבא מיצידי סבלתי מדיכאונות קשיים, התאהבתי בו קשות דבר שלא קורה לי הרבה..) החלטתי שזה דיבלי להמשיך להתעלם ממנו ,והתחלנו לדבר בקיצור התחלנו להיפגש..ממש כמו זוג אוהבים (המפגשים נשאו גם אופן מיני פעילים) אך לאחר חודשיים החלטתי שזה לא יכול להמשך א. בגלל שיש הפרש של 20 שנה בנינו ב. אני מסורתית והוא לא יהודי דבר שבחיים לא יתקבל אצל הורי.. והגעתי למסקנה שאני רק ימשיך להתאהב בו , והרי אין לזה שום עתיד בקיצור גם הפרידה הזאת הביאה להחרפה במצבי...אני תופסת את עצמי לא להתקשר אליו ולחדש את הקשר אני לא יודעת מה לעשות גם בקשר לבולימיה וגם בקשר אליו, אני ממש מרגישה שהוא החלק השני שלי.. בבקשה תתנו לי עצה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
עידית שלום רב, אני רוצה לחלק את תשובתי אליך לשתיים: הראשונה, לגבי הקשר שלך עם המטפל. כפי שאת יודעת לתאר ולנתח בצורה בהירה, ברור לך שכל גבולות האתיקה המקצועית הופרו ביניכם, והמטפל עשה את שלא ייעשה. אמנם גם מטפלים הם בני אדם ובכל זאת יש פה טעם נפגם (מאד). את מספרת על קשר טיפולי שהפך להתאהבות והמשיך להיות קשר רומנטי ללא החלק הטיפולי. פעולה זו למעשה גרמה לך לעזוב את הטיפול כיון שהמטפל שלך הפך לחבר. וכך את נותרת היום ללא מטפל וללא מאהב. את מספרת על הבדלים רבים ביניכם: הדת, הגיל וכו'. מעצם הצורה שאת מספרת, נדמה לי שאת מנסה לומר לעצמך שהקשר הזה לא כל כך מתאים לך. עליך לנסות לברר עם עצמך מה באמת את רוצה, מה מהות הקשר הזה בעיניך והאם יש לו סיכוי. אחרי שתעני לעצמך על שאלות אלו, אני חושבת שהיה כדאי לשבת ולדבר עם הבחור, ולהחליט מה עושים בהמשך. ההתנדנדות הזו שלך בין אם להמשיך את הקשר או לא, בין אם להתקשר אליו או לא, גוזלת ממך כוחות רבים, וזה מביא אותי לחלק השני של התשובה: לגבי הבולימיה: נראה כי כרגע הבולימיה די משתלטת עליך, ואת מצליחה בעזרתה לרדת קילוגרמים רבים. ברור שבמצב זה את זקוקה לטיפול. הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול בהקדם וללא עיכובים. המצתב הריגשי בו את נתונה משפיע גם כן על המחלה, וככל שתידחי את הטיפול בה, זה עשוי להפוך להתנהגות כרונית יותר ויותר. אם את זקוקה לייעוץ למטפלים, אני אשמח לנסות לעזור. בברכה, טלי פרידמן
מסכים עם טלי שכל גבולות האתיקה הופרו - לדעתי זה חמור מאד - האחריות פה היא על המטפל - מדובר במעשה שלא יעשה - חמור ביותר ממליץ על מטפל מנוסה ומקצועי (לדוגמה טלי - ד"ר קפלן)
מסכים עם טלי שכל גבולות האתיקה הופרו - לדעתי זה חמור מאד - האחריות פה היא על המטפל - מדובר במעשה שלא יעשה - חמור ביותר ממליץ על מטפל מנוסה ומקצועי (לדוגמ טלי - ד"ר קפלן)
שוב שלום.. ראשית ארצה להודות לכם על התשובה המהירה..ושנית רצית לשאול האם נחשב שגבולות האתיקה הופרו גם אם הקשר ה"רציני" החל לאחר חצי שנה שכבר לא הייתי מטופלת שלו.. ושלישית לאחר שעזבתי את הטיפול אצלו המשכתי אצל מטפלת מקסימה ומבינה מאוד אבל לא חל שיפור במצבי.. אשמח אם תוכלו לתת לי את הכתובת של "שחף" או גורמים מטפלים אחרים... ושוב תודה "עידית"
עידית יקרה, לצערי, מה שאת מתארת כאן, למרות חומרתו, קורה לעתים. הקושי אינו טמון רק בהפרת האתיקה המקצועית על-ידי המטפל, אלא גם באופן בו הוא ניצל את מצבך המיוחד ותלותך בו. זו לא רק סטייה מן האתיקה, אלא גם עבירה על החוק (אם הוא מטפל מוסמך). כדי למנוע סיבוך נוסף כדאי שתנתקי אתו כל קשר ותפני מיד, כפי שטלי מציעה, לקבלת טיפול מקצועי הולם. אני מקווה שהאירוע לא יפגע באמון שלך במטפלים, למרות שלא קל להתגבר על כך, ושתאזרי כוחות להמשיך ולטפל בעצמך. בהצלחה, דרור גרין
רציתי להודות על תשובתך אך עלי לציין שהנני תלוי בו באופן של מטפל אלא באופן רגשי של בן אדם, כמו כל קשר ריגשי אחר ללא קשר להיותו המטפל שלי.. ושוב תודה "עידית"
אם היה מגע מיני במסגרת טיפול פסיכותרפי (והמטפל הוא כאמור רופא פסיכיאטר) ואפילו המגע המיני היה בהסכמה הרי שמדובר באונס- יש לכך כבר תקדימים- במקרים דומים נשלחו מטפלים למאסר בפועל למס' שנים בנוסף לשלילת רישיון.
היי דרור... אני מקווה שאתה תענה לי למרות שאני כותבת קצת מאוחר מאז שכתבת לי תשובה...(בגלל החופש) אבל המצב הוא ככה.. מאז שכתבתי לכם את המכתב המצב התפתח ונהיה קצת מסוכן, שהייתי מטופלת בזמן שחיכיתי לתורי פתחתי מעין קשר עם מטופלת נוספת בת 23 גרושה ,בעלת ילדה אך הילדה לא תחת חסותה, סבלה בעבר מאנורקסיה ועכשיו היא סובלת מחרדות ובעלת עבר אישפוזי... בקיצור פעם אחת היא דיברה איתי שהיא רוצה לעבור להיות המטופלת שלו ,ואז בזמנו הייתי ממורמרת שהוא לא רצה להמשיך בקשר(לפני שחודש הקשר) ואמרתי לה שלא כדאי לה, ואז פתאום הוא יצא והיא אמרה לו שהיא רוצה לעבור אליו בגלל שהיא שמעה שהוא חמוד(דבר שגרם לי להיות נבוכה בגלל שלא רצית שהוא יחשוב שאני אמרתי את זה) ופה מסתיים הקטע הזה.. מאז כמו שסיפרתי חודש הקשר ביני ובינו ונהינו "חברים" ולאחר שהבנתי שזה לא יתן כלום נפרדתי ממנו עם כל הצער (והרבה..) הכרוך בכך... יום אחד ראיתי את אותה בחורה בסופר פארם ודיברנו,ומפה לשם אמרתי לה שהיה לי קשר עם אותו פסיכאטר , ואז היא שאלה אותי אם זה היה קשר אינטימי ואני ברוב טיפשותי הודתי בזה..(לאחר שהיא נשבע בילדה שלה שהיא לא תספר..) מאז הקשר קצת חודש עם אותו פסיכאטר ויום אחד הוא אומר לי שהוא כועס עלי וממש לא הבנתי למה, ואז הוא אמר לי שיום אחד הוא היה תורן במיון ואותו בחורה באה לשם והיא השתוללה שהיא רוצה להיכנס ללא תור , למרות שהיו הרבה אנשים ופתאום היא ראתה אותו (הוא סיפר שהיא היתה שתויה) והיא צעקה שאם הוא לא יקבל אותה היא תספר לכולם שיש לו קשר עם מטופלת שלו "הבולימית" , הוא אמר לי שהוא ממש נלחץ בפנים אבל לא הראה כלום. ואז הוא שאל אותי אם סיפרתי משהו ואני הכחשתי ואמרתי לו שלא סיפרתי כלום שהרי זה יסכן גם אותי בגלל שאני דתיה..(מה שבאמת נכון,ואני בעצמי נלחצתי מהסיפור הזה ) בקיצור החלטנו לומר שאנחנו רק ידידים(הוא קרא לזה תיאום גירסאות שזה ממש הצחיק אותי , כאילו שאנחנו פושעים או משהו בסיגנון) בקיצור שוב אני מבקשת את עצתכם בתודה מראש "עידית"
שלום רב, אני בת 50. נשואה ואם ל- 3 ילדים. עקב תחושות של מתח וחרדות התחלתי לקחת סרוקסט במינון של 1 כדור ליום 20 מ"ג. במשך 20 ימים לקחתי רק 1/2 כדור ליום על מנת להקל על תופעות הלוואי. ובכל זאת אתמול התחלתי להרגיש בחילה, קיבלתי שלשול, הרגשתי כאילו המתח גובר וקצת נבהלתי. לא הצלחתי לישון בלילה והיום לא הלכתי לעבודה מפחד שמא ארגיש שם לא טוב. האם זה טבעי? האם אלה אכן תופעות הלוואי? האם יש תופעות לוואי נוספות שיכולות להיות? מה עלי לעשות כשאני מרגישה לא טוב בגלל התרופה. ותוך כמה זמן הגוף אמור להתאזן ולא לחוש בתופעות אלה. כשהרגשתי היום בבוקר ממש לא טוב בנוסף לכל הנ"ל גם רעד בידיים ופרפרים בבטן לקחתי כדור קסנקס 0.5. מ"ג. בעיקרון אני מתפקדת, עובדת ומשתדלת לחכות שארגיש יותר טוב אבל זה קצת מלחיץ. אודה לתשובתכם ואם אפשר בהקדם. בברכה, מאיה
למה אף אחד לא עונה? אודה לתשובתכם לשאלותי. אני מרגישה רע
מאיה שלום התופעות של חרדה בתחילת הטיפול וגם נדודי שינה מוכרות לי ועוד תופעות לוואי נוספות. אני מציעה לך להעזר בקסנקס או לוריוון כדי להתגבר על התחלת הטיפול. כמו כן כדאי לך בפורום הזה לעשות "חיפוש" לכתוב את המילה "סרוקסט" ולקרוא את כל מה שנכתב בנושא, זה יעזור לך מאוד. כדאי להמשיך. אח"כ תרגישי הרבה יותר טוב. שגית
שגית תודה לך על התשובה
אני ובעלי נשואים 4 שנים. בעלי בן 30, צעיר ומעולם לא היתה לו בעייה מינית. הוא אינו מקיים איתי יחסי אישות במשך חודשים. אני מקפידה על הופעתי ואיני מזניחה עצמי חיצונית. כל נסיונותי לעורר מינית עלו בתוהו. הוא טוען שאין לו מאהבת ושזה "יעבור לו" אין לו כרגע לחצים בעבודה, או בבית ממני. בדיקות הדם שלו תקינות והוא מגיע לזיקפה, אבל פשוט לא מעוניין בי מינית. הוא מרעיף עלי המון חום אהבה נשיקות וחיבוקים, אבל לא מגע מיני. עזרו לי! האם זה נורמלי? אני מתוסכלת ומרירה. הוא אינו מוכן אפילו לדבר על הנושא.
לזקוקה לעזרה שלום רב, לפי מכתבך נראה כי את במצב מורכב, וחשה שאין לך עם מי לדבר או להתייעץ. מצד אחד בעלך אומר שאין לו מאהבת, הבדיקות שלו תקינות, אין לו לחצים מוגזמים אבל למרות זאת אתם לא מקיימים יחסי אישות, ומצד שני, הוא מרעיף עלייך חום ואהבה ונראה שהוא לא סולד ממך. האם ישבת איתו וניסיתם לדבר על זה? האם שיתפת אותו בהרגשתך? בבילבול שקיים בשל התנהגותו? אני חושבת שמה שצריך זה לעשות שיחה רצינית בין שניכם ולהבין כל אחד מה קורה עם הצד השני. ייתכן ויעזור גם טיפול זוגי. זה עשוי לסייע לכם לדבר על הדברים ביתר פתיחות. מה דעתך? בברכה, טלי פרידמן
מישהו מכיר פסיכולוג טוב באזור הדרום ?
מיקי שלום רב, אני אשמח לנסות לסייע לך למצוא מטפל באזור הדרום. רצוי שתתקשרי אליי, הפרטים נמצאים בכרטיס האישי בהקלקה על שמי. כך אוכל לברר בדיוק מה את מחפשת, איפה וכו'. בברכה, טלי פרידמן
ביתי עומדת להינשא לבחור אשר אחיו סובל מבעיות נפשיות (פיצול אישיות ומחלת הגדלות) לאחרונה אושפז בבית חולים לאחר שקם בוקר אחד וחשב עצמו לאדם המציל את האנושות כולה. האם תופעות כאלה הינן גנטית , והאם הן יכולות לעבור בגנים גם לילדיהם של ביתי וחתנה לעתיד. ואם כן אילו בדיקות עליהם לעשות. חוששת מאוד ומקוה לקבל תשובה
מחקרים מראים שהסיכוי לחלות במחלה הם 1% באוכלוסייה רגילה - כאשר יש במשפחה את המחלה הסיכוי גדל ל 12% אין בדיקות לגילוי מוקדם
שלום! יש לי ילד בן שש שעדין עוש את צרכיו בחיתול למען האמת אחרי נסיונות רבים של הידברות איתו בדרכים עדינות וגם בכוח לנסות לעשות זאת בדרך הרגילה באסלה לא צלחו. הוא ילד בין שתי בנות רגילות ובוגרת אחת בת10 ואחת בת4.5 הוא מתאפק לפעמים שבוע ימים עד שאני שם לו את החיתול בכוח. אני רוצה לדעת האים זזו תופע ידוע והאים זה יעבור במשך הזמן או שזה פוגיע בהתפתחות של הילד ומה עושים לטובת הענין הזה שזה מדיר שינה מעני. בתודה גד
גד שלום התופעה מוכרת ודורשת טיפול. צריך לבדוק מה מקור הבעיה ולעזור לילד להיגמל. לבעיה יכול להיות מקור פיזיולוגי ו/או פסיכולוגי וחשוב לעשות אבחנה נכונה. אין לחכות לפתרון טבעי של הבעיה כי עם הכניסה לבית הספר יכולות להיות בעיות משניות לתופעה, בעיקר בנושא החברתי. מאבק כוחני לא יעזור במקרה הזה, אולי אפילו יחמיר אותו. רצוי לפנות לפסיכיאטר ילדים בשלב ראשון ולהתייעץ. בברכה ד"ר אורן קפלן
גד שלום. אני מסכימה עם כל מילה שד"ר קפלן כתב. חשוב ואף דחוף לטפל בבעיה. ניתן לבקש הפנייה מרופא הילדים שלכם באמצעות קופת החולים. אם תרצה הדרכה נוספת אתה מוזמן לפנות אלינו בדרך זו, אך תפנו בהקדם לקבל עזרה מקצועית ולעשות את הברור. בברכה. רוית.
יש לי ילד בן 7 הלומד בבית ספר רגיל בכתה קטנה בתחילת השנה הבן היה בבית הספר לבד והכל היתנהל 10 אחריי שועיים בעך היתחילו בעיות של אלימות אצל הבן ואז המנהלת ביקשה מימני בתור אמא שההיה בכיתה איתו יום יומים ואחר כך ניראה איך המצב היתפתח אבל כמובן כפי שציפיתי העניין נימשך כבר שלוש וחצי חודשים ניסנו בדרך לתת לו חונכת אבל זה לא הצליך כפי שציפיתי וכרגע המצב גרוע קשה אני מחכה לועדת השמה בתאריך 26 לחודש אני רוצה להעביר אותו לבית ספר אחר בית ספר לחינוך מיוחד כפי שאמרו והיסבירו לי אני באמת לא יודעת אם זה טוב ואולי אני צריכה להילחם למען הבן שישאר בבית הספר הרגיל בכתה קטנה עם חונך אחר ואם הרבה עזרה אבקש לענות לי בהקדם מפני שאני כבר די נננייישששבבברררת בתודה ביגלה.
אין אף פסיכולוג שענה לי תודה ביגלה
ביגלה שלום את מתארת מצב מורכב ואני יכול להבין את המצוקה שבה את נמצאת. במצב כזה חשוב שיהיה איש מקצוע שתוכלי לסמוך עליו ושיוכל להמליץ לך מה לעשות. אני לא חושב שמסגרת האתר יהיה נכון לתת לך המלצות מה לעשות לגבי הילד, אלא להפנות אותך לגורם מקצועי מתאים. בית הספר בו לומד בנך קשור לשירות פסיכולוגי חינוכי השייך לעיריה. הייתי ממליץ לך להתקשר לתחנה ולקבוע פגישה עם הפסיכולוג החינוכי שאחראי על ביה"ס, או אף עם מנהל התחנה. הציגי את כל שרשרת האירועים ובקשי ייעוץ. במידה וכבר התנסת בקשר לא מוצלח עם השירות הפסיכולוגי או שאת מעדיפה כעת ייעוץ חיצוני ניתן לפנות באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי מומחה שיביע את דעתו. חוות דעת זו תוכל גם להימסר לוועדת ההשמה, ולכן חשוב זה יהיה אדם בעל מומחיות חינוכית. כל ההחלטות צריכות להיות אך ורק על פי טובתו של הילד ואת זקוקה כניראה להכוונה מקצועית ורצינית שתעשה סדר בדברים. בברכה ד"ר אורן קפלן
לד"ר אורן קפלן ... תודה על התשובה החמה אני חושבת שהבעיה שלי מאד כבדה אני חושבת שהקשיים שלי הם הקשיים של כל אמא שמיתמודדת לבד למען בנה . הייתי בקשר פעמיים בשבוע אם פסיכולוגית אבל המפגשים עלו לא בדרך טובה ונכונה (הפסיכולוגית הרימה מהר מאד ידיים ברגע שניתקלה בבעיה קשה ). אבל תודה על המילה החמה .