פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רציתי לשאול אם מישהו מכיר משהו/שמע משהו / יודע משהו על השיטה הנ"ל. אשמח לכל מידע שיש בנושא ובנוסף האם ידוע על מטפלים דרך קופות החולים שמטפלים בשיטה זו. חג שמח :-) מאור.

מאור שלום רב, לא שמעתי בדיוק על שיטת טיפול זו, אולם ישנם לא מעט מטפלים שמשלבים טיפולים אלטרנטיביים שונים בתוך הפסיכותרפיה, ומשלבים בין גישות מערביות לגישות מן המזרח (זן וכו'). בברכה, טלי פרידמן

(Sorry for writing in English, I'm at work now and can't write in hebrew) Thanks for the information. Do you know about psycologysts in Kupat Cholim Macabi that do that connection? Thanks again, Maor.

מדוע חשוב לך לפגוש מטפל דווקא בשיטה זו?

הי כן, אפשר תמיד לשאול (לא תמיד אפשר לקבל תשובות.. :-) ) עד כמה שידוע לי, זהו זרם בפסיכולוגיה המקשר בין הרגשי לרוחני. אם אני הולך לאיזשהו מטפל, חשוב לי מאוד הקשר הזה, כחלק מתהליך הצמיחה הרוחנית. חשוב לי שיהיה אדם שיבין את ה"צרכים" הרוחניים שקיימים אצלי וידע לשלב אותם במהלך טיפול זה או אחר. חג חרות משחרר מאור.

טלי, בבקשה תעני להודעות שלי. סתיו.

עניתי להודעה למטה. טלי פרידמן

אני יותר זריזה... :). תראי למטה

תודה על תשובתך. לא פניתי לנוירולוג, אולם הבעיה הזו לא היתה קיימת בעבר והחלה רק בתקופה של החודשים האחרונים. התחושה שלי אומרת שהבעיה היא נפשית. האם כדאי בכל מקרה ללכת לנוירולוג? (כמה זמן לוקח אבחון שכזה ומה העלויות שלו דרך קופ"ח מכבי?) שוב תודה

אלמוני שלום רב, לדעתי, קודם כל יש לשלול בעיה פיזית. רק אח"כ אפשר לחשוב על הדברים האחרים. לפי מיטב ידיעתי הטיפול אצל נוירולוג דרך קופ"ח אינו בתשלום, פרט לתשלום הרגיל שמשלמים לביקור אצל רופא מומחה (10-20 ש"ח). יתרה מזו, אתה מדגיש כי נראה לך שמדובר בבעיה על רקע נפשי, וכנראה שאתה מדגיש זאת מסיבה כלשהי. יש לך השערות שמבוססות על תחושה אישית. אם כך, גם אם בעיה ספיציפית זו לא תיהיה רק בעלת אופי נפשי, עדיין נראה לי כי אתה מעוניין בטיפול ותמיכה נפשית. אתה יכול ללכת לטיפול גם ללא קשר לבירור אצל הנוירולוג. אפשר לעשות זאת במקביל. אם אתה רוצה עזרה במציאת מטפל, אשמח לסייע. בברכה, טלי פרידמן

אני בת 24 עוד חודש, עדיין בתולה מבחירה אישית שלי, לא היה לי חבר אף פעם, הבחור שיצאתי איתו הכי הרבה - חודש. אני ביישנית שחבל על הזמן... כשאני בחברת אנשים אני תמיד הבדרנית, אבל כשאני לבד עם מישהו אז אני לא יכולה להסתכל לו בעיניים... אני מאוהבת בבחור מהעבודה שלי, אבל הוא מתייחס אליי בתור ידידה ולא יותר מזה, הוא לא יודע שאני מאוהבת בו. אני רוצה להוציא אותו מהראש שלי וזה לא הולך...יש לי מצבי רוח משתנים... יש לי פרצוף עצוב כל הזמן בלי סיבה מיוחדת..... האם אני אמצא את החצי השני שלי?

אני לא בטוחה שהבנתי את הקשר בין הכותרת למה שכתבת האם את חוששת לקיים יחסי מין? וזה חלק מהבעיה? לגבי החצי השני, את תמצאי אני בטוחה, ויכול להיות שיותר מחצי אחד... זה באמת עניין של זמן ושל להפגש במקום הנכון, בזמן הנכון עם הבחור (משוואה עם הרבה נעלמים..) תצאי לבלות, תטיילי, תכירי, תתידדי, בסוף זה יקרה, בסוף יבוא מישהו שביחד תצליחו לשבור את מסך הביישנות ולהסתכל עמוק פנימה אל תוכך

שלום אורה, אני מכירה סיפור על אחת בישנית נורא, שישבה כל הזמן בבית, ואמא שלה לחצה עליה "תצאי, תבלי, תכירי מישהו, איך תתחתני אם תארי בבית כל הזמן? מה את חושבת שהוא ידפוק בדלת ויכנס הביתה?" אז הבחורה הזו לא הקשיבה, לא יצאה ונשארה בבית, יום אחד דופק בדלת בחור צעיר ונחמד, שניסה למכור להם פוליסת ביטוח, מכיון שהם התכוונו באותה עת לעשות ביטוח חיים, הוא הוזמן לשבת בפינת האוכל, ולפרט להם את ההצעה. ומהחדר יוצאת הבת לפינת האוכל, המבטים נפגשו ביניהם, ו...זהו. היום הם נשואים, עם ילד, ומאושרים עד מאוד. אז כמו שאמרתי, יש כל מיני סיפורים, והנה, הבחור כן הגיע ודפק על הדלת, אמנם רצה למכור פוליסת ביטוח, אבל מצא כלה.

כן תמצאי, אני מבטיחה לך. אני מחתנת בנות כל הזמן, והסיפורים שמתרחשים במציאות , עולים על כל דמיון. ו...כן, אני בעד שתשמרי את עצמך למי שאת אוהבת. אין בזה שום בושה, להיפך.

אל תדאגי לימור בחורות כמוך קשה למצוא היום......אל תתיאשי ותשמרי את עצמך לבחור שיגיע והוא יגיע ....גם אשתי הייתה בישנית ....והיום אחרי 20 שנה ...כל בוקר שאני אומר לה בוקר -טוב....טראח ישר אני חוטף סטירה!! אבל אל תדאגי אולי נמצא לך שידוך!!!!!!!"אור

הי לימור קודם כל בכדי למצוא אהבה ובכדי שהחצי השני יראה אותך ויבין שזאת את .עליך להקרין ולשדר אהבה שבאה מתוכך אל עצמך, ברגע שאת תלמדי לאהוב את עצמך ןליהיות מאושרת גם כשאת בלי בן זוג עלייך ליהיות השלם והוא גם השלם ביחד אתם זוג ולא אחד, עלייך למצוא את האושר הפנימי שלך וללמוד לאהוב את עצמך זה יגרום לך אושר רב את תעניקי לסביבה אושר רב ומייד תרגישי שינויים בחייך . המתכון הזה עובד תשדרי אהבה ורוגע,שמחה ויצירתיות,אנשים פשוט ימשכו אלייך כמו מגנט בהצלחה הדס

בגלל זה כולן אוהבות אותי..........!

IS THERE PRIVATE PSYCHIATRIC HOSPITALIZATION FACILITIES IN GUSH DAN AREA THANK YOU

עמי שלום רב, ככל הידוע לי לא קיים אישפוז פסיכיאטרי פרטי. מדוע החשיבות של אישפוז פרטי? ישנם מקומות טיפוליים פרטיים לסוגים שונים של בעיות כגון: הפרעות אכילה, מחלות נפש כרוניות, גמילה מהתמכרויות שונות וכו'. לאיזה סוג בעיה האישפוז? אם תוסיף יותר פרטים אולי נוכל לבדוק את האפשרויות הקיימות לטיפול. בברכה, טלי פרידמן

Thank you for the answer I am looking for private hospitalization because the person will not agree to go to a public one. The person is suicidal and seems to be in a depressive episode. Is there a suitable place? You can answer in Hebrew Thanks Ami

לעמי שלום. אני מכירה פסיכיאטר שעוסק באישפוזי בית. אם אתה מעונין תצור עימי קשר ואתן לך את פרטיו. בברכה. רוית.

עמי שלום. במקרים של סכנה אובדנית לפעמים ראוי להחליט עבור האדם הנמצא בסכנת חיים.אם מחכים- לפעמים מאחרים את הרכבת. מסגרת של בית חולים עלולה לעורר פחד ורתיעה, אך בהרבה מאוד מקרים היא גם מקנה בטחון ומסייעת לצאת מן המשבר. עדיין אתה יכול להתייעץ עם הפסיכיאטר עליו כתבתי לך בהודעה הקודמת. בברכה. רוית.

האם כאב ראש וחוזר ריכוז הם סימנים של אחרי חרדה או בזמן חרדה .

עפר שלום רב, תסמינים אלו עשויים להיות חלק מהתקף חרדה באותה מידה שהם יכולים להיות חלק מעוד בעיות ומחלות רבות אחרות. לפני קביעה שמדובר בהתקף חרדה יש לבצע בדיקות גופניות מקיפות על מנת לשלול בעיות פיזיות. בברכה, טלי פרידמן

חג שמח!!!!!!!!!! מצאתי את הסיפור: הצד השני של הגדר !!! קראתי, אני צריכה לקרוא אותו שוב ואז נדבר... לא הלכתי בסוף לרופא מומחה, זה יעבור לבד. ואם לא , יותר טוב... היום הייתי אצל רופא שיניים. מתתי מפחד בגלל כל ההקאות, ומי יודע מה המצב של השיניים עכשיו? ולשמחתי!! הן בסדר גמור! מחר יש לי את השיאצו....אני מקווה שארגיש טוב ואלך! (לא כמו שבוע שעבר). היום אכלתי בסדר, אז נראה שהיה בסדר... טוב, אני זזה! בי

אוי, איך אני אוכלת את הלב שלא נכנסתי קודם! נדמה לי שמצב הרוח שלך קצת השתפר, וזה משמח אותי נורא. כשאשב ליד שולחן הסדר,אדמיין לי את שולחן הסדר הוירטואלי שלי. וכולם כולם ישבו סביבו. ישבו עוד אנשים שאני מכירה ואוהבת. וכולם יהיו יפים, וכולם יהיו בריאים וכולם יהיו מאושרים. החלון יהיה פתוח, והרוח תביא ריחות של פריחת הדרים. וכולנו נצחק, ונתפלא איך לא ראינו קודם, שכל-כך קל ופשוט להיות מאושר. שיהיה לך חג ש-מ-ח ונעים. תחזרי מהר לספר לי איך היה.מחבקת אותך חזק.

למה אנשים מערצים "כוכבים" היום הראו תוכנית על הערצה ל נטליה אוריריו,על מה הערצה בסהך הכל זמרת סוג ב',ושחקנית סוג ג' (זאת דעתי כמובן)...אז על מה הערצה? למישהוא יש ראיון ? אופיר

אופיר, אנשים מחפשים מודל להזדהות. חשבת??? עדי

לא...ב-א-מ-ת?!.... :-) ברור שחשבתי על זה,אני רק לא מבין מה ל ילד בן (!!)8 חולה נלטיה אורירו,יש להזדהות עם בחורה בת 20+ אופיר

שלום אופיר! תופעת ההערצה מעסיקה אותי מזה שנים רבות. אין לי הסבר מדוע זה קורה - את ההסבר מן הסתם אולי יספקו הפסיכולוגים. אבל מה שאני כן יכולה להגיד הוא, שבעיני זה פשוט טמטום מוחלט. גם אם הזמר/שחקן הוא מעולה ויפהפה וכולי - מה אנחנו יודעים עליו חוץ מזה? אולי בחיי היום יום הוא טיפוס שלילי שגונב, משקר, מכה את אשתו וילדיו, סוחר בסמים ומי יודע מה עוד? אבל גם אם הוא אדם למופת - מה זה כל הצרחות וההתעלפויות והריצה אחרי החתימה שלו, שבשבילי זה סתם שרבוט על נייר שמקומו - תסלחו לי - בפח האשפה! בעיני - התנהגות כזאת היא התבזות, השפלה והתבטלות עצמית, הפיכת עצמך עפר לרגליו של אדם שהוא בשר ודם בדיוק כמונו וישוב לעפר בדיוק כמונו! אני יכולה להעיד על עצמי שאני מעולם לא נתפסתי לשטות הזאת, גם לא כשהייתי נערה. ותאמינו לי, לא הייתי חכמה יותר מכל אחד אחר, וגם היום אני לא מרגישה את עצמי חכמה, על אף ארבעים פלוס שנותי. אבל שמירה על הכבוד העצמי - תמיד היתה ותמיד תהיה נר לרגלי. בברכה!

יו.... איזה עמדה נוקשה... נו טוב גם אני מעולם לא הערצתי אף זמר\ת, שחקן\ית..וכו' אולי טיפונת את פרויד,אבל אף פעם לא חטפתי התקפה פסיכוטית מליראות תמונה שלו היה ב"ערב טוב" עם גיא פינס,חבורה של "מעריצות סידרתיות" כל כוכב שמגיע לארץ,הן מיתנחלות לו מתחת לסויטה במלון...מוצאות את הדרכים הכי מבריקות להידחף לתוך השירותים שלו,ולהספיק לצלם אותו ליפני שהן ניתפסות (המוסד היה יכול לילמוד כמה טריקים מהבנות האלו) והכי מוזר שהם מעריצות ממש "אמנים" סוג ב', נטליה אורירו שהיא לא שחקנית טובה ולא זמרת טובה(כמובן שזאת רק דעה שלי)..היא בסהך הכל כ"ע.. מוזר לאללה! אופיר

לאביב היקרה טעיתי , חטאתי ופשעתי ואני מתנצל. ברור כמובן שהתכוונתי בהודעתי הקודמת לאופיר ואור ולא אלייך. אני מתנצל שכתבתי את שמך כאילו היית מעורבת במהומה שחוללו כאן אופיר ואור. בטעות של פליטת קולמוס כתבתי את שמך (אביב) במקום את שמו של אופיר. כפי שתוכלי לראות - תיקנתי את הודעתי המקורית. אני יודע, ובטוחני שיודעים כל מבקרי הפורום שאת מבין אותם מבקרים שיותר נעים לשוחח איתם ומעולם לא היית מעורבת בשום חילופי גידופים. אני שוב מתנצל ומבקש ממך - אנא המשיכי את השתתפותך בפורום, נעמת לנו מאד וחבל שלא תוסיפי לבקר (אלא אם כן את מעוניינת לטפח בי עוד ועוד רגשי אשמה ותאמיני לי - כבר יש לי הרבה). סליחה

ומה עם הסליחה ממני....אתה האשמת את אביב במקומי....וזה פגע גם בי...לא יפה

באמת לא יפה

אני נוטל כדורי סרוקסט ומהרגע שהתחלתי לקחת אותם קיבלתי טשטוש חמור בראיה האם גם אתם חויתם סימפטום כזה ?נא להגיב.

כן. התחלתי להרכיב משקפיים.

משה שלום ראיתי את תשובתך והייתי רוצה לדעת פרטים נוספים הדואר האלקטרוני שלי [email protected]

טלי היי. רציתי להודות לך על אתמאל. עצם היותך שם מאוד הרגיעה אותי. אז תודה ולהתראות. רוית.

היי, שמחתי גם אני לקחת חלק בצ'ט, שהיה לדעתי מעניין וחשוב. צר לי על הסתלקותי בטרם עת, אך לצערי המחשב "נפל" ועד שחזרתי לצ'ט, הוא כבר הסתיים. בכל מקרה, היה מאד נחמד... חג שמח, טלי

אנג'ל אני אתמול התקשרתי אליך 3 פעמים.השארתי לך בתא הקולי אחרי ששמעתי את קולך במזכירה האלקטרונית-2 הודעות,ובערב שוב ניסיתי,לא ענית וכבר לא השארתי הודעה.את באמת חושבת דבר כזה עלי?שניסיתי לצחוק עליך? אני כל הזמן רק אומרת לך שאני רוצה לעזור לך,זה הכל. בי

אנג'ל עכשיו השעה שלוש בצהרים ושוב ניסיתי להשיג אותך.אם את מרגישה שאת כן רוצה לדבר אז תתקשרי אלי,בסיידר? בי

צהריים טובים! כבר כתבתי לך את שאלתי ולא ענית לי ואני מפחדת שמא אני עושה טעות, ללא התייעצות באיש מקצוע. אני עוברת טיפול פסיכולוגי מזה שנה, לאחר משבר שפקד אותי ואת משפחתי כולה (מות אחותי). אני בחורה צעירה כבת 20, בריאה בד"כ. לאחר שנפרדתי מחברי, שוב התחלתי להלחץ מחדש... ונפלתי לאותן תהומות. עליי לציין שעפ"י דעת הפסיכולוג הכל נובע מהיחסים שלי עם גברים. הפעם ללא ידיעת הפסיכולוג פניתי לפסיכיאטר, שנתן לי סרוקסט 20 מ"ג ליום. הפסיכולוג כמובן, כעס על צעד זה. אך הייתי צריכה להרגיש שיש לי תמיכה ממקור חיצוני, מכיוון שגם הורי איבדו את עשתונותיהם מלחץ... לאחר חודשיים הכל חזר לקדמותו (מלבד הצלקות...): באותו יום שהתחלתי לקחת את הכדורים חזרתי ללימודי והתחלתי לשוב לשיגרה. לאחר זמן מה החלטתי להחזיר מלחמה: לתפוס את עצמי בידיים וששום דבר חיצוני לא ישלוט בי, התחלתי להתעמל, לאכול בריא ובעיקר... לשמוח בחיי. הפסקתי לקחת את הכדורים. הפסיכיאטר ששמע שאיני לוקחת את הכדורים התקשר לפסיכולוג ואמר שזה חבל, שעדיף שהייתי מחכה 1/2 שנה ואז מפסיקה. אולי הוא צודק? אבל הרגשתי שכל ההשתקמות שלי נבעה מחשיבה עצמית חיובית, תזונה ובעיקר הרבה התעמלות. לא הרגשתי שהסרוקסט משפיע עליי כהוא זה. האם זה באמת מסוכן שהפסקתי? חג חרות שמח לכולנו...

עברת שתי טראומות נוראיות בשנה האחרונה והצלחת לצאת מהן בכוחות עצמך ועל כך אני רוצה לשלוח לך ברכת חזקי ואמצי, ולמה בכוחות עצמך, את בטח שואלת הלא הלכת לאנשי מקצוע שיעזרו לך? ובכן גם ההליכה עצמה היא בעצם עזרה לעצמך ושונה מאד מלשבת בבית ולשקוע בחור השחור, אני חושבת שיש בך כוחות מדהימים אם הצלחת להתגבר על המשבר שאפף אותך, קרי; לאכול בריא, להתעמל ולחשוב חיובי. אגב, פעילות גופנית נחשבת לאחד הגורמים שעוזרים להתגבר על דיכאון ולשפר את איכות החיים. מאחלת לך רק טוב בחיים, לך ולמשפחתך, שתדעו לצאת מהטראומה ואולי אף לגדול ממנה, שתמצאי את הגבר הנכון. המון אושר ובריאות וחג שמח אורה

תודה מקרב לב... את יודעת כמה מילה טובה יכולה לעשות טוב לאדם... אני יודעת שהכל בכוחותי אבל לפעמים האדם שוכח את אמונתו. אני מקווה שגם לך ולכל עמנו, יהיה חג שמח, חג חירות אמיתי. כל טוב.

כאשר שאלת את הדר פלד בפעם קודמת רמזתי לכך שהפסיכולוג שלך מעוניין שלא תיקחי כדורים כי אם הכדורים יאזנו אותך הוא יפסיד הכנסה אני מניח שדר פלד קרא את השאלה והתעלם ממנה

בהזדמנות אספר לכם משהו.. שתסכל אותי קצת.

היי, מה שלומך ? גם לך חג שמח...

אני מצטרפת לאיחולים! תהיתי לאן נעלמת בזמן האחרון? היתה כאן הודעה של גולש שכינה את עצמו "גבר", וממש חיכיתי לאיזו תגובה קטנה ממך... :-) אני סקרנית לדעת איך היה בכפר תקוה. מקוה שזה לא הסיבה לתסכול. בכל מקרה שיהיה לך חג ש-מ-ח הכי שאפשר. להת'.

תודה על האיחולים, וגם אני מצטרפת אליהם. שבאמת תיהיה לנו סיבה לחגוג, ולהנות מחג החירות הבא עלינו לטובה (אני מקווה). והעיקר, שיהיה שקט ורוגע, ושיהיה טוב. שלכם, טלי פרידמן

שלום ! מעוניינת לדעת פרטים על פסיכולוג טוב אמין ומקצועי לבני נוער באזור חיפה והקריות . תודה על התייחסות מהירה .

אור שלום רב, ד"ר פלד הוא מאזור חיפה. את יכולה ליצור עימו קשר ולבדוק איתו. בברכה, טלי פרידמן

בוקר טוב לכל החברים בפורום זה. מהיום אנו פותחים דף חדש. מהיום כל גידוף,כולנו נענה בחום ואהבה. מהיום כל גילויי שנאה או עויינות כולנו נענה בתשובה חיובית. מהיום כולנו מגלים אמפטיה אחד לשני. מהיום כולנו תלויים אחד בשני. מהיום אנו מתחילים להיות בריאים. לכן אשמח לראות רק ברכות ועוד ברכות לכולם,בפתיחת שנה חדשה שהיא שנת חרות,שנת בטחון,שנת אושר.שנת בריאות,ובעיקר אחווה בן אחד לשני. באהבה ואשמח לקבל ברכות לכולם. דניאל.

אכן מקבלים אנו. חג-שמח ,ואביב פורח לכולםםםםםםםםםםםםםםםםםםם.

=

אז נאה דורש ונאה מקיים, מה אתה עדין עושה שם, אפילו לקפוץ להגיד שלום אתה לא יכול?

עדיף לי להשאר פה. אצלכם אני רק מתעצבן,אז למה לי? פה לא מציקים לי. ואל תאמרי שאני כפויי טובה. אבל בסופו של דבר כולם חוזרים הביתה. שלך דניאל

עדיף לי להשאר פה. אצלכם אני רק מתעצבן,אז למה לי? פה לא מציקים לי. ואל תאמרי שאני כפויי טובה. אבל בסופו של דבר כולם חוזרים הביתה. שלך דניאל

עדיף לי להשאר פה. אצלכם אני רק מתעצבן,אז למה לי? פה לא מציקים לי. ואל תאמרי שאני כפויי טובה. אבל בסופו של דבר כולם חוזרים הביתה. שלך דניאל

אנג'ל הי רציתי לדעת מה שלומך?השארתי לך אתמול 2 הודעות ולא חזרת אלי?את כועסת עלי?עשיתי משהו?רציתי לדעת איך היה אתמול אצל העו"ס.אם בא לך תגידי לי מה קורה.בי

לא נפגשתי איתה אתמול עדיין... זה היה רק עם הפסיכיאטר..... לא אני לא כועסת עלייך... לא קיבלתי ממך הודעות אבל התקשרת פעם אחת ואמרת שתתקשרי שוב ולא התקשרת

זה פשוט קרה פעמיים במשך יומיים ברציפות... שבאופן מוזר א-ת הייתי מתקשרת אלי ואומרת לי שתתקשרי אלי שתחזרי ממקום מסויים ואז לא התקשרת... חשבתי שאת החלטת לצחוק עלי...

אוי את מתחילה להזכיר לי אותי כשלולה אמרה שמפריע לה ש"האנורקסיות הן הקול השולט כאן בפורום".הרגשתי את עצמי פתאום קולנית ושתלטנית ורציתי לעזוב. אני מבקשת ממך אל תעזבי.... אני זקוקה לך כאן לחיזוק... וגם אנשים אחרים... בוקר טוב

סליחה על ההתערבות,אף אחד לא עוזב. כי אנו אוהבים אותה. דניאל.

לפני שנה באמצע צפייה בטלויזיה, תקפה אותי לפתע סחרחורת מלווה בבחילה ולפני שהספקתי לעשות משהו, התעלפתי (כאמור, ממצב ישיבה) כמובן שלאחר אותו מקרה, עברתי סדרה מקיפה של בדיקות שכללו בדיקות דם, ראש ולב (CT,קרדיו..) שבהן לא נמצא דבר חריג. מאז קרו מספר מקרים שבהם עלה לי הדופק, והרגשתי כאילו אני עומד להתעלף (כולל ההרגשה שכפות הידיים נרדמות). שאלתי היא: האם זוהי תופעה פסיכוסומטית? אני מרגיש כאילו הפחד מעלפון 'מזין' את עצמו. אני לא נמצא כרגע בארץ (למשך שנה) ולכן אינני יכול ללכת כרגע לפסיכיאטר. אשמח לקבל עצות לטיפול מונע מתוך הנחה שמדובר בתופעה פסיכולוגית. תודה! ל

ל שלום רב, אין לי מושג אם אכן מדובר בהתקפי חרדה, אבל נניח שכן רק לצורך התשובה. התקפי חרדה עשויים להתמתן עם מתן טיפול תרופתי ו/או טיפול פסיכותרפויטי. ניתן גם ללמוד שיטות להרפיה עצמית, מדיטציה, טאי צ'י או כל דבר מרגיע אחר. לעיתים ההרפיה העצמית מסייעת מאד, כמו טיפול תרופתי. ואגב, האם גם כשאתה אינך בארץ ההתקפים ממשיכים? האם יש סממנים מקדימים להתקפים? בברכה, טלי פרידמן

שלום טלי. ראשית כל, תודה על ההתיחסות. ההתקפים קורים גם כאן, בחו"ל. למזלי, מאז שהתעלפתי (לפני שנה), אני מצליח להתמודד עם ההתקף (או מה שזה לא יהיה) כשאני נשכב במיטה (בהנחה שאני בבית) ונושם נשימות ארוכות, עד שההרגשה הרעה עוברת. ההתקפים תמיד מתחילים בבחילה, שמלווה בעליה משמעותית בדופק (מ-70 ל-140 לפחות) ואז מגיעה הסחרחורת, מלווה בהרגשת דיגדוגים בכפות הידיים, כמו הירדמות (עיינתי בספרות מקצועית והבנתי למה). מכאן ועד להתעלפות עצמה הדרך קצרה. מה שמפחיד הוא לפעמים ההתקף קורה בזמן עבודה או מפגש חברתי - מה שמאוד מעיק עלי. ל

שלום רב לביתנו הצעירה ימלאו בחודש יולי הקרוב 4 קיצים לצערנו הרב היא משתמשת במוצץ , מאחר ויש לנו רקע מילדינו הגדולים איננו מעוניינים ליצור לילדה קומפלקסים נפשיים מהחרמת המוצץ מחד אולם אנו מחפשים את שביל הזהב לגמילתה ממנו, מהיא לדעתך הדרך היעילה והטובה ביותר לגמילה מהמוצץ , וזאת מבלי לגרום לילדה בעיות פסיכולוגיות היכולות להגרם לילדה בעתיד. בתודה מראש KEIDARS

שלום ובוקר טוב. אין דרך אחת קלה וברורה לגמילה מהמוצץ. חשוב להבין את משמעותו ותפקידיו עבור ביתכם, ויחד עם זאת להכין אותה מספיק זמן מראש לגמילה. להגדיר ביחד זמן מספיק רחוק בכדי להתמודד ולהתכונן, ובהמשך כשיגיע הזמן להכין טבלה בה מדביקים כל יום בלי מוצץ מדבקה יפה שבוחרים ביחד. וכן הלאה וכן הלאה. יש עוד דרכים- אבל חשוב קודם להתחיל מהבנה מעמיקה של הצורך במוצץ. בברכה. רוית.

לאור ואופיר (ולא אביב כפי שהיה כתוב בטעות קודם לכן) היקרים למרות הרגשות הטעונים והכעסים שאתם מציגים פה בפורום אין שום הצדקה לשתף את המבקרים בו בגידופים ובשפת הרחוב שנטיתם להשתמש בה לאחרונה. אבקש מכם להוליך את הסכסוך שבינכם למסגרות אחרות כמו צ'אטים למיניהם המיועדים לסוג זה של קרבות מילוליים. כמובן שכל הודעה המכילה גידופים או שאינה מעניינו של הפורום ובודאי אינה קשורה לנושאו, תימחק מיידית. לצערי, זה היה גורלן של חלק מהודעותיכם. אשמח אם תוכלו לעזור לצוות האתר להמשיך את הפעילות בפורום תוך כדי כבוד הדדי בין המבקרים ואודה לכם באם תעזרו לנו לפנות קצת זמן על מנת להמשיך ולפתח את האתר במקום לשחק בגננות. בתודה וחג שמח ד"ר עמיר פרומן

לד"ר עמיר פרומן !! נראה לי שהכנסת אותי בטעות למקום שאני לא שייכת אליו. אף פעם לא השתתפתי בקרבות הרחוב בין אופיר לאור ודניאל. אף פעם לא ניבלתי את פי ואף פעם לא השתמשתי בשפת רחוב בפורום הזה. הבהרתי את מקומי בפורום הזה לא אחת ולא שתיים, כבחורה שמנסה להתמודד עם קשיים, להעזר ולעזור לאחרים, ואכן הצלחתי בעזרת הפורום להגיע להשגים אישיים מדהימים. נראה לי שטעית ובגדול !!!!! אם תדפדף קצת אחורה תראה עד כמה. בכל אופן סליחה אם ההודעה בוטה מדי, קצת קשה לי לחשוב מעבר למסך הדמעות, אני פשוט נסערת מההודעה שלך וקשה לי להתמודד עם הרעיון שהכללת אותי ב"גן הילדים" הזה, אני לא חלק מהסכסוך ואף פעם לא אהיה. בכל מקרה מבטיחה לא לכתוב יותר בפורום, וסליחה. אביב.

ברור מאליו שנפלה טעות. יכול לקרות לכל אחד, אפילו לדוקטור... אל תקחי את זה קשה מדי. אצטער אם תעזבי... שיהיה לך יום נעים.

אביב בוקר טוב. בטוח שהוא לא התכוון אלייך. במקום אופיר יצא לו אביב. ואם את לא חוזרת אזיי גם אני פורש,וכידוע לך חברים לא נוטשים. שפת הרחוב הסתיימה(ראי התנצלות אופיר והודעת אור)כך שהודעתו של הד"ר לא הייתה במקומה. ואל תתני לטעות זו לשבור אותך. והוא כתב אז מה? והוא לא רואה את החברים(אופיר ואור )במצוקתם. כי בהודעה זו הוא לא עוזר להם,ובמקום לעזור הוא מנסה לשלוח אותם ללא נודע. כך נהגו בעבר עם מי שלא היו מסוגלים להתמודד,פשוט שלחו אותם ללא נודע.(או לאישפוזים כפויים). לכן בזכותך היום אוליי נפתח דף חדש,ומי שיגיב בשפת רחוב(כהגדרתך),פשוט אנו נענה לו בחום ואהבה. ולאופיר:שמעתי והזדהתי עם מכאובייך,לכן מהיום אתה ידידנו. ואור לאחר שקיבל את טיעונייך,סוגר עניין. לכן מהיום אנו פותחים דף חדש,ובמיוחד לרגל חג הפסח שהוא חג......... ................האביב. לכן מהיום כל הודעה שלא תהלום אותנו כולנו נגיב בחום ואהבה. שלכם........ דניאל.

אביב יקרה, מדובר בטעות, ואני מתנצלת בשמו של ד"ר פרומן. מן הסתם גם ד"ר פרומן בעצמו יכתוב כאן את התנצלותו בהמשך. אני בכל מקרה חשה צורך להתנצל בפנייך ובפני שאר הגולשים על הטעות. ובכל זאת, לאחרונה אנו נתקלים בהתכתבות שאינה ראויה לפורום זה בין מספר משתתפים קבועים (שאת-אביב- לא נכללת בהתכתבות זו). התכתבות זו, מקומה איננו פה, ולא משנה מי "צודק". ראיתי בהמשך את תגובתו של אור, ואני דורשת את הפסקת ההתכתשויות הללו במסגרת הפורום. גם את עניין ההתנצלויות תעשו במקום אחר. מטרת פורום זה הינה לסייע לאנשים הן מקצועית ע"י הצוות המקצועי של הפורום והן תמיכתית ע"י הצוות המקצועי ושיתוף יתר הגולשים. אביב, במקרה זה את עונה בדיוק למטרה של הפורום. גם יתר תגובות הגולשים כאן מעידות על כך. נוכחותך בפורום חשובה ומועילה, ויש לך כבר "מקום" כותיקה בביתנו הקט. אני אצטער באופן אישי אם תחליטי בכל זאת לעזוב, אך מבקשת ממך לשקול מחדש את החלטתך, ומקווה כי תבליגי על הטעות המצערת, ותישארי עימנו. חג שמח! טלי פרידמן

זאת שוב אני,סתיו. אני מקווה שאני לא מציקה לך. אבל אני חייבת ממך "טובה". אמא שלי היום בלילה גילתה שאני מקיאה. היא פשוט רתחה מזעם. ועכשיו היא רוצה שאני אפסיק עם הדיאטה שלי כי היא רוצה. את מבינה, היא רוצה ואני צריכה לעשות. היא לא מבינה שאם אני לא אוכל להקיא אני לא אוכל כלום. ביקשתי ממנה שתרד ממני, בכיתי לה. אני מנסה להסביר לה שאני בסדר אבל היא אפילו לא מנסה להקשיב לי. אני בסה"כ רוצה לרדת עוד חמש קילו. זה לא הרבה. היא אמרה לי שאם אני לא מפסיקה עם זה היא תדאג שאני אצא מהצבא והיא תאשפז אותי. למה זה מגיע לי? מה כבר עשיתי רע? אם יגיע היום שאני אוכל מבלי להקיא אני אתאבד. אולי תכתבי לה שאני בסדר, ושתפסיק לדאוג כל כך הרבה. אני חייבת לגרום לה להבין את זה. אולי לך היא תקשיב. בבקשה תכתבי לה פה בפורום. היא בטח תירגע אם תראה מישהו מיקצועי כותב לה. את אמרת לי שאת מושיטה לי יד ואני יכולה להשתמש בה כרצוני, מקווה שתעמדי במילה שלך. שלך. סתיו.

סתיו יקרה, אכן את יכולה להשתמש בי כרצונך, אך לא באופן שיקרי. אינני מתכוונת לשקר לאף אחד. אני מוכנה לתמוך ולהיות פה בשבילך אימתי שתזדקקי, אך לא אוכל לשקר או לעשות דבר הנוגד את דעתי. מתחילת התכתבותנו שמתי לב שהינך מתחמקת משאלותיי ולא משתפת במה שקורה עימך. הסתרת את עניין ההקאות ולא הסכמת לפתח ולספר אודותיו. אמרת שהכל בסדר איתך והחברות פשוט נודניקיות ומעצבנות. עכשיו גם האמא נכנסה לעניין. גם היא מעצבנת ונודניקית? לא חמודה, הם דואגים לך. ועכשיו יותר מתמיד אני חושה בטוחה יותר בדבריי. אני שמחה שאימך גילתה את דבר ההקאות. עכשיו לא תוכלי לחמוק, ותצטרכי להתמודד עם מה שקורה לך. פה בפורום אינני יכולה להחזיק אותך ביד, להושיב אותך על הכיסא ולומר לך כמה שנראה לי שמצבך אינו מזהיר. אמך יכולה לעשות זאת, וטוב שכך. את זקוקה למישהו שיפקח לך את העיניים, שינער אותך מהחלום ש"הכל בסדר", כי שום דבר לא ממש בסדר. ואת יודעת מה, נדמה לי שאת יודעת את זה. אני פה. טלי פרידמן

טלי, אין לי איך להוכיח לך שאני צודקת, זה קצת קשה מבעד למסך. אבל כנראה שתצטרכי לסמוך על המילה שלי. אני באמת בסדר, אני מרגישה טוב, אפשר להגיד בהחלט שאני חיה עם עצמי בשלום. בבקשה, בבקשה, בבקשה, תכתבי לאמא שלי, אני כבר לא יודעת מה לעשות. היא לא מבינה אותי, והיא סתם מרגיזה אותי במתכוון, כי קשה לה לראות שטוב לאחרים, אפילו לבת שלה. היא מקנאה בי, זה הכל. אני לא מבינה מה הסיפור, אני בסה"כ רוצה להוריד חמש קילו, זה לא בשמיים. כשאגיע למשקל שאני רוצה אני אפסיק. את חייבת להאמין לי. היא לא מבינה בזה, ובגלל זה קשה לה להבין, ומה איתך? אני לא מבינה למה את חושבת שאני מתחמקת מהשאלות שלך, עד עכשיו עניתי על הכל, ואם יש שאלות נוספות, את מוזמנת לשאול, אולי סוף סוף תביני שאני צודקת ואז תכתבי לאמא שלי. טלי, בבקשה תשקלי את זה, אל תשללי ישר. אם מישהו מסביבי היה מבין הייתי פונה אליו, אבל כולם נגדי. אל תפני את הגב אלי. בבקשה תכתבי לה. שלך, סתיו.

את צודקת במאה אחוז ! מבחינה הגיונית ,אין ספק שהפרידה כביכול תעשה טוב לכולם ! אני יודעת את זה בוודאות. למעשה זהו הפתרון האידאלי... ככל שהבן גדל כך אפשרויות ההתמודדות איתו הולכות וקטנות ! וכמובן שהילדים הנוספים זכאים לגדול בסביבה "בריאה" ועצם השארותו בבית גורמת להם נזק עצום בין אם זה מוצא חן בעיניי או לא ,זו עובדה ! אבל בכל זאת, בגלל זאת, ולמרות זאת הקושי הוא עצום ! אנא קיראי גם את ההודעה ששלחתי לרחל(זאת שהייתה קודם) ואם תוכלי להתייחס גם להודעה זו ? תודה .

רוית, בהודעה לרחל שביקשתי שתקראי,עלולה להיות אי הבנה . אני לא יודעת איך להסביר זאת אבל לא הייתה כוונה חלילה להאשים או לרמוז שאמרת משהו שהוא לא נכון או לא בסדר. להיפך, והכוונה שלי שאמרתי בהודעה זו שההתכתבות איתך עשתה לי רע זה לא בגללך אלא בגלל המצב. וכמו בכל הפרעת אישיות גבולית... לפעמים אני מוצפת ללא יכולת להסביר את עצמי ולפעמים אני כותבת בלי לשים לב בכלל. דווקא דבריך היוו זרז להבעת רגשות אלו, דבר שקורא לי לעיתים נדירות ! כמעט לעולם לא יתפסו אותי מביעה צער או כאב ברמה כזו... על כן, הבוקר, אני מרגישה הרבה יותר טוב ודיי שמחה ש"הוצאתי" את זה. אני רק מקווה שתביני את הדברים בצורה הזו ותמשיכי להתייחס להודעותיי בהמשך כמו שהתייחסת עד היום. שוב,אני מתנצלת אם הובנתי שלא כהלכה.. שיהיה לך יום טוב...

לאליאן היקרה. קראתי את הודעותייך לרחל ולי ומאוד התרגשתי ממה שכתבת. אני מתנצלת על כך "שפלשתי" לך לתוך הכאבים העמוקים. זה הסיכון בפורום כזה- בו מתפתחת הכרות, אך הכרות זו הינה חלקית ולכן עשוייה להיות בעייתית. טוב שיש אנשים כמו רחל, שהיתה פה קודם- אפילו לפני, בכדי לחבוש את הפצעים ולעזור בתהליך הריפוי. אכתוב לך תשובה ארוכה יותר בהמשך- כרגע אני מוכרחה לצאת. אז להתראות אח"כ. רוית.

היי, היום זה לא היום שלי ! המוח שלי לא מסוגל לעבד כלום. ההתכתבות עם רוית עשתה לי רע,רע מאד ! היא נגעה במקומות הכי כואבים. במקומות שאני מנסה לברוח מהם. זה ייאמר רק לזכותה כי קשה מאד "להגיע אליי" וצריך להיות כנראה אדם מיוחד "שיקלע" בצורה כזו. אני לא יכולה להפסיק לבכות ואני לא יודעת עוד כמה זמן אחזיק מעמד.אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ. ה"טיפול" שאני נמצאת בו שבר את כל ההגנות שלי ואני מרגישה שזה מעבר לכוחותיי... המטפל שלי אומר שאני צריכה להתחבר לכאב ולהתמודד איתו... אבל כמה כאב ? מי יכול לשאת כמות כזו של כאב ? וכמה זמן ? אני לא חושבת כמוך וכמו רוית,שאני חזקה וכו'. בכלל לא ! כל עוד אין שיפור ולו רק במעט... זה כאילו שאני לא עושה דבר ! זה לא מספיק, ואני כל הזמן מחפשת פתרונות וכלום. זה מדהים איך הכלום הזה רוקם עור וגידים ונהפך להתגלמות הסבל והכאב והזעם והתסכול. הלילה חלמתי חלום מוזר- הייתי במן בניין משרדים גבוה וראיתי שני גמדים עפים מהחלון לתוך בריכה ומנסים לצאת ממנה. הם כל הזמן טיפסו והחליקו חזרה. למטה הייתה חברה שלי וסיפרתי לה עליהם והיא עלתה איתי כדי לראות. עמדנו ליד החלון והצבעתי לכיוון מטה ואמרתי לה "הנה תראי" והיא אמרה "באמת,נכון" ואחר כך היא ירדה למטה ואמרה לבעלה שלא שיקרתי ובאמת היו שני גמדים שעפו מהחלון! יש לך מושג מה החלום הזה אומר ? אם כן אז אנא כיתבי לי ! לא, כתבי בכל מקרה על מה שבא לך ! אני אוהבת לקרוא את מה שאת כותבת,בכל נושא !

בוקר טוב! קודם כל חיבוק... לשיפור ההרגשה. עכשיו-בואי ננסה לעשות סדר, ולחשוב על הדברים בצורה הגיונית. משפחה ישראלית. ילד אחד חולה. שני ילדים בריאים. בעל- שאשתו כועסת עליו נורא- אבל מתגייס כדי ללכת לרווחה ולהזיז עניינים. כשהוא מתערב- עניינים מתחילים לזוז. מוצאים פנימיה לילד הגדול- אמא נכנסת ללחץ: איך היא תעשה לו דבר כזה? אמא בלחץ- כל הבית בלחץ. הבן מתחיל להפגין סימני מתח. גם הבת... אני חושבת שצריך לנסות להפריד בין הדברים שקורים לכולם,והם חלק מתהליך "נורמלי" של חיי משפחה, לבין הקשיים היחודיים למצב שבו אחד מבני המשפחה חולה. בחברה הדתית- גם זו של בני-עקיבא, שלא לדבר על חברה חרדית, מאד מקובל לשלוח ילדים לפנימיה. אפילו מכיתה ו'. בחברה הקיבוצית- ילדים בגיל הזה עוזבים את בית ההורים לחדר משלהם. יכול להיות שהמרחק יעשה לו טוב. מצד שני- את תהיי כל הזמן עם היד על הדופק. אם הילד מגלה סימני מצוקה- תהיי שם בשבילו. במקרה הכי גרוע- הוא יחזור הביתה, ואז את חוזרת למצב שבו את נמצאת עכשיו. אין לך מה להפסיד. נורא קשה להפרד מילד. אני ממש מרגישה כאב כשאני כותבת את המילים האלו. אבל זה חלק מהחיים- בסופו של דבר הם לבד קמים ועוזבים. בדיוק כפי שאנחנו עזבנו את ההורים שלנו. גם אם היתה מציאות אוטופית, שבה הוא בן יחיד, ואת יכולה להתמסר כל כולך לטיפול רק בו, עדיין אני חושבת שההתמודדות הטובה יותר כרוכה בפרידה ממנו- כדי לאפשר לו לגדול. חוץ מזה שאת עדיין, היית ותהיי לעולמים- אמא שלו. אם תרצי לשוחח עוד- אני כאן, מקשיבה לך. חיבוק גדול.

היי, אני שמחה שאת כאן... ותודה ! בעניין החלום והגמדים... אני חושבת שאולי שני הגמדים בחלום מסמלים את שניי ילדי הקטנים אשר נפלו/הועפו שלא מרצונם לתוך בריכה והם עלולים לטבוע אם לא יעזרו להם לצאת ! הם לא יכולים לצאת לבד וחייבים לעזור להם... התעלמתי/הדחקתי/הכחשתי את הדברים אבל זה לא הולך... הדברים יוצאים החוצה בצורה אחרת. אבל מה זה משנה בעצם ? עליי לאסוף את עצמי מחדש ולהמשיך להתמודד ולהילחם. הרי אם אני אתמוטט הכל יתמוטט יחד איתי... והם יקרים,ואין אף אחד מלבדם. אבל יש גם אנשים מדהימים ,כמוך, שמקשיבים ותומכים ועוזרים... ואת צודקת ! כל כך צודקת. עצם זה שאני אאפשר לו להיות עצמאי ולהתפתח זו האהבה האמיתית ! לסיום, אנא תתייחסי לגמדים שלי :-)

תודה שבסוף התקשרת ......והנה זו ההודעה שכתבתי לך באי סי קיו: אוף איזו תחושה קרה,ומעיקה נפתח לי תהום ענק בחזה שלא רוצה להסגר,הפחד מצא לו שם מקום מסתור ויושב ויושב ויושב ומאשים ומאשים ומאשים יש לי מכתש של פחד בתוך הגוף והוא נסגר ונפתח ולא מרפה ומהרגע שאני אלך לישון,אני אבלע לתוכו יש לו מעין אפקט יניקה שכזה הוא כבר מתחיל לדגדג לי במורד הגב מכריח אותי לישון כדי שהוא יוכל להשתלט, מזכיר לי שהוא פה ויהיה גם מחר וביום שאחרי מחר ובכל לילה....

מקווה שיהיה לך סופ"ש קל יחסית תרגישי טוב, וחג שמח!! טלי פרידמן

שלום רוית, בהמשך לצ'אט המעניין שהנחית, ברצוני לשאול שאלה : יש לנו ילדה בת 5, שנגמלה כמעט לחלוטין ממוצץ (רק לפני השינה). לאחרונה החלה הילדה למצוץ אצבע. לא חל בחיינו/בחייה שינוי כלשהו שיגרום לה לרגרסיה, והיא מוצצת אצבע בעיקר ברגעי עייפות. אנחנו מאד לא מעוניינים שתתרגל למצוץ אצבע כיוון שהגמילה מכך קשה מאד. מה לדעתך עלינו לעשות ?? תודה יובלי ושחר

אני לא בעל מיקצוע,אבל יש לי שאלה הילדה התחילה לימצוץ אצבע מיד אחרי שהיא ניגמלה מהמוצץ ? או שעבר פרק זמן מסוים ? אופיר

ליובלי ושחר שלום. מציצת אצבע הינה הרגל עקשן וקשה לטיפול. אם רק התחילה עם כך- נסו לתת לה לאחוז חפץ אהוב עליה או לאחוז בידה באותם הזמנים. נסו באמת שההרגל לא יתבסס. בברכה. רוית.

שלום, אמנם העליתם את בעיית מציצת האצבע לפני כשנתיים, אבל אם היא עדיין אקטואלית, אולי אוכל לעזור לכם. אני סטודנטית לחינוך מיוחד בת 25 ואני גרה בראשון. לפני מספר שנים המצאתי שיטה לעזור לילדים להפסיק למצוץ אצבע. מדובר במעין קורס אישי לילד, שאני מעבירה באמצעות בובה האהובה עליו. הקורס כולל שיחות עם הילד, תרגילים ודמיון מודרך לפני השינה בלילה הראשון. הקורס מיועד לילדים בכיתות הנמוכות של ביה"ס היסודי. יפעת.

אופיר, אני מזועזעת ממה שסיפרת. אני לא יכולה להעלות בדעתי שמשהו ימציא סיפור כזה. קשה לי עוד יותר המחשבה שהוריך לא יודעים, ושאתה חושב שתוכל להתגבר על מקרה כזה בכוחות עצמך או בעזרת הריטלין של אחיך. יש בארץ מרכז סיוע לנפגעי אונס. אני בכוונה כותבת נפגעי ולא נפגעות, כי פונים גם גברים. צריך הרבה כוח כדי לפנות. השלב הראשון אחרי שחווים טראומה הינו שלב ההכחשה. זה לא קרה, זה שום דבר, זה יעבור. השלב השני הוא שלב שבו מכירים בטראומה, אך מסרבים להכיר במשמעויות הרחבות שלה. בשלב זה אנשים מנסים פתרונות פלא ותרופות אליל. לדוגמה- מכירים בדכאון אבל מנסים לטפל בו באמצעות ריטלין. השלב האחרון הוא שלב ההכרה והקבלה, שאכן קרה ארוע קשה, עם השלכות על כל תחומי החיים.ההכרה בכך מאפשרת התמודדות אחרת, מציאותית יותר, ומאפשרת באמת לחזור לתפקוד רגיל. אופיר- סיפרת בעבר שאתה תלמיד כיתה י"ג. עוד מעט אתה עומד להתגייס. חשוב מאד שתארגן מחדש את הכוחות שלך לפני ההתמודדות הקשה שמצפה לך. אם אתה לא מסוגל לפנות להוריך לעזרה, נסה לפנות ליועצת בית-הספר או למרכז התמיכה לנפגעי אונס. מאד נהנתי לקרא את תגובותיך בפורום, ואצטער מאד אם תחשוב שההודעה הזו מתנשאת- אני באמת רוצה להושיט לך יד. תחזיק מעמד ואל תעשה שטויות.

הכל יסתדר לבד...עוד כמה חודשים הכל יתארגן בראש,אין מה לידאוג אופיר

אופיר- זו לא חכמה להגיד יהיה בסדר. זה לא מבחן סיבולת- אם עברתי את המשבר הזה בלי לבקש עזרה אז אני באמת חזק. להפך: עומדים לרשותך משאבים, ואתה לא מנצל אותם. חבל! רוב העוסקים בבריאות הנפש הולכים לטיפול בשלב מסוים בהכשרה שלהם. אולי זו ההזדמנות בשבילך לפנות לטיפול. אל תוותר לעצמך. מרשה לשלוח לך חיבוק?

אתה רוצה התנצלות:אז הנה התנצלות,אני מיתנצל על מה שאמרתי לבן שלך,אני מיתנצל על כל דבר פוגע אחר. ובזה אני סימתי לדבר איתך\לדון איתך בכל נושא אחר אוםיר

לאופיר לא ראיתי את ההתנצלות.....כי עכשו רק נכנסתי לפורום...מחקו כאן הרבה הודעות .....אז אני מקבל את ההתנצלות....וגם אני מתנצל עם נפגעת...ומהיום יש לך עוד ידיד כאן בפורום...ותזכור דבר חשוב ....עם אחים לצרה לא רבים....תיהיה לי בריא "אור

סליחה שהצקתי לפלפון שלך אחרי שהתנתקה בינינו השיחה, פשוט אני כ"כ צריכה לדבר לילה טוב לך

אנג'ל, תודה על אותו לילה. סתיו

אין בעד מה

ליפני כמה חודשים טיפונת יותר מחצי שנה,עברתי את אחת החויות הכי קשות שהיו לי בחיים עברתי משהוא שמגביל לאונס,כל "מבין גדול" נותן לזה שם אחר,אחד קורא לזה אונס שני ניצול מיני,איך שלא יקראו לזה,זה שינה לי את החיים לגמרי. אני לא מעונין לספר את כל מה שהלך שם,אני רק יגיד שזאת חוייה משפילה מעיין כמותה אותו אדם שעשה את זה הוא משהוא בסיגנון של אדם על גבול הפדופיליה,רק שאצל אותו אדם זה היה מלווה ביותר "אינטיליגנציה",מה שהפך את כל המיקרה ליותר מסובך ממה שהוא. מאותו יום שקלטתי מה הלך שם,השתנתי לגמרי,יותר נכון...התחרפנתי לגמרי אלו "התקפים" של דיכאון שמלווה בהסתגרות,תוקפנות(לא פיזית,אבל מילולית),ליפעמים זה מגיע עם סימניים גופניים של חולשה מאוד חזקה. אני עכשיו נימצא בחוסר שיוי מישקל נפשי שלא ידעתי מעודי,דבר כזה גורם לך להרגיש יצור קטן וחסר כוח,אותו מקירה לא קרה ע"י "כפייה" ,הוא קרה ע"י שיכנויים,שימוש במילים "יפות" וכל אותם דברים ש"חכמים" יודעים להגיד..... החוסר שיוי מישקל הזה הוא רצחני לחלוטין כשאני מגיע ל"תחתית" ...אני בדרך כלל מיתנהג בצורה שלא אופינית לי,לדוגמא האיום המרומז על הבן של "אור" או ה"קללה" שלי כלפי הבן שלו, מי כמוני יודע שאלו אחד הדברים הכי קשים שאדם יכול לעבור,ואני לא מאחל את זה לאף אחד, לא את המעשה עצמו,ולא את מה שקורה לאחר.מכן,אז ""אור"" למרות שאתה הומופוב (אגב אני לא הומו ,אני דו מיני ויותר נימשך לנשים) אני באמת לא מאחל לך כזה דבר.(או לאף אחד אחר!!!) ליפני כמה ימים התחלתי לקחת ריטלין על דעת עצמי (שייך לאח שלי,הוא היפראקטיבי באופן עצבני),למרות שהכדור הוא רק של 10 מ"ג,הוא סובב לי את הראש לגמרי,בהתחלה הוא באמת הרגיעה,והוציא אותי מהדיכאון,שזה היה דבר פשוט נהדר,אבל אחר כך הרגשתי ממש רע כמו נפילה ל"תחתית" שמימנה יצאתי זאת הרגשה רעה מתסכלת עם דיכאון תוקפנות נוראה,עצבים.... כל החבילה אני לא יודע אם זה באמת הריטלין או שזה,העיניין של הפלאצבו. ההורים שלי לא יודעים מזה,הם גם לא ידעו כל עוד זה תלוי בי,לא כי הם יכעסו עלי או משהוא,אלא כי הם לא מספיק חזקים לעמוד בכזה משבר,זה יהרוס אותם מכל הבחינות,והדבר האחון שאני צריך זה להטביע את ה"אי של יציבות" היחיד שלי שזה הבית. זהו,זה כל הסיפור רק שתידעו שזה לא "מיקרה נדיר" ממש לא,מכירה שלי שעזרה לי מאוד עם כל הקטע הזה,עברה משהוא מאוד דומה.... וחלק מהדברים שאני עובר עכשיו היא גם עברה בזמנו,לכן אני עדיין לא מגדיר את עצמי כ"מסובב לגמרי" אני חושב שסיכמתי הכל,פעם אחרונה שסיפרתי את זה ברשת התחרטתי וביקשתי לימחוק,אני מקווה שהפעם אני לא אתחרט אני לא מעוניין בשום הודעות "רחמים" למינהם , "הפניות לעזרה",הדועות שכאילו מגביעות סימפטיה כי זה הדבר הכי מעצבן שיש

וואלק אתה חרטט.....חבל על הזמן

בין השורות היתה אמורה להיות "השוטת ענף של זית".... טעות שלי לנסות לתקשר איתך ואני שוב מושיט ענף של זית.... אתה מקבל אותו או לא ?

ומזה אני מקווה ומאמינה שיצליחו הפצעים להגליד ולהירפא בתוכך, ושתראה איך מתוך חוויה כל כך נוראה צומח איש חזק ויציב יותר מכל מה שידעת עד היום. שולחת לך חיבוק ע-נק. pine

קרובה שלי אנורקטית. טיפול בן כמה חודשים במרכז בתל השומר לא הועיל. מישהו יכול להמליץ לי על פסיכולוג/ית ממש טוב/ה? תודה רבה

אורנה שלום רב, יש לי כמה הצעות, אבל אני צריכה ממך יותר פרטים. רצוי שתתקשרי אלי או תשלחי לי אימייל. הפרטים נמצאים בכרטיסי האישי, בהקלקה על שמי. בברכה, טלי פרידמן

שלום, בזמן האחרון יש לי בעיות קשות להתרכז - בשיחות עם אנשים, בסרטים, בטקסטים ארוכים (ספרים, מאמרים וכו'). קשה לי גם להקשיב לאנשים. אני בן 24 יש עצות? תודה מראש

אתה יכול להצביע על מקרה ספציפי בעבר הקרוב שאולי יש לו חלק בתופעות האלו?

אלמוני שלום רב, האם פנית לנוירולוג? ראשית בכל בעיה יש לשלול בעיות רפואיות-פיזיות. רק לאחר מכן ניתן לחשוב על החלקים הנפשיים. בברכה, טלי פרידמן

.

אופיר- לא הגיע, אבל יטופל. בברכה. רוית.

http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=1255&t=1255

2 פרטים לא נכונים אחד כשניכתבה הזאת היתי הרבה ליפני יום ההולדת ה 18 שלי שנים,אני לא הומוסקהול,אני דו מיני, מבין הומופוב ? ועכשיו,ג'וני...יש לי כמה פרטים מענינים עליך אופיר

כתוב שם שזה סטיה מינית. אם אתה לא מאמין בספר אז אין טעם שתמשיך לצטט ממנו.

אז דוד (ג'וני\יע'נקלה,המיתחזה...ועוד שמות רבים ונוספים שמיספר האי פי שלהם הסוגר למנהלת פורום מוסימת בנענע) בכל אופן,עתודאים עושים טירונות ליפני גיל 18 ...(רובם קטנים מגיל 18),ביגלל זה 2 ההורים שלי הטיריחו את עצמם ללשיכת הגיוס כדי לחתום על טפסים שמאפשרים את הגיוס המוקדם עכשיו,בקשר לאיום שלך...מעניין מה יקרה עם מניהל הפורום יצליב את מיספר האי פי שלך אם זה של המיתחזה ?...אגב הם יכולים לעשות את זה,לתמיכה הטכנית אין בעיה לעשות את זה אז היתי מציע לך לנסות להפסיק להחילף שמות,ליפני שאתה תעופף לך מכאן.... כמו שעפת בפורמים באי או אל ו בנענע אופיר

שלום לקוראים, אני לא בטוחה שיש אנשים שמבינים בנושא הזה, אך בכל זאת אני מנסה. לפני כשנתיים אני התחלתי להקיא מיוזמתי, בין לבין היו ימים שלא אכלתי כלום. אני לא יודעת אם בכלל יש ממה לדאוג,או אם יש בעיה. אני לא יודעת אם זאת הפרעת אכילה, ואם בכלל צריך לטפל בזה. עם כל הידיעה שיש משהו פסול במה שאני עושה, קשה לי להפסיק עם זה. מה אני אמורה לעשות??

גשי לטיפול בדחיפות האפשרי, אני ממליצה לטיפול קבוצתי בהפרעות אכילה. האם ירדת גם במשקל? אל תזלזלי בבעיה שלך! אני מקיאה כבר במשך ה 8 שנים האחרונות. רוב הזמן כ 3 פעמים בשבוע. בתקופות הקשות שלי כ 6 פעמים ביום. כשגרמתי לעצמי פצע בוושט, אולקוס, נזק לעיניים, לשיניים, ולעוד ועוד. אנא נסי להחזיק את עצמך, ואם קשה להתמודד עם דברים אל תתביישי לגשת לטיפול. כלפי חוץ גם אצלי הכל נראה בסדר. אם בא לך לשאול משהו תכתבי לי [email protected]

לענת שלום רב, כמו ש"מי" כתבה לך, אני מחזקת את דבריה. יוזמה אישית של הקאות הינה חלק מהפרעת אכילה. את עצמך אומרת ש"הכל בסדר" אך הנזק שנגרם לך הוא נזק מצטבר, וראי את דבריה של "מי". כדאי לפנות בהקדם לטיפול פסיכותרפויטי. את מוזמנת ליצור עימי קשר וביחד נבדוק לאן וכיצד עלייך למצוא טיפול. את יכולה להתקשר אליי או לשלוח אימייל. הפרטים נמצאים בכרטיסי האישי, תקליקי על שמי. בברכה, טלי פרידמן

שלום, אני סטודנטית לרפואה שנה ב' באונ' ת"א. אני עושה עבודה לקורס בנושא לחץ כגורם לפסיכוזות, ומחפשת חומר בנושא. אינני עוסקת בהיבט של PTSD אצל יוצאי מלחמות, אלא בפסיכוזות הנוצרות אצל אנשים מהשורה, אשר עקב לחצי היום- יום לעיתים מאבדים קשר עם המציאות ונזקקים לאשפוז פסיכיאטרי. אשמח אם תפנו אותי לספרות או מאמרים בנושא, אתרים ברשת וכו'.

אשמח אם תוכלי להפנות גם אותי לחומר שאת מקבלת. אשמח גם לקרוא את העבודה הסופית אם תהיי מוכנה. זה נושא שמעניין אותי מאוד. תודה!

אופיר שלום! תתקן אותי אם אני טועה, אבל מתוך ההודעות למטה, אני מבינה שקרו כמה דברים: עברת איזושהי טראומה? התחלת להשתמש בריטלין? אתה בדכאון? קרה משהו בינך לבין ההורים? לגבי מה ששאלת- ריטלין הוא אמפטמין- סם מרץ. אדם בריא אמור להרגיש נמרץ יותר אחרי שימוש בתרופה. יש סטודנטים לרפואה שעוברים ככה את הבחינות. זה עדיין לא אומר שזה בסדר לקחת את התרופה הזו ללא פיקוח ומרשם של רופא. הרי אתה בעצמך הסבת את תשומת ליבי לתופעות הלוואי של התרופה. אני קצת חוששת להגיד, אבל התסריט שעולה לי בראש הוא שהסתבכת במשהו, ההורים גילו, הם כועסים, אתה אומלל וכדי להתגבר לקחת מהכדורים של אחיך. בין אם אני צודקת או לא, אני כאן בשבילך, כמו אנשים נוספים בפורום. אם תרצה לשתף במה שעובר עליך- אשמח להקשיב. אשתדל לא לכעוס ולא להיות ביקורתית, ואולי נוכל ביחד לחשוב על פתרונות נוספים. להשתמע.

ההורים שלי לא יודעים ,והם כל עוד זה תלוי בי הם גם לא ידעו הם פשוט לא מבינים את השינוי בי,ככה לפחות אני חושב לקחתי את הריטלין כדי לצאת מהדיכאון,וזה עזר...השאלה שלי לד"א פלד היתה אם זה יעיל או שזה היה תופעת פלאצבו זה הכל תודה על הצעה,אבל אני חושב שאני יכול להסתדר לבד אופיר

ביתי, בת השנה וחצי לא ישנה לילה שלם מאז נולדה. (לשם המחשה: היא מתעוררת בין 6 ל-10 פעמים בלילה). אציין כי ביתי יונקת. כמעט בכל פעם שהיא מתעוררת היא יונקת וחוזרת לישון או שלא (חוזרת לישון). בימים אלה אני מנסה לגמול אותה מההנקה, במיוחד בשעות היום, או בזמן שאין שום בעיה למצוא תחליף (משחק או סיפור) לפני השינה ובלילה אינני מנסה לעת עתה. התהליך מתבצע בהדרגתיות. תודה על תשובתכם.

לשרון שלום רב. האם ביתך אוכלת כבר אוכל מוצק? האם היא ביתך היחידה? האם היא ישנה בחדר משלה ובמיטה משלה? ואיך היא במישורים האחרים? תודה. רוית.

התשובה לכל שאלותייך הינה חיובית הילדה אוכלת אוכל מוצק אבל גם יונקת עדיין יש לה חדר משלה היא בת יחידה ובמשך היום היא נוחה ולא בוכה בדרך כלל לעיתים היא מתגלה כמאד עקשנית אודה לך על תשובתך שרון

לשרון- עניתי לך בעמוד הראשון. ביי. רוית.

שאלתי היא מה זה טארדיב דיסקינזיה תודה מ.

שלום,אני פתחתי ספר פסיכאטריה,וזה מה שכתוב "...לאחר שימוש לאורך שנים בתרופות אנטי פסיכוטיות עשויה להופיעה תסמונת של טרדיב דיסקניזיה (Tardive Dyskinesia),תסמונת זאת מאופיינת בתנועות לא רצוניות ואיטיות של אברים ביחוד של אזור הפה והלשון,אך לעיתים גם של הגפיים והגוף,והיא עשוייה להיות מלווה אי שקט,תנועות אלו יכולות להופיע גם בוושט ועלולות לגרום להעברה של חומר מהקיבה לריאות ברמת סיכון גבוהה נמצאים קשישים ונשים......" יש עוד הרחבה על זה בספר,אבל יש כאן עוז הסבר על השארות של למה זה קורה,אם תירצה אני יכול לצטט לקחתי את זה מ "פרקים ניבחרים בפסיכאטריה"\אליצור טיאנו מוניץ נוימן עמוד 502 אופיר

לאופיר שלום רב !! כן, הייתי רוצה עוד הסברים , מפני שלבני בן ה- 7 המליצו (פסיכיאטר ילדים המליץ) לעבור כרגע מריטלין רגיל של 10 מ"ג , לנסיון של ריטאלין SR , מאחר ובני אובחן כ ADHD ואם לא יהיה שיפור בהתנהגות אז לנסות לעבור ל- ריספרדל, או ל - הטרוקסן תודה, מ.

תודה.

על מה ????

על זה שגרמת לכדור השלג של המחשבה להתגלגל במורדו של הר, במדרון הכי תלול ....

שלום ברצוני לקבל פירוט על בדיקתEEG עקב הפניה לבני לביצוע הבדיקה הנ"ל תודה מילי

פורום נוירולוגיה מתאים יותר.

בוקר טוב, האם כסיסת ציפורניים אצל ילד בן חמש וחצי מעידה על מצוקה כלשהי ? אכילת הציפורניים נעשית במיוחד בשעת מנוחה.

אליאן היי. אני שמחה לשמוע ממך. כסיסת ציפורניים עשוייה להיות ביטוי למתח. מאוד יתכן כי זה הרגל שהתחיל בעת מצוקה וכיום השתרש. האם את יכולה לכתוב קצת יותר על כך? כמה זמן זה נמשך? מתי התחיל? האם עוד מישהו במשפחה עושה זאת? בברכה. רוית.

רוית, התגובה הראשונה שלי להודעה הזו ממך הייתה - ואני שמחה שאת שמחה לשמוע ממני ! כסיסת הצפורניים החלה לפני כמה חודשים טובים אך היא החלה ברגליים. מידי פעם בני נהג "לאכול את ציפורני רגליו אך לא באופן קבוע. ומזה כחודש בערך הוא "אוכל את ציפורני ידיו. אין מישהו במשפחה אשר עושה זאת. לא ציינתי שהוא גם "נתקע" כאשר הוא מתחיל לדבר. קצת קשה לו במילה הראשונה וזה מלווה בהבעות, במן פתיחה של הפה ולקיחת אוויר. אני רוצה לציין בנוסף שהוא היה בחוג אומנות (ציור,פיסול בחומר,הצגות) משולב. והחוג הסתיים לפני כמה ימים. המורה שהייתה היא מטפלת באומנות והחלטתי להמשיך באופן פרטני אחת לשבוע. והשאלה שלי היא : אלו דברים היא יכולה לראות במן טיפול שכזה. הבן הגדול מקבל טיפול באומנות בבית הספר ואני חייבת להגיד שחל שיפור אדיר בעקבות זה. הוא החל סוף סוף להתמרד, להביע כעס, להתעקש ועוד דברים כאלה... ועוד שאלה,בקשר לבן הגדול. נדמה לי שכבר כתבתי שאני נמצאת בתחילתו של תהליך לשלוח אותו לפנימיה ! וכבר יש בי הרהורי חרטה ואני מאד חוששת שאעשה זאת אך לא אוכל לחיות עם התחושות הרעות שיהיו. השאלה שלי - איך מתכוננים למשבר כזה אם בכלל? וואו, איזו הודעה ארוכה ומבולבלת !!!

ד"ר פלד האם ריטלין יכול לעזור במיקרים של דיכאון ? אופיר

רק במקרה שיש 2 אונות רייטלין עוזר...כך שלך חבל על הזמן תנסה ...."ויאגרה"

שסובלים?!!?!?!,אני במיקרה סובל מדיכאון לאחר טראומה ששניתה לי את כל החיים!!!! אז אם באמת ליצחוק עלי,אני מאכל שיקרה לך אותו דבר.... ואם אתה בכלא,כניראה וזה יקרה!! אמן ובקרוב! אופיר

אופיר, אמנם אני לא ד"ר פלד, אבל מנסה קצת לחשוב. ריטאלין אמור להשלים חסר של חומר במוח, שבלעדיו יש תזזיות יתר (היפראקטיביות) וחוסר ריכוז. , והריטאלין מרגיע את ההיפר אקטיביות, באופן הגיוני לא נראה לי שריטאלין אמור לעזור לדיכאון, כי אדם מדוכא, הוא לא אחוז תזזית, אלא להיפך, הוא שפוך בלשון העם. אז מה ריטאלין יעזור?

גם היום לקחתי,ואני מרגיש מעולה...באמת הדיכאון נעלם! אולי זה בסהך הכל פלאצבו ובקשר לתזזית,זה גם משמש לטיפול בנקרולפסיה..ואין קשר בין נקרולפסיה לבין "היפראקטיביות" אוליזה גם עוזר במיקקרה של דיכאון,ואולי זה רק פלאצבו,אני לא יודע אני רק יודע שזה עוזר... את לא יודעת כמה זה ניפלא לצאת ממצב של שביזות! אופיר

שמי לימור ואני בת 23, אני מאוהבת כבר כמעט שנה בבחור מהעבודה שלי ולא מסוגלת לחשוף בפניו את רגשותיי כי אני מפחדת מדחייה מצידו, ומאיבוד הקשר הידידותי שנוצר בינינ ו, וגם בגלל שאני ביישנית. בהתחלה לחא הרגשתי כלפיו כלום, אבל לאט לאט הבנות בעבודה שלנו הכניסו לי אותו לראש, כי הן החליטו שאנחנו מתאימים, ונראה להן שהוא מאוהב בי. הוא מצידו לא מראה לי שום סימן, ואני לא יודעת מה הוא מרגיש כלפיי. הוא מתייחס אליי נורא יפה כמו אל אחות , אבל לא יותר מזה, הן אומרות שהוא מתבייש ממני ובגלל זה לא חושף את רגשותיו, אני חושבת שזה לא נכון, ושהוא לא מרגיש כלפיי כלום... אני לא יודעת אם אני באמת מאוהבת בו או בגלל שהכניסו לי אותו לראש אז אני מדמיינת שאני מאוהבת בו. אני רוצה לחזור אחורה בזמן ולהיות לימור הקודמת , שלא היו לה כאבי לב ודאגות.... מה עליי לעשות???????.

לימור שלום רב, זו לא פעם ראשונה שאני רואה את הודעתך. לפי מיטב זכרוני זוהי הודעתך השלישית בפורום. לא זכור לי מה הגולשים הגיבו, אולם נראה שטרם זכית לתשובה לה את מצפה. השאלה היא לאיזו תשובה את מצפה? מה באמת היית רוצה שיקרה בינך לבין הבחור? ומדוע שלא תפתחי איתו בשיחה כנה? ספרי לו על התהליך, על עצמך, על מה את מרגישה וראי את תגובתו, הקשיבי לדבריו. יתכן ושיחה כזו תפתח ביניכם שלב חדש בקשר, משהו גלוי יותר. בברכה, טלי פרידמן

לטלי שלום רב, אני פוחדת לאבד ידיד , אני לא יכולה לכפות עליו להרגיש את מה שאני מרגישה. הוא לא מראה לי שום סימן מצידו לכך שגם הוא מאוהב בי. אני כבר לא יודעת מה אני רוצה... אני רק יודעת שהוא לא יוצא לי מהראש..... אני לא מסוגלת לספר לו מה אני מרגישה, אני מפחדת שהוא יידחה אותי .... אני לא מאחלת לאף אחד להיות במצב שבו הוא מרגיש כמו במבוי סתום....

ערב טוב! מה שלומך? איך את מסתדרת עכשיו כשהילדים בחופש? אני עדיין עייפה, עובדת המון כדי להספיק לגמור עבודה לפני פסח. בליל הסדר נהיה אצל ההורים של בעלי, שזה סוג של עונש... :-) אני מקוה שיש לכם תכניות נחמדות לחג. להת' בנתיים.

כמו שאומר המשפט - שלא יהיה יותר גרוע.... כל יום שאני מצליחה לעבור אני אומרת ברוך השם... לא שאני דתיה או משהו אבל זה יוצא. בשבוע שעבר המטפל שלי נסע לחו"ל לשבוע. זה היה ביום רביעי ובמשך יומיים ישנתי כל הזמן ואיכשהו הילדים דאגו לעצמם... בשבת התאוששתי קצת והיה בסדר. אתמול הייתי עם הבן הגדול אצל הפסיכיאטרית שלו. הוא היה באי שקט ובכלל בשיחה הוא דיבר על החברים שלו ועל זה שהוא לא רוצה להפרד מהם כי הם עוזרים לו. ביקשתי ממנה לעשות שינוי בתרופה והיא אמרת שהרבה אין מה לעשות (הוא קיבל כבר המון סוגים של תרופות והוא עמיד בפניהם) הוא התחיל דיאטה לפני כשבועיים וכל המאמצים שהוא ואני והבית עשו,הוא הצליח להוריד רק כשני קילו. אני מספרת לרופאה שלו שהקורדינאציה שלו לא בסדר והוא עייף ורעב כל הזמן אז היא אומרת, " טוב, את זה אנחנו יודעים" במקום לצעוד קדימה אני צועדת אחורה... ולסיום... את בטח מצטערת ששאלת לשלומי.. אגב ,אנחנו עושים את החג גם אצל הוריו של בעלי (המכה ה- 13 ) ביי לעת עתה..

רחל, ראית את ההודעה ממני בדף 152 של שעה 23:31 ?

אהלן! בטח שקראתי! אבל לא תמיד אני מצליחה להגיב- או שאני נרגשת מדי ולא יוצאות לי מילים, או שהביקורת העצמית שלי משמידה כל מה שאני כותבת... אל תכעסי עלי, אבל הייתי עסוקה בשני דברים שסיפרת: בבעל, שהוא גייס חמישי ובאשה- האמא- שהיא הכי חשובה, כלומר- במקום הראשון. אני מנסה קצת לחשוב על הזוגיות שלי, ומאד קשה לי לחשוב במונחים של ראשון וחמישי. זה כל-כך רחוק אחד מהשני... אני קוראת את כל ההודעות שאת כותבת, ואני כל-כך מעריכה את ההשקעה שלך בילדים. אני מדמיינת לי את שלושתם, והם נראים לי כאלה מקסימים. כמוך, כנראה.

שלום, האם יש תופעה בה ילדה יפת-תואר אשר מודעת לכך ואשר דלתות רבות נפתחות לפניה במשך כל חייה, מוותרת לעצמה, מתאמצת קצת פחות ובכך מגיעה לפחות הישגים? תודה, שי

שי שלום רב, לא הבנתי את שאלתך. נא כתוב בשפה "פשוטה" ללא מטאפורות. מה הבעיה/השאלה? טלי פרידמן

שלום רב, שאלה מוזרה: האם יש תופעה בה אדם נמוך מאד, בעל תסבוך גובה, מחליט להגיע להישגים גבוהים, למרות הכל, למרות הבטחון העצמי הנמוך שנובע מהגובה? כלומר, בעיית הגובה מהווה קטליזטור להישגיות? תודה, שי.

כן שי זה נכון פסיכולוג מפורסם בשם אדלר טען שדווקא בתחומים בהם אנו מרגישים נחותים אנחנו ננסה להתגבר על רגשות הנחיתות ולהתפתח מאד בתחום הזה, כך שילד שמנמן יכול להיות ספורטאי מוצלח לכשיגדל. אדלר עצמו היה מאד חולה כילד ומכאן באו לא הארותיו בנושא זה. אני אישית מכירה גברים נמוכים שא. הם מקסימים ב. יש להם בטחון עצמי גבוה והם מאד אוהבים את עצמם ואנשים מסביבם אוהבים אותם

שי שלום רב, לעיתים לא מעטות בעיות ומגבלות של אנשים גורמות להם לנסות להשיג דברים בצורה שאפתנית יותר אפילו מאחרים. לכן, אדם נמוך שאולי חש שאין ביכולתו לשנות את עניין הגובה, עשוי לנסות להשיג השגים בתחומים אחרים מעבר לממוצע, וכך להיות "גבוה" מאחרים בנושאים אחרים שאינם גובה ממשי. זוהי דרך התמודדות מוכרת. בברכה, טלי פרידמן

שלום לכולם, מחר אני יוצא להשתתף בכנס בלונדון, ואשוב ביום רביעי הבא. אני בטוח שגם כאשר חלק מאתנו נמצאים בחופשה, תמשיכו לסייע כאן זה לזה. ואני מאחל לכולם חג שמח, דרור גרין

גם לך ,דרור חג שמח.. ותחזור אלינו במהרה....

יש בין גולשי הפורום כאלה שמסתדרים רק עם תרופות וכאלה שאובחנו כבעלי הפרעות שלא באשמתנו שמו עלינו סטיגמה של קוקוריקו אני לא רוצה לצטט מהמונולוג של שיילוק לגבי היהודים אבל עובדתית בכל הפורומים האחרים יש שאלות ותשובות ענייניות וכאן המשועממים תופסים עלינו טרמפ והופכים את מי שזקוק לשירותי בריאות הנפש לקוקו די רדו מאיתנו תודה שאול

תומך בך מכל הלב. 1000000% דניאל.

אני כבר לא יודע עם זה המקום לשאול את השאלה או לקבל עצה אבל כנראה שכבר לא נותר ולי יותר מידי ברירות. אני חי כבר שנה עם בת זוגתי שהיא הדבר הנפלא והמדהים ביותר שפגשתי בחיי אבל הבחורה חולה. אני לא יודע וגם היא כבר לא כל כך מבינה מה יש לה בדיוק וכנראה שהעניין לא כל כך פשוט אבל או שזאת סכיזופרניה (כאבחנת חלק מהפסיכיטרים) או PTSD כאבחנת אחרים או סתם דיכאון קשה עם גלישות פסיכוטיות או השד יודע מה . עכשיו היא בתקופה טובה אחרי טיפול תרופתי של כמה חודשים ואנחנו נמצאים בשלב של קבלת החלטות בחיים. האם ממשיכים ? באופן תיאורטי רציונאלי ברור לי שאין לסיפור הזה יותר מידי עתיד. למרות האהבה האדירה ביננו קיים בי החשש המתמיד שדברים יצוצו ויעלו שוב ושוב והסיפור הכואב הזה לעולם לא יגמר. אני אוהב אותה ומאוד לא הייתי רוצה לוותר על מערכת היחסים הנפלאה שייש ביננו. נו אז מה אומרים המומחים יש לנו סיכוי ? יש לי סיכוי לעזור לה ולהפוך את חייה לרצף של רגעים מאושרים ?

דבר ראשון- על מנת לעזור יותר לעומק, חשוב לדעת יותר פרטים עם איזה חלקים בהתנהגות/ באישיות שלה אתה מתקשה להתמודד מה היו התופעות שקרו לה ועד כמה הן היו חמורות אני מאד שמחה בשבילה על שמצאה מישהו כמוך שמוכן ורוצה לעזור לה להתמודד ואוהב אותה, וגם עבורך שאני בטוחה שהיא נפלאה עבורך ושטוב לך איתה אתה חייב לחשוב קודם כל על עצמך ועל כך שאלו שארית חייך ואיך בדיוק היית רוצה לבלות אותם אתה חייב להבין שהסמפטומים של מחלת הנפש יכולים לחזור, ושזה לא קשור אליך או ליחסים שלכם אלא למחלה שלה- אם טוב לך ואתה אוהב אותה זה החלק החשוב, יהיה לך טוב, כניראה חלק/רב/כל הזמן ולפעמים יהיה קשה אבל אולי זה שווה את זה ובכל מקרה, גם אחר- כך, למרות שזה יותר קשה אולי אפשר לשנות דברים, זוהי מדינה דמוקרטית

אורה, ראשית תודה רבה על ההתייחסות והעידוד. באופן כללי התופעות התחלקו לשני סוגים עיקריים. תופעות קבועות והתפרציות זמניות יותר. הקבועות הכילו שמיעת קולות תחושה של חיבור טלפטי עם בני אדם בעלי חיים וצמחים ועוד אין סוף של דברים אשר נגעו ברובם לחיבורים על טיבעיים (טלפטיות ועוד) התופעות הלא קבועות היו התפרציות זעם שבירת חפצים אלימות (אפילו כנגדי פעמיים) היעלמויות שיטוטים ארוכים ברחובות. בקיצור נפש טועה שחיפשה לה מנוחה ולא מצאה. עכשיו היאאחרי טיפול תרופתי ש"הוריד" אותה ונראה לי (למרות שקשה לי להיות אובייקטיבי) שהיא במקום טוב הרבה יותר ואולי אפילו נורמאלי לחלוטין. היא עדיין כבעבר מסרבת ללכת לטיפול פסיכולוגי כי אין לה את הכוחות הנפשיים לכך. וכרגע מה שנותר מבחינתי אחרי התקופה הקשה ההיא זה בעיקר המון חששות מהתפרציות חוזרות ומהדרדרות דומה למה שחוויתי איתה.

שלום לך רק רציתי לכתוב לך שאני מאמינה שאהבה מנצחת ומרפאת כל מחלה אפשרית הכל עניין של רצון וזמן והמון המון סבלנות נראה לי שיש לך אל תוותר על אהבה, תחשוב איך תרגיש בלעדיה , היא צריכה אותך האהבה שלך הרבה יותר מהתרופות גורמת לה להרגיש טוב . אני שולחת לך המון כוח להמשיך בדרך שלך לא לוותר תוצאות יגיעו, ועתיד תמיד יש רק תראה איך אתה רוצה שהוא יראה ותשאף אליו בהצלחה הדס.