פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום! לפעמים יש לי מצבים שקרובי המשפחה שלי הקרובים ביותר, שואלים אותי שאלות די נוקבות, לגבי יחסים במשפחה (ריבים וכד'), אני פשוט נתקעת, לא מסוגלת לדבר, מעדיפה באותו הרגע להדחיק פנימה ולא לדבר, אני מאוד מאוד רוצה להוציא החוצה אבל פשוט לא מסוגלת, הדמעות מתחילות לרדת ודי בטוחה שהזמן יעשה את שלו ואין צורך לדבר, הכל יסתדר מעצמו. לא הייתי אומרת על עצמי שאני בכיינית, אלא פשוט רגישה, עוד פן אחד של רגישות. איך פותרים את זה?!

שלום לך, רגישותך מתבטאת גם בכתיבתך, שהיא יפה ומאד מתארת ומבארת את מה שקורה, כך שרגישות, ואפילו חזקה מאד, אינה דוקא מה שכדאי להפטר ממנו או לעמעם אותו. בכלל, דעי לך שיש רבים רבים שרגישות היא מה שאין להם, והיו מתברכים אם היה להם קצת מזה. אלא מאי - מוטב אולי לחזק במלאי התכונות והכישורים שלך דברים אחרים, שיהיו חלק מכלי הביטוי והתגובה שלך, כך שתהיי מצויידת במגוון של אפשרויות מענה כאשר פונים אליך או מציבים אותך בפני שאלות שנראות לך לא במקום, פולשניות, וכו'. כוונתי לאסרטיביות, למשל. אפשר גם לחשוב על חיזוק אלמנטים של עצמאות בחייך (בתחום המגורים, בכלכלה, וכו'). היכולת לשמוע את הדברים שנאמרים לך, ולהגיב רק, ואך ורק אליהם, ולא על מה שזה מעורר אצלך - היא יכולת נוספת, שיכולה להילמד (קוראים לזה בספרים: שיקוף). רק אחר כך הייתי מציע לך להגיע לברור עם עצמך על ענייני החשדנות שאת חשה כלפי אחרים. את הדברים שהצעתי לך ניתן ללמוד ולתרגל מקריאת ספרות לעזרה עצמית פסיכולוגית, וגם בסיוע פסיכולגי, קבוצתי או אישי. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

שלום! מאז ומתמיד הייתי רגישה מאוד, מאז שהייתי ילדה. במשך הזמן עברתי שני מקומות עבודה בהם נתקלתי בהערות של אנשים שאיתם עבדתי, בין היתר גם נפגעתי והתחשלתי אך עדיין אני נפגעת מהערות של אנשים, מאוד "איכפת לי" ממה שאנשים אומרים וזה לא תמיד טוב, יש לי תכונה לחשוד, לפקוח את העיניים ולא להיות פתי מאמין, תכונה טובה לדעתי שנעשתה אולי לקיצונית מעט. בתקופה האחרונה (כמה ימים ספורים) חוויתי חוויות לא נעימות בבית עם ההורים אנחנו שומרים על דיסטנס, אני הבת היחידה שגרה עם ההורים בבית, יש לי עוד שני אחים גדולים ממני שגרים מחוץ לבית, ההורים שולחים אותם לבירורים אצלי, מה קורה איתי,מה שמאוד מרגיז אותי עצם הידיעה שזה לא בא מהאחים אלא בעקיפין.כל תגובה או שאלה ששואלים או מגיבים אני לוקחת ללב, וכך זה גם מתבטא בחריפות בלחצים באיזור החזה מה שלא קרה מעולם. איך מונעים מצב של רגישות ופגיעות כה ממושכת שרק הולכת ומחריפה

ראי את תשובתי להודעתך שנמצאת שורה אחת למעלה; היא מתיחסת שני המסרים שלך. ד"ר יוסי אברהם

היי הייתי רוצה לשאול איך מתגברים על תחושת החמצה, אפילו במקרים קטנים?

תנסי לפרט, על איזה תחושת החמצה היית רוצה להתגבר (אפילו אם היא ניראת לך "מקרה קטן")??

אני מרגישה שהחמצתי הזדמנות טובה לקשר טוב עם בן זוג, אחרי עשרה חודשים של דיכאון שעדיין לא עבר........אורה כתב/ה: > > תנסי לפרט, על איזה תחושת החמצה היית רוצה להתגבר (אפילו אם היא > ניראת לך "מקרה קטן")??

...

אנג'ל, קיבלתי את המייל. אני מקווה שהיא בסדר, עד כמה שאפשר. תעדכני אותי פה או באימייל מה קורה. טלי פרידמן

עם עדכון... די אני כבר עייפה מאוד

אנג'ל, את יודעת מה לי נראה?את כבר בתוכך לא מסוגלת יותר לברוח.את כבר איפשהו מוכנה באמת לטיפול.את כבר התחלת לדבר,להוציא מתוכך דברים ששמרת בתוך עצמך כל כך הרבה זמן.אני חושבת שבגלל זה את גם כבר לא מסוגלת כבר להקיא-הגיעו מים עד נפש... ואנג'ל-לטפל בעצמך זה באמת דבר חשוב.אין לי הסבר לגבי הורייך,אבל מה שאני כן יודעת,שאולי באמת גלישהבאינטנרנט תעזור לך קצת להתנתק. אם את מעונינת-אני בבית עד די מאוחר,אז אין שום בעיה אם תרצי לדבר. ובינתיים לילה טוב,בי.

תודה. אני לא יודעת בקשר להקאות,לי דוקא נראה שהסיבה היא יותר פיזית...למרות שיש את נפילת המתח הנפשית-הבולמוסים מרדימים,גם בלי ההקאות,אבל מפחיד להשמין ככה. בקשר לגלישה באינטרנט,כפי ששמת לב ...מאוד קשה לי להתמודד עם החיים עכשיו ורע לי...אז אני בורחת לאינטרנט,זה מעין ה"רע במיעוטו" כרגע. שתהיה לך שבת שלום, אנג'ל

אז תמשיכי לגלוש באינטרנט,תשמעי מוזיקה.תנסי להכניס משהו לפה ולא להקיא אותו,שתשמרי על כוחות.אני רציתי לשאול אותך שאלה,אז אם תרצי תצרי איתי קשר בקרוב או שתשאירי לי את המייל שלך,בסדר? ובינתיים שיהיה לך רק טוב ותנוחי.לילה טוב.

אני באמת מודה לכולכם !!! הדברים גרמו לי לראות דברים באור שונה.. תודה.

שרה, אני שמחה שהדברים שכתבו לך גרמו לך לראות את הדברים בצורה אחרת, אבל זה לא מספיק. במקרה שלך רק דיבורים לא יעזרו. אני פותחת (שוב) את הדלת בפנייך, ומציעה לך להתקשר אליי. נוכל יחד לחשוב מה אפשר לעשות, ואיך. זה לא פשוט, אבל זה אפשרי. באמת. להשתמע, טלי פרידמן

טלי, אני אתקשר, מבטיחה .!!! רק שילחי הודעה מתי נוח לך...

אני סוף סוף פתרתי את בעיתי עם ה "חבר ביישן " שלי אם את זוכרת למה אני מיתכוונת!!! את איפושהו עזרת לי למרות שמה שאמרתי ועשיתי לא בידיוק מה שהמלצת לי לעשות!! אבל עודדת אותי ~!!!! ולכן תודה רבה לך!!!

בבקשה שמחתי לעזור, במה שאני כן יודעת:)

שלום שמי דוד בן 66 סובל מבעיות כרוניות גון מחלות לב,לחץ דם גבוה,דיכאון,חרדה,אגרופוביה והתקפי פניקה. אני לוקח את התרופות הנ"ל:10 תרופות למחלות לב,לחץ דם,וכולסטרול גבוה. לגבי הפסיכיאטריה אני מטופל ב:seroxat בזמן האחרון היות שאני לא מסתגל טוב לseoxat הפסיכיאטר שלי החליף לי את התרופה לedronax שלה יש פחות תופעות לוואי תופעת הלוואי שמדאיגה אותי זה דפיקות לב מהירות שאלתי היא 1)האם כמות גדולה של תרופות שאני לוקח באופן כללי לא גורמות נזק למוח היות שאלה תרופות הניתנות לכל החיים? 2)במידה ואתה מכיר את התרופה מהי בדיוק התופעה של דפיקות לב מהירות? והאם התרופה היא יותר מועילה מ seroxat ? מחכה תשובה בתודה מראש דוד

שלום, רציתי לקבל מידע אודות התרופה edronax. תודה.

מהי דיסתמיה ? ומהם התסמינים ? ובמה זה מתבטא בהפרעת אישיות גבולית ! תודה

רצוני לדעת מהי דיסתימיה ומה הטיפול בה ואם היא ניתנת לטיפול. כיוון שאובחנתי שיש לי דיסתימיה בתודה

שלום. אני בן 21 וכבר שבוע שאני מקבל התקפים משונים שלו היו קיימים מעולם . הם חוזרים ונישנים ללא הפסקה ,פעם ביום פחות או יותר . הם כוללים סימפטומים של התקפי פאניקה כלומר דופק חזק וגבוה ריעדות והזעה בכפות הידים סחחורות וזרמים בגוף וחום או צריבה באיזור הריאות -החזה. אומנם ההתקפים הם בתדירות של פעם ביום אך באופן קבוע ההרגשה של הצריבה בקנה הנשימה נמשכת קבוע כבר שבוע .אני בטוח שההתקפים עצמם הם תוצאה של פחד/פאניקה מפני שאני מצליח לשלוט בהם ,כל המקרה התחיל כאשר הייתה לי התקפת שיעול בזמן שעישנתי סגריה ומאז החלה הצריבה החזקה .אני כבר מבצע בדיקות כלליות בכול מקרה אך רציתי לדעת אם יתכן שכול ההרגשה כולה היא תוצאה של מצב מנטלי מסויים ואם לא ,אז האם יתכן שבגלל שיעול עם עשן סיגריות בריאות יכולה להגרם כוויה או פצע כולשהו בקנה הנשימה או בריאות וזה הגורם לכול ה"בלאגן" שאני עובר .

שרון יקר, טוב שאתה מבצע בדיקות כלליות. מן התיאור שלך קשה לדעת אם אכן מדובר בהתקפי פאניקה או חרדה, והבדיקות הגופניות ישללו אפשרויות אחרות. אם אתה מוטרד בנוגע למצבך הנפשי, כדאי שבמקביל לבדיקות הרפואיות תפנה לפסיכולוג למספר שיחות, כדי שיסייע לך להבהיר לעצמך את מצבך הנפשי, וייעץ לך כיצד לנהוג. בהצלחה, דרור גרין

מיצטערת להפריעה אבל... אתה אחרי צבע? עם כן זה יתכן עולי שזו מעיין חרדה שליפני החיים " האמיתיים"!

שלום שרון. מכירה קצת על עצמי התקפי חרדה. הכי חשוב לדעתי זה לחשוב עם עצמך מה השתנה התחדש או נהרס בחיים שלך בזמן האחרון. לפעמים ישנם אירועים שכל אחד לחוד אינו משפיע והשילוב שלהם בתקופת זמן מסויימת-דווקא כן. אשמח לעזור ולתת כתף אם תרצה שלך בידידות גאיה

שבת שלום וברכות. רוית

ואנא אל תשאירי אותי באפלה....

לאליאן היי- שלחתי לך אי מייל. ביי. רוית.

רק קפצתי להראות סימני חיים, כמו שהבטחתי. אני חייבת ללכת. רק תראי כמה את חשובה לי. נשתמע יותר מאוחר. סתיו

:) ביי

יום טוב לכן

אנג'ל הי,מה שלומך?איך את מרגישה?איך את מתאקלמת בבסיס החדש? אני מקווה שיותר טוב לך שם.קיבלת תשובה מהוועדה?עברו כמה ימים מאז פעם אחרונה שהיינו בקשר...אם תרגישי שאת רוצה..את יודעת איפה אני. אני לא רוצה להפריע לך. אז אם את מרגישה שאת רוצה להיות בקשר,את יודעת איפה אני.שיהיה לך סופשבוע נעים, ואם את רוצה-את יודעת איך להשיג אותי. להתראות מיקי

הכל כל כך מוזר... עוד לא קיבלתי ממש תשובה.התקשרתי לרופאה ,והיא אמרה שזה לא תלוי בה בכלל.זה מאוד בלבל אותי.הפסיכיאטר אמר לי שהרופאה היא האחרונה שמחליטה. התקשרתי אליו,ניסיתי לדבר איתו,באיזשהוא שלב התחלתי לדבר איתו ממש בתקיפות כי הוא לא הקשיב לי .אמר שיחזיר לי תשובה בעוד שבועיים.אמרתי שהציבו לי אולטימטום.עוד שבועיים השיחה הזו כבר תהיה מאוד מיותרת,כי אז גם ככה אני אוכל לקבל טיפול אזרחי,למה אני צריכה את תוצאות הוועדה? אמרתי לו גם שמצידי שיחפשו אותי,יעלו אותי למשפט,יתבעו ממני קנס ולא יודעת מה עוד,אני הולכת לטיפול אזרחי גם אם זה לא יהיה חוקי, כי בחיים שלי עכשיו יש דברים חשובים יותר ממשפט צבאי או קנס.לא יודעת מאיפה הבאתי את המשפט הזה.הרגשתי מאוד רע אחרי השיחה,כאילו רמזתי שאני דבר כ"כ חשוב... הוא קודם אמר לי שהוא רוצה שאני אקשיב לדבריו והוא מוכן שזה יהיה בתחילת השבוע הזה.אז קבענו.לדבריו,יש להם הצעה בשבילי...והוא גם אמר שאם אני אחליט שלא,הוא מבטיח לי אישית שהוא לא ימנע בעדי שום טיפול אזרחי,וגם אם הוא לא יוכל לאשר,הוא פשוט לא "יחפש" אותי ולא יבדוק אחרי. זהו,זה הסיפור, תוצאות אני אדע ביום שני .... מטומטמת נכון?

למה מטומטמת? את בסך הכל מעונינית בטיפול.לנסות לטפל בעצמך,להבריא אותך.לשעתי זה באמת מה שחשוב.אז את כנראה מתחילה בטיפול פרטי? אני חושבת שזה מאוד טוב שאת רוצה לקבל עזרה,מוכנה להודות בכך ולהתאמץ בשביל זה. יופי אנג'ל. תהיי בקשר.

סוף סוף את מתחילה "להזיע" ולהתאמץ קצת בשביל הטיפול. אני שמחה בשבילך. ויש לך הארכה עד יום שני, אני לא כזו נוקשה. :) שיהיה סופ"ש נפלא, טלי פרידמן

מתבוסס יקר- קראתי את מה שכתבת בעמוד 176. נשמע שעברת לא מעט בחיים. לאיזו עזרה אתה בדיוק מצפה מהפורום? לפי מה שאתה מתאר, אתה זקוק להתיחסות מהירה וממוקדת. לי עלה בראש אפשרות של אישפוז. ברמת הפתרון המעשי לא נראה לי שהפורום הוא המענה המתאים. הפורום יכול לעזור ברמה של תמיכה רגשית לפני שאתה נוקט צעד זה או אחר, למשל- אם אתה זקוק לעידוד כדי לפנות לפסיכיאטר, או זקוק לתמיכה במהלך האישפוז. הפורום גם עוזר להסתכל על הקשיים מנקודת ראות אחרת, לא ממקום של חריג מתויג, אלא שווה בין שווים. כמו שאתה מבין בודאי- לכל אחד מאיתנו יש את ההתמודדות שלו. החכמה היא לפנות בצורה כזו, שתגייס אנשים אחרים לענות לך. חוץ מזה שאתה בן 46 ומאחוריך עבר של דכאון ונסיונות אבדנות, לא סיפרת שום דבר על עצמך. אתה בעל משפחה? מה קורה אתך בחיי היום יום? מה אתה מרגיש? מה אתה חושב?(דכאון זו אבחנה פסיכיאטרית, היא לא באמת מתארת מה עובר לך בראש.) איך אתה מתמודד עם הקשיים שלך? תרשום לעצמך כוכבית בסעיף ההתמודדות על זה שפתחת את המחשב והגעת לפורום. וגם על זה שקראת את ההודעה עד כאן... :-)

כתבתי לך הודעה חדשה! כי חששתי שלא תחזור לעמוד הזה זה שלא מצליח

אולי זה נשמע לך מוזר אך אני לא מאשימה אותך ! באמת שלא ! ורק בגלל העובדה שלא סיפרתי את כל הפרטים... קצת קשה להתייחס לבעל כאל אביר חלומות כאשר הוא מכריח אותך לשכב איתו כאשר את בזמן מחזור (וסת) והוא עוד עושה את זה כשנאמר לו מראש שזה לא הזמן המתאים והוא עוד מנצל את זה שאני ישנה !!! דבר שני, אני אומנם לא זוכרת את המקרה השני אך זה ברור כשמש שזה קרה.... כי כשקמתי בבוקר להחליף טמפון הסתבר שהוא נעלם... חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי.... ולפתע מגיע בעלי חזרה אל הבית נכנס לחדר ,יוצא ואומר לי "לכי תרימי את הטמפון כי אני לא מוצא אותו ! וכששאלתי אותו בתדהמה " מה ? עוד פעם עשית את זה כשישנתי ? הוא חייך והלך לו ליום עבודה רגיל... צר לי על הגסות והבוטות אך נראה לי שהודעתך הבאה תהיה קצת שונה מזו האחרונה ! וצר לי שאני חולקת על דעתך אך לא זו הדרך לקבלת תשומת לב !!! לכל מי שקורא את ההודעה, אני באמת מצטערת שהצטרכתי לפרט אך לאחר הודעתה של רוז, פשוט לא יכולתי לשתוק.

את צודקת, תמיד רצוי לשמוע את כל הפרטים, ואכן אני חושבת שאת בבעיה גדולה,( וכשאמרתי שהיה אביר חלומותיך התכוונתי כשהתחתנת איתו,ברור לי שהוא לא כזה היום) השאלה היא האם את יכולה להצביע על הנקודה בה התחילו הדברים להתדרדר לידי כך? אין לי גם שום ספק שבעלך גם בבעיה, ולדעתי, אם את עדין רוצה אותו, ואת רוצה לתקן, אז חיבים ללכת לטיפול , אבל אם לא, והוא מה שמוגדר כ"מאוס עליך" אז תעשי חושבים, ואם את רוצה לחתוך תחתכי, כי את לא צריכה לסבול, התעללויות. ומה שאת צריכה לעשות באופן מידי זה, לא לאפשר לו לחזור על מעשיו, לכי לישון בחדר אחר, ותנעלי את הדלת. להגיד לך את האמת? במקומך, הייתי עוזבת את הבית כבר אחרי הפעם הראשונה, או בעצם יותר נכון, עם הצלחת ההיא שהוא העיף על הילד. אז מה קורה איתך באמת? איפה את בכל הסיפור? נראה לי שגם את צריכה איזו נפש טובה שתקשיב ותסייע. כי כשאדם בביצה, הוא חיב מישהו שיושיט לו יד מבחוץ, כי איך שלא ינהג, הוא ימשיך לשקוע. אני מאחלת לך הרבה הצלחה.

שרה יקרה, לצערי, כבר בפניה הראשונה שלך אי-אפשר היה שלא להבחין בכך שמדובר באלימות קשה. בפורום שלנו את יכולה לקבל תמיכה והבנה, אך נראה לי שברגע זה את זקוקה להרבה יותר מכך, ואני הייתי ממליץ לך לפנות בהקדם לאגף הרווחה ולשוחח עם עובדת הסעד וגם עם פקידת סעד לסדרי-דין, שתבהיר לך את זכויותיך. אם את זקוקה לסיוע נוסף, את יכולה תמיד לפנות אלי או אל טלי באמצעות הדואר האלקטרוני. בברכה, דרור גרין

מאוד קשה לי עכשיו. הגעתי לשיחה שלנו באי סי קיו בעיצומה של פציעה עצמית קשה... לא דיברתי איתך על זה,על עצמי...רציתי רק לשאול מה שלומך,איך עברו לך שבועיים בבסיס... וזרקת רמזים בהתחלה... מאוחר יותר זה הפך לשיחה... סתיו,אין לי למי לספר. זה לא יעזור אם אני אכתוב פה מה שאמרת לי,כי אני לא יודעת עלייך כלום מלבד שמך ועיר מגורייך. אבל בבקשה...העמדת אותי במצב ממש לא נוח ולא נעים...אני לא יכולה להתעלם מדברים כאילו... אני לא יודעת מה כבר עשית...או עוד לא...או אם התכוונת לעשות בכלל ומה. ואני מניחה שאין לי מה לעשות מלבד לקוות... לראות אותך מחר באי סי קיו או בפורום.... אני אשלח לך הודעה עם מספר הפלאפון שלי לאי סי קיו...בבקשה...מחר בבוקר...טוב? לא הייתי מתערבת,אני יודעת שאת לא רוצה את זה,אבל מה לעשות-כבר הכנסת אותי. ואני לא יכולה להתעלם...

מחר בבוקר, אהיה פה, שם, היכן שתרצי. אל תדאגי. אני מצטערת שהדאגתי אותך. לא התכוונתי.

שאלת אותי אם יש לי רגעים של ייאוש? ודאי יש לי מחוסר שליטה ומרצון להרגיש כאב,אני פוצעת את עצמי. גם עכשיו אני יודעת שזה לא פותר כלום. אני לא מרגישה כרגע יותר טוב מלפני שעתיים. רק יותר כואב,ויותר פוחדת,ויותר לחוצה... בטח שדאגתי,את חשובה לי.אכפת לי.מה גם שקשה לשמוע דברים כאילו.

אני הרבה פעמים ניכנסת לדיכאון , ולא יודעת איך לצאת ממנו!! למשל הפעם אני בדיכאון בגלל צבע! וזו לא הפעם הראשונה שאני ניכנסת לדיכאון בגלל צבע! לפעמים אני ניכנסת לדיכאון בגלל ריבים עם אמא שלי ! לפעמים בגל ריב עם החבר!! הבעיה היא שהדברים שמדכאים אותי באים בייחד!! וזה מחמיר את המצב! אני לא יודעת מה לעשות !!! תעזרו לי

הרו יקרה, ממה שאת מתארת, קצת קשה להבין למה את מתכוונת. לפעמים אנחנו משתמשים במלה דיכאון לתיאור מצב של לחץ או עצבות, כשלמעשה המלה מתייחסת להפרעה קשה, שמשתקת את התיפקוד בחיי היום-יום. למה בדיוק את מתכוונת? האם יש מישהו שאת יכולה לדבר אתו על זה, שיקשיב ויעזור? האם היית רוצה לדבר עם מישהו? אם קשה לך למסור פרטים רבים יותר בפורום, את יכולה לשלוח לי אימייל (בלחיצה על שמי המסומן בכחול) ואשתדל לסייע. בברכה, דרור גרין

הכוונה היא גם ללחץ וגם לעצבנות אבל גם לכך שלמשל במצב דיכאון אני לא רוצה לראות או לדבר אם אנשים ! אני רוצה להיות לבד! זה מאיין מצב של חוסר הערכה עצמית של חוסר רצון לדבר על כול דבר שהוא עם אנשים וחוסר יכולת ורצון לעשות דבר מה! אני מרגישה באותם ימים של דיכאון שהיתי רוצה שהאדמה תיבלה אותי, וחושבת שהלוואי ולא היתי קיימת בעולם בכלל! אין מישהוא שאני יכולה לדבר איתו כי רוב האנשים לא מבינים אותי

הרו שלום. אני לא אשת מקצוע ולא מכירה אותך, אבל חושבת שאולי כדאי לך לחפש, דווקא בתקופות כאלו של דכאון, דברים שיעשו לך טוב. אפילו הם אם רק זכרונות. כשתזכרי מה זה כשטוב לך יהיה לך יותר פשוט להגשים את זה שוב. לפחות לדעתי. שלך גאיה

תודה ! אבל העניין הוא שביימים של דיכאון אני בדרכלל זוכרת רק דברים רעים! ולכן זיכרונות טובים זה לא ממש הפיתרון! בכול מיקרה טודה! גם בימים של דיכאון זה לא ממש קל להגיד לעצמך "תיחשבי על ..." זה פשוט במחשבות באות עליך בעצמן את לא שולטת בזה!

תני סימן חיים. למה את לא עונה? את כועסת? סתיו.

לא כועסת.. על מה? עלייך? מה פתאום... על עצמי...רק על עצמי

כנסי לאי סי קיו

דיי לא יודעת כבר מה לעשות הדיכאון משתלט על חיי כבר לא יכולה יותר מחפשת סימן להתחלה מייואשת מתפוררת הכדורים לא עוזרים הטיפול קשה ואני נישברת האם למישהו יש קצה חוט כדי שאדע מאיפה להתחיל

שרית! אין לי כל כך מה לומר לך כי את לוקחת כדורים ונמצאת בטיפול... חוץ מ- תחזיקי מעמעד. תמיד יש רגעים שבא להשבר ושכבר נמאס מאכזבות ונמאס להדחיק דברים עוד יותר ולשקר לעצמך עוד יותר. אבל זה בשום פנים ואופן לא אומר שצריך לוותר. יש מטרה לחיים שלך ויש סיבה שאת חייה, במוקדם או במאוחר תגלי אותה (או שלא). תשמעי, את גם לא היחידה, אני גם דכאונית (ואני גם מתעללת בעצמי אז זה הופף את המצב ליותר מסוכן, או לפחות ככה הפסיכולוגית שלי חושבת) ואני ניסיתי להתאבד פעמיים, ועדיין יש לי את הרגעים האלו. אבל אין בכלל מה להשוות בין המצב שלי אז ובין המצב שלי היום. השתנו דברים מאז וגם אני השתניתי. מה שאני מנסה לומר, זה שדברים משתנים. אם רק תחזיקי מעמד עוד קצת זמן, יכול להיות שהדברים אצלך השתנו, כמו שהם השתנו אצלי (ואצל הרבה אחרים). תהיי חזקה, tal

תנסי טיפול הומאופתי. יכול להיות שבהתחלה תרגישי תופעות לואי אבל הן לא דרסטיות כמו טיפול כימי. זה לוקח זמן כמה חדשים עד שהגוף מתיצב ואחר כך מרגישים טוב. בהצלחה.

ורית וטלי שלום, נולדתי רגיל. בערך בגיל 3.5 חודשים אימא שמה לב שאני לא מתפתחת כפי שצריך והתחילה לרוץ איתי לכל מיני רופאים. חלקם אמרו לה: "חכי, זו ילדה ראשונה, את צעירה ולא מנוסה, יש זמן, וכו'" חלקם אמרו לה לשפשף לי את הגוף החל במגבות עדינות, וכלה בסקוטשפייטים מתוך טענה (לדעתי ולדעתה מגוחכת) שאם אני לא הולכת, אני לא יודעת להבחין בין ימין ושמאל. יותר מאוחר היא הסבירה לי שזה בולשיט כי כשמלבישים את הילד מדברים אליו. התחלתי ללכת בגיל שנה ו11- חודש. מגיל 3 עד גיל 6 הלכתי לטיפולים בתחום המוטוריקה העדינה והגסה, והייתי בגנים רגילים. גם בבית הספר יסודי למדתי במסגרת רגילה (ללא סייעות וכאלה, רק עם עזרת ההורים). בעקרון את רוב השיעורים עשיתי לבד, אבל אם הייתי צריכה להגיש עבודה הייתי מבקשת את עזרתה של אימא. אימא הייתה עוזרת רק בשלב הסופי של העבודה ולא מכינה אותה במקומי כפי שהדברים עשויים להתפרש. זו ההתחלה, והיות ואני צריכה ללכת, אכתוב יותר מאוחר. עדי

עדי היי. מחכה להמשך התאור. רוית.

רוית - ההמשך. בגיל 10 התחלתי להתפתח, ובגיל 12 קיבלתי מחזור. זמן קצר לפני קבלת המחזור ביקרתי אצל רופאת הילדים (בפעם הבאה שאבקר בכלל אצל רופא, תהיה כעבור 5 שנים). הרופאה אמרה לי לא להשמין אבל לא שמעתי לה (אני רק רוצה לציין שאני מבינה ברפואה מגיל 10). זמן קצר לאחר קבלת המחזור התחלתי לתפוח בבטן, בפנים ואיפה לא. מבחינה חברתית הייתי מנודה ולימודים לא היו בראש שלי(או הו, זה הולך יופי ביחד). אני זוכרת שחזרנו יום אחד מהטיול, ואמא אמרה לי: "זהו, עדי, ממחר את בדיאטה" וקנתה לי מצרכים מיוחדים. האוכל הדיאטטי אז היה מגעיל ואני נאלצתי לאכול אותו (היום המוצרים הדיאטטים שופרו לעין ארוך וברוב המקרים אין הבדלים בטעם). היחסים עם אבא שלי היו מצויינים. נקודות הטורפה שלו היו: 1. הוא חטף מהמקרר ואני למדתי את המנהג הזה למורת רוחה של אימא (זה מה שקורה כשהורים מעבירים לילד מסר כפול). 2. הוא פשוט פחד להלחם בי. אימא כל הזמן דרשה שארשום את מה שאני אוכלת (שומרי משקל אמרו את זה אחר כך) ואני לא הסכמתי לזה. ועוד דבר: אז לא ידעו שבלוטת המגן שלי היא המקור לכל הצרות. עברתי בית ספר ובו הייתי יותר טובה מבחינה חברתית ולימודית אם כי עדיין הייתי שמנה. אני זוכרת שכל הזמן נפלתי. אימא כל הזמן אמרה לי: "למה את לא מסתכלת לאן שאת הולכת?" לא ידעו שזה בגלל הבלוטה שלי אין לי כח להרים את רגליי. כל הזמן הזה הייתי פעילה בצופים ויצאתי לטיולים למרות שזה הצריך היערכות מיוחדת מצד החברה והמדריכים. לא היה לי נעים שצריך לעזור לי, אבל בסוף כל טיול הרגשתי דבר אחד: ניצחתי!!! ניצחתי חלק מהמגבלות שלי!!! קשה לתאר את מה שהרגשתי. בערך בגיל 16.5 חליתי בדלקת ריאות (בגלל שהבלוטה לא עבדה, כל הזמן הצטננתי) ואז לראשונה הלכתי לרופאת משפחה. הרופאה יחסית הייתה נחמדה וגם הייתי כבר בוגרת יותר. בצילום ראו שאב עורקים שלי (הצינור שמוציא את הדם מהלב לגוף) לא מונח במקום. שנה שלמה הייתי במעקב בדיקות ובירורים (גם שם וגם בלשכת הגיוס). הבירורים כללו: בדיקות רופא, אולטרסאונד ,א.ק.ג., הולטר (א.ק.ג ל24- שעות), בדיקות מאמץ. הבדיקות לא הפחידו אותי משום שידעתי במה מדובר. לא הייתי בחרדה יתרה. לקחתי אותן בקלות. רק מה שכן, הייתי גם בדיאטה. אמנם לבד, אבל ידעתי מה צריך לאכול ומה לא (לדעתי זו טעות כי אמנם הרופאה פיקחה אבל לא נשקלתי בהתחלה, ולדעתי ירדתי 4 קילו ב8- חודשים ) אני גם התחלתי להתנדב במד"א ואף אחד חוץ מההורים והצבא לא ידע ולא צריך לדעת. כעבור שנה התחלתי לטפל בבלוטת המגן. בצבא הייה לי טוב והייתי פקידה. היו לי כבר חברות, הרגשתי שאני יכולה להיפתח, לקבל ולאהוב. אחרי הצבא התחלתי לעבוד. בגיל 23 הצטרפתי לראשונה ל"שומרי משקל". התחלתי לעשות את מה שהם אומרים ואימא שקודם נלחמה בי החלה ללמד אותי לבשל ולעזור לי. מאוד שמחתי כי זה גרם לפיתוח הקשר בינינו. בהתחלה לא האמנתי לה שאפשר לעשות אוכל דיאטטי וטעים, אבל יום אחד, קמתי ועשיתי מעשה: קניתי ספר בישול שלהם. ראיתי שאפשר לבשל וגם שיהיה טעים!!! היה לי נהדר!!! מכל דבר פתאום ראיתי שאפשר לאכול כף ולהנות ממנו. המשך - יבוא.

חזרתי. טלי, מתנצלת על "ההעלמות"... פעם הבאה אני אודיע. אנג'ל- מתי תהיי באי סי קיו? ליסה- כנ"ל.. טלי- את מוזמנת לבקר גם שם.. שלכן, סתיו

אני אהיה בערך בעשר אני מניחה... בינתיים,אם את פה, מה שלומך? איך עברו הימים בבסיס?

היי, זה בסדר ש"נעלמת", ומזל שאנג'ל ידעה לאן, אחרת באמת הדאגה היתה גדולה. איך היו השבועיים בצבא? איך זה לחזור קצת הביתה? ובכלל, איך את? טלי פרידמן

במקום כל הזמן לשאול לשלומי, אולי אשאל קצת לשלומך? איך עברו לך השבועיים? היו שבועיים לחוצים בעבודה. אבל עברנו אותם זה מה שחשוב. חבל שלא נשארתי בבסיס עוד חודש. להגיע הביתה עושה לי רע. ההורים המטומטמים האלה, כבר לא איכפת לי שהם יורדים לי לחיים, מזה אני כבר מתעלמת אבל הם מכניסים ג'וקים לאחותי לראש, היא באה אלי והתחילה לבכות לי ולהגיד שהם אמרו לה שאני אמות. הם לא הורים, זה מה שהם. חוצמזה, אני בסדר, אין לי הרבה מה להגיד. אני מרגישה שעל האושר הזה שאני מקבלת מהמראה אלוהים מעניש אותי הכל כל כך כואב, פיסית ונפשית, כאילו עשיתי רע למישהו וזה לא מגיע לי. אבל גם זה יעבור, הכל עובר בסוף. שלך, סתיו

לד"ר פלד, טלי פרידמן-עו"ס שלום, ברצוני להתייעץ ולשמוע את דעתכם בעניין המפורט להלן: בעלי סובל מסכיזופרניה הבפרנית, הוא מאוזן באופן סביר למצבו ע"י טיפול תרופתי בריספרדל ובפרפנן. (אציין שאני בריאה בגופי ובנפשי). לאחרונה התחלנו טיפולי פוריות מאחר והזרע של בעלי נשפך לשתן. שאלותי הם: 1. האם אפשר לעכב בעדנו טיפולי פוריות מאחר ובעלי מטופל בבריאות הנפש? 2. האם יכולים להכריח אותנו להפגש עם עובדת סוציאלית במסגרת טיפולי הפוריות (אציין שבעלי מטופל אצל אנשי מקצוע מוסמכים במסגרת פרטית, לשביעות רצוננו, ואין לנו צורך בייעוץ או "בחיטוט" נוסף ע"י אנשי מקצוע אחרים)? 3. בכל אופן ברצוני לדעת את זכויותינו לאור בעייתו של בעלי לגבי טיפולי פוריות.

כאחד שחולה במחלה אני יכול להגיד לך שרוב התרופות הפסיכיאטריות פוגעות בפוריות הגבר וביציאת זרע. אני ממליץ לכם לקבל ויאגרה

לרוית ניסן שלום, בתאריך 19/04/01 שאלתי שאלה את עו"ס טלי פרידמן, בנושא סכיזופרניה - טיפולי פוריות. בתשובתה, היא המליצה לי להפנות אליך את השאלה, אולי את מתמצאת בעניין. אז אנא ממך, קראי את שאלתי ואשמח לקרוא את תשובתך. תודה, פזית.

אני נשואה עם שני ילדים. מערכת היחסים ביני לבין בעלי דיי גרועה והוא לא מעוניין ללכת לטיפול. הוא מאד אלים מילולית (צועק ומקלל גם ליד הילדים). המין ביננו אינו מתקיים מרצוני ולעיתים דיי קרובות הוא מאיים ומכריח (לא פיזית) אותי לשכב איתו. לאחרונה (זה קרה פעמיים) ניצל את מצבי ועשה דברים בזמן שישנתי. זה נשמע אולי מוזר ומזעזע אך זה באמת קרה כך. מה זה מעיד על מצבי הנפשי שאני לא הרגשתי כשזה קרה ? בפעם הראשונה לפני כמה לילות בדיוק התעוררתי מסיוט על אונס והוא כבר בדיוק סיים לעשות את שלו. ואני קמתי והתחלתי לבכות והוא מיד התנצל והבטיח שזה לא יקרה. אך יומיים אחרי הוא עשה את אותו דבר אך אז כבר לא זכרתי כלום. אני יודעת בוודאות שזה קרה ואני לא מדמיינת כי היה משהו שכאשר שאלתי אותו "אתה שוב התעסקת איתי ?" הוא חייך. אנא, מחכה לתשובה.

שלום שרה, לבי איתך. למה להשאר אתו ולהפוך את חייך וחיי ילדייך לסיוט? גם אלימות מילולית פוגעת והורסת. הילדים רואים ,קולטים ומבינים הכל. אם אין דרך לתיקון היחסים, מה הטעם?

שרה שלום רב, את מתארת במכתבך מצב קשה ביותר, שמצידו האחר קיימת חוסר תקשורת משמעותית עם בן הזוג, ומצידו השני יש אלימות מילולית ופיזית, ניצול מיני ואונס. את מוסיפה ואומרת שבעלך גם אינו מוכן ללכת לטיפול. האם דיברת איתו אי פעם והעלת את רעיון להיפרד? מה דעתך הוא יחשוב על זה? האם הוא יבין למה? האם קיים בך פחד לדבר איתו על פרידה? האם את חוששת ממנו? ומה עם הילדים? האם גם הם חווים את האלימות באופן ישיר מהאב? שרה, את חייבת לעשות עם עצמך ועם הילדים משהו. בין אם לפנות ללשכת הרווחה, נעמ"ת או כל ארגון אחר שיעזור לעשות את השינוי שצריך. להישאר במצב הזה, זה הדבר הכי גרוע שאת יכולה לעשות, בעיקר לעצמך. כמה זמן תוכלי להמשיך לחיות כך? טלי פרידמן

תודה על ההתייחסות, כן, אני יודעת שאני צריכה לעשות משהו אבל אין לי הרבה כוחות והעיקר זה שאני חוששת להשאר לבד וגם יש את הבעיה הכלכלית. דברתי איתו הרבה על פרידה אבל הוא טוען שאני לא בסדר והוא לא רוצה להיפרד. האם אני חוששת ממנו ? כן ובעיקר אני שותקת כדי לא להיגרר למריבות ליד הילדים. אני חושבת שהוא מבין את זה ומנצל את החולשות שלי ! ואם אני אפנה לאן שהצעת לי, יגידו לי לעזוב אותו. ואז ? לאן אלך ? מה אני אסביר לילדים ? רוב האלימות שלו מופנית כלפי אם כי לפעמים הוא מדבר לא יפה גם לילדים. זו נראית לי דרך ללא מוצא !!!

שרה יקרה, הכותרת שלך מדברת בעד עצמה. אינני יודע את הפרטים, אבל הכותרת להודעה שלך משקפת את רגשותיך, הרי שאת זקוקה לעזרה מיידית. את שואלת אם זה מעיד על מצבך הנפשי. אין ספק. מי שנפגע מאונס או מאלימות נפגע לא רק בגופו, אלא בעיקר בנפשו. את שרויה כעת בחרדה מוצדקת, מפני האלימות הפיסית של בעלך. אם היית מתבוננת על כך מבחוץ, אין ספק שהיית ממהרת להימלט ממנו. אבל הלחצים שהוא מפעיל עליך מסיטים את החרדה למקום אחר, וכך את נאחזת בפחד להישאר לבד, בפחד שלא תצליחי להימלט ממנו, ובפחד מפני המצוקה הכלכלית. גם לפחדים אלו יש אחיזה במציאות, אך כעת הם משמשים כתחליף לפעולה מיידית. המצב שבו את נמצאת מאפיין את מצבן של נשים מוכות, שמתקשות להיחלץ מן המצוקה בה הן נמצאות. את יכולה, כמובן, להתלונן במשטרה ולבקש הגנה, אך זה יהיה רק סיוע חיצוני. כדי לקבל עזרה שתחזק אותך גם מבפנים, אני מציע שתפני לעובדת סוציאלית, או לפסיכולוגית, ותבקשי עזרה וליווי בתהליך הקשה שעליך לעבור. ואם תזדקקי לייעוץ נוסף, את יכולה לפנות אלי ישירות באמצעות אימייל. בברכה, דרור גרין

סליחה, הבעל לא מכה, הוא אלים מילולית, ויש הבדל בין מכות לאלימות מילולית, אילו היא עדין לא היתה נשואה בחיים לא הייתי ממליצה לה להתחתן איתו, אבל היא נשואה, ויש שם ילדים , והוא לא מכה, המצב קשה, אבל הוא לא מכה, בעל מכה זה דפוס בפני עצמו, ולו היה כזה הוא לא היה מחכה עד עכשיו, אני חושבת שטעות להמליץ על גירושין, צריך לנסות לשקם אותם, אלא אם אין ברירה אחרת.

סוס ? טוב שרק הבוקר קראתי את ההודעה !.... אחרת בלילה.... :-) סוס מנצח !!! מעניין.... ושוב... "על הבוקר" את גורמת לי לחייך... שיהיה לך בוקר טוב

צהרים טובים! בבטוי "לא מחליפים סוס מנצח" התכוונתי למסר חיובי... ממש לא התכוונתי לעורר בך רגשות אשם על משהו שעושה לך טוב ועוזר לך. רציתי רק לעודד את עודד, שאפשר להשיג טיפול טוב גם בפחות, אפילו בהרבה פחות. יום נעים ותמשיכי לחייך.

רחל, אם הייתי מרגישה שהטיפול לא עוזר לי ואני סתם מושכת...(במושכות :-) ) לא הייתי ממשיכה ללכת. זה ברור וידוע שניתן למצוא מטפל/מטפלת מעולים גם בפחות אך מאחר שמצאתי אותו ממש במקרה והוא מצליח "להגיע" אלי ומאחר ויש לי נסיון טיפולי לא הכי מוצלח, כיום, במצבי אני לא אקח סיכון ואתחיל לחפש... חיי קשים,מורכבים ומסובכים ואני לא יכולה להרשות לעצמי "מותרות" של חיפוש נוסף! דווקא אהבתי את הרעיון מאחורי המשפט "לא מחליפים סוס מנצח".... ולא יקירתי, אין לי רגשות אשם ! בעצם זו פעם ראשונה שאני שלמה עם עצמי ועם מה שאני עושה... ביי בינתיים... ומקווה לשמוע ממך בקרוב

נכדי בן 4 אחד משלישיה (2 בנים ובת) לא רצה שיחגגו לו היום יום הולדת בגן. הוא הסכים לבוא לחגיגה רק בתנאי שוא יהיה הצלם. התנגד שישימו לו כתר על הראש ולא הסכים להיות בעל השמחה במרכז הענינים. כשהרימו אותו הוא עמד על כך לא לספור עד בלבד 4 אלה ספר עד 10. בשנה שעברה היה בערך אותו הדבר ,אולי בצורה יותר מודגשת. הוא ילד מאד חביב חכם ואוהב ומשתתף בימי ההולדת של ילדים אחרים כמו כולם. האם יש צורך לטפל בענין או שזה יעבור כשיתבגר ? בתודה למפרע על תשובתכם בנידון בברכה יעקובי

יעקובי שלום. כבר פנית אלינו בעבר- נכון? בכל אופן לא נראה לי בעייתי באופן הדורש טיפול, אלא אם כן ישנם תחומים נוספים בעייתים. בגיל בו הוא נמצא הילדים מתחילים לתרגל נושאים של השתייכות חברתית, כללים וחוקים ומקום על הסולם החברתי. העובדה שהוא אחד משלישייה אולי מחדדת את הענין בכך שהוא רוצה להדגיש את ייחודו ולבחור את הדרך שלו. זה לא פשוט להיות חלק משלישייה... בכל אופן- כייף לו שיש לו סבא כל כך מעורב ואיכפתי. בברכה. רוית.

ישנו ספר מצויין שעוזר לפתור בעייה זו (מניסיון), שווה לקרוא ולמצוא פתרון אינדיבידואלי בשבילכם, לפני התחלת טיפול תרופתי. שם הספר: חרדה- הטיפול האלטרנטיבי, שם המחבר: ד"ר הרולד בלומפילד. ניתן למצוא אותו באתר דיבוק, ובצומת ספרים. בהצלחה.

/

לטלי ורוית שלום רב, בעקבות השאלה של נועם, רציתי לשאול אתכן איך אתן רואות את המשולש למעלה, ומאיפה הוא נוצר. עדי

עדי היי. את שואלת שאלה מאוד מורכבת- ואין תשובה נשלפת ומוכנה מראש. כמו בכל תחום של קשר בין הורים לילדיהם- כל נושא משקף את החלקים הבעייתיים או הלא. הבחירה הינה לא מודעת וקשורה למטען הרגשי אותו מביא כל אחד מהשותפים לקשר- ולכן אצל משפחות מסויימות זה משתקף באוכל, אצל אחרים בשינה וכו'... הבנתי מהתכתבויותייך בעבר שאת מאוד מזדהה עם מצוקתם של ילדים- וכנראה שהיה לך לא פשוט אז, ואולי זה גם מקרין על היום. אם את מסכימה- אולי תספרי לנו קצת יותר עלייך בילדותך והיום, מה את אומרת? אשמח לשמוע על כך. בברכה. רוית.

שלום! אתמול שאלתי שאלה על מניה דיפרסיה עדיין לא השיבו לי! אין פסיכאטור בפורום? המתבוסס

שלום רב, ד"ר פלד הפסיכיאטר נכנס לפורום לעיתים מזדמנות, באופן לא קבוע. אתה יכול להמתין לתשובתו כאן, או לנסות לשלוח אליו אימייל. בברכה, טלי פרידמן

שלום, טלי! ראשית, המון תודה על התייחסותך! איך אני משיג את האי מייל של הרופא? אשמח לעזרתך! המתבוסס

אני עוקבת מרחוק, ולא מתערבת, אבל הפעם לא יכולתי להתאפק... יש מלחמות קצרות, יש מלחמות ארוכות. יש כאלו שמתמשכות כמעט לנצח... אני מאחלת לך, ולאנג'ל, ולכל הבנות שנלחמות יום יום במלחמת קיום על גופן, על בריאותן, על שלום-נפשן, שתנצחו בכל המערכות, שתצליחו להתמודד עם כל הקשיים שבדרך. לפעמים, כשנותנים יד אחד לשני- אפשר גם ליפול ביחד. וחשוב לקום בחזרה... אני מקוה שהכתיבה בפורום ממלאה ומחזקת אותך. ואם זה עוזר- אני שולחת לך חיבוק ענק. שיהיה לך רק טוב.

לרחל, בוקר טוב, לוקחת את המילים המעודדות שלך, זו באמת מלחמה בגוף ובנפש מי כמוני מרגיש את זה בימים ולילות טרופים אלה, חברה טובה התקשרה להקריא לי את ההודעה שלך מאוחר בלילה, כשהייתי כבר מנותקת מהמחשב, והיא עזרה לי להעביר עוד לילה ללא שינה, הלוואי ואני אצליח להביס את כל הקשיים שבדרך, כמו שכתבת, ולנצח, מה שבטוח שאם כן, מבחינתי זו לא תהיה רק ההצלחה שלי, אלא גם ההצלחה של האנשים שמשתתפים כאן בפורום שעזרו לי לעבור את הימים הבאמת קשים, תמכו ועודדו, כל אחד בדרכו המיוחדת. לוקחת גם את החיבוק הענק שלך, הוא עוזר ובגדול. קראת אותי, זה באמת מה שאני צריכה עכשיו הכי, שמישהו יחבק אותי חזק ויבטיח לי שיהיה טוב, כמו לילדה קטנה. תודה, אביב.

אנה יש לי שאלה אלייך שצמודה לתאריך ה- 16/04 בשעה 21:44 תחת הכותרות עבור אורן קפלן ודר פלד. הם עדיין לא ענו לי. אשמח לתגובתך בנושא.

עניתי... טלי פרידמן

Does anybody know where that is being treated in Israel?

אורי שלום פוביה חברתית מטופלת על ידי גורמים טיפוליים רבים. מכיוון הפסיכולוגיה הקלינית ניתן לטפל במספר שיטות. ברמה הפרטנית רצוי להפעיל טכניקות התנהגותית-קוגניטיביות. ניתן להיעזר גם בהיפנוזה. פסיכיאטרים ימליצו במקרים מסוימים להיעזר בתרופות נוגדות חרדה. אם נחזור לפסיכולוגיה, יש גם טיפול קבוצתי. כל הטיפולים יכולים להועיל באופן משמעותי לבעיה. חשוב, עם זאת, לוודא שאכן מדובר באבחנה אותה אתה מציין ולא בבעיה אחרת. זאת ניתן לעשות במפגש הראשון עם איש המקצוע אליו תפנה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני צריך לעשות עבודה לבגרות על הזיות ולא מצאתי שום חומר... אני מעוניין לקבל חומר והסברים על איך זה משפיע מבחינה ביולוגית על הגוף (מוח ומערכת עצבים) ועל הנפש וגם לדעת מאיפה אוכל להשיג עוד חומר... ואני צריך את זה דחוף!!! אחכה לתשובתכם בתודה מראש. יואב מלול נ.ב.חבר טוב שלי לוקח ריטלין.האם ריטלין יכול לגרום להזיות והאם זה מסוכן לקחת ריטלין בתדירות?

יואב שלום נתחיל מהסוף. ריטלין לא גורם להזיות ומי שמקבל את התרופה סובל מבעיה של קשב ו/או היפראקטיביות והתרופה עוזרת לו להתרכז, בעיקר בתחום הלימודים. אני מניח שאתה שואל על הזיות הקשורות למצבים פסיכולוגיים. הייתי ממליץ לך לפנות לספר בסיסי בפסיכיאטריה בעברית שנקרא פרקים נבחרים בפסיכיאטריה שנכתב על ידי אליצור טיאנו מוניץ ונוימן. בתוכו תוכל למצוא פירוט למצבים של הלוצינציות שזו אחת המילים שמאפיינות הזיות במצבים פסיכיאטרים מסויימים. בהצלחה בעבודה ד"ר אורן קפלן

אודה לכל מי שיכול להפנות אותי לאתרים העוסקים בנושא של "אובייקט המעבר" אצל ילדים. אפשר גם בעברית וגם באנגלית. תודה מראש!

סקרנית שלום הנושא אכן מרתק והסקרנות לגביו מוצדקת בהחלט. אינני מכיר אתרים שמתמקדים בנושא. בעיקרון הספרים של וויניקוט שחלקם תורגם לעברית מכילים חומר רב בנושא, וכמובן יש חומר רב נוסף באנגלית שלא תורגם. תוכלי לנסות בעזרת כל מנוע חיפוש באינטרנט להקליד את המילים "transitional object" ותקבלי אלפי איזכורים של הנושא באתרים באנגלית. אינני מכיר אתרים בעברית שעוסקים בנושא. היתה לנו פעם התכתבות בפורום בנושא, אני לא יודע אם הוא רלוונטי למה שאת מחפשת אבל הלינק להתכתבות הזו הוא http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=28448&t=28448 בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה!

היי, קיבלת את המייל שלי ? שלחתי לך אתמול עם כל הפרטים... ביי ויום נעים

כן. תודה אליאן. כתבתי לך כאן בפורום קודם, על הקושי שלי לשלם בין 900 ל 700 שקל חדש לפגישה, ועל התסכול שיש מישהו טוב אבל אני לא עשיר ולכן לא יכול להעזר בו.

ממה ששמעתי הפסיכיאטר שהוא גם פסיכואנליסט שאת שמו שלחת לי לדוא"ל הוא באמת טוב. אבל למי יש 900 שקל לפגישה ראשונה ואחר כך 700 לכל פגישה? אני מכיר מישהו שהלך אליו ואלה המחירים. זה יקר מדי עבור רוב האנשים, נראה לי. ומאוד מתסכל כשיודעים שיש משהו טוב, אבל רק לעשירון העליון.

עודד, נסה לחשוב אולי כדאי לעשות מאמץ לתקופה מסויימת ? אני מדברת מנסיון והאמן לי שאני לא בעשירון העליון ! בכלל לא ! ואני עושה מאמץ אדיר. אך שוב ,כל אחד והשיקולים שלו ואני רואה בזה השקעה לטווח ארוך... בכל אופן אתה אכן צודק שזה מתסכל כי הקושי הוא אדיר.

אני המומה מהמחיר... ובניגוד לדעתה של אליאן, אני לא בטוחה שיש לזה הצדקה. יכול להיות שהוא גאון ואין שני לו, אבל משכנתה לוקחים כדי לקנות דירה... לא טיפול נפשי. :-) אני בטוחה שיש עוד פסיכיאטרים טובים באזור הצפון. תנסה לחפש את אלון רשף, לשעבר מתימרת, לא יודעת איפה הוא היום. אולי דר' פלד יודע?

הי אביב, רק רציתי להגיד שאת פשוט בן אדם מדהים! אני לא מכירה אותך אלא רק מהדברים שקראתי כאן ואת יודעת כל כך לעזור ולתמוך! ברור שאת צריכה קצת זמן לעצמך כי זה כמו שכתבת לי בשבוע שעבר, שלא תמיד אנחנו יכולים להיות הכי חזקים לפעמים צריך לדעת גם להקשיב לעצמך. אני מאחלת לך הרבה הרבה כוחות כדי שתוכלי להתמודד עם כל הדברים שעוברים עליך. ואת צודקת, אפשר לצאת מזה ובהחלט יש תקוה, תמיד יש. חשוב להאמין בזה גם בימים הכי שחורים. אז שיהיה לך יום טוב וצבעוני! ותמשיכי להשקיע בך!

ללולה, שוב פעם אני בוכה, מהתרגשות, מתנצלת, אבל באמת אלפי תודות על התמיכה ובכלל, אביב.

שלום רב, בני בן -8 , אינו מרטיב לא ביום ולא בלילה אך הבעיה היא כשהוא נבהל ממשהו שמפחיד אותו אז הוא מרטיב במכנסים זה קורה אחת לכמה חודשים , זה מאוד מדאיג אותי האם אפשר לטפל? האם זו יכולה להיות בעיה נפשית כרונית? תודה.

עדי שלום. את יכולה לתת דוגמה למצב כזה בו הוא הרטיב? ואיך הוא מבחינה רגשית- האם הוא שמח/ עצוב/ חרד? איך הוא במעברים ופרידות? ולסיום- האם כך היה תמיד- מאז שניגמל, או שהתופעה התחילה סביב ארוע מסויים שקרה? תודה. רוית.

לרוית שלום, המצב הזה היה בערך מכניסתו לכיתה א' , זו היתה התאקלמות קשה וכן ברקע לידת אחיו . בני הוא ילד שמח בד"כ אך מאוד פחדן הוא לא יורד למטה לשחק אם חברים למשל , עלי לציין שכשהוא הרטיב בכל מצבי הבהלה הוא פחד ,זה קרה בנוכחות אביו בני פוחד מאביו ובמקרה האחרון בני שבר שעון קיר כשיחק בכדור ומאוד נבהל והרטיב במכנסים. תודה

שלום לכם, מה זאת בדיוק תופעת הלטארדיב דיסקינזיה? כיצד היא באה לידי ביטוי? מה ניתן לעשות כדי למגר אותה? קראתי כבר חומר בנושא בספר "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה", אך אני זקוקה לעוד מידע. אודה על כל התייחסות. קרן.

בהמשך להודעה הקודמת. ראו גם שאלתי מיום 13/4 עמ' 170, בו תיארתי מקרה של ילד אוטיסט. האם מה שיש לו נראה כמו תופעה זו? קרן.

ואת יכולה לקרוא פה: http://www.breggin.com/neuroleptics.html

היי לכולם, בוקר טוב, אנג'ל - מצטערת אם פגעתי, לא התכוונתי. לא הגבתי אתמול בעיקר בגלל שרציתי קודם "לישון על הדברים". מתנצלת שוב אבל זו הדרך שלי קודם כל לעבד את הדברים עם עצמי, להבין איפה אני בכל הסיפור ורק אז לחשוב איך איך אני מתמודדת עם המצב בכל דבר. אני לא פועלת באימפולסיביות בדרך כלל, ומעדיפה לשקול את הדברים לפני הפעולות שלי, בייחוד בימים הקשים שלי. האמת היא, שתכננתי לכתוב לך מייל אישי על הבוקר, אבל כיון שהדברים נפתחו כבר כאן בפורום אני אמשיך בדרך שלך ואגיב כאן. אני לא יודעת איך להסביר את זה ואני חושבת שטלי הסבירה את זה הכי טוב בשבילי. יש לי בעיה עם להפגין חולשה כאן בפורום ועם להראות עד כמה הכוחות שלי מוגבלים. אני מעדיפה להציג את עצמי כאן כחזקה, מעודדת, ולא לדבר על הקשיים שלי, וזה מכמה סיבות, אבל העיקרית שבינהם היא שאני נמצאת בטיפול, ויכולה לקבל שם את התמיכה שאני זקוקה לה כדי להתגבר על המשברים שלי על כל הביטויים שלהם, ובפורום אני מעדיפה לא להעמיס על אחרים עם הבעיות שלי והקשיים שלי, אלא ההיפך, לתת את הצד החזק שאפשר לצאת מההפרעה, שאפשר ליהיות חזקים, שאפשר להתמודד, למרות שקשה, ואני לא מפרטת בדרך כלל מה קשה, כי זה באמת מאוד מאוד אישי, וכל אחד לוקח את הקושי שלו למקום אחר. אני מאמינה שלכל אחד בפורום יש בעיה, שהוא מתמודד עימה, וגם אני הייתי ככה בהתחלה, אבל ברגע שמצאתי את המטפלת המתאימה, אני לא רוצה להשתמש בפורום כדי להכביד או להעמיס, כי יש לי תחליף לזה, אני רוצה להיות פה במקום אחר, במקום מעודד לאנשים שעוד לא מצאו מישהו להישען עליו. כתבתי את זה במייל אישי לטלי ואני מרשה לעצמי להעתיק את הדברים לכאן, ברשותה, כי אני חושבת שאולי זה יסביר : "גם עכשיו כשאני במשבר היסטרי מבחינתי, וגם ביום שישי עם כל הלחץ בעבודה והתקופה הקשה שעברה עלי בחג הטפשי הזה, תמיד ההודעות שלי חזקות ומעודדות, אופטימיות ומשאירות פתח לתקוה ולמחשבה שאפשר לעשות את זה, לצאת מזה, מנסה לחזק ולתת כוחות לאחרים שנמצאים במצב קשה, ולא מפילה עליהם את הקשיים שלי והחרא שלי. אני אמשיך לכתוב שם (בפורום) טלי, כי אני חושבת שאני באמת גורמת לאנשים להרגיש טוב יותר, מחזקת אותם דרך המאבק שלי, ולא מחלישה ..." אבל הכי חשוב בעבורי זה החיזוקים שאני מקבלת פה מאנשים, כי הודעות כמו של שאול שמחפש אותי, או מדניאל שכותב לי שאני משהוא, או מאליאן שריגשה אותי כל כך בבוקר עד דמעות, או מג'קי שכותבת שהיא קיבלה ממני כל כך הרבה כוחות, הם אלה שמחזיקים אותי בחיים, הם אלה שגורמים לי להצליח, הם אלה שעוזרים לי לעבור עוד יום ועוד יום בלי להתפתות להקיא. אני מרגישה פה בפורום חשובה, מרגישה שמישהו חושב עלי, מרגישה שאני לא לבד במאבק שלי, אלא יש לי "סוללה של אנשים בגיבוי" פה בפורום, שתומכת ותהיה כאן בשבילי, אם אני אצטרך, וזה הכי משמעותי בשבילי. מזה אני שואבת כוחות באמת להמשיך ולעבור עוד יום. בקיצור, אנג'ל, זו לא את, זו אני ורק אני, זה הקשיים שלי, והכוחות המוגבלים שלי שבתקופה הזו אני לא כל כך יכולה לאפשר לעצמי לחלק אותם עם אחרים, צריכה אותם לעבודה, למשפחה, להתמודדות עם המוות של אבא, להמשיך את הטיפול האישי שלי. לא עניתי אתמול לפלאפון כי כבר 3 ימים לא ישנתי כמעט בכלל בגלל הדברים שעוברים עלי, והרגשתי חלשה, לא עניתי לאף אחד שצלצל אלי לפלאפון אתמול, ולא רק לך, בשלב מסוים פשוט ניתקתי אותו, לא הרגשתי שאני יכולה להתמודד עם אנשים אתמול, כל מה שרציתי היה לישון, וגם את זה לא הצלחתי, עברתי עוד לילה ללא שינה. אבל יש לך את הפורום ויש לך את המייל האישי שלי, ואת יכולה להגיב על הדברים בכל דרך שנראית לך. לא ניסיתי לנתח אותך, ניסיתי להראות לך עד כמה אני חלשה ופגיעה, עד כמה אני גם מתמודדת עם דברים קשים, נכון, אני גם חזקה, ויכולה להתמודד ויכולה להפסיק להקיא, אבל חייבת לשמור כוחות בשביל זה. אני יכולה לעודד, יכולה להיות אופטימית, יכולה ליהיות חזקה בשבילי ובשביל אחרים, אבל בגבול, והשבועיים האחרונים באמת היו לי אינטנסיביים מדי, ובגלל זה החלטתי לתפוס קצת מרחק, כדי לשמור על עצמי, כדי לשמור על הכוחות המוגבלים שלי, כדי לא להתמודד כרגע עם מה שאני לא מסוגלת להתמודד איתו, כדי שדברים לא יעלו אצלי כרגע כשאין לי כוחות להתמודד איתם רק בגלל שאמרת אותם או כתבת אותם. בפורום אני יכולה לקרוא ולהתייחס רק למה שאני מסוגלת לו, יכולה לסנן, אבל בשיחת טלפון או במייל אישי אין לי את הבחירה הזו, אני שם, ואני קוראת ואני מתמודדת ונפגעת. ואין לזה שום קשר לחשיפת המחשבות האנורקטיות שלך, חשפת בפני כל כך הרבה דברים הרבה הרבה יותר משמעותיים בעיני, הדברים עלו אצלי עוד לפני שקראתי את ההודעה הזו, והחשיבות שאת מקנה לחשיפה הזו היא שלך בלבד ולא שלי. ואם מישהו צריך לבקש כאן סליחה, זו אני, ממך באופן אישי, ומכולם. לאליאן - תודה על התגובה, אין כאן שום ענין של התערבות בעניינים לא לך, נתת לי פשוט כוחות לעבור עוד יום, שאני מקווה שיהיה קצת יותר קל מהימים האחרונים, וזו לא הפעם הראשונה שהתגובה שלך מחזקת אותי, ואני בטוחה שאנג'ל הבינה את כוונתך. לכל משתתפי הפורום (דניאל,שאול, ג'קי, ליסה, רחל וכל מי ששכחתי) - תודה על הכוחות שאתם נותנים לי, רציתי רק שזה יהיה גם במודעות שלכם, ולא רק שלי, ההודעות שלכם מרגשות אותי באמת כל פעם מחדש עד דמעות, ונותנים לי המון כוחות. לטלי - לצערי המייל שלך הגיע בג'יבריש אז אני לא יכולה לקרוא אותו, חבל !!! אני חוזרת ומבקשת סליחה מכולכם, אם הכבדתי, העמסתי, הקשיתי, או קלקלתי למישהו בזמן שאני כותבת פה בפורום, יום טוב לכולם, אביב.

אביב, את לא צריכה לבקש סליחה ולהודות, לפחות לא לי. זה משום מה היה ברור לי שזה הדבר שצריך לעשות... אם את שואלת אותי, אני אפילו לא זוכרת מהיכן זה התחיל... עניתי לך מתוך תחושת בטן שמסתבר שזה הכי אמיתי ! בכל אופן אני שמחה שיכולתי להיות לך לעזר ואשמח להמשיך להיות... כשתרצי ומתי שתרצי... תהיי חזקה !!!

קראתי והתרגשתי. קראתי שוב ודמעות עמדו לנגד עיניי. קראתי שוב ואפילו בכיתי. מי שצריך להתנצל זה אנחנו,שעומדים מהצד ורואים את הקושי שלך בהתמודדות,ולמרות זאת את זאת שמעודדת ותמיד נשמעת אופטימית,ואנחנו מכח התמדתך ואייך שאת מכריחה את עצמך שלא קשה לך, שואבים קצת מכוחות אלו,שהם כל-כך מעטים. לכן את לא צריכה להתנצל בפניי אף אחד,כי מה שאת עושה למעננו זה מעבר למה שאת עושה אפילו בשביל עצמך. תשארי כמו שאת את לא חייבת לתת לנו דין וחשבון,כי מה שאת מעניקה זה ממש מלאכת קודש. וחוץ מזה אנו אוהבים אותך כי את אמיתית,ולא מורחת מסביב. אז באמת תשארי כמו שאת כי אביב שלנו היא היחידה,אין לנו עוד הרבה כמוך. בידידות ובהערצה....דניאל.

היי, דניאל "קרעת את ליבי", ועכשיו שנינו בוכים... אתה מקסים, כל כך מעודד תמיד, זוכר את המכתב הראשון שלך אליי, בו כינית אותי "גברת נכבדה ?" סתם בשביל להראות ממה ידידות יכולה להתפתח. אביב.

אני חייבת לכתוב לך עוד דבר אחד. הדבר האחרון שאני רוצה הוא שתצאי בהרגשה ש"נמאסת על האנשים כאן בפורום", ואני מצטטת כאן דברים שאת אמרת בהודעות קודמות, כי זה יהיה ממש לא נכון. יש לך את המקום שלך כאן בפורום, והוא מקום חשוב, ואני לא רוצה שתרגישי שהמקום הזה נלקח ממך, כי הוא באמת שלך. לכל אחד שכותב כאן בפורום יש מקום, והדברים שאת אומרת הם חשובים ומשמעותיים בשבילך, בשבילי ובשביל עוד המון משתתפים שפתחו בפנייך את ליבם והושיטו לך יד לעזרה. רק תנסי לקבל גם את העובדה שכל אחד מהמשתתפים כאן שם את הגבול במקום שמתאים לו, בזמן שמתאים לו, בהתאם להתמודדויות שלו, ובהתאם לקשיים שלו. ושוב אני מדגישה, שהגבול שאני שמתי הוא שלי ורק שלי, ולא קשור לדברים שאמרת, אלא נובע אך ורק מהעובדה שאני עוברת ימים קשים, וצריכה את הכוחות שלי לעצמי כדי להצליח במטרות שהצבתי לעצמי. פשוט מנסה לנשום עמוק, להתרחק קצת, ולקחת קצת אויר בתקופה הלחוצה שעוברת עלי, ואת תמיד יכולה ומוזמנת להגיב כאן או במייל האישי שלי. ושוב סליחה, אביב.

שלום לכם, אוטוטו זה יישמע כמו טלנובלה, אבל באמת חבר'ה הצלחתם לרגש אותי. היכולת של כל אחד מכם לתת, להעניק, לעטוף אחד את השני במילים חמות ומעודדות... יישר כח! טלי פרידמן

היי טלי, תודה על הכל, אין לי באמת מילים להביע את הערכתי, כל מה שאני יאמר או יכתוב לא ישקף כלום ממה שאני מרגישה, זו בדיוק התקופה שבה ה"אלוהים" הקטן שלי נושא אותי על כפיו במקום ללכת לצידי וללוות, ואני יודעת שזה לא קל... אביב.

שלחתי לך מייל, אביב.

היי, שלחתי לך מייל אתמול.... מה שלומך ? שיהיה לך בוקר טוב... אגב ריספרידל, אני גם חושבת שזה כדור נהדר.... והדברים שכתבת .... כל כך מוכרים.... ביי ביי

הרגשתי חייבת להצטרף לאליאן. קראתי את ההודעה שלך, וחשבתי כמה זה טוב שאת כאן! כל מילה שאת כותבת מדויקת כל-כך, מעבירה כל כך טוב חוויות ותחושות. אני מרגישה שאת משמשת קול לאנשים שאולי עוברים דברים דומים, ואין להם את אותה יכולת בטוי כפי שלך יש... אני מקוה שתהיי חזקה מספיק כדי להמשיך, ובכל מקרה- תבורכי על כל מה שכתבת עד כה.

תודה לשתיכם. על כך שהקשבתם לי. נעים לדעת שאתם חשות את תחושותיי. אפילו מחמם את הלב......................... :-)

בוקר טוב, מה שלומך הבוקר ובכלל ? שיהיה לך יום נעים....

אליאן בוקר טוב הייתי אתמול במצב רוח טיפה לא טוב כי רמת הטגרטול ירדה מ 5.6 ל 4.8 (הנורמה בין 4 ל 12) הגשתי אתמול את הבדיקות לרופא והוא רמז שזה גבולי דהיינו סיכוי סביר שהמינון יוגדל אבל אם המצב ישאר יציב המינון לא יוגדל התעוררתי ב 0400 וברגע של חולשה לקחתי חצי כדור שינה התעוררתי טיפה מסטול אבל עכשיו אני בסדר גמור לשמחתי אני נזקק לכדור שינה בשבוע (2 חצאים) מה שמדהים שאני גומר 30 כדור ב 4 חודשים וכשהלכתי לרופא המשפחה לקחת מרשם אחד קיבלתי 3 מרשמים ל 3 חודשים מראש כך שיש לי בנק סמים תודה על הדאגה וכל הכבוד שהורדת אותי מהפסיכותרפיה בידידות שאול

היי שאול, אני שמחה שאתה מרגיש יותר טוב ותמשיך לעקוב אחר הדברים ! אני מוכרחה לשאול אותך בבקשה תענה, מה מהדברים שלי גרמו לך לרדת מעניין הפסיכותרפיה... זה נשמע לי מוזר שהחלטת לרדת מהעניין בעקבות דברים שאמרתי. אני בעד פסיכותרפיה וממליצה בחום לכל אדם וגם לאלה שחושבים שאין להם בעיות. הבעיה היחידה היא רק למצוא את המטפל המתאים. זה שיקבל אותך כמו שאתה, שתרגיש מוגן, שהדברים שהוא אומר או השיחות שמתקיימות ילוו אותך גם אחרי הפגישה. שתוכל להביע רגשות במיוחד רגשות שליליים. שתוכל לבכות ולבכות בלי להרגיש בושה, בלי להרגיש שאתה רוצה לקבור את עצמך ובלי חשש שהוא יברח. שעוצמת הרגשות שלך לא יפחידו אותו והוא יוכל להכיל אותך, את כולך !!! אתה מבין למה אני מתכוונת ? אתה מסוגל לגעת במילים ? והאמן לי שאין מחיר לקירבה כזו... שאול, כתבתי את הדברים מנסיון אישי ובשבילי היכולת לבכות ללא חשש לאחר ששנים לא בכיתי שווה את הכל. וכמובן שיש עוד דברים... אז אני מחכה לתשובה ממך ומקווה שתרגיש טוב יותר.. ביי ביי

בוקר טוב. אני בחורה בת 28 ובעייתי כזו - אני לומדת בפקולטה שנחשבת כפקולטה יוקרתית וגם עובדת במקום עבודה די טוב בו אני מוערכת הן מבחינה מקצועית והן מבחינה כלכלית. בעייתי היא כזו - למעשה יכולתי לסיים את הלימודים לפני כשנתיים כיוון שכל שחסר להשלמת התואר שלי הוא סיום עבודה סמינריונית. לפני כשנתיים אבי חלה במחלה קשה ופשוט לא סיימתי את העבודה שהייתי אמורה להגיש וכל הזמן תירצתי זאת בפני עצמי שאני לא מסיימת את העבודה רק כיוון שאבי חולה והראש שלי לא שקוע בכך. לאחר שנתיים הכרחתי את עצמי לסיים את העבודה אך באוניברסיטה סירבו לקבלה ונאלצתי להרשם לקורס אחר ולעשות עבודה חדשה. כעת אני מוצאת את עצמי שוב מתחמקת מכתיבת העבודה בתואנות שונות. יש לציין שהעובדה שאיני מקבלת את התואר מעכבת אותי בעבודה כיוון שאיני יכולה להתקדם למרות שמעבידי מוכנים לקדם אותי לתפקיד אחראי יותר שיש בצידו גם משמעות כלכלית כמובן. שאלתי היא כזו - מדוע בחורה לא טיפשה מכניסה את עצמה למצב טיפשי כזה?

סיגל צריך לחשוב ביחד מה הן המשמעויות של לסיים את העבודה הזאת בשבילך, אולי המשמעות היא שכעת את באמת מבוגרת ועצמאית, וממשמעות כזאת את בורחת? אולי את מפחדת מהצלחה, מפחדת לעקוף בן זוג או אח או אפילו הורה, שלא תהיי יותר מוצלחת מהם ובכך תפגעי בהם? אולי את מפחדת שאם תצליחי בחיים יעריכו אותך על משהו שהוא לא באמת את ( למשל: הלימודים באונ' היו קלים..אני לא באמת חכמה ואני לא רוצה שיגלו זאת במקום העבודה שלי)

אורה, תודה על ההתיחסות שלך לפניה שלי. ועתה אתיחס לנקודות שהעלית - א. מבוגרת ועצמאית - אני עצמאית כבר היום. מרוויחה משכורת יפה למדי ותומכת מעט בהוריי. ב. פחד מהצלחה - זה משהו שלא חשבתי עליו. סה"כ אני מאוד מצליחה בתחום שבו אני עוסקת וכאשר אסיים את התואר יש לי אפשרות להתקדם הן במקום העבודה הנוכחי שלי ואף במקומות אחרים אם אחליט לעזוב את המקום הנוכחי. ג. פחד לעקוף אחרים מבני המשפחה - אני נחשבת לבת המוצלחת במשפחה כך שאני לא בטוחה שזה הפחד שקיים בי, כי סה"כ עד עכשיו עשיתי יותר ממה שעשו בני המשפחה האחרים ואולי מה שמפחיד אותי הן דווקא הציפיות שכולם תולים בי. ד. פחד שיעריכו אותי על משהו שאני לא - אני מוערכת בזכות העבודה שאני עושה ואני מאוד בטוחה בתחום העבודה שאני מבצעת ואני מבצעת אותה על הצד הטוב ביותר לדעתי והן לדעת הממונים עלי, שאילולא כן, לא היו מציעים לי קידום כך שלא קיים בי החשש שאיני חכמה או משהו בדומה לזה. תודה סיגל

שלום סיגל! הבעיה מוכרת לי מניסיון אישי. אני משכתי את התואר הראשון שלי שמונה(!) במקום שלוש שנים, ועל תואר שני אני לא מסוגלת אפילו לחשוב, למרות שזה היה עשוי לקדם אותי מאוד בעבודתי הנוכחית. מחלה במשפחה אכן עלולה לגרום למשבר מסוג זה. גם אני התחלתי להזניח את הלימודים כמעט לקראת סופם, אחרי מחלה קשה של אימי. אבל רק אחרי שהתואר כבר היה בידי הבנתי שהמחלה היתה רק "טריגר" אבל לא הסיבה האמיתית. הסיבה האמיתית אצלי היתה מרד ו"דווקאיזם". הורי, מנוחתם עדן, ייחסו חשיבות רבה ללימודים, והפעילו עלי לחץ כבד להיות תמיד בסדר בתחום הזה - להכין תמיד את השיעורים, להצליח בבחינות וכמובן לעמוד בכל לוחות הזמנים. בגיל ההתבגרות לא כל כך התמרדתי, והמרד בא רק שנים אחדות לאחר מכן והתבטא ב"מריחת" התואר הראשון על פני תקופה ארוכה. האם זה מדבר אלייך? האם ייתכן שיש אצלך משהו דומה? איך היית בתקופת ההתבגרות - "ילדה טובה" או מרדנית? אני חושבת שהרבה אנשים שהיו יותר מדי "ילדים טובים" בגיל המרד - מתמרדים בשלב מאוחר יותר! אשמח לשמוע ממך ואני מאחלת לך שתסיימי את התואר במהרה ובהצלחה! אחת

בוקר טוב קודם כל רציתי לומר תודה על ההתיחסות של דר' קפלן, של אורה ושל אחת לבעיה שלי. השאלות שהועלו על ידי אחת היו שאלות מעניינות כיוון שגם אצלי היו דברים דומים למדי. אבי חלה לפני שנתיים במחלה וזו היתה בערך התקופה שבה הייתי אמורה לשקוד על הכנת העבודה ועל סיום התואר. כמו כן, הנושא של המרד גם הוא די מתאים כיוון שגם אני תמיד תחת לחץ כלשהו. תמיד ציפו ממני ליותר כיוון שהאחים שלי לא למדו וזה נורא איכזב את ההורים שלי. יש בזה משהו מתסכל כשכולם תולים בך ציפיות כיוון שיש חשש לאכזב אותם אלו בהחלט נקודות מעניינות למחשבה. תודה סיגל

אין צורך שתצאו לחופשה העניין מובן כבר.... :-) בכל אופן ,לא חופשה ארוכה... רק איזה יום או יומיים.... יום נעים...

היי. לא ברור לי למה התכוונת. בכל אופן קיבלתי את החלום- מענין ומורכב. אני אשלח לך בדואר אלקטרוני ביום שישי. תודה וביי. רוית.

רוית, סתם קמתי בבוקר וכשראיתי שכל הצוות נמצא כאן אז זה הרגיע אותי! אני מאלו שמתרגלים לתבנית מסויימת וכל שינוי גורם לי לחרדה קלה... הכוונה בעקרון היא שאת וכל הצוות כאן אנשים מקסימים ונדירים ורציתי פשוט להגיד את זה. ובמקום לקרוא לתינוק בשמו זה הלך והסתבך... אבל אני מקווה שעכשיו הסברתי את עצמי יותר טוב!! אז לא נבהלת מהחלום ? :-) ביי ואני מחכה בקוצר רוח לקרוא את דעתך !

:)

שלום. אני בן 19 עם עבר של דלקת פרקים של גיל הילדות. אני חושש שיש לי הפרעות אכילה. במרבית המקרים כל פעם שאני מגיע למחצית מן הארוחה, אני גורם לעצמי לבחילה.!!(עם זאת אני מוכרח לציין, שאני לא גורם להקאה). כיצד ניתן לעצור זאת.. תודה רבה

שלום חשוב קודם כל לערוך בדיקה רפואית ולראות האם אין בסיס רפואי למצבך. לאחר שנשללה הבעיה הרפואית ניתן לגשת לפתרונות פסיכולוגיים. חשוב לערוך ראיון מעמיק כדי להבין את ההסטוריה שלך והאם דלקת הפרקים שציינת קשורה או לא לעניין. סוג הטיפול במקרים כאלה תלוי בסוג הבעיה. לעיתים ניתן בטיפול קצר מועד, למשל בעזרת היפנוזה, לטפל בבעיה כזו, אבל לעיתים מדובר דווקא בבעיה הדורשת טיפול פסיכותרפיה ארוך מועד עם סבלנות והתקדמות איטית ובטוחה לשינוי. אני מציע לך לפנות בשלב ראשון לרופא משפחה ולבקש הפניה לבדיקות רפואיות, ובמקביל (או לאחר מכן) לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום מחפשת אתרים -באנגלית ובעברית המתייחסים באופן מדעי ומעמיק לסוגי בעיות נפשיות שונים - לצורך כתיבת עבודה. תודה

פסי שלום רב, יש המון אתרים טובים. אני מציעה לך להיכנס לאחד ממנועי החיפש כגון: אלטה ויסטה או יאהו ולהקיש mental health או psycology. אני בטוחה שתגיעי למה שאת מחפשת. ואם את צריכה משהו ספציפי יותר, אשמח לעזור. בברכה, טלי פרידמן

פסי יקרה, וכדי לחסוך זמן, את יכולה להציץ בספר 'פרקים נבחרים בפסיכיאטריה', מאת אליצור, טיאנו, מוניץ ונוימן, שיצא לאור בהוצאת 'פפירוס' של אוניברסיטת תל-אביב. דרור גרין

הי! אחי אובחן בהפרעה זו לפני שנה בעקבות התקף פסיכוטי. קיבל טיפול ופחות או יותר חזר לתפקד. אחד הדברים שאיך שהוא הבנתי ממנו ומיזה הוא סבל מאוד הוא חוסר ריכוז. לדבריון המחשבות אצלו לא מאורגנות והוא מאבד ריכוז מהר מאוד. הוא הפסיק לקחת תרופות לאחר שתיאם עם הרופאה שלו ומא הוא מתדרדר (לדעתי) וזה מתבטא ב: 1- הוא לא יצא מהבית כחודשיים. הוא מתקשר רגיל אלא אם מדברים איתו על זה שהוא לא יוצא מהבית אז הוא מסתגר. 2-הוא לא יושו כלל בלילות ורק ביום לפעמים - למה הוא כזה ערני?????? 3-הוא טוען (רק לאחר שאנחנו לוחצים) שיש לו משהו במחשבות. לא מצליח להתרכז- למה הוא מתכוון????? 4-מה זה הפרעה הזו והאם זה כמו סכיזופרניה? הוא לא שומע קולות ואין לו התנהגות מוזרה נראית. הוא בן 27. הוא לקח רספירדל במשך שנה וזה עשה לו טוב והוא די חזר לעצמו. אנא ,תעזרו לי, כי מרגיש שאני שוב מאבד את אחי הקטן ואני לא יכול לעשות כלום. כל ניסיון שלי לדבר איתו , פשוט לא עובד. האם יכול להיות שאם אעזוב לנפשו (זה מה שהוא מבקש) יש סיכוי סביר שהוא יתגבר על זה לבד. אציין שאני לא גר איתו ואני רואה אותו פעם בכמה שבועות. הוא גר עם אימי. תודה

חבל שהפסיק ליטול ריספרדל . הבן שלי לוקח מזה חצי שנה, עקב סכיזופרניה, ומאז, לראשונה בחייו, הוא מתנהג כבוגר בן גילו. קודם לכן, היה בלתי רציונאלי, ילדותי, פרוע, נתפס לדתות שונות, לפולחנים וריטואלים.. חסר כושר שיפוט ואגרסיבי. מאז הכדורים, הוא אינו מדבר עשרים וארבע שעות ביממה. אינו צוחק צחוק פרוע בחדרו. אינו שומע מוסיקה שמרעידה את הבית. אינו מתאגרף עד זוב דם. אינו הולך ברגל עשרות קילומטרים, ליום. אינו מתקשר לכל עולם, אינו חושב שהמוסד זקוק לשירותיו, אינו מגרד קירות ואוכל. אינו אוכל עיתונים. אינו שולח מכתבים לבחורות. עשרות מכתבים. וגם לא קונה להן טבעות נישואין. אינו רוחץ ידיים ושיניים בתכיפות כפייתית. דברים שעשה קודם. הכדורים שינו את אישיותו. הוא חביב, מסביר פנים, אינו מהווה לגביי סכנה. עוד. הוא אינו רדוף, לא חושב שמקבל מסרים ברדיו ובטלויזיה.. לא מחפש לריב עם אף אחד. ממש בעל מזג נוח. זה לא הבן שלי מזה שלושים שנה. זה בחור אחר. נסו לתת לו שוב את הכדור , אם הדבר הועיל לו. את המינון צריך לקבוע רופא.. מנסיוני, כל יום ללא טיפול, מחמיר את מצב החולה, אני חיכיתי ארבע שנים, בגלל סרבנותו, (עקב נסיונו הרע עם כדור מזיק אחר , הלידול, ) וזה הביא אותו לאישפוז כפוי. אמנם, אין מקרה אחד, דומה לאחר.. אצלנו, זה עבד. והלווווווווווווואי, שגם הלאה............. וכל זה..... מריספרדל.

Hi angel i`m sorry we got cut off,my icq is not working again

שמתי לב...

send me an e-mail,i need to finish what i was saying ok?

הביקורת נגדי נוגעת ללב? מה לעזאזל עשיתי?

אנג'ל, קודם כל צר לי אם הבנת את ההודעה שלי ובכלל כביקורת ! אני חלילה לא שופטת אותך או מבקרת אותך וסליחה עם זה נשמע כך ! אבל, עושה הרושם לפי ההתכתבות שלך עם אביב שהיא כן נפגעה באיזשהו מקום. נרקמה בינכן מערכת שלכאורה נראית יפה אך יחד עם זאת בעייתית. יש הרבה כאב במכתב שלה. אבל אולי בעצם למה בכלל אני מתערבת ? זה בינכן ! ואין לי שום רצון שכוונותי הטובות יובילו לגהינום... ושוב , איתך הסליחה !

אבל אם פגעתי בה אני רוצה שהיא תגיד והתנצלתי אבל אני לא מבינה כ"כ מהדברים שלה מה עשיתי ... מה שהיא רשמה זה מעין ניתוח של דבריי ומעשיי... אבל לאן נעלמו דבריי ומעשיי הלכה למעשה? יש דברים שהם אני. אני ורק אני. וגם אני נפגעת קצת מההכללות שנעשות לגבי... אתם הרי לא מכירים אותי... יש דברים שהם נורא פגיעים אצלי וקשה לי שמשתמשים בהם נגדי לעיני כולם למזלי,אני לא מהבורחים עם אנשים אני פחות או יותר יודעת להתמודד...

אם יש משהו שאני שונאת... אני שונאת את ההרגשה של לא להצליח להחליט משהו לגבי נושא מרכזי בחיים. אני שונאת את תחושת הקונפליקט. את חוסר היכולת להחליט. כלומר אני יכולה להחליט. אבל אחרי שעתיים ההחלטה מתהפכת. זו החלטה שקשורה בקריירה שלי. זה כבר נמשך כמה חודשים ואני מיואשת. אני רוצה ולא רוצה לעזוב. רוצה ולא רוצה להישאר. ויש אופציות נוספות אולי גם אם אני נשארת. ויש כל כך הרבה סיבות כבדות משקל לכאן ולכאן. זה מייאש. מה שבטוח זה שבמצב הנוכחי רע לי. גם בגלל ההתלבטות, גם בגלל הסיבה בגללה אני שוקלת אולי לשנות משהו. חוסר היכולת הזו להכריע. וכן המשמעויות של כל החלטה - כל זה כל כך כל כך כואב. ואל תציעו לי ללכת לטיפול, כי אני כבר בטיפול פסיכולוגי. לצערי בנושא הספציפי אני חשה שהמטפלת שלי מתקשה להבין את מוקד הבעיה ושמה דווקא את הדברים הפחות מרכזיים במרכז. בכל אופן בכל הקטע הזה יש גם נקודה טובה: ההתלבטויות גרמו לי לחשוב מחדש על סדרי העדיפויות שלי בחיים, על ערכים ועל משמעויות, ושינו קצת את הגישה שלי לגבי הדברים האלה. בכל רע יש גם טוב. אבל אני מרגישה שרע לי כואב לי ושאני לא יודעת מה לעשות. לפעמים עד כדי כך שהייתי רוצה קצת למות (אל דאגה אנשים. אין לי שום כוונות... לחיים יש מטרה. יש משמעות. אבל למה לעזאזל אין נכון ולא נכון ברורים. לא יכולה להיות ידיעה מה התשובה הנכונה...) אני כל כך לא יודעת מה לעשות.

את נשמעת מבולבלת. לגמרי. אני חושבתש אם הכל החיים היה ברור לגבי החלטות שלנו בחיים אז בעצם בקושי היו לנו בעיות, היינו יודעים הכל ולא היינו צריכים לחשוב על, אני חושבת שיש לך פשוט קושי להחליט על דברים, מעין הססנות וזה נשמע כאילו זה משגע אותך. אני מצטערת אם לא נתתי לך תשובה חד משמעית או איזו עצה מתוחכמת.אני מנסה לעשות כמיטב יכולתי בשבילך. לילה טוב!

לא כל דבר קשה לי להחליט. בנושא הזה, עכשיו, קשה לי להחליט. מעורבים בזה יותר מדי דברים. גם אובייקטיביים בעיקר רגשיים - יותר מגורם אחד, והרבה אי ודאות.

תודה

שירה שלום רב, נראה שנושא הקונפליקט וחוסר היכולת להחליט הם בנושאים הבעייתיים כעת מבחינתך. את מספרת שאת נמצאת בטיפול וזה מצוין. אולם לא הבנתי מדוע את חשה שהמטפלת שלך אינה מסוגלת להתמודד עם בעיה זו. עליך להבהיר לה שזוהי הבעיה העיקרית, ושעליה לסייע לך בתחום הזה כעת. אני לא יכולה לעזור לך באופן וירטואלי. הנושא דורש עומק ורצינות. נושא הקריירה בוודאי חשוב לך, ולכן דורש התייחסות מתאימה. דברי עם המטפלת שלך, ובדקי עימה עד כמה הנושא הזה באמת קשה לה, או אולי זו רק תחושה שלך, שאולי נובעת מהקושי שלך. אבל רק אולי. גם המטפלים הם בני אדם, וגם להם יש נושאים קשים יותר או לא מובנים יותר. לכן גם את שם, כדי להסביר, לכוון ולנסות ביחד איתה למצוא פתרונות. שיהיה בהצלחה, טלי פרידמן

זה לא שקשה לה הנושא עצמו. היא באמת עושה מאמצים בכיוון. אלא שאני מרגישה שהיא לא כל כך מבינה את מוקד הבעיה. בהתחלה היא הבינה, אח"כ לקחה את זה לנושאים צדדיים יותר. חלק מזה נובע מחוסר היכרות מספיק עם תחום העיסוק שלי. בין השאר, לחלק מהדברים יכול להיות שיש משמעויות עמוקות מעבר. אני מוכנה לדבר עליהן. אלא שלא המשמעוית האלה אמורות להיות הדבר הקובע מבחינתי בהחלטה. חבל, כי מה שאני עושה מעניין אבל אני כרגע סובלת. בכל אופן טלי, תודה על התיחסותך. אגב בפגישה שעברה אמרתי לה שאני רוצה לעזוב וזהו ושהיא רק מפריעה לי. דקה אחרי שיצאתי מהפגישה שיניתי את דעתי (היא אולי דווקא תהיה מרוצה). אותי חוסר ההחלטיות הזה פשוט משגע (במובן הסלנג של המילה, לא במובן המילולי), וגורם לי להרגיש נורא.

איך מטפלים בשיטה הקוגנטבית\התנהגותית מיתיחסים לה "העברה" ? אופיר

אופיר שלום מי שמטפל בשיטה התנהגותית "טהורה", כלומר שמתבססת רק על עקרונות הלמידה, אינו מתייחס בד"כ לנושא ההעברה בצורה ישירה. גישה כזו מתייחסת לסימפטום הקונקרטי ולא רואה בקשר הטיפולי נושא בפני עצמו. עם זאת, אינני מכיר מטפלים שבאמת משתמשים בצורה מוחלטת בגישה ההתנהגותית. לפחות לפי הבנתי, בלי הבנה דינמית של הדברים לא ניתן לעשות טיפול התנהגותי. מכאן שבד"כ המצב בשאלה שלך לא קורה. מטפלים בגישה התנהגותית מתייחסים להעברה בגישה דינמית גם אם הטיפול הוא התנהגותי. בברכה ד"ר אורן קפלן