פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב! אני בת 13 ואני מפחדת מ-2 דברים, אני לא יכולה לישון לבד בחדרי וגם אני לא יכולה להשאר בערב לבד בבית! הפחדים או החרדה שלי הזאת מאוד מציקים לי! ההורים שלי מודעים לכך, כשאני יושבת בבית לבד אני מפחדת שתהיה הפסקת חשמל שדרך אגב זה פעם קרה לי ומאז אני מפחדת עוד יותר, הייתי אצל אישה פסיכולוגית פעם אחת והיא אמרה לי לעשות כל מיני דברים (תרגילים להרגעה וכו'). אבל עד שזה יעזור אני עדיין במצוקה. עזרו לי! מה עליי לעשות? תודה רבה רבה מראש!!!! -ליסי (שם בדוי).

היי זאת אני

ליסי שלום. יופי שכתבת אלינו. לא בטוח שאצליח- אבל אולי אם נכתוב על זה פה- זה קצת יעזור לך להבין יותר את הפחד הזה- וככה תוכלי גם לללמוד להתמודד איתו. אני אשאל אותך כמה שאלות, אבל לפני כן חשוב לי להגיד לך שהמון אנשים פוחדים מכל מיני דברים. גם אנשים מבוגרים. לפעמים מדברים "אמיתיים" ולפעמים אפילו מדברים לא מציאותיים. עכשיו לשאלות: האם ההורים שלך יודעים שכתבת אלינו? אם לא- כדאי שהם ידעו ואולי אף תראי להם את התגובות שתקבלי. כמה זמן את כבר פוחדת? האם גם כשהיית יותר קטנה פחדת? האם קורה בהרבה שאת צריכה להשאר לבדך? האם יש לך עוד אחים? זהו לבינתיים. תעני על השאלות הללו- ואז נמשיך לחשוב. ביי. רוית.

הורים שלי יודעים על כך שכתבתי לכם. ואני כבר פוחדת כמה שנים. וגם פחדתי כשהייתי קטנה, בעצם רמת הפחד שלי תמיד משתנה, פעם כשהייתי יותר קטנה פחדתי פחות ונשארתי עד שעה 8 בערב, עכשיו אני כבר לא יכולה להשאר עד 8 בערב לבד. כן אני צריכה לפעמים להשאר לבד אבל אני לא נשארת, וכן יש לי אחות גדולה בת 18 שלא תמיד יכולה להשאר איתי ואני כבר ממש מעצבנת אותה עם הפחד הזה. תודה על העזרה! -ליסי שמי האמיתי הוא ויקי.

חזרתי. אני מקווה שעבר עליכן שבוע מצוין, אנג'ל, מה קורה איתך? הבנתי שמשהו לא היה כ"כ בסדר... ממה שנאמר פה. אם את רוצה לדבר, אני פה. שיהיה יום קל, וחג שמח. סתיו

מה שלומך? איך עבר עליך השבוע? אני מאחלת גם לך עצמאות שמח, טלי פרידמן

סתיו-מה נשמע?איך עבר השבוע?עוד נדבר היום אני מקווה...כי כנראה שאני "אתקע" בבית.החברים שלי כבר לא רוצים אותי...התרחקתי....תראי מה קורה.... טלי-תודה לך.קראתי אתמול את ההודעה שלך בלילה.רציתי להודות לך אבל הייתי מתה לישון.אני עוד ממשיכה לאמלל לי את הלילות וגם את הימים ואת בטח מבינה על מה בדיוק אני מדברת. קיבלתי את האימייל שלך.אני אתקשר ואברר ברגע שתתני לי גם את המספר השני ואני אוכל להשוות מה יותר מתאים לדעתי. אגב תשמעו הלצה על חשבוני-בזמן האחרון אני מקבלת מלא אימיילים מאנשים מהפורום עם כתובת הוטמייל שמציעים לי ללכת לפסיכיאטר ולקחת תרופות ו"הכל יהיה בסדר" לטענתם. למרות שלי נראה שמדובר סה"כ במטרידן אחד ולא בכמה....

היי טלי, אז הנה תשובה לגבי איך עבר עלי השבוע, מראש אני מתנצלת אם הניסוח מסורבל משהו, אני לא ממש מרוכזת, אבל אני אנסה לספר וגם שתביני. השבוע ההורים שלי דברו עם המפקד שלי. הם רוצים להוציא אותי מהצבא. הם לא מבינים שזה שאני אצא מהצבא זה לא אומר שאני אלך לאיזה טיפול מטומטם. בקיצור איכשהו זה הגיע לקצין העיר. ממש בלגן ואני רוצה שהוא כבר יפסק. אני לא יודעת איך אמא שלי הצליחה להסיט ככה את אבא שלי, הם בכלל לא אמורים לדבר אחד עם השני. אני לא מבינה למה הם חייבים להרוס כל דבר שטוב לי איתו. עד עכשיו ממש טוב לי. והם רוצים להרוס את זה. הם לא יכולים לראות שטוב לי. אם הם ימשיכו ככה אני לא חוזרת הביתה יותר. אם הם רוצים "משחקי כוחות" בבקשה, אני אנצח גם ככה. הם לא יקבעו לי מה לעשות עם הגוף שלי או עם החיים שלי. אם יש לך איזשהו רעיון איך להפסיק את כל הבלגן הזה שנוצר תכתבי לי... הבעיה היא גם שהם לא מאמינים לי שטוב לי, שאני שולטת בחיים שלי מספיק טוב בשביל שהם לא יצטרכו להתערב. חג שמח סתיו

מתי קיבלת את היצירה החדשה ששמעתי ...? ומה עלי להבין ממנה או לעשות ? מחכה לתשובה.... אגב,אני שומעת עכשיו את הסתיו של וויואלדי וכנראה שאגיע לחורף... אבל אז סביר להניח שיבוא הקיץ.... יום נעים

תשובה במייל עכשיו תשמעי את אורפאוס ואורדיצ'ה או את פורגי ובס

יש מייל נוסף מ 10:54

אני מרגישה כמו מישהי שטבעה בים,הכל מסביבי מים ואני לא מוצאת את עצמי. מצטערת אך השיחה בינינו היום רק חיזקה אצלי את ההרגשה שאני מקרה אבוד שתקתי בסוף השיחה כי לא מצאתי את המילים מבעד למסך הדמעות שיחות מהסוג הזה לא "מניעות" אותי לכלום אני זקוקה לתמיכה,לא לביקורת מהסוג הזה אני מרגישה עכשוי אפסית ,קטנטנה מרגישה שערכי יקבע ע"י מידת ההירואיות שאני אפגין כלפי עצמי אבל צר לי-אין לי ברגעים הללו בדיוק בא לי למות... אני מרגישה שונה,חלשה,"שאריות" של המין האנושי,אפילו החולים ביותר יודעים איך לטפל בעצמם ואני לא אני מצטערת אם אני פוגעת בך טלי.אני מעריכה אותך מאוד אך לא יכולה להמנע מהאמת.שיחות כאילו רק מושכות אותי מטה,אני לא מרגישה מאוימת מדברים אילו,הם רק מחזקים בי משהו פנימי וכואב. אני מאוד רוצה לשחרר אנרגיה,גם ככה אין לי הרבה ואין לי כוח למלחמות האילו אני צריכה את הכוח שלי על מנת להחזיק את הראש מעל המים ולעבור יום אחר יום בלי לפצוע את עצמי או להתאבד או משהו אני לא יכולה להסתכן בעוד יום כמו אתמול. ולדעת שאני שם לבד רוב הזמן... אבוד לי. אין לי כוח עכשיו לעבור אפילו את הלילה הזה ובשביל מה בכלל?!

אנג'ל, מאז שדיברנו ועד כה הצלחתי כבר לדבר עם כמה אנשים, ויש לי שתי מטפלות מצויינות בשבילך. אני אנסה להשיג את הטלפונים שלהן. הן אפילו גרות קרוב אליך. ביום ראשון אני מקווה שיהיו לי את כל הפרטים עבורך, בינתיים יש לי רק שמות. אני אנסה להשיג את שאר הפרטים. הבטחתי לך שאנסה, ולא בזבזתי זמן מיותר. כבר יש תוצאות. אז הנה, אין לך צורך להשקיע כוח בלחפש. זה מוגש לך על מגש של כסף. עכשיו זו תיהיה החלטה שלך. ובזה, את צריכה להחליט עם עצמך. כמה שלא נדבר על כך, ננתח ונעבד, זו תיהיה החלטה שלך. אז תתחילי לחשוב על כך ברצינות. טלי פרידמן

האם תוכלו להפנות אותי לספרות בנושא התמודדות עם אבל?

אורית שלום. ישנו ספר בנושא שכתבה נירה כפיר ושמו "כמו מעגלים במים"- זהו ספר מרגש המתאר את שלבי האבל. אולי תמצאי שם הסברים לדברים שאת חשה. בברכה. רוית.

תודה רבה רוית, אחפש את הספר בקרוב !

אורית שלום רב, אני ממליצה גם על הספר "החיים אבידות הכרחיות, ויתורים גורליים" של ג'ודית ויורסט (הוצאת ספרים הדר). הספר בכללותו עוסק במעברים בחיים ובשלבי ההתפתחות שלנו כבני אדם. יש שם גם חלק שעוסק במוות. זה אינו ספר שעוסק באופן ישיר בתהליכי אבל ואובדן, אך לדעתי חלקים ממנו עשויים לענות על הצורך שלך בהבנת התהליכים האישיים שאת עוברת. ואגב, ג'ודית ויורסט הוציאה ספר נוסף, גם הוא עוסק בנושאים דומים, ונראה דומה לספר הראשון מבחינה חיצונית, אך אינני זוכרת את שמו. שווה לך לבדוק את שני הספרים. בברכה, טלי פרידמן

תודה רבה על ההמלצות אחפש את הספרים בקרוב.

האם זה בריא? זה לא פוגע? מותר פעם בשבוע?

אני לא פסיכולוגית ולכן אוי לא מוסמכת לענות אבל בכל זאת החלטתי לומר את דעתי. אוננות לא פוגעת, לא מזיקה והיא טבעית אפילו בגיל הינקות והילדות. לדעתי, ניתן להעיר לילד אם הוא עושה זאת בפומבי אבל לא כדאי אם הוא עושה זאת בפרטיות משום שהוא רק מגלה את גופו ואין לתת לו רושם שזה אסור או מלוכלך. הכי חשוב - לא להילחץ. כל מה שילד עושה באופן טבעי הוא למעשה טבעי ותגובה היסטרית של ההורה יכולה לגרום נזק.

שלום. דבריה של אורית נכונים- אבל אולי תספר קצת יותר פרטים? בברכה. רוית.

הי אורית, אימי נפטרה לפני כ- 10 שנים. נשמע הרבה זמן. מספיק הרבה בשביל לעבור את האבל. זה כל כך לא נכון! האבל רק גודל עם השנים. אני, לעומתך, לא קלטתי את האובדן. הייתי בסך הכל ילדה והייתי חייבת להמשיך לתפקד. הייתי בדכאון תקופות מסויימיות אבל אף פעם לא נתתי לדכאון הזה לצאת החוצה. רק לפני כשנה זה התחיל לחזור אלי בעקיפין. זה התחיל באנורקסיה וזה עדיין ממשיך.. רק אחרי טיפול פסיכולוגי ממושך לאט לאט אני מרשה לעצמי להוציא את כל מה שהצטבר בפנים, את כל הגעגועים. זה לא קל ואני לא רוצה להשלות אותך. הדכאון שאת מתארת אותו הוא מאוד סביר (בעיני) אבל אל תדחיקי אותו פנימה! תני לזה לצאת החוצה, לכל מה שאת מרגישה! גם אם תצטרכי להיות חלשה בשביל זה. זה לא קל להיות חלשים, אבל כולנו צריכים את זה לפעמים. חוץ מזה זה לא חולשה להראות חולשה, אלא בדיוק ההפך!!!זה משהו שגם אני עובדת עליו ולא תמיד בהצלחה. אני מאוד רוצה לעודד אותך אז אם הייתי יכולה לשלוח חיבוק זה מה שהייתי עושה :-) מקווה שנגעתי באיזו נקודה או שתיים...

יקרה שלי...תודה על התמיכה. אשמח להיות פה בשבילך בעת הצורך. אני חושבת שמה שקורה לי מפחיד אותי משום שלא מדובר רק בדכאון אלא גם בחרדות שמפחידות אותי כשלעצמן. לפעמים הלב דופק כל כך חזק ואני מוצפת בתחושה כל כך חזקה של פחד שלמלווה בכובד של הראש ובסחרחורת קלה שאני מרגישה שאני עומדת לצעוק מרוב פחד. הפחד זה הגורם שהכי מפריע לי והוא מה שנראה לי לא הגיוני. החלטתי לפנות לפסיכאטרית ופסיכולוג והפגישות הראשונות יהיו ביום שישי הקרוב ובשבוע הבא. אני מקווה שזה יעזור אם כי אני לא בטוחה משום שקשה לי להאמין ביכולת של תרופות לעזור. אני יודעת שזה נשמע מטופש אבל נראה לי שאין שום דבר שיכול לתת לך כוח פנימי, לא תרופות ולא שיחות. רק אתה עצמך. ואת זה אין לי כנראה. והכי חשוב - אני משתתפת בצערך על מות אימך. אני מכירה את גודל הכאב והגעגועים. כשהמוות נוגע בך, הוא משאיר בך צלקת עמוקה. מותר לשאול בת כמה היית ומה קרה לאמך?

יש לי שאלה בנושא - האם זה נורמלי לחוות חרדות שהן מעבר לפחד נורמלי בעת אבל או בעת תקופת חיים מלחיצה או שחרדות הן דבר פתולוגי הקשור בהפרעה נפשית? הם יש לחרדות פתרון או שאדם הסובל מהן תמיד יסבול מהן בתקופות חיים מלחיצות?

נשלח מייל

גם ממני.

האם כל פסיכולוג עוסק בבעיות זהות מינית או שיש פסיכולוגים מיוחדים המתמחים בנושא זה ?

עד כמה שידוע לי (ואני לא בטוחה במיליון אחוז) ישנם סקסולוגים המתמחים בבעיות בחיי המין ובמיניות האדם אם כי לדעתי אפשר לפנות לפסיכולוגים מתחומי התמחות שונים לשם כך.

רון יקר, ישנם פסיכולוגים המתמחים בנושא של זהות מינית. אם תשלח לי אימייל אוכל להפנות אותך למטפל המתאים. בברכה, דרור גרין

רון שלום, פסיכולוג מהתחום הקליני, החברתי, והייעוצי - הנו בד"כ עם התנסות בתחום, שנצברת בתקופת ההכשרה, ויכול לעסוק בתחום. פסיכולוג מהתחום השיקומי עוסק בתחום בהקשר הכללי של נכות או ליקוי של האדם. יש פסיכולוגים מתחומים אחרים שעוברים התמחויות בנושאי המיניות והזוגיות. יש גם אנשי מקצוע מתחומים אחרים (עבודה סוציאלית, ייעוץ, פסיכיאטריה, ורפואה) - שעברו הכשרה בתחום המיניות (סקסולוגיה), וכשרים לעסוק ביעוץ בתחום. אתה מוזמן לאתר שלי (הקלק על שמי המוכחל) - לעבור על תחומי העיסוק, כולל התחום הזה, ובמידה שיש מה שמתאים לך שם, תוכל לנסות את היעוץ, כפי שההזמנה באתר מפרטת. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

הכרטיס האישי שלך בפורום אינו עובד. כאשר מקליקים על שמך, הכרטיס מתחיל להפתח אך נסגר מייד.

הי. זוכרת?... לא שכחתי, כל הזמן רציתי לכתוב. אבל אני בבעיה. אני מרגישה שהכתיבה כבר לא משחררת לי את הקיטור כמו פעם, ולכתוב לך שוב, ושוב, מה עובר עלי זה כבר חסר טעם. הרי כבר אמרתי את מה שאני מרגישה \ עושה... ועד שמשהו לא ישתנה אין לי מה לחדש. אני רוצה לכתוב לך, אבל מה ? אני כבר ממאיסה את עצמי על עצמי. אני מרגישה מגוחך לספר לך על הימים הטובים, ובימים הרעים, מי בכלל חושב??? אני לא יודעת מה קרה היום שבכל זאת החלטתי לכתוב. (אני שמחה שכן, רק כדי שתדעי שאני רוצה). אז אם אני כבר כאן, אספר לך מה היה עד כה. (אני כבר מרגישה עלובה...) ממשיכה להקיא, (קצת יותר אפילו...) ממשיכה לחתוך, עכשיו יש לי שני חתכים בבטן שאני מאד גאה בהם. מצאתי "חבר חדש" עוד דרך להזיק לעצמי מלבד הסכין, אני לא אספר כאן בפורום, אני לא רוצה על המצפון שלי שמישהו יקח את הרעיון... (לא שאנשים קוראים בכלל את המכתב הזה. :) ) אני ממשיכה עם השיאצו, ועם הפסיכולוגית, והשבוע ניסיתי להבהיר להם שאני לא הולכת אליהם במטרה "להבריא" , כי אם רק במטרה של להנעים את זמני עד שיגמר.... (הם לא מוכנים לתת לזה יד. משום מה....) קראתי את הסיפור, החזרתי את הספר לספריה, והשארתי לי צילום שלו, כדי שיהיה לי.. מ-א-ד אהבתי !!! במיוחד את הרעיון שחשבת להפנות אותי אליו. ניסיתי לחשוב מה אני הייתי עושה, אולי נשארת באותו עולם??? עכשיו אני מחפשת את הגדר הזו...... (רק על עצמי אני מדברת, פשוט בושה.) אז: מה שלומך?

אני לא רחל אבל אני קוראת את מה שכתבת ונורא כואב לי ואני מרגישה את הכאב שחי אצלך פנימה וקשה איתו ובמיוחד עם כך שהוא גורם לך לחתוך את עצמך ( ולהקיא). מרגיע קצת שאת מטפלת בעצמך אבל קשה מאד עם זה שהמצב עדיין כל כך חמור התחושה הזאת שאתה משחרר קיטור ומשחרר קיטור ובפנים עדיין הכל בוער ומכאיב ומעלה עשן ושחור. מאחלת לך להגיע למקום של לרצות לעשות טוב לעצמך, של להרגיע את השריפה שבפנים מאחלת לך הרבה ימי אביב שטופי שמש אם אנחנו כבר בעניני קריאה: קראת את "ורוניקה מחליטה למות" של פאולו קואלו? ובקשר לכך שמנעימים לך את הזמן עד שיגמר אני רוצה לתת לך את השיר ( וגם באווירת היום) "אלי, אלי שלא יגמר לעולם החול והים ניצנוץ של המים ברק השמים תפילת האדם" חנה סנש (טעיתי במילים?) עשי בו כרצונך...

אני לא רחל אבל אני קוראת את מה שכתבת ונורא כואב לי ואני מרגישה את הכאב שחי אצלך פנימה וקשה איתו ובמיוחד עם כך שהוא גורם לך לחתוך את עצמך ( ולהקיא). מרגיע קצת שאת מטפלת בעצמך אבל קשה מאד עם זה שהמצב עדיין כל כך חמור התחושה הזאת שאתה משחרר קיטור ומשחרר קיטור ובפנים עדיין הכל בוער ומכאיב ומעלה עשן ושחור. מאחלת לך להגיע למקום של לרצות לעשות טוב לעצמך, של להרגיע את השריפה שבפנים מאחלת לך הרבה ימי אביב שטופי שמש אם אנחנו כבר בעניני קריאה: קראת את "ורוניקה מחליטה למות" של פאולו קואלו? ובקשר לכך ש"מנעימים לך את הזמן עד שיגמר..." אני רוצה לתת לך את השיר ( וגם באווירת היום) "אלי, אלי שלא יגמר לעולם החול והים ניצנוץ של המים ברק השמים תפילת האדם" חנה סנש (טעיתי במילים?) עשי בו כרצונך...

תשמעי - חיים פעם אחת. וכמה שזה קלישאתי, אין אפשרות לחזור אחורה. אם תלמדי לאהוב את עצמך, אז תלמדי לאהוב אחרים, ואז תלמדי ששום דבר, שום דבר, אפילו לא הצרות הגדולות ביותר שמתרגשות עלייך ועל הקרובים לליבך, לא צריך לגרום לך לצאת מהמשחק. עייפה כבר? יופי, אז מה? ומה אם תתחרטי רגע אחרי שמאוחר? זהו משחק עם "פסילה אחת בלבד". קחי את עצמך למקום אחר לגמרי, לאנשים אחרים לגמרי, ותראי שעם כללים חדשים את יכולה לצאת מהמשחק מנצחת.

אני לא רחל אבל אני קוראת את מה שכתבת ונורא כואב לי ואני מרגישה את הכאב שחי אצלך פנימה וקשה איתו ובמיוחד עם כך שהוא גורם לך לחתוך את עצמך ( ולהקיא). מרגיע קצת שאת מטפלת בעצמך אבל קשה מאד עם זה שהמצב עדיין כל כך חמור התחושה הזאת שאתה משחרר קיטור ומשחרר קיטור ובפנים עדיין הכל בוער ומכאיב ומעלה עשן ושחור. מאחלת לך להגיע למקום של לרצות לעשות טוב לעצמך, של להרגיע את השריפה שבפנים מאחלת לך הרבה ימי אביב שטופי שמש אם אנחנו כבר בעניני קריאה: קראת את "ורוניקה מחליטה למות" של פאולו קואלו? ובקשר לכך ש"מנעימים לך את הזמן עד שיגמר..." אני רוצה לתת לך את השיר ( וגם באווירת היום) "אלי אלי, שלא יגמר לעולם החול והים ניצנוץ של המים ברק השמים תפילת האדם" חנה סנש (טעיתי במילים?) עשי בו כרצונך...

ברוכה הבאה! שלחתי לך מייל! להתראות.

שלחתי לך מייל מקודם, אבל אני שוב מתגעגעת. רציתי שתדעי, שיש אי שם מישהו חושב עלייך, מישהו אוהב אותך כל-כך, יש אי שם. לילה טוב. (תתני לי סימן?)

שלום בני בן ה - 14 לקח פרוזאק כחודש וחצי עקב דיכאון. לאחר חודש וחצי נעלם הדיכאון ולכן הרופא שלו המליץ להפסיק לקחת את התרופה. לאחר מס ימים בהם בני לא לקח פרוזאק שוב חזר הדיכאון . שאלתי היא האם השפעה של הפרוזאק שוב תיקח את אותו הזמן כמו בפעם הראשונה (כשלושה שבועות). או ההשפעה הפעם אמורה להיות מהירה יותר. תודה מרים.

מרים שלום! עד כמה שידוע לי מנסיון אישי ומהיתיעצות מיקצועית אכן השפעת הכדור לאחר הפסקה לוקחת שוב זמן ארוך. אני מיעץ לך ליפנות למיספר פסיאטרים להיתיעצות מאחר ויש סוגים שונים של כדורים מאותה מישפחה ולפי דעתי ודעת מומחים רצוי לקחת את הכדורים באופן סדיר ולאורך זמן. חיזקי ואימצי בתקופה קשה זו מאחר שלפי ניסיון יש אור בקצה המינהרה

לבר תודה רבה לך על התיחסותך ותודה רבה על הניסיון לעודד בברכה מרים

אשתי ואני מקיימים יחסי מין מלאים ומהנים כבר זמן רב. אולם אשתי אף פעם לא בטוחה שהיא מגיעה לאורגזמה, והיא מחכה להתכווצויות מהירות (עליהן היא שמעה מחברותיה) שיבשרו על בוא האורגזמה. עם זאת אשתי מגיעה לסף הנאה כזה שהיא כבר לא מסוגלת שיגעו בה "כי זה יותר מדי". האם היא מגיעה לאורגזמה? נוסף על כך, לאשתי אבר מין גדול יחסית, האם עקב כך היא מעדיפה חדירה מאחור וגירוי ידני?

שלום לך, אתה מספר כי יחסי המין שלכם מלאים ומהנים מזה זמן רב. אז למה לחפש את מה שמעבר לאופק? כללית, יש נשים שאצלן הגמירה היא רק, או כמעט רק, ע"י גירוי ידני, מה שלא ממעיט את ההנאה מיחסים "רגילים", כמו שקורה אצלכם. ולשאלתך השניה: אם זה טוב, אז למה לחפש את הסיבה לכך? כללית, חדירה מאחור מאפשרת חיכוך באזורים שאינם מגורים ע"י חדירה "רגילה", אצל רוב הנשים, והשאלה אינה למה (עניין הגודל או הרוחב של איבר המין), אלא האם הגריה הנוספת הזו אכן נעימה. התשובה היא: לא תמיד. ואם אצלכם זה כן, אז שיהיה בכייף, ובלי להסס... כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

עיקר השאלה המפריעה לאשתי היא האם היא אכן "גומרת"? ומה עם ההתכווצויות המפורסמות שלא מגיעות אצלה לפי דעתה, מה אומר לה?

לבני בן ה 11 בערך הציעו , (פסיכיאטר )טיפול בריספרדל 0.5מ"ג ליום לטיפול בבעיות קשב וריכוז, ( לא לסכיזופרניה) אבקש מההורים שגם להם הוצע טיפול זה חוות דעת על התרופה והשפעותיה לטוב ולרע ובכלל למשתתפים ולנוטלים תרופה זו במינון של עד 1מ"ג העניין מאוד חשוב לי, שיתוף הפעולה שלכם, כי אני בחרדה ובהתלבטות איומה בקשר לתרופה והשפעותיה כל מידע יסייע לי לעשות החלטה בתודה

שרית, למה לא הציעו לך ריטלין ? עשית לו איבחון קליני? בדיקות דם? אני יכולה לרשום לך מלא הודעות בעד הריספרידל ולעומת זאת גם מלא הודעות נגד ! כל מקרה והבעיתיות שלו. אז נכון, לבני יש תופעות לוואי אבל זה כלום לעומת השיפור שחל בתיפקוד שלו ובמהלך המחלה. אז נכון שהוא מדבר לפעמים לא ברור ונכון שיש לו תנועות לא רצוניות אבל,וכאן מגיע האבל הגדול. הוא נמצא איתנו כאן ועכשיו ולא אי שם בעולם שלו המפחיד,מנותק מהמציאות... אז מצידי שיזיז את הרגלים ,הידים,הראש ומה שרק אפשר... אגב, תכנסי לחיפוש והקלידי את המילה ריספרידל ותוכלי לקרוא דברים נוספים.

תודה על שתוף הפעולה אך ברצוני לדעת בן כמה בנך אם אפשר ומה הוא המינון שהוא לוקח? לאחר כמה זמן של טיפול התחלת לראות שיפור? האם הוא סובל מסכיזופרניה? תודה לך

שלום יש לי זיעה חריפה בפנים כתוצאה מלחץ חברתי או פגישה עם אדם כל שהוא בהפתעה ניסיתי תרופות התייעצתי עם רופא משפחה ואין לי תשובה אולי לכם יש אשמח אם תעזרו לי

ברי שלום הזעה כתוצאה מלחץ או התרגשות היא תופעה מוכרת. בעזרת טיפול פסיכולוגי ניתן להתמודד בצורה טובה יותר עם מצבי הלחץ וכך להפחית את תגובת ההזעה, כמו גם תגובות אופיינות נוספות כגון דפיקות לב מואצות ועוד. יש לקחת בחשבון שקיימת נטייה אישית להזעה רבה יותר או פחות ולכך אין כמובן טיפול פסיכולוגי, אולם אם הזעת היתר היא תוצאה של לחץ ניתן בהחלט לשפר את המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן בעייתי דומה האם ניתן לטפל בעזרת תרופות בברכה דן

אמי נפטרה לפני כחצי שנה. עד היום תיפקדתי מצוין עד שלפתע התחלתי להתגעגע יותר מתמיד וזה המשיך והתדרדר עם מצב של חוסר אנרגיה, חוסר תיאבון, חרדות ודפיקות לב, בכי ללא הפסקה. המצב שהגעתי אליו מפחיד אותי משום שנראה לי שהתגובות שלי מוגזמות, בעיקר לאור העובדה שכבר הגבתי טוב יותר בחודשים הקודמים. אני מבינה שצריך להתגעגע וזהו חלק מהאבל. השאלה למה אצלי גם חרדות ודכאון של ממש הם חלק מהאבל? מה דעתכם?

לאורית שלום, גם אימא שלי נפטרה. בת כמה את? מה את עושה? עובדת? אצל כל אחד האבל הוא אחר. יכול להיות שעד עכשיו אולי היית מוקפת יותר ועכשיו פחות. התגובות לאבל אצל כל אחד זה אחרת. האם מישהו אומר לך שאת מגזימה או שזה תחושה פנימית שלך? אורית, קחי את הזמן!!! עדי

אני בת 25 ועובדת. אמי נפטרה לפני חצי שנה. האמת שגם מצפים ממני להיות חזקה משום שיש לי אחריות אבל יותר מכל אני מצפה מעצמי וזה מאד מקשה עלי. בת כמה את? מתי אמך נפטרה? בת כמה היא היתה? ממה נפטרה?

אורית שלום! ראשית - משתתפת בצערך. שנית - הדעה שלי היא לא מקצועית, אבל מתוך ניסיון אישי. גם אני מתמודדת עם אבל בצורה מאוד דומה - בהתחלה מתפקדת כמו אוטומט, כאילו לא קרה כלום. ורק מאוחר יותר - אמנם לא אחרי חצי שנה אלא שבוע-שבועיים - אבל מי פה עומד עם סטופר? - מגיבה בצורה מאוד דומה לשלך: אי שקט וחרדות שמתבטאים בחוסר תיאבון, דפיקות לב, בחילות ומועקה בחזה. ואני יכולה עוד להוסיף ולומר לך מניסיוני האישי שזה עובר! כשנמצאים במצב כל כך פגיע - קצת קשה להאמין שזה יעבור אי פעם, אבל אני מבטיחה לך שזה עובר! ובינתיים - אולי תיוועצי ברופא המשפחה שלך - יתכן שאפשר להקל עלייך בעזרת טיפול משולב של שיחות עם פסיכולוג ותרופות. וכמובן - חכי לתשובת המומחים כאן בפורום. והחשוב ביותר - תתנהגי כמו שבא לך, בלי לדפוק חשבון לאף אחד ובלי לחשוש שמשהו אצלך לא בסדר - תבכי, תצחקי, תדברי על רגשותייך - הכל לגיטימי! כל טוב לך! אחת

תודה רבה לכל מי שענה לי. אני באמת מעריכה את זה. אני שמחה מאד לשמוע שאני לא היחידה שמתמודדת ככה. זה בעצם נשמע לי יותר כמו חוסר התמודדות ולא כמו התמודדות, כמו חולשה ולא כמו חוזק וזה מה שקשה לי לקבל על עצמי. אני מבינה שאבל מלווה בגעגועים עצומים ועצב אבל למה זה צריך להגיע לגבול של חרדות ושל דכאון ממש?

זה היה גרוע... גרוע ביותר...

תני לי הזדמנות להנצל מהאולטימטום. תני לי להרגיש שעשיתי משהו למען עצמי. אם את יכולה...מספרי טלפון לאי מייל שלי. אני אודה לך

עם תקציר השיחה

לפני מספר שבועות אמרת לי שאת כועסת על עצמך שלא טיפלת באביך ז"ל השבוע אמרת לנו שאביך הלך לעולמו מדום לב למה את מתייסרת ? האם עשית כבר ממוגרפיה והאם את נבדקת פעמיים בשנה ? תודה שאול

שאול, תודה על ההתעניינות. מותו של אבא שלי, כבר הרבה פחות מייסר אותי, למרות שהוא היה צריך אותי ולא הייתי לידו. אחי אומר שאני צריכה להיות שמחה שלא עשיתי עליו החייאה. לגבי ממוגרפיה - אני לא בת 40 אז הרופא פשוט לא מציע לי. אנסה לבקש. עדי

עדי, אם אימך נפטרה מסרטן השד אזי שאת בקבוצת סיכון ! את לא צריכה לבקש מהרופא את צריכה לדרוש זאת ממנו... אך לפני כן עליך ללכת לבדיקה אצל כירורג ! בהצלחה

לאימך היה סרטן השד?

שלום רב, אני רווקה בת 42 , יש לי בן זוג מזה שנתיים וחצי. ( גלגול שלישי שלנו ביחד הראשון הראשון היה כשהיינו בצופים השני לפני כ - 12 שנה = היה נשוי ולא התפתח כי לא הסכמתי לקשר משוג זה והנה לפני שנתיים וחצי במקרה לחלוטין נפגשו דרכינו). מעולם לא היה לי קשר כזה חברי, אוהב, שיא הפתיחות ושיא השלווה והרוגע) אבל הקשר הוא חלקי יצרנו מין מערכת מוזרה נפגשים 4-3 פעמים בשבוע לכל אחד הפינה שלו אנחנו משוחחים על הענין וידוע לבן זוגי שקשה לי להיות בקשר כזה כי אני רווקה ללא ילדים . שלו יש שלוש בנות שהוא מבלה איתם כמעט כל שישי שבת , נפגשתי עם בנותיו כמה פעמים והיה מוצלח מאוד ויכולתי לראות עד כמה הבנות שמחות לדעת שאני קיימת, אך זה היה פעם פעמיים אחרי תקופה ארוכה שהיינו ביחד ושוב יש נסיגה , הוא משתף אותי בכל מה שקורה לבנותיו אך מונע מאיתנו להיפגש. כמו כן הוא מתעקש שאני יביא ילד לעולם !!!! אבל בשום פנים לא ממנו אנחנו מדברים על כל האפשריות שישנן אם זה בנק הזרע, או אימוץ , או אפילו " הורות אחרת " הוא מוכן להקשיב לכל מה שיש בליבי הוא מצדיק אותי בכל הקשיים שאני עוברת איתו אבל לא עושה שום דבר יעזור לי להמשיך ולא להשבר במצב מתנדנד זה כאילו שני עולמות שונים. נכון שאוהבים רוצים שבת הזוג תהיה מאושרת , הוא לא מבטיח לי שום דבר אך גם חוזר ואומר שלא תמיד צריך להבטיח כי אי אפשר לדעת מה ילד מחר. ללכת או לא?????

מור שלום ללכת או לא ללכת? אני לא בטוח האם את מתכוונת ללכת מהקשר או ללכת על הקשר. מדבריך נשמע שבאמת מסובך להחליט על כל אחת מהאפשרויות הללו. הדרך, שאת מגדירה כמוזרה, שבחרתם להתקשר זה עם זה מעלה באמת שאלות לגבי האפשרות שהקשר החברי יהפוך לקשר קבוע ומחייב. מצד שני את מדברת על קשר חברי ואוהב שיכול להתפתח עוד הלאה. אכן עולות שאלות רבות מדבריך. למשל, מדוע שתביאי ילד אבל לא ממנו, מדוע יש התקרבות והתרחקות. כמו כן האם הגבולות הם רק מצידו או גם מצידך. אני מתאר לעצמי שאחרי שנתיים וחצי של קשר ההחלטה לא תתקבל על סמך דעה כזו או אחרת מהפורום. תוכלי בוודאי לקבל דיעות שונות ממשתתפי הפורום אבל בטווח הארוך ההחלטה צריכה להתקבל בצורה שונה. השאלה האם בטווח הקצר אפשרות הפרידה ראלית בכלל, גם אם הדברים מעלים אצלך ספקות לגבי הטווח הארוך. ולגבי הטווח הארוך כדאי אולי להתייעץ. במידה ובן זוגך היה מוכן ללכת לייעוץ זוגי ניתן היה לברר את הדברים במשותף. במידה ולא, כדאי אולי שתתייעצי בעצמך עם איש מקצוע. בסופו של דבר ללכת או לא ללכת היא צומת דרכים משמעותית, על פי תיאורך. בהצלחה בכל נתיב שתבחרי ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר אורן קפלן תודה על התשובה , נכון שהמצב מבלבל ואינו יציב אבל המודעות לבעיה ישנה ואני חושבת שזה כבר חשוב. בתחילת דרכנו הייתי בטיפול פסיכולוגי ובאמת הטיפול לא גרם לי לוותר על הקשר להיות סבלנית ויותר מבינה . והדבר החשוב שהבעיה היא בעיקר של בן זוגי ולא בגללי ואני לא הגורם לאי יציבות זו. כשהייתי בטיפול הייתי משתפת את בן זוגי ברוב מה שהתרחש במהלך הטיפול. אך הוא לא הסכים לבוא ולהשתתף. האם יש איזו שהיא דרך לגרום לבן הזוג להסכים לקבל עזרה. בברכה, מור

שלום, לא ידעתי שניתן לשאול שאלות על חלומות, אז: יש לי חלומות נוראיים. אני לא זוכרת מתי חלמתי לאחרונה חלום נעים.... אלה שמטרידים אותי ביותר הם החלומות שניתן לעשות מהם סרטי אימה מפחידים ביותר. האחרון שחלמתי ועדיין מטריד אותי הוא כזה (אני כבר לא זוכרת בדיוק את כל הפרטים): היתה התנגשות רכבות באזור כלשהו, וככל שהתקדמנו לכיוון ראיתי הרבה גופות זרוקות על הארץ חלקן מכוסות וחלקן לא. פתאום רצו לעברינו שני ילדים קטנים ולקחתי אותם כדי שלא יראו את משפחתם המרוטשת. הלכנו לאיזו וילה שהיתה ביתי מסתבר ושם שיכנו אותם. פתאום צלצול בדלת, זו רוח רפאים מהרוגי הרכבת הגיעו כמה וכמה ונשארו לגור בוילה. היו עוד פרטים מפחידים, שאני כבר לא זוכרת. את כל החלום ליוותה תחושה מעיקה של פחד - איתה התעוררתי גם. כל החלומות שלי הן בסגנון האימתי הזה... האם יש לך מושג מה קורה פה????

יפה איך שהתעלמו ממך

שלום, האם יש כזה דבר? האם תוכלו לתת לי כיוון היכן למצוא אחד?

נסי דרך האתר הבא: www.dr-aloni.co.il

שלון רב, תוכלי לברר האם יש מה שמטריד אותך והוא בתחום שלי, ע"י כניסה לאתר שלי (הכתובת בחלונית, לאחר שתקליקי את שמי המוכחל). במידה וכן, תוכלי לברר יותר - תוך כדי זמן ההתנסות המוצעת למי שמתחיל את היעוץ. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

שלום, לא הצלחתי להגיע אל האתר על-ידי לחיצה תוכל לרשום לי את הכתובת? תודה.

האם את כועסת ? תזכרי שאני גם דפוקה

ומה הקשר בין השניים ? ולמה להשתמש במילה כזו ? כל אחד והבעיות שלו, כל אחד והאמת שלו, מה שרואים משם לא רואים מכאן ולהיפך... ואני מניחה שהכוונה הייתה טובה... תשלחי לי מייל מה את מרגישה בדיוק בעניין.. ביי ויום נעים

יש בינינו סולידריות והכוונה היתה בוודאי טובה לאחר מעשה יש בליבי חרטה תודה מארי

טלי, שלחתי לך מייל... ביי ויום נעים

בוקר טוב אליאן, החזרתי לך אימייל... :) יום טוב, טלי פרידמן

הבן שלי בן 4.5 ובזמן האחרון הוא התחיל להרטיב בלילה. מה לא ניסינו כדי שזה יפסק , אבל שום דבר לא עוזר. יש לציין שאני לא כועס עליו, אלא להיפך אני מנסה לדבר איתו וכמו כן במקביל מנסה להביא אותו ללילה כמה שיותר יבש מבחינת נוזלים. אבל כלום לא עוזר.

תיזהר שרוית לא תיתפוס אותך שאתה מייבש את הילד לפני השינה (היא לא אוהבת את זה) וגם אל תעיר אותו באמצע הלילה ותיקח אותו לשרותים. הילד צריך ללמוד לשלוט בשרירים שלו לבד. הפתרונות הם חיזוקים חיוביים! לתת לילד מדבקה או מתנה סימלית על כל יום שהוא קם יבש ולשבח אותו ולהגיד לו שאתה מאד גאה בוולחבק ולנשק. אם הוא צבר 3 מדבקות ברציפות תיקנה לו משהו יותר גדול ואם הוא צבר שבוע של מדבקות זאת כברממש סיבה לסוע ללונה-גל. אם הילד קם רטוב אפשר להגיד לו שזה לא נורא ושאולי מחר הוא יצליח. אם אחרי תקופה מסויימת ( חודש- חודשיים) העסק לא עובד אז אפשר להפנות אותכם למרפאות מיוחדות שמתמחות בהרטבת לילה.

לדני שלום. קראתי את תשובתך- ובכדי להשיב חשוב לי לדעת עוד קצת פרטים: האם הילד כבר נגמל לחלוטין? מתי? כיצד היה תהליך הגמילה? האם קרה משהו בחייו בזמן האחרון שעשוי הייה לגרום לו למתח, או לכל מצב רגשי אחר מבדרך כלל? וכיצד הוא בתחומים האחרים- האם שמתם לב לשינוי גם באכילה, באוכל או בהתנהגות? ולסיום- האם בדקתם עם רופא הילדים סיבות פיזיולוגיות להרטבה? זה אמנם נכתב בסוף- אבל חשוב להתחיל מכך. מחכה לתשובתך. בברכה. רוית (שלא נוהגת "לתפוס" אנשים ומשתדלת להיות אמפתית לקשיים של הורים וילדיהם).

אני בת 46 לפני חודשים נפסק המחזור טרם ערכתי בדיקות הטרמונליות או גלליות לודוי העינין לאחרונה סובלת בלילות מחוסר שקט מוטורי מתעוררת כל לילה בשעה 3 ועשרים דקות בדיוק ולא מצליחה להרדם מרגישה אי שקט נוראי בגוף כאלו רוצה לקחת איזה כדור להרגיע הרחשים האלה עם השכמה באמצע הלילה מרגישה תחושת היפר אקטיביות כמו רצון לרוץ על מכשיר הליכה או לנקות את הבית וכו סהכ תחושה מאוד לא נעימה ומציקה בחיי היום יום שלי אני מאוד רגועה שמחה עם מצב רוח מעולה רוב הימים ולכן חשה שזה לא על רקע קושי פסיכולוגי בכל אופן התופעה ממש קשה לי ולא נעימה האם יש טיפול תרופתי האם זה אופיני לגיל מעבר או מה לעשות תודה

ניסית לברר בפורום של רפואת משפחה, או פורום רפואת נשים? או לשאול את הרופאים שלך עצמם? כמו שתמיד אומרים כאן לפני שפונים לפסיכולוגיה חשוב לבדוק את ההבט הפיזיולוגי.

חברתי נכנסה לאובססיה בתקופה האחרונה לגבי בת זוגו של בנה בכורה . היא החליטה משום מה שבת זוגתו (איתה הוא חי מזה כ - 1 שנה) מנצלת אותו. על אף כל טענותיו של הבן שהוא מאושר עם חברתו והם אוהבים מאד אחד את השני וזו היא בחירתו, היא איננה מפסיקה לקטר לו ולכל מי שמוכן לשמוע על בת-זוגתו ודורשת ממנו להפסיק את הקשר. כיצד ניתן להרגיע אותה ולהבהיר לה שהקשר הזה טוב ומתאים לבנה ולבת זוגתו (בשנות העשרים המאוחרות לחייהם)? מתוך הכרתי אותה היא דמות מאד דומיננטית (והייתי אומרת אפילו שטלטנית בביתה). האם היא חוששת (בתת-מודע) שמישהו "ינצל" את בנה בצורה שהיא "מנצלת" את בעלה או היא פוחדת לאבד את בנה בכורה (שזו לו מערכת היסים הראשונה המשמעותית) ולהתרגל לרעיון שהוא עומד ברשות עצמו ומישהי אחרת מטפלת בו? 0דרך אגב, התנהגותה שונה בתעלית עם ביתה). מה הייתם ממליצים לעשות לפתור את המצב הבלתי נעים לטובת כל הצדדים?

שלום להדי, נראה לי שהאם צריכה ללמוד לעוף, משהו הפוך על הפוך בנוסח "עוף גוזל" - כלומר שתלמד להתבגר להיות אם למי שהוא בנה, אבל הוא לא ילד, אלא אדם בוגר. חבלי הסתגלות כאלו הנם שחיכים, בעיקר אצל נשים "בלבוסתיות". שיחה משפחתית יכולה לסייע, ואם לא - כמה שיחות אצל פסיכולוג. דרך צליחה ד"ר יוסי אברהם

שכיחים גם אצלי נהיה הפוך... (ח ו - כ )

שלום לד"ר אברהם תודה על התשובה. איך משכנעים את האם לגשת לטיפול פסיכולוגי וכיצד ניתן לעודד או לתמוך בזוג הצעיר? הדי

כדבר ראשון-תודה.אולי לא הרגשת,אבל אחרי היום שעבר עלי,הייתי מאוד זקוקה לשיחה הזו. כדבר שני-אני לא מוותרת.יש יותר ממפלט אחד החוצה.אני אמצא אחד מתישהו...מחר תפתח דלת או תטרק דלת בפני.אולי אני אחליט לטרוק אותה.בכל אופן,אני מקווה למצוא את הרצון והיכולת להסביר בבירור מה אני רוצה ומאמינה שיהיה טוב בשבילי,הרי רק אני באמת יודעת...לא כן? לילה טוב

אנג'ל, אני שמחה שיכלתי להיות בשבילך, ושלא תחושי סבל מכך. ביהיה בהצלחה, בכל מקרה. טלי פרידמן

לפני שבוע חברה שלי שכולה הייתה חברה שלי במשך שבוע ניפרדה ממני בפעם השנייה אחרי בלבול מצידה אני לא יודע מה יש לה ואני מאוהב בה עד הגג ואז בא חלום שהשאיר אותי בסימן שאלה והרבה שביזות שהולכת איתי לכל מקום....בחלום ישבנו כל החברה מהבסיס בחצי עיגול חברה שלי לשעבר ישבה מימני והיא הייתה כזאת מקופפת כאילו מנסה לראות מישהו וראיתי אותה כזה בחטף עיין קורצת לו והכל בחלום ....התעוררתי בבאסה רצינית...אתה יכול להסביר לי מה החלום הזה מנסה להגיד לי למרות שהתשובה דיי ברורה אבל עדיין רוצה לדעת תשובות.........

חיים יקר, לחלומות אין פשר חד משמעי. כל חלום מדבר בשפתו של החולם, ורק באמצעותך ניתן להבין אותו. אם תספר מעט על הרגשות שהתעוררו בך בעקבות החלום, וההקשרים שעולים בך כתוצאה מן החלום, ניתן יהיה לחשוב יחד על פשר אפשרי. בברכה, דרור גרין

תודה רבה על התשובה אני ינסה לדבר איתה ולומר לה מה אני מרגיש

שלחתי מייל לילה טוב

לילה טוב

לד"ר פלד ולעו"ס טלי פרידמן, בתאריך 19/04/01 שאלתי שאלה בנושא סכיזופרניה-טיפולי פוריות ועדיין לא נענתי. מחכה לתגובתכם. בתודה מראש, פזית

פזית שלום רב, לצערי אינני מכירה כלל את תחום טיפולי הפוריות, ואת תהליכי הטיפול הסוציאלי בתחום זה. ייתכן ורוית מכירה. העירי את תשומת ליבה לשאלתך. בברכה, טלי פרידמן

שלחתי לך מייל

אשמח לשמוע על הספר וההתרשמות שלך ממנו ד"ר יוסי אברהם

איזה ספר ?

רק רציתי להגיד שאני הולכת לעו"ס עם מיליון חששות שמציפות אותי ומשתקות אותי. אבל כמו שאמרת - גם מסע של אלף מייל מתחיל בצעד קטן אחד... אז אגיד לך רק תודה על הזמן שהקדשת והדברים שאמרת... כשהלחץ יירד וארגיש פחות מוצפת אגיד יותר... בינתיים ביי ושוב תודה

טלי, הלכתי וסיפרתי הכל !!! זה היה קשה ורק עכשיו אני מרגישה את זה. לא הייתי אמורה להרגיש הקלה מסויימת ? וואו אני מרגישה חרא...(סליחה על הביטוי) בכל אופן הדברים עכשיו קיבלו משמעות אחרת... ביי בינתיים ולילה טוב אשלח לך מייל בנוסף להודעה הזו

לפעמים ההקלה באה רק כעבור זמן, כשהדברים שוקעים. אל תצטערי שדיברת. זה יעשה לך רק טוב.

ערב טוב אליאן, אשמח אם תעדכני אותי יותר בפרוטרוט, מה זאת אומרת ש"הדברים קיבלו משמעות אחרת". אני מקווה שתחושת ההקלה תבוא בהמשך. כרגע כנראה כל העניין הזה מלחיץ מכדי לחוש את ההקלה, ככל הנראה. נשתמע, טלי פרידמן

שלחתי לך דואר אלקטרוני אלקטרה (אגממנון)

כנראה שלעולם לא אדע מי מאחורי ההודעה אך מה הכוונה שבימים אלו בולטת האישיות הגבולית שלי? בכל אופן לגבי התרופות,כבר חשבתי על הזה והעניין בטיפול... תודה על הדאגה...

שוחחנו בטלפון אם את יודעת לא לגלות

על התגלגלות העיניינים............ אולי זה יצא ארוך, סה"כ זה באמת ארוך גם בגלל שלכל דבר יש לי נטייה לצרף את הבעיה הפסיכולוגית של זה, אבל אני אשתדל לקצר כמה שיותר בצורה כזו שתצליחי להבין........ זה התחיל לפני שנה וחצי בערך ואף אחד לא ידע, באיזה שהוא שלב אמא שלי שמה לב שירדתי במשקל(אין לי מושג איך כי אני הולכת עם בגדים רחבים, וגם בגלל שאני לא ראיתי שירדתי במשקל) אז היא הייתה מדברת איתי על זה ואומרת לי שהרבה מערכות בגוף שלי יפגעו(אחרי זה שהבנתי שזה מה שקרה, שמחתי, חלק מהרצון להרוס את עצמי) ובשלב מאוחר יותר היא אמרה שלמה שאני עושה קוראים "הרס עצמי", ובתת מודע זה בעצם מה שרציתי לעשות ובגלל זה לא הפסקתי. השנאה העצמית שלי טבועה בי וכך גם הדימוי העצמי ששואף לתחתית. הימים עברו לי כמו שנים, כל הגוף כאב לי ,השרירים שלי אכלו את עצמם, לא הייתי ישנה בלילות, יש לי חרדות, פחדים, מתח, בלבול תיסכול, הרגשתי כמו מתה, ידעתי שזה מגיע לי כי אני שווה את זה. את כל ההרגשות האלה אני עדיין מרגישה, פעם זה אולי היהי קיים בגלל האוכל, ככה הרופאים אומרים, אבל עובדה שאני אוכלת.... וזה קיים. רמזתי לאמא שלי שאני רוצה להיפגש עם איזה פסיכולוג/ית, היא הבינה ואפילו חשבה על זה בעצמה. נקבעה פגישה והפסיכולוגית אבחנה אותי כ........................(אני מכחישה) מבחינה נפשית, כי בזה היא מומחית, פנינו לרופא הילדים שקבע לנו פגישה עם רופאה שמתמחה בהפרעות אכילה בבי"ח, עד הפגישה הספקתי לרדת עוד 4 קילו. הלכנו לבי"ח וידעתי שהולך לקרות משהו לא טוב, לא העלתי על דעתי שהמצב ימשיך להיות ככה, אבל לא ידעתי מה בדיוק הולך להיות, בעצם ידעתי............... שנתפסתי. נדקרתי, אובחנתי, טופלתי וכו' וסירבתי לאכול, אז במשך 5 ימים הואכלתי דרך צינור(מצטערת אם הגעלתי אותך), היה לי דופק של בן אדם מת, הם אמרו לי שאם אני לא כניס צשהו לפה אני אמות . לא שאותי זה עניין, הרי כל מה שרציתי לעשות עד עכשיו זה להיעלם או במילים אחרות למות, אבל במקום להתאבד וזהו העדפתי לעשות את זה בדרך יותר הרסנית. אבל אמרתי לעצמי שאני חייבת לאכול למרות שאני מפחדת להשמין, בשביל ההורים שלי, בגלל שהם מספיק שונאים אותי גם ככה.הם עוד יותר ישנאו אותי ויחשבו כמה הם מסכנים שישי להם ילדה כמוני. ועם הזמן קלטתי, שגם אם אני אצא מהאישפוז כשאגיע למשקל שלי אני יודעת שלא עשיתי את זה בשבילי וגם עכשיו אני לא עושה את זה בשבילי, הרי לי לא איכפת לרדת במשקל, אני כאילו עושה בשביל ההורים שליזה חלק מהפרפקציוניזם שלי, שכמו שרציתי להיות טובה בלימודים- לא הספיק לי 80, גם לא 90, גם לא 100, אז התחלתי להגיעגם ל 102 ו 112, רציתי להיות טובה גם במי שאני, להיות ילדה אחרת , אז ירדתי במשקל ואף משקל לא הספיק לי, ואני יודעת שהייתי ממשיכ לרדת אם לא היו תופסים אותי, ואותו דבר עם ההורים שלי, להיות טובה גם בשבילם, שהם יהיו מרוצים ושלא יתביישו, כי תמיד הרגשתי כאילו הם מקללים אותי על הרגע שנולדתי, אז רציתי שזה יהיה אחרת....... במשך 6 ימים אמרו לי שאם אני לא מתחילה לאכול יכניסו אותי למחלקה הסגורה/פסיכיאטרית, לא רציתי להיות שם, כי ידעתי שאני לא משוגעת, ידעתי שבמחלקה הסגורה אתה לא יכול לשלוט במצב אלא שולטים בך, אז לא רציתי שישלטו, _אני לא עכבר מעבדה, אמנם הייתי במשך 6 ימים עם הצינור), כשמישהו מדבר כמוני, יודעים שעדיין קשה לו, והוא עדיין מפחד לאכול והוא שונא את עצמו וכו' אבל הוא מוכן להיכנס לאישפוז יום. אז הכניסו אותי. בוא נגיד שזה מעין יום לימודים ארוך, אני חוזרת הביתה כל יום לא כמו במחלקה הסגורה, זו מחלקה מיוחדת להפרעות אכילה, וזה נראה ככה, יש שם כל מיני דברים שעושים ואומרים או שלא אומרים, שאין במחלקות אחרות שלא מתחמות בזה ,זה מצחיק אפילו. סה"כ אני חושבת שעברתי דרך מאוד ארוכה,מממאאאאווווודדדד, באמת, בהתחלה זה נתן לי כוח, כשראיתי שעשיתי את זה ,אבל אחרי זה הבנתי שאני דפוקה ומפגרת, אני כאילו שונאת את עצמי על זה שהתחלתי לאכול. הרי לא מגיע לי לאכול, אני לא שווה את זה ובנוסף לכך, אני שמנה מספיק, אני כמו הר. מישהו בעצם הציל אותי, ואני שונאת אותו על זה, לא רציתי להינצל, רציתיל היעלם, רציתי לסבול, ידעתי שזה מגיע לי, בגלל זה אני שונאת את מי שמנסה להוציא אותי מזה. המילים שעולות לי בראש עכשיו ומציפות אותי תמיד טמונות בהרגשות שלי, בלבול, פחד, תיסכול, דכדוך, זה מצב מתסכל כי זה כאילו אתה כלוא, כאילו הדרכים שלך לא יעבדו יותר.זה גורם לך לרצות להעיף את זה מהפרצוף שלך, ולהיעלם..... אני מקווה שלא שיעממתי, אני בטוחה ששיעממתי. אני אוהבת אותך, מאוד. שלך, Jacki נ.ב המכתב אמנם ארוך ונורא משעמם(כי זה החיים שלי, הם דפוקים אני יודעת, לא שווים מספיק כדי לחיות אותם) אבל במקור הוא היה באורך של 4 דפים.

ג'קי! לא שיעממת..... וואו.....דרך באמת ארוכה, את פשוטנ מדהימה על איך שעברת את זה.....אולי את לא מודעת לזה, אבל את מאווווד חזקה על איך שבסופו של דבר התמודדת. מאיפה באו כל הרגשי נחיתות האלו? משהו קרה שהביא אותך לרגשות האלו? את צריכה לזכור, שאת באת לעולם עם חובות וזכויות. יש לך כבוד ומגיע לך אוכל, כי את בנאדם ובנוסף לכך, את בנאדם מקסים! אוכל הוא צורך בסיסי ואין דבר כזה שאת לא אוכלת בכלל, אני לא מרשה לך! אם את מרגישה שאת שמנה, אז תלכי לדיאטנית שתסדר לך תזונה.....צום זה לא הפתרון.... אם את רגישה כזאתי לציונים שלך, אז תחכי שתגיעי לתיכון........בסוף כיתה ט' היה לי ממוצע 99.8, עכשיו יש לי 77....... בתיכון ה כ ל שונה.... בקיצור, אני אוהבת אותך ver very cluch! ביי מתוקה, טל

היי, אין לי מושג מאיםפה באו כל הרגשי נחיתות האלה, אני יודעת שלפני כמה שנים לא הייתי כזאת , אבל אני ממש לא יודעת. העניין הוא שאני זו שמרגישה שמנה ואף אחד לא מוכן להודות בזה, כי עכשיו אניע דיין צריכה לעלות בנמשקל, כי אני עדיין לא הגעתי למשקל המינימום שלי, את מבינה? ועקרונית, אני אוכלת לפי תפריט, וזה די מזל כשאני חושבת על זה, כי חשבתי על זה, שאם יגדו לי לאכול לבד, ולא על פי תפריט , האם אני אצליח לאכול כחמות נורמלית? ואז חשבתי... שלא!!!!!!! כי חשבתי מה אני אוכל, וכל דבר שחשבתי, חשבתי ען דרך להוריד קצת מזה וקצת מזה וקצת מזה. ואטז הבנתי כמה זה מזל שיש לי תפריט כי לבד הייתי משתגעת והם ידעו את זה, ובגלל זה הם הביאו לי ת'תפריט, הרי אם האכילה תהיה בידייןםשלי, אז בוא נגיד ש... לא תהיה אכילה. א זאני מקווה שלא שיעממתי אותך, אוהבת אותך הכי בעולם, אני.

לרוית שלום, הפחדים של בני מאביו זה כשהוא עושה משהו לא טוב אביו צועק עליו וזה לא קורה הרבה וזה גם לא יותר מצעקה אין אלימות פיזית העניין הוא שאני גם יותר מדי מגוננת על בני אני שוב חוזרת בני הוא ילד מאוד פחדן מאז שהיה קטן והדאגה שלי היא מה יהיה הוא כבר בן 8 , אני חושבת על מה יהיה אם זה יקרה לו מחוץ לבית ? אביו הוא אכן הדמות הקשוחה בבית אבל הם משחקים ביחד יש להם דברים משותפים אבל יש תמיד ברקע את הפחד ממנו למשל אם קורה משהו בני מספר לי קודם ומבקש שאני אספר לאבא תודה על התיחסותך.

לעדי. שמחתי שחזרת. כבר חשבתי שנעלמת לנו... ממכתבך עולים שני דברים: האחד הינו החרדה על בנך, פחדיו והתמודדותו, הגורמת לך אולי להגן עליו יתר על המידה. דבר זה אולי מקצין את עמדותיו הנוקשות של בעלך- ויוצא שיש חלוקה לטוב ורע בין ההורים, דבר שעשוי להיות בעייתי. ( זה באמת במידה ואין אלימות פיסית או כלשהי בבית). אני הייתי מציעה לפנות להדרכה מקצועית במטרה לחזק את בטחונו העצמי של בנך ואולי קצת לשנות את חלוקת התפקידים בבית. מה דעתך? ביי. רוית.

מהי דיסתמיה? ובמה זה מתבטא בהפרעת אישיות גבולית ומהם התסמינים ? תודה

לי באופן אישי לקח חודשים להבין את האבחנה שלי

:-)

http://www.sciam.com/askexpert/medicine/medicine21.html

רותי שלום דיסתימיה היא סוג של דיכאון הנמשך במשך תקופה ארוכה. הקישור שנתן מאיר להודעתך מצויין ונותן רקע טוב לתופעה. תוכלי לעיין בנושא דיכאון באתר משרד הבריאות אצל http://www.health.gov.il/units/mental/down.htm וכמובן בכל ספר פסיכיאטריה בסיסי. בכל מקרה, דיסתימיה יכולה להיקרא בשפה עממית מצב רוח רע לאורך הרבה זמן. לא מדובר בדיכאון חריף אלא במצב של דיכדוך מתמשך. בגלל משך התופעה יש הרואים בה חלק מהפרעות אישיות שונות. החלק הדיכאוני למשל מהווה חלק מההגדרות של הפרעת אישיות גבולית. בכל מקרה, הקישור הזה איננו חלק פורמלי של הגדרות הפרעת האישיות ואם נקבעת אבחנה ניתן להשתמש באבחנת דיסתימיה וגם באבחנת הפרעת אישיות באופן בלתי תלוי (הם נמצאים על צירי אבחנה שונים בספר האבחנות). כל זאת כתשובה פורמלית לשאלתך. אבל מעבר לכך, השאלה מה את רוצה לדעת. ציינתי לא פעם את הסתייגותי מאבחנות הנוגעות לאישיות. יש בהן אי דיוקים רבים והכללות. כמטפל הייתי מנסה להבין איתך ממה את סובלת (או האדם שעליו את מבררת) ומנסה למצוא פתרונות שמתאימים לך אישית. אבחנות אישיותיות לכשעצמן לא יתנו את הפתרון. בברכה ד"ר אורן קפלן

שרה שלום 1. כדי להיות מעשיים אנחנו מחפשים פתרונות ואלו הם בקשר למערכת היחסים בינך לבעלך פני לעובדת הסוציאלית ברשות המקומית בה את מתגוררת. את יכולה לגשת למשרדי הרשות המקומית או לברר בטלפון את הדרך לפגישה עם עובדת סוציאלית תוכלי לפנות גם לנעמת 2. לגבי מצבך הנפשי פני לרופא המשפחה תודה שאול

תודה שאול

שלום לכולם ילד בן 11 סובל מבעיות קשב וריכוז הומלץ על "ריספרדל 0.5מ"ג" לטיפול 1. אבקש חוות דעת של המומחים על תרופה זו ותופעות הלוואי 2 . חוות דעת של הורים או מטופלים בתרופה זו והשפעותיה עליהם לטובה או לרעה , במיוחד הורים שגם הומלץ להם טיפול זה לבעות קשב וריכוז בתודה

אבקש חוות דעת של הורים או משתמשים בריספרדל לבעיות קשב ריכוז וכד, איך התרופה השפיעה על ילדכם? ומה תוצאות הלוואי? אם יש? מאוד חשוב לי לדעת תודה

שרית, בני משתמש בריספרידל אך לא בגלל הפרעת קשב וריכוז... התרופה היא טובה מאד אך יחד עם זאת ישנם תופעות לוואי כמו תיאבון רב, עייפות עויתות לא רצוניות בלסת ובלשון ועוד... אבל מה שחשוב זה שהתרופה משפיעה לטובה ובמיקרים מסויימים אין מנוס וחייבים לקחת אותה. מה גם שעל כל אחד היא משפיעה בצורה אחרת- יש מי שרגישים יותר ויש מי שפחות. מי הציע לך את התרופה ? והאם הציעו תרופות נוספות ? ביי ויום נעים

היכן ניתן למצוא מידע על הפרעה זו? תודה מראש

http://health.yahoo.com/health/diseases_and_conditions/disease_feed_data/dependent_personality_disorder

http://health.yahoo.com/health/diseases_and_conditions/disease_feed_data/dependent_personality_disorder

טלי, זה השיר שניסיתי לשלוח לך באי מייל ישבתי אצלו, חיכיתי שיפנה את משקפיו לכיוון עיני. הוא הביט ברשימותיו. לפתע חשתי כתיק המונח על שולחנו. הוא לא דפדף בנפשי וחיכיתי... הוא אחז באפרכסת אבל... לא נתתי לו לשמוע את שמעבר לקו! פשוט צרחתי את נפשי האבודה בבכייה רמה! גרמתי לו לעלעל בדמעותי ולקרוא את המבוא לכאבי! לא רציתי פבוקסיל, לא רציתי אפקסור רק התחננתי שיביט, שיקשיב כי נורא רציתי לדבר! המתבוסס

...

היי אנג'ל! ובכן גם אני לא ישן הלילות אצלי הם סיוט מתמשך!

למתבוסס, השיר שלך מעניין (מאיפה הוא? אתה כתבת?). הצורך לדבר עולה בבירור בשיר, ואני מקווה שאתה מסוגל למלא את הצורך הזה גם כאן עימנו. שיהיה שבוע נפלא, טלי פרידמן

שלום, טלי! כן, אני כתבתי את השיר. אני בכלל עוסק גם בכתיבה שלושה ספרי שירה יצאו לאור וגם שלושה ספרי ילדים תודה על ההתיחסות!

שיר אדיר! מזכיר לי משהו שדומה לבקשתו של תלמיד מהמורה שלו: רק שיקשיבו. תודה ד"ר יוסי אברהם

שלום, ד"ר אברהם! תודה, זה נכון, רציתי שהספיכאטור יקשיב לי, אך לצערי הניירת אצלו מעל לכל בן אנוש הוא מנהל התחנה בה אני מטופל ואין לו זמן לשוחח! המתבוסס

את פה נכון?

אני פה. בטח תראי את ההודעה רק מחר... סתיו

שלום! בחודשים האחרונים החבר שלי חורק שיניים כשהוא ישן - בין אם לבדו או איתי. הוא מתעורר בבוקר עם "פרצוף כואב" וחושש לבריאות שיניו.. אני סטודנטית לרפואה וזוכרת במעומעם מסבב פסיכיאטריה שיש לזה שר עם הפרעות שינה, אבל לא מוצאת בשום מקום התייחסות לכך. מה זה אומר שחורקים שיניים תוך כדי שינה? איך אפשר להפטר מזה? אשמח אם תוכלו לעזור או להפנות למקורות מידע אחרים - תודה:)

שלום חריקת שיניים תוך כדי שינה, מופיעה בספרות המקצועית כברוקסיזם: bruxism, נמצאת במשפחה של הפרעות שינה שונות. רופאי שיניים מדווחים שכ 5 עד 15 אחוז מהאוכלוסיה סובלים מתופעה זו ברמה חמורה עד כדי כך שהיא גורמת נזק, לעיתים חמור, לציפוי השן ובטווח הארוך עלולה לגרום הן לכאבי שיניים והן לפגיעה בחניכיים (ובהמשך לאי יציבות השיניים). התופעה בד"כ איננה מורגשת על ידי החורק עצמו ומדווחת לו על ידי בני משפחה. ניתן להרגיש לעיתים כאב או לחץ בלסתות כעדות לחריקות הלילה. במקרים חמורים יופיע אף כאב אוזניים. לעיתים התופעה קוראת גם במהלך היום (חריקת שיניים או קפיצה של הלסתות ברגעים של מתח) אבל לפעמים התופעה מתרחשת אך ורק בלילה. הסיבות לתופעה יכולת לנבוע ממקורות שונים ואין עדיין הסבר מדוייק להתרחשותה. מבחינה רפואית תתכן בעיה בלסת עצמה. יש לפנות למומחה פה ולסת שיבדוק האם הלסתות נסגרות כראוי והאם אין בעיה רפואית אובייקטיבית בנושא (כתר או סתימת שן בולטת וכדומה). בנוסף, יש השערה שהדבר קשור להפרעות במערכת העיכול וכדאי לבדוק גם כיוון כזה. מבחינה פסיכולוגית מקובל לראות בתופעה ביטוי ללחץ, מתח וחרדה. במידה ותופעות נפשיות אלו נראות רלוונטיות יתכן ונחוצה פסיכותרפיה אשר יכולה לעזור בטווח הארוך. בנוסף, בטווח המיידי, ניתן להפעיל וללמוד טכניקות פסיכולוגיות הקשורות להרפיה - גם אם אין תחושה מזוהה של מתח. לעיתים המתח הוא פנימי בשל אורח חיים וסגנון אישיות וטכניקות ההרפיה יכולות לעזור.ניתן להיעזר ביעילות גם בהיפנוזה. בסופו של דבר מדובר בתגובה גופנית לא מודעת ולכן ניתן לנסות ולשנות אותה בעזרת כלים פסיכולוגים. אגב, ידוע ששימוש באלכוהול מחמיר את התופעה ולכן רצוי להימנע משתיית אלכוהול, בעיקר לפני השינה. בנוסף, יש מבנה שעשוי מחומר אלסטי שמיוצר ע"פ מידה אצל רופא שיניים ואשר מוצב על הלסת התחתונה או שתיהן ומונע פיזית את החיכוך. הדבר לא ימנע את הלחץ המופעל על השן (ולכן לא פותר את כל הבעיה בטווח הארוך) אבל יפחית בצורה משמעותית את הנזק המיידי לשן. לדבר יש גם אפקט טיפולי התנהגותי כי המגע עם החומר האלסטי עשוי ליצור התניה המונעת עם הזמן את חריקת השן. מחקרים שונים מצאו שתופעת חריקת השיניים מתרחשת לעיתים עם הפרעות שינה מסוגים שונים ובמקרה ויש חשד שהתופעה היא חלק מהפרעת שינה רחבה יותר יש לפנות למעבדת שינה כדי לעקוב בצורה מסודרת אחר התופעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

כפי שניתן לראות היתה טעות בהקלדת שמי במהלך משלוח ההודעה. תוקן. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, לא ענית לי לגבי הילד ועניין הפנימיה. לגבי השאלות ששאלת , העניין תחת שליטה בשלב זה. לגבי מה הוא מסוגל , רק השד יודע ! קיבלתי הדרכה בעבר אצל עו"ד מנעמת ואני חושבת שפחות או יותר אני מכירה את הדברים אך לא בזאת נעוצה הבעיה. וכפי שאת יודעת שזה לא עניין פשוט בגלל הבן ושאר הילדים ובמיוחד בגללי.

אליאן היי. קודם כל אני ממש מעריכה אותך על הדרך שעשית כאן בפורום בימים האחרונים. אני יודעת כמה לא קל זה היה לך- אבל לא ויתרת ועמדת באומץ מול עצמך ומול האחרים. לגבי ענין בנך- אין לי עצה חד משמעית עבורך. המציאות המשפחתית שלכם הינה כל כך מורכבת, ועדין אני לא בטוחה שיש לי מספיק נתונים. אינטואטיבית- אולי עדיף לעשות הפרדת כוחות בכדי להגן על בנך ולהוריד קצת מתח גם מכל שאר חברי המשפחה- אבל אולי צעד כזה יחשוף את כולכם לסכנה מצד בעלך? הדבר החשוב ביותר לדעתי הינו להכניס לתמונה גורם מקצועי מוסמך- שיוכל להדריך אותך באופן כולל ולהגן עליך ועל הילדים. לא כתבת אם יש עו"ס מן הקהילה בתמונה, אבל אם אין- חשוב שתהיה. כתבי לי מה את חושבת. בברכה. רוית.

רוית, אולי את יכולה להסביר לי למה צעד כזה ,הפרדת כוחות, יחשוף את כולנו לסכנה ? וגם אם זה נכון,אז מה? להשאיר את הילד שיקבל את כל "החרא" (סליחה על הביטוי) שנחיה על חשבונו, על חשבון הבריאות הנפשית שלו שגם כך היא ,על הפנים" פניתי לעו"ס מהרווחה- והאמת היא שדיי עידנתי את הדברים. אבל רמזתי בגלל שהיא אמרה ששלא הסכמה של שני ההורים לא ניתן להוציא ילד מהבית אלא רק דרך בית משפט או משהו כזה. אמרתי לה שאין בעיה ובמידה והוא לא יסכים זה יהיה בדרך הזו... והיא אמרה שחייבת להיות סיבה. ואמרתי לה שאתן להם מספיק סיבות להרחיק את הילד ואת בעלי מהסביבה... היא הציעה שננסה לאביא את בעלי לידי כך שהוא יגיע לטיפול כביכול בגלל הילד. אני לא יודעת, באמת, לא יודעת מה לעשות. כל כך הרבה סימני שאלה... באיזהשהו מקום יש לי תחושה שזה לא ילך. הוא לא ישתנה ומשהו חייב לקרות לכאן או לכאן. באמת שכבר אי אפשר לעמוד מהצד ולראות ולספוג את כל הדברים. הדברים כבר נהפכו ליומיומיים .זה כבר לא פעם ב- ואני לא מרגישה חזקה,בכלל לא. גם לי יש בעיות עם עצמי... ואת יודעת מה קורה לאנשים כמוני ברגע של ייאוש !!! ביי

הי! שלחתי לך מייל. לילה טוב.

קיבלתי את המייל שלך, תודה ! הדברים קצת מורכבים אך אשלח לך מייל מפורט מחר... ספרי איך את מרגישה ... איך עברו הימים ? ובכלל. אומנם יש לי מעט בעיות אך אני רוצה וחשוב לי לשמוע מה קורה אצלך..? אני סוחבת את הדברים כבר שנים רבות,אם לדייק אז כ-15 שנה. ישנן עליות וירידות, ישנם דברים קשים יותר ופחות אבל בסך הכל מנגנוני ההגנה אצלי דיי חזקים אם כי לאחרונה ישנם סדקים פה ושם. אני רוצה ומקווה להאמין שיהיה בסדר. לילה טוב

ראית אותו? עדי

עדי, מצטערת אל לא קיבלתי דבר (הרגע בדקתי). תשלחי שוב. שבוע טוב, טלי פרידמן

טלי, שלחתי עכשיו שוב. נסי לראות. עדי

היי השבת עברה.... איכשהו... אני מנסה לחשוב ולא כל כך הולך לי... מנסה למצוא פתרונות לבעיה ... אומץ ! זו המילה! מהיכן לוקחים אומץ ? מכירה חנות שמוכרת דבר כזה ? צריך לעשות שינוי ,אין ספק אני יודעת.... אבל ... זה מפחיד ומשתק אותי ואז אני בעצם לא עושה דבר. אוףףףףףףף ביי ולילה טוב.

אליאן יקרה, "גם מסע של אלף קילומטר מתחיל בצעד קטן אחד" (מאו טסו טונג). תשאירי לרגע את האומץ בצד, תני לאחרים קצת להיות אמיצים גם בשבילך, את צריכה לאסוף כוחות. זה הכי חשוב. כי גם לצעד הקטן הזה דרוש כוח. אני מאחלת לך שיהיה לך כוח, ואני מבטיחה לעזור להתחיל גם את הצעד הקטן. אל תשכחי שקבענו למחר! אגב, גם בצהריים בסביבות השעה 12 אפשר לדבר, תחליטי מתי נוח לך. שיהיה שבוע טוב, טלי פרידמן

איזו טלפתיה !!! בדיוק על השעה הזו חשבתי ! אני אצלצל מחר ב12 ... ודווקא בגלל מה שאת זה הופך את העניין לקשה יותר... מה שנקרא- יותר מידי טוב מכדי שזה יהיה אמיתי ! (באנגלית זה נשמע יותר טוב) לילה טוב

לאליאן, לא עקבתי כל כך בזמן האחרון, ואני לא מכירה את הבעיות שלך, אבל השאלה לגבי אומץ , מהיכן אומץ? אומץ ? זו פעולה הפוכה מעצלות, אחרי מחשבה מעמיקה, חישוב כל הגורמים, הסיכונים , וההצלחות, עושים מעשה. זהו, לא יותר, אחר כך, אם מצליחים או לא? זה תלוי גם במזל, אבל לא רק. אבל אם מצליחים, זה נותן כוח לשלב הבא. כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל" אומר רבי נחמן מברסלב, ופירושו, יש הרבה צרות ובעיות ומיכשולים לאדם בעולמו, והפחד, והחרדה, הם אם כל חטאת, אדם לא צריך לחשוש לנסות לשנות את מזלו, כי אם יפחד מ"אולי לא אצליח" לעולם לא ינסה, ולעולם לא יהיה לו הסיכוי לזמן יותר טוב. אם לא מנסים לא מצליחים. מאוד קל לשבת במקום ולא לנסות לשנות, ואחר כך לטעון ש"פחדתי" , ולכל דבר יש פתרון, כך או אחרת, צריך רק להעמיק להתבונן.

שלום טלי! שלחתי לך אי מייל ולא הגבת! מחכה לתגובה! המתבוסס

למתבוסס, מצטערת אבל אינני יכולה לפתוח את האימייל. יש איזשהי בעיה עם האימייל הספציפי. תשלח שוב? שבוע טוב, טלי פרידמן

טלי, שלום בהחלט אשלח שוב! תודה, המתבוסס

שלום, שוב! ובכן, אני עדיין לא יודע מי אתה מעבר לראשי התבות שאתה מציין. אני גרוש מינואר האחרון. לפני כשנה עזבתי את הבית, לאחר שאשתי, אז, טענה כי האשפוזים שלי גורמים בושה לה ולשלושת ילדי. כחודש אחרי האשפוז האחרון עזבתי את הבית. אני גר לבד, עובד 3 - 4 שעות ביום פרט ליום שישי, משתכר לפי 25 ש"ח לשעה. בקושי מתקיים, וכמעט שאינני מצליח לרכוש את התרופות הן הפסיכיאטריות והן למחלת הריאות הקשה שתקפה אותי לפני כחודשיים. (אמפיזמה). המחשב, האינטרנט, הוא מפלטי היחיד והקשר היחיד שלי עם העולם החיצון. פרט לשעות המעטות שאני נמצא בעבודה, וגם שם אני עסוק בשלי ולא רואה את הסביבה. היום הקשר שלי עם הילדים שלי הוא לא רצוף גם בגלל שלהם יש כל מיני ארועים דווקא בבימי הביקור ולעתים אני מבטל את הפגישה בגלל מצבי הדכאוני, על שאינני רוצה שיראו אותי בבכייתי. אני עזבתי את הבית מחוסר כל. ויתרתי על הבית ועל הרכוש המשותף. יש לי תאומים בן ובת בני שלוש עשרה וחמישה חודשים. בן ובת. לבת המצוה של הבת בשנה שעברה לא הוזמנתי. לבר המצווה של הבן בנובמבר האחרון, ממש ברגע האחרון הודיעו לי לבוא כאורח, כי הבן דרש שאהיה שם. לשבת החתן לא הוזמנתי, אלא ביקשו ממני לשמור על הכלב שלהם. התאומה כבר חודש וחצי אינה מבקרת ואינה מדברת איתי כלל משום שהיא טוענת שאין צורך לדבר איתי כלל מעבר לפגישות. אך מכיוון שהבן והילדה השלישית, בת תשע וחצי, כן רוצים לדבר איתי לפחות פעם ביום, אני מתקשר אליהם, והתאומה לא מדברת איתי והחליטה להפסיק את ביקוריה אצלי. לכן אני נואש ומתקשה לצאת מן הדכאון. בשאלתי בעמוד 176 שאלתי מדוע לא נותן לי הרופא שלי את הליתיום, שעליו קראתי כי הוא כדור טוב למניה דיפרסיה. חשבתי על אשפוז ונזכרתי מדוע עזבתי את הבית, ואני פוחד לאבד גם שני ילדי שעדיין בקשר איתי! אני פ ו ח ד!!!!!!!!! תודה על תשומת הלב

שלום לך! מתוך הדברים שכתבת עולה בי תחושה חזקה של הזדהות- עם תחושת הבדידות, עם הפחד הגדול מפני אבדן קשר עם יקירים ואהובים. עצוב, עצוב, עצוב. בכל זאת, נשמע לי שהפתרון המועדף הוא אישפוז. שם יוכלו לשקול את הטיפול המתאים ביותר לאור מצבך הבריאותי. שם גם תוכל לפגוש אנשי צוות אחרים, מלבד רופאים, שיוכלו לייעץ לך לגבי הקשר עם ילדיך. אם תמצא את הדרך להתגבר על הדיכאון, אולי תמצא גם כוח כדי להלחם על מקומך בעולמם. אפילו שהם אינם מראים זאת, ילדים זקוקים לאבא, אפילו אם הוא אינו בריא. בהצלחה לך, והרבה הרבה בריאות.

ל- ש.מ תודה על העידוד! אני בהחלט אשקול אשפוז! מה שטוב אצלי, זה שיש לי האומץ לפנות ולבקש עזרה! ובכל זאת, עדיין לא כתבת לי מי אתה? כתוב לי לאי מייל אם אתה רוצה כמובן [email protected] ושוב תודה זה שלא מצליח לצאת

קראתי בספר גברים ונשים מעבר למילים של גבריאל רעם על תופעה שנקראת דיסמייה המתוארת כקושי בתמסורת הלא מילולית ויש הלוקים בו ברמה הקלינית ושאחד מכל עשרה ילדים לוקים בזה שהתופעה היא תחושה פגומה של ממדי המרחב האישי אני מבקשת לקבל הרחבה על התופעה ובמיוחד איך מזהים את זה אצל ילדים ומה ניתן לעשות

טרם קבלתי תשובה

שאלתי שאלה מתאריך 14/4/01 ולא נענתי בתשובה הייתי רוצה תשובה. רגש - כשאני מתעצבנת זה מלווה ברעידות בכל הגוף בכי דופק מהיר עברתי טראומה לפני שנתיים טיפול וסיעוד אימי הגוססת מסרטן בבית ומותה כיום אני בת 26 תודה

עניתי... טלי פרידמן

היי, עוד שיר מקסים מהסידרה "אלי מקביל". השיר הזה ממצה את תפקידי כאן איתכם..."just someone to rely on" אני מקווה שתיתנו לעצמכם לעיתים קצת להישען...להיעזר. Artist: Vonda Shepard Album: Songs From Ally McBeal Title: Someone You Use Just a shoulder to cry on That's all I've been to you Just someone to rely on When your world is empty and blue I'm just someone you call dear Anytime you choose I'm someone you run to Someone you use I'm just someone to talk to And that's all I'll ever be Just a clown you can laugh with Someone to treat as you need I'm just a fool you can love on Any time you choose I'm just someone you run to Someone you use I'm just someone you run to I'm just someone you use Don't you know when you need me My little heart just can't refuse I'm just someone who loves you, baby I can't win and I can't lose I'm just someone you run to I'm just someone you use שתיהיה לכולם שבת נפלאה של שמש, שמים כחולים ורק טוב. טלי פרידמן

תגידי, את מאוהבת? :-)

שיר מקסים! אחלה מילים, אמנם קצת קיטשי וזה לא לטעמי, אבל סה"כ שיחקת אותה! אולי את תתחילי לתפקד בפורום גם כדי-ג'יי, סתם אני צוחקת. ביי בינתיים.