פורום פסיכולוגיה קלינית

מה אתם מקשקשים בפורום שטויות זיבולים לכו לעבוד לכו לבלות לכו לחיים האמתיים חיים רק פעם אחד מה אתם מכניסים לראש שטויות החיים זה הדבר הכי כף שיש לכו למסעדה טובה לכו תעשו ילדים אני ממשלו מבינה את כל הקיטורים אתם לא חולים בסרטן או משהו אתם בריאים תשמחו במה שיש כי אנשים לא זוכים לחיים האלו תהיו בריאים

אנחנו גם הולכים למסעדות, וגם עושים ילדים (לא אני באופן אישי, אבל יש במה שכן), וגם קוראים ספרים וגם מצאנו מקום חדש עם חברים חדשים שנהפכו לחלק אינטגרלי מהחיים שלנו זה לא במקום החיים האמיתיים אלא בתוספת כמו להרים טלפון לחברה טובה פעם ביום רק שמרימים את הטלפון ופתאום יש כאן 10 חברים טובים והחיים (בחלקם הגדול) זה אכן זה הדבר הכי כיף שיש אבל גם כשלא אז רצוי לדבר על זה ולא לברוח מהעובדות הפורום הוא כרגע חלק מחיי ומי אמר לך שאני לא חולה בסרטן?

בנוסף על הדברים של אורה.... אם היית מבינה אז לא היית שולחת הודעה כזו ! ואם את זה את לא מבינה אז בטח גם דברים רבים וחשובים לא. בהצלחה

יש לך בעיה עם הפורום? תתחפף/י....

טוב גם אני חייב משהו להגיד חשבתי וחשבתי ולבסוף זה בא אז אני ממש מרחם עליך

למי שכתב את ההודעה, חבל! את\ה לא מבינ\ה מהחיים וחבל שסתם נכנסת לפורום לעשות ממנו צחוק. שרה

מה את רוצה מאיתנו?????????????????..... דווקא כן...חזרתי מהעבודה...ורק בזכות החברים פה בפורום שנתנו לי דחיפה ואמרו לי:"לך לעבודה אנו מחכים לך כאן..... ואני דווקא באתי לומר לך:שבת שלום שבת שקטה... ותן לנו רק מנוחה... דניאל

חייבת להגיב.. ואנחנו שמחים.. שמחים במה שיש תמיד, ומה שיש כאן בפורום גורם לנו להיות שמחים עוד יותר, אני באופן אישי לא מוותרת על זה כל כך מהר. נכון, אין לי סרטן, אני עובדת ומבלה, אבל מה הקשר ? הפורום זה עוד מקום שממנו אפשר להפיק והמון, לקבל ולתת, והוא חלק עיקרי ומשמעותי בחיים שלי ושל עוד הרבה פה, אתה צודק, חיים רק פעם אחת, וצריך לנצל את כל העולם, והכיף שבו, והמקום הזה זאת רק אחת הדרכים, וכשהיא משולבת בכל שאר הדברים שציינת, זה יוצא פשוט מדהים. וגם אם אין לי סרטן, אולי לאבא שלי היה, או אולי למישהו קרוב לי היה, ואולי יש לי משהו אחר, שאתה לא יודע עליו, אז זהירות בדברים זו תכונה מבורכת, אתה אף פעם לא יודע מי מקשיב בצד השני, ומה פליטת הפה שלך עשויה לעורר.. אם לא מתאים לך, לא צריך, אף אחד לא מכריח אף אחד, לא לקרוא ולא לכתוב, אבל.. אם מתאים לך, ואולי יש לך חשק קצת להצטרף ולראות מה כל כך כיף פה, יש דרכים טובות יותר להכנס, הדלת פה תמיד פתוחה.. שתיהיה לך שבת מקסימה, ולכולם פה.. אביב.

איך את מצליחה להיות תמיד כל כך ידידותית הנה עודמשהו שעלי ללמוד יום טוב שיהיה לך

ועל כך נאמר, אין שכל אין דאגות

לאלעד - כל הכבוד - איזה תשובה קצרה וקולעת! ולמי שכתב את ההודעה הזאת של ה"אתם לא בסדר", ופחד להזדהות אפילו בשם בדוי - חבל אפילו לתקתק על המקלדת וללחוץ על העכבר בשבילו... (-: אחת

.

נשמה שלי, אני רואה שאת קצת בלחץ, אז שמתי את עצמי ב"שיחה ממתינה", כדי לא להעמיס יותר, אבל שלא תעזי לשכוח - אני פה ואני זמינה לך בכל דרך אחרת שתבחרי ושכבר נתתי לך את המספר שלך בשבילך ואיתך, מתי שתרצי ותבחרי. בינתיים, שיהיה לך סופשבוע הכי רגוע והכי שקט שאפשר יחד עם כל הבלגן שסביבך.. אוהבת אביב.

היי, ההודעה שלך גרמה לי לחייך... העניין הוא כזה, נכון שאני בתקופה כזו מצד אחד אבל מצד שני אני לא רואה שום עניין ליילל ולהודות שקשה אז אני מסתובבת סביב הזנב שלי וגם שולחת הודעות מוזרות "ועוקצות". מצד אחד אני עושה צעד קדימה ומצד שני זה לוקח אותי אחורה 10 צעדים. בראשית ברא אלוהים את השמיים והארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו.... וחושך על פני התהום... אני צריכה להבדיל בין יום ובין לילה לעשות סדר בבלאגן וזה לא הולך! אולי זו ירידה לצורך עלייה ? ואגב, גם שתיקתי מדברת בעדך !!! זה מוזר, אני לא יודעת למה יש לי צורך להתרחק להיעלם...תמיד כשהיה לי קשה דיברתי בלי סוף על הדברים. ועכשיו זה שונה. אולי את יודעת?

היי אליאן, להתרחק כדי לעשות קצת סדר בבלגן, זה טוב ועוזר. בגלל זה באמת חשבתי שאת צריכה את מרחב הנשימה הזה ולא הצקתי יותר מדי. למה יש לך צורך להתרחק ? נראה לי שאולי זה יכול להיות קשור לזה שאולי הקרבה קצת יחד עם הטוב שבה, גם גרמה לך לפחד מעט, ולרצות לתפוס מעט מרחק, לבדוק עם עצמך איפה את עומדת גם בקשר לזה. לפחות לגבי, נראה לי שאולי הרגשת שהתקרבנו מאוד, והלכנו צעד קדימה בהכרות שלנו, וזה הזמן קצת להתרחק ולבדוק אם זה באמת מתאים לך, אם זה משהו שאת באמת רוצה לעשות, להיחשף כל כך, ולא רק וירטואלית, וזה בסדר מבחינתי.. אני מחכה.. את תחזרי אחרי שתבדקי ותגיעי למסקנה שאת רוצה.. :-)) ודרך אגב הפיצה בשלישיה, מתקרבת, כולנו כבר הסכמנו, עכשיו רק צריך לקבוע את הזמן.. אבל באמת בלי לחץ, קחי את הזמן, תתאפסי, תארגני את הילדים, ואת הבלגן, ואת החיים ואז תתני סימן.. שתיהיה לך שבת מדהימה, אוהבת אביב

אני לא מכירה אותך עד כדי כך שאמליץ לך מה לעשות יש לי רעיון שיכול לעזור קחי לך היום חצי שעה רק לעצמך תרימי רגליים קחי עיתון, כוס קפה וסיגריה דברי עם חברה בטלפון תנוחי מה דעתך? אח"כ תבשלי ארוחת ערב ביחד עם הילדים הולך? וחוץ מזה אני חושבת עלייך מעברו השני של הצג ודואגת לך גם בטוב וגם ברע

בהנחה שאתה ענית על שאלתי.... מדובר בילד בן 14 שמאובחן כסכיזופרן מזה כ4 שנים. התרופות שקיבל - הלידול,אטומין,טגריטול,אולאנזאפין ... מזה כשלוש שנים מקבל לפונקס ולפני כשנתיים הוסיפו לו גם ריספרידל. והיום הוא עדיין פסיכוטי אם כי יציב. נאמר לי מפורשות שהתרופות לא משפיעות עליו . האם יש טעם לנסות תרופות אחרות ? יש לי הרגשה שהלפונקס כבר לא עוזר....ולעומת זאת הריספרידל כן. האם שינוי בתרופה מצריך אישפוז? תודה, אליאן

אליאן שלום אכן אני עניתי. בהחלט יש טעם - האפשרויות לא מוצו ןתמיד יש את שאלת האבחנה. בהחלט מומלץ לפנות לחוות דעת נוספת עם תרופות - נכון שכל נסיון שלא הולך מקשה על מציאת תרופה ועם זאת, לעולם אין לדעת ודאי אם האבחנה בסימן שאלה בהצלחה עמי

רגע, אני רוצה להבין... האבחנה היא מגיל 10 סכיזופרניה פרנואידית. השאלה שלי הייתה לגביי התרופות לא לגבי האבחנה אבל אתה יודע מה? יש לי רעיון ! אני חושבת שאקח אותו לפסיכיאטר נוסף כדי שיאבחן אותו מחדש (אם בכלל קיים דבר כזה) או שבעצם אני סתם משלה את עצמי ? נראה לי שכן כי סכיזופרניה זו סכיזופרניה... ועדיין יש את הסימנים החיוביים והשליליים. לרגע חשבתי ש... אז למען הסר ספק כתוב לי האם התכוונת לאבחנה בקשר לתרופות ? תודה על התשובה המהירה.

בוקר........או שמא צהריים...... הלכת לישון מאוחר אתמול?..........מקווה שמסיבות טובות........ תכנסי לicq השארתי לך הודעונת........ שיהיה אחלה יום יום..........פשוט יום שמח.........לא יותר ובוודאי לא פחות.......... אני

מתוקה שלי.. תודה, ראיתי, ושגם לך יהיה יום נפלא וסופשבוע מדהים. כיף לפגוש אותך כאן שוב ובכלל. מתנצלת על אתמול זו היתה אזעקת שוא בסוף, אבל נדבר היום. אני גם יוצאת קצת להשלים כמה סידורים מאתמול, אבל יותר מאוחר בטוח.. אז שיהיה סופשבוע רגוע ושקט, זה שאחריו בטוח יהיה :-)) אוהבת אביב.

שלום רב, רציתי לברר אם מישהו מכיר קבוצות תמיכה לאנשים שעברו אישפוז , קבוצות שאפשר לחלוק איתם את ההתמודדות היומיומית של החוויה הנ"ל איך להשתחרר מהמשקעים שנוצרים , מתחושת הבושה ("משהו לא בסדר אצלי אם הייתי שם") וכל מה שסובב את החוויה השאלה מכוונת גם לאנשי הפורום וגם למפעילי הפורום. (אשמח גם לקבל הפניות , שמות של מקומות , כתובות וכן הלאה) בתודה מראש נחמה

היי נחמה, בוקר טוב, יהיה לאנשי המקצוע יותר קל לתת לך שמות של כתובות ומקומות, אם תפרטי באיזה איזור של הארץ את גרה, ואם לא נוח לך לעשות את זה פה, את יכולה לשלוח לאחד מהם אימייל אישי. בכל מקרה לאנוש יש מועדונים חברתיים, שאמורים למלא את הפונקציה הזאת, בכל הארץ, את רק צריכה לפנות אליהם ולברר היכן הכי קרוב למקום מגורייך. המועדונים האלה בדרך כלל נפתחים פעמיים בשבוע בשעות הערב, ומגיעים אליהם אנשים אחרי אשפוז באמת, אבל זאת לא קבוצת תמיכה, יותר קטע חברתי, שמתוכו עולות הנקודות שציינת, איך מתמודדים עם ההרגשה שאחרי, ואיך חוזרים לחיים בחוץ, מתוך נסיון של אנשים, והכל תלוי באנשים ובקשר שהם מצליחים לפתח, ובמה שהם בוחרים לדבר עליו. המועדונים האלה מופעלים על ידי צוות של סטודנטים מתנדבים לפסיכולוגיה. מלבד זאת לפחות ברמת חן אני יודעת שבמרפאה לבריאות הנפש שם, יש קבוצות תמיכה מאורגנות יותר, שהן ממש טיפול קבוצתי, שמועבר על ידי עובדת סוציאלית קלינית, או פסיכולוג, ושבהם זה באמת יותר קבוצת תמיכה ולא מועדון חברתי. נראה לי שאם תפני למרפאה הקרובה לביתך ותבררי, אולי גם שם קיימת כזאת. בכל מקרה בטח לאנשי המקצוע פה תהיה תשובה מגובשת יותר.. ואם את רוצה בינתיים, יש כאן אנשים שחלקם עברו אישפוז וחלקם לא, אבל כולם מקסימים וחכמים, ולכולם יש עצה טובה בשעת קושי. אז אם תכתבי קצת יותר אפשר יהיה להתייחס לתחושות שלך, ואולי גם מהאנשים פה, תקבלי קצת תמיכה ועידוד ועצות איך להתמודד בינתיים עם התחושות הקשות שעלו.. זה אף פעם לא יכול להזיק... אביב.

תודה לאביב על התשובה אני גרה בהוד השרון . בקשר לתחושות הקשות אז בזמן האישפוז חוויתי מצב של ביטול עצמי טוטאלי כאילו אני לא קיימת עוד ואין משמעות לחיי וכל החלומות שלי נמוגו ונעלמו והגעתי למצב שלא רציתי להמשיך בחיים , לא ידעתי איך אני יוצאת משם וחשבתי שלמות תהיה הדרך היחידה לצאת משם וזה מאוד קשה להתחיל לחיות מחדש , לבנות את עצמך מחדש להחיות את החלומות וכל מה שקשור בזה , עכשיו אני מחפשת משמעות עמוקה לחיי , סיבה שלשמע אני חיה שלשמה אני עובדת כ"כ קשה לחזק את עצמי להמשיך לחיות ולהתקיים נחמה

ערב טוב אני מכל מקום בהחלט בעד הזדמן לי להדריך קבוצה כזו בעברי הרחוק ולדעתי היא סופר אפקטיבית שלכם עמי

הי גקי מה שלומך , איך הייתה הפגישה אם הפסיכולוגית ? ואיך החיים בכלל ? מה דעתך על מה שכתבתי לך בקשר לטיפול קוגנטיבי ? אני מנסה אותו כרגע ואני אודיע לך אם יכול שיפור האמת שדי חל , אני מקווה שיש לך תעסוקה זה עוזר להעביר את הזמן , דרך אגב אני קוראת כעת את הספר החזון השמיימי (הסופר של הנבואה השמיימית) והוא סיפר שם על אנשים שחוו מוות קליני והיה קול שאמר להם שעליהם לחזור כי הם לא סיימו את שהותם על כדוה"א אני מניחה שזה היה אלוהים...והם גם ראו את כל מהלך החיים שלהם והצטערו כשפגעו באחרים או שמחו כשעזרו לאחרים ואח"כ כשהם חזרו לעולם הם תרמו הרבה יותר מעצמם ועזרו לזולת כי הבינו את המשמעות שבנתינה , היו שם דברים מעניינים בספר , דרך אגב איך היה לך בבי"ח שהיית מאושפזת , אמרתי לך שגם אני הייתי בבי"ח אשמח לשמוע על כך ליאת

זה די מצחיק... כי כתוב אביטל, אבל בסוף המכתב ליאת.... אותי זה הצחיק.. בקשר לאישפוז...הייתי מאושפזת חודשיים, שלושה שבועות ויומיים... מתי את הייתי בבי"ח...ומדוע? אצל הפסיכולגית היה בסדר... בא לך שאני אשלח לך מייל (כי כך אני אוכל יותר להרחיב) ??? אוהבת אותך נורא, לא הייתי פה כמה ימים נכון? אולי היית בתור לי את ולא אביטל...?! למה את כותבת אביטל? ממני.

הי גקי אני הייתי בבי"ח כי הייתי אובדנית והייתי שם יותר זמן ממך 8 חודשים זה היה ביזבוז זמן אדיר , הייתי לפני שנה מאושפזת , איך את מתמודדת אם החיים אחרי זה לא השפיע עליך עליי זה השפיע מאוד האמת שבאמת א הייתי כמה ימים כי אני מתכתבת דרך העבודה כתבתי אביטל כי התבלבלתי עם חברה שלי האי מייל שלי הוא [email protected] אז עכשיו תוכלי לשלוח לי למייל דרך אגב את מרגישה שהפסיכולוגית עוזרת לך ? ועוד משהו האם את מכירה קבוצות תמיכה לאנשים שחוו אישפוז ואני מאוד שמחה שהצחקתי אותך זה גורם לי להרגיש טוב יצא משהו נחמד מהטעות שלי ליאת

בוקר טוב, אולי עדיין לא ידוע לך אך ישנם מתחזים אשר לפעמים עונים בשם של איש מקצוע. הסימן הברור זה ששם איש המקצוע מסומן בכחול ! התשובות שקיבלתי בדפים הקודמים מסומן בשחור (שמך) אז סתם מתוך חשש מוצדק... זה אתה שענית ?

אליאן שלום אני עניתי כחדש - לקח לי זמן לזהות איך ליצור את הכחול עמי

כמו שאתה יכול לראות הפורום הזה צמא לפסיכיאטר תמצא שיש כאן דמויות ססגוניות, חיות, בעלות רגשות עזים וכאלו שיודעות ליצור חברויות יפות הפורום הזה מהווה "רמפה" לאנשים רבים בדרכם להחלמה והאינטראקציות שנוצרות כאן מרתקות ומלמדות אז מאחלת לך התאקלמות מהירה. דרך אגב, אם יש לך זמן ועניין, תוכל למצוא חומר על הדמויות השונות דרך כפתור החיפוש וכך יהיה לך מידע רב יותר על מי שאתה מתכתב איתו/ה בהצלחה ותודה שבאת

שלום לכולם. נורא התאכזבתי שאף אחד לא ענה לי לשאלותי. אפילו אם משהו יכול להתלבט איתי תיאורטית בנושא. (מה עושות התרופות....) האלמונית המאוכזבת

אלמונית שלום צר לי שאת מאוכזבת ראי תשובתי לעיל עמי

לד"ר אבני- בהצלחה... רוית.

אשמח אם תגיבי על האי מיילים. רק אם יש לך מה להגיב. שיהיה לילה טוב ע'

אוקיי. ליל מנוחה גם לך. טלי פרידמן

למה הוא לא מגיע ? אולי הוא נבהל ? לא מה פתאום. הפסיכיאטרים לא פוחדים מכלום... וכל מה שנגיד הם יגידו שזה לא מכוון אליהם אלא אל איזו דמות מהעבר... אם נגיד דברים טובים אז זו העברה ! אם נגיד דברים רעים אז זו התנגדות ! בעצם זה לא רק פסיכיאטרים אלא גם פסיכולוגים ובעצם כל מי שעוסק בתחום הטיפולי ! והרגשות שמפתחים כלפיהם בעצם זו סתם אשליה ! אז אולי טיפול זה גם אשליה ? יש דברים נסתרים... לא נבין לא נדע.... גם לי בא לברוח למטפל שלי.... כמו שדורה ברחה לפרויד .... היא עזבה כך פתאום ! איזה אומץ היה לה !!!

אליאן יקרה, הוא בטח יגיע בהמשך... הוא בטח קצת מתרגש... :) וחוץ מזה...מה שלומך בלילה זרוע כוכבים שכזה? ולהלן דוגמית: * * * * * * * * * :) טלי פרידמן

כיף לראות שיש כאן עוד אנשים... חשבתי שאני היחידה שלא מצליחה להירדם. :-) שיהיה לילה טוב...

אליאן שלום למען האמת - יום עמוס כמו כן עניתי (מעט באחור על שאלתך הקודמת) ובנוגע לטפול - שאלות גדולות אבל בעצם מה משונה/ מפריע במחשבה שלכל דבר שאנו עושים/אומרים יש משמעות (מכל מקום לא בטוח שזו מחשבה נוחה ) שלך עמי

אליאן יקרה, ואל תשכחי, שדורה חזרה לפרויד, להוכיח לו שצדקה. דרור גרין

שלום, לאחרונה פניתי אל הרופא עקב דפיקות לב חזקות, גלי חום וצמרמורת, הרגשת חולשה כללית ולחץ קל בחזה לאחר בדיקות מקיפות (סיטי ראש, אקו לב, הולטר, בדיקות דם) הכל יצא תקין הרופא סבר שתופעות אלו נובעות ככל הנראה ממתח ולחץ נפשי ורשם לי תרופה בשם קסנגיס רצוי לציין כי אני מניקה מזה 6 חודשים (ציינתי זאת גם בפני הרופא) בבית המרקחת אמרו לי לא ליטול את התרופה אם אני מניקה , אינני לוקחת את התרופה כי אני פוחדת שמא אזיק לבני שאלתי היא : האם תופעות אלו שציינתי אכן נובעות ממתח נפשי ? האם מותר לי להשתמש בתרופה בזמן ההנקה או במשהו חליפי להרגעה ? האם יכול להיות שעקב ההנקה כתוצאה משינוי הורמונלי נובעות תופעות אלו ? רצוי לציין שלאחרונה אכן הייתי שרויה בדאגה רבה עקב ניתוח מסובך של אימי, חברתי הטובה ביותר חלתה בסרטן, והשינוי המהותי בחיי בו הפכתי להיות אמא מאושרת מצד אחד אבל מאוד דואגת. אודה לתשבתכם בתקווה שתכוונו אותי לפתרון הבעיה.

נדין שלום יתכן והתופעות המתוארות הן עקב הקפי אימה (פניקה) האם מלווים אותה סמני דכאון ? האם יש גרוי שהחל את הכל ? אילו חלק מהשאלות הנוגעות לגבי החלטה על סוג טפול (לאו דווקא תרופתי) אישית אני משתדל להמנע מקסנגיס שכן לנסיוני הוא ממכר מאד למיטב ידיעתי - פרוזק אפשרי בעת הנקה וכאמור אולי טפול לא תרופתי מכל מקום - להחלטה שווה להוועץ בפסיכיאטר בברכה עמי

וידידנו לא הגיע אז בינתיים לא כדאי לפתח אשליות לגבי כל רופא שלא עומד במילתו ולגקי כאן העין כבר מתחילה למצמץ

רגע, רגע... תנו לו להגיע...אולי יש פקקים בדרך? ואולי כאבי בטן מההתרגשות של ההתחלה? ואולי סתם יום עמוס? או אי יכולת להתחבר כי ספק האינטרנט נפל?... חבר'ה... לאט, לאט ובזהירות. והכי חשוב, בסבלנות ובסובלנות... טלי פרידמן

אהלך יהודה אשמח לשמוע עוד עמי

מה הן תופעות הלוואי של כדור הריטלין? האם לאחר שפגה השפעת הכדור ההפרעה "מתפרצת" ? בתודה רבה מאוד. זה דחוף. ממני.

ג'קי, את לוקחת רטלין? אני יודעת שבדרך כלל נותנים את הכדורים האלו לילדים היפר - אקטיבים.... ( לא שזה נורא שרה

היי שרה, זה לא אני. זה אח שלי. הוא בן 11 (אני מקווה שאני לא מעבירה פה יותר מדי פרטים) יש לו הפרעת קשב וריכוז. במשך כמעט שנה היינו אצל פסיכולגים או כל מומחה אחר כדי שנוכל לא להשתמש בכדורים אבל נכנענו, כי הוא ירד בלימודים והיו לו בעיות חברתיות. אז החלטנו ללכת על זה. אבל אמא שלי חושבת שיכול להיות שבשעות שהשפעת הכדור פגה, אז זה כאילו שההפרעה פורצת החוצה, מבינה? אני לא יודעת איך להסביר את זה... זה כאילו שעם הכדור הכל "נאגר"... אבל אחרי (בדר"כ בערב)....הוא מתחיל להיות נורא "נמרץ" כזה... אמרתי לאמא שלי שזה מ-א-ו-ד הגיוני! אבל רציתי לקבל תשובה מאדם מומחה.. אבל אני לא רוצה פה מישהו שמוכן לענות :-( כי זה חשוב... תודה שהגבת, ביי נשמה.

ניסיתי להתקשר אלייך הלילה אחרי השיעור, אבל... נראה שהגעתי מאוחר מדי. זה היה בסביבות אחת עשרה ועשרים, לא ידעתי אם זה לא יפריע... בכל מקרה, אנחנו נדבר מחר בבוקר - רק לא מאוד מוקדם... :-)) אני כאן עוד קצת, אם במקרה את כאן וקוראת. אם לא - נשתמע מחר! אוהבת, מישהי

אני תופסת טרמפ....... הודעתי לה מקווה שקבלה את הודעתי והיא תחזור אלייך. מה שלומך? חושבת עלייך. תזכרי. מקווה שנמצא האיוזן בחייך ואת מסתדרת. לא שכחתי אותך, sheron

היי, המון זמן לא דיברנו! וגם אני לא שכחתי... אני בסדר, רק... לחוצה מאוד. זו תקופה לא קלה, אבל אני עומדת בה , ואפילו בלי השלכות גסטרונומיות מדאיגות... את מבינה את כוונתי. :-)) ומה איתך? איך עברו הימים האחרונים? עלי את שואלת, אבל על עצמך לא כתבת מאום... אוהבת וחושבת, מישהי

היי מישהי מיוחדת, מצטערת שלא הייתי כאן, היה לי יום עמוס שנמשך עד עכשיו. בכל מקרה ראיתי שדיברת עם טלי ואני מקווה שאת מרגישה קצת יותר טוב. אנחנו נדבר מחר, שזה בעצם כבר היום, אני בטח אקום מאוחר ואתפנה לקראת הצהריים, משהו כמו בסביבות השעה אחת-שתיים, וארים טלפון. בינתיים, אל תוותרי, ואל תתיאשי, אני כבר מחכה למחר, ומקווה שגם את, גם לצהריים וגם לערב... אז חלומות נעימים ולילה טוב, וחיבוק חזק מלא כוחות, שלך אוהבת אביב.

ו... גם אני סופרת את הדקות...!! אז... בקרוב! אוהבת, מישהי

הי ליסה.סליחה שלא חזרתי אליך עד עכשיו, לא היתה לי גישה למחשב. נשמע לי שאת במצב מאוד עדין ושברירי. טיפול כמו שאת עוברת הוא מאוד סוחט. את מתארת בכי וקושי סביב הפגישות, אך בעצם יודעת שהטיפול יכול להועיל. מן משהו שאי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו. הרעיון בטיפול הוא שבשעה השבועית שלך בחדר, תוכלי לקבל כלים שיעזרו לך להחזיק עד השבוע הבא, ובמשך הזמן תפנימי את הכלים האלה עד שלבסוף לא תזדקקי לטיפול. לדעתי כדאי לך לפתוח את העיניין הזה עם המטפל/ת שלך. לספר על התחושות והחששות ולשמוע מה יש לצד השני לומר. זה עשוי להועיל לך ולהמשך הקשר ביניכם. כיון שכבר התחלת בתהליך, ועשית את כברת הדרך הראשונה והקשה, כדאי מאוד להמשיך כי בסוף רואים פירות. ...hang in there אשמח לשמוע ממך בקרוב.

Hi thanx for your help, i did actually bring up the subject of the dependance with my therapist(female) she said it would get better in time,and that i need to see her more times week,god it sooo hard,when will it end/ i can`t imagine myself ever being without her,that sounds so weak i know,so childish,thanx for taking the time to answer me,i really appreciate it. Please tell me about yourself

אני סטודנטית לעבודה סוציאלית, סוף שנה שניה. התשובות שנתתי לך הן מנסיוני האישי בשיחות שהיו ליכמקבלת עזרה מאנשים משמעותיים ומנסיוני עם מטופלים, ששואלים את אותן שאלות שאת שואלת: איך להסתדר בשאר הזמן, כשנמצאים לבד? איך ממשיכים הלאה כשקשה? האם השיחות האלה באמת תורמות? ועוד ועוד.. התשובות שלי הן שעם הזמן לומדים איך להפיק מהקשר את המירב. שגם כשקשה מוכרחים להמשיך. שגם אם נדמה שאפשר לוותר על השיחות, בסופו של דבר הן משמעותיות וישמשו אותך גם בהמשך. וכמו שהמטפלת שלך אמרה, זה באמת נהיה קצת יותר קל עם הזמן. אז תני לזה את הזמן. לילה טוב

היי ניסיון לפתור את בעיית האי סי קיו. השעון באי סי קיו לא בעל פונקציה כיוון.הוא מתכוון אוטומטית עפ"י השעון שבמחשביכן. לכן טלי,בדקי אם השעון במחשב מכוון ואז תביני מדוע ההודעות נרשמות אצלך לא בשעות שבו הן נשלחו. אצל אביב ההודעה התקבלה עם שעה הגיונית,כיוון שהשעון אצלה מכוון כנראה. לכן,גם אם טלי שלחה לאביב הודעה שנכתבה כאילו נשלחה ב7 בערב,אביב תקבל אותה בשעה שרשומה אצלה במחשב.הדבר המסעיר היחיד שהאי סי קיו כן מסוגל לעשות הוא לחשב את הפרש השעות מהרגע שההודעה התקבלה בשרת,עד שהגיע למחשב,כולל ההפרשים הבינלאומיים של השעון,וככה התוכנה במחשב של אביב תורה על השעה הנכונה בה נתקבלה ההודעה. אבל זה רק להודעות אופליין,כיוון שהשאר מברירת המחדל לא עוברות דרך השרת. מקווה שהייתי מספיק ברורה אנג'ל.

וואו...אנג'ל, תודה. הבקיאות הזו מרשימה... באמת!

שלום, אני במצוקה נפשית כל כך קשה,כל כך הרבה דברים רעים קורים לי בשבים האחרונות,היום גם הרופא אמר לי שכנראה שאני חולה בלופוס, אני בסיוט ואני לא ישנה,הלוואי והייתי מתה,אין סיכוי שיקרה לי דבר כזה טוב...

קודם כל הגעת למקום הנכון.......וזה הדבר הכי טוב שכרגע יכול לעזור לך לעכל את כל מה שעובר עלייך יחד עם אנשים קשובים ואנשי מקצוע נכונים בכל רגע . המשפטים מביעים סערת רגשות אבל מעט מאוד מידע.....אם מתחשק לך לשתף ולנסות לפרוט לפרוטות ולהתחיל להתגבר יש כאן אוזניים קשובות.........והרבה רצון טוב.

שירי שלום וברוכה הבאה, מה זה לופוס???????????. כמה זמן את כבר ככה? אני מקווה שמחשבות על מוות ישארו בגדר מחשבה ולא יותר מידי, תוציאי את כל הכעס ותיסכול בתוך הפורום תרגישי טוב, שרה

מה עם לקבל עזרה עמי

ערב טוב מיכל האם תוכלי לפרט לי יותר מימה סבלתואיזה סוג של טיפול עברת תודה מראש משה

משה, לבקשתך, אספר. החרדות שלי התחילו בגיל 19 בצורה של התקפי פאניקה ואגורפוביה חזקה שנמשכה חודשיים שלושה עד שאזרתי אומץ והלכתי לפסיכיאטר שמטלפ בי עד היום, והוא נתן לי סרוקסט שאותו אני לוקחת כבר 4 שנים ומאז כל התקפי הפאניקה עברו לחלוטין. למרות הכל, החיים מלאים בהפתעות, כמו שכבר אמרתי לך, ולפעמים אנשים עוברים משברים קשים וכך היה לי, שנתיים לאחר לקחית התרופה (פעם ביום). הפעם החרדה באה ביתר שאת, אבל לא בצורה של התקפי חרדה אלא יותר בצורה של לחץ פנימי עמוק מאד ולא ממוקד, חרדה כללית פנימית חזקה כזאת, שגם היתה סיוט בפני עצמו. בסך הכל, החרדה באה בצורות שונות, בזמנים שונים והיא בודאי ובודאי שונה בין איש לרעהו, למרות שהמון תסמינים הם דומים. בסך הכל, כל אחד מאיתנו הוא אישיות אחרת והחרדה של כל אחד ממי שסובל נובעת מסיבות אחרות. היום התאזנתי יותר ואני עדיין לוקחת סרוקסט פעם ביום. פעם ביום זה די והותר בשבילי כי אני מוצאת עצמי לא פעם לוקחת כדור אחד ביומיים כי אני מרגישה טוב. הרבה בזכות הפסיכיאטר המקסים והחכם והרגוע שלי שיודע מי אני ויודע להרגיע ולאזן אותי בעזרת שיחות של שעה בשבוע שתורמות לי המון וגורמות לי להכיר את עצמי, את פחדיי ובסך הכל את כל כולי - לטוב ולרע - ופשוט להתמודד עם עצמי. זה חשוב מאד, אתה יודע, לטפל אצל פסיכיאטר. וזה לוקח זמן, לפעמים שנים - עד שמרגישים תוצאות ומפתחים היכרות מעמיקה ובוטחת במטפל שלך - שכמובן צריך להתאים לך - (וזה כבר סיפור אחר...). בקיצור, בלי להתמקד יותר מדי בעבר, אני לוקחת סרוקסט היום, פעם ביומיים בערך, תלוי לפי ההרגשה, ומטפלת בשיחות של בערך 3 פעמים בחודש ופחות או יותר מאוזנת. החרדה העיקרית שלי, נכון להיום, סובבת סביב חרדה ממחלות נפש. אני נורא פוחדת ל...השתגע, מאד פוחדת שאי שם בתוך תוכי שוכנת לה איזה מחלת נפש לא קלה שאורבת ועומדת להופיע כל שניה. כמובן שזו רק חרדה חסרת בסיס לחלוטין (אבל למרות זאת מפחידה נורא) שהפסיכיאטר שלי מנסה לעמוד עליה ועל סיבותיה ומסביר לי שאין לי כלום ושאני באמת בסדר גמור ושכל מה שאני זה בעצם "אישיות עם נטיה חרדתית" ולא יותר מזה. נכון להיום, אני אפילו לא יכולה להסתכל על אנשים שהם לא בסדר או שהם קצת דפוקים בראש מכיוון שאני ישר פוחדת שיש לי את מה שיש להם. זה באמת נורא. אבל אני יודעת, וגם הפסיכיאטר שלי אמר לי בביטחון מלא, שזה ייקח זמן וזה...יעבור. גם זה יעבור. אז זהו. כתבתי הרבה. תהיה בקשר. כל טוב, מיכל

למיכל שלום .בהמשך לשיחתנו רציתי לומר לך שניסיתי את הסרוקסט וזה לא עזר לי .רציתי לדעת כאשר היתה לך את הבעיה האם היא גרמה לך לא לינהוג למרחקים ולהתקפיי פאניקה שהרגשת בהם יובש בפה רעד זיעה דופק מואץ חוסר שליטה ורעב גם אם אכלת שעה קודם . אני קיום מרגיש שהפחד הכניעה אותי ולאחרונה הפסקתי לקחת כדור מסוג ציפראמיל אחריי 8 חודשים שנטלתי אותו משום שהרגשתי שהכדור לא עוזר. אגב האם היתקשרו אנשים מהפורום .? והאם כלחברייך או סביבתך יודעת על בעייתך ? אשמח לקבל תשובות משה.

אני בחורה בשנות השלושים לחיי , כבר 17 שנה אני מתמודדת עם חרדות שכולן מתמקדות סביב גופי (בפרט סביב השד) אני בודקת את עצמי מיליון פעם וכל בליטה הכי קטנה מכניבה אותי לפחדים איומים שמחייבים אותי ללכת לרופא מקצועי לעשות בדיקת שד ולהרגע. לפני מס' שנים ניסיתי טיפול פסיכולוגי שלא עזר , והגעתי לפסיכטאר במרפאת חרדה שרשם לי פבוקסיל . הטיפול הזה נמשך 6 שנים , אבל המחשבות קיימות , אמנם זה תלוי בתקופות אבל ישנם זמנים איומים. אני כל הזמן סובבת סביב הגוף שלי . אולי יש פתרון יעיל יותר.

רפאלה שלום יש כמה תרופות העשויות להועיל במשחבות מעין אילו וכמובן שאלת המנון המתאים אני בהחלט נגד לקחת תרופה שנים - בלי מעקב הידע משתנה, תופעות לואי, ומנסינוי לעתים קרובות אנשים מתמידים בטפול שנים ללא צרוך או בלא שהוא מועיל להם מספיק בסכום - אנא פני לפסיכיאטר בהצלחה עמי

לדר' אבני תודה על התיחסותך איזה תרופות קיימות היום שאכן יכולות לעזור לבעיה באופן ממוקד יותר ? אשמח להתיחסותך

שלום לכם, בני עבר תאונת דרכים רצינית שבמהלכה הוא נפגע גם במוח. בימים אלו הוא עובר תקופת שיקום ואמנם מצבו משתפר. הוא מתלונן על שדה ראיה מצומצם, מוגבל ושחור בצדדים. כתוצאה מראיה לקוייה הוא חוזר ושואל כל הזמן האם מה שהוא רואה זה חלום או אמיתי ? החשש מלסבך אותו בין מציאות לחלום מרתיע אותנו מלהגיד לו שהכל אמיתי. איזה קצה חוט שינחה אותנו ? תודה מראש.

יוסי כתב/ה: > > שלום לכם, > בני עבר תאונת דרכים רצינית שבמהלכה הוא נפגע גם במוח. > בימים אלו הוא עובר תקופת שיקום ואמנם מצבו משתפר. > הוא מתלונן על שדה ראיה מצומצם, מוגבל ושחור בצדדים. > כתוצאה מראיה לקוייה הוא חוזר ושואל כל הזמן האם מה שהוא רואה זה > חלום או אמיתי ? > החשש מלסבך אותו בין מציאות לחלום מרתיע אותנו מלהגיד לו שהכל > אמיתי. > איזה קצה חוט שינחה אותנו ? > > תודה מראש.

יוסי יקר, לא צירפת פרטים על מצבו של בנך, כמו גילו והטיפול שהוא מקבל, ואני בטוח שהרופאים שניתחו אותו יוכלו להנחות אותך לגבי התופעות הגופניות. בנוסף, יש להתייחס אל ניתוח כזה כאל טראומה הזקוקה לעיבוד נפשי, והייתי ממליץ לפנות לפסיכולוג או לפסיכותרפיסט שיסייע לבנך להסתגל למצבו החדש. בברכה, דרור גרין

טלו'ש יקרה שלי, סליחה, סליחה ושוב סליחה. אני מצטערת ומתנצלת. אין לי מה להגיד, לפעמים המילים נתקעות, ורק הרגשות קיימים, ואני לא כל כך יודעת להסביר למה ואיך ומאיפה הם נבעו. אני יודעת זה לא קל להתמודד עם זה, כשלא יודעים כל כך למה להתייחס. אני יודעת שהשתיקה והגמגומים לפעמים הרבה יותר קשים מהכל, הרבה יותר קשים מלדעת ואז יודעים במה להילחם, אבל לא ידעתי מה להגיד. בכל מקרה, אני מצטערת. לפעמים, אני מצטערת שבכלל פתחתי את זה, כי אם הייתי מתאפקת עוד קצת, זה היה עובר מעצמו, ולא היה בכלל צריך להעיר את זה, ואז היה יותר קל אולי. בכל מקרה אני בסדר באמת, נפילת מתח וקצת עייפות, אחרי כמה ימים של ריצות מטישות. שלך לתמיד אביב.

אביב יקרה, מה שיש לי בשבילך זה רק דבר אחד... חיבוק ענק! יהיה בסדר, טלי פרידמן

ט'וש , לפעמים הדבר האחד הזה, החיבוק החזק עושה את כל העבודה, ולא צריך יותר כלום, ואתמול החיבוק היה פשוט מדהים, עשה את כל מה שהיה צריך ואפילו הרבה הרבה יותר מזה. את התוצאות שלו הרגשתי אתמול, ועדיין הן קיימות היום. לא חלפו ולא עברו לשום מקום.. החיוך עוד על הפרצוף.. שיהיה לך סופשבוע מדהים, כראוי לך וכמגיע לך, ונדבר ממש בקרוב. שלך אוהבת ולתמיד אביב.

שלום לכולם. הייתי רוצה לשמוע גם מהפסיכיאטר וגם ממשתתפי הפורום שיודעים או שחוו את ההבדלים בין תרופות אנטי דכאוניות לבין תרופות אנטי חרדתיות. מה ההבדל בהרגשה? איך זה משפיע על התפקוד? האם נהיים שמחים יותר כשלוקחים תרופות אנטי דכאוניות או שהרגש מכובה? האם אפשר לנהוג? תודה לכם, התמיכה שלכם חשובה לי. אני הולכת להתייעץ עם פסיכיאטר אבל בינתיים קשה לי לחכות ללא התשובות. שלכם, האלמונית.

התנגן לי לא יכולתי להתאפק

אלמונית שלום זרזי את התור לפסיכיאטר - רק היכרות עימך תאפשר נסיון התאמת תרופה הנכון ביותר (שלא תמיד מצליח כמובן). ובכל זאת - השפעת התרופות על אנשים היא אישית לחלוטין ויתכנו מגוון תופעות לרוב מי שנעזר בהן חושב שיתרונותיהן עולות על חסרונותיהן וכן אם תרופה מסויימת משפיעה לא טוב ניתן לשנות ב. ככלל ניתן לנהוג עם התרופות (לעתים צריך להזהר מעט בימים הראשונים עד שמכירים את השפעת התרופה, וכן באנשים שהתרופות גורמות להן לעייפות) בהצלחה עמי

נו מה קרה עד עכשיו בחדר הכושר שלך תשאיר קצת למחר בטח אתה נראה כמו רמבו כבר עם חדר כושר צמוד איך לא

מההה הההאהההא רגע אין לי אויר.......שניה אחי אני מת להשת............ דניאל

אביב, חזרתי, אני אשמח אם תוכלי להיכס היום לאי סי קיו, יש לי הרבה מה לעדכן, ואני צריכה עיצה ממך. תכתבי לי באיזה שעה תוכלי. שלך, ענבר

היי ענבר.. בסביבות 22:00 פלוס/מינוס כמה דקות.. אביב.

טלי, שמתי לב שאת לא מקבלת את האי מיילים שלי משום מה. יש כתובת נוספת אליה אוכל לשלוח לך? או אולי דרך האי סי קיו... נראה שיש קצר.. שיהיה יום טוב. ע'

טלי, ניסיתי בפעם השלישית לשלוח לך את האי מיילים, אני מקווה שהפעם תקבלי אותם. אם לא קיבלת, תודיעי לי. שלך, ע'

ע' היי, קיבלתי היום שלושה אימיילים. לא ברור לי כל כך מה את מצפה שאכתוב. אני לא מתכוונת לבקר או לשפוט אותך על החלטותייך, וגם לא על תחושותייך. אני כאן כדי להקשיב ולתמוך. בחדר הטיפול את תעשי את העבודה הקשה... שלך, טלי פרידמן

........................... ...אני מתה מפחד. דיברתי עם האחראית והיא אמרה שנעשה הכל לפי הקצב שלי(איזה מתוקה). איזה פחד. עכשיו כל סוף השבוע יסתובב לי סביב זה. כשאני עסוקה במשהו אחר אז אני מרגישה טוב. אבל כשאניחושבת על זה ..... צמרמורת.... ואני לא מצליחה לא לחשוב על זה. אז בכל פעם שאני חושבת על העבודה , יש לי כמה שיטות להירגע : 1. אני חוזרת על המשפט " לא יקרה לי כלום" 2. מזכירה לעצמי שאם אני לא ארגיש טוב אז תמיד אני יכולה לחתוך הביתה 3. שואלת את עצמי " מה כבר יכול לקרות " והתשובה היא כלום , אז ממה הפחד???.... זה לא תמיד עוזר , אבל ........ אוף אתם לא יודעים כמה שאני מבולבלת. פעם רגועה , פעם לחוצה .... ואני יודעת שזה לשווא. אני פשוט לא שולטת על זה. מועקה. זאת המילה שחיפשתי.זה מה שאני מרגישה. כאילו בא לי לבכות ( וכבר לא בכיתי המון זמן ) , אבל לא מצליח לי. גם אין לי סיבה ממשית לבכי. זה שאני חוזרת לעבודה דווקא משמח אותי. נשמע הגיוני?? שרה- לדעתי זה רעיון מצוין שהפסיכולוגית תדבר עם אמא שלך. לפעמים למישהו חיצוני קל יותר להגיד את הדברים שכל כך קשה לנו להגיד להורים. המטפלת שלי המליצה לי לדבר עם ההורים שלי על כל מה שעברתי בגללם ומה שאני עוברת , אבל אני לא יחושבת שיש לי מספיק כוח לזה. לדעתי זה ימוטט אותי יותר. לכן חשבתי שאולי היא תוכל לדבר במקומי . כשאני לא נוכחת . עוד לא דיברתי איתה על זה . נראה לי שהיא לא כל כך תסכים איתי. אני כל כך גאה בך .... ואת יודעת למה!! ג'קי- זה נוח לך ככהשאת מתראה עם אמא שלך , אבל לא מדברת איתה? לפי מה שאת כותבת , נראה לי שעמוק עמוק , גם אם קשה להודות בזה , הקשר איתה קצת חסר לך ... אני צודקת? אביב- שוב תודה על העידוד והתמיכה. נשיקות לכולם. סוף שבוע רגוע ונעים. בילי

מה קורה איתך אחותי? קודם כל בהצלחה ביום ראשון, אני איתך! יהיה בסדר-ואם תאמיני בזה אז זה יהיה לך קל יותר! בקשר לאמא שלי, יכול להיות שהיא תהיה חסרה לי עוד זמן-מה, כי אחרי הכל היא אמא שלי. אבל עכשיו אני לא כ"כ מרגישה בחסרונה, יכול להיות בגלל שזה שאנחנו לא כ"כ מדברות זה די "טרי". ושאלת אם זה נוח לי עם כל המצב הזה, בינינו.... אין יותר טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני לא צריכה שהיא תשב לידי כשהיא אוכלת ברוקולי כשאני אוכלת ארוחה שלמה, בואי נגיד שזה ל-א הכי נעים. כשאני רואה שהיא אוכלת ת'חטיפים היחסית דיאטיים שלי, היא מסתכלת בגב העטיפה, ואני שואלת אותה: "מה את מחפשת? ת'קלוריות?" והיא מאשרת.... אז בואי נצא מתוך הנחה שגם זה לללללאאאאא נעים. אז עדיף לי לשבת ליד אנשים שמשמשים דוגמה לאכילה של בני אדם ולא של ארנבות.... (תראו מי שמדברת) בכל אופן, נחמד ששאלת, ושוב....שיהיה רק טוב(בעבודה ובכלל).....! ממני.

בילי, אני גאה שאת חוזרת לעבודה ביום ראשון. את רואה, אפילו קיבלת הבטחה שהכל ילך לפי הקצת שלך, תזכרי מה כתבתי לך כבר פעם, זה כמו כניסה לכושר. לא מתחילים על הפעם הראשונה 100 כפיפות בטן... תגידי, איפה אפשר למצוא את המאמר שטלי פרידמן כתבה בנוגע לחרדות? שבת שלום, שרה

שלום. למי ניתן לפנות בנושא מיניות ומשחקי מין אצל ילדים בני שבע? עד איזה שלב זה נחשב ל"נורמאלי" בגיל זה?

לבנה שלום. את יכולה לפרט יותר? למה את מתכוונת במשחקי מין? האם לאוננות, למשחק עם חברים? או למשהו אחר? תודה. רוית.

רוית שלום. תודה על התגובה המהירה, זה חשוב לי מאוד. אני מדברת על סיפור שבני סיפר לי היום על משחק סודי שלו עם חבר מן הכיתה. משחק שעוד התחיו לשחק בו מאז שהיו בגן. משחק ששמו בולבול ותחת, ובו, אחת הסיטואציות שהוא סיפר לי עליהן היא שאחד הילדים הוא החוטף והשני החטוף, כשהחוטף קושר את החטוף ומשחק לו בבולבול ובתחת. שאלתי: "מה זאת אומרת משחק, מה עושים במשחק" והוא ענה לי הכל, כל מיני דברים, רק לא להכניס אותו לפה". כאן נדלקה לי נורה אדומה. האם הקישור בין איבר המין לפה הוא טבעי בגיל הזה? (הוא אפילו רכן והדגים לי איך הם עושים זאת) או שקיים חשש גדול מאוד שיש כאן מעורבות של גורם מבוגר יותר. שוחחתי עם אם החבר והיא בשוק בדיוק כמוני. תודה על העזרה

תודה על אתמול. אין לי כל כך כוח להתחיל לנסח ולכתוב לך דברים מעצמי.אני גמורה לחלוטין,ואחרי היום עוד יותר.לצערי,אני על כמויות אדירות של קפאין וחום גבוה-לא שילוב מוצלח לשינה. עברתי קצת על ההודעות שנכתבו ומצאתי הודעה של אביב לשרה. אני מקווה שהיא לא תכעס- אני מביאה להודעה הזו פסקה של אביב שמתקשרת קצת לשיחתינו מאתמול בלילה. "...אנחנו מרגישים משום מה שאנחנו צריכים להיות חזקים, ולהפגין את הכוחות שלנו כלפי חוץ,תמיד,גם במצב שאפילו יש בו לגיטימציה להיות חלשים, גם במצב שבו אנשים יבינו למה אנחנו בוכים וחלשים, אנחנו עדיין לא מרשים לעצמינו,לא מוותרים לעצמינו,ומתעקשים להפגין את הכוחות במקום את החולשה,וזה קשה.ואם הסיטואציה החיצונית היא באמת כזו שלא מאפשרת לנו להיות חזקים,אז בסוף בא המשבר והכל בתחושה שלנו מתפרק מבפנים..." לא הייתי מסוגלת לבקש עזרה גם כשאני במשבר פיזי מישהי זרקה לי קרש הצלה כדי להציל אותי מהבדידות הנוראה והחרדה שתוקפת לעיתים קרובות,ואני מסרבת להאחז בו. טלי,מותר להתמוטט עכשיו? תאחזי בי? אנג'ל,שחושבת שהגיע הזמן לנוח

אנג'ל יקרה, אני לא קרש ההצלה היחיד הקיים פה. כפי שראית, יש פה הרבה כאלו שדואגים לך, רוצים להיות איתך, להיות בשבילך. אבל כולנו לא ממש יכולים להיות קרש אמיתי. את צריכה מישהו אמיתי שתוכלי לסמוך עליו 24 שעות ביממה שהוא שם בשבילך, לשתף אותו, לתת לו ללמוד אותך, לחוש אותך, גם ברגעי הכאב, המצוקה והמשבר. אלה הימים הכי קשים להיות לבד, את בטח יודעת. את בטח גם יודעת למי הכוונה. ושלא תחשבי שלא קראתי את הקטע ממכתבה של אביב. נכון, זה קשה לשבור עבור אחרים את מעטה החוזק. אבל את עצמך מתייסרת בכך, ומעידה שאולי כבר הגיע העת לפרק קצת את השיריון, ולנוח. אני כאן בשבילך, ואת יודעת את זה, אבל אני לא בטוחה שזה הקרש האידיאלי... אני יכולה להיות רק קרש-עזר, אבל את הקרש הראשי...את צריכה לחבר אליך, בעצמך. אני מקווה שלא סיבכתי אותך עם כל המטאפורות... ואחרי הכל, בטח הגברתי לך את כאב הראש...אני שולחת לך כוס תה מהביל...וחיבוק! שלך, טלי פרידמן

כן,אבל לא נורא ממילא אני מתעוררת כל שנייה התכוונתי מישהי שלחה לי קרש הצלה מישהי פתחה בפני אופציה ואני לא משתמשת בה,אלא בוחרת להרגיש לבד זו הכוונה אנג'ל

תודה לכולם שיהיה לי יותר כוח,אגיב לכל אחד בנפרד בינתיים-חיממתם לי את הלב. מצטערת שלא כתבתי יותר זה לא אומר שאני לא אסירת תודה מקרב ליבי על הדאגה. אני מקווה שאתם מאמינים לי אנג'ל

תודה לך שחזרת שהראת אות חיים :-) התגעגעתי...

חיילת שלנו חמודה!אם לא היינו מאמינים לך לא היינו כאן... ואם נגיד לך שהתגעגענו...תאמיני לנו? דניאל

איזה יופי שחזרת!!! התגעגתי נורא מקווה שכוחותיייך ישובו אלייך ובהמשך להודתך לטלי תתמוטטי חופשי רק תעשי את זה לידי כדי שאוכל לתפוס אותך

אנג'ל מי כועס ולא מבין? זה כל מה שצריך אות חים קטן שאת בסדר. אני יכולה להבין אותך שאין לך כח, לא נורא, קורה מקווה שתתאוששי מהר כי כולנו כאן מחכים לשובך אני שולחת לך חיבוק מחממם ומרפא, ונשיקה גדולה, שרה

היי אורה, מקווה שלא תפספסי את ההודעה הזאת, קיבלתי את האימייל שלך ואת טועה, אני לא מי שכתבת שם, אני לא ר'. אין לי מושג מאיזה הודעה שלי אל אנג'ל קיבלת את הרושם הזה, אבל זאת לא אני, ואנג'ל באמת יכולה להעיד על כך מאחר והיא דיברה עם שתינו. קראתי דברים שהיא כתבה בפורום האחר, וגם הפרטים שלנו ממש לא דומים, לא הגיל ולא העיסוק ולא בכלל.. אז במלוא הכנות, זאת לא אני. ובקשר לחלום, לא סתם שאלתי איפה את היית, היתה לי הרגשה שבתחושה שלך את קצת בחוץ, קצת אאוטסיידירית, כמו שכתבת, אבל האמת היא שמהמקום שלי, מהיכן שאני רואה את הדברים, זו רק ההרגשה שלך ואולי הפחדים שלך, אבל אין בזה הרבה מן המציאות. כי איך שאני רואה כאן את הדברים המתנהלים, את משמעותית ומרכזית, ובכלל לא בחוץ, ההיפך - במקום די טוב באמצע.. אז סתם, נקודה למחשבה. שיהיה לך המשך יום כייפי, שלך אביב.

טעות שלי!!!!!!!! מתנצלת אם פגעתי כניראה שלא הייתי מספיק מודעת למה שאני אומרת ראיתי את השם הזה לא בהודעה של אנג'ל אלא בהודעה של מכר שלה שנכנס יום אחד לפורום וקצת ליכלך, אבל לא ידעתי שלשם הזה יש קונוטציות שליליות וחשבתי שזאת את מצטערת מצטערת מצטערת ובקשר למקום שלי, אני לא בטוחה שזה קשור לרגשי נחיתות, יותר אולי לפחד ולצורך בהגנה מין צורת מחשבה כזאת של "נכון עכשיו הם אוהבים אותי, אבל מה יהיה אם אומר משהו שיגרום להם להפסיק לאהוב אותי. אם אהיה במרכז, ניזונה לחלוטין מאהבת הקהל הרי שהפגיעה תהיה טרגית הרבה יותר מאשר אם במילא אני בפינה (זאת שסמוכה לדלת) ויכולה לברוח במקרה של "אסון". בגדול ברור לי שיש לי מה לתת ולתרום ושאני אהובה תמיד על חלק מהאנשים, אבל מה יקרה אם זה יפסק? אני שוברת את תדמית הנערה הבריאה והאופטימית שפיתחתי לי כאן שמת לב? איך היה היום שלך? אכלת עם חברה בחוץ או לבדך? יצא לך קצת להנות מהשמש?

הי, הרבה זמן שלא דיברנו. ראיתי גם שלא היית בפורום אתמול ועד עכשיו גם לא. הכל בסדר? אני ביום הרביעי בלי להקיא!!! יום טוב וסוף שבוע מצוין. שרה

היי שרה, כל הכבוד על היום הרביעי בלי ההקאות. אני עוקבת בשקט מרחוק אחרי הספירה, ומרגישה גאה בך על כל יום נוסף. המשיכי כך. ורק זכרי.. גם אם תהיה נפילה, לא קרה שום אסון, עכשיו את כבר יודעת שאת מסוגלת, גם אם מעדת, תמיד אפשר להתיישר ולקום ולהתחיל לצעוד מההתחלה ולספור מההתחלה. ואצלי.. הכל בסדר.. שיהיה סופשבוע מקסים גם לך, ויישר כוח, אביב.

היי שרה, קראתי את ההצעה של המטפלת שלך לדבר עם אמא שלך, ולדעתי זה רעיון מצוין לחשוף את אמא שלך לבעיה אם אכן את מרגישה שהגיע הזמן שגם היא תדע, ואם שתיכן מוכנות לזה ולהתמודד עם כל ההשלכות והמחשבות והרגשות שסביר להניח יעלו בעקבות זאת. יש לי רק הסתייגות אחת, והיא באה מהמקום שלי, אז את מוזמנת לחשוב עליה, ולראות אולי היא יכולה להעיר אצלך גם דברים. אני יודעת שאם היתה מתקיימת כזאת שיחה בין המטפלת שלי לאמא שלי, גם אם ובהנחה שהייתי מסכימה לה, הייתי מרגישה קצת שנשארתי בחוץ, בצד, וששתיהם מדברות עלי כאילו "מאחורי הגב", שאני לא יודעת מה נאמר שם בחדר עלי, וזה היה מפריע לי אחר כך בטיפול, אולי היה הורס ומקלקל קצת את אוירת האמון שנוצרה עם המטפלת שלי. בגלל זה אני חושבת שהייתי מעדיפה שהשיחה הזאת תהיה שיחה משולשת - המטפלת, אמא ואני, כי אז באמת לא יוצר הרושם של שניים, המטפלת ואמא, נגד אחד - אני. ואז גם הייתי יודעת מה נאמר בדיוק באותה השיחה, וגם להסביר את המקום שלי. זה היה גורם לי ליהיות מעורבת ולא לנסות לנחש מה נאמר שם כשלא הייתי. סתם.. תחשבי על זה, אולי עדיף באמת שיחה משולשת שכזאת, אבל אולי גם לא, אולי לך יותר מתאים באמת לא להיות נוכחת, סך הכל זה המקום שלי שמוביל אותי לחששות הללו. שלך אביב.

היי, אני מקווה שהכל בסדר...אני לא רגילה שאת נעלמת לכל כך הרבה זמן. (או שאולי... מגיע לך מזל טוב?) אני הולכת לשיעור שלי, ועתידה לחזור די מאוחר (כרגיל). אבל הייתי רוצה לדבר אתך היום בלילה, או מחר בבוקר - מתי שנוח לך. אם את רואה את ההודעה הזו, כתבי לי באיזה יום ועד איזו שעה אפשר ליצור אתך קשר. יש לנו כמה דברים לדבר עליהם...!! מישהי, שאוהבת ומתגעגעת.

היי מישהי מיוחדת, הכל בסדר אצלי, הייתי ביום חופש ויצאתי קצת לסידורים בבוקר, ואחר כך אכלתי צהרים בבית קפה מחוץ לבית, ככה שהייתי מנותקת מהמחשב כל היום. את יכולה להתקשר מתי שבא לך, בלילה כשתחזרי, מחר בבוקר, מתי שבא לך.. הפלאפון פתוח וזמין.. ואני אשמח לשמוע ממך.. שלך אוהבת אביב.

שלום רב, אני סובלת מחרדת טיסות אבל מאוד רוצה לטוס לחו"ל לחופשה. האם אתם מכירים/יודעים מישהו שעוזר לטפל בחרדה זו? בתודה מראש רונית

רונית שלום ניתן לטפל בחרדת טיסות ע"י טיפול פסיכולוגי קצר מועד וממוקד. השיטות הן קוגניטיביות -התנהגותיות. ניתן להיעזר גם בהיפנוזה. היעילות מצויינת ברוב המקרים. פני לייעוץ מתאים. חופשה נעימה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, אני שמעתי על קורסים שמקיימים טייסים באלעל שעוזרים לחרדה זו, האם יש לך מידע כלשהו על קורסים אילו. בכל מקרה האם תוכל להמליץ על שם של פסיכולוג/ית בעלי ניסיון בטיפול ספציפי בחרדה מסוג זה? בתודה מראש רונית

בוקר טוב, קראתי את המאמר שלך במדור בריאות ורפואה. מאוד מעניין. הזדהתי עם מה שכתבת שם על התקפי החרדה , הסימנים הגופניים וכו'. .... חבל שלא היהלי מאמר כזה פשוט להבנה , כשהייתי במצב גרוע הרבה יותר , כשעדיין לא ידעתי ממה אני סובלת. את מרשה לי להשתמש בו כדי להסביר לאנשים מה קורה איתי?

בילי, בוודאי שאת יכולה להשתמש בו. ותודה על המחמאות. טלי פרידמן

מה שלומך היום? לא ראיתי את שמך היום בבוקר. הכל בסדר? תקראי את מה שכתבתי לג'קי ושרה . זה בטח יעניין אותך. בוקר נפלא. בילי

היי בילי, כן, אצלי הכל בסדר, לא הייתי בעבודה וגם לא ליד המחשב כל היום, אבל אני במצב מצוין.. קראתי את מה שכתבת, ואני יכולה להגיד לך בקשר לחברה, זה שאת צריכה לחשוב עם עצמך עד כמה זה מפריע לך. אם נוח לך בינתיים להתעלם ממנה, ולחכות שתבין את הרמז, תמשיכי.. אבל אם זה מפריע לך מאוד, אז אין דרך אחרת, אלא להתעמת איתה ולהגיד לה מה את מרגישה, לספר לה על תחושת הניצול, ולבקש ממנה בעדינות הכי גדולה שאת יכולה להתרחק קצת. ובקשר לעבודה, כל הכבוד על האומץ, אני חושבת שזו הדרך הכי טובה, פשוט לספר את האמת ברמה שאנשים יכולים להבין, שלא תפגע לא בך ולא בהם, כדי שבאמת לא יחשבו שאת משחקת משחקים, שאת באה יום כן יום לא, זה נראה הרבה יותר גרוע כך. ואנשים.. לא כאלה נוראיים, לרוב הם באמת מבינים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. אנשים עוברים הרבה דברים בחיים, ויכולים להזדהות עם מצבי חרדה ופחד, לדעת, ולהבין למה את צריכה לפעמים לקום וללכת. שלך, אביב.

מה שלומך?. לא קראתי אתמול מה קורה איתך . הצלחת להחזיק מעמד בלי להקיא ? ( לסמן עוד סמיילי בלוח ?) תודה על המתכון . את חושבת שהוא יכול להתאים בתור עוגת יומולדת?( אני מזכירה - בעוד 11 יום הבן שלי יהיה בן שנתיים ). לשאלתך- אני יכולה לתת סידור עבודה למישהו אחר , אבל רציתי קודם כל לדבר עם האחראית ולהסביר לה את המצב שבו אני נמצאת , כדי שאני אוכל להרגיש חופשיה אם פתאום יחזור לי איזשהו התקף חרדה , ואני ארגיש צורך ללכת משם. שלא יחשבו שאני משחקת איתם משחקים. אף אחד בעבודה לא יודע עדיין מה קורה לי , אז רציתי קודם להסביר , ולראות שזה בסדר מבחינתם, כי אחרת אין טעם שאני אחזור. נזכרתי בעוד משהו שמרגיז אותי אצל הבחורה (היי, שמתם לב שכבר לא כתבתי "חברה" ) הזאת- כשקיבלנו משכורות והיא ראתה שלי שילמו יותר על יום מסוים שבו היינו בהדרכה , היא הלכה להתלונן שלא שילמו לה מספיק (למרות שלא ידענו כמה אמורים לשלם) , ושלי הם נתנו יותר. מה שיכול היה להיות זה שטעו דווקא אצלי , ולא אצלה. אולי נתנו לי יותר בטעות , אז למה ללכת ולדווח על זה??? זה קרה גם בקשר לתשלום הנסיעות , וגם בקשר לחישוב השעות... אני חושבת שכבר הצלחתם לקלוט את הטיפוס.

בילי, המתכון לעוגה יכול להיות מצויין בשביל עוגת יום הולדת. אני טורפת בבית את מה שנשאר... עוד סמיילי לטבלה ... הייתי אצל הפסיכולוגית שליהיום ודיברתי איתה על האפשרות שאולי אמא שלי רוצה לדבר איתה. אמא שלי שאלה אותי שבוע שעבר אם אני רוצה שהיא תדבר עם הפסיכולוגית שלי. אני חושבת שזה רצוי כי בסך הכל אין להם מושג מה קורה איתי. אני עדיין לא מסוגלת לדבר איתה על המחלה. אולי זה יקל עליה במידה מסימת. מה שלומך?

היי חמודות ! ! ! אוקיי, הבנתי את האופי של ה"בחורה" הזו (זהנשמע יותר טוב ככה-מרוחק כזה). אתן אוהבות לאפות דברים? אני מפחדת... לבילי-תודה שזכרת לענות לי.בטח ראית שעניתי לך שם. לשרה-אני חושבת שזה יהיה טוב אם הפסיכולוגית שלך תדבר עם הורייך, במיוחד אם הם לא יודעים על המצב. כמה זמן אמרת שאת מטופלת? המטפלת שלך טובה? אז כמה ימים את כבר לא הקאת? (אין לי זיכרון טוב) אחותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני גאה בך משהו פ-ח-ד !!!!!!!!!!!!!!! עלי והצליחי!

בוקר טוב ושיהיה אחלה יום... בקשר לעבודה- העבודה הזאת מבחינתי היא זמנית. זה לא המקצוע שלי. די נחמד לי שם כי אין הרבה לחץ , לא מבחינת עבודה ולא מבחינת המנהלים. והיא גם מתאימה לי מבחינת שעות . וכרגע אני לא מתנגדת להשאר בעבודה הזאת עד שאני אמצא מה שאני מחפשת באמת. החברה הזאת שסיפרתי לכם עליה , לא מבינה שמה שהיא עושה זה ניצול. היא חושבת שהכל מגיע לה .ושצריך תמיד לעזור לה , כי היא מסכנה ( או לפחות גורמת לעצמה להיות מסכנה ) ואני לא היחידה שהיא מבקשת ממנה דברים מוגזמים שכאלה. שמעתי שיחות שלה עם חברים וחברות אחרים (אנשים שאני לא מכירה) , וגם מהם היא ממש דורשת שיעשו למענה כל מיני דברים וכשלא מסכימים.... חבל על הזמן. איך שהיא מקללת אותם מאחורי הגב. והם עוד נחשבים לחברים טובים שלה. יוצאים לבלות יחד , הולכים לטיולים וכד'. אני לא מחשיבה אותה לחברה באמת . לא משתפת אותה בדברים שקורים לי , לא מבלה איתה יותר מדיי. הדבר שאני עושה עכשיו זה פשוט להתחמק ממנה. לא עונה לה לטלפונים , לא הולכת איתה לשום מקום , מנסה להתחמק מלפגוש אותה.... אני מקווה שהיא תבין את הרמז , וקצת תעזוב אותי לנפשי. יש דבר אחד שהיא לא מבינה- היא פשוט הפסידה אותי (ואני אומרת את זה בצניעות ) , כי עזרתי לה המון כשהיא הייתה צריכה . והיא פשוט עברה את כל הגבולות , ועכשיו למרות שאני יודעת שיש דברים שאני יכולה לעזור לה בהם , אני לא מוכנה אפילו לחשוב על לעזור לה. מה שלומך? איך המצב בינך לבין אמא שלך ? שלך בילי

איזה מקסימה את שאת שואלת.... אני...? עכשיו סביר, מצאתי לזה מעין הסבר חדש. זה כאילו אני על הגבול. אני לא מוצאת הגדרה לתחושות שלי. הפסיכולוגית שלי אמרה שזה בגלל שכ"כ הרבה זמן לא הרגשתי דבר אחר חוץ מדיכאון אז אני לא מוצאת הגדרה. בקשר לאמא שלי, אנחנו לא הכי מדברות, נזכרתי שבאותו עץ מישהי(לא "מישהי", את מבינה?) אמרה לי שהיא בגיל המעבר וזה נשמע לי כ"כ הגיוני. מצד שני זה מעצבן אותי. אני לא יודעת. היא שאלה אותי פעם למה אני לא מדברת איתה וכ"כ הזמן מתחמקת. אמרתי לה שאני לא רוצה להיות עם אנשים שגורמים לי להרגיש רע עם עצמי יותר ממה שאני מרגישה. אז אני באמת לא מדברת איתה. גם חיש לה בעיה עם הציניות שלי. אבל בגלל שהיא רואה שרק אליה אני משתדלת לפרוק את כל הציניות והעוינות הדרושה, אז איך אומרים את זה: הגברת תופסת מרחק. אני לא מרגישה הכי יציבה נפשית ולא בא לי שאנשים מסוג כזה יהרסו לי את מה שכבר הרוס... זה היה ארוך...אבל הוצאתי הכל, זה הרי היה תקוע בפנים. נ.ב עכשיו היא חזרה מהעבודה(תסתכלי על השעה) ואני חושבת שהיא לא אכלה, ויש לה שיגרה מסוימת שתמיד אבל תמיד היא אוכלת אחרי העבודה. היא גם מעשנת סיגריות בקצב... שתיהנה... אוהבת אותך, ומתגעגעת, אני.

שלחתי לך שני דברים נחמדים... השלישי בדרך... התלהבתי מזה, הא? שיהיה לך יום נהדר!

> איך כותבים ת'שם שלך באנגלית בדיוק? > זה עם מוזיקה, אז אל תשכח להפעיל ת'רמקולים. > יום נעים, אחי!

תודה נשמה

היי אבא. אני כותבת לך את המכתב הזה כי פנים -אל-פנים אף פעם לא הצלחנו לדבר. אולי ככה אני יכולה לנסות לדבר איתך בגובה העיניים. אבא,אתה יודע שכבר שנה אני חיה בחרדות?אתה יודע מה זה חרדות?זוכר שפעם באת אלינו הביתה והיה לי סוג של התקף מולך וצעקת עלי שזה שטויות ושאני אצא מזה כבר?אז זה היה התקף חרדה.והתקפי החרדה שלי נובעים מהרבה מאוד שנים של כעס עצור. אתה יודע מה הזיכרון שלי איתך?בגיל 3,עוד בבית הראשון שלנו,הייתה לנו כורסא ישנה ונוחה.וגם אני וגם אתה הכי אהבנו לשבת עליה כשראינו טלויזיה. אני זוכרת שפעם ישבתי עליה,אתה הגעת הביתה ואמרת לי ללכת לשבת במקום אחר.ואני עניתי בחוצפה.כן,נכון,הייתי ילדה בת-3 שענתה "לא רוצה" לאבא'לה שלה.אני זוכרת שהרמת אותי בכח,הטחת אותי בספה ליד ומלמלת משהו כמו "איזה מטומטמת"זה נראה לך נורמלי,תגיד לי?הייתי בת-3 למען השם.אבל לצערי האירוע הזה היה סיפתח ל-22 שנה של ביקורות ושל קללות. כשבבית הספר היסודי נעשיתי התלמידה הראשונה שנתנו לה לערוך את עיתון ביה"ס יחד עם המורה,לא אמרת כלום.וכשקיבלתי את התפקיד הראשי בהצגת ביה"ס,אתה לא הגעת לראות אותי אפילו.כשבתיכון התקבלתי לכיתת מחוננים לא רצית שאני אלך כי הדבר היה כרוך בתשלום נוסף.את אימוני הטניס שלי הפסקתי כי אתה לא היית מוכן שאסע לטורנירים בחו"ל.את לימודי הפסנתר שלי הפסקתי אחרי שלא רצית לשלם לקונסבטוריום.וזה שלא היה לך כסף,בדיעבד הסתבר שהיו לך חשבונות עם יותר ממיליון שקלים אותם הבתרת מאמא וממני.כשהתקבלתי לקורס יוקרתי של חיל המודיעין ובסופו נאמתי בשם כל החניכים,ירדת עלי על זה שנאמתי עם חולצה רטובה מה"זובור"שעשו לנו.וכשחתמתי קבע וקבלתי אות הצתיינות מאל"מ בטקס מפואר רק סיננת לעברי שכשאתה היית בצבא"הכל היה בהרבה יותר קשה",מה שגם לא נכון.אתה היית מהנדס עתודאי,ואתה לא יודע מה זה ללוות מבצע שנהרגים בו חיילים או את משמעות המשפט" לא היו נפגעים בקרב כוחותינו". ועכשיו כשאני משוחררת,אתה יורד על העבודה שאני עושה,מביע עלי ביקורת אפילו אחרי שחצי מדינה מחמיאה לכשרון שלי,וכל זה עוד לפני שאתה בכלל יודע שאני לסבית,מה שבעיניך יתפס ללא ספק בתור "עוד פאשלה של הילדה הקטנה,עוד היסחפות". אז אבא,אתה יודע מה?נ-מ-א-ס לי מזה שאתה מתייחס אלי כאל teenagerית בעייתית.אני לא כזאת היום ומעולם לא הייתי.יש לי יופי של רקורד עבור מישהי בת 22.יש לי המון חברים,יש לי בגרות מעולה והמלצות מצוינות מהצבא,יש לי הכרה בכשרון הכתיבה שלי ויש לי אהבה גדולה גדולה. קל לי לומר לך וקשה לי ליישם בעצמי.כי מה לעשות,בכל דבר קטן שאני עושה אני שומעת את הקול המבקר שלך,הצועק.אתה יודע שרק עכשיו,ואחרי הרבה מאוד תמיכה מהחברה שלי אני מתחילה לבטוח באנשים?אתה יודע איזה חשש יש לי מלבנות משפחה משלי יום אחד,אחרי ששנים היית יודע אומר לי "תראי איך את מתנהגת אליי,חכי חכי,הילדים שלך לא יאהבו אותך אף פעם"?הפסיכולוגית שלי אומרת שמה שאתה עשית נקרא abuse .התעללות.קצת פיזית והרבה מאד מנטלית.לעזאזל,אתה יודע שכמעט התאבדתי בגללך?...יש לי עוד קילומטרים של מכתב בלב,עוד לא נגעתי בכל אפיזודת הבגידה שלך באמא ובכל מה שהיה ביניכם במשך השנים.אבל אני עוצרת את עצמי פה גם בגלל שאחרת תאמר לי שאני לא יודעת לתמצץ וגם בגלל שקשה לי מדי. אני לא יודעת מה אני רוצה שתעשה היום,אני לא צריכה את ההתנצלות שלך, את הכסף,או כל דבר אחר.אני צריכה שתתן לי שקט .ומתוך השקט הזה,שתדע לך שאני בטיפול פסיכולוגי(ולא אבא,זה לא אומר שאני מופרעת)ושאני מגלה לאט לאט שאני החזקה ביננו.

מי שלא תהיה שכתבה את זה, הייתי שמחה להכיר אותה... היכולת המדהימה, הכשרון, הנחישות והעובדה שהצליחה כל כך למרות ההתעללות הנפשית האיומה מצד אביה...אכן, היא החזקה ביניהם, ובגדול. אין לי מילים. מדהים!

דניאל, לא פשוט... אבל טוב שלפחות את כותבת בפורום. בעיות אם אבא שלא מגלה עניין או רק ביקורות מוכרות לי ( לא ברמה הזו) אבות הם בעיה אחת גדולה לפי מה שראיתי עד עכשיו. מצטערת, אמשיך בצהריים יש לי אוטובוס עוד 2 דקות. שרה

אני ממשיכה, כמו שהתחלתי לומר אבות הם אנשים סגורים, רובם. הלוואי והיה לץ האומץ להראות את המכתב לאבא שלך ואולי גם יבוא יום והאומץ יצוץ לו פתאום. אני מאמינה שתקימי משפחה לתיפארת. מפחיד אבל יבוא. אותי מפחיד להקים משפחה כרגע אבל יום יבוא ואני מקווה שהפחד ילך. נקודת הפתיחה אצלינו היא שאנחנו יודעים למעשב איפה לשים את הדגש, מה היינו8 רוצים שיהיה. הפיצוי על משפחה לא מתפקדת מגיעה ביום בו יש לנו משפחה. ובנתיים, תראי לאבא שלך שאת לא צריכה אותו ותמשיכי עם המצוינות שהשגת לעצמך עד היום. שיהיה לך יום טוב ומי היה מאמין שכבר עבר שבוע, שרה :-)

מכתב חזק... אומר המון... לאותה בחורה יש המון בתוכה, היא שווה כ"כ הרבה, אני לא יודעת איך להסביר את זה, וכ"כ חבל שיש מישהו כזה בחייה (מה לעשות שזה אבא שלה...) שנותן לה להרגיש ככה. ....עכשיו קראתי את זה בפעם השנייה.... ....אין מילים...אני המומה...איך אפשר להתנהג ככה.... בינינו, אני מבינה...לפני שהתאשפזתי אצלי זה היה כמו שתי טיפות מים. וזה נותן חרא של הרגשה. בקשר להתאבדות, אני חושבת שעם אבא כזה צריך לעשות להיפך, להמשיך לחיות, להראות לו שאולי זה מפריע לו, אבל כשהסביבה אומרת ההיפך ממנו, זה לא נראה הכי אמיתי מצדו. איך בן אדם יכול להתנהג ככה, תגידו?

ואו איזה מכתב. כל הכבוד לך, את שכתבת את המכתב. הלוואי והיה לך אומץ להראותו לאביך. לפעמים נדמה לי שאנשים משדרים כאילו על גל אחר, לא קולטים . אצלי- זה בולט בייחוד עם אמי, אבל אפשר להגיד שאבי משת"פ.

וואוו......... בדרך כלל יש לי יותר מה להגיד אבל פשוט נשארתי חסרת מילים......... כותבת אמיצה- אני מקווה שעכשיו מצאת את השקט שאת מחפשת.

הבן שלי תלמיד בכיתה ח' , תלמיד טוב משקיע בלימודים. שמתי לב שלאחר מבחן כלשהו הוא לא זוכר מה היו השאלות בכלל בבחינה ! אני בקושי מצליח לחלץ ממנו תשובה כללית לשאלה האם הבחינה היתה לו קלה\קשה. מה דעת הפורום, וכיצד עלי לנהוג .

שלום אבי- נראה לי שיש שתי אפשרויות. האחת, שהילד באמת לא זוכר את מה שהיה בבחינה. אם לילד יש בעיה בזכרון- תוכל לדעת לפי השגיו בבחינה. לא נראה לי שזו בעיה, אחרת היית שואל על דברים אחרים... אפשרות אחרת היא שהילד, כבר גדול- בכיתה ח', לא רוצה לשתף את אבא בשאלות הבחינה. הוא נכנס לגיל ההתבגרות, ובגיל הזה תופסים מרחק מההורים. אם חשוב לך לשמור על קשר איתו, נסה לשים במוקד הקשר עניינים אחרים, שאולי מעניינים אותו יותר מבחינות בבית הספר. בהצלחה.

לאה, נכון. עדי

לפי הכותרת ודאי הבנת שקיבלתי את שק הסמיילי ששלחת לי... :-) :-)))) אלף תודות!! מצב הרוח הרבה יותר טוב, במיוחד משום שיום שישי מתקרב בצעדי ענק...!! את בודאי תראי את ההודעה הזו רק בבוקר, אבל - רציתי לומר שלא אחרת בתגובה: היא הגיעה בדיוק בזמן, למנוע ממני לשקוע...את יודעת לאן. אני אהיה כאן שוב מחר בסביבות הצהריים, אולי אפילו יצא לנו להחליף כמה מילים. אם לא, אשאיר לך מסר. בכל מקרה - נדבר ביום שישי בבוקר? חיבוק גדול ממני, ו...שיהיה יום מקסים!! אוהבת, מישהי

לילה טוב שיהיה לך ספרי קצת מה עובר עלייך אם בא לך

וואו, כמה זמן לא דיברנו! איזה כיף שאת כאן עכשיו. אני בסדר בסה"כ, היו כמה ימים קשים, אבל... הם עברו (אני מקווה...) מה אתך? איך עברו הימים האחרונים? אשמח אם תכתבי! מישהי

לכולם, אני קוראת הודעות על מחשבות אובדניות, התאבדות, מוות וכו' חשבתי לעצמי שבכיתה ח או ט רציתי למות. ממש. הייתי מסתובבת עם חוט מסביב לצוארי ומקווה להחנק. היום אני חושבת שהתאבדות זו פחדנות - בלי להעליב אף אחד\ת. אני לא אומר שאין לי מחשבות כאלה. לפעמים כשאני ממש בדיכאון, לא אכפת לי שתקרה לי איזו שהיא תאונה ואני אמות.... שרה

היי שרה, אני מבינה את נקודת המוצא שלך. התאבדות אכן לא מראה על חוסן נפשי יוצא מגדר הרגיל, אבל אני חולקת על דעתך העניין הפחדנות. נדמה לי שהתאבדות, עבור אנשים רבים, נתפסת המוצא היחיד מסבל איום, מכאב קשה מנשוא, ממציאות שעבורם היא בלתי נסבלת. אין כאן עניין עם פחדנות. יש כאן עניין עם הרגשת כישלון, עם חוסר משמעות וחוסר תקווה, עם ייאוש נורא... ובמצב שבו אדם מרגיש שאין לחיים מה להציע לו מלבד כאב בלתי פוסק ועצב תהומי , במצב בו המוות מהווה המפלט היחיד (לתפיסתו) - קשה להאשים אותו על הבחירה... למען הסר כל ספק: זה לא שאני תומכת או מעודדת להתאבדות, חלילה! מה שניסיתי לומר הוא, שאני לא יכולה להאשים אדם המרגיש כאב כה גדול, שהפתרון היחיד שהוא יכול להעלות בדעתו הוא לאבד את חייו. קטונתי מלשפוט אותו על כך, ונדמה לי שכך כולנו. ודבר אחרון: במצבים דכאוניים, הרבה פעמים עולות מחשבות על מוות... אני חושבת שבמצבים כאלו חשוב לדבר, לכתוב, לשתף מישהו. לפעמים, שיחה כזו יכולה להיות ההבדל הוא בין להישאר ברמת המחשבות אך להמשיך הלאה - ובין לבצע...

מישהי, אני חלילה לא באה לשפוט או לבקר אדם החושב על התאבדות. גם אני הייתי במצבים כאלה. מחשבות של התאבדות עברו אצלי אין ספור פעמים בעבר. אני התכוונתי שמבחינתי שלי, התאבדות זו פחדנות ואני לא אעשה זאת. מה שלומך? שרה

לפני שהתחילו גם אצלי המחשבות האלה, הייתה לי דעה מסוימת בעניין: התאבדות היא סוג מסוים של בריחה, כשאתה לא מסוגל לפתור את הבעיות, מיואש, מרים ידיים. את משמעות המוות, או ההתאבדות, הבנתי עוד לפני שאותן מחשבות הגיעו אליי, יש לי חברה(הייתה), שיש לה דיכאון(מולד, אולי) והייתי רואה את הסימנים על הידיים שלה, היא הייתה אומרת לי איך היא מרגישה, ואז הבנתי. אמנם התמודדות זו מילה מפחידה, אבל יש לה צליל נחמד, לא? :-)

מייל בדרך !

:-) לילה טוב!

גם אני רוצה משהו נחמד

קודם כל אברך אותך בברכת ברוכים הבאים !!!! ולשאלתי, מהן התרופות החדשות שקיימות היום לטיפול בסכיזופרניה. ולא ריספרידל או לפונקס או אולנזאפין . תודה אליאן

הוא עוד לא לבש בגדי עבודה אפילו תני לו קודם להחליף תני צאנס

אני דווקא חושבת שזו אחלה קבלת פנים... הוא יראה שיש בפורום דרישות לפסיכיאטרים ואליו בפרט...

אליאן שלום כידוע לך תרופות נחלקות לפי משפחות תרופות אנטי פסיכוטיות (בהן עקר השמוש בסכיזופרניה ) נחלקות לקלסיות ולחדשות (דוגמת ריספרדל ואולנזפין) בין החדשות (אטיפיות) נעשה גם שמוש בסרוקוול (קטיאפין) שישנו בארץ וזיפרסידון לא ברור שאין עולות על זיפרקסה או ריספרדל כמו כן יש טענות גוברות על יתרון בטפול שיקומי וקוגניטיבי אם יש שאלה ספציפית יותר אשמח לענות עמי

האם מקובל בישראל טיפול כלשהו בדמנציה בדרגה קלה על רקע מחלת אלצהימר לקשישים- צעירים? (ממורית למשל). לאן ניתן לפנות על מנת לקבל טיפול כלשהו?

רונית שלום רב, אינני בטוחה לגבי איזה טיפול את שואלת, האם טיפול תרופתי או טיפול אחר. אני לא מכירה את ממורית, אבל כיום ישנן בשוק תרופות המאיטות את קצב התפתחות הדמנציה, וזה עובד ביתר יעילות בעיקר בשלבי המחלה הראשוניים. את כל המידע לגבי איזה תרופות יש, מה מתאים לאדם הספציפי, ואיזה טיפולים נוספים קיימים, תוכלי למצוא אצל פסיכוגריאטר או מאידך אצל רופא נוירולוג. בברכה, טלי פרידמן

שלום לכולם. החל ממחר יצטרף לצוות הפורום - דר' עמי אבני - פסיכיאטר ופסיכותרפיסט. אני רוצה לאחל לו המון הצלחה ולהודות לו על כך שהסכים לתרום מזמנו וכישוריו ע"מ לעזור לכם הגולשים ולענות על שאלות המטרידות אתכם. לילה טוב לכולם. יוסי רוסמן מנהל הפורומים.

אפשר גם לאחל משהו? גם ממני הוא מקבל המון בהצלחה.... וברוכים הבאים!

כן גם אני משתתף בברכות לד"ר עמי אךךךךךךךךךך עליו לדעת שאני כאן עם עין פקוחה כל הזמן ושוב נאחל לו הצלחה במשימתו הקשה יהודה

ברוך הבא....וברוכים הנמצאים....ואוליי נדגישו בדגש חזק ומיוחד למען לא נפריע לנזקקים. ומה אנו רוצים?פשוט מאד להיות חזקים. בלחיצת יד חמה... דניאל

יהודה, הוא גם פסיכוטרפיסט.... יחי ההבדל הקטן !!!!!

תודה

לפעמים אני מרגישה שאני דוחפת ודוחפת, כאילו מסמנת +++ (פלוס) כל פעם שאני משיגה משהו, למשל: עשיתי בגרות באנגלית - סימנתי +, עשיתי צבא - סימנתי עוד +, אני עובדת כבר שנתיים באותו מקום עבודה ומגלה אחריות ובגרות - סימנתי עוד + וכו' וכו' וכו' .... (יש עוד הרבה דוגמאות. למה אניעושה את זה לעזאזל? זה גורם לחיים שלי להראות כמו מרדף אחד גדול אחרי הישגים - כאילו אני חיה למען המטרות ולא למען הדרך. ממש כך. ואני כל כך רוצה לחיות למען הדרך. וזה לא יוצא. זה גורם להמון לחץ אני לא רוצה לסמן פלוסים יותר. אני רוצה להגיד "פוסססססס, זהו הפסקה". ולקחת נשימה עמוקה ולהתחיל ללטף כלב ברחוב, ולהסתכל חצי שעה על פרפר יפה וליסוע לחופשה כיפית בצפון ולפוצץ במה אחת אכזרית של סיכה חדה את כל בלון הלחץ בפנים ו........לנשום. לחיות בשביל הדרך. זה הבודהא, לא?? חלק גדול מהחרדות שלי נובע מזה. אני חושבת שאני פשוט מנסה להוכיח לעצמי שאני בסדר וכמו כולם: עובדת, לומדת, משיגה, מצליחה וקוס אמק..........הנורמות האלה משגעות אותי, זה לא מתאים לי כל הזמן להיות ככה. וזה כמו רכבת הרים שלא נגמרת. דיייייייי כבר. מישהו מבין על מה לעזאזל אני מדברת?????? אולי אני מנסה להוכיח לאמא שלי, שכל ילדותי ביקרה אותי על חוסר התמדה וחוסר אחריות. רוצה לקחת הפסקה. ליסוע למזרח הרחוק, להסתפר קרחת, ללמוד בודהיזם, להיות נזירה, ולבוא לארץ עם גלימה שנתן לי איזה תלמיד של אושו עם הקרחת שלי ולזעזע את כולם, את כולםםםםםם. וכן ביחוד את אמא שלי. שתתפוצץ. זה גם נראה לי סוג של אושר. הרי לאושר אין הגדרה. לפעמים, לעשות משהו אמיץ, שלא חשבת שתוכל לעשות אי פעם, יכול להפיח בך מין תחושה של חיים שלא ידעת שיכולה לנבוע ממך. אוהבת, מיכל

ערב טוב! אז למה שלא תגידי "פוסססס, זהו הפסקה"....? כמובן שזה לא קל לטוס למזרח הרחוק לעשות קרחת (אבל זה כזה ח-י-ה !)... ולזעזע את כולם. זה הכי מגניב. אבל אם את רואה את זה כמטרה לא הכי קשה בעולם, למה לא, אחותי? יהיו ק - ט - ע - י - ם ! ותזעזעי את אמא שלך, תזעזעי ת'עולם, ת'יקום, שכולם ישארו פעורי פה. ואושר....לאושר אין הגדרה, אני חושבת שאושר זה מה שגורם לך להרגיש טוב. גורם להרגיש שלווה, מצד שני להרגיש כאילו פרקו בך משהו, בנו אותו מחדש ויצרו משהו מדהים! איך זה נראה לך? אני איתך אחותי....אם הייתי יותר גדולה הייתי טסה איתך. היינו עושות כיף חיים. אבל זה לא נשמע בלתי-אפשרי :-) לילה טוב!

ואאאאאו גם לי בא לעשות קרחת אבל כבר יש לי טבעי מה לעשות סתםםםםםם מענין גם הבת שלי מפחידה את אמא שלה כך אז אמרתי לה יילה לכי לעשות לפחות נחסוך כסף ולא צריך ללכת לספרית כל שבוע וחוץ מזה זה יכול להיות מגניב אז קדימה אני איתך

למה, אחותי?.? בת כמה את?? תאמיני לי, הייתי אוספת איתי אותך ועוד כמה חבר'ה ונוסעת, כל התשובות הנפלאות שלכם עודדו אותי נורא ונתנו איזה "פוש", מתאים לך? ?????????

מיכל, השגיות ומצוינות זה טוב אבל במידה. אם את רוצה פסק זמן קחי אותו אחרת באמת תתפוצצי. אם יש לך את האפשרות לטוס לטייל תעשי את זה. ידיד שלי חזר לא מזמן מחו"ל ורק עשה לו טוב. חוץ מזה, לא תמיד צריך מצוינות, אני ילדה של מה אכפת לי. לימודים ישבו על 80. לא קרה כלום. הכי חשוב להנות מהחיים. אני יודעת שלקבל ביקות מאמא זה לא בדיוק הכי כייף. אולי תאמרי לה שתעזוב אותך בשקט יהיה טוב. לילה טוה, שרה.

...סליחה על הביטוי..... אולי, לפני שאת טסה למזרח, תרדי לסיני כמה ימים, תשכבי על החוף, שכולם יזדיינו - קחי הפסקה! העולם אמנם לא יעצור, אבל הוא בלי ספק יהייה שם כשתחזרי. אחרי שתארגני ת'מחשבות, ואולי אז תחיי את הדרך... אל האושר... איך שאת תופשת אותו... ולא איך שאחרים מכתיבים... לא מה שאנשים אחרים רוצים... מה שאת רוצה... מה שמרגיש נכון לאותו רגע... מה שנראה הכי מושלם... ואם זה קרחת - אני בעד! תשמעי, נורא חם במדינה הזאת, וכל השיער הזה בטח שלא מוסיף... ............you got to be FREE

זה חתיכת חלום, את יודעת, לעשות קרחת. אבל זה לא כזה פשוטטטטט, או שאני עושה את זה קשה????? זה די פוגע ב.....תדמית הנשית או איך שתקראי לזה... תודה על התמיכה, בהחלט הכנסתם בי רוח תעוזה... אוהבת מיכל

שלום מיכל. אני איתך. אין דבר שלא הייתי עושה עכשיו כמו לברוח. לטוס. לעוף. הבעייה שלי שגם הייתי רוצה לברוח מהמחשבות שלי וזה קצת יותר קשה.....אני מאמינה שלא צריך לטוס לקצה העולם כדי להרגיש חופשיה. אפשר לחשוב על דברים קטנים שיכולים להתבצע עכשיו ומייד, משהו שיעשה לך טוב, להצטרף לחוג מסויים, לעבוד בעבודה כיפית, לספר לאחרים על הטיפול (אמא שלך בטח תתפוצץ) בקיצור - עצם ההרגשה שאת יכולה להרגיש חזקה תורמת, לא?.. להתראות האלמונית הנעלמת בשקיעה

לאאאאאאאאאאאא אל תעלמי לי בשקיעה. אני צריכה אותך. תודה על התמיכה והרעיונות. ודרך אגב, אני מניחה שאני רוצה לברוח רחוק בגלל המשפחה שלי ובמיוחד בגלל אמא. זאת משפחה חונקת, חונקת ו...עצבנית ובמיוחד אמא שלי שכל הזמן מצפה ממני.. אוהבת, מיכל

שלום רב , אבא שלי בן 68 והוא מתחיל לשכוח דברים ולא זוכר את הדרכים (הוא נוהג) , בנוסף יש לו הזיות מאוד חריפות לגבי אמא שלי , לקחנו אותו לטיפול ואיבחון פסיכאטרי גריאטרי ונתנו לו טיפול אבל לא התמקדו בבעיה הרצינית שהיא ההזיות. בנוסף הוא התלונן שהוא בדיכאון ואין לא חשק לכלום , אני מאוד חוששת לו והייתי רוצה לדעת מה אפשר לעשות איתו אבל בדחיפות ואם יש איזה ויטמינים או כדורים לשפר את מצב רוחו. (הוא שותה לפעמים וכנראה שעקב השתיה זה גרם למצב זה אבל בכל זאת מה אפשר לעשות ומחכה לתשובה מהירה. תודה בת

בת שבע שלום רב, המצב של אביך נשמע מורכב. ייתכן ומדובר בתהליך דימנטי (של איבוד זיכרון) שמופיע בגיל הזיקנה בדרך כלל. טוב שהלכתם לטיפול פסיכוגריאטרי, אך נראה שהטיפול אינו מתאים או לפחות אינו מספיק. עליכם לחזור אל הרופא, לספר בפורטרוט את התסמינים השונים ולבקש ממנו להתייחס לכל הפרטים. ייתכן והוא ישנה את הטיפול או יוסיף. דבר אחרון שברצוני לומר (לכתוב...) הוא לגבי נהיגתו של אביך. אני יודעת כמה זה קשה לומר לאדם שהגיע זמנו להפסיק לנהוג. זה עשוי להעצים את הדיכאון שלו, את ההזיות ועוד, אך יותר מכל אלה נראה לי מאד מסוכן לתת לו לנהוג. הוא עשוי להתבלבל ולא לדעת איך לחזור הביתה, לטעות בנהיגה, ואף להתבלבל בתיפעול הרכב. לכן להערכתי עליכם לשוחח גם על נושא זה עם הרופא הפסיכוגריאטרי ולהתייעץ עימו כיצד ניתן לעשות זאת. ומעבר להכל, אם את מעוניינת ביותר מידע ותמיכה גם עבורך ועבור שאר בני המשפחה קיימת עמותה שנקראת "עמותת האלצהיימר ומחלות דומות". את יכולה לפנות אליהם, והם יסייעו לך. יש להם גם אתר באינטרנט, חפשי אותו דרך מנועי החיפוש. בברכה, טלי פרידמן

טלי יקרה שלי, שלחתי לך מליון הודעות באי.סי.קיו, טוב אולי בעצם לא מליון רק איזה 7 - 6 , מקווה שכולן הגיעו, בסדר הנכון, ושלא התבלגנו לי בדרך... שיהיה לך לילה טוב, ונדבר מחר.. שלך לתמיד, אביב.

היי אביב, קראתי והחזרתי לך תשובה בשני חלקים. אני מקווה שזה הגיע... תגידי לי יש לך מושג איך מכוונים את השעון של האי סי קיו? טרם גיליתי איך...אני ממש "מומחית" במחשבים ותוכנות...הכי רחוק שהלכתי זה להפעיל את המחשב וללחוץ ENTER. יום אחד אני עוד אגיע רחוק... :) שיהיה לך המון המון המון בהצלחה מחר. נשתמע, טלי פרידמן

היי טלי, כן, הייתי קצת לחוצה גם מזה וגם בטח ממחר, אז התעוררתי וחזרתי לבדוק.. שני חלקים ? הגיע השני.. זה שמתחיל במילים - " בכל אופן... " :-(( אני מניחה שזה גם משהו.. והשעון נראה בסדר הפעם.. הראה את השעה הנכונה (12:21), מוזר... ואל תדאגי את תגיעי רחוק, עם המחשב או בלעדיו.. טוב אני חוזרת לישון, בתקוה שאצליח, לילה טוב.. נדבר, אביב.

ממי להתחיל? קודם כל תודה על ההתייחסות לשאלה שלי ! האמת היא שכשראיתי את כל הענפים בעץ ישר חייכתי.... אני אבדוק בכל זאת את העניין של הילדה... למען הסר ספק ! מה גם שכל הזמן אמרתי למורה שלה שאני חושבת שיש בעיה אבל היא אמרה שהכל בסדר. ולפני יומים היא נזכרת להגיד לי שצריך לבדוק את עניין הכתיבה. ואני אמרתי לה "אבל כל השנה שאלתי אותך מספר פעמים ? ואמרתי לך שנראה שיש בעיה ואמרת שלא" אבל מה אני באה אליה בטענות ? הייתי צריכה לבדוק בכל מקרה. הרי יש לי נסיון רב עם מערכת החינוך. אביב, מי כתב את השיר הזה? ורחל לגבי הבת שלי... היא לא דומה לאף אחד . היא ילדה מדהימה ביותר מאז שהיא נולדה. מעניין שממש היום ראיתי בפעם המיליון את סרט הלידה שלה ושל אחיה... משהו! ודניאל, באמת אין לי אחים ותמיד רציתי. אז אולי אני אאמץ אותך ? מה אתה אומר? ושרה תודה שענית וגם אתה יודהל'ה... איש הגשם אגב רחל,שלחתי לך מייל בבוקר,בטוחה שלא הגיע?.

היי אליאן, את השיר כתב יהונתן גפן, אם אני לא טועה.. התלבש לי עלייך בימים האחרונים.. שיהיה לילה טוב וחלומות נעימים לך ולכולם.. שלך אוהבת אביב.

אליאן יקרה כתבתי לך התיחסות למטה בעמ' 266 בהתייחס להתכתבות קטנה שלך ושל רחל קראת? מה דעתך? אביב? שאלת איפה אני בחלום אני בעמדה הקבועה שלי בכל קבוצה חברתית. איך קוראים למשקה הטעים הזה "אאוט סיידר" אני טעימה ולפעמים אהובה אבל תמיד מצליחה להוציא עצמי החוצה תמיד עם חצי רגל בחוץ וחצי בפנים גם שם, כולכם עסוקים ונפגשים ושמחים ואני מחוייכת ומאושרת (באמת) אבל איפה שהוא בצד, עם מבט מלמעלה איזה שאלה מדהימה שאלת כאילו אני לא חושבת שיש לי מקום במרכז הקבוצה תמיד אני מרגישה שיש אנשים שצריכים את המקום הזה יותר לילה טוב וחלומות פז

היי אליאן אשה מצחיקה...עם פנים עצובות...זה מה שאני רואה אותך לנגד עייני...לא סיפרת עם מי ראית את סרט הלידה?איתו?או שהאידיליה נגמרה מזמן.... כן הייתי מת שמישהו ייקח אותי את דניאל הקטן ויאמץ אותו לחיקייו ולו רק בשביל........................................................................................................ לטיפה אחת קטנה. כרגע יש לי חברה מאד מאד טובה, אוליי בסוף נקים לנו פה משפחה? אם כי אני מרגיש כך מזמן. דניאל

היי הפנים שלי תמיד מחייכות....זה הנצחון הקטן והסודי שלי. תשאל את אביב... קבל ממני חיבוק דב ! כזה שלא יתן לך לצאת ממנו... גם אם תשתולל ותצעק . אבל כזה שגם יתן לך מקום להרגיש בטוח ואהוב ולא משנה מה.... כזה כמו שאביב ורחל יודעות לתת !!! ואני חושבת שנוצרה כאן משפחה וכל פעם הדברים משתנים לפי הצורך... שיהיה לך יום מקסים ומצחיק אחי... :-) אגב את הסרט ראיתי עם חברה. והאידיליה ? מה זה ? יש חיה כזו? לא ידעתי .