פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
ד"ר שלום. אחותי הקטנה סבלה בעבר מהפרעות אכילה רבות (התעסקות מופרזת באוכל - הכנה עבור כולם - אך עם המון תירוצים לא לאכול בעצמה, פירוק האוכל לגורמים, על מנת להוציא מהם רק מה שלא משמין, הוצאת מאכלים רבים מרשימת המותרים בתואנות מתואנות שונות כמו גזים, פחמימות וכו' וכו' וכו'). היא אכן היתה רזה (אם כי לא גרומה). בשנים האחרונות, לאחר שנישאה, נעלמו התופעות כמעט לגמרי. הבעיה היא שלפני כשנה היא הרתה, וילדה לא מזמן תיאומים. במהלך ההיריון היא הקפידה לאכול הרבה ירקות וויטמינים, ועלתה מעט מאוד במשקל. הילדים נולדו פגים ובריאים, ושבוע (!!) לאחר הלידה היא כבר חזרה למשקלה טרום ההריון (175,57). הבעיה היא שמאז היא לא מפסיקה לרדת במשקל. לא נוגעת כמעט באוכל, וטוענת שכל דבר עושה לא בחילה. היא מתעקשת שלא ירדה במשקל (למרות שהיא כבר שוקלת 53 ונראית ממש גרומה), ולא מוכנה להקשיב לנו או לראות רופא בעניין. יש עצה???
וואוו... כ"כ חבל שהיא חוזרת לאותו מקום חשוך ואפל... היא נשואה? אולי בן הזוג שלה יוכל לדבר איתה? או שגם את זה ניסיתם? סביר להניח שהיא לא רוצה לראות רופא, או בגלל שהיא לא רוצה לעלות במשקל, או שהיא בכלל בטוחה שהכל בסדר אצלה (זה נראה לי העניין)... אני מבטיחה לך לחשוב על משהו... שתהיה בריאה. וחבל עליה, רק נולדו תאומים, וחבל שהיא תצטרך לרדת לבור הנורא הזה.
ג'קי, אבל רק אם היא תרד לבור הנורא, היא תבין שהיא צריכה עזרה. עדי
אריאל שלום השאלה היא האם היא סובלת מדכאון שלאחר לידה וכאן האם האם הירידה במשקל היא דרסטית האם יש הפרעה קשה בשינה, בתפקוד בטפול בילדים וכו' ? לא פעם זה לא קל לשכנע . לרוב אנשים נענים ללחץ משפחתי חזק במידה ובני המשפחה אכן חד משמעיים (השווה מה היה קורה אם הייתם חושבים שקיים סכון מיידי לחייה) דרך אחרת היא לשקול עצה של רופא משפחה, רופא נשים או דמות אחרת שהיא נותנת בה אמון בהצלחה עמי
" לא תימח במהרה דמעתי הכבדה דמעתי מקרקע נשמתי שאבתי; כל-טיפה בשעתה בצירי יולדה ובלחץ שנים מעיני עצבתי... ... ועד אלוהים מה-נאמנה דמעתי! את-תמצית מכאובי בה שמתי, כרכתי; וכמו עם כל-נטף מת חלק מנשמתי ואבדה עולמית אל-קבר הולכתי... "
" כולם נשא הרוח, כולם סחף האור, שירה חדשה את-בוקר חייהם הרנינה; ואני, גוזל רך , נשתכחתי מלב תחת כנפי השכינה... ...חרש בכתה עליי ותתרפק עליי, וכמו שכה בכנפה השבורה בעדי: "כולם נשא הרוח, כולם פרחו להם, ואיותר לבדי, לבדי..." ... ( דמעות ) ...
שאין כמו ביאליק ( במילים אחרות : מה שציטטתי... זה שלו ) ואני אוהבת אותך.
המילים הללו הסתובבו לי בראש כבר כמה ימים, מדהים איך חשבנו בדיוק על אותו הדבר... איך את מרגישה חמודה?
אישתי בת 47 וסובלת מדיכאון בינוני אולי גם קשור לגיל המעבר. 1. האם מותר לקחת בו זמנית את התרופות הבאות? א. REMERON 45mg ב. 0.625mg PREMARIL ג. XANAX XR ד. BONDORMIN 2. האם ה-REMERON הוא תרופה טובה ? כי הוא לא מוכר בסל הבריאות ? בברכה מיכאל
אני לא רופא אבל xanax ו BONDORMIN הם כדורי שינה/הרגעה ממכרים !!!!!!! ופרמריל זה הורמון שמקבלים בגיל המעבר ואמור לעזור לתופעות שקשורות בגיל זה. את התרופה האחרונה אני לא מכיר. אין כאן טיפול שמונע דיכאון (אולי ההורמונים כן יכולים לעזור במקרה זה) אבל טיפול בכדורי שינה והרגעה הם בריחה מהמציאות,התמכרות מסוכנת ואני יודע שהם רק יכולים להחמיר מצב. נראה לי שלא פניתם לרופא הנכון (פסיכולוג/פסיכיאטר) אני מנחש שרופא משפחה (אדיוט)נתן לה את התרופות. ושכל יפי הנפש יקפצו לי אוהב את כולכם דוגי
מיכאל שלום אפשר רצוי - בסימן שאלה אישית אני משתדל להמנע מבונדורמין וקסנקס בשל הפוטנציאל הממכר שלהם מה עוד שאינם פותרים דכאון וחרדה אלא ממסכים אותם זמנית בלבד רמרון - היא תרופה מוכרת לדכאון בהצלחה עמי
שלא יהיה יותר גרוע.......כמה תרופות????????????????????
כל הכבוד תשובה לעניין
תופעות לוואי של תרופות- מזה 4 שנים אני משתמשת בנגזרות של פרוזק ניסיתי כבר כ- 6 סוגים וכרגע אני מקבלת את ה-"פרימוניל" הבעיה העיקרית היא עצירות קשה שאין לי דרך להתמודד איתה ללא משלשלים. ניסיתי אפילו להפסיק את הכדורים נוגדי הדכאון אך ההשפעה לא אחרה לבוא. קשה לי. מה עושים??
עלמת חן שלום א. פרימוניל אינה נגזרת של פרוזק ב. איני ידוע אילו תרופות נסית \מכל מקום - ניתן לשקול טפול קוגניטיבי (שיעיל כמו תרופות ) או פסיכותרפי אחר תלוי בנסביות שלך 4 שנים זה בדרך כלל הרבה מדי זמן לגל דכאוני אנא פני לפסיכאטר שלך שוב בהצלחה עמי
אדם, אתה פה?
אני כאן
קראתי שלא היה לך טוב אתמול.
נכון היה גרוע. אני לא יודעת אם היא אשמה. אבל זה עשה לי רע, אני מרגישה עכשיו חסרת מנוחה. חייבת לברוח. חייבת להתוודות זה כנראה קשור לחבר, מסכן לא באשמתו, הלב שלי התרוקן ואנחנו אמורים לעבור לגור ביחד. אני הולכת לבטל את זה. אני מרגישה נורא ואני עוד אמורה לללמוד עם חברה. מצטערת על "שנפלתי" עליך.
היי טלי, זה מה שעלה לי היום בבוקר, אל תדאגי, אני עוד פה בינתיים ואני עוד שורדת בינתיים, יכול להיות רק שאני רק קצת נעלמת לך וממך. מקווה שאת בסדר, שלך אביב. --------------------------------------------------------------------------------- יש אנשים שמתים עוד בחייהם. מסתובבים בין כולנו כמו כל אחד אחר. אבל הם לא באמת חיים. סתם צפים בעולם. הפכתי להיות אחת מהם. רציתי לחיות. רציתי כוחות. היו לי שאיפות. היו לי מטרות. היתה לי עבודה. היו לי כבר חיים. הצלחתי להשיג לעצמי את אלה. ועכשיו.. אין לי כלום. הכל התרסק. הכל קרס. ואני בקבר החיים. מנסה לשרוד. מנסה להחזיק את הראש. מנסה לא לטבוע. מנסה לא ליפול. מנסה להעביר עוד יום. מנסה למשוך עוד שעה. מנסה לגרור עוד דקה. אבל כבר לא יכולה. ועכשיו.. אני סתם רוצה לשקוע. אני צריכה לוותר. אני צריכה לסגת. אני צריכה ללכת. אבל אני לא יכולה. כי אתם עוד מחזיקים. אתם עוד לא מרפים. אתם לא מוותרים. אז אולי תניחו קצת. אולי תיקחו את היד המושטת. אולי תפסיקו להחזיק אותי. אולי תתנו לי כבר לצנוח. אל תזכירו לי את עצמי. אל תזכירו לי את הדברים הטובים. אל תעלו את הימים היפים. אל תגידו זה יכאב לאחרים. עכשיו.. החיים שלי הם קבר אחד גדול החול כבר מציף אותי נכנס לנחיריים מכסה את הגוף ואני נקברת ממילא אז תוותרו ותנו לי ללכת כי אין לי כבר כוח כי אין לי למה להישאר כי אני לא יכולה להילחם סליחה
אביב יקרה שלי... איך אני מצליחה תמיד לפספס בגדול. אני כל כך מצטערת! חשבתי שהמצב משתפר, האמנתי שהייאוש הוקל מעט... וטעיתי, טעיתי כל כך. אביב נפלאה, אני לא יודעת מה עוד לומר, איך לחבק בלי להכאיב, איך לשכך את הכאב הפועם, המרסק את הצלעות... הכאב הזה שאנחנו מכירות כל כך מקרוב. הכאב הזה שנמצא שם, לא עוזב לרגע,מונע מאיתנו לנשום... אבל אביב שלי, עם כל ההזדהות עם מסע הייסורים שאת עוברת כעת, אני יודעת שהדבר ה-א-ח-ר-ו-ן שאת צריכה עכשיו זה שאנו נרפה את אחיזתנו. את תפלי, ואת יודעת את זה. בשעותייך הקשות יותר, את מייחלת לזה... אבל גם את זוכרת רגעים אחרים. כבר חווית אושר אמיתי, חברות עמוקה, אהבה... אני רואה את הדיכאון, קוראת את הייאוש- אך מסרבת להאמין שאת מוכנה באמת לוותר! אני יודעת שיש רגעים שאת חלשה מכדי להילחם, כואבת מכדי לקוות, פצועה מכדי להחזיק בידי המושטת... וזו בדיוק הסיבה שאני לא מרפה. אני לא עוזבת, ולא מניחה לך ליפול- למרות שכרגע את משוכנעת שזהו רצונך. אני לא מוותרת עלייך! אני כאן, ואני חזקה. יש לי כוח להחזיק אותך, רק הישעני, רק תפסי את ידי, החזיקי בי! אביב שלי, אין לך מושג כמה כאב, כמה חוסר אונים כרוכים במצב הזה. לראות את גלישתך האיטית למטה, לדעת שאני מוכנה לעשות ה-כ-ל כדי לעזור, ובכל זאת לראות שאת הולכת ומתקרבת לשפת התהום... אז אני רוצה לומר לך: אני ממאנת להניח לך לצנוח למטה. אני אלחם לצידך, אני אחזיק אותך, ואם צריך- אני אחסום בגופי את הגישה לשפת הצוק...!! אני יציבה עכשיו, בבקשה הרשי לעצמך להישען... אני לא אניח לך ליפול!הקרב מתחיל עכשיו: אני אתקשר בערב, נקבע "תוכנית פעולה". אנחנו עומדות בזה יחד, נלחמות בזה בכוחות משותפים, וחוזרות יחד כמנצחות. אני יודעת זאת. את יודעת זאת. אין אופציה אחרת!! אוהבת, ואיתך תמיד- דפני.
כן. גם אני מחזיקה שלא תפלי. ככה , עד שתהיי מספיק חזקה ויציבה בכדי לעמוד בכוחות עצמך. מה קורה איתך מתוקה? עד כדי כך רע? הלוואי שיכולתי לעזור לך מעבר למילים האלו. ולומר לך דברים נוספים מלבד כל מה שנשמע כקלישאה( אבל מאוד מאוד נכון) כמו " מחר הכל יראה אחרת", "יש ימים של נפילות"..... ובכל זאת... הכל נכון. ואת יודעת זאת. אני יודעת שאת יודעת . פשוט יותר קל לך קצת לנוח , מאשר להתמודד עם כל הבלאגן שבראש. ומותר לך!! ושאף אחד לא יגיד אחרת. תתפרקי , תבכי , תהיי מדוכאת... אבל הכל כדי להרגיש אח"כ יותר טוב. ואם את צריכה קצת יותר מיום או יומיים - קחי ! וכשתחזרי אליי מאוששת אני אקבל אותך בזרועות פתוחות ..... אז בינתיים שולחת לך הרבה חיבוקים ומקווה שתצאי מזה מהר. אני פה איתך ובשבילך. בילי
אביב את לא במלחמה וחבל על החיים אני חוויתי את אותם תחושות ורשמתי לעצמי את אותם שירים רק חבל שאין מי שילחן. תרדי מזה זו תקופה שאני מבטיחה שתחלוף. אני לא יודעת אם את בטיפול ולא אבל אני ממליצה לעשות צעד בכיוון ומהר. אם אני לא טועה נתקלתי כבר בשמך בפורום ונדמה לי שהיית לעזר לאחר אז עכשיו עיזרי לעצמך ופני לטיפול זה לא קל זה לא נגמר מהר אבל זה בר סיכוי. בהצלחה
אביב יקרה, אני יושבת וקוראת את מכתבך מהבוקר, וחושבת מה קרה במהלך היום, שהביא למסקנות האחרות. והתשובה? כן, אביב, אלו הכוחות שלך. איתך, לאורך כל הדרך. טלי פרידמן
טוש שלי, התשובה שלי היא הפחד, ורק בעקבותיו באו הכוחות, אבל נתווכח על זה בהזדמנות אחרת, נקווה שבקרוב.. שלך אביב.
נועה אהלן. רציתי מאוד להשאיר לך הודעה אתמול רק לא הצלחתי בגלל חוסר זמן. אני מתגעגע לימים שהיינו מסתחבקים כמעט כל ערב .אני חש שאני רוצה לשוחח איתך, לשתף אותך במה עובר עליי, וגם לשמוע מה איתך(מה הקטע עם לעבור לת"א?)חזרתי לא מזמן ואני הולך לישון. שיהיה לך יום מתוק מחכה לשמוע .שלך-ניר "הדודאי".
וגם אני גם. "צמד-הדודאים"
באתי לבדוק מה שלום כולם
אני כאן, ואשמח לדבר... מה שלומך? אם את עדיין כאן, תני סימן...
גם אני כאן ומה שלומך
בטח שאני כאן לדייט הלילי שלנו שבכר מזמן לא קיימנו כתיקנו מה שלומך את? עבדתי כמו מטורפת בסופשבוע ובערך עד עכשיו השלמתי שעות שינה זהו, עכשיו אני מנסה להשלים כמה דפים אחורה בפורום לראות אם הפסדתי משהו מעניין ספרי לי קצת מקורות אותך בימים האחרונים
עדין מחכה לתגובתך שאלה בע"מ 112
שמחה שאת/ה כאן מי אתה- בן? בת? בן כמה?
ניר, אתה כאן במקרה? לא דיברנו כבר הרבה זמן. מעניין אותי לדעת מה איתך. נדבר.
שלך אחמד
hii or i mised you'/i hope you very good? i love you or//
נו עכשיו אתה אמריקאי או קנדי
מהי חרדה עם אימפרונטלציה? תודה
ארוין שלום אם הכוונה להיפרונטילציה - הכוונה לנשימת יתר נשימות בקצב ובעומק גבוהים מדי המגבירים בתורם את החרדה ועלולים להגיע עד גרימת התכווצות בגפיים בברכה עמי
אני סובל קשות מתופעת ההיפרונטילציה ואיבוד הנשימה בדיבור אל מול קהל. האם יש תרופה ולא טיפול פסיכולוגי?
אני כאן עכשיו, איך את מרגישה? האם ניסית פעם לפנות ולקבל תשובה מאנשי הצוות כאן בפורום? אני חושבת שאולי ד"ר אורן קפלן יוכל לייעץ לך, הוא מאוד רגיש ועונה בתשומת-לב לשאלות.
האמת שפעם כתבתי אבל הם לא בדיוק עונים הם שולכים אותך למשל לטיפול פסיכולוגי קראת מה שרשמתי לכולם?
כן, עכשיו קראתי, זה ממש מקסים.
את כאן עכשיו?
לשאלתך אני פה
איך אני יכולה לדעת אם אני באמת זקוקה לטיפול או שמא כל פסיכולוג יסכים לטפל בי מהסיבה הברורה שכולם יודעים איך אני יכולה לדעת אם אני בחורה רגילה ובריאה בנפשה.......או שמא יכול להיות שטיפול יעזור לי לפתור את הבעיות שלי הרי ברור שלא כל האנשים זקוקים לטיפול וגם ברור שלכל האנשים יש בעיות
עינת. נשמע שאת קצת אמביוולנטית- "מצד אחד ומצד שני"... יש הטוענים שכל אחד זקוק לטיפול וכל אחד יכול להנות ממנו, שהרי "לכל האנשים יש בעיות" כפי שאמרת. לא מוכרחים להיות חולי נפש או על סף התפרקות כדי להעזר במי שמיומן בכך. זה גם לא חייב להיות טיפול של שנים - אפשר ללכת לתקופה של כמה חודשים כדי להבהיר וללבן נושאים שמציקים לך, ואח"כ להחליט אם להמשיך הלאה. הגישה שלי היא שאם יש לך אפשרות (בעיקר כלכלית) ואת מסוגלת לשים בצד את "מה שיגידו", אז למה לא בעצם? !! go for it
עינת שלום בואי ניקח את השאלה שלך למקום אחר, למצוקה יותר גופנית. נגיד שיש לך כאב גופני כלשהו. מתי תחליטי לפנות לרופא? אם הכאב חלש בוודאי תחשבי שהוא בוודאי יעבור מעצמו או מקסימום אקמול בשירות עצמי יספיק. אני מתאר לעצמי שתאמרי לעצמך שאין טעם לעמוד בתור בקופת חולים או בכל מקום אחר, את כבר תסתדרי. כמו כן סביר שככל שהכאב יגבר ההיסוסים יגברו ותשקלי לפנות בכל זאת לטיפול. אני מבטיח לך שכל רופא יסכים לקבל אותך לבדיקה ולומר לך את חוות דעתו אם תתלונני על כאב. אינני רואה הרבה הבדל כשמדובר בכאב או מצוקה על רקע נפשי. אם את סובלת "מספיק" כדי לפנות לטיפול הרי שזו הסיבה לפנות. לגבי "הסיבה הברורה שכולם יודעים" אני מתאר לעצמי שאת רומזת שתמורת כסף יהיה אינטרס למישהו לטפל בך גם אם אינך זקוקה לכך (ואני מתנצל אם את מתכוונת למשהו אחר). אם החשש הזה הוא מה שמונע ממך לפנות לטיפול אני מציע שתפני לפסיכולוג בשירות הציבורי, בקופת החולים או באחד מבתי החולים. הטיפול הוא בחינם ולאף אחד אין אינטרס להשאיר אותך בטיפול שאינו נחוץ. אני רוצה להאמין שאף פסיכולוג, גם לא במסגרת פרטית, ינסה לטפל במשהו חסר בסיס. בכל מקרה, גם ההגיון הבריא שלך ישחק שם תפקיד. אם אין מצוקה אין צורך בטיפול ואם יש מצוקה הטיפול נחוץ. לכולם יש בעיות ולא כולם צריכים טיפול. נכון בהחלט !!! צריך טיפול רק מי שמרגיש ורוצה. אז בעצם התשובה מסתכמת בשאלה כמה את סובלת ומה את מוכנה לעשות כדי לשנות את המצב. לאחר מכן כמובן תגיע שאלת האמון - כמה אמון את מוכנה לתת במי שיטפל בך. יתכן ששם התשובות יהיו מורכבות יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן
עינת שלום אם יותר לי להוסיף יש אנשים להם טפול מומלץ מאד - אנשים במצוקה קשה סבל או קשיים משמעותיים בחייהם (ושוב ההגדרה היא אישית והגבול לא תמיד ברור) אולם, גם במקרים אילו, ובודאי במקרים אחרים - ההחלטה היא של האדם האם יש לו צורך או ענין לנסות ולהיטיב את חייו האם מצה דרכים אחרות האם טוב לו וכן הלאה ובודאי - לא כל טפול ולא כל מטפל מתאים לכל אחד לכן לדעתי - הביטי על חייך, חשבי האם טוב , האם את זקוקה או רוצה שנוי האם זה שווה את המחיר של בעל המקצוע ושיהיה בהצלחה עמי עמי
עינת יקרה, השאלה שלך היא אולי השאלה החשובה ביותר שיש לשאול בנוגע לטיפול נפשי, והיא נובעת מכך שמעטים יודעים מהו טיפול נפשי ולמי הוא מיועד. השימוש במלה 'טיפול' בהקשר הנפשי עשוי להטעות, משום שאין כל דמיון בין טיפול נפשי לבין טיפול בבעיות גופניות. את צודקת. לכל אחד יש בעיות, ולא כל אחד זקוק ל'טיפול'. ההנחה שטיפול נפשי הוא אמצעי לפתרון בעיות והוא מתמצה בנתינת עצות עשויה להטעות. מדובר בתהליך שונה בתכלית. מה שנקרא 'טיפול נפשי', או פסיכותרפיה, הוא תהליך יחיד במינו המתרחש בסיטואציה מובחנת, שאין לה כל קיום אחר. זהו תהליך שבו המטופל עצמו לומד לבחון את עצמו ואת המנגנון הנפשי שלו, בסביבה מוגנת ותומכת. את יכולה לשאול: זה הכל? האם הפסיכולוג, או הפסיכותרפיסט, לא צריך לעשות יותר מאשר לספק סביבה בטוחה למטופל? האם המחיר עבור הקשבה של 50 דקות אינו יקר מדי? אם תבדקי, תגלי שגם כאשר יש לך חברים טובים שמקשיבים לך באהדה, לא ניתן למצוא מישהו שיקשיב לך במשך חמישים דקות, פעם בשבוע, בסביבה בטוחה ומתוך התחייבות לסודיות. זוהי סיטואציה יוצאת דופן שאין לה קיום במקום אחר. זהו תהליך יקר וארוך, שעשוי להימשך חודשים ואף שנים. האם כל אחד זקוק לו? כפי שאמרת, לכולם יש בעיות. עם זאת, מעטים לוקחים את האחריות לחייהם ובודקים שוב ושוב מה ניתן לשנות כדי לשפר אותם. אני מאמין שכל אחד יכול להפיק תועלת מתהליך כזה, גם כשאין לו 'בעיות' יוצאות דופן. למעשה, היכולת ליצור שינוי במערך הנפשי שלנו היא אולי ההישג הגדול ביותר שאדם יכול להגיע אליו. חבל שהמושג 'טיפול נפשי' קיבל משמעות שלילית, בעלת אופי רפואי, המזכיר מחלות. דווקא אלו שסובלים ממחלות נפש ומבעיות פסיכופתולוגיות לא תמיד יכולים להיעזר בטיפול-נפשי, והם נזקקים לטיפול תרופתי. ובתשובה לשאלתך: אם את מרגישה שאת בחורה בריאה בנפשה, מן הסתם את בריאה בנפשך. אם את מרגישה צורך בטיפול נפשי, כדאי שתבדקי זאת, ותתנסי בתהליך שעשוי לשפר במשהו את חייך. את בעיותיך את תפתרי בעצמך, אך הטיפול יוכל לסייע לך למפות את חייך ואת קשייך, ולבדוק את האפשרויות להתמודד אתם. כל פסיכולוג, או פסיכותרפיסט, מחזיק בעמדה משלו כלפי הטיפול הנפשי, ויש לו גישה טיפולית מיוחדת. אני משער, שאת תבחרי רק במי שיראה לך מתאים יותר לצרכיך, ותדעי לוותר על אלו שלא יספקו את דרישותיך. לא כל פסיכולוג מתאים לכל מטופל, וכמו בכל תחום אחר, כדאי לבדוק היטב לפני שבוחרים את מי שיסייע לך בתהליך כה ארוך ורגיש. בברכה, דרור גרין
הייי, מה שלומך עכשיו אני כאן רציתי להגיד לך שאני נורא שמחה שאת יכולה כול כך טוב להבין אותי ,אני מרגישה כול כך סחוטה מי זה ורע לי נורא. תגידי בצבא בטוח שיהיה לי כמו בתיכון לדעתך? ובקשר לזה שאני קרה לאנשים כאילו אני סנובית זה לא על שלטתי? מה לעשוות? אני גם מתביישת לרשום שאני נראת טוב שלא יחשבו שאני אחת שרוצה להשוויץ להפך... תודה מחכה לתשובה
שאני מקווה שאינך כועסת עליי נטעלי
היי מתוק מה שלומך?רציתי לומר לך תודה ,היה לי מאד נחמד להיות במחיצתך.אני מקווה שזו תחילתה של ידידות נפלאה.אתה אדם פשוט מקסים.
נכון
אתה אור !
היי את כאן?
כן, איך היה בעבודה?
אני מקווה שאת פה בסדר יחלטתי שלא אכפת לי כי בימלא אני לא להרבה זמן שם נכון...? אבל כמובן שהיו לי המחשבות האלו בטח יחשבו אליי ו ...... מה שלומך מה את עושה בחיים?
כבר מאתמול אני מנסה להתקשר למוקד 1202 למרכז סיוע לנפגעות אונס ולא עונים לי. אתמול עשו עקוב אחרי לפלאפון והוא כל הזמן לא היה זמין והיום פשוט לא עונים. זה לא מוקד שצריך להיות זמין? אני חייבת לדבר עם מישהו. חייבת
אני יכולה לנסות לעזור..
כמו חברות הביטוח הכל טוב עד שצריכים אותם גועל נפש.....אולי הם הלכו לקנות מים מינרלים
דורית שלום צר לי מאד אם רוצה את מזומנת לשלוח לי מייל אין לי טלפון של המרכז את יכולה לנסות ב 106 או בערן או פניה דחופה למרכז בריאות נפש בקופה שלך בהצלחה עמי
דורית אם את כאן יכול לקרוא לאשתי. היא מתנדבת במרכז סיוע.
אם כן. עני לי
חברה שלי פוגעת בעצמה, היא היתה אנורקסית ועכשיו כאשר החליטה להתחיל לאכול היא פוגעת בעצמה בדרך אחרת על ידי חתכים. היא לא גרה עם ההורים אלא עם חברות(בת 23) כמו כן היא הולכת לטיפול פסיכולוגי פעם בשבוע, בכל אופן אני לא יודעת מה לעשות. היא בעצמה מפחדת שהיא תחתוך יותר מידי אפילו בלי כוונה, אני רוצה להוסיף שהיא לא חותכת כדי להתאבד אלא כדי לפגוע בעצמה. זקוקה דחוף לעצות.זה לא יכול להימשך והיא גם לא יודעת מה לעשות.היא ממש באפיסת כוחות מההתקפים הקשים האלה, שהיא טוענת שהיא לא שולטת בעצמה ברגעים אלו. בבקשה בבקשה תגידו מה אפשר לעשות כדי לשלא יקרה מצב של "טעות"איומה, וכדי לעזור לה. מה לעשות????????? אודה לכם אם תגיבו, ומהר ככל האפשר
לפנות לעזרה מקצועית כי דעותי בנוסא קשות מאוד ולא כדאי לך
gogo שלום מצבה של חברתך נשמע מדאיג בהחלט. ספק אם טפול פסיכולוגי פעם בשבוע מספיק במצב זה לכן יש לשקול טפול אינטנסיבי יותר במידה ואינכם סומכים על המטפלת - מומלץ לשקול חוות דעת נוספת בהצלחה (ולא לחכות) עמי
חברתי היתה קורבן לתקיפה מינית בעבר והיא מטופלת אצל מישהי שמתמחה במצבים אלו. השאלה היא אם בכלל יש משהו שניתן לעשות. האם יש מטפלים מתחום התמחותם היא פגיעה עצמית, האם צריך לאשפז בכפייה, האם צריכים בכלל למנוע ממנה את הפגיעה. קראתי שבמצבים אלו אין לעצור ולמנוע את הפגיעה אלא רק לתמוך ואם הזמן הטיפול אמור לעזור. האם זו תופעה מוכרת שכאשר "זונחים" את האנורקסיה "מאמצים" פגיעה אחרת? מה כבר עדיף? אלא אמצעי טיפול בכלל קיימים במצב כזה, הרי היא לא עושה זאת לשם התאבדות. בבקשה , מה אפשר לעשות מה אפשר לומר לה כדי לעודד אותה שהיא יוכלה להבריא????? תודה
לד"ר קפלן ו/או לבעלי נסיון האם מישהו יכול להמליץ על פסיכותראפיסט טוב שיכול לסייע למי שסובל ממשבר גיל ה-40? בתודה הצמא
צמא יקר, אם אתה חושב ככה היום בגיל 40 , מה תעשה בעוד 10 שנים (בית גיל הזהב?) ממתי גיל 40 זה גיל העמידה? הכל תלוי בהגדרה ובמסתכל. קצת פרופורציות רבאק! בסך הכל עם הרבה אופטימיות החיים מהנים, מעניינים ומאתגרים בכל גיל (במידה ובריאים פיזית ואין מגבלות של נכות וכאלה). רווה את צמאונך והתענג על שנותיך. החיים קצרים. כל טוב
גלי יקירה, כמה פשטני. יש בכל זאת מקרים שלמרות האופטימיות הסיסית עושים את החיים לקצת נאחס. ומה פסול בלשוחח על כך עם אדם מקצועי?
אצל גברים זה 50, תמשיך לשבת....
הצמא שלום אשמח להמליץ לך על מטפל. כתוב אלי מייל עם מקום מגוריך והאם יש העדפות מסויימות למטפל(גבר/אשה פרטי/ציבורי) ואנסה להפנות אותך. אציין שאני מכיר מטפלים יותר באזור המרכז. אם מדובר באזורים אחרים יתכן שכדאי להשאיר הודעה בפורום עם מיקום כללי ואולי אנשים מקומיים ידעו לתת המלצה. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה. האי-מייל בדרך
שלום רב! ברצוני לשאול,אני כל הזמן חושב מין ורוצה מין.מה עליי לעשות והאם יש דרכיי התמודדות אם בעיה זו?זה נורא מפריע לי.
אם אין אני לי יד ימין לי
יהושע, אם אתה בן 18 אז זה מצב די טבעי, נורמלי וסבי, מאחר וזה הגיל בו ההורמונים משתוללים ואם לא עכשיו אז מתי? אבל כמו בכל דבר- לא טוב להגזים. ובעצם, אנחנו האדונים למחשבות שלנו ויעזור לך אם תתיחס למוח כאל מחשב שיש לשנות לו את התוכנה. תנסה לעשות כמה תרגילים פשוטים של הסחה - פשוט תסיט את המחשבה מהמין לתחום אחר לבעיה אחרת ולעניין מהותי שבאמת יעסיק אותך. אין לי מושג במה אתה עוסק, אך תוכל להרחיב את תחומי התעניינותך ולהוסיף תחביבים כמו למשל: הליכה בחיק הטבע, חדר כושר, באולינג, קריאה, משחקי מחשב, תשבצים ואפילו צפיה בסרט טוב או בהצגה מבדרת. חוץ מזה תשתדל לבלות במחיצת כמה שיותר חברים קרובים באמת, זה עוזר ומקל להסיט את המחשבה. אז קח את עצמך בידיים (כלומר תתחיל לשנות את התוכנה במחשב) ותראה שהרווח יהיה כולו שלך(גם תלמד עוד כמה דברים בדרך) וגם תהיה מאהב טוב יותר (השליטה בגוף, במוח ובנפש היא היא המפתח לעסק). אז שיהיה לך בהצלחה וכל טוב
זה יקרר לך את המחשבות
נקה 7,ותשים קרח בתחתונים,אני סובל מאון יתר ואתם לועגים עליי?זה לא הוגן.נראה אתכם כל הזמן עם פין עומד?וזה לא נעים שאני חושב רק על מין,
יהושוע שלום שאלה מה זה אומר שאתה חושב על מין כל הזמן מכל מקום אם זה מפריע לך מומלץ לפנות ליעוץ (אני מכיר אגב אנשים שהשתמשו בתרופות כנגד דכאון שמדכאות לעתים את היצר המיני ונהנו מאפקט זה) בהצלחה עמי
אלך
.
אז בוא נלך ביחד לנמל.
לכולם יש הרגשה שהנושא מסעיר ומעורר תגובות שלא כולן סימפטיות. מדוע בעצם ? עמי
שלום! אני נערה בת 18 שמטופלת בסרוקסט כבר שנתיים. שמעתי שסרוקסט ממכר ויש לו תופעות לוואי רציתי לדעת אם זה נכון? ואם כן מה עליי לעשות? האם אני צריכה להפסיק את הטיפול? המליצו להפסיק בהדרגה אם המצב משתפר .
סרוקסט לא ממכר ויש כאלה שלוקחים אותו במשך שנים ארוכות, כך לפחות הסבירה לי הפסיכיאטרית. יכולות להיות לו תופעות לוואי אם כי נדירות ואם אין לך כאלו עד עכשיו, כבר לא יהיו לך. לי למשל אין תופעות לוואי בכלל ואני לוקחת אותו כבר כמעט שנה
לימור שלום איני יודע למה את מטופלת בסרוקסט ולכן יש שאלה האם את צריכה להמשיך או אולי היה צריך לנסות להפסיק מזמן האם אין לך רופא ? אנא פני אליו ואם אין לך - מצאי בכל מקרה סרוקסט ככל הידוע לי אינו ממכר אם כי יש צורך להפסיקו בהדרגה למניעת תופועת לואי בהצלחה עמי
הפסקת טיפול בסרוקסט חייב להיות הדרגתי. אני טופלתי בכדור אחד ליום. ההפסקה נעשתה באופן של הורדת יום אחד כל שבוע. באשר להחלטה על המשך או הפסקת טיפול את חייבת לפנות לאיש מקצוע.
עוד כמה שעות אני הולכת לפגישה ראשונה אמצ פסיכולוגית, מה מצפה לי?????.אני במתח.
אני חושבשפגישה ראשונה לא אומרתהרבה אולי הכרות ועוד כמה פיטפוטים לדעתי יהיה לך כייף
תודה יהודה, ואיך אני אדע אם היא טובה? בחרתי אותה מרשימה של פסיכולוגים של מכבי. (לא היו לי המלצות מאף אחד)
מקוה שלא היה נורא עמי
דווקא היה נורא, ואני לא יודעת אם להמשיך, כנראה שזה כך כשאין המלצות. התאכזבתי עמוקות, ואפילו יצאתי מדוכאת יותר.
SORRYשלא הייתי אתמול, עכשיו אני כאן.
מקווה שהלך לך טוב בעבודה.
היי נועה מקווה את כאן, כן אני חושבת שאני ילך אני זקוקה באמת.. היום אני מקווה שיעבור בלי רגשי נחיתות וכול מילה שלי אני יחשוב בטח חושבים כהה, כהה ככה
היי, אני כאן, תנסי לא לחשוב בעבודה היום כל הזמן מה חושבים, אולי תחשבי על משהו אחר, על משהו שאת אוהבת - סרט, מנגינה וכו'.
שלום: רציתי לשאול אני סובלת כבר המון זמן מחוסר בטחון עצמי כבדים מאוד,ורגשי נחיתות האם יש תרגיל כמו להסתכל במראה ולדבר איילך מילים טובות, שיכול לשפר תביטחון העצמי???? זה נורא חשוב ולמצב דחוף ביותר תודה רבה (טופלתי בעבר אצל פסיכולוג)
מתי שלום חשיבה חיובית היא תמיד דבר חיובי. לתרגיל מול המראה שאת מתארת יכול להיות בהחלט אפקט טוב ואין כל נזק בלנסות. עם זאת, אם אכן מדובר בחוסר ביטחון עצמי כל כך עמוק כמו שאת מתארת, אני בספק אם זה יספיק. יתכן שהמשך הטיפול הפסיכולוגי הוא נתיב בטוח יותר. בהצלחה ד"ר אורן קפלן
היי את כאן?
היי כנראה שאת לא כאן ראיתי את מחתביך את כול כך בסדר אבל, כשזה מגיע למצב שאת לא יכולה לעשות כלום זנ יותר קשה ומפחיד. אין לי מה לעשות במצב חוץ מלחכות, אני צודקת? את חושבת שאני לא היחידה כך?תמיד יש לי את ההרגשה רק לי יש את כול הבעיות האלה , היום אני עובדת עם העובדת השנייה אותה אני לא מכירה, הפחד הוא אולי אני יתנהג אלייה בצורה המגעילה שאני לא מתיחסת ונותנת לה הרגשה שאני לא צריכה אותה, לפעמים אין לי שליטה על זה זה ממש כך...... אייך אני יכולה להפסיק להתנהג כך? אי אפשר.... ובקשר לפסיכולוגית זה קצת קשה?אני צריכה להתחיל פסיכולוג חדש כי שלי מלא מקום. אני נורא רוצה אבל אין לי זמן כי תחשבי עד שאני יפתח אליו ויבין מי אני???נכון או לא? זה הפחד שלי אני כול כך מבולבלת....את חושבת שבעזרת השאלות שלהם זה עוזר????
הי, אני כאן עכשיו. אני חושבת שהשאלות של הפסיכולוגים יכולות מאוד לעזור, כי הן יביאו אותך להיפתח ולהבין יחד עם המטפל ממה נובעות הבעיות ובהמשך תרגישי יותר טוב. אני חושבת שגם עצם זה שתדעי שיש מישהו שבאמת דואג לך - זה יעזור. אני בטוחה שאת לא היחידה במצב הזה ושיש עוד הרבה, במיוחד סביב העניין של הגיוס. בנוסף, אני לא חושבת שבהכרח את תהיי חייבת להפסיק את הטיפול כשתתגייסי - אם זה יהיה פסיכולוגית לא דרך קופת חולים אז תוכלי להמשיך ברגע שתתמקמי בצבא ותדעי באיזה ימים את מגיעה הבייתה, או אולי היא תוכל אפילו להמשיך איתך בקשר מסוג אחר - טלפוני או דרך האי-מייל - כל דבר שיכול לעזור לך הוא רצוי! בהצלחה בעבודה היום.
בוקר טוב ומצוין לך מה שלומך היום? אצלי מתחיל להתאושש ולהבין דברים. רשמתי לך אתמול המשך אבל זה טיפה התבלגאן....לא חשוב.... קראתי את הודעתך ואת יודעת הקטע שרשמת לי"כמו מרגישה שונה ואחרים יותר טובים מימני"אם הייתי אומרת זאת לפסיכולוג הוא היה עונה לי בשאלות:למה את חושבת כך , מה את עושה שאת שונה מאחרים שהם לא עושים? שאלות כמו למה את חושבת כך מה לא בסדר בכך ש... אולי זה יכול לעזור?????? אצלי הכול עבוד אצלי שום דבר כבר לא עוזר אני חייה בתוך בועה שבזמן האחרון מעסיק אותי מה יגידו ויחשבו אליי, אם הייתי יודעת שבאמת באמת יש אנשים שאוהבים אותי זה לא היה אכפת לי אבל מכיון שאני יודעת שאין זה יותר מכאיב לי. אייך היית בצבא?יותר טוב מתיכון?את יודעת אורהלוש כמה שאני לבד, לבד , לבד .......... זה ישתנה לדעתך אי פעם?אני יודעת שחלק מאוד גדול מהדברים זה ההתנהגות שלי כלפי האנשים אני נורא קרה אלייהם, נותנת להם תחושה כאילו הם לא בשבילי ואני יכולה להסתדר גם בלעדיהם, זה ממש ככה כמו איזה סנובית לצערי, ותביני כול זה רק מחשש מה יגידו שאני ידבר, יחשבו,האם יפגעו בי,.......תהתנהגות הזו אני לא יודעת אייך לשנות? מה היית עושה במקומי?אוהבת אותך והמשך יום טוב......(אני עובדת היום איזה פחדד.......)
נטעלי! ראיתי את הודעתך לאורית ואני חייבת להגיד לך שאם את מרגישה כל הזמן רע ולבד, את חייבת לפנות לטיפול פסיכולוגי, שאני מאמינה שבאמת באמת יכול לעזור לך ולשנות דברים בחייך. כדאי לך גם לשתף את אבא שלך ולבקש ממנו עזרה - כי כמה שנעזור לך פה בפורום - זה לא מספיק, את צריכה עזרה מאנשים במציאות. כל-הכבוד לך על זה שהתחלת לעבוד, תשתדלי לא לפחד כל-כך, תגידי לעצמך שאת בסדר גמור!
היי זו אני שוב נטעלי מה שלומך היום?תגידי דפני יש לי שאלה למה החיים יכולים להיות כאלה קשים?וגם כשאתה רוצה שהיו פחות אף פעם וזה כמעט לא אפשרי, אני מרגישה כאילו אלוהים עושה לי דווקה? אני יספר לך קצת על עצמי:אני בת 18 לפני גיוס, בחיים היום יומים שלי עברתי הרבה סבל מבחינה חברתית, כמעט תמיד עד לפני שנה תמיד הייתי לבד ולא מסמפטים אותי, השנה הזו שהסתיימה לה גם לא מצאתי את עצמי אבל היתה לי שם חברה?גם אלייה לפעמים יש לי הרגשה שהיא מתקשרת אליי בימים אלה רק שבאמת וכמעט אין לה מה לעשות,(כי חבר שלה ניתק אותה מחברותיה)זה ההרגשה שלי שהיא רוצה שנפגש רק בגלל שאין לה עם מי להיות הגיוני לפי דעתך??? אני יודעת שהבעייה שלי היא בגללי אבל זו בעייה שקשה מאוד לשנות אני יחסית קרה מאוד לאנשים אני מפחדת להחסף בפניהם ואז הם מתרחקים מימני,תמיד ההרגשות האלה אייך דברתי עכשיו וכו... ועכשיו הרגע המפחיד מגיע דווקה זה יכול להיות מפתח לדלת חדשה, אבל סביר מאוד להניח שגם בצבא יתיחסו אליי כאותו דבר כמו בתיכון, בתיכון עברתי 3 בתי ספר אולי, אולי רק ב י"ב היה לי טיפונת יותר טוב , אבל גם הרבה רע.... אני נורא פסימיית לא חושבת שיהיה טוב.....
היי נטע לי, נשמע שאת נמצאת במעגל קסמים, שבו ככל שאת נמנעת יותר מקשרים עם בני גילך כך גוברים פחדייך, שהם בתורם מונעים ממך לנסות ליצור קשר... וכו' וכו'. נטע לי, החיים אינם תמיד כה קשים. נכון, לכולנו יש תקופות קשות. אבל הבדידות אינה גזירת גורל. את יכולה ללמוד להתקשר, לפתח כישורים בינאישיים, ללמוד להאזין, ללמוד לשתף, לנסות לסמוך מעט יותר... להאמין שלא כולם רוצים ברעתך, שיש אנשים שמחבבים אותך וישמחו להיות לצידך. הצבא הוא הזדמנות נפלאה להתחיל מחדש, לבנות את הדימוי שלך. זה יוכל להיות טוב בהרבה ממה שהכרת עד כה, אבל זה תלוי בעיקר בך. נסי להיות יותר חמה, נסי להרגיע את הפחד להיפגע. כולנו פוחדים להיפגע. פחד במידה סבירה מגן עלינו מפגיעה, אך פחד מוגזם משתק אותנו, כולא אותנו בחומה שבנינו ומונע כל אפשרות מגע... קשה להיות מאושרים כך. את תוכלי למצוא חברות לדבר איתן. תוכלי, בהדרגה, ללמוד לתת אמון באנשים.ובמהרה תיווכחי ביכולתך ללמוד להנות מקשרים חברתיים במקום לפחד מהם! שיהיה לך בהצלחה, ו.. אני מקווה שלפחות תנסי... דפני.
שלום, פניתי למיל"ה עקב דיכאון ואלו יעצו לי להתחיל טיפול בקבוצה במקום טיפול אישי. שאלתי היא כמה זה טוב לעומת טיפול אישי ומה היתרונות של טיפול בקבוצה??? מורן
מורן שלום לא בדקתי אותך ולכן איני יכול לומר כללית טפול בקבוצה הוא טפול טוב ומוערך פחות מדי יש יתרונות מיוחדים לאנישם שיש להם קשיים בקשרים בינאישיים ולא רק להם אז בהצלחה עמי
אתמול שאלתי בעניין אובססיה לנקיון מצ"ב קישור אנא חשובה לי עצתך http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=149277&t=149277
סנו שלום ראית את תגובתינו (בעלי הנסיון) אני חושב שכדי לקבל תשובה מד"ר אבני עליך לפרט יותר על המצב. בהצלחה דוגי
סנו X שלום מצטער שלחתי ולא נקלטה ראה שוב עמי
שלום! ברצוני להתייעץ ביחס להתנהגות מינית עם סממני אובססיביות. מזה כ- 3 חודשים אני נפגשת עם גברים (שונים), ומגיעה עם כל אחד מהם לסיטואציה אינטימית. המדובר בפגישות שנועדו לצרכי הכרות (פגישות עוורות בד"כ), אלא שאני יוצרת מעין סיטואציה טעונה, שלא משאירה הרבה ברירה לצד השני אלא לגעת בי. אמנם אני נחשבת מושכת ויש לזה חלק, אך נראה לי שאני באופן כלשהו מעצימה את התגובות כלפי, כיוון שקיים אי-שקט פנימי שמוקרן החוצה ונקלט ע"י אותם גברים. בכל מפגש מיני כזה אני היא זו השולטת בקצב ובאופי, ואף פעם אין חדירה. העניין הוא ש-מה שמגרה אותי זה לא הגבר עצמו, כיון שלא קיים שום חיבור רגשי, אלא הסיטואציה, הריגוש, והפוטנציאל להגיע למקום אחר (שלא מתממש). העוררות המינית שלי גבוהה במיוחד, אפילו כאשר הגבר כלל לא מוצא חן בעיני. לפני יומיים פגשתי מישהו שכן מצא חן בעיני, בכל הרמות, והיתה היסחפות מעבר לסטנדרטים הרגילים שלי וקיימנו יחסים מלאים. בבקר למחרת התעוררתי עם תחושת לאות קיצונית, כאילו שאבו אותי. בשיחת טלפון עם אותו בחור הסתבר שגם הוא התעורר כך (שיחת פרידה מקורית שבה הוא ניסה להבין מה עשיתי לו). מה באמת קורה? האם יש קשר לעובדה שאין לי תעסוקה בחודשים האחרונים ואני, בלשון המעטה, לא מסתדרת עם עצמי?
שחף שלום את מתארת סיטואציה חוזרת על עצמה שמעוררת בך רגוש ניכר שאם הבנתי נכון - טביו אינו ברור לך לגמרי כך גם לגבי הסיטואציה האחרונה אני מניח שלעובדה שיש קשיים שונים בחייך כעת יש אפקט מעצים אולם אני נוטה להניח שתאור כזה מעלה את השאלה מה טיב הרגוש שאת חזורת עליו שוב ושוב מסגרת אפשרית לברור זה היא מסגרת טפול פסיכותרפי (לאור הבנה - שאינך מרוצה ממצב ענינים זה ) בהצלחה עמי
ראשית אני עוכבת אחריי מה שאת רושמת כאן בפורם את באמת עוזרת לאנשים,וכול הכבוד נורא מרגש ומענין דברייך אולי את מכירה אותי כאן? טוב בכול מקרה רק רציתי לומר לך כול הכבוד..........
תודה, נטע לי. כיף לשמוע שהדברים מגיעים אלייך, נוגעים בך. אני לא קוראת את כל ההודעות בפורום, כך שאני לא מכירה את הסיפור שלך מקרוב - אבל בהחלט נתקלתי בשמך (היפהפה, אגב!) בפורום. אני מקווה שאת נעזרת, שאת מוצאת את התשובות שאת מחפשת, או את ההקלה מהסבל, או גם וגם... ו...הרבה הצלחה בהמשך! דפני.
יש לך אי-מאיל הייתי רוצה לשאול אותך משהו..תודה
[email protected] או [email protected] אבל תזדרזי כי אני צריכה להתנתק, ואם לא תקבלי תשובה היום, אז מחר. אני.
[email protected] או [email protected] אבל תזדרזי כי אני צריכה להתנתק, ואם לא תקבלי תשובה היום, אז מחר. אני.
תגובות להודעות שלכן בעמ' 314. להשתמע.
לסטודנטית, עניתי לך. עדי
למה? למה? למה? נולדנו לחיות כה גרוע? למה הכול שחור מסביבינו ? למה אין משהו שיכול להבין אותנו? למה אין אנשים שבאמת מכול הלב אוהבים אותנו?למה אני תמיד לבד בלי שום חבר או חברה, עד מתאי אני ישאר לבד? מכול הזדמנות אני בורחת נמאס לי להיות לבד להרגיש כאילו אני שונה מכולם? עד מתאי אני היה לבד?
נראה לי שהגעת למקום הנכון, כי בדיוק פה יש המון אנשים חמים שמוכנים להושיט יד ולהקשיב. למרות שזה בטח קשה עכשיו, תנסה להאמין שכמה שרע, בסוף הכל עובר, שלמרות הנפילות הקשות, העצבים, המשברים, הכשלונות, בכל מצב יש גם מעט טוב ובכל אדם יש הרבה טוב ובטוח שגם בך. אתה יכול לנסות לחשוב על מה שכן יש לך? ואלי תרצה להיות קצת יותר ספציפי בעניין ה"גרוע" וה"שחור". מה כל כך מציק??
לילה טוב לך, כמו שאת רואה, אני מתחילה להתאושש, קיבלתי היום מנת אינפוזיה מהאחיינית החדשה שלי, שישנה עלי חצי יום, פלטה עלי ג'יפה לא מזוהה, ועוד.. אלפי ת-ו-ד-ו-ת לך על התמיכה בכל דרך אפשרית.. אז אני בסדר, מתגעגעת בטירוף ואוהבת בטירוף, שלך לתמיד אביב.
מקסימה שלי, התגעגעתי כל כך... אני שמחה לראות אותך שוב איתנו. אני שמחה לקרוא, בין השורות, על השיפור במצב... ואני מקווה לראות אותך בקרוב, לא רק וירטואלית!! אני גאה בך כל כך על הכוחות שהפגנת במשבר האחרון. אני יודעת כמה קשה היה, אבל התגברת, החזקת מעמד, נלחמת! זוכרת את השיר שציטטתי לך? הנה, השחר מתחיל לעלות... אוהבת אותך, מתגעגעת בטירוף ו... מחכה לך בכליון עיניים! דפני.
טו'ש שלי.. אני יודעת שאולי לא תראי את זה, אבל אם כן - אלפי ת-ו-ד-ו-ת ומליוני ס-ל-י-ח-ו-ת, וכן..כן.. אני כבר יודעת "מפגרת אחת ושתי סטירות.." :-)), כזאת אני מפגרת, אבל הכל מתוך רצון להגן ומפחד להפגע והדלת.. נשארת פתוחה, מתי שרק תרצי ותבחרי. והכי חשוב.. שהספירה עוד נמשכת, כבר כמעט כמעט 5 חודשים :-)) ויותר חשוב מזה שאת ... טוב, את בטח יכולה להשלים לבד. אוהבת ושלך לתמיד אביב.
אנג'ל לא טפשה אנג'ל יודעת לקרוא בין השורות... אנג'ל יודעת לבעוט, יודעת להרפות, יודעת לוותר על האנשים כשצריך. מקווה שזה היה מוזן יותר עכשיו, מה שקורה. אנג'ל.
אנג'ל ??? מה כבר הצלחתי לאמר לא בסדר בחצי שעה שאני פה ? סליחה.. אביב.
אנגל, צר לי...אך ממש לא הצלחתי לרדת לסוף דעתך. ואני אשמח אם תכתבי לי ישירות דברים המופנים אליי, ולא תשתמשי בדבריהם של אחרים. זה עלול להיות פוגע בצורה מיותרת, וחבל. טלי פרידמן
אביב, המון המון בבקשה! :) וחיבוק ענק... טלי פרידמן
איזה יופי שאת מרגישה טוב יותר :) שלחתי לך הודעה באיי סי קיו היום אחרי שהתנתקת.
אהובתנו חזרה. ואם היית יכולה לראות איזה חיוך ענק בפרצופי. אוךךךך כמה שאני מאושר. אנג'ל היא חזרההההההההההההההההההההה. דניאל
:-) לראות חיוך על פרצופך... עושה לי את היום. אז איך אנחנו חוגגים(רק אך תגיד לי משהו גס ומיני עשה לי טובה) אנג'ל.
היי, גם אני בפיצה, אפשר במקום אשכוליות דיאט קולה או בעצם עדיף קפה.. היה לי מספיק מר לאחרונה, אז בא לי להמתיק קצת.. :-)) שלכם אביב.
יש פיצה עם שוקולד? וקפה
רק שתישארי.שנחוש את נכוחותך.ובלי להתחייב.בטוח בך הריי את דור ההמשך. דניאל
רציתי רק לומר לך שאני אוהב אותך. שלך לעד. דניאל.
דניאל שלי, (((((((((((((חיבוק ענק))))))))))))) מתה עליך, וסליחה שנעלמתי. לא מצאתי דרך אחרת. אוהבת אביב.
ומה?את חוזרת?או שעדיין מסתתרת?כי באמת כולנו פה התגעגענו ודאגנו נורא. ועצוב לנו כשאת לא בפריחה.רע לנו כשאת עצובה.וכל הסיפטומים עוברים אלינו מבלי שנדע למה? כן בגלל שאת חסרה לנו חברה.ראי מסביב אייך כולם עם ראשים שמוטים. חסרה לנו הקמיע,חסר לנו החום שלך,ואני יודע שגם לך מותר לפעמים להיות עצובה. אבל את האמת...התרגלנו שאת החזקה מכולם.התרגלנו שלך זה לא ייקרה שוב לעולם. כן את בדמנו,ולא נוכל לתת לך לעזוב סתם. אז חזרי חברה...חזרי לחום,חזרי לצחוק,חזרי לתמיכה,ואז תראי שאת מתחילה להתעורר מחדש,כי כשאת לא נמצאת לעזרה,את מרגישה חסרת מנוחה.וזה התרפיה שלך לעזור לכולם. אז בבקשה...רק שיר אחד קטן....בשביל כולם. שלך דניאל.
זהו, עזרתי לעצמי לאבד אותך, הוצאתי מחיי גם אותה. מעכשיו לבד,חוזרת לדפוסים הישנים. זהו,זה נשבר. אני כבר לא יכולה יותר. הצרחה הזו יוצאת מתוכי כבר. אני מרגישה את זה יושב לי בין הלב לסרעפת.משהו מוזר כזה,שלא אמור להיות שם.הרגשתי את זה בעבר,ועכשיו זה ביתר שאת. הרגשתי היום לרגעים כאילו אני טובעת בבריכת מים,והמים חודרים לי לדרכי הנשימה. הרגשתי את הצרחה,שהוותה חלון לנשמתי,נשברת . הרגשתי את שברי הזכוכיות של החלון שהתנפץ חודרים לי עמוק עמוק לבשר,מכתתים כל מה שנקרה בדרכם. הרגשתי את הבלבול,את חוסר האונים,את החרדה מעייפים את עיני ומכאיבים לנפשי. ופתאום...הרגשתי את תהליך העלמותו של החלון,החלון ההוא לנשמתי,שיצרתי בעמל כה רב,לאחר המון מאבקים פנימיים. אין חלון...שבריו על הרצפה... מעל הכל-חשתי עצמי נסגרת,ננעלת,נחסמת... משכתי כמה שיכולתי. כמה אפשר? היכן עובר הגבול? משכתי תוך כדי הצגת חיוך...תוך כדי דיבור בנימה אופטימית...וכל זאת מרצון שנבע מעמקי ליבי שיהיה כך באמת,שאוכל לברוח מכמה שרע. אני לא נשארת כאן לשתף הניכור וההשלמה הם ממני והלאה מעתה... יש לי רק את עצמי... כמו שתמיד היה. תשנאי אותי על דבריי.מגיע לי. להתראות, אנג'ל.
התחושה הרעה שמקננת...מנבאת שמשהו איום ונורא עומד לקרות משהו רע עומד לקרות או שאני עומדת לצאת מדעתי.זו גם אפשרות. שמתחזקת,אגב,מרגע לרגע... מקרה אבוד או לא??
התנצלות. אני לא יכולה להוציא ממני את המשפט: "יש לי בשורות רעות .טוב,אני אשלח לך אימייל ואספר לך" זה נשמע לי חד,קפוא ומכאיב להחריד. זו זכותך המלאה,ואני מבינה אותך לחלוטין. וזו הבעיה שלי.אשמתי הבלעדית. אבל ברגעים אילו, זו לא הדרך בשבילי. כאשר אני רוצה כ"כ את האמפתיה,ההשתתפות,התגובה המיידית ולא אחרי יומיים-שלוש,אם זה בכלל מגיע אחרי שהוצאתי את זה מעצמי בכאב כה רב. אני בן אדם.לא מחשב בעצמי. וגם באשר למטפלת.מדובר כאן במשהו מאוד אישי.בפחד מאוד כואב.ואני שיתפתי,בגבולותיי,גם אותה.הקשר איתה היה טרי ביותר.אני לא אדם שמתחבר מהר(ואת הרי יודעת)ואני זו שאחליט מה לספר ומה לא ולמי. התקופה הקשה הזו,העניין הרגיש כ"כ הזה,שחבר אותי לכ"כ הרבה כאב וכ"כ הרבה תחושות סופניות,ממש לא הזמן לעשות ניסויי התקרבות עם המטפלת שהייתה לי. זה היה היצר ההשרדותי שלי שקרא לעזרה מהכיוון האחר,עזרה מיידית... וזה היצר ההשרדותי שלי שאומר לוותר על הכל כיוון שהבריחה לעולם הוותה בשבילי את ההתמודדות הטובה ביותר.היא העניקה לי את כוחי.היא מנעה ממני את הצורך במי שיעמוד ויחזיק אותי כשצריך.אף אחד לא יכל להחזיק בי גם אם רצה.לא הייתי קיימת שם באמת.הייתי שקופה.החלקתי מידיהם של האחרים פעם אחר פעם וחמקתי החוצה. וזה הרציונל שלי וההבנה שלי ויכולתי לקרוא בין השורות שגורמת לי להבין שקשה ,בנוסף להכל,גם להתמודד איתי ולהכיל את הכאב שלי ואת מה שאני עוברת כרגע.ואני משחררת,מרפה ואפילו מוותרת עלייך ועל האנשים פה. ושוב סליחה,זה הכל מהלב פנימה סליחה על הכל, ותודה מ-כ-ל ה-ל-ב על ה-כ-ל!!! אנג'ל.
אנג'ל, אין לי שינאה, גם לא כעס. אבל יש לי גבולות, והם ברורים מאד. לאחרונה הגבולות התשטשו מעט, וזה ללא ספק היה מטריד ומפריע לעיתים. אני אמרתי לך לא פעם, ואף זמן השיחות ביטא זאת בצורה ברורה. הפורמט המוכר והקבוע נמצא כאן, תמיד. אני מבחינתי מחכה לך בפורמט זה, לפי מה שנקבע בעבר. תיהיה בריאה, טלי פרידמן
זהו ! עשיתי את הצעד הראשון !!!! אתמול הגיעו מיים עד נפש !!!! איומים וכו' והיום הגשתי תלונה ומשם לבית משפט. בינתיים הוא קיבל צו הרחקה לארבעה ימים. וביום חמישי דיון אצל השופט... ומה עכשיו ? בטח תשאלי איך אני מרגישה ? אז יש הקלה גדולה מצד אחד אבל מצד שני ריקנות איומה ! ופחד מהבלתי נודע ! באמת שכבר לא הייתה לי ברירה ! אליאן
אליאן, זה באמת ענק!!!!!!!!!! עכשיו את במהלך 4 הימים האלה יכולה להתחיל לפתוח בהליכים. אם ידך אינה משגת שכירת עו"ד פרטי, יש אפשרות בדרך הציבורית. עדי
אליאן אם תרצי עזרה,אל תהססי לקרוא לי. ועל באמת. שלך דניאל
וגם לי
נשמה שלי.. כל הכבוד !! כנראה באמת הגיעו מים עד נפש ובאמת כבר לא נשארה ברירה. הקלה לעומת הפחד, מה יותר חזק ?? לפי ההודעה שלך, אני מרגישה את הבהלה יותר ואת הדחיפות שיהיה איתך מישהו, שיגיד שעשית את הצעד הנכון, עוד קשה לך לדעת את זה בעצמך.. צודקת ? עשית את הצעד הנכון אליאן, ויש לך כאן אלף ואחד אנשים שיתמכו בך, אז את לא לבד. וס - ל - י - ח - ה ענקית ממני, שנעלמתי, לא מצאתי דרך אחרת, מקווה שאת לא כועסת יותר מדי. אוהבת אותך אביב.
עדי- תודה על התשובה. נראה לך שאני חייבת עו"ד ? דניאל אחי :-) המון תודה גם לך !!!! ולנשמה המקסימה ! אפשר לכעוס עלייך הרבה ? ואם כן אז זה רק מאהבה ודאגה... איזה שקט בבית עכשיו....בלי לחשוש ממנו... אני חייבת למצוא דרך לשוחח על זה עם הילדים. הבן הגדול...לא מפסיק לדבר על זה. היום הוא סיפר לראשונה לחברה שלי שנמאס לו מהאבא הזה שמשפיל אותו כל הזמן ומקלל וזורק דברים. ובתמימותו אמר...שגם הוא יתאשפז ויקבל כדורים עד שהוא יהיה בסדר. טוב..נראה מה יהיה... מאד שמחתי לקרוא את ההודעות שלכם ! אליאן ואולי סוף סוף נאכל פיצה ?
היי אליאן, ראשית, אני מתנצלת על העיכוב בתשובה, היה לי שבוע עמוס. שנית, אני רוצה לצרוח לך שכל העולם ישמע "ס-ח-ת'-ן ע-ל ה-א-ו-מ-ץ" את ענקית. אני חושבת שזה צעד ראשון לכיוון העצמאות שלך, לכיוון ההגשמה שלך עצמך, של השיחרור שלך. אני יודעת שמהולה בכך גם תחושה של פחד וחרדה מפני הלא נודע, אבל זה טבעי. קבלי ברכותיי, ואני מאחלת לך מכל ליבי, שתהא זו התחלה של דרך חדשה, דרך טובה, שקטה ומאושרת יותר מהקודמת. טלי פרידמן
היי , מה שלומך? אני כבר לא זוכרת אם את זוכרת אותי? אני יזכיר לך נכון לפני כמה ימים רשמתי לך וענית לי בקשר לזה : שאני עוד מעט מתגייסת ונורא מפחדת, סיפרתי לך גם שבמשך חיי בבתי ספר לא היה לי טוב מבחינה מבחינה חברתית הם לא סמפטו אותי היום סיימתי את בית הספר אומנם עברתי 3 בתי ספר בקולם נקלטי לקשיים ב יב קצת פחות קשיים אבל עדיין קשיים, סיפרתי לך שזה בגללי בגלל זה שאני קרה לאנשים לא מראה התעניינות וכאילו אני בכלל לא צריכה אותם וכול זה בגלל פחד, פחד מנטישה כמו תמיד עוד ביסודי אני זוכרת מישהי ועוד אחת שנטשה אותי אולי אז הייתי שונה, אבל בטוח שאם אז לא אהבו אז גם עכשיו? היחס שלי אל האנשים לא יפה אני מודעת אני לא מצליחה לשנות זאת מפחדת להפתח בפני אנשים אז הם יהיו יכולים לפגוע ביי אני היה חשופה מדיי ככה אני כאילו לא מכירה אותם הם לא אותי וככה הם לא יכלו לפגוע ביי. זו בעייה קשה אני לא מצליחה לשכנע את עצמי לנשות הפחד פשוט משתק אותי, למשל היום יתחלתי לעבוד ישר עלו לי המחשבות כשדברתי עם בחורה בגילי בטח היא עכשיו חושבת שאני דפוקה. אולי זה כלל לא נכון אבל זה הרגשתי הרעה. עוד דבר שחשוב לי לספר לך לפעמיים בגלל שאני נורא מפחדת מדחייה או שהתיחסו לא יפה אחרי שאני ידבר אני מתחילה פשוט בלי לשיים לב להתחנף וזה מגעיל יותר מדיי יותר מדיי אולי גם בגלל זה אנשים מתעצבנים, באמת שזה מוגזם אייך אני מתחילה להפסיק אם זה, יחלטתי שאני יפסיק לא עבד????? ובקשר לפסיכולוג הייתי כרגע אני לא יכולה להמשיך אולי במשך הזמן בעבודה מי העבודה...
אני חושבת שיש בך המון כוח ויכולת להגדיר את הבעיה באומץ לב ובבהירות. כל הכבוד לך. את לא יודעת כמה את מיוחדת וכמה את יכולה לשנות דברים. אני מבינה אותך משום שהייתי דומה לך. עד היום יש בי כמה דברים שמזכירים את מה שאמרת. הפחד שאין בעצם אהבה אמיתית, שאני שונה מכולם ושווה פחות, שאני דפוקה ובטח משדרת את זה, שאני בטוחה אטעה ואבייש את עצמי. אני מכירה את התחושות האלה ואני חושבת שטיפול פסיכולוגי טוב הוא משהו שאת חייבת לעצמך. זה הדבר הכי חשוב כרגע, אפילו אם זה במחיר יקר, בזמנים לא נוחים או בא על חשבון דברים אחרים. תפרגני את זה לעצמך, תדברי על זה, תחתרי לשינוי ואז השינוי יגיע. מבטיחה לך
את יודעת אורית כמה שאני רוצה להשתנות ואיין לי את האפשרות כול יום אני אומרת היום אני ישתנה, אבל כשמגיע הרגע אני שותקת מורידה תראש למטה ומנסה לא לראות אף אחד ןלא להגיב זה ישתנה או לדעתך זה רק יחמיר???פסיכולוג כרגע אין לי אפשרות יתחלתי לעבוד אני ינסה במה שיש.. את יודעת ביום בוא אני יתגייס אני מקווה שלא יקרה לי משהו מרוב לחץ ופחד מה יהיה??? אני מפחדת להרגיש מנודה לא רצויה לא אהובה.... החיים שלי בזבל -אולי אני צעירה כדאי להגיד, אבל, לא, החיים שלי שחורים.
את יודעת אורית , כשהייתי אצל הפסיכלוג אם הייתי מספרת לו את זה מה שכתבת לי ואני לך הוא היה עונה בשאלות כאלה כמו:למשל"אני מרגישה שאני שונה מכולם, ושווה פחות" הוא היה שואל: במה את חושבת שאת שונה:?או האם את חושבת שאת דפוקה? אם כן אייך זה מטבתא במה?ונגיד שענית על השאלה שההיתנהגות שלך זו שגורמת ואת לא אוהבת את צורת ההתנהגות. הוא היה שואל : אז למה את מתנהגת כך.... אולי הטיפ הזה יעזור לך אליי זה לא הרבה השפיע, תנסי לענות לעצמך על השאלות. אוהבת אותך..........נטעלי
היי נועה מה שלומך? תודה על העידוד... את באמת חושבת שיש קשר שהיא שאלה אותי שאלות? אם היא היתה חושבת אליי משהו רע היא לא הייתה שואלת אותי שאלות? זה ככה אצלי תמיד אני מרגישה שמרגע שדברתי יחשבו אליי משהו רע לא יודעת למה??? והבעייה היותר קשה אני לא מצליחה לדבר אם אנשים בלי לפחד הכוונה אני תמיד קרה אלייהם מראה להם כאילו אני לא צריכה אותם וזה לא בגגלל שזה נכון להפך בגלל שאני מפחדת. את לא יודעת כמה שזה קשה לחיות כך. בקשר לפסיכולוגית הייתי , וגם אז הייתי דרך הקופה אני יעשה מעמצים את חושבת ל 3 וחצי חודש זה יעזור לי??? זה לא קצת מדיי זמן?חיבוקים ונשיקותתתתתתת ביייי
כן, אני חושבת שהיא שאלה אותך שאלות כי היא התעניינה בך בחזרה אחרי שאת פתחת איתה בשיחה וגילית בה התעיינות. אבל אני חושבת שזה באמת מאוד קשה לחיות כך, כשכל הזמן את חושבת שכל משפט שתגידי יביא לכך שיחשבו עליך משהו רע. לדעתי 3.5 חודשים זה בטוח יותר טוב מכלום, וחשוב מאוד מאוד שתקבלי איזושהי עזרה פנים-מול-פנים לפני הגיוס, גם אם זו תהיה עזרה קצרה. היא גם תוכל אולי לעזור לך להחליט אם לשרת קרוב או רחוק מהבית (נדמה לי שאת שאלת את זה כאן בעבר).
נכון שאלתי בקשר לבסיס אני באמת לא יודעת מיצד אחד בא לי לשרת רחוק מצד שני רק המחשבה כול היום להיות אם אנשים שבטוח לא יאהבו אותך משתקת כן זה מפחיד איפה את שירתת? ואייך זה מבחינה חברתית כמו תיכון? בת כמה את? לאחת כמוני מומלץ לדעתך רחוק או עדיף קרוב? ובכללל בא לי כבר לסיים תשירות באמת.
הי אורית, את כאן? תעשי סימן אם את רוצה לדבר קצת.
:-)
הי אורית, איך עבר עליך היום? מה את חושבת על הכתבה במעריב?
היי, לשמחתנו, הבן אדם לא נשאר אותו הדבר אלא ממשיך להשתנות במהלך כל חייו. לכן תתרגלי לרעיון ששינויים יקרו לך, באישיות שלך, בהתנהגות שלך, בהשקפות ובתחושות שלך. וזה הכייף, האתגר והעניין שבחיים. (אחרת היינו מתים משעמום, לא ככה?) אז באמת שאין שום סיבה בעולם שהפחד יאכל אותך. ההיפך, תהיי את עצמך ותתעלמי מכל השאלות המטרידות ועוצרות את הספונטניות שבך. ואם תצליחי באמת באמת גם לאהוב את עצמך תופתעי לטובה מתגובות שלא יאחרו להגיע ומהאנשים שיחפשו את קירבתך. זוהי משימה קשה שיש להשקיע בה יום יום והפירות שתקצרי בסוף הדרך (תהיי שלמה ובטוחה עם עצמך, תזכי ליחס אוהב ולהערצה, ותגשימי את דרכך בחיים) בהחלט שווים את המאמץ. רק תזכרי שעדיין יהיו מקרים ומצבים שלא תמיד כולם יאהבו אותך. כי אין מצב כזה. אני בת 32, נשואה + 2 ילדים מקסימים. חזקי ואמצי וקדימה לדרך! מיה
היי מיה , היום יתחלתי לעבוד בחנות בגדים יש שם משהיא בגילי האמת ירגשתי כאילו הם לא ממש מסמפטות אותי ההיא בגילי כול הזמן מדברת עם המנהלת והמנהלת איתה מתיעצות ביחד וכו... היום פעם ראשונה דברתי במצבים שהתביישתי ופחדתי זה בזכותכם. בפעמים שדברתי עלו לי המחשבות אולי עכשיו היא תחשוב אני דפוקה... תאמיני לי מיה הייתי רוצה להיות עכשיו במקומך אם לשתיים אם בעל. את חושבת שבצבא דברים יכולים להשתנות? אל תשכחי עברתי שתי בית ספר תיכון ובכולם זה אותו הדבר היה.... את צודקת אנשים משתנים, אבל ההרגשה שלי היא מי שלא אהבו אותו לא יאהבו אותו בחיים והפוך..... אני גם חושבת שבצבא יהיה אותו דבר אייך פתאום דברים יכולים תוך זמן קצר להשתנות? האם זה דיי בטוח שהתבגרתי מי לפני שנתיים? יש סיכוי שמי שלא הסתדר איתי אז עכשיו יכול? זה שטויות אין סיכוי נכון??? תודה לךךךך
תגידי שאת כאן עכשין
היי, את לא כאן עכשיו חבל נורא אם בא לך תרשמי לי מתאי את תהיה כאן בטוח ואני יכנס ביייי
מה עניינים נועה? הכל תקין אצלך ? אם בא לך , את מוזמנת לענות ביי שחר
כן, עכשיו אני כאן, והכל בסדר אצלי. איך אתה? אתה כאן שנדבר?
היי אני כבר הרבה זמן מנסה שתעני לי אולי לא ראית?! רשמתי לך בעמוד הבא אני נורא זקוקה לעזרתך ביי אוהבת.....
אשמח לעזור לך, מכל הלב אבל אני לא מוצאת את ההודעה שלך. תוכלי לשים קישור אליה או לכתוב אותה שוב?
חכי שנייה אני כאן
את רוצה נעבור לפורום תפוז?
טוב, יש חדר מסוים? אני מקווה שיהיה לי זמן אני מחכה פה בינתיים
היי, מה שלומך? אצלי משתפר היום התחלתי לעבוד בחנות בגדים מכול העזרה שלכם כאן היה לי טיפה יותר טוב. באמת. העובדת השנייה בגילי המנהלת יתיחסה אליי לא בדיוק יפה כמו שהיא יתנהגה לעובדת שאיתה? האמת לכחתי את זה דיי אישי למה היחס הזה מה אני מגעילה, ??? היא יתיחסה לעובדת ההיא יותר יפה מימני ובכלל שניהם העובדת בגילי והמנהלת כמו חברות מדברות ומדברות... ואני כחסרת עונים ומפחדת להגיב שותקת ואותי בכלל לא יתיחסו אליי דיי נפגעתי מכול הסיפור כשהיה לי זמן עם העובדת שאלתי אותה שאלות וגם היא בסוף ירגשתי שאני מדברת שטויות ואז ירגשתי בטח היא חושבת אני דפוקה. את לא מתארת לעצמך איזה הרגשה זו, היא גדולה כזו וגהוהה אני דיי נמוכה על ידה כאילו היא גדולה מימני פי שתיים בגיל . את חושבת שמהשאלות היא יכולה לחשוב אליי משהו רע? והיה שעניתי כשהם דברו להם אבל היא עשתה טובה שענתה לי כמעט נורא נפגעתי אומנם אני רק כמה חודשים איתה אבל בא לי לעזוב אני מרגישה בכול מקום לא רצוייהה. מה עושים???. הייתי אצל פסיכולוג, כרגע אני יעבוד ואולי ינסה שוב ללכת בינתיים אני לא יכולה . המשפחה שלי הרבה פעמים פוגעת ביי ונותנת לי הרגשה רעה עם עצמי חוץ מי אבא. שאני נורא אוהבת אותו. ביי
נטע-לי, ראשית, אני שמחה שהתחלת לעבוד, אני חושבת שזה טוב. וגם אם נפגעת היום בעבודה - אל תתייאשי כל-כך מהר. תנסי שוב מחר להתחבר עם העובדת, ואל תחשבי שהיא חושבת עלייך משהו רע בגלל השאלות - עובדה שאחרי שאת שאלת אותה גם היא שאלה אותך, כך שבעצם הייתה ביניכן שיחה. הרבה אנשים לא תמיד הכי נחמדים וזה לא קשור אליך - פשוט תתני לזה קצת זמן. אפשר ללכת לפסיכולוגית גם דרך קופת-חולים ואז זה זול או לא עולה בכלל - תלוי בקופה. אני חושבת שמאוד כדאי לך לנסות, אפילו עד שתוכלי לממן טיפול פרטי. בהצלחה, נועה.
