פורום פסיכולוגיה קלינית

מתי יחזור האור העוצמה הפנימית והמוטיבציה?.....{סכיזופרני..}

ברגע שאחד ימות .... זה יעבור

מיזה שלוש שנים שאני סובל מסכיזופרניה ברמה קלה ומשמפריע לי זה חוסר אנרגיות עוצמה ואור פנימי ורציתי לדעת אם יוצאים ממצב זה ובמשך כמה זמן מדובר הדבר...

לפחות עד שאחד מהם מת :-)

אני מרגישה זמן רב שקיימים אצלי "צדדים חסומים" שאין לי גישה אליהם והדבר גורם לי לחוש מקוטעת וגורם לי סבל רב. שאלתי היא: אילו תרופות עשויות לאפשר גישה למה שאני מחפשת? ניסיתי בעבר עם תרופה נוירולפטית והסתבכתי בגלל תופעות לוואי קשות. האם תרופות נוגדות פירכוסים עשויות להועיל? והאם יש איזשהו הגיון בשאלה שלי בכלל? :( תודה.

לההההההה

דבי שלום לא ברור לי למה קבלת תרופות נויולפטיות לצדדים חסומים אנא פני לפסיכיאטר ליעוץ בהצלחה עמי

לא ברור למה הכוונה בצדדים חסומים?

גם לי לא ברור וקשה להסביר. לכן לקחתי את התרופה הניורולפטית על דעת עצמי לנסיון.

אני נערה בגיל ההתבגרות אימי שלי הביאה לבית שלנו לפני 8 שנים את אח שלה שסובל מי שסובל ממחלת הרדיפה הוא בן 50 כיום מאז שהוא בא לפה אני סובלת מאוד הוא יושן כמעט במשך כל היום וער רק בשביל לראות טלויזיה ולאכול הוא נמצא ויושן בפינת הסלון מכיוון שהבית קטן ואין מקום בבית 5 נפשות ושני חדרים יש לי בעיות בריאותיות מאז שהוא בא לפה שאלתי היא אם שהיהתו של בן אדם זה בבית נורמלי במשך 8 שנים והסתכלות עליו יכולה לגרום לבעיות נפשיות ההורים שלי גרושים.

מה קורה עם האור מה?

לי שלום מהאופן שבו את מתארת את הדברים אפשר להבין שהתשובה לשאלתך די ברורה, שקשה לך עם נוכחותו של דודך בבית ובמיוחד עם הצפיפות שבה את מתגוררים יחדיו. אני כמובן לא יכול להציע לך פתרון טכני לבעיה, אבל ממליץ שתקבלי ייעוץ. תוכלי לבקש מאימך למשל לקשר אותך לעובדת סוציאלית בעיריה שעימה תוכלי להתייעץ, וכן, כשמתחיל ביה"ס תוכלי לפנות ליועצת ביה"ס. אפשרות נוספת להתקשר לשירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה במקום מגוריך ולבקש לדבר עם פסיכולוג/ית ביה"ס שלך, לכל בית ספר יש פסיכולוג. אני לא חושב שבמסגרת הפורום נוכל לעזור לך בצורה משמעותית, אני חושב שאת צריכה להתייעץ עם גורם מקצועי באופן אישי פנים מול פנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לא - מחלת הרדיפה לא מדבקת

ראיתי את ההתכתבויות האחרונות בפורום. אני יכול רק להביע את צערי על מפח הנפש שנגרם לחלק מהמשתתפים בפורום. יש המתייחסים לפורום הזה כאל ביתם הקבוע ויש המבקרים בו באופן חד פעמי לאור מצוקה או סוגיה שדורשת מענה. אכן יש כאן גם מדי תקופה הפרעות שנובעות מאופיו האנונימי של האינטרנט שמאפשר לאנשים מסויימים לפרוק כאן יצרים, בעיקר של תוקפנות, שכנראה אינם באים על סיפוקם במקום אחר. לצערי אני רואה בכך תמונת מראה של מה שקורה בחברה הישראלית כולה, ואני דווקא לא מדבר על התוקפנות מבחוץ. השאלה האם הרוב הדומם, בפורום, כמו במדינה, יסתפק בבריחה למקום אחר, או שאולי ניתן גם לשנות. האם במקום האחר לא תמצא התוקפנות? האם זו לא פשוט לחיצה כואבת על מקום רגיש של כולנו? הגבולות במסגרת האינטרנט יהיו תמיד פרוצים. משיגי גבול עלולים לחדור ולהטריד, כמו בכל מקום שאינו מתוחם בגבול. הנהלת האתר יכולה להציב גבולות באופן מוגבל בלבד, אולם אלו בהחלט יכולים לעזור. הגבול אינו נקודה ברורה אלא טווח אפור שיש להגדירו מחדש שוב ושוב. יתכן שבתקופה הנוכחית יהיה צורך להחמיר במחיקת הודעות כדי לשמור על משתתפי הפורום וגבולותיו. אני מבחינתי מתכוון, כפי שניסיתי לעשות בעבר, להתרכז במתן ייעוץ ותשובות לשאלות, תוך שימת דגש מופחת על הדינמיקה הפנימית של הפורום. אני מקווה שאחרי הסערה האחרונה ניתן להתארגן ולחזור לשגרה. סוף שבוע מוצלח לכולם אורן

תודה אורן על דבריך. אני מצטרף לכל מילה. יוסי אברהם

בוקר טוב, לא, לצערי אי אפשר לחזור לשגרה, מאחר וטלי כבר לא פה. ודווקא בגלל שאתם באמת מתרכזים במתן תשובות לשאלות, וזה מצוין, זאת הבחירה שעשיתם והיא מקובלת עלי, אבל דווקא בגלל זה, אנחנו המשתתפים הקבועים, שהפכנו את הפורום לבית, אולי בצדק ואולי שלא בצדק, צריכים את טלי פרידמן, שלא מזניחה גם אותנו, שקשובה גם למצוקות שלנו. נכון, בדרך כלל אנחנו מסתדרים כבר לבד ביננו לבין עצמינו, אבל גם אנחנו מגיעים למקום קשה לא אחת ולא שתיים, וטלי היתה כאן הכתובת בשבילנו, שכן עקבה אחרינו, וכן שמה לב אלינו והתייחסה אלינו, וראתה את המשברים שלנו, ונתנה לנו את הגיבוי כשדברים השתבשו אצלינו. קצת קשה לי להבין איך אף אחד מכם לא מתייחס לפרישתה וכולכם מעדיפים להתעלם. אביב.

קראתי בפורום המטלוגיה שחוסר בויטמין בי 12 עלול לגרם לפסיכוזה. מהי הגדרת פסיכוזה. אני מקבלת זריקה כל 3 שבועות האם זה יכול להחליף כדורים נגד דיכאון

רונית שלום פסיכוזה היא הגדרה כללית לאבדן קשר עם המציאות למשל לדמיין דברים שונים שאינם קיימים נדיר בחסר B12 גם דכאון והפרעות אחרות יכולות לקרות בחסר זה - כלשעצמו לרוב אינו מחליף את הטפול בדכאון הטוב ביותר פני ליעוץ ספציפי לך האם את זקוקה בכלל לטפול בכדורים בהצלחה עמי

סכיזופרניה רקע 1800 MOREL תאר צעיר מבריק אשר התדרדר תיפקדו נפגע בכל תחומי החיים בדומה לסניליות של זקנה. לכן הוא קרא למחלה DEMANCE PRECOCE. 1850 KAHLBAUM תאר לראשונה סימנים קטאטונים (יותר מאוחר יוחסו לסכיזופרניה קטטונית) · אוטיסים = ניתוק מהמציאות וחוסר תגובה לסביבה · נגטיביסם = התנגדות כללית ומוטורית לפקודות · אוטומאטיסם = חזרה סטירוטיפית על תנועות, WAXY FLEXEBILITY תנועות ביזאריות. יתכנו מעברים בין סטופור לאלימות קשה. 1890 HECKER תאר התנהגות לא מאורגנת ומוזרה וקרא לה הבפרניה. · מתחיל לפני גיל 25 לכן בד"כ לא מספיקים להינשא ולרכוש מקצוע (בודדים מובטלים) · מתאפיין בפירוק ניכר של ארגון מנטלי, ריפוין אסוציאטיבית אפקט לאבילי או שטוח. · מתאפיין בליקויי מנטלי קשה ומהיר. 1900 KRAEPLINE הראשון שיסד קלסיפיקציה אבחנתית בפסיכיאטרייה. חילק את מחלות הנפש לשלשה סוגים: 1 . דמנטיה פראקוקס = מחלה של התקפים פסיכוטים והתקדמות הדרגתית לליקוי. 2 . פסיכוזה מניה-דפרסיבית = כל אותם מחלות נפשיות ללא ליקוי. 3 . פאראנויה = מחלה שניקרא יותר מאוחר סכיזופרניה פראנואידית (היום הפרעה דלוסיונאלית) וככלה: · גיל מאוחר (מתגלה קלינית בגיל מאוחר) 40-30 כאשר יש כבר עבודה ומשפחה. · אישיות שמורה אין פירוק או אובדן בוחן מציאות אינטליגנציה שמורה. · מערכת דלוסיונאלית מאורגנת הגיונית שזורה במרקם החיים של המטופל. 1920 BLEULER האמין שסכיזופרניה היא מחלה של פיצול בין רגשות מחשבות והתנהגות, לכן קבע את השם סכיזופרניה. (סכיזו = פיצול פרניה = סרעפת מושב הנפש). הוא האמין שבכדי לאבחן סכיזופרניה יש לאבחן 4 סימנים ראשוניים: ארבעת ה A של בלוילר. · A אוטיסים = הסתגרות התבודדות חברתית. · A אמביוולנטיות = חוסר החלטיות (כולל מוטורית) יתכן דיבור והיפוכו באת ובעונה אחת. · A אסוציאציות = ריפוין אסוציאטיבי · A אפקט = השטחה אפקטיבית. 1920 SCHNIDER האמין בחשיבות הסימנים הסוערים של המחלה, ניסח את FIRST RANK : · מחשבות שווא של שדור מחשבות ואו השפעה. · מחשבות שווא של פאסיביות ושליטה · הלוצינציות שמיעה, שנים או יותר קולות מעירים מדברים בגוף שלישי על החולה (בד"כ דברים לא נעימים). · שמיעת מחשבות. HUGLING JACKSON (היה נירולוג) הראשון שהציע לחלק את הסימנים בסכיזופרניה לסימנים חיוביים ושלילם. POSITIVE SIGHNS NEGATIVE SIGHNS · מחשבות שווא פעילות שנידרייניות, מאניות · הלוצינציות שמיעה שנידריינות · אפקט לאבילי מתח אמוציונאליות · אי-שקט, בלבול, ואמוציונאליות. · ריפוין אסוציאטיבי והפרעות חשיבה. יתכנו מחשבות שווא אבל בדרך כלל לא-פעילות, לא פועל על-פיהם פחות מוטרד מהם. · חסר, דלות, צמצום, בדיבור חשיבה ופעולה. · אפקט שטוח מנותק חוסר תגובה רגשית · ירידה ברציה ואיניציאטיבה (אישיות) הגינה תיפקד כללי. · רגוע ללא בלבול. CROW הדגיש חלוקה זאת וניסה לקשור אותה לממצאים ביולוגים ולטיפול. החלוקה שלו היא: TYPE1 TYPE2 · ללא ממצא ב CT · מגיב טוב לטיפול אנטי פסיכוטי · מנגנון פטלוגי כנראה דופאמין · הרחבת חדרים ב CT · מגיב רע לטיפול אנטי פסיכוטי · מנגנון פטלוגי כנראה ניווני NANCY ANDREASEN הראתה שסימנים חיוביים מופעים יחדיו יותר בשלב החריף הפסיכוטי, ואילו הסמנים השליליים מופיעים יחד עם סימנים שלילים אחרים יותר בשלב הליקוי הפוסט פסיכוטי דהינו סימנים שלילם. (בנתה סקלות הערכה SAPS SANS) LANGFELD ניסה לבנות מערכת פרוגנוסטית על בסיס החלוקה לסימנים חיובים ושלילם, תבע את המונח SCHIZOPHRENIFORM לסכיזופרניה עם פרוגנוזה טובה. SCHIZOPHRENIFOM PROCESS SCHIZOPHRENIA · תפקוד קודם טוב · גורם סטרסוגני ברקע · פרוגנוזה טובה · תפקוד קודם לקוי · ללא גורם סטרסוגני · פרוגנוזה רעה LIDDEL תאר 3 קבוצות סימפטומים אשר לדעתו קשורים למערכות ואזורים מוחיים. REALITY DISTORTION DISORGANIZATION PSYCHOMOTOER POVERTY TEMPORAL LOB ORBITOFRONTAL CORTEX AND CINGULATE CORTEX DORSOLATERAL PREFRONTAL CORTEX AND STRIATUM · הלוצינציות קולות · מחשבות שווא של רדיפה ויחס · אפקט לא-תואם · ריפוין טנגנציאליות דיבור לא-קוהרנטי · לחץ דיבור · מיעוט בדיבור · אפקט שטוח ולא- מגיב · ירידה בתנועתיות ספונטנית · מונוטוניות בדיבור · דיבור איטי · ירידה בקשר עין לאחרונה התווספו חלוקות של 4 קבוצות תוספת של הסתגרות חברתית לסימנים חיובים שלילים ודיסאורגאניזציה.

מתי יחזור האור העוצמה והמוטיבציה..?

YARON כתב/ה: > > מתי יחזור האור העוצמה והמוטיבציה..?

ערב טוב לך, אני מרשה לעצמי לפנות אליך באופן אישי, מאחר וכבר אי אפשר לראות יותר את מה שמתרחש כאן בפורום. אני יכולה להעיד על עצמי, שקשה לי מאוד לראות את הקללות, ההשתלחויות, ההתבטאויות הגסות, והתמונות הפונוגרפיות שאנשים מרשים לעצמם לשים כאן בהודעות, ללא אף תגובה מצידך. אני מרשה לעצמי להזכיר לך שאתה הבטחת לגולשים בהודעה אישית לא מזמן, שכל הודעה שענינה אינו בפורום, והיא נושאת קללות או נושאים לא ראויים תמחק מיידית, ולהלן הקישור להודעתך - http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=168005&t=168005. חבל, שאנשים עם מצוקות אמיתיתיות, נכנסים לפורום וטובעים בתוך בליל של גועל נפש אחד גדול, של התכסחויות אישיות בין אנשים פה, שבכלל אינם מכירים זה את זה, ובהודעות שאופיין המיני פשוט דוחה. אולי חשוב להזכיר שהאנשים הקבועים והאקראיים שכותבים פה, לא נמצאים פה סתם, הם צריכים את הפורום, בין אם לתשובה לגבי מצוקה חולפת, או לצורך תמיכה נמשכת, אני בעצמי נעזרת בפורום כבר כמעט 9 חודשים. כואב לי הלב לראות יועצת מדהימה ומקסימה כמו טלי פרידמן שנאלצת לפרוש בגלל שבאמת כבר אי אפשר להיות פה, לא בתור גולש ולא בתור יועץ, והייתי רוצה להגיד לה שתישאר, לבקש ממנה ואפילו להתחנן, שתישאר בשבילי ובשביל אחרים, אבל אני לא יכולה, תסתכל מה הולך פה, "גן חיות" אחד גדול, וזה במילים עדינות, אז איך יש לי את הזכות לבקש ממנה שתישאר במקום שהתדרדר לכזאת רמה ? איך אני יכולה להישאר פה ? למרות שהמקום חשוב לי עד מאוד, ויקר לי עד מאוד, יש גבול לביצה המסריחה שאפשר לשחות בה, ויש לי ולכל אחד אחר כאן בפורום, מספיק קשיים בחיים מכדי שנרצה להוסיף עליהם את מה שהולך פה. ורק דבר אחרון, אני פונה אליך, מאחר ואני רואה בך אחראי הן למצב שהפורום התדרדר אליו, והן לפרישתה של טלי פרידמן מהפורום, בתוקף תפקידך כמנהל הפורומים, והייתי שמחה לקבל תשובה רצינית בפורום, כדי שגם אחרים יוכלו לקבל הסבר, לאיך נתתם לפורום להתדרדר עד כדי כך, איך לא עצרתם את הכדור שהתחיל להתגלגל כשעוד היה אפשר, ולמה אנחנו נאלצים עכשיו לוותר על טלי פרידמן בגללכם. מה כל כך מסובך לחסום מספר אנשים שמקלל ומגדף לפי כתובת המחשב שלהם, ולתת לשאר להמשיך להנות מהפורום, מהיועצים ומהתמיכה ההדדית, וכמו שהבטחת בעצמך, לשמור על הפורום במתכונתו המכובדת כמו שהיתה בעבר ולמנוע את ההשתלחויות. איכשהוא יש לי הרגשה שההודעה שלי, תמחק ראשונה, עוד לפני כל ההודעות עם הגידופים והנאצות, אבל בכל מקרה, אני אשמח לקבל תשובה והסבר. בכבוד רב, אביב.

לאביב כל מילה נכונה. היו ימים שהפורום הזה ממש הציל אותי. מנהל הפורום צריך לקחת את זה ברצינות. תודה

הי אביב. ראשית אגיב על סיום דבריך. למרות שאיני נוטה להעלב, הם די פגעו בי. מעולם לא מחקתי הודעה שהכילה ביקורת עלי. לא ברור לי ממה נובע הרגשתך כי הודעתך תמחק, האם אי פעם מחקתי הודעה שתוכנה לא הצדיק את מחיקתה? אני עוקב בצורה עיקבית אחר הנעשה בפורום, ומוחק כל הודעה שאני רואה שמכילה תוכן שאינו ראוי לפורום, ואני עושה את זה בלי לפרסם את דבר המחיקות - ככה שאת ושאר הגולשים בפורום יתכן וכלל לא מודעים לכך. אני מודה שבעשרים וארבע שעות האחרונות היה לי בעיה בחיבור לאינטרנט, מה שמנע ממני להכנס לפורום ולהשגיח עליו. כמובן שלא ניתן לצפות ממני לשבת 24 שעות ליד המחשב בחיפוש אחר הודעות למחיקה. מה שאני כן מתחייב זה לעבור על כל ההודעות לפחות פעם ביום (בדר"כ יותר) ולמחוק כל מה שלא ראוי. ולמרות זאת, היות ואני אנושי, יתכן ואני אפספס הודעה שמכילה תוכן לא מתאים. במקרה כזה הכי טוב יהיה לשלוח לי מייל ולהתריא על ההודעה ואני אמחוק אותה מיד. לא ניתן לחסום מחשב היות וכתובת הIP משתנה בכל חיבור חדש לרשת. ניתן לחסום שם של גולש, אולם ברגע שישנה את שמו, גם החסימה תעלם - ולא עשינו כלום. ככה שזה לא הפתרון. אני חושב שזה יותר מדי קל להפנות את האצבע המאשימה כלפי. האמיני לי, שהפורום הזה חשוב לי מאוד ואני נאבק כדי להשאירו פעיל - כפי שאת בודאי מבינה במצבו היום הוא לא ממש ראוי להשאר פעיל. מה לגבי האחריות שלכם הגולשים לרמת הפורום? אני לא אמחוק את כל שיחות הסרק שנעשות בפורום, למרות שבעיני הם תורמים מאוד להדרדרות רמת הפורום. אני מצפה מכם לאחריות לדעת מה מתאים ומה לא, ואני לא חושב שהציפיות שלי הם בשמיים. היום, כשראתי לאיזה שפל חדש הגיע הפורום עלו בי מחשבות על סגירת הפורום וזהו. אני ממש לא רוצה להגיע למצב הזה. אני באמת מודע לחשיבות הפורום ולתרומתו האדירה להרבה גולשים. באו ביחד נציל את הפורום הזה מהידרדרות סופית. בברכה יוסי.

מר יוסי רוסמן, צר לי אם פגעתי, לא היתה לי כל כוונה, וזה גם לא היה קל בכלל להפנות את האצבע המאשימה כלפיך, כמו שכתבת, אבל מישהו צריך לשאת באחריות על כך שהפורום נסגר, ומבחינתי הוא נסגר בגלל שפל המדרגה שהגיע אליו ובגלל פרישתה של טלי פרידמן, שהיא הענין היחיד שהעדפת להתעלם ממנו בתגובתך, וזאת זכותך ואני מקבלת אותה. לי יש אחריות על הדברים שאני כותבת, אין לי שום אחריות ושום גישה לדברים שאחרים כותבים. אני יכולה להתעלם מהודעות שלא לרוחי, אני יכולה לנסות לחשוב שההתעלמות תגרום למפריעים להעלם, אבל כשזה לא קורה וכמו שאתה בעצמך כתבת אין לך דרך למנוע מהם להיכנס, אז אני יכולה רק בעצמי לא להמשיך לכתוב כאן ולא לגלוש כאן. אין לי שום כוונה לרדת להתחיל להתכסח עם גולשים אחרים בענין, האם הודעותיהם כן מתאימות או לא מתאימות לפורום, הן בתוכן והן בסגנון, כך שאני נשארת עם האחריות לגבי עצמי בלבד, אבל לא לגבי מה שאחרים כותבים. בזמנו עלה הרעיון להקים קבוצה סגורה של המשתתפים הקבועים לפחות, שיתאימו לענין, על ידי טלי פרידמן ואולי מנחה נוסף, והיו כאן מספיק גולשים שהביעו את רצונם להשתתף בכזאת קבוצה, מוגבלת בשם וסיסמת כניסה, וחבל שהוא לא מומש, כי זה למשל פתרון שהוא כן יעיל לחסום את המפריעים בחוץ, גם אם כתובת ה- IP של המחשב שלהם משתנה, אין להם את הסיסמא וגם אם יחליפו את שמם, עדיין אין להם את הסיסמא, ואז כן אפשר להעביר את האחריות אלינו הגולשים הקבועים, לרמת הקבוצה ותוכנה, אבל היום זה בלתי אפשרי, לדעתי לפחות. מר יוסי רוסמן, כתבת פה לא אחת שגם עבודתך נעשית בהתנדבות וללא תמורה, ואין לי אלא להעריך אותך על כך, ועדיין מישהו צריך לקבל את השליטה והאחריות על מצבו של הפורום ועל סגירתו, ומבחינתי זה אתה, שנמצא כרגע בראש ההירארכיה הניהולית, אם לא כך הוא הדבר, מתנצלת שהפניתי את דברי אליך. מבחינתי הפורום כמו שהוא היום, סגור, אז אפשר לחשוב, מה הענין הגדול, עוד גולש - פחות גולש, אני הלכתי תבוא אחרת, אבל לדעתי אני לא היחידה שתלך, אני לא היחידה שצמצמה את גלישותיה פה בזמן האחרון לאור ההתרחשויות, וכשאני חושבת על מה שהצלחתי להוציא מעצמי בעזרת הפורום ובעזרתה של טלי פרידמן, וזה אומר להחלים מהפרעת אכילה בולמית ולהישאר "נקייה" במשך למעלה מחצי שנה, ולעבור משברים קשים במהלך הזמן שבו אני כותבת פה בעזרת התמיכה והעידוד הן של הגולשים והן של הצוות המקצועי, לי נצבט הלב. בכבוד רב, אביב.

וכל מילה נוספת כמעט מיותרת. ואני במיוחד שמחה לשמוע, שאני לא היחידה שמרגישה שההודעות הבלתי ראויות (בלשון עדינה, כדברייך!) משתוללות כאן באין מפריע, ודווקא ההודעות התמימות נמחקות ראשונות. נקווה שהפעם דברינו יקבלו הד רציני יותר! מחזקת אותך ואת כל מי שחושב ומרגיש כמוני! אחת

לאחת. אולי תפרטי על אילו הודעות תמימות את מדברת. היות ואני היחיד שמוחק הודעות באתר לא ברור לי למה כוונתך. היות וזה כבר פעם שניה שאני נתקל בהערה כזו ממך אשמח לפרוט. יוסי.

אני נשויי מזה כשנתיים כמעט. אישתי לאחר מספר חודשים פנתה בבירורים לגבי נושא פוריות של שנינו. לאחר בדיקות התברר שיש בעייה לי{תנועה חלשה של הזרע} ולה בעיית ביוץ שעל ידיי הורמונים נפתרת באופן מלאכותי{רק עם שימוש בהורמונים}. אנו לאחר נסיונות של טיפולים הגענו לנסיון הפרייה ראשון שבו היו הפריות יפות אבל לאחר החזרת עוברים לא נקלט הריון. הבעייה שלנו היא הלחץ הגדול שאישתי נמצאת בו על רקע חוסר הצלחה בטיפול הראשון. היא גורמת בינינו למתחים גדולים על רקע הפסימיות שלה בנוגע לטיפולים. היא טוענת שהטיפולים נמשכים שנים ולבסוף "בוודאי" אנחנו נכשל. היא דוחקת אותי "לפינה" בהאשמות כלפיי שבגללי אנחנו בטיפולי הפרייה ואם גבר אחר היא הייתה יכולה{כאשר היא לוקחת הורמונים} להקלט להריון ספונטני והיום כבר להיות אמא. כאשר אני מנסה להרגיע אותה שלא להתייאש היא אומרת לי שאני לא יכול להבטיח לה שאנחנו נצליח מהר בהפריות ושוב חוזרת על נושא" להתקע שנים על גבי שנים" בטיפולים ולאחר נאטמת ויוצרת בינינו מתח. היא מדברת על כך שאין טעם לחייה והיא מרגישה ריקנות לדבריה היא לא מאבדת עצמה לדעת משום שהיא מרחמת על אימא האלמנה {אישתי בת יחידה ללא אחים}. היא היום הגדילה לפגוע בכך שהיא איחלה לאויבים והשונאים שלה בעל כמוני. אני בדרך כלל משתדל לא להגיב לא כשהיא נכנסת למצביי הרוח הללו אבל זה רק מעצבן אותה יותר. היא ממש רחוקה ממני סקס אולי פעם בחודש {ב-4 חודשים האחרונים} וזה גם תלויי במצביי הרוח שלה. אני בן 32 והיא בת 30. אני הייתי נשויי בעבר 3 שנים ללא ילדים. אישתי רווקה. לפני כשבועיים היא באחד ממצבי הרוח שלה העיפה שלטים של טלויזייה וניפצה על הרוצפה לאחר טרקה דלת בכוח. לאחר דאגה להשחית את שלט שם המשפחה שלנו. תמונת הנישואים כבר לא תלוייה במקומה חצי שנה. אני לא אחת שקלתי להכיר בחורה אחרת רגועה ונחמדה אבל מצפונית קשה לי {אני מרגיש שזו בגידה} על אף התנהגותה של אישתי. אני פשוט אובד עצות. עכשיו למשל אישתי הלכה לישון בבית אימא לאחר מתח בינינו {אימא נמצאת בטיול בחו"ל}. אנא עיזרו לי. מה עליי לעשות??????????? מהדיכאון מהמצב אני בחודשיים האחרונים עליתי במשקל ב-6 קילו אני פשוט אוכל ללא הבחנה גם כשאני לא רעב.

היי אריאל, תנסו להפגש עם זוגות בטיפולים כמוכם. יכול להיות שזה יעזור. אתם צריכים לעבוד גם על החלק הפסיכולוגי. עדי

מלבד זה, האם אתה ממש ממש בדיכאון? אולי תפנה לטיפול תרופתי, ואז תוכל להתמודד טוב יותר עם הבעיות שלך. חוץ מזה שאתה צריך לחשוב עם עצמך ועם פסיכולוג האם אתה רוצה בכלל להשאר בקשר הזה. ולנקוט בצעדים המתאימים. סה"כ אלו הם חייך וכדאי שיהיה לך טוב בהם. תחזיק מעמד

אריאל שלום הדברים שאתה מתאר נשמעים באמת כמשבר חמור בנישואין שכבר עובר בהרבה את הבעיה של הפריון. בעיקרון, טיפולי פריון הם מקור למתח הן בין בני זוג והן ברמה האינדיבידואלית. לצערי אין מספיק מודעות לכך בקרב הגורמים הרפואיים והיו בנושא בעבר דיונים במסגרת הפורום. אנסה לענות לך קודם כל ברמה הבעיה הספציפית של הפריון, ולאחר מכן ברמה הזוגית. ניסיונות ההפריה מהווים חוויה מלחיצה ומתסכלת שמעוררת לא פעם חרדה, כמו גם תחושות אשמה ופגיעה בבטחון העצמי. הקושי להיכנס להריון, במיוחד אחרי מספר טיפולים, מביא בוודאי מפח נפש רב ומתח סביב הטיפולים הבאים. באופן פרדוקסלי, דבר זה בפני עצמו יכול להוות גורם משמעותי המפריע לכניסה להריון. יש עדויות לכך שמתח נפשי משפיע על מערכות פיסיולוגיות שונות, כולל על מערכת הפריון. מתח יכול לדוגמא לגרום לאיחור ביוץ, להפסקת או שיבוש המחזור החודשי ועוד. דברים דומים רלוונטיים גם לגבי פוריות הגבר. כאמור, יש כאן מצב פרדוקסלי. ככל שיש יותר קשיים בכניסה להריון נוצר מתח נפשי גדול יותר סביב זה, וככל שהמתח גובר, כך עלולה להיות בעיה קשה יותר בכניסה להריון. ניתקלתי למשל בתופעה של הורים שהתייאשו מלהביא ילד לעולם לאחר שנים של טיפולים והחליטו לאמץ ילד. זמן קצר יחסית לאחר האימוץ נכנסה האם להריון טבעי ללא טיפולים. ההסבר שלי לתופעות מסוג זה הוא שלאחר הויתור ירד המתח סביב הנושא ולכן היה יותר קל להיכנס להריון. כל זאת ללא קשר לטיפול הרפואי ומעבר למה הרפואה יודעת ומעניקה.אני סבור שבאופן כללי, ולא רק במקרה שלך, חשוב לקבל במקביל לטיפולי הפריון גם עזרה בתחום הנפשי, מאחר וזהו תהליך קשה לכל אדם. לצערי, אין מספיק מודעות לכך, לא בציבור הרחב, ולא בקרב גורמי הטיפול הרפואיים. הטיפול הפסיכולוגי יכול ללכת בשני נתיבים אפשריים (או בשילוב ביניהם). מחד, הבנה מעמיקה של ההסטוריה האישית, האישיות, צורת החיים, הזוגיות, משמעות הילדים בחיים וכדומה. כאן מדובר על ניסיון להתחקות אחר ההתפתחות האישית לאורך החיים שלעיתים מביאה לקשיים והתלבטויות שונות. נתיב אחר מגיע מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית והוא עוסק יותר בהווה ולא מתייחס בהכרח לעבר. טיפול זה מתמקד בלימוד של דרכים להרגעה עצמית, לחשיבה חיובית ולביטול מצב המתח. ככל שתהיו רגועים יותר כך הסיכוי להיכנס להריון גובר. ניתן להיעזר כאן בשיטות פסיכולוגיות שונות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה ועוד. באופן אישי אני מאמין בשילוב כלשהו בין שתי השיטות האמורות. עם זאת, אריאל, במקרה שאתה מתאר הדברים כבר חורגים ממתח זוגי סביב פוריות. אני חושש שמשהו באמון ההדדי בינך ובין אשתך התערער וגורם לתגובות קשות אצל שניכם. אני ממליץ שתפנו בהקדם לטיפול זוגי, במידה ואתם עדיין מעוניינים לשמר את הקשר. אין מדובר פה כבר בשאלה האם תהיו הורים או לא. כאן כבר עולה השאלה האם תהיו זוג, ורק לאחר מכן, זוג הורים. כמו כן, התופעות שאתה מתאר אצלך מצביעות על עומס רגשי ולכן כדאי בכל מקרה שאתה תפנה לייעוץ פסיכולוגי גם אם אשתך אינה מצטרפת אליך. בברכה ד"ר אורן קפלן

סליחה על ההתערבות אבל הפורום לא נועד לשטוייות שלכם!! מה שהולך פה עם ההודעות שלכם זה כמו גן ילדים !!!! ואני לתומי חשבתי שהגעתי למקום רציני.... חבל. מיקה

מיקה כתב/ה: > > > סליחה על ההתערבות אבל הפורום לא נועד לשטוייות שלכם!! > מה שהולך פה עם ההודעות שלכם זה כמו גן ילדים !!!! > ואני לתומי חשבתי שהגעתי למקום רציני.... > חבל. > > מיקה >

התעוררתי באמצע הלילה כאילו בחלום....וכל הקירות והתיקרה היו מלאים נחשים קטנים שחורים ומתפתלים...זה מה שאני זוכרת מהחלום......אבל קורה לי הרבה שחולמת על נחשים שחורים....

פעם הבאה תאמרי לנחשים שיבואו אלי קצת.....לא יפה

מהו רגש החמלה?

מה שאני מרגישה כרגע כלפי אור שממלאת את הפורום בהודעות ילדותיות. אני מרחמת עליה. היא צריכה אשפוז

גולשים יקרים, לאור ההתרחשויות האחרונות בפורום, אני חשה שהפורום אינו משיג את מטרתו. אנשים שונים מוצאים בו את המקום שבו יוכלו להתפרע, לקלל, להאשים ועוד ועוד, ומאידך אחרים נפגעים מכך שוב ושוב. ניסיתי להסביר שיש קושי לשלוט על מהות הפורום, ועל ההודעות הנכתבות בו, אך אני רואה לפי הערות הגולשים (כדוגמת "אחת") שכל חוסר מחיקה מיידית של הודעות שליליות גורמת לאכזבה, פגיעה או כל רגש שלילי אחר. אינני יכולה לרצות את כולם, צר לי! לכן החלטתי להתרחק מעט, להמעיט את ביקוריי כאן, לפחות לתקופת מה. מדיי פעם אני אגיב על מספר הודעות מצומצם, לפי שיקול דעתי. הרבה בריאות לכולם, ורק טוב! טלי פרידמן

כשקראתי את הכותרת, לבי אמר לי שלא מדובר רק ביציאה לחופשה או משהו. כל כך קיוויתי שאני טועה... טלי, דברים קשים נכתבו בפורום בתקופה האחרונה. כמוך, אני חשה שאט נפש מקריאת הקללות, ההשפלות והמילים המכאיבות שמכילות הודעות מסויימות. נדמה לי שאני יכולה להבין עד כמה את מאוכזבת, כמי שהשתדלה, עזרה ונתנה כה הרבה לפורום ולמשתתפיו... את אמנם לא יכולה לרצות את כולם. איש מאיתנו אינו יכול! אבל הרי להיעלם לתקופה, לתפוס מרחק מהפורום - גם זה לא ירצה את הכועסים, וסביר להניח שגם לא ישפיע בשום צורה על כותבי הודעות השנאה. לעומת זאת, ההודעות החמות, המעודדות שלך יכולות ללטף, להרגיע את הכאב והעלבון. אני לא מנסה לשכנע אותך להישאר (הלוואי ויכולתי), כי אני מאמינה שאת עושה את מה שנכון לך כרגע. אני רק מנסה להראות לך את הצד השני, שאני חלק ממנו. הצד של האנשים שנעזרו כה רבות בכתיבתך, שקראו בהנאה את תגובותייך, שחיכו תמיד לשמוע את דברייך. ושמעריכים אותך ומודים לך מאוד, בכל לבם. טלי, עמוק בלבי אני עדיין מקווה שזה זמני. שההחלטה הזו היא פרי האכזבה והפגיעה מתגובותיהם של גורמים מסויימים בפורום. כתיבתך כאן תחסר לרבים שהכירו אותך, שלמדו להוקיר את דברייך, שידעו שבכתיבה אלייך יש על מי לסמוך. ולמרות מה שנאמר לך, הם לא התאכזבו מעולם. לא ממך. את תחסרי לנו, ולי במיוחד... האם כל האהבה הזו לא תספיק כדי לשנות את דעתך? האם באמת אין סיכוי ?? דפני.

אנני חושב שבריחה של יועצים תעזור לפורום אכן יש כאן מצב שהוא לעיתים בלתי נסבל ואז אני אפילו מבין את המשפט "יש החושבים...." אך מאידך גיסא זהו פורום שרוב משתתפיו הם אנשים מתוסכלים ו/או סובלים שזאת הדרך שלהם להביע ולהוציא את הדברים ,אני ממש לא רוצה לתת דוגמאות אך יש אנשים שחוזרים על עצמם מאה פעם ויש אנשים שלעיתים צריכים להוציא את הכעס מתוכם ועדיף שזה יהיה בפורום ולא בבית או ברחוב. עם זאת אני מקבל שישנן תופעות כמו התכתבויות חסרות פשר (שלחתי מייל .. קיבלתי מייל ועוד) שסותמות את הפורום ויש אנשים שלא מבינים מצוקה מהי ויורדים על אנשים בצורה מוגזמת. ואני מדבר על פגיעה מקוונת באנשים. את רמות הזבל ניתן להוריד ע"י פתיחת צ"ט מקביל באתר עם חדרים בהתאם לפורומים (עצה למנהל הפורומים) ואת רמת הקללות ניתן להוריד בעזרת אמצעים טכניים שיחסמו ע"י הצבעה בקרב משתמשי הפורום את מי שהוא רק שלילי ואין בו פן חיובי שהרי גם אני ירדתי לפסים לא ראויים בסיטואציות מסוימות אך סך הכל אני חושב שאני תורם לפורום. בתקווה שימצאו פתרונות יותר קריאטיבים מאשר בריחה של משתתפי הפורום ויועציו דוגי

חבל.......

חבל שאת לוקחת כל כך ללב את מה שקורה פה בפורום. נכון שזה פורום קצת שונה , ויוצא לפעמים מפרופורציה , אבל לא צריך לשים לב לזה בחשיבות כל כך גדולה. צריך פשוט לסנן. ועצתי גם לכל הגולשים והמשתתפים-- פשוט תתעלמו מההודעות של מי שעושה כאן בלאגן. אין מה לעשות , האינטרנט הוא מקום פתוח לכל אחד , ואין מבחני קבלה , ולכן כל אחד יכול להיכנס ,לפגוע ולהרוס את הדברים הטובים שקורים כאן. כמו שאמרתי התשובה היא להתעלם . גם אם זה מעצבן כשלפעמים הבקשה לעזרה שלך נעלמת לה בבליל של שטויות של כאלה שסותמים את הפורום. תקראו , תתעצבנו ותמשיכו הלאה. לא נמות מזה , נכון? באשר לך טלי, היית 10 עד עכשיו , ואני בטוחה שלא תנטשי את מי שבאמת זקוק לך. ואל תתרגזי. זה לא שווה את זה. בילי

טלי שלום! מאחר ושמי הוזכר בהודעתך, אני חייבת להגיב: זה אולי נדוש להגיד, אבל אני חושבת באמת שדבריי לא הובנו נכון. אני מספיק מבוגרת כדי לדעת שאי אפשר לרצות את כולם. ואני גם מסוגלת לעמוד בפני רגשות כמו אכזבה ואפילו פגיעה. בכל מקרה, בדברים שכתבתי לא התכוונתי לומר שנפגעתי עמוקות ובוודאי שלא לפגוע באיש. בסך הכל התכוונתי להסב את תשומת לבו של האחראי לפורום (ואין לי מושג בכלל אם זו את או מישהו אחר) לסדר עדיפויות שקצת הפריע לי. וכמו שבעצמך אמרת רק לפני ימים אחדים - חילוקי דעות הם דבר טבעי, שאם לא כן היינו חיים בגן עדן עם עצי קוקוס. ואוסיף על כך - גם ביקורת היא חלק בלתי נפרד ובלתי נמנע בחיינו, כל עוד היא בונה. והביקורת שלי בהחלט התכוונה לבנות ולא להרוס. אז נכון שבימים האחרונים כתבתי כמה ביקורות בזו אחר זו וזה אולי קשה קצת לעיכול. אבל רק למען האיזון אזכיר, שממש באותה ההזדמנות גם שיבחתי את גישתך האמפתית לאנשים. אז אם את רוצה בכל זאת לפרוש - זו זכותך והחלטה שלך. אבל הרבה גולשים - וגם אני ביניהם - נצטער על כך! ואגב, לסיום - גם אני בהחלט מוכנה לשמוע ביקורת מכל סוג שהיא כל עוד היא נאמרת בצורה נאותה. כל טוב! אחת

טלי שלום. בבקשה ומילה אחת הישארי .................. אנו זקוקים לך ולתמיכה לחום ואהבה אז בבקשה רק למען אלה שעוד זקוקים לך. שלך לתמיד לי

היי טלי! הגעתי למסר שלך לאחר זמן מה משנכתב, ולאור ההדים שיצר. מוטב שמה שחיובי ילך ויתעצם, ולא ההפך. צריך כפול כמוך, ולא חצי, ובטח לא רבע! חזק חזק ונתחזק! יוסי אברהם

נשבע לכם שיום אחד אני אמצא את הכח ,אקח את הילד ויעלם לה לתמיד.

דוגי, למה? עדי

דוגי, תתחזק !!!!!!!! ((((((((-: יעל

היי דוגי, אמנם איש אינו חווה כמוך את התסכול והייאוש מהמצב, אך בכל זאת: לקחת את הילד ולברוח אינו פתרון (אל דאגה, אני יודעת שלא התכוונת ברצינות). אני לא יודעת עם איזה מצב קשה אתה נאלץ להתמודד, אך אני בטוחה שיש פתרונות, או לפחות סידור מסויים שיקל עליך, על אשתך ובעיקר על הילד. אולי כדאי לפנות לשרותי בריאות הנפש (אני מניחה שכבר עשית את זה)? או לבקש עצה מאחד היועצים כאן בפורום, או בפורומים רבים וטובים העוסקים בבעיות במערכת המשפחתית? הרי בוודאי יש להם רעיון כלשהו כיצד להקל! תחזיק מעמד, בשביל כולכם... דפני.

שיהיה לכולם יום נפלא. ((((((((((((((((-: יעל

תודה!!!!!

גם לך... :-))

אני מעונין למצוא לבני פסיכולוג שיוכל לעזור בתחומים מוגדרים למחלה קשה שקשה לי לפרט במסגרת הפורם אך אשמך לפרט במסגרת פרטנית בניסיונ למצא פסיכולוג התברר שישנם שרלטנים בתחום ואני מתקשה למצא פסיכולוג לתחום יחודי אודה אם אוכל לקבל הצעה או עזרה למציאת הפסיכולוג הנדרש

אם מדובר במחלה כמו סרטן (חס ושלום ) ובנך אז במחלקות האונקולגיות יש מידע לגבי פסיכולוגים שעוזרים להיתמודד עם מחלה . נסה להתייעץ עם הרופא המטפל ,בדרך כלל אם מדובר במחלה קשה הוא מכיר או יכול לברר. בהצלחה - דוגי

שלום לכולם ! ראשית אבקש שרק תשובות רציניות של אנשי המקצוע ישלחו לדוא"ל שלי ! יש לי בעייה קטנה והיא שאני נהנה מכך שנשים מסתכלות עלי כשאיני לבוש, דבר זה נעשה כה קיצוני עד כדי כך שאני לפעמים ממתין שעות מול החלון בכדי שאיזו שכנה תציץ מהחלון ותראה אותי כך (כביכול במקרה), בספרות הרפואית שברשותי מצאתי הפרעה נפשית שעונה למקרה שלי ושמה "ערטילנות" (Exhibitionism), אך לא מצאתי פירוט בדבר הטיפול בהפרעה. מיותר לציין שטרם פניתי לבעל מקצוע (ומובן מדוע) ולכן אודה לכם אנשי המקצוע אם תסייעו לי בנידון (פירוט דרכי הטיפול בתופעה או לפחות הפנייה לספרים המתאימים). בתודה רבה מראש Anonimos

אל דאגה אחי, גם לי היה אותו הסיפור והתגברנו בעזרת אנשי המקצוע שלבטח יעזרו לך ! בהצלחה !!!

שלום רב, נראה לי, מעצם פנייתך, שאתה מודע לצורך בשינוי מצבך. פסיכותרפיה, שיתכן ומשולבת בטיפול התנהגותני - מאד מומלצת. למה להמתין? דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

חבל שאנחנו לא שכנים..........בטוח הייתי "עוזר" לך.....לצמיתות

שלומדת בשקדנות, אני במצב רוח לירי היום אז חשבתי להשאיר גם לך שיר למרות שהוא לא מתקשר לכלום ולמרות שאני בעצמי עם חצי עין עצומה כבר לילה בואי נשאר כבר לילה בואי נשאר את ממילא מאחרת אל תמציאי שום תרוץ כי אם אין לך זמן ללכת אז אין לך כל סיבה לרוץ מכיוון שלא הספקנו שום דבר מה יקרה לך אםתלכי מחר נגלגל שיחה על הא ודא אם תלכי את מפסידה כבר לילה בואי נשאר כבר לילה בואי נשאר את ממילא מאחרת אל תמצאי שום תרוץ כי אם אין לך זמן ללכת אז אין לך כל סיבה לרוץ מכיוון שלא קרה בינתיים כלום אל תמהרי כל כך לקום הקפה רותח כבר שעה אם תלכי תהיי צמאה אבל מה יקרה אח"כ את שואלת מן הסתם שום דבר אני מבטיח את דואגם לחינם מכיוון שלא קרה בינתיים כלום...

אורה שלי, איזה כיף לקרוא שיר כזה על הבוקר! אני לומדת בשקדנות, את עובדת בטירוף... מה יהיה? בקושי יוצא להיפגש. מה לגבי שבת? אני מחכה לך... תבואי? בבקשה? שיהיה לנו יום מקסים! דפני.

איך אפשר להפטר ממחשבות מעיקות שגורמות לחרדה ?

קשה לענות על זה ולתת לך פתרון אינסטנט, היה עוזר אם היית נותן קצת יותר פרטים על עצמך ומרחיב את הרקע (גיל, מצב בריאותי, תעסוקה, מצב משפחתי וכו'). המחשבות המעיקות הן התוצאה. כדי לרדת לשורש הבעיה אתה צריך לחפש את הסיבות למחשבות האלה ולמצוא מאיפה הן נובעות. יכולות להיות אלף ואחת סיבות (למשל: אירוע טראומטי שגרם לך לפתח מחשבות מעיקות וחרדות. האם המחשבות האלה מציקות לך לאחרונה או שהסיפור הזה נמשך כבר כמה שנים? תנסה להבין מה באמת עובר עליך ולחפש מה מציק לך ואז גם יהיה לך קל יותר לבקש עזרה מקצועית . העיקר, לא להתייאש. שיהיה לך בהצלחה, בר

אני נראה לפעמים שמח וטוב לב, וגם מדבר עם אחרים די בהגיון, ונראה שאני מרגיש ממש טוב עם עצמי... אבל הנפש שומרת על שנת המוות שלה, והלב מדמם מאלף פצעים . . . . . . . "

מה זה שווה אם הנפש מדממת... ומבפנים הכל הרוס? כשהכל חרא מבפנים החיצוניות מאבדת מערכה...

" עוד מעט אני לא אהיה איתכם יותר. סיפור מהחיים. סיפור מהמתים. אתם תמשיכו בשלכם - ואני, אבק ברוח, אבק אורגני נגוע, אני לא אהיה איתכם יותר. השקיעה שלי לא זורחת. שום אושר לא נובט בשממה ובריקבון שבתוכי. שום הבטחה לעתיד. שום שיר. רק אבדון שחור, ואין כאב פיזי. שום כאב גוף, איפה יסורי התופת קורעי הבשר הראויים כל כך לסוף שכזה ? אני דורשת כאבים נוראים, זה מגיע לי, לאמת שאני עוד חיה, לאמת את גסיסתי - אבל אני זוכה רק בכאבי הנפש המעונה, הבודדה והנואשת יותר מכל. ולמי זה אכפת בכלל, חיי ומותי ? אילו לפחות היה הכל מלווה בכאבים עזים. אילו היה הסבל ממשי, כמו החרדה והכעס והייאוש, שמתערבבים בי וקורעים לי את הנשמה. כן, שהכאב יהיה בלתי נסבל והבכי מר והראש מסוחרר והנפש תתרסק בצרחה. שלא ארגיש מזויפת. אני רוצה שהלפיתה הקורעת תבוא מבפנים, כאילו שורשים של עץ מתפתלים ומשתרגים מסביבך בשקט - ופתאום את מוצאת את עצמך כלואה בתוכם. או כמו נחש פתן גדול שמתלפף עלייך בסליל עבה, שחור, נוצץ כזה, חונק וסודק עצמות ברכות המתהדקת שלו. אבל לא. אני רק מפשירה ומטפטפת ואוזלת - והאזילה הנמשכת בלי הפסקה, עד לסוף שלי, היא פשוט חסרת כאבים, כמעט. הסבל לא נראה ממשי, וגם כשהגוף פולט דם נגוע, זה לא נראה. אחר כך אני רוגעת. מלאכי רקיע בלונדינים מרחפים מתחת לתקרה, לא נראים ושומרים עלי. למה ויתרתם עלי כל כך מהר ? אני מתכווצת מעלבון, כמעט עירומה, אצבעותי, יד זרה, חותרות בבשרי. למה השלמתם בקלות כזאת עם האובדן הקרב שלי, מבלי להיאבק עלי ? למה לא הקפתם אותי במעגל או בחיבוק חזק וחם, שאוהב ושומר כזה ? למה אתם לא מעיזים לקלוט שמוות שמאיים על מישהו קרוב ? אל תוותרו לו, שלא תתנו, שתסגרו עלי בחומה, שתרתיעו את המוות. זעקת הצילו !!! נחרטה בחול הרטוב ונשטפה בגל המתנפל אחרי רגע. עכשיו כאילו צפות ועולות דמעות בעיניים. שלא תבכי. את שומעת. שלא תעזי לבכות. גם לא בחדרי חדרייך. שלא יהיו בך רחמים על עמך. רק תחושת החמצה נוראה. איזה פחד. איזה אימה. "

אביב שלי... עכשיו אני מבולבלת לגמרי. חשבתי שהמצב משתפר... מה קרה? למה?? והכי חשוב- איך עוזרים???

חיכיתי, קיוויתי, ייחלתי... אבל לא. כנראה שלא ייצא לנו לדבר היום. אני מקווה שבכל זאת הוקל לך מעט. אני פורשת עכשיו ללמוד קצת, אבל הפלאפון פתוח תמיד, כרגיל... בינתיים, שולחת לך שינה רגועה, חלומות מתוקים ואהבה. דפני

היי, יקרות שלי, אין מה להתבלבל, אני מניחה שבסך הכל אני בסדר, עוד די בטלטלה בין השעות הטובות לרעות, ורק מנסה עכשיו כשהדברים מסתדרים קצת, לנקות את הלב מכל מה שהצטבר שם למטה כי אי אפשר יותר לתת לדברים להסתובב בתוך הבטן ולעשות שם בלגן, וצריך לתת להם כבר להתפרץ, כדי שיהיה לי קל יותר, ואני אוכל להמשיך הלאה ולהתקדם באמת לכיוון מעלה. מצטערת שאני עושה את זה בפורום, אבל אני צריכה עדיין את הבטחון שאתם כאן, אם הדברים ישתבשו ואם אני לא אעלה בעקבות זאת, אלא אפול. צריכה את המעטפת של הפורום על יועציו ואת רשת הבטחון שלכם, אז תודה שאתם עדיין כאן, לא מוותרים. שיהיה יום מקסים לכולכן. אביב.

".... ז ה ע צ ו ב ש ה י ל ד נ ה י ה צ י פ ו ר ו ה ת ח י ל ל ע ו ף . . . ז ה ע צ ו ב ש ה י ל ד ה פ ס י ק ל נ ש ו ם ו ה ת ח י ל ל מ ו ת . . . לא ידענו שכ"כ כ ו א ב לך מ צ ט ע ר י ם . . . "

אביב אילו רק יכולתי לאמר מילת קסם שתעזור הייתי עושה זאת אך לצערי יודעת שאין . אני כל כך מבינה כל כך מזדהה בקושי שלך גם אני איבדתי אדם אהוב . גם לי הוא מת ביידיים. עדיין לא מעקלת עדיין לא מאמינה. אך למרות הקושי יודעת שאסור להישבר. חייבים להמשיך הרי אותו אדם שאיבדנו לא היה רוצה שנשבר לא היה רוצה שנרים ידיים. מחר בבוקר יום חדש וכל יום חדש יכול להיות התחלה חדשה. לילה טוב קרן

גן נעול/ רחל מי אתה? מדוע יד מושטת לא פוגשת יד אחות? ועיני אך תמתנה רגע והנה שפלו כבר נבוכות. גן נעול, לא שביל אליו לא גשר גן נעול אדם, גן נעול האלך לי ואכה בסלע עד זוב דם עד זוב דם

ברצוני להקים עיתון אי מייל שבועי שיעסוק בהמון נושאים. אני מחפשת כותבים שיכתבו טור שבועי בכל נושא המעניין אותם. אודה לכל מי שמוכן לתרום למאמץ. מי שמעוניין, נא לפנות אליי לאי מייל. תודה מראש. רקפת

רקפת שלום, לפי הדאר האלקטרוני שלך אני מבינה שאת קשורה למת"ב. האם זה קשור לעיתון העתידי? ובכלל מהו בדיוק העיתון הזה? על מה הוא הולך להתמקד (ספורט, אופנה, עיצוב, בריאות, חדשות, תחביבים וכו'). ומה יהיה הערך המוסף שלו בארצנו המשופעת בעיתונים בכל מדיה אפשרית? וכיצד תוכלי להבטיח לכותב זכויות יוצרים? (לא לפרסם או להפיץ החומר במקום אחר ולצרכים אחרים?) תודה, דנה

ד"ר שלום, תודה על תשובתך המהירה. רציתי לדעת באם הרופא ימליץ להפסיק עם הסרוקסט לאחר תקופה של 10 חודשים עד כמה קשה יכולה להיות הגמילה, והאם שוב יתחילו לי התקפי חרדה? אני פשוט לא יכולה לחשוב על זה. האם מתמכרים לסרוקסט? והאם בזמן ממושך יכול להגרם נזק? בבקשה מחכה לתשובתך. הרופא שלי בחופשה ארוכה ואני לא מעוניינת ללכת לרופא נוסף. בברכה.

שלום אין התמכרות לסרוקסט לעתים קשה פסיק עקב חשש לאבד את התועלת אין שום מניעה להמתין לרואפ שלך להחלטה ולדעתי עדיף כך בהצלחה עמי

שלום אין התמכרות לסרוקסט לעתים קשה פסיק עקב חשש לאבד את התועלת אין שום מניעה להמתין לרואפ שלך להחלטה ולדעתי עדיף כך בהצלחה עמי נ.ב. אין לדעת אם התקפי חרדה יחזרו או לא שוה לנסות ולראות גמילה לרוב לא מאד קשה בעקר אם נעשית בהדרגה

היי מה שלומך?

שלומי טוב, קצת רעבה... ואת ? יעל

היי, תודה על כל התמיכה, רציתי רק להשאיר סימן חיים, אני לא אוהבת להדאיג לחינם. אנג'ל, התנצלות מיוחדת שוב בשבילך על אתמול בלילה, הר הגעש שלי התפרץ על האדם הלא נכון, וסליחה, אני יודעת שהתחושות שלנו מאוד דומות, ואולי דווקא בגלל זה מאוד קשה לי דווקא איתך, מרגישה קרובה אלייך מתמיד, ואולי דווקא בגלל זה מפחדת ומנסה לשמור מרחק. מתנצלת. מקווה שלא הרחקתי אותך יותר מדי. דפני, מתי כבר נגמר הפרוייקט הזה ? הוא לקח אותך קצת ממני בזמן האחרון, ואני מתגעגעת. אורה, אל תשכחי להודיע לי בנוגע לשבת, אני מחכה לטלפון, מתגעגעת גם אלייך, והמפגש המשולש נראה לי יכול לעשות לי טוב, ואני מחכה לו. אז מחכה לשמוע ממך בקרוב. אורית, מקווה שאת מרגישה יותר טוב, מתנצלת שאני לא מגיבה כל כך להודעות שלך, אותו הסבר כמו לאנג'ל, יותר מדי קרוב, יותר מדי מפחיד, יותר מדי הזדהות ומתוך זה רצון לברוח. ולנשמה שלי.. שוב נעלמת :-((, קחי את הזמן ותשאירי גם סימן חיים. אביב.

ובאיי סי קיו אני מבינה עד כמה מפחידה ההזדהות, אבל לפעמים היא מקלה קצת על הבדידות, אני מניחה

תודה על סימן החיים. טוב לשמוע אותך, אפילו בקצרה. הפרוייקט... הס מלהזכיר. אבל אנחנו בכל מקרה נפגשות בשבת. אמנם כשמתגעגעים כל דקה היא נצח, אך בפועל לא נותר עוד זמן רב לחכות! ועד אז... נצטרף לנמרוד לב בתקווה שיבואו ימים טובים... (((((((((((((((((( חיבוק גדול ואוהב )))))))))))))))))))))) דפני.

עוד לא החלטתי לגבי יום שבת ההכרעה קשה מתגעגעת גם המון בלילה חלמתי חלום עצוב כזה שחיבר אותי את החלק המתוסכל והחושש שלי ישנתי היום עד 11 בבוקר מן בריחה כזאת מהמציאות מהאמיתות שאינני רוצה להתמודד אני לא במצב רע אבל קצת למטה אני הולכת להקדיש קצת תשומת לב לבני ביתי אחזור מאוחר יותר

ניסיתי עכשיו לענות לאי מיילים ללא הצלחה. הוא אומר לי שהסרבר עמוס. אני אענה מחר. מצטערת

לילה טוב אורית.......... יעל

אני רוצה להירשם כמנויה בכתב העת "חברה ורווחה" אבל אני לא יודעת למי לפנות ואני לא מוצאת שום אתר ברשת. יש לכם מושג בנושא?

עניתי לך במייל

לגבי המגזין?

שלום רב, זהו רבעון מאד ידוע, כך שאמור להמצא בכל ספריה אוניברסיטאית. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אורית שלום, העיתון אכן מצוי בהרבה ספריות אוניברסיטאיות. אני יכולה לעזור לך בכך. אם את רוצה תכתבי לי למייל. בהצלחה! אחת

איך יוצרים קשרים חברתיים כשיש הפרעת אכילה?

מה השאלה אולי תפרט/י על הקשיים כדי שנוכל להבין מהו הקושי המדוייק ביצירת קשרים חברתיים וכיצד בדיוק הפרעת האכילה מתקשרת

אז... אולי נתחיל מזה, שצריך את הרצון ליצור או לחדש קשרים. זה אמנם נשמע טריוויאלי, אך מי שסבל מהפרעת אכילה מכיר מקרוב את הבדידות האיומה המלווה אותה, את החיים בצל הסוד... את ההיעלמות- בכל המובנים. להרבה אנשים קשה ליזום קשר. חוסר בטחון, פחד הדחייה... אלו תופעות המטרידות אנשים רבים, לאו דווקא כאלו הסובלים מהפרעת אכילה. יש דרכים להתמודד עם הפחד הזה, עם הנטייה להימנעות. כמעט בכל מקום אפשר להכיר אנשים! בעבודה, בלימודים, בקורס, בטיול, בסופרסל (אופס...אולי לא...) או אפילו בקבוצות תמיכה לטיפול בהפרעות אכילה. מה שחשוב הוא לנסות להיות יותר פתוחים, לנסות לתת אמון, ללמוד להקשיב אך גם לשתף, לגלות שמותר לך לתפוס מקום, שאנשים אינם רוצים שתעלמי או תהפכי לשקופה, ושברוב המקרים- קל יותר להתמודד עם המצב כשאת משתפת בבעיות ובקשיים מאשר כשאת ננעלת, מסתגרת בעצמך, כאילו כדי לא להכביד... כשבפועל זה רק מקשה יותר. מדברייך נשמע שהבדידות קשה לך, יש לך את הרצון לחברת אנשים. ברגע שהגעת לשלב הזה, השד כבר באמת אינו נורא... התחילי בקטן, עם האנשים בסביבתך: חיוך, ברכת בוקר טוב, התעניינות (אמיתית!) בשלומם, שיחה חולין.. כך זה מתחיל. ההמשך כבר יתרחש מאליו !! בהצלחה, ובתקווה שיהיה לך העוז לנסות. דפני.

שלום רב, הקשר עם הסביבה החברתית מאד חשוב, אך צריך להיות במינון שלא ילחיץ, כל עוד תופעות ההפרעה הנן בוטות. אין תשובה אחת נכונה, כל עוד לא יודעים "מי את" במובן הרחב של המילה. כדאי, לכן, לא להשאיר את ההתמודדות עם ההפרעה ללא תמיכה של איש/ת מקצוע, ולשלב את נושא הקשרים החברתיים בתוך הטיפול, כחלק ממנו. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני מדברת כרגע רק על אנורקסיה, לא על בולימיה או אכילה כפייתית, אוקיי? אז שאלת איך יוצרים קשרים חברתיים: לא יוצריםםםםםםם!!! ושתדע/י לך שאנורקסיה יכולה רק לחסום לך את כל ה"משאבים" הנפשיים, "סוחטת" ממך הכל, שוברת לך תעצמות, מכשילה אותך, ורוצה לשמוע מה עוד? מבודדת אותך מאנשים, מהעולם....זה עצוב....זה כואב.... (ואל תביני אותי לא נכון - אני שם!!!!, אז אני רק רוצה להעביר לך את מה שאני לומדת על עצמי, כל פעם קצת....בבבקקקקקששששהההה תקח/י את זה לתשומת לבך, או לפחות תחשב/י על זה ותאמרי לי מה את חושבת, האם אני צודקת או טועה?)....

האם יש נזק בטיפול ממושך בסרוקסט? ואם כן מה פרק הזמן הכי ארוך שניתן לקחת אותו ללא סיכון?

גל שלום לא ידעו על נזקים לטוח ארוך (בשלב זה) מצד שני לא מומלץ לקחת ללא סבה מספקת בהצלחה עמי

השארתי תגובה להודעה המעניינת שגילה השאירה פה אתמול (בעמוד הקודם). אשמח לקרוא את תגובתך

היי אורית, אני חייבת לציין שהייתי די מופתעת - לטובה - מתגובתך. את התגובה השניה שלך ראיתי רק עכשיו, אז...... וואו מאיפה אתחיל ?..... אני רק מקווה שאף אחד לא יתרגז פה ויתחיל שוב להאשים אותי "בביזוי" הפורום כי ממש אבל ממש אין לי כל כוונה כזו....רק כוונות טובות והמון אהבה. אפרופו אהבה: ממממ...תני לי להיזכר ....... טוב, בתור התחלה עד שיעלה בזכרוני אחד מהמקוריים/מוזרים/מסוכנים, אז גילה הוא לא היחיד שעשה את זה על כיסא של רופא השיניים.. יעל

במחשבה שניה, אולי כדאי שנעביר את זה למייל מה את אומרת ? [email protected] יכול להיות מעניין...... יעל

אני מקווה שלא תעלמי לי. אשמח לדבר איתך. זה מעודד אותי. רוצה להתכתב גם באי מייל? אגב, מה שלומך היום?

עוד משהו...קראתי את האי מייל שלך. תודה תודה תודה תודה ! בהתחלה לא שמתי לך שכתבת שם את הכינוי שלך ולא זיהיתי במי מדובר אז ביקשתי שתזדהי. מצטערת. אחר כך שמתי לב וזה בסדר. המון תודה על האי מייל. אני מקווה שנוכל להמשיך להתכתב. את יכולה לכתוב לי הכל באי מייל אבל אני אצטרך לענות באנגלית כי האי מייל שלי תומך רק בכתיבה באנגלית (אבל אני יכולה לקרוא עברית). אשמח אם תכתבי יותר גם כאן למרות כל מה שקורה כאן. בואי נתעלם מהכל ונתכתב ביננו. מה דעתך?

לדר' אורן קפלן שלום מזה מספר שנים אני סובלת מעיקצוץ בעור שמופיע תמיד אחרי מקלחת וגם לפעמים אחרי שהיה במקום לח (כמו ישיבה בחוץ במזג אוויר לח בערב) .העיקצוצים נמשכים כרבע שעה בכל פעם וממש בלתי נסבלים .ניסיתי המון תרופות נגד אלרגיות והלכתי להרבה רופאים אך ללא הואיל. לאחרונה היגעתי לרופא פנימאי שהמליץ על טיפול בהיפנוזה .זה קצת מפחיד אותי והיתי רוצה לדעת על זה יותר ולקבל את חוות דעתך על הטיפול הזה . תודה רבה . רונית

רונית שלום בעיות עור שונות מושפעות מגורמים נפשיים. ההסברים המדעיים בנושא אינם מספקים, אולם עם העובדות קשה להתווכח. בעיות עור שונות ניתנות לטיפול ו/או הקלה באמצעות כלים מתחום הנפש. באופן אינטואיטיבי ניתן להבחין שהעור מגיב באופן ספונטני למצבים רגשיים שונים. אנו מסמיקים במבוכה או כעס, מצטמררים במצבי פחד וחרדה, ועוד. לפני שניגשים לטיפול נפשי חשוב לערוך בדיקה רפואית יסודית. אני מבין מדבריך שאותה ערכת כך שבהחלט ניתן לחשוב על טיפול פסיכולוגי. הטיפול בהיפנוזה עשוי להיות יעיל בהחלט בהקלה בסימפטומים בתופעות כגון יבלות, הרפס, אקזמה, פסוריאזיס וכן אלרגיות וגרדת מסוגים שונים. כל התופעות הללו מושפעות גם ממצבים של לחץ שגורמים להחמרה במצב. הטיפול בהיפנוזה עשוי לפיכך לעזור גם למצב שאת מתארת. לגבי הפחד מהיפנוזה, הוא יותר תוצר של מיתוסים חסרי בסיס והופעות בידוריות בהיפנוזה שהקשר בינן לבין היפנוזה רפואית מקרי לחלוטין. אדגיש שחלק חשוב בטיפול ההיפנוטי הוא גם ללמד את המטופל היפנוזה עצמית כך שהוא יוכל להפעיל חלק מהטכניקות בעצמו ויוכל לעזור לעצמו לצאת מהמצבים הבעייתיים. זהו תהליך בטוח מאוד שלאורכו המטופל שולט בכל הנעשה בחדר הטיפול. אין כל בסיס לפחד ואני בהחלט ממליץ לך לנסות, בעיקר לאור חוסר ההשפעה של התרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 24 סובלת מהפרעות אכילה קלה- יש לי בולמוסים ללא הקאות. פניתי לרופאת המשפחה והיא המליצה לי על פריזמה ואף רשמה לי מרשם לקחת תקופה ואכן התרופה עזרה. לאחר תקופה הפסקתי ואז שוב חזרתי לתרופה - כך 4 פעמים כאשר כל פעם לקחתי את התרופה תקופה מאוד קצרה (עד שלושה שבועות) שאלתי היא האם ההפסקה בלקיחת התרופה ווהחזרה לתרופה יכולים להזיק לי? כרגע איני לוקחת את התרופה ורוצה לחזור אליה. האם כדאי ? בברכה ותודה מראש מיכל

מיכל שלום פריזמה שהיא תחליף לפרוזק לא לוקחים שלושה שבועות כי רק תחילת ההשפעה של כדור זה הוא בין שבועיים לחודש כך שמלכתחילה את עושה טעות ,כמו כן הפסקות ברמה כזאת מפחיתים את ההשפעה של התרופה. וגם כדורים כאלה צריך להתחיל בהדרגה ולהפסיק בהדרגה. אז אל תשחקי עם זה . אסור לשחק עם כדורים שמשפיעים על רמות כימיות בראש . אם הרופא אמר לך לקחת תשאלי אותו לכמה זמן ותקחי כמו שצריך או שאל תקחי בכלל. דוגי המודאג

מיכל שלום ככלל לא מומלץ לקחת תרופה / להפסיק אותה בלא תאום רופא (העובדה שפעלת לבד ולא ממש התקדמת ) לרוב מדובר על לקיחה לפרק זמן ארוך יותר וגם כאשר מרגישים טבו לפחות מספר חודשים ל"יצוב" המערכת לפני נסיון הפסקה שלא תמדי מצליח ניתן לצרף טפול בשיחות כאמור - לא מומלץ לבד בהצלחה עמי

מיכל שלום לא מומלץ לקחת / להפסיק טפול ללא תאום רופא מטפל לרוב מקובל לקחת עד הטבה להמתין זמן מה (לרוב מספר חודשים) ליצוב ואז נסיון הפסקה שלא תמיד מצליח בכל מקרה - בתאום רופא מטפל ניתן כמובן לשקול גם שלוב של טפול נוסף בהצלחה עמי

בני בן שנתיים ושמונה חודשים. לאחרונה הוא ממצמץ באינטנסיביות וברור כי הדבר נובע מלחצים. הוא לפני מעבר לגן חדש, חלו שינויים בבית וכו'. זו לא תופעה חדשה, אלא שלפני כמה חודשים, אז היא החלה היתה "התקפה" ותוך זמן קצר זה חלף. הוא לא נראה מודע, ואנחנו לא מעירים או מזכירים את התופעה. חשוב לציין שהוא ילד מאד ורבלי, והוא יודע וגם אומר כשהוא פוחד, עצוב וכו' והמצמוצים מופיעים גם בימים ושעות בהן הוא מאד שמח ומשוחרר. ראיתי את זה אצל ילדים אחרים ולפי הבנתי זה בד"כ חולף אבל בינתיים... מה עושים? האם אפשר לעזור לו או לפחות להפחית את התופעה?

אמא שלום ניתן לעזור לא בטוח אם צריך לעשות משהו אנא פני לפסיכיאטר / נוירולוג ילדים בהצלחה עמי

אני סובלת מדיכאון כבר 3 חודשים , לקחתי seroxat במשך 4 ימים וזה עשה לי תופעות לוואי (צמרמורות בחילות גלי חום ומערבולת של דיכאון שלא ידעתי איך לצאת ממנה. הפסקתי את הכדורים בעצת רופא המשפחה והוא נתן לי prizma אני נוטלת אותם כבר שבוע וחצי ולפני 3 ימים שוב החלו תופעות לוואי חלומות משונים עייפות מתמדת, צמרמורות וכמובן הדיכאון הנוראי הזה. שאלתי היא האם להפסיק גם את הפריזמה או להמשיך ולחכות שזה יעבור "לסבול בשקט"? יש לציין שמחר יש לי מבחן חשוב באוניברסיטה וגם זה עשה לי מתחיםץ

דנה, לא מפסיקים טיפול בלי החלטה משותפת שלך ושל הרופא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עדי

http://www.infomed.co.il/drug4.asp?dID=210 זהו קישור לאתר שמסביר הכל על תרופות הפנתי אותך לקישור של תופעות לוואי של פריזמה תסיקי את המסכנות לבד. רק קחי בחשבון שהכדור צריך תקופה של חודש פלוס מינוס בשביל להתחיל להשפיע ושאומרים שתופעות הלוואי שאת מתארת דואכות. עוד הערה -- אם כסף אינו מהווה בעיה עבורך קני פרוזק אורגינאל כי למרות שאומרים שזה אותו דבר אני שמעתי על מספר מקרים שהאורגינאל לא עשה להם תופעות לוואי והאחרים כן (פלוטין ופריזמה). וכמו שעדי כותבת (אחרי שיהיה לך אית המידע מהקישור) לא עושים כלום בלי ידיעת הרופא !!! תרגישי טוב דוגי

מה שלומכם ,רציתי לספר לכם שתדעו אתמול איזה משהו יחליט להתלוצץ ויחליט לענות לי באחת השאלות שלי בכך שיחליט שאני צריכה מוסד סגור . תאמת הוא לא פגע בי כלל אבל מי הוא חושב שהוא? זה כבר הפעם השנייה שהוא רושם זאת חושב שאני ילדה קטנה=(אבל כנראה בסכל אני יותר בוגרת מימנו) איזה ליצן הוא ,קורא לעצמו שם בדוי אתם יחולות להסתכל....אם בא לכם וחוף מיזה מה שלומכם: יעלי לך אני צריכה לרשום...... לאורית לך רשמתי אתמול אבל משום מה לא הייתה אתמול תגובה כשהיית כאן בפורום? לאביב לך רשמתי תגובה מקווה שאוכל לעזור לדנווש לך גם כן רשמתי תשובה ותודה רבה אל היחס וההצלחה שאת מעונינת שאני יעבור לבילי היקרה כן הרבה זמן לא היית איתנו?כבר התגעגעתי אלייך לדוגי החמודי ולך רשמתי לפני מספר ימים תודה על התגובה של .....לפני כשבועה בייי יום טוב לכולם שלכם באהבה נטעלי

היי נטע-(ש)לי אל תתיחסי לכל אחד שכותב כאן ברצינות כי יש כמה שחושבים שהפורום הזה הוא פורום של פסיכים שצריכים אשפוז כי הם אף פעם לא נתקלו בהפרות נפשיות וזה מפחיד אותם. אני מקווה שהכל בסדר אצלך. ביי דוגי

תאריך: 21-08-2001 23:21 מחבר: (ניתן להשתמש בשם בדוי)לא כדאי תאריך: 21-08-2001 23:19 תגידי את מפגרת.. עדיף אוליי שלא תלכי בכלל לצבא,כי את כזאת טיפשה@!!!!! 1.יש לרשום את שמך בשם הכותב ולא שם אחר. 2.רצוי ועדיף להמשיך לכתוב באותו עץ שנפתח ולא לפתוח 12 עצים ביום אחד. 3.גם עם פ]תחת עץ,להמשיך איתו לכל היום,המשיב יביט באותו העץ ,באם ירצה להשיב. 4.מאז שהגעת,התחיל הבלאגאן.ללכת או לא ללכת ??מה יקרה?ושוב אותה השאלה שחוזרת על עצמה מילחיון פעם.אז אומר לך שוב יש בשעריי- מנשה מוסד סגור,לכי לשם אפילו בהתנדבות,ותעשי טובה למדינה שלא תשרתי אותה כלל,כי נמצאס לי לראות את הודועותייך הדביליות. 5.באם נפ]געת אני מאוד ישמח,כי התחלת לערער לי את מצב הבריאות שלי עם השטויות שאת מקשקשת פה כל היום. 6.כן מנועד גם לפגוע בך,כי מי שפוגע סופו להיפגע. 7.ואם תמשיכי ל.. ולל.. ושוב אותו הדבר ל..מה נשמע?אני לא אתן לך מרגוע... 8.שאלי פעם אחת ביום ותחכי לתגובות,באם לא קיבלת לכי חפשי במקום אחר. 9.כן פשוט נמאסתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת 10.תהיי בריאה,אבל לא על גבנו.כי אנו מנסים לחיות ,ואת מחזירה לנו את העצבים חזרה. 11.לא כדאיי שאמשיך השב להודעה זו

היי, ובכן, כרגיל את לא מרוצה מהמראה שלך,מהתשובות שלך ובכלל כל הזמן יש לך רק טענות כלפי עצמך. נטעלי, אם תתחילי ליצור קשרים חברתיים אולי תתעסקי פחות עם עצמך ותיפתחי יותר לדברים חדשים ולסביבה. עד שלא תצאי מהבועה הזאת של העיסוק בעצמך, החששות מדחייה חברתית והקושי להסתגל לא יעלמו מעצמם. תצאי, תעיזי להתקרב, תצרי קשר אמיתי (לא כזה של השתפכות במכתבים) וגם אם זו תהיה דרך ארוכה וקשה ( אף אחד לא הבטיח לנו גן של שושנים, נכון?) הפרס המחכה לך בסופה - שווה את המאמץ. את לא יכולה כל החיים לחיות דרך חלון של זכוכית, להביט מרחוק ולא לגעת, להתערבב ולחיות חיים אמיתיים. זה לא רק בקטע עם הצבא, גם אחר כך בכל תחום או דרך שתבחרי (עבודה, לימודים, נישואין וכו'). תעשי לעצמך טובה ותפסיקי עם ההגדרות של להיות "רגילה" כי אין במציאות דבר כזה. תתחילי לחיות בשלום עם עצמך ותפסיקי להיות ביקורתית לגבי המראה שלך ושאר התכונות שיש או אין בך. אני מפסיקה כאן כדי לא להפריע לך להתחיל לעבוד על עצמך, אז יאללה לעבודה ולהשתמע, דנה

תרשי לי קודם כל לכתוב משהו לזה שכותב לך את ההודעות האיומות האלה -- נטעלי לא נמאסה פה על אף אחד חוץ ממך , היא פשוט צריכה עזרה. אם צורת הכתיבה שלה לא מוצאת חן בעיניך פשוט אל תקרא את מה שהיא כותבת! ועכשיו אלייך נטעלי-- אני שמחה שאת לוקחת בהומור את מה שהוא כותב. החברים האמיתיים בפורום הם אלה שעוזרים , ולא מקללים ומקלקלים. אם את רואה עוד הודעות שלו -- פשוט אל תטרחי לפתוח. עוד לא ענית לי על מה שכתבתי לך אתמול. שלך בילי

מצטערת לא ידעתי שמצבך כך!חשבתי שסתם את מתנהגת אליי בצורה שכזו.... מה קרה למה בא לך למות אביב אומנם אני לגילך קטנה אבל אני בוגרת ומבחינה נפשית גם אני עברתי הרבה... אולי אם תרצי לספר לי אוכל לעזור לך כמו שעזרת לי עכשיו תורי לעזור לך? מה דעתך יש לי הרבה להגיד לך קודם כול תדעי שהחיים הם גלגל פעם אנחנו למעלה ופעם למטה ולכול אחד בחיים יש לו תקופה שכזו יש כאלה שהיא ארוכה ויש כאלה שהיא קצרה תראי את הקשיים שעוברים אלייך כדבר שקורה ויעבור... אני לא בדיוק יודעת איזה כאב אבל באמת אביב מי כמוני וכמוך יכולות להבין כאב! אבל אנחנו חייבות להיות חזקות כדאי להמשייך תחיים אוהבת נטעלי

תגידי את מפגרת.. עדיף אוליי שלא תלכי בכלל לצבא,כי את כזאת טיפשה@!!!!! 1.יש לרשום את שמך בשם הכותב ולא שם אחר. 2.רצוי ועדיף להמשיך לכתוב באותו עץ שנפתח ולא לפתוח 12 עצים ביום אחד. 3.גם עם פ]תחת עץ,להמשיך איתו לכל היום,המשיב יביט באותו העץ ,באם ירצה להשיב. 4.מאז שהגעת,התחיל הבלאגאן.ללכת או לא ללכת ??מה יקרה?ושוב אותה השאלה שחוזרת על עצמה מילחיון פעם.אז אומר לך שוב יש בשעריי- מנשה מוסד סגור,לכי לשם אפילו בהתנדבות,ותעשי טובה למדינה שלא תשרתי אותה כלל,כי נמצאס לי לראות את הודועותייך הדביליות. 5.באם נפ]געת אני מאוד ישמח,כי התחלת לערער לי את מצב הבריאות שלי עם השטויות שאת מקשקשת פה כל היום. 6.כן מנועד גם לפגוע בך,כי מי שפוגע סופו להיפגע. 7.ואם תמשיכי ל.. ולל.. ושוב אותו הדבר ל..מה נשמע?אני לא אתן לך מרגוע... 8.שאלי פעם אחת ביום ותחכי לתגובות,באם לא קיבלת לכי חפשי במקום אחר. 9.כן פשוט נמאסתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת 10.תהיי בריאה,אבל לא על גבנו.כי אנו מנסים לחיות ,ואת מחזירה לנו את העצבים חזרה. 11.לא כדאיי שאמשיך

תופעה זו הוגדרה אצל אמא שלי לאחר cva. איך אפשר לטפל בבעיה זו? בתודה מראש, לילי

נראה לי ששם יוכלו לתת אינפורמציה מדוייקת ומועילה יותר...

פניתי גם לפורום זה. האם לך התופעה מוכרת?

האם לרופאים בפורום זה ידוע משהו על תבמונת יד זרה??> > תופעה זו הוגדרה אצל אמא שלי לאחר cva. > איך אפשר לטפל בבעיה זו? > בתודה מראש, לילי >

אני נשואה + 3 , בת 38. בעלי בן 40 והתחיל לפני 3 חופשים לעבוד במקום חדש. הוא עובד עצמאי, רק 4 ימים בשבוע מ- 4 לפנות בוקר וחוזר ב 18:00 הרוג. לפני זה הוא היה מובטל שנה וחצי. בתקופה שלא עבד, הוא תמך וגם עזר לי הרבה. עכשיו כלום. הוא בקושי מדבר איתי או עם הילדים. הוא שונא את העבודה החדשה. נכנסתי להריון לא מתוכננת. אני מאושרת . הוא לא., או שלא מראה ולא מדבר מילה 1 על זה. הוא נראה עצוב וכל פעם שאני רוצה לדבר איתו, הוא עונה תשובות קצרות. אני יודעת שעובר עליו משהו, הוא מוטרד כספית, יש לנו קצת חובות... הבעיה היא שאנחנו עף פעם לא רבים. הוא לא נותן לריב או אפילו להתווכח. כבר שנים רבים היה לנו טוב ולא רבנו. עכשיו אני רוצה לדבר איתו והוא עונה: "מה את רוצה" "תעזבי אותי בשקט" " מה את רוצה, ...לריב ???" וכו' ..... מה עלי לעשות. אני מאוד רגישה בגלל ההריון. מאוד. ואין לי תמיכה ממנו וזה מפריע וכואב לי. הוא גם בכושי מתעניין על הילדים . נראה כאילו הוא לא מרוצה מן החיים. בבקשה, תשובתך הדחופה. תודה, גאולה .

רבק אנשים אני לא צוות מקצועי אבל מותר לי להביע דעה (זה פורום ) אני לא יודע באיזה שלב של ההריון את אז אם את בהריון מתקדם שיהיה לך במזל טוב ובהצלחה ושתרבי אושר מהתינוק. כמו כן לא כתבת את גילאי הילדים. לדעתי מצבו הנפשי של בעלך מובן הוא היה מובטל שנה וחצי והוא לא ילד ועד שהוא מצא עבודה אז הוא עובד כמו חמור ארבע עשרה שעות ביום ואת עוד נופלת לו עם עוד תינוק שצריך להאכיל ולעזור ולא לישון בלילה את המעט שיש לו. כל אדם נורמלי היה מתנהג כמוהו. אני חושב שפניה לפורום במצב כזה לא תעזור לך כי את צריכה לדבר עםבעלך ולנסות להבין ממנו מה הוא היה רוצה שיקרה אולי הוא רוצה שתפסיקי את ההריון כי בגיל ארבעים ובמצבו קשה לו עם ילד נוסף ,כמובן שלא ניתן להפסיק כל הריון אבל ניתן לשקול את זה אם מדובר בשבועיים שלושה.(ותאמיני לי שאני נגד הפלות סתם). אולי כדי ללכת למספר פגישות עם יועץ נישואין על מנת ללבן דברים שאתם לא מסוגלים לעשות לבד. בהצלחה רבה - ושוב מזל טוב דוגי

שלום רב חוסר סיפוק מעבודה הנו עניין מעיק ואפילו מביש אצל רבים. אם תוסיפי לזה את ההשתכרות שהיא מועטה מהדרישות או הצרכים - תגיעי מהר אל תחושות בעלך, שיכולות להיות משהו כמו אכזבה מעצמו. ההריון, שאמור להיות משהו נפלא שמתמקדים בו - כנראה מעיק, בשל ההשלכות הכלכליות של הבאת צאצא נוסף שצריך להאכיל. מצב כזה אמנם יכול להעזר ע"י שיחה עם אדם תומך, אלא שצריך להבין את הקושי האישי העצום בלפתוח שיחה שכזו. אני מציע לך לעזור לו בכך, ע"י התעניינות בו, ובעבודתו; ע"י אמירות שלך על דברים חיוביים שקרו, למרות הלחץ הכספי; בקיצור: על נושאים שיש להם אופי חיובי, כך שפתיחת שיחה עליהם תהיה אפשרית, מבחינתו. בעצם, מה שאני מציע לך (וזה ההפך ממה שציפית): במקום שתחכי לתמיכה ממנו - תני לו את תמיכה. כדאי גם לסגל דרכי בילוי זוגי שאינם עולים כסף "משמעותי", כך שבמחיר של כוס קפה אפשר יהיה להשיג רגעי רומנטיקה. אני מניח שכשיהיה יותר שליו - יוכל גם להתפנות נפשית אליך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

We didn't talk for a while...... קראתי את אותו "ערב" , היה יפה .... אבל היה משהו שהיה גם לא יפה ... הזכרת לי שאת הולכת ... זה ישמע קיטשי-מפגר-דבילי ... אבל .... באמתבאמתבאמתבאמתבאמתבאמתבאמת באמתבאמתבאמתבאמתבאמתבאמתבאמת באמתבאמתבאמתבאמתבאמתבאמתבאמת באמתבאמתבאמת ........ שאני אתגעגע ..... לא יהיה לך איפה להיכנס משם לאינטרנט? (כוס אמק)

אני לא מרשה לקלל אני אשים אותך לעמוד בפינה. ( ; דוגי

עוד שבוע חוזרים לבי"ס, תן לי להנות מהזמן שנשאר לי :-)

אהלן מתוקה, גם אני מאוד אתגעגע, אבל אני מאמינה שאמצע דרך לתקשר, חוץ מזה תמיד אפשר להשתמש באי מיילים האישיים,מכתבים - את יודעת, אמיתיים כאלה, על נייר........ [email protected] יעל

וואוו...יעלי מזמינה אותי להתכתבות "אמיתית", אני מתרגשת :-) אויייי, כמה שאני אוהבת אותך, מה איתך בימים האחרונים? לא יצא לנו ל"צ'וטט"...(שאף אחד לא יהרוג אותי פה....חח...)

שמי אבנר ואני בן 30 אקדמאי ומתכנת במקצועי נשוי לאישה מקסימה שמבוגרת ממני בשנתיים וחצי. שנינו סובלים ממחלות נפשיות בצורה קלה עד בינונית . (אני ממניה דיפרסיה ואישתי מסכיזופרניה) . תחת תרופות שנינו מאוזנים לחלוטין. ישלי שתי בעיות מאוד לוחצות כרגע:בעיית עבודה פשוט אני מובטל - מגיע להמון ראיונות למשרות טובות מאוד ותמיד נאמר לי שהקורות חיים בסדר-אך הראיון לא. אני סובל מחוסר ביטחון עצמי ואומר דברים שלא מספקים אף פעם את המראיין. האבטלה (אני כבר למעמלה משנה מובטל) -פשוט מדרדרת את מצב רוחי עד כדי כך שכרגע תחושתי "שאין בשביל מה לחיות" בעיה נוספת שמציקה מאוד היא בעיית הילדים שאין לנו אחרי 5 שנות נישואין אשתי לא כ"כ בטוחה ברצונה בילדים והדבר משפיע גם על היחסים האינטימיים- הם לא טובים. אני במצוקה קשה מאוד אנא עיזרו לי.

שלום רב, יש בפנייתך שני עניינים, שלכאורה שונים ונפרדים, אבל בעצם אולי לא ממש... לעניין הראיונות - רבים וטובים מרגישים את החובה לפנות לתהליכי אימון, לא ארוכים, אבל מאד מסייעים. קח בחשבון כי ראיון עבודה נעשה ע"י אדם מקצועי, ואין סיבה שהמרואיין לא יהיה מיומן במידה סבירה באותו סוג של ארוע/מטלה. יש מסגרות הכשרה גם בסיוע שירות התעסוקה, וגם בקורסים של גופים פרטיים, ומנחים שהתמחו בכך. אם תרצה הפנייה - פנה למייל האישי שלי (הקלקה על שמי המוכחל). העניין השני קשור, כנראה, בתהייה הכללית של זוגתך לגבי מידת היציבות שלכם, והאווירה שלתוכה תביאו ילדים לעולם. חלק מההתלבטות, קטן או גדול יותר, קשור כנראה למידת הביטחון אצל שניכם, עקב יכולת הסתגלות תעסוקתית. אבל, זה רק פן אחד מהדילמה. לדעתי ראוי ורצוי להעזר ביעוץ משפחתי, שישלב יעוץ רפואי/גינטי - בהתלבטות הכוללת הזו. דרך תליחה, ד"ר יוסי אברהם

השעה 01:35 לפנות בוקר ואני יושב לי לבדי בבית וחושב. סתם ככה חושב נותן למוחי לנוח, להשתולל בפאנטזיות, לחיות בעולם שכולו וורוד. העולם שלי. בתוך תחומי הבית שלי. כאן באמצע שום מקום. סתם עוד משעול קטן שרוב נהגי המוניות מפספסים אותו. וכאן בעולם שלי אני מרגיש אושר. שקט. שלווה. מה עוד צריך תכלס ? אהבה ? יש....מהזן המשובך ביותר. פשוט התמונה המושלמת....... אז זהו שלא. יותר מחצי שנה אני לא מתעדכן במתרחש בעולם, כולל את מדינת ישראל (שאילת לא ממש קשורה עליה, מחסום גבול, מנותק מהכל, שכנים ל3 מדינות מוסלמיות, וכקולטת אלפי ישראלים בחודשי הקיץ ויבורך השם...עוד שבוע הם מסתלקים. נכון...אני לא אוהב המולה סביבי....אני זקוק לשקט....לבדידות. אבל למה בעצם ? הרי האדם הוא יצור חברתי שחי בקבוצות. עוד בתקופת האדם הקדמון הם חיו בקבוצות. אז למה לעזעזל אני בורח ממה שהטבע מצפה ממני לעשות ? הרי אי אפשר להיות עדיש לחלוטין לסביבה. ומצד שני....האדם מטבעו א טבעי אז למה שאני אנהג ע"פ הנורמות החברתיות שיש לבטל כמה ובאותה ההזדמנות גם להוסיף כמה.

אני יושב לי כאן עכשיו ותוהה.....למה לא מתייחסים עלי ? מה שאני כותב לא נוגע לאיש ? האין אלה הם השאלות של החיים ?

אני סבורה שאלו אכן השאלות של החיים ןלכן רבים כאן מפחדים להתמודד איתם באשר לך, האם אתה מאושר ממה שהנך או שאינך מאושר? חסר לך משהו בחיים?

לכל אחד מאיתנו ישנן שאלות שרק אנחנו מסוגלים לתת את התשובות עליהן. ומאחר ואלה השאלות שלך - התשובות הנכונות להן נמצאות רק אצלך. לעניות דעתי, כל החוכמה בחיים האלה היא לשמור על איזון. לדעת לנווט בין להיות מעורה בין אנשים, קצת להתעדכן במה שקורה בעולם ולצאת מהבועה הפרטית, להיפתח לדברים חדשים, לאנשים ומקומות אחרים ובמקביל לצאת מהשגרה לעיתים קרובות (אם בצורה של התבודדות, לתפוס שלווה) או בצורות אחרות. אפשר בהחלט להינות משני העולמות גם יחד אם מוצאים את שביל הזהב שיחבר ביניהם ואת המינון הנכון. נורמות או לא נורמות - לכל אחד מאיתנו שמורה הרשות לחיות על פי מצפונו, אמונתו ודרכו כל עוד הוא שלם עם הדרכך בה בחר. וכמו בכל תחומי החיים - במידה ומצליחים לשמור על האיזון ולא להגזים ו/או לגרוע לשום צד, אפשר אפילו לחיות באושר ואושר. (כן פעמיים אושר ב-א). הייה בריא ומאושר, בר

שלום נירגל, גם אני "מתפלספת" לא פעם בשאלות האלה, ותשובה מדוייקת - לא תמיד יש לי. מצד אחד נורמות הן לא תמיד דבר רע. אם מקפידים, למשל, על נורמות וכללים של נימוס - וכמו שכבר נאמר - "כולנו אומרים בחיוך תודה, סליחה ובבקשה" - זה רק יכול לעשות את החיים נעימים יותר. ומצד שני, יש בהחלט נורמות שחונקות, מכבידות, לוחצות... דוגמאות? - לא חסר: למשל - מדוע בחורה מעל גיל מסויים שלא התחתנה נחשבת לא פעם מוקצה מחמת מיאוס? ומה זה נקרא התנהגות "גברית" ו"נשית"? מדוע אישה צריכה להתגנדר ולהיות תמיד "נחמדה", ואילו הגבר צריך להיות תמיד חזק וגיבור? מדוע אסור לגבר להביע רגשות? מה, הוא לא בשר ודם בדיוק כמו האישה, לא כואב לו, הוא לא פוחד, הוא לא עצוב לפעמים? אבל מה? בניגוד לשיר המפורסם, אני ואתה לא נשנה את העולם. הדבר היחיד שנותר לנו לעשות הוא לחיות ולתת לחיות ולהיות שלמים עם עצמנו! מקווה שאיכשהו עזרתי! אחת

Mahler.M. מרגרט מאהלר רופאה ופסיכואנליטיקאית, החלה את הקריירה בווינה, בעבודה עם ילדים. ב1938- עברה לעבוד בב"ח פסיכיאטרי ממשלתי בניו- יורק כפסיכיאטרית של ילדים. היא הייתה הראשונה לנתח באופן אנאליטי פסיכוזה של ילדים. את רעיונותיה קיבלה מתצפיות על יחסים בין אמהות לתינוקם. היא הניחה את היסודות לרעיונות של פסיכולוגיות יחסי האובייקט, התרכזה בשלבי התפתחות היותר מוקדמים ותארה בעצם את: "הלידה הפסיכולוגית". היא תארה 3 שלבים התפתחותיים: AUTISM SYMBIOSIS SEPERATION INDIVIDUATION שלב אחרון זה מתחלק ל4- תת שלבים: · differentiation · practicing · rapprochement · object constancy AUTISM (חודש ראשון) בשלב זה התינוק משיג שיווי משקל בין צרכי הגוף לסביבה החיצונית לרחם. התינוק אינו מסוגל עדיין להבחין בין עצמו לסביבה ולכן גם אינו מבחין בין פעולותיו הגופניות לפעולות האם המטפלת בכל צרכיו (האכלה, הגיינה). SYMBIOSIS (חודש שני) התינוק מתחיל לחוש באופן מעורפל שחלק מהצרכים שלו חייבים לבא ממקור אחר על סיפוקם. הוא מרגיש שאינו יכול לספק את כל צרכיו בעצמו. בשלב זה התינוק חווה את עצמו והאם כיחידה אחת בלתי מופרדת וכל יכולה, זו חוויה עילאית של שלמות. (קוהוט פיתח כאן את הנרקסיזם). התחושות שהתינוק יכול לחוש בשלב זה הן של טוב או רע בהתאם לסיפוק או תסכול. התינוק נחשף לתסכולים וסיפוקים באופן חוזר ונשנה, עובדה זו היא הנותנת לתינוק בהדרגה את התחושה של עצמו ומה שאינו עצמו. סביב הסיפוקים הטובים אותם מפנים ,נוצרים ייצוגים של הזהות העצמית הראשונית, זאת על ידי תהליך הפנמה וזיכרון. תסכולים ואגרסיה נידחים ואינם משתתפים ביצירת העצמי. (קרנברג מפתח רעיון זה ל-ספליטינג) מאהלר האמינה שהסימביוזיס חייב להתממש כדי שיהיו חיים פסיכולוגיים תקינים בבגרות. SEPERATION INDIVIDUATION (4-5 חודשים) לקראת חצי השנה הראשונה מתחיל תהליך הלידה הפסיכולוגית ונמשך עד השלמתו בגיל 3 שנים לערך. DIFFERENTIATION (6-10 חודשים) לקראת חצי השנה השנייה התינוק כבר חש שהאם היא גוף נפרד ממנו, תהליך זה נקרא לפי מאהלר :Hatching התינוק בוקע "מהביצה הסימביוטית" מתחילה התנהגות של התרחקות מהאם אבל התינוק עדיין צמוד קרוב לאם. יש התנהגות ברורה של Looking back, לאם. שלב זה מתבטא בחיוך חברתי Social smileוחרדת זרים stranger Anxity PRACTICING (10-16 חודשים) בין שנה לשנה וחצי התינוק רוכש יכולת מוטורית(זוחל, הולך) בעקבות יכולת זו התינוק יכול להתרחק מהאם והוא עושה זאת, אולם הוא זקוק כל הזמן לנוכחות האם כדי לקבל "תדלוק" נפשי של בטחון ואהבה. הילד חש עוצמה וכוח רב מיכולתו המוטורית החדשה, הוא עדיין מוגן על ידי האם, שלב זה לפי קוהוט הוא שיא הנרקסיזם זה שלב אופייני בו הילד רץ והאם רצה אחריו ותופסת אותו בטרם נופל ונחבל. זהו שלב בו מתחילה התנהגות נגטיביסטית ראשונה שנועדה לבדוק את הפרדתו בזהות. שלב זה מתאפיין בחרדה "חרדת פרידה". התינוק זקוק כל העת לנוכחות האם ופוחד מהנתקות אפשרית ופרידה. RAPPROCHEMENT (16-23חודשים) שלב זה מתאפיין בהתנגשות בין הצורך להיות צמוד לאם והצורך לעצמאות. משבר העצמאות של התינוק נקרא:Rapprochement crisis הילד נצפה לעיתים קרובות עומד בדלת ואינו יודע אם להתקרב או להתרחק. לפי קרנברג בשלב הזה מתממשת פתולוגיה של אישיות גבולית, כאשר האם לא מאפשרת פרידה ונוצרים דחפים אגרסיבים הפוגעים בהתארגנות האישיות על ידי הפעלת מנגנון ה-Splitting . וויניקוט תאר בשלב זה את המעבר בעזרת Transitional object. OBJECT CONSTANCY (24-36 חודשים) בשלב זה מושגת השלמת ייצוג פנימי של האם, ייצוג זה מאפשר לתינוק את הביטחון והנחמה גם כאשר האם אינה בנמצא. הייצוג מחליף במובן זה את הצורך בקיום באם ומממש את הפונקציות הפסיכולוגיות של ביטחון ורגיעה שהיו קודם תפקידה.

תודה רבה אני מאד נהנתי לחזור קצת על החומר של התואר הראשון ואני חושבת שהיופי בתיאוריה של מאהלר, בדומה לתיאוריה של פרויד, הוא שהיא פתחה מקום לתיאוריות חדשות ללבלב וכאן גדולתה. אני חושבת ש"הספליטינג" ו"ספרישיין אינדיווידואיישן" נכונים להרבה שלבים בחיים ולא רק לשלב הינקות ערב טוב

גם אני נהנה לחזור "לתואר השני",רק שלצערי הכל נשכח ממני. אשמח מאוד ליתר פשטות בכתיבתך. בברכה דניאל אנו אנשים פשוטים,שגם מאוד מעוניינים להבין.

תופעות לוואי של אנטיפסיכוטים תופעות לוואי נוירולוגיות: · דיסטוניה: מאפיין צעירים בימים ראשונים (%10) לטיפול ובמתן IM . מדובר בהתכווצות שרירים לא רצונית איטית ספסטית של קבוצות שרירים שונות. BLEPHAROSPASM TOETICOLLIS TRISMUS LARINGOSPASM בהתאמה לסט, צוואר, עפעפיים, בית-הבליעה. האחרון מהווה מצב חירום מסכן-חיים. הטיפול: IM Kemadrin (Dekinet) 10mg Antihistamins, benzodiazepines. · פרקינסון: מאפיין נשים בגיל מבוגר. מדובר ברעד וטונוס מוגבר (Rabbit syndrome) . הטיפול: תכשיר אנטיכולינרגי מקביל לאנטיפסיכוטי, למשך שישה חודשים, 50% מפתחים טולראנס וניתן יהיה להפסיק אנטיכולינרגים. · אקטיסיה: תחושה סובייקטיבית של אי נוחות, צורך בתנועה, קושי לשבת במקום אחד, ואי-שקט. תואר בנשים בגיל העמידה. הטיפול: לרדת בטיפול, לתת דראלין 120-30mg אנטיקולינרגים או בנזודיאזפינים. · Tardive-Diskinesia : תנועות לא רצוניות אופייניות לפנים (לעיסה מציצה) ולגוף. מחמיר במתח חולף בשינה. מאפיין נשים מבוגרות המטופלות באנטיפסיכוטים שנים רבות (סיכון לפתח TD קיים גם בחולים אורגנים ואפקטיבים) מוסבר על ידי היפרסנסטיביות של רצפטורים דופאמינרגים. טיפול: להפסיק בהדרגה לעבור ללא טיפוסיים. · התקפים קונבולסיבים: גורם להגברת סינכרוניזציה בEEG מוריד סף אפילפטי מאפיין בעיקר תכשירים low Potency כמו Melleril . · סדאציה: נגרם מחסימת רצפטורים להיסטמין (מאפיין בעיקר אליפטיים ויש לתת לפני השינה). · בלבול ודליריום: דליריום אנטיכולינרגי השפעה מרכזית. תופעות-לוואי לא נוירולוגיות: · לחץ-דם: ירידה אורטוסטטית בלחץ-דם עקב חסימת רצפטורים אדרנרגים מאפיין בעיקר לרגקטיל ונוזינאן. · תופעות-לוואי אנטיכולינרגים פריפריים: יובש בריריות, עצירת שתן וצואה, טשטוש ראיה (הגדלת לחץ תוך עיני מסוכן בגלאוקומה), שינויים ב ECG השטחת גלי T הרחבת QRS סכנת בלוק. · תופעות-לוואי הורמונליות: עליה ברמות פרולקטין (מחסימת רצפטורים במערכת Tuberoinfundibolar)) מתבטא בחזה מוגדל Amenohrrea Gallactorea אימפוטנציה בגברים שינויים בתוצאות בדיקת הריון תיתכן הפרשת יתר של ADH עם פוליאוריה בדיקת סוכר שגויה לכיוון סוכרת עליה במשקל. · עור: באחוז קטן יתכנו דלקות עור אלרגיות Allergic Dermatitis רגישות לאור (לרגקטיל עלול לגרום לפיגמנטציה על העור). · עיינים: מלריל במינונים מעל 800mg ליום עלול לגרום ל Retinitis pigmentosa בלתי הפיכה. מפריע לראיית לילה. עם לרגקטיל דווח על עכירות עדשה. · המטלוגיה: לאוקופניה 3.500 WBC שכיח. אגרנולוציטוסיס מסכנת חיים (%30 Mortality ) מופיע ב 3 חודשי טיפול ראשונים. כל דיווח דמי שפעת (כאבי גרון) דורש בדיקת דם (ספירה לבנה). · צהבת: תוארה בטיפול בלרגקטיל (נדיר) · NMS Neuroleptic Malignant Syndrome : סמנים: 1) קשיון שרירים ודיסטוניה 2) חוסר תגובה Mutisim לעיתים מתחלף באגיטציה קשה. ותכן גם ערפול הכרה בלבד. 3) סימנים אוטונומים של: היפרפירקסיה, חום, הזעה, י.ל.ד., 4) בדיקות מעבדה: *עליה בספירה לבנה * עליה ב cpk ואנזימי כבד * עליה במיוגלובין ואי ספיקה כיליתית. הטיפול: הפסקת התכשיר האנטיפסיכוטי, וטיפול תומך חיים. (דנטרלין ניתן לתת להרפיית שרירים)

אלה הם דברים חשובים מאד שיש להתייחס אליהם מאד ברצינות.

אבי שלום!כך אני נוהג לפניי כתיבה,תמיד לדרוש לשלום . אוליי תוכל לפרט ביתר עממיות את המאמרים,הם קצת ארוכים,וצריך להתעמק בשביל להבינם. מאמר חשוב ,אך הסיגנון כבד מידיי,אשמח ליותר פשטות במאמרך. בברכה דניאל

מזה כשנה אני נמצאת בטיפול ולאורך תקופה ארוכה לא הרגשתי שמשהו משמעותי מתרחש אלא רק תמיכה והחזקת הראש והחיים מעל פני המים. בחודשיים האחרונים נדמה שדברים החלו להשתנות ונגעתי בנקודות אמיתיות החיים יותר זורמים יש לקיחת אחריות וסיכונים בקצור חיים לא ליד לא צופה בחיים אלא חווה אותם עם תחושות חיביות שהדברים מתנהלים ע"פ רצוני וע"פ הבחירה שלי. השאלה האם כאן זהו שלב הסיום או שיש צורך להמשיך ולחפש ולנבור במקומות שעדיין לא נגעתי ויש כאלה. או לתת לעצמי לחוש מהטוב הזה שהיה חסר לי כבר 3 שנים ולזרום עם הרוח לא לחפור להנות מהיש העכשווי ולנוח מחקירה עצמית עייפתי ממנה קצת.

כשתגדיל תבין

???

אורנה שלום השאלה מהי מטרת הטיפול בעיניך. האם יש דבר מה אותו את רוצה להגשים או להשיג דרך הטיפול. לחליפין, יתכן שאין מטרה ספציפית אלא שאת מרגישה שהטיפול נותן לך אנרגיה או כוח בחיים כיום ולכן את נמצאת בו. לדעתי אין מדובר דווקא בנבירה במקומות לא מודעים שכן זו יכולה להיות דרך אינסופית. כלומר, זו לא המטרה שבקצה הדרך אלא תהליך הטיפול עצמו שעשוי להיות משמעותי עבורך. חשוב להבין מה הביא אותך לטיפול בתחילה ומה השאיר אותך בו לאורך הדרך. אין חוק או כלל שווה לכולם מתי לסיים את הטיפול. זו צריכה להיות הרגשה אישית שלך שמלווה בתמיכה מהמטפל שלך שבוודאי מכיר אותך ויכול לומר את דעתו/דעתה. לפי מה שאת מתארת התהליך הנכון ביותר לסיום הוא להעלות את הנושא בצורה רצינית במסגרת המפגשים ולהגיע הן להבנה מלאה של הצורך או הרצון לעזוב דווקא עכשיו, וכן מהי הדרך הנכונה עבורך להיפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אורנה, את בשלב די טוב במסע לחיפוש העצמי שלך, זה שעלית על דרך טובה, לא אומר שכדאי להפסיק בטיפול, כי את יכולה להידרדר למצב הקשה שוב. דבר שני, אני מבינה את הרצון במנוחה מהטיפול, זה מעייף כי אתה בעצם נובר בדברים שקשה לך לדבר עליהם, כי הם עצמם קשים. כמו שכבר אמרתי, לדעתי לא צריך להפסיק ת'טיפול, בקשר להפסקה - זה נשמע יותר טוב...

מה קרה לך? את בסדר? למה המילים האלה כולה רציתי לחזור ולהתכתב איתך רציתי גם לשאול לשלומך מה הכוונה שאת רושמת אין לי את הכוח בשבילי. את בטוחה שהכול בסדר איתך??.טוב אני לא צריכה את התשובות שלך אם כול כך קשה לך======אבל תסלחי לי מה זה ההתנהגות שלך,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,ואת. תמיד מנסה למצוא כאן פתרונות נכון? אז אין לך תזכות לרשום לי שאני חוזרת אל שאלתי וחוף מזה מותר לי!כמו שלכולם מותר אביב יקרה את השתנת ובטח אליי מה יש לך?

מתנצלת, סליחה, אני כפויית טובה ומגעילה, אבל בא לי לצעוק "די !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!", אני צריכה שקט, אני צריכה לארגן את החיים שלי, אני צריכה קצת מנוחה ושלוה, אבל אני גם מתה מפחד מזה, אז אני נשארת פה, לא יכולה להיות פה, לא יכולה להיות לבד, האמת היא שפשוט בא לי למות !! אני סתם מפחדת להודות בזה, כי אני עכשיו לבד, חופשיה לנפשי, ויכולה לתת דרור לדמיוני ולמעשי. אבל באמת די !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נמאס לי להיות כזאת דפוקה, נמאס לי לנסות לעשות את הדבר הנכון, ולשגות בכל צעד, בא לי למות !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אז ביי, אביב.

מקסימה, אל תכעסי אוהבת אותך (((((((((-: יעל

את לא צריכה להיות לבד אני פה,אני נשארת כנראה שפשוט אי אפשר ל"עשות את הדבר הנכון" כשמדובר בנפשות עדינות שזועקות לעזרה,או להתייחסות. אין פה דרך נכונה. אני מקבלת אותך כרגע.איך שאת,אם את רוצה כמובן. את לא חייבת ללכת, ונגד התחושות שלך כרגע (הערך העצמי הנמוך) אני לא יכולה לעשות הרבה. רק לומר שאני כאן, גם אם זה לא הרבה

מזמינה אתכם באשר אתם לדבר על אהבה ועל כל המשתמע מכך. רק ח'ברה, בל נשכח לשמור על גבולות הטעם הטוב o.k ??? אוהבת אתכם יעל

אפשר לתבל קצת אם קללות בעיטות סטירות

שלא תעז......בוא ננסה לפתוח פה משהו נחמד בלי לסתום את הפורום..... מה אתה אומר ? מסוגל ? יעל

קדימה אנשים , בעוד מספר ימים לצערי הרב אני אעזוב את הפורום למספר שבועות ואח"כ, והפעם לא לצערי, גם את גבולות הארץ. אז תתחילו להשתתף, סיפורים יפים, סיפורים עצובים, שירים , הגיגים, דברים שבלב..... רק אהבה יעל

רק אותך אוהב הלילה בלי מילים ומנגינה רק אותך רוצה הלילה............וואלה מהלב!!

ח'ברה, תורידו הילוך........ יעל

מי זאת יעל????? פעם ראשונה אני רואה לה

...

חכי זו שוב נטעלי

היי מה שלומך יחלטתי להשתנות בכך שאני מפסיקה לדבר אל הפחדים שלי אתכם יחלטתי שהכי גרוע אני היה בצבא שוב כמו תמיד לבד==אומנם זה סבל וצער רב אבל..... אין מילים האבל הזה יחכה לתשובה עוד בול חודשיים אז מימך אני רוצה לבקש המון תודה ומקווה שנדבר נמשיך רק בשמחות

בהצלחה !!!!!!!!!!!!!!1 יעל

יעל לפי דעתך יש תקווה להצלחה או קלווש???? ועוד דבר אני צריכה לספר לך משהו אישי לא לפורום אייך מגעים לאיי מייל שלך???