פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, שמי רביב ואני בן 24. רציתי לשאול משהו, האם הורים או יותר נכון אמא צריכה לומר לבן שלה (בן 24) מה לעשות?? זה הגיע למצב של עד כדי שהיא קובעת אפילו עם מי ללכת להיפגש למשל בתל אביב כשאני גר בנהריה, היא לא מסכימה שאסע לחו"ל (ארגנטינה למשל) ודברים אחרים כמו ללמוד בתאטרון ולהיות שחקן (חלום גדול). עד כדי מילים שהיא אומרת לו "אני יהרוג אותך יהיו מכות בבית הזה"... וכו...... או אח שלך שאומר אתה פסיכופטי ואמא שלך אומרת עוד יאנסו אותך שם ירצחו אותך בח"ול וכדומה . מצב זה מאפיין לפי דעתי אמא שהיא שלטנית יותר מדי, ותגובתה יותר מדי מוגזמת. מה אפשר לעשות?? ניסיתי את כל האפשרויות להרגיע אותה בעניין הנסיעה לחו"ל וכדומה.. יש לומר שנולדתי עם חיך ושפה שסועים , ויכול להיות שבגלל זה היא דואגת יותר מדי ממה שצריך, זה הגיע למצב של כפייה מצד האמא. מקווה שמישהו יוכל לעזור בנוגע לשאלה או בנוגע למצב תודה רביב .

אם אתה בן 24 ועדיין נתון למרותה, יש כאן בעיה. הורה יכול ליעץ אבל לא לכפות ולאיים, אפילו בגיל צעיר יותר משלך. אתה פשוט צריך להעמיד אותה בפני עובדות ולהגיד לה באופן ברור מוחלט והחלטי שיש לה ברירה לקבל את המעשים שלך ולהביע את דעתה כאשר אתה לבסוף תחליט בעצמך , או שפשוט תפסיק לשטף אותה יותר גם אם זה יעלה לה בניתוק הקשר ביניכם. אני חושבת שברגע שתבין שהיא עלולה להפסיד אותך, היא תתמתן קצת.

שלום ורדה - אומרים לשתף ( מהמילה שיתוף) ולא לשטף ( שזו כנראה המצאה שלך !)

רביב, כמו שורדה אומרת, צריך להעמיד אותה בפני עובדות מוגמרות. אתה בן 24, מה אתה עושה? עובד, לומד? האם כשהתבגרת זה היה כך? אני רק רוצה לציין, שדודי ניסו לכפות עליי את הדיאטנית שלהם, אבל ירדתי במשקל בדרך אחרת (כי אני רציתי) והם ראו שאפשר גם כך. הערת אגב להורים: אי אפשר להגיד לתינוק: "תיזהר, אל תתקרב לתנור!!!! הוא חם!!!!". חייבים לשים לו את היד על התנור כדי שיבין שזה חם. אתם לא יכולים לגונן עלינו כל הזמן. לעיתים צריך לטעות. עדי

כן זה היה ככה מגיל 18 ומעלה ברור שמגיל 18 מכובד עלי הדעה שההורים כן אחראים על מעשי הבן שלהם. אבל מגיל כזה כבר לא מקובל להתערב. כנראה שהמצב המדיני יצר פחד מאוד מתוסכל אצל אמא שלי. כמו שאומרים שאנשים כאלו הם "נפגעי ההלם ואיבה" - ולכן נוצר פחד שלא ניתן לתאר אותו- זוהי ההסתברות הגדולה שזה מה שקרה לאמא שלי.

לכל מי שענה לי . ניסיתי מה שאתם אומרים כבר אבל לא עוזר כלום. אני בסוף עוד אקנה את הכרטיס וגם באמת אם זה יעלה בניתוק קשר איתה ולא לדבר איתה אז אין מה לעשות. אשמח לשמוע גם את עצות הפסיכאטרים שפה. כי זה באמת מצב לא נורמלי ככה אני מרגיש. כי זה באמת הגיע למצב של כפייה (של מה לעשות ואיך לעשות). יש לציין שלאמא שלי אין אמונה בי כלל. למרות שלחברי כן יש, אני יודע לכתוב נובלות ובדיוק בימים אלו אני כותב כדי להשתמש בה להעלות לתאטרון שם וללמוד עליה כדי להיות שחקן. הוריי חושבים שלהיות שחקן זה בכלל לא עבודה ויש בי את יצר האומנות והרבה אמון שכן אצליח בזה. מקווה לאיימיל מאיש שעוסק ברפואה זו. תודה, רביב .

רביב,יש לי בת בת 17 שרוצה ליהיות שחקנית ולמרות שאנחנו בתחום שונה לגמרי מעודדים אותה לכך כיוון שהיא מוכשרת וזה חלומה. אתה צריך לעשות מה שאתה אוהב וטוב בו, כיוון שבחיים שלושת רבעי מהזמן אנחנו בעבודה ואם זו עבודה שלא אוהבים זה גורם לסבל ולתיסכול. אתה נשמע בן מתחשב ומבין אבל עליך לזכור שאלו הם החיים ש ל ך ולכן חיה אותם מבלי לתת לאחרים לכפות עליך את דעתם (צריך להקשיב, להתחשב ולחשוב -- ואחרכך להחליט ) אני מאחלת לך המון הצלחה וישר כוח.

שלום רב, מומלץ לשניכם לפנות להוועצות משותפת עם פסיכולוג/ית. אם תרצה הפנייה פנה למייל האישי, עם איזכור העניין. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלחתי לשניכם אימייל נוסף מקווה שהפעם קיבלתם תודה יעל

יעל, שלחתי לכתובת בהוטמייל. מקווה שקיבלת. טלי פרידמן

שלום רב הבת שלי , בת 6 מפחשת מכלבים מאוד, כל פעם שהיא רואה כלב היא נכנסת לאיסטריה איך אפשר לעזור לה (אין לי אפשרות להביא כלב הביתה), אנו גרים בבית רב קומות ללא גינה תודה מראש נטלי

נטלי כתב/ה: > > שלום רב > הבת שלי , בת 6 מפחשת מכלבים מאוד, כל פעם שהיא רואה כלב היא > נכנסת לאיסטריה > איך אפשר לעזור לה (אין לי אפשרות להביא כלב הביתה), אנו גרים > בבית רב קומות ללא גינה > תודה מראש > נטלי

שלום, תראי לה איזה סרט מצוייר של סנופי, תגידי לה: איזה חמוד סנופי, ובאותו יום, תשאילי איזה גור כלבים מהשכנים, ותכירי לה את סנופי האמיתי.... גור חמוד וקטן. כולם אוהבים את סנופי.

לפי דעתי אם אתה רוצה לעזור לבת שלך אז קח אותה ליום אימוץ של S.O.S חיות. חוץ מכלבים גדולים הם מוסרים שם גם גורים.. שתיגש לגורים ותלטף איתם, שתשחק איתם קצת... היא תראה לבד שאין מה לפחד מהם... בהצלחה :)

נטלי שלום הרעיון של טל אכן נכון. עם זאת, במידה והפחד חריף, ההליכה למקום עם כלבים עלולה לא להצליח או אף להחמיר את הפחד. בכל מקרה, שיטות הטיפול הפסיכולוגיות במקרים כאלה הן התנהגותיות וכוללות גם חשיפה למקור הפחד. נסי להפגיש אותה עם גורים, יתכן שתתרגל ויהיה לה יותר קל אח"כ עם כלבים גדולים יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום נטע לי, גם אימא שלי פחדה מכלבים!!!!!!!!!! הבאתי כלבים הביתה וזה גרם לה להבין שהעסק לא כזה נורא. את לא יכולה ולכן תנסי , כל פעם שאת רואה כלב שהולך עם רצועה ובעלים, לבקש את הבעלים להחזיק לו את הראש, ושהיא תלטף אותו בחלקו האחורי. עדי

שלום, שמי מכאלה ויש לי ילד בן 4 שנכנס השנה לגן עירוני טרום-חובה. מאז תחילת שנת הלימודים השנה (ביום א' שעבר) לא הצלחתי לדובב את בני שיספר לי איך בגן החדש? מה אכל? במה שיחק? איך הגננת? מה היה במפגש? וכו' כאשר אני שואלת אז הוא אומר " לא עכשיו, אני עייף" או שהוא לא משיב כלל. נגשתי לגננת ושאלתי איך הוא וכו' והיא אומרת שהכל בסדר. מה עושים?

לאם שלום! כאשר בני חוזר מהגן לאחר מספר דקות של נישוקים וחיבוקים והתרעננות קצרה אני מספרת לבני איך התנהל יומי ומה היו עסוקיי ומה הרגשתי באותו עיסוק אני חולקת איתו את רגשותיי (כמובן ברמת ההבנה שלו) ואז אני שואלת אותו ליומו ומה רגשותיו לגבי כל פעילות ומדובבת אותו להגיד לי איזו פעילות הוא מעדיף,כמובן לאחר שסיפרתי לו איזו פעילות ביומי העדפתי ולמה ,ובאופן טבעי הוא מספר לי את העדפותיו ומדוע הכל ברוח קלילה של שיתוף והחלפת רשמים מיומנו(לא חקירה) עדיף עם גלידה או פינוק אישי רק לשנינו וזה עובד !!! עדי :-) בהצלחה

רצוי לשאול את הילד באופן ספציפי מה עשה לגבי כל דבר ודבר , ולא לשאול איך היה בגן שכן זו שאלה כללית מאוד שלילד יהיה מאוד קשה להתייחס אליה . לדוגמא כדאי לשאול : מה עשית בפינת היצירה היום ?? או במה שיחקת היום בחצר?? או האם עשית מעשה טוב היום בגן??

התיאוריה אומרת שצריך לספר לו איך היה לנו בעבודה או בכל מקום אחר והוא ישיב בסיפורים משלו. אנחנו ניסינו את זה ובהתחלה זה באמת עבד עד שלאחר מספר שבועות כשהתחלנו לספר מה היה בעבודה הוא היה אומר "אבל אני לא רוצה לספר". הצד החיובי - עד אז זה עבד מצוין.

ילד יספר איך היה לו בגן או בית ספר רק במצב שזה יתרחש תוך כדי שיחה, את תספרי לו איך היה לך בעבודה או את מי פגשת, או מה ראית בדרך, ותראי שברגע שאת משתפת הילד גם ינהג כך. כי באופן כללי הם וגם אנחנו שונאים שמתחקרים אותנו.

שלום מיכאלה, גם אני מצטרפת לאלה שמציעים שתספרי לו איך היה בעבודה. עדי

שלום רב, מקום חדש יוצר אצל הרבה אנשים תופעות של אי ביטחוןף הסתגרות, וכו'. נסי לצפות (ללא שידע שאת שם) במהלך שהותו בגן, כמה פרקי זמן של כחצי שעה. בבית נסי להמשיך חלק מהארועים, כאילו ואת ילד בגן, שממשיך חלק מהארועים. במילים אחרות: במקום לתחקר על הארועים, נסי להיות חלק מהם, ואז לגלגל שיחה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

האם חוסר יכולת להירדם במשך לילות רבים כשהדבר מלווה בלחץ פנימי קיצוני יכול לבשר על פסיכוזה סמויה שעומדת להתפרץ? האם זהו אחד הסימנים? מדובר בלחץ בעוצמה שלא ניתן לסבול ואני חשה על סף עילפון. ניסיתי לקחת רידזין והמצב החמיר. תודה.

יעל יקרה, מן ההודעה שלך ניתן להבין שאת נמצאת בחרדה, אם לא ניתן להבין אותה משום שלא פירטת ולא סיפרת מה הגורמים למצבך. פסיכוזה וסכיזופרניה הם מושגים מעולם ההגדרות של ההפרעות הנפשיות, וקשה לי להבין מדוע את משתמשת בהם. מצבי לחץ שונים גורמים לחוסר שינה ולדאגה, ואין להם שום קשר להפרעות נפשיות. מדוע ניסית לקחת תרופה פסיכיאטרית, ומי נתן לך אותה? האם את נמצאת בטיפול, או שיש לך רקע פסיכיאטרי? מדבריך קשה להבין מה מטריד אותך, אך ברור שאת מאוד מודאגת, ומחפשת הגדרה למצבך שתסיר חלק מן הפחדים. אני מציע שתפני לייעוץ אצל פסיכולוג או פסיכיאטר, כדי שיבדוק את מצבך ויסיר את הספקות המטרידים אותך. בברכה, דרור גרין

אני סובלת במשך שנים מבעיות נפשיות קשות ולאחרונה היתה לי תקופה מאד לחוצה. אני חשה שמשהו בתוכי יכול להתפרץ, ולא ברור לי במה מדובר. כבר שנים שאני חשה ש"אני לא אני" ושאין לי גישה לחלקים רבים מהאישיות. שאלתי היא: האם האילוץ לחיות עם חלק מהאישיות נובע מנסיון למנוע התפרצות של פסיכוזה חבויה (בדרך כלל)? המצב כבר בלתי נסבל ולמרות שאני בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי, אני חוששת לברר את העניין. אודה לך בעד תגובה.

שלום, יש לי 3 בנות מקסימות - בנות 13 , 9 , ו-3. אני בת 38 ונכנסתי להריון מבלי לתכנן. אני כבר בשבוע 18 ומרגישה מאוד מאוד לבד. בעלי לא תומך בי בכלל. אתמול שמעתי אותו אומר לידי לחברים שלנו ש -3 ילדים זה ממש מספיק. מאוד נהלבתי. הוא בן 40 ועובד כבר חודשיים בעבודה חדשה כעצמאי אחרי יותר משנה שישב בבית. הוא מאוד לא מרוצה מהעבודה הקשה הזו. אני תומכת בו המון ולא מראה לו שקשה לי בלי תמיכתו. אבל, אני בן אדם. וכל כך שבורה מבפנים. גודל אצלי תינוק (שהוא בן) אחרי 3 בנות והוא לא שמח !!!??? איך זה יכול להיות שגבר לא רוצה בן ???? איך. אני בת יחידה עם הורים שהתגרשו שהייתי תינוקת. כל החיים שלי חלמתי שיהיה לי משפחה משלי. ו- 4 ילדים זה החלום הפרטי שלי ובטוח לא שלו). הוא לא מדבר על ההריון בכלל. לא שואל איך אני מרגישה, לא הולך איתי לרופא נשים, כלום. כאילו זה לא קיים. אנא עזרו לי במה לעשות. תודה גאולה.

גאולה שלום, אל תהיה עצובה. רוב הגברים, לצערינו, הם כאלה ואל לנו הנשים לצפות שיבינו אותנו משום שהם לעולם לא חוו או יחוו את הזכות להיות אמא...את החיים החדשים שצומחים לנו בבטן, את רגש התנועות , הלידה ואת האימהות. יש גברים שמדחיקים את הרגשות שלהם ועד שהתינוק לא יוצא הם לא מסוגלים להאמין ולתמוך . תתעודדי, אני לא מכירה את בעלך אבל אני מאוד מקווה שכשהתינוק ייצא ב"ה אז רק אז בעלך אולי יתעורר ויסייע לך. גם אני עברתי שני הריונות ואפשר להגיד שעברתי אותם לבד...ללא תמיכה רגשית מהבעל...הלכתי לבד לכל הבדיקות וכל לבד. המצב משתנה רק אחרי שהתינוק יוצא שהכל נראה לו מוחשי. בהצלחה ולא להתייאשש. מכאלה.

מיכאלה סתם נקודה למחשבה מה זה שייך בכלל לזה שגברים לא מתחשבים או לא עוזרים סתם הכללה מיותרת ובמילה עדינה שטותית אנחנו עוזרים אישית אני עוזר תומך מפרגן ונהנה מכל רגע אז כמו שלא כל הנשים אותו דבר גם לא כל הגברים אותו דבר במקרה של הגברת פשוט יש לה בעיה שהפיתרון שלה הוא פשוט שיחה צפופה עם בעלה להסיר ממנו את החששות אל תשכחי שהוא בעבודה חדשה שהוא לא מרוצה ממנה ועוד ילד זה מפחיד ושיהיה במזל טוב ולידה קלה

מיכאלה אנא ממך לא להכליל זה שבעלך חרא זה כנראה מגיע לך עם כל העוינות הזאת

היי גאולה נראה לי שלבעלך קשה להתמודד עם כ"כ הרבה דברים חדשים בבת אחת. לגברים לדעתי יש מוגבלות ריגשית ויש להם גבול עד איפה הם יכולים להתמודד עם דברים ומכיון שאת ההריון את מרגישה בטח קשה לו להתייחס לזה. אני בטוחה שעם הזמן היחס שלו ישתנה במיוחד עם בדרך כלל יש לכם יחסים טובים ואת נזקקת עכשיו רק לסבלנות. חוץ מזה תשתפי את הילדים שלך ואת החברים שלך ואת המשפחה וקבלי תמיכה מהם. אל תצפי ממנו ותראי שתופתעי מאחת שכן אכפת לה רינה

גאולה דבר ראשון אני מוחה על היחס הכמעט מטומטם שחלק מהעונות על מכתבך הפגינוץ גברים אינם חסרי רגישות ובטח לא פחות מנשים ,הם(אנחנו) רק מגיבים אחרת לרוב הגברים קשה להתמודד עם הופעת תינוק מכיון שלנו אין את המערכת ההורמונאלית הנשית ,שגורמת לתחושת סיפוק ואהבה מידית עם הכניסה להריון וביתר עם הופעת הילד אך לאחר הופעת הילד וככל שהוא גדל "אנחנו" הגברים לומדים לאהוב אותם\ן יותר ויותר. אני משוכנע כי כאשר בעלך יראה את בנו לאחר הלידה ובטח ככל שהוא יתבגר הוא יאהב אותו יותר ויותר ויתכן כי אף "יעדיף " אותו קצת יותר מאשר את אחיותיו. דבר נוסף - לא כל מה שאנשים אומרים בציבור הם חושבים ,ראי פוליטיקאים ולכן אל תתיחסי למה הוא אומר לחברים. יתכן אף שהוא מנסה לעקוץ אותך על התינוק בגלל שהוא כועס על דברים אחרים שאינם קשורים לתינוק כלל אך מכיון שהןא מרגיש שזה נושא שאת לוקחת קשה דרכו הוא מנסה ,וכנראה מצליח, לפגוע בך כל טוב ומזל טוב

גאולה יקרה. זה כבר טוב שאת אומרת לעצמך ולאחרים שאת לבד. השלב הבא הוא להגיד את זה לבעלך. ועוד נקודה: בפעם הבאה שהוא יגיד דבר מעליב לך או לידך, תגיבי מיד ואל תשמרי בבטן.

גאולה יקרה, קורה לך דבר נפלא, וחבל שאין לך עם מי לחלוק את תחושותיך. לשאלה שלך יש שני חלקים. הראשון נוגע רק לך, ולמתרחש בתוכך. את כבר החלטת ללדת את בנך, ועליך לעשות הכל כדי לשמור על עצמך עד לזמן הלידה, וכדי ליהנות מן התהליך המתרחש בקרבך. לאופן שבו את מכינה את עצמך ללידה יש השפעה על לידתו של בנך, וחשוב לעשות הכל כדי שהאווירה סביבך תהיה נעימה ורגועה. לשם כך כדאי שתמצאי בני ברית שיוכלו לתמוך בך בתקופה זו, ואת יכולה לעשות ככל יכולתך כדי לשתף בכך את שלוש בנותיך. בנוסף, כדאי שתשתפי גם את המשפחה המורחבת, הורים אחים וקרובים, וכן את חבריך וחברותיך, כדי לקבל מהם את התמיכה שלה את נזקקת. החלק השני של השאלה נוגע ליחסים בינך לבין בעלך. גם אם לידת התינוק לא היתה מתוכננת, יתכן שההתעלמות שלו נובעת מקשיים אחרים בקשר הזוגי ביניכם. אני מציע שתנסי לפנות אליו בבקשה לשוחח על כך ולחפש דרכים לשפר את הקשר הזוגי. במקרה הצורך ניתן גם לפנות ליעוץ זוגי. אל תדחי זאת, וגם אם הצלחתך לא תהיה מלאה, ברגע שתעשי ככל יכולתך לשפר את המצב תרגישי שאת שולטת בחייך, והדבר יקל על המשך ההריון. בהצלחה, דרור גרין

היי מאוד עצוב היה לי לשמוע על כך. אני גבר ואני חושב שהריון זה הדבר הכי יפה שיש לבני זוג. אישה בהריון זה הדבר הכי סקסי שיש וחבל מאוד שכך בעלך מתיחס אלייך. עצות פשוטת לא יעזרו. צריך לעבוד הרבה על זה. על רגל אחת בטח שאי אפשר להסביר. תנסי למצוא כאן בפורומים ובצ'אטים אנישם שיעזרו לך להבין דברים. יש כאן אנשים מאוד חכמים. תשקיעי ואל תוותרי. את בתקופה יפה ותהני. ביי YNHR

גאולה דברי איתו, וגם תלכי לטיפול. זה מאוד עוזר.

מה? לגבר אין זכות דיבור?? הוא כבר עשה שלשה ילדים!!! אולי הוא באמת לא רוצה עוד ילד?? אולי מספיק לו שלשה?? אולי הוא לא יצליח לתת לארבעה כמו שהו נותן לשלשה??? למה את כל כך אנוכית ונדבקת לחלום המטופש של ארבעה ילדים??? אולי תשקיעי את כל מה שיש לך במערכת היחסים שלך עם בעלך ובשלשת הילדים שלך??? לבד לבד לבד..... בטח שלבד.... לא שאלת אותו אפילו.... פשוט קבעת עובדה. (ככה זה... נשים יכולות להכריח אותנו להיות אבות אפילו אם אנחנו לא רוצים) תחשבי על זה..... מה אם מחר נמאס לו ממך, והוא מחליט לצאת לפנסיה או לקחת דמי אבטלה וגם להיתגרש ממך?? מה אז?? למה המחשבה היא תמיד לטווח הקצר??? תחשבו על זה.

יתגייסתי לפני שבוע אני לא מוצאת את עצמי, נורא קשה לי האם זה ישתנה והאם זה כך אני מרגישה לבד ולא מוצאת אף אחת שתהיה איתי הרבה בנות מכירות והם יחד צמוד אני חוששת שזה ישאר ככה לתמיד עד סוף שירותי אני מפחדת שאני לא ימצא אף אחת, אני מתקשה בליצור קשרים מה עושים היום אני בבית ומחר חוזרת שוב כול היום אני בבית בחדר מסתגרת ומדוכאת אנה עזרו לי שנית

היי- גם לי היה קשה בהתחלה בצבא( זה היה ממש ממש מזמן) אבל אחרי שבוע בטירונות כבר הכרתי בנות והכל נעשה קל יותר. גם לי היה מאוד קשה ליצור קשר אבל איכשהו זה הסתדר ובסופו של דבר היה לי ממש ממש טוב. אל תתיאשי, תתני לעצמך הזדמנות ואני מקוה שיהיה לך טוב!!!רקפת

תלכי למקלחות של הבנים.! שם בטוח ידאגו לך

מיידלה, הפחד אוה שמפחיד אותך - תחשבי על זה !! אבי

מה עושים כאשר מרגישים בודדים בעולם מה עושים להרגיש כמו כולם מה עושים כאשר אין כלל בטחון עצמי מה עושים כאשר החיים נראים שחורים והאם אם תמיד הייתי בודדה האם תמיד זה ישאר כך ?למה כן ולמה לא??? אני בת 19

כל אחד שמוצא זמן לחשוב אם הוא דפוק-מוצא שהוא דפוק. תהיי עסוקה ,ואם את לא מוצאת עבודה או מסגרת שתתפוס אותך- תתנדבי בבתי חולים וכד'. המתאבדים הם טיפשים ותבוסתנים, שמשלמים את המחיר בגדול כי יש חשבון אחר המוות, ואנשים בזים להם ולכל היותר מרחמים עליהם כמו על ג'וק פצוע

היי קודם כל טוב שפנית לכאן אולי תמצאי כאן מישהו מקצועי שיכול לעזור את הצעד הראשון עשית ואת אמיצה - כבר יש לך 99 אחוז סיכוי אני מסתיג ההודעה שהשאירו לך לפניי שינוי זה דבר קשה צריך כוח את במצב שאת צריכה שינוי תנסי לשנות הרגלים - תעיזי - תתנסי - תחייכי תלכי לים - ובים תלכי ותלכי - ותשבי בבית קפה תלכי ביום שישי ברחובות ישנים ושקטים ותסתכלי על דברים נאיבים החיים פשוטים אם רואים אותם ככה ביי חמודה בהצלחה YNHR

הי יש משהוא בדברים של קודמי, הענין הוא לצאת מעצמך - להיות מישהו אחר, להשתטות קצת . ואז פתאום תמצאי את עצמך עם חיוך על הפנים, ובטח שזה קצת יעזור להבין שכולם אותו דבר - אין שום סיבה לריגשי נחיתות !! אבי.

שלום- אני נמצאת בבלבול לגבי הזהות המינית שלי. אני אשה בת 40. לפני שנתיים חזרו לי זכרונות מתקיפה מינית שעברתי בגיל 12- התוקפת הייתה אישה. היו לי במשך השנים כל מיני תגובות מוזרות לנשים- כמו פחד ממגע למשל- אבל לא ידעתי למה לשייך את זה. עכשיו ברור לי שזה קשור איכשהו לתקיפה. יותר קשה לי להסביר את המשיכה שאני מרגישה לנשים. אני מבולבלת מאוד ולכן כבר 7 שנים נמנעת מלקיים יחסי מין- אני נרתעת מגברים ופוחדת מנשים. כרגע אני חיה ללא מגע פיזי בכלל- אני מרשה לעצמי לחבק רק את הילדים שלי- וקשה לי ככה. המגע מאוד מאוד חסר לי אבל גם מאוד מאיים.אני כבר לא יודעת מה לעשות...רקפת

רקפת שלום! תראי הדבר הטוב ביותר הוא ללכת לפי מה שהלב שלך אומר אם את נרתעת מגברים ז"א שאת לא מסוגלת לקיים יחסי מין עם גבר או.קיי זה לא דבר חריג , ואני כנה איתך ואת האמת אני בת 18 כרגע ואני בקשר מאוד עמוק עם מישהי אני נהנת איתה ואוהבת אותה וזה מה שחשוב. אף פעם לא הייתי עם גברים ואת האמת שאני בנתיים גם לא מעוניינת לנסות . מה שיהיה אחר כך בעזרת השם אני לא יודעת מה שאני יודעת זה שכרגע אני מאוד אוהבת את זאת שאני איתה ורוצה רק אותה ומאמינה גם שתמיד אני ארצה אותה. לא מובן לי למה את מפחדת מנשים? אני חושבת שזה צריך להיות ההפך ,ברוב המקרים גברים יותר מאיימים . אם את מרגישה שחסר לך מגע , על תפחדי ותנסי להכיר מישהי לפחות לנסיון , חיים פעם אחת לא צריך לעשות סיפור מכל דבר , והכי חשוב זה ללכת בדרך שאת רוצה ולצפצף על כולם. אישה ואישה זה דבר מאוד יפה ואפילו גברים יגידו לך את זה ! על תחשבי שזה משהו יוצא דופן ........ חבל שאת לא מכירה כמה נשים שנמשכות לנשים יש בעולם אז בהצלחה חמודה !

נשים ונשים זה אחד הדברים היפים בטבע לדעתי (בניגוד לגברים וגברים שרק מהמחשבה על זה בא לי להקיא !!!!!!!!!1)

רקפת שלום קשה קשה מאד הדרך להתמודד עם זה אם אינך מצליחה לבד היא לפנות לטפול ניתן לבקש שמות גם דרך המרכז לתקיפה מינית בהצלחה עמי

שלום מזה כשבע שנים אני סובלת מ"חרדת נהיגה" אך ורק בנהיגה מחוץ לעיר, והכוונה לכבישים בין עירונים ובעיקר כבישים מהירים. הפחד אינו קיים כלל בנהיגה בתוך העיר, והחרדה החלה פתאום ללא קשר סיבתי לתאונה או ארוע אחר שעברתי. הייתי מעוניינת לדעת אם ניתן לפתור את הבעיה באמצעות טיפול, אך לא באמצעות תרופות, ואם כן למי עלי לפנות? אשמח לקבל כל פיסת מידע שתעזור לי לפתור את הבעיה, ואינה מובנת לרבים.

שלום רב, התשובה היא: כן, אפשר, ובעזרת טיפול פסיכולוגי קצר מועד שממוקד בנושא הלחץ ודרכי המניעה או ההתמודדות איתו. אם תרצי הפנייה, פני למייל האישי שלי עם מעט פרטים עלייך שנראים לך רלוונטיים, וציון מיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אמי התאלמנה לפני כ10חודשים לפני כ5 חודשים עברה ניתוח החלפת מפרק ברך. מאז הניתוח סובלת מכאבי בטן באיזור דרכי המרה- (בעבר עברה ניתוח הסרת כיס מרה") עברה בדיקות רבות אצל מומחי גסטרו ולא נמצא ממצא משמעותי מלבד דלקת בקיבה . כרגע מטופלת באנטיביוטיקה אך ללא הואיל. יתכן לפי דעת לק מהרופאים כי הכאבים העזים הינם על רקע פסיכיאטרי למי עלינו לפנות בנושא לייעוץ? בתודה

ברכה, אני מאמינה שהגוף והנפש חד הם ומה שקורה לנפש משפיע על הגוף. שלב ראשון הייתי פונה לרופא משפחה, ועושה בדיקות. אני מבינה שעברתם את השלב הזה. יש תחתנות לבריאות הנפש בקופות החולים. לא שאני הרבה מאמינה בהן, אבל אפשר לנסות. עדי

ברכה שלום רב, אם אמך עברה ברור רפואי מקיף ולא נמצאו ממצאים פזיולוגיים לכאביה, כדאי לפנות לייעוץ אצל פסיכיאטר. אפשר דרך קופ"ח, דרך התחנה לבריאות הנפש הקרובה לביתכם או פסיכיאטר פרטי. תרגישו טוב! טלי פרידמן

ברכה שלום לפסיכיאטר בהצלחה עמי

שלום ילדתי כבת 6 והיום גזרה את שערה לבד... האם להתייחס לדבר זה ואם כן אז אייך?? ואייך עליי להגיב לדבר זה... אני יודע שכעסתי עליה היום ושלחתי אותה לחדרה...ואז היא הגיבה בגזירת שיערה. תודה על תשומת לבכם

שלום רב, שיער הוא אחד מ "האביזרים" שאנו משתמשים בהם כדי לתקשר עם סביבתנו האנושית, והוא גם מקור גאוותנו. טיפול בו מהווה דרך לטפל בקשר החברתי שלנו. לא ברור מפנייתך מה עשתה ביתך לשער (הסתפרה? קיצצה? גזרה?) ומדוע כעסת עליה. מכל מקום, לאחר שזה קרה, ומכיוון שבחרה לגזוז עוד את שערה, נראה לי כי סביר למדי ששלחה לך הודעה נחרצת, כי מבחינתה שלה - הקשר שלה איתך, הופסק. בברכת חידוש קשרים, ד"ר יוסי אברהם

שלום לך

היי ליסה, ברוכה השבה!!! איך היה? איך הסתדרת? שלחתי לך מייל ולא ענית לי. חשבתי שאו שאת עסוקה מדיי או שהחלטת להישאר שם יותר. מה קורה? מה היה לך שם? אשמח לעידכון מפורט(את כמובן יכולה לכתוב באנגלית), ואם אין לך כוח לכתוב את תמיד יכולה להתקשר. שבוע טוב, טלי פרידמן

Hi Tali well i didn`t get an e-mail from you,i got back last week it was fun now i`m trying to get back into the swing of things and get back to my life,not much has changed,,,,infact nothing has changed,i just wish they would,even-though nothing changes by it`s self i have to make it change!! that is the hard part..How are you i hope you are well..bye Lisa

לפני כמה שנים עברתי משבר והתחלתי לסבול מחרדות, טופלתי בכדורי פרימוניל למשך תקופה מסוימת והפסקתי. לאחר כמה שנים הרגשתי עוד פעם לא טוב ונתנו לי כדור אפקסור (1 ליום) אבל כל פעם שאני לוקחת אותו אני מרגישה לא טוב משהו קורה לי בגוף. חשבתי שאולי נדמה לי וניסתי עוד כמה פעמים לקחת אבל כל פעם קורה לי אותו דבר מן התכווצות כזאת בבטן ונפסק לי התיאבון, משהו משונה. נאמר לי שאפקסור אין לו תופעות לוואי רציתי לדעת האם זה יכול להיות או שרק נדמה לי. לגבי פרימוניל יש לו כמובן תופעות לוואי רבות ולכן רציתי כדור שלא יעשה לי תופעות לוואי. רק רציתי להוסיף שהחרדות שלי מתבטאות רובן בלילה יקיצות מתוך שינה עם דפיקות לב חזקות וקוצר נשימה וכן במקומות סגורים עם הרבה אנשים כמו באוטובוס, כמובן במטוס ועוד. גם שאני נמצאת רחוק מדי מהבית במיוחד בחו"ל. (לא חסר סבל). אבל למרות כל זאת אני מסתדרת יפה בחיים, הולכת לכל מקום גם אם זה קשה לי לפעמים ולכן אני רוצה משהו שיעזור בצורה הכי טובה שיש ועם כמה שפחות תופעות לוואי. גם העומס הרב שיש לי על הלב, דפיקות לב מהירות כל הזמן במשך הרבה שנים, קוצר נשימה, נשימה לא נכונה לא תורם לבריאותי (כמה הלב יכול לסבול). אם תוכלו לייעץ לי ולעזור לי במהירות האפשרית אודה לכם על כך מאוד.

דורין שלום רב, את מספרת כי לפני מספר שנים עברת משבר שבעקבותיו החלו החרדות והתחלת בטיפול תרופתי. אך לא ברור האם היית בטיפול פסיכותרפויטי (שיחות). לדעתי טיפול תרופתי ללא טיפול פסיכותרפויטי הוא פחות יעיל, ובוודאי שאם עברת משבר שבעטיו החלו החרדות, יש לטפל בחלק הזה בכל מובן של המילה "טיפול" ולא רק להרגיע את החרדה. לאור האמור לעיל, אני ממליצה בחום על טיפול משולב של פסיכותרפיה יחד עם המשך הטיפול התרופתי, ואחרי תקופה מסויימת ניתן לשוב ולבחון את השפעות הטיפול בעבר, ולאחר השינוי. שבוע טוב, טלי פרידמן

שלום רב, אני מצטרף להמלצתה של טלי, באימרה שעובדת לא רע עבור רבים: יותר דיבורים מביאים לפחות כדורים. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

דורין שלום אפתח כרגיל בשאלה - איפה הרופא שלך ??? 1. אין תרופה ללא תופעות לואי 2. לא ברור אם ת הלואי שאת מתארת עם האפקסור קורות בהתחלת הטפול - אם כן ייתכן ולרוב חולף לאחר מספר שבועות 3. אם עדין בעייתי ניתן לעלות במנון בהדרגה או לנסות טפול אחר וכמובן לשקול פסיכותרפיה בהצלחה עמי

לפי דעתו של פרופ' טייכמאן (פסיכולוג קליני-חוקר בתחום ההתמכרויות אוניברסיטת תל אביב) חלק מהחומריםהנמכרים בחנויות טבע כ "תוספי מזון טבעיים בעלי תכונות מרגיעות " ניתן לסווגם גם כסמים ממכרים. כלומר מוצרים כגון רגיעון , מסטולון וכד" עלולים בהחלט למכר. ( אין לי מידע בעניין תופעות לוואי ואו השלכות ארוכות טווח ). ראיתי מקום להתיחס לנקודה זו בעקבות אחת מהתגובות של ד"ר אבני. אכן גם הרפואה האלטרנטיבית\ משלימה אינה תמיד מטיבה ותמימה בתחום של מתן פתרונות להפרעות חרדה. ראו הוזהרתם !!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תודה מראש על עצתך. אז אם כך מה נותר לנו לשתות בכדיי להרגיע את "מצב רוחנו"? או שנשתה נפט ,שזה לא סם ממכר ובכך נשים קץ לייסוריינו.

הלוואי והייתי יודע מה נותר לנו לשתות כי אז לא הייתי מגיע למצב העגום של התמכרות קשה בו אני נמצא. בכל אופן, אנא אל תשתה נפט. בכרכה הקטור

http://www.send4fun.com/bighug.htm

מה...? זה בשבילי? אוי....אני ממש מתרגשת.... חיחי....אין לך מושג מה עבר בי כשראיתי ת'כרטיס...תודה לך:-)

הכול מאהבה!!!

כאמצעי לחיזוק העצמי . התפילה מאפשרת לגבש את העצמי על ידי חיזוק 3 יסודות שעליהם הוא נשען : · המודעות. · הביטחון · הערכים : כבוד וחסד. תפיסה זו נובעת מההשקפה שהאדם נמצא במרכז הבריאה ושהוא ראוי למימושו כאדם מיוחד –כאחד שאין שני לו .מימושנו כאדם איננה רק זכות אלא גם חובה ומותנה בשלושת היסודות לעיל. זהו יסוד של יחסינו עם הקב"ה : מצד אחד הקב"ה ברא אותנו כמטרה בפני עצמה ולא כאמצעי או כלי שרת כל שהוא. הוא אוהב אותנו כאבא שאוהב את בניו ללא תנאים או סייג וכפי שאנו. מצד שני , אנו- כבני אדם- ממלאים את חובתנו כלפי בורא עולם שהיא חובה כלפי עצמנו. אהבתנו כלפי יתברך שמו הינה אהבה של בנים כלפי אביהם שבשמיים אשר מרעיף בהם חום ואהבה יום יום , שעה שעה. אנו מהללים אותו ומודים לו על כל חסדיו ומבקשים ממנו לגמול לנו כל טוב . ההלל וההודיה לקב"ה הינה על עצם בריאתנו כאדם ורצונו שנממש את עצמנו. אולם לא יתכן מימוש ללא חיזוק 3 היסודות לעיל. התפילה הינו האמצעי לחיזוק שלושת היסודות העצמי. (עיין במאמר יהדות ומימוש ערכים). המודעות מהווה השלב הבסיסי בחיזוק העצמי .היא מהווה השלב שלפני ההשלמה והקבלה העצמית שמהווה מרכיב חשוב ביסוד הביטחון. המודעות הינה ידיעה והכרה של הנקודות החוזק ונקודות החולשה שבנו. אם קל לנו להכיר בנקודות החוזק שלנו , קשה ביותר להכיר בנקודות החולשה שלנו. הנקודות חולשה שלנו מהוות בעיקר את הפגמים הנפשיים אשר התגבשו במהלך חיינו : רגשות שליליים כמו כעס ,קנאה,שנאה ,גאווה ,תאווה בלתי מרוסנת ,חרדה ,עצב ועוד… בזמן תפילת התחנון, אנו פורטים את כל אותם פגמים לפרטי פרטים ומביאים אותם למודעות שלנו "חטאנו ,פשענו ,עווינו ,כעסנו...". אין פה שפיטה והטלת אשמה, ישנה הכרה והודאה . הידיעה "שהקב"ה הוא בוחן כליות ולב ואין נסתר מעיניו" גורמת לנו להכיר באותם "חטאים" או פגמים שאף אחד יכול להתגאות שהוא נקי מהם . וכבר הזכרנו שהקב"ה אוהב אותנו כפי שאנו. היסוד הבא הוא הביטחון .יסוד זה הוא קבלה עצמית והשלמה .הוא מאפשר לקבל ולשאת את ייחודנו ביקום בלי בושה ופחד. האמונה בהקב"ה יתברך היא אמונה בעצמנו. כי לא יתכן שהקב"ה ברא אותנו חסרי ישע ואונים. בחסדיו, הוא קבע זכות נצחית למימוש עצמי באופן ייחודי לכל אדם ואדם. זוהי האמונה האמיתית אשר באה לידי ביטוי בתפילת "מודה אני" ,"אלוקי נשמה" ועוד כמה תפילות. אולם יסודות המודעות והביטחון אינם מספיקים לגיבוש העצמי . הם התשתית הרוחנית שעליהם נשען היסוד השלישי : הערכים. הערכים הם כבוד וחסד. כבוד הוא לזולת ,דהיינו להכיר בזכותו של הזולת לממש את עצמו מבלי לוותר על זכותנו אנו. כבוד לזולת זה לא להשפיל ,לא לשקר , לא לפגוע ,לא לגנוב ולא לגרום לו שום רע. חסד זה לתת ,לעזור ,ולגמול חסד. שני הערכים מוצאים את ביטויים המלא בפסוק :"ואהבת לרעך כמוך". הערכים מתווים את פעילויותינו ונותנים משמעות למימוש העצמי (ראה עידון הדחף התפשטות העצמי) . הם מפרידים בין הרגשות למעשים .דהיינו למרות שקיימות בקרבינו רגשות עזים ושליליים כמו כעס וכו' ,קבלה ומימוש הערכים מאפשרים לנו לפרוק את המטען המזיק שבאותם רגשות ,לעדן את הדחף התפשטות העצמי ולתת לאנרגיות הנובעות ממנו לזרום ולהניע אותנו בצורה האופטימלית. התפילה היהודית מדגישה את "קבלת עול מלכות שמים" או במילים אחרות קבלה ומימוש הערכים ב"קריאת שמע" הנאמרת 3 פעמים ביום. שלושת היסודות :מודעות , ביטחון וערכים מתחזקים מדי יום על ידי התפילה ומאפשרים לאנרגיה העצבית שמקורה בדחף התפשטות העצמי לזרום להניע אותנו בשלווה במקום להתפרץ לכל הכיוונים ולהתבזבז , דבר העלול לדרדר אותנו למתחים ,לחרדות ולדיכאון. (עיין גם במאמר מעיקרי תאוריית מימוש הערכים).

אלוהים מת ממזמן אין אלוהים

רוז !תודה ! המאמר שהבאת חיזק אצלי את מה שרק חשדתי שזה כך ... שלושת היסודות . כשהיתחלתי להיתעניין בפסיכולוגיה ,היא תורת הנפש היה משהו שחסר לי , הבנתי שרוחניות ותורה הם הדבר האמיתי שקשור גם בנפש . איזה תפילות עליי לקרא בכל יום ?אפה אפשר לשמוע דברי תורה ? מעויננת בזה לבד עם עצמי בדיקרטיות בצינעה ולא בראוותנות . הורי חזרו בתשובה לפני 8 שנים והיה כזה מהפך בבית הכל הישתנה הלבוש אורח החיים ....רק האופי הנורא נישאר... אני כבר מיזמן לא איתם וילדיי גדולים אך ורוחי הנכאה מושכת לכיוון בצימאון .

לרוז את טוענת שיש אלוהים . עד לא ממזמן האמנתי . אומנם לא הייתי דתיה אבל באמת האמנתי. ואת חושבת שהאמונה נתנה לי משהו בחיים????????? כיצד תוכלי להסביר לי אסונות כמו מוות של ילדים ותינוקות ??? שהרי הם לא חטאו כיצד תוכלי להסביר לי מוות של אנשים צעירים וטובים כמו דודו דותן שאת חייו הקדיש לעשות טוב לאנשים???????? אם יש אלוהים היכן הוא????????? למה כל הרוע הזה בעולם???????

רוז, הדברים שכתבת יפים, ואני מסכימה עם רובם. רק תיקון קטן - קריאת שמע נאמרת פעמיים ביום, בתפילת שחרית ובמעריב. במנחה לא אומרים קריאת שמע. שבוע טוב!

קריאת שמע על המיטה...שמעת על זה???? לכן 3 פעמים ביום חמודה.

תודה לך רוז, הנושא הזה מאוד חשוב לכל יהודי, לדעתי כל יהודי צריך לדעת את שלושת הדברים הנ"ל שציינת וגם לדעת לעשות אותם נכון - במעשים. ובכלל עם כל אחד יחשוב קצת קדימה, יחשוב על העתיד, שזה הוא הדבר הכי חשוב לכולם "העולם הבא" ויתחיל קצת לפחד, ללכת לפי מה שנתנו לנו מלמעלה, אז אולי המצב שלנו כאן במדינה היה נראה אחרת. הרי כל מה שקורה יום יום לדעתי , וזה נכון שזו היא דוגמא , רמז אחד גדוך לכולנו. שאנחנו היהודים צריכים ללכת בדרך אחת והשתפר לטובה. למרות שאני לא רואה את זה בקרוב - זה פשוט לא יאומן, אני עוברת כרגע מהפך בחיי, חוזרת בתשובה והייתי מאוד רוצה שכל הסובבים לי יהיו גם בכיוון הזה, זה קשה שאין לך "גיבוי" מהצד השני , אבל בכל זאת אני החלטתי שזו היא הדרך, ואמשיך בעזרת ה' עד סוף חיי בדרך זו!!!.

שלום אני ביפולארי שמאוזן היטב עם " ציפראמיל " כנוגד דיכאון ו " טגראטול " כמייצב מצב רוח קרוב לשנתיים. בשלושת החודשים האחרונים חלה ירידה במצב רוחי שכוללת עיפות מרובה, חוסר עיניין,אפטיות ןשינה מרובה. לפני כחודש וחצי עליתי למינון של 40 מ"ג ציפראמיל ( בעקבות המצב והמלצת הרופא ) הטגראטול נשאר 200מ"ג 3X יש אפשרות שהמינון של הטגראטול ( לא לקחתי רמות בדם דיי הרבה זמן ) לא נכונה או גבוהה מדי ? או שהציפראמיל נמוך מדי ? Help! ותודה מראש :-)

תנסה במבה!! מנסיון זה טוב וזה עושה אחלה גזים. ולא צריך בדיקות דם!

שלום בהחלט יתכן שרמת הטגרטול אינה מספקת במידה וכן יתכן ואינה יעילה מספיק עבורך קח רמה והוועץ ברופא בהצלחה עמי

שלחתי לכם איי מייל . מקווה שקיבלתם. תודה מראש יעל

יעל שלום רב, קיבלתי את המייל, ושלחתי לך אחר בחזרה. אני מחכה לתשובה ממך. שבוע טוב, טלי פרידמן

לטלי ראשית,תודה רבה על התגובה המהירה. המייל ששלחתי נשלח בצורה לא קריאה. אודה לך אם תוכלי לשלוח אותו שוב שלחתי לך גם את כתובת ה - hotmai שלי תודה רבה יעל

שלחי שוב, כל טוב ד" יוסי אברהם

שלחתי שוב תודה

השחקן דודו דותן נפטר הבוקר בטורקיה מהתקף לב יו''ר ארגון אמ''י, השחקן והבדרן דודו דותן הלך לעולמו. הוא מת הבוקר בעת טיול בטורקיה מהתקף לב. רעייתו, מירי דותן אמרה כי דודו דותן עמד לחגוג בימים הקרובים את יום הולדתו ה- 53 וכי הוא היה עסוק בהכנות למופע בידורי חדש. עדיין לא נמסר מועד ההלוויה . ארונו של דודו דותן יוצב ביום שני על בימת התיאטרון הלאומי הבימה בתל אביב שם יוכלו השחקנים והקהל לחלוק לו כבוד אחרון. שר המדע, התרבות והספורט מתן וילנאי שוחח עם אלמנתו של דודו דותן והביע את תנחומיו על מותו. בהודעת אבל שפרסם אומר השר וילנאי כי דודו דותן פעל ללא לאות לקידום מעדמ האמן והתרבות בישראל. מותו בטרם עת, אומר וילאני, מכה בהלם ובצער את כולנו.

הוא שמר על הבריאות שלו והכל... זה לא הגיוני... חשבתי שעבדו עלי אבל מסתבר שלא גיל 50+ זה הגיל המסוכן ביותר מבחינת הלב. אני פונה לבני 50\= בכל לשון של בקשה שישמרו על עצמם, על הלב שלהם ועל הרגלי האכילה שלהם כי זה יכול לגמור אותם תודה

לכל הגברים בסביבות גיל 50!! זה לא מספיק רק לשמור על הרגלי האכילה, לעשות ספורט ולא לעשן (למרות שגם זה קריטי). תלכו גם להיבדק, ותעשו בדיקת מאמץ - גם על חשבונכם אם קופת-החולים לא מוכנה לממן לכם! הרבה אנשים ששומרים על עצמם מתים מהתקף לב פתאומי - כי הגורמים הגנטיים מכריעים אותם. אני לא מנסה לזרוע פניקה בציבור, אבל זו פשוט עצה מבעלי-ניסיון! בבקשה, למען יקיריכם - אל תגידו "לי זה לא יקרה"!

מותו של אדם הוא תמיד כואב, בעיקר אם מדובר באדם קרוב. ובאשר למפורסמים אשר חייהם נחשפים לא אחת לעיני כל, מותם הופך לנחלת הכלל והצער על מותם מוצא את ביטויו בקרב ציבור רחב. כך גם מותו של דודו דותן. גם אלמנט הפתאומיות וגילו הצעיר, מכאיבים ומצערים עוד יותר. ולמרות הכל, העולם כמנהגו נוהג, וכבר מחרתיים העיתונים יתמלאו בחדשות אחרות, בדברים חשובים יותר, עדכניים יותר. הצער והכאב יישאר בלבבותיהם של מוקירי זכרו ואוהביו. יהי זכרו ברוך! טלי פרידמן

דודו דותן מת מדום לב וזה מוזר מאוד ומצער , למה זה פתאומי ! זה הורג אותי , כי אמרו שלפני לא היו לא בעיות לב העולם אכזר

קיימות כיום שיטות טפול מתקדמות בהפרעה זו באמצעות ביופידבק. במידה ויש לכם ענין לפרסם מידע בנושא זה, יש מאמר שהכננו בנושא ואשר פורסם בכתב העת: סוגיות בחינוך מיוחד ושיקום (ינואר, 2000). המאמר ארוך, אפשר לשלוח תקציר. נא הגדירו את ההיקף של המידע הרצוי . סימה ודוד יגיל

דוד שלום במידה ויש לך את המאמר על קובץ וורד אשמח מאוד לקרוא אותו. אנא צרף אותו להודעת דואר לכתובת: [email protected] תודה אורן

גם אני אשמח לקבל את המאמר ולעיין בו. אם תוכל אנא שלח לי אותו לכתובתי: [email protected] תודה ושבוע טוב, טלי פרידמן

היי דוד, מזמן לא נפגשנו, וזה נראה רחוק כמעט כמו תקופת אונ' חיפה... אני מסייע לתלמידים עוורים, שאחת מתופעות הלוואי של הליקוי הוא גם פעילות מוטורית לא נשלטת. חשבתי לנסות השנה את שיטת הביופידבק - והמאמר שלכם בוודאי בא ממש בזמן. אשמח לקבל במייל (הקלקה על שמי המוכחל פותחת חלונית עם פרטים אישיים ומייל אישי)את מה שפרסמתם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני מאובחן כADD גיל 39 ומקבל RITALIN לאחרונה נתקלתי במאמרים על Dysthymic Disorder ואני חיב לציין כי הסימפטומים דומים מאד. (אני חש הטבה ניכרת בהשפעת התרופה) שאלתי: האם אדם המקבל טיפול בריטלין (ואינו באמת ADD ) יכול להפיק הטבה מהתרופה?

מה זה ADD ??? ולמה אתה מתכוון כשאתה שואל האם אפשר לקבל הטבה מהטיפול?

ADD= הפרעת קשב ורכוז ו/או הפראקטיביות הטבה זה אומר : כשאני לוקח את התרופה אני פשוט מרגיש ועושה דברים אחרת בלי עצבנות בלי חרדות בלי התחלות והפסקות שחוזרות על עצמן פחות דברים מסיחים את דעתי, אני לא נכנס ללופים של נסיון -כשלון -דכאון-יאוש

אייל שלום יתכן שיש לך גם וגם ניתן להפיק תועלת מריטלין בדיסטימיה אולם במקרה זה עדיפות תרופות נגד דכאון (שאינן ממכרות בנגוד לריטלין) אנא פנה ליעוץ בהצלחה עמי

ספר נהדר ,קל בהיר ולא דידקתי מסביר את כל תופעות הפרעת הקשב של ילדים ומבוגרים בשפה לא רפואית,כולל עצות למי לפנות ואיזה תרופות ודוגמאות של מטופלים הספר ניקרא "מריטת עצבים" של דר אדוארד מ. האלוול ודר גון רייטי בהוצאת אור עם . מומלץ, מעודד ומסביר. ומלא תקוה ואור

מי זה אופיר ? מה פיספסתי ? מה קרה ?

לא פיספסת כלום, כמו שידוע לי הוא אדם די משועמם, אור אמר לי פעם שאותו "אבי פלדמן", זה היה גם אופיר, וסביר להניח שנוח לו להטריד אנשים באינטרנט, כי אין לו חיים.... האם הצלחתי להעשיר אותך בקצת מידע על אותו אופיר המפורסם?

תודה נשמה עשית אותי המאושר באדם

אופיר יכול להופיע תחת הרבה שמות של אנשים מהפורום הוא גאון במחשבים ולצערי תראו לאן הוא מנתב את הידע אבל הוא בחור טוב אז קחו כל הודעה בערבון מוגבל

שלום לכל, שמי אילנה(שם בדוי) ואני מרגישה חסרת בטחון לגבי המון דברים, בעבודה ובחיים בכלל האם יש סיסמת קסם לשיפור המצב? תודה

זרזיר שלום רב, סיסמאות קסם יש רבות, אך רובן ככולן הינן רק אחיזת עיניים כמהותם של קסמים. אין להיתפס לסיסמאות ולמילות קסם, זוהי רק אשליה. העבודה האמיתית קשה, ממושכת יותר ויעילה הרבה יותר. עבודה זו נעשית בחדר הטיפול הפסיכותרפויטי ובין האדם לבין עצמו. בברכה, טלי פרידמן

אילנה שלום, מה שעוזר לבטחון העצמי - זה להעריך את הדברים הטובים שבך ולפתח אותם. מניסיון - להתלבש יפה- תמיד עוזר

סיפור קטן...עם מוסר השכל...לסיום!!!! ישב דייג זקן ורגוע ודג לו דגים בנחת בחוף הים!! עבר בחור צעיר..והצטרף לדוג לייד הדייג הזקן, עובר שעה שעתיים ..והבחור הצעיר לא מצליח לדוג כלום ולעומתו הדייג הזקן.תופס דגים בלי הפסקה! פנה הצעיר לדייג הזקן ואמר"אני רואה שיש לך מזל היום כן זה נכון,ענה הזקן..אבל ברוך השם לא רק היום..תמיד! וואלה השיב הצעיר?? כן-כל יום ברוך השם ענה הזקן! תגיד אמר הצעיר,אם זה ככה למה שלא תקח כמה פועלים שיעזרו לך שאל הצעיר?? ואז מה השיב הזקן?? אז תתפוס איתם הרבה דגים ואז מה???ענה הזקן אז יהיו לך הרבה דגים.תמכור אותם ותוכל להתקדם ואז תקנה ספינה..תתפוס עוד יותר דגים!! הזקן-ואז מה?? הצעיר-ואז עם הספינה כשתתפוס הרבה דגים, תמכור אותם,ותקנה עוד כמה ספינות ותתפוס עוד יותר דגים!! הזקן-ואז מה???? הצעיר-ואז תיהיה עשיר!! הזקן ואז מה?????? הצעיר-ואז תוכל לבוא לכאן בשקט בלי דאגות ולדוג בסבבה!!! ואז ענה הזקן-"ומה אני עושה "ע כ ש ו"

שלום, לצערי אני נאלצת להבהיר שוב: אני משתתפת בפורום זה כבר חצי שנה ומשתמשת בכינוי "אחת", אחרי שוידאתי מעל לכל ספק שאין משתתף/ת נוסף/ת בשם זה. וזו לא הפעם הראשונה שמישהו נוסף מאמץ לעצמו כינוי זה, ואני רק מקווה שבתום לב. אז לידיעת כולם: 1) אין כל קשר ביני לבין ה"אחת" הנוספת ואין לי כל אחריות לגבי מה שהיא כותבת. 2) בקשה אל אותה "אחת" - בבקשה, בחרי לך כינוי אחר שעדיין לא תפוס! בתודה מראש! אחת - הראשונה!

שלום רב, במסגרת לימודי אני עורך מחקר לגבי אנשים המתחזים לסובלים מפגיעה נפשית כלשהי, לשם הפקת רווח משני, בעיקר בתביעות נזיקין, ע"י הצגת חוות דעת מפסיכיאטר פרטי. האם קיים מאגר בספרות של מקרי התחזו כאלו? האם יש לפסיכיאטר פרטי כלים או אינטרס לחשוף מקרי התחזות? האם אדם אשר הכין שיעורי בית לגבי צורת לבוש, מה לומר ואיך להתנהג בפני פסיכיאטר, יוכל לקבל חוות דעת "אוהדת" ? אשמח להתייחסותכם לשאלות אלו.

סטודנט יקר, ניתן להתחזות לחולה נפש, או למי שסובל מפגיעות נפשיות, כפי שניתן להתחזות לעורך-דין או לרופא. כמו בכל מקרה אחר, לעתים ניתן לחשוף את המתחזים, ולעתים הם מצליחים לשטות גם במומחים הבוחנים אותם. חוות דעת מקצועיות הן נושא סבוך ומורכב. בבתי-המשפט תוכל תמיד למצוא מומחים המעידים עדויות סותרות בנוגע למקרה מסוים. העובדה שפסיכיאטר בעל שם מעיד מטעם ההגנה על מצבו הנפשי של אדם, וכנגד מגיש פסיכיאטר נודע אחר חוות דעת סותרת, מדברת בעד עצמה. בניגוד להתחזות בתחומים אחרים, הנפש איננה תחום הניתן למחקר מדויק, ולכן חוות הדעת משקפות הנחות בנוגע למצבו הנפשי של האדם, ולא עובדות הניתנות לאימות מוחלט. המושג 'רווח משני' רווח גם בתחום הטיפול הנפשי. להפרעות נפשיות שונות יש 'רווח משני' המסביר את היווצרותן. גם ההתחזות, לכשעצמה, עשויה לנבוע מבעייה נפשית, ואפילו כאן בפורום אנחנו יכולים לראות משתתפים קבועים המחליפים זהויות ושמות ללא סיבה 'הגיונית'. בהצלחה במחקר, דרור גרין\

מאיפוא אני יודע שאתה לא מיתחזה??

אני מודה על התשובה.

כבר שבוע שאני ישנה 3 שעות או פחות כל לילה . למרות עייפות רבה אני חשה אי שקט פנימי שאינו מאפשר לי לישון. האם הבעיה יכולה להיות נוירולוגית?

טלי שלום שינה מושפעת פעמים רבות מגורמים רגשיים/נפשיים. האם היה בזמן האחרון אירוע או משהו שהביא ללחץ, או פשוט שינוי בחיי היום יום? אם כן, יתכן שזה ההסבר. שינוי של מספר ימים בדפוסי השינה קורה פעמים רבות ואינו מעיד בהכרח על בעיה. במידה ואת רואה שאין שינוי כדאי לבדוק מה קורה. האפשרויות הן בכיוון הפסיכולוגי או בכיוון הרפואי. יש למשל מעבדות שינה בהן ישנים לילה מחוברים למכשירים ולאחר מכן מקבלים דיאגנוזה מה מתרחש. עם זאת מדובר בתהליך ממושך ולא הייתי רץ עדיין. אם הדבר ממשיך עוד מספר ימים אולי כדאי לנסות טיפול פסיכולוגי, וכן אולי ניתן להיעזר גם בהיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לי יש בעיה הפוכה - אני כל הזמן עייפה וכל הזמן ישנה. בעבודה אני עייפה ומייד כשאני חוזרת אני נרדמת. יש לי מעט מאד שעות עירות

שלום אורן, לאחרונה חזרתי ללימודים להשלים מספר מטלות שכשלתי בהן בשנה שעברה. הבעיה היא שאני נמצאת בחרדה , אני בטוחה שאכשל ולא אצליח לסיים את לימודיי. יש לציין כי מעולם לא סבלתי מחרדת מבחנים ומעולם לא נכשלתי בלימודים אולם עכשיו הפחד להיכשל פשוט משתק אותי, עד כדי כך שחשבתי לא לגשת לבחינה. החרדה מהמבחן הצפוי לי גורמת לי לסימפטומים קשים של מתח- ובינהם אני מתקשה לישון יותר מחמש שעות בלילה, אפילו אם אני הולכת לישון בשתיים לפנות בוקר ואפילו בסופי שבוע. לפעמים אני במהלך הלילה מתעוררת וחושבת על זה ואז כמובן שקשה לי לחזור לישון. משום מה אני פשוט מתקשה לראות את עצמי מצליחה במבחן וחרדה (מאד) מ"מה יגידו" חברותיי ללימודים, משפחתי, המדריכות בקורס ... אני פוחדת שיגידו עליי שאני לא טובה (במקצוע)ושאני אפס. אני רוצה להוסיף שבמבחן קודם נכשלתי ומאז שנכשלתי זה הסרט היחידי שרץ לי בראש. אני פשוט מצפה שזה (הכישלון) יחזור על עצמו ומתביישת מהתגובה שתהיה אחרי כישלון נוסף. בבקשה תגיד לי מה לעשות. אין דבר שאני רוצה יותר מלסיים את לימודיי בהצלחה. ביום ראשון הקרוב אני ניגשת לבחינה נוספת אבל אני מתה מפחד ואני לא יודעת מה אעשה עם עוד כישלון. זה משתק אותי. בבקשה עזרה!...

.

והפעם על גברים שלא יודעים לסתום את הפה. למה את צריכה לשמוע הכל, אבל הכל, על התחביבים הסקסואליים של האקסיות שלו, ואיפה את נמצאת בכל הסיפור? פעם, כשאני אהיה גדולה אני אכתוב ספר שיקרא: "גברים טיפשים, גמדים, מכוערים סטלנים ומניאקים והנשים שאוהבות אותן". הספר יהיה רב מכר ויביא לי רווחים נאים, אני אגור בלופט מדהים במנהטן והחיים שלי יראו כאילו יצקו אותם מדפי כרומו מבהיקים של מגזין על. או אז תבוא התמורה ההולמת לדרך הייסורים הזאת שנקראת רווקותי בעיר הגדולה על כל המשתמע. אבל עד אז, תנו לי לחלוק איתכם את התקציר המתהווה לספר שזכויות היוצרים עליו טרם סודרו באופן רשמי, ולכן תקבלו אחיותי היקרות רק טעימה אחת על קצה המזלג, וגם זה עלול לגרום לכן לבחילה. כיצד הפכתי אני, מנערה פלצנית עם עקרונות ברזל, לאישה פותה וקשת תפיסה? החיים הפכו אותי לכזאת כמובן. או כמו שמצטט ידידי האברך ההומו: "ברוך שלא עשני אישה". היה מת. והפעם על תופעת בריחת הדיסקרטיות שתוקפת גברים מסוימים. את פוגשת מישהו חביב, מתוק ובלתי מזיק למראה ולפתע את נתקלת בפרצוף השני שלו שמופיע בדר"כ ברגעי סטלנות או שהוא סתם מרגיש איתך כבר נוח מידי. פתאום הוא מתחיל לספר לך על בחורות שהוא היה איתן, עם דגש על הצד המגעיל של ההתנסויות הללו, או סתם מבחר קטעי "פספוסים" שהוא אסף בשנים של זיונים אקראיים סטייל: "תקעתי אותה מאחור ופתאום היא מביאה כזאת פליצה חשבתי שאני מת". עכשיו, עם יד על הלב הייתי רוצה לומר לכם שזה בדיוק הרגע שבו אני מתנערת, ואומרת סליחה אדוני החרמן, סיפורי הזוועה שלך לא עוברים אצלי בתור רומנטיקה ולכן קח את עצמך מכאן ואל תחזור בלי זר אורכידאות ב 500 ש"ח לפחות, אבל האמת חייבת להיאמר, זה לא תמיד המצב. יותר מידי פעמים מצאתי את עצמי במצבים כאלה שהעדפתי להדחיק. האמת היא שגם חששתי בצדק שהפדיחה היא עלי, אבל שיחות מעמיקות עם כמה מחברותי הבהירו לי שאני לא המדחיקה היחידה, ושאכן סיפורי פליצה הם רק קצה הקרחון! האם אין לי חוש הומור? האם אני לוקחת את עצמי יותר מידי ברצינות? האם זה מוגזם לבקש קצת דיסקרטיות ולויאליות? למה אני צריכה להכיר בפרוטרוט את ההרגלים המיניים של כל מי שעברה במיטתו הסואנת של הזיין הפטפטן? למה זה מגיע לי? אז את שומעת על זאת עם הפטמות המוזרות, זאת שלא עשתה מפשעות, אחת צווחנית, אחת שתקנית, וזאת שמרטיבה מהשפלות מילוליות. ואם גם במקרה מדובר במישהי שאת מכירה, העניין עלול להיות עוד יותר מביך ולא נעים. עכשיו, את מקשיבה, אולי גם משתפת פעולה עקב טמטום זמני שנוצר מחמת הסיטואציה ההורמונאלית, ומצחקקת לך כתיכוניסטית שפוטה במקום להראות לפה הגדול שיש לך עקרונות. אז מה איתך? את חושבת. האם הבונבון שמכיר כל אינצ' בגוף שלך אכן יתאר כל מחווה סקסואלית שלך לבאה בתור? אין לו אלוהים? את יכולה לדמיין לעצמך שכבודך במקומך מונח, ושאת לעומת כל האחרות מיוחדת מספיק בעיניו כדי שהוא ימלא פיו מים. אך המציאות מלמדת שהרגלים זה דבר שקשה לשבור, ולכן צפי לשידור חוזר, רק שהפעם (למזלך) את לא תהיי שם כדי לשמוע את זה. ושקוף כשמש שגם אנחנו לא טלית שכולה תכלת. אני מדברת על מה שמכונה "שיחת בנות", קונספט שמייצר גברים מודאגים שחושבים, אולי בצדק, שהחברות שלך יודעות עליהם קצת יותר ממה שהם מעונינים לחשוף. מה הולך בשיחות האלה? האם אני יודעת כמה סנטימטרים מחזיק ברשותו האקס של חברתי היקרה? ברור שכן. האם אנחנו יורדות לפירוט דקדקני של תנוחות ואנחות? לפעמים. האם אנחנו גולשות לגסויות מיותרות? לא בהכרח. כי למרות מה שנהוג לחשוב, דעתי היא ששיחת בנות זה דבר הרבה יותר מעורפל ודיסקרטי משיאי הוולגריות שגברים מסוגלים להגיע אליהם. ולמה אני חושבת כך? כי שמעתי עדויות של גברים לגבי השיחות שהם מנהלים בינם לבין עצמם. אני מדברת על תיאורים שכוללים פנטומימה לשונית, מחוות ידיים שלא משתמעות לשתי פנים, ואיסוף סטטיסטיות סטייל "כמה פעמים מתוך כמה זיונים היא גמרה" שנועדו לצורך השוואה ותחרותיות גברית מטופשת, אבל כששמך משתרבב לכל העניין, זה נשמע לגמרי אחרת. אז מה רע? אתה שואל. למה את חייבת לעשות מכל דבר סיפור. הלא מין זה דבר טבעי, מקסים, נהדר, ואין בזה בושה, אישה היסטרית שכמותך, תפסיקי לחשוב כל כך הרבה, ת-ז-ר-מ-י….. אז שני דברים: דבר אחד, כמו שציינתי, יש סוג "מגוון קטעים מצחיקים שאספתי מבחורות שזיינתי" וכנ"ל סיפורי "מזעזעות שעשיתי להן טובה אבל לא נהניתי מזה והיה על הפנים" שלא מוסיפים לכבוד שלך, ולא לכבוד שלי, ולא עושות לי חשק להיות חלק מהמאגר המפוקפק הזה. ודבר שני: למה לא תעשו מה שאנחנו עושות ותשמרו את הגועל נפש הזה לחבר'ה. אני לא החברים שלך. תודה.

וואלה עלייך איזה פורקן... חמודה.... יש לך אש בפנים... תכתבי לי ביי YNHR

היי שלום מה שלומך? רציתי לשאול יש לי בעייה חברתית רצינית ,אני בת 19 וחצי והמון פעמים כאשר אני מרגישה לחף חברתי אני חייבת ללכת ולהתרחק מקבוצת האנשים=אני רוצה לצין שתמיד הייתי בתחתית של החברה כול השנים בבתי הספר. אני מפחדת לדבר בקבוצת אנשים יותר .אני מרגישה רע חנוקה ופחד פנימי בצבא כשזה קורה כשכול הבנות יחד אני מתרחקת והולכת לי לבד . התופעה הזו חוזרת המון המון זמן=אנה עזור לי אייך לראות דברים אחרת? אני חייבת עזרה.... אל תפני אותי לטיפול,אני במצב גרוע וכואב טיפול אני ילך בעוד כחודש מסיבות אישיות תודה

שלום רב, אכן, ראוי ורצוי שתסתייעי באיש/ת מקצוע, ותשאירי את הנטיה להתרחק מאחרים, ואת תחושת הבושה העצמית - מאחורייך. אבל, עד שתתחילי בזה, הנה דבר פשוט, שתוכלי לעשות לבדך, כבר מעכשיו: כשאת מרגישה לחץ: נסי "לתפוס" את תחושת הלחץ כשהיא עדיין מתהווה, כלומר ממש כאת מתחילה להבין שמשהו לוחץ מתרחש. כבר בשלב הזה - התחילי, ללא שאחרים שמים לב, בנשימות עמוקות, למשך 3-4 דקות. אולי תרגישי מעט מסוחררת, כמו לאחר כוסית יין, אבל הסיכוי הוא גדול שתרגישי פחות לחוצה מהמצב שמתהווה. טוב תעשי אם תתמידי בתרגילי נשימות כאלו אחת לשעה, בערך, לאורך היום, כל יום. ועניין נוסף, שיכין אותך למפגש עם איש/ת המקצוע: תרשמי בכתב (ולא להסתמך על הזיכרון...) מה היה אותו ארוע ששכשהתחיל - - את הבחנת בתחושת הלחץ אצלך, ומה קדם לו, לאותו דבר, ממש כמה דקות או שניות לפני שהרגשת אותו (את מה שגרם ללחץ, לדעתך). רשימה של מה שעבר עליך במהלך כחודש - יתן הרבה מידע למטפל שתפגשי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום רב אני הלחווץ שדיבר איתך מ"בס פעמים אני שוב עים מחשבה מטרידה ושאלה שמפחידה אותי. כפי שהבנת יש לי מחשבות שנתקעות לי בראש וגורמות לי לפעמים לפחדים. אחד הרופאים איבחן זאת כO.D.C השאלה הנשאלת האים התופעה הזאת נשארת כל החיים ונתקעים עים זה כאילו זה כרוני? האים למרות טיפול פסיכולוגי עדיין זה יכול לחזור מאוחר יותר? אני פשוט פוחד שכל החיים שלי אני אחייה במחשבה כאילו אני חולה ? אגב האים O.D.C יכול לעבור עים הזמן בברכת שבת שלום

הלחוץ שלום אני חושש שאתה נתקע לחשיבה חוזרת גם עם הפורום אסכם שוב ואין בכוונתי לחזור שוב על אותו דבר : בחשיבה כפייתית תתכן גליות איננו יודעים לצפות אותה למעט רושם שתתכן החמרה בעת לחץ אני ספקן לגבי הצלחת טפול עצמי - אבל איני רואה שום מניעה שתנסה במידה ותחליט להעזר בעזרה מקצועית יש סכוי טוב שתעזר בהצלחה עמי

לד"ר אבני היקר ערערת קצת את ביטחוני מכיוון שאמרת שאים אלך לטיפול פסיכולוגי יש סיכוי שהעזר. למה אתה לא אומר בטוח??????

היייי תודה רבה רבה רבה.....יש דרך בה את יכולה לייעץ לי ללכת הכוונה אייך לשנות את מחשבתי שכולם חושבים אליי שלילי או אייך להפסיק לכנות באחרות אני לא מכנאה ביופי כי יש לי וזה לא מענין אותי גם היופי שלי אני מכנאה בבנות שיש מימה באמת לכנות בהם ביופי פנימי. כן אולי באמת היה לי שינוי בצבא=את יודעת אני ישמע לך כמוזרה אך כמה שאת מעודדת אותי ומראה לי שזה לא כול כך גרוע צבא ויש הבדל מבחינה חברתית עדין קשה לי לקבל שזה מציאותי וזה יכול לקרות??????אני פשוט כמה שאני רוצה להכל אני לא מצליחה. זה נראה לי שאני תמיד ישאר כחחה ולמה שפתאום היה לי אחרת מימה שהיה לי בעד כה. אני יודעת שאני צריכה להאמין ביחולות שלי אבל זה בלתי אפשרי אני לא מצליחה. ואני רוצה! אני חוזרת כול הזמן על אותה תשובה כי אני אף פעם לא שלמה ומרגישה שאני צריכה עוד ועוד חיזוק ועידוד. אני נורא פחדנית הרבה פעמים מפחדת לדבר להסתכל לאנשים בעיניים להיות עם כולם כשאין לי על מה לדבר הקטע הזה נורא מפריע לי אני לא מסוגלת להיות בחברת אנשים כשאני מרגישה לא קשורה ואין לי מה לומר=אז פשוט אני הולכת לי לבד מחכה שזה יגמר ושוב ושוב ושוב כך......זה גם מוכר לך? חוף מזה מה איתך נורא כייף לי שאני יכרתי משהי כמוך את באמת נחמדה וטובת לב רחב. אוהבת נטעלי

היי נטעלי! או-הו, כמה שהקטע הזה מוכר לי! הפחדנות, הביישנות, ההרגשה שאף פעם לא תשתני, שלך - תמיד יהיה פחות מלאחרים, שאת כבכיכול שווה פחות מהאחרים, שאין לך מה לומר, ששום דבר לא יסתדר לך, וכולי וכולי........ ובכל זאת - תראי! אם הגעתי לגיל 48 ואני עוד בחיים - סימן שלא היה נורא כל-כך..... אז נכון שלא התחתנתי, אז מה? זה לא עושה אותי "עם זנב וקרניים". וחוץ מזה - אני מצליחה בעבודתי (וסליחה על ה"צניעות" - אבל אני פשוט רוצה להראות לך שדברים אפשריים), וכמו שאמרתי לך - למרות הכל ארגנתי לי חוג חברים שבאמת הולך איתי לאורך כל הדרך. ואם כבר הזכרנו את העבודה והחברה שלי -אז אני מוכרחה לספר לך משהו שקרה רק לפני ימים אחדים ושהזכיר לי כמה הימים ה"רעים" כבר מאחורי: כמו שאמרתי לך, בצעירותי גם המעמד החברתי שלי היה בזבל. לא הערכתי את עצמי וגם אנשים לא העריכו אותי ; הייתי לא פעם מושא ללעג - ואני כבר לא יודעת מה קדם למה - את יודעת, זה כבר שאלה של "הביצה והתרנגולת". והנה, לפני כמה ימים, אדם מהעבודה שלי, שאני מכירה היטב, דיבר בטון לגלגני למישהי, (וזה היה מאוד מכוער אבל זה כבר נושא לדיון בפני עצמו), ופתאום תפסתי את עצמי ואמרתי: רגע, ככה בדיוק היו מדברים אלי לפני 30 או 35 שנה - וכבר שנים שלא מדברים אלי כך! כבר שנים שהאדם הזה, ולא רק האדם הזה, אלא כל מי שבא איתי במגע - מדבר ומתיחס אלי בכבוד, בדיוק כמו שמגיע לי! אז בקיצור - את רואה? להיות בזבל מבחינה חברתית - זה לא גזירה משמיים. תמצאי לך - בצבא ובשאר המסגרות שבהן תהיי - את אותם האנשים שיש לך "כימיה" איתם, תהדקי איתם את הקשרים, תשתדלי להצליח ולהוכיח את עצמך בכל המטלות שתצטרכי לבצע. ופתאום, מבלי להרגיש איך ומתי - תיווכחי לדעת שאת בדיוק כמו כולם, שאת מוערכת, שסומכים עלייך... אני לא אומרת שלא יהיו אף פעם ספקות וחששות - הדברים האלה אף פעם לא נעלמים לגמרי. אני בכלל מסופקת אם יש חיה כזאת כמו בטחון עצמי מושלם, בלי שום ספקות וחששות. יש אולי הצגות של בטחון מושלם - אבל לא בטחון מושלם. וגם בלתי אפשרי שתהיה לך "כימיה" עם כל יצורי האנוש עלי אדמות. אבל אני בהחלט מאמינה שהשיפור יבוא! כמו שזה קרה לי - אין סיבה שזה לא יקרה גם לך! מחזיקה לך חזק-חזק! באהבה! אחת כ

כיצד ניתן לטפל בפחד ממות לאור האירועים האחרונים במדינה? האם פחד הוא דבר שניתן להתגבר עליו? במשך תקופה ארוכה מגיל צעיר אני קולטת שיום אחד אני וכל האנשים שסביבי לא נחיה יותר האם ישנם דרכים להתמודד עם המוות אבל לא לשכוח את קימו? ליבנת

ליבנת שלום הפחד הוא מנגנון הישרדות טבעי שמגן עלינו ועל חיות רבות מפני סכנות. הבעיה מתחילה כאשר הפחד הופך לאורח חיים, משהו שלמעשה מערער את חיי השגרה. המצב במדינה אכן קשה בתקופה האחרונה ואנשים רבים מצויים במצבי לחץ. במידה והדבר "משתלט" עליך אפשר לשקול טיפול פסיכולוגי. אגב, ישנן שיטות רבות להרגעות, חלקן לא פסיכולוגיות, למשל, ספורט, יוגה ועוד. עם כל זאת, חשוב לבדוק האם מצב הלחץ הנוכחי אינו משתלב עם גורמי לחץ מהעבר וביחד יוצרים אפקט מצטבר קשה. טכניקות הירגעות בלבד לא יספיקו במקרה כזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן! האם ידוע לך מקומות בהם ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי באזור המרכז במחיר סמלי. כלומר לא מחיר מלא שדי יקר לנערה לפני גיוס? האם פסיכולוגים איכותיים נקבעים ע"פ המחיר שהם גובים או שניתן למצוא פסיכולוג איכותי במחיר הוגן וסביר? בברכה ליבנת

שלום, האם כל מי שעבר התקף פסיכוטי בחייו, ללא בקשת קיצבה מביטוח לאומי, לא עושה שירות מילואים פעיל ? תודה.

משה שלום כמדומני שאם עבר פרק זמן לל א התקף אתה יכול לפנות בבקשה לשנוי פרופיל בהצלחה עמי

שלום, יש לי בעיה עם חברה שלי, אנחנו כבר 3 שנים ביחד ורק לאחרונה היא גילתה לי שהיא בולמית. מאותו הרגע, הדברים שנראו שקטים ורגועים הפכו ליותר סוערים ומתוחים עבור שנינו. יש תקופות שהיא אוכלת יותר ומקיאה, אף פעם אני לא עד לכך. לידי היא בקושי אוכלת, ויש תכופות שכמעט בכלל. וכל הערה מצידי שהיא בפירוש ביקורת בונה גוררת ויכוחים ומסתיים בבכי שלה. הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בה. אני רוצה שתבריא. ונראה לי שמצד אחד היא ביקשה עזרה בזה שסיפרה לי ומצד שני היא מרחיקה אותי ממנה. אני מנסה לשדל אותה לאכול בתכופות שהיא מפסיקה לאכול מסיבה שלא ברורה לי, ואז זה נראה שזה נהיה יותר ויותר גרוע. אני לא יודע איך לעזור לה, היא לא רוצה ללכת ליעוץ מקצועי, והיא חיה באשליה שזאת תקופה שתעבור. אני לא יודע אם להרפות קצת את האחיזה או לא. אני יודע שאני מקשה עליה במידה מסויימת כי לפעמים אני מאבד את העשתונות ומתחיל לצעוק עליה, אבל אז היא כן אוכלת ויש התקדמות. אני כבר מתחיל להאמין שרק בכוח דברים זזים אצלה. ניסיתי הכל, בטוב, ברע, מה לא.... אני רואה אותה כל סופ"ש, אני חייל, והיא נעלמת לי, יותר מרוחקת, יותר כעוסה. היא הרבה מתקשרת אלי בוכה שהיא מרגישה רע, מבקשת שאדבר איתה, כי היא לא רוצה להיות לבד. היא אומרת שאסור לה לאכול, ושהאוכל הוא זה שגורם לה להרגיש כל כך רע ( פיסית ). האם זה הגיוני? מה אני צריך לעשות? מצטער על האורך, ואם מה שכתבתי יצא מסורבל ומעט לא מובן. בועז

שכחתי לכתוב שהרבה פעמים היא משקרת לי ואומרת שאכלה כשהיא לא אכלה. שהיא מרגישה טוב גם כשהיא לא. השקרים האלו רק מתרבים, איך אני יכול לעצור את זה? לגרום לה לא לשקר בתודה מראש, בועז

בועז יקר, הדאגה שלך לחברתך מוצדקת ומובנת. עם זאת, לא מדובר בבעיה ביחסים ביניכם, אלא בבעיה לא קלה שקשה מאוד להתמודד איתה ללא טיפול מקצועי. האהבה והתמיכה שלך חשובים מאוד, אך לא יוכלו לפתור את הבעיה. מובן שאינך יכול לכפות על חברתך לפנות לטיפול מקצועי, אך כדאי שתעשה כמיטב יכולתך כדי לעודד אותה לפנות לטיפול כזה. מאחר ואינני מכיר את כל הפרטים, אינני רוצה ליעץ לך באיזה קו פעולה לפעול, אך כדאי שאתה עצמך תפנה לאיש מקצוע שיוכל לסייע לך להתמודד עם קשייה של חברתך, ולמצוא דרך להביא אותה לטיפול. אני חושב שטלי פרידמן תוכל להפנות אותך לגורמים מקצועיים, או להציע לך דרכי פעולה, ואולי כדאי שתפנה אליה בדואר אלקטרוני: [email protected] -------------------------------------------------------------------------------- שבת שלום, דרור גרין

דרור, תודה על התשובה. כדאי באמת שאלך להתיעץ לגבי מצבה, אני מקווה שאצליח למצוא זמן, כי אני חוזר רק ביום שישי אחה"צ. לבינתיים, אני מקווה לשמוע עיצות איך להתנהג איתה. שוב תודה, בועז

מזה שנה שחלו אצלי שינויים גופניים מלחיצים משולביים בחרדה ובדיכאון הייתי בשיחות היתה לי נטיה להאמין שכל התופעות הרפס צריבות נשירת שיער ועוד הן מלחץ אך בכל זמן הטייפול היתה עננה וחשש מאיידס ולא היה בי האומץ לגשת ועשות את הבדיקה. היום החלטתי שהאמת צריכה לצאת וניגשתי לעשות את הבדיקה יש בי אמונה שהתשובה תהייה חיובית כי אחרי כל מה שקראתי נדמה לי שיש לי את המחלה ולא העזתי עד היום לעשות את הבדיקה מתוך הפחד שהאמונה שלי אכן נכונה. והיום אני יושבת בחרדה היסטרית ומחכה עד יום ראשון אחה"צ לתוצאה והמח עובד שעות נוספות ואם אכן חיובי אז מה להתאבד אז לברוח לנסוע רחוק מה להגיד האם לספר וכד'. הגרוע מכל זה שסוף סוף התחלתי להרגיש טוב מבחינה נפשית להאמין בעצמי ותת לחיובי שבי לצאת להנות מהחיים כולה חודש של שלמות עצמית ושמחה. ועכשיו נדמה שביום ראשון יסמו לזה קץ קץ לשמחה קץ לחיים. איך להתמודד עד יום ראשון איך להתמודד אחרי שאקבל את התוצאות מה עושים

לש! כל בדיקה מכריעה בחיי אדם מלחיצה ומעלה לו את המחשבות הסופניות של הכי גרוע יקרה. נכון אידס משמע מוות אבל עדיין גורלך לא נחרץ, חשבי: אם ביתך בעתיד בת 16 תאמר לך שהיא בהריון האם לא תתמכי בה ותעודדי אותה? מה תאמרי לה? אל תצפי לרע ביותר. אמרו לי פעם "כשתגיעי לגשר תחצי אותו" וזה המשפט שהכי מתאים לך כרגע, קחי הכל רגוע ותקווי לטוב ביותר. בהצלחה אשמח לקבל תשובה ליבנת

ני מחזיקה לך אצבעות שהתשובה שלילית לחלוטין, יש לי הרגשה שהיא שלילית. אל תדאגי רק מהלחץ את נכנסתת למחשבות שליליות מחר הלוואי ותעלי חיוך על הפנים ותאמרי " איך דאגתי לשווא" תעדכני אותנו במה שקרוה כבר הידלקתי נר, וביקשתי מאלוהים שהתשובה תהייה שלילית.- אמן !!!

היי תודה על התגובות התשובה שלילית הראש מתפוצץ משמחה הדמעות זלגו משמחה והמתח מתפוגג לו לאיטו. לידעתך כשנה שלמה של מתח מתמיד שלא עזב שיגע את הראש. זהו עכשיו אנחנו נקיים מהגרוע ביותר והראש יתמלא בפחדים חדשים שהרי אני איפוכנדרית בצורה מזעזעת לא יוצאת מזה כל פעם מחדש חרדות מהסוג הגרוע ביותר שיכול להיות למה אני עושה את זה לעצמי לא ברור אבל אני תקווה שמהלך הטוב שהבאתי על עצמי בחודש האחרון אלמד גם לנטרל את האיפוכנדריה. נדמה ברגע זה שאני כותבת לעצמי אבל אם קראת ובא להגיב אז....

לנו 3 בנים בוגרים (אחד נשוי) ובת אחת בת 14. הבית שלנו חם ואוהב ולנו יחסים פתוחים וגלויים עם ילדינו. קראתי בחשאי ביומן של בתי כי היא כבר מקיימת יחסים כמעט מלאים עם החבר שלה. שאלתי אותה מה היא מרגישה כלפי החבר שלה ומה מערכת היחסים ביניהם. תשובתה היתה כי היא אוהבת אותו והם הולכים יד ביד ומתנשקים, וזה בכלל לא ענייני. מצד אחד אני חרד לה ומצד שני עודף חטטנות יגרום לה לבלות איתו מחוץ לבית וזה בודאי עוד פחות טוב. אודה על רעיונות להמשך. עדי

עדי יקר, דאגתך לבתך מובנת, ואינני מטיל ספק בכוונותיך הטובות. עם זאת, אתה כותב על בית חם ויחסים פתוחים וגלויים עם ילדיך, ומצד שני מספר על קריאה בסתר ביומניה של בתך. פעולה כזו, הפוגעת בפרטיותה של בתך ומהווה בגידה באמון שלה, מצביעה על בעייה, ועשויה לסכן את יחסיך עם בתך בתקופה רגישה זו של חייה. אתה צודק. עודף חטטנות עשוי להרחיק ממך את בתך, ולגרום לה לפעול בניגוד לטובתה שלה. השינויים הפוקדים את בתך בגיל ההתבגרות עשויים לערער את בטחונה בתחומים שונים של חייה, ודווקא בתקופה זו היא זקוקה למקום בטוח ולאמון מוחלט במערכת המשפחתית. כל ערעור של מערכת זו עשוי לפגוע בה, למרות כוונותיך הטובות. מן ההודעה שלך אינני מוצא סיבה לדאגה לגבי מעשיה של בתך, אך הדאגה המופרזת שלך הגורמת להפרת האמון מצדך בהחלט מעוררת דאגה. נדמה לי, שבמקרה זה הקושי הוא שלך. לא קל להתמודד עם ילדים בגיל ההתבגרות, ולהבין את השינויים שעוברים עליהם, ואת הפיכתם מילדים לבוגרים. כל אחד עושה זאת בקצב משלו, ועל ההורים להיות רגישים לשינויים החלים בחיי ילדיהם. כדי להימנע מטעויות, אני חושב שהתייעצות עם איש מקצועה תוכל לסייע לך להתגבר על הדאגה, ולהימנע מפגיעה בקשר הטוב עם בתך. שבת שלום, דרור גרין

אני בת 26 , עם תנוקת בת 5 חודשים, וכבר חודשיים אני מרגישה שאני הולכת ודועכת. אני מאוד חרדה , מכל שטות- גם כשהכל טוב אני פוחדת מהרע . הרופא שלי נתן לי seroxat וזה עשה לי תופעות לוואי,ניסיתי prizma והתופעות חזרו על עצמן, ואז החלטתי שאני מפסיקה עם הכדורים שבועיים הרגשתי מצוין, "ניסיתי" לחשוב חיובי, אבל לאחר מכן היו לי נפילות קטנות של דכדוכים ושוב למחרת הרגשתי טוב. הרופא משפחה שלי טוען שמה שיש לי זה רגישות יתר כי כל דבר שקורה לי כמו סתם כאב ראש מכניס אותי לחרדה שמא יש לי משהו נוראי, יש לי שינויי מצבי רוח עולים ויורדים אבל אני נחושה להתגבר על זה לבד לצאת להפגש עם חברים , להתחיל לעבוד אחרי הלידה ולהשקיע גם בעצמי. אני חייבת לעבור את זה ויהי מה, אני באמת לא רוצה לוותר הפעם, זה קשה לי אבל קשה לי עוד יותר לראות כמה בעלי מתגעגע לאישה איתה הוא התחתן, זה מכניס גם אותו לדאגות. האם אני באמת יכולה לעשות זאת לבד בלי הכדורים ובלי טיפול?האם המאמץ שווה וזה אכן יכול לעבור בעזרת כח רצון בלבד?והאם הנפילות הקטנות שבדרך והימים חסרי המצב רוח הם חלק מהמלחמה הזאת וניתן לעבור אותם? זקוקה לעידוד בדחיפות...

דנה יקרה, מן ההודעה שלך קשה להבין מה הגורם לקשיים שלך בתקופה זו. קשיים שאחרי לידה אינם יוצאי דופן, ולשימוש בתרופות אכן יש תופעות לוואי. שימוש בתרופות פסיכיאטריות עשוי להועיל במקרים מיוחדים, אך אינני בטוח שרופא המשפחה הוא איש המקצוע המתאים לאבחון כזה. אני מציע שתפני לפסיכולוג או לפסיכיאטר, כדי לבדוק האם את באמת זקוקה לתרופות, והאם את מקבלת את התרופות הנכונות. לעתים, באמצעות טיפול נפשי, ניתן להתגבר על מצב כמו זה שאת מתארת, מבלי להזדקק לתרופות. יתרונו של הטיפול הנפשי בכך שהוא מטפל במקור הבעייה ולא רק בסימפטומים שלה, ועם זאת הוא אורך זמן רב יותר. אני מאחל לך שנה טובה ושלווה, והנאה מן ההורות החדשה, דרור גרין

דנה את תהיי בסדר זה רק בלאגנים בהורמונים בגלל הלידה. צאי לעבוד ותדאגי קצת לעצמך. תינוק ראשון לאנשים רגישים עושה קצת לחץ ובלאגן ראיתי גם את האנשים הכי קולים כשנולד להם תינוק פיתאום אתה רואה את הלחץ והדאגה תמצאי לך עיסוקים ואת תהיה כל הזמן עם הראש בדאגות וטיפולים . גם אישתי ואני עברנו תקופה קשה ותראומטית שכללה גם הרבה חדרי מיון ואפילו טיפול נימרץ עם הילד (אסטמה ,ניתוח פוליפים ,אלרגיות עם שלפוחיות שלא עברו שבועות ,דלקות ראות) ויצאנו מחוזקים. אני בטוח שעד גיל שנה את תתאפסי והכל ישוב על מקומו בשלום רק אל תזניחי את עצמך ואת בעלך כדי שזה לא יגרר למריבות ביניכם. בהצלחה - דוגי

גב' נכבדה: אני חדש בפורום רציתי לציין שאני מאוד מעריך את תרומתך לפונים בשאלות סביב מצוקותיהן. התרשמתי מסגנונך הענייני ומעשי מחד ומאידך מגישתך האנושית ,החמה, המקבלת והמכוונת. רואים שאת בוחנת לעומק את המסרים של האנשים . בתגובות שלך את מעבירה מסרים של תקווה והרגעה - מי יתן ונתברך באשני מצקוע כמוך!!! יתכן ובמידה והייתי מקבל יעוץ ממך לפני 11 שנה בעת שהיתי נתון במצב משברי לא הייתי, מתדרדר לתהום ההתמכרות הקשה לבנזודיאזפינים. לא ברור לי האם אמשיך להשתתף בפורום. בינתיים אני מוסר לך את תודתי האישית על תרומתך לאנשים במצוקה הפוקדים את הפורום. תודה וחג שמח בכבוד רב הקטור

הקטור שלום רב, תודה על המילים החמות! שבוע טוב, טלי פרידמן

לילה טוב רונן

רונן, אני עוקבת אחר הודעותיך בימים האחרונים ואני חייבת לציין שאתה מעלה את חמתי וזעמי בכל פעם מחדש. מצד אחד אני קוראת את טענותיך הקשות כלפי הממסד, וכלפי הרופאים שנתנו תרופות בלי ליידע את מטופליהם לגבי תופעות הלוואי של הכדורים. דווקא טענות אלו, אני יכולה לקבל , ואני מבינה את כעסך. אתה יודע להתנסח מצוין, בצורה שלא תשתמע לשתי פנים, ועמדתך ברורה ומובנת. ומאידך, בהודעות אחרות, אני רואה אותך משתלח בגולשים, כותב קללות ונאצות, ומשאיר בפורום תמונות פורנוגרפיות שמקומן אינו כאן בהחלט. ברור שהודעות אלו יימחקו בהמשך, אך עצם הימצאותן הזמנית כאן מרגיזה אותי עד מאד. האם אתה מעוניין בהתייחסות רצינית לדבריך? כי אם כן, אתה עושה את כל מה שאפשר על מנת שלא רק שלא ייתיחסו אליך, אלא גם יזלזלו בך ויראו בך "פורע ופוגע". האם עצם העובדה שאתה מספר על כך שאתה נפגעת במהלך השנים מאפשרת לך לפגוע היום באחרים??? נראה לי שאתה יכול לתרום רבות לפורום ולבאיו. חבל לקלקל! טלי פרידמן

הי טלי בגלל מספר רב של הודעות שנאלצתי למחוק בעץ ההודעות הנ"ל בטעות מחקתי שתי הודעות שלא התכוונתי למחוק. אני אעדכן אותך בתוכנן של ההודעות הנ"ל. אני מתנצל בפני מי שהודעותיו נמחקו שלא בצדק. שבת שלום. יוסי.

רונן=?????????????? 2 מילים יש לי לומר לך תכבד אותי אני אכבד אותך אתה מסתכל על התמונה הכללית אני מסתכל על המילים הקטנות אל תכתוב תלכלך תקיש "שלח" ואחר כך תתקשר ותאמר לי אל תיפגע אני לא אוהב לנדב פרטים ככה אני ובטח לא אוהב שאחרים עושים זאת בשבילי בשבילך "דרור" זה כלום בשבילי זה הרבה הוא והחברים באו מכל הארץ לבקר אותי מה שלא עשית עד היום אז באמת שכחת פתאום שאני מרוקאי?? אז בוא נשאר בכבוד ורד ממני עם המלחמות וכשאתה מסתכל פעם הבאה בראי אז תגיד לעצמך וואלה איזה מניאק אני(אתה) "אבל למה איש לא אמר לי את זה לא יפה" ואל תמשיך להגיב לי כי אני באמתתתתת יותר לא מגיב גם אם תגיד שאחותי זונה אבל יש לי רק שאילה אחת לכולם!!@ חודשיים לא יצאתי מהבית והייתי יום יום באינטרנט ועכשו 3 ימים אני מנותק.....ורא זה פלא היום חזרתי לעבודה!!!!!! ואני מרגיש סבבה !!!!!!1 עושה ספורט מבקר פתאום חברים כמו עכשו (אני אצלהם באינטרנט) ואני מתמודד בלי כדורים אני לא רומז לכלום אני פשוט מציין עובדות והזכיר לכם שלפני שבוע רצו כבר לאשפז אותי אז תיהיו לי בריאים אני באממממת אוהב אותכם-

רונן שלום רב, באם טעיתי וכל ההודעות הבזויות אינן שלך, אלא של מתחזה, קבל את התנצלותי. קשה לי לקבל את המתחולל בפורום בזמן האחרון, ומכאן נובעת גם תוקפנותי בנושא. שבוע טוב, טלי פרידמן

עד שתקבלי תשובה מהצוות המיקצועי אני יכול לספר לך שירדתי מתרופה דומה לסרוקסט בלי שום בעיות, כמו כן אני מכיר אישית אדם שלאחר תקופה ממושכת הפסיק לקחת סרוקסט ללא בעיות.

תודה. קצת נרגעתי

מזה מעל שנה אני לוקחת סרוקסט. בהתחלה לקחתי כדור ליום (20 מ"ג) והיום אני לוקחת כדור וחצי ליום. מה שאנשים כותבים בפורום לאחרונה וכתבות שמתפרסמות בנושא מדאיגות אותי מאד. אני מתחילה לחשוש שלעולם לא אוכל להפסיק לקחת את התרופה. אני מאד חוששת ומפחדת ולעומת זאת הפסיכיאטרית שלי אומרת שסרוקסט לא ממכר ושאפשר להפסיק את השימוש בהדרגה עם שיפור במצב. אנא עזרו לי להפחית את החששות שלי - מהי האמת?

אורית שלום דאגות ואמת ככל שאנו יודעים וככל שנסיוני מלמד אותי עד כה - תרופה אינה ממכרת מה שכן - במידה והיא מועילה יש אנשים שחוששים להפסיק אותה הם מעוט ורובם מפסיק גם כן בסופו של דבר יש אנשים גם שהתרופה אינה שוברת את מעגל הדכאון או החרדה ואז הפסקה גוררת חזרה של הסמפטומים ואז הבחירה בין התרופה לסמפטומים בכל מקרה שקלי לטעמי לפי מה שאת מרגישה (יתרונות חסרונות) ולא לפי הסטריות המונים בהצלחה עמי

לד"ר אבני !! האם לדעתך העדויות של הפונים לפורום בעניין קשייהם להגמל מתרופות פסיכיאטריות הינם ביטוי של הסטרית המונים ??? האם יתכן שהמטופלים שלא התחילו ליטול תרופות פסיכיאטריות יזמתם הפכו להסטריים נוכח מודעות להתמכרותם והשפעותיה השליליות על מישורי חייהם השונים ?? אגב "ה סטרית המונים " מוגדרת ב- "די. אס .אם". לאורית!! ההתמכרות לתרופות פסיכיאטריות מופיעה עקב נטילת תרופות מסוימות,אחרות אינן ממכרות. צר לי על דאגתך. אנחנו, המכורים מתיחסים להתמכרות לבנזודיאזפינים. אל תיכנסי לדאגות מיותרות שלא לצורך.

אורית יקרה, בספר חדש, המציג גישות שונות לטיפול נפשי ('סערת נפש' מאת ד"ר יורם יובל), מציג המחבר את ההבדל בין התמכרות לבין תלות. נראה לי שהמודעות להבדל זה חשובה לרבים הנזקקים לתרופות, ולכן כדאי להציג אותה כאן. לשימוש בתרופות יש תופעות לוואי, ותפקידו של הרופא כולל את התאמת התרופה לחולה כדי לצמצם ככל האפשר תופעות אלו. התמכרות איננה תופעת לוואי גופנית, אלא תופעה פסיכולוגית המתבטאת בהזדקקות של המטופל לתרופה. התמכרות עשויה לנבוע מתוצאה חיובית של שימוש בתרופה, המקלה על המשתמש בה. השפעה חיובית של תרופה עשויה לגרום למשתמשים בה התמכרות, בשל הביטחון שהיא מעניקה להם. גם התמכרות לחשיש נובעת מן העונג הנלווה לשימוש בו, ולא מסיבות כימיות. תלות, לעומת זאת, קשורה במרכיביה של התרופה, והיא יכולה להתפתח בלי קשר להתמכרות. אחד המאפיינים של התלות הוא ירידה בהשפעתה של התרופה, והצורך להגביר את המינון עוד ועוד כדי לשמור על יעילותה. תופעה אחרת היא הקושי בגמילה, והסיכון הנובע מהפסקה מיידית בשימוש בתרופה. הרופא, או הפסיכיאטר, עשוי לסייע בהתמודדות עם התלות וחשוב להתייעץ בו עם כל שינוי בהשפעתה של התרופה. ההתמכרות, לעומת זאת, תלויה במשתמש עצמו, וטיפול נפשי עשוי לסייע בהתמודדות איתה. בברכה, דרור גרין

גם עלייך עבדו ,אני משתמש בסרוקסט כשנה וחצי גם ,לעומתך אני השתמשתי בכדור אחד ליום ולא הייתי צריך להעלות את המינון, אני מציע לך רק לנסות להוריד את המינון,ותראי תופעות לוואי מהם, זרמים בראש, כאבי ראש נוראיים , עצבנות , נטיה לאלימות קשה , ועוד אני ירדתי עד כה לחצי כדור כל יומיים ועדיין יש לי תסמיני גמילה קשים על תאמיני לאף רופא ,אם יש ביכולתך להפסיק תפסיקי ומהר, אגב יש כתבה עכשיו ב YNET של ידיעות אחרונות, על תביעת ענק שהגישו זה אתה ,נגד יצרנית סרוקסט..תקראי ותביני ,בהצלחה

באמת גם סרוקסט מת העולם

אז ככה אני יום יום בבית סגורה לבד והמון בוכה בוכה על זה שאני מרגישה ריקה אני בת 21 ואין לי מקצוע ביד ולא כלום אני מרגישה רע עם המראה שלי,מרגישה לבד לא רואה המשך לחיים מה כבר יש לי להפסיד תבדידות שבי את הצער והרע? אני כרגע חייה בדירה לבד בלי אף אחד מרגישה מרוחקת מרגישה לא קשורה מרגישה שאין לי מקום בחיים האלה. אני חברה של עצמי בלבד חוץ מימני אין לי אף אחת\אחד=ולא מקצוע. אלוהים.......... מה אני עוף מוזר?????????????????האלמונית

שלום לאלמונית, אולי תספרי יותר על עצמך? מעבר לעובדה שאת בת 21, גרה לבד וחשה בדידות, לא ברור מה את עושה בחייך. בגיל 21 די קשה להיות עם "מקצוע ביד", צריך זמן ללמוד איזשהו מקצוע, צריך זמן להחליט מה רוצים לעשות בחיים ועוד. זה גיל צעיר! ספרי יותר על עצמך, ונחשוב יחד כיצד ניתן לסייע לך. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב, אני מצטרף להצעתה של טלי, שתרחיבי יותר על עצמך, ובכך תוכלי לסייע גם לנו, אבל בטח גם לעצמך, לברר את מה שחזק אצלך ויכול לתת לך כוחות כדי לצאת ממצבך. בנוסף לכך, את יכולה להתחיל בברור מקצועי לגבי יכולותייך והאפשרויות שבפנייך בכיוון התעסוקתי. אפשר להסתייע בגופים פרטיים, ואשמח לתת הפנייה אם תרצי (פני למייל האישי). אפשר גם בשירות הציבורי: פני ל"זרוע ההכוון" של משרד העבודה והרווחה (חפשי בספר הטלפון של אזור מגוריך) או אל שירות התעסוקה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

תראי, אם תשבי בבית ותבכי על מר גורלך,אז בטח ששום דבר לא ישתנה קחי את עצמך בידיים זה גיל נהדר לשנות דברים , את לא קשורה ומחוייבת לכלום , לא לבית לא למשפחה לא ללימודים ולא לעבודה את פשוט יכולה לשנות הכל ה כ ל !!!! תחשבי על משהו ללמוד ותכירי חברה חדשה חפשי לך משהו להתעסק איתו - בטוח בסוף תמצאי והכי חשוב נסי להיות אופטימית , לחשוב חיובי !!!!

שלחתי לך e-mail

ומי זה/זו "אני"?

צדקת. החזרתי תשובות ב-email.

חכה שנייה אתה כאן? יש לי שאלה

את חושבת שיש עוד במצבי ?

שלום רציתי עצה וחיזוקים אני כיום בת 20 עוד מעט ותמיד תמיד ביצירת קשרים אני נשארת לבד הכוונה תמיד יוצא שאני נשארת לבד בלי המשכיות של קשר הדבר מאוד מדאיג אותי ועוד דבר בחיים לא היה לי חבר חוץ מזה אני מאוד מתקשה בליצור קשרים מה עושים? אני מאוד בודדה לבד כמעט גם בלי חברות אני בטיפול אבל מצבי רע אני צריכה עוד עזרה האם אני ישאר תמיד לבד?האם החיים מתחילים מעכשיו וזה שונה מצבא ומתיכון? אייך מתיידדים אם אנשים? אייך שומרים על קשר ולמה תמיד אני בודדה אני דיי סגורה בתוך עצמי כי אני מפחדת מפגיעות. תמיד המחשבות אולי גם עכשיו אני ישאר לבד= מודאגת תמיד אני חייבת עזרה???דקלה

ככה אני רואה את המצב: אכן החיים הבוגרים שלך מתחילים רק עכשיו , יתכן אפילו שמבחינה רגשית ומבחינות אחרת עדיין את בגיל ההתבגרות. בוא נגיד שאת סיימת או עומדת לסיים את ה "מבוא " לחיים הבוגרים. אל יאוש !!! החיים שלך יכולים להשתנות לכיוונים חיוביים ולהוביל אותך למצבים מספקים ולמימוש עצמי. אז מה אם לא היה לך חבר עד עכשיו ? את סך הכל בת 20 לא תשארי לבד העולם מלא אשנים נפלאים . איך מתידדים עם אנשים איך שומרים על קשר ? על הדברים האלה את צריכה לעבוד עם מטפל. אם הטיפול בו את מצויה לא מספק לך את התשובות, ורק מסייע באיווור תחושות קשות חפשי מטפל אחר. את צריכה להרגיש טוב עם עצמך,לחוש ערך עצמי, להכיר בכוחות וביכולות שלך שבוודאי מצויות בך ועם ההכרה בערך העצמי שלך לפגוש אנשים אחרים בגובה העיניים. נקודה נוספת , סביר להניח שחלק מהחששות שלך מפגיעה מאנשים אינם מבוססים על נתונים אמיתיים. כל זה תאורתיתת ,כמובן שעליך לעבוד על נקודות אלה במסגרת טיפולית. תראי בחיוב את העובדה שפנית לפורום לקבלת עזרה.יש בל יזמה ואת מעוניינית לשפר את מצבך. את לא לבד יש כאן אנשי מקצוע שיעזרו לך ויכוונו אותך. יש לי רעיון אחר כיצד תשפרי את מצבך אך הוא חורג ממסגרת תכני הפורום. אם את מעוניינת בהסבר נוסף אשיב לך ישירות בדואר אלקטרוני. מעבר לכך אני בטוח שתקבלי יעוץ אפקטיבי מהגב' טלי פרידמן. בברכה הקטור

היי מה נשמע? את יודעת את כול כך תומכת ביי וזה יפה מצידך, חשבתי המון פעמים אני מרגישה שאני לא כמו כולם או המון המון פעמים אני כבר יודעת בראש שבסוף הם לא יאהבו אותי וזה גורם לי לצער עמוק ורב. אין לי תקציב לטיפול בעייתי היא עמוקה אף אחד לא מבין אותי אני חייה בעולם של לבד ומרגישה לא כמו כולם.לצערי אני נראת טוב, אני חושבת שהמראה גורם לאנשים לחשוב שאני סנובית והאמת היא שזה מפחד לפתח קשרים.ואז מתרחקים מימני.... יתחלתי לעבוד בעבודה בחנות והמון פעמים קורה שהעובדות יחד יושבות ומדברות וכשאני נמצאת שם אני מרגישה לא שייכת ומייד ממהרת ללכת שאני לא יראה בעינהם כמוזרה אחת שלא מדברת ושונה ,הרבה פעמים כשאם אחת אני מדברת רגיל כאשר זה מתאסף עם עוד בנות אני כמו דג בלאק אווט .אחת ויחידה=אני חייבת עזרה משום מה נראה לי נפלתי לידים תומכות וטןבות את.אני בעמת בצער עמוק בליבי תמיד מנסה להיות נחמדה ושיהריצו אותי אחרים ולא יחשבו אליי דברים שלילים אף פעם לא ידעתי ולא יודעת מה זה קשר חברתי לכן אני גם לא יודעת על מה מדברים כשיש שקט ואייך מתחילים לפתח שיחה. אני מפחדת מאוד ושזה לדעתי בטוח יקרה כשכולם היו יחד ישבו בצבא אני תמיד מנסה ללכת ולהתבודד לא להיות בלחצים האלה במצבים כאלה אני נכנסת להתקף של פניקה ופחד איך אני מה אני אומרת האם עכשיו בדיוק זה הרגע יחשבו שאני מוזרה או סנובית כמו תמיד. אני כלל לא סנובית פשוט לא מדברת אם אנשים ומנסה למצוא מרחק כשלא יפגעו ביי אני הרוסה נפשית אף אחד לא מבין אותי ואין לי גם למי לספר רע לי בחיים האלה ואולי עוד חודש היה לי עוד יותר רע, את חושבת שיש הבדל בין תיכון לצבא לך היה יחסית משמעותי? ובעצם מה מוזר בי??!אני גם לא יודעת חוף מזה שאני יותר מדי חנפנית שזה עושה לי רע ומראה יותר ויותר מדי נחמדות וזה גם עושה לי רע כול הזמן לנסות להרשים אנשים מה עושים?????אוהבת אותך נטעלי

היי נטעלי! אני שמחה שאני מצליחה לתמוך בך ולעודד אותך. זו הרי בדיוק מטרת הפורום - לתת תמיכה אחד לשני. ויש עוד משהו טוב כאן בפורום, והוא: בזכותו פתאום את מגלה שאת לא לבד, שכמוך יש עוד הרבה, ושאת בהחלט לא "עוף מוזר". הנה, קחי אותי לדוגמה - אני הרי כל כך מזדהה עם כל כך הרבה רגשות שלך, מכירה כל כך טוב המון שלבים בחיים והתלבטויות שגם את עברת. ועוד משהו: לא את ולא אני - שתינו לא לבד כאן. אני משתתפת כבר חצי שנה בפורום הזה, ורואה עוד אנשים שפשוט מוציאים לי את המילים מהפה! וקרוב לוודאי שיש עוד "מוזרים" כמוני וכמוך - מוזרים במרכאות כפולות ומכופלות, כמובן - שלא משתתפים בפורום. ועוד משהו - שהוא אולי הכי חשוב מכולם: את טוענת שאת עושה רושם של סנובית בחברה. אני בטוחה ב-100% שאת לא סנובית, אבל אנשים לא פעם ולא פעמיים מקבלים על פלוני רושם מוטעה לחלוטין. אז מה אני רוצה לומר? שכמו שעלייך מקבלים רושם מוטעה, בוודאי יש גם אנשים שאת מקבלת עליהם רושם מוטעה. הם אולי נראים לך סנובים, מתנשאים, הולכים להתפוצץ מרוב בטחון עצמי, כשלמעשה עמוק עמוק בתוך-תוכם רועדים כמו עלה ברוח - כמוני וכמוך...... ובקשר לשאלה שלך - האם היה אצלי הבדל משמעותי בין התיכון לצבא - אז התשובה היא - בהחלט כן! פחדתי פחד מוות מהצבא, במיוחד מהטירונות. ואחרי שעשיתי את זה וראיתי שזה ממש משחק ילדים לעומת החששות שלי, ושאני עושה את זה בקלות, האמונה ביכולת שלי לעמוד בלחצים ובדרישות שונות ממש זינקה זינוק חד כלפי מעלה. אני לא אגיד לך שלא היו גם נסיגות אחרי זה. אבל בסך הכל, בגדול, הצבא היווה בהחלט נקודת מפנה שאין ממנה דרך חזרה - כמובן במובן החיובי של המילה. ואני בטוחה שגם אצלך יהיה אותו הדבר. גם אני אוהבת אותך - ומחזיקה לך חזק-חזק! אחת

אני סובלת מדכאונות חוזרים, עייפות, קור, חוסר אנרגיה, פסימיות, וכדומה.... קשה לי להרדם בלילות. ואם אני כבר נרדמת אני רוצה להמשיך לישון לנצח. האם יש תרופה לאנרגיה, האם אני צרכה ללכת לטיפול פסיכולוגי?

נראה לי שכדאי לך לבקש בדיקות כלליות קודם אצל רופא המשפחה

דרך אגב - יש לציין שאני גרה בחו"ל, לאיזה סוג של רופא אני צרכה ללכת?

מורן שלום חשוב לערוך אבחון : רופא משפחה פסיכולוגי / פסיכיאטרי ואז שקילה של טפול אם צריך ואיזה בהצלחה עמי

שלום רב האם יש בעיתיות בליקחת פריזמה (נגד דיכאון) - 20 מ"ג בשילוב עם נוקטורנו - לנדודי שינה תודה

פריזמן שלום לא יודע על בעיה למעט בעיית התרגלות עם תרופות שינה בכלל ככלל הפריזמה אמורה לסדר ברוב המקרים את השינה וא ם אינה עושה זאת לשקול שנוי בה ולא הוספת תרופה לשינה בהצלחה עמי

האם למישהו יש ניסיון בהוצאת נכות נפשית מביטוח לאומי - במה זה כרוך והאם לוקחים את רשיון הנהיגה. זה מאוד חשוב לי כי אני ואישתי מאוד מתלבטים אם ללכת על זה או לא (לגבי אישתי) כי היא חוששת שזה יצור לה בעיות ושיקחו לה את הרשיון. בעקרון אנחנו יודעים שמגיע לה רק אנחנו לא יודעים איזה אחוז. אנשים בפורום מקירים את הסיטואציה תודה דוגי

לצערי הזהרה זו לא היתה קיימת בשנת 1990 בזמן שהתחלתי ליטול את תרופת הפלא.

איני יודע את בעייתכם וקשה להעריך את גובה הנכות. אני אישית סובל מחרדות ואיני עובד(נקודה חשובה) וגם מכריי קיבלנו 75% נכות ומאה אחוז קיצבה כ- 4300 ש"ח לחודש. לי עדיין לא לקחו את הרישיון ואני מכיר נכים במצבי עם קביעות שלא לקחו להם את הרישיון וזה לא עלה על הפרק, להיפך קיבלנו ממשרד התחבורה הנחה לטסט ולנסיעות בתחבורה ציבורית. מלבד זאת יש סיוע ניכר בתשלום הארנונה, הנחה של 80% ובגני ילדים ובית ספר, הסכום הכולל דיי נכבד, אם אישתך יכולה לעבוד למרות מגבלותה עדיף כך אך אם לא והינך צריך לשלם חשבונות ולפרנס אני חושב שרצוי לממש זכות זו ולחיות לפחות עם דאגה אחת פחות של פרנסה, הכסף יכול לסייע גם לתרופות וטיפולים ונסיעות לטיפולים וכיוצא בזה. באופן כללי אין חותמת על הראש שאתה נכה ואיש אינו יודע אם אינך רוצה בכך וכשמצבה של אישתך יאפשר לה לצאת ולהתפרנס איני רואה בעיה כלשהי או מכשול בגלל תיק בביטוח לאומי, שהוא חסוי, כמו כן תמיד ניתן לשייך לסקרנים את הקיצבה בבעייה רפואית פנימית, לא חסר, אני בעבר סיפרתי במקום עבודתי שמגבלתי היא מחלת הסרטן ולא רק שהתקבלתי למשרה בגלל נתוניי אלא קיבלתי יחס מועדף ותשומת לב. איני יודע מה מצבך הכלכלי אבל אצלי ללא ההכנסה הזו הייתי על סף העוני. בהצלחה בכל אשר תפנה

מגיע ועוד איך....חוות דעת מרופא ותן גז !!!

ידוע לי על מקרה של בחור שנקבעו לו 75% נכות קבועה( נפשית ) בגין סכיזופרניה ורשיונו נלקח ממנו לאחר כשבע שנים לאחר שהחל לסבול מהמחלה.

איך הגעת לכזה סכום גבוה? נא לפרט ולהסביר

היום מתפרסמת כתבה באתר YNET על תביעה ראשונה מסוגה לכל אלה שנטלו סרוקסט כתבתי לך ד"ר אבני שאני סובל מהגמילה הזו כבר מס' חודשים ,אך לא קבלתי ממך כל תשובה ברורה ,ואף מדי פעם ראיתי את תשובתך לאחרים שהסרוקסט אינו ממכר, אני ישמח אם תגיד לי מה לעשות כדי לצאת מזה ,הייתי משתמש למעלה משנה בכדור אחד ליום של 20 מ"ג וכבר חודשיים אני לוקח כדור יום כן ויום לא ,אבל לא מצליח להוריד את המינון יותר בשל תופעות לוואי חמורות של זרמים בראש . אז איך אני יוצא מזה ??? ועל תפנה אותי לרופא כי אין לי כזה ,רק בהתחלה היה לי ,והוא עבר כתובת.....

איל שלום אנסה לראות את הכתבה במה הייתי לא ברור ? ולענין הרופא שעבר - אתה לא רציני - חסרים פסיכיאטרים ? בהצלחה עמי

אנא שלח לי את כתובת הרצוייה.

איל - הרופא שלי אמר לי שזה לא טוב להפסיק בשיטה של "יום כן יום לא". זה סתם מבלבל את הגוף ומכניס אותי לבלגן. צריך לרדת לחצי כדור למשך כמה שבועות, ואז לנסות להפסיק.

שלום לטעמי כתבה לא רצינית. עד היום מכל מטופלי שקבלו את התרופות או שהגיעו אלי ממטפלים אחרים לא התרשמתי מקשיים מיוחדים להגמל (למעט תופעות לואי חולפות, ולעתים חזרה של הסמפטומים כאשר מנסים להפסיק) אני לא יכול לשלול בודאות שאין תת קבוצה קטנה שזה אכן קורה לה אולם מנסיוני זה רחוק מלהיות הכלל בברכה עמי

איזה כתבה??? על מה אתם מדברים? זה בכלל על טוראט?.??

אתה יכול להוציא את התיק הרופואי ממשרד הבריאות.