פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
-------------------------------------------------------------------------------- אני משתמש כבר חצי שנה באפקסור EFEXOR לאחר שניסיתי מספר תרופות ללא הצלחה. היום אני לחלוטין נטול דיכאון, מלא שמחת חיים. עוסק במה שאני אוהב ומסתובב עם מי שאני אוהב סבלתי בעבר מדיכאון קליני כתוצאה מחרדה כללית והיום אני אדם שונה לחלוטין אפילו ירדתי 40 ק"ג ואני מתאמן והכי חשוב זה שאני שמח לקום כל יום בבוקר!!! אשמח לענות לשאלות עופר
אולי גם אני אתחיל לקחת כדורים. מיום ליום נהיה לי יותר ויותר עצוב ויותר קשה לסחוב את הימים ולחיות את החיים. אני מרגישה מנוצלת, פגועה, בודדה ובא לי לבכות כל הזמן. כשאני יוצאת מהבית אני שמה את המסיכה המחייכת אבל זה גומר אותי מבפנים. אני לא יכולה לבכות לאף אחד, לא רוצה להלחיץ ולהבהיל. עד כדי כך שהתחלתי לשקול אולי להתאשפז מרצוני בבי"ח פסיכיאטרי- שם לפחות אוכל לבכות כמה שארצה ואף אחד לא ייבהל, וככה אבכה ואבכה ואולי גם אצעק עד שייגמרו לי הדמעות עד שאני ארגיש שהוצאתי מתוכי את הגוש הענקי הזה של הדמעות שחונק אותי ולא נותן לי לנשום. קשה לי. אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני בת 25 ומרגישה שהזמן רץ לי ואני לא מצליחה לעשות שום דבר כמו שצריך, שאני לא עומדת בקצב. והכל נראה לי כל כך קשה. אני מרגישה תקועה. מרגישה מבוזבזת. ואני עייפה מלסחוב. כ"כ עייפה שאני פוחדת מהמחר, אולי אני אתמוטט? לפעמים אני מייחלת להיות חולה כדי שאוכל לשכב במיטה ולכאוב בשקט. אני יודעת שזה נורא להגיד את זה, אבל זאת האמת. מה לעשות? לקחת כדורים? מה אתם חושבים?
ליהי היי אם את כאן אני מוכן לעזור.
עקב שמוש באפקסור...אני סובל מהזעות מרובות דבר שגורם לי לסבל ולאי נוחות(מסריח) לסןבבים אותי!! מה ניתן לעשות ??? תודה-דובי
דובי שלום לא נתקלתי בענין אנסה לבדוק אנא הזכר לי עוד שבוע בברכה עמי
אני דורש בכל תוקף מכל חבריי וחברותיי היקרים,לחזור לשיגרתנו,לשיגרת הפורום החם ,התומך,וגם המייעץ. כן כולנו "עוברים בתקופת מעבר זה,עליות וירידות". לעיתים אפילו נפילות,שקשה מאד להתרומם מהם,אז זה הזמן להוציא,לשפוך,לתת,לחבק,ואפילו לבכות,כך אוליי נוכל לחזור ולהחזיר את "השפיות"לעולמנו הקטן. אני לא אוכל להבטיח שאהיה כאן בהתמדה יתרה,כי קשה,ואפילו קשה מדיי. אבל חבריי וחברותיי היקרים,עצם ההתבוננות בכם,בתמיכתכם,בעזרה אחד לשני,עושה לי את זה. ובל נשכח את הימים היותר טובים שהיו לנו כאן. מחכה לכם.. ומבטיח לשתף אתכם. ואם ייצתרפו חברים חדשים ואמיתיים,נקבלם בחום ואהבה. התגעגעתי לכולם. שלכם דניאל נ.ב דבריי שטנה,לא ייזכו לתגובה.(ואני מצפה מכולם לנהוג כך).
את היית פה, קרוב לידי. לשניה היה נדמה לי שאת שלי. היית פה, ביחד איתי, היית פה- כל-כך אמיתי. הרגע ההוא- מדוע הוא חלף? מדוע הוא הפך לעוד רגע במרדף? ולי נמאס, אני כבר גמור, עכשיו אני כבוי, ולא מאיר, כמו נורה שמחכה לתיקון והחלפה, אני על מיטתי שוכב עייף. מחכה לך -אהובתי היקרה, שתבואי, ותגרמי לי, להפסיק להרטיב את הכר.
גם אני לא הייתי פה הרבה זמן, וכשחזרתי ראיתי איך הפורום החם והאוהב שלנו הפך להיות מעין עוד דף אינטרנט עם שאלות מקצועיות ותשובות קרות. חבל כ"כ על כל מה שבנינו פה... רוב חברי הפורום נעלמו, לי בכל אופן יש את היכולת ליצור קשר עם חלקן (שרה, אינשם, מירב ואחת) אבל אין שום זכר מאביב, ואני לא ממש יודעת למה היא נעלמה ומתי תחזור:-(( מה לגבי דפני, אליאן, רחל, וכל השאר (אני לא זוכרת את כל השמות עכשיו)??? למה הן הלכו? למרות שאני לא נוטה לאופטימיות (חיחי....) אני בהחלט יכולה לומר שמכיוון ש"הרמנו" את הפורום בעבר, אנחנו נוכל לעשות זאת שוב, כמו מעין "פגישת מחזור"...מה אתה אומר? מצטרף?
דניאל, גם הכר שלי רטוב מדמעות אם הייתי מצליחה לעצור את הזרם הבלתי פוסק שלי הייתי באה ומייבשת את שלך ושולחת ניחומים וחיבוקים שיקלו על הבדידות והכאב אבל מסך הדמעות מערפל התחושות הקשות חוסמות הפה נאלם ואין מילים. מצטערת, אני פה רק מדי פעם, כי קשה מדי ואין כוחות, כי קשה לראות את הטוב שבי עכשיו, את היכולות והכוחות - הכל אבד, מקווה שיחזרו איכשהוא, מקוה שאני אחזור לעצמי, ושאמצא את הדרך הנכונה, אל האור בקצה המנהרה, שכרגע קשה לי אפילו לראותו. אביב.
אני חושבת שהשיר הזה נכתב עלי... תודה למי שכתב אותו.
שלום גם לך, (-: יעל (כן,כן, זו אני....)
מה קורה אחותי היקרה?? איפה היית נשמתי?? אני מקווה שאת מרגישה טוב... חולה עלייך הכי בעולם!!
במידה וארצה ללכת לפסיכולוג/פסיכיאטר האם אני יכולה להחליט אל מי מן השניים ללכת? על פי מה אני יכולה להחליט את זאת?
שרית שלום האבחנה היא לא תמיד ברורה. פסיכיאטר הוא היחדי שיכול לתת תרופות. בכל הנוגע לטפול בשיחות (פסיכותרפיה) יש סוגים שונים של טיפולים שדורשים התמחות שונה כל אחת אנשים ממקצועות שונים (פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאלים ) מתמחים בהם כאן קובעים לטעמי ההכשרה המקצועית של האדם, אישיותו וההאתאמה בינו למטופל (הכל גם לנשים כמובן) - לאו דוקא בסדר הזה שאלה נוספת אם רוצים לשלב טפול תרופתי ושיחתי האם לעשות זאת ע"י אותו אדם - יש פנים לכאן ולכאן בהצלחה עמי
רופא יקר! לפני 3 חודשים אבי עבר ניתוח מעקפים, עקב צורך שהתעורר לאור בדיקות מקיפות שערך. לאחר הניתוח עבר תקופה של כ3 שבועות של שיקום והחלמה רגילים, ואולם מאז, לערך, מצבו הנפשי החל להתדרדר, באופן שהתנתק מחיי חברה והתכנס בתוך עצמו. לשיאם הגיעו הדברים כשהחל לשכב כל היום במיטה, הפסיק לצעוד, הפסיק לדבר ועוד מיני תופעות. תחילה רופאת המשפחה נתנה לו "פריזמה" ולאחר שזה לא עזר במשך שבועיים, לקחנו אותו לפסיכיאטר מומחה, אשר אבחן MDD הפרעות פסיכוטיות ונתן לו רספידרל+ תרופה נוספת שאיני זוכרת את שמה. מאז הטיפול בתרופות הנ"ל +שיחות של פעמיים בשבוע עם הפסיכיאטר חל שיפור מזערי- אמנם פרקי הזמן שבהם הנו מדוכדך הצטמצמו. אבל עדין אינו מסוגל לחזור לתפקוד מלא- אין לו "כוח" לכלום, למרות, שפיזית, הוא החלים לחלוטין. לא מעוניין בדברים שהיה קודם, מתנהג בצורה שאינה מתחשבת בסובבים אותו (עשיית גזים וכדומה) ומשרה אווירה של מסכן שיש להיות סביבו ולסעוד אותו. לעתים רחוקות אומר שרוצה למות. ברם, דווקא בשבועיים האחרונים, לדעת הפסיכיאטר, הדכאון עבר והמדובר בבעיה התנהגותית. למרות שנראה כי הפסיכיאטר די צודק, עדיין מפחיד אותי שלעתים טוען שכואבות לו הרגליים, שאינו יכול לדבר (ומדבר בתנועות ידיים), שאינו רואה, שאינו שומע ועוד כהנה תופעות מוזרות- שכולן נשללו מהבחינה הפיזית. אודה עבור חוות דעתך- המדובר בשלושה חודשים אחרי הניתוח ובששה שבועות של טיפול אצל פסיכיאטר מומחה ולא רואים את הסוף.
ורד שלום תיאורך מאפשר התייסחות מעט כללית לתשובה אמיתית יש צורך בהערכה מופרטת יותר ובבדיקה של אביך מכל מקום - דכאון יכול בהחלט להופיע לאחר נתוח יתכן ובחלק מהמקרים יש גם השפעה קלה על המח כתוצאה מהנתוח ויש צורך להעריך אפשרות זו 6 שבועות אינן בדרך כלל זמן מספיק ליציאה מדכאון (הממוצע 3 חודשים) ובאנשים עם פגיה גופנית יתכן משך זמן ארוך יותר לכן לטעמי מה שקובע האם המהלך בכללותו הוא חיובי (שנדמה שאת אורמת שכן) גם אם ישנן גלישות ומעדיות קלות פה ושם. אם המהלך חיובי - המשיכו בטפול והתאזרו בסבלנות אם המצב גולש לרע למשך של יותר ממספר ימים - יש צורך בהערכה מחדש בכל מקרה של ספק - הוועצו בפסיכאטר המטפל וניתן כמובן לשקול חוות דעת נוספת חשוב מאד בכל מקרה של דכאון ראשון בגיל המבוגר - הערכה מפורטת וכוללת של המצב הגופני - יתכן ושי סבה גופנית נוספת שונה שתורמת למצב ! בהצלחה עמי
רציתי לשמוע תגובות על נטילת הסרוקסט,בקשר לשינויים בתפקוד,במין,בשליטה עצמית
לי באופן אישי לא היו שום תופעות לוואי מלבד נטיה לישון מעט יותר
שוקי שלום, אני לוקחת סרוקסט, והוא מאוד עוזר. הוציא אותי לגמרי מהחרדות, וגם משפר מאוד את מצב הרוח הכללי, אבל לא בצורה של "היי" - זה עדיין בדיוק אתה, עם בדיוק אותו אופי, אינסטינקטים ואישיות - רק שאתה פשוט מרגיש קצת יותר טוב, ומסוגל לתפקד טוב יותר במישורים שונים בחיים.. תופעת הלוואי היחידה שלי היא קשיים בשינה, אני לא נרדמת עד 3 בבוקר ולפעמים יותר. זה בעיה, אבל זה בסדר ביחס ליתרונות. שמעתי שלהרבה אנשים ובעיקר גברים עלולות להופיע בעיות בתחום התפקוד המיני (קושי להגיע לסיפוק מיני, לא אימפוטנציה). אין שום בעיה של שליטה עצמית בעקבות הסרוקסט.
נטעלי היי! איפה את? נעלמת לי בימים האחרונים! מקווה שאת בסדר! איך העברת את החג? ספרי הכל - אם בא לך, כמובן. ואם את מעדיפה - את יכולה לכתוב לי למייל. חזקי ואמצי - את לא לבד! אחת
היי מה נשמע התגעגעתע אלייך המון............עד אין סוף........... אצלי משתפר החג עבר כמשעמם אבל עבר....כרגע אני בדיוק היום חודש לפני הגיוס האמת שכמעט ושכחתי מהגיוס נורא מסכרן ורוצה כבר להתגייס מה איתך? את חושבת שיש בי הרבה דברים שמזכירים אותך? לפעמים אני כבר מעדיםפה לא לדבר על זה כי כבר אני מרגישה שאני מדברת אותו דבר אבל זה הבעייה!!!! שאלה לי אלייך סתם לידע הכללי יש משהיא נורא חמודה ונראת מצוין בגילי לפעמים אני מרגישה כנאה כלפייה =למה בנות ככה מתנהגות כאשר מכנאות? האם היופי באמת כול כך משפיע? ואם כן, אז אייך זה שלי זה כלל לא אכפת ?מוזר...........אני לא רואה בזה שום דבר טוב. ואם הייתי מכוערת? אולי אז היה לי יותר בטחון ככה הייתי יודעת שפחות בוחנים אותי. נכון?.................בטח אבל כבר בצבא היופי כלל לא חשוב בכלום?כן? אין לי מושג?......אני מכנאה בבנות נחמדות ויפות וחכמות! אז מה את חושבת שיופי משפיע? הרבה? אני כבר רוצה לספר לך את היום הראשון שלי בטירונות.... מפחיד מפחיד... מפחיד לחשוב שאשאר לבד............ אוהבת נטעל
היי נטעלי! כיף לשמוע ממך שוב! ו-כן, יש בך המון דברים שמזכירים לי אותי - במיוחד כשהייתי בגילך, וגם עכשיו עוד נשאר קצת. ובקשר למה שאמרת שאת חוזרת על אותם הדברים - מצידי זה בסדר. כשאדם נמצא במצוקה זה רק טבעי שהוא יחזור על הדברים כדי להשתחרר קצת מהמועקה. ואם יש כאן בפורום כמה חזירים שזה מפריע להם - שפשוט לא יקראו וגמרנו! והם לא צריכים להרתיע לא אותך ולא אותי ולא אף אחד מהמשתתפים כאן, שרוצים לקבל וגם לתת עזרה. בכל אופן קיבלתי את הרושם שאת מרגישה יותר טוב - האם אני טועה? כי בפעמים הקודמות אמרת שאת פוחדת מהגיוס - ועכשיו את סקרנית כבר לראות איך ומה יהיה - ולפחות לפי דעתי (הבלתי מקצועית!) - זה סימן מצוין! ובקשר לעניין של ההופעה החיצונית והקנאה - אז קודם כל קנאה זה הדבר הכי טבעי בעולם כל זמן שלא נותנים לה להשתלט עלייך. ולפי הניסיון שלי - אני חושבת שהופעה חיצונית אכן קובעת. לי לצערי אין הופעה מי יודע מה ומה אני אגיד לך? זה די הפריע וממשיך להפריע לי בכל מיני סיטואציות שונות ומשונות! ו-כן, אני בהחלט מקנאה בבחורות יפות - אבל אני לא נותנת לזה להשתלט עלי ואני לא חושבת שאני מתנהגת בצורה חזירית בגלל זה. ו-לא, אני לא מלאך. בכלל לא. אבל לפחות אני משתדלת לא להיות גם חזירה. בן אדם רגיל וממוצע וזהו זה! ואני מבינה ממך שיש לך הופעה לא רעה - אז זה בהחלט יכול לעזור לך בחיים - בצבא וגם באזרחות! תראי לאנשים שיש לך מה להציע - גם בחיצוניות - על ידי טיפוח והבלטת הנתונים שלך, אבל לא רק זה. תראי להם שיש לך גם משהו בתוך הראש - ואני בטוחה שיש לך!!! תפגיני בטחון עצמי - אבל לא מוגזם - את יודעת - כל המוסיף גורע. אבל אם תעריכי את עצמך בכל המובנים - את תקריני את זה החוצה וגם האחרים יעריכו אותך. ואני יודעת שזה נשמע נדוש ושחוק אבל זוהי אמת פשוטה שמוכיחה את עצמה שוב ושוב! מחכה בקוצר רוח להמשיך ולשמוע ממך ואל תשכחי שאת לא לבד! באהבה!!!!!!! אחת
מתעניינת בשלומך... אני מקווה שהכל בסדר סופשבוע רגוע עד כמה שאפשר...
תודה noname, אני שורדת, לפעמים יש לי תחושה שהמלחמה הזאת אבודה, ושהפסדתי אותה, אבל אני מקווה שאני אצליח להתגבר ולהמשיך הלאה למרות הכל. עברתי חודש קשה, עם האזכרה של אבא, עם החגים והחופשים, שמשאירים יותר מדי זמן פנוי לתחושות ולרגשות להתפרץ, לתהיות על המשפחה ועל המקום שלי בה ועל החיים בכלל, לכאב לפצוע ולפחד לחלחל ולשתק והחרדה בעקבותיהם. מקווה שאצלך הדברים התחילו להסתדר וקיבלו את הכיוון הנכון, קצת קשה לדעת ממה שאת כותבת מה שלומך ואיך את מרגישה. אביב.
המילים הבאות נכתבות ממטען שלם של אכפתיות כלפייך,אבל יתכן שיהיה לך קשה להתחבר אליהן. אביב,זו "מלחמה אבודה" רק אם את ממשיכה לראות זאת כמלחמה. היית מאוד לא הוגנת כלפי עצמך.מה שכינית כניצחון היה דבר שעמד במבחן כל יום ומה שאת מכנה כהפסד היה דבר אחד מוחלט וחד משמעי.זה נראה לך שווה משקל? זו לא מלחמה זה לא מרוץ מטורף לא צריך לחגוג לזה "יומולדת"... לילה טוב,תרגישי טוב ותאמיני בעצמך מעל לכל רק את קובעת את ערכך אני.
בעוד הקבינט דן בהפסקת האש ובפגישה הנצחית בין פרס לערפאת,ח ובעוד האש הפלסטינית משתוללת,ח וגורמת ל1 הרוגה, ול-9 פצועים,ח החלו הכנות שקטות, כמעט חשאיות בארץ,ח לכניסת ישראל למצב כוננות עליונה, ח כולל כוננות לספיגת טילים.ח בתי החולים הועמדו במצב הכן. ח אמצעי תחבורה אזרחיים עוברים לידי הצבא.ח מתקניים אסטרטגיים פגיעים מפונים.ח
שלום רב מקור, סליחה שאני מעירה, אבל יש אנשים שבגלל מצבם אינם קוראים עיתון או שומעים חדשות. מוטב לא לדווח דיווחים אקטואליים בפורום זה. עדי
אתת ממש גורמת לי להרגיש לא רצוייה, את יודעת ... אני מכירה את המרכזים האלו... אבל אין בעיר שאני גרה בה ... אני אנסה להגיע לשם בכל אופן
יופי נחמה
יאללה עופי לנו מהעיניים ומהפורום... לכי תציקי , ותצעקי בפורומים אחרים. תשאירי אותנו בשקט... ולכי מהר מהר לטיפול...כל רגע שעובר זה נזק...בעיקר סביבתי! "אז יאללה אפרתי (=מטוי) לכי הביתה..." או "אז יאללה ביי".
טלי שלום רב לך!. תחילה שנה טובה והרבה נחת. במכתבך טלי בזמנו כתבת"גל שלום רב, ממכתבך עולה כי אתה מתמודד עם מערכת משפחתית מורכבת וקשה, יחד עם קשיים אישיים שלא ניתן להקל בהם ראש. עצם היכולת שלך להיעזר במערכת הצבאית, ועצם העובדה שגם מצאת קפ"ס טוב, זה נהדר, ולא כולם זוכים לכך. אז קודם כל, מצויין שאתה דואג לעצמך, ותמשיך לעשות כן. לגבי המשפחה, נראה כי באמת יש מערכת מורכבת מאד עם קשיים אישיים של כל אחד מבני הבית, וזה יוצר חיבור קשה עוד יותר בתוך הקונסטלציה המשפחתית. אינני בטוחה שאתה יכול לעשות משהו במידה ויש התנגדות חריפה מצד גורמים בתוך הבית, כמו אביך. הדבר שאני יכולה לחשוב עליו הוא לדרוש מהעובדת הסוציאלית של לשכת הרווחה לבצע פיקוח צמוד על המתרחש בבית, ושתיהיה יותר מעורבות והכוונה מצידה. זהו תפקידה, ואם היא אינה מבצעת אותו כראוי, אתה תמיד יכול לפנות למנהלת לשכת הרווחה ואף גבוה מזה. אבל שוב אני מדגישה, לא תמיד אפשר להציל את העולם שסביבנו, ולתקן. עליך לדאוג ראשית לעצמך, לחייך העכשוויים והעתידיים. המשפחה שלך, שאני בטוחה שהיא חשובה ויקרה לך, תצטרך להתמודד עם קשייה בכוחות עצמה. אני בטוחה שההתמודדות שלך לא קלה, ואני מאחלת לך רק שיהיה לך הרבה כוח להמשיך ולבנות את עצמך למרות הכל ואף על פי... בהצלחה, טלי פרידמן ושאלתי היא בעצם: הרי אף לא פניתי לרשויות הרווחה בעיריה, האם כדאי לערב אותם, ואם כן, באיזו דרך? האם כדאי לבקש עזרה מהקפ"ס שיתערב? ממתין לתשובה כי יש בי חשש מפני הכנסת גורם זר מקצועי הבייתה. האם ניתן לבצע זו ללא ידיעת הוריי על פנייתי, האם עו"ס יכולה להגיע במפתיע? ממתין לתשובה גל
גל שלום רב, גם בתשובתי הקודמת כתבתי כי אחת האפשרויות היא לפנות ללשכת הרווחה באזור מגורי הוריך. השאלה היא עד כמה אתה רוצה, מוכן ויכול להתערב במה שנעשה בבית. שאלה נוספת היא עד כמה מערכת הרווחה תעמוד לפי ציפיותיך. לעיתים (לצערי) המערכת של העו"סים אינה פועלת במיטבה בשל ביורוקרטיה ויותר מזה, עומס עבודה. לדעתי, אם יש לך קשר טוב עם הקפ"ס, אולי באמת שתתיעץ עימו/ה. כדאי כן לבדוק מה בדיוק אתה מצפה מעירוב כזה של הרשויות, ועד כמה אתה מסוגל כעת לעמוד בשינויים כאלו ואחרים. באופן עקרוני אתה נחשב "בגיר" לכן הנך יכול להגיש בקשת התערבות ללא ידיעת הוריך, אך סביר להניח שמאוחר יותר יספרו להם מהיכן הגיעה הבקשה לבדוק את המתרחש בבית. לגבי בדיקות הפתע של העו"ס, אין לי שמץ של מושג כי זה משתנה מעו"ס לעו"ס בהתאם לדרך עבודתם האישית. שנה טובה גם לך וחתימה טובה, טלי פרידמן
הי אמרתה שאם זה יותר מיום יומיים (זה בערך חודשיים וחצי) ואני מרגיש כאילו מישהו צובט אותי מבפנים ונכון אפילו חשבתי על מוות אבל זה היה ריגעי אבל פשוט הרגשתי שאיבדתי הכל .(כיום כבר לא אבל עדיין קשה לי מאוד) זה לגבי התשובות למה שאמרת מקודם. בכל מקרה רציתי לשאול כמה שאלות 1.מה ההבדל בין פסיכיאטר לפסיכולוג? 2.האם זה יכול להזיק לי בחיים בכלל בזה שאני פונה לאחד כזה (פסיכולוג/פסיכיאטר)? 3.והאם הדבר ניתן לעשות מבלי ללכת לרופאת משפחה שלי.(ז"א ישירות לרופא )? 4.האם דברים מסוג זה מסובסדים ע"י קופת חולים שלי(כללית) או שזה פרטי ואם פרטי האם יש מקומות שאתה יכול להמליץ ? 5.איך הם (הפסיכיאטר/פסיכולוג) יכול לעזור לי ?(ז"א ע"י מה ואיך מה ע"י דיבור ? תרופות?) 6. ואיך מתנהל פגישה כזו ? 7.והאם יש חיסיון על הדברים ? תודה מראש אני
אני ואתה נשנהאת העולם אני ואתה אז יגידו כך כולם אמרו איזה יופי ........
שלום הרבה שאלות פסיכיאטר הוא רופא מה שאומר שיכול לתת תרופות פסיכולוגים טפול בשיחות לרוב (יש פסיכיאטרים שיודעים גם לטפל בשיחות ניתן לשלב 2 בעלי מקצוע 2. לא ידוע לי - אולי בתחקיר בטחוני ? 3. + 4. יש טפולים דרך קופות - לא מכיר את התהליך בכל קופה ניתן למצוא גם פרטי סוג עזרה - ואיך מתנהלים שיחות קשור להערכת מצבך והטפול הנדרש החסיון קיים כפוף לותור על מסמך בכתב מצידך , לדרישות החוק, או להוראת בית משפט בהצלחה עמי
שלום רב, פסיכולוגים ופסיכיאטרים מתמודדים עם בעיות נפשיות מנקודות מוצא שונות. הפסיכיאטרים הם רופאים המאבחנים בעיות נפשיות, בעיקר על רקע אורגני, ויכולים לטפל בהם באמצעות תרופות. הפסיכולוגים אינם רופאים והם מטפלים באמצעות שיחות. זהו טיפול הנמשך לאורך זמן באופן קבוע, בדרך כלל מספר חודשים עד מספר שנים, באמצעות פגישה שבועית של חמישים דקות. במהלך הפגישה מקשיב הפסיכולוג לסיפורו של המטופל, ומסייע לו להבין טוב יותר את קשייו ולפתח כלים להתמודד איתם. ההבדל העיקרי בין הטיפול התרופתי לטיפול בשיחות נעוץ באופי הטיפול. הטיפול הפסיכיאטרי התרופתי מסיר את האחריות מן המטופל ולמעשה יוצר מניפולציה גופנית היוצרת שינוי מהיר למדי ללא השתתפותו הפעילה של המטופל. הטיפול באמצעות שיחות מותיר את האחריות בידי המטופל, ומסייע לו לעזור לעצמו. לכל אחת מן הגישות יתרונות וחסרונות. הטיפול התרופתי מיועד למקרים קשים שאין דרך אחרת לטפל בהם, אך לרוב התרופות יש תופעות לוואי העשויות לפגוע בתפקודים אחרים של המטופל. הטיפול באמצעות שיחות בדרך-כלל אינו פוגע במטופל, אך זהו תהליך הדורש זמן רב והשתתפות פעילה של המטופל, ועלותו גבוהה בהרבה. ניתן לפנות לפסיכיאטר ולפסיכולוג באמצעות קופות החולים, אך לעתים יש להמתין זמן רב לקבלת הטיפול. במקביל, ניתן לעשות זאת באופן פרטי. החוק, שבועת הרופא והקוד האתי של הפסיכולוגים מחייב שמירה מוחלטת של סודיות. עם זאת, במוסדות רפואיים כגון בתי-חולים וקופות-חולים מתבצע רישום הנגיש לאנשים נוספים יותר מאשר בפנייה לרופא או לפסיכולוג פרטי. פניה לפסיכולוג או לפסיכיאטר איננה מזיקה כאשר פונים לאיש מקצוע מוכר. להיפך, זוהי דרך מצוינת לשפר את חייך. אם נכונה האמרה "נפש בריאה בגוף בריא", היפוכה נכון לא פחות. לבריאות הנפשית יש השפעה חשובה ביותר גם על בריאות הגוף. שבת שלום, דרור גרין
טיפול דרך קופ"ח כללית כלול בסל הבריאות בתנאי שאתה מופנה לטיפול (פסיכולוגי ו/ או פסיכיאטרי) ע"י רופא/ת המשפחה שלך ואז אתה לא מחוייב בעלויות. בד"כ אין אפשרות לבחור מי יטפל בך. טיפול פרטי עולה 300-700 ש"ח לפגישה --המחיר משתנה בהתאם להשכלה, הניסיון והמוניטין שיש למטפל. כאן יש יותר דיסקרטיות ויותר אפשרויות של בחירה לאיזה מטפל ללכת. יש חיסיון על טיפול רפואי ופסיכולוגי--הפרת החיסיון (מצידו של המטפל) הינה עבירה פלילית שדינה מאסר. רצוי להקדיש את הפגישה הראשונה להיכרות אישית עם המטפל.
מכרה אובחנה כסובלת מהפרעה סכיזואידית, רציתי לקבל הסבר ממצה על מהותה של הפרעה זו, מאפייניה וביטוייה החיצוניים והפנימיים. תודה
אוריאן שלום רב, להלן כמה קישורים שבוודאי יענו על התעניינותך בסוג ההפרעה: http://www.nlm.nih.gov/medlineplus/ency/article/000920.htm http://psychcentral.com/disorders/sx30.htm http://www.mhsource.com/hy/genschiz.ht אלה אתרים באנגלית, אני מקווה שזה בסדר. באם תיהינה לך שאלות נוספות, אתה מוזמן לשוב ולשאול. סופ"ש נעים, טלי פרידמן
טלי, תודה. אך אתרים באנגלית חסומים בפני בגלל בעיות שפה.
לדרור שלום רב! הודעתי האחרונה התנצלתי בפניך על התיחסותי אליך וגזרתי על עצמי אי השתתפות פעילה בפורום לאחר שהגעתי למסקנה שאין ביכולתי להציב לעצמי כללי התנהגות בפורום בהתאם לציפיות שלי בעצמי ולא אחזור על דברי אבל בקווים כלליים אין לי ולא היתה לי כוונה לפגוע באיש או בעניין עצמו. להפתעתי כשעיינתי עכשיו בפורום הלם קרב הבחנתי שמישהו העתיק את הודעתי והסיבות שמורות עמו. דע לך שלא אני עשיתי זאת. יש לי הרגשה שמישהו משתעשע בהעתקת הודעות מפורום לפורום. התסיסותי החריגה אליך ולמומחים אחרים נובעת אולי מהתסכול שאני חש בשל התמכרותי לבנזודיאזפינים או אולי בגלל ובעיות רגשיות אחרות . חלק מהתגובות שלי בפורום היו עניניות אך לעתים ובמקרים אחרים היו בוטות ובטאו כעס ותסכול ככל הנראה. כנראה בצל האנונימיות מצאתי פורקן מסוים לתסכולים,אבל מעולם לא פעלתי מתוך רשעות לשמה ולא היתי משכפל את הודעתי בפורום של נפגעי הלם קרב. לא היתי מעלה בדעתי להציק לאוכלוסיה כה פגיעה. אני פוסטראומטי בגלל תאונה אזרחית ולא צבאית ועל כן עיינתי בפורום הלם קרב מתוך רצון לקבל אינפורמציה רלוונטית עבורי אך אל דאגה לא אשתתף בו באופן פעיל היות וכיום אני מודע לפוטנציאל ההרס הגלום בי. אני שמח שהפורום חוזר למתכונתו הקודמת ושאנשים חשים חופשיים לבטא את מצוקותיהם ללא הפרעות של משתלחים. שוב,לא יודע "איזה פיוז קפץ לי " שכתבתי את משכתבתי והעניין די מטריד אותי ומייסר אותי ומדאיג אותי. אנא סלח לי ואני מקווה שאלוהים גם יסלח לי. בברכה גמר חתימה טובה הקטור
מצד אחד שאלתי רצינית, מצד שני ההודעה היא די מוגזמת ברגשנות שמובעת בה...
הקטור יקר, לצערי, חלק מן ההטרדות בפורומים מתבצעות באמצעות העתקת הודעות ושיכפולן. אני מציע לך להתעלם מכך. אם תגלה זאת שוב, אנא שלח לי הודעה על כך בדואר אלקטרוני, ואני אמחק את ההודעה המשוכפלת. פורום הלם-קרב מתרכז אמנם בפוסט-טראומה של מי שנפגע במלחמה או בקרב, אך אנו מקבלים בברכה כל מי שסובל מפוסט-טראומה, גברים ונשים, ללא כל הגבלה (בהתאם לכללי ההשתתפות בפורום). שנה טובה, דרור גרין
הקטור שלום נדמה לי שאתה סובל יותר מדי שנה טובה עמי
אני מתנצל אני מודע לעובדה שטעיתי בכך שפגעתי בחברי הפורום. לא אחת זה קרה לי. אני עובר תקופה נורא קשה,אני נגמל מהכדורים,ולכן אני לעיתים נכנס למצבי לחץ קשים במיוחד ומוצא עצמי מאבד שליטה. הכעס הגדול מביא אותי לאובדן השליטה. אני יודע שלפעמים ההודעות שלי גסות וברוטליות. אני זקוק לאהבה ותמיכה בתקופה זו של חיי,והגעתי למסקנה שאני מחפש אותה בדרך הלא נכונה. כמו כן אני מרגיש שאני נופל כשאני רואה שאנשים אחרים מקבלים יחס חם ואוהב,בעוד אני נותרתי בשוליים. אני רוצה להוסיף שלא היו ולא נבראו מתחזים והעובדה שהאשמתי את אופיר זה עקב כך שהייתי זקוק לתשומת לבכם. אופיר איננו אשם בדבר,וכאן זה הזמן להתנצל גם בפניו. פגעתי בו בכך שהאשמתי אותו במעשים הזדוניים שלי. אני מרגיש טוב יותר היום,ואני יותר מפוקח ומבין שאני שגיתי. אני מתנצל אחד אחד בפני כל חבר וחבר בפורום,ועל נזקים שעשיתי גם בפורומים אחרים. אני יושב עכשיו ובוכה בשעה שאני כותב הודעה זו. אני מרגיש זוועה עם עצמי,ואני שונא את עצמי על מעשי הנוראים. גם על ההתחזויות,טיפשות מיצידי לחשוב שהאמנתם שאופיר מתחזה אלי,ברור שזה לא הגיוני שכל פעם שאני נכנס לפורום אז גפ הוא נכנס. ונכון זה לא הייתה בעייה לשנות כל פעם את הכינוי והסיסמא כדי שלא תראו כשתקליקו על שמי שזה אני אחראי לכל ההודעות. אני מקווה שתסלחו לי. אני מקווה שתבינו שקשה לי לראות איך אנשים אחרים ממשיכים בחייהם ורק אני נשאר תקוע בגלל הכדורים הרבים שאני בולע. אני מאחל לכם שנה טובה. רונן
רונן, אני שמחה לראות את מכתבך זה. אכן בשבועות האחרונים אתה ושכמותך הפכתם את הפורום למרכז של השתלחויות בוטות, גידופים ושאר נאצות. זה הפך להיות בלתי נסבל עד כדי כך שאף אני הדרתי רגליי מכאן, כמו רבים מותיקי הגולשים פה. כעת הדקנו מעט יותר את "החגורה", ומנהלי האתר משתדלים למחוק הודעות שאינם תואמות לרוח הפורום ואופיו במהירות האפשרית. כמו כן פירסמנו את "כללי ההתנהגות" בפורום, למי שטרם הבין אותם. אינני יודעת מה גרם לך לחשוף את הדברים בצורה כנה ואמיתית, אך אני חושבת שזהו תהליך טוב, הן עבור הפורום והן עבורך. ייתכן וזה מעיד על יכולתך לומר בצורה ברורה מה אתה רוצה מאיתנו, למה אתה זקוק - מעט התייחסות ותשומת לב. זה מאד אנושי רונן, בעיקר בדרך שבחרת להביע את עצמך במכתבך זה. אני מזמינה אותך לקחת חלק פעיל בפורום לפי כללי ההתנהגות המקובלים, ובטוחני כי הן גולשי הפורום והן אתה עצמך עשויים להרויח מכך לא מעט. שתיהיה גם לך שנה טובה, טלי פרידמן
זה לא רונן....זה מתחזה שהעתיק בככל מפורום אחר חבל שנפלת בפח
ערב טוב מה שלומך? שלחתי לך 2 מיילים אחד יותר מוקדם ואחד עכשיו ביי בינתיים
אינשם, קיבלתי רק מייל אחד, ההוא שלפני הפגישה. החזרתי לך מייל כתגובה. טלי פרידמן
2 המיילים נכתבו לפני לא כתבתי אחרי עכשיו אני אחרי מקווה שתקבלי את הראשון... הוא ברובו לא חשוב ... אבל יש בו נסיונות לשתף בכל מיני דברים... אבל אם קיבלת את השני סביר להניח שהראשון "אבד" להם או משהו... תודה, אני.
הלכתי לרופא בקשר לבעיית אין אונות והוא הציע לי לקחת ויגרה. הבעייה היא שאני רק בגיל 26 ולבד עדיין. איך מתחילים עם בחורה במצב כזה. אני מיואש...
מה כל כך רע בלקחת ויאגרה בגיל 26. אני לא רואה בזה כל פסול, נהפוך הוא זה שאתה מוכן לטפל בבעיה זה נראה לי דבר נפלא. בחור שיש לו בעיית אין אונות ומוכן לטפל בה זה דבר שרק יכול להאמר לזכותו הוא בוגר ומבין שיש בעיה שצריך לטפל בה על מנת שיתאפשר להתחיל בקשר עם בחורה. ולגבי בחורות אני לא חושבת שאתה צריך לחשוש יש המון בחורות נחמדות, מבינות ובוגרות שיבינו אותך. מקווה שעזרתי קצת..................
באמת.....שרית תעזרי לו
שלום רב, עניין הקשר הזוגי, ובתוכו החלק המיני, מהווה בראש וראשונה תיפקוד אישייותי-חברתי. רק אם יש ודאות שהחלק הפזיולוגי של הקשר לוקה, עקב נכות או מחלה, צריך לתת לדבר להיות מטופל קודם לכן, כדי להסיר עכבות של בושה, פחד מכשל, וכו' (ענייני זיקפה וויאגרה). ולכן, עצתי לך: אם אין לך בעיה פיזיולוגית-בריאותית, עזוב את הרפואה, ותצא לעולם הפסיכולוגי, כי שם סביר שתמצא את הסיוע לפריצת דרך ביכולת ההתחברות שלך. אם תרצה הכוונה, פנה למייל האישי, עם הסטוריה קצרה על ההתחברויות שלך עד כה, ומיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
לפני שבועיים היכרתי מישהו והוא פשוט מ-ק-ס-י-ם. סיפרתי לו מה עבר עליי בשנה האחרונה והוא יותר ממבין ומקבל. הוא תומך, נותן לי את הזמן שלי ומבין את הפחדים שלי בנוגע לקשר חדש ובעיקר ליחסי מין. אני רוצה להיות מאוהבת בו ואני מרגישה שיש לי רגשות כלפיו אם כי אני מאד מבולבלת לגבי הרגשות שלי ומאד מבוהלת מהקירבה. אני אפילו לא יודעת בדיוק ממה אני מפחדת ולמה אני לא מצליחה פשוט לזרום עם מה שקורה. מה דעתכם?
אורית יקרה, אני חושבת שקורים דברים נהדרים בחיים. והם קורים לך! עברת תקופה קשה ונוראית, והנה החיים האמיתיים, או יותר נכון החלק המרגש והכייפי שבהם, מחלחל גם אלייך. אני מתרגשת יחד איתך. המחשבות והחששות הן חלק בלתי נפרד מהתהוות של קשר חדש. חשוב לשמור על פרופורציות, ולא לתת לפחדים לשתק אותך או לגרום לך לברוח. אני חושבת שאחת הדרכים להתגבר על הקושי הזה הוא פשוט לדבר עליו עם חברים/ות או עם בן הזוג עצמו. ברגע שהמחשבות "יוצאות" מה"מגרש" הפנימי שלך, ועוברות גם דרך ההתבוננות של אחרים לעיתים זה גורם להן להתגמד. שתיהיה לך שנה של אהבה, שנה טובה, טלי פרידמן
אורית היי . את אמיצה ,בעלת רגשות מוסתרים , שתמיד , לא רצית להיות לבד . אז , מימעלה שמעו את תפילתך , הם גם יעזרו לך בבנית הקשר . טלי כתבה לך מילים , חמות ואני תומכת . אני שמחה בישבילך , ומיתפרצת בקריאת י,,,ש !! זיכרי , אומץ , אש קטנה ,אמונ ה ,. שנה טובה ומתוקה לך ! ויוי.
אני בת 26 ועדיין מוצצת אצבע. אין לי צורך או רצון להיגמל אם כי זה די מבייש אותי ליד אחרים אבל אני נהנית מזה. מה זה אומר עליי? מה עושים?
זה אומר שאת ילדותית, ונשארת כנראה בשלבי התפתחות מוקדמים של הילדות, אבל יותר חשוב בשבילך שאומר לך מה לעשות. אז, לדעתי, את צריכה להיגמל מההרגל המגונה הזה, גם במידה וזה לא מפריע לך כשאת לבד אך הרגלים שיוצרים אינם פוסחים על מצבים ספציפיים כך כשגם שאת לבד וגם בחברה את תתנהגי בצורה כזו(כפי שאת מתארת). וכעצה: למה שלא תאכלי משהו במקום למצוץ את האצבע, שהלא גם אוכל מהנה (לא פחות מלמצוץ אצבע) וגם האוכל מספק צרכים אורליים הקשורים לפה. לדעתי אכילה גם יותר בריאה וגם יותר מוסרית ממציצת אצבע המראה את הרצון לחזרה לאותם דפוסי ילדות מוקדמים, אך את הרי בת 26 ולכן אין לך צורך בחזרה לדפוסי הילדות. אם כן תפסי אומץ והתחילי לשנות הרגלים של שנים. אם תרצי עוד עצות תמיד אני לרשותך...
שלום גלינה. אני חושבת שיש באפשרותי לעזור לך. לצורך זה אנא כתבי מעט על עצמך. במה את עוסקת כיום, מה מקצועך, מצב משפחתי ורקע של ההורים. בברכה - רינה
אני הסברתי לך כבר; זה בלתי אפשרי שאני אספר לך את כ-ל הפרטים, ואם אני לא אספר את כולם את לא תוכלי להבין את הבעיה שלי ... אז שאלתי אם יש מקום שמייעץ ועוזר לבני נוער בלי שההורים ידעו ... איפה את רואה חוסר רצינות פה ??? גאאאד את מעצבנת, בדיוק כמו כולם... לא מנסה בכלל להבין.. ישר! להטיח אשמות ולהסיק מסקנות מכלום ! כלווווווום
אני חושבת שההודעה מופנית לטלי פרידמן, אבל החלטתי לענות בכל זאת. קראתי את הודעותייך, ואני מבינה אותך אם את לא רוצה לספר את הדברים כאן בפורום, אבל טלי מנסה רק לעזור. דבר שני, אם יש לך בעיה, אני חושבת שזה טוב שאת רוצה לעשות איתה משהו, אבל סביר להניח שרצוי שנדע מהי לפחות חלק מהבעיה כדי שנוכל לדעת לאן להפנות אותך. את לא חושבת? ושוב אני אומרת, אני מבינה את זה שאת לא כ"כ רוצה לספר את זה בפורום, את יכולה לפנות אלינו למייל. כדי שזה לא יהיה גלוי כמו כאן בפורום. מצפה לתשובתך, אני.
אפרת, יש מרכזים הקרויים "הפוך על הפוך" במספר יישובים, והם מסייעים לנוער במגוון של בעיות. את יכולה לנסות לבדוק דרך בזק את מספרי הטלפון שלהם. ישנה גם עמותת על"ם שמטפלת בנוער במצוקה, גם את מספרי הטלפון שלהם תוכלי למצוא דרך בזק. ועוד הערה קטנה, בינתיים מי שכל הזמן צועקת כאן, מעליבה ומגדפת, זו רק את. אנא שימרי על כללי ההתנהגות המקובלים בפורום. שנה טובה, טלי פרידמן
אני לא יודעת בת כמה את אבל את מתנהגת כמו תינוקת. את לא היחידה בעולם עם בעיות. לכל אחד בפורום הזה יש "חבילה" שלו שהוא נושא עימו לטוב ולרע. כולנו פה בפורום עוברים תקופות קשות ולפעמים קשות ביותר ובכל זאת אף אחד לא משתלח ומקלל ומתעצבן כמוך. שלא לדבר על היחס שלך לטלי ולשאר הצוות פה. או שתתאימי את עצמך, תתבגרי קצת, או שבאמת תחפשי מקום אחר להוציא את התיסכולים שלך!
אבל היא ילדה גדולה היא אוכלת כבר במבה אבל לא נגמלה מהמטרנה
כבר שבע שנים אשתי סובלת מבעיות חרדה. ניסו מספר לא קטן של תרופות, אבל את כולן היא הפסיקה אחרי מספר ימים. היא גם אושפזה בבית חולים העמק בעפולה לשם התאמת תרופות וגם לא עזר. עכשיו מציעים לה לקבל פעם בשבועיים מינון נמוך של זריקה בשם מודיקט או אלידול דה קנואט בשילוב של כדור בשם אדרונקס. הייתי מבקש לשמוע חוות דעת מהפסיכיאטר שבפורום
משה שלום צר לי מקרה שנדון ע"י כל כך הרבה רופאים בלא הצלחה אין סכוי שאתן יעוץ רציני על סמך הרטים שמסרת מה שצריך שתקח אותה לחוות דעת נוספת לשמוע את מה שיש לה לספר בפרוט לסקור את כל התרופות שקבלה מנונים משך יעילות ותופעות לואי ואז לנסות המשך טפול (ואני אומר לנסות כי כנראה זה לא פשוט) בהצלחה עמי
זריקות לחרדה????? מה עוד????? חוקן אולי?
לד"ר אבני שלום רב אני בן 50 אני יותר מדי קשוב לגוף שלי כל דבר קטן מקפיץ אותי ישר אני חשוב על מחלות למרות שעשיתי את כל הבדיקות האפשרויות בנוסף לאחרונה אני גולש הרבה בעיקר בנושאים על בריאות האים משהו יכול לעזור אני ישמח תודה וגמר חתימה טובה
ממה בדיוק אתה פוחד? האם זה היה תמיד? או שזו תקופה? גיל?
אלי שלום אתה מתאר עסוק ירת במצבך הבריאותי לא ברור האם על רקע בעיה, דכאון חרדה עקב גילך או עקב סבה אחרת או כל סבה אחרת יש סכוי טוב שתעזר אולם לשם כך עליך לנפות להערכה של בעל מקצוע ואז לשקול את הטפול המתאים (שיחות , תרופות וכו' ) בהצלחה עמי
לעזור במה???
מזה מספר ימים אני מרגישה הרגשת מחנק, פעם מתחזקת ופעם נחלשת,מה זה יכול להיות?
אולי לחצים? חרדות? אותה תחושת מחנק באה בגלל שמשהו קורה או ככה סתם?
זה התחיל פתאום אולי בגלל הפיגוע בתאומים, אבל שאני נלחצת זה עוד יותר חמור, מה ניתן לעשות, לקחתי רגיעון של הדס אבל אני לא הרגשתי הקלה משמעותית, לפעמים זה יכול להימשך הרבה זמן.
גימל שלום אם אין בעיה גופנית (זאת עליך לבדוק דרך רופא המשפחה) אז ככל הנראה מדובר בהתקפי חרדה ניתן לטפל אם תרצה בהצלחה עמי
הודעות.....?????? חסרות כל ההודעות והתגובות בנושא.....ריספרדל - סרוקסט....כולל תשובתי.......
כי אכן מוחקים הודעות... העניין הוא שבדר"כ מוחקים הודעות שהתוכן שלהם כולל גסויות וכאלה, אבל אני משערת שאת לא כתבת דברים כאלה :-) וגם אם לא כתבת משהו בסיגנון כזה, אז לאחרונה מנהלי הפורומים אימצו לעצמם את השיטה הזו... גם אם אין כ"כ הרבה גסויות...
לפעמים אם ההודעות נמצאות בקצה הדף, אז הן לא עוברות מיד לדף הקודם הן נדחקות עד שתמצאי אותן שוב בדף הקודם ראיתי את העץ הזה נמחקו ממנו כמה תגובות אבל שלך נשאר...
למה את חושבת שמוחקים? מי ירצה למחוק את השאלות ה"חשובות" שלנו?
היי לכל מי שזה מעניין אותו! האמת - מדיניות המחיקות קצת מתמיהה אותי. גם אני שמתי לב שמוחקים הודעות, ולא ממש ברור לי למה. אם זה בגלל שהן כוללות מידע לא נכון בעניינים רפואיים שעלול להטעות ולסכן - צריך לומר את זה מפורשות, מסיבה אחת ברורה ופשוטה: כדי שהכותב לא יחזור שוב על האינפורמציה המטעה שמסר. ולעומת זאת, חילופי קללות ועלבונות שורצים כאן ימים ושבועות ואין פוצה פה ומצפצף, עד שאני ועוד כמה אנשים שאיכפת להם מתריעים על כך בפני יוסי רוסמן, מנהל הפורומים. לפחות לזכותו של יוסי רוסמן יש לומר שהוא מוחק מיד את ההודעות הבלתי ראויות ברגע שמפנים את תשומת לבו לכך. ובכל זאת, אם כבר מדברים, אז הפורום הוא כבר לא מה שהיה. אני מרגישה שהאווירה של העזרה ההדדית האדירה שהיתה כאן - כבר איננה. ובמקומה יש הרבה קוצר רוח כלפי השואלים, הן מצד הגולשים והן מצד הצוות המקצועי, או סתם תשובות "חכמולוגיות" ולא רציניות. חבל! שנה טובה לכולם - ולמרות הכל עוד לא איבדתי תקווה! אחת
יש להם מוחק בזול במבצע חודש נסיון חינם מה לא רואים??
שלום רב. להלן לינק לעץ ההודעות בנושא הכולל את התגובה שלך: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=202368&t=202368 כאמור, ההודעות היחידות שנמחקות הינם הודעות המכילות גסויות. לפעמים, בגלל ריבוי ההודעות בפורום, הודעות נדחקות אחורה. לילה טוב יוסי.
שלום יש לי בלילות האחרונים חלומות על חברה שלי לשעבר ותאמת יש לי בעיה להפסיק לחשוב עליה ולהפסיק להתגעגע ולהפסיק לחיות באולי נחזור . נימאס לי להתמודד לבד ורציתי לשואל האם פגישה עם פסיכיאטר תעזור לי . ואם כן אני בכללית אז למי ואיפה ניגשים . תודה
אני בהחלט לא רופא ואני מצטערת אם אני עונה במקומו, אבל לא יכולתי להתעלם ממכתבך מאחר וגם אני חולמת כמעט כל לילה על חברי לשעבר וחושבת עליו כל הזמן , אני יודעת שהסיכויים שנחזור אחד לשניה הם הקלושים ביותר אם בכלל, אבל זה לא מונע ממני לחלום בהקיץ ובלילות על פנטזיה פרועה בה הןא מופיע על סף דלתי ומבקש את אהבתי בחזרה. אז זהו זה, רק רציתי לאמר ש - נסתרות הן דרכי האהבה ושאני מזדהה איתך. אני פה אם תרצה לדבר עד שרופא יענה לך.... אני
לפנטז זה טוב לפעמים זה מה שנשאר וגם זה טוב יש שחולמים על אהבות ויש שחולמים על מלחמות ועל חברים שנהרגים רוצים להתחלף???
שלום לך אם הבעיה נמשכת מספר ימים יתכן שתחלוף אם יותר עדיף לפנות לפסיכולוג אלא אם יש סמנים חמורים כגון הפרעות מתמשכות בשינה תאבון ירידה בתפקוד, משחבות על מוות וכו' (ואז לפסיכיאטר) פנה לרופא משפחה לברור כיצד לפנות בהצלחה עמי
תלוי אם לא יתנו לך ....קלונקס או טרנקסל וכד !!!
מדוע שכשאני עוזרת לאנשים אני מרגישה טוב יותר ? כל פעם כשאני עונה לשאלות בפורום ואני יודעת שעניתי בצורה שהכי נכונה לגביי אז אני מתחילה לאהוב את עצמי יותר ויותר, זה פשוט נותן לי כוח להמשיך זה נותן לי כוח ועוצמה פיזית ונפשית שאני ממש גאה בעצמי . מה דעתכם על כך? האם גם אתם מרגישים כך?
שרית, א. כל הכבוד לך, שאת מוכנה להקדיש זמן לעזרה לאחרים!!!!!!! ב. מה שלי עוזר, כשאני עוזרת לעיתים לאנשים, הוא, שאני יכולה לראות שלמישהו אחר יותר קשה (עברתי הרבה בחיים כדי ללמוד את זה(. עדי
עדי, די עצוב לראות את מה שכתבת, שעוזר לך להרגיש טוב כשלאחרים קשה יותר, האחרים האלה שקשה להם - הם אנשים שסובלים, ואת הכאב והפחד אי אפשר להשוות, לכמת או למדוד, כל אחד והתיק הכבד שלו במסע החיים שלו, עם הצרות והקשיים שלו. לי דווקא עזר בעבר כשעוד כתבתי פה, זאת הידיעה שאולי אולי הושטת היד הקטנה הזאת, מאדם שיודע ומרגיש איפה אתה נמצא וחווה עימך את כאביך, פחדיך ועינוייך של הגוף והנפש, מקלה במעט על האדם מעבר למסך, שוברת קצת את הבדידות, את תחושת הלבד הקשה, ומאירה ומקלה קצת את הדרך הקשה. אני
עדי זה ממש פטתי!!!!!!!!
לויוי תודה על העידוד. יש כנראה אנשים שכמה שעוזרים להם זה אף פעם לא מספיק להם ותמיד הם דורשים עוד עזרה . כשהם חושבים שאפשר לקבל עזרה אין סופית ללא תגמול!
שרית, את מתקיפה לחינם, זו בדיוק הסיבה שאני כבר לא כותבת פה יותר, כי אני לא חושבת שמגיעה לי העזרה, אף פעם לא דרשתי, לא פה בפורום ולא בחוץ, במקרה הכי גרוע שנמצאתי בו, ביקשתי עזרה, אבל גם אז השארתי את האפשרות שהאדם שביקשתי ממנו יוכל לסרב, ולא יהיה חייב להסכים. למה כמעט כל מה שכותבים פה בפורום נחווה בצורה לא יפה, ומעורר תגובה תוקפנית וכועסת, על מה את כועסת ? מה אמרתי לא בסדר ? לא התקפתי ולא כלום, רק אמרתי את עמדתי, בשיא העדינות שיכולתי. וויוי אף פעם לא אמרתי שהסבל שלי הוא הכי גרוע, עברתי דברים קשים, זה נכון, אבל אני מהשורדים, יש לי את הכוחות, אני יכולה להתגבר ולהמשיך הלאה עם הכאב והיסורים, יש אנשים שסובלים הרבה יותר ממני, אני כשכואב לי, אני פשוט דועכת ונכבית ומתכנסת ונעלמת בתוך עצמי, עם הכאב שלי, כי כזאת אני, בלי קשר לאף אחד מבחוץ, אבל אף פעם לא נקלעתי למצב של רחמים עצמיים על עצמי, הבכי הוא לא של יאוש הוא של פחד ומצוקה ויסורים, אבל לא הייתי רוצה שאף אחד יחשוב עלי שאני מסכנה או שמישהו ירחם עלי, כי אין סיבה. ועדי - סליחה אם פגעתי לא התכוונתי, קראתי את ההודעה שלך, והגבתי כי נגעת בי, מצטערת, זה לא יקרה שוב. שתיהיה לכולכן שנה טובה.
לא רציתי בכלל לגרום לך לעזוב את הפורום ובמידה ודבריי פגעו בך אז אני מצטערת זו לא היתה כוונתי. אני בסה"כ מנסה לעזור ולתרום מניסיוני ותדעי לך שמאחורי "התוקפנות" הזו כפי שהגדרת אותי מסתתרת בחורה די בישנית ודי רגישה שיתכן שבגלל הקשיים שלי והמכאובים שלי אני מתקיפה אחרים, וזאת בכדי לגונן על עצמי ולהראות "תראו אני לא צריכה את עזרתכם אני יכולה להתמודד עם הדברים לבד". מקווה שהבהרתי את עמדתי ואני מצפה לשמוע ממך בקרוב....
לא נראה לי שהבנת כ"כ... אין לי מושג ממתי את קוראת כאן בפורום,אבל עד לא מזמן הייתה כאן חבורה מגובשת של אנשים עם קשיים ומצוקות שונות שתמכו אחד בשני ושיתפו אחד את השני כדי לעבור עוד יום ועוד יום בדרך אל חוף המבטחים. החבורה התפרקה ואנשים כאן לא כותבים יותר מהסיבה שהגיעו אנשים שהטרידו והציקו כאן בפורום וכתבו גסויות (לצערנו הם עוד כאן)... זה נמשך הרבה זמן אבל כל עוד היה לאנשים כוח למשוך וסבלנות לסבול את זה,הבלגנו והבלגנו...עד שכולם כאן נקלעו לתקופות קשות. בתקופה הקשה הזו היה לאנשים קשה עם כל החשדנות,השינויים הפרטיים וכו'... כל דבר הוגב כאן בתוקפנות,בחוסר סבלנות... בנוסף היו כאן גם שיחות סרק שאני למשל הרגשתי מאוד לא מתאים לשתף ברגשות הקשים שלי אנשים שמשוחחים בינהם כאן שיחות שאמורות "לשמור על ההומור" ולא היו קשורות לפורום. שלא לדבר על השתלחויות,קללות,גסויות... ומה שקרה שכולם נפגעו והפסיקו לכתוב...בינהם אני. אנשים שנמצאים במצוקה וקשה להם לא דורשים "תפסיקו".הם פשוט מתקפלים והולכים... לא גרמת לאף אחד ללכת ואף אחד כאן לא דורש ממך שום דבר הייתי אומרת לך לכתוב קצת על עצמך שנכיר...אבל זו כבר לא אותה אווירה של פעם... אגב אני זו לא "אני".אני פשוט חותמת ככה בסוף,אבל אנחנו 2 אנשים שונים... סתם כדי למנוע את הבלבול שנדמה לי שנוצר... תרגישי טוב ותמיד נחמד לראות שיש אנשים כמוך שמרגישים סיפוק מלהגיש תמיכה ועזרה לאחרים. אני.
שלום הרבה אנשים סובלים מדיכאונות וחרדות במידה זו או אחרת אולם רובם אינם בגדר "חולים" מתי ניתן להגדיר אדם ולומר שהוא חולה וזקוק לטיפול. מהם הסימפטומים האופינים אשר בגינם צריך לפנות לפסיכיאטור. תודה מראש גלית
גלית שלום לשאלה אי גבולות ברורים ודאי שכדאי לפנות בדכאון חמור הכולל הפרעה משמעותית בתפקוד, מחשבות אובדניות וכו' פרט לכך ניתן להעזר בטפול גם כשרמת הדכאון אינה גבוהה למעשה כל אחד צריך להחליט האם רצונו בעזרה כולל המחיר שהיא תובעת (זמן כסף מאמץ, יוקרה לחלק מהאנשים וכו') בברכה עמי
בשנה וחצי האחרונה ניהלתי רומן אם אישה נשואה מארץ ,שפה,תרבות ,דת ומנהגים אחרים. עיסוקי מצריך נסיעות תכופות לאותה ארץ כך שנפגשנו כ שש פעמים ושאר הקשר היה טלפוני ודואר אלקטרוני. הפגישות שלנו היו קצרות ו כללו יחסי מין. אהבתנו הייתה חזקה מאוד שאני אישית לעולם לא חביתי עוצמה של אהבה שכזו. הבעיה ששנינו נקלענו למצב שבו איננו יכולים לממש את אהבתנו מאחר וזה יגרום צער ו נזק לילדנו ולאישנו. מהסיבות הנל אהובתי החליטה להפסיק את הקשר ולשמור את אהבתה אלי בליבה לעולמים ובקשה ממני לעשות כך. דבר זה גרם לי לצער ודיכאון מאחר ואני רציתי להמשיך באותה מתכונת של קשר.. הבעיה שלי היא שאיני יכול לשכוח אותה ,חושב עליה כל הזמן, והמחשבה שלא אראה אותה יותר גורמת לי ל כמעת התמוטטות נפשית . למעשה אני חיי בשתי עולמות ,עולם חיצוני שהוא משפחה עבודה וכדומה ועולם פנימי שהוא אהובתי. אשמח מאוד אם תוכלי לייעץ לי איך לצאת מהמצב שנקלעתי.
למה שלא תשקיע את כל זמנך ומרצך בעבודה,בילדייך ובאשתך, מדוע בן אדם כמוך צריך לחפש לו קשרים מעבר לים אני לא מבינה. יש לך משפחה חמה ואוהבת האם אתה חושב ששווה להרוס את חיי נישואיך בשביל קשר שלדעתי הוא קשר די רעועה שלא יחזיק זמן רב, הלא במידה ואותה אשה היתה כן רוצה שהקשר יתפתח לכיוון של קשר רציני אז היא היתה לדעתי עושה משהו בנידון כמו- מגיעה ארצה לביקור, מפרקת את חיי הנישואים הקיימים שלה. אך לא היא לא עושה זאת כך שלדעתי היא אינה רוצה בקשר ולכן עליך להתמקד בחייך הרגילים עם אשתך וילדיך כי הם אלו שיביאו את "האושר "לחייך ולא אותה אישה מעבר לים. מקווה שעזרתי קצת שריתוש'
שלום לך... אני נמצאת כמעט באותה סירה אבל אני לא נשואה,גם הוא לא..אך מסיבות שונות הקשר לא יכול להימשך...ניתקתי כל קשר איתו תוך תקווה לשכוח...אבל זה פשוט לא קורה...כבר חודשים לא שמעתי ממנו והוא ממני..אבל אני לא סובלת את המחשבה שזהו זה.... אמרו לי לתת לזמן לעשות את שלו...אבל אני לא מאמינה שזה יקרה אי פעם.. מי שלא חווה את זה לא יכול פשוט להגיד לך "תתמקד במה שיש לך"...כי דברים קורים בחיים וכלום לעולם לא יכול לחזור כפי שהיה... אני מאחלת לך "ולי" המון כוחות....
אנ סובל מנכות עקב טינטון כרוני ובתקופה האחרונה זה החמיר .לא יושן בלילה
יוסי שלום איני מומחה בטינטון עם זאת יתכן דכאון על רקע זה וכן תתכן החמרה בסמנים גופנים כולל טנטון בעת דכאון לכן מומלץ לפנות להערכה ובמידה ויש דכאון לטפל אם יהיה לך מזל גם הטנטון ישתפר בהצלחה עמי
מה זה טינטון....קוף??? או נמר???
שלום יוסי אני סובל מיזה חצי שנה מטינטון ואשמח ללמוד מנסיונך ובעיקר כיצד אתה מתמודד עם השינה, האם ניסיתה טיפול תרופתי קבוע לשינה . האם שמעת על פתרון בהיפנוזה?? תודה מראש מאיר
מה שלומך? תודה על כל המיילים שלחת לי שאלה - את נכנסת עדיין לאיי סי קיו לפעמים?
אינשם, תודה שלומי טוב. לאי סי קיו אני כמעט ואינני נכנסת, פעם-פעמיים בחודש... שיהיה לך ליל מנוחה ויום טוב מחר, טלי פרידמן
תודה יום טוב גם לך מחר
יש לכם המלצה על איזהשהו מקום שאני אוכל ללכת אליו בלי שההורים ידעו?
אפרת, אולי פעם אחת (ולתמיד) תסבירי מה הבעיה? השאלות שלך הן כמו יריה באפילה. לא ניתן לתת לך אפילו עצה שטחית ללא ידיעה מינימלית של פרטי המקרה. אם ברצונך לקבל עזרה אמיתית, כתבי את הדברים כפי שהם, ואז נוכל אולי לייעץ. במידה ואינך מעוניינת לפרט וכל מבוקשך הוא להמשיך ולהטריד את הפורום, אזיי אנא ממך, מצאי מקום אחר. בברכה, טלי פרידמן
אם קשה לך לדבר על בעייתך בפורום ..אז הנה האימייל שלי הפרטי תכתבי לי לשם ומבטיח לך שנעזור לך ...ותאמיני לי יש לי קשרים מבטיח לך שהכל ישאר בננו תנסי!!!! [email protected]
עוד לא עליתי על "הקטע" שלך אך אני מקווה שזה יקרה במהרה. לאיזה מקום את בדיוק רוצה ללכת? ומה ההורים שלך "בולשים" אחריך? האם את חושבת שהוריך הם "הצל" שלך או שלהיפך את "הצל" שלהם, מה פה הקטע? תסבירי את עצמך בצורה ברורה! אחרת פשוט לא תעני לתשובה
שרית נשמה, אם הבת שלי היתה נעלמת לי לתקופה של ימים (לא שעות), בלי שאדע היכן היא, הייתי מקימה את כל המשטרה על הרגליים, ואני לא בולשת אחרי הבת שלי, אז למה שהוריה של אפרת לא ידאגו לה אם היא תעלם להם, או תגיע לאיזה מקום לטיפול, או לקבלת עזרה? או אולי היא בכלל קטינה וצריכים את חתימת הוריה לטיפול וכדומה?
כן תנסי שם הנה הלינק http://www.shesh.co.il/
אתה ממש לא מצחיק ...
אני בחור שבצד המשפחתי מאושר מאוד הן מהילדים והן מחיי הנישואים. בעייתי היא בחייהמקצועיים : אני עובד במקום עבודה ידוע במשך שנים רבות ועדיין בתור עובד זמני בלי כל קידום. לכן אני מיוסר מאד והערך העצמי שלי ירוד ואינני סובל את מקום העבודה ואת כל הסובב אותה. בעקבות זאת אני מרגיש לעיתים קרובות בדכאון וכן בעייפות נפשית. כיצד עליי לנהוג לנוכח הבעיה?
אביתר, מתוך מכתבך עולה שאלה מתבקשת: האם חשבת פעם על מעבר למקום עבודה אחר? אם כן, מה גרם לך בכל להישאר? ואם לא, אזי מדוע אתה בוחר להישאר במקום שאינך חש בו טוב? בברכה, טלי פרידמן
אביתר, מתוך מכתבך עולה שאלה מתבקשת: האם חשבת פעם על מעבר למקום עבודה אחר? אם כן, מה גרם לך בכל להישאר? ואם לא, אזי מדוע אתה בוחר להישאר במקום שאינך חש בו טוב? בברכה, טלי פרידמן
לדעתי אתה צריך לקחת יוזמה ולהגיד לעצמך, זהו סבלתי מספיק איני מוכן לסבול יותר ולכן על מנת לשפר את איכות חיי אני עתה צריך לחפש מקום עבודה אחר. מקום העבודה החדש יהיה מקום שלא יתסכל אותי נפשית ולא יכניס אותי לדכאון ועייפות נפשית הוא יהיה מקום שכל בוקר אני אקום עם חיוך ואשתוקק לעבוד בו ואוהב את העובדים האחרים שנמצאים בו ואשר יהיו לי כמשפחה שניה!! לדעתי אסור לך לוותר לעצמך, ולכן אתה חייב לפעול בכיוון הזה והדבר לא סובל דחיות! בהצלחה במקום החדש משריתוש'.
וואלה אתם נאיבים מה אני יגיד לכם יש היום ממש מבחר של מקומות עבודה!! חאללס
שלום רב, הקידום בעבודה הוא עניין אישי חשוב, וזה טבעי שאתה מתוסכל בשל כך. אבל, צריך לקחת בחשבון גם את מקום העבודה, דהיינו שהקידום יהיה חשוב ורצוי גם להם. ביעוץ בתחום התעסוקתי מבררים את הנושאים האלו: מה כישוריך, מה שאיפותיך, מה מתוך זה ניתן לממש במקום עבודתך, כיצד הממונים במקום העבודה מעריכים אותך, ומדוע, ומה הדרכים היותר סבירות כדי להתקדם (לפעמים בתוך מקום העבודה, ולפעמים ע"י עזיבתו). תוכל לעבור הוועצות כזו ב"זרוע ההכוון" של משרד העבודה, או באופן פרטי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
אז גם העבודה נעשית כמתוך אנרציה, ולא מתוך התלהבות, יצירתיות איכפתיות וכו', והיא גם נראית ככה, אולי זו גם הסיבה שלא מקדמים אותך. השאלה היא מה קדם למה, הביצה או התרנגולת....
אביתר שלום אם אכן הקושי הוא אי קדומך במקום העבודה אנא שלאל את עצמך מדוע אינך מקודם ואם כך מדוע אתה מוכן להמשיך בתנאים אילו האם באמת אין לך ברירה אם אינך מוצא פתרון ניתן להסתייע ביעוץ מקצועי בהצלחה בשנה החדשה ואחריה עמי
היי, שלחתי לך אימייל, שתיהיה לך שנה מדהימה.. אני.
סחטיין טלי הכל בשושו
אני "שושואיסטית" מוסמכת...לא ידעת? :) שנה טובה, טלי פרידמן
קיבלתי ושלחתי אחד בחזרה. וגם לך, שנה נ-ה-ד-ר-ת! מכל הלב! טלי פרידמן
תודה טלי, לשם שינוי המייל שלך גם הגיע :-)), זה היה לילה ארוך :-(( אבל יום אחד כבר עבר, ונקווה שיבואו עוד בעקבותיו, ושנה חדשה מתחילה, בתקוה קלה יותר מהקודמת. אני
שלום רב אני פרוד וגר בניפרד מאשתי מעל ל - 6 חודשים, עקב בעיות ממושכות בנישואינו, ונימצא בהליך גירושין. נפרדנו בהסכמה שניפתור את כל הנושאים - כלכליים ואחרים בדרך של פשרה, אך האשה החליטה שלא כך- עם כל המשתמע מזה. ברצוני להתייעץ אתך בבעיה שכבר החלה במהלך שנות נישואי ומחמירה מאוד בתקופה זו. אני אב לילדה בת 8 , מאז ומתמיד האם לא איפשרה לילדה להיות לבד במחיצתי או ליסוע עימי לטיולים וכשהילדה כבר היתה שוהה עימי דקות ספורות, היתה האם פורצת בשאגות היסטריות ומאימת על הילדה שתבוא איתה "עכשיו". כיום, המצב הדרדר מאוד- ונודע לי מהעובדת הסוציאלית, שהאם טוענת שאני מנסה להרעיל את הילדה ואסרה עליה לקחת ממני ממתקים ואף מאשימה אותי במעשים מגונים בחברות הילדה ועוד כהנה וכהנה האשמות מרושעות ןחסרות שחר, שלדעתי גובלות באי שפיות. ידוע לי שאחוז גבוה מהאימהות בהליך גרושין מסיטות את הילדים כנגד האב וההפך - אך ניראה לי שמצב זה גובל באי שפיות היות ועלול ליצור נזק נפשי לילדה בצורת פחדים חששות ונזק תדמיתי. בעקבות כך, הילדה אינה מוכנה לבוא אימי בשעות המיועדות אפילו לא לזמן קצר. ברצוני לשאול א. האם המצב מראה על בעיה נפשית של האם? ב. מה מקומה של העו"ס בעינין ? היות היות והעו"ס שלנו טוענת שאין ביכולתה לפתור את הבעיה. ג. לאיזה גורם מקצועי, פסיכולוגי, פסיכיאטרי או אחר, שמוסמך, לזמן את האם לשיחה או הערכה על מנת לנסות לפתור בעיה זו. בתודה ירון פרידמן
למי השאלה אחי?? לצערי לי אין תשובה תפנה השאלה לאחד המומחים
לכבוד הפסיכולוג והפסיכיאטר ואם אפשר תשובה גם מעובדת הסוציאלית ירון פרידמן כתב/ה: > > שלום רב > אני פרוד וגר בניפרד מאשתי מעל ל - 6 חודשים, עקב בעיות ממושכות > בנישואינו, ונימצא בהליך גירושין. > נפרדנו בהסכמה שניפתור את כל הנושאים - כלכליים ואחרים בדרך של > פשרה, אך האשה החליטה שלא כך- עם כל המשתמע מזה. > ברצוני להתייעץ אתך בבעיה שכבר החלה במהלך שנות נישואי ומחמירה > מאוד בתקופה זו. > אני אב לילדה בת 8 , מאז ומתמיד האם לא איפשרה לילדה להיות לבד > במחיצתי או ליסוע עימי לטיולים וכשהילדה כבר היתה שוהה עימי דקות > ספורות, היתה האם פורצת בשאגות היסטריות ומאימת על הילדה שתבוא > איתה "עכשיו". > כיום, המצב הדרדר מאוד- ונודע לי מהעובדת הסוציאלית, שהאם טוענת > שאני מנסה להרעיל את הילדה ואסרה עליה לקחת ממני ממתקים ואף > מאשימה אותי במעשים מגונים בחברות הילדה ועוד כהנה וכהנה האשמות > מרושעות ןחסרות שחר, שלדעתי גובלות באי שפיות. > ידוע לי שאחוז גבוה מהאימהות בהליך גרושין מסיטות את הילדים כנגד > האב וההפך - אך ניראה לי שמצב זה גובל באי שפיות היות ועלול ליצור > נזק נפשי לילדה בצורת פחדים חששות ונזק תדמיתי. > בעקבות כך, הילדה אינה מוכנה לבוא אימי בשעות המיועדות אפילו לא > לזמן קצר. > ברצוני לשאול א. האם המצב מראה על בעיה נפשית של האם? > ב. מה מקומה של העו"ס בעינין ? היות > היות והעו"ס שלנו טוענת שאין ביכולתה לפתור את הבעיה. > ג. לאיזה גורם מקצועי, פסיכולוגי, > פסיכיאטרי או אחר, שמוסמך, לזמן את האם לשיחה או הערכה על מנת > לנסות לפתור בעיה זו. > > בתודה ירון פרידמן > > >
ירון שלום רב, נראה כי מצבך אינו פשוט, ומורכב ממספר רמות: הרמה הראשונה של תהליך הגירושין הקשה מאישתך הכולל את הדרדרות מערכת היחסים ביניכם, הרמה השניה של המשמורת המשותפת על הילדה והקשיים הכרוכים מכך, והרמה השלישית של יחסיך עם בתך לאור ההסתה של האם. לדעתי יש מקום לעירוב אינטנסיבי של העובדת הסוציאלית, גם אם מדובר בפגישות עם הילדה לפי הסכם הגירושין בפיקוח של עובדת סוציאלית (כדי לתת לבתך תחושת בטחון, וכדי להפריך את דברי ההסתה של האם). במידה והעו"ס אינה מוכנה לסייע, תמיד ניתן לפנות למפקחת שלה, בדרגה מעליה. דווקא במקרים שכאלו יש חשיבות רבה לעירוב של העובדת הסוציאלית כדי לשמור על זכויותיהם של שני ההורים לגבי ילדיהם, וגם לגבי זכויות הילדים להנות משני ההורים במידת האפשר. לגבי מצבה של האם לא ניתן לאבחן את מצבה רק על סמך הדברים שאתה מתאר, אך אם אתה חש שמדובר בהפרעה נפשית כלשהי, עליך לדווח לעו"ס ולדרוש ממנה ביקור בית יחיד או סדרת ביקורי בית על מנת לוודא שהילדה מטופלת היטב. העו"ס אמורה להחליט כמה ביקורי בית היא תעשה, בהתאם לדברים שיתגלו לפניה. בברכה, טלי פרידמן
ירון שלום איני פסיכיאטר לילדים פונטציאלית התנהגות הורים בעת גירושים עלולים להוות לחץ נוסף וחמור על הילדים ליעוץ ביכולץ לפנות לפסיכאטר מומחה לילדים או לאגודה לשלום הילד עורך דינך אמור לסייע לך בפרוצדורה בעת הצורך בהצלחה שהגירושים יהיו קלים ככל האפשר עמי
טוב תבינו זה גם סטיה נפשית אי אפשר לתקן או לעזור לכולם יש מקרים אבודים!!!
נכון יש מקרים אבודים אז צריך לתת להם להבין שהם כאלה (איזו אכזריות מצידי לומר דבר כזה מאחר ואני לא מורגלת בכך)
התחיל להיות מעניין כאן בפורום, פתאום נהיו מאבקי כוחות זה הולך נגד זה והשניים נגד השלישי אשכרה "מלחמת עולמות". אבל מה בלא המאבקים הכל היה שיגרתי, שאלות על הבעיות היום יומיות, כך "שהמלחמות" והויכוחים הללו יוצרים לדעתי איזו אפשרות של גיבוש דעה אצל היחיד ומאפשרים לו "לעלות בקול את מחשבותיו" (אף על פי שכאן זה לעלות בכתב את המחשבות).
תעלי תעלי בקול בכתב בפקס העיקר שנשמע את קולך
ברצוני לשאול האם מישהו ניתקל בכדור אפקסור. האם יש בחילות ,חוסר תאבון וירידה במשקל כמו שכתוב על גבי ההוראות?
במקרה אני השאלה למה נתנו לך אפקסור?? בגדול כדור מעולה לבעית חרדה ודכאון אנני יודע מה המינון שנתנו לך אבל עיצה ממני שבוע ראשון רבע כדור שבוע שני חצי כדור לאט לאט בסוף אם אמרו לך כדור ליום אז חלק אותו לשניים ביום אם 2 כדורים ביום אז חלק אותו לארבע תופעות לוואי לא רציני קצת כאבי ראש בשבוע שבועיים הראשונים לא כל מה שכתוב זה מה שקורה ממליץ בחום!!!
שלום שכיחות בעיות אילו נמוכה בהצלחה (ולמה לא שאלת את הרופא שלך) עמי
לא היה לו זמן הוא שתה קפה ודבר בטלפון
אני נתקלתי בבחילות (והקאות) - אולם רק בהתחלה, או לאחר הפסקה ממושכת. הכדור היה מעולה!
התחלתי שילוב כדורים של רספרידל מינון נמוך וסרוקסט כדור אחד בלבד. שמעתי כי שני הכדורים עלולים לגרום להשמנה. השאלה שלי היא אם הם גורמים לתיאבון מואץ או שהם פשוט מנפחים. כלומר האם אני יכולה לאכול רגיל ולהשמין עדיין??? תודה רבה לכם מראש. רותם.
רותם שלום, אני לוקחת סרוקסט, ולא הרגשתי שום עליה או שינוי בתיאבון, ובטח שלא סתם עליה במשקל. למיטב ידיעתי סרוקסט אכן גורם לאנשים מסוימים תיאבון מואץ, אבל את לא תשמיני אם בכל-זאת תקפידי לאכול רגיל. דרך-אגב, אני התחלתי דיאטה במהלך השימוש בסרוקט (בלי קשר, רציתי להוריד קילוגרמים עודפים עוד מלפני הסרוקסט), וירדתי 6 ק"ג בזמן קצר יחסית בלי שום בעיות שקשורות בדרך כלשהי לסרוקסט! לגבי רספרידל - אין לי מושג. בהצלחה!
לרותם , לפי מיטב ידיעתי ריספרידל איננו גורם להשמנה כלל וכלל . בהצלחה . ויוי
רותם שלום יש אנשים שמדווחים על עלהי בתאבון אחרים על אכילה רגילה ועדין עלהי במשקל הפתרון לדעתי שמירה על דיאטה ספורט, שקילה שבועית ובמידה ואת עולה במשקל יותר מ 1-2 ק"ג שקילת שנוי הטפול בהצלחה עמי
בזמן האחרון אני" שואלת את עצמי" הרבה פעמים האם תמיד השאר רווקה? אני בת 27 ועדיין בלי חבר כשלכל חברותי יש חבר אז נכון, שכולם אומרים ששום דבר לא בוער אבל תאמת פשוט נמאס לי להיות לבד, כך שאני רוצה כבר חבר רק בשביל שאהיה יחד איתו ואוכל להשוויץ ליד חברותי שגם לי יש חבר וגם אני אתחתן. מה את חושבת?
שרית שלום רב, גם אני יכולה לומר לך כמו כל האחרים ש"אל תדאגי, את עוד צעירה, ואין לך לאן למהר" ואפילו שאולי זה נכון, לא נראה לי שזו התשובה המקצועית לה את מצפה. לדעתי, אם נושא מציאת בן-זוג הוא חשוב לך ויחד עם זה נמצא בקושי כלשהו, הייתי ממליצה לך לפנות לייעוץ פסיכותרפויטי, ובמקביל לחשוב על דרכים נוספות למציאת בני זוג כמו מועדוני פנויים-פנויות, אתרים ברשת של הכרויות ועוד. אני בטוחה שאת מכירה את הדברים הללו, ואם לא, את מוזמנת לשאול ואעזור לך למצוא. שנה טובה, טלי פרידמן
ועוד משהו..... אומרים אם לא תזרע לא תקצור!!!!!!
רציתי לדעת עד כמה הפורום הזה יכול לתרום לאדם "שאינו רוצה להיות לבד"?
יכולים לתת לך לינק לאתר הכרויות....מה זה פורום שידוכים??? לעשות לך קניות במכולת את לא רוצה??
יכולת להיתבטא יכולת להוציא את הבעיות כאן ולא במקום אחר להיות מודע לבעיות ומצוקות של אחרים שקודם לא ידעת שהם קיימים . ההרגשה היא שתמיד יהיה מישהו כאן ,,אז איך אפשר להרגיש לבד ? יש צוות שעונה ,אם יש בעיה ,וזה מעולה ומשרה ביטחון . למי שלא מעונין בחברת אנשים פיזית , כאן הוא מיסתפק בווירטואלים . והקשר בכתב איתם יכול להיות מרגש . וכשמפיקים את כל הרגשות האלה מהמסך , כבר לא מרגישים כל כך לבד . זכות ההחלטה של , מה אפה מתי ומי היא שלך ואם שומרים על הכללים סבבה ! כמו שאור היה כותב .
אני צריכה בבקשה מידע על הכדור מודל. תודה, ושנה טובה!
ליסה שלום לא ברור לי איזה מידע את זקוקה למידע כללי חפשי במנוע חפוש תחת sulpiride ניתן גם באתר http://www.infomed.co.il/default.htm בהצלחה עמי
http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=188
תודה לך!!!! שנה טובה
אני לא מכירה אותך... אבל אתה צעקת עליי קצת... לא משנה... אני רוצה עזרה ! אני צ-ר-י-כ-ה עזרה ! אבל בנתיים אף אחד לא רוצה לתת אותה כי לאף אחד לא אכפת ממני בכלל... :(
לכולם פה אכפת ממך. מה שאני לא מבינה זה איך הוא צעק עלייך על גבי פורום?
אפרת אפשר לאמר הכל . אבל תלוי איך. את יכולה לבקש עזרה ואני בטוחה שיעשו כאן הכל ע"מ לעזור . אבל את חוצפנית!!! זו לא דרך להתבטא!!!!
אפרת שלום כפי שציינתי אין לי מושג מה הבעיה שלך אם תרצי אנא הציגי אותה לא מובטח בכלל שיהיה לה פתרון דרך האינרנט בהצלחה עמי
טוף.... אי אפשר לכתוב על הבעיה שלי פה... זה לא אפשרי פשוט... יש לכם המלצה על איזהשהו מקום שאני אוכל ללכת אליו בלי שההורים ידעו?
אפרת שלום כפי שציינתי אין לי מושג מה הבעיה שלך אם תרצי אנא הציגי אותה לא מובטח בכלל שיהיה לה פתרון דרך האינרנט בהצלחה עמי
לדעתי אפרת ואני בטוחה במה שאני הולכת לומר עכשיו זה שכולם אוהבים אותך ולכולם אכפת ממך רק שלדעתי במידה וגם לך אכפת מעצמך(דבר שאני בטוחה בו) אז את צריכה להסביר בצורה מפורטת/פרטנית את אופי הבעיה ןהמצוקה הרגשית הקשה בכדי שנוכל כולנו לעזור לך. מהרוצה לעזור שרית
את באמת רוצה לעזור...? או שאת רק רוצה לשמוע על הבעיה שלי בגלל סקרנותך? ואני רצינית... לא שאלה שבאה לפגוע
ההודעה שכתבתי לד"ר אבני בתגובה להודעתה של אפרת מופנית לכולכם. ד"ר אבני, אורן קפלן, טלי פרידמן, דרור גרין, יוסי אברהם... תודה על כל התמיכה והעזרה שנתתם לי בשנה האחרונה, על הרוח והרצון לעזור, על התגובות המהירות והעצות שמשקפות את עמדתכם המקצועיות. תודה על שאתם עומדים בכל הקשיים בפורום וממשיכים לעזור במסגרת המגבלות האובייקטיביות. שנה טובה לכולכם והמון תודות. אני לא יודעת אם זה משנה משהו, אבל לי עזרתם המון ולעולם אהיה אסירת תודה.
אורית, תודה על כל האיחולים ואני מאחלת גם לך שנה נפלאה. אני מקווה שבאמת הצלחנו לפחות לתת נקודת אור גם כשהכל היה נראה חשוך... שתיהיה שנה טובה... טלי פרידמן
חן חן, ובברכת חזק חזק ונתחזק, יוסי אברהם
אפרת שלום ראיתי שאת כועסת . מאוכזבת . משהו אחר ממני האמת לא עקבתי אחר ההודעות שלך (נדמה לי שאחרים ענו לך) מכל מקום אם יש לך תלונה אישית את מוזמנת לומר אותה מה שלא יהיה לדעתי , הפורום הזה אינו בא בשום צורה במקום יעוץ מקצועי ספציפי ולא מודבר בהוראה אלא בעצה (שאת רשאית כמובן להחליט אם ברצונך לעשותה או לא) כנ"ל לדעתי לגבי חוות דעת שנאמרות. אז שתהיה לך שנה טובה ושתמצאי מזור לקשייך עמי
הרבה אנשים בפורום מתלוננים לאחרונה על אנשי המקצוע. מדוע? משום שלא קיבלתם את התשובה שרציתם? בגלל שלא הסכימו איתכם? כל כך הרבה פעמים אני רואה התקפות אישיות על אנשי המקצוע בגלל תשובה שלא התאימה להשקפת עולמכם. באופן אישי, אני רוצה להודות לד"ר אבני ולכל אנשי המקצוע האחרים בפורום על כך שאתם לא מתייאשים. על כל שאתם כאן בשביל כל אלה שאפשר לעזור להם במידת האפשר (וזה מוגבל יחסית) דרך האינטרנט. אתם עושים זאת בהתנדבות ובהמון אהבה והתמדה למרות כל הקשיים, ויש המון קשיים בפורום. המון פעמים עזרתי לי, ולו בגלל שעניתם מהר והראיתם לי שלמישהו אכפת. ולכל מה שקשה לו עם תשובות אנשי המקצוע, אל תשכחו שהיכולת שלהם לעזור במסגרת כזו היא מוגבלת. הם לא מכירים אותנו אישית, לא יודעים את כל הסיפור ולא יכולים לעזור כמו שטיפול אינטנסיטבי אישי יכול לעזור. הם כאן כדי לחלוק איתנו את השקפת עולמם האישית והמקצועית ולעזור כמידת יכולתם ועלינו להעריך אותם ככל האפשר. המון תודות לכל אנשי המקצוע בפורום ושנה טובה לכולכם.
אתם בכלל לא עוזרים לי ולא מנסים לעזור!
אפרתילה מה שלומך???
למרות כל מה שקרה פה לאחרונה,לא יכולתי להתעלם ולא למסור ברכת שנה טובה לכל האנשים הטובים שהכרתי כאן בפורום. תודה לכל מי שהיה פה בשבילי במשך שנה שלמה ועזר לי להחזיק ראש מעל המים, תודה לכל אילו שידעו לטעת בי תחושת ביטחון ויציבות, ותודה רבה לכל אילו שאיפשרו לי להיות שם בשבילם ולהרגיש טוב עם עצמי. _______________________________________________________________________ העזיבה המאסיבית של הפורום מובנת לי, וגם אני הייתי חלק ממנה. בתור אחת שנשארה פה כמעט עד שהכל התפרק, הרגשתי את הקושי לשאת את הקללות וההשמצות וכן,גם את השיחות הסרק שנכתבו פה בימים שהיו קשים לכולם. אני מרגישה לפעמים בכל מיני הודעות שאנשים מטפטפים לפה, גם מבלי להזדהות, את הגישושים חזרה לכאן, את הרצון לחזור ולהיות שוב חלק מזה ואת הפחד,הברור והצודק,להפגע שוב מהמשתלחים והמזיקים. חבל שזה קרה כך...והלוואי ויכולתי לומר לכולם,וגם לעצמי,לא לברוח...כפי שאמרו לי כשהצעתי פעם לכולם מקום בפורום אחר,שלי. ואולי זה באמת היה צודק...הגולשים הקבועים הם עדיין אותם אנשים חמים וחברותיים שרוצים לתמוך ולהתמך, אבל הם צופים מהצד ומדי פעם אומרים "כמה חבל..." ואולי באמת אין דרך אחרת...(גם אני מ"הבורחים" ככה שאני מבינה את כולם). _______________________________________________________________________ אוהבת את כולם, ותודה לכל מי ששלח לי מייל לשנה החדשה, לא הצלחתי לענות לאף אחד...2 הכתובות שלי לא עובדות משום מה... שנה טובה מכאן אני.
מסכימה עם כל מילה , ושיהיה לך רק טוב , והצלחה בכל יום מעכשיו והלאה ,
גם אני מצטרפת. עצוב שכולם עזבו. שנה טובה לכולם.
my computer is doing problems Angel I wish you a very happy and succsesful year I have't left the forum I just that I have a very buzy life right now ( which is not a bad thing) so the forum is to my regret left a side I found here a lot of comfort in difficult hours so; Shana tova, I'm here for you as allways
רציתי לדעת האם הבדידות היא מצב נפשי יותר או פיזי? ובמידה והבדידות מצב נפשי האם זה מצב שאין ממנו מוצא כלומר אדם שמרגיש במצבים מסויימים את עצמו בודד תמיד ירגיש בודד באותם מצבים, במידה והמצבים יחזרו?
שרית שלום רב, שאלתך, כיון שאינה נוגעת בבעיה ספציפית נוטה יותר לכיוון הפילוסופי מאשר לכיוון של ייעוץ טיפולי. הבדידות הינה מצב המשלב מאפיינים פיזיים ונפשיים כאחד, לדעתי. ישנם אנשים אשר יכולים להימצא שעות ארוכות ללא חברת איש ולא לחוש בודדים, לעומת אחרים שעשויים לחוש בבדידות נוראית גם כשהם באמצע ארוחת חג ומסביבם מצויים בני משפחתם ועוד אורחים רבים אחרים. יחד עם זאת אני מאמינה שבמצבים בהם האדם נמצא לבדו (פיזית) תחושת הבדידות עשויה להיות בולטת ומורגשת יותר. כמו כל קשת הרגשות והתחושות, גם תחושת הבדידות ניתנת לשינוי. אני מאמינה שבטיפול פסיכותרפויטי ניתן לבדוק את הסיבות המביאות לתחושת הבדידות, ולנסות להתמודד איתן ולהתגבר עליהן. אם אסכם את דבריי, אזי לעניות דעתי הבדידות הינה תחושה של מצב קיומי הנכון לזמן נתון ומצב נתון. בשינוי המצב הקיומי-הזמני (מצב פיזי של בדידות) או בעבודה תרפויטית (העמקה בתחושה הנפשית של בדידות) ניתן לשפר את התחושה, להתמודד איתה ולהתגבר עליה. שנה טובה, טלי פרידמן
אבקש מהפסיכיאטר מידע אודות התרופה הנ"ל. תודה.
http://www.selfdiscovery.co.il/ubb/Forum14/HTML/000062.html
שלום, אינני מבין מנהלי הפורום, איני רופא, ואין לי ידע ברפואה, ולא הוסמכתי כמי שיכול לתת עזרה רפואית לשהיא מסוג כלשהוא, אך יידע בנורמות התנהגות, צורת דיבור, אופן דיבור, הבנה והקשבה יש לי הרבה מאוד. לעיתים גם במידה של יותר מדי. את ככל הנראה שכחת דבר מאוד בסיסי ועקרוני. את שכחת שכל הפורום לרבות הפורום הזה הם פורומים שהתשובה לשלאות של הפונים נעשית בהתנדבות במיוחד גב' טלי פרידמן שעושה לעיתים מעבר למה שהפונים היו מצפים ממנה, ואני אומר את זה בתור כניסיון אישי. גם מר רוסמן יוסי שהוא מנהל הפורומים עושה את עבודתו, על חשבון שעותיו הפנויות, ללא שום תמורה לכך. למעשה התמורה היחידה שלו לכך הוא שהפורום הזה עוזר מאוד למי שהוא צריך לעזור. נדירים המקרים בהם יש אנשים כמוך שמשתלחים בצורה ברוטלית כל כך כלפי מנלי הפורום / האתר. זה מראה מבחינתי לפחות, ואני מדבר רק בשם עצמי, על חסור הבנה, חוסר התחשבות. זה עשוי להראות גם לדעתי על חוצפה מסויימת. פורום פסיכולוגיה, אינו פורום ככל הפורומים. מי שפונה בדרך כלל לקבל תשובה בפורום זה משהוא שיש לו בעייה כלשהיא בתחום או שהוא מכיר משהוא שיש לו בעייה בתחום והוא מעוניין לקבל ייעוץ, באופן לא מחייב את מיש עונה לו, ע"מ לדעת מה לעשות. לעיתים הפורום הזה, כך אני ראיתי היווה מעין "מוקד תמיכה" למי שהיה זקוק לו ועל כך תבוא הברכה למי שדואג לפעילותו של פורום זה, מכל הבחינות. על כן יתכנו, לדעתי, מצבים, לא מעטים בהם יהיו "התפרצויות זעם". זה דבר נורמאלי לחלוטין ואני סומך ובוח על מנהלי פורום זה שיודעים כיצד לנהלו. בצורה מקצועית ומכובדת שאוייה לכל שבח שהוא. אני מציע לך בתור כמי שנדהם ממה שכתבת - לחשוב פעם נוספת, כי זה אף פעם לא מזיק, זה יכול רק לעזור, לפני שאת יוצאת בדברים כל כך מכליליים. בהצלחה.
הודעה זו היא הודעת תגוה ל "סתם אחת שכואב לה" שכתבה ביום 16.9.2001 בשעה 22:58 את הודעתה
אני אהבתי לקרא את הכתוב וזה הזכיר לי מישהי ...
את מי זה הזכיר לך ?
קודם כל שנה טובה אני לא מצליחה לשלוח לך מייל משום כתובת(הם מוחזרים אליי בחזרה) אז שלחתי לך את התוכן של המייל לאיי סי קיו... בברכת שנה טובה...
טלי, קיבלת את ההודעות?
אינשם, כן קיבלתי, ושלחתי לך מייל. שנה טובה, טלי פרידמן
לכולם.... לצוות המקצועי... לכותבים הקבועים...וללא קבועים.
תודה על כל העזרה בשנה האחרונה , היתם מצוינים , ונקווה , שהשנה תהיה קלה ובריאה יותר לכולם . הוותיקות חסרות מאד .
אליאן אהובה שנה טובה ומתוקה גם לך שנה של שקט בבבית שנה של אהבה שנה של התפתחות וצמיחה מקווה שניפגש כאן מדי פעם
תודה על כל הברכות, ובאמת אני מקווה שהכל יתגשם... הלוואי! טלי פרידמן
