פורום פסיכולוגיה קלינית

בעלי לפני כשנה עבר לעבודה אחרת (מעצמאי לשכיר) אחרי חודשיים נאמר לו שהם רוצים לסגור את המקום הוא לא סיפר לי רק לאחר שהמצב היה ממש לקראת הסוף, בנתיים היו לו תופעות של חולשה רעד בכל הגוף , בעיות בקיבה חומציות עשינו את כל הבדיקות כולל גרסטרוקופיה קולונוסקופיה C.T. בטן ושוב דבר לא נמצא אפילו עשינו בדיקת דם לסרטן. באפריל התחיל לעבוד בעבודה אחרת ולאחר כשבועיים הסתבר לו שהוא לא יוכל לעבוד מכיוון שיש לו שם קרוב משפחה. בנתיים הוא עובד באותו מקום עם כל חודש האם ישאר חודש נוסף ואם לא . בזמן האחרון יש לו התקף של חולשה בכל הגוף , אפילו את הלב בדקו ולא נמצא שום דבר חריג מה אפשר לעשות במקרה כזה לאיזה רופא לגשת? אני ממש מיואשת יש לנו גם שני ילדים וזה מאוד מקשה עלי לומר להם שקט אבא לא מרגיש טוב אבקש עצה דחופה. תודה אהובה

נראה שהוא בלחץ... גלי הבנה לליבו והרבה סבלנות יש אנשים שבדם שלהם להיות עצמאיים והשינוי הזה שבין שכיר לעצמאי הוא עצום... זה באמת לא קל מאחד שאומר מה לעשות לאחד שצריך לקבל הוראות... וכנראה שלכל זה מתלווה גם לחץ כלכלי סייעי לא ככל יכולתך... העסיקי את ילדייך בדברים מעניינים כדי שלא יפריעו לאביהם והיי תומכת לא מקטרת.

אהובה שלום במידה והבדיקות הרפואיות שליליות, בהחלט סביר שהתופעות הן ביטוי ללחץ וחרדה. במידה וגם בעלך סבור כך הוא יוכל להיעזר בייעוץ פסיכולוגי כדי להתגבר על התופעות. בברכה, ד"ר אורן קפלן

הבת שלי בת 14. ילדה מקסימה טובה ונעימה. הילדה מסתובבת בתחושה שאין מכוערת ממנה. כואב לי לראות אותה סובלת. מסביבה לכל הבנות יש כבר חברים. רק לה לא. היא לא מסתגרת בבית. דווקא יוצאת למסיבות. אבל באופן כללי היא עצובה ומרגישה רגשי נחיתות ומכוערת. נורא רוצה חבר.אף בן עוד לא הציע לה חברות כולם רק ידידים שלה. עלי לציין שהילדה נאה גבוהה ודקה מתלבשת יפה. לא מלכת יופי אבל בהחלט נאה ומתוקה. איך אני יכולה לעזור לה? ברצוני להוסיף עוד ענין - אם היא רואה בן מהכתה שלה, היא מסוגלת פשוט להתעלם ממנו אופילו לא תגיד לו שלום. זה כמובן ממבוכה. זה יכול להיות גם בן שיושב לידה בכתה. היא לא תחליף איתו מילה. למרות זאת יש לה הרבה ידידים והמון חברות. (החברות שלה הן לא "המקובלות")

לדעתי עלייך לחזק את מה שטוב בה ומה שחזק בה ... לעודד אותה!!!! הרי מה שחשוב באמת הוא לא איך נראה הקנקן אלא מה יש בתוכו... בסופו של דבר יהיה לה מישהו שרוצה אותה בגלל מה שהיא ולא בגלל איך שהיא וזה הרבה יותר נעים הרבה יותר חשוב והרבה יותר מספק .... חשבו על זה!!!! סך הכל היא די צעירה... ו אין לה מה לדאוג... אבל עדיף לה שלא תהייה ביישנית ... נסי לעבוד איתה בקטע הזה... תאמיני לי יש מכוערות שחושבות את עצמן למלכות היופי וכך גם מתנהגות וההפך.... הרבה פעמים התחושה שלך לגבי עצמך היא בעצם הראי שלך כלפי חוץ... בהצלחה.

ענבל, נכון. עדי

יפית הילדה בת 14! נא להרגע והתחיל לקחת את החיים בקלות לי היה חבר ראשון בגיל 24 ואת חושבת שיצאתי לא נורמאלית? להפך, נכנסתי למערכת יחסים בוגרת ומהנה. פשוט עד אז לא פגשתי מישהו שהתאים לי ואני לו. והיו לי ויש לי המון חברים וחברות (חלקם פופולארים יותר ופחות) והיו תקופות שהלכתי למסיבות ותקופות שלא הלכתי למסיבות. אז הילדה שלך (כניראה) נורמאלית ביותר, אל תיתני לה תחושה שיש לה בעיה. בגיל ההתבגרות גם ככה יש תחושה של בדידות ושל אף אחד לא מבין אותי ולא יודע מה אני עוברת. אבל זוהי רק תקופה וזוהי התחושה שהיא צריכה לקבל ממך, שהחיים בנויים מהמשכיות ושינויים וילדות שיש להן חבר עכשיו לא בהכרח יהיה להן חבר עוד שנה והגלגל מסתובב. ותשמח על הדברים הטובים שיש לה בחיים

שלום, אני איתן ואני בן 27 אומנם לא נשוי וללא ילדים. אבל אני עסקתי בהדרכת נוער בתנועת נוער. אני לא יועץ או משהו שמתקרב לזה. אבל מניסיון וידע בגילאים האלו יש תמיד קבוצות של מקובלים, פחות מקובלים ועוד פחות מקובלים ויש גם ניטראלים שהם בשום קבוצה אבל הם מעטים מאוד ואולי אפילו אחדים. מניסיון שלי לפחות מהחניכים שלי שגדלו ועכשיו הם בחלקם כבר אחרי צבא. וניסיון שלי בתור ניטרלי. הזמן עושה את שלו אנשים מישתנים, החברה משתנה, עוברים מחטיבה לתיכון. מתיכון לצבא. אם יש לה הרבה ידידים אז היא באמת מיוחדת כי אין הרבה אנשים שמוכנים להקשיב. וזאת תכונה מאוד חשובה לפחות בעיני. את יודעת מה אומרים לטובות מגיע הטוב ביותר. ואין הרבה טובים בימינו ואני יודע ומכיר את הנוער של היום. אז תאמיני לי שזה לא מה שצריך להדאיג אותך יותר מידי שאין לה חבר. היא תמצא . מה שכן אל תדכאי אותה יותר מידי בשאלות חטטניות (לא בכוונה להעליב) גם ככה לא נוח לה אז היא לא צריכה על הראש גם מההורים. הורים צריכים להיות כמו ההורים שלי להתעניין אבל לא לרדת לחיים אם שאלות שעלולת לפגוע. צריך לתת לילד את ההרגשה שאת נמצאת ואם היא תירצה היא תוכל לדבר איתך. לי ניראה שאת שואלת אותה יותר מידי בנושא ואת מלחיצה אותה. בגיל הזה מתחילים לעצב את האישיות דברים קורים. האדם הוא מכונה חכמה שיודעת להסתגל לתנאים בשטח. אני בטוח שגם לך היה לא קל בגיל שלה. אני לא אומר שלא תיתיחסי אליה. פשוט בנושאים אישיים כאובים אל תישאלי. היא מספיק חכמה לדעת אם היא רוצה לשתף או לאו. בקשר לריגשי הנחיתות בנות בגילאים האלו וגם בגילאים יותר מאוחרים תמיד מרגישות נחותות אני יכול להעיד על אחותי ועל כמה מהידידות שלי. תני לה פידבקים. תגידו לה את ניראת טוב היום, איזה ריח טוב יש לבושם שלך. אני קורא לזה סחיתת מחמאות:))) אני תמיד אומר לידידות שלי שיפסיקו לסחות ממני מחמאות אחרת אני אגבה כסף:)) לסיכום: המון פידבקים, לא להכנס לנשמה, להראות לה שאיכפת לכם (ע"י מאכל אהוב, סתם להפתיע אותה לשים לה פרחים בחדר ואיזה שוקולד או איזו נשיקה אמאית סתם בלי סיבה) שתרגיש שלפחות בבית אוהבים אותה. זה מאוד חשוב

שלום, אני איתן ואני בן 27 אומנם לא נשוי וללא ילדים. אבל אני עסקתי בהדרכת נוער בתנועת נוער. אני לא יועץ או משהו שמתקרב לזה. אבל מניסיון וידע בגילאים האלו יש תמיד קבוצות של מקובלים, פחות מקובלים ועוד פחות מקובלים ויש גם ניטראלים שהם בשום קבוצה אבל הם מעטים מאוד ואולי אפילו אחדים. מניסיון שלי לפחות מהחניכים שלי שגדלו ועכשיו הם בחלקם כבר אחרי צבא. וניסיון שלי בתור ניטרלי. הזמן עושה את שלו אנשים מישתנים, החברה משתנה, עוברים מחטיבה לתיכון. מתיכון לצבא. אם יש לה הרבה ידידים אז היא באמת מיוחדת כי אין הרבה אנשים שמוכנים להקשיב. וזאת תכונה מאוד חשובה לפחות בעיני. את יודעת מה אומרים לטובות מגיע הטוב ביותר. ואין הרבה טובים בימינו ואני יודע ומכיר את הנוער של היום. אז תאמיני לי שזה לא מה שצריך להדאיג אותך יותר מידי שאין לה חבר. היא תמצא . מה שכן אל תדכאי אותה יותר מידי בשאלות חטטניות (לא בכוונה להעליב) גם ככה לא נוח לה אז היא לא צריכה על הראש גם מההורים. הורים צריכים להיות כמו ההורים שלי להתעניין אבל לא לרדת לחיים אם שאלות שעלולת לפגוע. צריך לתת לילד את ההרגשה שאת נמצאת ואם היא תירצה היא תוכל לדבר איתך. לי ניראה שאת שואלת אותה יותר מידי בנושא ואת מלחיצה אותה. בגיל הזה מתחילים לעצב את האישיות דברים קורים. האדם הוא מכונה חכמה שיודעת להסתגל לתנאים בשטח. אני בטוח שגם לך היה לא קל בגיל שלה. אני לא אומר שלא תיתיחסי אליה. פשוט בנושאים אישיים כאובים אל תישאלי. היא מספיק חכמה לדעת אם היא רוצה לשתף או לאו. בקשר לריגשי הנחיתות בנות בגילאים האלו וגם בגילאים יותר מאוחרים תמיד מרגישות נחותות אני יכול להעיד על אחותי ועל כמה מהידידות שלי. תני לה פידבקים. תגידו לה את ניראת טוב היום, איזה ריח טוב יש לבושם שלך. אני קורא לזה סחיתת מחמאות:))) אני תמיד אומר לידידות שלי שיפסיקו לסחות ממני מחמאות אחרת אני אגבה כסף:)) לסיכום: המון פידבקים, לא להכנס לנשמה, להראות לה שאיכפת לכם (ע"י מאכל אהוב, סתם להפתיע אותה לשים לה פרחים בחדר ואיזה שוקולד או איזו נשיקה אמאית סתם בלי סיבה) שתרגיש שלפחות בבית אוהבים אותה. זה מאוד חשוב

שלחתי לך מייל....

מלבד הקובץ ששלחתי לך אתמול,שלחתי לך עוד 3 מיילים

טלי יקרה, גם אני שלחתי לך אימייל אתמול בלילה, את לא חייבת לענות או להגיב, אבל אני רק רוצה לדעת אם הוא הגיע. שבת שלום, רות.

קראתי עכשיו את התגובה תודה רבה רבה

אינשם, אכן כפי שכבר הבנת מהתשובה ששלחתי לך, שקיבלתי את המיילים ששלחת בסופ"ש. מקווה שעכשיו את בסדר יותר, שבוע טוב, טלי פרידמן

רציתי לדעת על המחלקה להפרעות אכילה בתל השומר... ממישהו שהיה מאושפז, או סתם כאלה שיודעים... והאם יש עוד מחלקות דומות בבתי חולים אחרים, אשמח גם כן לדעת... תודה..

(מקווה שזה לא ישמע מסובך) המחלקה בתל השומר, כמו שידוע לך, הינה מחלקה פסיכיאטרית. קיימות גם מחלקות שמטפלות בהפרעות אכילה והן מחלקות של אישפוז יום. יש הבדלים רבים בין שתי המחלקות, במחלקה הפסיכיאטרית, משולב טיפול פסיכולוגי, טי]ול תרופתי, והחולה לא חוזר הביתה אלא נשאר במחלקה ומתנתק כמעט מכל העולם. באישפוז יום, כמו שהבנת מהשם, זהו אישפוז יומי, חוזרים הביתה, אין טיפול תרופתי וגם אין טיפול פסיכולוגי. אלה הם חסרונות שמשפיעים מאוד על החולה. ואני אומרת לך את זה מניסיון, מכיוון שאני הייתי באישפוז יומי, זה נכון, עליתי במשקל והתרגלתי לעובדה שאם אני לא אוכלת אני אכנס לפסיכיאטרית (ולא רציתי בזה), אני נעזרתי ועדיין נעזרת בפסיכולוגית פרטית, שעולה המון כסף ואני מודעת לכך, ופסיכולוגים שהחולה מקבל מבי"ח לא תמיד משקיעים בטיפול, בעיקר בגלל שהם לא מקבלים על זה כסף. זהו עולם אחר. רוב הבנות שהגיעו במצב ירוד לאישפוז יום, יצאו משם מתוסכלות, עם כ"כ הרבה בעיות שעד עכשיו הן מצאו בהפרעה פתרון להן. הן לא מוצאות את עצמן ונכנסות לדיכאונות עמוקים, אני מכירה גם בנות שיצאו ממחלקות פסיכיאטריות, זה נכון שלהיות מנותק מהעולם זה קשה כ"כ, אבל גם כשהן היו בתוך ההפרעה עצמה, בבית, הן היו מנותקות כי הן בנו להן עולם משל עצמם. עוד דבר אחד: אף פעם אל תזניחו את הטיפול הפסיכולוגי! תקפידו שיהיה כזה, והוא יהיה טוב. המון בהצלחה.

זה נכון ולא נכון. קודם כל יש הבדל בין המחלקה להפרעות אכילה לילדים ונוער לבין המחלקה למבוגרים, וכדאי שתצייני לאיזה מהם את מתכוונת, כשאת שואלת. בכל מקרה, שתי המחלקות הן לא מחלקות פסיכיאטריות ולא נחשבות ככאלה, לא בבית החולים ולא מחוצה לו, כך שאין חשש מ"כתם" של אשפוז בבית חולים או במחלקה פסיכיאטרית, אפשר אחר כך להמשיך כרגיל, להתגייס, למצוא עבודה טובה, בלי כל הסטיגמות שנלוות לאשפוז פסיכיאטרי. מצד שני, הטיפול שם הוא אכן כוללני. לפי מה שאני יודעת, לא תמיד משולב בו טיפול תרופתי. השלב הראשוני הוא לנסות בלעדיו, לנסות את שאר הטיפולים, ורק אם המצב לא משתפר, או מחמיר, כמו שקורה לפעמים, פונים גם לטיפול התרופתי. נכון, תמיד יש את האופציה של אשפוז יום, שכולל דיאטנית וטיפול התנהגותי בהפרעת האכילה ספציפית, ואפשר לשלב בו גם טיפול פסיכולוגי פרטי, אבל הטיפול במחלקה באשפוז הוא מכיל יותר ותומך יותר. בדרך כלל בטיפול פסיכולוגי פרטי בגלל העלות היקרה שלו נפגשים פעם בשבוע, וכל השבוע נשאר להתמודדות אישית, ובמחלקה הטיפול הפסיכולוגי הוא העיקר, התמיכה וההכלה וההשענות הם המירביים, 3 פעמים פגישה עם פסיכולוגית בשבוע, טיפול קבוצתי, טיפול בהבעה, דיאטנית, ואם יש צורך גם טיפול משפחתי ותרופתי, ככה שאפשר לקבל הרבה יותר עזרה בהרבה פחות כסף. את צריכה גם לחשוב מה עדיף לך אישית, לקבל את כל העזרה המוצעת באשפוז תמורת התשלום של התנתקות קצת מחיי השגרה, או שאולי דווקא העבודה או הלימודים או מה שאת לא עושה עכשיו נותנים לך את הכוחות להמשיך הלאה ולהתמודד ועוזרים לך במובן מסוים להתקדם, מה האפשרויות הכלכליות להגיע לטיפול שיעזור בחוץ, שיכול לשלב גם כמה גורמים כמו פסיכולוגית, דיאטנית ואולי גם טיפול בהבעה כלשהוא. יש בעד ונגד, כמו לכל דבר, והשיקולים הם עד כמה חמורה הפרעת האכילה, עד כמה את צריכה את התמיכה וההכלה המסיביים יותר, ואיפה תוכלי לקבל הכי הרבה עזרה ולצאת מההפרעה באמת, ולא רק לטפל בסימפטום. בהצלחה בכל דרך שתבחרי.

יש יחידה לאשפוז יום להפרעות אכילה בבית חולים איכילוב...3 פעמים בשבוע אחרי בית ספר...הבת שלי מטופלת שם והמקום נהדר. אם תרצי עוד פרטים אשמח לעזור...רקפת

אז בשניידר יש מחלקה להפרעות אכילה, אישפוז יום, אבל זה קצת יותר כבד, מהבוקר עד שש כמו שאמרתי למעלה, אני הייתי שם, ומצטערת שאני לא יכולה להגיד שהמקום "נהדר" את בטח מבינה למה. כי הצילו אותי.

אז ככה---אני הייתי מאושפזת בכל מיני סוגי מסגרות לטיפול בהפרעות אכילה ואני מסכימה עם רות, זה ממש תלוי בך ובמוכנות שלך! אישפוז במחלקה סגורה הוא קשה וצריך מוכנות ולדעת שלא משנה מה את רוצה להשאר עד סוף הטיפול ולבדוק דרך אחרת של חיים- אם לא אז מניסיוני האישי זה לא עוזר ואף יכול לגרום לתחושה נפשית עוד יותר קשה. אני לא נשארתי באף מסגרת עד הסוף שפגע בהרגשת הקומפטנטיות והביטחון העצמי. בסוף את כל העליה שלי במשקל עשיתי בבת אחת ואני מתחרטת על כך ונאבקת היום עם בולמוסים- זה לא חייב להיות כך. בכול דרך שתבחרי תנסי להישאר בה וליזכור מה חשוב לך מעבר לאנורקסיה. בהצלחה ואם יש לך עוד שאלות את מוזמנת לכתוב

היי... כתבת שהיית מאושפזת בכל מיני מסגרות... את יכולה אולי לפרט? גם במחלקה סגורה? "לחשוב מה יותר חשוב לי מאנורקסיה..." ... לאט לאט אני שוכחת . . . תודה שהגבת.

אני מרגישה שאין לי כוחות לחיים שלי...יש לי בת שחולה באנורקסיה ואבא שחולה באלצהימרס...יש לי המון חובות כספיות ובנוסף אני מנסה להתמודד עם פלשבקים קשים מהעבר. אני ממש מותשת, לא ישנה וקשה לי לתפקד. אני לא רוצה לקחת תרופות כי אני לא חושבת שאני בדיכאון- רק החיים קשים מידי כרגע. אין לי מושג כיצד להקל על עצמי...רקפת

מה שלומך היום? הבנתי שאת לא רוצה לקחת את הכדורים כי את לא חושבת שאת בדיכאון, נכון? כמו שנראה לי, את די במצב של "אפיסת כוחות", את צריכה משהו שירים אותך למעלה, שיחזיר לך את הכוחות. אני בעד שתקחי את הכדורים, כי גם אם את לא בדיכאון, הם לא יזיקו. ואת גם לא תוכלי לדעת עד שתקחי, כי אולי הם יעזור לך ואת מפספסת משהו?! דבר שני, אני מקווה שאביך ירגיש טוב, וגם בתך, אני מבינה כמה זה קשה וזה די חשוב לי לדבר איתך, מכיוון שגם לי הייתה הפרעת אכילה (אומרים שעדיין יש לי, אבל אני לא כ"כ מאמינה), וגם אני רואה שאנשים בחיים שלי מותשים מכך, אולי נוכל לדבר על זה, ואת תוכלי לספר לי איך אמא של אחת שחולה מרגישב, כי אני רואה רק את הצד שלי, ואני לא יודעת מה עובר לאחרים בראש. תרגישי טוב, ואני בעד הכדורים, תספרי לי עוד על מה שעובר עלייך.

אני דווקא נגד כדורים זה כימי , זה ממכר ולפעמים גורע יותר מאשר עוזר חבר טוב ואמיתי , איש שיחה זמין ונוח יכולל לחולל פלאים מה קורה עם בעלך??? הוא לא קצת תומך ... את צריכה לפתח חשיבה חיובית לחשוב שתמיד יכל להיות יותר גרוע ומזל שזה רק זה החיים הם קצרים , תנסי למצוא את הטוב והיפה שבהם והרבה הרבה סלבלנות אולי קבוצת תמיכה תעזור ?

רקפת, אם יש לך אח, אחות או מישהו קרוב אחר שאת יכולה לסמוך עליו - אולי תשאירי להם את ה"מושכות" ותצאי לכמה ימים להתאווררות ולמילוי מצברים רחוק מהבית? לפעמים פאוזה קצרה כזאת נותנת המון כח ואפקטיבית יותר מכל טיפול. במקביל את יכולה לנסות להשתמש ב"רגיעון" או בתמציות פרחי בך או ב"קלמנרבין" שהם מרגיעים על בסיס צמחי, אינם ממכרים, אין להם תופעות לוואי ובעזרתם תוכלי להוריד קצת את המתח ולהרגע. "רסקיו רמדי" למשל עובד נפלא וגם עוזר לשינה עמוקה וערבה. העיקר, אל תתייאשי ואל תאבדי את התקווה. מחזיקה לך אצבעות

שלום, האם זה נכון שהדכאון מוגדר כמחלה רק בעגה הפסיכיאטרית? הרי במקור, ה - DSM נכתב על-ידי פסיכיאטרים ונועד לפסיכיאטרים, לא? מצד שני, כיצד אמור פסיכולוג להתייחס לדכאון? כאל "סתם" מצב מתמשך של חוסר איזון? מה בעצם ההבדל בין הגדרות פסיכולגיות לפסיכיאטריות (מלבד נושא הטיפול התרופתי)? אודה לכם על תשובה מפורטת, ענת.

ענת שלום ראשית לא חייב להיות הבדל בהגדרה שנותן פסיכולוג ופסיכיאטר לבעיה. לדיכאון קליני יש סידרה של מאפיינים ובמידה והם מתקיימים האדם מוגדר כסובל מדיכאון ואזי הטיפול בו מותאם להגדרה זו. הדבר כולל הן טיפול בשיחות ופעמים רבות טיפול תרופתי אופייני. יש להדגיש עם זאת, שדיכאון יכול לבוא לביטוי בצורות רבות, ולמעשה כל אדם שונה מחברו בעיקר באופן המחשבות וההתנהגויות סביב הבעיה. האם זו מחלה "פורמלית" או לא? זו סוגיה מורכבת לגבי בעיות נפשיות רבות. רבים מתייחסים לדיכאון כאל מחלה מאחר ומדובר בתופעה שיש לה התחלה, יש לה סיום, ובאמצע טיפול אופייני. אני לא משוכנע שההגדרה חשובה כל כך. דיכאון הפך גם למילה פופולרית בציבור הרחב למצב של עצב ודכדוך, ולכן יש להיזהר כפליים בהגדרות הבעיה. חשוב להבין האם מדובר אכן בדיכאון קליני. נהוג גם לחלק מצבי דיכאון לשניים, כאלו הנובעים ממאורעות חיצוניים אובייקטיביים, לדוגמא, מוות של אדם קרוב, גירושין וכדומה, לעומת דיכאון "פנימי" שלא נובע ממקור חיצוני ברור. המקרים מהסוג השני יותר מזכירים "מחלה" והטיפול התרופתי בהם נפוץ מאוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

i would like to know about getting help - for bolemia nervosa - thank u

Hello, It will be beter if you will tell more about yorself. And mention what kind of help you want. Tali Fridman

בת 25 שסובלת לפי ההגדרות המקצועיות - 2 הקאות בשבוע במשך 3 חודשים - מודעת למצבי אבל מעולם לא דיברתי על הנושא עם איש. הגיע הזמן לקבל עזרה.

מה זה פוביה חברתית???????????????????

דומה לפחד קהל

נטעלי היי מה שלומך? אני לא יודעת אם את זוכרת אבל בעבר אמרתי לך שכדאי לך ללכת לפסיכיאטר לבדוק אולי זו הבעיה שלך. אם כן כדור קטנטן ביום יכול אם לא לפתור את הבעיה לעזור לך מאוד . דנה

פוביות חברתיות כרוכות בפחדים ממצבים חברתיים שבהם האדם נחשף לעיניהם הבוחנות של אחרים ופוחד שיפעל בדרך משפילה או מביכה. פוביות חברתיות יכולות להיות מוגדרות(כגון פחד מדיבור לפני קהל) או כלליות (כגון פחד מסוגים רבים ושונים של פעולות גומלין חברתיות). הפחד מפני הערכה שלילית מצד הזולת הוא אולי סימן ההיכר של הפוביה החברתית. יש שני תת-סוגים של פוביה חברתית-ייחודית וכללית. לבני אדם הסובלים מפוביות חברתיות ייחודיות יש פחדים מגבילים במצב חברתי מוגדר, אחד או יותר, שבהם הם פוחדים כי ייחשפו לעיניהם הבוחנות של אחרים ואולי יפעלו בדרך מביכה או משפילה (למשל, נשיאת דברים לפני קהל שומעים, השתנה בשירותים ציבוריים, אכילה או כתיבה בציבור). פחד עז מפני דיבור לפני קהל הוא הפוביה החברתית הייחודית הרווחת ביותר. בני אדם הסובלים מפוביה חברתית כללית פוחדים פחד משמעותי מפני רוב המצבים החברתיים(גם ממצבים של ביצועים בציבור וגם מצבים המחייבים פעולות גומלין חברתיות), ולעיתים קרובות משותפת להם האבחנה "הפרעת אישיות נמנעת". העובדה שאלה אכן פוביות חברתיות מובהקות מתבררת בוודאות ברגע שרואים כי בני אדם אלה אינם מתקשים כלל לבצע אותן הפעולות (כגון דיבור, השתנה או אכילה) בהיותם לבדם. האבחנה פוביה חברתית שכיחה למדי, ועל פי ההערכות, כשני אחוזים מכלל האוכלוסייה מתאימים לאבחנה זו בכל תקופה של שישה חודשים. שלא כפוביות ייחודיות שמקורן בדר"כ בילדות ורווחות בקרב נשים יותר מאשר בקרב גברים, פוביות חברתיות מופיעות בדרך כלל בגיל ההתבגרות או בראשית תקופת הבגרות, ופוקדות גברים ונשים במידה שווה. בני אדם הלוקים בפוביה חברתית לוקים לעתים קרובות בהפרעת חרדה נוספת, אחת או יותר (כגון הפרעת פאניקה, הפרעת חרדה כללית, או פוביה פשוטה), ו/או בהפרעת דכאון. רבים גם משתמשים שימוש מופרז באלכוהול כדי שיפחית את חרדתם ויסייע להם להתייצב מול המצבים המפחידים אותם(לדוגמה, שתייה לפני הליכה למסיבה).

http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/05062000/ART51483.html

אני בת 31 ואני סובלת מדיכאון כבר 4 שנים. שנתיים וחצי מתוכן לחקתי פרוזק. בנוסף, בחצי השנה האחרונה, התחלתי לסבול מרפלוקס, ואני מטופלת ב-2 לוסק ליום. שאלותיי: 1. מכיוון שלא ברור ממה הופיע הרפלוקס- (אין לי גורמי סיכון- אני רזה, לא מעשנת, לא שותה, וכו'), התחלתי לחשוד אולי הוא נגרם משימוש ממושך בפרוזק. האם יתכן שפרוזק יגרום להיווצרות רפלוקס כרוני (גם אם זה נדיר, עדין חשוב לי לדעת) ? 2. אני סובלת מאד מהדיכאון והפסיכיאטר המליץ כמובן להמשיך בפרוזק. מששאלתי אותי לגבי הקשר לרפלוקס, אמר שלא ידוע לו. לכן אני שואלת כאן . איזה כדור אנטי- דכאוני הכי פחות מעלה את הסיכון לרפלוקס ? בתודה נטע

נטע שלום פרוזק יכול לגרום צרבת ספק אם רפלוקס יתכן עם זאת שרפלוקס היה כל הזמן ללא סימנים ושמה שיש עכשיו זה סמנים לאו דוקא בגלל הרפלוקס אלא בגלל שלוב שלו עם הפרוזק האם את מקפידה לנטול את הפרוזק לאחר האוכל ? זה עשוי לעזור אם כן הייתי מנסה לשנות לתרופה אחרת אם לא מומלץ להפסיק בברכה עמי

ד"ר אבני שלום! גם אני, כנראה, סובלת מרפלוקס, צרבות קשות, צריבות , מרירות בגרון ומקבלת בין היתר - אפקסור. האם אפקסור יכול לשמש קטליזטור וגורם לצרבות? תודה מראש על תשובתך. ענת הקיבוצניקית.

שמתי לב שאור קילל מישהי כאן שביקשה עזרה, הוא פשוט התנסח בצורה מעליבה ובתוספת קללה. לאור העובדה שהתחקתי אחר הודעותיו אני חייב לציין שזו לא פעם ראשונה שהבן אדם מקלל. בפורום של עזרה נפשית ותמיכה, קללות- לא מקומם, אני חושב שאתה צריך לשנות את הניסוחים שלך, אתה מתנסח כמו ילד בגן חובה, אז אולי מקומך לא בפורומים רציניים ובוגרים כמו אלה. ראיתי עכשיו בפורום פסיכולוגיה בנענע גם קללות של אדון רונן,חשכו עייני!!!! הבן אדם יורד שם לחיים של איזה נער חביב ואינטיליגנטי ששמו אופיר, זה פשוט מחריד לראות גבר בן 30 או 40 מקלל כמו עבריין בן 16. אני חושב שצריך למחוק הודעות שכוללות קללות בתוכם. אני יודע- זה לא מעינייני כי אני לא משתתף פעיל בפורום הזה, למרות שנראה לי רעיון טוב להתחיל, אף פעם לא השתתפתי בחיי בפורומים של פסיכולוגיה, רק ישבתי וקראתי- זה מעניין. בכל אופן אני חושב שקללות לא במקומם כאן בפורום, אם כבר מדברים על ביתיות וחום כאווירה בפורום. אז אור תפסיק להתנסח בשפת רחוב גסה,זה לא מתאים!!!!!!! איתי

יש לך דש מסבא שלך....חברים שלי ראו אותו בבית חולים דרך אגב קריר היום בירושליים

לאיתי שיודע (באמת?) ולאור, ההתנצחות ביניכם תיאלץ להעשות במקומות אחרים, אבל לא בפורום שלנו. על שניכם להמנע לאלתר (!) מכתיבת הודעות שעוסקות בכל דבר שאינו קשור לתכני הפורום. תכני הפורום, משמע, הודעות שעוסקות בכותרת הפורום "טיפול נפשי". ותו לא!!! אחרת, הינכם "אורחים לא רצויים"...קחו זאת לתשומת לב מירבית! טלי פרידמן

לצערי אני לא מצליח להגיע לפורום לאחרונה גם התרשמתי שהפורום התדרדר אבל כעת אני רואה שיש שיפור למרות שאני לא מבטיח שאצליח לבקר בפורום הרבה אשתדל לחזור אני מנהל מחלקה בבוקר ואח"כ עד מאוחר בלילה מטפל באופן פרטי כל יום בזמן שנשאר (חגים סוף שבוע) אני עוסק במחקר מוח - מנסה לחקור מדוע חולים בסכיזופרניה - כותב מאמרים - מכין פרוטוקולים לסטודנטים והרצאות ללמד רופאים סטודנטים לרפואה ומתמחים בפסיכיאטריה בברכה דר פלד :)

ד"ר פלד... אני מקווה שלפעמים אתה גם מספיק לנוח קצת מהמירוץ המטורף... סופ"ש רגוע ונעים, טלי פרידמן

ד"ר פלד שלום רב! מה שלומך? שמע אתה בא לכאן פעם ב-100 דף מטיף מוסר,מתנצל שאתה לא כאן ושוב נעלם,עד כאן אין לי בעיה. רק דבר אחד מפריע לי ואומר לך ללא היסוס פחד או מורא:מי שגרם להידרדרותו של פורום חם תומך אשר הועיל לי ולרבים טובים אחרים זה א ת ה. וסלח לי על האשמה שאני מטיח בך,אך לצערי זה התחיל באותו "פתגם המפורסם"שיצא תחת כתב ידך:שייש אנשים שעדיין חושבים שמדובר בצ'אט. שמע אתה רופא חשוב,חכם ודעתך מקובלת,אבל זה לא חכמה לבוא להטיף מוסר,להדליק אש,ואז ללכת ולחזור כאילו לא קרה כלום, אז או שתחזור ותחזור בגדול,או שאם נבצר ממך להיות פה,אז לא תהייה. כי הגיע הזמן לחזור לחיים נורמלים ודווקא בפורום חשוב זה. אתה מצתרף? שבת שלום דניאל

לא היית פה זמן מה, טוב לראות אותך, מה שלומך? (אני יודעת שזה לא קשור למה שכתבת)

מצויין שיש אנשים שחוקרים את המחלה הזו. אולי סוף כל סוף אפשר יהיה להחלים ממנה ללא תרופות

ליועץ, שלום! שאלה לי "קטנה" אליך: האם אתה מכיר מקרים של אנשים שעברו טראומות שונות ומשונות, (נפשיות, או בריאותיות) ובעקבות הארוע לקו בהתקפי חרדה, סיפור שנמשך מספר שנים.מטופלים באפקסור ולוריואן כתרופות" מדכאות", ובנוסף טיפול שיחתי. כל זה, לא מונע את התופעה - אולי מקטין קצת את העוצמה. האם יש טיפול תרופתי הולם שיכול לעקור מהשורש את הבעיה?! אשמח לקבל תשובה ותודה מראש. ענת הקיבוצניקית.

שלום, אני בן 24 ואני הומוסקסואל.לא קיימתי יחסי מין לא עם גברים ולא עם נשים. אני מאוד רוצה לקיים יחסי מין עם נשים , הבעיה היא שאישה לא מגרה אותי מינית לעומת גבר , וזה גורם לי לחשש גדול ורתיעה מנסיון לפתח קשר אם נשים , אין לי ספק שאני מסוגל לאהוב אישה , גם היו לי מספר ידידות שהיה לי רגש כלפיהן אך החשש מהרגע של קיום יחסי מין , מהידיעה שכשאני חושב על נשים ואפילו מנסה לפנטז עליהן זה לא גורם לי לגרוי מיני , אז מה אעשה כשאגיע לשלב זה איתן מפחידה אותי. לעומת זאת מחשבות על גבר גורמות לי לגרוי מיני למרות שאינני מעונין בכך. אני ממש מיואש , יש לי רצון עז להתחתן ולהקים משפחה יום אחד , האם יש לכם איזה שהוא פתרון למצבי ? האם יש אפשרות לשנות את נטייתי? אנא עזרו לי תודה

אני לא חושב שאתה צריך להילחם בנטיות שלך. אתה מציין שאתה נדחה מנשים, או יותר נכון הן לא מגרות אותך, אז למה בכוח? אולי אתה רוצה להתחתן עם אישה על מנת להשביע את רצון ההורים ולעמוד בסטנרטים הנוקשים שהחברה מכתיבה. בקיצור זה אהבה ובעינייני האהבה הלב מכריע אז לך אחרי הלב שלך. איתי

שלום רב, ראשית, אני מזהה קושי כללי של יצירת קשר אינטימי ומיני, ויתכן וכאן שורש העניין, וכדאי שלא להגרר לחששות מקשיים כבדים יותר, שאולי אינם. שנית, במידה וקיים רצון לשנות את הנטיה, כמו שנשמע ממך, סביר בהחלט לנסות דרך טיפולית שתסתייע בתהליכים מדורגים ומאד מובנים של הכחדת מקור מגרה ומהנה אחד לטובת העדפת מקור גירוי והנאה חדש. ידרש לשם כך ידע טוב של איש/ת המקצוע בתהליכי למידה ולמידה מחדש, הרבה סבלנות וגמישות אישיותית מצדך, ובת זוג משתפת פעולה . אם תרצה הכוונה פנה למייל האישי שלי עם מעט הסטוריה אישית עליך, ומיקומך בארץ. כל טוב, ודרך צליחה ד"ר יוסי אברהם

אל תרבע את העיגול רק בגלל שאפשר להשפיע על הנטיות שלך. אם אתה נמשך באופן טיבעי לגברים לך על זה עד הסוף. לעולם לא תחוש את אותן התחושות שמקנה לך הטבע לעומת דיכוי של התחושות ע"י טיפול פסיכולוגי. תאורטית ניתן לגרום גם לאדם שלא נמשך לחלוטין לבני מינו - להמשך אלהם/ן כי כולנו "נעים" בסולם של נשיות וגבריות לא מוחלטים ואפשר לחזק צד זה או אחר אבל זה מעוות! אם ילדים או לחץ חברתי זו הבעיה שמפריעה לך אז ברר את הסוגיה הזו! ולא את סוגית המיניות שלך. ואת זה כותב לך הומופוב ! ! !

מצאתי בעיתון ראיתי מקום להביא לדיעתכם. אוסקר אוניברסיטת בר אילן בית ספר לעבודה סוציאלית שרותי עזרה פסיכולוגית שיקומית הקליניקה השיקומית של המחלקה לפסיכולוגעה פתוחה לקהל למתן חיעוץ שיקומי לאנשים שיש להם בעיות הנובעות מנכות פיזית,התפתחותית, נפשית או חברתית. השנה מתקבלות פניות בטלפון 035318173 (אפשר להשאיר הודעה במזכירה האלקטרונית) אחרי 1.11.01 פניות בטלפון 035317225 . פניות בכתב מתקבלות בכתובת : הקליניקה השיקומית במחלקה לפסיכולוגיה אוניברסיטת בר אילן רמת גן 52900 או בפקס מס' 035350267 ולציין עבור הקליניקה השיקומית הקליניקה מציעה עזרה בשיטות התערבות מגוונות לפי צרכי הפונים. הטיפול ניתן על סטודנטים לתואר שני בפסיכולוגיה במסגרת עבודתן המעשית. פיקוח צמוד ניתן על ידי פסיכולוגים בכירים של המחלקה לפסיכולוגיה..

רעיון טוב טיפול על ידי סטודנטים שמקבלים הדרכה הוא בד"כ טיפול טוב מאד יש לי ניסיון טוב עם שיטה זאת אני מפנה לסטודנטים שלי שאני מדריך מטופלים שלא יכולים להרשות לעצמם לשלם הסטודנת מרויח הדרכה ממני והמטופל מרויח טיפול טוב -בהצלחה

הרעיון הבסיסי אכן טוב, אבל כמו בכל טיפול חשובה מאוד האינטראקציה בין המטפל למטופל, ובבעיות מסוימות לפעמים חוסר הנסיון של המטפל פוגע. מהנסיון האישי שלי בטיפול בשירות היעוץ לסטודנטים בבר-אילן זה לא תמיד עובד, ואני לא היחידה. בטיפול פרטי או בשירות הציבורי אם אין כימיה בין המטפל למטופל, ואם המטפל לא מצליח לעזור, אפשר תמיד להחליף, מה שלא קיים בשירות כזה ואז לפעמים נתקעים עם סטודנט/ית שקצרה ידם מלעזור, מפתחים כבר תלות מסוימת למרות הכל, וקשה לראות שהטיפול לא עוזר ולהפסיק אותו ולעזוב. כדאי לנסות, אבל עדיין להישאר עם ערנות בוחנת לגבי האם הסטודנט/ית באמת יכולים לעזור, האם הטיפול עובד, האם הבעיות מקבלות צורה אחרת, ואם יש רווח ותוצאות מהטיפול, ולא להישאר סתם כי זה זול וכי התפתח כבר הקשר, ולהיתקע במקום עם אותן הבעיות ואותם הקשיים. מצב כזה יכול רק להחריף את התחושה הקשה.

שלום לחברי הפורום. "קפצתי" לביקור ממחשב של חברים אחרי תקופה ארוכה מידי של ניתוק. רציתי שתדעו שאתם חסרים לי ואני מאוד מקווה שבימים הקרובים יוסדר החיבור לאינטרנט ואוכל לשוב ולפקוד שוב בית חם זה. בינתיים שתהיה לכולם שנה טובה, רגועה ונעימה- עד כמה שרק ניתן. בברכה. רוית.

כן גם אני מקווה לחזור אבל עובד כל יום מ 800 עד 2400 לא מצליח להגיע לפורום

הלוואי ואני הייתי עסוק כל כך.

רוית יקרה, כמה טוב לראותך במחוזנו הקט... התגעגעתי לשמך המוכחל! שובי אלינו במהרה, ד"ש חם, טלי פרידמן

שנה טובה, רוית, אכן חסרת כאן בפורום. דרור

נוכחותכם של כולם חשובה וחיונית כאן המשיכו לבקר בפורום ככל שתוכלו ועזרו לכל הזקוקים במתן עצה במילה טובה ובהרבה אהדה תודה לכם....

שלום רב לפני כשנה סבלה אחותי מדיכאון לאחר לידה וטופלה ע"י פסיכולוגית הקרובים לה (וגם אני) ראינו אותה במצבים שהפחידו אותנו וחששנו כי הפסיכולוגית לא יודעת את כל האמת השאלה היא האם במקרים כאלה יש אפשרות לבן משפחה להתערב ולשוחח עם הפסיכולוגית - כדי לספר וכדי להתייעץ איך ניתן להתמודד גם אני אשת מקצוע בתחום העו"ס , והפתיע אותי לגלות עד כמה קל למשפחה חמה ותומכת מאוד לגלות שבתם במצוקה כה גדולה (בהתחלה כעסנו עד שהבנתי שיש פה בעיה). ברורה לי השאלה של האתיקה המקצועית ובכול זאת האם על הפסיכולוגית לא לשתף אדם קרוב בטיפול כדי לעזור למטופלת? (הבעל כעס ולא היה מוכן לשתף פעולה). אודה על התייחסותכם.

האפשרות לשתף עוד אנשים בטיפול פסיכולוגי פרטני תמיד קיימת, אבל.. היא לא יכולה להגיע מהצדדים המשקיפים מהצד, זאת חייבת להיות החלטה משותפת של אחותך ושל המטפלת שלה, וחייבת לבוא עם ההסכמה שלה וכבחירה שלה. את תמיד יכולה לעלות את הרעיון בשיחה עם אחותך ולראות את תגובתה, אם היא תמצא לנכון, היא תוכל להתייעץ עם המטפלת שלה, וביחד הם יחליטו אם זה אכן כדאי ויכול לעזור. זה הטיפול שלה, הבחירה שלה וההעדפה שלה, בין אם תחליט שכן ובין אם לא, וגם אם המטפלת לא יודעת הכל, אם הטיפול טוב, היא יכולה לדעת הרבה גם בלי שאחותך תספר, יש דברים שאפשר לראות ולקרוא אם הקשר הוא טוב, וגם כשלא יודעים את הכל אפשר לעזור ולהעזר, לפעמים יש דברים שקשה לחשוף וקשה לדבר עליהם גם בחדר הטיפול, שהוא המקום הכי אינטימי והכי בטוח מבחינת המטופלת. אני מאוד מעריכה את הרצון שלך לעזור, אבל תעשי את זה דרך אחותך ובשיתוף הפעולה שלה, אחרת סתם תרחיקי אותה ממך עוד יותר, והיא לא תוכל להעזר לא בך ולא במטפלת, כי תרגיש אולי נבגדת, ותשאיר שהשארתם אותה לבד עם הקושי. בכל מקרה, זאת סתם דעה אישית שלי, ובטח תבוא גם דעה מקצועית יותר.

תמיד מומלץ שהמטופל עצמו נותן את הסכמתו דיכאון לאחר לידה מגיב לטיפול תרופתי יותר מאשר לטיפול בשיחות בברכה דר פלד

מאי היי מה שלומך? ראיתי שרשמת תשובה לחיילת המשוחררת ,ואוליי תוכלי לעזור לי קצת גם: אני בדיוק ההפך לפני גיוס טיפה אותו ספטומיים אבל הכי קשה הוא זה הפחד מהגיוס משתק אותי, לא סתם פחד פחד שעברתי אותו בעבר מדובר ביי כילדה שהייתה תמיד בתיכון ובכלל בודדה לבדה לא מסומפטת וחסרת חברים, הפחד שלי להיות כך גם שם...... וגם כרגע אני בבית בלי שום תעסוקה אני מפחדת לעבוד שאני לא הסתדר אם העובדים שהם לא יאהבו אותי וכך אני בבית מעדיפה לא להיחסף ולהפגע חייבתץ עצה עזרה דעה...... נטעלי

נטעלי, תפסיקי לחשוש מהגיוס. תאמיני לי שאין לך ממה לחשוש. ההיפך, תתחילי לדמיין דברים טובים, כיופים, חוויות וכמובן חברות חדשות. יש בך הרבה מה להציע, והמון ירצו להתחבר איתך. בינתיים את יכולה להעביר את הזמן בטיולים, ללכת לים, ואפילו אם בא לך למלצר באיזה בית קפה מגניב או משהו דומה וככה גם תצאי קצת מהדימוי העצמי שלא אוהבים אותך. תני צ'אנס ותני לאנשים להתקרב אליך ולהכיר את הטוב והנפלא שבך. תצאי מהשיתוק והפחד - אף אחד לא הולך לעשות לך משהו רע - ההיפך, גם תוכלי לגלות עולם חדש, עם חוויות ואתגרים שיעשה לך רק טוב ויפתח לך את דלתות להמשך. את לא לבד. כל המתגייסים חוששים כל אחד מהסיבות שלו. כשתהיי ביחד עם כולם תראי כמה דברים משותפים יהיו לך עם האחרים וזה יקרב אותך ויצור חברויות. תחשבי רק על דברים טובים - ותסלקי את המחשבות המטרידות. גיוס מוצלח ובינתיים - שיהיה לך בכייף.

יתכן שאת סובלת מפוביה חברתית - יש לזה טיפול יעיל מאד צרי קשר דר פלד

שלום רב! לאשתי יש פחד אדיר מבדיקות גניקולוגיות, אפילו פשוטות ביותר. לפני כל בדיקה אצל רופא נשים היא במתח אדיר, וזה ממש הורס אותה. היא עברה צילום רחם, וזה היה סיוט של חודשים. מדובר ממש ברמה של פוביה, ככה היא אומרת, ואני מסכים איתה. היא ניסתה טיפול פסיכולוגי בשיטת EMDR, אבל זה לא הוכיח את עצמו. גם כדור ווליום לפני צילום הרחם לא עשה שום דבר. הבעיה היא שאנחנו עוברים טיפולי פוריות, כנראה שנצטרך הפריה חוץ-גופית, וזה כרוך כמובן בסבל בלתי יאומן מבחינתה. אילו טיפולים ישנם, וכיצד מגיעים אליהם, כדי להתמודד עם הבעיה? מדובר במצב קיצוני ביותר. היא מוכנה להכל – גם להיפנוזה אם צריך. תודה, גבי

גבי, אני חושבת שבבית החולים בו אתם מטופלים, יש קבוצות תמיכה לאנשים שעוברים חוויה כשלכם. בכל מקרה תיכף אביא את הכתובת באתר זה: http://doctors.co.il/forums/list.php?f=246 עדי

שלום adi ותודה! הקישור לא הביא אותי למקום שחשבת שיביא. אשמח לקבל את הכתובת. האם ידוע לך על טיפולים אלטרנטיביים? על פסיכולוגים שמתמחים בכך? תודה, גבי

גבי שלום השימוש בהיפנוזה אכן עשוי להיות יעיל. יש מספר מועט של גניקולוגים המשתמשים בהיפנוזה תוך כדי הבדיקה, לדוגמא ד"ר נחמן אקשטיין מבי"ח איכילוב בת"א. אפשרות אחרת היא לפנות לפסיכולוג ולהיעזר בהיפנוזה ולימוד של היפנוזה עצמית כדי להתמודד טוב יותר עם הבדיקה. יתכן שיש גורמים רגשיים נוספים סביב הנושא והפניה לפסיכולוג עשויה לעזור גם בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר' קפלן ותודה! האם אתה יודע על פסיכולוגים שמתמחים בבעיה זו? מיהם? תודה, גבי

שלום, היי,: המון זמן אני רוצה עזרה דעה..... האם אנשים במשך זמן באישיותם משתנים??? או לא חייב??.? נגיד וכול החיים הייתי כילדה סגורה יכול להיות שבמשך הזמן זה ישתנה או לא ממש? ובעינין האופי גם יכולים להשתנות?????? חשוב לי מדובר ביי כאשר אני פוסלת את עצמי ...

שירלי, אין מספיק פרטים עלייך. למשל, בת כמה את? מה את עושה עכשיו בחיים (לומדת, עובדת וכו')ומה בדיוק הבעיה שמפריעה לך? מצחיק שאת אומרת "הייתי כל החיים ילדה סגורה" מה זה כל החיים? כמה שנים זה להיות ילדה? כל החיים באמת, עוד לפנייך. ובוודאי שאנשים משתנים, אחרת היה עצוב מאד אם הדינמיקה של החיים לא היתה משנה בנו דברים. אפשר וניתן לשנות תכונות מסוימות כמו ביישנות, חוסר ביטחון עצמי וסגירות. גם בעבודה אינטנסיבית על עצמך או בעזרה מקצועית. אופי - הוא סך כל התכונות שאנחנו מחליטים להחצין, כלומר להראות לסביבה בתור כרטיס הביקור שלנו. אם תחליטי שאת רוצה לעלות על דרך המלך - כלומר לשנות דברים שמפריעים לך - שום דבר לא יעצור אותך. צריך רצון, אמונה וציפייה שאכן זה יקרה - וכך יהיה. כל טוב, רומי

אנשים משתנים עם הזמן לא תמיד בכיוון שהיו רוצים טיפול בשיחות עם פסיכולוג טוב יכול לעזור בהצלחה - דר פלד

שלום. אני מבקשת לדעת (בקיצור ) מהם הסימנים ואיך ניתן לזהות אדם דיכאוני. אני שואלת זאת משום שאני חושבת שאבא שלי בדיכאון , אולם הוא לא מודה בכך כנראה כדי לא להדאיג אותי או מפאת בושה . אם אזהה שהוא אמנם בדיכאון אז אנסה לשכנע אותו לגשת לטיפול. אבי אלמן בן 53 ואני מתגוררת יחד עמו. הוא מאד מדאיג אותי בתקוםה האחרונה. תודה עבור יעוץ מהיר א.

להלן הסימנים האבחנתיים לדיכאון אופיני - עדכני אותי במצבו ישירות לטלפון שלי בדף אישי (לחיצה על שמי בדף הפורום) אירוע דכאון מסוג מאג'ור. A) 5 או יותר מהסימפטומים למשך שבועיים רצופים (לפחות אחד מסימפטומים 1 או 2) 1 ) מצב רוח ירוד (כל היום כמעת כל יום*) 2 ) ירידה בהנאות ועניין 3 ) ירידה-עליה במשקל או תיאבון (5% ממשקל גוף) 4 ) חסר או יתר שינה * 5 ) אגיטציה או העתה מוטורית * 6 ) עייפות אובדן אנרגיה * 7 ) רגשות חסר ערך עצמי או אשמה * 8 ) ירידה בריכוז, מחשבה, חסר החלטיות * 9 ) מחשבות חוזרות ונשנות על מוות (גם ללא תוכנית) B ) הסימפטומים גורמים סבל, פגיעה תפקודית חברתית או פגיעה בתחום חשוב אחר של התפקוד. C ) לא נגרם עקב מחלה גופנית שימוש בסמים או תרופות. D ) לא נגרם עקב אובדן (אבל) קרוב (או פונקציה אחרת) דר פלד

לד"ר פלד תודה מקרב לב עבור נכונותך לעזור. תשובתך עזרה לי מאד , בשלב זה אני אנסה לפתור את הבעיות יחד עם אבי ובשיתוף רופא המשפחה. שוב מודה לך - אילנה

ילדי בן שלוש ותשעה חודשים, והוא עבר גמילה לפני למעלה משנה, שהיתה די קשה ורצופה תקופות פספסוסים למיניהם. בזמן האחרון החלה תופעה מאוד מדאיגה- הילד שלי מתאפק במשך ימים ארוכים ואינו מוכן ללכת לשירותים, וכשהוא צריך הוא מתחיל לבכות "אני לא רוצה קקי.." ומתאפק בכוח עד שאין ברירה ויוצא לו. יום כזה הופך לסיוט, כי הוא בוכה כל היום ולא מוכן לעשות כלום. אני ממש לא יודעת איך להגיב- אם לנחם אותו ולשבת איתו בשירותים, או לתת לו להיות שם לבד- יש לציין שלחזור לטיטול הוא לא מסכים ( וגם אני לא) התופעה נמשכת כבר כחודש. אין לו עצירות, ולדעתי זה משהו רגשי לחלוטין ולא פיזיולוגי. בעניין שתן יש גם בעיה אבל מסוג אחר- הוא מתעצל ללכת לשירותים ומפספס הרבה, או מחכה עד שמתחיל לצאת לו ורק אז הולך. מה לעשות? אני ממש מיואשת.

שלום רב, זו תופעה ידועה, שחלקה נובע מכך שבגן השירותים לא ממש נקיים, והילדים נגעלים, או שהגננות מביישות את מי שבורח לו... סיבה אחרת היא רגשית, וקשורה להתנתקות מההורה בפעילות שהיתה עד אז מאד נעימה, רוחצת, מלטפת, וכו'. לאחר שתעשי את מיטבך בעניין הראשון, קחי את סבלנותך, וגם את זו של האבא, ובכל ארוע רלוונטי שבחו אותו על קקי ופיפי עשויים כהלכה. לפעמים מאד מועילה הדגמה, ע"י שיתופו והכנסתו לארוע דומה אצלך או אצל האבא. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מזה כשנה אני נתקף לעיתים בהזעת יתר באזור הראש והידיים דבר זה קורה לי לעיתים קרובות בעיקר בזמן העבודה עד כדי הפרעה (אני צריך לנגב את אגלי הזעה) כעבור דקות ההתקף חולף . אני בן 44 זכר בריא. האם זה משום התרגשות או האם תיתכן בעיה קלינית אילו בדיקות כדאי לעבור? לתשובתכם אודה !!!!

שלום רב, בדיקה רפואית תמיד חיונית. אם הממצאים שליליים, נסה לשחזר: האם חרדות, דאגות, אי נעימות, וכו' - צמודים לארוע ההזעה, מבחינת הזמן שהם קורים, או הזמן שאתה נזכר בכך. אם זה כך, מומלץ להעזר בפסיכולוג לנושא. אם תרצה הפנייה, פנה למייל האישי שלי, עם יותר מידע על הארועים הללו שהם הפוטנציאל האפשרי לתופעה, וכן את מיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

יותר פשוט לקנות וישרים.....

שלום, רק לשם ההיסטוריה, אני לא בחורה דכאונית, להפך, תמיד ידועה ככזאת שמחייכת ומחלקת עצות. יש לי הברה חברים ובסה"כ אני מסתדרת עם כולם ומקבלת מצבים בצורה הכי טובה שאפשר. עד עכשיו..... אני נמצאת בתקופת "מחלה" כבר 4 חודשים. עברתי עשרות בדיקות ורופאים, ולא מוצאים את מקור הבעייה. אפילו הלכתי בעצת הרופאים לפסיכולוג ועזבתי אחרי מס' פגישות כי לא הרגשתי שזה מתאים לי. לפני כשבוע גם הלכתי לפסיכיאטר אחרי שאמא שלי לחצה עליי, ועכשיו אני לוקחת קולנקס. זה טיפה מרגיע אותי אבל זהו. אני ממשיכה להרגיש רע. ועם כל טיפול ובדיקה אני מאבדת את התקווה. בכל פעם שאני מנסה טיפול חדש, ואני בטוחה שהנה, הפעם אני מסיימת עם זה, וזה לא קורה. הפכתי לבנאדם דכאוני שלא אכפת לו מכלום, אני לא רוצה להיות בקשר עם חברים ובאופן כללי לא מגיבה לעולם. אני גם סגורה בבית כי אני מרגישה רע, מה שלא עוזר. אני לא חושבת על משהו קיצוני, אבל נמאס לי ואני לא יודעת מה לעשות עם זה. אני משתגעת!!!!!

אני יכול לעזור לך נראה לי שלא אובחנת כמו שצריך נא ליצור איתי קשר ישירות לטלפון (ראה דף אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום)

אני מרגישה שאין לי מספיק אנרגיה לחיות ולכן אין לי חשק לעשות או להתעניין בדברים שונים! אני מרגישה ככה כבר שנתיים בערך ולא מצליחה להפטר מההרגשה! אני חושבת שזה פסיכולוגי.

ניסית ייעוץ פסיכולוגי? שיטות אלטרנטיביות? כדורים נוגדי דיכאון?

האם יש לך דברים שאת רצית לעשות ולא עשית . אני מתכוון לכל דבר בחיים .

את האמת אין לי כסף לכל הטיפולים ודברים כאלה. לנסות לדבר עם אנשים פנים אל פנים אני לא בדיוק רוצה כי אני מרגישה שאני בעצמי לא יכולה להסביר מה יש לי ואף אחד לא יבין אותי. כן יש כמה דברים שאני מנסה לעשות בחיים, אך עמוק בפנים אני מרגישה שבחיים לא אגיעה אליהם. אולי אני סתם מבלבלת את עצמי, אבל זה די מפריע לי ביומיום שלי. אולי אתם יודעים איך אפשר לטפל בהרגשות משונות כאלה?

יש סיבות מרובות לחוסר חשק האם קשור לאירוע חיים כל שהוא?

משהו ממש רציני לא קרה בחיי. אולי זה בגלל שקיימתי יחסיי מין בגיל צעיר ונפשית לא הייתי מוכנה לזה? אני לא יודעת...נסגרתי בתוך עצמי וקשה לי שוב לחזור לחיים רגילים. אני כל הזמן חולה, או שנדמה לי שאני חולה ואין לי חשק לעשות שום דבר.

בזמן האחרון אני שומעת וקוראת על הרבה מקרים של אנשים שניסו להתאבד וחלקם גם הצליחו. גם לי יש הרבה מחשבות על המוות ועל לגמור את הסבל הזה כבר ולהגיע אל המנוחה והנחלה, אבל אין לי את האומץ לעשות עם זה עדיין כלום, ופתאום אני קוראת ורואה אנשים שכן יש להם את הכוח לעבור משלב המחשבה ולהגיע אל שלב המעשה, וזה כבר לא נראה לי מעשה כל כך נוראי וכל כך בלתי אפשרי. רק בפורום השכן לפני מספר ימים התפרסמה הודעה כזאת על מישהו שניסה ונכשל. אז זה טוב או רע לקרוא ולדעת על המקרים הללו ? זה מפיח בי את האומץ לעשות אולי את מה שהייתי נמנעת ממנו כי היה נראה לי מעשה בל יעשה, לא בגללי, בגלל כל אלה שישארו אחר כך, אבל הנה כן יש אנשים שחושבים רק על עצמם, ושלא יכולים כבר להמשיך הלאה עם כל הסבל של החיים וכל הכאב, וניסו, וחלקם גם כבר לא ביננו. אז זה נותן לי לגיטימציה לעשות את מה שלא הצלחתי בעבר ? לנסות לפחות ? אז זה טוב או רע לקרוא על זה ? לפרסם את זה ? אז אולי ללכת בדרכם ? אז אולי לתפוס את עצמי בידיים, לראות שהמעשה לא כל כך בלתי אפשרי, שהרי אחרים כבר עשו, כבר יש תקדימים, אני לא הראשונה, ומן הסתם גם לא אהיה האחרונה, ולהתקדם צעד קדימה ולחתוך דברים ? ולמות ?

רות, לצערנו, כל הזמן אנחנו קוראים על דברים "רעים" שאנשים עושים. תיאורים מפורטים ומזוויעים על מקרי אונס, רצח, פיגועי טרור וכן גם על התאבדויות. מצד אחד, הרי אי אפשר שלא לפרסם ידיעות כאלה (קודם כל זכות הציבור לדעת וחוץ מזה, כה הרי מוכרים עיתונים, לא?) אין כאן נוסחה קבועה אם זה טוב או זה רע לקרוא על הדברים האלה. מי שנמשך לדברים תמיד יקרא אותם בסופו של דבר, צריך לשנות את התכנות במוח ולהחליט לקרוא את הדברים בריחוק, מבלי להיכנס להשוואות מה היינו אנחנו עושים. בעצם לא יקרה שום דבר נורא גם אם נדלג על הכתבות האלה, אבל אם בכל זאת נורא רוצים לקראו - אז להחליט שעושים את זה כאילו זה סיפור שקרה במקום אחר למישהו זר ובעצם זה לא צריך להשפיע עלינו. מאחלת לך שתרגישי טוב, שתתחזקי ותצאי מהדכאון ושתחיי בינינו עוד הרבה שנים טובות, ארוכות, מהנות ומרגשות. כל טוב,

מבחינה חוקית נראה שאת אדם אחראי למעשיו ועל אחריותך מותר לך גם להתאבד אבל החיים הם הדבר החשוב ביותר האם ניסית לטפל בעצמך? יש טיפול יעיל היום לרוב ההפרעות והקשיים לפני שאת מתאבדת צרי איתי קשר טלפוני ליעוץ מיידי חינם נא ליצור איתי קשר ישירות לטלפון (ראה דף אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום) תודה דר פלד

רות יקרה, להתאבדות יש חסרון גדול: אי אפשר להשיב את הדברים לאחור. ההתאבדות עצמה איננה פתרון אלא ביטוי למצב מצוקה. מחשבות בנוגע להתאבדות עוברות בראשו של כל אחד מאתנו, ברגעים קשים, ובדרך-כלל מכוונות אותנו בחזרה אל החיים עצמם. האפשרות לשוחח על כך עם אחרים, כפי שאת עושה כעת בפורום הזה, היא אחת הדרכים הטובות להתמודד עם מחשבות בנוגע להתאבדות, בנוסף לסיוע מקצועי. את צודקת. פרסום של מקרי התאבדות מעורר לעתים קרובות גל של נסיונות התאבדות. אינני חושב שניתן למנוע פרסום כזה, ולכן חשוב קיומם של פורומים כמו זה שלנו, המאפשרים לשוחח על כך ולהקהות את הקושי בזמן הנכון. דווקא הדוגמה שהבאת מנסיון ההתאבדות עליו קראת בפורום 'הלם-קרב' היא דוגמה הפוכה. זהו נסיון התאבדות שקרה ברגע של מצוקה קשה, ולשמחתי הסתיים ללא פגיעה בנפש. נסיון זה לווה בתמיכה רבה מצד חברי הפורום, ואיפשרה לא.ב. לשוב במהירות לסביבה אוהבת ומבינה. אני שמח שאת משתפת אותנו במחשבותיך, ומקווה שתמשיכי לעשות זאת, ותראי במחשבות ההתאבדות רק אות של מצוקה המושך אותך דווקא אל החיים ולא אל המוות. שבת שלום, דרור גרין

ב48 שמונה האחרונות ישנתי אולי 3.5. שעות, יתר הזמן עבדתי עבודה מאומצת והייתי בפעילות מתמדת. בלילה התקשתי להרדם על אף העייפות הקשה שצברתי. עכשיו אני מרגיש סוג של ערפול קוגניטיב המקשה עלי להתבטא ברהיטות ולחשוב בבהירות. זה גורם לי הרגשה ממש לא טובה ,סוג של חוסר שליטה על המחשבות. חוץ מזה ההעייפות גורמת לי להגיש לחוץ עם נטיות להתפרצות כלפי הסובבים אותי.האם התופעה נורמלית? לא יודע הדאם זה רלוונטי אבל אני לוקח כדורים נגד דלקת פרקים, כדורי הרגעה ותרכובת של מינרלים כתוסף מזון. בעבר כשסבלתי ממצבים אלה צרכתי כמויות אדירות של קולה קופאין ועישנתי סיגריות. היום בגלל דלקת הפרקים נמנע ממני האפשרות לצרוך את חומרים האלה במצב של עייפות נפשית הפוגעת בדימוי העצמי שלי הבעיתי ממילא. האם צריכת אנפטמינים במרשם רופא יכולה לסייע לי . כלומר האם קיים בכלל טיפול כזה. אוסקר

אמפיטמינים הם סמים מסוכנים ביותר אתה בכיוון הלא נכון מדוע לא תטפל בעצמך בהגיון תנוח תארגן חיים בריאים באוכל והרגלים תזהר מהתמכרות לתכשירים הדומים לסמים כגון אמפטמינים ותכשירי הרגעה כגון ווליום פנה ליעוץ מקצועי - תתחיל עם רופא משפחה בקופ"ח בברכה בהצלחה - דר פלד

אילו הפרעות נפשיות, מלבד סכיזופרניה ופסיכוזות אחרות, עלולות לגרום לאדם לפרוץ בחיוכים בלתי נשלטים בחברת אנשים כתגובה למתח או למחשבה? מדובר במעין עווית של צחוק מתפרץ.

יעלה שלום רב, ישנה הפרעות שיש בהן שילוב של חלק אורגני וחלק נפשי ואלו הן הפרעות טיק (מעין עוויתות). זה יכול להתבטא במצמוץ בלתי נשלט בעין, בעויתות בפה, בידיים וכו'. זה מה שעל פניו יכול להיות. ייתכן וקיימות סיבות נוספות. ואם אהיה קצת צינית...אז ההפרעה הנפשית הגרועה ביותר שתגרום למישהו לחייך היא אולי קצת אושר ושמחה?...לא הרי זה טירוף להיות מאושר עכשיו...בעיקר במדינתנו המטורפת... סתם "קריצת עין", ליל מנוחה, טלי פרידמן

'

שלום אני חיילת משוחררת בלי אגורה על התחת אין לי כסף לנסוע לחו"ל ואני מרגישה ממש תקועה בבית לא כי רע לי אלא כי אף פעם לא ראיתי את עצמי נשארת יותרמדי זמן בבית.. אני אפילו נבוכה מזה כי התרגלתי לחיות מחוץ לבית עם אנשים בגילי העניין הוא שהרגליים שלי לא על הקרקע אני נוטה להתלהב מדברים ואחרי זה להתחרט אני בשלבים מתקדמים של לחתום חוזה לדירה בתל אביב אבל כמו לפני כל החלטה חשובה אני מתחילה להתחרפן מרוב ספקות..... אני לא יודעת מה לעשות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני מקווה שמישהו יוכל להראות לי את המצב בהגיון.

למבולבלת, כמה זמן את משוחררת? גם אני הייתי כך. קחי לך את הזמן, ותחשבי מה את רוצה לעשות. קניית / שכירת דירה זה לדעתי לא דבר שבוער על הרגע. חשוב קודם כל למצוא עבודה. עדי

למבולבלת, היי שלום, לעזור לך קצת יהיה לי קשה כי אני לעמי לא בדיוק יודעת באייך לעזור , אבל אולי תנסי לחשוב מה את רוצה מהחיים מקצוע.... ולהתחיל ללמוד אותו...??? ועוד דבר אני בת 18 וחצי לפני גיוס וחייבת חייבת עזרה מימך, הייה סעיף במה שרשמת שאת תמיד אוהבת להיות אם אנשים בני גילך.... תראי אני עוד חודשיים מתגייסת ובינתיים הפחד והחרדות הולכות וגוברות אליי. תמיד הייתי מין ילדה בודדה ושלא אוהבים אותה ודחוייה ולא מסומפטת!!!!!!!!!!!!!! וגם כאשר עברתי בית ספר השינוי בקושי היה כמעט ולא. הפחד להיות כמו תמיד לבד שלא הסתדרו איתי להיות בודדה מכולם לא מעורבת.......... אני ממש בפחד מטראוומות את חייבת בבקשהנ , לעזור לי האם זה באמת חברויות כמו של התיכון האם אם תמיד הייתי כזו סביר להניח שאני ימשייך??????? אני כותבת לך והדמעות זולגות על הקלידים הלווואייי ואלוהים יעזור לי!!!!!!!! אפילו אם נראה לך שלא היה שינוי תגידי אני בסך הכול ינהסה להתמודד אם הבעייה שכנראה תבוא, בינתים עד לגיוס עוד חודשיים אני גם לא מוצאת את עצמי לבד כוווווווווללל היום ועוד מתעסקת בפחדים שלי ככה שרע לי מאוד!!! אני אפילו מפחדת להתחיל לעבוד ששמה לא יאהבו אותי (מרוב דחייה ופחד אני חצי עוףףף) ביי תודה מראש נטעלי

קודם כל תנסי לשמור על קור רוח, אם זה מרגיע אותך אז כמעט כולם עוברים את השלב הזה בו את נמצאת , הבילבול הזה הוא טבעי לגמרי, דבר ראשון הכי כדאי זה קודם כל למצוא עבודה לשים כסף בצד , לפחות שיספיק לכמה חודשים ראשונים של מחיה ורק אז לשכור דירה, אם הדבר בלתי אפשרי ואת זקוקה לצאת מהבית במהירות אז ישנה אפשרות לעבוד ולגור באחד מבתי המלון באילת- שווה בדיקה!! תזכרי שתמיד צריך לחשוב לפני שעושים משהו, אבל הרבה פעמים שווה להסתכן ולשות דברים מתוך ההרגשה בבטן, אם את באמת מאמינה בהחלטה שלך, את בד"כ גם מוכיחה לעצמך שאת יכולה להצליח. לסיכום המון בהצלחה בכל דרך שתבחרי.

הייתי באילת חודשיים לא היה לי טוב. בגלל זה אני כל כך לא מאמינה בעצמי הייתי בטוחה שזה מה שאני רוצה התברר לי אחרת

בד"כ התלבטות היא בגדר נורמה ולא דורשת יעוץ מיוחד אבל העוצמה שאת מתארת מתאימה ליעוץ נא ליצור איתי קשר ישירות לטלפון (ראה דף אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום) תודה -- דר פלד

יש לי בעיה ואשמח אם תוכלו לעזור לי כי אני ממש במצוקה. כשאני נמצאת בהתחלה של זוגיות אני מרגישה צורך בלתי נשלט לערוך לבן הזוג מבחנים כדי לראות כמה הוא עמיד וזמין מבחינה ריגשית. אני ממציאה שנאנסתי ואפילו סובלת מסיוטים מדומים, עושה את עצמי חולה לפעמים וכדומה. כל אלה מדכאים אותי באמת בשלב מסויים משום שהכל הצגה ובנוסף אני מרגישה מבולבלת, מתוחה ומוזרה משום שאני לא יכולה להשתלט על הדחף הזה. התחלתי לצאת עם מישהו לפני חודש ומאז אני חייה את האונס שלא קרה כדי לראות איך הוא מתמודד עם זה. הוא מתמודד נדהר אבל אני מרגישה כל כך מתוחה פתאום וכל כך מבולבלת. אני לא מצליחה להתאהב בו ומרגישה מאד מוזר עם כל מה שסיפרתי. אני רוצה קירבה לפעמים ולפעמים רק רוצה שקט. אני כל כך מבולבלת שאני על סף אי שקט. אני מרגישה צורך במרחק אבל פתאום פחד להיות לבד ותלותיות בו. מה עושים? למה אני לא מבינה ומכירה זוגיות בריאה? למה אני לא מצליחה להתחיל קשר מעמדה של אהבה עצמית ובטחון עצמי וחייבת מייד להעמיד את הצד השני במבחנים ריגשיים ואת עצמי להעמיד במקום קורבני, תלותי וחלש?

זהבית שלום אינני יודע לומר מדוע את צריכה להעמיד את בן זוגך במבחנים כאלה ומדוע את אונסת את עצמך לדמיין אונס. בכל מקרה, זה בוודאי מעיד על מצוקה כלשהי וחוסר ביטחון ביכולתך לנהל את הקשר ממקום חזק ובטוח. הייתי ממליץ שמחד תנסי להפחית עד כמה שאפשר את הסימפטומים המדומים שאת מציגה לבן זוגך ונסי להיות את עצמך. במקביל הייתי ממליץ שתפני לייעוץ פסיכולוגי כדי שתוכלי להבין טוב יותר מה מביא אותך למצבים הללו, וכיצד לפתח את הקשר ממקום חיובי יותר עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התגובה. אכן פניתי לטיפול פסיכולוגי אבל הוא רק בהתחלתו ואני ממש במצוקה כרגע. מה לדעתך יכולים להיות הגורמים האפשריים להתנהגות זו?

ואת עוד בודקת אותו??? מסכן אני במקומו בורח כמו אש אבל בסוף יפול לא האסימון..יאהבלה

מדובר במבנה האישיות שלך טיפול בשיחות יהיה יעיל מאד בשבלך פני לפסיכולוג טוב בהצלחה ליעוץ נוסף ניתן ליצור איתי קשר ישירות לטלפון (ראה דף אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום) תודה -- דר פלד

נראה לי שאת מפחדת מדחייה ולכן את ממציאה סיפורים קשים כדי לגרום לבן הזוג שלך לעזוב אותך.

טלי שלום. האם את כאן עכשיו? אני צריכה אותך דחוף. בבקשה. לימור

טלי שלום. לא נורא אני מיסתדרת תודה

לימור, אני כאן עכשיו... אם זה עוזר... טלי פרידמן

שלום רב. יש לי ילד בן 6 שאובחן כילד היפראקטיבי. כיום הוא לוקח כדור רטאלין ליום בימים בהם הוא הולך לגן. אנו מתקשים לקבל סיוע מקצועי לילד בגן בטענה שאין תקציב. הייתי מאוד רוצה לדעת ולקבל אינפורמציה, מהם זכויותיו ולמה זכאי ילד היפר אקטיבי ממערכת החינוך. שמעתי על המושג שנקרא ביו-פידבק, איך ואיפה אוכל לקבל יותר אינפורציה בנושא.

מקס שלום. אני מניחה שתוכל למצא עוד תשובות באתר של משרד החינוך. יש שם פורומים בנושאים שונים, וכן פורום בתחום החינוך המיוחד הכתובת - http://wwwl.education.gov.il בהצלחה נטע

שלום רב, המערכת הציבורית מאפשרת סיוע פסיכולוגי אישי למקרים נדירים בלבד, כי את מירב התקציב מפנים בשירותים הפסיכולוגיים לאבחונים שנדרשים עפ"י התקנות, וליעוץ למורים. ולגבי מה לעשות, מלבד הרטלין (שגם לגביו אני מאד מסופק פעמים רבות): ובכן, יש הרבה, ואחד הדברים הוא עבודה משפחתית מערכתית. פעילות לימודית מותאמת הוא דבר אחר. ויש עוד ועוד. לגבי מה ששאלת: ביו-פידבק היא שיטה שנועדה לסייע במקרים של היפר-אקטיביות, חרדות, וכו'. לאחר יעוץ והכוונה, ניתן ללמוד להפעיל אותה גם בחיי היום יום, בבית, ללא איש מקצוע. הספק הגדול שלי, לגבי הרלוונטיות לעניינכם, הוא בדבר התאמת השיטה לילד שלכם בשל מגבלות של שיתוף פעולה, ובשלות, שתאפשר העברת הלקחים ממה שקורה באימון הביו-פידבק - אל החיים השגרתיים. בקיצור: אל תקחו פתרונות עקב שמועות. פנייה לפסיכולוג באמצעים הכספיים שלכם היא מה שנראה כיותר סביר. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מתחזים וגולשים יקרים, לאחרונה שוב אנו עדים להתקפות, השמצות, קללות, ויותר מזה התחזויות בפורום. הדבר גורם לשיבוש מהלכו התקין של הפורום, פגיעה בגולשים תמימים, והפיכתו של הפורום מ"בית חם" לבור השפכים של הפרוורטיות האנושית. אינני יכולה להסכים לכך ובוודאי לא לקחת חלק במקום שכזה. אני פונה לכל המתחזים באשר הם להפסיק את פעילותם המשחיתה לאלתר. אני רוצה לציין כי התחזות ופגיעה בפורום כפי שנעשתה היא למעשה עבירה על החוק. נעשה כאן שימוש פלילי וניצול לרעה של מתקנים ותמסורת של "בזק". לידיעתכם, סעיף 30 ל"חוק בזק": "המשתמש במתקן בזק באופן שיש בו כדי לפגוע, להפחיד, להטריד, ליצור חרדה או להרגיז שלא כדין, דינו מאסר שלוש שנים". ישנם חוקי מדינה נוספים המתייחסים להטרדה, הצקה, התחזות ורמאות התקפים לתקשורת באינטרנט. זוהי בהחלט אזהרה אחרונה, ולאחריה כבר לא תיהינה אזהרות, אלא נקיטת צעדים משמעותיים. וליתר הגולשים, אני קוראת לכם לא לקחת חלק בפעילות המסיתה והמבזה. אנא אל תתיחסו לכל ההודעות המשתלחות, הפוגעות או אלו שעוסקות בהתחזות. חוסר התגובה ראשית לא ילבה את פעילות המתחזים, ושנית, ייתן לכולנו יכולת להשקיע זמן, מחשבה ומאמץ בהודעות החשובות באמת, של אלו הזקוקים לעזרה. שלכם, טלי פרידמן

אני כבר כמה ימים כמעט ולא מגיב.....אחרי שחטפתי מימך מקלחת של צוננין!!! סתאאאם בגלל "אופיר המתחזה.. דרך אגב כשתחליטו לפעול יש לי הרבה פרטים על אותו "אופיר!!!! ודרך אגב זה לא מתחזים....כולם זה אותו אחד!!!

טלי, חבל על המאמצים, עדיף שתעדכנו את מנהל האתר והוא כבר יודע מה לעשות. עדי

ודרך אגב שכחת להוריד את סימן ה=אור= ולעשות "אור"

יופי. אז טלי מה דעתך להפסיק לאיים ולהתחיל לנקוט באמצעים?????? תתפסו אותם כבר, אני לא מאמין שהם יפסיקו עם זה, הם מחפשים אקשן, את צודקת- הם מנצלים את הפורום הזה למטרת הרס, וקל לעשות את זה בפורומים כאלה, שמן הסתם האנשים יותר רגישים. את יודעת שהם הורסים עוד פורומים? לכי תראי פעם את פורום על שם מצבי לחץ בוואלה, למה אתם לא מתאגדים נגד ההתנהגות המחפירה הזו????? זה לא פעם ראשונה שהם מתעללים ומבצעים פשעים כאלה, אבל כולם רדומים,: "לא נורא נתעלם, הם ילכו"... תשמעי לי טוב, לא כולם מתעלמים ומסוגלים להתעלם מהם וזה נגרר למאומות עולם!!!!! הפורום הוא מגוון רב של אנשים אשר כל אחד למד להגיב בצורה שונה לכאלה תופעות, ישנם אנשים שעוצמים את העיינים לתופעות חולניות וישנם כאלה שרואים אך מעדיפים להתעלם, וישנם כאלה שחוטפים את החאלסטרה ועונים ומחפישים בחזרה ולכן אין סיכוי שבפורום בעל מגוון טיפוסים השניים האלה או המאה האלה יחדלו מכך. תנקטו כבר באמצעים!!!!! הפורומים האלה נועדו להרגיע לחמם ובנתיים זה גורם לחרדות והתנקרויות. איתי

אני מסכימה שהמצב הנוכחי הוא בלתי נסבל הפורום הזה ממזמן נהפך לצ'ט זול זה שיש כאן מופרעים וחולי נפש זה לא מפתיע עפ"י שם הפורום האחריות לפתרון בעית ההתחזות מוטלת קודם כל על הנהלת האתר ע"י חיוב הגולשים להירשם ולקבל סיסמא כמו באתרים אחרים נכון לעכשיו הפורומים באתר פרוצים לגמרי וכמו שאת רואה זה מזמין לכאן רק צרות

טלי כל הכבוד דר פלד :)

:) תודה

שלום רב : אני בת 19 ויש לי בעיות דימוי עצמי נמוך לחלוטין פחד מדחייה וכו.... הבעייה שלי שנורא מאוד מפריע לי כאשר אני מדברת אם חברה שבבסיס אחר או ידיד פשוט אין לי מה לדבר!!!!!!!!!ואחרי שאני מדברת מרגישה הרגשות בטח דיברתי כמפגרת וכו.... ולפעמים אני מדברת בלי סוף שואלת ושואלת דבר שמפריע לי מאוד מה זה?? אני נורא מרגישה רע בקשר לייעוץ טיפול אין לי את הזמן והתקציב חייבת עזרה מימכם..

שירלי שלום רב, צר לי לאכזב אותך, אבל אין פתרונות פלא, ובטח שאי אפשר לעזור לך באופן ממשי דרך הפורום. הפורום יכול להעניק לך תמיכה, הקשבה והכוונה, אבל העבודה האמיתית תעשה בחדר הטיפול, מול מטפל חי ונושם... את יכולה לנסות להגיע לקב"ן ולקבל טיפול דרך הצבא. אם אינך רוצה, אז תאזרי בסבלנות, תסיימי את הצבא, ואז תלכי לטיפול שיאפשר לך להתמודד עם הדברים שהעלת במכתבך. בברכה, טלי פרידמן

אני מאמין כי אור ורונן הם אלה שמתחזים, הם שותפים לכל עיניין ההתחזות וההצקות הבילתי פוסקות בפורומים ולאנשים, הם פועלים ביחד, ביחד מנסחים הודעות ביחד חודרים לחיים של האנשים, אני רואה אותם בפורומים אחרים ואני רואה איך הם נהגו כך בעבר כלפי אנשים שונים ואיך הם ממשיכים לרדת לחייהם של אנשים גם היום. שימו לב שתמיד המריבות בפורומים השונים סובבים סביב השניים- שימשון ויובב... שימו לב איך רונן הוא המתנסח השנון ואור הוא המצליף במילים. שימו לב איך תמיד משום מה מתחזים אליהם דווקא. שימו לב איך הם מדכאים אנשים בעלי כוחות להתגבר על בעיות פסיכולוגיות, תמיד מחפשים איך להציק ולשגע. אני מכיר אותם מפורומים אחרים, ואני רואה איך הם מטרידים אנשים עד לעצמות. זה אור ורונן שמשחקים אותם תמימים וקורבנות של העולם. זה אור ורונן שיעני רבים ויעני מתכסחים אבל עושים יד אחת, זה אור ורונן שמזיינים במוח והורסים פורומים החשובים לאדם. זה אור ורונן שמתוסכלים מהידע המוגבל בלהתגבר על הבעיות הנפשיות שלהם ולכן רוצים לערר את כל מי שכן מסוגל, לערר אותנו את הרוב. זה אור ורונן, אני מתחנן בפניכם אל תמחקו את ההודעה שלי, אני יודע שאני צודק, אני משוכנע ששניהם ביחד עושים נזק. אני קורא לכם להילחם בעיניין, וזה כי הם פושעים כי הם משגעים אנשים כי הם מסוגלים לרדת לבן אדם לנשמה והם עשו את זה להרבה אנשים, תאמינו לי ידם עוד נטוייה, הם רוצים להרוס נפשות חיוביות, הם מרירים כלפי החיים ומוצאים את זה עלינו. שום סיסמא ושום בטיח לא ימנעו מהם להכנס ולהטריד כי רונן הוא גאון מחשבים, כי הוא מתמרן טוב, כי הוא מציק ומתחזה בשיטות ערמומיות. אני לא יודע מה עוד לאמר לכם. אבל תסמכו על מישהו שחקר את זה- זה רק אור ורונן!!!!!!!!! אני מוכן לקבל התרסות נגדי מכאן ועד להודעה חדשה, אני לוקח על עצמי את המחיר בלספוג קללות מהם, עלבונות ואפילו חדירה פרטית כל דבר, אבל אני יגרום להם להבין שאני יודע ואם אני יודע כולם צריכים לדעת וכולם עכשיו יודעים והידע שלכם שווה את כל מה שהם יעשו לי אח"כ. לילה טוב איתי

ביום אבל לאומי זה מה שחשוב? דיי בחייכם תפסיקו עם זה. לגלות בגרות רבותיי.....חבל,חבל מאד. פעם זה היה בית חם.

פעם זה היה בית חם מאוד, הפורום הזה היה דבר אחר לגמרי פעם. אני כ"כ הופתעתי כשחזרתי אחרי זמן של היעדרות ופתאום ראיתי מה הולך פה. חבל.... ויש לי דעה בקשר להודעה של איתי, אבל אני לא אגיד אותה כאן.... שיהיה לכם יופ נפלא, אני.

גאווה שהם נעלמים, ההתקפי חרדה, אני מצליח להתגבר עליהם ללא תרופות ורק בשיחות עם פסיכולוג, אני סובל מחרדות התקפים בערך חודש, ואני מרגיש שזה חולף. מסתבר שאפשר לנצח את המחלה. קחו ממני כוח.

קודם כל תודה על השיתוף, זה באמת נותן תקווה וגם כוח להאמין שאפשר . אני בעצמי מנסה להתגבר על חרדותיי ללא כדורים, לקרוא את הודעתך נתן לי תקווה שזה גם אפשרי. אם אפשר לשאול, כמה זמן אתה בטיפול פסיכולוגי?

מה הגבול בין נורמליות ללא נורמליות- שמעתי שיש כזה דבר שנקרא נו שכחתי- אבל זה מדד לנורמלי ואבנורמלי, היום ורדה דיברה על זה...

שלום רב, שאלת הנורמליות והאי-נורמליות הינה קשה מאד למענה, בעיקר במצב חברתי-תרבותי שמעריך פתיחות ומרחב אישי רב להתנהגויות. ובכל זאת, יש הנחיות פורמליות, שמיועדות לאנשי מקצוע ולאבחונים שלהם, שלא ניכנס אליהן כאן. ויש עוד שיטה, שאינה ממש מדוייקת, אבל יכולה לסייע לרבים: נסה לעשות "כאילו סקר דעת קהל", ומעין סטטיסטיקה, על התנהגות מסויימת, שלגביה תיתן את ההתיחסות שכנראה היו נותנים לה כמה מאות אנשים, אילו היו נשאלים. תנסה להעריך את התשובות באמצעות מיטב ההשערות האינטליגנטיות שלך. אם לדעתך, ימצאו יותר מ 90% של אנשים שיגידו על התנהגות מסויימת שהיא לא קבילה עליהם - תתחיל לחשוד שאם אתה היית עושה כך וכך, היית אולי נחשב כלא נורמלי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום לד"ר אבני אני שואלת את השאלה כאן ולא בפורום נוירולוגיה כי בפורום נוירולוגיה (כאן וגם במקומות אחרים) יש נוירולוגים שלא מבינים בליקויי למידה, ובפורומים של ליקויי למידה יש רופאים שלא מבינים במבוגרים. אולי תדע לענות לי ואולי לא, כי השאלה היא בנוירולוגיה ולא בפסיכיאטריה, אבל הבחנתי שכבר שאלו כאן בפורום על ריטלין בעבר. רציתי לשאול האם ריטלין טוב רק לשיפור ריכוז בלימודים או בעת ביצוע מטלות אינטלקטואליות (שלזה אני ממש לא צריכה אותו, לא יודעת אם בעיית הקשב שלי פשוט לא ממש חמורה או שפשוט יש לי מספיק קומפנסציות), או שהוא יכול לשפר גם ריכוז בנהיגה. יותר נכון לשפר את היכולת להעביר את הריכוז מפרט למישניהו על הכביש ביעלות רבה יותר (כלומר לשפר בעיה של over focusing בקטע הזה). זו לא האופציה הראשונה שאני מתכוונת לנסות- אני קודם פשוט אנסה להתאמן בנהיגה עם מישהו על ידי. יש לי רישיון אותו היה לי מאוד קשה להוציא (יש לי גם בעיות עם כישורים ראייתים-מרחבים), להשתמש בו לא העזתי עד עכשיו, ואני פשוט מנסה לברר לעצמי מה האופציות שיכולות לאפשר לי לנהוג ביתר קלות ובטיחות. אני לא ששה לנסות כימיקלים אבל הייתי רוצה לדעת אם אפשרות כזו קיימת בכלל.

אחת שלום על פניו יתכן ויעזור את זקוקה לאבחון של קשייך בקוגנטיבים השונים ורק אז להחליט על טפול בהצלחה עמי

הייייייייייי מה שלומך??.. אצלי משתפר עדיין אם החששות והפחד עזבי התייאשתי מלדבר על זה כי תמיד אותה שאלה תעלה לי לראש עוד חודש וחצי נשאר לי אני מפחדת יותר מכול הפחד הזה רודף אחריי יום ולילה האם אני ישאר כמו תמיד תמיד לבד????. זה ממש מפחיד אותי ???? והאמת שאני לא יודעת מה אני יכולה לעשות בזה???

לכל המעוניינים! זוהי כבר הפעם הרביעית או החמישית שמישהו/מישהי משתמש בכינוי שלי. אני לא יודעת אם זה בתום לב או שזאת התחזות, בכל אופן - אם זה בתום לב - אז בבקשה, לפני שאתם בוחרים כינוי תבדקו טוב-טוב אם הוא לא תפוס כבר. גם אני טרחתי ועברתי על כל הכינויים לפני שבחרתי לי את הכינוי שלי ומן הראוי שכולם יעשו אותו הדבר! ואם את/ה מתחזה - אז כמו שכבר נכתב, מנהלי הפורום כבר יטפלו בך! וכמובן - אין לי כל קשר לדברים שנכתבו כאן בהודעה הזאת ואני לא אחראית לתוכן שלהם! כל טוב, אחת - המקורית!

תצטרכי עוד הרבה.......................................................... אם לא תלחמו בעיניין הזה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 איתי

לאחת המקורית, כיון שאין באתר שלנו מנגנון זיהוי לפי כינוי וסיסמא, מקרים של שימוש בכינוי זהה עשויים לקרות. במקום להתרגז, וגם לפגוע בגולשים תמימים אחרים, אולי תישארי עם השם "אחת המקורית" וכך נדע כולנו במי מדובר? שבת שלום, טלי פרידמן

אני זקוקה נואשות לחומר בעניין על מנת להגיש עבודה סמינריונית... מהי התופעה , מה הגורמים לה וממה נובעת , כיצד היא מתאפיינת , האם יש כמה סוגים ומה דרכי הטיפול וסיכוי ההחלמה, אודה מאוד מאוד למי שיוכל לעזור ולהפנות אותי למקומות הנכונים.

אירוע דכאון מסוג מאג'ור. A) 5 או יותר מהסימפטומים למשך שבועיים רצופים (לפחות אחד מסימפטומים 1 או 2) 1 ) מצב רוח ירוד (כל היום כמעת כל יום*) 2 ) ירידה בהנאות ועניין 3 ) ירידה-עליה במשקל או תיאבון (5% ממשקל גוף) 4 ) חסר או יתר שינה * 5 ) אגיטציה או העתה מוטורית * 6 ) עייפות אובדן אנרגיה * 7 ) רגשות חסר ערך עצמי או אשמה * 8 ) ירידה בריכוז, מחשבה, חסר החלטיות * 9 ) מחשבות חוזרות ונשנות על מוות (גם ללא תוכנית) B ) הסימפטומים גורמים סבל, פגיעה תפקודית חברתית או פגיעה בתחום חשוב אחר של התפקוד. C ) לא נגרם עקב מחלה גופנית שימוש בסמים או תרופות. D ) לא נגרם עקב אובדן (אבל) קרוב (או פונקציה אחרת) דכאון מסוג מאג'ור לאחר לידה מתחיל תוך 4 שבועות מלידה. דכאון מסוג מאג'ור עם מרכיב קטאטוני. התמונה הקלינית נשלטת בלפחות שניים מהסימפטומים הבאים: 1 ) חוסר תנועתיות כמו בסטופור. 2 ) תנועתיות מוגברת לא מכוונת לפעולה ולא משפעת מגיריים חיצוניים 3 ) נגיטיביסים ללא סיבה, או תנוחה ריגידית לכל ניסיון שינוי 4 ) תנועות מיוחדות ומוזרות: מניאריסים, גרימאסים, תנועות סטירוטיפיות, תנוחות מוזרות 5 ) אקוללילה (חזרה מרובה וחסרת משמעות על מילה שנאמרה) אקופרקסיה (חזרה מרובה וחסרת משמעות על תנועה שבוצעה) דכאון מסוג מאג'ור עם מלנקוליה. A ) אחד מהבאים במשך החלק החמור של האירוע הדכאוני: 1 ) אובדן הנאה מכל (או כמעט כל) פעילות 2 ) חסר תגובתיות לגירויים מעוררי הנאה (לא משתפר גם לנוכח אירועים משמחים) B ) שלשה או יותר מהבאים: 1 ) תחושה דכאונית במיוחד (במובן שחמורה מעצבות של אובדן) 2 ) יותר חמור בבקר 3 ) התעוררות מקדמת (לפחות שעתיים יותר מהרגיל) 4 ) רטרדציה או אגיטציה מוטורית קשה 5 ) אנורקסיה או ירידה משמעותית במשקל 6 ) רגשות אשמה מוגזמות או לא מתאימות דכאון מסוג לא טיפוסי A ) ראקטיביות אפקטיבית (מגיב לאירועים חיוביים) B ) שניים או יותר מהבאים: 1 ) עליה משמעותית במשקל או תיאבון 2 ) יתר שינה 3 ) תחושת כבדות בגפיים 4 ) רגישות ממושכת לדחייה בין-אישית בגללה פגיעה תפקודית חברתית ותעסוקתית C ) לא מתאים לקריטריונים של קטאטוניה ומלנקוליה אירוע מאני A ) תקופה (לפחות שבוע) של מצב רוח מרומם איריטאבילי ואקספנסיבי באופן שאינו נורמאלי B ) שלש (ארבעה אם רק איריטאביליות) או יותר הופיעו באופן משמעותי 1 ) הערכה עצמית מנופחת גרנדיוזיות 2 ) חוסר צורך בשינה 3 ) דברן יותר מהרגיל מרגיש לחץ לדבר 4 ) מרוץ מחשבות 5 ) דיסטראקטאביליות (תשומת הלב פונה לגירויים שוליים) 6 ) פעילות מוגברת (חברתית עבודה) אגיטציה פסיכומוטורית 7 ) מעורבות יתר בעיסוקים מהנים עם פוטנציאל לנזק עצמי (חוסר דיסקרטיות מינית, השקעות כספיות מפוקפקות..) C ) השינויים חמורים בעוצמה שגורמת לפגיע תפקודית בעבודה ביחסים חברתיים או שדורשת אשפוז למנוע נזק לעצמו או לזולת, או יש מרכיבים פסיכוטים. J D ) לא נגרם עקב מחלה גופנית שימוש בסמים או תרופות אירוע מאני לאחר לידה (כמו בדכאון למעלה) אירוע מאני עם מרכיב קטאטוני. (כמו בדכאון למעלה) אירוע היפומאני A ) (כמו אירוע מאני למשך ארבעה ימים לפחות) J B ) שלש או יותר מסימפטומים (כמו אירוע מאני) C ) האירוע מלווה בשינוי 'לא ניתן לויכוח' בתפקוד אשר לא היה מקודם. J D ) ההפרעה במצב הרוח ובתפקוד מדווחת על ידי אחרים (מכרים וקרובים) E ) השינויים לא חמורים בעוצמה שגורמת לפגיע תיפקודית בעבודה ביחסים חברתיים או שדורשת אישפוז אין מרכיבים פסיכוטים. J F ) לא נגרם עקב מחלה גופנית שימוש בסמים או תרופות דיסטימיה A ) ירידה במצב הרוח (ילדים ומתבגרים יתכן רק איריטאביליות) למשך שנתיים (ילדים ומתבגרים יתכן רק שנה) רוב היום רוב הימים. J B ) שניים או יותר בזמן האירוע: 1 ) תיאבון מופחת או אכילת יתר 2 ) חסר או יתר שינה 3 ) עייפות אנרגיה מופחתת 4 ) ערך-עצמי ירוד 5 ) ריכוז ירוד או קושי להחליט 6 ) רגשות חוסר אונים C ) במשך כל התקופה הנבדק לא היה חופשי מסימפטומים יותר מחודשיים רצוף J D ) לא היה דכאון מאג'ור במשך השנתיים הראשונות (שנה לילדים ומתבגרים) E ) לא היה ארוע מאני או היפומאני F ) לא הופיע במהלך מחלה פסיכוטית כגון סכיזופרניה G ) לא נגרם עקב מחלה גופנית שימוש בסמים או תרופות H ) הסימפטומים גורמים לסבל ופגיעה תפקודית תעסוקתית חברתית או בשטח אחר הפרעה במצב הרוח עקב מחלה כללית גופנית (סמים ותרופות) A ) הפרעה במצב הרוח הכוללת אחד או את שני הבאים: 1 ) ירידה במצב הרוח ועניין כמעט בכל פעילות 2 ) מצב ריח מרומם אקספנסיבי איריטאבילי B) יש עדות מבדיקה או אנמנזה לקשר ישיר פיסיולוגי בין המחלה וההפרעה במצב הרוח 1 ) עדות מהספרות 2 ) קשר בממד הזמן בין התפתחות המחלה וההפרעה הנפשית 3 ) הפרעה במצב הרוח אינה טיפוסית למחלה נפשית (לדוגמה גיל מאוחר) 4 ) אין הסבר אלטרנטיבי C ) הסימפטומים גורמים לסבל ופגיעה תפקודית תעסוקתית חברתית D ) לא במהלך דליריום מחלה ביפולרית מסוג I אחד או יותר אירועים מאנים מחלה ביפולרית מסוג II לפחות אירוע היפומאני אחד (לא היה אירוע מאני) , ואירוע דכאון מיג'ור אחד RAPID CYCLING לפחות 4 אירועים (עונים לקריטריונים של דוכאון מאניה או מעורב) אפקטיבים בתוך חצי שנה אחרונה SEASONAL PATTERN A ) קשר בזמן בין האירוע האפקטיבי והעונה בשנה (בד"כ דיכאון שמופיע בסתיו) B ) רמיסיות מלאות בעונה מסוימת C ) בשנתיים האחרונות לפחות פעמיים אירועים המתוארים מעלה A B D ) דיכאונות עונתיים יותר מאלי שאינם עונתיים הפרעה דיכאונית NOS לא עונה לקריטריונים של הסוגים השונים של הפרעות דיכאוניות לא נגרם עקב מחלה גופנית שימוש בסמים או תרופות

אחת הבעיות בפורום הזה או באתר בכלל להבדיל מאתרים אחרים, שזה שגולשים יכולים להיכנס בצורה חופשית, ולרשום בשמולת של אחרים, ולשלוח להם הודעות למייל. באתרים אחרים, כל גולש נכנס לפורום המבוקש, בעזרת שם משתמש וסיסמה שהוא בחר לעצמו, שני יתרונות שיש בכך: - אף שם לא יכול להופיע פעמיים. - אף אחד לא יכול להתחזות למישהו, כי לכל אחד יש את הסיסמה לשם המשתמש שלו. תחשבו על זה, בהתחלה זה מעצבן, אבל אחרי זה מבינים שזה הדבר הכי יעיל שיכול להיות.

ממש רעיון נהדר! כל הכבוד גיקי

אני מתמצלת על הרעיון המפגר שלי. אני פשוט לקחתי מנת יתר. אגב נטעלי את גרה בראשון?

יה דפוקה . מזה מתמצלת ???

העניין הוא שלא כולם מוכנים לחשוף את הדואר האלקטרוני שלהם ובצורה כזו יותר קל ונוח להםלהתבטא אז אולי אפשר למצוא משהו ביניים כזה שמחייב סיסמה ולא ניתן להשתמש באותו שם פעמיים ומצד שני לא לחייב למסור דואר אלקטרוני מה דעתך????.

????.

אפשר גם לא למסור דואר אלקטרוני. אבל מערכת האתר למשל, זקוקה לפעמים לדואר האלקטרוני, ואז כשמישהו כותה הודעה, הוא יכול לבחור האם הוא רוצה ששאר המשתמשים יראו את הדואר האלקטרוני שלו או שלא. בכל אתר זה בנוי אחרת. מי שמקים את האתר, בוחר איך זה יהיה.

שלום, זה עתה יצאתי מקשר עם בחור שסובל ממניה דפרסיה. הבחור לא גר בארץ. כשחזרתי לפני כשבוע מביקור אצלו, הוא ניתק כל קשר עימי, כנראה מפחד לקשר רציני. הוא לא עונה לטלפונים פשוט נעלם. יש לציין שאנו בקשר קרוב ל 4 חודשים וראיתי אותו במצבים של דיפרסיה. הכרתי אותו במצב של מניה והייתי כבר מעורבת בקשר כשגיליתי שהוא סובל ממניה דפרסיה. אני יודעת שלטובתי כדאי מאוד לנתק כל קשר איתו. האם תוכלו לומר לי אם העלמות, פחד מקשר, זוהי תופעה של הסובלים ממניה דפרסיה? במקרה זה הבחור בן 36 והוא לא מסוגל לחיות עם אדם נוסף יותר משבוע. אנשים קרובים לי אומרים ש"ניצלתי" מקשר כזה, למרות שעדיין קשה לי להתנתק ממנו. אני בת 28.

מלי שלום קשה לתת תשובות כלליות למצבים מאוד אישיים. עם זאת, מדבריך נשמע שאת מרגישה שניצלת מקשר בעייתי או לפחות שאת מאוד רוצה להאמין בכך. תסמכי על האינטואציה שלך ונסי להמשיך את חייך בכיוון חדש. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי לא נעניתי על שאלתי לפני כמה ימים והרי אני חוזר על השאלה שמטרידה אותי. אני בן 30, סובל כבר תקופה ארוכה מבעיה של התמכרות למגוון דברים: בזמנו הייתי מכור לשוק ההון, חיפשתי ריגושים ובשל כך הפסדתי כספים רבים שבסופן של דבר גרמו לי להגמל זמנית. - התמכרות לאינטרנט, במיוחד לשיחות בצאטים עם נשים, אשר גרמו לי לריגושים -בתקופה האחרונה פיתחתי התמכרות לשיחות טלפון עם בחורות, חלקן גלשו לשיחות אינטימיות, שסיפקן את שני הצדדים,כמו כן לעיתים אני מחייג לשרותי 056,057(הכרויות, שיחות פרטיות וכו") מתוך סקרנות, אבל הפעם בעלות זמן אויר בלבד בנגוד לעבר שזה היה יקר וגם הייתי מכור לזה. מה שאני עושה נובע כתוצאה מחסך בחום ואהבה ומין שקיים בתוכי, אשר אני מנסה להשלים אותו דרך הטלפון, אני נראה טוב ומתקשה לפתח קשר אינטימי קרוב עם אישה במציאות לאורך זמן, מאבד עיניין בשלב כל שהוא שהעיניינים מתחילים להתחמם לא מצליח להתאהב למרות שאני כל כך רוצה לחוש מה זה. היו לי קשרים קצרים עם בחורות עד 9 חודשים, ומעולם לא גרתי יחד עם בחורה. יש לי חשש שיכירו את האני האמיתי שלי והחשש ממחויבות. אבל התנסויות וריגושים חדשים שאני מפיק די בקלות ממלאים לי את החלל הריק עד שהוא שב ומתרוקן. אני אשמח לקבל התיחסות בדחיפות המירבית. כל מי שחש ובמיוחד נשים שסובלות מבעיה דומה או סתם שרוצות להגיב אשמח לקבל תגובתכן ב [email protected] בברכה ניר

ניר שלום לא קראתי את הודעתך הראשונה. בכל מקרה, ההתמכרויות שאתה מתאר אינן דבר חולף ותזדקק בוודאי לכוחות וסבלנות כדי לטפל בהם ולהיפתר מהם. אפילו בהודעתך הזו לא יכולת להתאפק ופנית לנשים נוספות, אולי משם יגיע ריגוש נוסף... סביר להניח שבסופו של דבר אתה סובל מהתוצאות של הריגושים החד פעמיים הללו ונחסכים ממך חום ואהבה אמיתיים לא רק במונחי עבר כפי שציינת אלא גם במונחי הווה ועתיד. במוקדם או במאוחר, כאשר התוצאות יהיו קשות עבורך תוכל להרשות לעצמך לפנות לטיפול ולשנות את ההרגלים הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ניר, נשמע כאילו אתה חיי בבועה - ולא במציאות. אתה צריך להחליט להתחיל ולחיות "על אמת". להתחכך במציאות עם אנשים חיים ולא באינטרנט. לפגוש נשים פנים אל פנים ולא בשיחות טלפוניות. בקיצור, לצאת ולהתחיל את החיים האמיתיים (עם הרע והטוב שבהם). ויפה שעה אחת קודם, כי אתה לא יודע מה אתה מפסיד. בהצלחה,

שלום , הייתי רוצה לדעת האם יש הבדל בין סרוקסט לבין פבוקסיל ? האם הם משיגים את אותה מטרה ? דחוף - תודה ...

יש הבדל.

יעל שלום כן ההבדל תופעות לואי והתאמה אישית עמי

שלום אני בת 18 ויש לי תבעות גשר על השיניים כבר שנה וחצי עכשיו אני לפני גיוס נשאר לי בערך עוד חצי שנה להשאר איתן והגיוס אותו טו אני בדכאון ומתפדחת לדבר אני מרגישה שהגיל הרצוי כבר עבר לתבעות מה לעשות רע לי מאוד.......

שירלי שלום אני מתאר לעצמי שהטבעות נועדו ליישור שיניים כדי שתראי טוב יותר בעינייך. אין לזה גיל, אלא זו תחושה אישית שלך, הרי לא מדובר בבעיה רפואית חמורה בד"כ. אין גיל מקסימום לטבעות ומבוגרים רבים שלא טופלו בילדותם נוהגים כיום לפנות ליישור שיניים. אם כך, אולי הדיכאון והתחושה שרע לך לפני הגיוס קשורים לדברים נוספים/אחרים? בכל מקרה, התייעצי גם עם רופא השיניים המטפל, אולי יהיה לו רעיון יצירתי (למשל משהו רק לשינה בלילה וכדומה). גיוס מוצלח ד"ר אורן קפלן

מייל

אינשם, קיבלתי והחזרתי, ליל מנוחה, טלי פרידמן

לצוות הפורם שלום רב! יש לי כמה שאלות שאני מקווה שתוכלו לענות עליהם. שאלותי הן : 1) מהו דיכאון פסיכוטי ,מה הגורם לו ,וכיצד הוא מתבטא בפועל? 2) האם רספרידל במינון 1MG זה הטיפול היחיד לזה (לא בזמן אישפוז)? 3)האם לאחר התאוששות ממצב כזה של דיכאון החולה יהיה צריך ליטול תרופות למשך כל חייו? 4)מדוע כשחולה משתחרר מאישפוז פסיכיאטרי הוא לא מקבל סיכום מחלה כמו במקרה של אישפוז בבית חולים רגיל? תודה מראש וסליחה על המכתב הארוך מקווה שהפעם מישהו ישיב. מורן

מורן שלום כרגיל למה אינך פונה לרופא שלך ? מכל מקום דכאון פסיכוטי הוא מצב של דכאון בו מעורבים גם תחושות פסיכוטיות דוגמת הזיות שמיעה של קולות או מחשובות שווא שונות ריספרדל הוא טפול למרכיב הפסיכוטי בדרך כלל לא לדכאון לא בהכרח בית החולים צריך לנמק מדוע אינו נותן מכתב סכום בכל מקרה של ספק פני לחוות דעת שניה בברכה עמי

החזרתי לך תשובה בנושא, חיזרי אחורה לתאריך הרלוונטי

ליהי הזהרי מדובר בסוטה, מופרע המעוניין להציק לך. הוא גם מציק ל =אור=. אם בכל אופן את מעונינת לענות לו אני מיעץ לך לא למסור לו פרטים מזהים ובוודאי לא את האי מייל.שלך הוא לא מרקע רפואי, הוא סתם מנסה למלכד אותך ## דני##

לקחתי לתשומת ליבי. תודה:-)

אני יודעת מה זה העברה אבל שמעתי היום שיש כזה דבר העברה נגדית, שהפסיכולוג מפתח, אבל לפי מה שהבנתי אז הסימנים אצל מטופל להעברה זה שהוא מתאהב בפסיכולוג שלו או כועס עליו ושונא. אז ככה זה מתבטא גם אצל הפסיכולוגים? אם למשל הפסיכולוגית שלי לוקחת משהו מעולמי האישי ומשווה למשהו שקרה לה, אז זה עלול ליצור אצלה תחושות של התאהבות או אהבה חזקה? אשמח אם תפרטו לי על כך. תודה מירב

ממה שידוע לי המושג counter transfference -העברה נגדית- זהו מושג בו השתמש פרויד כדי להראות שהפסיכולוג יכול להשתמש בניסיונו האישי והידע שלו כדי לעזור למטופל שלא בדרך ישירה. כלומר מכיוון שהפסיכולוג יודע שיש העברה של המטופל הוא יכול להשתמש בה לטובת הטיפול. בכל מקרה, במקור מדובר על דרך המטפל לעזור למטופל ולא על בעיות או קונפליקטים של המטפל עצמו- שזהו נושא שונה לחלוטין שלא נראה לי שמתייחסים עליו הרבה בתאוריות הפסיכולוגיות או במציאות הטיפולית היום מלבד העובדה שאסור למטפל לפתח קשר אישי עם המטופל. סליחה על התשובה הארוכה ומקווה שהיא מדויקת- אולי אחד הממוחים בפורום יכול לענות יותר במדויק.

העברה נגדית הוא מושג שמתייחס לרגשות שיש למטפל כלפי המטופל במהלך הטיפול על המטפל לשאול את עצמו איזה רגשות המטופל מעלה בי שעמום? חמלה? אהבה? דחיה? יש להניח שהמטופל מעלה את אותם רגשות אצל אנשים אחרים בלי שהוא מודע לזה- למשל מספר ללא הרף סיפורים משעממים או גורם לכולם לרחם עליו וכו' העברה נגדית יכולה לשמש ככלי מאד חשוב בטיפול כי המטפל יכול, בצורה עדינה, לחשוף כלפי המטופל את אותם רגשות שהוא מעלה בו וזה יכול להוות עוגן משמעותי להתקדמות בניגוד לקשרים רגילים בהם אנשים לא מבינים מדוע האדם הזה משעמם אותם- הם פשוט הולכים ממנו

מירב שלום כולו בני אדם ומכאן שלכולנו ברגעים שונים רגשות משתנים ביחס לאנשים שונים הטפול (דינמי) מכוון להשתמש ברגשות אילו בצורה מועילה דברי על כך עם המטפלת שלך בברכה עמי

אני מציעה לך לא להכנס בכלל לנושא העברה או העברה נגדית !!!!!!!!!! מה שחשוב הוא שאת מאמינה במטפלת שלך !!! בהצלחה

אמרת לי לנסות הכוונה מקצועית... איפה אני יכולה לקבל הכוונה שכזאת??? תודה.

היי זו נטעלי מה שלומך???? את יכולה לבקש דרל קופת חולים .זה מה שאני עשייתי ודרך אגב רשמתי לך למטה בהמשך לתשובתך מאתמול מחכה לתשובה חייבת עזרה המדוכאת

לילך שלום רב, ישנם מקומות שונים שנותנים יעוץ והדרכה מקצועית. כתבי לי למייל את מקום מגורייך, והאם את מעוניינת במקום ציבורי או פרטי (השוני העיקרי מתבטא בכסף...). בברכה, טלי פרידמן

רציתי לשאול האם הפרש של גיל מי 18 ל 24 זה הפרש משמעותי, התחלתי להיות בקשר אם משהו, משום מה אני מרגישה תינוקית איתו...... וזה עושה לי רע להרגיש כקטנה מתנהגת. האם זה נורמלי ?יש הפרש בהתנהגות בגרות????????

רונית שלום רב, הפרש הגילאים אינו החלק המשמעותי, אלא התחושה שלך. נראה לי איכשהו שאת חשה לא בנוח, "תינוקית מדיי" או משהו בסגנון הזה... האם זו תחושה שלך, או שזה המסר שאת מקבלת מבן זוגך? חשוב לברר את מקור התחושה, ולהתמודד איתה... בברכה, טלי פרידמן

היי מה נשמע?תודה על העידוד, באמת! את באמת חושבת שזה שונה מתיכון ובכלל בית ספר מבחינה חברתית????? אני ממש בדיכאון ומרגישה רע ומפוחדת פחד אימיים מלהיות מנודה מכולם האם זה אחרת? האם לך נשארו החברות מהצבא,והתיכון כבר חולף אם הזמן???כי כרגע אני לבד בלי שום חברה. הרגעת אותי ההתחלות תמיד קשות, מסכימה כול מילה ,הבעייה שאצלי זה כפול פחד מתראומות של החיים חייבת עצה......... בייי נדבר... נטעלי

אל תדאגי כל כך תאמיני בעצמך ותראי שהכל יהיה בסדר. החברות הכי טובות שלי הן מהצבא החברים מהתיכון-הטובים באמת נשארו והפחות טובים התפוגגו כל אחד הולך לחיי. אנשים מתבגרים ומשתנים אנשים שפגעו בי המון בתיכון ודעתם עליי היתה חשובה לי-היום אני מסתכלת עליהם מלמעלה. ואפילו האדם שפגע בי הכי הרבה בתיכון, כיום הוא נהיה לידיד מאוד טוב שלי.כמו שאת רואה-הכל משתנה אנשים משתניםת מתבגרים ומסתכלים על הכל בצורה אחרת. מקווה שעזרתי..

כןןןןןןן,נכוןן אבל תמיד הייתי בודדה ומנודה אייך שלא היה לי תראומה מהצבא? השאלה היא אם באמת זה שונה ואיין את כול החברויות קבוצות כמו בתיכון....... כי תמיד הייתי בקרקאית של החברה הפחד והמצוקה שזה היה שוב...,,,,,,,,, כי :אם תמיד הייתי כך אומנם שעברתי בת ספר מה השוני היה??ואייך ולמה.. זה נראה לי שלא הפחד והבטחון יותר שאני ישאר כמו תמיד מנודה לבד. יש הבדל??? תודההה חמודההההה

אני סובל מ-OCD. בעבר טופלתי בשתי תרופות - מרוניל וסרוקסט (לא ביחד כמובן, בתקופות שונות). עם שתי התרופות סבלתי מתופעות לוואי רבות ומציקות (לאורך זמן, לא רק בחודש עד שלושה הראשונים). הייתי אומר שהן עזרו לי ברמה "בינונית". הגעתי להחלטה שאינני רוצה ליטול עוד תרופות, גם לא לנסות עוד תרופות מאותה המשפחה. ניסיתי גם טיפול התנהגותי, ללא הצלחה. קראתי על מחקרים על חומר בשם inositol, שהוא למעשה ויטמין מקבוצת ויטמיני ה-B, לטיפול בדיכאון, OCD ובעיות נוספות. שאלתי - האם יש פסיכיאטר שיסכים לנסות טיפול באמצעות inositol או לפחות לערוך מעקב? (ניתן לקנות את החומר בחנויות טבע).

עמית שלום האמת - לא יודע אתה יכול להכנס לאחד מאתרי medline ולבדוק האם יש ישראלי שחוקר אינוזיטול ואז לפנות אליו אישית ולשאול בהצלחה עמי

כמובן לא מצית עדין את דרכי הטפול הרגילות ולא בטוח שבכל תרופה תסבול מתופעות לואי בברכה עמי