פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
היי יולי, מה שלומך אייך מרגישה?? יווליי רק שתדעי שהתופעות שסיפרת ממש אני. רק שאני יותר גרוע באמת יותר, גם אני מרגישה שמשהו ביי מרחיק אנשים. כנראה זה שאני משדרת קרירות משדרת פחד ,וגם משדרת שאני לא מעונינת בקרבתם מפחד מדחייה לצעריי אני מרגישה רע אם זה והמון בוכה בגלל זה, אני צעירה מימך אבל הבעיות זהההות. אני בת 18 וחצי לפני גיוס ברצוני לספר שגם אני בכול מיני מקומות חברתיים, לא מתחברת אם אף אחת. ומרגישה לא בסדר אם עצמי ומתחילה לחשוב למה אני לא כמוהה כמוהה וכמוהה... יש לך טיפ לתת לי?מה עשית בצבא אייך היה לך מבחינה חברתית? היית בבסיס פתוח? אני מאוד מאוד נורא מפחדת....... תודה רבה דפננה
הי דפנה, אני שמחה שחזרת, ומקווה שאוכל לעזור, מאחר ואני עברתי את גילך. בצבא הייתי בחיל קשר בתפקיד צפ"טית, שירתתי בבסיס בבקעה, רחוק מהבית כמו שרציתי, ואני רוצה לומר לך שמאוד נהניתי, כיוון שהיית שם חברה, וגם אם רציתי או לא תמיד הייתה חברה סביבי, וזה היה כיף, כיוון שבטוח שיהיה איזה מישהו שיתקשר איתך, וימצא שפה משותפת עימך. אני חושבת שדאי לך, אבל אל תצפי ליותר מדיי, כיוון שצריך גם להיות חזקים וגם צריך קצת מזל, לגבי איזה בסיס "נופלים" ואיזה חברה. אבל נראה לי שכדאי לנסות, אני בכל מקרה מצאת חברה נעימה, והיו כל מיני מפגשים צבאיים כמו יום תרבות , טיולים וסידרת חינוך. אם את טרודה הרבה מהמצב שבו את שרויה אני ממליצה לך להיות תמיד איכשהו בחברת אנשים, אם זה סביבה משפחתית, או במסגרת כלשהי, עוד דבר זה לעשות פעילות גופנית, שמשחררת את הכל , את כל ההטרדות. בעבר הייתי עושה ריצות ליד הים ומאוד נהניתי, כיוון שבאמת השתחררתי, וגם אני מאוד נהנית לצפות באנשים, לבחון כל מיני טיפוסים ומצבים , לראות גם איך את היית רוצה להיות או בעצם איך לא היית רוצה להיות. בכל מקרה חשוב לחייך הרבה גם לאנשים ובכלל חשיבה חיובית (למרות שהייתי בקורס כזה זה שלא עזר לי) כיוון שהכל בראש שלנו, אנחנו עשים לעצמנו את הכל, ואם נלך בהרגשה חיובית עם חיוך ועם רצון, יהיה בסדר. נו, מה את אומרת? מרגישה יותר טוב? אני מאוד מקוה, לפעמים גם לעזור לאחרים משפר את המצב רוח, למרות הבעיות האחרות.
ברצוני לדעת מהי התרופה החדישה ביותר הנממצאת היום בשוק, בסגנון פרוזאק וכדו. כרגע אני משתמש בסרוקסט מזה כשנה ללא הטבה משמעותית. אשמח לקבל ממך יעוץ בעניין.
ירון שלום התרפה האחרונה איקסל וברצינות - טפול תרופתי צריך וכדאי לבצע תחת פקוח ויעוץ שוטף כולל אם אינו מועיל או אם הוא מזיק התרופה החדישה ביותר אינה בהכרח הטובה ביותר או המתאימה ביותר בקצור - אנא פנה לרופאך והוועץ בו בברכה עמי
ברצוני לדעת האם התרופנ איכסל היא רק לדיכאון אוגם לחרדות. מה עושים אם תרופה מסוימת טובה לדיכאון וגורמת לחרדות? האם אפשר להוסיף חצי ואבן או שאסור.
יום מרגיז במיוחד, טוב לדעת שסופו מגיע. או רק מתחיל, כי בטח זה יהיה עוד לילה של נדודי שינה. כבר יומיים לא מקיאה ולא פוגעת בעצמי... אבל היום עדיין לא נגמר... אני מקווה שמחר אוכל לספור יום שלישי ללא נזקים. שיהיה לכולם לילה טוב... HERA.
הי , מה עובר עלייך?
אני בספק גדול אם מישהו באמת רוצה לדעת... זה פשוט... החיים כ"כ נפלאים, אז למה לא להשאיר אותם לאחרים, שבאמת יכולים להנות מהם?
הרה יקרה, אפילו יום מרגיז במיוחד שכזה, סופו להסתיים. מזל טוב על היומיים ה"נקיים", אני יודעת כמה כל יום נקי שכזה הוא מלחמה קשה, ולצידה הצלחה אדירה. כל הכבוד... ליל מנוחה גם לך, טלי פרידמן
טלי, אני סופרת ימים... זה מצחיק... אבל הכל חזר אחרי כמעט 3 חודשים פחות אינטנסיביים. ואז מתעוררת השאלה? מתי זה יעבור ללא שוב? אני באמת לא מוצאת את מקומי!
ערב טוב אשתי ואני נשואים כשש שנים. כשנה לאחר החתונה התחלנו בנסיונות להרות אך לשווא. אשתי עוברת טיפולי פוריות ואני משתדל לסייע עד כמה שניתן. למרות זאת הטיפולים שוברים אותה מבחינה נפשית. קשה לה להתמודד בכל פעם שטיפול נכשל עם התחושה שהטיפול לא הוליד את ההריון הכל כך רצוי. לפני כשנתיים הצלחנו להרות אך ההריון לא החזיק מעמד. אשתי היתה כל כך מדוכאת ולקח הרבה זמן עד שחזרה לעצמה. מאז אשתי בבית ולא עובדת מכיוון שקשה לה (בייחוד בעבודה כמו שלה) לשלב בין הטיפולים הכל כך תובעניים לבין העבודה (שגם היא לעיתים כלכך תובענית). אשתי החליטה להקדיש את כל כולה לטיפולים מבלי להיות בלחץ ונתונה בין העבודה לטיפולים. לפני כמה חודשים שוב הצלחנו להרות. הפעם ההריון החזיק מעמד שישה חודשים והנורא מכל קרה. שוב אשתי עברה הפלה אבל הפעם זו הייתה ממש לידה מוקדמת....לידה ללא תוצר ביד. מאז חיינו השתנו. אשתי איבדה כל רצון לצאת החוצה ולתקשר עם סביבה. היא מדוכאת כל הזמן וכל הזמן רק קיים בה הצורך לשחזר את מה שהיה ועבר. אני מנסה להשכיח ממנה את מה שהיה, מנסה לעודד אותה שנתחיל מהתחלה אבל.....זאת לא האישה שהתחתנתי איתה. לא האישה שחייכנית שהיתה...מאז מה שעברנו אישה איבדה כל שמחת חיים. לא פעם הצעתי ללכת לפגישה עם פסיכולוג, הצעתי לה ללכת לבד, הצעתי שאצטרך אבל אשתי דוחה את ההצעה שוב ושוב. מה נשאר לי לעשות? מודה מראש על התשובה בעל דואג שמתחיל להתייאש
בעל יקר, אל תתיאש בבקשה, תמשיך להיות שם בשבילה, לשמוע את הכאב, את העצב הרב, את הסבל, את הפחד, לעודד ולהיות כתף תומכת, וכמובן, לא לוותר על ניסיונות השיכנוע ללכת לטיפול פסיכולוגי, או אפילו לגשת לרופא משפחה, שאולי ימליץ לה על זה ואז היא תקבל את זה אחרת, ואולי אז היא תסכים מי יודע. נשמע שאתה עשר, מבין, סובלני ורוצה לעזור. רק אל תפסיק להיות כזה, אל תתיאש, אל תוותר עליה, אל תוותר! שיהיה לכם המון בהצלחה והלוואי שתגשימו את משאלתכם! ליבי איתכם, ליהי.
קשה לקרוא את שאתה כותב וליבי איתכם אני חייב להודות שאין מילים לנחם את האשה האומללה ואת הצער והכאב שהיא עוברת לא ניתן לתאר במילים. אתה שם בשבילה וזה מאוד חשוב ,אולי כדאי לך ללכת ליועץ כי נראה לי שאתה על סף יאוש וכך תוכל גם להיעזר ביועץ וגם דרכו לעזור לה. אני לא יודע אם זה מעשי מבחינתכם אבל אולי כדאי להפסיק את המאמצים האלה שהורסים לכם את כל החיים ולהתמקד באימוץ ילד . ישנן מספר דרכים לעשות את זה בארץ או בחו"ל וכך גם תמלאו את חייכם בגידול ילד גם תעשו מצווה גדולה לתינוק חסר ישע וחסר הורים וגם יש סיכוי שללא לחץ וללא טיפולים ביום מהימים יהיה לכם ילד נוסף פרי ביטנה של אישתך . חזק ואמץ דוגי
שלום אם אינה מוכנה לגשת לטפול האם תהיה מוכנה לשקול טפול זוגי או פגישה עם נשים / זוגות אחרים במצבה ? בהצלחה עמי
בעלי עזב אותי אחרי 38 שנה (אני איתו מגיל 16, עד לפני כשנה וחצי היינו מאושרים לא אכנס כאן לכל הסיבות שלדעתי הביאו לכך , אך על כל פנים קשה לי מאוד להשלים עם כך שאינני רצויה ושבעצם זרק אותי . כיצד מתקנים לב שבור?
עם המון סבלנות ונכונות לקבל את הקשיים שבדרך.
לדעתי הוא לא שווה את זה שתחזרי אליו מאחר ואם רק אחרי 38 שנה הוא החליט שהוא רוצה לעזוב אותך לדעתי הוא לא כל כך חשב עליך במשך כל אותן 38 שנה. במידה והוא היה רוצה לעזוב אותך הוא היה יכול לעשות זאת גם אחרי השנה הראשונה לנישואין או שניה וכו'... מדוע בן אדם "נזכר" רק אחרי 38 שנה לזרוק את אשתו, לדעתי אחד כזה ראוי לו שאשתו היא אשר תזרוק אותו. זה חוסר יכולת בסיסי להבין את רגשות הזולת ולהתחבר אליו רגשית דבר שרצוי שיהיה לאחר 38 שנות נישואין והחלטתו זו אכן מראה עליו שהוא חסר את רגשות הזולת ואינו פיתח כנראה רגשות אהבה מספיק חזקים כלפיך ,שלדעתי, עשויים היו למנוע את הפרידה, חבל לבזבז עליו זמן יקר של "מחשבה" עם כל הצער שכרוך בכך.
הוי שרית, הלוואי והכל היה כ"כ פשוט וברור בחיים...!!!
שלום, קראתי על שיטת טיפול ה-EMDR, ורציתי לשאול האם יש לך/לכם מידע איפה אפשר לקבל טיפול כזה ע"י מומחה בחיפה? הבעייה שלי היא בחילות שכנראה נובעות מתופעה נפשית, האם יכול להיות שבעזרת שיטה זו אוכל להיפתר מהעניין? תודה רבה.
מאי שלום הטלפון של אגודת EMDR ישראל הוא 7454291-09 תוכלי להשאיר הודעה עם בקשה להמלצה לשם של מטפל באזור מגוריך. אינני בטוח לגבי יעילות הטיפול עבורך אבל בד"כ מטפלים בשיטה זו משתמשים בשיטות נוספות במידת הצורך. יתכן שהיפנוזה מתאימה, אבל צריך להכיר בצורה יותר עמוקה את הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן
היייייייייייייייייי מה נשמע.... אצלי נחמד... הרבה זמן לא כתבתי לך כלום בגלל ההרגשה שאני משגעת אותך ללא הפסק. עדיין מחשבותי זהות לקדומות לחששות לפחדים. אך מקווה לטוב. זה אצלי. ומה אצלך אייך מרגישה. מה עושה בימים אלו? בה ביי נטש.......
נטעליייי :) כמה זמן לא ראיתי אותך פה מה שלומך ?? הייתי מאוד רוצה ליצור איתך קשר דרך האימייל אז אם את רוצה לרשום לי מכתב את יכולה פשוט ללחוץ על השם אפרת בהודעה הזאת- הוא צבוע בחול מקווה לשמוע ממך בקרוב אני כל כך צריכה מישהו לדבר איתו.. זה מאוד חסר לי :( אפרת
היי נטעלי! קודם כל, שימי לב ששניתי את הכינוי שלי, וכעת "קוראים" לי נזבורה (nazabora), זה בגלל שפעם אחרי פעם השתמשו בכינוי שלי - כנראה לא מתוך כוונה רעה אבל זה בכל זאת הפריע לי. טלי הציעה לי לשנות את הכינוי, אז החלטתי באמת לשנות למשהו יותר בולט וייחודי ומהיום זה השם שלי...... ((-: בכל אופן, כעת לעיקר - את לא משגעת אותי, להיפך - באמת כיף לשמוע ממך ומחמיא לראות שאת סומכת עלי. אני מרגישה פחות או יותר בסדר, את יודעת, עם עליות וירידות סבירות, אבל באופן כללי - טפו-טפו-טפו, נסבל. ואני שמחה לשמוע שאת מקווה לטוב ולא מתייאשת למרות החששות והפחדים! תדעי לך שזה סימן טוב, סימן שיש לך כוחות, היגיון ויכולת התמודדות. אז מתי את מתגייסת, בסופו של דבר? תמשיכי להיות בקשר ואל תהססי לספר כל מה שבא לך - לטוב ולרע. ואם את מעדיפה לכתוב לי למייל - אין בעיה, תוכלי למצוא את הכתובת כאן בתשובה שלי - את יודעת, בלחיצה על השם שלי. ביי ובאהבה! נזבורה (בעבר אחת)
אני בת 25 ויוצאת עם מישהו בפעם הראשונה בחיי. אני מרגישה שאני נקשרת אליו אבל מלאה בפחדים. אבי בגד באמי ולאחר שעזב את הבית היא חלתה וזמן קצר לאחר מכן נפטרה. אני מרגישה שראיתי על בשרי מהן התוצאות האפשריות של בגידה, מה הכאב שיכול לצמוח ממתן אמון ולכן קשה לי לתת אמון וקשה לי להאמין באהבה אמיתית של בן זוג. אני רועדת מפחד ונכנסת לחרדות. מה לעשות?
זהבית יקרה אבא שלך זה לא כולם,יכול להיות שהבן זוג שמצאת הוא שונה לחלוטין מאביך. וכן חבריך אוהב אותך סביר להניח בדיוק כמוך הכאב הוא עדדי... תיהיה חזקה ואל תראי תפרידה או הבגידה תראי תורוד שבהכווללללל.... וחוץ מזה יש מלא מלא מלא בניםםםםםםםםםםםםםםםם תאמיני באצמך שאת זו את מי שמפספס בעיתו........
זהבית, האם דיברת עם מישהו על הפחד הזה? (איש מקצוע) דבר כזה קשה לעבור בלי לדבר ולדבר ולנסות לפתור, טיפול מקצועי (פסיכולוגי) יכול מאד לעזור לך, לפי דעתי. בהצלחה, ליהי.
שלום רב, בתשובה לשאלתך: לדבר, ולדבר. עם החבר, וגם עם איש/ת מקצוע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
שלום זהבית:) בתור נציג בילתי רישמי של הבנים:) אני יכול להגיד לך שלא כולם אותו דבר בניגוד למה שראית או שמעת. יש בנים שהם נאמנים. (כמוני לדוגמה). את מפחדת וזה טיבעי. גם אני מפחד שמישהי לא תבגוד בי. אבל מצד שני גם אם זה קורה (כי הרי אין ביטוח לאף אחד). זה לא סוף העולם. זה קשה מרגיז ומעצבן. אאאאאבבבבבבבללללללל יש אחרים יותר טובים. תאמיני לי שהעולם לא ניחרב אחרי זה וראיתי מיקרים. את לא יכולה לעצור את דרכם של הדברים. אבל את יכולה להתגבר על מה שהיה. אל תעצרי את עצמך. אם הוא מוצא חן בעינייך תני לו צ'אנס. אל תלחיצי אותו יותר מידי תני לו לנשום אם את לא רוצה שיברח. מה שכן אל תיהי עיוורת. לא צריך לרדת לנשמה אבל ליהיות אם עניים פתוחות. אם זה לא עוזר אז תיפני ליעוץ או שתישאלי כאן עוד שאלות בהצלחה איתן
שלום רב: היי אורן רציתי לשאול בעייתי היא כזו: (לפני כן אני רוצה לציין שהייתי בטיפול פסיכולוגי אצל 2, למשך בערך חצי שנה וכרגע הופסק אין לי אפשרות להמשיך, אומנם זה היה דרך הקופה.) אז ככה אני בת 18 וחצי לפני גיוס , ורציתי לשאול אותך אייך אני מתחילה בימים אלה לעבוד לאט לאט על עצמי בכך שאסור לי לפחד. אני מפחדת מהטראומות של העבר חברתיי להיות לבד מנודה כמו תמיד, לפני כמה ימים ישבתי וחשבתי עם עצמי מה גורם לכך,לא האופי, אלאה ההתנהגות שאני משדרת. משדרת קרירות סנובית לא פתוחה סגורה לא מתידדת ,ובאמת אני בתוכי כשמדברים איתי ישר מנסה לקצר את השיחה או לא ממש מגיבה. עוד דבר, קשה לי להסתכל לאנשים בעיניים, אני מדברת שאני מסתכלת עצידה למטה לצד לא לבן אדם, ואם אני מסתכלת אני מפוחדת העין רועדת מה עושים.... תודהההה
דפנה שלום את אומרת שכבר היית אצל שני פסיכולוגים. האם הנושא שאת מציגה הועלה בטיפולים הללו? במידה וכן, האם היתה התקדמות באופן שאת מתייחסת לבעיות הללו? בעיקרון, קשה לתת לך המלצה, מעין מטה קסם, שיפתור את הדברים מייד. הדבר דורש היכרות מעמיקה איתך ולהבין ממה נובעים הדברים. מאחר שבוודאי אחרי שני טיפולים יש לך הבנה טובה יותר של עצמך, יתכן שאת יכולה להחליט לעשות שינויים מסויימים כבר עכשיו ובכוחות עצמך. נסי אולי לכתוב לעצמך את הדברים ולדרג אותם לפי חשיבותם. התמקדי בנושא אחד שחשוב לך במיוחד, ונסי לראות האם את יכולה לעשות בו שינוי. מדהים לגלות כמה שינויים אפשר לעשות עם קצת מודעות ומוטיבציה. בכל מקרה, חבל שאת לא יכולה להמשיך תהליכים טיפוליים בהם התחלת. הייתי ממליץ שתנסי בכל זאת לבדוק אפשרויות טיפול בשירות הציבורי. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני(29) בקשר חדש ואני כמו תמיד מבולבלת, כשזה מגיע לרגש אני לא בטוחה אם אני אוהבת, לא אוהבת, זה מעקב אותי, זה לא פייר מצידי לבן הזוג שלי, אני לא מצליחה לפתח מע' יחסים עמוקה בעקבות זה,חסרת אונים.
שלי שלום את יודעת להסביר לעצמך מה עוצר מבעדך להרגיש? חשש או משהו דומה? אם מדובר במשהו שחוזר על עצמו ביחסים שוב ושוב סביר להניח שישנה "חסימה" כלשהי שצריך להסיר. עם זאת, יתכן גם שישנו חשש אצלך להסיר את החסימה כי ישנם בכך תמיד סיכונים (להידחות או להיפגע למשל?). נושא יחסים הוא תמיד ומורכב, ואת היחידה שבאמת יודעת מהיכן להתחיל לבדוק את הדברים. אם מדובר בדפוס קבוע בהחלט מומלץ לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי להבין במה מדובר ולשנות את הדפוס המטריד. אפשרות אחרת היא לפתח שיחה עם בן זוגך בנושא. לעיתים דווקא שיחה פתוחה בנושא עשויה ליצור אמון והבנה הדדיים טובים יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום רב, ביתי בת שלושה חודשים וחצי. היא בוכה למראה כל אדם זר מלבד אבא ואמא. התופעה החלה לפני כחודש. האם מדובר בתופעה טיבעית או שיש מקום לדאגה ובדיקה נוספת? תודה
אילן שלום התופעה יכולה להיות טבעית, אבל יכולה גם לספר לכם משהו על בתכם שמטריד. השאלה האם יש משהו ברקע כעת שעלול לגרום לה לתגובות כאלה. קשה לענות תשובה חד משמעית ללא היכרות של ממש. חרדת זרים היא דבר מוכר ונפוץ אצל תינוקות. בתך נמצאת בשלב בו היא כבר מבחינה בין הוריה לאנשים זרים. הבכי מתעורר מסיבות רבות, חלקן בלתי נשלטות על ידיכם, עם כל חוסר האונים שזה מעורר. נסו להבחין האם יש סיבתיות בבכי, האם הוא קורה תמיד או בנסיבות מסויימות. האם בשעות שונות של היום, אחרי שראתה אתכם הרבה או מעט. אפשר לנהל אפילו יומן קטן בנושא למשך כמה ימים מתי מתעורר הבכי ובאיזה עוצמה. אני בטוח שלא תמיד הוא באותו מינון ועוצמה. כך תוכלו להבין יותר טוב מה מתרחש ואולי תצליחו להפחיתו. עם זאת, כאמור, צריך לזכור שחרדת זרים מתרחשת בשלבים שונים של ההתפתחות והיא עשויה להיות תגובה טבעית שתחלוף עם הזמן. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום , אני פונה אליך לקבלת עזרה דחופה בהסבר להתנהגות לא ברורה של אחי . אחי לוקח קרוב לחודש פבוקסיל ( 2 כדורים - בוקר וערב ) במקום סרוקסט שהומלץ לו , ומאז חל שיפור קמעה בהתנהגותו . אך נוסף דבר : כאשר הוא קם משינה או סתם בלי לצפות זאת מראש הוא לא רוצה שידברו עמו או שיפנו אליו ואם בטעות עשית זאת הוא מלכלך עם הנעליים את הקירות או שהוא נכנס למקלחת לזמן רב ( כי הוא יודע שזרימת מים רבה מציקה לאמי ) . הוא גם ישן הרבה מהרגיל אך אנו משערים שזה קשור לפבוקסיל כי לפני כן הוא לא ישן בצורה כזו . איננו יודעים מה הסיבה שזה קורה או מה עושים אך בוודאי לא נוח לחיות בצורה כזו . עזרו לי !!!
אלמונית שלום אנא פני שוב לפסיכיאטר שרשם לו את התרופה והוועצו בו איני יודע מה ההקשר האם הוא נוטה להתנהגויות כאלה בכלל וכו' בהצלחה עמי
פבוקסיל לא תרופה שמרדימה בצורה משמעותית אפילו לא בשלבי הנטילה הראשונית. תיהיי חזקה.
שלום לא נכון באנשים רבים לא בכלם יש לה אפקט מרדים עמי
שלום, בעלי גילה לי שאביו סבל ממחלת סכיזופרניה. לדבי בעלי אביו חלה כאשר בעלי היה כבן שנתיים. האם יש סיכוי שמחלה עברה לבעלי ? האם אני צריכה לחשוש שהיא תעבור גם לילדי? כעת אנו מקיימים יחסי מין סדירים ואננו משתמשים באמצעי מניע. אנא אנו לי דחוף , כי הנושא מאוד מטריד אותי. המון תודה. אסתי
אסתי שלום כולנו יכולים לסבול מסכיזופרניה, גם אני גם את. יש לזכור שאבחנות שנעשו בעבר היו שונות בצורה מהותית מאבחנות כיפי שהן נערכות היום כך שהאבחנה הזו טעונה הוכחה. כללית אם לבעלך יש סכיזופרניה (מה שספק ) אז הסכון לילד הוא כעשר אחוז במידה ואין לבעלך הסכון פחות בהרבה (זכרי הסכון באוכלוסיה הוא 1-2 %) למידע מדוייק יותר יש צורך במידע מפורט על מחלת הסב, מצבו של האב, משפחתך, אם יש בהצלחה עמי
האמת...אני לא יודעת איך להתחיל אבל... במשך כל חיי אני ביקורתית כלפי עצמי ואם אני לא עושה דברים בצורה הכי יצירתית ומיוחדת אז אני מחמירה עם עצמי. יש לי גם בעיה שאני "אוהבת" להתמודד עם מה שמסובך וקשה לי להבין את הפשוט ולכן כל מה שאני עושה צריך להיות מתוחכם וכאשר אני מתבקשת לעשות משהו פשוט...זה מסובך לי. בעקבות בעיה זו יש לי מעצור בכל מה שאני עושה כשאני מרגישה שבעצם בפנים יש המון דברים ורעיונות שרוצים "להתפרץ". הדבר מקשה עליי וגורם לי למצבי רוח. דוגמא: אני מתעסקת בציור אבל מרגישה מחסום מול הדף אם אין לי רעיון מתוחכם ולא תמיד יש לי באותו הרגע...מה שלא קשה ומסובך לא שווה הרבה...ואז נוצר מצב של תיסכול ושל חוסר מעש ששוב מוביל לתיסכול... מה לעשות???
מירב שלום רב, לכל אחד יש רצון מסוים להיות מיוחד, אחר, שונה. יחד עם זאת, לא שונה מדיי, כדי לא להיות בצד החברה, בשוליים. הקונפליקט הזה בין להיות מיוחד לבין להיות שונה, קיצוני, במובן השלילי, מביא אותנו לכדי הביקורת העצמית. אנחנו בודקים את עצמנו כל הזמן, האם פעלנו כראוי, האם התגובה שלנו היתה תואמת לסיטואציה, מה יחשבו על מה שאמרתי, מה יחשבו על מה שיצרתי...וכך הלאה. הבדיקה העצמית הזו היא היא הביקורת העצמית, שמכוונת אותנו לכלל פעולה. לעיתים הביקורת הזו נוקשה כל כך עד שהיא מגבילה אותנו, את פעילותנו, את חיינו. מדברייך עולה כי אצלך הביקורת הפנימית מייסרת אותך, עד כדי חוסר פעילות, או פעילות מועטה, בעיקר (או שלא בעיקר) בתחום היצירתי. הבעיה שאת מעלה שכיחה, אך לא כולם מוכנים "להודות" בה, וממשיכים לסבול עם עצמם הרבה שנים. האומץ שלך, הצורה בה את מנסחת את דברייך, הם שעשויים לעזור לך להתמודד עם הבקורת הזו. אני ממליצה בחום על טיפול פסיכותרפויטי, ואולי אף טיפול באומנויות, בין אם אומנויות פלסטיות, תנועה, מוסיקה או כל דבר אחר. טיפול עשוי לתרום לך הרבה, ולסייע לך להתמודד עם הביקורתיות הכל כך מתישה ומגבילה הזו... אם את מעוניינת בעזרה במציאת מטפל, את יכולה לשלוח לי אימייל, ואנסה לעזור. שבוע טוב, טלי פרידמן
טלי שלום, קודם כל, ברצוני להודות לך על המענה המהיר... שנית, ראיתי שבאמת הבנת איך אני מרגישה ובאמת ברצוני לקבל ממך המלצה על מטפל באיזה שהוא תחום, אם זה אמנות או מוסיקה. תודה... מירב
אני לא יודע אם את צריכה להתמודד אם הפשוט. את צריכה להעריך את הפשוט. אם את אומנית ועוד מצירת. אם את לא יודעת להעריך את מה שפשוט. אז תיקחי משהו שהוא פשוט בעינייך. ותתחילי לצייר אותו. בהתחלה בתור משהו פשוט. ולאט לאט תשפרי אותו, תצירי שוב תחשבי על מה שעולה לך בראש ותתני לדימיון שלך לפעול. לדוגמה תפוח. תצירי את התפוח רגיל ולאט לאט תתחילי להקיף אותו בכל מה שעולה לך בדימיון שאת רואה תפוח. וכך אם עוד דברים פשוטים. אולי אז תיסתכלי על הפשוט בתור חשוב. הדברים הפשוטים כמו לקום בבוקר הם אלו שעושים את החיים. אולי את צריכה שינוי בחיים. חופש או משהו כזה? את צריכה איזו שהיא חויה מסעירה שתתן לך את הפוש לעשות את מה שאת רוצה. אבל בשביל זה את צריכה קצת יותר ליפתח ריגשית. את כנראה נעולה וביקורתית כלפי עצמך כי את מרוכזת יותר מידי במה שאת עושה ולא "פוזלת" קצת לחיים עצמם. את צריכה קצת ליזרום אם החיים. ברגע שתיצברי חוויות יהיה לך יותר קל להבין את הפשוט ולהפתח ולתת לדימיון שלך לפעול. בהצלחה איתן
מה זה טיפול פסיכוטרפיוטי ?
גילי שלום רב, טיפול פסיכותרפויטי הוא טיפול הניתן על ידי פסיכותרפיסט. פסיכותרפיסט הוא איש מקצוע מאחד מתחומי הטיפול הנפשי:פסיכיאטר, פסיכולוג קליני, עובד סוציאלי או מטפל באומנויות השונות, שעבר הכשרה לטיפול ו/או את בית הספר לפסיכותרפיה. נכתבו כאן תשובות רבות אודות הנושא, כך שאם את מעוניינת בתשובה מעמיקה יותר, את יכולה לעשות "חיפוש". שבוע טוב, טלי פרידמן
הייתי רוצה לכתוב לך שזה בלבול מוח אחד גדול, אבל זו תהיה אמת חלקית בלבד... :) כל מה שצריך זה לשבת ולפרוק מטענים כבדים (או כבדים פחות)... מכיוון שיש מי שיעזור לסחוב ולשים דברים במקומם... כמובן שיש תנאים מסויימים (חוזה שנעשה בין המטפל למטופל באופן אינדיבדואלי). HERA.
קיבלתי פניה ממאמא של תלמידה שלי (כתה ה') הילדה היתה בטיול בחו"ל יחד עם משפחתה. אחותה (14) קיבלה התקף אפילפטי פעם ראשונה. האם התעלפה והאב איבד את אשתונותיו. התלמידה שלי ראתה את כל המחזה ומאז (חופש גדול) היא בחרדות. מתלוננת על קשיי נשימה, ישנה עם ההורים, לא נכנסת לשרותים לבד. ועוד וועוד תופעות. ההורים ניסו לפנות ליועצת, לפסיכולוג ולעוד גורמים לקבלת עזרה. הילדה מסרבת ולא מוכנה לדבר עם אף אחד. בבית משוחחים על המקרה בחופשיות. איך ניתן לעזור לילדה?
למורה שלום יתכן שכעבור זמן המצב בבית ירגע והסימפטומים יעברו ללא כל התערבות נוספת. במצב הקיים חשוב לספק לילדה מידע על אופי המחלה (ברמה שהיא מסוגלת להבין) ולהסביר שהמצב היה אכן מאוד מלחיץ אבל כעת הדברים נמצאים בטיפול גורמים רפואיים ולכן זה תחת שליטה. הילדה זקוקה קודם כל להרגעה, שכן היא חוותה זעזוע קשה שבו הדברים הבטוחים בחיים הפכו לבלתי יציבים באחת. כאמור, אחרי שתרגע יתכן שהסימפטומים יחלפו מאליהם. רצוי לערב את יועצת ופסיכולוג/ית ביה"ס בנושא. ניתן להתייעץ עם פסיכולוג המתמחה בנושא ולבקש עזרה בדיבוב הילדה וכיצד לשכנע אותה להגיע. יתכן שבמידה ותדע שזה יעזור לה, היא תסכים להגיע. אפשרות אחרת, ואולי יותר מתאימה למצב, לערוך טיפול משפחתי. הטראומה התרחשה במסגרת המשפחה הכללית ויתכן מאוד שגם הטיפול צריך להיעשות כך. יתכן שהילדה נושאת את החרדה של כל המשפחה. בברכה ד"ר אורן קפלן
קיבלתי פניה ממאמא של תלמידה שלי (כתה ה') הילדה היתה בטיול בחו"ל יחד עם משפחתה. אחותה (14) קיבלה התקף אפילפטי פעם ראשונה. האם התעלפה והאב איבד את אשתונותיו. התלמידה שלי ראתה את כל המחזה ומאז (חופש גדול) היא בחרדות. מתלוננת על קשיי נשימה, ישנה עם ההורים, לא נכנסת לשרותים לבד. ועוד וועוד תופעות. ההורים ניסו לפנות ליועצת, לפסיכולוג ולעוד גורמים לקבלת עזרה. הילדה מסרבת ולא מוכנה לדבר עם אף אחד. בבית משוחחים על המקרה בחופשיות. איך ניתן לעזור לילדה?
המורה שלום במידה ואינה מוכנה - שאלה האם הוריה החלטיים במידה ולא ניתן לשקול טפול משפחתי או פניית ההורים ליעוץ כיצד הם יכולים לסייע לילדה בהצלחה עמי
שלום רב: בעייתי היא כזו אני בת 18, ואני ואמי לא מסתדרות ,לא שיש איזה משהו שאפשר לדעת בוודעות מהו, אני בסדר גמור איתה ,היא זו שמתנהגת במוזרות יתר, היא תמיד משבחת לידי וליד חברותייה את שתי האחיות שלי ואותי לא.היא תמיד אומרת כמה שחברה שלי יפה ובוגרת ונחמדה... אין לי מימנה אפילו טיפת אהבה דאגה יחס עתענינות.... ואני בסדר איתה נחמדה אלייה וללא סיבה פתאום כשאני שואלת אותה שאלה היא עונה בצורה שכזו שפוגעת. תמיד הייתי פגועה מימנה ובוכה המון מהיחס הזה אני מסיכה מסכנות שהיא לא אוהבת אותי, כן כן היא לא אוהבת אותי!!!!!!!!!!!!!!!!! תמיד בדבריי היא קוטעת אותי אומרת דברי מהר מהר קצריי...או שקט יש לך קול צורב שאי אפשר לשמוע.......והרבה זמן לפני כשנה ושנתיים בבית הספר הייתי מפחדת לדבר מסתבר משיחת פסיכולוג שזה מהמילים שתמיד הייתה אומרת... היא בהחלט גורמת לי בעיות.(וגם יש לי בעיות חברתיות שקשה לי איתם ועוד זה......) אני לא יודעת מה לעשות אמא היא לא אין סימן אחד שהיא עושה בשבלי כאמא לא אחד!!!!!!!!!!! ומה שכן זה רק להגיד לי כמה אני לא בסדר ושקט ולרדת אליי ורק רק שלילי היא לא אמא בשבילי(ואפילו גם לא מתקרבת להתנהג כמו אמא חורגת שלי יותר גרוע יחס.) אנה עזרו לי תודדהה
דפנה, אם את בת 18 זה אומר שאת אמורה להתגייס בזמן הקרוב, לא? אולי השהייה בצבא - רחוק מאמך- תתן לשתיכן זמן ומרחב... יכול להיות שפספסתי משהו במה שכתבת - אבל ניסית לדבר איתה על זה? (שיחה שקטה ובוגרת, אולי אפילו לצאת יחד לבית-קפה). ועוד שאלה - היכן יתר בני המשפחה בסיפור הזה? הם מודעים למערכת היחסים הזו בינך לבין אמך? HERA.
היי זו שוב גלית. תודה רבה על תשובתך ועצה ,אך העצה שלך בכך שכול שבוע נגיד, אני יסכים לקבל דחייה למשל שלוש ולא יותר. ואם אני מקבלת יותר ,או פחות מה בעצם זה יתן..... אתה חושב ,שאם תמיד הייתי בתיכון ובכלל אחד כבודדה ומוזרה" ולא מסומפטת. רוב הסיכויים שזה ימשיך גם בצבא??? אני מאוד מודאגת תודהההההה גלית
שלום רב, צריך להתחיל במשהו. אז תנסי את מה שהצעתי, ואז נראה מה קורה. עזבי מה שהיה בתיכון. תתחילי וזהו. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
איזו עייפות מאסיבית נחתה עליי. חבל שאי-אפשר ללכת לישון ולקום בעוד הרבה זמן... ערב טוב לכולם.
אם תקומי בעוד הרבה זמן. אנחנו נתגעגע אליך הרבה זמן:))) ואת לא רוצה שזה יקרה. נכון??????:)) איתן
הייתי עייפה מאוד - היה לי יום ארוך ומעייף וישנתי בסה"כ שעתיים וחצי לפני... עוד לפני שהעיניים נעצמו השעון צלצל (ב - 5:30 בבוקר).
הרה יקרה, מה זאת העייפות הזו? האם סתם עייפות משבוע לחוץ? או עייפות אחרת, נפשית משהו? שינה היא לא מילת גנאי, ולעיתים כשאנו מותשים כל כך, הן מעומס האירועים והן מעומס החיים, אפשר פשוט להיכנס למיטה, ולתפוס שינה טובה ומבריאה. ובעיקר בימים שכאלו, כאשר החורף מתחיל לבצבץ ולהוריד עלינו את טיפות הגשם שרבים מייחלים להן, אפשר להוריד מהבוידעם את שמיכת הפוך, להכין כוס שוקו/תה/קפה חם ולהיכנס למיטה... ליל מנוחה, ושבוע טוב, טלי פרידמן
טלי, כפי שכתבתי לאיתן הייתה לי סיבה טובה להיות עייפה... אבל זה לא רק זה - זו באמת גם עייפות מהחיים. כאילו בבת-אחת נגמר הכוח ואין יותר למה לצפות... קצת פסימי, לא? HERA.
שלום, אני פרודה כחצי שנה לאחר קשר ארוך ומתיש ( כשנתיים) , נלחמתי על אהבתי כמו שלא נלחמתי מעולם בדיעבד זה היה כמו כוסות רוח למת. את כל התמיכה הנפשית והגיבוי לכך קבלתי מהפסיכולוגית שלי כך שבאיזשהו מקום היא עזרה לי להבין שמבחנתי עשיתי כל שביכולי. נפרדנו לאחר שדשנו אינספור פעמים במסוד הקשר או לפחות לחלוק מגורים משותפים ובן זוגי נסוג לאחור ולא היה מסוגל לעשות זאת. עד היום אינני יודעת אם הפחד מהמחויבות הביס אותו או שפשוט לא היה בטוח בקשר. מאז שנפרדנו לא נפגשנו מלבד קשר טלפוני מידי פעם. הוא סיפר לי שאין לו קשר כרגע וגם הוא לא בנוי לכך וזה לא נראה באופק, אך לצערי מסתבר שיש לו קשר ( אינני יודעת מה טיבו של הקשר) אני לעומתו לא מצליחה ליצור מערכת יחסים, אינני חושבת שזה פשוט כל כך, יצאתי למס' בליינדטים אך זה לא זה.בשיחתנו האחרונה, לפני מס' שבועות, שקרתי לו ואמרתי לו שאני יוצאת עם ידיד שלי ושהקשר הפך לרציני יותר ולכן אני מבקשת שלא יתקשר יותר ( בזמן שלו יש כבר קשר אך מצידו לא שמעתי זאת, גם לא ברמיזה) זהו הקשר הסתיים אינני רוצה לשמוע ממנו, היום אני יודעת שהכל קרה לטובה , אבל עצם המחשבה שהוא המשיך הלאה ושיש לו אהבה חדשה בזמן שאני עדין מלקטת את השברים וכואבת , זה מציק ואולי זו בעצם קנאה על כך שהוא מסוגל ואני לא! הפסיכולוגית שלי אמרה לי שמי שייצא יותר מהר מהקשר שהיה לנו וימשיך הלאה זה אני ולא הוא, היא טוענת שהוא נכנס לקשרים לא אמיתיים. אך הוא יכול לאהוב ולהיות פנוי אחרי קשר כ"כ אינטנסיבי ועמוק? הרי בקשר שלנו הוא אמר שהוא רוצה אבל לא יכול? הוא טען שאין לו את יכולת הנתינה, שהוא מצטער שאינו יכול לאהוב כמוני ושהנתינה שלי היא בלתי מותנית והוא מקנא בי על כך? וזה פוגע, אני חשה שמעולם לא אהב ושהיה איתי מטעמי נוחות וברגע שהחבל התחיל להתהדק הוא נסוג, אך אפשר לבטוח מחדש, אך אפשר ליצור מערכת יחסים, אך? תודה, און
און שלום רב, קודם כל אני רוצה לומר לך שזה נהדר שאת מצויה בטיפול. מדבריך ניכר תהליך משמעותי שעברת הן עם האקס שלך, ובעיקר בינך לבין עצמך בהבנת המצב ובהתמודדות עימו. אני מבינה כמה זה פוגע ואולי אפילו מביא למעין תחושת "בגידה" מסויימת בכך שכרגע יש לו קשר עם מישהי. זה בזמן כמו שאת כותבת ש"את מלקטת את הפצעים". גם הרצון לנקום או במילים אחרות לגרום גם לו קצת לקנא, דרך ההודעה שגם לך יש מישהו שאת בקשר איתו, מובן ומן הסתם נובע מהפגיעה שלך. התחושות הן קשות בכל מקרה, ולא קל להמשיך הלאה, לתת אמון מחדש בחבר חדש, נכון. אבל כמו שאת אמרת עכשיו זו מעין תקופת התמודדות, ללקט את השאריות מהקשר הקודם, להתגבר עליהם, ואז להמשיך הלאה. אני רואה שאינך עומדת במקום, קורים דברים, מהפרידה, דרך שיחות הטלפון ועד לניתוק הקשר לגמרי. התהליכים לא לוקחים יום וגם לא יומיים. את הולכת בדרך לא פשוטה, תני לזמן לעשות את שלו. הטיפול וההבנות הכנות והרגישות שלך, יסייעו לך בעתיד להתחיל מחדש, להמשיך הלאה בחייך. בהצלחה, טלי פרידמן
שלום טלי:) תשובה יפה מאוד איתן
שלום, כבר כתבתי פה בעבר על חברה שלי. אני ממש אובד עיצות, אני מרגיש חסר אונים. בבקשה אם תוכלו לקרוא את מה שכתבתי על חברה שלי באותו נושא "חברה שמשקרת" המצב פשוט מתדרדר ואני לא יודע מה לעשות. תודה, בועז
בועז, אולי תוסיף קישור להודעה? או לפחות תאריך ושעת כתיבת ההודעה הקודמת? שבוע טוב, טלי פרידמן
שלום רב, לפני כארבעה חודשים הכרתי בחור נחמד שקטן ממני ב-3 שנים( אני בת 28, הוא בן 25) לאחר כחודש עברתי להתגורר עימו בבית הוריו והכל התנהל על מי מנוחות הקשר בנינו יציב אך עדין לא ברור לאן יתפתח. בתחילת השבוע גליתי שאני בהריון ומאז הכל השתבש... אני לא מוכנה לוותר על הילד והוא לעומת זאת מבקש שאפיל ושנמשיך להיות יחד.הוא טוען שאני הורסת את חייו ושהוא לא בנוי לגדל ילד כרגע. ובנוסף לכך משפחתו מפעילה עליו לחץ וכן גם עליי לבצע ההפלה, לטענתם אנחנו עדיין צעירים וצריכים להתבסס. אני נקרעת בין המשך ההריון לבין הקשר עם בן זוגי. אני בשבוע שישי להריון, יש עוד זמן להחליט אך מבחינתי אני שלמה עם ההריון ומוכנה לשאת באחריות גם אם יהיה צורך לגדל אותו לבד. האם אני נוהגת נכון או שמא עליי לבצע הפלה? האם בן זוגי לא צריך לשאת באחריות? האם לא ידע שמביצית וזרע מפרים? כואב לי שהוא מפיל את האחריות עליי ולא ונושא בה גם. אך אוכל לחיות עם המחשבה שאהרוג ייצור חי? מה עושים? נכון לעכשיו המצב הוא כזה , עזבתי את בית הוריו וחזרתי להורי, בכל יום אנו משוחחים בטלפון ובכל שיחה הוא אומר לי "אני אוהב אותך ומחכה לך,תעשי הפלה ותחזרי "דבר שפגע בי מאוד. סול
שלא תעשי בשום אופן הפלה אם את משוכנעת שאת לא רוצה לעשות. אין לו זכות להגיד לך מה לעשות בגוף שלך. אם את מוכנה נפשית וכלכלית לגדל את הילד הזה לבד וכל כך נרתעת מלהפיל - אל תעשי משהו שתצטערי עליו. זה נבזי שהוא מתנה את חזרתכם להיות יחד בזה שתעשי הפלה. הוא מכופף לך את היד ולא ככה מתנהג מי שאכפת לו ממך ושלוקח אחריות. ואת צודקת שזו אחריותו כמו שזה אחריות שלך. אבל תדעי שזה אומר שאת הולכת לגדל את הילד לבד כי לדעתי הוא לא ישאר איתך אם לא תפילי. אז תחשבי טוב טוב טוב אם את משוכנעת שאת רוצה ויכולה לגדל את הילד הזה לבד, ואם כן - אז זה גוף שלך ואין לו זכות להכריח אותך ולאיים עלייך שתעשי הפלה. אם את לא יכולה לבד - תפילי. והחבר שלך לא מתנהג אליך כמו שצריך. גם אם תפילי ותחזרו להיות יחד, אני הייתי בודקת טוב טוב את איך שהוא מתייחס אליך ואת בשלותו לקשר.
סליחה......עד עכשו היתאפקתי ומי נתן לה את הזכות להעמיד אותו במצב נתון?? מה קרה היא לא שמעה על אמצעי מניעה?? מה היא רוצה להפיל עליו תיק מה זה בכוח?? אונס וואלה יופי היא לא לקחה או דרשה אמצעי מניעה ועכשו הוא צריך...לאכול אותה גם הוא אשם כן שהוא לא שם קנדום אבל לך תגע מי נגד מי
סול יקרה שלום רב, אני חושבת שזה נושא "כבד" ורציני מכדי שאייעץ לך כאן בפורום. לדעתי על שניכם ללכת לייעוץ זוגי בהקדם (בגלל שמרכיב הזמן כאן חשוב), ולברר ביחד מה אתם רוצים ומחליטים לעשות. במידה והוא אינו מעוניין בסוג ייעוץ שכזה, פני את לבד לייעוץ פסיכותרפויטי. אני חושבת שכדאי לך להתייעץ באיש מקצוע שיהיה מבחינתך אובייקטיבי, וכך תוכלו לבחון יחד את כל ההשלכות של הריון או מאידך הפלה, ותוכלי להגיע להחלטה כשאת חשה בתוכך שהיא ההחלטה הנכונה. בברכה, טלי פרידמן
למה אין התייחסות לשאלות ובעיות שמעלים כאן?
גילי שלום רב, ראשית, מדובר בפורום שמעצם היותו פורום, התשובות אינן מיידיות. שנית, בשל ריבוי אנשי המקצוע בפורום זה, לעיתים ישנן הודעות שבלי שום כוונה רעה נשכחות או מדולגות, מתוך מחשבה שיועץ אחר בוודאי ייתן תשובה מקצועית יותר כי זה בתחום התמחותו. במידה ולא נענית, את מוזמנת לשוב ולשאול את שאלתך, עד שתקבלי את מבוקשך. שבוע טוב, טלי פרידמן
דווקא יש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מזה שנה אני סובלת מעצבים וחוסר שקט. היתי בטיפול פסיכיאטרי ללא תוצאות חיוביות. קיבלתי תרופת שלא עזרו. מזה חודשיים אני סובלת מכאבים אזים בבטן תחתונה . בדיקות אורולוגיות ו גינקולוגיות הן ללא ממצא. האם יש קשר בין כאבים ומצב נפשי? תודה
אני לא ד"ר, אך לא צריך להיות ד"ר בשביל לדעת שיש קשר בין כאבים ומצב נפשי , בכל מקרה עלייך ללכת להיבדק. הרפואה האלטרנטיבית טוענת שכל מחלה גופנית, פיזית, נובעת ממצב נפשי , ולכן אם את נתונה המצב נפשי לא תקין, זה יכול לגרום גם לבעיות פיזיות. אולי הגיע הזמן להפזיק עם תרופות פסיכיאטרים(גם כך זה לא עוזר לך) ולהתחיל קודם כל לרצות להרגיש טוב יותר ולהפסיק להתעצבן, ואח"כ לעשות דברים שגורמים הנאה, כגון טיולים, חוגים למינהם,להיות בחברה שתומכת ואוהבת ולבלות . ד.א מחקרים מוכיחים כי פעילות גופנית משפרת את המצב רוח, אולי כדאי שתבחרי לך פעילות גופנית ותרשמי לאיזה חוג. בהצלחה.
יכול להיות קשר בין מצב נפשי לכאבים גופניים... אני יכולה לספר לך על זה... :( אם את חושבת שאת צריכה טיפול, ותרופות לא הועילו לך, למה שלא תנסי לפנות לפסיכולוג - רק בשביל לדבר על מה שמציק ולקבל איזשהו פידבק נייטרלי... תרגישי טוב, HERA.
HERE תודה על העידוד. אשמח לשמוע מנסיונך. איך אפשר ליצור קשר איתך? אחות
שלום , ראשית , הרשה לי לציין כי אני בטוחה כי יכולתיך המקצועיות גבוהות וכי אתה ראוי להערכה על כך שאתה מתנדב בפורום זה . אבל , גם הערה קטנה , הלאקונית בה אתה מרבה לכתוב "בשביל זה יש רופא / שאלו א הרופא " מפריעה לי קצת. יש מקרים רבים בהם פסכיאטרים (אשר רושמים לנו את התרופות ) נוטים להיות יותר רופאים ופחות מטפלים , אני בטוחה שאני לא מגלה לך את אמריקה... לא כל הפסיכיאטרים שאליהם אנחנו מגיעים ( פעמים רבות לא בחרנו בם - אלא קופ"ח ) מפגינים את הצד ה"פסיכולוגי" שבהכשרתם. זה נושא כאוב - אז אל תראו בנו אנשים פאסיביים שלא שואלים אלא רק בולעים כדור ומצפים לטוב. ההגעה לפסיכיאטר היא לרוב בשלב מאוד מאוד קשה של תופעה ריגשית / נפשית כל שהיא ואנחנו צריכים שינחו אותנו גם אם לא תמיד יודעים מה לשאול. הבלבול וחוסר הביטחון ביכולות שלך כאדם בוגר ונבון שחי טוב ופתאום "נפל" לדיכאון / חרדתיות וכ"ו הוא כה רב והשאלות - אין להן סוף. קצת סובלנות בברכה והערכה
שרון שלום אין צורך לרכך את הביקורת עם זאת - אין לי ספק שלא כל הפסיכאטרים ( או הרופאים או אנשי מקצוע אחרים ) עושים את תפקידם כראוי אין לי בעיה גם לתת את דעתי עם זאת, נראה לי שהרבה מקרים מבטאים אי פניה לרופא מסבות אחרות מיחסו הלא מספק וגם אין סבה לותר לו - העקיפה (שמוכרת לי כמובן גם ממטופלים שלי) - היא בעייתית סך הכל זה הרופא המטפל בך אשמח לשמוע תגובה בברכה עמי
שלום, אני בת 27 נשואה ללא ילדים ומרגישה שאיני מצליחה לתקשר עם הרבה אנשים, יש לי תחושה שאנשים נרתעים ממני או שמשהו לא בסדר בי, ואז אני מתחילה לחשוב על כל מיני דברים שאולי אני לא בסדר, לכן לא מאריכים איתי בשיחה. הדבר מאוד מתסכל אותי בהתחשב בכך שלבעלי יש תקשורת טובה עם אחרים, ואני גם מונעת ממנו מפגשים חברתיים מאחר ואני רואה כי מתקשרים ומתעניינים בו יותר מאשר בי.בנוסף לכך בעלי העיר פעם בזמן שרבנו שאפסיק הסתכל עליו בצורה כזו, ואז חשבתי לעצמי שאולי משהו במבט שלי מרתיע אנשים, ואני מאוד משתדלת לשלוט במבטיי, אך בעצם איני יודעת איך אני נראית בעיני אחריםבמן שיחה, בעבודה או בחברה אחרת. דבר נוסף הוא שמקרים בחיי גרמו לי להרגיש כי אין לי על מי לסמוך בחיים, מאחר ואנשים תמיד ינצלו דברים לרעה או יהפכו זאת להומור, ואני רגישה מאוד, ולכן אני לא מספרת הרבה על עצמי, ולפעמים מסתירה דברים (לא רעים) , וזאת שוב בניגוד לבעלי. יש גם את עניין הדימוי העצמי שכל הזמן מנכר בי, הדימוי העצמי שלי מאוד ירוד, ושאת אולי בגלל החברה שאין לי, מלבד בעלי היקר לליבי. אני מרגישה גם שלא מיציתי את עצמי בעניין העיסוק שלי בחיים (אני פקידה) וזה גם גורם לי להרגשה שאולי לא כדאי שאביא ילדים למרות הרצון שמתחזק אצלי מיום ליום, אני חוששת שלא אהיה אם טובה לבני מאחר ויש לי את כל התכונות שהזכרתי לעיל. אני יודעת שסיבכתי נורא עם הבעייה שלי, אך דבר גורם לדבר ואיני יודעת מה לעשות , כמעט כל יום אני מתוסכלת מכך, ואני מרגישה שבגללי בעלי סובל.עיזרו לי
בכוחך לשנות דברים.. את קודם כל צריכה לרצות ולהאמין ואז גם תצליחי... אם את רוצה חברות יש הרבה דרכים לעשות זאת... 1.את יכולה ללכת ללמוד משהו ואז להכיר אנשים 2.את יכולה ללכת לחוג כלשהו וגם שם להכיר אנשים 3.את פשוט יכולה לתמוך בבעלך האהוב והיקר שימשיך לפתח את קשריו החברתיים ודרכו תכירי עוד אנשים אולי את הנשים של החברים שלו.. היי נדיבה וחפשי איפה את יכולה לתת , בסופו של דבר זה תמיד חוזר !!! אגב , מן הסתם אם תלמגי תוכלי גם מקצועית להתקדם ןתחשבי על זה
הייתי בהרבה מסגרות לימודיות וחברתיות, אך אף פעם לא הצלחתי לפתח קשרים, מאחר ואני ביישנית, ואין לי בטחון עצמי גבוהה כל כך, אז אני שומרת על פרופיל נמוך, שקטה ביישנית ולא מרוצה. הרבה פעמים אמרו לי שאם בנאדם לא תופס מעצמו ואין בטחון עצמי אז כך גם החברה תתיחחס אלי, אך אני בטוחה שיש עוד רבים כמוני, למרות שתמיד נדמה לי שאני היחידה שאין לה חברות, שוב מלבד בעל אהוב שמשמש לי בעצם את כל עולמי.
יולי שלום רב, במכתבך את מעלה תחושות קשות והרגשה של "חוסר מיצוי" ובידוד חברתי. אני משוכנעת שלא קל לחיות עם תחושות שכאלו, וכמו כן מן הסתם, התחושות הללו בוודאי מלוות אותך במהלך חייך. לכן אני ממליצה בחום ללכת לטיפול פסיכותרפויטי. בטיפול תוכלי לבחון את התנהגותך, לראות מה היית רוצה לשנות (אם בכלל), כיצד ניתן להתמודד עם המצב בו את שרויה כעת, ומה ניתן לעשות כדי להגיע לשינוי לו את מייחלת. בהצלחה ושבוע טוב, טלי פרידמן
היי דפנה. כן אני כול מילה שלך מזדהה איתך גם הפחד מלדבר שלא אקבל דחייה חברתית גם החשש והביטיחות שאני יחידה ללא חברות. לך יש אהבה לפחות אחת. לי גם את זה אין אני מדוכאת מיום ליום גם ,וגם מפחדת ליצור קשרים משדרת קרירות לאנשים לא פתוחה ואלה הדברים שגורמים להתרחק!!!!!!!!!!!!!!!1 אהיה שמחה לקבל תשובה מימך
הי דפנה, אני שמחה שאני לא היחידה, למרות שאני חייבת לציין שכאשר כתבתי את כל זאת, פתאום חשבתי על כל הדברים הטובים שהיו לי ושיש לי כעת, פתאום גיליתי שזה לא שאין לי בכלל חברה, אלא אני גם מסננת אנשים שאני לא מסמפטת, ובגלל זה מנותקת מחברה. תספרי לי גם על עצמך, בת כמה את? ובמה את עוסקת? אשמח להתכתב עימך,
כיצד ניתן לטפל בבעיה של מצבי רוח קשים...מזה שנה יש לי תקופות של מצבי רוח ועצבנות יתר ללא סיבה ניראת לעין, לא מתח מסויים בחיים אלא סתם מצב רוח רע ודיכאון שתוקף אותי בפתאומיות וקיצוניות ........ואני מסתגרת בבית ולא רוצה לשוחח או לראות אף אחד. זה יכול להשתנות למשל לאחר כמה שעות, אך אני שואלת מכיון שזהו שינו קיצוני לרע .......עד כדי דיכאון ועצבנות ולעתים קשה לי לנשום ועובר בי רעד עז בגוף. אני מנסה לחשוב מה הבעיה... ( וזה לא דיכאון עונתי ) . בתודה מראש
תיפני לאיש מקצוע. כי זה די מוזר בעיניי מה שאת מתארת. התפרצויות כאלו בלי סיבה ניראת לעיין. שאת בדיכאון או במצב רוח שאת מתארת. על מה את חושבת בדיוק? מה עובר לך בראש? (בחורים? עבודה?) מתי זה התחיל? קרה לך משהו שבעקבות זה, זה קורה מה שאת מתארת? תנסי לחזור אחורה ולראות ממתי זה התחיל. ואולי זאת התשובה שלך לסיבה לפחות. לפתור את זה תנסי איש מיקצוע. ואולי באמת גם פה יש אנשים שנתקלו בבעיה דומה. בברכה איתן
טל שלום רב, אני ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכותרפויטי, ואף לשקול שילוב של טיפול תרופתי (דרך פסיכיאטר). אני מאמינה ששילוב שכזה עשוי לתת לך הקלה משמעותית כבר בהתחלה, ועם המשך הטיפול הפסיכותרפויטי, ההקלה עשויה להיות ממושכת ומעמיקה יותר. בהצלחה ושבוע טוב, טלי פרידמן
אני אדם מאוד ביקורתי כלפי עצמי וכלפי אחרים הדבר מפשיע על הרבה תחומים בחיי כגון פחד מסויים בחברה יש למישהו שיטה לצאת מזה ? איך אוכל להיות קצת פחות נוקשה עם עצמי?
שלום מירב:) זה שאת ביקורתית כלפי עצמך וכלפי אחרים זה דבר שהוא טוב אבל עד גבול מסוים. כנראה שאת זה הבנת לבד. את הגבול לטוב ולרע את צריכה לקבוע בעצמך כי את בעצם קובעת את סוג ואת אופי הביקורת. אם הביקורתיות שלך מפריע לך. אולי תנסי לרשום לך על דף שתחלקי אותו לשניים. מה באמת חשוב ומה פחות חשוב. אולי תעזרי בחברה או בכמה חברות או אולי אחד ההורים. אילו דברים חשובים. הדברים החשובים באמת זה עיניינים של חיים או מוות, או אחריות כלפי דברים שאת עושה או אחריות כלפי אנשים אחרים. הפחות חשובים זה דברים שאם תעשי אותם פחות טוב, העולם לא יחרב ואף אחד לא יפגע. לדוגמה אם תקבלי ציון נמוך זה לא סוף העולם. תשקיעי יותר בפעם הבאה ותצליחי יותר. פשוט תכניסי את הדברים לפרופורציה. אח"כ פשוט תנסי להכניס לראש את ההפרדה הזאת. גם לגבי אנשים. תעשי רשימה אחרת שבה תפרטי דברים שמאוד קשה לך לוותר עליהם (בסלחנות בבקשה) :))). ודברים שהם פחות נוראים או צורמים לעין. את צריכה גם ללמוד איך להעביר ביקורת. אנשים לא אוהבים שאומרים להם דברים שהם לא אוהבים לשמוע בפרצוף. צריך להגיד את הדברים בעדינות. במקום הנכון. ולפעמים פשוט כדאי לשתוק. אנשים אוהבים לעשות את הטעויות שלהם בעצמם. אז פשוט תיהי שם שאם הם ירצו מישהו שיקשיב להם אז יבואו אליך. ובטח שאז אל תעבירי ביקורת. לפעמים צריך להקשיב תנסי את זה. בלי להגיד מילות ביקורת. אולי תביני למה אנשים הם איך שהם ולא איך שאת היית רוצה שיהיו. ויתכן מאוד שהביקורת שלך תשתנה בהתאם. כי תביני דברים שבגלל הביקורת שלך את לא רואה ולא מבינה. בברכה איתן
מירב, תנסי לעצור שניה לפני שאת מעבירה ביקורת, ולחשוב אם זה באמת נחוץ. לפעמים יש הרגלים מסויימים, שאנחנו אפילו לא חושבים עליהם, אלא רק שניה אחת מאוחר מדי...
היי, אני ממליצה לך לקרוא את הספר "סערת נפש" של ד"ר יורם יובל...
תודה, קניתי אותו אבל עוד לא הגעתי אליו... אני רוצה לקרוא אותו במצב קצת יותר שפוי. HERA.
היי תקראי אותו כבר ותראי שבין השורות וגם לא בינהם יש תקווה... הרבה תקווה.
אליאן יקרה, כל פעם את מציצה כאן לכמה רגעי חסד... אני שמחה שאת מראה סימני חיים... :)) אני מקווה שאת מסתדרת, ואשמח לשמוע מה קורה איתך! שבוע טוב, טלי פרידמן
בנות יקרות. קשה לי להבין אתכן. קראתי את שיחתכן האחרונה על מה ש HERA מרגישה. ואני לא מצליח להבין אצל HERA קודם כל. ראיתי כמה מהתגובות שלך כאן בפורם. יש לך ניסיון חיים ממש לא קל. אבל אם זאת את בחורה פיקחית מאוד. מציאותית מאוד ויודעת להעביר את המסר. נכון שפנים מול פנים קשה יותר להתמודד ושהמציאות יותר קשה מהפנטזיה של הפורם. אבל גם ראיתי שרשמת שיש לך בעיה אם להרגיש ואם לחקור את מה שבתוכך. אבל לעומת זאת שמישהו אחר ניפגע את נחלצת לעזרתו/לעזרתה כמו noname את בראש המחנה. ואני לא יודע אבל יתכן והפורם הזה עוזר לך ואם כן אז הוא משיג את מטרתו. מה שבעצם אני לא מבין אם כל הכישרון והידע שיש לך. איך את לא מיסמת אותם לעזור לעצמך, להבין את עצמך. להבין למה את סובלת ולצאת מה"בוץ" שאת נמצאת בו. אני חושב ומתרשם שאת בחורה חזקה למרות הנפילות הקטנות שיש לך מידי פעם. פסיכולוג חשוב ויכול לעזור אם את תירצי. אבל אני גם לא מבין מה עוצר אותך. למה את לא מסירה את המחסום הזה. לבכות לדוגמה,זה לא בושה. זה מאוד משחרר אפילו. אני חושב שאת צריכה פוש או אני לא יודע מה בידיוק, אבל שיגיד לך שזאת הדרך הנכונה. ויאלה תתקדמי עוד קצת. תעשי את זה תצאי מזה. צריך ללכת קדימה ולא להתקע במקום. כי ברגע שניתקעים אז יש רחמים עצמיים. ואני מאוד מקוה שתעשי את הצעד הזה. כי את בחורה חשובה שאם תתקדמי את יכולה רק להתפתח. כי מה שאת יודעת, מה שיש לך ומה שבורכת בו. אין להרבה אנשים. ואל תזלזלי במה שאני אומר. כי אני יודע מה שאני רואה. בורכת בורכת ובורכת. גם אם את לא רואה את זה וגם אם את לא מאמינה בזה. אני דווקא כן. וזה בלי ליהיות לידך ולראות במי מדובר. המילים שלך זורמות מעצמן והן אלו שמראות שאני צודק במה שאני אומר. ו noname היקרה את בחורה חשובה גם. עצם זה שאת פה ומנסה לתרום מעצמך וממה שאת עוברת. למרות שלא קל לך. זה דבר חשוב מאוד. את יכולה ללמוד פה מאנשים שעברו בחיים. ואת יכולה לעזור אם תספרי ותשתפי אנשים במה שאת יודעת ועברת או שאת עדיין עוברת. כי זה מאות הפורם הזה. שאחד עוזר לשני. אני אשמח מאוד באופן אישי לראות אותך בפורם אז אל תיתבישי. ואל תחשבי אפילו לשבריר שניה שאת מיותרת. כי את לא. אני מאוד מקווה להמשיך לראות אתכן כאן. ומעבר לזה, אני מקוה שכללללללללללל בעיותיכן יפתרו בהקדם. מכל הלב איתן
תודה רבה. אני לא יודעת אם את הדברים שהפנית לHERA למעלה הפנית גם אליי, או רק את הפיסקה שנשאה את שמי. בכל אופן להיות חסרת יכולת לעזור לעצמי, ובעלת הרבה יכולת לעזור לאנשים זה דפוס. זה לא אומר שאני לא יכולה להחיל על עצמי את אותו ההיגיון שאני מנסה לגרום לאחרים לחפש. אני לא בודה אותו הרי, אני יודעת שהוא קיים ושעוד מעט גם אני אשתמש בו. בינתיים אולי יהיו אנשים שימצאו אותו יותר מוקדם ויוטב להם. יש ימים טובים יותר ויש פחות. היו לי כבר ימים קלים יותר, אחריהם באו ימים קשים מאוד והנה החלקים הטובים שוב מתחילים להראות לי ברורים וקרובים. אבל זה לא מעבר שהוא תמיד חד וחלק, הטלטלה הריגשית הולכת ומתחזקת. אחת הסיבות היא שבעצם נורא קל להישאר שם, בתוך הכאב. למרות הסבל ההישארות לא כרוכה במאמץ כלשהוא. הקלות של ההישארות מושכת לפעמים למטה, מחפשת את היתרונות שבמצב הזה ומחפשת את הסיבות להשתכנע להישאר שם, להאמין שיותר מדי קשה לצאת משם ושאין בשביל מה. להתקפי פאניקה יש את ההשלכה הזו של ייאוש, של סופניות שעלולה למשוך למטה לפחות ללילה אחד... התחושות האילו של "לא חשוב/ה", "לא יכול/ה לתרום", "תופס/ת מקום" ו"מעיק/ה" - יש להן מקור ושורשים שחלקם בעבר וחלקם באישיות ועובדים גם על זה. אבל כשהטוב והרע משחקים בינהם, העיניים קצת מתבלבלות וחוזרים אל הדפוסים הישנים ששירתו נאמנה במשך שנים כמו לנסות לסייע לאחרים למצוא את ההיגיון בחייהם, בעוד אנחנו עדיין מתעקשים להתנגד לו נחרצות. אני בעיקרון תמיד נכונה לסייע ולעזור בכתיבה , מאחר ואני לא מרגישה שהכתיבה גוזלת ממני משהו. במצבים ממש רעים שאני נמצאת בהם, וזה כבר לא קורה הרבה, אני בוחרת לא לכתוב ולא לשתף מחשש להוות טריגר למישהו אחר. פה המחשבה היא על אחרים ולא עליי, פשוט כי אם אני אכנס במצב רע לכאן, אף אחד לא יוכל להוות טריגר בשבילי, כי סביר להניח שאהיה חסומה רגשית לחלוטין, אבל לי תמיד יש את החשש לפספס משהו שכתבתי ולהזיק למישהו. זו אחת הסיבות שאני לא משתפת. אני גם לא מסוגלת לדבר על עצמי מתוך מצב רע ולהשאיר את זה ככה שיקראו. כזו אני...אני מאמינה שאנשים יעריכו אותי פחות בעיקבות כך וכו'... מקווה שעניתי על שאלתך. ובאותה הזדמנות לכולם, אם קראתם את ההודעה הזו והגעתם עד כאן, תודה על התשובות בעץ שפתחתי. תודה גם על התמיכה וגם על העצות, לכולם. יום רגוע ושליו. אני.
את הדברים למעלה הפנתי ל Hera אבל אם את מבינה את זה גם לגביך אז אין לי שום בעיה אם זה. אני פשוט הסתכלתי על דברים שהיא כתבה. בעקבות השיחה ביניכן. זה בדיוק מה שאמרתי שאסור לישאר במקום אלא כל הזמן לחשוב קדימה. וללכת קדימה. כי ברגע שמתעקבים במקום אז שוקעים. אני מבין שאת מפחדת "ליעץ" פה לאנשים. אבל אנחנו פה לא פסיכולוגים ולא בעלי סמכות כל שהיא. אנחנו בסה"כ תורמים מהידע שלנו או ממה שעברנו בעצמנו? אני לא הייתי במצבכן או במצבים של רוב האנשים פה. אבל אני חושב שהמחשבה שלי הגיונית ומעשית. אני חושב שאני לא טועה לגבי רוב הדברים ואני מנסה ליעץ או לעזור. לפי מה שאני חושב שיכול לעזור. אני יודע שתהליכים שקשורים לנפש לא קלים. ואני לא שוכח את זה לרגע. ואני גם יודע שהעולם לא קל ושהעולם אכזרי ברובו. אבל אני יודע דבר אחד שלפי דעתי מחזיק גם אותי וזה שהאדם נוצר בצלם אלוהים. כך כתוב בתורה. ואם תחשבי על זה יש לזה הרבה משמעות. והמשמעות מבחינתי שבכל אחד מאיתנו יש חלק מהאלוהות מהשלמות הזאת שניקראת אלוהים. תכונות האופי לדוגמה, רחמנות, כעס וכד' ולכן ומכאן נובע שיש לנו את היכולת להשפיע ולשנות את חיינו. תראי לדוגמה בשואה את הפרטיזנים ואת אלו שהלכו למוות בלי להפעיל התנגדות, כי חיכו שאלוהים יציל ויעזור להם. הפרטיזנים ברובם נישארו בחיים כי הם הבינו שאם הם לא יעזרו לעצמם הם לא יחייו והם נילחמו בשביל ליחיות. וחלק גדול מהם חיים. וכך גם במחנות מי שנילחם על חייו (לא כולם) הגדילו את הסיכויים שלהם ליחיות. כי הם אלה ששלטו בחיים שלהם. הדוגמה קשה אולי אבל יש בא הרבה מהאמת. כי מי שנילחם על חייו ועל מה שהוא מאמין בו גם מצליח. והמסקנה שלי שהכח של כל אחד נמצא בתוכו ולכן אם רוצים לצאת ממצב כל שהוא ולהשתנות צריך למצוא את הכח את הנפש שבתוכנו ולצאת מהמצב הקשה. לפעמים לוקח זמן אבל הוא שם אני מאוד מקוה שתמצאי את מה שאת מחפשת איתן נ.ב: אם את מפחדת ממה שאת כותבת פשוט תיקראי עוד פעם לפני שאת שולחת את ההודעה.
איתן, תמיד קשה להבין בנות...:) ועכשיו ברצינות - אני מציאותית כשאני קוראת מצוקות של אחרים... כשזה "לא שלי" יש לי זווית ראיה שונה... הפורום הזה עוזר לי לפרוק את מה שיש על הלב ברגע נתון... אבל בשביל להוציא הכל הייתי צריכה לשבת מול המחשב 24 שעות ביממה. הלוואי ויכולתי לבכות! אני נפגשת עם פסיכולוגית (פעמיים בשבוע) כבר שנה וחצי... ועד עכשיו ה"הישג" היחיד הוא שאני עדיין חיה. Keep in touch... HERA.
ערב טוב לך:) אולי את לא מרוצה. אבל הפסיכולוגית שלך חייה יופי:)))) אני לא מבין מה ההסכם בינכן. את באה לשלם לה כסף והיא בונה עוד וילה:)) למה את צריכה אותה אם את לא מנסה לעזור לעצמך? את יכולה לתרום את הכסף:)) באמת את בחורה חזקה. תתחילי לנוע קדימה חיילת:) רחמים עצמיים לא עוזרים לאף אחד. את בטח עברת הרבה בחיים. אז פשוט תחשבי על הכול על הדברים הרעים והטובים שהיו לך. ממה שאת יכולה ללמוד להמשך החיים. תיקחי איתך את השאר תשליחי לפח. ואם הדברים יתחילו לצוץ שוב תחשבי על עצמך כלוחצת על הפח ולא נותנת לדברים שזרקת לצאת החוצה. ואם בכול זאת הם יתחילו לצאת כולנו פה לעזור לך. את יודעת יש לך הרבה כישרונות כמו הכתיבה שלך לדוגמה. תכתבי ספר שירה או ספר ממש ספר על החיים שלך. על איך את מיתמודדת. איך את חושבת שאת יכולה לנצח ומה את עושה בשביל זה. תכתבי ספר שיש בו אור ותקווה בסופו. תחשבי כמה אנשים נימצאים במצבים קשים. תעזרי להם, לך יש ניסיון זאת נקודה מאוד חזקה לזכותך. את יכולה לשלב שירים שכתבת. אני בטוח שיהיו הרבה אנשים שירצו את זה בתור מתנה. תחשבי כמה אנשים שלא נימצאים פה יקבלו ממך קרן אור. אני חושב שתקבלי הרבה סיפוק מזה. תחשבי אם ילד קטן או מישהו אחר יבוא ויגיד לך תודה עזרת לי. זה שווה המון. ואני חושב שזה גם יעזור לך שתראי את התגובות. באמת מקוה שתצליחי איתן
שלום רב, ראשית אני חש כיאני חייב להתנצל על הבורות שתשתמע מהשאלה אבל זו שאלה שחשובה לי מאוד אז ככה: בן 17 ומזה כ 11 אני לוקח סרוקסט כנגד דיכאון וחרדות מדיי פעם בפעם אני מאונן (שמתי לב שקשה מאוד להגיע לאורגזמה מאז שאני משתמש בתרופות אבל זה לא העניין) ושאלתי היא כזו: האם האוננות (ולאחרי כן השפיכה) יכולה לגרום בצורה זו או אחרת להפסקת השפעתה של התרופה? האם זה מזיק לי בצורה מסוימת? זה ממש מדאיג אותי זה לא יגרום לביטול השפעתה של התרופה? בתודה מראש
אלמוג שלום בשביל זה יש לך רופא מכל מקום - אוננות לא תפגע בהשפעת התרופה עם הפסקת התרופה הכל יחזור להיות כרגיל בהצלחה עמי
היי ושבת שלום ומבורכת. רציתי לברר, זוכר אותי בכך שאני חשה בדידות לבד ללא חברה וכו.. לפני כמה ימים עשיתי עם עצמי חושבים וגיליתי לא שהאופי לא בסדר ההתנהגות שאני מקרינה החוצה. קרירות מידי כסנובית מפחדת להכיר שתקנית מראה קשיחות דברים שכנראה גורמים לאנשים להתרחק,זה קנראה האי התענינות באחרים זה בתוך כך מי איזה שהוא פחד מדחייה הבעייה מצאתי את בעייתי אייך עושים משהוא בנדון כי אחריי הכול קשה פתאום כך להשתנות הרי לכול סימן גוף שלי יש תשובה סבל מי פעם,טראומות וכו.... בבקשה גלית...
שלום רב, פחד מדחייה הוא טבעי, ומצוי אצל כולם. לרובנו יש דרגת סיבולת מסויימת, ולכן רובנו מסכים לצאת לזירה החברתית, תוך ידיעה והסכמה שיהיה לנו מעט קושי, אך עם התקווה שאחר כך נסתדר בנינוחות. ולכן, הצעתי לך: תודיעי לעצמך כי אכן, זה לא נעים, אבל תסכימי עם עצמך כמה דחיות את כן מוכנה לקחת. זה בעצם עניין של מחוייבות לעשות דבר שכרוך באי נעימות, תוך תקווה סבירה שהמאמץ יהיה כדאי. נניח שתחליטי כי כל שבוע תהיי מוכנה לסבול שלוש דחיות, ולא יותר. אז עם ההחלטה הזו - צאי למקומות חברתיים, ונראה מה יקרה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
אני בן 24 ואני סובל מאינאונות , עשיתי בדיקות ואובחן שאני לא סובל מבעיה אורגנית . האם עליי ללכת לפסיכולוג קליני ? מה הדרך המהירה להפטר מהבעיה? האם עליי לעבור היפנוט?
אני קוראת הרבה זמן את פורום סקסולוגיה הנפלא של ואללה. אם באמת עשית בדיקות מלאות ששללו בעיה אורגאנית-פיסיולוגית אז הבעיה היא פסיכולוגית ועליך לעבור טיפול אצל מטפל מיני מוסמך ומהימן, כלומר רק פסיכיאטר, פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני שהם חברים באיט"ם - ארגון טפול מיני בישראל. אני מציעה לך להפנות את שאלתך בתוספת כמה שיותר פרטים כגון למה אתה מתכוון אין אונות, האם יש לך זקפות בוקר, האם כשאתה מאונן הכל תקין ורק עם בנות זוג זה לא הולך לך וכו'. להלן הכתובת: http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/index&forum_id=1523&cat_id=314
ענייני אי תפקוד מיני שאינם על רקע רפואי, יכולים לנבוע מעכבות חברתיות, וגם מעכבות נפשיות-אישיותיות. פנה למייל האישי שלי עם יותר פרטים (התנסויות שהצליחו ושלא, אופי המשיכה), וגם ציין את מיקומך בארץ, ואנסה להציע כיוון טיפולי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
שלום, ברצוני לשאול שאלה , במידה וחליתי בהתקף חרדה וטופלתי על יד כדורי הרגעה , האם תופעה זו יכולה לחזור שוב וממה היא נובעת? תודה
שולה שלום למה את לא נועצת ברופא שלך איני יודע במה טופלת מכל מקום - התקפי חרדה מטופלים או לא עלולים לחזור בעתיד אך לא בהכרח בהצלחה עמי
לא קיבלתי את המייל שלך עדיין ושלחתי לך עוד 2...
אינשם, לצערי אין ביכולתי לשמור את המיילים. בכל אופן אני מבינה שאת מרגישה טוב יותר, וטוב שכך. את המיילים החדשים אני משאירה כנראה לשבוע הבא... שתיהיה שבת שקטה, טלי פרידמן
היה יותר טוב... אבל תודה...
היי טלי קיבלתי לבסוף את המייל ממך תודה רבה. אני אגיב מאוחר יותר. וכן, חזר האוויר וחזר האור כפי שכבר הרגשתי. שוב תודה. אני.
תקופה שקט, יחסית, עברה וחלפה... מי חשב שיחזרו ההקאות? והפציעה העצמית? ולמה זה לא כואב? עוד פעם ועוד פעם... ורק הדם מוכיח שעוד יש חיים (לפני ואחרי המוות). מתפרקת לחלקים, שמתפרקים לרסיסים שהופכים לאבק... מתי כבר תבוא הרוח?
שלום אני תמיד נמנעת מהמילים הראשונות שאני כותבת על מנת להיות למען מישהו אני לא רוצה להבריח או לפגוע אז אני רק אכתוב שאני כאן בשבילך אם את רוצה את תמיד נכונה להיות ולתמוך, אני בטוחה שגם את זקוקה למישהו לצידך לפעמים לא כך?
אז עשיתי טעות ורשמתי את הכינוי הרגיל בתור הנושא להודעה במקום השם... כנראה שאני עדיין לא חזרתי לריכוז מלא,אה? :-) אני באמת פסיכית...
זה בסדר, את לא פוגעת ולא מבריחה - אם הייתי חוששת מזה, הייתי משאירה את הכל לעצמי, ולא מעלה את זה פה. זה אף-פעם לא צפוי; אין לי תחושה מוקדמת ש"הנה, הכל הולך להתפרק שוב" זה פשוט קורה. ואז אני לא יודעת מאיפה להתחיל ולאסוף הכל... וברגעים הכי קשים זה גם לא ממש אכפת לי - אז אני אמות, אז מה? ההגיון אומר שזה לא בדיוק ככה, ושיש אנשים שבאמת אכפת להם... אבל לפעמים ההגיון מתחבא מפחד. תודה.
טוב, באמת באמת רציתי רק להיות כאן בשבילך כי אני ממש יכולה להרגיש מההודעה שלך היכן את נמצאת. כנראה שהטעות הקטנה שלי הבהילה אותך ובצדק זאת הסיבה שאני לא משתפת כאן בפורום מעין הרגשה פנימית שניבאה שיקרה משהו לא טוב בעיקבות כך והנה קרה...דווקא שבאמת ניסיתי... כמו שכתבת: "יצור מוזר הוא יצור לא מובן..שמפזר מסך ערפל סביב העיקר..." ככה אני... סליחה על הטעות
היי... לא משנה כמה עמוק אני שקועה בביצה, אין לזה שום קשר לדברים שכתבת! לא הבהלת אותי!!! קשה להבהיל אותי בימים אלה... אז גם אם מאוד תתאמצי לא תוכלי להבהיל אותי!!! לא הבנתי על מה את מתנצלת! אין לך על מה להתנצל - הפורום כאן בשביל מי שצריך אותו. חבל לי שאת רואה בעצמך גורם שלילי כאן ובכלל. מקווה שלא תעלמי מפה. HERA.
ברצוני לשאל את ד"ר אבני האם כדור בונסרין גורם לחרדה? כמו כן הוא גורם לכאבי גרון וזה גם מה שכתוב על התכשיר. האם זה מסוכן וחולף? כמה זמן לוקח לכדור להשפיע עד שאהיה חזקה? אודה על תשובתך המהירה.
רונית שלום אנא פני לרופאך שמכיר אותך טוב יותר לא כתבת למה את נוטלת את התרופה כך שקשה להתייחס לדכאון בממוצע נדרש כשולשה חודשים להתקפי איהמ לעתים פחות סה"כ קצב התגובה הוא אישי לטוב ולרע בהצלחה עמי
לד"ר אבני שלום. אני נוטלת את הכדור כי נכנסתי לגיל המעבר באופן פתאומי (לאחר מצבי לחץ ועצבנות) .כתבתי כאן כמה פעמים שבנו לידי בתי רבי קומות והרעש הנורא שנמשך עד היום כשנתיים וחצי גרם לי לעצבנות אי שקט וחוסר שינה. עד היום לא מצאו לי כדור הולם. בעקבות טיפול הומאופתי חזר לי המחזור מצבי הרוח היו עליות וירידות ,אולם היה לי תיאבון. החודש כבר לא קיבלתי את המחזור החודשי אולם לפתע פסק לי התיאבן ואכלתי ממש מעט. התחלתי לקחת את הבונסרין לפני כיומיים. אני רואה שהשינה התחילה להסתד לי ואיתה התיאבון. אולם אני משמינה בבטן ולא בפנים. אבל יש תופעה שמטרידה אותי. פתאום אח ר הצהרים אני מרגישה חולשה והדבר מאד מפחיד אותי. מה זה יכול להיות. אני מסתובבת בין רופאים שונים ואף אחד לא פותר את הבעיה. הרופא הכללי שלי טוען שזה לא ענין לבית חולים? האם לדעתך זו בעיה נאורולוגית? אני לא יכולה לקחת הורמונים עקב תופעות לואי? האם יש קשר להורמונים ולמערכת העצבים? לא כל אשה יכולה לקחת הרמונים אז מה עושים? אני כבר לא יכולה לסבול יותר.
איך יכול להיות ששום דבר לא יכול לעזור? אוקיי, אז טיפול הוא הפיתרון לטווח ארוך אבל למה אף אחד לא נותן את הדעת לסבל הרגעי? ולמה שום דבר לא עוזר לי, למה דווקא אני לא מסוגל/ת לעשות הרפייה או להסיח את דעתי מהדבר שמעורר בי אימה כה גדולה????? למה דווקא לי יש סף עצבנות כל כך נמוך במצבים כאילו???? איך אפשר להתעסק עם דברים אחרים שזה לוקח ממני את כל הריכוז ובמקרים קשים גם את הקוארדינציה??? ניתן בכלל למצוא פיתרון למצב שכנמצאים בו מאמינים שהכל מתמוטט סופית ואין לשום דבר פיתרון??? ( הכוונה לכל פיתרון אחר מלבד מוות או הסתגרות טוטאלית מכאן ואילך). אפילו הכתיבה של המשפטים הספורים הללו לקחה לי הרבה זמן יחסית והמון קושי ואני בטח גם ככה לא אקבל תשובה...כי פשוט אין!
היי, היי, היי מה זו הגישה השלילית הזו? את/ה מחפש/ת תשובה ספציפית או כללית? אני לא יודעת אם ניסית טיפול, אבל למה שלא תנסה/י? אין פתרון רגעי! אם מישהו היה מוצא פתרון שכזה, הרי שהוא היה היום מיליונר! ואם את/ה מתעקש/ת בנושא קסמים (זו המשמעות של פתרון כאן ועכשיו), הרי שנקודת ההשקפה שלך ממש לא ריאלית. מותר להתעניין מה הדבר הזה שגורם לך כ"כ הרבה אימה? וכמו שכתבת בעצמך - אם האמונה היא שאין שום פתרון, הרי שבאמת לא יהיה פתרון. אז מה עושים? לוקחים Time out קצרצר ומשנים קצת את הגישה השלילית. אי-אפשר לשבת ולחכות (ולסבול) שהדברים יגיעו אלינו... לפעמים צריך ללכת ולחפש, למרות הקושי. למרות חוסר התקווה (שהרבה ממשתתפי הפורום מכירים מקרוב). בהצלחה, HERA.
היי בכדאי לימנוע התקף פאניקה הכי טוב זה לישתות אלכוהול... עדיף וודקה או ויסקי ...אפשרי גם איזה 4 בקבוקי בירה... בכבוד רב . הרבה בריאות....
אני כן בטיפול ואני לא מחפש/ת פיתרונות קסם ואני באמת אודה אם לא אקבל יותר פתרונות אלכוהוליים חייבות להיות שיטות אחרות כל החוכמה זה לדבר מבפנים אני לא מוצא/ת את התקווה והאמונה כשאני תוך כדי אני לא יכול/ה אפילו לחפש המוח "עסוק" במשהו אחר כרגע ושוב אני יצור מוזר ולא מובן... תודה על העיקביות והניסיון לעזור. כנראה שאין באמת פיתרון. הפיתרון היחיד הוא להמשיך לסבול. אבסורד.
פשוט ליטול כדורים מרופא שהם כדורים ממכרים אבל הפיתרון הוא מיידי ואם אתה מרגיש שאתה לא יכול יותר אז בבקשה: נא להכיר : בנזודיאזיפינים. למשל קלונקס קסאנקס כולם ילדים של הוואליום - נגזרות. ישנם גם סיכונים אבל הפיתרון הוא מיידי לך לרופא טוב וקח מינונים סבירים - וההתקפים יעצרו. עוד פרטים: באתר החרדה בכתובת : WWW.PANIC.UP.CO.IL ולאור הבטחת לשלוח חומר בקשר לבנזודיאזיפינים כבר הספקנו לאסוף לבד הרבה חומר ופתחנו דף - והממצאים הם לא כאלו נוראיים כמו שאתה אומר אלא אם יש לך חומר שלא מצאנו. סביעות הרצון מהבנזודיאזיפינים גבוהה - והם כנראה מועילים ושווה לשלם את המחיר. בכל זאת אנחנו ממתינים לקבלת החומר ממך כי אנחנו מעוניינים בכל מגוון הדעות. להתראות. אי מייל [email protected]
אם עבור עיצות כאלה אתם הקמתם אתר אז באמת חבל על הזמן!!!! אני חושב שעליכים ליהיות קצת יותר אחראים במתן עיצות לגבי שימוש בבנזאופינים זה רק מראה על הבורות שלכם בנושא!! ועוד בכזו התלהבות וביטחון !!!! גם נרקומן שלוקח מנת סם בפעמים הראשונות הוא מרגיש בשמיים אבל אחר כך מתחילה הבעיה אני באמת המום כועס ומאוכזב!!!
שלום רז, לצערי אני מכירה את המצב הזה ויודעת בדיוק מה עובר עליך - זה גיהינום שרק מי שעבר אותו על בשרו יכול להבין אותו. אבל כמו שכבר כתבו לך, זה לא חסר תקווה, אם כי באותו רגע נדמה שזה לעולם לא יעבור. אז בטווח הרחוק - טיפול פסיכולוגי הוא באמת פיתרון מעולה. אפשר גם לשלב עם טיפול תרופתי - כמובן רק לפי הוראת הרופא ובפיקוחו. ובטווח הקצר, יש לי עוד טיפ: ברגע שזה קורה לך - אם זה רק אפשרי - תשתדל/י להיות בתנועה - הליכה, ריצה וכולי. מתוך הטיפול אני יודעת, שהתקף הפאניקה הזה הוא למעשה תגובה טבעית של הגוף לסכנה - וזה לא משנה כרגע אם הסכנה ממשית או מדומה. מבחינתך היא כרגע ממשית מאוד! התגובה הזו נקראת "fight or flight" - ובעברית פשוטה - "מלחמה או בריחה" - ובשפה פשוטה עוד יותר - הגוף צריך להיות בתנועה ברגעים אלה. לכן הדבר הכי נכון לעשות הוא לאפשר לו את התנועה הזאת, ומניסיוני - זה באמת עוזר! בהצלחה! נזבורה
נכון שיש מצב שבו הכל נראה רק מתמוטט. אבל: עבודתם של אנשי המקצוע היא לקחת חלקים טובים, לצרף אותם יחד, ולהתקדם ממצב שהכל ממוטט, למצב של חלק עובד, ועוג חלק יעבוד אחר כך. את זה עושים עם הטכניקות של הרפייה, שאיזכרת, וגם עם עוד טכניקות רבות. מומלך לך שלא להמתין, ולהעזר באיש/ת מקצוע. פנה למייל האישי שלי, עם פרטים ספציפיים על המתרחש, ומיקומך בארץ - ואנסה לכוון להמשך טיפול. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
רז רז... מכירה כ"כ טוב את השאלות האיומות האלו. לטיפול הפסיכולוגי לוקח שנה ויותר להועיל - לך לפסכיאטר וקבל טיפול תרופתי !!!! בבקשה אל תהסס/י , אדם במצוקה כמוך - בה הייתי גם אני , לא יכול לעבור טיפול ולחכות כי הוא כ"כ קרוב להתמוטטות - אני יודעת ! לא רק את/ה לא מצליח/ה להרגיע את עצמו - גם אני לא הצלחתי עד שקיבלתי סרוקסט וטיפול פסיכולוגי ושנתיים אחרי אני אדם שמח , בלי התקפים . אל תסבול/י - טפל/י. בהצלחה
שאלתי את השאלה לפני מספר ימים, אבל אולי פיספסת אותה אז, הנה היא, בשנית: שלום. אני מבקשת לדעת יותר על כדורי הטרזודיל. מה ההשפעה, איך הפ עובדים, האם ממכרים... תודב רבה, שי.
שי שלום נסה את http://www.infomed.co.il/default.htm תחת טרזודיל או טרזודון עמי
האם ניתן לסבול בו זמנית מהפרעות אישיות כפייתית והיסטרית?
מירי שלום מה זה משנה בדיוק ? מכל מקום יש 2 גישות מקצועיות אחת שאומרת שיש לנסות להבין את הכל תחת קורת גג של אבחנה אחת וזו שאומרת שניתן לתת כמה אבחנות בו זמנית בתנאי שהקריטריונים לכל אחת מהאבחנות מתמלאים זו הגישה של ה DSM ואז אפשר לדעתי - יש לענין האבחנה חשיבות שולית למדי בהצלחה עמי
בזמן האחרום פוקד אותי ללא כל סיבה זיאה ב כל גופי , העיקר על המצחץ אינני עושה כל פעולה יושב בכורסה ומקשיב לטלויזה. גם קורה לי ש אני ישן ופיתאום מתאורר ומרגיש שאני מתחיל להזיה , לאחר כמכה דקות זה עובר ללא כול דגובות. אנא עזרו לי ותומרו לי למי ליפנות. אנימטופל גם אצל גרדיאולוק עים בעיות לב. duro
שלום, תנסה לפנות לקרדיאולוג המטפל - יכול להיות שיש לזה קשר לתרופות שהוא רשם לך.
יתכן שהזיעה קושרה למצב הלב שלך. יתכן שמצב רפואי אחר גורם לה. אינני סבורה שיש קשר לתרופות, אם כי לא ציינת אילו תרופות אתה מקבל (כרגע לא זכור לי תופעות לואי כאלו מתרופות קרדיולוגיות, אבל אני ממש לא בטוחה). חשוב ביותר שתלך כמה שיותר מהר, לרופא המטפל שלך ותספר לו על התופעות ותבקש ממנו לשלול שזה ממקור לבבי ולבצע ברורים אחרים לסיבה אפשרית להזעות הלילה שלך. הוא ידע אילו לעשות. אל תזניח את זה.
שלום אם נשללת בעיה גופנית יתכן ומודבר בתועפות הקשורות להתקפי אימה (חרדה) לכן אם תשלל בעיה גופנית אנא פנה ליעוץ איש מקצוע בהצלחה עמי
בוקר טוב, צהריים טובים, ערב טוב... (אין לי מושג מתי ואם יצא לך לקרוא את ההודעה...:-) ) רציתי רק לומר לך ששלחתי לך בערך 3 מיילים במשך השבוע... ולאחל לך שבת של מנוחה ושל שלווה... אה...ושוב תודה על הכל מכל הלב (אני מניחה שלא תרצי לשמוע עוד סליחה אבל בכל זאת...) וסליחה על הכל אני.
אינשם, קראתי את המיילים ושלחתי בחזרה אחד. שתיהיה לך שבת שקטה ונעימה, טלי פרידמן
אני חולה מזה שנתיםם במחלה הנקראת סכיזופרניה מחלה זו מתאפיינת אצלי בחוסר אנרגיה חוסר אור ועוצמה פנימית הייתי שמח לשמוע עצות והצעות לטיפול שיוכל לעזור לי לצאת מהמצב.......
YARON כתב/ה: > > אני חולה מזה שנתיםם במחלה הנקראת סכיזופרניה מחלה זו מתאפיינת > אצלי בחוסר אנרגיה חוסר אור ועוצמה פנימית הייתי שמח לשמוע עצות > והצעות לטיפול שיוכל לעזור לי לצאת מהמצב.......
בהצלחה אני מאוד מקווה שתצא מזה . כולנו בפורום איתך (-: = (-: 1x
ירון, אתה בטוח שאתה חולה בסכיזופרניה? אם כך אז מצבך מצויין בשביל סכיזופרן. בכל אופן תרגיש טוב.
ירון שלום סכיוזפרניה היא שם כללי למחלה בעלת צורות שונות מאד אחת מהשניה ויש אפילו חשובים כמה מחלות. כתוצאה - אין טפול בסכיזופרניה אלא טפול המיועד לכל אדם ואדם לפי צרכיו וקשייו נדרש כמובן טפול תרופתי - כולל כמובן אפשרות שניתן אולי לעזור לחסר האנרגיה שלך דרך שנוי בתרופות או הוספת תרופות אחרות חסר אנרגיה עובר לעתים אחר מספר חדשים במיוחד אם החל לאחר התקף פסיכוטי וכמובן דאגה לצדדים אחרים של החיים שלעתים מעיקים או מפריעים יותר מהמחלה עצמה בדידות, עבודה משפחה, וכיוצא בזה. המלצתי - פנה לרופאך להערכה - שטח את קשייך השונים וראו ביחד מה ניתן לעשות ניתן להעזר גם באנוש - ליעוץ נוסף ומן הסתם יש עוד גופים שאיני מכיר בהצלחה עמי
ושוב שלום, מה העניינים? התרשמתי מאוד מאוד - בשיא הרצינות - ממה שכתבת לרות. אני נאלצת :-) להסכים עם הדברים שלך... לילה טוב, HERA.
הי HERA משכתבתי יצא מהלב . מקווה שרותי תרגיש יותר טוב. גם אני הייתי כמעט שם וכשעמדתי לסיים את המסלול מרצוני.. נוכחתי לדעת שכלית ורגשית עד כמה אני אוהב את החיים. החלטתי שלא משנה עד כמה יהיה לי קשה אעשה את המקסימום על מנת להפיק הנאה וסיפוק מהחיים. אני מאוד משתדל להתמיד בגישה הזו. מחמיא לי שהתרשמת ממשכתבתי במיוחד כי בא ממך לילה טוב , חלומות פז אמיר .
תודה לשניכם לא,אני לא רות אבל ראיתי שהתפתח ביניכם דו שיח בעץ שאני התחלתי אתמול ואמיר,לא מדובר בפסיכואנליזה. מדובר בטיפול שהוא טוב בשבילי. לצאת ממנו זה לא לעניין, העניין הוא אולי להתמקד יותר בי ופחות בחלקים הכואבים בחיי? להתייחס אליי כאל חומר גלם הזקוק לשינוי ולשים את העבר מאחורה? hera-תודה גם לך. ידעתי שהדיעות יהיו חלוקות.זה היה מעניין לקריאה. בוקר טוב
אמיר, אני כמעט מסמיקה מהמחמאה שלך... :) אז תגיד, הבנתי כבר שיש לך ניסיון מר עם פסיכולוגים ו/או פסיכיאטרים... מותר להתעניין למה בעצם הגעת לטיפול? HERA.
למישהו יש אולי מחק ? אני צריכה למחוק את עצמי מהתמונה המגוחכת הזאת שנקראת חיים, אני לא מתאימה לתמונה, לא משתלבת בנוף, לא נכנסת למסגרת, סתם נקודה בולטת וצורמת בעין, שצריכה להימחק ולהעלם. איזה מישהו עם הומור שחור צייר אותי בטעות, ועכשיו אני צריכה להתמודד עם הטעות הטפשית הזאת ולהמשיך לקלקל את התמונה, אז שמישהו יעזור לי למחוק את עצמי.. בבקשה..
מחק לא תקבלי כאן... אבל כן הרבה הבנה ותמיכה . תוציא לך מהראש שאת מקלקלת את התמונה .. . איני מכיר אותך ...אבל חשוב לי שתישארי כאן איתנו... אני מאמין שלכל אחד יש את יעודו ואת מקומו בפלנטה הזו. גם לך... אין אנשים ששוים יותר מאחרים...כולנו שונים באיפיון זה או אחר... לכולנו יש מקום בתמונה הכוללת...כולנו חלק מהפאזל... מהנוף.. אין לי מילים מתאימות יותר... אל תוותרי בקלות ...אני משוכנע שיש הרבה סיבות בגללן אנשים יכולים לאהוב אותך ואת את עצמך... רותי בבקשה.. תשארי... אנחנו נעזור לך ,יש כאן צוות נהדר שיושיט לך את העזרה הנחוצה.
רות, זה הכי קל למחוק את עצמך ו"לא לקלקל את התמונה". ניסיתי למחוק את עצמי 4 פעמים... זה לא ממש עזר לי. תנסי לבדוק מה בדיוק לא מסתדר לך - איפה את "לא מתאימה", "לא משתלבת" וכו'... למה דווקא עכשיו התעורר הצורך הזה להימחק? ואם את כבר מוכנה לקבל עזרה (במחיקה) - למה שלא תנצלי את לכיוון ההפוך; ל"תיקון" במקום למחיקה? HERA.
מאמי את פסיכית תצאיצמזה מהר כי זה לא לעניין
ירון היקר, אתה נשמע לי באמת "ממש גאון". יודע את כל השאלות וגם את כל התשובות - מי אני ? "פסיכית" מה אני צריכה ? "לצאת מזה" מתי ? "מהר" למה ? "כי זה לא לענין" והכל מהודעה של כמה שורות שהושארה בפורום, ובמשפט מתומצת אחד. אם אתה כזה גאון, ויש לך את כל התשובות, אז לי יש רק עוד שאלה אחת קטנה - " איך ? " ועכשיו בוא נשאיר את הציניות בצד לרגע, ונענה ברצינות, אתה טועה, אני לא פסיכית, אני רחוקה מאוד מזה, אני עוברת תקופה קשה ועושה אולי מעשים שלאחרים נראים מוטרפים, אבל זאת הדרך שלי לשרוד. גם ההודעה הזאת היא דרך מסוימת לעבור לילה קשה ולקבל קצת תמיכה מאנשים שאולי היו במקום הרע שבו אני נמצאת, ואכן קיבלתי כזאת, ואני מודה לכל מי שטרח ועודד, וכנראה שאתה לא היית ולא נמצא במקום קשה וטוב שכך, תמשיך להנות מהחיים, ואני מקווה בשבילך שלא תגיע לחור השחור שאני הגעתי אליו.אי אפשר לצאת מזה מהר, לא נופלים בבת אחת, ולא עולים בבת אחת, זה תהליך, הוא לוקח זמן, יש לו את הצעדים שלו, ואת השלבים שלו, וצריך לעבור את כל הדרך הקשה בחזרה למעלה. בכל מקרה, בפעם הבאה שאני אשאיר הודעה - אל תתאמץ כל כך להגיב. רות.
(-: + (-: = 2
אני בטוחה שאת זה היא רוצה לקרוא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
רות מצטער להגיד לך אבל פה זה לא OFFICE DEPOT. מה שכן פרטי נמקי והסבירי. מה גורם לך לחשוב שאת לא חלק מהתמונה? ושאת לא לא ולא????? אולי את כן כן וכן. תאמיני לי יש פה צוות לעניין. האנשים פה מהשורה הראשונה. ואני מתכוון לזה. תיקראי מה אנשים כותבים פה ותתרשמי בעצמך. תנסי אותנו. תספרי מה עובר עליך. אולי יש פה אנשים שניתקלו באותה בעיה. ומה יש לך מהעולם? מה הוא עשה לך? חוץ מזה טעויות לא קורות הן ניגרמות. יש הרבה מה לתקן בעולם הזה. אבל מלתקן עד להמחק יש דרך מאוד ארוכה. אף אחד לא אמר שיהיו לנו חיים קלים. ואם היה מישהו כזה בטח חיסלו אותו מזמן כי הוא היה שקרן. אז ליפני שאת הולכת לחפש מחקים ועפרונות. תתחילי לשפוך את ליבך ונראה מה קורה מה שכן, פה אנשים רוצים לעזור. אז תני להם צ'אנס. בהמון כבוד איתן
שלום רב, קראתי את המסר שלך, וזה אמנם הומור שחור, אבל גם מלא הומור כייפי. הומור הוא בן דוד של אינטליגנציה, וזה, לכשעצמו, הנו שאר בשר קרוב מבחינה גינטית ליכולת הצלחה בחיים. מסקנתי: את אולי במסקנה שנגזרת מפרשיית חיים מסויימת, אבל כללית, מסקנתך אינה אמורה להיות הנכונה. רבים וטובים נעזרים מפעם לפעם באיש מקצוע שיסייע להם לסדר משהו בחייהם. אולי גם את מבין הטובים? אולי תסתייעי גם את? כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
בוקר טוב, אז קודם כל תודה על העידוד, אני לא יודעת אם אני "מבין הטובים", כמו שכינית אותם, אבל אני כן נעזרת באשת מקצוע נפלאה ומדהימה. זה לא מונע את המשברים, זה לא מונע את הנפילות והעליות, כי אלו החיים וזאת המציאות, אף אחד מאיתנו אני מאמינה לא חי בקו ישר אלא בגל של עליות ומורדות. הטיפול כן מרכך את המכות, עוזר לעבור ולשרוד את המשברים, ממתן קצת את הגלים, והציל את חיי כבר כמה פעמים, ואם יש דבר טוב בתמונה המעוותת הזאת של המציאות עכשיו זה באמת הטיפול. בכל מקרה אני לא מהמוותרים, אני מהנלחמים וזה חלק מהמלחמה שלי, לכתוב על הדברים, ולחזק את מקורות התמיכה מאנשים שמוכנים להיות עבורי רשת בטחון, כשאבני היסוד הפנימיים קצת קורסים והכוחות אוזלים. אז תודה שחיזקת אותי ושתיהיה לך שבת שלום, רות.
רות יקרה, גם כשמוחקים עיפרון מהדף, עדיין נותרים על הדף המחוק, סימנים של מה שהיה פעם חריטת העיפרון. אין אפשרות למחוק לגמרי את מה שנכתב, את מה שנוצר. וכך מהדך, אפשר להקיש על החיים, על עצמך. אין אפשרות למחוק את הבאתך לעולם, או לפחות האפשרות הזו של "המחיקה" תעלים אותך פיזית, אך לא נפשית מהעולם הזה. רישומייך יוותרו בכל מקום שהיית בו, אצל כל אדם שהיית עימו. בדיחה או לא, ציניות או רצינות, הכל קביל. לעיתים הקושי והכאב כל כך גדול שאנו משתמשים בציניות...זה בסדר. הקושי שעולנ מדבריך, ניכר היטב. הכאב גם כן. אני מקווה שימים טובים יותר יבואו בהמשך, ועד אז, כולנו פה, איתך, בשבילך. טלי פרידמן
טלי .. היום אני צריכה צבעים, לצבוע את העולם בצבעים בהירים, כדי שהחריטות שישארו על הדף והזכרונות שישארו יהיו יפים וטובים, ולא שחורים ועקומים ומעוותים, כדי שמה שישאר ממני, אחרי לכתי בדרך טבעית, ישאיר לאחרים "טעם טוב בפה". הקושי קיים, הכאב קיים, אני רק צריכה ללמוד באמת שגם הימים הטובים יותר בדרך, ושהתקוה להגיע אליהם קיימת, גם כשאני יכולה לראות רק שחור על הדף. ואל תטעי - "אני לא פסיכית :-))", אולי איבדתי קצת שליטה, אבל אני מנסה להעזר, ניסיתי לבד, אני לא יכולה ולא מצליחה, אז אני נשענת, פה בפורום על האנשים המקסימים שיש פה, ועל המטפלת המדהימה שהיתה בשבילי כל הזמן, ולא ידעתי איך להתמך בה ולהעזר בה, אבל עכשיו אני מקווה שאני אצליח יותר, שאני אדע להגיד "אני צריכה את העזרה, כי אני לא יכולה להצליח בעצמי, אז תהיי איתי.. " "יהיה טוב.." - הדרך קשה, מעייפת, מתישה, לפעמים מייאשת, אבל היא קיימת, והתמונה תהיה יפה יותר וצבעונית יותר בסופה. אני מקווה שזכרת מה שהבטחת לי לגבי המיילים. שלך רות.
שלום רות ראשית אני רוצה לומר שהיו לי תקופות בחיים שרציתי כמוך להימחק, אך שאלת את עצמך מה הבעיה שאיתה את רוצה להתמודד?? תנסי לפרק את הבעיה הגדולה הזו (החיים) לחלקים קטנים כך תוכלי ל התמודד טוב יותר אם יש לך מטרות שלא הגשמת, תעשי לך רשימה ותנסי לפעול לפיהם זה מה שאני עשיתי אם היה לך משבר רגשי גם זה חולף עם הזמן האמיני לי. אני גיליתי שהחיים יפים מדיי ויקרים מדיי לוותר כך. אל תנסי להתמודד עם החיים כ"חיים" כי אני יודעת שזה גדול מדיי וקשה להתמודד לכן תלכי צעד צעד ותגיעי למטרה.
האם ניתן להשתמש ב seroxat במהלך הנקה השימוש הופסק במשך 3 חודשים האם ניתן לחדש ?
לכל המישתמשים בסם המאפן הזה ל"נגד דיכאון" תשמעו לי תפסיקו עם זה מיד כמו שאני הפסקתי כי תאמינו לי לא שווה להיות "מסומם"
לירון האם עדעף לסבל?
ירון, אם אין לך עצות קצת יותר מעשיות (אגב, לגבי סכיזופרן אתה די מחובר לקרקע...) ופחות קוטלות, אז אולי תשמור אותן לעצמך?!!?!?!!?
efi אפי שלום איפה הרופא שלך ? אני מופתע כל פעם כמה אנישם עושים דברים לבד החלטה לגבי שמוש בתרופות אילו בהנקה שנוי במחלוקת מצד שני האם באמת יש צורך ? אנא הוועצי ברופאך בהצלחה עמי
תודה על תשובתך אחזר לרופאי היום.
תתקשרי למרכז הטרטולוגי בהדסה ירושלים לפרופסור ששכחתי את שמו ומתמחה בקשר בין תרופות להריון והנקה. אגב , לקחת בתקופת ההריון ?
שלחתי לכם מייל היום (טל פרימן ודרור גרין)
שלום רב, אם מדובר במייל שעסק בהקמת אתר ספציפי, קיבלתי ושלחתי תשובה. שבת שלום, טלי פרידמן
מדוע אנחנו פונים בשאלות כאלה ואחרות לפורום ... פונים לטיפול ... בורחים מהמציאות באמצעים כאלה ואחרים ( איני כורך טיפול עם בריחה מהמציאות). כי נולדנו רגישים , לא נעשנו רגישים. ראשית מדובר בתכונה מולדת מקודדת בדי.אן. אי. שלנו. ישנם כאלה שנולדו רגישים אך זכו להתפתח בסביבה משפחתית אוהדת ותומכת ולא נחשפו לפגיעות חברתיות במסגרות שונות ואולי סובלים פחות.אבל לחלק מאיתנו לא היה מזל כזה. אנחנו תקועים עם הרגישות שלנו שהופכת אותנו לחרדתיים, פרנואידים , פובים, סכיזואידים ולפעמים מקשה על מימוש הפוטנציאל שלנו וכתוצאה מכך אנחנו מוצאים את עצמנו במלכוד מתסכל. אישית מצאתי את השלווה והבטחון באמונה.. (לא חזרה בתשובה). מאז החיים שלי זורמים אני צועד על קרקע מוצקה על אף הקשיים והמכשולים שהועצמו בגלל רגישותי הפתולוגית. לא ,אני לא חובש כיפה. אני היתי אטאיסט וחילוני, תמיד צחקתי על הדת ודתיים ועל אנשים בעלי אמונה עד שמצאתי בעצמי את האמונה. אין נוסחאות ואין מדריך דרך. הדררך היא אישית...כשאנחנו פתוחים לכך... זהו מסר רוחני.. מיועד לאנשים עם קשיים רגשיים כאלה או אחרים . אנחנו לא לבד, הקוסמוס, אלוהים או איך שתירצו לכנות אותו מקיף אותנו ,מבין אותנו ואוהב אותנו. פנו אליו כשאתם בודדים ומיואשים והוא יעזור לכם. אני מודע שדברי נשמעים ביזארים, אני אדם מאמין בתוכי, שאינו מחצין את אמונתו בדרך כלל. אני מודה עד היום לאדם שהציע לי לפתוח את היום בתפילה ( כל תפילה)... פותח את היום המילים יפות ולא בתחושה של חרדה. מי שרוצה ללעוג על דברי איני כועס עליו. כולי תקווה שעזרתי למישהו\י. סוף שבוע נעים ושתמצאו את עצמכם מוקפים באהבה ואושר. תמיד אהיה לרשותכם ארנון
ארנון, אני לא מזלזלת בך, ולא רואה שום דבר ביזארי בדברים שכתבת - זה נחמד לדעת, שיש גם כאלה שמוצאים את השקט המיוחל... אולי נולדתי רגישה, אבל אני את הרגישות שלי השארתי אי-שם מאחור... מתוך כורח ובחירה כאחד. HERA.
תודה לך. אני צריכה עזרה יחד כול יום נחליט שאני מנסה לשנות גישה למשל לנסות הרבה חיוך יום אחד אפילו סתם, או יום אחד לדבר בנחמדות או יום אחד... וכך? יש עוד משהו שאתה ממליץ לי לעשות? ובקשר למראה, כן אני יודעת שאני נראת טוב לגילי ואני בכלל בכלל לא מעריכה זאת להפך כשמסתכלים ישר המחשבות בטח בגלל זה או אייך שדברתי או אייך..... תודה מחכה לתשובתך....
כן יש לי עצה בישבילך:)) אל תחייכי יותר מידי כי זה ניראה יותר מידי מוזר:)))) אפילו טיפשי:))) ואל תנסי לפרק את הדברים. אלה לעשות הכול ביחד:) כי זה נורא טיפשי אם תחיכי למישהי ותגידי לה לעוף לך מהעיניים:)))))) אם את נחמדה למישהי או מישהו אז תדברי בנועם. ותחיכי בנחת שזה לא יתפרש כאילו את צוחקת עליה או עליו. או שזה יהפוך אותך למוזרה. תחיכי תוך כדי שיחה. בהתאם לשיחה. ובנוסף תשתדלי לחייך סתם ממשהו שאומרים. אם לדוגמה בחור חתיך יתן לך מחמאה. את יכולה לחייך:) תתעניני באנשים לשלומם, מה הם עשו בסוף השבוע וכד'. תכיני לעצמך מאגר של שאלות שניראה לך שאפשר לשאול כל אחד בכל מצב. ופשוט תתרגלי לעצמך. ברור שאם תדברי אם מישהו אז השאלות או הדברים ישתנו בהתאם לשיחה. אבל שלפחות בסיס יהיה לך. אני אשמח לעזור לך:) אם את רוצה לפרק את העצות אז זה לא יעיל. אבל מה שכן את יכולה לתרגל בהתחלה מול מראה או אם קרובי משפחה או שכנים שלהם או שלך. ולאט לאט תעברי לאנשים שאת לא מכירה בכלל. אני באמת מקווה שתצליחי חברה יקרה:) בחברות איתן
