פורום פסיכולוגיה קלינית

חרדה מאירועי טראומה מביאה לשינויים גנטיים - כך עולה ממחקר ישראלי חדש; בניסוי על עכברים הביא הלחץ לשינוי בחלבונים המיוצרים על ידי הגנים, ולהגברת הפעילות החשמלית במוח; המחקר עשוי לסייע לפיתוח תרופות הרגעה חדשות עוד בכתבה: המטופלים בתרופות יצאו נשכרים אירוע טראומתי עלול לגרום לתופעות ארוכות טווח של רגישות יתר ועצבנות. כך עולה ממחקר ישראלי בהנחיית פרופ' חרמונה שורק מהמכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית. ממצאי המחקר, המשותף למדענים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומאוניברסיטת בן גוריון, פורסמו היום בכתב העת American Weekly Science. במחקר נמצאו הוכחות לכך שלחץ ומתח גורמים לשינויים של בתוצרי הגנים המובילים לשינויים בחלבונים המיוצרים בתא. עם זאת, לא ברור כיצד אירועים טראומתיים מתורגמים לשינויים עצביים המתמשכים גם זמן רב לאחר הטראומה. חלקו הפעיל של המוח מורכב מרשת תאי עצב הקרויים נוירונים. תאי העצב חוברים האחד לשני על ידי הסתעפויות. לחץ ומתח גורמים לשינויים בתוצרי גנים ואלו גורמים לשינויים בחלבונים הנוצרים בתא. תוצר הגן ACHE, שנבדק במחקר, מסייע בבקרת האותות המועברים מתא עצב אחד לשני. בעקבות הטראומה נמצא כי תוצר הגן משתנה. המטופלים בתרופות יצאו נשכרים החוקרים ביקשו לבדוק האם התוצר החדש מאפשר העברת אותות בנקודת המפגש בין תאי העצב. לשם כך, מדדו חוקרים בראשותו של ד"ר אלון פרידמן מאוניברסיטת בן גוריון את הפעילות החשמלית במוחם של עכברים מספר שבועות לאחר שאלה נחשפו למצבי לחץ. נמצא כי הפעילות החשמלית במוחם בתגובה לחשיפה לתרופות היתה מוגברת בהשוואה לעכברים שלא נחשפו למצבי לחץ. פרופ' שורק סיפרה: "המחקר שלנו הראה כי לחץ גורם לסדרה של אירועים הכוללים שינויים בתוצרי גנים, ובעקבות כך נוצר שינוי בחלבון חשוב, הגורם לרגישות יתר חשמלית במוח". חולים המטופלים בתרופות המשפיעות על מערכת העצבים עשויים לצאת נשכרים מתוצאות המחקר, שגילה גם כי לחץ ומתח עשויים להוביל לתופעות של רגישות יתר לתרופות. לדברי החוקרים, המחקר יוביל לפיתוח תרופות חדשות שיקחו בחשבון את השינויים הנוצרים בתוצרי הגנים בעקבות הלחץ והמתח. יום שישי, 18 בינואר 2002, 14:49

תודה אור, כתבה מענינת...

הרפואה האלטרנטיבית הגיעה למסקנה הזאת כבר מזמן. שיטת הטיפול של ד"ר באך מראשית המאה מדברת על נזק לטווח הארוך כשאדם עובר טראומה כלשהי.

עוד מעט יגיע למסקנה שאנשים הם עכברים... זה נשמע כמו מחקר שמטרתו להביא עוד כסף לחברות התרופות.

.

מירי שלום. קודם כל גם אם את לא מרוצה מאיך שאת ניראת. זה עדיין לא פיתרון להרוג את עצמך. התאבדות לא פותרת בעיות. התאבדות היא אנוכית וטיפשית. ומה שאת עושה את הורגת את עצמך את בעצם מתאבדת אבל לאט. לכל בעיה יש פתרון כזה או אחר לפעמים קל ולפעמים קשה ואולי אפילו קשה מאוד. לפעמים לפתור בעיות זה לא מהיום למחר זה תהליך ארוך שיכול גם לקחת שנים אבל עדיין זה פתרון. אין תרופות קסם. לא כדורים ולא אבקות. אם את רוצה לעבור שינוי את צריכה להתיעץ. אם זה עניין של דימוי את יכולה להתיעץ אם פסיכולוגית. אם זה לבוש אז יש אנשים שמבינים באופנה. ואם זה משקל יש קבוצות תמיכה. שזה עדיף על דיאטנית כך מספרים פה. יש הרבה דברים לעשות. חוץ מלהרוג את עצמך. אם את רוצה להשתנות אז תעשי מעשים אמיתיים לא טיפשיים. תתענייני ותבדקי מה לא בסדר אצלך מה לא אוהבים אצלך. ואז לפי זה תבחרי מתוך מגוון רחב של אפשרויות. אני חושב שמה שיונת המליצה לך בתור התחלה זה דבר מעולה. תתחילי אם זה ותיראי לאן זה יוביל. אל תהרסי לעצמך את החיים. הסיבה שלך בכלל לא מתקרבת ואפילו לא ברשימה של מספיקה לזה. בברכה והצלחה איתן

היי איתן, היא אומרת שהיא מקיאה אחרי כל ארוחה כי יש לה סחרחורת ובחילה. היא עצמה הציעה כי תלך לרופא המשפחה. יכול להיות שהמניע הוא פסיכולוגי אבל גם יכול להיות ביולוגי. לחשוב על זה???? עדי

עדי שלום אני דווקא שמח שאת כאן. את יכולה אולי להמליץ לה על קבוצת תמיכה. יתכן והבעיה ביולוגית???? את שואלת. אני לא חושב אם קראת את כל ההתכתבות למטה אולי היית מבינה משהו אחר. במיוחד תיקראי את הסוף. כי אולי אם קראת רק את ההתחלה הבנת לא נכון את כל העניין תיקראי מה היא כתבה ליונת בסוף. ואז אולי אני אוכל לשאול אותך:))) לחשוב על זה????:))) בברכה איתן

שלןם בהשך לתשובתך אשמח אם תוכל בכמה מיליםלפרט על מטרות התרופות האלוclonex/ trazodil/teril/ . בתודה מראש סאמא

סאמא שלום תרופות אילו ניתנות במגוון סבות אנא התייחסי לשאלה מי קיבל ואוכל לענות בפרוט רב יורת בברכה עמי

אמי בת 76 מזה כ-10 שנים היא משוכנעת שמדברים עליה ברחוב. שמישהו מהעבר הרחוק שהיתה נערה משמיץ אותה ומספר עליה עלילות למרות שאין למעשה מה לספר. אמי היא יתומת שואה כל משפחתה נשחטה והיא היחידה ששרדה. סבלה שנים של השפלה ומצוקה על ידי בני משפחתה שאצלם גרה. הסיפור אינו נותן לה מנוחה . היא בטוחה שכולנו קשרנו קשר ולא מגלים לה מה אנחנו יודעים. היא פנתה אפילו למשטרה. ולבלש פרטי אבל הם כמובן טענו שהם לא יכולים לעזור לה. היא אינה מאמינה להו שאין שחר לדברים. אינה מוכנה לפנות לייעוץ. כעת מוכנה ללכת לפנות לייעוץ של פסיכולוג אך רופא המשפחוה שלנ מקופ"ח כללית טוען שאין טפול פסיכולוגי בסל הבריאות . או בכללית מושלם. האם ידועים לכם מקרים כאלה? האם זה עניין של גיל או בעיה נפשית? לאן אפשר לפנות לקבל עזרה שאינה כרוכה בהוצאות גדולות? מודה מראש רונית

יש זמנים שהיא לא מתנהגת ככה, או פעילויות שהיא אוהבת לעשות ? אולי חסר לה מה לעשות ולכן היא מחפש בעיות. תנסו לתת לה איזה עיסוק (סתם לדוגמא: גידול צמחים, או אולי אפילו כלב או חתול שתטפל בו) מה את אומרת? עזרי.

שלום רונית, אימך סובלת וכך כל בני המשפחה. היא יכולה לקבל טיפול חינם במרפאה לבריאות הנפש באיזור מגוריה. שם תקבל יעוץ פסיכולוגי ופסיכיאטרי במידת הצורך. נטע

לרונית שלום. כל העצות שקיבלת כאן טובות בעיני, אבל את גם כותבת לגבי היותה ניצולת שואה ורדופת הזוועות מאז. יש אירגון המתמחה בטיפול בניצולים וגם בדור השני. קוראים לא עמך ויש לו סניפים שונים ברחבי הארץ. הטיפול שם יחסית זול ועובדים שם אנשי מקצוע מאוד טובים. התקשרי לעמך ר"ג שזהו הסניף הראשי והתייעצי עימם מה לעשות. שם גם היא תוכל לפגוש אנשים עם מכנה משותף. ניתן להבין את מצוקתה. בברכה. רוית.

איך מתבצעת הפנייה לתחנה לבריאות הנפש? האם לא צריך הפניה של רופא? האם הם מטופלים גם בקשישים?

רונית, שלחתי לך מייל.

שלום רב, התופעה של "סגירת מעגל" (unfinished business) ידועה אצל רבים וטובים, ודווקא תחת התדמית החיובית, דהיינו כתכונה המזוהה עם התמדה, נחרצות, אסרטיביות, וכו'. אבל, כשהיא מופיעה אצל קשישים, היא נחשבת פעמים רבות כמשהו טורדני במיוחד. אז בואו וניקח פרופורציות: נכון שיש סניליות בעולם, ונכון קיימת הנטיה בגיל הזה להתעסקות בקטנות, ומכאן ההקבלה במקורות היהודיים בין גיל הינקות לגיל הזיקנה. אבל, וכאן צריך לשים את האוזן והעיין המקצועית: יש בגיל הזה צורך עז לתשומת לב, וגם לתחושת הערך והטוהר שהוא רוצה להיות משוייך איתו. יעוץ פסיכולוגי הוא דבר שגרתי לדור המבוגר. אם תרצו הפנייה, כתבו למייל האיש, עם ציון מיקומכם בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני מודה לכל המשיבים. רונית

היי לכולם, אני צריכה להתחיל ללכת לטיפול בהפרעת האכילה שלי, ההורים לוחצים נורא והחברים, שלא נדבר על החבר למרות שאני חושבת שאני יכולה להסתדר לבד. רציתי לקבל קצת שמות של מקומות ופרטים, שמעתי על תל השומר מחלקה למבוגרים ש הם טובים אבל אני לא יודעת על סוגי הטיפול שם, ועוד מרכז בשם נופית ושחף אשמח אם תוכלו קצת לתת לי רקע.... האם יש אשפוז יום בתל השומר? או טיפול אחר.. תודה, מירי

מירי - לגבי תל השומר אני לא יכולה לענות לך אבל אני מטופלת בשחף וזה מקום מאוד מקצועי עם המון ידע וניסיון של המטפלים לכל הגילאים מנהלת המקום היא שהקימה גם את נופית וגם את שחף בעלת תואר ד",ר לתזונה והפרעות אכילה . ממליצה לך לנסות ולהיתעניין הטלפון הוא 089357035 או 089351244 .

היי מירי, בתל השומר יש אכן מחלקה מצויינת... לגבי אישפוז יום - למה שלא תרימי אליהם טלפון ותבררי? אין לי את המספר, אבל אפשר להתקשר לכל מספר בתל-השומר ולבקש... בהצלחה, HERA.

מירי שלום, קראתי את השאלה שלך ואת כל התגובות שכתבו לך ובתור אחת שסובלת מהפרעות אכילה בעצמי אני רוצה להגיד לך כמה דברים. מכל מה שכתבת כאן אני חושבת שאכן יש לך הפרעות אכילה, מי שאוכל ואחר-כך מקיא את מה שאכל ולא משנה למה ומי שרוצה לרזות עוד ועוד כמו שכתבת, כל הסימנים מראים שיש לו הפרעת אכילה. העניין הוא שאת חושבת שזה משהו כזה קטן, שתוכלי להסתדר איתו לבד, שזה רק עניין של הרגל. אז תאמיני לי, מנסיון שלי (אני גדולה ממך בעשר שנים בערך ומשכתי את הפרעת האכילה הזאת הרבה זמן עד שהתחלתי לטפל בה), זה לא עובר לבד, את לא תצליחי להתמודד עם זה לבד, זה לא רק עניין של הרגל, אלא משהו הרבה יותר גדול, יש לזה השלכות על כל החיים שלך, על הבטחון העצמי שלך, על דרך ההתנהלות שלך בחיים אפילו על בחירת מקצוע. אל תגידי לכולנו כאן שאת חושבת שאין לך שום בעיה, אני בטוחה שאם תקחי לעצמך רגע אחד ותהיי רק עם עצמך, תבדקי בתוכו פנימה באמת, את תודי בינך לבין עצמך שאכן יש לך בעיה, וזה לא סתם שכל מי שמכיר אותך מעיר לך. אני רוצה להגיד לך משהו על טיפול, אצל פסיכולוג או במרפאה להפרעות אכילה כמו שהתעניינת כאן - זה משהו שכל-כך מפחדים ממנו בהתחלה אבל אחר-כך אומרים, איזה מפגרת הייתי שלא הלכתי לזה קודם. למה לך למשוך את הבעיות האלה עוד שנים עד שתתעוררי יום אחד ותגלי שאת שונאת את החיים שלך ושונאת את עצמך ושאולי יכולת לפתור את מקור הבעיה כשעוד היית הרבה יותר צעירה ופתוחה לשינויים. תאמיני לי, שטיפול זה דבר שכל אחד צריך, גם אם יש לו הפרעת אכילה וגם אם לא, כי טיפול זה משהו שמשנה לך את כל ההסתכלות על עצמך ועל החיים ונותן לך תקווה לחיים טובים יותר בכל התחומים. אני מקווה שהמכתב הזה שלי שינה אצלך משהו בגישה, ואם לא, זה משהו שיבוא עם הזמן. רק רוצה לחסוך לך ממבט של שנים מעלייך, את כל הרע שבא בעקבות זה. ותאמיני לי שאם אני לא הייתי בסופו של דבר הולכת לטיפול, גם אני לא הייתי כאן. שיהיה לך רק טוב בכל מה שתבחרי. יעל

ושוב מתחילים לספור מתים, להעריך את מצבם של הפצועים... חבר'ה - עם כל הכבוד לסיינטולוגיה, יש דברים קצת יותר חשובים בחיים.

גם עם כל הכבוד לפסיכיאטריה, יש דברים יותר חשובים (יותר חשודים?) בחיים. ושמעתי שסיינטולוגים נמצאים לעתים קרובות בזירת הפיגוע ומגישים עזרה לפצועים ולמחלציהם, ממש כמו שעשו במאותיהם בזמן האסון במרכז הסחר העולמי. הם כנראה פשוט יודעים להיות איפה שצריך ומתי שצריך. הידעת?

גיל... זה לא העניין!!!! תקרא את ההודעות למטה בעמ' הזה - לאנשים נמאס לקרוא פה על סיינטולוגיה!!!! נכון, הכל מתגמד לעומת פיגועי רצח שכאלה... אבל מי שמטפל לאורך זמן בנפגעי הטראומה הם הפסיכולוגים והפסיכיאטרים. רק סיינטולוגים נמצאים בשטח? ראבאק - עוד מעט יכתבו לי שאלוהים סיינטולוג, או שהסיינטולוגים הם אלוהים... תאמין לי, שכל מי שנמצא בזירה של ארוע רצחני ייתן יד...

אני פוחדת. הילדים שלי בתל אביב עכשיו במקומות הומי אדם, וזה מפחיד..... אי אפשר כבר להנות מבלי לחשוש. אני משתדלת לא לדאוג, להרפות ולחשוב חיובי, אך לא קל לי. בפרט כשזה מדובר בילדים שלי שהם בוגרים ועצמאיים, אך בכל זאת.... עד שיחזרו לא אעצום עין.

נטע, העלית פה דילמה... מצד אחד כאמא, החששות שלך כל-כך אמיתיים ונכונים, ומצד שני כאזרחית מדינת ישראל מה אפשר לעשות? וזה לא משנה מה הגיל של הילדים שלך במקרה הזה... הפחד הזה קולקטיבי לכל האנשים בכל הגילאים. אני מקווה שהילדים שלך יחזרו הביתה במהרה... כדי שתוכלי לישון קצת :-)

ויש ילדה בת 12, שצריכה להתמודד עם מראות כאלה.... עדי

חשבתי על זה... בסה"כ זה אירוע משפחתי... האובדן כל-כך גדול בשביל משפחה אחת...

המחשב שלי מתנגד לי ואני לא יכולה לשלוח לך מייל . מחר או בשבת יבואו לראות מה קרה גם יש לי בעיה להכנס כאן לפורום . ברגע שיהיה בסדר אשלח לך מייל עם הפרטים שלה . חזרתי משחף קצת יותר מעודדת אבל עדיין מאוד מאוכזבת מעצמי .מחר אני שוב הולכת לשם לשעתיים . אז עד שהמחשב יהיה בסדר להתראות ושבת שלום .

כן, גם לי היו היום בעיות עם המחשב אחה"צ... יש לי סבלנות (מה עוד נשאר לי חוץ מזה?)... אז כשהכל יהיה בסדר עם המחשב שלך, אשמח לקבל את הפרטים. תודה ולילה טוב...

?????????????????

are you talking to me??? :-)

hi how r u? i havn`t been here for a long time

שלום ידידה שלי מטופלת במרפאת בריאות הנפש של משרד הבריאות<הטיפול התרופתי שלה הוא clonex 2 mg trazodil 100 mg recital10 mg teril 400 mg .היא מתלוננת על קשיים בשינה <כמות גדןלה של מלחים בדם<אינני מצפה ממך לתת חוות דעת מבלי להכיר את ידידתי.אך אשמח לשמוע את דעתך על הרכב תרופתי זה והאם לדעתךכמי שחולה בדיכאוןיש מקוםלבדוק טיפול תרופתי שונה. עליי לצייו שהרופא המטפל שלה מחלף בתדירות גבוהה והיא קצת חסרת אונים . בתודה מראש sama

סאמא שלום הטפול אפשרי הוא לא בסטייל שלי אבל אם את בספק שתפנה לחות דעת נוספת או תבקש לשמוע את חוות דעת מנהל המפראה או רופא נוסף שם בהצלחה עמי

שלום, ממה נובעת קלפטומניה? מתי מגדירים אדם ככזה? מה הטיפול? איך המשפחה והסביבה יכולה להתמודד? תודה

אסף שלום, קלפטומניה היא הפרעה של שליטה בדחפים - האדם לא יכול להנגד לדחף לגנוב. מה שמאפיין קלפטומנים הוא, שלא בהכרח יש להם מה לעשות עם הדברים שהם גונבים. כמו-כן, לרוב הגניבה לא מתוכננת מראש... פתאום מתעורר הדחף לקחת והם לוקחים. מצד שני, מכיוון שאין פגיעה בכושר השיפוט, הקלפטומן מודע לכך שעשה משהו לא מוסרי ו/או חוקי, דבר שמפריע לו. ניתן לפנות לפסיכולוג, שבמידת הצורך יפנה לפסיכיאטר (יש כאלה שיגידו להיפך, זה פחות משנה). המשפחה והסביבה צריכה לתמוך בקלפטומן, משום שלו עצמו אין שליטה. ניתן לפנות לטיפול משפחתי במקביל לטיפול פרטני, כדי להתמודד טוב יותר עם כל ההשלכות. בהצלחה, HERA.

שלום רב, בדרך כלל מדובר באישיות שמחפשת ריגושים, עקב חסך, קונפליקטים, או אי יכולת להנות מארועים "רגילים". או לחילופין, מדובר באישיות סוציו-פטית (ערכי החברה ממנה והלאה). אם האדם שבו מדובר "מלקט" חפצים בחנות, במשרד/מקום עבודה, במכוניות חונות, וכו' - מדובר בכזה שלוקה בבעייה. הטיפול משלב גישות דינמיות, קוגניטיביות, והתנהגותניות. כדאי למשפחה ולסביבה להתייחס לעניין כאל חולי, ולדרוש הפנייה לטיפול, או, במקרה סרוב - להגיש תלונה למשטרה, להרתעה ולהמעת קול מוחה ברור. מומלץ להגיע לטיפול פסיכולוגי בהקדם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני התחלתי לקחת פרוזק. הפסיכיאטר העלה לי את המינון ל- 2 כדורים ליום. שאלתי היא: האם אני יכולה לקחת את שני הכדורים בבת אחת???

שלום בדרך כלל כן למה לא תשאלי את הרופא המטפל בך ? הוא המוסמך בברכה עמי

לפני כשנה הגיע למקום עבודתי בחור חדש. הוא לא הפסיק ללטוש בי מבטים והמתח המיני ביננו היה חזק מאוד. עם הזמן התפתח קשר של ידידות לכאורה אך אני ידעתי שהוא רוצה יותר... שנינו נשואים . בהתחלה חשבתי שאני מדמיינת והוא סתם נחמד אך כל מיני בחורות בעבודה זרקו לי שהוא דלוק עליי, כשהרגשתי שאני מתחילה לאבד שליטה (זה הגיע למצב כשהייתי שוכבת עם בעלי הייתי חושבת עליו, בקיצור הרגשתי כבחורה מאוהבת, לא יכולתי לדבר איתו או לעמוד לידו הוא הרגיש שאני מתרגשת וגם הוא כנ"ל) החלטתי שאני תופסת מרחק שלום שלום ולא יותר, נראה לי שהוא נפגע מאוד, הוא בקושי מדבר וגם מנסה לפגוע בי בכל מיני עקיצות שונות שהוא זורק בעקיפין אני רוצה שנחזור להיות ידידים כבעבר מה לעשות ?אני לא רוצה לבגוד בבעלי אך מאוד רוצה שהוא ידבר איתי רגיל

שלום עלעל אינני יודעת מה גילך, את נשמעת בחורה צעירה. מתח מיני בין גבר ואשה, הוא דבר שנעים לחוות אותו, בכל גיל, התחושה הראשונית היא שנוסף מין "תבלין" חדש לחיים....ואין בכך כל רע. אבל צריך להשתדל להיות בשליטה ולדעת -שיש סכנה כי התבלין הזה עלול בבוא הזמן להפוך ל "מנה העיקרית". אני מבינה שאת אכן הצלחת להיות בשליטה אך אותו בחור, טיפס לכיתה גבוהה יותר ממך, ובהחלט התאכזב כשלא טיפסת איתו קדימה. נכון עשית שעברת לשיטה של "שלום שלום", אבל מן הראוי הוא שתאזרי אומץ, ותסבירי בעדינות נשית אופיינית לאותו בחור, כי את חושבת שהוא נחמד מאוד, והיית שמחה שהידידות ביניכם תהיה "בין משרדית". אני בטוחה כי כך תפחיתי את תחושת העוינות העקיפה הנושבת ממנו בצורת הערות עוקצניות וכו', ואולי גם תרויחי ידיד במקום העבודה. בכל מקרה, זכרי כי המינימום הוא שתרגישי אחלה עם עצמך , שכן יזמת שיחה כזו מתוך חוזק נשי, ונראה לי שאם הבחור הזה הוא גבר שמבין עניין- הוא יעריך אותך יותר. נראה לי שכך אני הייתי "מרגיש" אם הייתי גבר.....(אבל אני אשה). כל טוב מיכל + 40

עלעל, הכל תלוי באיך את חושבת שתתמודדי עם ידידות שכזו... לא פשוט לשלוט במתח מיני, ועובדה שזה כבר התחיל לחלחל ליחסים שלך ושל בעלך. תהיי כנה עם עצמך - את מאמינה שתוכלי לעשות הפרדה בין ידידות לבין כל היתר? אולי את מנסה ליצור ידידות ביניכם בשביל להימנע מהעקיצות שלו? משהו בסגנון if you can't beat them join them...? מכיוון ששניכם עובדים באותו מקום, כדאי למצוא פשרה כלשהי, אבל לא במחיר של פגיעה בך או בנישואים שלך.

הרה אינך מכירה אותי נאי קוראה את תגובותיך, נהנית מנוכחותך. שמחה שחזרת לפורום אחרי העדרות קלה. ברכתי מיכל+40

לעלעל! אני שואלת את עצמי אם הבחור הזה אכן כל-כך שווה שתשקיעי בו מאמצים. הקטע של העקיצות בהחלט לא מוצא חן בעיני, אלא אם כן גם את עוקצת אותו - אולי מבלי להיות מודעת לכך... אבל בהנחה שלא, אז התגובה שלו מאוד לא בוגרת: את מגיבה בבגרות ובהגינות, מנסה לשמור על שלמות המשפחה שלך, מבהירה לו את זה בצורה ברורה, והוא - מה? משחק פה ב"ברוגז" ו"שברו את הכלים"! ומה עם חיי הנישואין שלו? הוא לא מעוניין לשמור עליהם? בכל מקרה, מכיוון שאתם עדיין עובדים ביחד, קצת קשה להתעלם אחד מקיומו של השני. אז מה אני מציעה? - שתתפסי אותו לשיחה, תסבירי לו שלא היתה לך שום כוונה לפגוע בו, אבל לטובת כל הצדדים - עדיף שתישארו ידידים בלבד. ומי שלא מאמין בידידות אפלטונית, אז אני יכולה לומר מניסיון אישי - יש ויש חיה כזאת!!!!!! בהצלחה! נזבורה

ד"ר אורן שלום לפני שנה וחצי הכרתי את החבר שלי באוסטרליה ומאז אנחנו יחד, אני בת 25וחצי והואבן23וחצי , הכל היה טוב והסיבה שהתאהבתי בו היתה טוב ליבו , אני חייבת לציין שהוא לא יפה, לפחות לא כמוני, הכל היה טוב היו לנו מריבות כמו לכל זוג , בשבוע התהפך עליי עולמי , בגלל מריבה טיפשית שהתחילה ממני הוא החליט שהוא לא רוצה יותר את הקשר הזה, וקשה לי לקבל את זה שאהובי שהיה כמו בעלי אומר לי דבר כזה, והוא פעם ראשונה היה עקשן על זה. הוא נתן לי לבכות ולרדת מאוד נמוך, וזה לא הזיז לו, קשה לי לקבל את העובדה שהוא התהפך עליי פתאום בצורה כזו, ואז אחרי כמה ימים של כאב ושכנועים לתת עוד סיכוי לקשר הוא החליט לבד שהוא נוסע ליפן לזמן לא מוגדר ושזה ניגמר. איך הוא יכול להיות כל כך רע פתאום לכל דבר יש דרך וגם להיפרד יש דרך אבל למה בדרך הזו? אני לא רוצה לומר עליו שהוא אדם רע כי זה לא היה אפילו קרוב לזה עד עכשיו שהוא התנהג אליי בצורה כזו אכזרית , עוד כמה ימים הוא נוסע ואני לא מקבלת את זה , הכל קרה כל כך מהר, בשבוע אחד. הייתי צריכה לשכנע אותו כדי לבוא להיפרד ממנו מרוב יאוש, אני לא יודעת מה לעשות? ואיך אהובי שכל כך אהב ,ועשה כל מה שרציתי התהפך עליי בצורה כזו קיצונית. ההתנהגות שלו פשוט לא אנושית בבקשה תעזור לי מה עליי לעשות הוא נוסע עוד 3ימים, מה אני יעשה.

למאוכזבת שלום, אקוה שד"ר אורן יענה בקרוב, בינתיים רק אשלח לך השתתפות בצערך. גם אני חויתי (אמנם זה היה מזמן) משהו דומה וזכור לי שזה היה נורא. נורא נורא קשה לקבל כזאת סטירה מצלצת ופוגעת ממישהו קרוב ששמת בו מבטחך. האם יכול להיות שהוא נורא נורא נפגע ממשהו והכאב שהוא מכאיב לך רק מראה את גודל הפגיעה שאת פגעת בו ? תנסי לשאול אותו על כך . אל תשכחי שאמנם עכשיו הכאב טרי וקשה לך לראות את התמונה הגדולה, לראות קדימה, אבל את עדיין צעירה, ויהיו לך עוד המון הזדמנויות לפגוש בחורים. אם הוא החליט שאת לא בשבילו, אז עדיף לך שהוא עוזב. אינך רוצה אחד כזה שלא מוכן להיות תמיד תמיד לצידך בטוב וברע. התעודדי ! מחר יבוא יום חדש ! בהצלחה לך ביי

שלומי שלום אני בדיוק בדרכי לסגור את המשרד, ואני ישיב לך בהרחבה על תשובתך, בחל אופן תודה רבה על הבנתך, ועל עידודוך, תודה תודה

שלומי שלום כתבתי לד"ר אורן תגובה והייתי שמחה אם תקרא אותה ותיתייחס היא כתובה בעמוד 567 תודה

שלומי שלום כתבתי לד"ר אורן תגובה והייתי שמחה אם תקרא אותה ותיתייחס היא כתובה בעמוד 567 תודה

שלום לך אכן פרק של שנה וחצי קשה למחוק בין יום. תחושתי היא שאם חבר מחליט לפרק חברות בגלל ריב טפשי, ואינו מראה נכונות להתגבר ולהמשיך את הקשר למרות הריב, אלא נוהג כפי שנקרא "שוברים כלים ולא משחקים"---- איננו מבוגר מספיק. חבר כזה, שמפרק קשר, כך פתאום, עלול יהיה בעתיד (נגיד שאתם זוג נשוי) - לרצות ולברוח ,בלי להתמודד, כי התינוק הקטן שלכם בוכה בלילה.... וזו רק דוגמא, יקירתי. לכן- אני חושבת- שלא שווה להשקיע זמן ורגש במי שמרים ידיים,ופורש מהמערכה הזוגית כל כך מהר ומיידי, את יודעת למה???. כי החיים מורכבים מהמון המון מבוכים,,שגורמים לויכוחים- לריבים- לאי הסכמות ולא ייתכן שבן או בת הזוג ייעלמו כשמשהו לא מסתדר בפאזל שלהם. אני עצמי יודעת מנסיון, שאולי עדיף לוותר על קשר שמתגלה בעייתי בגיל צעיר, גם אם באותו רגע נראה שהעולם מתהפך לך מצער, וזאת למען קשר עתידי הולם יותר, בו לא שוברים כלים כל כך מהר ונעלמים לאוסטרליה ,לארץ הקנגורו, עם המטוס הראשון. זה חומר למחשבה... איספי את עצמך, התגברי, וגם אם ייקח זמן ואת מרגישה על הקרשים כרגע, זכרי שאת שווה הרבה יותר. כל טוב מיכל+40

מאוכזבת שלום אני מבין שהכאב נובע גם מעצם הפרידה אבל גם מההפתעה הלא נעימה לגלות משהו שלא ידעת קודם לכן. אכן ישנם מצבים בזוגיות שפתאום מתגלה משהו שלא ידעת קודם על בן הזוג, ולפעמים, על עצמך. החלק של התגובה הפתאומית של החבר שלך הוא בוודאי עלום כל עוד הוא לא ישתף אותך בתהליך. האם הוא חשב על זה קודם אבל רק כעת אמר? האם מה שקרה בינכם בריב האחרון היה משהו שנגע בנקודה רגישה במיוחד? שווה לנסות ולברר איתו את הדברים הללו גם אם הוא איתן בדעתו לעזוב וליסוע. עם זאת, שאלה יותר משמעותית בעיני היא האם את יכולה להבין בעצמך מה התרחש והאם היו דברים שבדיעבד את יכולה פתאום להבין עליו, על עצמך או על הקשר בינכם. קשה להאמין שביום בהיר אחד הכל התרסק ללא כל סימן קודם. לדעתי כדאי לנצל את המשבר הנוכחי, כואב ככל שיהיה, כדי לחשוב בצורה מעמיקה על העתיד ודפוסי הקשר שהיית רוצה ליצור (איתו או עם אחרים). יתכן שזה מזל גרוע, שהכרת אדם הפכפך ולא זיהית זאת קודם. במידה וזה המצב טוב שהקשר נגמר כעת. אבל ברוב המקרים מדובר באינטראקציה בין שני אנשים וחשוב להבין איך מערכת היחסים התפתחה וכיצד הגיעה לסיום הבלתי צפוי. זה בהחלט זמן למחשבות ושיחות, שלך עם עצמך, אולי איתו, ועם אנשים קרובים לך. כשהעצבים חשופים יוצאים גם הרבה דברים אמיתיים ומשמעותיים. במידה והדברים מסתבכים עבורך יתכן שתרצי לפנות גם לייעוץ מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום תודה לך על תשובתך, אך חלו כמה שינויים בשבת שהייתי רוצה לספר לך עליהם, ואז אולי תוכל לייעץ לי בצורה יותר מעמיקה, ביום שישי הייתי אמורה לנסוע אליו כדי להיפרד ממנו, אך ביום חמישי קרה משהו לא צפוי, בערב התקשרתי אליו ובכיתי ואמרתי לו שאני כל כך אוהבת אותו ושרציתי לומר לו זאת בפעם האחרונה , הוא היה אדיש ואמר לי בסדר, יותר מאוחר דיברתי עם ידיד בטלפון ופתאום אני רואה על הצג ממתינה של החבר שלי , החלטתי מכעס לא לענות ולחזור אליו אחר כך, מכשסיימתי לדבר חזרתי אליו ואז הוא אמר לי בנימה נעימה שהוא התקשר לומר לי לילה טוב, היה לי מאוד מוזר לשמוע זאת , אחרי כל הכעס שלו וכל האי רגישות שהוא הפגין בשבועיים האחרונים , פשוט לא להאמין, טוב, החזרתי לו לילה טוב, וניתקתי. לאחר שתי דקות בידיוק הוא מתקשר אליי שוב ואומר לי שבפעם השניה הוא רוצה לומר לי לילה טוב, איחלתי לו בצורה של "מתוקי" לילה טוב בחזרה ואז הוא שאל אותי מתי אני מגיעה מחר וזאת אחרי שהוא לא רצה בכלל שאני יבוא זו היתה הצעה שלי, ואמרתי לו שאני יתארגן ויבוא מחר , עד פה בסדר , יותר מאוחר הלכתי עם ידיד טוב שלי לקנות סיגריות ודיברנו קצת כמובן על מה שקרה לי ופתאום בפעם השלישית ברציפות הוא מתקשר אליי , מרוב שנלחצתי הידיד שלי ענה לפאלפון ואז החבר שלי ניתק , רציתי כל כך לחזור אליו אך הידיד שלי עמד על כך שאני יחזיק את עצמי ולא התקשר אליו, הוא אמר "תני לו פעם אחת להתבשל" ולא רציתי אבל הוא פשוט שכנע אותי שכך צריך להיות ושגם כחה מחר אני אצלו, אז די להיות כל כך "מסורה" , וכך היה נכנסתי הביתה ולא התקשרתי בחזרה למרות שהיה לי מאוד קשה, בבוקר כשקמתי ראיתי שיחה שלא נענתה ממנו בשעה 1לפנות בוקר והייתי יותר בהלם, התארגנתי ונסעתי אליו, כשהיגעתי הוא היה עדיין ישן ובאתי אליו נתתי לו נשיקה ואמרתי לו בוקר טוב מתוק, ואז הוא לקח לי את היד ובא לחבק אותי חזק ואז הוא אמר לי "מה התחלת ללעוג לי" אמרתי לו שממש לא ואז הוא אמר" מי זה שענה לי לטלפון אתמול?" ואני אמרתי לו שאני לא יודעת על מה הוא מדבר ושיכול להיות שזה הידיד שלי ענה לו כשירדתי לקנות סיגריות ושהוא לא הודיע לי שהיה טלפון, ואז הוא חיבק אותי ואמר לי" אני יודע שאת כועסת עליי אבל בבקשה אל תשנאי אותי" ואז אמרתי לו אני לא. מפה לשם התחיל לחבק אותי ולנשק אותי ולא הבנתי מה קרה לו פתאום ולא יכולתי לזרום איתו , ולכן קמתי ואמרתי לו שאני רוצה להראות לו מה קניתי לו, סתם איזה סוודר ושטיות ואז הוא אמר לי תודה והמשיך לחבק אותי עד שקמתי ואילצתי אותו לקום , הוא הכין לנו לשתות ואז התחיל לדבר איתי על הכל בצורה כל כך ברורה שלא מתאימה לו לתקופה הזאת, והלבין את הכל, ובנוסף אמר לי שהוא רוצה לומר לי עד כמה הוא אוהב אותי ושמעולם הוא לא אהב , לא בצורה כזו, ובקיצור מאותו רגע היתה לנו שבת נפלאה מכל המובנים הוא לא הפסיק לחבק ולנשק אותי ,ובל נשכח שהעובדה שהוא טס קיימת. בכל אופן, שעתיים לפני צאת השבת הוא היה מקליט ואני יושבת במיטה ולא יודעת איך הגענו לזה, לא זוכרת מה אמרתי לו ואז הוא אמר לי "שלא תחשבי שום דבר לא השתנה" וזה כל כך פגע בי שלא יכולתי לא להגיב ואז אמרתי לו שלא היגיע לו שאני באתי לכאן בכלל ושאני לא יכולה להיות פה יותר, ואז הוא הסתכל עליי וכל כך כעס ואמר "עכשיו את מחוקה אצלי" ביקשתי סליחה ואמרתי שלא התכוותי לפגוע בו פשוט הוא פגע בי ועם כל ההבנה שיש בי יש בי גם כעסים, וזה יצא לי מתוך רגע של כעס, הוא לא רצה לשמוע והחלטתי להיות חזקה ושאין צדק להתנהגות שלו , לא רק לו מותר לכעוס, לא רק הוא בן-אדם אלה גם אני ובפעם הראשונה חיכיתי שיצא שבת עישנתי סיגריה ופשוט הלכתי הוא היה שבור , הייתה צריך לראות אותו , גם אני הייתי פגועה , בכל אופן נסעתי הביתה ,עצובה ומאוכזבת שוב ואחרי שהיגעתי הביתה התחלתי לבכות בלי סוף הרגשתי אהבה עזה שרצה לי בפנים ושאני לא יכולה לשלוט בה. התקשרתי אליו והיו איתו כמה חברים אבל אמרתי לו כמה אני אוהבת אותו , והוא אמר לי שהוא יחזור אליי בעוד חצי שעה וכך היה , והסברתי לו שלא התכוותי לפגוע בו, ואז הוא אמר שחבל שאחרי שבת כל כך יפה הרסתי את זה כשאמרתי לו כביכול שלא הייתי צריכה לבוא, הוא הבין שבאתי בכוח ובלי חשק ונפגע מאוד ואז הוא הוסיף ואמר שאני לא יודעת כלום ושהוא לא אוכל ולא שותה ולא מסדר את התיק שלא , ולא יכול לעשות כלום אפילו שכך הוא תכנן למוצ"ש. ואז הסברתי לו שפשוט הוא מתחיל לעקל מה הוא עשה , והוא מתחיל להבין שהוא נוסע רחוק וכל הנושא הכרוך לזה ועוד אמרתי לו שלא יעשה לשנינו רע, ושיזרום עם הלב שלו ולא יעצור אותו, ולגבי הנסיעה כנראה שהוא צריך את זה ושיעשה את זה בכיף, ואז הוא שתק ואמר לי שנדבר כי יש לו סחרחורת, אמרתי לו שאם בא לו שיתקשר לומר לי לילה טוב, והוא לא יתקשר ,מחר הוא אמור לנסוע, ואני רוצה לנסוע אליו היום לתת לו את הסוודר שקניתי לו ומקווה שהוא יחזור לעצמו , אני לא יודעת מה עובר עליו הייתי רוצה מאוד להבין אותו יותר ולעזור לו אבל איך? האם אתה חושב שברגע שהוא יסע הכל יחזור לו בחזרה ואז הוא יבין? אני לא יודעת מה לעשות או מה לחשוב בבקשה תייעץ לי מה אתה חושב? תודה , המאוכזבת.

שלחתי לשניכם מייל

קיבלתי, תודה. שלחתי בחזרה!

מצטער להגיד לך אבל שום דבר לא הגיע אלי תבדקי שוב אם רשמת נכון את האי מייל שלי איתן

היי אני שוקל להתחיל לקחת סרוקסט הבנתי שיש לו השפעות על התפקוד המיני הייתי מעוניין לדעת מבחורים שהשתמשו בסרוקסט על ההשפעות על התפקוד המיני והאם תופעות אלו נשארות למשך כל זמן לקיחת הכדור? בתודה מראש

אני בתור בחורה לקחתי כדור זה והוא אכן משפיע על התיפקוד המיני . ועוד תופעת לוואי שלו שהוא מאוד משמין . אבל יש רבים שלוקחים אותו והוא כל כך עוזר להם ואז תופעות הלוואי מתגמדות בהשוואה לתרומתו לחיים טובים יותר , ואתה צריך להבין שכל אחד משפיע עליו אחרת או לפעמים לא משפיע בכלל . אבל עד שלא מנסים איך אפשר לדעת ?.

אני גם לקחתי סרוקסט במשך שנתיים ומסכימה עם יונת חוץ מההשמנה. לגבי התפקוד המיני , 3 שנים לאחר גמר נטילת התרופה ואני עדיין מרגישה את ההשפעות. אבל כשאדם נמצא במצב של דיכאון ממילא אין לו חשק מיני.

לא! אל תיקח! סליחה אם אני מפחיד אותך. תרופות פסיכיאטריות, ובמיוחד סרוקסט, רטלין ושאר "תרופות פסיכיאטריות קלות" - הן תופעה המראה לאן הגענו כחברה. גלולה לא תפתור את המצב הנפשי שלך. גלולה כן תשנה את ההרכבים הכימיים במוח שלך, תפגע בזכרון שלך, תפגע בשיפוטיות שלך, במערכת העצבים (זהו בעצם עיקרון התרופה - שליטה על כמות המסרים החשמליים שמועברים מהמוח לגוף), מישהו כבר הזכיר באחת התגובות למכתב שלך את הפגיעה בתפקוד המיני ומה עוד. אתה בוודאי רוצה נואש את התרופה הזאת. כאן יש אלמנט פסיכולוגי. כשתיקח, בוודאי שתרגיש טוב. אני הייתי ממליץ לגשת לפסיכולוג תוך סירוב לקבל תרופה וכמו כן להתייעץ עם הומאופט לדוגמה. יש עוד פתרונות. אם מעניין אותך, שלח עוד מכתב לפורום.

arad ben - שלום לך ניר כתב לך בכזאת נחרצות והפחדה , אז אני רוצה להגיד לך שזה לא מדויק ובטח שלא מאדם שהוא לא רופא ולא פסיכיאטר שיקבע לאיזה נזקים הכדורים הפסיכיאטרים גורמים.ואין חד צדדיות בשום דבר וצריך לראות את היתרון מול החיסרון וזה יכול לקבוע עבורך רק הפסיכיאטר שמכיר אותך ורשם לך את סוג הכדור . זה לא כל כך שחור כמו שהוא כתב לך . אולי הוא גם משתייך לעדת הסיינטולוגים פה בפורום .

ניר שלום, וברוך המצטרף לפורום. ראשית - כפי שהנך רואה גם אני מכונה ניר,אך מאוד וותיק כאן, אז הייתי מודה אם תוסיף משהו ליד שמך ע"מ למנוע בלבול. באשר לתגובתך לסרוקסט ובכלל לאנטי דכאוניים , באופן די מפתיע גם כאן קיימת חשיבה מקבילה באשר להסתייגות, והמנעות כל עוד זה ניתן. אך אל לנו לקבוע נחרצות עבור מישהו שאנו לא מכירים את מצבו, ובעיקר שלא הוסמכנו לכך. ציינתי כאן בעבר כי ההשפעות הן אינדיבידואליות, ואני עדיין חושב כך.

מה אתה מזיין...תמוח זה בטוח לא ניר אינעל ראבקום

אני בחורה שנמצאת הרבה מאד לבד וזה משהו שנמשך שנים ואני מרגישה שכאילו התרגלתי לזה , בזמן האחרון זה התחיל להפריע לי מאד ואני לא יודעת איך לצאת מזה, זה מתבטא בזה שאין לי חברים/ת קרובים בנפש שאיתם אני יכולה לדבר , אם המשפחה אני בקשר אבל לא עמוק כל כך ובנוסף לכל זה אני גרה לבד מתעוררת בבוקר לבד והולכת לישון בלילה לבד ואני מתחילה לפחד מהבדידות המעיקה. אני בת 33 רווקה שנראת די טוב אבל כנראה יש לי בעיה של תקשורת אם אנשים ובמיוחד כשזה צריך להיות קשר קרוב. לא יודעת איך לטפל בבעיה שלי ואיך לצאת מהבועה שבניתי לעצמי . מוכנה לשמוע אנשים במצב דומה וכן המלצות לטיפול בבעיה.

גל שלום, קשה לחיות בבדידות, אל אם כן זו בחירה מרצון. יש אפשרויות רבות ליצור קשר עם אנשים אם דרך סדנאות ליחסי אנוש, חוגים לדרמה,סדנאות רוחניות ועוד. חשוב שתחליטי שאת רוצה לצאת מהבועה. לשנות את מצבך. החלטתך צריכה לבוא מבפנים, ממקום אמיתי של שאיפה לשינוי. בהצלחה

נטע שלום ותודה על ההתיחסות אני יודעת שיש הרבה אפשרויות ליצור קשר ואני גם מנסה, לדוגמא: בתקופה האחרונה נרשמתי לחוג יוגה אז הייתי בשמונה שיעורים אבל לא הצלחתי ליצור קשר אם אף אחד וכמובן שלא לדבר על שמירת קשר ואותו דבר קורה לי גם בפעילויות אחרות שאני עושה נראה לי שהבעיה שלי היא בגישה , אני יודעת שאני צריכה לשנות אבל זה מאד קשה לשנות הרגלים בגילי ובמצבי תודה על תשובתך

שלום לך גל! קראתי את מה שכתבת על עצמך ואני חושבת שאם את מרגישה בודדה זה כבר סימן טוב ,שאת באמת רוצה לשנות את מצבך אני ממליצה לך מנסיוני "החיובי" לפנות לטיפול פסיכולוגי בטיפול תוכלי לברר לעצמך יחד עם המטפל למה את "לבד" יכול להיות שישנה בעיה ב"קשרים".הטיפול ייתן לך כלים להתמודד אם ה"לבד" בהצלחה. מירב.

גל היי, התכוונתי בהחלט לחוגים ומקומות בהם קימת דינמיקה קבוצתית, כפי שכתבה מיכל. כבר תיארתי בעבר עד כמה סדנאות לדרמה, מכל סוג, עשויות ליצור קשר בין אנשים, לשפר דימוי עצמי, חויה נהדרת. את צריכה "רק" להתמיד, וזה לא קל, לפעמים בהתחלה מרגישים מבוישים או מגוחכים, אבל התוצאה שווה... תכירי אנשים חדשים, למדי את עצמך לחייך לבני אדם, עד כמה שתרגישי מלאכותית בהתחלה,למדי לומר מילה טובה לזולת, כי הרי בכל אחד מאיתנו קיים טוב. והדרך פתוחה בפניך. התהליך לא פשוט, אבל אפשרי. נטע

גל, הבדידות יכולה להיות ברכה לפעמים, אבל לא במחיר של הפרעה לחיים... כתבת שאת בתוך בועה... את יודעת מה היתרון של בועות? אפשר לפוצץ אותן... אבל! רצוי שתהיה לך תמיכה של איש מקצוע מכיוון שאין פיצוץ קל... ברגע שהבועה ה"שומרת" נעלמת, את יכולה להיוותר חשופה מאוד... וזה לא פשוט. אני מבינה שהחלטת כבר, שנמאס לך מהמצב ושאת רוצה להזיז דברים. תחפשי לך פסיכולוג, ותראי למה בעצם היית צריכה את הבועה הזו מלכתחילה, ומה לעשות בשביל לצאת ממנהץ בהצלחה.

גל שלום, אני קוראת לבועה שלי "קיר הזכוכית" וככה אני גם מרגישה. זה נורא נורא קשה לשבור אותה, אני מניחה שאת יודעת את זה. אולי תתחילי בדברים קטנים, כמו להזמין מישהי מהעבודה אלייך הביתה לכוס קפה, או אפילו בחוג שאליו את כבר הולכת, תנסי ליצור קשר עין עם מישהי שנראית לך נחמדה, תחייכי אליה ואולי תתחילי ליצור איזו שיחה קלילה, על החוג או על המורה, זה יכול להתפתח להזמנה לכוס קפה או שלא ואז פשוט תבחרי לך מישהי/מישהו אחר ליצור איתו קשר. תתחילי באמת ממשהו קטנצ'יק ותחליטי שכל יום את מנסה משהו קטן אחר, תרימי טלפון לאיזו חברה ישנה שלא ראית אותה המון זמן, תנסי לחדש קשר עם מישהו, ואני בטוחה שדברים יתחילו לזוז בשבילך. בכל מקרה, גם אני מצטרפת לתגובות האחרות בהמלצה על טיפול פסיכולוגי לבירור מעמיק של העניין, אבל זה לא מחליף את הנסיונות המעשיים לצאת מהמצב הזה. בהצלחה שיהיה, יעל

הי, בוקר טוב אני רואה שצלחת את הפקקים בהצלחה מרובה! בקשר לסיגריות בדקתי את המונטנה של אמא שלי ויש שם 13 מ"ג עיטרן ו- 0.9 ניקוטין. הסברתי לה שעשיתי מחקר קטן באינטרנט ושהמדדים האלה נורא גבוהים. הצעתי לה בעדינות (כך אני מקווה, קשה לי להיות איתה ממש עדינה...) לנסות את הסיגריות מסוגי הלייט השונים בהם המדדים האלה נמוכים יותר. והנה התשובה הצפויה: היא:"ניסיתי כבר את כולם, אני לא אוהבת אותם, לא טעים לי". אני:"מה ניסית?" היא:"טיים ואירופה, לא אהבתי את הטעם שלהם ואני אוהבת שמונטנה ארוך". אני:" עזבי, אלה סיגריות ישנות. יש היום סוגים חדשים. כל הלייטים. יש גם ארוך. למשל בקנט 1 ערך הניקוטין הוא רק 0.4..." (אני לא באמת יודעת אם יש ארוך אבל רציתי להשמע משכנעת). היא:"אני לא אוהבת אותם". אני:"אבל לא ניסית, איך את יודעת?" היא:"אין את זה אצלנו פה." (מתכוונת למכולת). אני:" אז תקני בסופר". היא:"זה יקר". אני:"והחיים שלך לא יקרים?" היא:שתיקה. הסברתי לה את ההסבר שלך על זה שלא בטוח שהלייט פחות מזיק אבל כנראה שפחות ממכר ואז אפשר להתחיל להוריד בכמות. עכשיו אני נותנת לה קצת זמן לחשוב על זה, להתבשל עם זה ונראה מה יהיה. אגב, ראית מה כתב/ה לנו "אורח לרגע רואה כל פגע" על ההתכתבות שלנו מאתמול בנושא עישון? הוא /היא קורא לזה "שיחות אישיות" ולדעתו אין לזה מקום בפורום. לרגע הרגשתי שוב בבית ספר. טוב שלא העמידו אותי בפינה. אני הבאתי בעיה, אתה עזרת לי למצוא לה פתרון וזה כל הסיפור. אז מתבדחים קצת בדרך, מה יש? "אורח", אתה יכול להצטרף . אבל מה, גם עכשיו זו שיחה אישית? כל הפורום הזה שיחות אישיות. אז לא נכתוב, לא נתייעץ, לא נעודד זה את זה? הלווווווו... יום טוב ומרובה שיחות אישיות לכולנו, מיכל.

הי מיכל, את מאד צודקת לגבי אורח לרגע. בכלל כל הצדקנות הזאת שהמומחים המסכנים צריכים לקרוא המון הודעות זה שטויות במיץ עגבניות. כי ברגע שהם רואים עץ רציני בין 2 חברה, הם מיד יודעים שאין צורך להכנס. אני לא מתכוון לפרוש ולא לכתוב ולהתחיל לחשוב כל מילה אם היא חשובה או לא . מה שבא לי אני כותב. מי שלא מעוניין, שידלג עלי. אני לא איעלב. לגבי הסיגריות, אמא שלך נשמעת ממש אגוז קשה. בת כמה היא ? יש המון לייטים שהם ארוכים. אם יש לה בעיה כספית אז אולי המשפחה יכולה לעזור לה לממן את ההפרש. זה שווה ניסוי. המשך יום נעים לך ביי דרך אגב: הרה כתבה שמישהו התחזה בשמה וכתב הודעה. נכון שיש אנשים נורא מוזרים ? למה שמישהו ירצה לעשות דבר כזה ? מה זה נותן לו בדיוק ?

אמא שלי אכן אגוז קשה לפיצוח. אבל לא רק בעישון. היא בת 65 ואין לה שום בעיות כספיות. יש לה בעיות אחרות. באמת נורא מוזר העניין הזה עם הרה. אולי זה ה@ שכל הזמן מצטט אותה. היא נשמעה מאוד כועסת ובצדק. כנראה שיש כאלה שחושבים שהכעס של האחד הוא סיבה לצחוק של האחר.. יום נעים, ביי, מיכל.

הי הרה, ברוכה השבה. משום שכתבת שלא תדפדפי אחורה, החלטתי להעתיק לך משהו שכתבתי לך על משבר הזהות, זה נראה לי חשוב אבל תחליטי בעצמך אם את יכולה לקחת מזה משהו לעצמך - הי הרה אני יודעת שזה אולי לא מנחם, אבל רוב האנשים עוטים על עצמם מסכות. לא סתם שיקספיר אמר "כל העולם במה וכל בני האדם הם שחקנים". אנו יצורים חברתיים ויש לנו הרבה תפקידים בחברה : "חברה של", "בת של", "אמא של", "אשתו של", "מנהלת", "תלמידה" ועוד ועוד. בכל קבוצת אנשים אנו עוטים על עצמנו מסכת תפקיד אחרת. לעיתים ריבוי המסכות מבלבל אותנו ואנו שואלים את עצמנו "אז מי אני בכלל?" כנראה שאנחנו הכל ביחד. את גם ה"הרה" שאנחנו מכירים וגם ה"הרה" שאת מכירה . את סך כל תפקידי ה"הרות" שלך. את "חברה של" ואת "הבת של" ואת "המטופלת של" ואת בעלת הכלב הזה" ועוד ועוד. בנוסף לתפקידים שתורמים לזהותך, חלק גדול ממה שאת יודעת על עצמך הוא ממה שהחברה משדרת אליך, שזו כמובן אינטראקציה בין שתיכן. את משדרת משהו, החברה מקבלת ומשדרת לך חזרה וכך את בונה לעצמך את הזהות שלך.את יכולה לאהוב אותה ואת יכולה גם לא. אם לא, אז כנראה שמשהו בשדר לחברה מעורר חוסר שביעות רצון. ובמקרה שלך, משום שהשדר כ"כ חיובי נראה לי שהבעיה היא חוסר אמונה ביכולותייך. משום שאנו כבני אדם מתפתחים עם השנים, גם הזהות שלנו מתפתחת. לכן כדאי להתבונן בה מקרוב מדי פעם, על כל חלקיה ולנסות להכיר בה כשלם. גופמן כתב על זה ספר "האני במראה", מעניין מאוד. שיהיה לך יום טוב יותר ומבולבל פחות, מקווה שעשיתי לך קצת סדר במחשבות, מיכל.

הי הרה, אין לי הרבה מה להוסיף על הדברים החכמים של מיכל. רציתי רק לומר לך שאנו באמת ובתמים מתעניינים מה כוונתך כשאת כותבת שיש לך משבר זהות. וגם לומר לך שאנו מחזיקים לך אצבעות ומתפללים שתהיי שמחה ומאושרת . אני מאד מקוה לחזור ביום ראשון ולראות שוב את הטור הרב של HERA מתנוסס בכל דף ודף. סופשבוע טוב לך דרך אגב: אפשר לשדך לך מישהו ? את יוצאת עם בנים לפעמים ? ביי

שלומי'לה... כמו שכתבתי למיכל, יש דברים שרצוי לא לפרט בפורום... אולי לא הייתי צריכה בכלל לכתוב את ההודעה על משבר הזהות... אני לא יודעת, ועכשיו זה בכל מקרה כבר מאוחר מדי. ומה פשר 2 השאלות האחרונות? לפעמים אני לא בטוחה אם הפורום לא הפך להיות משרד שידוכים... :-) אם הייתי נענית לכל אחד פה לא היה לי מקום לכולם... :-)

היי, מיכל, אני מסכימה עם מה שכתבת, לכל אדם יש אינספור תפקידים למלא בחיים, ומתוך כך הוא נבנה... לא סתם אומרים: "חייך אל העולם, והוא יחייך בחזרה". אבל, כשמישהי שאמורה להיות אמפטית מפגינה חוסר אכפתיות מתמשך... טוב, זו מהלומה הגונה לאגו, שלא יציב מלכתחילה. בכוונה נעדרתי מהפורום, משום שידעתי שאני יכולה רק להזיק... יש דברים, שמומלץ לשמור מחוץ לפורום, למרות הכותרת שלו. בשביל שיהיה לי סדר במחשבות, אני צריכה להפסיק לחשוב!!! אבל לא יודעת איך עושים את זה... תודה, HERA.

חשבת על מדיטציה?

רוית שלום. בעבר פניתי אליך בקשר לביתי בת השנתיים שלא ישנה טוב בלילה (וחטפתי התקפה מצד מישהי בשם יעל...) הנהגתי "טקס" שינה לבת שלי, וכל ערב אני עושה איתה את אותו הטקס, כך שלפחות היא הולכת לישון במיטה שלה, ולא על הידיים של בעלי. זו כבר התקדמות... אבל כל לילה, בדיוק בעשרה לארבע לפנות בוקר (אבל הדיוק הזה מדהים! כמו שעון!) היא מתעוררת בבכי. לפעמים היא נרגעת מעצמה וחוזרת לישון, לפעמים אני עונה לה מהחדר וזה מספיק לה, ולפעמים היא ממש לא מוותרת עד שאני מגיעה, מניחה עליה את היד שלי ואז היא מייד נרגעת. הבעייה היא שאח"כ אני ובעלי מהלכים כמו שני זומביטים כל היום, כי השינה נהרסה לנו ברגעים הכי עמוקים שלה. מה יכולה להיות הסיבה להתעוררות הזאת? אנחנו כבר ממש חסרי אונים! יש לך הצעות מה אפשר לעשות? תודה, מיקי.

מיקי שלום. נחמד לפגוש אותך שוב ולראות את השינוי הניכר בזמן קצר יחסית. באותו האופן שהנהגתם את השינוי יש לפעול גם לגבי ההתעוררות. כנראה מדובר בשלב מעבר בשינה, הקורה לכולנו. אנו מתעוררים אבל נרדמים שוב מבלי אפילו לזכור זאת. לשינה ישנם כמה שלבים המבשילים בגיל צעיר יחסית. נראה לי שבמקרה של ביתך מדובר בהתניה (הרגל) שנוצר בו היא מתעוררת וזוכה לתגובה כלשהי. כדאי לגמול אותה מכך גם בכדי שהיא תישן רצוף וטוב וגם כדי שאתם תוכלו לתפקד. דברו איתה לפני השינה על כך שבלילה ישנים, שאתם שומרים עליה גם כאשר היא ישנה וגם כאשר אתם ישנים. בלילה כשהיא מתעוררת השתדלו לא להיכנס לפעילות. הלילה נועד לשינה. אימרו לה ממיטתכם לשוב לישון ושהכל בסדר. עשו זאת באותה העיקביות שעשיתם את השינוי הקודם- ותראו שזה יעבוד. לילה טוב ורגוע, ובהצלחה. רוית.

שלום רוית, מה לעשות במידה והיא ממש היסטרית בלילה? את בעצם מציעה לי ישר כשהיא מתחילה לבכות שאני אענה לה מהחדר? כרגע מה שאני עושה זה פשוט מחכה. אם היא מתחילה ממש לבכות - אני עונה לה. אבל אז זה כבר אחרי כמה דקות של "קיטורים" מצידה. השאלה היא אם אני לא מגבירה את ה"נזק" בזה שאני לא עונה לה מייד, כי אז היא חוששת שהיא באמת לבד. אז את מציעה לענות לה מייד כשהיא מעירה אותי? אני מקוה מאד שזה יעזור, כי אני כבר משתגעת מהלילות האלו! ושוב אני חוזרת לשאלת המיטה: גיסתי סיפרה לי על מישהי שיש לה ילדה בערך באותו הגיל, ושהיו לה בעיות שינה כאלה, וברגע שהעבירו אותה למיטת נוער - היא נרגעה וכל בעיות השינה הפסיקו. מצד שני - גם שמעתי על סיפור אחר שזה לא פתר שום בעייה. את חושבת שיש טעם להעביר אותה מיטה או שזה לא מה שיפתור את הבעייה? מיקי.

לאחרונה עקב מחשבות 'אופרטיביות' הומלץ לי בחום לפנות לפסיכיאטר. השאלה שלי היא האם לאחר הטיפול \פגישה, החיים שלי יוכלו להמשיך כקדם או שיהיה עלי כתם כלשהו בקבלה לעבודה \ ביטוח \ רישיון נהיגה וכו' ? האם כשאני נדרש לותר על חסיון רפואי אני מותר גם על חסיון זה?

אף-אחד לא צריך לדעת עם איזה איש מקצוע אתה נפגש ולמה. כל זמן שאתה לא מהווה סכנה לציבור או לעצמך, החיסיון נשמר (אלא אם אתה הולך לעבוד בשב"כ...). HERA.

מה זה מחשבות "אופרטיביות" אם יורשה לי לשאול

הכונה היא לסיום החיים מתוך תחושת אחריות או במילים פשוטות התאבדות מתוכננת היטב

DEMIT שלום הניסיון שלי עם הפסיכיאטר הוא מוצלח שכן הטיפול הוציא אותי מהגהינום לחיים חופשיים ומאושרים כך שמפגש עם פסיכיאטר מאוד יכול לשפר את איכות החיים בקשר לנהיגה אפשר ליטול תרופות ולהיות נהג זהיר יותר ונינוח יותר. אם אתה זקוק לטיפול תרופתי ולא מטופל אתה יכול בצורה דראמטית את הסיכוי להיות מעורב בתאונה ואז רשיונך ישלל משום שלא היית מטופל בקשר לעבודה: אם אתה זקוק לטיפול ולא מטופל אזי אתה תהווה נטל קשה על האנשים שעובדים אתך ,אתה לא תוכל להפיק מעצמך את המירב ואז יפטרו אותך מהר מאוד . אם אתה מטופל והטיפול יהיה אפקטיבי אזי אתה תשתלב באופן ודאי בעבודה ותוכל לנהוג אני מכיר באופן אישי אנשים שיש להם ברקע גם סכיזופרניה וגם מאניה דיפרסיה והם עובדים נוהגים ובעלי משפחות תודה :חואן מנואל סנטה מריה

שלום ותור על חסיון רפואי כעקרון כולל גם על טפול נפשי מצד שני אין בהכרח חובה עליך למסור היכן ואצל מי טופלת אני הייתי ממליץ לך אם יש צורך לפנות לפסיכאטר שיתחייב לדסקרטיות, יתכן וטפול פרטי פחות נגיש בעתיד לאנישם לא תרצה שידעו עליך מאשר טפול דרך קופה המחיר הוא כמובן כסף. בברכה עמי

שלום, אני בת 21 ולוקחת מזה חודשיים וחצי, חצי סרוקסט כל בוקר. אני מעוניינת להפסיק את הסרוקסט ורציתי לשאול כיצד כדאי לי לעשות זאת. אודה מאוד על תשובתך.

אנני, הפסקה של טיפול תרופתי צריכה להיות הדרגתית. בכל מקרה, פני לפסיכיאטר שלך ותבקשי ממנו שייתן לך הדרכה.

אחד מתחיל השני מפסיק

אנני שלום אם הסרוקסט הועיל לך זה לרוב מוקדם מדי להפסיק שכן הסכנה לזחרת התופועת גבוהה לרוב בשלב זה. אם יש תופעות לואי יש לשקול האם לשנות ההמלצה - פני לרופא המטפל והוועצי בו בברכה עמי

טוב בעיתי היא שאני כבר שנתיים סובל מתסמינים גופניים שמתארים חרדה אני מנסה ונלחם לתפקד אבל מתאכזב כל פעם מחדש אני חסר ביטחון ובקושי מתרחק מהבית וכתוצאה מהמצב בא דכאון אני עובד ועוסק בספורט תמיד אבל אין לי ספונטניות אין לי חשק ליזום ולעשות כמו פעם אני בן אדם חרד ועברתי דברים שלא מוסיפים לביטחון שלי אני נואש ממש ולא מאמין שאני אהיה אמיץ כמו פעם בתודה מראש

יעקב ערב טוב, אני מפנה אותך לתשובתו של דר" אורן קפלן לשאלתי מהיום, אני מניח שזה פחות או יותר הכיוון גם עבורך. מה שיש לי להוסיף זה: אל תניח הנחות כמו שלא תחזור להיות לעולם כפי שהיית בעבר, תמיד יש תקווה, ובטוחני שישנן אופציות שונות שעדייין לא ניסית על מנת לשפר את התיפקוד שלך. דברים שאני רואה כחשובים ביותר במצבים קשים הינם: 1. לא לאבד לעולם את התקווה !!! אם יש תקווה אפשר לשרוד את הכל. 2. סביבה תומכת !!! חשוב להיעזר במשפחה, חברים, ואם אין ברירה גם בעזרה מקצועית שאינה חייבת להיות ארוכת טווח, לעיתים ניתן לפתור בעיות במספר פגישות מועט יחסית עם איש מקצוע. 3. לא להתבייש ולא להילחץ ממצבך !!! לכל אדם יש תקופות שבהן הוא לא בשיאו, אתה צריך לקחת את הזמן שלך, בן אדם לא חייב תמיד להיות בשיא שלו, החיים כוללים באופן מובנה עליות וירידות, ואף אחד אינו חסין מזה. אל תתייחס לאמירות מהסוג: "קח את עצמך בידיים", "תפסיק להתפנק", "אתה עושה הצגות", "אתה פוגע באחרים בגיו אי התיפקוד שלך" וכיוצא באלו שטויות. שוב, קח את הזמן שלך, נסה לברר עם עצמך או בעזרת שוחרי טובתך מה גורם למצב הנוכחי שלך, ומה נחוץ לך על מנת לחזור לעצמך. ואם זה ייקח מספר חודשים אז !!! SO BE IT , אל תנסה לעשות קיצורי דרך, אל תעשה חשבון לאף אחד, ואל תקדיש אפילו רבע מחשבה מה אחרים חושבים עלייך. מחזיק לך ידיים שחף

הי שחף! אני מוכרח לומר שאני מזדהה איתך. הסיפור שלך כל כך מוכר . . . אני רגיל לטייל בין בתי חולים . ואפילו רשום במד"א במחשב הערה לפי תעודת הזהות שלי שבמקרה שאני מזמין או שמזמינים לי אמבולנס אז זה לא התקף לב! פשוט לא היתה לי ברירה , וטיפלתי בחרדה עצמה הבנתי שאין לי בעיה בלב. וכשהפנמתי את זה אז פשוט הפסקתי ללכת לבתי חולים , החרדה ירדה ואני עכשיו גם בלי כדורים . כדאי לך לצאת מהמעגל אתה פשוט לא מטופל נכון! כשתגמור את הנושא של החרדה , תמשיך לעשות בדיקות בצורה סדירה ללב ואז אין שום סיבה שיקרה לך מצב של זאב זאב. בהצלחה!

יעקב שלום, האם עברת בדיקה גופנית, שמאשרת את מה שכתבת על התסמינים? אתה מתאר מעגל שלילי של כשלון רודף כשלון, ואתה לכוד בפנים. ציינת גם, שעברת דברים מסויימים - האם נפגשת עם פסיכולוג בעקבות אותם דברים? בשביל להיות אנושיים לא חייבים להיות אמיצים. לאומץ יש הרבה צורות התבטאות... להחליט לפנות לייעוץ, בשביל לצאת ממעגל הקסמים הזה, לדוגמא, זה מעשה אמיץ... כי כשמצטברים דברים לאורך זמן, לא פלא שמגיע היאוש... יעקב, אל תחשוב על איך תהיה בעתיד... תחשוב על מה שקורה לך עכשיו... תפנה לפסיכולוג ותפרוץ ממעגל החרדות והיאוש. בהצלחה, HERA.

שלום יעקוב..... אני סובל כבר שנה שלמה מלחצים בחזה כולל כאבים בחזה.... בדיקות קרדיולוגיות שללו כל מחלה של לב..... כמו כן יש לי כאבים מוזרים גם בגב וליפעמים בבטן כולל סחרחורות עברתי את כל הבדיקות הרפואיות האפשריות הכל נימצא תקיו....... ובכל יום אני בטוח שיש לי התקף לב.... אני בשנה האחרונה הייתי לפחות 15 פעמים בחדר מיון... כבר צוחקים עלי שם.... אני פשוט עובר סבל יום יומי כמוך... אין מה לעשות.. תהיה בריא וחזק...

יעקב שלום יש טפול ויש סכוי שתעזר בו בין אם מדובר בשיחות או בתרופות אנא נפה לאיש מקצוע והוועץ בו בברכה עמי

בתי בת השנה ושמונה חודשים ילדה מאוד מפונקת היא לא מקשיבה כלל גם כשצועקים אליה ולפעמים נדירות נותנים לה מכה (עדינה) על היד היא פשוט לא מתעלמת מאתנו. ברצוני לציין שבגן היא ילדה מקסימה אבל כשהיא מגיעה הבייתה היא פשוט מוציאה "הכל" החוצה. כמו כן ברצוני להוסיף שבתי לא מוכנה ללכת לישון בשבילה ללכת לישון זה עונש , בתי רוצה לישון רק במיטה שלי ולא בלול שלה. אז לצערי, אני נותנת לה לישון במיטתי ובשעה מאוחרת אני מעבירה אותה למיטתה אבל בלילה היא מתעוררת ופשוט אין לי שליטה עליה והיא ישנה איתי. שאלתי, ממה לדעתכם נובעת התנהגותה ושאלתי העיקרית היא איך אני אמורה להתנהג איתה האם להיות נוקשה יותר אנא עזרתכם הדחופה

רעות היי, זה יהיה קשה מאוד. כל פעם שהיא מתעוררת ובאה לחדר שלכם, תחזירו אותה למיטה שלה!!!! זה ייקח מכם כמה לילות, אבל היא תלמד!!!! כשהיא בחדר, אל תציעו לה כלום!!! כל פעם שהיא מנסה לעמוד על רגליה, השכיבו אותה והסבירו לה שלכל אחד המיטה שלו!!! עדי

לרעות שלום. שאלתך רחבת יריעה ואינה ממוקדת רק בבעיות השינה של ביתך. תינוקות לקראת גיל שנתיים מתחילים לעמוד על שלהם ורוצים לתרגל עצמאות לצד גבולות. זהו גיל בו נדרש מן ההורים מצד אחד לאפשר את העצמאות, כל עוד אינה מסוכנת או מוגזמת ומן הצד השני לבסס את הגבולות וללמד את הילד מה מותר ומה אסור. נוקשות יתר עשויה לפגוע הן בקשר ביניכם והן בבטחונה של הילדה בכך שבטוח להתנסות ולהיות עצמאית. חשוב במקרים אלו להבין ממה נובע הכעס שלכם עליה, כי לפעמים הוא עשוי לבוא ממקורות מוקדמים שלכם ולהיות מושלך על ביתכם הקטנה. להכות אותה ביד, גם מכות קטנות ככל שיהיו אינו פתרון. ההתמודדות שלכם צריכה להיות יצירתית ומאפשרת. ניתן להציב גבולות גם מבלי להזדקק לכעס. הרי וודאי אינך רוצה שהכעס ישתלט על היחסים. זה לא שאסור לכעוס, אבל חשוב להבין שכעס רב מידי הנובע מאובדן שליטה אינו טוב לאף אחד- לא לכועס ולא ל"נכעס". גיל שנתיים אינו פשוט להתמודדות. נדרשת סבלנות רבה, אך הפירות שתקטפו לטווח הארוך מצדיקים את ההשקעה. ניתן גם לקבל יעוץ מאנשי מקצוע בתחום בכדי להתמודד טוב יותר, כך שאיכות החיים שלכם תהיה נעימה וכייפית. בברכה. רוית.

רעות שלום הרבה כתבות בנושאי שינה, הצבת גבולות וכל מה שקשור בגידול ילדים תוכלי למצוא באתר של הורים וילדים www.horim.com ואם אין לך מנוי לירחון אז אני מאוד ממליצה לך לעשות. זה נותן המון!

לד"ר אורן שלום כתבתי בע"מ 564 על בעייתי ביצירת קשרי ידידות עם גברים וביקשתי התייחסותך. אם תוכל לענות לי אשמח מאוד, תודה.

מתאהבת שלום לכולנו יש צורך ורצון בריגוש. מטבע הדברים החיים מובילים לשגרה שיכולה להיות מהנה ומספקת מאוד. עם זאת, כאשר מתעורר לפעמים משהו "שונה" יכולים להתעורר פרפרי בטן כאלה כמו שאת מתארת. כל עוד אינך מממשת את הקשרים הללו זה היה יכול להיות מהנה מבלי שהקשר עם בעלך יפגע. הבעיה שאת סובלת מכך ומספרת שגם הקשר עם בעלך נפגע מכך. לכן אני לא בטוח שהבעיה היא רק בחסך האישי שיש לך מגיל ההתבגרות. יש כאן משהו שמתייחס באופן ישיר לקשר שלך עם בעלך. שחיקה כעבור שנים של נישואין אינה תופעה נדירה. אבל אם מזניחים אותה עלולים לשלם מחיר יקר עם הזמן. את מה שהגברים בעבודה מעוררים בך, תוכלי אולי לקבל מבעלך, אבל זה דורש עבודה. יתכן שכדאי שתתייעצי קודם באופן אישי עם פסיכולוג כדי להבין יותר לעומק מה קורה לך. בשלב הבא כדאי אולי ליזום שיחה עם בעלך. אולי תוכלי להתייעץ עם הפסיכולוג כיצד לנסח את הדברים כדי שהם יובילו לדרך חיובית ושלא ישמעו כביקורת או עלבון. מה דעתך? בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה מקרב לב. האם אתה חושב שזה נכון שהחסך מגיל ההתבגרות משפיע? האם זהו באמת חסך? אקח לתשומת ליבי את כל מה שכתבת, ושוב תודה.

למומחים שלום ! האם תלישת שיער מראש הקרקפת, זו הפרעה מסויימת או סתם הרגל מגונה ? כיצד גורמים לנערה להפסיק זאת ? אמא עידית. תודה לכם.

עידית שלום מדובר בבעיה הנמצאת במשפחה של הפרעות החרדה, מכונה טריכוטילומניה. תוכלי לקרוא על הבעיה באתר הבא: http://www.geocities.com/naamaled/index.htm זו בהחלט בעיה שדורשת טיפול וככל שהזמן עובר יותר קשה לטפל בה. היא עלולה להיות עקשנית. הטיפול האפשרי הן ע"י פסיכולוגיה קוגניטיבית-התנהגותית והיפנוזה ולעיתים בשילוב טיפול תרופתי. הטיפול דורש שיתוף פעולה ומוטיבציה של הנערה להיפתר מהבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לצוות הרפואי ולכל השאר שלום וברכה, אני חדש בפורום והתרשמתי לחיוב מהעצות הניתנות כאן ע"י הצוות הרפואי. אל תתייחסו להשמצות שמועלות כאן מעת לעת, קיימים אנשים שניכוו מרופא מסויים ( אולי בצדק ), אבל מכאן ועד להשמצות גורפות נגד כל הרופאים בכלל ובתחום בריאות הנפש בפרט, הדרך עוד ארוכה, וזה ממש לא הוגן ולא נכון. ולבעיה שלי: ----------------- אני בסביבות גיל 40. אני מאובחן כסובל מפאניקה וחרדה, יחד עם זאת, יש לי גם לא מעט גורמי סיכון ללקות במחלת לב ( ערכי כולסטרול ושומנים גבוהים מאוד, עישון, מתח מתמשך, העדר פעילות גופנית וכו' ). כדורי ההרגעה למיניהם שנהגתי לקחת עד היום כבר כמעט שלא משפיעים לטובה. מה שקורה בפועל זה שלעיתים קרובות אני "רץ" לחדר מיון, מעשה שכמובן גוזל ממני הרבה כסף, זמן ואנרגיה, ובכלל, חדר מיון זה לא המקום הכי מומלץ לשהות בו ... הצוות במיון כבר מכיר אותי, ולאחרונה כאשר אני מגיע הם מניחים כמובן מאליו שיש לי שוב התקף חרדה, לא עושים לי שום בדיקות הכי אלמנטריות, ומסתפקים בשליחה של פסיכיאטר שידבר איתי ו / או במתן של איזו תרופת הרגעה. שאלותיי הנן כדלקמן: ------------------------------ 1. אני מאוד חושש שיחול לגביי הסיפור עם הזאב והכבשים, בפרט לאור העובדה שיש לי כנאמר גם גורמי סיכון למחלת לב, ואם חס וחלילה יהיה לי באמת אירוע לבבי, לא תתבצע אבחנה לגביו בזמן אמת. מה עלי לעשות ???, למשל, האם עלי להתעקש על ביצוע של בדיקות מסויימות ? 2. האם ישנה דרך שבאמצעותה אני יכול לזהות בעצמי שמדובר "רק" בהתקף של פאניקה או חרדה, ובכך לחסוך לעצמי את הריצה בכל פעם למיון ??? אודה מאוד להתייחסותכם בהקדם. בתודה מראש, שחף

שחף שלום בעייתך מוכרת שכן הסימפטומים הגופניים להתקף חרדה דומים לעיתים לבעיות גופניות שונות. במקום להתמקד בבדיקות הלב (שאפשר לעשותם בצורה מסודרת בעת שאין התקף חרדה ובהפניית רופא המשפחה) כדי להתמקד בטיפול נוגד חרדה, הן פסיכולוגי ואם יש צורך תרופתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מאוד לחוצה לקראת בגרות במתמטיקה איך אפשר להקל על לחץ ואם לחץ יכול לגרום למחלות

נוגה שלום לחץ במידה מוגזמת אינו חיובי. אינך צריכה לדאוג כעת ממחלות שכן הקשר אינו כה ישיר ובוודאי לא בגילך. אני מתאר לעצמי שפשוט לא נעים לחוות לחץ לאורך זמן. צריך ללמוד להירגע, וזה דבר בהחלט אפשרי. אם הלחץ רב יתכן שכדאי לפנות לייעוץ מקצועי כדי ללמוד להירגע. תוכלי לנסות להתאמן בעצמך, יש בחנויות הספרים קלטות שניתן להאזין להן וללמוד הרפיה גופנית ורגיעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יונת אני מעוניינת בכתובת המייל שלך הכתובת שלי [email protected] תודה ורוניקה

כתבתי לך מייל

סתם התפרקות קטנה אבל לכל הדואגים אחזור במהרה אוהבת אותכם HERA

מה שלומך, ילדה שלי? עדי

הרה, נשמה, הי, טוב לקבל אות חיים ממך. לפחות נכנסת לקרוא אם לא להגיב. הרגישי טוב ! ד"ש לכל גן החיות. חזרי במהרה ! מתים עלייך ! ביי

הרה חמודה, מצטרפת לכל הדואגים ומקווה באמת לכל הטוב בשבילך. כשתרגישי מספיק חזקה לשוב ולעזור לאחרים מנסיונך וחכמת חייך הגדולים - שובי אלינו עם כוחות מחודשים, בשבילנו, אבל בעיקר בעיקר בשביל עצמך. מיכל.

אני שמחה לקרוא שאחזור במהרה!!!!!! טוב לדעת שיש מי שכותב בשמי לאן אני הולכת ומתי אני חוזרת!!!! הייתם צריכים להבין, שאני לא כתבתי את ההודעה הנ"ל... מתי כתבתי פעם למישהו שאני אוהבת אותו???!!! וזה לא שאני שונאת אתכם... פשוט לא משתמשת בביטויים "נרגשים" של אהבה... אם זו הייתי באמת אני, לא הייתי כותבת "התפרקות קטנה", כי זה לא נכון... אבל לא משנה, יצא במקרה שבאמת אני פה. ליהי - עניתי לך על המייל, אני לא יודעת אם קיבלת אותו. יונת - תודה!!!! איתן - אני עוד רגע עונה לך על המייל שלך. ענתו'ש - כדי להתמודד עם הצפה של נפט צריך ס-ב-ל-נ-ו-ת!!! ואת יודעת את זה. ואני לא שוכחת לך את זה :-))) ולכל היתר, הבנתי שחיפשתם אותי (מיונת) לא ביקרתי פה בכלל, ככה שלא ראיתי את זה. אני לא אדפדף אחורה, אז רק שאני (ולא מי שכתב בשמי) פה!

לכום שלום האם יש למישהו תשובה כי זה נירא באמת שמשהו פה חסר אולי רצון אולי כלים אבל זו מחלה קשה סובלים ממנה הטובים וחכמים למה אין פה מספיק מאמץ . תענו ותחפשו ואולי מישהו ישמע אותנו. ויתכן שצריך יותר פירסום. ריקי

ריקי שלום האמת היא שבשנים האחונות עם התקדמות דרכי מחקר של המוח יש מאמץ מחקרי רב ומגוון לחקור את הסכיזופרניה האמת היא שאין עדין הבנה אמיתית מה מקור הבעיה ואיך המחלה מתפתחת ככל הנראה מדובר בהפרעה מוחית לצערי הרושם הוא שכנראה שאנחנו עדין אנחנו רחוקים מהבנה שתתן לנו כלים טובים יותר להתייסח לשאלת הרפוי עם זאת אין ספק שיש התקדמות מסויימת כולל תרופות טובות יותר בברכה עמי

שלום ד"ר עמי למרות כל מה שאמרתה אני עדיין בתחושה שזה תחום נידח בראפוה ואינני מבינה עדיין את הסיבה . שומעים על כל מיני התפתחויות בכל מיני תחומים , אבל לא שמעתי אפילו פעם אחת על משהו שקרה בסכיזופרניה. על התרופות החדשות לכולם יש תופעות לואי חמורות. ומה השמנה זה לא גרועה ? יכול להיות שזה לו גרוע אם מתיחסים לתרופות הישנות אבל עדיין זה רחוק מלהיות עניין רציני. היתי רוצה לקרוא בעצמי על המחקרים כדי לא לבזבז את זמנם של אחרים ובמידה וידוע לך על אתרים מסוג זה אשמך לקבל את כתובתם . בתודה ריקי

כד המים הסדוק לנושא דליים בהודו היו שני דליים גדולים, אותם נשא משני צידי המוט מעל צווארו. לאחד הדליים היה סדק, ובזמן שהדלי השני היה מושלם ותמיד נשא את כמות המים המלאה מהנחל עד לבית האדון, הגיע הדלי השני מלא בחציו. במשך שנתיים שלמות, המשיך כך המצב מדי יום ביומו. נושא הדליים העביר רק כמות של דלי וחצי מים לבית האדון. כמובן, שהדלי המלא היה גא בהישגיו, מושלם במטרה שלמענה נוצר. אך הדלי הסדוק , הרגיש מבויש ואשם בחוסר שלמותו, ואומלל בשל אי יכולתו לספק יותר מחצי הכמות שאותה הוא נועד לספק. לאחר שנתיים של מה שנראה לדלי הסדוק ככישלון מר, הוא דיבר אל נושא הדליים "אני בוש בעצמי, ואני רוצה להתנצל בפניך". "למה?" שאל נושא הדליים "במה אתה מתבייש"? "הייתי מסוגל להעביר רק מחצית מכמות המים במשך השנתיים האחרונות, עקב הסדק שבצדי שגרם למים לדלוף החוצה כל הדרך במעלה השביל עד לבית אדונך. בגלל חסרונותיי, עליך לעשות את כל העבודה הזו ואתה לא מקבל תמורה מלאה למאמציך" ענה הדלי. נושא הדליים הצטער בשביל הדלי הזקן והסדוק, ובחמלה אמר: "בעודנו עושים את דרכינו בחזרה לבית האדון, אני רוצה שתשים את לבך לפרחים המקסימים הפורחים לצד השביל". ואכן, בעודם עולים במעלה הגבעה, שם לב הדלי הזקן והסדוק לשמש המחממת את פרחי הבר המקסימים הפורחים לצד השביל, וזה עודד אותו במעט. אך בסוף השביל הוא עדיין הרגיש רע עם עצמו שכן מחצית ממשאו שוב טפטף החוצה, ולכן הוא שוב התנצל בפני נושא הדליים. נושא הדליים אמר לדלי: "האם שמת לב לכך שהפרחים פורחים רק בשביל שבצד שלך אך לא בצידו של הדלי השני? זה משום שתמיד ידעתי על הסדק והטפטוף שלך וניצלתי זאת. זרעתי זרעים של פרחים בצד שלך, וכל יום, בעודנו פוסעים בדרכנו חזרה מהנחל, אתה השקית אותם. במשך שנתיים, יכולתי לקטוף את הפרחים הנפלאים הללו ולקשט אתם את ביתו של אדוני. אילולא היית כפי שהיית, לא היה לו היופי הזה להתברך בו". מוסר השכל: לכל אחד מאיתנו החסרונות המיוחדים שלו. אנחנו כולנו כדים סדוקים. אך אלו הסדקים/החסרונות ההופכים את חיינו למעניינים וכדאיים. עלינו רק לקבל כל אדם כפי שהוא, ולחפש את הטוב שבו, ויש שם הרבה טוב כי בכל רע אפשר למצוא גם טוב.

אור סיפור יפה נהנתי לקרוא . ריקי

סיפור יפה וחכם! הלוואי וכולם היו מאמצים את הגישה הזאת - ומוצאים גם את הטוב בכל אדם ולא רק מותחים ביקורת בלי סוף! לילה טוב! נזבורה

thanks or - indeed a beautiful story...........

שלחתי לך מייל

יונת לא שלחת לי מייל לפחות לא הגיע אלי אני אתן לך שוב את האי מייל [email protected] @----)----- איתן

הי ובוקר טוב! קראתי את המייל שלך בעיון מעמיק וניסחתי מספר שאלות. שלחתי לך עכשיו . נורא נורא נורא מקווה בשבילך שתהיה לך הצלחה בכל מכל וכל:) מיכל @----)-----

טוב אז אתמול שלחתי לך מייל וכנראה לא הגיע אנסה שוב .

נעלמו כל הדפים הקודמים. כנראה שתפסנו יותר מידי מקום. יש עכשיו רק כמה דפים אחורה וזהו. טוב, לא נורא. לפעמים זה משמח למחוק את הכל ולהתחיל דף חדש ונקי !! לפעמים כותבים דברים ואחר כך מתחרטים עליהם. לפעמים אומרים דברים ואחר כך מתחרטים . או קי, גמרתי לקשקש להיום. היו לי בריאים וחזקים . הרבה אושר ומזל . להשתמע !

שלומי שום דבר לא נימחק יש למטה איפה שרשומים מספרי הדפים שני חצים שמכוונים לשמאל. תלחץ עליהם ותקבל את 20 הדפים הקודמים ואם תרצה ויהיה לך ממש ממש משעמם:)))) תוכל להגיעה לעמוד מספר 1:))))) איתן

הפעם זה האיתן המקורי למי שרוצה לדעת:))) היום היתה שביתה במשק לשם היזדהות אם הנכים השובתים. רציתי להגיד דווקא ביום שהמשק מזדהה אם שביתת הנכים. שאני גאה ברוח הלחימה שלהם. אני חושב שכולנו איבדנו איפה שהוא בדרך את רוח הלחימה שלנו. אנחנו חלשים. אפילו חלשים מאוד. פעם הדת היתה גורם מאחד אומנם היו קבוצות של זרמים, אבל כל זרם לפחות היה מאוחד וחזק. אנחנו החילונים דואגים כל אחד לתחת של עצמו. הפכנו לאדישים וממש לא איכפתיים. אני מכליל למרות שבכל כלל יש יוצאים מן הכלל כמובן. אני חושב שאיבדנו את התעוזה. את הצבע בפנים. לפני שבוע בתוכנית של איל קיציס היה אדם שטען שהוא המשיח. אני לא יודע אם הוא כן או לא. אבל משהו במה שהוא אמר הפעיל אצלי מיד משהו חבוי. איל קיציס שאל אותו. "אם אתה המשיח, מה אם תחית המתים???" והבחור ענה לו "תגיד לי, אתם חיים" והוא צודק אנחנו אולי לא מתים פיזית אבל נפשית אנחנו באמת לא חיים. פעם גם לחילונים שעלו ארצה היה משהו מאחד "המדינה, מדינת היהודים" ככה קראו לזה פעם. אבל היום המדינה הפכה למדינת מושחטים וחפרים. אני לא יודע מי מכם שמע אתמול את התוכנית של ז'וז'ו אבוטבול. אני אומנם בחלק מהמיקרים חולק על דעתו אבל אתמול דיבר אחד הנכים זה שעלה על האנטנה ואיים לקפוץ. ודווקא הנכה אמר משהו נכון מאוד. ז'וז'ו ניסה להגן על הממשלה בקטע שאין כסף למדינה. והנכה טען שטויות. והוא סיפר על כך שהממשלה אישרה 220 מיליון שקל אם אני לא טועה (אני מקוה שאני טועה) לשפץ את המישרדים שלהם והוא גם טען שהדחפורים כבר שם עושים את העבודה. אני מאמין לו כי אותם ניבחרי ציבור שאנחנו בחרנו כבר מזמן לא מיצגים אותנו. אולי ורק אולי בתחום הביטחוני. בתחום המדיני חברתי לכולם מגיעה וזה כולל את כל הממשלות, אפס מוחלט ועגול. אין תוכנית מסודרת והעדיפות לדפוק ולדפוק חזק את החלשים כל התוכניות הכלכליות דופקות חזק את החלשים. ודווקא אילו שיש להם לא נוגעים בהם. אני לא אומר שצריך לקחת מהם את כל הכסף,אבל את הנטל הגדול יותר צריך לתת למי שמרויח מיליונים. אני בניגוד לאחרים לא מאשים את אותם מנהלי הבנקים או את אותם אנשים שמרויחים מיליונים ביושר בעבודת כפים. תתפלאו אבל יש גם כאלו. לכל אחד יש תחום שהוא טוב בו יש כאלו שהם טובים בבניה ויש כאלו שטובים בניהול וכלכלה. ואם הכסף נעשה ביושר אז מגיע להם כל שקל ושיהיה להם לבריאות. יש גופים עושקים כמו בזק או חברות מונופוליסטיות אחרות. אם היינו חזקים פשוט לא היינו משתמשים בשרותים שלהם. לדוגמה בזק, נכון כל אחד צריך טלפון אבל מי אמר שצריך יותר מקו אחד בכל בית או שירות איי די אס אל או אי אס די אן. פשוט להגיד עד שהמחירים לא יורדים אז לא מתקינים. אבל בגלל שכמעט לכולנו איכפת מהתחת של עצמנו חרם כזה בחיים לא יקרה. למדינה אין תיכנון של בנית מקומות תעשיה והיטק אין שום עידוד לחברות כאלו לקום. והרשימה ארוכה מאוד מאוד. אני חושב לסיכום שקודם כל, כל אחד צריך לבחון את עצמו מה יש לו ומה הוא יכול לתת לאחרים. להסתכל קצת יותר רחוק מהתחת או הכרס. להחליף את כל האנשים המובילים בכל מיפלגה שכולם יהיו חדשים לגמרי. ואהבת לרעך כמוך איתן

וואו !! תגיד לי איתן, אתה רץ לאיזה מישרה בפוליטיקה ? אם כן, תודיע לי ואני ישר בוחר בך . באמת מדהים עד כמה ישנה קהות חושים אצל בעלי המשרות הגבוהות. מכוניות שרד, שיפוץ משרדים. מגעיל. יבוא יומם בסוף. בתקוה לעתיד ורוד יותר, ביי (דרך אגב: יש לך מושג מה קורה עם הרה? ) היא לא נכנסה לפורום לאחרונה.

אני מחפש אותה כבר יומים. אבל חוץ מאי מייל ומכאן בפורם. אין לי איך להשיג אותה. והיא לא עונה לי אני מקווה שהכל בסדר איתה ולא אני לא רץ למשרה פולטית:))) אני מעוצבן עד הגג(הראש) ופשוט הייתי צריך לפנות קצת מקום:)))) איתן

מסכים !!!

אני עובדת במשרד ממשלתי אצלנו שרים מתחלפים כל רגע, אולי את מישהו זה מעניין, בלשכת השר היה ריהוט ממש חדש לגמרי והגיע שר חדש, כשנכנסתי ללשכה נדהמתי שהכל הוחלף, השטיחים הכיסאות הריהוט, תכנסו למלון 5 כוכבים לא תמצאו יופי ופאר כזה, אני לא מדברת רק על חדרו של השר אלא גם על כל החדרים של "עוזריו" ועל לשכת סגן שר חדשה שנבנתה, מי מאשר את כל ההוצאות האלו?

שלום האם סרוקסאט זה אותו דבר כמו פארוקסטין? תודה!

יעל שלום! סרוקסט הוא paroxitin,אם ברצונך לברר עוד על התרופה תוכלי להכנס באתר "וואלה" לבריאות ולקבל עוד אינפורמציה על התרופה. תודה מראש ובהצלחה.

סרוקסט הוא השם של התרופה סרוקסט הוא השם המסחרי (כמו גם פקסט למשל) בברכה עמי

אני בעבודה וכרגע בהתקף חרדה, הלב דופק בפראות, כל הגוף רועד לי ואני מרגישה שאני עומדת לחטוף התקף לב. מה לעשות חוץ מלקחת כדור הרגעה, בבקשה עזרו לי

היי מה עורר את החרדה? אני מקווה שעכשיו את מרגישה יותר טוב

איזה כדור לקחת?

למזלי הפעם עברתי את זה ללא כדור הרגעה.

למזלי הפעם עברתי את זה ללא כדור הרגעה.

ענת צהרים טובים, דבר ראשון אני לא יודעת ממש באיזה מצב את ואיך בדיוק מתבטא אצלך התקף החרדה, (חוץ מהפרטים שכתבת). אני לא בדיוק יכולה להחליט לגביך אם לקחת את כדור ההרגעה או לא כי אני לא חושבת שזה מסמכותי. אני כן יכולה לנסות להרגיע אותך כמו שאני מרגיע את עצמי . קודם כל אם את בעבודה אז אולי תצאי להפסקה , תחפשי מקום שקט או שתדברי אם מישהו שבאמת מרגיע אותך. גם אני סובלת מהתקיפי חרדה אבל למדתי להתגבר על זה בכל מיני דרכים במשך הזמן. במהלך לימודי עשיתי קורס של "תרפייה בבני אדם בעזרת בעלי חיים" , קורס שעזר לי מאוד באופן אישי, זה מדהים איך אדם יכול לחזור לשלוותו לאחר חיבוק או ליטוף של בעל חי . אם את אוהבת ומתחברת לבעל חיים אולי כדי שתנסי . בכל אופן אני מקווה שאת כבר אחרי ההתקף מקווה שקצת עזרתי שלך ליאת

מתוך ניסיון זוהי חתונה קתולית.מה גם שההתקף מגיע תמיד מחוץ לבית הנחשב בדרך כלל למקום בטוח.יש לקחת "קסנגיס"באופן שוטף כדי לשמור על רמה מסוימת של חומר מרגיע -בדם.דבר שימנע הופעת התקפים נוספים.

שלום מציעה לך לשכב על השטיח במשרד( אם יש שטיח), לעצום עיניים ולדמיין שאת במקום שאת מאוד אוהבת,.............. לנסות לדמיין את ריח הצמחיה באותו איזור, ריח המים, וכו, מה שנקרא דמיון מודרך. חפשי ספר בנושא זה, כל פעם כשזה קורה לך- העזרי בספר, או בקלטות המתאימות לנושא. כל טוב ברכה

יש דברים שלא לומדים באונברסיטטה.....

ענת שלום אינני יודע אם התופעה מוכרת לך גם מהעבר. אני מתאר לעצמי שלגבי ההתקף הנוכחי זה כבר מאוחר מדי, אבל כדי לפנות לטיפול בעניין כדי שתוכלי להתמודד בעתיד בצורה יותר טובה ופחות דחופה עם החרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, סיוע מיידי מייצרים ע"י שילוב של: נשימות ארוכות, התרחקות ממקום הארוע המעורר, פעילות ספורטיבית כלשהי, עיסוי אזור הלב, ומשהו טעים בפה. אם ארועים כאלו חוזרים ונשנים, ואם אין בעייה רפואית ידועה, מוטב להסתייע בפסיכולוג, וללא שהות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

חברה, שמתם לב שהרה לא נכנסה אתמול בכלל לפורום ? התגובות שלה ממש חסרות לי. אז אם מישהו מכם אשר נמצא בקשר אי מיילי עם הרה, והוא או היא יודעים משהו לגביה, נא ליידע אותנו. הכל טוב ויפה אבל בלי הרה , זה לא ילך !! ביי

שלומי שלום גם אני נכנסתי וחיפשתי אותה , לצערי אני לא יודעת את הדואר שלה . וזה באמת חסר, היה לי הרגשה שהיא HERA של האתר. ריקי

הי ריקי, וולקום לפורום. נקוה שתחזיקי מעמד זמן ארוך יותר מאשר אחרים שמבקרים ונוטשים. הרה בדרך כלל נכנסת לפורום אחרי צהריים, חמש כזה. אבל אמש היא לא נכנסה כלל. אני מקוה ששלום לה. האינטלגנציה שלה מוערכת כאן ע"י רבים וטובים. נקוה שתשוב אלינו היום. בהצלחה לך ריקי , ואם את לא חוששת יותר מידי להיחשף, מה קורה איתך ?

שלומי אם תסתכל בדף 561/2 תראה שהרה כתבה הודעה היא מן הסתם עוברת משברון ולפעמים בתוך משבר לא רוצים לדבר עם אף אחד יש אנשים שמעדיפים לעבד את הדברים לבד ורק אחר כך לחלוק אותם עם מישהו אפשר רק להחזיק לה אצבעות ולהבטיח שנהיה פה כשתחזור

ליבי, את בטוחה שתהיי כאן כשהיא תחזור ? האם את חדשה בפורום ?

שלום ביתי בת 7 פנתה אלי וסיפרה לי כי אחת החברות שלה , כאשר הייתה אצלה בבית דחפה לה חרוזים לפות . אין לי מושג מה לעשות , האם לפנות להורי הילדה ? אני מכיר אותם טוב תודה

הי, טוב, זה לא בדיוק הטרדה מינית. לא הייתי מייחס לזה חשיבות מי יודע מה. ילדים משחקים. אבל ודאי שכדאי ליידע את ההורים ולבקש מהם שידברו עם הילדה. זה גם יכול להיות לא בריא לדחוף חפצים למקומות פנימיים. אין מה להתבייש, דבר אתם חופשי, הם גם ירצו לדעת על משחקי בתם. גם עם הבת שלך תדבר ותסביר לה שלא כדאי לשחק בצורה כזו. אבל לדאוג ? לא צריך. כך נראה לי. ביי.

בני ,אנני איש מקצוע אך אינטואיטיבית ,פניה להורים לא נראית לי כרעיון טוב ( אולי החברה בעצמה קורבן להתעללות מינית בתוך המשפחה ) בהחלט אפשר ואפילו רצוי לפנות ליועצת בית הספר ומוטב שעה אחת קודם.

צל, האינך רואה צל הרים כהרים ?

תודה מראש פיני

בקהילת הורים. הכתובת http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-1492548,FF.html

לפיני שלום. התגובות כאן והקישור שנטע נתנה בהחלט נותנים תמונה יחסית מלאה. דעתי האישית הינה שעליך להתחיל מילדתך. מה מותר ומה אסור לגבי גבולות הגוף ומשחקים. מאוד יתכן שחברתה שיחקה בתמימות. דבר זה יבחן רק לאורך זמן, אבל על ביתך לדעת שאלו משחקים אסורים. הגוף הוא פרטי, והחדרת חפצים לאבר המין עשויה להיות מסוכנת. לגבי הורי החברה- אולי כן שווה לספר להם על כך- לא באופן מאשים, אלא על מנת לידע אותם. להבא כשחברה זו באה תהיו יותר בסביבה ותנסו לשים לב לאיכות ותוכן המשחקים. עשו זאת מבלי לתת הרגשה של בחינה ופיקוח. לגבי היועצת- לא הייתי מזדרזת כבר בשלב הזה לערב אותה. רק במידה ודברים דומים חוזרים על עצמם רצוי מאוד לשתפה. והכי חשוב- לא להכניס לילדתך חרדות מיותרות מפני הנאות גופניות, כל עוד זה נעשה מתוך רצון ובחירה. חשוב שהיא תדע לשמור על עצמה ושיהיה לה ברור מה מותר ומה לא. בברכה. רוית.

איך היא הגיעה לפות שלה? אולי הן שיחקו לפני כן, והתפשטו? תחקור את הבת שלך, במה היא משחקת,

אני עובדת במשרד ממשלתי, הבוסית שלי רווקה בת 60, (היא טוענת שהיא נגד נישואין), כל הזמן היא מסתובבת עם פרצוף חמוץ, היא לא לוקחת אף פעם יום חופשה, וכל יום היא עובדת מהבוקר עד הלילה, כשאנחנו העובדות מדברות ביננו על הילדים או הבית, היא ישר נכנסת ללחץ ומפריעה לנו עם כל מיני מטלות, בקיצור היא כועסת עלינו כל הזמן, בולשת אחרנו, אפילו כשהיא חולה היא מתקשרת כל חמש דקות על מנת לפקח עלינו, ולמה אני מספרת את כל זה, כי אני מרגישה שאת העבודה שלי אני עושה כמו שצריך, אבל אני כל הזמן לחוצה מהבוסית וסובלת מהפרצוף החמוץ שלה, אסור לי לצחוק לידה או לספר איזה בדיחה, כי היא ישר כועסת, ואחרי שניה היא תעמיס עלי עוד עבודה, אם אני רוצה לצאת יותר מוקדם מהעבודה אני בלחץ וחושבת מהבוקר, מה אני אגיד לה, מה עושים? לא אכפת לי שהיא בחרה שלא להנות מהחיים, אבל למה אני צריכה לסבול ולהכנס למצב רוח רע, ואיך אני יכולה להתנתק מהסיטואציה הזו ולצאת מהלחץ? כמה טיפים טובים יכולים לעזור לי לתקופת זמן, תודה.

אוי ואבוי, איזה בוסית נוראה היא נשמעת . טוב, קודם כל את צריכה להעריך לעצמך מה הבטחון שלך בעבודה הזו. האם יש לך אפשרות לדבר אתה דוגרי ולהעלות את הנושא בצורה גלויה וישירה מבלי לסכן את עבודתך. אם את משוכנעת שזה לא יכול להביא לפיטורים, אין כמו לפתוח דברים ולדבר עליהם. לי היה גם סיפור בעבודה. הבוס שלי היה נורא קטנוני, אם יצאתי לקנות סיגריות, כשחזרתי חיכה לי ושאל : לכמה זמן יצאת ? כל מיני דברים כאלו. יום אחד נכנס לחדרי ובדיוק עיינתי באיזה ספר. הוא התפרץ עלי: מה ? אתה קורא בספר באמצע העבודה ?? בקיצור, הרגשתי שאני חנוק, קראתי לו לשיחה ואמרתי לו שאי אפשר לעבוד בצורה כזו. אני בסוף היום גומר את העבודה לשביעות רצונו ושלא יבלבל לי את המוח איפה הייתי פה ושם (כל עוד זה לכמה דקות לקנות משהו וכדומה) . בקיצור, אמרתי לו שיעבוד בשיטת מבחן התוצאה ולא שום דבר אחר. וזה עבד. הוא פשוט נרגע וירד ממני. בהצלחה.

שלומי, דבר ראשון אני עובדת במשרד ממשלתי ולכן יש לי קביעות, כך שלא ניתן לפטר אותי ולכן גם אי אפשר לפטר את הבוסית שלי. בעבר כבר דיברנו איתה ואפילו כמה פעמים כל העובדים ניגשו אליה והציעו לה לפתוח דף חדש והתנצלו על כך שאולי פגעו בה שלא במתכוון, אבל כלום לא עזר. אנחנו בדיכאון ואני במיוחד שאותי היא מחבבת מכל העובדים ולכן דווקא עלי היא מעמיסה את כל העבודה הקשה כי רק עלי היא סומכת, אותי היא כל הזמן מחפשת וחוקרת אותי על עובדים אחרים על מנת שאני אלשין עליהם, ואילו עובדים שמזלזלים בעבודתם היא דווקא עוזבת לנפשם ואז הם לפחות נהנים כי היא לא מעבירה להם מטלות ולא אכפת לה אם הם בעבודה או שהלכו לסידורים. המצב מגיע לכך שעדיף לנתק את היחסים עם הבוסית בכלל כדי להשתחרר מהלחץ שלה.

היא לא אמורה לפרוש לגמלאות???!!! :))

רונית שלום, אם חוץ מהבוסית ה"רעה" שאר העובדות (והעובדים?) ביחסים טובים, אפשר להתגבר על המועקה ע"י כך שמקטרים זה לזה, ומתייחסים בהומור לכל המצב. אין טעם להיכנס ללחץ, כי הרי אין לך יכולת לשנות את העובדה שהיא הבוסית, ובטח לא לשנות אותה, בגילה... כך שצריך פשוט להסתכל על הדברים בפרופורציות, ולתת להערות ולגערות שלה לחלוף ליד האוזן. אבל, כשאת צריכה משהו, אל תחששי ותעמדי על שלך. בד"כ מכבדים את זה. בהצלחה!

שושי, אם לא איכפת לך, האם את זו המשתתפת לפעמים בפורום שיפור התפקוד המיני ? את עונה שם באינטלגנטיות רבה. קראתי את התשובות שלך שם (אם זו את) והן תמיד לענין. ביי לך ובהצלחה. נשמח אם תכנסי לכאן לעתים קרובות ותשמיעי לנו מהגיגייך. להתראות

לשוש, תודה על תשובתך, זה מה שאנחנו באמת עושים, צוחקים על הבוסית מאחורי הגב שלה , שמחים כשהיא יוצאת לאיזה סיור מחוץ למשרד, וכך אנחנו שורדים.

שלום רונית! קודם כל - גם אני רווקה, אם כי עדיין לא בת 60, אבל בכל מקרה - בתור מי שמצבה די דומה, מפריע לי החיבור הישיר והמובן מאליו כל-כך שאת עושה בין מצבה המשפחתי של הבוסית שלך לבין ההתנהגות שלה. אני רוצה להודיע לך, שאני לא כל הזמן עם פרצוף חמוץ, וכמוני יש עוד הרבה רווקות בגיל מתקדם, ומצד שני אני מכירה לא מעט אנשים עם בן/בת זוג וילדים שהולכים עם פרצוף לימון כל הזמן ומוציאים את כל התסכולים שלהם על כל מה שזז. וכעת לעצם העניין: גם לבוסית שלך, אנטיפתית ככל שתהיה, בוודאי יש רגעים שהיא יותר רגועה ונינוחה. אז נסי לתפוס אותה באחד מהרגעים האלה וליזום איתה שיחה. תשכנעי אותה שאת עושה את עבודתך כראוי ותבקשי ממנה להלחיץ אותך קצת פחות. תסבירי לה שכל הצדדים רק ירוויחו מזה - כשאת תהיי יותר רגועה, גם העבודה תהפוך יעילה יותר, ואז גם הבוסית בהכרח תהיה מרוצה יותר. בהצלחה! נזבורה

שלום לכן, גם לי מפריע הסטראוטיפ שלצערי מוטבע בחברה לגבי רווקות "זקנות" ש"בחרו לא להנות מהחיים" כדבריך רונית. אני מכירה כמה וכמה נשים נשואות לכאורה "באושר" מרירות וחמוצות, וכן בוסיות מגעילות "נשואות טוב", לכאורה. אדם הוא אדם ע"פ אישיותו ועם בוס או בוסית קשים, לא נעים לעבוד. דעתי זהה לדעת נזבורה: לכל אחד יש רגעי חסד, אפשר לשוחח איתה בזמן מתאים ואולי לשפר את המצב. יום נעים

לדר אבני מה השכיחות של שימוש בחוסמי MAO האם העובדה שחוסמי MAO גורמים לתופעות קשות לא מעמידה את ניזעי החשמל כאלטרנטיבה טובה יותר תודה בטי

בטי שלום לצערו האמצעים שלנו מוגבלים, ולא תמיד יעילים ופעמים רבות יש להם תופעות לואי לכן בעוניינו אנו שמחים על כל אמעצי נוסף שאולי יהיה מועיל בחלק מהמקרים כל מקרה לגופו בברכה עמי

שלום, אמא שלי מעשנת סיגריות כבר 40 שנה. לפני שנים הרגלנו אותה לעשן רק במרפסת בחוץ. אבא שלי עישן 30 שנה והפסיק מזמן, אני לא זוכרת אותו מעשן סיגריות רק מקטרת וגם עם זה הפסיק לפני 10 שנים. אמי הפסיקה לעשן רק בלידות ושנה אחריהן ואח"כ תמיד חזרה לעשן. לפני פחות משנה עברה פילינג עמוק להחלקת עור הפנים, דבר שמנע ממנה כמובן לעשן במשך שבועיים. הרופא הסביר לה שהעישון מזיק בין היתר לעור ורצוי שתפסיק לעשן. חודש אחרי הפילינג תפסתי אותה מעשנת. היא היתה מאוד במבוכה ובקשה שלא אספר לאבא כי הוא מאוד יכעס...ושהיא מעשנת רק 1-2 סיגריות ביום(דבר זה נראה לי מאוד תמוה -היא לא משתפת אותו בקשייה). מכאן הדרך כבר הייתה קצרה וכיום 9 חודשים אחרי אני חושבת שהיא חזרה לכמות הקודמת 8-12 סיגריות ליום ואולי אף יותר למרות שהיא מכחישה וטוענת שהיא מעשנת בסביבות 5... כמובן שאבא שלי כבר יודע, היא הפסיקה להסתיר את זה, ומאוד כועס ומיותר לציין שההוצאה הכספית על הפילינג הייתה גבוהה מאוד והיה אפשר במקום זה ללכת לגמילה מעישון. הבעיה הגדולה ביותר היא שאמא שלי לא רוצה בכלל להפסיק! יש לה אופי חלש היא לא יוזמת כלום גם בנושאים אחרים. לאבא שלי לעומתה יש אופי חזק מאוד, הוא עבר ניתוח לב פתוח לפני כמה שנים ומאז שינה את אורח חייו בקיצוניות(ספורט, תזונה נכונה וכמובן לא מעשן). הוא, וגם אנחנו, האחים (אף אחד מאיתנו לא מעשן ברוך השם), לא מבינים איך היא ממשיכה עם ההרגל הנורא הזה. לטענתה היא רק נהנית מהעיסוק עם הסיגריה ופשוט רגילה לעשן עם הקפה, אחרי האוכל וכד' ולא לוקחת לריאות. אשרי המאמין... נכון שזה גם הרגל אבל גם התמכרות והיא לא מודה בהתמכרות שלה. היא גם כועסת שמעירים לה ושזה בכלל מפריע לנו... היא חושבת שאנחנו מעירים לה רק בגלל שלנו מפריע העשן, הריח וכו'. היא לא מבינה שאנחנו באמת דואגים לה. האבסורד הוא שהיא אחות במקצועה ומודעת היטב לסכנות. מה ניתן לעשות? לעזוב אותה לנפשה?

הי מיכל, אני מעשנת שנים רבות,מאז הצבא, ולמרות נסיוני להגמל הצלחתי להפסיק לעשן למשך 5 שנים וחזרתי להרגל המגונה. העישון מפריע לסביבה שאינה מעשנת, ולמרות מחאות חוזרות ונשנות ולמרות הידע הרפואי על הנזקים שבעישון אקטיבי ופאסיבי, קשה לי להפסיק. אין ספק שזוהי התמכרות מסוכנת, אך לא ניתן לשכנע את אימך להפסיק לא בדברי נועם ולא בכעס. היא "ילדה גדולה" המודעת למעשיה. מפסיקים לעשן רק אם באמת רוצים ובשלים נפשית להפסיק להעלות עשן... תתנחמי בעובדה שאמך מעשנת לדבריה כמות של 8 עד 12 סיגריות ליום. היא לא נחשבת מעשנת כבדה,.... תחזיקי מעמד נטע

הי מיכל, נטע צודקת בענין הגמילה. מי שמאד מאד מאד רוצה להיגמל, ישנם כמה וכמה דרכים אבל הדבר הראשון זוהי המוטיבציה של הנגמל. המשפחה יכולה לעודד ולתמוך וזה לא דבר קטן אבל, בראש וראשונה הנגמל חייב להפנים ולהחליט. גם אנכי עישנתי במשך שנים והפסקתי והתחלתי והפסקתי וחוזר חלילה. היום אני מתחיל חודש חמישי להפסקה ומקוה שזה סופי. ההתמכרות היא כל כך חזקה, שעדיין היום, כל יום מתחשק לי להצית , פה ושם. אני רק יודע שאחרי הסיגריה הראשונה, אני גמור. קצת קשה להסביר ללא מעשנים מה הכיף בעישון. בקיצור, בדרכי נועם, אני מציע שתדברי עם אמך על נזקי העישון, על האפשרויות להגמל, זריקה, כדורי זייבן, קבוצת תמיכה, אנרגיות, דיקור סיני. ועוד. כל אחד נעזר במשהו אחר וצריך להדגיש לה: המון המון אנשים מכורים כמוה ויותר, הצליחו להיגמל. אז למה שהיא לא תצליח ? זה מה שאני אמרתי לעצמי. אני נותן לך שבוע להתקדם בעבודות. לאחר מכן אדרוש דו"ח התקדמות. אין מה לעשות, צריך קצת לדחוף אותך. ילה, ביי. הרבה אושר

הלו הלו היכן בילית כל הבוקר? תראה, דיברתי עם אמא שלי מליון פעם על אפשרויות הגמילה השונות - היא פשוט לא רוצה! אתמול היא אמרה לי:"אני פשוט נהנית מזה, מה יש פה לא להבין?" בקיצור, המצב נראה לי, לצערי, אבוד. אולי לאנשי המקצוע בפורום פתרונים. שלחתי את ההודעה הזו גם לפורום עישון - מלחמה בכל החזיתות. כל הכבוד לך על ההתמודדות היומיומית ! אין כמוך! מיכל.

מיכל שלום יפה שאתם דואגים לה אבל אני לא מבין למה אתם מבלבלים לה במוח ? הסברתם, השתדלתם לטעמי, האישי יש לכם דברים טבוים יורת לעשותיחד כמשפחה מלרדת איש לחיי האחר בברכה עמי

עמי, עם כל הכבוד הראי, זה לא כל כך פשוט. קודם כל, יש את הענין של עישון פסיבי. כולם סובלים בגללה. חוץ מזה, כאשר אדם מזיק לעצמו, איני חושב שצריך לאפשר לו לעשות זאת מבלי לנסות להניא אותו מכך. העישון מאד מאד מזיק. למה שיתנו לה לעשן בשקט ולא יבלבלו לה את המוח ? אולי ככה היא תפסיק ? זו בדיוק הדילמה של מיכל. היא דואגת לאמא שלה ורוצה שתחדל מצד אחד ומצד שני רוצה שלא להפריע לה ושתהיה מבסוטה בחיים . לא נראה לי התבטאות מוצלחת במיוחד לכתוב: לרדת איש לחיי השני. אני דוקא הייתי ממליץ לה שלא להרפות, לנדנד לה אבל כמובן בדרכי נועם. זו דעתי. ביי

עמי, עם כל הכבוד, מאוד לא אחראי. מאוד לא מקצועי.

שלום, אני סובלת מהסמקות כבר שנים רבות, אני לא יודעת מה גורם לזה אבל מדובר על רגעים ארוכים של הסמקה בפנים שמלוות בהרגשת חם ועניים דומאות, יכול להיות שזה נובע מחוסר ביטחון? (אף אל פי שאין לי סיבה לחוש חוסר ביטחון) ההסמקות באות כאשר אנשים פונים אלי, אפילו סתם לשאלה קצרה או אם אני מדברת ליד אנשים, חשוב לציין שבגלל ההסמקה אני נהיית נבוכה ורק חושבת על זה כל הזמן ולכן עוצרת את עצמי מלדבר ליפעמים עם אנשים, כל המצב הזה ממש מפריע ביום יום ומונע ממני לעשות דברים בטיבעיות מכיוון שזה מעסיק אותי באמת כל הזמן. אשמח לדעת אם יש פיתרון לבעיתי (אולי יש קשר לדם?) תודה מראש מאיה.

מאיה שלום. מאוד יתכן שהמצב שאת מתארת קשור לדם או לתהליך פיזיולוגי כלשהו, ואז צריך להתייעץ עם רופא (נוירולוג אולי?) בעניין חוסר הביטחון הייתי מציעה לך לפנות לטיפול או יעוץ, כי אני מניחה שהתופעה לא קורית כשאת לבד בבית אלא רק כשאת בחברת אנשים, מה שיכול להעיד על בעיה בבטחון העצמי. בטיפול תוכלי לבדוק ממה נובעים החששות ואיך אפשר לשנות את התיחסותך ותגובותייך. דבר נוסף - הכרתי פעם מישהי עם בעיה דומה. היא עבדה הרבה עם קהל וכדי למנוע מצביים לא נעימים, בפגישה הראשונה שלה עם קבוצת אנשים חדשים היא היתה פותחת ומספרת על כך שהיא "מסמיקנית". זה גם היה שובר את הקרח ומתקבל בהבנה, וגם היה תורם לפתיחות שלה עם הקבוצה ומפחית את ההסמקות. בהצלחה!

מאיה שלום ראשית ההסמקה היא גם מעין תכונה אישית ואולי לא ניתן לבטלה לגמרי, מה גם שאולי לא כדאי כי אנשים רבים יאמרו לך בוודאי שיש בכך משהו חינני דווקא. מבחינה טיפולית ניתן להיעזר בהיפנוזה כדי להפחית את העוצמה. בדרך כלל מדובר על תופעה שקוראת בעקבות עוררות רגשית כמו לחץ התרגשות וכדומה, חיוביים או שליליים, ומכאן שהתערבות טיפולית נפשית/רגשית אמורה לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור לפני שנה וחצי בעקבות בעייה של חרדות התחלתי בטיפול של כדורי סרוקסט למשך שלושה חודשים בהמלצת רופא פסיכיאטר ואכן הרגשתי השתפרה. הבעיה היא שלאחר חודשיים של הפסקת לקיחת התרופה התחילו לחזור קצת תופעות של חרדה ובהמלצת הפסיכיאטר לקחתי שוב את התרופה למשך חודש. כיום המצב הוא שכל חודשיים שלושה אני לוקח למשך חודש את התרופה מפסיק ולאחר חודשיים שוב לוקח למשך חודש וחוזר חלילה לאחרונה התחילה תופעה של סימני דם ברוק. שאלתי היא האם לא כדאי לקחת את התרופה באופן קבוע ללא הפסקות והאם יכול להיות קשר בין הדם ברוק לבין התרופה ואם כן אז מה עושים במקרה כזה שהסיבה לדם ברוק היא התרופה והתרופה הזאת עוזרת לי עם בעיות החרדה. מצפה לתשובתך תודה רן

שלום לך! אני עצמי משתמשת בסרוקסט במשך שנה או יותר בהצלחה. אתה חייב לקחת את התרופה ברציפות ולא להפסיק על דעת עצמך. ידוע שתרופות אנטי דיכאוניות מתחילות להשפיע במלואן רק לאחר תקופה של שלושה שבועות.ובקשר לדימום יתכן שישנה רגישות מסוימת אצלך דבר ראשון והכרחי שעלייך לעשות לחזור אל הרופא שלך ייתכן שיחליט על המשך או הפסקת הטיפול. בהצלחה ! ותתמיד ובטוח שלא תיהיה מדוכא וחרד אם תשתמש בתרופה כמו שצריך.

רן שלום 1. אני בספק האם הדם ברוק קרו לסרוקסט הוועץ ברופא השנים, רופא המשפה או אם אין ברירה ברופא המטולוג 2. שאלה האם כדאי לך לקחת טפול לאורך זמן א. כאשר לקוחים טפול מומלץ להמשיך אותו לפחות 3 חודשים לאחר שהגעת למצב טוב (לרוב משהו כמו חצי שנה) ב. אם נסיון אז לרדת מהתרופה (בהדרגה!! ) עדין מוביל להחמרה לשקול טפול ג. יתכן ששלוב פסיכותרפיה מסוג כלשהו, יעזור לך להמנע מהצורך להשען על התרופה לאורך זמן בהצלחה עמי

שלום אני נשואה + 1 אך יש לי בעיה של בנות 16. כל פעם שאני פוגשת בחור חדש בעבודה או במסגרת אחרת, שנותן לי קצת תשומת לב, אני ישר חושבת שיש לו רגש אלי ומתחילה להתאהב בו ולא מסוגלת לראות בו רק ידיד. זה תמיד נשאר בגדר אהבה אפלטונית, אף פעם לא עד כדי מימוש, אני גם לא רוצה אף פעם לממש אך זה מעסיק אותי 24 שעות ביממה. אם הבחור מתאהב גם בי זו ממש בעיה כי מצד אחד אני משדרת לו אהבה אך מצד שני ריחוק. אני חושבת שהבעיה נעוצה בכך שבאמת בגיל ההתבגרות לא יצא לי לממש אף אהבה ברצינות כמו שבאמת רציתי. כל הבנים שאהבתי רצו רק דבר אחד שלא הסכמתי לתת אך לא רצו אהבה אמיתית. את בעלי היכרתי בבליינד דייט(אחרי שדיברנו המון בטלפון) דרך חברה ולמרות שאני אוהבת אותו מאוד אני כל הזמן חיה בתחושת החמצה שאף פעם לא היה לי חבר שבאמת התחיל איתי(היו לי לפני בעלי חברים אבל או שלא היו רציניים או שגם אותם הכירו לי). אני מרגישה שהקשרים שלי עם גברים לא יכולים להיות ידידותיים וזה מציק לי. אני תמיד חשה במתח מיני שלעיתים אינו קיים כלל בצד השני. אני מקנאה בבנות שמדברות חופשי ומתנהגות חופשי ליד בנים ויוצרות איתם קישרי ידידות אמיתיים. ואולי אין כזה דבר, כמו בסרט "כשהארי פגש את סאלי"? אולי אני רק מחפשת ריגושים? אבל הרגשתי כך גם לפני הנישואים. בזמן שקורית אצלי התאהבות כזו, כמובן שהזוגיות עם בעלי נפגעת והוא לא מבין מה קרה לי פתאום. אני מצידי מרגישה באותה תקופה שאני לא נמשכת אליו...ממש בעיה! תקופה כזו יכולה להמשך חודש ולפעמים יותר. לרוב זה נגמר כשאחד הצדדים עוזב מסיבה כלשהי את המסגרת בה הכרנו מלכתחילה. אני חוששת מהפעם בה אף אחד לא יעזוב וזה ימשך יותר מדי... האם אני צריכה לפנות לפסיכולוג?

שלום רב, ענייני הזוגיות אינם מונעים רק ע"י צד אחד. תחושת הצורך שלך להכרה/משיכה ע"י אחרים אינה חייבת להיות מנוגדת למשיכה שלך אל בעלך, ושלו כלפייך. יש להניח כי דיאלוג עם איש/ת מקצוע יפלס את הדרך למערכת רגשית עשירה יותר ביניכם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

תודה, תמיד חשבתי שרק לבעלי אני אמורה להמשך... אחרת בשביל מה להתחתן? הבעיה היא יותר אצלי מאשר אצלו. הוא מאוד משתדל ורוצה בקשר הרמוני ורומנטי איתי. אני יודעת שהוא רוצה רק אותי ואני לא תמיד רוצה רק אותו. זה מאוד מבלבל. אני חושבת שאני כל הזמן מנסה לפצות על חוסר ההתאהבות שלי בבעלי בגלל שהכרנו בדייט ולא מתוך התאהבות טבעית, למרות שאני מאוד אוהבת אותו אך לא מאוהבת בו... האם יכול להיות? לאיזה איש מקצוע עלי לפנות?

הי, את אומרת שאת אוהבת את בעלך אבל לא מאוהבת בו. אולי תסבירי לנו את ההבדל ? זה ממש מענין. האם דיברת עם בעלך על הבעיה ? אני חושב שאתם צריכים להתחיל לעבוד על הזוגיות שלכם. אם את פוזלת לצדדים, סימן שחסר לך הרבה בבית. מה חסר ? כדאי שתבדקו את זה ביחד כי בהמשך הדרך זה יתפוצץ היכן שהוא. ואם גם יש לכם ילדים , אז בכלל . אז קדימה, לעבודה ויפה שעה אחת קודם. בהצלחה, ביי

ההבדל בין אהבה להתאהבות הוא פרפורי הבטן. אני לא חושבת שהיו לי פרפורי בטן כשהיכרתי את בעלי. לא חסר לי דבר בבית. אני יודעת שהבעיה היא אצלי ולא אצל בעלי ופירטתי את הסיבות שלדעתי גרמו לה. ניסיתי לדבר איתו עלזה. זה לא פשוט, קשה לו להבין כי הוא באמת בסדר גמור. אולי נלך לייעוץ זוגי. אני עדיין חושבת שיש לי קודם דברים לפתור עם עצמי. אני רק לא יודעת איך. תודה.

שטויות, זה קורה להרבה נשים, אבל כולן כשמתחתנות מאבדות את הזכותלהתאהב ושומרות את הדברים לעצמן, וזה עובר, כולם חושבים שמצבי הרוח האלה זה בגלל המחזור, אבל לא, זה לא.

שלום ! באחד מהאמרים קראתי שתרופות שיש בהן את החומר "בנזודיאזפינים" הם כדורים לא בריאים שעלולים לגרום לבעיות חשמליות בלב אם הפסקת הטיפול. האם בסרוקסט יש את החומר הזה הבנזודיאזפינים? תודה מקרב לב ! שיפרה

לשפרה שלום. אין בסרוקסט קשר לבנזודיאזיפנים. לא ידוע כי הבנזודיאזיפנים גורמים לבעיות בלב, למרות שהם גורמים להמון בעיות מסוג אחר בשימוש ממושך.

לניר מאיפה אתה יודע את כל זה? הייתי מעדיפה שהפסיכיאטר יענה תודה בכל זאת

שיפרה שלום לא בנזודיאזפינים זו קבוצה של תרופות כולל וליום, קסנקס ובן וכו עמי

היי תודה על תשובתך אבל אתה בטוח שסרוקסט לא שייך לקבוצה הזאת של הבנזודיאזפינים? כי רופא אחר אמר לי שכן אני גם לא הבנתי את תשובתך "קבוצה של תרופות כולל וליום קנסנקס ובן!? לא הבנתי אם תוכל לענות לי על זה תודה רבה! בברכה לימור

היי תודה על תשובתך אבל אתה בטוח שסרוקסט לא שייך לקבוצה הזאת של הבנזודיאזפינים? כי רופא אחר אמר לי שכן אני גם לא הבנתי את תשובתך "קבוצה של תרופות כולל וליום קנסנקס ובן!? לא הבנתי אם תוכל לענות לי על זה תודה רבה! שיפרה

אנחי חבר מכבי אזור ירושלים ויש לי הזכות לבחור פסכולוג/ית שעובדים עם הקופה, אך עליה וקוץ בה. 1) איך אני יכול לדעת אם הפסכולוג/ית טוב/ה? 2) איך אני יכול לדעת מה תחומי התמחות ובאיזה שיטה עובד/ת הפסכולוג/ית? 3) לסיכום איך אני אבטיח שהוא/ היא אכן מתאמים למבנה אישיותי ולבעייתי? תודה מראש צל

צל שלום התקשר למרכז מכבי ובקש את היחידה לבריאות הנפש. תוכל להתייעץ איתם. ראיתי כעת גם הודעה קודמת שכתבת אלי. אכן בחירה של פסיכולוג מתאים יכולה להיות מורכבת אבל אין ברירה. בסופו של דבר תצטרך לבחור (ויש בבחירה הזו מרכיב של מזל כמו בכל דבר בחיים). במידה והמפגש לא יהיה לרוחך תוכל לבחור מטפל אחר. אם תחכה עד שתמצא את המטפל המושלם, לא תגיע לטיפול אף פעם. נסה לחשוב איך אתה מקבל החלטות אחרות בחיים, ופעל לפי אותו עקרון. בברכה ד"ר אורן קפלן

אכן פעלתי כהמצלתך הדבר סייע לקבל אינפורמציה על חלק מהפסכולגים. ריבוי הגישות שאף סותרות אחת את השניה לא רק שלא מבלבלות אותי אלא אף מגרות אות אינטלקטואלית. ומביאות אותי לידדי הבנה ברובד מסויים ולקילוף איטי וזהיר של השיכבה הראשונה מיני שכבות רבות. ובכלל לגבי דידי מציאת "המטפל המושלם" איננה מטרה אלא מרכיב נוסף בנסיון ולפתור את בעייתי ( הפוטנציילית) הסבוכה . ושוב תודה צל

לכל הסקפטים שלום אין שום פסול בטיפול דרך האיטנרנט למי שזה מתאים לו ולא מאתים לו להחשף פנים אל פנים דרור גרין שהוא אחד ממנהלי הפורום פרסם מאמר בנושא ותשאלו אותו מי שטוען שזו שרלתנות מקובע בדעות קודמות כפי שפעם רופאים טענו שאי אפשר לסמוך על אקו לב וצריך סטטוסקופ.... בעוד כמה שנים כבר לא ידברו כך לכן אמשיך מידי פעם לחפש מטפלת באינרנט תודה

אני עדין טוען שזו שרלטנות גם אם היה אומר את זה, לא משנה מי!!!! אם ראית/ה מה שכתבתי למטה מתי יכול להתקים התנאי של טיפול באינטרנט. ובכן רק אז. כיום הטיפולים היחידים שמתקימים ע"י אינטרנט הם טיפולים ברשית דרכם בוידיאו קונפרנס. שגם הם נעשים בטיפול של רופא שנמצא גם בצד של המטופל. יתכן ולא הבנת/ה למה שהתכוון הד"ר המכובד. לפי מיטב הבנתי כנראה שכוונתו היתה להגיד שניתן ליעץ וזה מה שעושים בפורמים. אבל מכאן ועד לתת הבחנה ברורה וטיפול יעיל הדרך ארוכה מאוד. ושוב אני חוזר למישפט הראשון אם תמצא/י מישהו כזה הוא שרלטן!!!! איתן בהצלחה בחיפוש

אלפי שנים טענו אנשים שוב ושוב שהארץ מרכז היקום אז מה..... אז המשך לטעון שזו שרלטנות ועדיין להערכתי הטיפול הזה יתפוס כי יש צורך כזה של אנשים ועובדה שלי סוג כזה של טיפול מתאים שיעשה על ידי מישהי מקצועית בארצות הברית זה קיים ובכלל לא דרך וידאו אלא דרך צט או התכתבות וגם בארץ זה יגיע בברכה

הייי התגעגעתי מאוד להתכתביות איתכם קראתי אז את התשובות של כולכם. לך הרה צודקת,הרבה מאוד פעמים וגם היום לא לפני ספר דקות היה לי הרגשה כזו. ההרגשה שכולם מדברים אליי ההרגשה שכולם לא מתייחסים אליי ההרגשה אולי אני לא בסדר. כי הרבה פעמים קראו לי שהכרתי בנים ופתאום הקשר נעלם . או בנות שלפתע מסתובבות אם משהיא אחרת ופתאום מצאו חברה טובה.. הרבה מאוד בגלל Zה גם בזמן זה קוראים לי דברים כאלה... אז החשש לא סתם...... אאני בסך הכול עדינה נשית ושקטה...שנאה לא נראה לי שיש מאיפה לשנוא אותי. אבל אולי אין אהבה באמת.. שזה מה שאני מחפשת להרגיש בנוח ולא שאולי יזרקו אותי.. יתחלתי הרגלים חדשים,שדווקה דיי משנים את הרגשתיי התחלתי לאהוב את עצמי כאילו אני חבה של עצמי משהוא מדדדהים.. כשרע לי אני מרגישה לפעמים טוב כי יתחלתי לאהוב את עצמי באמת.. אבל עדיין ההרגשה שאני לא מצליחה למרות כול הרצון לשנות ההרגשה שאחריי שמכירים אותי יחשבו אליי שלילי או שלא התייחסו אליי יותר כמו בעבר מלפני הגיוס. עד כה קצת קשה לי במסגרת החדשה אבל טיפה יותר טוב. אוהבת אותכם מחכה לעזרתכם בייייי המתגעגעת.

גלית אני חדשה ברשת לא ידוע לי מי חבריך הטובים אבל רציתי להגיד לך שאין אדם שיכול לאהוב אדם כועס . כולם אוהבים אדם שקולט בדרכו היחודית את האמת ואת היופי של החיים והוא מלה אהבה לעצמו ולכל דבר חשוב או פשוט באותה המידה. ריקי.

גלית ברוכה הבאה:))) חשבתי שאת בחיל הים או בחיל האויר שלא שמענו ממך כל כך הרבה זמן:))) חשבנו שברחת לחו"ל:))))) אני מבין שבס"כ הדברים מתחילים להשתפר. את אומנם חוששת ודואגת. אבל זה מובן אחרי תקופה מאוד ארוכה של חוסר ביטחון ושליטה. אני שמח שאת מתחילה להכיר בערכך שאת כן שווה משהוא. בקשר לחברות. את צריכה להתחיל להתחבר למישהי שהכי ניראת לך. וסתם לפתח שיחה או שיחות. תמצאי משהי שאת יכולה למצוא איתה נושא משותף. ופשוט סתם תדברו על נושאים. בקשר לרכלנות על כולם מרכלים. אין מה לעשות זה טבע האדם. בגלל זה על תיחסי לזה חשיבות כל כך. אז מרכלים אז מה???? דרך אגב קיבלת את מה שרצית בהצבה שלך???? ומה אם החברה שם???? את רואה שהכל שונה מהטירונות חוץ מהמדים????:)))) אני מאחל לך מכל הלב המשך שירות מהנה:))) @-----)---- איתן

היי חמודה! כיף לשמוע ממך! אני שמחה לשמוע שההרגשה האישית שלך משתפרת, ואני בטוחה שמגמת השיפור רק תלך ותגבר - ואני לא מדברת סתם, אלא מניסיון אישי. וכמובן שהשיפור לא חל ביום אחד - צריך הרבה סבלנות. אבל זה בהחלט יבוא, ומבלי שתרגישי איך ומתי פתאום תתפסי את עצמך ותגידי - יו, איזה הבדל של שמים וארץ בין מה שהייתי פעם למה שאני היום!!! אגב, האם את משרתת קרוב לבית או רחוק? האם המפקד שלך בן-אדם? והחבר'ה נחמדים? ספרי כל מה שבא לך - רק תיזהרי לא לגלות יותר מדי סודות צבאיים...((-: באהבה! נזבורה

הי, זה עידן ועידנים שלא השארת תגובה בפורום. מה קורה ?

נזבורה שלומי צודק:)) מה שלומך??? איפה נעלמת???? מה את עושה בימים טרופים אלו???? @----)---- איתן

שלום. אני סובלת מחרדות ונמצאת במתח רב. רציתי לדעת אם יש סיכוי שהפרעת חרדה תתפתח לפסיכוזה ? זה מאוד מדאיג אותי, אז אנא תענו בזהירות אני מבצעת תרגילי הרפייה ונשימה ובעיקר נרגעת מה דעתכם? אשמח לתשובה מאיש מקצוע.

שלום אני אמנם לא רופא או מטפל אבל צברתי נסיון רב בהפרעת חרדה שממנה אני סובל כבר הרבה שנים. אני גם פחדתי שאני הולך להשתגע והייתי ממש משוכנע בכך. לאחר ריצות לרופאים התברר לי שמחרדה אי אפשר להשתגע ולמעשה תופעת החרדה היא ההפך הגמור לשיגעון, כך שאפשר להירגע את לא הולכת להשתגע....... אצלי רק תרופות פטרו את הבעיה ואיפשרו לי לחזור לחיים נורמליים י

עינב שלום בדרך כלל חרדות אינן מבוא לסכיזופרניה נראה לי שאין לך מה לדאוג יחד עם זה אם את מוטרדת הדרך הטובה ביותר היא לפנות ליעוץ בברכה עמי

שלום! קראתי באתר של רשלנות רפואית אחד בשם אילן סלומון בעל תואר ראשון ברקוחות כתב שזה מזיק כל התרופות שהפסיכיאטרים נותנים וזה לא הפיתרון זה סתם ממכר וגורם לתופעות לוואי קשה להפסיק אותם ולפעמים זה מסוכן להפסיק פתאום זה סתם סמים , אומנם חוקיים אבל עדיין מזיקים לא פחות מסמים אחרים אין פתרון אחר להפסקת החרדות? אי אפשר כל החיים להיות תלוי בכדורים , הרי הם לא עוזרים מבחינה עתידית אלא רק זמנית אני מבקשת תשובה מהפסיכיאטר תודה

לימור צהרים טובים, התרופות שהפסיכיאטרים נותנים אומנם יכולות להיות בעלות תופעות לוואי וממכרות,ולפעמים אני חושבת שישנם בעיות שניתן לפתור בעזרת פסיכולוג קליני, אבל לפי מיטב ידיעתי ישנם מקרים שבהם שחייבים לקחת תרופות לשם הטיפול. מחלות נפש הרבה פעמים נגרמות מבעיות אורגניות פזיולוגיות שדרך הטיפול הוא בעזרת תרופה - וזה תפקידו של הפסיכיאטר. מקווה שתרמתי, ליאת

אני לא מאמין...שפסיכיאטרים נותנים תרופות כאלה "ממכרים" וכו לא יכול ליהיות.....

לימור שלום אין תשובה כללית לחרדות תלוי בהקשר , באדם, בסוג החרדות וכו' לעתים מצליחים לעזור לעתים חלקית לעתים כמעט ולא יש אפשרויות טפול עם תרופות או בלעדיהן במידה ומשתמשים בתרופות תתכן עזרה גם לאחר הפסקתן ותתכן לא חלק מהדברים שנכתבו ע"י אותו רוקח אינם מבוססים לדעתי מכל מקום פני ליעוץ ספציפי עבורך בברכה עמי

: ידוע מכבר שיש השפעה של הנפש על הגוף: מתחים, כעסים ומשברים , משפיעים על הגוף וגורמים לתחלואים רבים כגון: מחלות לב, השמנה, סרטן ועוד... מדוע אם כך לא מפנים חולים קודם לרופא שמטפל בנפש וא"כך במקרה הצורך לקבלת תרופות. רוב האנשים, ובעיקר האוכלוסיה הבוגרת , לצערנו משוועת לאוזן קשבת ולעיתים קרובות לעצה בבעיות אילו ואחרות אילו היו הולכים לפסיכולוג אפשר והיו יכולים לחסוך את מחלות הגוף ,תרופות ולחץ על רופאי קופות החולים אשמח לקבל תגובה

חווה, קודם כל, אם אדם כבר חלה ויש לו בעיה פיזיולוגית, הוא חייב לראות רופא רגיל בכדי להתגבר על בעייתו. אם אמנם עם תחילת הבעיה הנפשית הוא היה הולך לטיפול פסיכולוגי, אולי היה מצליח להמנע מהמחלה הפיזיולוגית. אולי . אבל גם הטיפול הפסיכולוגי יקר מאד וגם מצריך מודעות וזמן ואנרגיה. אני חושב שלאנשים מבוגרים בדרך כלל אין את הכוחות והסבלנות והפתיחות לטיפול כזה. בהצלחה לך.

חווה, אני מסכימה דווקא עם שלומי. עדי

חווה שלום את בהחלט צודקת בדבריך על הקשר בין גוף לנפש. הבעיה הינה שאנשים בד"כ מטפלים בבעיה רק לאחר שהיא צצה ולעיתים רחוקות עוסקים במניעה. הדבר נכון כמעט בכל דבר בחיים ולכן אין פלא שגם בתחום הזה כך הם פני הדברים. אנשים עם מודעות עצמית מנסים לעצב לעצמם אורך חיים בריא הן ברמה הגופנית והן ברמה הנפשית, ובכך ללא ספק משפרים את ההסתברות להישאר בריאים. יש לציין שגם לאחר פרוץ מחלה פיזית עדיין יש לטיפול הנפשי השפעה רבה. מחקרים מוכיחים בוודאות שהמערכת החיסונית של הגוף ויכולת ההתמודדות עם מחלות מושפעת מחוסן נפשי. בברכה ד"ר אורן קפלן