פורום פסיכולוגיה קלינית

פגשתי אותך היום לראשונה, במקרה, בבית מרקחת בהדר, רחובות. התפתחה שיחה מענינת ו.........איבדנו אחד את השניה. אשמח אם תיצור איתי קשר דרך הפורום.

נועה, הוא אמר לך שהוא נכנס לפורום הספציפי הזה ?

שלום, אני חשופה להתעללות נפשית שנים רבות, אני לא יכולה יותר אני מתמוטטת!!! אני נושאת את כל העולם על כתפיי אני רק אתמול הרגשתי שאני מתגברת ומתחילה לצאת מדיכאון, ההורים שלי ממררים את חיי, מקללים אותי, משתלטים על חיי, מפעילים עליי טרור, הנסיבות האלו הובילו אותי במשך שנים לפגוע בעצמי, להתחבר לאנשים שפגעו בי, הצלחתי לעזוב את הבית, אבל מצאתי את עצמי חוזרת הביתה בשל מניפולציות של אבי, אני תלותית בבית, אני סובלת מחרדות קשות, הדימוי העצמי שלי נמוך ונמאס לי. אני עובדת, אבל מבחינה כלכלית אני לא יכולה לעזוב את הבית. ההורים שלי מאוד מבוססים , יש לי אח נוסף מאוד מפונק שתמיד קיבל כל מה שהוא רוצה מבחינה חומרית. הוא בן אדם רע ואגואיסט ואנחנו לא מתקשרים. אני כל הזמן מוצאת את עצמי מחוץ לבית, ללא כלום בלי אף אחד אבודה ואין לי לאן ללכת. אני תמיד חוזרת כי אין לי מספיק אנרגיות חיים ואני לא רוצה לשקוע. אבל אני כועסת!!!ואני שונאת בני אדם!!!ונמאס לי!!!ואני לא יודעת איך לצאת מהמצב שנקלעתי אליו. יש לי פסיכולוגית שבכלל נעלמה כבר לחול לחודש, היא פסיכואנליטקאית איך היא יכולה לעזור לי. אני חיה במציאות כל כך מכוערת, אני לא רוצה למות אבל אני לא מבינה למה נולדתי למשפחה הזאת ולהורים האלו, אני כל החיים נושאת את המעמסה הזאת על כתפיי. הם אנשים טיפשים, מרושעים, בעלי רגשי נחיתות ועלובים. מישהו או משהו יכול להציל אותי?אני יכולה להציל את עצמי? מיטל

שלום מיטל, אני מבין את מצוקתך הקשה. מה שבולט מפנייתך הוא כעס ותסכול עצומים על כל הסובבים אותך ללא יוצא מן הכלל. הדברים חורגים מגבולות משפחתך ומגיעים לכדי הכללות לגבי "המין האנושי" ("אנשים הם כך וכך..."). אני בהחלט חושב שבעזרת טיפול תוכלי לעזור לעצמך, ואני מדגיש לעזור לעצמך, משום שאף מטפל לא ישנה עבורך את המציאות, לא את זו שנולדת לתוכה ולא את זו שאת נקלעת אליה ובוחרת אותה בחיי היום יום שלך בהווה. במרומז את מביעה אפילו כעס על המטפלת שעזבה אותך לחודש. ייתכן מאוד שנולדת למשפחה שלא היטיבה עמך, אך עדיין יש לך טווח בחירה פוטנציאלי רחב מאוד - לא לך אישית אלא לכולנו - ולהרגשתי, הטיפול בך צריך להתמקד באותם חלקים שלך שגורמים למצבך הנוכחי בתוך ההקשר של הבנת סיפור החיים האישי שלך. מה שברור הוא שתפיסת כל העולם כרע לא תועיל, משום שגם אם הדבר נכון, לא את ולא אף אחד אחר אינם יכולים לשנות למענך את העולם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום, תודה על תשובתך. לא הבנתי לגמרי את תשובתך.. אתה ממליץ לי על לקיחת כדורים אנטידיכאוניים? על איזה סוג של טיפול היית ממליץ לי? תודה

הרה יקירתי... את מספרת כאן על תהליך שהתעלמת ממנו ולא הבחנת בו...קצת סותר הייתי אומרת. האם אפשר להתעלם במכוון ממשהו שאת לא רואה? בחרת אולי להתעלם ממנו...ולתת לעצמך תירוץ של אי הבחנה מחשבים לא "חושבים" - הם עובדים על קלט ופלט. מה שאתה מכניס זה מה שיוצא, טעות אחת קטנה והכל יוצא הפוך. כמו מתמטיקה. אבל אם החיים שלנו היו מתמטיקה היינו רובוטים. מינון של כדורים? כדורים הם קריאה נואשת לעזרה, לא אמצעי להתאבד. לפעמים נסגרת עלינו דלת, ענקית כמו דלת של מקלט - חסינה מפלדה. אי אפשר לנשום, מחנק. לא רואים פנימה או החוצה. ואם לא רואים? זה אומר שאין שם כלום? שומעים הדים עמומים של קריאות לעזרה. אם שומעים בזמן אפשר להציל..אפשר לנסות לפתוח - בעזרתו של מי שבפנים - את הדלת הכבדה הזו. יש כבר נזקים והם הולכים וגדלים ככל שהזמן עובר והדלת נשארת נעולה. זה מירוץ נגד הזמן. הרה מתוקה, כאשר אבא שלך שכב שם בבית, וכמעט החזיר את נשמתו לבורא כמו שתיארת...את לא היית חסרת רגישות. להיפך, היית רגישה מדי. חוסר הרגישות שהפגנת כביכול (!!!) נבע ממנגנון הגנה שיש לנפש העדינה שלך שמונע ממך לאבד את השפיות באותו רגע. ואני לא אכביר במילים - אבל זה קרה לי לא פעם. כשבאה ההכרה ,כש"יורד האסימון" - באה התפרצות הרגשות. את צודקת ולא צודקת בקשר ל"מוות רגשי". אני לא שוללת מוות רגשי בכלל. אבל לדעתי לא הגעת עדיין לשלב כזה. אם היית מגיעה לשלב כזה לא היית מגיבה, לא לאנשים ולא כלפי המצב שבו את נמצאת כרגע. ההודעות שאת שולחת כאן הם בגדר צעקות "הצילו" אחרונות ועמומות. אל תתני להן לגווע ב - 3>

הצבתי שתי אפשרויות, כשרק אחת מהן נכונה... או שהתעלמתי או שלא הבחנתי... ביחד זה לא עובד... אני לא יודעת מי מהן נכונה... אני חושבת שבהתחלה לא הבחנתי בדברים שקורים, כי זה היה עמוק מכדי שאני אוכל לראות... אח"כ, כשכבר נהיה ברור וגלוי שמשהו לא בסדר ניסיתי להתעלם... אח"כ זה נעשה מאוחר מדי. כדורים... צריך לדעת מה מתאים ומה לא... באופן הגיוני אני לא אפרט כאן עם מה אפשר להתאבד ועם מה לא... את יכולה להיות סמוכה ובטוחה, שיש כדורים שלא יכולים להיות קריאה לעזרה... ונכון, יש כאלה שכן... חוששתני, שההכרה לגבי המצב של אבא שלי חדרה היטב... בכל זאת עברו מאז 9 חודשים, ואני מודעת לכל הבדיקות שהוא עובר ויצטרך לעבור... את יודעת, קראתי את מה שכתבת על ה"נפש העדינה שלי"... וחייכתי - לא בגללך, אלא כי ניסיתי לדמיין את הנפש שלי כעדינה... זה כמו לדמיין פיל בחנות חרסינה... או את אריאל שרון רוכב על אופניים... זה לא התסדר לי בכלל. את התאור של המחנק אני מכירה ממקום אחר... אסטמה... באותו רגע ל "אין אוויר" שום "הצילו" לא עוזר, אלא אם המשאף נמצא בהישג יד... וזה נעשה "משחק" - כמה זמן אפשר למשוך, עד ששואפים את הונטולין? רק בשבוע שעבר מישהי התמוטטה ומתה בגלל אסטמה... וזה לא מרתיע אותי... הרה.

היי הרה. אני כל כך מבינה אותך ואת ההרגשה של "אין אוויר" גם אני סובלת מאסתמה, וגם אני כמוך שיחקתי ושאלתי את עצמי כמה אני יכולה למשוך.....שיחקתי עם זה 4 פעמים יותר מידיי!!!! 4 פעמים שבהם הייתי צריכה לעבור החייאה... והיום אני לא אותו אדם כמו "ליפני" נידפקו לי כמה תאים המוח....לא כדי לך להמשיך במשחק המסוכן הזה.... ותאמיני לי הרה שבשעת צרה כולם ינטשו אותך....ואת תישארי לבדך...אז למה לדפוק גם את הגוף??? אני מאוד מקווה שלא תחזרי על ""המשחק"" הזה שוב.. שבת שלום וכל טוב.. כוכבית

הבת שלי בת 14. רוב היום היא בחדרה שוכבת במיטה. מדברת בטלפון עם חברות. רק אז היא נראית לי מאושרת. מיד אחרי בי"ס היא נכנסת לחדרה. כמעט לא רואים אותה. היא מגיחה לאכול או לבקש משהו. אם אנחנו פונים אליה היא רוטנת, או צועקת. היא נראית לי במצוקה נפשית. לא מוכנה לדבר אתי על כלום. היא גם מתלוננת המון על כאבי ראש והיא חיוורת. אנחנו עושים בדיקות. איך אני יכולה לעזור לה. היא לא רוצה שום יעוץ או עזרה. מה לעשות?

גיל ההתבגרות הוא שלב לא קל של חיפוש זהות עצמית. כהורה את רואה אותה ורוצה לעזור לה אך היא מחפשת את עצמה מחוץ לזהות שלך - היא בין ילדה לבוגרת והמצב הזה קשה גם לה מאד. היא מחפשת את זהותה בהתאמה לחברה - ולכן היא נראית מאושרת כשהיא מדברת עם חברות. אם תלחצי אותה יותר מדי על מנת לבדוק מה מציק לה זה רק יוביל לכעסים ולהתנגדות. לכן נסי, יחד איתה, למצוא מישהו לרוחה שגם את תסמכי עליו - שאולי יוכל לדובב אותה ולעזור מעט לשתיכן. בהצלחה

אן שלום רב, גיל ההתבגרות הוא לרוב גיל קשה הן עבור המתבגר עצמו והן עבור ההורים. ההתנהגות שאת מתארת נראית אופיינית למדיי לגיל זה. להערכתי עליך לתת לילדתך את המרחב לו היא זקוקה כעת, יחד עם העברת מסר ברור שאת שם בשבילה אם היא תרצה ותזדקק. אני יודעת שזה לא פשוט לראות את בתך במין מרחק שכזה, אולם הפנטזיה של "אני האמא, אני החברה הכי טובה של הבת שלי" בדר"כ לא עובדת בגיל הזה...מאוחר יותר יש שוב התקרבות, אבל ממקום שונה, בוגר יותר. רק תיהי שם בשבילה, תתענייני בשלומה, ותדאגי להגיד לה שאת נמצאת בשבילה תמיד (וכמובן, תגידי לה זאת רק אם מסוגלת לעמוד מאחורי דבריך). תפקיד ההורים בגיל זה מכיל בעיקר הבהרת סמכות, גבולות וערכים יחד עם אמפטיה רבה ונתינת מרחב מספק לילד על מנת שיוכל להתחיל את דרכו הבוגרת והעצמאית. אני יודעת שזה לא קל, אבל זו המציאות... שבת שלום, טלי פרידמן

אני מטופלת כבר שנה שלמה באלפי תרופות הייתי מושפזת במשך שמונה חודשים וכרגע הציעו לי טיפול במגנט רציתי לדעת קצת יותר על השיטה ובאם יש מאמרים אשמח לקרוא בברכה

עזבי אותי משטויות. העניין עם המגנטים זה שטויות במיץ . חבל על הכסף שלך.

חנה שלום חפשי על TMS Transcranial magnetic stimulation השיטה נחשבת בטוחה יסחית טובה בדכאון לא קשה בברכה עמי

שלום רב אנחנו בבית סובלים מהתפרצויות זעם של בעלי, חוששים להרגיז אותו וחיים בצל הפחד כעת הוא לא מדבר איתנו , כי אנחנו לא טובים מספיק בשבילו. אולי מישהוא יתן אל חוות דעתו, מנקודת מבט של גבר עצבני, כדי שנוכל להבין את המצב שמעכיר את חיינו..... בברכה, כל המשפחה של רונית, שבת שלום

שלום רונית, לא אוכל לתת לך את התשובה מנקודת מבטו של גבר עצבני, אלא מנקודת מבטו של איש מקצוע. התפרצויותיו של בעלך משקפות חוסר יכולת לשלוט בעצמו וריפיון בגבולותיו הפנימיים. לכן יש צורך להציב לו גבולות מבחוץ. לדעתי, עליכם להתאחד כמשפחה, לא להיכנע ללחציו, אלא לעמוד על כך, כמשפחה שלמה, שיילך לטיפול אצל איש מקצוע. ניתן לגייס לכך איש מקצוע שבעלך נמצא בטיפולו כמו רופא משפחה שעימו לבעלך יש אולי כבר קשר טוב סביב בעיות רפואיות שהיו לו בעבר או שיש לו כעת או כל גורם אחר. עליכם להעביר לו את המסר שתהיו לצדו כל העת בטיפול זה, שתשתתפו בטיפול במידת הצורך, אם המטפל יחשוב שיש צורך בטיפול משפחתי, אך העברת המסר המקבל צריכה להיות תוך הבהרה שהכל מותנה סביב פנייתו לטיפול. כניעה ללחציו ולסנקציות שהוא מטיל עליכם תחמיר את הבעיה גם עבורו וגם עבורכם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום רונית, במספר שורות הצלחת להעביר לכולנו עוצמת הפחד בו הנכם נתונים , כולכם , כל בני הביית. האם אלו התפרצויות מילוליות בלבד , או שיש גם אלימות פיזית כלפייך או / ו הילדים ואולי גרימת נזק לחפצים שיקרים לכם ?? רונית , האם ההתפרצויות היו תמיד או שזו תופעה חדשה , והשתיקות מתי הם החלו .... ובתקווה שיהיה לכם סוף שבוע רגוע

אני דווקא היום "רגוע"

לרונית שלום... מה שאני יכולה להגיד לך כאישה שהייתה "בסרט" הזה, אל תכנעי לו!!!!! לי לא היה הכח ולא הייתה לי התבונה לעצור להגיד "רגע" ,ואני פשוט נכנעתי היום אני חיה וצוחקת וניראת ממש מאושרת....אבל הכל מבחוץ-מבפנים אני פשוט חתיכת סמרטוט, ובעלי???? בעלי השייך הסעודי.... אל תתני שזה יקרה גם לך, מחזיקה לך אצבעות כוכבית

ראשית תודה לכם, לד"ר, לY.F. ולכוכבית ליבי איתך התפרצויות הזעם החלו בדרגה, בתחילת הנישואים באמת חשבתי שאני גורמת לו או אחד הילדים ואחרי שיחה עם חברות הבנתי שהאיש פשוט דפוק בראש ולי אין חלק בזה. ניסיתי את הדרך של דיבור שקט ומרגיע -עזר לי לכמה ימים, ניסיתי להתעלם -הרגיז אותו עוד יותר, בשנים האחרונות הוא באמת שובר חפצים אבל רק את שלי אני לא מעיזה להחזיר לו בשבירת חפציו כי אני מכירה בזה שהוא עלול גם לשבור אותי במכות. השתיקה שלי אומנם מרגיזה אותו אבל אני למראית עין שלווה ואני עושה סיכום של כמה מריבות חסכתי לי איתו וכמה ילדי מאושרים כשיש שקט בבית. בחודש הראשון לנישואים עוד שלכאורה הוא צריך עוד לאהוב אותי הוא נורא העליב אותי אמרתי לו מה הסיפור שלך התחתנתי איתך כי חשבתי שאנחנו אוהבים שיהיה לנו טוב ביחד ואז הוא ענה לי שאבא שלו אמר לו שצריך להתנהג בקשיחות לאשה כדי שלא תבקש כסף אם גבר מראה לאשתו שהוא אוהב היא תזלזל בו ותרצה את כספו.מותר לציין שעבדתי והוא אז היה מובטל.נחרדתי והבנתי מאיפה זה בא . והחיים שלי בזבל מאז ועד היום. אשמח לקבל עצות וללמוד מכל אדם, תודה מראש

הנני עושה בימים אלה עבודת חקר על השוקולד, וברצוני לדעת כיצד אכילת שוקולד משפיעה על הריכוז והחשיבה במוח האדם. אודה לכם מאוד אם תוכלו להעביר לי אינפורמציה בנושא זה.

דנית נסי לראות באתרים על שוקולד חומר על התפקיד שיש לשוקולד בשביל הריכוז והנפש (באתר של חברת caddbury's מאנגליה תמצאי חומר לדעתי) - www.chocolover.com חוץ מזה ידוע שלשוקולד חומרים המגבירים הורמון מסוים המונע דיכאון מה שחשוב לזכור הוא שמה שעולה מהר גם יורד מהר מי שאוכל שוקולד מקבל "תנופה" אדירה, אבל השפעת השוקולד קצרה מאד והנפילה מאד מהירה - ודי כואבת...

היי דנית, מקור מצויין למידע בשבילך, לדעתי, הוא ספר בשם "מצבי רוח" מאת רוברט א' תייר, שהופיע בעברית בהוצאת זמורה-ביתן. בנוסף להמון חומר מעניין אחר, הוא עוסק בהרחבה גם בהשפעה של שוקולד וחומרים אחרים על שינוי רמות המתח והאנרגיה - כולל תוצאות של מחקרים וניסויים בנושא. בהצלחה, - אורי

hi danit................ i don"t have an aficial sorce to give u but i can tell u about myself - i need to eat chocolate atlist once a day............... yes kind of an adiction................i feel better after i am eating it.....:-)

שלום רב, לא להתבלבל, ולא לקחת את מה שנאמר להלן כדברי שבח והלל לשוקולד. כללית, העלאת רמת הסוכר תביא להעלאת רמת העוררות, דהיינו ריכוז. לא ידועה לי עבודה מדעית על השפעה ארוכת טווח על הזיכרון. התופעה של עוררות מיידית אינה קשורה רק למשפחת השוקולדים. כל סוכר פשוט עושה את העבודה. עוררות שנוצרת כך אינה מזיקה, ואפילו מועילה, במקרי עייפות בנהיגה, צורך ללמוד עד מאוחר למבחן חשוב, וכו'. אבל, שוב, אין לטעות: זה טוב כאמצעי "חרום" למקרים ספציפיים. רצוי שלא להגרר לדרך חיים שצורכת סוכר כדי להגיע לרמת עוררות מתבקשת. המעבר לצריכה לא מבוקרת, שמהווה בעצם התמכרות - הנה תופעה בעייתית שרווחת לרוב. אצל ילדים היא מעוררת להתנהגות היפראקטיבית, השמנה, ותלות התנהגותנית ב"מתנות" מתוקות. אצל מבוגרים ההשמנה היא הבעייה המרכזית. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לפני כמה ימים נתקפתי כאבי תופת בחזה ובסרעפת הכאב היה כל כך חד שלא יכולתי לתפקד. יש לציין שהיום שלי עבר מצוין בעבודה ללא לחצים. כשהגעתי לרופאה עם הכאבים שלא פסקו היא טענה שאני נמצא בהתקף חרדה חזק. ורשמה לי קלונקס ופרוזאק. לאחר כחצי שעה מלקיחת הכדור הכאבים פסקו. חוץ מהתחושת הבושה שאני חש יש לי חשש שאולי זה לא חרדה מכיוון שהכאב היה מאוד אמיתי. הבוקד קמתי עם כאב חד בחזה שוב אך לא באותה עוצמה. שאלתי היא האים יש מקום לחוות דעת נוספת או עליי לקבל את העובדה שאני סובל מהתקפי חרדה שאין לי עליהם הסבר. בתודה דן.

שלום דן, מפתיע מאוד שלא נערך בירור פיזיולוגי יסודי לפני הקביעה שמדובר בהתקף חרדה. במקרה של כאבים בחזה הדבר הראשון שהיה צריך לעשות הוא בירור קרדיולוגי. רק לאחר שלילת הסיבה האורגנית ניתן לאבחן התקף חרדה או כל סיבה נפשית אחרת. הטיפול התרופתי שניתן לך מוזר מאוד בהתחשב במה שאתה מתאר (ואלה הנתונים שיש לנו לנגד עינינו), שכן פרוזאק הוא טיפול אנטי-דיכאוני וקלונקס הוא טיפול אנטי-חרדתי. בהחלט יש מקום לפנות לקבל חוות דעת נוספת ולעבור בירור קרדיולוגי מקיף כדי לשלול מחלה לבבית ולאחר מכן, אם יתברר שאכן מדובר בהתקפי חרדה, יש להתאים את הטיפול התרופתי ע"י רופא פסיכיאטר ומומלץ מאוד לשלבו בטיפול פסיכותרפויטי (ע"י שיחות). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

טיק טק תפרו לו "קלונקס"

בעבר סבלתי מכאבים מפוזרים בכל חלקי הגוף בנוסף גם הפרעות עיכול. נעשו מספר בדיקות דם והתוצאות הראו שהכל תקין. יש לציין שאני בן 26 דיי בריא בסך הכל. עובד בחברת מחשבים ודיי אוהב את עיסוקי. מעולם לא עברתי בדיקות קרדיולוגיות אך בזמן ההתקף בדקה אותי הרופאה(דופק,נשימה וכדומה) האם יש צורך אמיתי לגשת לבדיקות קרדיולוגיות למרות גילי הצעיר. יש לציין כי מאז אותו התקף אני על קלונקס ומרגיש דיי טוב. בתודה דן

שלום דן, אני האחרון שארצה להבהיל אותך, אך הנורמה היא קודם כל לערוך בדיקה גופנית יסודית, מעבר למה שאתה מתאר שהרופאה בדקה אותך, בייחוד כשמדובר בכאבים בחזה, ורק אחרי שלילה מוחלטת של סיבה אורגנית לכאבים לטפל במתח הנפשי הגורם לסימפטומים הגופניים. וגם אז, לא הייתי מציע להסתפק בטיפול תרופתי אנטי-דיכאוני ואנטי-חרדתי הניתן ע"י רופאת משפחה, אלא לגשת לפסיכיאטר לצורך הטיפול התרופתי וחשוב לא פחות: לפנות לפסיכותרפיה כדי לטפל בגורמי החרדה כדי להפחית את ההזדקקות לתרופות במשך הזמן ולשלוט יותר בנפש ובגוף. אך קודם כל, כאמור, לשלול קיומו של גורם אורגני (לא דיווחת אפילו על בדיקת אק"ג). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

הידע במקרה הזה יכול לחסוך הרבה סבל. כנס ל"אתר החרדה": האתר עוסק בתסמונת האימה או panic disorder ונכתב ע"י חולים למען חולים , האתר מכיל : סיפורים אישיים , דרכי התמודדות , טיפולים שונים, סטטיסטיקות , קישורים ועוד. http://www.panicdisorder.co.il/fear_site בכל מקרה,כמו שאמר ד"ר רובינשטיין, חובה לבצע בדיקה רפואית מקיפה ללב: הולטר, מאמץ , אקג ,אקו. כמו"כ: רצוי גם בדיקות נויירולגיות ובדיקות דם מקיפות. בהצלחה!

http://www.panicdisorder.co.il אתר החרדה

HERA ידידתי ולכל הגולשים שלום ב30/04/1975 היה אבא כבן 66 ואז לקה בהתקף הלב הראשון שלו. כששמעתי אז את הידיעה בהיותי כבן 20 נפלתי לרצפה בהיסטריה ואז סברנו שנשארו לו שנים מעטות לחיות. מאז קשה לנו לאמוד את מספר האטמים שקיבל וכמה פעמים הוא שהה במחלקה לטיפול נמרץ. בכל יציאה מבית חולים עשה את ההיפך ממה שהרופאים ביקשו ממנו וצפצף על כולם אני לא זוכר כמה פעמים חששתי שאני עומד לאבד אותו ולשמחתי תמיד התבדיתי. תמיד הידיעות על מותו היו נכונות אבל מוקדמות מידי לפני כשנתיים שבר את רגלו ועבר ניתוח. מאז שהה בבית אבות על כיסא גלגלים צלול מחובר למציאות ובמצב רוח טוב . הוא המשיך לעשות נאאאא לחיים. אתמול 30/01/2002 הלכתי עם אמא לבקר אותו הייתה לו שפעת ונוזלת ואבד את קולו. כשנפרדנו ממני בשעה 1745 ביקש ממני לקחת אותו הביתה ב 31/01/2002 שעה 0600 מה שידעתי שיקרה קרה ובגיל 92 או 93 נפח את נשמתו כל חייו עשיתי למענו את המיטב ובשנתיים האחרונות המשפחה דאגה למוסד עם רמת השירות הטובה ביותר מה שמפריע לי שאני לא בוכה ולא מתייסר. אני מקבל את הידיעה בהבנה שאין תוחלת לחיים בגלאי 90++ מחר הלוויה ואני רואה את עצמי עומד מול המנחמים שקט ושלו אני לא מתייסר ולא מזיל דמעה התחושה בגדול היא שעשיתי עבור אבא את הכל בחייו ויש לי ספק אם יש משמעות לקלישאה "כבוד למת" אין ספק שאבא ימשיך להיות בתודעתי אבל הוא כבר לא בין החיים תודה לכולכם

שאול, אני מעבירה לך את תנחומיי... אין ספק שגיל 92-93 מכובד ביותר, אבל זה לא עושה את אובדנו של האב לקל יותר. היו לי כמה דברים להוסיף... אבל זה לא המקום... הפורום נסער מדברים מסויימים, ולכן מוטב שאכתוב אותם במייל. בטעות חשפתי את הבטן הרכה של כל המכלול הזה, שנקרא פורום... לא אעשה את שוב. ושוב, תנחומים כנים על מות אביך.

שאול שלום, תנחומי על מות אביך. קשה לאבד הורה בכל גיל. אביך נפטר כשבקרבתו סביבה תומכת, בן למעלה מ-90. אני בטוחה שתחוש בכאב מאוחר יותר. אולי לא תרגיש מיוסר, שהרי דאגתם לו, הוא נפטר כשהוא צלול ובמצב רוח טוב, ועשית למענו את המיטב. עוד תתגעגע ותחשוב עליו לעיתים תכופות, משך תקופה ארוכה. עכשיו נותר לך להיות בקשר חם עם אמא שלך. אני אבדתי את אבי בגיל 15, הוא היה צעיר, בריא וקבל התקף לב פתאומי שהביא למותו. עד עכשיו כואב לי שלא הכרתי אותו באמת.

שאול שלום, תנחומיי. לעיתים קרובות שחווים אובדן, מגיבים בהלם. כלומר, לעיתים יכול לקחת זמן רב עד שמתחילים לעכל את הדברים ונפרדים באמת. אביך הגיע לשיבה טובה וזה כביכול מקל. אני מניחה שיש שלבים מסוימים בהתמודדות עם אובדן כמובן שהעניין מאוד סובייקטיבי. בד"כ שחווים אובדן שואלים למה וזה בעצם מה שמייסר, אבל כאן זה כאילו מתקבלבשלוות נפש כהליך טבעי, אך עדיין פרידה מאדם אהוב אולי קשה לתפיסה ולהשלמה בכל מקרה. אני כאן בשבילך, מ

שאול שלום, גם אני כמו כולם כאן משתתפת בצערך על מות אביך. וגם אני, לצערי מניסיון אישי, יודעת שהדמעות מגיעות לא פעם יותר מאוחר - כשקמים מן ה"שבעה" ולפעמים גם אחר-כך. בכל מקרה, כל אחד מתאבל בצורה אחרת - אחד נשאר קפוא על מקומו והשני זועק עד לב השמיים. והכל, ואני מדגישה - הכל!!!!!!! - לגיטימי!!!!!!!!!!! ושום דבר לא מטיל בספק את הכבוד וההערכה שרחשת לאביך ז"ל. ורק עוד דבר אחד: כשאתה מרגיש צורך לבכות - תשפוך דמעות כמו מים, בלי להתבייש! כבר חלפו הזמנים בהם נהגו לומר ש"גבר לא בוכה". שלא תדע יותר צער, נזבורה

תודה חכולם על התמיכה

תניחבמ רתויב השק תויהל ךפהש ןואכיד בקע רוסקפאב שומיש יתלחתה םישדוח השולשכ ינפל אל המישניישק ,תולחממ זרפומ ששח ,בל תוקיפד) תודרח יפקתהב הוולו דוקפיתה רסוח .(רתויב השק תופייע רקיעבו ,םייטמסא ירחא ףוס ףוס) (:רדהנ ןשי ינא - תופיעה תיעב ךכו ןושארה עובשהמ רבכ ומלענ תודרחה .(םייתנש הזיא .יתוא ובזע םרט תוילטיוה רסוחו המזויה רסוח ,ןואכידה תשוחת םלוא .תועובש 3 הזמ םויל150 חקול ינא םויכ .והשמ אל קשחה םג ןואכידה לשב תעכו .עגפנ ינימה דוקפיתהש ןייצא ןמז תתל דוע שיש ןעוט לפטמה אפורה םלוא , יתיסינ םרט ותוא טסקורסל רבעמ לקוש ינא .רוסקפאל ?ךתעד המ .1 ?ןיתמהל יאדכ דוע ןמז המכ .2 !לבוס םדא הדותב

שלום ההודעה הגיע משמאל לימין אנא שלח שוב וודא שהכוון מתאים בבברכה עמי

מה דעתם של משתתפי הפורום לגבי רצון הצבא שלא לגייס את אחיו של יגאל עמיר לצבא??. אחיו היה קטין כאשר התבצע הרצח, וכנראה שלא היתה לו שום מעורבות. במה האח אשם ?? למה להרוס לו את החיים בגלל הפשעים של אחיו??

בתורה כתוב " פוקד עוון אבות על שילשים ועל ריבעים "..............

אם מגייסים אחים/ות של רוצחים אחרים - למה לא? רצח זה רצח!!!!! גם ראש ממשלה הוא קודם כל בן-אדם... על מה העונש? על נטילת חיי אדם או על פגיעה באיש ציבור? שיגייסו אותו, למה לא? מה פתאום צה"ל נעשה מוסרי כל-כך?

אדי אתה צודק במקרה אני מכירה את המשפחה אנשים כל כך נחמדים זה באמת לא הוגן לשפוט ילד בן 13 על רצח שבוצע בלי כל מחשבה תחילה. יגאל עמיר בטח לא חשב לשתף את אחיו הקטן בתכנית שלו. ולמרות הרגשות הסוערים שיש בעניין - טוב יעשו אנשים אם ירסנו קצת את ההתלהבות מכך שאסור לאחיו של רוצח ראש הממשלה להתגייס לצה"ל כבחירתו, ויתחילו לשים לב לזה שמשחררים נהגים-רוצחים ואנסים בקלות יתר...

מעניין שכולנו חושבים שהאח לא אשם ומישהו פה לא צודק. אבל כנראה שאף אחד לא מעז להכריז בקול " מה אתם רוצים מהבחור להרוס גם את חייו ? "

מתוך מגוון הבעיות שהם חלק ממני , בחרתי להעלות בפניכם פעילי ההפורום היקר(למי שזוכר אותי)את אחת הבעיות המרכזיות שלי ושל בני ,ואשר מפריעה ומשבשת את חיינו . והיא- ל"סמוך על אנשים קרובים ורחוקים."לסמוך על מערכות ,כמו מערכת הבריאות ,המשפטית וכו'." בזה שאני מזה שנה בבית עקב בריאות גופנית לקויה , ומחויבת עקב מסירות ואהבה (עקב גרושין)לטפל בבני(26 )לתמוך בו ולהיות שם כשמצבו מחמיר , ( יש לו o.c.d.מטופל בכדורים שמקלים מאד על ההפרעה שהיא, מחשבות בלתי ניתנות לשליטה , כרגע מרגיש מחוזק בהרבה גם על ידי הטיפול הפסיכולוגי הפרטי שהוא מרוצה ממנו בנתיים. טלי,,,) מה שיוצא מאורח חיינו הוא, שאנו מסתגרים יותר ויותר ,(הטיפול שלי לא עוזר לי לפעול ולעשות שינוי). והיום אמרה לי המטפלת (והאמת הכואבת היא שאני יודעת שהיא צודקת ,,,)במן ביקורת קשה כזאת , שאני" שומרת עליו בצמר גפן כזה ", לא נותנת לאף אחד להיתקרב אליו ,ושבעצם הוא נהרס מכך !!והוא מצידו לא מוכן להיתקרב לאף אחד(הוא לא יוצא מהבית ,)ואני כבר לא מעודדת כי אחרי הרבה ניסיונות אין טעם ,, וגם כי גם אני פגועה מאנשים בצורה קשה ,,,,,הם גורמים לנו בכל מצב מתח רב. נכון שאני צריכה לטפל בעצמי קודם ולהפנים זאת בתוכי עמוק פנימה, ואחר להקרין ולעזור לו בזה.(על ידי לימוד כללים חדשים ,שימת גבולות ופיתוח ביטחון עצמיולימוד היתנהגויות ). אך כרגע אין לי שום דרך ופתרון. בצורה הרגילה ,או פסיכולוגית של "החשפות כמה שיותר לבעית הפחד"., ומה שנותר אולי היפנוזה .,,,, אני עברתי איתו הכל , מנסיון היתאבדות עד בתי חולים , מישטרה פחדים ,אלימויות מכל הסוגים כולל בית מטורף שהיה לנו, וכו. האם יש מישהו מבינכם שהיה בקטע דומה ,של יציאה איטית לעולם ,לאחר שנים רבות של היסתגרות , ומצא שהכל הוא לא כל כך מפחיד על אף הכל. 12 שנים הם יותר מידי,,, הפסיכולוג שלו אומר שקשר אפילו אם אדם אחד, ק,שר טוב ויציב יכול לחולל שינוי ,, אבל כאן אנו מתחילים מההתחלה. תודה , וסליחה על האורך מקווה להעזר על ידכם,,, ויוי.

ויוי יקרה, מה שלומך???????? חשבתי שכבר לא נראה אותך כאן. תארתי לעצמי כי את-אתם בהתמודדות קשה , ואכן לצערי זה מה שאת כותבת. אך כקורא מן הצד אשר זוכר את הקשיים אני רואה כי ההתמודדות נשאה פרי ושחלו שינויים גדולים לטובה. כפי הנראה פנייתך זו נובעת מהאנרגיה שהייתה דרושה לשם כך. כבר אמרתי לך בעבר שאני מאמין שביחד תוכלו לשפר את המצב, והנה במה שאת מספרת באמת יש תזוזה. אל יאוש! בזמן שלא היית כאן הצטרפו המון אנשים טובים שיוכלו לתרום לך " אוויר" להמשך.

יש דבר אחד שהוא חוקי, זמין, ולא עולה כסף- לחלום שיהיה טוב.

היי אני לא בהחלט לא מכיר אותך אך אני מכיר את הבעיה שבנך סובל ממנה . אני גם לא יכול לבטוח באנשים . ואני סובל ממחשבות כפייתיות . קשה לבטוח באנשים זה בטוח . אין לי באמת תשובה למצב . אך מה שאני יודע שהרבה מזה תלוי גם בבן. עד כמה שזה נשמע לפעמים אדיוטי להאשים אותו . אני גם חושב שאילו באמת רציתי הייתי נפטר מהבעיה הזו . אולי גם ללא תרופות . אבל אני יודע וזה ברור שישיבה בבית והסתגרות מהעולם החיצון מביאה להחמרת המצב . אני מקווה מכל ליבי שאולי בנך יוכל לשקם את עצמו . זה לא קל ונכון שזה תלוי גם בו אך זה יכול להיות כתוצאה מגנטיקה . לא כל מה שכל אחד אומר זו מילה קדושה . חייבים להיות חזקים כדי לדעת שיש באנשים הרבה מטען מאחורי מה שהם אומרים , ולפעמים זה לא מתוך מטרה לפגוע בנו אלא בגלל שהם בעצמם פגועים או חושבים שהם יותר טובים מאיתנו . מקווה שעזרתי יניב

תודה לך יניב , העלת נקודות חשובות על ההסתגרות בבית שמחמירה כמובן את המצב .ועל הרצון לעזור לעצמנו במו ידינו, שזה מאד חשוב לכשלעצמו. זה בהחלט נכון וצודק לאור ניסיונך , (אפשר לשאול,, ממה אתה הכי חרד? יניב) ,, בני עוזר המון לעצמו במה שהוא יכול ,וכמות הטקסים פחתה מאד. ובקשר למעגל האנשים ,אין ברירה אלא לנסות ולא להיתיאש. האם יש לך איזה שהיא תמיכה ,מהמישפחה ? וטוב לדעת שאתה אופטימי, ומבין את מניעיהם של האנשים ,דבר שעוזר בקשר להיתמודדות עם הבעיה . תודה ,,,, על ההיתיחסות והעזרה המהירה.אתה על הכיפק ויוי.

ויוי חשבת פעם על כיצד את מתייחסת לעצמך ולבנך כשאת "מוציאה אותו החוצה" לחברה, קצת לאור שמש? את גאה בו? את קצת מנסה להסתיר אותו? את מנסה לעשות ממנו מה שהוא לא לפני אנשים אחרים? האם היית רוצה בסתר לבך שיהיה מישהו אחר?

ליבי יקרה כמה חוכמה יש בשאלותיך , כשאנו יוצאים החוצה , אני תמיד גאה בו כי הוא מה שניקרא חתיך ויפה. אוהבת ומרגישה נח בחברתו ,כשהוא במצב רוח טוב,למשל באיזה מסעדה או משהו. אך אני גם מרגישה אותו ,,,והוא זה שמובך כשהוא הולך לצידי מטעמים טיבעים (איזה אמא מלווה כך,,,) הוא רואה עצמו כאילו,,,נישרך אחרי ואני המובילה. אני עושה ניסיונות איתו ,,,,אך הוא לא רוצה להיות היוזם אני לא רוצה שיהה מישהו אחר,,רק שיהיה מה שהוא כמו שכשהוא נימצא איתי בבית , חופשי לגמרי , דברן .ומלא ביטחון וכשאני ניתקלת באנשים התגובות הם תמיד חיוביות אלי ואליו.

שלום רב, נסי ללכת בעקבות הצעתו של הפסיכולוג, בנוגע ליצירת קשר עם אדם מהימן, "בחוץ". נוסח כתיבתך מאד ענייני, כך שאפשר לסמוך עלייך שיהיו לך שיקולים נכונים בבחירת מי שאפשר יהיה לסמוך עליו. כללית, את מתארת סיטואצית חיים מאד לא בריאה, וחבל שתישארי תקועה בה, יחד עם בנך. תכנית הדרגתית של חשיפה לאנשים, ולאחריה תכנית שיקום תעסוקתית במקום עבודה מוגן, שיש בו אנשי מקצוע שמסייעים לאלו שבאים לשם לעבוד - בהחלט אפשרית לכאלו שמצויים במצבכם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

תודה לך ד'ר אברהם. עצם הכתיבה והראיה שלי מן הצד , את סיטואציית החיים שלנו , וכן ,איך היא , בעיני אנשים אחרים שהם בעלי ניסיון חיים או אנשי מקצוע , נותנת לי , אנרגיות מחודשות , לפעול, בכוון הנקודתי הזה שהידגשת . תודה מקרב לב ויוי

אהלן נשמה... התגעגתי...אני שמח שחזרת אבל לא הבנתי...את בנוסף לבנך גם סובלת מבעיות חרדה??? ובקשר להיסתגרות ...היו תקופות שלא יצאתי מהבית חצי שנה רצוף אני מבין את התחושה שלך לגבי אנשים ומוסדות אנשים לא מבינים או לא רוצים להבין והמוסדות אטומים ומסורבלים היום רק כסף מדבר אני רק יודע דבר אחד נשמה ...התמיכה מאוד חשובה אחחחחח חבל שאת לא קרובה אלי!!!

היי אור יקר צדקת ,,,,,לכן אני כאן בגלל התמיכה, אני יודעת שלא תעזבו אותי לבד ללא מענה .אני גם נאחזת ונעזרת בכל אות במיקרים כאלה. בקשר לחרדה ,,,לא אני לא סובלת מזה ,,אני יוצאת מהבית ומתמודדת עם הסביבה אך מעדיפה בכל זאת את השקט על פני חברים .כי עייפתי מהכל ולכן אני הרבה בבית. ניראה לי שאתה מבין אותי טוב יותר מכולם בעיניין המוסדות האטומים והמסגרות המקולקלים , ולמה לקחתי על עצמי בלבד את האחריות על חיינו,,עם כל המישתמע מכך ,תודה לך מאד. תמיד כייף לראותך בסביבה "אור ,,,,,ולדעת שהכל o.k.אנו רחוקים אך גם קרובים. מה שלום הקטנה שלך החיילת שלנו,,,היא קרובה לבית לפחות.?

שלומי הרבה אנשים שאהבתי הלכו לעולמם - ביניהם קרובי משפחה שהיו קרובים לי כהורים/אחים, חברה טובה... לקח לי שנים להבין שהכל משפיע, מה שאנחנו חושבים משפיע על גופנו ורק בגיל 20 הבנתי למה שכבתי בבית חולים עם כאבים בחזה - ילדה בגיל 17!!! לא סתם אומרים - "כואב הלב" "הלב נשבר" מה שהיה היה ומה שיהיה יהיה ועל הכל יש לנו שליטה. לא על מה שקורה, אלא על מה שיקרה אחר כך. והדברים שכתבתי קודם...שהאדם שיהיה איתי עד סוף ימי הוא אני...גרמו לי עצמי להבין שאם אנחנו הולכים להיות ביחד (ואני מקווה לעוד הרבה הרבה שנים :) ) אז כדאי שגם נתחיל להסתדר... ולא רק להסתדר...לאהוב והרבה. כי הכל מתחיל מזה. ברגע שאין אהבת "עצמי" אז הכל מתדרדר..."לא אוהבים אותי" "אני לא קיימת"? אין דבר כזה. אם אני לא אוהב את עצמי איך אצפה מאחרים שיעשו כך? ואם אני אחשוב שכל מה שקרה לי הוא אשמתי ושאין לי הצדקה אז...מה הטעם? החיים יראו לי שבאמת זה כך, ואז בא דיכאון, והדיכאון גורם לדברים שרבים מאיתנו מכירים (ומקווים שלא היו מכירים) אז הצעתי הקטנה להיום היא...תפנקו את עצמכם - בדברים קטנטנים שעושים לכם טוב... היום היה בא לי גלידה. אז בא לי, אז אכלתי, ונהניתי וזה עשה לי מצב רוח טוב :-) קניה של דבר קטן לבית/לחדר, סרט, מסעדה...אפילו לבד - תזכרו שאתם מפנקים את אהוב לבכם. אוהבת המון 3>

נגע לליבי מה שכתבת. הכל נכון ואמיתי.

תודה :-)

מה ההבדל בין פסיכולוג קליני (ד"ר קפלן) לפסיכותרפיסט (ד"ר גידי)?

שלום חנה, פסיכותרפיה פירושה טיפול ע"י שיחות. עוסקים בכך בעיקר פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאליים מתחום בריאות הנפש והטיפול הזוגי והמשפחתי ופסיכיאטרים הבוחרים לעסוק בכך בנוסף או בשילוב הטיפול התרופתי. מה שמייחד את הפסיכולוג הקליני הוא הידע שהוא רכש באבחון בעזרת מבחנים ומה שמייחד את הפסיכיאטר הוא הכשרתו הרפואית המסמיכה אותו להתאים טיפול תרופתי. קיימות גם תכניות הכשרה לפסיכותרפיה המיועדות לבעלי שלושת המקצועות הנ"ל. אני מקווה שעניתי לך, חלקית לפחות. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

מ

" היא עוד תשוב " אבל אם יש לך שאלה לעו"ס והיא בתחום התמחותי אשמח להשיב

אל דאגה, אני כאן! מציצה עליכם מדי פעם לוודא שהכל בסדר עם כולכם. אני מתנצלת על ההעילמות שלי בתקופה האחרונה, בשל עומס רב מדיי. אני מבטיחה לחזור ממש בקרוב תוך כשבוע... מי שמעוניין בהתייחסות או ייעוץ ספציפי מוזמן לכתוב לי למייל. אני אשתדל להתייחס כמה שיותר מהר. אני מאחלת לכולם שתרגישו טוב, שימרו על הפורום, "הבית" החמים והנעים שלנו... ובעיקר - תשמרו על עצמכם! שלכם, טלי פרידמן נ.ב. בל: שלחתי לך מייל. תרגישי טוב! ואגב, Y.F ראיתיך לאחרונה בפורום...האם את עו"סית? אולי תספרי קצת על עצמך, שנדע מי "חברתנו" החדשה? :) להשתמע, טלי

שנהב, טוק, טוק, הדוור הוירטואלי מתדפק על דלתך עם דואר בשבילך......

היי תודה ראיתי עניתי ש נ ה ב

יש לי בן שהוא ילד אוטיסט שהגיע לגיל ההתבגרות כיום הבן בן 15 יש לו התנהגויות לא רצוניות של טיקים בפנים וכן התנהגויות של אלימות בבית הספר יש לציין שבבית הוא מתנהג שונה , בבית הוא רגוע ויש לו מצב רוח נהדר. הצוות בבית הספר יעץ לי לתת לילד כדורי הרגעה, אני מתנגדת לכך ואומרת שזאת רק תקופה של גיל ההתבגרות ויש לשנות לו את מערך הלימודי שיהייה עסוק יותר ולא כדאי להתחיל עם כדורי הרגעה אבקש את עיצת המומחים ולמי שייש ידע בנושא תודה מכל הלב מיתר

למיתר שלום, אני לא רוצה להטעות אותך, אבל לפי דעתי עם בבית הילד מתנהג בצורה אחרת מאשר בבית הספר.....אז לפי דעתי משהוא צריך להשתנות בבית הספר ולא צריך למהר לתת לילד כדורי הרגעה, אבל אני שוב חוזרת ואומרת שזאת דעתי האישית ולא מקצועית. מחזיקה לך אצבעות, כוכבית

מיתר שלום רב, אני חושבת שפעמים רבות ההורים יכולים לסמוך על האינטואיציות שלהם, על אף שבמקרים מסויימים הורים גם מכחישים ומדחיקים מצבים קשים של ילדיהם. במקרה שלך, אינני יודעת מהו בדיוק מצב בנך, אולם אני ממליצה לך לבדוק עם בית הספר מה בדיוק ההתנהגויות שעליהן הם מתלוננים, והאם באמת יש אפשרות לשנות עבורו את המערך הלימודי כך שניתן יהיה לבחון האם מדובר במשהו שקשור ספציפית לעיסוקיו כיום בבית הספר, או מאידך משהו אחר, שאולי באמת מצריך שילוב של טיפול תרופתי. אני מאמינה שהילד מטופל באיזשהי מסגרת טיפולית (ואם לא, אזי זה רצוי מאד) - ולדעתי הכי כדאי להתייעץ עם האנשים המטפלים בו באופן ישיר (לא מורים! אלא אנשי טיפול). בהצלחה, טלי פרידמן

מצטערת על הטעות בשם. כרגיל...ענייני מחשב מעצבנים... אל דאגה...זו אני. :)

כוכבית תודה על העידוד חן הילד מטופל במסגרת בית ספר לאוטיסטים, המצב הקשה הוא אך ורק בבית הספר ואני מאמינה למורים אף על פי שבעלי ואני היינו בבית ספר בביקורי פתע ולא ראינו דבר יוצא דופן אני חוזרת ואומרת בבית אין לילד סיפטומים של כעס או אלימות , הוא רגוע וטוב לו גם בשבתות כשאנחנו יוצאים לטיולים או לפעילויות עם חברים וילדיהם, לכן הדבר מעלה בי הירהורים ומחשבות והשאלה היא האם לתת לילד כדורי הרגעה או לשכנע את המורות להעזר בסבלנות קצת לשנות את מערך השיעורים כי לפי דעתי מגיל 6 עושים אותם את אותם הדברים אותם פעילויות ויש לי המון דוגמאות הטענה של הצוות שילדים אילו אוהבים את המוכר והישן ולכן הם פועלים שוב ושוב באותם נושאים, הבן שלי ברמה קצת יותר גבוהה ואפשר ללמד אותו קצת יותר מהסתיו או החגים. אבקש עוד תגובות מאוד עוזר לי לדבר על כך ולקרא תגובות של אחרים תודה מיתר

מיתר שלום רב, אני חושבת שפעמים רבות ההורים יכולים לסמוך על האינטואיציות שלהם, על אף שבמקרים מסויימים הורים גם מכחישים ומדחיקים מצבים קשים של ילדיהם. במקרה שלך, אינני יודעת מהו בדיוק מצב בנך, אולם אני ממליצה לך לבדוק עם בית הספר מה בדיוק ההתנהגויות שעליהן הם מתלוננים, והאם באמת יש אפשרות לשנות עבורו את המערך הלימודי כך שניתן יהיה לבחון האם מדובר במשהו שקשור ספציפית לעיסוקיו כיום בבית הספר, או מאידך משהו אחר, שאולי באמת מצריך שילוב של טיפול תרופתי. אני מאמינה שהילד מטופל באיזשהי מסגרת טיפולית (ואם לא, אזי זה רצוי מאד) - ולדעתי הכי כדאי להתייעץ עם האנשים המטפלים בו באופן ישיר (לא מורים! אלא אנשי טיפול). בהצלחה, טלי פרידמן

השאלה שלי היא האם לתת לבן שלי תרופות הרגעה שלדעתי לא יעזור כי בעיות התנהגות לא פותרים ע"י תרופות מרדימות, ושוב אני חוזרת בבית הנער ילד נהדר בשבתות הילד מרוצה מהחיים מדוע בבית הספר מתנהג כך? מדוע צוות המורים אינם מבינים את הילד ואז הפיתרון שלהם הוא טיפול תרופתי אבקש תגובות תודה מיתר

שמעת פעם על ה"התמכרות לכאב"? דבר נוסף, ב"אבודה בכאוס פנימי" אמרת בסוף שאולי צריך לקרות משהו לפני ש... אולי מדובר בעצם בתקווה? אולי התקווה היא שמשאירה אותך בחיים. ואולי בהקשר לדבר הראשון שאמרתי הסבל והכאב נותן לך משמעות רבה לקיום בכלל ושלך בפרט... התמכרות לכאב וסבל יכולה להיות קשורה לתהליכים סביבתיים ונסיבות חיים, מבנה אישיות. ואולי גם לחוזר איזון מבחינה כימית..כשלא ניתן להצביע על סיבה זו או אחרת. למה לא לנסות טיפול תרופתי, ממה את חוששת? להרגיש טוב?לא להיות יותר הרה שסובלת כי כבר לא תיהיי את? אשמח אם תעני לי. me

ודאי ששמעתי על התמכרות לכאב... לא מדובר בתקווה... כתבתי על זה לליבי, היום. זה בטח בעמ' בקודם, איפשהו בכל ההתכתבות. טיפול תרופתי... האמת - אני בכלל לא מתגעגעת להיותי שפן נסיונות... בתקופה של שנה וחצי, בערך, ניסיתי 6 סוגים שונים של תרופות... שנה לפני כן היה לי ניסיון (מר מאוד) עם פרוזאק. אני יודעת שבכל זאת יצאו מאז תרופות חדשות לשוק... אבל זה בדיוק העניין של התקווה לא? לקוות שאולי הפעם תהיה תרופה מועילה... אי-אפשר להתכחש לנתון בסיסי אחד: 20%-25% מהאוכלוסיה לא מגיבה לטיפולים התרופתיים. "הרה" שסובלת היא לא אני. אני כבר לא סובלת... "הרה" באה לעולם רק בחודשים האחרונים.

הרה יקרה מאחלת לך שתמצאי סוף סוף מטפלת או מטפל טוב ,ויפה שעה אחת קודם ,כדי שתוכלי לקבל את התמיכה המקצועית והעיקבית שתהיה רק לך ושלך לאורך זמן. אני יודעת שאת כאן בפורום עוזרת ונימצאת בשביל כולם ,גם מתוך הצורך שלך , בכזאת אחת " כמוך שתהיה בשבילך כל הזמן.,, אך אין אף פעם שלמות בחיים . ומה שרוצים וצריך להיות איננו בר השגה .לכן אסור לאבד תקווה. הטיפול חייב להיות ולנגוע ברגשות שאבדו כדי ליצור מגע עם עצמך.! הינה קחי את בני לדוגמה יש לו אותי , האמא התומכת והמסורה שיש שמקדישה לו את חייה, אך אין לו עצמאות והוא לא יכול לתקשר כמוך עם אנשים בגלל חוסר ביטחון או חסך בילדות שלא התמלא בגלל בלאגנים בבית. והוא גם כמוך עם רמת איי. קיו גבוהה ,ומאד אינטלגנטי וחכם.(וחושב אגב,, שאין לו טעם לחיות ). אז מה יותר טוב,?למצות את הכישרון המולד ולחפש ולמצא תמיכה חמה ואוהבת וטיפול תרופתי.להשלמה? או להיות מטופל ,ועוד עם תמיכה מיוחדת בבית אך בלי יכולת להביא את כישוריך לפועל.?(נכון שתמיד אפשר לרכוש ביטחון אך הדרך היא ארוכה,,,) מקווה שהעלתי מחשבות חדשות וכוון חדש, אפילו שלפעמים מעדיפים לסגור הכל שוב עד ,,הפעם הבאה, ואני אומרת חבל,,ילדתי היקרה ,ניתן לעזור לך.אם תיפני כאן לאחד מאנשי הצוות הם בטח יפנו אותך לכתובת נכונה,,גם אני נעזרתי בטלי פרידמן היקרה.לבני. לעבוד על האיטלגנציה הריגשית שלך ,,ולמצא תמיכה הולמת . בברכה,,,, ויוי. (מציעה לך כאן את מלא תמיכתי גם במייל )

היי לכולם, אני יכולה להשאיר את המחשב פתוח ולהישאר תמיד על הדף??? או שאני צריכה לרענן אותו מידי פעם כדי לראות את תגובות החדשות?? תודה... אל תתיאשו ממני, אני עוד אלמד...

היי כוכבית מנסיון ,כדאי לרענן. אם את כל הזמן על אותו עמוד, ייתכן ולא תראי כשמתווספת תגובה או הודעה חדשה בעמוד בו את נמצאת, או תגובה להודעות מעמודים קודמים. חוץ מזה - אנחנו כולנו צריכים להתרענן מידי פעם, לא? מותר גם לנוח צהריים- למי שנמצא בבית, אם תשאירי את האינטרנט פתוח, החשבון יצמח ויצמח....... כל טוב ש נ ה ב

היי שנהב היקרה..... תודה לך, אני ארענן, בקשר לחשבון אין לך מה לדאוג, אנחנו על מסלול חודשי חופשי :-))))) ממני כוכבית.

cochavit................... wellcome to the forum!!!!!!!!!!!!!!!:-) don"t worry - it also took me a while to undersatnd how this is working...i used to ask hera - " do u read all hte pages every day????" hhhhhhhhhhhhh feel good and keep on smiling..................... anat

תודה ענת, הייתי צריכה שהבת שלי תתרגם לי....בושה....אני לא יודעת אנלית....סורי.. בכל אופן תודה לך ואני מאוד אשמח להישתלב בפורום החמים הזה.. אחלה סוף שבוע.. ממני כוכבית

אני אמור לעבור ביום ראשון הקרוב איבחון הומאופתי. ביום שני אמורה להיות לי פגישה ראשונה עם פסיכולוגית קלינית (שעוסקת בפסיכותרפיה). לפי הבנתי המצב אצלי הוא לא חמור עד כדי כך, ולא בטוח שאצטרך לקחת תרופות פסיכיאטריות. אבל אם כן היא אמורה להפנות אותי לפסיכיאטר. אבל אני טוען שאם המצב שלי אינו חמור עד כדי כך אז גם טיפול טבעי יכול מאוד לעזור ביחד עם השיחות. אבל הבעיה היא שהפסיכיאטרים אינם מבינים כל כך בתרופות טבעיות, ומה גם שהיא אמרה לי שאם אצטרך תרופות היא מכירה פסיכיאטר טוב. מה כדאי לעשות? משום שהרופאים הטבעיים אינם עובדים עם פסיכולוגים כמו במקרה שלי. אשמח לדעת מה כדאי לעשות. בברכה רבה ליאוניד

ליאוניד שלום, עליך לזכור שאתה זה שאמור לבחור את סוג הטיפול שתקבל, ולכן אם אינך מעוניין לקבל טיפול תרופתי ולנסות קודם טיפול הומאופתי, זה לגיטימי לגמרי, ולדעתי גם נכון (כמובן, בלי להכיר אותך ואת הבעיות מהן אתה סובל). כדאי רק שהמטפל האלטרנטיבי יהיה מישהו שקיבלת עליו המלצות או שעובד עם קופ"ח, כי יש שרלטנים בתחום...

ליאוניד, שושי לדעתי מאוד צודקת. יחד עם זה, יש רופאים מערביים שלמדו גם רפואה סינית., עדי

ליאוניד... קודם כל תיפגש עם הפסיכולוגית, תראה מה דעתה. לפני שחוצים את הגשר צריך להגיע אליו... אתה יכול לנסות טיפול הומאופתי לתקופה מסויימת, ואם זה לא עוזר, לנסות להיפגש עם פסיכיאטר. או להיפך...

שלום ליאוניד, רוב הפסיכיאטרים ורוב הפסיכולוגים אינם מעריכים תרופות טבעיות, משום שיעילותן של תרופות אלו לא נבדקו במחקרים המקובלים הכוללים קבוצת ניסוי, הלוקחת את התרופה, וקבוצת ביקורת הלוקחת תרופת אין-בו. "ממציאי" התרופות הטבעיות אינם מסכימים להעמיד את מוצריהם בבדיקה כזו. הואיל והפסיכיאטרייה כענף של רפואה והפסיכולוגיה הנוקטת גם היא שיטות מחקר מדעיות ככל האפשר, גם מי שנמנה על מקצועות אלה מבקש להסתמך על ידע מדעי. אם אני הייתי מחליט שמטופל שלי זקוק לטיפול תרופתי, גם אני לא הייתי מסתפק בכך שהוא ייעזר בטיפול הומאופאתי. אם לא הייתי חושב שהטיפול התרופתי מחויב המציאות, לא היה איכפת לי שהוא ייעזר באמצעים אלטרנטיביים, ברוב המקרים התרופות הטבעיות אינן גורמות נזק, אך אם מדובר במקרים קשים והמטפל האלטרנטיבי מציג אותן כתחליף לטיפול תרופתי קונבנציונאלי, הדבר נראה לי חסר אחריות וכבר נתקלתי במקרים שמטפלים אלטרנטיביים שהגיעו אליהם חולי מאניה-דיפרסיה, סכיזופרניה או דיכאון עמוק, שאמרו להם שהטיפול התרופתי הקונבנציונאלי מזיק. הסכנה, איפוא, אינה מהטיפול הטבעוני עצמו, אלא מהצגתו כתחליף לטיפול התרופתי הקונבנציונאלי במקרים קשים. בכל מקרה אני מקווה שאינך נמנה על אותם מקרים קשים ושהפסיכולוגית שלך תחשוב שאינך זקוק לטיפול תרופתי ותוכל להיעזר במקביל בפסיכותרפיה ובטיפול הומיאופאתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

ליאוניד שלום יש רופאים שהתמחו בתרופות הומאופטיות, אפילו בשירותים (המשלימים) של קופת חולים כללית. התחום נכנס יותר ויותר גם אל הרפואה הקונבנציונלית. יש לציין שמעט גורמים רציניים התמחו בכך וצריך לברר היטב למי פונים לטיפול. בכל מקרה, כאשר הטיפול ניתן ע"י גורם רציני וניתן ליצור קשר בין הגורמים המטפלים לצורך תיאום אין כל בעיה בטיפול ההומאופטי ובמצב כזה אינני רואה סיבה שהפסיכולוגית תתנגד. במידה וישנה התנגדות תצטרך לעמוד על שלך, או להשתכנע, אבל גם כאן אינני רואה באופן חד משמעי מצב שהטיפול מופסק. תצטרך פשוט לדבר על העדפותיך ולהסבין מול הגורמים המטפלים, ולהשתדל להיות פתוח לביקורת שלהם, אם יש כזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אף אחד לא מכריח אותך לעשות שום דבר תעשה עבודת מחקר קטנה...תחקור לעומק תראה את הנתונים, תעשה "בעד ונגד" תנסה. אפילו את שניהם מה שעושה לך יותר טוב - לך עם זה ואף פעם אל תיפול למשהו כי אמרו לך ש"זה מה שטוב" כי היחיד שיידע מה טוב לך הוא אתה.

צהריים טובים הרשו לי להציע, שהמקום הזה ישמש גם "במה" למי מאיתנו שרוצה לשתף את ידידיו לאתר במאורע שמח, או בחוויה נעימה שעברה עליו. נכון שהפורום נועד לתמוך לעזור לקבל משוב, כשרע, כשכואב, כשלא מסתדר.....וכו'. אבל החיים שלי, שלך, שלנו, מורכבים גם למשל משמחה, משיפור, מחוויה נעימה כזו או אחרת. הרי לא ייתכן שנדבר רק על כאב, בעיות וצרות, מבלי "לצ'פר " קצת האחד את השני מפעם לפעם , באיזו "סוכריה" . ייתכן והצעתי תרים אי אילו גבות. (במיוחד למי שסידר גבות אתמול ...), ייתכן ואנשים יחשבו שזה לא מתאים. אז אימרו והביעו עמדתכם. אני אישית מרגישה, שלטבוע כל הזמן רק בים של בעיות, ולהסחף רגשית תוך אמפטיה, עלול לגרום לי-למישהו- להרגיש בסוף "עצוב" על אמת.... וזה הדבר האחרון שהייתי רוצה שיקרה לי. אני מדברת אליכם מתוך שמחת החיים הטבעית שלי, על אף שידוע לי כי חלק מהנוכחים בפורום ,לא מצויים בשלב זה של חייהם בפאזה כזו. ועל כך אני מצטערת. לתגובתכם- מחכה. ש נ ה ב

היי שנהב, רוצה לשמוע על מאורע שמח??? בבקשה, בשמחה אני אחלוק איתך את שימחתי..... אני בת 42 בערך, ויש לי כבר נכדה בת שנה.......ילדה מקסימה רק מלחבק אותה הלב מתרחב....

כוכבית ו ו ו ו א ו א ו י ו א א א א א אה איזה אושר. להחזיק תינוק שוב..... האם את "סבתא משוגעת"??(כך מכנים סבתא "שפוטה"....) תהני בקצב הזה במשפחתך- עוד יהיו לך ניני נינים..... אחלה ש נ ה ב

שנהב - לא יכול להרים גבה (כבדה מדי), עכ"פ הצעתך מצויינת, אני חושב שבהחלט יש מקום לאיזון, במיוחד לאחר שפורום זה לבש לאחרונה צורה חדשה כשנתווספו אליו אנשים אשר אינם "סובלים".

ניר היקר. א. אולי תכיר לי כאלה????? איפה הם??? ב.גם עם יש כאלה שלא סובלים......ברגע שהם יכירו אותי יתחילו לסבול....(בצחוק)

שנהב התוססת ... הצעה מצויינת תבורכי, מצטערת לא יכולה להצטרף לחגיגה, היום שלי בעבודה עקום במיוחד אוף... ים

ים החמודה, תסתכלי על חצי הכוס המלאה, את לפחות יוצאת מהבית(לעבודה), ואני לאומתךכל היום בבית, הייתי מוכנה לצאת לעבוד ושיהיה לי יום עקום בעבודה, אבל לפחות יהיה לי בשביל מה לקום בבוקר... חוץ מזה אומרים יום דבש ויום קש....גם זמנו של הדבש יגיע... ביי והמשך יום יותר מוצלח

שנהב אין בעיה לספר על משהו משמח. הבעיה היא העצים שמתארכים ותופסים דפים שלמים כמובן שתמיד משמח לשמוע שיש אנשים שטוב להם. אבל עדיין לא צריך לתפוס דפים שלמים. אני לדוגמה מעדיף להשתמש במייל. שבוע שעבר היו בעיות השבוע אין אז אני משתדל לא להשתלט על דפים שלמים. כמו שאומרים הכל אפשר אבל בטעם:))) ושיקרו ויהיו לך רק דברים ומאורעות משמחים:))) @-----)---- איתן

מקבלת את הערתך. אבל אפשר הרי שמי שרוצה לספר משהו חדש- יפתח נושא חדש. לא? ש נ ה ב

שלום לכולם. אומנם אני מגיבה מהבית, אבל אולי בכל זאת אני יכולה להצטרף לחבורה העליזה שכאן?? יום מלא חוויות.. זאת אני.....

מה זאת אומרת , אמנם אני מגיבה מהבית ? רוב המשתתפים כאן מגיבים מהבית. מה דעתך לאמץ לך איזה שם במקום "זאת אני" , הנה יש לך הזדמנות לתקן את מה שההורים שלך עשו בלי לשאול אותך. בשם כל המשתתפים בפורום, אנו מקדמים אותך בברכת: ברוכה הבאה !! כל אחד ואחת מתקבלים כאן בברכה המשך יום נעים לך, ביי

שלומי שלום, תודה על קבלת הפנים. שמעתי בקולך ושיניתי את הכינוי, לפי מה שקראתי הבנתי שרוב המשתתפים עובדים, או שחיילים. סליחה על הבילבול, ביי ביי ויום נעים

היי זאת אני, מצטרפת לברכתו של שלומי: ב ר ו כ ה ה ב א ה !!! את מוזמנת להגיב מכל מקום, בכל עת ולחגוג יחד איתנו.

אני מדבר....מהמאדים

ברוכה הבאה.

היי ניר. חן חן לך, אני כבר מרגישה כחלק ממכם.. תודה רבה וברוכים הנמצאים

ניר גם אני ברוכה הבאה

welcome כוכבית ל"ביתנו" הקט... מקווה שתמצאי את מקומך בו... אני סמוכה ובטוחה שיתר החברים ישמחו לקבל את פנייך בצורה יפה (כמו שחלקם כבר עשו כן)להענות להודעותייך...מאיפה שלא תיכתבי (גם מהבית). :) טלי פרידמן

טלי שלום... אני מאוד שמחה להתקבל לפורום, באמת קיבלו אותי יפה מאוד מאוד..(חבל שאני לא יכולה להשוויץ, ולהראות לבעלי..) הפורום כבר תרם לי ....אני מחייכת לעצמי.. שוב תודה בכבוד רב כוכבית

שלומי היקר תודה רבה על ההודעות ועל התמיכה 2 תשובות לי אליך קודם כל, כשאדם לא מוצא משהו מסוים, זה לא אומר שזה לא קיים. אם אנחנו יודעים שכן אז נתעקש לעזור לו למצוא עד שנצליח לפקוח לו את העינים. אושר זה דבר שקיים בכל אחד. אז נחפור עמוק יותר ויותר עד שנמצא ותאמין לי - כשחופרים אפשר לטעות קצת פה ושם ולגעת בדברים כואבים. אבל החיפוש המעונה הזה מוביל למטרה הנשגבת ואם יש קצת סבלנות...שווה את זה! כמה וכמה דברים מנעו ממני לתבוע את אותו אדם. אז לצערי, כן, הוא מסתובב חופשי ביננו עובד..מי יודע אולי אפילו קרוב אלי מאשר אני יודעת...אבל אני למדתי דבר אחד: כמו שאמרת "גלגל סובב בעולם". אני לא שופטת ואני לא מוציאה להורג, אבל יש סדר בעולם הזה ויש חוקים. מי שעובר על החוקים צריך לשלם. לא אני הקטנה אגרום לו לשלם אבל יבוא יומו. אז לבינתיים...שיהיה לך ולכולם יום טוב מלא באושר 3>

אני לא נגד...אבל גם לא בעד אני בעד שאנשים יהיו מודעים ושיקבלו את כל האינפורמציה ואז יחליטו

ליבי, אם זה לא יותר מידי קשה לך נפשית, מי היה האדם הקרוב שנפטר על פניך ?? נשמח לשמוע מה היה במיוחד קשה במקרה שלך. יום טוב

ליבי היי אני פשוט התלהבתי לקרוא את מה שרשמת וזה הוציא ממני חיוך גדול , מפני שאמרת דברים כלכך נכונים , אפילו בדוקים יבוא יומו של כל אחד שגרם סבל לאדם אחר ועוד דבר העולם הוא גלגל וזה מאוד נכון הכל התהפך לטובתך בסוף על דיברתי. בהצלחה ביי

יש בו הרבה לינקים לאתרי בריאות נפש רשימת פורומים מרוכזת ועוד הרבה מאוד מאמרים מצויינים מכל מיני מקומות http://www22.brinkster.com/zarut

בוקר טוב לך הצצתי באתר שהמלצת. לחובבים כמוני, זו תעסוקה ליום מלא.... עלול לגרום לי להעדר מפה. תודה ש נ ה ב

שירי היי, אתר נ ה ד ר ! ! ת ו ד ה

.

תודה! באמת אתר מגניב.... ביחוד תפס אותי דווקא הקטע של איך לשמור על הפרטיות באינטרנט... זהו באמת נושא חשוב לכולם! נזבורה

לשירי.. נכון אחלה אתר, הוספתי אותו למועדפים...... יש לכם עוד כמה כאלה??? תודה כוכבית

אתר נפלא! תודה על הקישור! טלי פרידמן

שלומי, בוקר טוב איזה יום יפה היום משהוא חדש לי, לא ידעתי שאתה אבא איזה יופי יום טוב וכתום ביי

לילי, להיות אבא , פיזית, ביולוגית, זו לא חכמה גדולה בכלל. להיות אבא כמו שאבא באמת צריך להיות, זו כבר חכמה גדולה מאד. אז עד כמה אני אבא טוב ?? זו שאלה שאני שואל את עצמי מפעם לפעם. ואת התשובה אני אשאיר לעצמי, בנתיים. ויום אחד גם את תהיי אמא, וכל הסבל שעברת, יעזור לך להיות אמא טובה יותר. על דברתי. יום כיף לך, מה זה יום כתום ? זה טוב אני משער . על ורוד שמעתי וגם על אפור. מה מסמל הכתום ?

בוקר טוב למשכימים .... מה אתה כבר בעבודה ? חשבתי שרק אני לא נורמלית בקשר לשאלתך מאתמול, ראיתי את הסרט- מקסים!!! מצטערת שלא עניתי, בסביבות 16:00 אני כבר יוצאת הביתה ( ובבית אני לא מסתלבטת ) אין לי זמן לפתוח את המחשב . יום נעים ופורה !

בוקר אור, איך את מרגישה? יום טוב, נטע

בוקר טוב !!! נטע, מה שלומך את??? לא יודעת בשבוע האחרון לא מפסיקה לשמוע על אנשים צעירים, בריאים וחסונים שפתאום מקבלים דום לב ועוזבים את עולמנו(חוץ ממני לוי הכדורגלן). אותי זה קצת מפחיד מהרגיל וגורם לי למחשבות רבות ולא בריאות. דרך אגב, עובדת איתי בחורה צעירה ופקחית אבל נורא רגישה, ומשום מה נדמה לי שהיא מתחילה לפתח חרדות, אפילו תפסתי אותה באינטרנט מתעניינת בנושא החרדה. אני מאוד רוצה לעזור לה לא רוצה שהיא תכנס למעגל החרדה האינסופי היא אפילו קבעה ללכת לקרדיולוג, כל כך מזכירה לי מישהי. איך אפשר למנוע אתה זה ? תודה, ים

גם את מהעבודה ?? ברוכה הבאה, גם שנהב העובדת נדמה לי במשרד עורכי דין , מגיבה מהעבודה. רציתי לשאול אותך : הסצנה שבה בוץ' (קוסטנר) קושר את האכר הכושי ובני ביתו ונותנים לצופים להבין שהוא הולך להרוג פה מישהו. איך הבנת את זה ? בשביל מה להרוג ואת מי הוא הלך להרוג ? את הכושי בלבד או את כל המשפחה. ולמה היה צריך לקשור אותם ? אם להרוג אז בנג בנג וגמרנו ? פשוט זה לא הסתדר לי בכלל. מלבד זאת, אני חושב שהמסר העיקרי בסרט מבחינתי הוא: כמה חשוב שלא לפגוע פיזית ונפשית בילדים. ואנחנו ההורים לילדים, אני מודה ומתוודה, כמה פעמים הם מצליחים להוציא אותנו מהכלים, ואז אנו מגיבים מהבטן ולא מהראש. וחבל. יום טוב ומוצלח לך, אל תעבדי יותר מידי קשה !! ביי

מצטערת , אני לא זוכרת סרטים ולא זוכרת בדיחות (רק באופן כללי) יש לי ביקורת איזו בעוד שבוע ובתור QA אני נתונה תחת לחץ כבד, אז אני חייבת לקרוע את עצמי . לא נורא!!!

בוקר טוב אני רואה שאנשים היום השכימו קום. אצלי הכל היום קצת זחל לו.. כי התפתיתי לראות ראיון עם גליה אלבין בתוכנית אירוח של הבוקר . (בנושא מיניות האשה, איך לא) אכן שלומי- אתה טוב בלחבר פיסות מידע. אני עובדת במשרד עורכי דין. אולי תספר גם לי- במה אתה מתעסק? כנראה בג'וב כזה שהמחשב פתוח כל הזמן, לא?? אגב הסרט של קוסטנר- הוא "עתיק" למדיי, מסוג הסרטים שלא נס ליחם. אהבתי, וראיתי אפילו פעמיים. יש לי הרגשה שתאהב גם את הסרט GREEN MILE, יש בו למרות הקטעים האכזריים גם חמלה. נ -ט -ע - - - - מה שלומך?? הפנתי אותך אתמול לכתבה מעניינת עם צילום תעודי- נו מה את אומרת? מתקשר לך? הופתעת ? אגב, הזכרת את הסרוקסט- זה בדיוק הכדור שהומלץ לחברתי על ידי הפסיכיאטר המדופלם, , והיא החליטה שהיא לוקחת את הרצפט וחותכת אותו לחתיכות זעירות, וזורקת לפח. ועלי לציין שהיא מתפקדת נפלא. אנשים- לכולנו בוקר כחול ובהיר, יום רגוע. נטע- יש לי משהו מעניין בשבילך. (לא לכאן!) ביי ש נ ה ב

בוקר טוב חמוד שלי! הסר דאגה מליבך:)) עניתי ב- 591 . מה שלומך? והילדים? והאישה? והבוס? שיהיה יום מלא בעניין וריגושים:)) מיכל. אה, ודווקא את הסרט ששאלת עליו לא ראיתי ואני מצטערת על כך כי היה נחמד לדסקס איתך את העניין:)) אולי סרט אחר? אבל שיהיה קשור לפסיכולוגיה:))

כול פחד מואר וכול חושך אכזר וכול יום שום דבר ,אנחנו מתים והפחד נישאר...

היי, איך פתאום יש לך עברית ???????

ענת בוקר טוב, דעי - הכל אפשרי. חברי כוונת מעשה לכוונת פה ובטלי רווח ביניהם. נקי את ההווה מהעבר ואפשרי זכרון שקוף. להיכן שאת מפנה את תשומת לבך - שם את מפיחה חיים. כך תבני לעצמך כוח וחוסן.

נטע'לה, (טוב, זה לא אשמתי שבחרת שם שלא כל כך הולך עם "לה" ) "חברי כוונת מעשה לכוונת פה ובטלי רווח ביניהם" !! לטמבל שכמוני, האם הכוונה כמו : אל תהיי "אחד בפה ואחד בלב" ??

יפה.

shlomi.........-noi don"t have hebrew - i saw this sentense and thought it is describe pretty good what i feel most of the time.................... neta - u r talking about forgetting about teh fast and open a new page...... i wish it was as easy as it sound..........unfortunatly - my past is running after me - and wins most of teh time - and my future - is running away from me.... - herush - u understood it like this - i understood it as - our feeers r bigger than us - and will stay even after we r gone.............................

מסקנה? לפחד אין שום קשר אלינו...

> > > > - A WOMAN SHOULD HAVE > > > > > > >> > > > > > > >> ...one old love > > > > > > >> she can imagine > > > > > > >> going back to... > > > > > > >> and one who reminds > > > > > > >> her how far she has come... > > > > > > >> > > > > > > >> ...enough money within her > > > > > > >> control to move out and > > > > > > >> rent a place of her own > > > > > > >> even if she never wants > > > > > > >> to or needs to... > > > > > > >> > > > > > > >> ..something perfect to wear if > > > > > > >> the employer or date of her dreams > > > > > > >> wants to see her in an hour... > > > > > > >> > > > > > > >> ...a youth she's content > > > > > > >> to leave behind... > > > > > > >> ...a past juicy enough that > > > > > > >> she's looking forward to > > > > > > >> retelling it in her old age... > > > > > > >> > > > > > > >> ...a set of screwdrivers, a > > > > > > >> cordless drill, and a black lace bra... > > > > > > >> > > > > > > >> ..one friend who always makes > > > > > > >> her laugh... and one who lets her cry... > > > > > > >> > > > > > > >> ...a good piece of furniture > > > > > > >> not previously owned by anyone > > > > > > >> else in her family... > > > > > > >> > > > > > > >> ...eight matching plates, wine > > > > > > >> glasses with stems, and a recipe > > > > > > >> for a meal that will make her > > > > > > >> guests feel honored.. > > > > > > >> > > > > > > >> ..a feeling of control over > > > > > > >> her destiny... > > > > > > >> > > > > > > >> EVERY WOMAN SHOULD KNOW... > > > > > > >> > > > > > > >> ..how to fall in love without losing > > > > > > >> herself.. > > > > > > >> > > > > > > >> ..how to quit a job, > > > > > > >> break up with a lover, > > > > > > >> and confront a friend > > > > > > >> without ruining the > > > > > > >> friendship... > > > > > > >> when to walk away... > > > > > > >> > > > > > > >> ..that she can't change the > > > > > > >> length of her calves, the width > > > > > > >> of her hips, or the nature of her > > > > > > >> parents... > > > > > > >> > > > > > > >> ...that her childhood may not > > > > > > >> have been perfect...but its over... > > > > > > >> > > > > > > >> ..what she would and wouldn't > > > > > > >> do for love or more... > > > > > > >> > > > > > > >> ...how to live alone... even if > > > > > > >> she doesn't like it... > > > > > > >> > > > > > > >> ...whom she can trust, whom she > > > > > > >> can't, and why she shouldn't take > > > > > > >> it personally... > > > > > > >> > > > > > > >> ..where to go... be it to her > > > > > > >> best friend's kitchen table... > > > > > > >> or a charming inn in the woods... > > > > > > >> when her soul needs soothing... > > > > > > >> > > > > > > >> ..what she can and can't > > > > > > >> accomplish in a day... > > > > > > >> a month...and a year... :-)

ענתושקה, את מבלבלת אותנו. הודעה אחת בעברית ואחריה באנגלית. הכל הבנתי, אבל חזיה שחורה , ממש לא הבנתי. למה זה חובה לכל בת ?

hhhhhhh shlomi.............u r motek................ i didn"t write it - a freind sent it to me - and i thought i should share............. part of the things r important - to remmber we have the strenght to be on our own , to seround ourself onlly with people that makes us feel good with ourself and shut away epople that want to heart us.................... the other part - was just with a good humur.................:-)

מה שלום החתולות ???

אלו שהיו אצל הוטרינרית? הן קיבלו חיסון... אבל יש להן בעיה באוזניים (זה כבר מתאים לפורום וטרינריה), שמחייבת אותי להזריק תרופה פעם בשבוע לכל החתולים, במשך חודש... אני אסיים את החודש הזה אצל פלסטיקאי... הם יקרעו לי את הצורה... מצד שני - להתחיל לרוץ עם כזו כמות לוטרינרית פעם בשבוע זה טירוף.

ד"ר גידי יש לי שאלה שדווקא קשורה לגלית החיילת. אני חשבתי להציעה לה כדי לשבור את הקרח להביא איזה עוגה. וקצת כיבוד קל ופשוט להגיד שהיא שמחה שהיא הגיעה למקום החדש. ושהיא מקווה שכולם יוכלו לעבוד יחד. ואולי עצם המעשה יגרור אחריו פתיחות של האנשים כלפיה????? מה דעתך על הרעיון???? ואני מתאר לעצמי שהיא צריכה גם עזרה בנוסף של פסיכולוג מטעם הצבא שיעזור לה להתמודד. כי למיטב הבנתי היא צריכה מישהו שיתמוך בה ויתן לה חיזוקים. אומנם אני לא בעל מיקצוע. אבל מהתכתבויות רבות עם גלית כאן בפורם הבנתי ממנה שהיו לה בעיות חברתיות לפני הצבא. והיא לא יודעת איך להתמודד עם חברה במיוחד עכשיו שאין לה דרך להתחמק מהחברה. הדיכאון שהיא נמצאת בו כנראה נובע מזה. השאלה הנוספת היא. האם עדיין אתה חושב שטיפול תרופתי זה הפיתרון???? מה שכן בכל מיקרה כדאי לה לפנות לקב"ן ולהסביר לו את מה שהיא הסבירה לנו. והתפקיד שלו להחליט איך לעזור לה. באותה הזדמנות אני רוצה לאחל לך בהצלחה וגם להגיד שאתה מביא רוח רעננה לפורם אז בהצלחה איתן

בשביל שגלית תוכל להתעודד, היא צריכה לקרוא את ההודעות שמשאירים לה, ולחשוב עליהן טוב טוב... איתן, ראית כמה פעמים נכתבו כאן אותם דברים ע"י אנשים שונים... אבל זה כאילו שגלית, במובן מסויים, בוחרת להיות ה"דחויה"... זו בעיה שמלווה אותה מימי בי"ס... עוד לפני הצבא המליצו לה (פה) וביקשו ממנה שתפנה לאיש מקצוע... ומה קרה עם זה? כלום!

גלית חייכי אל החיים וגלי שהחיים מחייכים אליך חזרה, היי נחמדה ופתוחה נסי להתקרב אל האנשים, לא מאמינה שהם ישארו אדישים כלפייך . חייו של אדם נתונים בגורלו ובמה שהוא קובע. מקווה שתתגברי, יום נעים!

שלום איתן, ראשית, באופן רגיל לא הייתי עונה למי שמתייחס לבעיה שאינה שלו, אך הצעתך גם נוגעת ללב בכוונות הטובות שהיא מייצגת וגם חשובה באופן עקרוני. מבלי להיכנס לשאלה הסבוכה אם הדיכאון הוא תוצאה של הביישנות או להפך - אחת הבעיות הקשות בדיכאון הוא הערכה עצמית נמוכה וכתוצאה מכך צורך עצום לרצות את הסביבה כדי לשאת חן ולקבל חיזוקים חיוביים. זה, בעצם, מה שאתה מציע לגלית: להביא עוגה כדי להתחבב על החבר'ה. אם אתה רוצה להביא עוגה לחבר'ה כי אתה מחבב אותם, זה נפלא, אבל אם היא מביא עוגה בניסיון להתחבב עליהם, זה נורא. זה אומר שאתה לא יכול להציע מספיק מעצמך, מאישיותך, ונאלץ "לשחד" את החבר'ה, פעולה שמשדרת חולשה. וכן, בלי להתייחס ספציפית לגלית, הסימפטומים שהיא מתארת מחייבים לדעתי טיפול תרופתי אנטי-דיכאוני שבשילוב עם פסיכותרפיה יכול להביא תועלת רבה. לפעמים, כשהסימפטומים קשים, קשה לאדם עצמו להגיע למטפל לשיחות וקשה למטפל להגיע אל המטופל מבחינה רגשית כי המטופל עסוק כל כך בסימפטומים המציקים כל כך. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

תודה על התשובה אבל אני דווקא לא רציתי שהיא תישא חן אלא לפעמים צריך לשבור את הקרח. במיוחד שאתה נמצא במקום חדש. לפעמים כולם מסתכלים עליך ואתה על כולם. וקימת מבוכה וצריך שיקרה משהו כדי שיפנו אליך ואתה תוכל גם להכניס מילה ואז העיניינים יתגלגלו ותתפתח שיחה. לא לכולם קל לפתוח מיד בשיחה יש אנשים שהם בישנים ויותר קשה להם לדבר. לכן הם צריכים משהו שיעזור להם. ואני חושב שאם עושים משהו כזה או אפילו סתם מזמינים מישהו לשתות משהו זה יכול לגרום לשיחה קטנה שיכולה להתפתח לגדולה. בקשר לשוחד אני חושב שאתה טועה. יש אנשים מקסימים עם המון כישורים אבל יש להם בעיה להתמזג בחברה. גם אני הייתי בישן ואני יודע מה זה. וראיתי גם בצבא וגם אחרי איך פתאום מתחילים לשאול למה הבאת עוגה או כיבוד. אתה יודע כמה דבר כזה עוזר בעבודה??? לדוגמה שפתאום באים עוד אנשים ואז מתחילים לבוא ולשאול. ואז יוצרים קשרים. אני חושב שיש לזה הרבה כוח. ואני ממש לא רואה את זה בתור שוחד אלה אם זה מוגזם כמובן. ואני התכוונתי לפעם אחת ולא ליותר. בקשר לגלית יש לזה בסיס יותר עמוק כנראה. ואתה מבין יותר. אז בכל מקרה תודה על התשובה איתן

האם יש בפורום הזה גם פסיכיאטר שמיעץ? שאלתי שאלה בבוקר ולא נענתי. דנה

יש! אבל הוא לא נמצא כאן כל יום... תנסי לשאול מחר את אותה שאלה, או לכתוב לו הפניה לשאלה מהבוקר...

עד שהפסיכיאטר יענה לך, הנה כמה קישורים לגבי אפקסור: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=202931&t=202537 - מישהו מרוצה http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=170650&t=170158 - מישהו שלא http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=154407&t=154043 - לאתר שאמור לתת מידע על אפקסור . בהצלחה.

הרה כתבתי לך מייל מקווה שתקראי אותו עוד הלילה .

ושלחתי תשובה... אני באמת מקווה שאני לא מתישה אותך...

שלום רב. אני מתנצל מראש על אורך ההודעה. הבעיה שלי התחילה לצערי לפני כשנה וחצי ביום בו לקחתי את כדור האקסטזי הראשון והאחרון שלי, כמובן לצורך התנסות - שעלתה לי ביוקר. מאותו יום אני סובל מהפרעות נפשיות קשות שלא חויתי מחיי. מהרגע בו התחילה השפעת הסם אני חויתי פארנויות ודיכאון מתמשך. גם לאחר שנה וחצי אני סובל לעיתים קרובות מדיכאון וחרדות , איני יכול לצאת למועדונים כי אני סובל מפאראנויות כשאני שם. שמתי לב שחלקים בגוף שלי רועדים לעיתים - כמו ידיים ואני מרגיש מצמוץ קבוע בעיניים כאשר אני הולך לישון - דבר שלא היה קורה לפני כן לעיתים אני נתקף בלילה במעין התקפים של פאניקה ואופוריה כאילו אני לא מכיר את עצמי - אני חש בצמאה ומתחיל להזיע בכל הגוף. למרות זאת אני משתדל לשמור על שמחת החיים - עושה הרבה כושר ומשתדל לא להגיע למצבי דיכאון - אך אני מרגיש שאני לא יכול להתמודד עם ההתקפים. למה הדברים שרשמתי למעלה קורים לי ? בבקשה עזרו לי

מתוסכל, לא לחינם יצאה הפרסומת, בערוץ 2, על האקסטזי... זה חומר כימי שמשפיע על המוח... נכון, יש כאלה שלוקחים אקסטות בכל מסיבה, ולא קורא להם כלום. ומצד שני יש אנשים כמוך, שאחרי פעם אחת נגרם נזק למוח... וזה מה שגורם לתחושות שתיארת... תפנה לפסיכיאטר. משתמשים היום בטיפול תרופתי כדי לאזן את כל ה"כימיה המבולבלת" שבמוח.

למתוסכל שלום רב, צר לי לשמוע על סבלך, אך לצערי אנשים הנוטלים סמים מסוגים שונים לא לוקחים בחשבון את הסבל שעשוי להיגרם להם לאחר מכן. ככל הידוע לי, התופעות שציינת בהחלט יכולות לנבוע משמוש באקסטזי. להערכתי כדאי לך לפנות לייעוץ ואבחון פסיכיאטרי, ולבחון את האפשרות של טיפול פסיכותרפויטי (שיחות). זאת על מנת שהצב לא יחריף ותוכל לחזור לתיפקוד רגיל, לבילויים, ולחיים בכלל. רק בלי הסמים! בהצלחה, טלי פרידמן

שלום רב, האם קיימת אפשרות לפתור הפרעת אכילה בלתי טיפוסית באמצעות טיפול בהיפנוזה ע"י פסיכיאטר או נוירולוג שמומחים בכך? לתשובתכם אודה

דנה שלום אינני מבין לגמרי מהודעתך מה אופי הבעיה, ואולי היית יכולה להסביר יותר. בכל מקרה, הטיפול בהיפנוזה אפשרי לסוגים שונים של בעיות והוא יכול לעזור גם בתחום הפרעות האכילה. צריך לזכור שהיפנוזה, בניגוד למיתוס סביבה, אינם מעשה קסם, וכמו כל טיפול יש מרכיבים רבים התורמים להצלחתו, כולל מוטיבציה ושיתוף פעולה מהמטופל, וכמובן סוג הבעיה. פסיכולוגים ורופאים שעברו הכשרה ייעודית וקיבלו רשיון של משרד הבריאות רשאים לעסוק בהיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייי זו אני גלית. רציתי נורא להודות לך על המכתב המושקע והכוח הרצון להבין לעזור.. נורא כייף להתכתב איתך. תודה... וחוץ מזה רצ\יתי לשאולך עוד שאלה. לא רוצים להעביר אותי בסיס. ויש לי בעייה שמבחינה נפשית אני לא מסוגלת. למשל להיות כול היום אם 3 אנשים במשרד,אני מעוניינת כתפקיד הכי פשוט כמו פקידה של משהו משרד לבד פרטיות.. וגם כי בבסיס הזה אניי לא מסתדרת אם האנשים, ותתפלא העבירה בבסיס מדכא אותי בסיס כול כך קטן 50 חיילים זהו.הוא קטן שוממם מפחיד מדכא. אף אחד לא מבין אותי אבל כן העבירה משפיע אליי.. שאלתי האם קבן עוזר במצבים כאלה? לדעתך אאם יש לי חרדות מחברה להיות הרבה זמן בחברה אם אנשים? הוא יכול להבין אותי? האם הסיבה שלי מובנת ומצריכה כן התחשבות ביי? תודה לך,גלית

שלום גלית, כפי שכתבתי בתשובתי הקודמת אלייך, הקב"ן בהחלט אמור להבין אותך, מה גם שאת מנסחת את מצוקתך בצורה מאוד ברורה וגלויה. לדעתי שילוב של טיפול תרופתי אנטי-דיכאוני, שכל פסיכיאטר בחר"פ יכול לתת לך, עם שיחות אצל הקב"ן יכול בהחלט לסייע לך. לעומת זאת, אני לא חושב שהחלפת הבסיס הייתה פותרת את הבעיה בהכרח, לפחות לא מהותית. פני לקב"ן, בקשי שיחות קבועות והפניה לרופא פסיכיאטר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

נפלת במלכודת...

היייי כן אצלי נורא קשה ומדוכא במשרד אני מרגישה ממש לא קשורה. הם שנייהם כול היום יחד מדברים ביניהם צוחקים מעבירים יחד סיפורים וכו... ולפעמים כשאני מנסה להבין ולשאול הם לא עונים מנסים להתחמק מהתשובה... כאילו לא מעוניינים שאני יכנס לשיחתם. דבר נורא פוגע. מה עושים? חוץ מזה יוצא לי להכיר עוד אנשים ותמיד תמיד הפחד שאני לא מספיק נחמדה או שלא יאהבו אותי.. תמיד אני בטוחה בזה... מה עושיים?. לא רוצים להעבירי לבסיס אחר???

את לא נותנת לעצמך הזדמנות... הם ימשיכו לצחוק ולספר סיפורים, כי הם מכירים אחד את השני כבר הרבה זמן... זה בלתי נמנע. את לא צריכה להיות חלק ממה שהם עשו בעבר... את צריכה להיעשות חלק מההווה של המשרד. ואם כבר יוצא לך להכיר אנשים אחרים... תתמודדי עם הפחד, אל תברחי... לבד את לא יכולה לעשות את זה... אף-פעם לא מאוחר מדי בשביל לפנות לעזרה... אז למה את דוחה את זה?

הייי הרה קודם כול,אני כן, וכן קוראת את כול ההודעות. ותודה לך ולכולם אל העזרה שברצונך לעזור. כן אני בבעיה חמורה אני לא רוצה לא מסוגלת להייות בבסיס הזה אני רוצה העברה יש לי תור לקבן,השאלה אם סימנים כמו שלי הוא יעזור??. הרה נורא עצוב לי שם זה בסיס נורא נורא קטן 50 חיילים והרוב שם רעים, "ארסים"כאלה.. ממש לא אני וזה מדכא אותי להיות שם. הרה מה עושים? הרבה פעמים כשאני רואה את האנשים שהכרתי אותם אני מפחדת ללכת אלייהם,כי אין לי מה לדבר איתם. ותמיד המחשבות אחריי זה מה יחשבו אליי וכו..... דייי נמאס לי... מה עושיים???אוהבת אותך מאוד גלית

שאלת מה עברתי... אז הנה רשימה חלקית: אונס מוות מספר מערכות יחסים הרסניות ביותר אבל אחרי הכל מה שלא הורג מחשל... וזה הכל בראש ורק בגלל העובדה הזו תמיד לקחתי את כל מה שעברתי..ואני עדיין לוקחת את המטען איתי כי כל מה שבנאדם עובר נהיה חלק ממנו...אפשר להתכחש, אפשר להדחיק ואפשר ללמוד לקחים ולהסיק מסקנות כך שהעבר לא יפריע - אלא רק יעזור בעתיד.

קראתי... ובכל זאת אנשים ממשיכים לכתוב, שהבחירה בידינו... אני חושבת, שהדבר היחיד שהיתה לך בו בחירה זה הנושא של מערכות יחסים הרסניות... אבל אני מניחה, שהעניין הוא לא הבחירות האלה, אלא בחירות שונות מעט.... לרוב האנשים פה בפורום יש נקודה מסויימת בחיים, שעליה הם מצביעים ואומרים "פה, לדעתי הדברים התחילו להשתבש"... אונס, מוות וכו'... ולי אין!!! מה שגורם לי לחשוב על אשמה... כי איזו סיבה יש לי בכלל להיות פה, בפורום? אין לי שום ארוע, בהיסטוריה האישית, שיכול לגרום לצורך (דגש על הצורך... זה לא רצון) למות...

הרה לילה טוב (או בוקר טוב)... קודם כל, גם מערכת יחסים הרסנית לא נותנת לאף אחד ברירה מאחר שכשאת בתוך זה את נשאבת..בלי רצון(!!!)...הצורך באהבה זה מה שמושך - וזה גם כן מה שהרסני כל אחד ונקודות ההשקפה שלו... אונס? ידיד טוב אנס אותי...לא יכולתי לראות נורות אדומות? מוות? וכי מי הבטיח לי שכולם יחיו לידי תמיד? האדם שהובטחתי שיהיה לידי עד יום מותי זה רק אני עצמי. בחירות שלנו...בחירות של אחרים..הכל בעצם קשור אחד בשני א' בוחר בחירה שמשפיעה על ב' שצריך לבחור בחירה משלו שהשפעתה תתגלגל על ג' וכך הלאה והלאה והלאה...עד לאין סוף. ומה שכתבת אז באותו ערב..."לגזור ולשמור"...אנחנו חופשיים לבחור..אנחנו חופשיים להשתמש בכוח הבחירה החופשית שניתנה לנו כדי לקחת נתיבים בחיים שלנו...והעולם סובב, והוא לא יחכה לאף אחד...וכל אחד ואחת מאיתנו יכולים לתת אינספור תירוצים למה...מה הם "עשו" לי כך ש"הוכרחתי" לעשות א' ב' או ג'...באמת? הם הכריחו אותי? הרה, היו לך בעיות התנהגות...מה עשתה הסביבה בקשר אליהם? הורים, מורים, חברים? מה אמר/ה הפסיכולוג/ית על זה שהטיפול לא הצליח? ואם הם עשו מה שעשו...איזה מן לקח את לוקחת? עם מה יצאת לחיים? מה הבנת מזה? את גוף חי חושב ומרגיש (אחרת אי אפשר להסביר את כל ההודעות האלה בפורום). את עדיין כאן, זאת אומרת שכך אמור להיות. אם לא היית רוצה להיות כאן פשוט לא היית כאשר העולם הזה אינו המקום שלנו, הגוף שלנו, אותה מכונה מדהימה, עושה מעשים. הגוף שלנו לא יודע "לדבר על זה" - רק לקחת ולעבוד עם מה שיש. את זו שיכולה לדבר. את זו שיכולה לעבד. ואם את עדיין כאן - ולא בגלל שלא עשית משהו יזום על מנת למות - זה אומר שככה צריך להיות. את מנסה להרוג את עצמך בדרך מנטלית אבל כנראה לא הגיע עדיין זמנך - עובדה!

בשנותייך הצעירות עברת כל כך הרבה ואת חזקה ומעודדת אחרים. כל הכבוד לך. האם לפחות תבעת את הבנזונה ? אני יודע שזה לא קל נפשית להמשיך ולהתעסק עם האונס. רוצים לשכוח ולהדחיק ולא להזכר בטראומה. אבל מצד שני, זה מאד מרגיז שהאנס יצא בזול. בכל מקרה, כאדם מאמין, אף אחד לא יוצא בזול. גם אם אנו לא רואים את העונש שמגיע לו מתממש, הוא יקבל זאת אי פעם. ליבי, התווסף לך היום עוד מעריץ !! שיהיו לך מעכשיו , רק חיים מאושרים, ביי

בקשר למה שכתבת קודם - בכל אדם יש גרעין של אור אושר ושמחה אינסופית צריך רק למצוא אותו כי יש בנו את היקום ומלואו....אם רק נחפש...

אור , אושר , ושמחה אינסופית, אלו מלים ממש יפות ומעודדות. אבל איך עוזרים למישהו שאין לו את כל אלו , למצוא אותם ??

הרה לא ראיתי שענית כי כל התכתובת נמחקה אבל... אם תפסידי ביוזמתך? מה זה יתן לך?

מחקו את התכתובת? מוזר... זה הדבר היחיד שאני יכולה להחליט עליו בשביל עצמי... ההשלכות והתוצאות - אחריותי. זה משהו, שאף-אחד אחר לא יכול לקחת ממני... מה זה ייתן לי? את השקט המוחלט... לא אחד כזה שקשור לסערות.

מחקו את התכתובת? מוזר... זה הדבר היחיד שאני יכולה להחליט עליו בשביל עצמי... ההשלכות והתוצאות - אחריותי. זה משהו, שאף-אחד אחר לא יכול לקחת ממני... מה זה ייתן לי? את השקט המוחלט... לא אחד כזה שקשור לסערות.

אני סובלת מדיכאון (תרופות) ואני צריכה ללמוד עכשיו למבחן, ואני לא יכולה! לא יכולה להתרכז, רק לבכות, חוסר אונים מוחלט, למי שהוא יש רעיון חוץ מלגמור עם הכל

בגלל מבחן???? את לומדת למבחן בבי"ס? אם כן, תפני ליועצת, תסבירי לה את המצב, ותעשי את המבחן במועד אחר, אולי כשתרגישי קצת יותר טוב...

איזה בי"ס?? לאוניברסיטה, ואני שמחה שאת ענית לי בגלל פעמים קודמות שנכנסתי לפורום, ולא זה בהחלט לא מהמבחן אלא ממשהו כרוני נפשי אצלי

שמרית יקרה, אני מבינה את הקושי לשבת , להתרכז, וללמוד למבחן כשאת במצב שאינו מקל עליך. מבחנים והתייחבויות שונות הופכים להיות מטלה קשה, בעיקר כשהכל הופך להיות קשה, כמו שקורה פעמים רבות בדיכאון. אולם תנסי להמעיט את זמן הלימוד, כלומר, ללמוד לפרקי זמן קצרים יותר עם הפסקות מדיי פעם לשתות משהו, להציץ בטלויזיה, או סתם לקפוץ הנה אלינו למסור ד"ש...כך אולי תנסי להתגבר על חוסר הריכוז לזמן ממושך, ותוכלי גם להרגיש שיש איתך מישהו (אנחנו...) ואת לא לבד... במה המבחן אגב? ובהצלחה! טלי פרידמן

פסיכולוג שהואשם בהונאת מס גדולה יכול להמשיך לטפל או שרשיונו שלל ממנו?

אם הוא לא הולך "לשבת" קצת, אין סיבה לשלול לו את הרשיון או למנוע ממנו לעבוד... זה לא שהוא פגע במטופלים שלו... זה עניין שלו מול המדינה.

ברוך בואך. ש נ ה ב

אורנה שלום ישנה ועדת אתיקה שעוסקת בסוגיות כאלה ולה סמכויות נרחבות. סביר להניח שאם הפסיכולוג עבר עבירה חמורה המקרה יגיע לוועדת האתיקה והיא תחליט בעניינו. היא יכולה לשלול לחלוטין את הרשיון, להשהותו לתקופה, או כמובן להחליט שהעניין אינו קשור ליכולתו הטיפולית. בד"כ שלילת רשיון נובעת מבעיות אתיות הקשורות לעבודה מול המטופלים. עם זאת בהחלט יתכן שעבירה פלילית, גם אם אינה קשורה למטופלים, מרמזת על בעיה במוסריותו של הפסיכולוג ויתכן שוועדת האתיקה היתה מתערבת גם במקרה כמו שתארת. לדעתי העלמת מס קשורה באופן די ישיר גם לעבודה הטיפולית. אמנם בישראל יש כמעט נורמה ש"טוב לסדר את מס הכנסה" ואולי יהיו כאלה שלא יראו בהעלמת מס בעיה כלל (עד שתופסים אותך). לדעתי יש מסר בעייתי בין פסיכולוג למטופל ש"עובדים על בסיס מזומן". זה בהחלט מזמין סיבוכים גם בתוך הטיפול עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הייתי רוצה לקבל המלצה על ספר בעברית העוסק בהתמודדות עם שכול בחיי הזוגיות תודה מראש

שלום גלית, קיימת אסופת מאמרים הנקראת "אבדן ושכול בחברה הישראלית" בעריכת רות מלקינסון, שמשון רובין ואליעזר ויצטום בהוצאת משרד הביטחון משנת 1993, שעשויה להתייחס גם לשכול בזוגיות. משרד הביטחון הוציא לאור ספרים רבים על שכול, שבהם בוודאי ניתן למצוא התייחסות להשלכות על הזוגיות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

היי שלומי, מחזיק מעמד??? שאלה שמאוד מסקרנת אותי ואתה לא חייב לענות בן כמה אתה???

למה זה מסקרן אותך ? בן כמה אני נשמע לך ?

עד אתמול הייתי משוכנעת שנות העשרים המאוחרות שלושים מוקדמות, אבל אתמול ציינת כבר עשרים שנה בהייטק אז לא מסתדר. אז רוצה לגלות ?

הי מיכל, מילא אתמול נתנו לך חופש ליום אחד. להתאוורר. אבל זה כבר היום השני ! דחילקום, מה קרה ? מישהו העליב אותך חלילה ?? זה לא ילך ככה. את יודעת יפה מאד שהפורום לא יהיה אותו הפורום אם תעלמי לנו !!! אז, אנא, חזרי אלינו האם זה אומר ששקעת בעבודות הבלתי גמורות ?? האם זה אומר שבעלך ראה שהאינטרנט תופס אצלך יותר מדי זמן ? בכל מקרה, שיהיה לך בהצלחה , הרבה אושר וחיים טובים ביי

הי נשמה, אני פה. לא כל כך מהר נעלמת. היו דברים שתפסו מקום ועדיין תופסים, אך אל דאגה, גם אם לא מגיבה, אני תמיד בעניינים... כנראה שתקרא את זה מחר, אז שיהיה לך בוקר טוב, מיכל.

הי מיכלינקה, כבר החילונו לדאוג. טוב לראות אותך כאן. נכון שזה מדכא כמה החיים שלנו לא סטביליים . שום דבר לא נשאר על עומדו. דברים משתנים כל העת. ילדים , גדלים. צעירים מתבגרים. בוגרים מזדקנים. מה שהיה , הוא לא מה שיהיה. אבל מה, לפעמים השינויים הם לטובה. טוב, מה אני מתפלסף לך על הבוקר. שיהיה לך יום נהדר, מלא שמחת חיים. עם המון המון המון המון (________) נא למלא את החסר לפי משאלות לבך. ביי

מבקשת לדעת פרטים על אפקסור. אני סובלת מרמת חרדה גבוהה במיוחד, אני מאד חזקה ולכן למרות החרדה הגבוהה אני חיה חיים מאד מלאים, אבל עייפה מתחושת החרדה שעליה עלי להתגבר לפני כל עשיה. במפגש עם פסיכיאטרית הוחלט שאני אנסה לקחת אפקסור. אני עוסקת בתחומי הטיפול האלטרנטיבי ובריאה לחלוטין, מאד רגישה לתרופות וזקוקה להן לעתים מאד רחוקות. לדוגמא, כבר לפחות 12 שנים שלא הזדקקתי לאנטיביוטיקה. יש לי רתיעה מתרופות בכלל ואני מצליחה לשמור על בריאותי בדרכים אחרות. אני פוסט טראומטית ומשם נובעות החרדות. למרות הרתיעה שלי מתרופות נעשיתי מודעת לאחרונה שמגיל 10 לא היה לי כמעט אף רגע ללא חרדה ולכן זה נראה לי יותר מזיק מלנסות לקחת תרופות. חשוב לי להיות בשליטה ולהבין מה עושה האפקסור, מה הן תופעות הלוואי והאם באמת אחרי לקיחתו כשנה שנה וחצי הוא יכול לשנות את רמת הסרוטונין במוח כך שלא אצטרך יותר תרופות ולא אחוש יותר חרדה. האם יש בעיות של גמילה כשרוצים להפסיק. והאם יש סכנה לתפקודי הכבד ולחץ דם. לפסיכיאטרית שאתה אני בקשר אין כל עניין לענות לי על שאלות אלו ואני מרגישה שלא אוכל להתחיל בטיפול ללא האינפורמציה הדרושה. תודה דנה

שלום אני ל אמבין למה את מסכימה להיות מטופלת ע"י רופאה שלא עונה לשלאלותייך מה עוד שהיא מחוייבת לכך על פי החוק (ביזמתה) מכל מקום - אני מסתכן להכעיס אותך אבל אני מאד בספק האם המיותס של רגישות לתרופות הוא תקף במקרים רבים לגבי אפקסור הביטי למשל באתר http://www.infomed.co.il/default.htm בהצלחה עמי

שלום לך אנא ראי תגובתי אלייך ב-"עץ" שלך מאתמול. ביי ש נ ה ב

שנהב שלום. אני מת על הראש שלך. תענוג לקרוא אותך בפורום הזה. רק אל תתעייפי. חיים

שנהבי, אני מצטרף לחיים. איזה אהבלים הם עם הגברים, משאירים אחת כמוך לבד !! שאי ברכות ביי

לשנהב היקר. ראיתי והגבתי.. תודה רבה רבה רבה רבה לך... אני.....

שלומי וניר, שלום חמודים השם לילי בא לי מסיבה אישית, כעקרון זהו שם החיבה שלי בכל אופן שהיה ואני אוהבת אותו שלומי לגבי הגבר הבא, ולעשות לו חיים קשים ובלה......בלה....בלה... אז טוב, עד שיגיע הגבר הבא בע"ה אני מקווה שאני לא ישכח, את כל מה שעברתי בסיפור הזה, בעצם לא אני חושבת שאני לא ישכח מפני , שאמרתי שאני לא כועסת עליו ולא כלום פשוט יותר מבינה ופשוט לא רוצה אותו יותר, אני מאחלת לו את כל הטוב שבעולם מכל הלב, אבל לא איתי, עכשיו שעבר שבוע מאז היותי לבד, אני פתאום מרגישה שלא הפסדתי הרבה ואולי כלום, ואני מרגישה פתאום שזה היה הרבה הרבה תלות בו, נכון אני לא ישקר יש את המחשבות שלא נותנות מנוח לפעמים וגם געגועים, אבל אני לא יודעת אם זה געגועים אליו או לחום ואהבה בכלל, אה......... אז משהו פה צריך להדליק נורה , טוב בקיצור באמת שיהיה לו רק טוב מגיע לו אבל שוב לא איתי, אני רוצה מישהו י צ י ב שידע לתת לי אהבה בחזרה והכי הכי חשוב שיבין וזהוא אני מאמינה מאוד שזה יקרה , בכל אופן תודה לכם ובהצלחה לילי

הי לילי, אני מאחל לך שתמצאי מישהו יציב וסולידי שיהיה מתאים לך, ושלא יברח לשום מקום. ושיהיה לך רק טוב. וכל הכבוד לך ! ביי

שלום לכולם, מישהו במקרה ראה את התוכנית בבוקר של לפני כמה ימים על שיטת תרפיה חדשה שכוללת לחיצה על נקודות באצבעות? אם כן, נתנו שם כתובת של האתר, יש למישהו אותו? תודה.

על איזה נקודות אם אפשר לדעת ?

באצבעות

שלום אני אשה בשנות הארבעים שלי. מאז ומתמיד הייתי זו ש"בוכה ראשונה". כוונתי שאני אשה המתרגשת מכל דבר מרגש, והדמעות זולגות צ'יק צ'ק. אנשים המכירים אותי טוב, כמו אמא שלי או הבן שלי, אם הם נמצאים ליידי,חשים בטווח של שניות, מתי הולכות הדמעות שלי לזלוג להן. התופעה הפריעה לי מאוד בצעירותי, כי חשבתי שאנשים יפרשו אותי כבכיינית או משהו כזה, אבל עם התבגרותי אני קולטת ומבינה שכנראה ניחנתי במינון גבוה מידיי של יכולות רגישות ואמפטיה לסובב ולמתרחש, בלי שום אבחנה/אפלייה אם נשוא העצב או השמחה קשורים לאנשים הקרובים אלי או לא.. חשוב לי להדגיש שהדמעות יכולות להיות מתוך שמחה או עצב, ואין לי דרך לעצור או להחניק אותן. לא פעם אמרו לי כמה ברוכה היא היכולת להזיל דמעות , כי יותר גרוע לא להיות מסוגלים לבכות ולהיתפס בטעות כמי שהוא בעל "לב של אבן".. ולשאלתי- האם אני באמת רגשנית יתר?האם יש דרך לבדוק את הנושא הזה? תודה מראש אסתי

שלום אסתי, אם זה לא מפריע לך - אין שום צורך לבדוק את זה מול "נורמה" כזו או אחרת. אם זה מפריע לך - את יכולה לפנות לאיש מקצוע. קיימות תכונות המעלות את סף הרגישות/פגיעות ובמקרה שזה אכן מפריע לך, מומלץ לשלב בטיפול התרופתי טיפול פסיכותרפויטי ע"י שיחות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

אשקול טיפול. אסתי

בני בן 10 ומאז שהיה קטן מתעורר בלילות , צועק , מדבר , קם , לאחרונה המצב החמיר והוא מתהלך בבית מתוך שינה , עובר לישון בסלון לעיתים קרובות מאוד , בבוקר אינו זוכר כלום ולא מבין איך הגיע לסלון , אשמח לקבל ייעוץ לאן עליי לפנות לקבלת עזרה .

שלום מירה, הנושא טעון בירור במעבדה להפרעות שינה. ניתן לטפל בו תרופותית ואולי גם לסייע ע"י שיחות כתוספת. בשלב זה עלייך לפנות לקבל ייעוץ ע"י מומחה להפרעות שינה במסגרת מעבדה להפרעות שינה. ההפניה נעשית בד"כ דרך נוירולוג. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

ראשית אנ ימודה על פניתך המהירה , בעבר פניתי לרופא הילדים לקבלת הפניה למעבדת השינה , והוא אמר שאין לזה קשר , וגם הפניה לנורולוג סירב לתת , האם אני יכולה לפנות באופן פרטי למעבדה להפרעות השינה ? או לנורולג באופן פרטי ? ואם כן אשמח לקבל מידע לאן עליי לפנות . בתודה מראש מירה .