פורום פסיכולוגיה קלינית

שלומי מה שלומך היום ??? אני שמחה ששברת את קשר השתיקה! יום נעים נעים ורגוע , ים

תודה, זה לא היה קשר שתיקה. פשוט חשבתי שאם איתן רוצה לפרוש בגלל העצים שלנו, אז מדוע שהוא יעזוב ? הוא ותיק ממני , ונתתי לו את העדיפות. אולי הוא רצה לעזוב בכל מקרה. חוצמיזה: רק רציתי לסחוט מכולם קומפלמנטים ושכולם יגידו לי: שלומי, אל תעזוב אתה כל כך נפלא וכולי וכדומה. וזה עבד !! נכון שאני תינוק ? אז שיהיה לך יום נפלא, (אפשר אפילו לשחות בים היום נכון ? ) איך עברה הביקורת של בקרת האיכות ? ? ביי

לא תאמין , אחרי שבוע של קריעה ולחץ לא נורמלי - נדחתה הביקורת בשבועיים . כך שיש עכשיו זמן לכולם בעבודה להמשיך ולבלבל לי את המוח! ואני חומקת להתרעננות בפורום, המשך יום נעים!

hhhhh i just saw what you wrote and hte tree that grew from it................. wehn hera wrote - " make a list.." she didn"t meen alist of the our names for good bye... ;-) i am joining to hte rest of the people - good to see you here - and hope we"ll for along long long time.........:-) each and everyone of hte people here is important to give the right feeling , teh good advices.................. and i trully believe we feel that someone is missing - not just because we don"t see his name any more but because we miss his words....................... for axample - eitan.......:-( have a loveley day anat

ענתושקה, יום חזרתך ארצה מתקרב נכון ? את מתרגשת ? את פוחדת שיהיה לך קשה בארץ ? יש לך תוכניות של לימודים או עבודה או מה ? שתפי אותנו , ספרי לנו. אנחנו מתים לדעת את כל הפרטים. תודה על התמיכה. היי בריאה שם באל איי הרחוקה. ביי

הי אל דאגה, איתן יחזור אלינו אחרי שירגע קצת. זה ייקח לו זמן, אבל את יודעת, כל אחד והקצב שלו. הוא יודע שהוא תרם לפורום רבות ושאנחנו מרגישים בחסרונו. אני בטוחה שיחזור ותוכלי שוב להנות ממילותיו הנפלאות. ועד אז ניעזר כולנו בסבלנות ונהנה אחד מממילותיו של השני:)) יום טוב, או לילה, מה זה שם בל.א? ואל תיעלמי לנו גם את לכל כך הרבה זמן, הא?! ביי, מיכל.

מיכלי, מותר לך להגיד שלום, מה קרה , נהיינו ברוגז ?? עוברת לידי ולא אומרת כלום ?? בואי ננתח את הענין מבחינה פסיכולוגית , או. קיי ? (אחרת יצעקו עלינו שזה לא שייך לפורום) אז מיכל, מה עם קצת תמיכה לאדם בודד ? ביי יום נעים הרבה אושר להת'

היי שלומי תודה על כל המחמאות בהודעה הקודמת יש לי כמה דברים להגיד לך... קודם כל, מה עם שיטת החיבוק? תעביר לבן שלך קצת אהבה...אולי המגע ירגיע אותו אין "ילד רע", יש "מעשים רעים". ואתה בעצמך קובע בהודעה שהילד שלך הוא טוב וממושמע בדרך כלל. אתה העלית את האפשרות שמישהו בגן הרגיז אותו. אם אכן זה כך, והילד פורק את התסכול שלו בבית (בחוסר צדק רק הוא קטן ולא מודע) אז מה יעזור שתתן לו כביכול "עונש על עונש"? לא רק שהוא סבל בגן ומסיבות שאינן תלויות בו הוא לא יודע להוציא את התסכול כראוי, גם יסבול בבית. אל תתייאש מלהבטיח מתנות. סמוך עלי, השיטה הזו עבדה אצלי לא פעם מצטערת שזה קצר ומתומצת...השעה מאוחרת... אז לילה טוב, ותודיע לי מה דעתך ד"א - עונש פיזי אף פעם אינו פיתרון. עונש צריך לבוא כמידה כנגד מידה (לדוגמא: לא חזרת בזמן מהחבר, שבוע אתה לא הולך לחברים כדי שתלמד לחזור מתי שמבקשים ממך) מכה היא לא עונש - היא להראות הנה אני הבוס ואני חזק יותר ממך אני מקווה שזה לא נשמע עצבני מדי - זה הכל ברוח טובה...

ליבי יקרה מאד מאד, בשעה שתיים שלושים ותשע בלילה , יש לך את הריכוז והסבלנות והכח לדסקס ענייני חינוך העומדים ברומו של עולם ??? מה הנדודי שינה האלו ?? ולגבי הענין, את צודקת במאת האחוזים בתיאוריה. בתיאוריה תמיד עדיף בדרכים טובות ונעימות ועם פרסים וחיבוקים. אבל מתוך נסיון של כמה שנים עם ילדים, האדם הכי שליו ונינוח, מאבד את זה פה ושם. ילדים יודעים להוציא את ההורים מהכלים פה ושם. אני נחשב לאדם מאד נינוח בגדול, והיו מקרים בודדים במשך שנות הקריירה שלי כאבא שאיבדתי את הראש, צעקתי , שאגתי והתרגזתי נורא. (וגם הרבצתי לדאבוני). אחר כך ההרגשה היא איומה. איך יכולתי ככה להתנהג לילדיי. אבל זאת עובדה. אז לכן אמרתי שיש כאן סדר עדיפויות: הכי טוב זה לעולם לא להתרגז, ותמיד להשאר נינוח ולעמוד על הדרישה שלך מהילד עד שהוא יכנע. אבל מי שאומד את כוחותיו, ויודע שאם הוא ימשיך להבליג ולהבליג, בסוף תהיה התפרצות של זעם מלווה במכות רציניות, עדיף שכבר בהתחלה כאשר הוא שולט במצבו הנפשי, יתן עונש לילד וימנע את ההתפרצות הזאת. הבנת אותי ? ליבי, מה קורה אתך בשטח הרומנטי ? אין חבר באופק ? (סליחה על החיטוט , את כמובן רשאית שלא לענות ) יום נהדר, למה היית צריכה לקום כל כך מוקדם ????? ביי

שלום, איפה אפשר לעשות איבחון לליקויי למידה ו/או הפרעות קשב וריכוז למבוגרים? ב"ניצן" לא ידעו לתת על-כך תשובה. תודה.

הרה לה לפני 3 שנים כשיניב היה בן 23 (כלומר מבוגר ולא ילד) עבר בניצן בת'א מיבחנים אוזה ניקרא "איבחונים דידקטיים ". נידמה לי שאת ההפניה נתנה לנו הרופאה הפסיכאטרית "בשרות הבריאות העיר" לאחר רצינו לברר אם יוכל לעמוד בלמוד חומר . תצלצלי לשם ותאמרי שאת רוצה לברר את "תפקודיך לאור הקשיים בעבר"ושזה מאד דחוף,ושאת יכולה להביא גם אישור מהפסיכאטר על מצבך . . זה עולה סכום כסף לא מבוטל קובעים לך תור רק בעוד כמה חודשים ויש אפשרות לבחור בין האיבחונים השונים שרוצים לפי הצורך. מקווה שתצליחי. שלך ויוי. ויש להם גם שלוחה בירושלים גם לשם את יכולה לברר. ושתדעי ,,,שהם לא הכי מדייקים....

תודה יקירה. אני חושבת שהמשפט האחרון שכתבת מהווה נורת אזהרה אדומה במיוחד... עד היום אני לא יודעת אם אני סתם טיפשה, או באמת סובלת מהפרעת קשב וריכוז... ככה שחשוב לי לשהאבחון יהיה מדוייק ככל האפשר... במקרה הזה לכסף אין כל-כך חשיבות... יש דברים יותר חשובים מכסף. טוב, אם לא תהיה אפשרות אחרת, אני אפנה לשם.

הרה בירושלים יש מקום שנקרא "מכון מטרה" שמתמחה באבחון הפרעות קשב וריכוז נמצא ברח' רמב"ן 11

גם למבוגרים?

שלום רב, יש פסיכולוגים חינוכיים שמתמחים בכך. אם מדובר באזור חדרה או נתניה, ניתן לקבל הפנייה ממני, באמצעות פנייה למייל האישי. לאזורים אחרים - ראו ב"דפי זהב". חוץ מזה, יש ברשויות רבות שירות כזה, שהוא כאילו"פרטי", דהיינו בתשלום שמגיע לכ 1200 ש"ח, במסגרת השירות הפסיכולוגי (למשל: לכאלו שהם אחרי צבא, ורוצים להרשם למוסד אקדמי תוך קבלת הקלות, ומתן הנחיות לדרכי ההוראה). כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

הרה, יש לי בשבילך מישהי טובה באיזור השפלה. אם תרצי - אשלח לך פרטים לאימייל.

יוסי תודה... אני נמצאת קצת הרבה יותר דרומה...

הרה שלום. אני לא ד"ר- אבל בכ"ז- בפתח תקוה קיימת מרפאה לנושא, מנוהלת ע"י ד"ר איריס מנור. טל: 9331927 . לחברי קופ"ח כללית- ע"ח הקופה. בהצלחה. רוית.

פתח תקווה זה דווקא טוב לי. אבל אני לא חברת קופ"ח כללית... טוב, אני אתקשר לברר אם הם עושים גם אבחונים פרטיים.

ביחידה להכוון תעסוקתי של אוניברסיטת ת"א.

.

הרה שלום בניצ"ן עורכים אבחונים גם למבוגרים. נסי לברר בסניף אחר שלהם. בנוסף יש גורמים פרטיים רבים שעורכים אבחונים כאלה. עם זאת, אני לא בטוח שתקבלי בהכרח תשובה לשאלתך. יתכן למשל שסבלת מהפרעת קשב בילדותך ושהיום את חווה תגובות משניות למה שהיה אז. ילד עם הפרעות קשב חווה את העולם בצורה שונה ומתפתח בהתאם. יתכן שבעית הקשב תפחת, תעלם או תשתנה עם השנים אבל שסגנון ההתמודדות עם העולם ישאר כפי שהוא. אינני רואה נזק באבחון, אולי יעלה אפילו משהו משמעותי. אבל את הפתרון אני בספק שתמצאי באבחון. אני מעריך שבמסגרת הטיפול בו היית/נמצאת/תהיי ניתן להגיע למסקנות טובות לא פחות ללא אבחון. לכן שיפור הדימוי העצמי וההתמודדות עם החיים ניתן לעשות במסגרת הטיפול גם ללא אבחון פורמלי. ה"ידיעה" היא פעמים רבות אשליה, ופעמים רבות ניתן להגיע אליה גם בלי דו"ח כתוב שחור על גבי לבן. נראה לי שאת האישור שאת לא טפשה (כפי שכתבת) את צריכה לקבל מבפנים ולא מבחוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

הכחול נעלם. וחזר.

תודה. במסגרת הטיפול האחרון, עלתה האפשרות של אבחון, מכיוון שהפסיכו' בעצמה לא היתה בטוחה אם יש או אין בעיה של הפרעת קשב. עד היום אני לא מסוגלת לשבת יותר מדי זמן... סרטים, לדוגמא (בלי פרסומות) משגעים אותי, גם אם אני נהנית מהעלילה... יכול להיות שזו תוצאה של הפרעת קשב בילדות? גם בקורס מסויים שלקחתי, שבו נעשתה הפסקה אחרי קצת יותר משעה, באיזשהו שלב איבדתי את הריכוז, ולא הבנתי כלום ממה שמלמדים, למרות שהנושא קרוב מאוד ללבי.

היי, אני מצטטת לך כאן משהו מתוך איזה שיר, וזה בעקבות כמה מהדברים שכתבת בימים האחורנים: "בכל פרידה יש מוות, לוחשת לעצמה האם. בכל פרידה ישנה לידה, צועק הילד החולם. ילד לא מביט לאחור; קדימה, הוא צועק, קדימה. פוחד שיהפוך לנציב של מלח, כמו אבא ואמא."

מה שלומך יקירה,,,,, מצמרר השיר הזה ,,,, הירגשת פעם כמו מכונית שמילאו לה דלק,,, מן חויה והיתחככות עם אנשים לא מוכרים ,(שתמיד הלחיצה) ותמיד הפחיד בדמיון ,, ובמציאות הצריך אומנם הרבה אומץ , וניראה פחות מפחיד ,,,להפתעתי,, ומוזר,,,,שהיצלחתי להרגיש גם את עצמי . שלך ויוי

מה נשמע אצלך ואצל הבן? יוצא לי להרגיש יותר כמו מכונית שנתקעה בלי דלק, באמצע הכביש המהיר... וכולם מסביב עוקפים וממהרים להגיע לאן שלא יהיה... אני לא אוהבת מפגשים עם אנשים לא מוכרים... בכלל אני לא אוהבת מפגשים... מה הרגשת שם, כשהרגשת את עצמך? הרה.

how r u i got your mail thanx i hope you are well

אני כאן, מקווה שאת לא ברחת...

no i`m still here,what`s up? my husband has gone away for 2 weeks i`m feeling a bit lonely,and i miss him,apart from that i`m ok

היי אני לא יודע אם את זוכרת אבל דיברנו בקשר לבנך הייתי רוצה להמשיך ולדבר אבל אולי בצ'אט אם תרצי . יש לי המון שאלות לגבי מה שהוא עובר ודרך התתמודדות שלו . ומעניין אותי לדעת אם האבחנות שלי ושלו הן אותו הדבר . מקווה גם אולי לעזור לו קצת לצאת מזה כמי שעבר משהו דומה . אקווה שתעני לבקשתי . * רק להרגיעך אני לא איזה פסיכי שמחפש להרע לכם , אני סך הכל מנסה לעזור גם ליניב-בנך וגם לי באיזשוהי דרך .. יניב

היי יניב ,,,,, תודה לך על הכוונות הטובות ומוכנה לעזור גם לך אני לא כל כך משתמשת בצ'ט גם לא בקיאה כל כך ). תודה לך,שוב ויוי

שלום שמי יונתן ואני בן 23 . הייתי אצל פסיכאטר והוא אמר שאני לא החלטי . ממה זה יכול לנבוע ? והם הפרעות כמו o.c.d או דיכאון נגרמות כתוצאה מרצונו של האדם להקל על עצמו ונצל את האחרים ? אני לומד קורס שנקרא פסיכולוגיה חברתית באוניברסיטה ושם נאמר שרק כאשר האדם במצב רוח טוב הוא מסוגל להתמודד עם מידע שלילי לגביו . ולכן אני שואל כי נדמה לי שאני מנצל את הסביבה שלי לצורך קבלת רחמים עצמיים . ושהדיכאון שלי נובע מחוסר רצון לקחת אחריות על מעשיי ולהתמודד עם ההשלכות שלהם . האם שי תופעה כזו שנקראת " שהאדם בכוונה עושה את עצמו חולה"? תודה על עזרתכם מקווה להגיע לאמת יונתן

לילה טוב יונתן אמנם אני לא פסיכולוגית אבל.... פסיכולוג אמר לך שאתה לא החלטי. הוא פרט בפניך למה? מה הביא אותו להגיד דבר כזה? חוסר החלטיות יכול לנבוע ממגוון סיבות: יכול להיות שהורגלת בילדותך שאנשים אחרים בעלי סמכות עושים החלטות עבורך וכיום נוח לך "להיתלות" בהחלטות שלהם, או שאולי אתה לא מרגיש מספיק ביטחון להחליט החלטות בעצמך, מפחד תמיד שמה שלא תחליט - היית צריך להחליט אחרת ואז היית באמת מאושר...the road not taken דיכאון הוא בעצם חוסר אונים, אין מה לעשות מכאן, שום דבר לא יעזור. בעוד OCD זו חזרה כפייתית על פעולה מסוימת שנותנת לך ביטחון כלשהו בעשייתה. אדם עם OCD בורח בד"כ לפעולה כזו כאשר הוא מרגיש לא בטוח. הסיבה בעצם, לדעתי, שאדם יכול לקבל ביקורת על מעשיו כשהוא מרגיש טוב תלויה בעובדה שאדם נעלב כאשר "פוגעים לו בנקודות רגישות", כשמשמיעים לו משהו שהוא לא בהכרח רוצה לשמוע (אבל בדיעבד חייב). כאשר הוא במצב רוח שלילי ועוד נותנים לו שלילי הוא לא מסוגל לקבל את זה. תופעה שאדם גורם לעצמו מחלה נקראת - אם אני לא טועה - "תסמונת מינכאהוזן". התסמונת הזו באה מרצון לתשומת לב. גם הרצון שלך לרחמים מצד הסביבה באה מתוך רצון לתשומת לב - "אני מסכן, תחבקו אותי". עצם זה שאתה מבקש מאחרים להחליט עבורך זה עוד נקודה שבה אתה בעצם מראה לסביבה "אני מסכן". זו דרישה לתשומת לב. אם זה ניצול אחרים? לא הייתי קוראת לזה ככה. אם לסכם את כל התורה על רגל אחת, מי שבידו האחריות היא אך ורק אתה. למרות שאתה בעצם מנסה "להלביש" על אחרים את האחריות באמצעות החלטות עבורך, ולמרות שכמו שאתה אומר אתה נמנע מלקחת אחריות על מעשיך שלך והתוצאות שלהם - בסופו של דבר תצטרך להתמודד מולם, כי אין דרך אחרת אז יונתן, קח את עצמך בידיים ותבין שביד שלך השרביט לחיים של מלך.... בהצלחה

שלום רב, ראשית, אני מתייחס לשאלתך הראשונה, על חוסר החלטנות: הורים שלא איפשרו חופש החלטה, או תכונה אישיותית של העדר ביטחון עצמי - הם הגורמים השכיחים. אפשר בהחלט לפתח דפוסי התנהגות יותר החלטניים ואסרטיביים, באמצעות יעוץ אישי מתאים והבניית דרכי התנסות מוצלחת במטלות חיים שונות. כעת אני מתייחס לשאלתך בסוף המסר שלך: אם הבנתי נכון, אתה מתייחס למה שנקרא בספרים: "חוסר ישע נלמד", דהיינו תפיסה עצמית התחלתית של תבוסתנות, שמסתמכת על ארועים קודמים, ומשפיעה על מידת האנרגייה שהפרט יפנה לארועים חדשים. כשאין לפרט תחושת סיכוי, יש תופעה של תלות או חיפוש רחמים. לפעמים יש נטייה לאפתיות, וויתור על התמודדות. גם תכונה שכזו ניתנת לשינוי, בתהליך שדיברתי עליןו למעלה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום יונתן, א. לגבי חוסר ההחלטיות - תלוי באיזו רמה של התופעה מדובר: האם אינך יכול להחליט על דברים "קטנים" יחסית או על דברים משמעותיים יותר? אם, למשל, אתה מתלבט שעות איזו חולצה ללבוש כל יום מחדש והדבר גוזל חלק ניכר מהאנרגייה והזמן שלך, זה בהחלט יכול להיות OCD. לעומת זאת, דווקא גברים נוטים "לחתוך" דברים מהר מתוך לחץ חברתי, היכן שיש בהחלט מקום להתלבטות לגיטימית, שנשים למשל מרשות לעצמן. שתי התופעות אינן משקפות בהכרח חוסר ביטחון. במקרה של OCD השורשים עמוקים יותר והטיפול היעיל ביותר הוא קודם כל טיפול תרופתי ע"י תרופות מסוג SSRI. ב. לגבי דיכאון - לא הייתי אומר שאדם בדיכאון עושה את עצמו חולה (יש סינדרום כזה אך הוא אינו קשור לדיכאון), אלא שאדם יכול לצבור "רווחים מישניים" מדיכאונו, דהיינו, לזכות לחיזוקים חיוביים מישניים מסביבתו (מה שאתה קורא בגדול "רחמים") ועם הזמן, באופן מישני לדיכאון, נוצרת אסוציאציה בין החיזוק החיובי וההתנהגות הדיכאונית. מתיאוריך לגבי שתי התופעות הנ"ל ומנטייתך להאשים את עצמך, הייתי מציע להתחיל טיפול תרופתי ב-SSRI שהוא יעיל הן נגד דיכאון והן נגד OCD באופן מסודר אצל פסיכיאטר ובמקביל טיפול פסיכותרפויטי (ע"י שיחות). השילוב בין השניים יעיל במיוחד נגד דיכאון. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ערב טוב הרה חשוב לי שתקראי את תגובתי בעמוד הקודם בעניין "הפן השפוי". לילה טוב ש נ ה ב

לילה טוב... אל תדאגי, קראתי. מלכתחילה לא כעסתי... סתם התבדחתי, כי "לפי הספר" אני שפויה... אומנם מופרעת עם 1,000 בעיות אבל שפויה...

הרה 1000? את לא מתכוונת לזה, לילה טוב, אני יודעת שאת "חיית לילה", ורק מתחילה לנשום כשאני צונחת למיטה. ש נ ה ב

היי ויוי... אני שמחה שההודעות שלי עוזרות לך זה בעצם מה שאני משיגה בזה שאני בפורום עצם זה שאני עוזרת לאנשים...עצם זה שאולי מישהו ירוויח מהנסיון שלי, עצם זה שנתתי לך נקודה למחשבה ועצם זה שגררתי את הרה לחשוב קצת החוצה ממוות רגשי וממוות בכלל - עושה לי טוב בלב. וזה מה שניסיתי להסביר לאיתן...החוכמה היא לקרוא בין השורות של ההתכתבויות כדי להבין שגם התכתבות שנראית למישהו "סתמית" ולא שייכת, חשובה למישהו אחר. פשוט צריך לכבד. ואם אותו אדם הרוויח מההתכתבות - ואפילו שתהיה על הפינגווינים ממאדים - וזה עשה לו טוב, זה בעצם התפקיד של הפורום. אז הפורום עושה את תפקידו - לכל הדואגים. בקשר לטיפול - יש לי קשיי למידה, ולצערי האונס שעברתי עדיין "קיים במערכת" אז אני מניחה שהתשובה היא כן...לסירוגין ועם חשיבה חיובית מקיפה. אני אשמח לראות אותך יותר מאוחר בלילה :-)

היי חזרתי מה שלומך ליבי לה,,, היתי בכנס של חולי הקוליטיס" עם בני הגדול והיה מאד נחמד, ןכן ניסיון מוצלח ,והחלטה דיי מוצלחת ולקחתי על עצמי היום. כי היציאה מהבית , שיפרה לי זרימת האנדרנלין שהיה רדומה בשנה האחרונה (שלא יצאתי לאף ארוע שהוא). וכעת אני מרגישה שאני בכל זאת מסוגלת להיות עם אנשים לא מוכרים ,,ולא להיתרגש בכלל. אגב גם לי קים משהו כזה במערכת כמו שלך. זה היה בעלי ואני היתי בגיל 18 ונישאתי לו בעיקבות הארוע הקשה.(לצערי). שלך ויוי.

לילה טוב ויוי... אה, זו את שמתרגשת מפגישה עם אנשים חדשים? :-) אני שמחה שלקחת את עצמך ואת הבן שלך לכנס.... קוראים לו יניב ראיתי....נכון? איך הוא הרגיש? זה עשה לו טוב? לאט לאט את תראי שהוא יתגאה בעצמו...ברגע שהוא יבין שהוא עובר תהליך בהצלחה (תעודדי אותו כל פעם שהוא מסכים לצאת איתך) למה התחתנת עם בעלך במקום לדאוג שהוא יהיה בכלוב?

שלום, מדוע הפסיכיאטרים מחליפים את המרשם של הסרוקסט בפאקסט? מה ההבדל? זה בגלל המחיר שהתרופה עולה לקופה? אודה לתשובתך

שלום פקסט הוא תוצרת הארץ זול יותר, ואמור להיות זהה לכן לא אמורה להיות ברירה וזה מועיל לאבטלה בהצלחה עמי

תודה ד"ר אבני!

ערב טוב הרה כיף לראות חיוך על המסך אחרי יום ארוך....:-) קראתי קצת את ההודעות בפורום על העצים והפרחים והמזיקים...אנשים פה השתגעו...כל אחד פותח בהודעה דרמתית של עזיבה שגוררת אחריה גל של הודעות "אל תלך". בשביל מה כל הדרמה סוחטת הדמעות הזו? אפשר לפתוח דיון על הכל ולהגיע למסקנה שמניחה את דעתם של שני הצדדים. כל רגש שאת מוציאה החוצה הוא חלק ממך...כולל כעס. מותר לך להביע כעס. ובקשר לפנים מול פנים? לא חושבת שפגשת אותי, נכון? :-) הפרעות קשב וריכוז מוגדרות כ"מצב הקליני הכי לא מובן מבחינה חברתית". קשה לאנשים להבין שישנו מצב כזה וכי האדם מולם לא רק עצלן חסר אחריות וילדותי. אבל חשוב גם כן לזכור שהפרעות קשב יכולות לנבוע מתוך חוסר איזון כימי אבל גם בעיות פסיכולוגיות, ולכן יש להתייעץ עם מטפל. הפרעה נוספת שהרבה טועים ומאבחנים בה אנשים עם בעיות קשב זו מניה דיפרסיה. הפסיכולוגית שטיפלה בך, אני לא יודעת למה היא לא מצאה את המקור לבעיות אצלך ועזרה לך, אבל גם דיכאון הוא חלק מהפרעות קשב (בא כתוצאה של שנים של חוסר הבנה וייאוש שאין מה לעשות ושהכל שחור). יכול להיות שכילדה נחשבת לעצלנית וחסרת אחריות - פוטנציאל בלתי ממומש במקרה הטוב או "כלומניקית" במקרה הרע. כמובן שהדרך מכאן למריבות עם ההורים קצרה מאד. תשאלי את עצמך כמה שאלות: 1. כמה פעמים את מרגישה חוסר מנוחה פיזי/נפשי. 2. האם את חסרת סבלנות? 3. מה מסיח את דעתך? האם בקלות דעתך מוסחת ממשהו שאת באמצע לעשות? 4. מזג סוער? (נראה לי שיש לי תשובה לזה :-)) 5. כשיש לך כמה משימות לבצע...יש לך סדר בביצוע שלהן או שאת "קופצת" מאחת לאחת? האם קשה לך להשלים משימה? 6. כשאת עושה משהו, עד כמה את ממוקדת בעשייתו? 7. האם את אימפולסיבית? דברנית? נכנסת לדברי אחרים? 8. האם את נוטה לאבד ולשכוח דברים? 9. נסי לדמיין טלוויזיה עם 30 ערוצים פתוחים בו זמנית...נשמע מוכר? בהצלחה במבחן.....:-)

hey this sounds just like me......where can i go for a ivchoon? thanx Lisa

לילה טוב, לדעתי לא נפגשנו מעולם... ומבחינת הכעס - את יכולה רק לברך על זה... אני רצינית, אנשים פוחדים להכעיס אותי.... לא יודעת למה... טוב, זה הפן הגבולי שבי... עכשיו אני אשאל את עצמי את השאלות הנ"ל... אבל מה לעשות עם התשובות, להעביר לך? לא אכפת לי לענות לעצמי, ולכתוב את זה פה... אז לדרך... 1. ביום...? האמת היא, שכמעט כל הזמן. 2. זה משתנה בהתאם לאובייקט שמולי... בד"כ יש לי סבלנות, אבל יש ימים שאני חסרת סבלנות. 3. שאלה קשה... הרבה דברים מסיחים את דעתי, גם אם אני מרותקת לספר או למשהו בטלוויזיה. 4. נו, באמת... זה לא ברור??? :-)))) 5. משתדלת (בד"כ בהצלחה) לשמור על סדר מסויים. אלא אם יש באמצע דברים לא צפויים. 6. תלוי מה אני עושה.... אבל בד"כ אני "תופסת" פוקוס, בתנאי שזה משהו שמעניין אותי, ושאני במצב-רוח הולם. 7. אימפולסיבית? מאוד!!! דברנית? שוב, תלוי בסיטואציה. משתדלת שלא להיכנס לדברי אחרים, כי מרגיז אותי שעושים לי את זה. 8. לאבד? לא! לשכוח.... מה השאלה? לא, סתם... הזכרון לטווח ארוך שלי דפוק כמו שניצל וינאי. 9. לפעמים. נו, אז כמה קיבלתי...?

לילה טוב הרה אז מה? חזרה ללימודים? היתה לך חרדת מבחנים כשלמדת? הכעס שלך הוא את - אמרתי לך. אז יש אנשים שמפחדים ממי שאת. חלקם לא מתקרב וחלקם מעליב ופוגע כדי שלא תתקרבי ושהם לא יתקרבו. אני לא מפחדת ואף פעם לא פחדתי משום אדם. להפגע כן. אבל גם תלוי ממי. אני מרגישה את הבנאדם קודם, ואם יש על מה לדבר אז ממשיכים. אדם שהוא כמו צבר לא מרתיע - כי יש פרס מתוק בסוף :-) בקשר למבחן... אני קוראת את התשובות ולא כל כך חושבת שהבעיה שלך היא ADHD. כלומר, מן הסתם יש לך הפרעות בקשב, אבל השאלה היא למה. לדעתי זה יותר מדי דברים שיש לך בראש (ועל הלב) שמפריעים לך מדי פעם וגורמים לך ל"קצרים" בקשב. אני אגיד לך מה, אני על כל שאלה כזו יכולתי לענות ב"כן" נלהב. מוסחת מהכל, חסרת מנוחה, חסרת סבלנות, טלוויזיה עם 50 ערוצים פתוחה כל יום כל היום וסדר במשימות? מי שמע דבר כזה. לך לעומת זאת יש הפרעות אבל גם זמנים שבהם את יכולה להיות מרוכזת, שקולה וממוקדת.לפעמים יש לך הפרעות בקשב, אז צריך לאבחן ולדעת מתי, למה ואיך לטפל בהן. לדעתי פסיכולוג או פסיכיאטר יוכלו לעזור לך בלגלות איפה את מאבדת את הריכוז ואיך מתגברים. בהצלחה... אני עוד פה עד בערך 1:30 אז אולי עוד נתראה...

הייי תודה לכם על העזרה באמת תודה.... רק חבל שהכול קשה ורע לי מה עושים?! לא רוצה להמשיך לחשוב מה חושבים מה יחשבו ולמה חושבים? תמידד אני מרגישה שאחריי שאני מדברת לא יאהבו אותי יותר...סיוטים מהעבר... לא רוצה עוד ככה.... אנה מכם עזרו ליח....

איך קשה ,למה קשה ,מה רע? למה את עושה חשבון לאנשים? הגוף הזה שאת בתוכו הוא שלהם גם? המחשבות האלה? הם שולטים עליהם אבל לא בצדק את בטוחה ש"הם" לא יאהבו אותך אם תשמיעי להם את הדעות שלך אבל על מנת ש"הם" יקבלו אותך את צריכה קודם לקבל את עצמך את לא יכולה לצפות מ"הם" משהו שאת לא עושה בעצמך. כמה קל להאשים אחרים... זה לוקח ממך את כל האחריות. ועוד פעם....אז מה עם הם אומרים??? איך זה משפיע עלייך?

גלית - - - בבקשה ממך לכי דחוף לבקש פגישה עם הקב"ן כי רק הוא אולי יוכל לעזור לך לדעת מה לעשות .

היי, לא כתבת לי (בעמ' 592) שקבעת לך תור אצל הקב"ן? מתי את אמורה להיפגש איתו? הכול רע וקשה - גלית, את נותנת יותר מדי מקום וחשיבות בחיים שלך, למה שיגידו ו/או יחשבו עלייך. לכל אדם חשובה דעתה של הסביבה, אבל אצלך זה כבר משהו שמשפיע על כל החיים... כתבתי לך משהו על העבר (זוכרת?), ואם את לא מצליחה להשתחרר מזה, אז למה את לא פונה לייעוץ? את לא רוצה שיהיה לך יותר טוב?

היי גלית, תנסי לרגע להניח לעבר ולהתרכז בהווה (ו-כן, אני יודעת מניסיון אישי שזה לא קל): כשאת מדברת עם האנשים שאיתך בבסיס - איך הם מתיחסים אלייך? האם יש איזה ביסוס להרגשה שהם לא מקבלים אותך, מלבד העבר הלא-כל-כך-מוצלח שלך, שמפריע לך לראות את ההווה בצורה יותר מציאותית? אם תצליחי - ולו רק לרגע - להתרכז אך ורק בהווה, בוודאי תהיינה לך הפתעות נעימות. אי אפשר לצפות שכל העולם ואשתו יאהבו אותך, אבל אין ספק שמתוך כל המבחר הגדול של האנשים בבסיס, תמצאי שפה משותפת לפחות עם חלק מהם. גליתי, מניסיוני אני אומרת לך, שאין אדם שכווווווווולם מסתייגים ממנו, אלא אם כן הוא באמת בלתי נסבל בצורה קיצונית. בכל מקום, אפילו קטן וסגור, תמיד יהיו אחד או שניים ש"ישדרו על אותו גל" איתך. את צריכה רק למצוא אותם! בהצלחה! נזבורה

אני עדיין לא הבנתי אם אני יכולה לשאול איזה שאלות שאני רוצה בכל תחום אפילו בתחום רפואת השיניים? או שאני מוגבלת לנושאים שרשומים מעלה בכחול? תודה רבה אם אני אענה לתשובה.

אסתר שלום... הפורום הספציפי הזה עוסק בפסיכולוגיה ופסיכיאטריה, אבל יש פורום נפרד לכל תחום בריאותי. תגשי למעלה, לכתובת האדומה "פורומים - התייעצות עם רופאים", תלחצי וזה יוביל אותך לרשימת הפורומים...

שלום רב יש לי בעיה בעבודה השותפה שלי למשמרת אני בראשונה והיא בשניה .היא עובדת ותיקה שעושה צרות מקצועית לכולם. נטפלת אלי מיום שהגעתי לעבודה, אומרים לי היא מקנאה בך שאת טובה בעבודה ככה עברו חמש שנים ארוכות. בזמן האחרון אני לא שמה לב לדיבורים שלה אבל אני לא יכולה לסבול את ההתנהגות שלה כלפי אני אוהבת שלום ושלווה אבל תמיד היא מוצאת משהו לטפול עלי ומספרת לכל מי שרוצה לשמוע עלי אני פוחדת שיגידו שאין עשן בלי אש ויאמינו לה זמ ממש מחבל בחיים שלי. מה לעשות ואיך לצאת ממצב זה? אנא תנו לי עצות איך להתמודד איתה תודה מראש

צפיה, נסי להעמידה במקומה!!!!! עדי

שלום, אפשרות אחת היא להמשיך ולהתעלם, למרות שזה מתסכל ואת חוששת מפגיעה בשמך... מי שמכיר אותך יודע את האמת; ומי שלא, צריך להתבייש בכך שהוא מבסס דעה על שמועות. אפשרות שניה היא לנסות ולדבר איתה על כל מה שקורה בחמש שנים האחרונות. בהצלחה, הרה.

היי ציפיה אני מבינה ש5 שנים זה איום ונורא להיות בכזה לחץ,,איך החזקת מעמד. את צריכה להחליט בדחיפות ,,לדבר איתה ,,פנים אל פנים לבד,בכדי לברר מדוע היא עושה זאת , ולומר לה שתפסיק זאת כי זה מאד מפריע לך. אם היא תכחיש,,,תוכלי לזמן פגישת בירור איתה ביחד עם הבוס שלכן. לפחות אחרי זה יהיה לך שקט. אם את חושבת שתוכלי לעשות זאת , תתכנני הכל ותלכי מוכנה. ויוי.

היי צפיה, ראשית כל - בכל מקום עבודה יש מין "כבשה שחורה" כזאת שמקלקלת הכל. ולרוע המזל, לא פעם דווקא ה"כבשה השחורה" היא בעלת עמדה גבוהה ואי-אפשר לעשות הרבה בנידון. מה שאת יכולה לעשות הוא קודם כל להוכיח את עצמך - להמשיך לבצע את העבודה על הצד הטוב ביותר, ובד בבד גם לשמור על יחסי אנוש טובים עם הצוות ועם הממונים - זה חשוב!!!!!!!! שכולם יראו מה את שווה מכל הבחינות, ואז אותה עובדת בעייתית לא תוכל להזיק לך. סוף סוף הכח שלה הוא לא בלתי מוגבל! ומעבר לזה כמובן שאת יכולה לשוחח עם הממונים עלייך ולהסביר להם את המצב. אני מקווה שאפשר לדבר איתם, שהם יודעים להקשיב ובעלי כושר שיפוט טוב. בהצלחה! נזבורה

שלום רב, שיחה עם הממונה, היא פתרון טוב לתחושות חוסר נוחות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

ראשית אני נוהגת לקחת דברים בפרופורציות, התעמלות, יוגה, תחביבים ותחומי התעניינות עוזרים לי, שנית גם במקום עבודתי יש מישהי שנהנת ללכלך על אחרים, לכן גם סביר להניח שכולם סובלים ממנה וגם רובנו לא מתייחסים אליה. מה דעתך לשוחח עם הבוס או הבוסית כדי לקבל ממנה פידבייק בעניין?

ראשית אני נוהגת לקחת דברים בפרופורציות, התעמלות, יוגה, תחביבים ותחומי התעניינות עוזרים לי, שנית גם במקום עבודתי יש מישהי שנהנת ללכלך על אחרים, לכן גם סביר להניח שכולם סובלים ממנה וגם רובנו לא מתייחסים אליה. מה דעתך לשוחח עם הבוס או הבוסית כדי לקבל ממנה פידבייק בעניין?

ראשית אני נוהגת לקחת דברים בפרופורציות, התעמלות, יוגה, תחביבים ותחומי התעניינות עוזרים לי, שנית גם במקום עבודתי יש מישהי שנהנת ללכלך על אחרים, לכן גם סביר להניח שכולם סובלים ממנה וגם רובנו לא מתייחסים אליה. מה דעתך לשוחח עם הבוס או הבוסית כדי לקבל ממנה פידבייק בעניין?

ראשית אני נוהגת לקחת דברים בפרופורציות, התעמלות, יוגה, תחביבים ותחומי התעניינות עוזרים לי, שנית גם במקום עבודתי יש מישהי שנהנת ללכלך על אחרים, לכן גם סביר להניח שכולם סובלים ממנה וגם רובנו לא מתייחסים אליה. מה דעתך לשוחח עם הבוס או הבוסית כדי לקבל ממנה פידבייק בעניין?

לכל המשיבים לי תודה כן הלכתי כבר למנהל כוח אדם שמכיר אותה כבר 30 שנה והוא אמר לי אף אחד לא שם לב אליה וגם את אל תשימי לב אליה אבל לו קל לדבר כי הוא לא במעמד של עובד שמישהוא מתנכל לו בכלל אני חושבת שאני לא רואה מוצא וכואב לי מאד תודה רבה

http://www.acri.org.il/hebrew-acri/engine/story.asp?id=343

יש מקרים מזעזעים רבים. למשל, במקרה אחד נימק הפסיכיאטר המחוזי הוראת אשפוז כפוי בכך שהמאושפזת, אשר אובחנה ע"י הרופאים כחולת נפש, קיימה יחסי מין בתדירות גבוהה מדי לטעמו של הפסיכיאטר המחוזי ומשום כך יש לראות אותה כמסוכנת לעצמה, שכן היא עלולה להדבק באיידס... במקרה אחר אושפזה אשה עולה מחבר העמים, דוברת רוסית בלבד, שהיתה נתונה בסכסוך משפחתי קשה עם בנה. הבן הזמין לביתה באופן פרטי רופאה פסיכיאטרית שאינה דוברת רוסית, ועל סמך אינפורמציה שגויה שמסר הבן, מבלי שהאשה נבדקה כלל, כתבה אותה רופאה לפסיכיאטר המחוזי כי מדובר בחולת נפש מסוכנת שיש לאשפזה. האשה אכן אושפזה, אך שוחררה לאחר זמן קצר לאחר שרופאי בית החולים הבחינו שאין כל סיבה רפואית לאשפוז. במקרה אחר, אושפזה חולה לאחר שבעת ריב בינה לבין אחיה, קיללה אותו ואמרה שהלוואי שבנותיו ימותו. הפסיכיאטר המחוזי קבע כי מדובר בסיכון פיזי מצידה של החולה העלולה לפגוע בבנות אחיה, על סמך אותה אמירה בלבד. ישנם כמובן מקרים רבים נוספים. בכל המקרים הללו, התעלם הפסיכיאטר המחוזי מדרישת החוק לפרט נסיבות ואירועים מהם יש להסיק לוגית על קיומה של מסוכנות. בכל המקרים הללו קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור אגב ביקורת נוקבת כלפי הפסיכיאטר המחוזי והועדה הפסיכיאטרית המחוזית.

מיהודי קשה יום שהתגורר ביפו. שלושה ילדים נלקחו לו לאימוץ. הטענה העיקרית היתה אי שפיותה של האשה. ולכן עקב בטלנותו הוא, בנוסף לכל הצרות, נבצר ממנו לראות ילדיו. וכתוצאה מלקיחת ילדיו אלו, הגיעו לבית הדין הרבני והתגרשו. הוא התמים, חשב להינשא מחדש עם אשה יותר "שפויה", וכך יוכל להקים ביתו מחדש, ולפחות להנות ולרוות נחת מצאצאיו שיבואו לו מאשה חדשה. כך עשה. ואכן נולדו לו ילדים חדשים. ושוב הגיעה העו"ס מהעיריה לביתו. אשתו לא משלה ברוחה כאשר העובדת סוציאלית ה"המסורה" איימה בהוצאת הילדים מרשותה של האם לאימוץ. כששמעה זאת זאת האם / האשה ונזכרה בצערו וסבלו של בעלה, תפסה כסא שעמד במקום ואמרה בקול "הסתלקי מביתי בזה הרגע" העו"ס אכן הסתלקה. וכשבוע לאחר מכן בהיות הבעל / האב עובד לילה, הגיעה ניידת למקום העבודה, הוא נתבקש ונשאל אם יהיה מוכן להצטרף כי יש צו אשפוז בכפיה על אשתו. ואז אז החלו העניינים להסתבך. כשהאשה שוחררה משם זה היה בהתחייבות שהיא תבוא מידי יום למקום. ואז כשהיא שוחררה היא היתה כבר במצב שלא הצליחה לתפוס כוס תה בידה. וההליכים המשפטיים החלו. אז עדיין לא ידעה פקידת הסעד על התינוק הקטן שנולד זה לא מכבר שהוא עם בעיה וסיבוך בריאותי, משנודע לה מכך אז הוא כבר היה מיותר לאימוץ... מה שקרה מכאן ואילך בתקופה דיי קצרה נשמע כנלקח מהסרטים. האב שמוצאו מבית דתי פנה בצר לו אל מקורותיו. העניין נסחב גם בשל סיבוכי בריאותו של הילד. ומדיון משפטי לדיון משפטי התנהל במקביל סידור מצד אחר... וממש ערב הדיון בו היה אמור השופט להחליט... המריאו שלושת הקטנים לניו יורק. שם הם מאומצים על ידי אנשים אוהבים, משפחה חמה, מקרובי משפחתו של האב, בקהילה היהודית והחמה שבמונסי. כשכבר לא היה עניין בילדים שהוברחו, ירד הלחץ הפסיכיאטרי גם מהאשה / האם המסכנה. כך ניצלה משפחה שלימה. ההורים נוסעים מאד הרבה לארה"ב נפגשים עם הילדים, ומה שניתן להציל הצילו. אבל... עוד קטע מעניין. ממש מספר שבועות אחרי יציאת הילדים לחו"ל, מקבל האב טלפון מבחור כבן 18 פלוס. בקיצור מדובר בבנו מהאשה הראשונה. שלא הצליח לפתוח את תיק האימוץ בשל היותו יחד עם אחיו ואחותו הצעירים שהם עדיין לא מלאו להם 18. הוא ניסה דרך 144 לאתר את הוריו. כי הוא זכר את שם משפחתו המקורי. משאלתו עלתה בידו למרות שם המשפחה שהוא דיי נפוץ. אז גלגולי משפחה. סיפור אחד שיחסית הסתיים בטוב.

עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטריית כתבה בשנת 1995 מדריך להגנה מפני תקיפה פסיכיאטרית. על הכלוא להתייחס לעצמו כאסיר שזכויות האדם שלו מופרות. על הכלוא להמנע מדו שיח עם הצוות שכן כל דבר שיאמר יתפרש כ"סמפטום" לשגעון ולקיים את הדו שיח על מצבו המשפטי- להבהיר שכליאתו לא חוקית. בקרוב אסביר יותר ואפנה למקורות המתאימים. ערכת העזרה הראשונה חוברה על ידי חגי אביאל ואני מביאה כאן את תמציתה + תוספות שלי. על הכלוא להגיש ערר על אשפוזו הכפוי ובערר נימוקים. הכלוא יכול להרגיש חופשי להתנהג משוגע - שכן החוק קובע שיש לכלוא אותך רק אם אתה מסכן את עצמך או זולתך- מחלת נפש אינה עילה לכליאה על פי החוק. על הכלוא לנהל תרשומת של הפרות זכויות שנעשות ביידי הצוות. אם קושרים אותך- רשום- שעה ומי שביצע זאת. אם מכים אותך- רשום ותעד. תעד את תחושותיך- חוסר האונים- ההשפלה- הביזוי והחילול. יבוא יום ואולי תתבע והרשימות האילו ישמשו אותך בבית המשפט. ערער לבית המשפט המחוזי . ואל תפחד להיות אתה עצמך. אם יפרשו את התנהגותך כ"שגעון" זה יפעל נגדם- האם במדינה דמוקרטית כולאים אדם על פי התנהגותו?

היי לשניכם, רוצה לתפוש שתי צפורים במכה אחת........על עץ אחד......... שנהבוש, אני זמינה עכשיו, חיכיתי חיכיתי ונאלצתי לצאת.......... עכשיו אני בבית.....אשמח לשמוע ממך. שלומיל'ה, ברוך השב מהדממה... שמחה מכל הלב שאתה איתנו!!

היי נטע סורי, אבל הייתי עסוקה עם אבא שלי בענייני ההכנות לקראת הלוויה של סבתי שתהיה מחר. עבר עלי לילה ביעותי, כנראה קשור בעניין המוות. אני גרועה בזה. גם אם ההגיון שלי אומר שזה דרכו של עולם, קשה לי מאוד............וזה מתבטא בשינה. אנסה לתפוס אותך מחר. לילה טוב, אני פה עוד קצת............ ש נ ה ב

היי, הבנתי שלא יכולת להתפנות. בטח מחר יהיה יום קשה, מאחלת לך שתרגישי טוב, ואיכשהו ושתמצאי ניחומים בהוריך. אם תרצי מצאתי אתר מאוד יפה של מדיטציה, עם מוסיקה וצבעים וצורות מיוחדות, אוכל להעביר לך. תלכי עם העכבר לכל פינה בצורה שתראי ותקליקי , שיהיה לך לילה טוב. http://www.mezzowave.com/indexfl.htm

שלום, מזה מספר שנים אני סובלת מחרדת קהל ולעיתים חרדת דיבור לצערי אני גם סובלת מתגובות לחץ שונות שאני מנסה נורא להילחם ולהסתיר,כמדומני מדובר בתסמונת פוסט טראמתית לפחות בחלק מן הענין... טופלתי ע"י פסיכולוג קליני וע"י פסיכוטראפיסטית בעבר ותודה לאל דברים נסגרו נפשית הבעיה שגופנית עדיין לא השתחררתי כניראה... מה עושים? האים היפנוזה יכולה לעזור? HELP תודה - טלי

היי טלי, מה הכוונה שהדברים לא נסגרו גופנית, את יכולה לפרט ? ממה לא השתחררת בדיוק ? אשמח לתת תגובה בנושא שלך ליאת

הי ליאת, בילדותי עברתי טראומה שנמשכה מספר שנים ...תודה לאל והענין סגור אצלי... אבל הדימוי העצמי נשאר על הפנים, ומעבר לכך תגובות גופניות כמו סתם לחץ, חרדה, הסמקה, תחושת בהלה, אפילן נאלצתי לעזוב את לימודיי האקדמים כי פשוט לא עמדתי בלחצים היום יומיים הלכאורה פשוטים...כמו לשבת בכיתה , כמו לדבר בכיתה, להרצות הרצאות פרומטליות וכדו', יש בי בגוף תחושה של התרגשות כמעט תמידית ומאד קשה לתפקד עם זה... עשיתי ביו פידבק לא ממש עזר, ניסיתי כדורים קלים בליווי פסיכאטר לפני מספר שנים התגובות הגופניות של היו נוראיות הפסיאטר פשוט התייאש בססוף הוא אמר לי שאני לא צריכה כדורים פשוט טיפול טוב כדי לסגור את ענין הטראומה ... ואכן עשיתי טיפול ארוך ואין מה לומר אני במצב הרבה יותר, טוב אז הייתי פשוט גמורה מבחינה של חרדות, לחצות כביש לא יכולתי ...אבל הלחץ הזה כיום פשוט הורג אותי... מה עושים?...

שלום רב, לפעמים הפנוזה יכולה לסייע, וכדאי להפנות שאלה בעניין לד"ר אורן קפלן שמייעץ כאן. אבל, אם לא תלכי לכיוון הזה, עדיין יש הרבה מה להעזר בגישות התנהגותניות של הבאת הגוף להקהייה או העלמות מוחלטת של התופעות שעדיין קיימות אצלך. אם תרצי הכוון, פני למייל האישי עם פרטים יותר ברורים על התופעות שמתרחשות אצלך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

ד"ר שלום , האם נטילת זיפרקסה במינון של 10 מ"ג יכולה לגרום לנזק כלשהו או לפגיעה במוח ? אודה לך על תשובה מפורטת ומהירה . בתודה מראש ...

התופעת לוואי האופיינית לזיפרקסה היא השמנה.

לא שידוע להפך במי שזקוק יש לעתים הטבה בתפקוד שכלי בברכה עמי

אני אדיר שותה 7וחצי מ"ג זיפרקסה רציתי להגיד שלא כדאי לך להפסיק אפילו רגע אחד לא לשכוח! אם את שוכחת בלילה אז תשתי בבוקר! מה הסיבה שאת שותה את הכדורים? תחזירי לי תשובה

שךום רב, אני אמא לתינוקת בת 13 חודשים . אני כרגע לא עובדת ובכוונתי להישאר עוד שנה בבית....(בגלל סיבות שונות) שאלתי היא בספטמבר ביתי תהיה בת שנה ושמונה חודשים הם היא תפספס משהו מבחינת התפתחות שפתית וחברתית אם לא תלך לגן? או אולי חשוב לה יותר להישאר איתי בבית בסיסבה הכי מוגנת? אשמח לעיצה מקצועית וגם מתוך ניסיון...

לסנונית שלום, אני לא עו"ס, אבל אני אמא ל3 ילדים....הכל תלוי במה שאת משקיעה בילדה... האם את תנקי ותבשלי והילדה תסתובב סתם? או שאת תעבדי איתה ותשחקי איתה? ילדים בגיל 18 חודש לא משחקים אחד עם השני אלא אחד ...ליד השני.. את יכולה לקחת אותה לגינה הציבורית ושם יש עוד ילדים וכך היא תרוויח מ2 העולמות... זאת דעתי האישית.. כוכבית

.

מה זה? הודעה בפנטומימה??

.

היי כוכבית, הודעה בפנטומימה - זה היה טוב!!!!!!!!!!!! פשוט נפלתי מצחוק!!!!!!!!!!!!!!! ((-: ביי! נזבורה

מה את לא רואה?? זה דנידין הרואה ואינו ניראה

האם תקופה ממושכת של לקיחת התרופה עלולה לגרום להתמכרות אליה? ועוד שאלה- יש לי מוגלובין 7.9 והוא לא עולה לצרות שאני לוקחת ברזל כבר 10 חודשים ואני מרגישה חלשה מה אפשר לעשות?

בל יקירתי היי אני לקחתי הרבה מאוד זמן פריזמה או פרוזאק והפסקתי בירידה איטית ולא היתה לי הרגשה של התמכרות אבל רק ד"ר אבני יוכל מיקצועי לענות לך על כך . בקשר להמוגלובין לפי ידיעתי הוא מאוד נמוך ואולי את צריכה לקבל יותר מהכדורים זה בזריקות אבל את חייבת ללכת לרופא שלך ללא דיחוי ושהוא יתן לך את הטיפול המתאים לא פלא שאת מרגישה עייפות וחולשה .

א. פריזמה היא למעשה פרוזאק. תרופות מסוג זה (SSRI) אינן גורמות להתמכרות. ב. את אנמית מאוד וצריכה לפנות בהקדם לרופא המטולוג. (אם את מדממת - פני לרופא בהתאם למקור הדמם).

עשו לי אנדוסקופיה ולא מצאו דימום

אף אחד לא צריך להרגיש אשם. כל אחד שנמצא פה זה בגלל שיש לו בעיה ואם לפעמים הוא לא מדבר עליה אלא על דברים אחרים זה לא אומר שהבעיה נפתרה ונעלמה. מחוץ לזה זה עוזר שיש פה עוד אנשים ככה יש את התמיכה המירבית לפונה לפורום והוא לא מתבייש לשאול שאלה ולהיות פתוח עם כולם. אני חושבת שזה שרשם שיש כאן אנשים שלא צריכים להיות כאן וכל מי שחושב כמוהו אז כנראה לו אין ממש בעיות אז למה הוא נכנס לפורום. גם לי יש הרבה בעיות ולפעמים אני אוהבת כדי לצאת מהבעיות לדבר קצת על דברים אחרים על אנשים אחרים. אני אוהבת את כל הנמצאים בפורום כי כולם ממש תומכים ועוזרים לי. אז שאף אחד לא יעז להעלם! במיוחד לא אתה שלומי. ממני בל נ.ב שלומי שכחת אותי:(

בל, ממי, איך יכולתי לשכוח אותך, מתוקה, את רואה כמה הייתי עצוב בבוקר ? , רק מי שעצוב יכול לשכוח מישהי חשובה כמוך ! עכשיו מצב הרוח שלי כבר השתפר. ככה זה בחיים, עליות וירידות. מה כבר אנחנו בשר ודם, כמו עלה ברוח. אז אני ממש מתנצל ששכחתי אותך, ואני מבטיח לך שכל תגובה שלך, שאני אראה, זוכה מיד לתגובת נגד. איך המצב רוח שלך היום ? הרבה הצלחה ביי

אני לא משהו המחנכת שלי עצבנה אותה אז הלכתי הביתה ונפלתי במדרגות ושברתי את היד:( אני סתם בעצבים אבל עדיין יש לי מצב רוח:)

היי מה שלומך? את זמינה ? (את מבינה באופנועים?) ביי ש נ ה ב

היי שנהב, אני זמינה ומזומנה..... מנקה את ביתי הקט בין קפיצה אחת לשניה לנבכי פורומינו המהולל.... חסר השלומי..... נעלם, מבלי להשאיר עקבות, ראיתי שהיו עוד "איומים" בעקבותיו...... ובכן, ההבנה שלי באופנועים מסתכמת במשיכה עזה לגברים לבושים במעיל עור וקסדה ענקית, המגלה רק עיניים נוצצות........... אלי נמשכים יותר גברים מזדקנים בקופת חולים.................

אימי קשישה נטלה לאורך 7 שנים פריזמה במינון נמוך.4 בשבוע היתה קצת עצבנות בשעות אחר הצהריים. הוחלט להחליפו ברסיטל מאחר וניטל יום יום. אני רואה שהיא יותר דכאונית וגם יורדת בזיכרון מה דעתך?

לפניך מידע על רסיטל:http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=293

אורנה שלום לא ברור לי למה הוחלף הפריזמה אם היה מועיל אין בעיה בהכרח לקחתו מדי יום לדעתי בכל גיל וודאי בגיל מבוגר לא אחראי לענות על שאלה כזו ללא בדיקה של אימך אנא פני לבדיקה חוזרת / לחוות דעת נוספת בברכה עמי

הי אני יודעת שאתה מת להגיב פה אבל... אז יאללה. מספיק. כולם קוראים לך אז תבוא. ואור צודק. אנחנו (עדיין) בישראל. נו, מה אתה רוצה שאני אתחנן? שאני אכרע ברך? נו תבוא כבר! מיכל.

או. קיי. בסדר ! נ ש ב ר ת י !!!!!!!!!! איך אני יכול לסרב לבקשות כאלה נחמדות. למה אתם כאלה נחמדים אלי ? כנראה שאני יותר רגיש מאשר חשבתי. מיכלוש, מה אאחל לך ? כל הטוב שבעולם, נראה לך בסדר ? חיבוק למתן ביי

האם לקיחת סרוקסט לתקופה ממושכת עלול לפגוע באברי הגוף כגון הכליות , כבד וכד' ? בתודה

מה הדין לגבי שמוש ממושך באפקסור??

"אור שלום כנ"ל - לא שידעו שיש אפקט מתמשך מעבר לתופועת לואי בזמן הנטילה עם זאת - אין לשכוח התרופה נמצאת בשמוש משך זמן מוגבל ולעולם אין לדעת עם זאת ההסתברות נמוכה בברכה עמי

שלום לא שידוע עמי

קראתי בעיון את כל התכתובת ואת העצות שכתבתם. אינני מפרט על עצמי כדי לא להחשף. אני חושש אפילו להצטרף לקבוצת תמיכה כדי לא להיות מזוהה עם הקבוצה . הבעיה שלי היא שאבי הוא אדם מפורסם ואני לא רוצה לפגוע במעמדו ובציפיותיו ממני. עד היום הלכתי בתלם פחות או יותר ואני אפילו יוצא עם בחורות.. מצד שני , לא מזמן השתחררתי מהצבא ואני סבור שהגיע הזמן לחשוב על עצמי ועל עתידי ולהפסיק עם המשחקים.... אני משער שהורי מרגישים משהו אבל לא אומרים לי כלום. הגילוי לא יהרוג אותם אבל בטוח שיבייש אותם ואת האחים שלי ואת המשפחה המורחבת.

אנונימוס שלום, לא קראתי את התכתובת הקודמת אבל אני מרשה לעצמי להצטרף. נראה לי שהגיע הזמן שתפסיק לחשוב על האחרים (אביך, אחיך, המשפחה המורחבת...) ותתחיל לחשוב על עצמך. אני לא מכירה את משפחתך, אבל היום יש פתיחות הולכת וגוברת לנושא. גם לאביך לא צריכה להיות בעיה מהבחינה הציבורית אם בנו הומוסקסואל, ואם לא תרצה, ממילא אף-אחד לא יכתוב על זה. משפחתך תצטרך לקבל את מי שאתה ואם אתה אומר שהגילוי לא יהרוג אותם, זה אומר שהם יוכלו לחיות עם זה. מה שחשוב זה שתהיה לך "קבוצת תמך" כלשהי- חברים, מישהו מהמשפחה, שתוכל לסמוך עליהם גם אם במשפחה יהיה קצת קשה.

היי אנונימוס אני בהחלט יכול להבין את השיקולים שלך ואת הקושי להגיע להחלטה . זה שהלכת בתלם מלמד רבות על אופייך . על כך שאתה מקריב לפעמים את צרכיך למען צרכי הזולת בין אם הם מדומים( מה יחשבו אם אני יעשה כך וכך ) או אמיתיים. אמרת שיצאת עם בחורות . האם הגעת איתם למגע מיני ? ואם כן האם חשת משהו בזמן המגע ? אם אתה יודע שהגילוי יבייש אותם אז אתה צודק . אבל אם אתה מרגיש שאתה ממש מתייסר מזה אז אתה חייב לעצמך לפחות או לפתור זאת אחת ולתמיד או להמשיך לחיות כמו שחיית עד עכשיו , בתקווה לעשות את הבצעד בעתיד כשיהיו לך יותר כוחות . אין תשובה פשוטה . ולא משנה מה אף אחד יאמר לך מה עליך לעשות . אתה זה שתצטרך לחיות עם ההחלטה שעשית . רק תזכור דבר חשוב . בכל החלטה שלא תעשה תמיד יהיו יתרונות או חסרונות. אבל אתה אף פעם לא תוכל לדעת אם ביצעת את ההחלטה הנכונה . רק הזמן יאמר . תהיה חזק מקווה שעזרתי יניב

בוקר טוב לכולם... קראתי....חשבתי....והפנמתי.... יש ביניכם כאלה שממש מחזקים את מה שבעלי מנסה להכניס לראש הדפוק שלי....... ולכן אני לא צריכה טיפול, אלא אני צריכה להמשיך לשבת בשקט.. בכל אופן תודה רבה לכם,(היו לי כאן ריגעי אושר), אני אמשיך לשבת ולקרא את חוכמתכם... תודה רבה, כוכבית

הי כוכבית, זה ממש לא ברור מה שאת אומרת. מי מנסה להכניס לך מה? מה בעלך מנסה להכניס לך לראש? למה את חושבת שהראש שלך דפוק? אתמול רצית טיפול, מה קרה היום? כמה פורשים ואת כבר נבהלת? היו פה הרבה לפנינו ועוד יהיו. יום בא ויום הולך והארץ לעולם עומדת(או משהו כזה...). תמשיכי להכנס לפורום ולהעזר בשירותיו. חבל להפסיד עושר שכזה. יש ימים טובים יותר וימים טובים פחות. זה לא סיבה להגיע למסקנות נמהרות. קחי לך את הזמן ושובי אלינו. מיכל.

היי בעברית פשוטה קוראים לזה חוסר יציבות, לא?? היתה לה התלהבות, היה לה עניין היה לה חידוש (=עולם ומלואו למי שספונה בבית וממתינה לרצות את בעלה שיחזור מהעבודה...) קיבלה פירגון היה לנו אכפת ממנה, הצעדנו אותה לקראת המפנה בחייה......קבעה תור, הרגישה בשמיים,כמעט רשמה גראפיטי, ופתאום- בומס טראאאאאאחחחח!!!!! היא נוטשת, כי היא מרגישה "נינטשת".... ומה איתנו? שהשתדלנו, שעודדנו ,שכמעט הצלחנו? בגדה בנו, בעצם- בגדה בעצמה, ו- - - - - - - ח ז ר ה ל ס ו ר ה. אני נשארת פה. כוכבית- אני יודעת שאת קוראה שורות אלה.... ביי ש נ ה ב

כוכבית, אם אני מבין נכון , אז את חושבת שבעלך צודק בגלל שמישהו רוצה שלא להמשיך בפורום ??? זה באמת לא מצדיק את מה שהוא טוען לך. הוא רוצה לבודד אותך. זה לא בריא לאף אחד להיות בלי חברים. הוא רוצה שלא תלכי לייעוץ. אני חושב שהוא חושש שהיועץ ירחיב לך את האופקים, את תתחילי להבין שאנחנו לא בימי הביניים , יהיו לך כל מיני דרישות, תהיי יותר עצמאית, לא תחתיו, ואת זה הוא לא אוהב. אל תחפשי לך תירוצים איך לצאת ממה שהתחלת. קבעת פגישה, אז דיר בלאק ! תלכי לפגישה. אנחנו מאחרייך בכל הכח והמרץ והתנופה והמשקל. דווחי לנו מה קרה שם. בסדר ?

שלומי החביב מאוחר מידיי ביטלתי את התור.. חוץ מזה זה לא "מישהו" עוזב את הפורום....זאת נטישה מסיבית

בוקר טוב, אני פונה אליכם מכיוון שאני נמצאת במתח רב שמשפיע על תפקודי היום יומיי. ואני אסביר, אני עובדת בעבודה שדורשת בתקופת חודשים ינואר פברואר המון השקעה ומאמץ, אני עובדת המון שעות ללא הפסקות . השנה אני אמורה להתחתן בעוד שבוע ואני לא מצליחה לארגן את הכל וזה מוסיף את את דרגת הלחץ על הנושא העבודה אני יודעת שעלי להאט את הקצב אבל לצערי אני לא מצליחה. וכאשר אני נכנסת לפניקה שלא אספיק היעילות שלי לכל מה שעוד עלי לעשות נעלמת. אני לא מצליחה לישון מספיק שעות בגלל שכל הזמן יש לי מחשבות מה יהיה . לכן אני פונה על מנת לקבל המלצ האם יש איזה תרופה מרגיעה -אפילו משהו טבעי. המליצו לי על ואלטון - וקניתי זאת אבל טרם שתיתי מכיוון שאין לי מושג מה הכמות המותרת. אודה על תשובתכם המהירה. תודה סם

סם בוקר טוב, אני לא מכירה את התרופה שקנית, ואלטון. יכולה להמליץ לך על פסיפלורה או רסקיו רמדי, שהן תרופות מרגיעות שאינן מזיקות לגוף. פסיפלורה בנוזל או כדורים, ורסקיו רמדי היא אחת מתמציות פרחי באך. לפני השינה כדאי לך לעשות מדיטציה, קימות קלטות בסטימצקי, וכן יש מדיטציה און-ליין דרך האינטרנט. ב ה צ ל ח ה

מתוך ניסיון אני רוצה לחזק את מה שנטע כתבה לך לגבי הרסקיו הוא מאוד עוזר ואין חשש שיגרום למשהו לא טוב אפשר לקחת אותו גם כמה וכמה פעמים ביום בלי חשש - זה בא בבקבוק עם מזלף ומתחילים ב - 4 , 5 טיפות מתחת הלשון ואם אינך מרגישה כל השפעה את יכולה לטפטף עוד כ- 4 טיפות כך אני עשיתי וזה מאוד עזר לי להרגע וגם לישון . יש גם רגיעון של "הדס" ויש גם קלמנרבין ויש עוד הרבה מהסוג של הצמחים לרגיעה והורדת המתח .

שלום רב, אני לא בעניין של תרופות, אלא להפך: "יותר דיבורים - פחות כדורים". אם העומס הטכני של המטלות היא הבעייה (כמות, מבחינה מספרית, ומבחינת רצף ההתרחשות) - אז חלוקת זמן אחרת, וחלוקת מטלות שונה בעבודה - היא התשובה. אבל, אני מתרשם שלא רק בזה מדובר, אלא גם בבעייה של עומס נפשי (דילמות והתלבטות): עניין החתונה אולי. כאן כדאי לשתף אחר/ים, בשיחה ובהוועצות. איש/ת מקצוע יכול לעשות "סדר" שאפילו חברים טובים אינם יכולים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לד"ר שלום רב שני שאלות האים seroxat פוגע בתיפקוד מיני בעלון כתוב עיקוב אורגזמה לגבי גבר למה מיכוונים שאלה שניה מתי כדאי לקחת בבוקר או לפני שינה תודה

שלום סרוסקט יכול לפגוע בדרכים שונות במיניות בהנאה, ביכולת לשפוך, בזמן שנדרש עד לשפיכה בחשק. ההשפעה מסתיימת עם הפסקת הטפול ניתן לנסות את החלפתו לתרופה אחרת (שכן כל התרופות עלולות לגרום ויש לבדוק לכל אדם איך הוא מגיב לכל תרופה) לגבי זמן הלקיחה. לרוב סרוקסט נלקח בבקר כי לרוב האנשים הוא מפריע להרדם ובמידה והוא גורם עייפות ילקח בערב. ניתן לנסות האם שנוי מועד הלקיחה משפר את המצב בתפקוד המיני אם לא שקול עם הרופא שלך שנוי התרופה (לעתים אם התרופה טובה או אמורה להלקח זמן מוגבל לא שווה את הסכון של ההחלפה ) בברכה עמי עמי

לד"ר אבני שלום רב רב תודות על התשובה יש לי שאלה היות וה seroxat פוגע בתיפקוד המיני האים מותר לי לקחת וייגרה

שאלתי היא כמה זמן להמתין ולהתמיד עם האפקסור? כמובן מתוך מעקב רפואי. השבוע עליתי כבר לשניים וחצי כדורים בהוראת הרופא שזה מעבר למינון המומלץ! האם לא כדאי לעבור לסרוקסט, הרופא שלי טוען שלא נותנים צ'אנס לאפקסור ואם היו התפתחויות חיוביות בעניין החרדות חבל להפסיק עכשיו. אבל אני בדיכאון כבד בינתיים:(

כאן תמצא מידע על האפקסור: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=283

שלום הרופא שלך צודק לדעתי. בהחלט יש אנשים שלא די להם במנון הרגיל וזקוקים ליותר 300 מ"ג ויותר. אז שווה לנסות בהחלט אם היתה כבר מעט הטבה. בממוצע יציאה מדכאון אורכת כ שלושה חודשים תחת טפול (יתכן יותר ולעתים פחות) מה שחשוב לכן - האם יש מגמה חיובית אם יש בקצב סביר יפה אם לא לשנות (מנון תרופה או הופסת תכשיר) כמו כן - האם הוצעה לך פסיכותרפיה ? לעתים יש בה צרוך כדי לצאת מדכאון בברכה עמי

כתבתי בעמ' 600 את רשימת כל הפוביות והפחדים הידועים כיום, תחת הכותרת "בבקשה עזרה...." אלה כמובן לא הפוביות שלי. ואכן, שלומי צדק לחלוטין. בסך הכל רציתי להראות את מאות האפשרויות שיש לפחד. מאות אפשרויות שכולנו משוחררים מרובן. מה שאומר שחבל על הזמן גם עם אלה שבכל זאת קרובות אלינו. הרבה בריאות לכולכם. גם לרופאים כמובן. לילה טוב.

היי, אכן, אנחנו יכולים רק לברך על כך, שאנו משוחררים מרוב הפוביות שציינת... מספיק שסובלים מפוביה אחת (אני לא פובית בכלל), כדי שהחיים ישתנו...

של מה מותר ומה אסור... אין ספק שזה יפתור את הסוגיה המעמיקה אליה נקלע הפורום... מי שלא יכול לעמוד ברשימה שלכם, יתחפף למקום אחר, וכך השקט יחזור לפורום... מה דעתכם? קחו בחשבון רק, שלפעמים לשקט יש השפעות שליליות... אבל אני לא אדון פה בשקט, כי אולי זה לא לעניינו של הפורום...

להרה ולכל החברה, נראה לי שאני כאן בין האשמים המרכזיים בפרשה. אמנם לפי דעתי זה לא צריך להפריע לאף אחד אבל תכלעס בשטח, אני רואה שזה מפריע לכמה אנשים, אז אשמח לפרוש לזמן מסויים. כי להתחיל כל פעם לשאול את עצמי: האם מותר לי עכשיו להגיב או לא ? זאת אינני מסוגל. וגם כאשר מישהו שואל אותי שאלה, איני מסוגל להשאיר אותו ללא תשובה. זה גם מעליב ופוגע , וגם לא יפה. אז מה קורה? עונים ואז צצה עוד שאלה וכך מתגלגלים הדברים. לפי דעתי, כך הפורום יותר דינמי ועשיר וקצבי ומעניין. אבל כמובן, איני כופה את דעתי על אחרים. אני רואה שאנשים מתרגזים (שזה תמיד, בכל מקרה, לא כדאי ולא רצוי), ואני האחרון שרוצה להרגיז אנשים, אז , תודה רבה לכל מי שעזר לי בזמנים עצובים כאלו ואחרים, במצבי רוח ירודים, בעתות של נאכס, אתם הייתם נפלאים, נחמדים, רגישים, מאיפה לקחתם את כל עודף טוב הלב והרצון לעזור לאנשים זרים ????? אני מאחל לכולכם, הרבה אושר, שמחת חיים, שלוות הנפש, שכל אחד ימצא את עצמו, ימצה את עצמו, יפיק את המירב בחייו, בדרכו שלו, להתראות מיכל, הרה, שנהב, ים, נטע, ניקולט, כוכבית, לילי, איתן, ליבי, נזבורה, וסליחה אם שכחתי מישהו או מישהי מת עליכם, ביי

שלומי בוקר טוב, נו, באמת, איזו אשמה נטלת על עצמך? האם אתה מואשם ונשפטת בבית דין וגזר הדין הוא פרישה? בסך הכל שניים או שלושה מהמשתתפים הפאסיביים בפורום הביעו את דעתם, ואתה....... צי'ק צ'אק מתקפל ועוזב...... לא מתאים לך שלומי!! אתה אחד האנשים הפעילים, התומכים והאהובים כאן בפורום, בלעדיך המקום יהיה שונה, חסרונך יורגש, ואני לא מתחנפת!!!!!!!! בפעם הראשונה כשנכנסתי לפורום, הייתי במצוקה ושאלתי על תרופה, ראיתי את העצים הסבוכים ו...אודה על האמת...... חשבתי לעצמי: כמה קשקשת.... אז ברכו את הרה ביום הולדת שמח ונוצר "יער" עבות..... קבלתי תשובות מהירות ומספקות בעיקר מחברי הפורום, עדין לא הכרתי אף אחד מהם. משך הזמן ההיכרות העמיקה,שמתי לב שעוברי אורח מקבלים תשובות לשאלותיהם, מי שמחכה לתשובה יודע לדפדף עמוד אחד או שניים אחורה...... מה ההתרגשות הזו מבקורת? שלומי, במדינה דמוקרטית הרוב קובע, הפורום תוסס, חי ותומך, והרבה בזכותך. אני מתנגדת לפרישתך, חכה לגיל 65!!!!!! נטע

שלומי, אני גם כמו נטע מופתעת מאוד, אולי כדאי קצת לצמצם את אורך העצים, אבל לפרוש??? זהו פורום תמיכה נ פ ש י ת וממך קיבלנו הרבה ואנו רוצים להמשיך לקבל. אתה אדם מקסים עם המון טוב לב וחוכמת חיים, אתה תורם יותר מאשר מזיק, אז אל תשים לב לכל הנודניקים למינהם. בברכת יום טוב!!!

הופה הופה הופה! לא כל כך מהר. החיפזון מן השטן. איתן פורש, אתה פורש, ד"ר אבני פרש וכן הלאה. אז מה ישאר בסופו של דבר? כלום משמים אחד וגדול. ולא אתה ולא אני ולא שאר "החבורה" רוצים בזה. לכל אחד זכות לכתוב מה שירצה ולכל אחד זכות לא לקרוא זאת. אני עושה את הבחירה שלי ואתה? כל עוד לא הצמידו לך אקדח לרקה עשה מה שליבך אומר לך. את ההגיון השאר לשאר שבוודאי יבינו בסופו של דבר, שבאמת לא חייבים לקרוא ה כ ל! מקווה להמשיך לראות את שמך מתנוסס בחוצות הפורום, ומצפה, כרגיל, לחידוש שיחותינו המרתקות. מיכל.

שלומי היי אל תעשה את זה , אתה בין היחידים שממש מתייחס לכולם ונותן עצות במקום , לא מאיזה ספר אלה מחוכמת החיים , והנסיון העצמי שלך שז הכי חשוב וכיף לשמוע, בכל אופן אל תיתיחס ואל תעשה זאת בבקשה לילי

היי ולסיום הפרשיה, אני מציעה שתכתוב לנו בגדול, באותיות בולטות בשורת הנושא את הדבר הבא: ש-ל-ו-מ-י---ל-א---פ-ו-ר-ש-----ח-ר-ט-ה---- וכך יירגעו להן הרוחות. מברכת אותך ש נ ה ב

תגיד לי, שלומי'לה.... השתגעת?????? צריך לקבל את העובדה, שאין לך אינטרנט בבית.... קיבלתי את זה. אולי אפשר לקצץ בשאלות על הילדים, הבעל, האישה וכו'.... אבל אין שום סיבה להפוך את הפורום לבית קברות!!!!! רוב השאלות גוררות שאלות נוספות... זה טבעי, מה שענה על הצורך של אחד, מעורר את הצורך של השני - בעוד מידע, בעוד נחמה.... אז מה אתה אומר.... אחרי מי אני ארדוף לעמודים אחוריים, אי שם בנבכי הפורום?

חוקר מס הכנסה צעיר ונלהב מגיע לבית הכנסת לחקור את הרב המקומי על הכנסותיו. "מה אתם עושים עם שאריות השעווה מנורות השבת, ההבדלה וחנוכה?", הוא שואל. " שולחים לבית חרושת לנרות והם שולחים לנו בחזרה נרות חדשים", עונה הרבי. " ומה עם הפרורים הרבים של המצות בפסח?", ממשיך החוקר. שולחים לבית חרושת למצות, ומקבלים מהם מצות חדשות, עונה הרבי. " ומה אתם עושים עם שאריות העורלה מהבריתות שאתם מקיימים?" מציק החוקר. "מה השאלה" עונה הרבי - אנחנו שולחים אותן לממשלה והם שולחים לנו בחזרה שמוקים קטנים כמוך.

אדי

אתה שכל-כך נעול על תחומי הפורום... לא מפריע לך שיש פה בדיחה? היא לא "פסיכולוגית" בכלל... לפני שאתה מעיר לאחרים - תבדוק את עצמך... תצא מזה נשכר...

שלום רב. רציתי עזרה,עזרה דחופה מצבי מוגדר כקשה. ממש כך אני בת 19 ויש לי מיאז ומתמיד בעיות חברתיות שמפריעות לי. כרגע אני בצבא הגעתי למקום שבו אני מרגישה שממש לא מסמפטים אותי וזה פוגע וקשה אני מרגישה לא איתם לא קשורה וגם אם יש כאלה שאני מדברת איתם לפעמים כשאני מדברת איתם שוב הגישה שלהם שלילית כלפיי הכוונה בקושי מתיחסים? וכאן תמיד החשש שלי מה האופי שלי לא בסדר? לצערי אני אחת שנראת טוב אבל משום מה אני מצטערת הלוואי והייתי מכוערת אולי בגלל זה לא מתקרבים אליי כי חושבים שאני מין סנובית בגלל שאני נראת רצינית אבל אני לא לא סנובית כלל פשוט מפחדת לדבר להפגע מהחברה כמו תמיד אנה אנמה בדמעות רבות עזרו ליי [גלית

גם אני באותה הסירה ומה שאת מתארת דומה מאוד למה שאני עוברת אני רק יכולה להמליץ על אתר שיש בו הרבה מידע בנושא הזה http://www22.brinkster.com/zarut/apd.asp מקווה שהמצב ישתפר רונית

לגלית שלום נראה לי שיש לך בעיה קלה של בטחון עצמי נמוך. תנסי להרים את בטחון העצמי שלך כל יום קצת ותראי שאיך שאת מתיחסת לעצמך כך יתיחסו אליך אחרים אז קדימה הראי לכולם שאת שווה לא פחות מהם ותצליחי להתמודד ולהיות כמו כל האחרים. בברכה , צפיה

היי שלומי קודם כל השארתי לך בעמוד 594 תשובה עוד ביום חמישי בלילה... חוץ מזה...לא יכולתי להתעלם ממה שכתבת על הבן שלך (והפליקים) אני רוצה שתתאר לעצמך משהו... אתה מבוגר, ומטבע הדברים הולך לישון כשאתה עייף. הבן שלך לעומת זאת חייב ללכת לישון בשעה שנקבעת על ידך בלי קשר לעייפות שלו...מה שקורה זה ככה...הוא שוכב במיטה, ברוב המקרים ער (כי הוא לא עייף וקטן מדי להבין שאם לא יישן מספיק שעות הוא לא יוכל לקום לגן/בי"ס) ושומע קולות מבחוץ...אבא, אמא, אחים/אחיות, טלויזיה, חברים של ההורים, בייביסיטר (שאיזה כיף אפשר לצאת ולעבוד עליה). כל אותם הקולות מפריעים לו להרדם בשעה שהוא בכלל לא רוצה לישון, ואז הוא - כילד קטן ובריא - קם ורוצה להשתתף בחגיגה. אי אפשר לשכנע ילד ללכת לישון כי "הוא צריך" מבחינתו כל עוד הוא לא עייף וכל עוד יש "אקשן" בחוץ הוא לא אמור לישון. אז מה בכל זאת עושים כדי שאתה (וגם הוא) לא תגרר לדברים קיצוניים? תקנה לו שמינית בריסטול צבעונית וחלק אותה למשבצות של ימי השבוע. כל לילה שהוא הולך לישון "כמו גדול שמבין שהוא צריך ללכת לגן ואבא ואמא צריכים לצאת הלילה" - הוא מקבל מדבקה במשבצת -תקרא לזה שקלים, מדליות...מה שהולך יותר. תקבע איתו דד ליין למספר מדבקות שיודבקו לו ותרגם את זה לצ'ופר שתקנה לו כשישלים את מספר המדבקות שקבעתם. מניסיון אישי - של אחות קטנה - אין כמו צו'פר קטן עם כמה מילים מעודדות כדי לגרום לקטנים האלה להחשב בעיני עצמם לגדולים ולגרום לכל שאר המשפחה קורת רוח (וגם שקט!). לאט לאט הבן שלך ייגמל מהצורך במתנה כדי ללכת לישון - אין חשש להתמכרות... למה צריך ללכת ברע כשאפשר ללכת בטוב? לילה טוב ובהצלחה 3>

ליבי, את מתוקה !! אמרו לך את זה פעם ?? תאמיני לי שניסיתי את כל הבריסטולים והמתנות והמקל והגזר ומה שאת לא רוצה. אז לפעמים זה באמת עובד יפה , ולפעמים לא !! ומה עושים כשילד מתעקש להיות נודניק וחצוף ורע ?? כן רע! ילד יכול לעשות דברים אולי בכדי לזכות בתשומת לב שלילית ואולי בגלל שמישהו בגן הרביץ לו והוא מוציא את זה בבית . לא יודע למה. אבל לפעמים, הילד הכי נחמד וטוב, מתעקש להתנהג גרוע. קורה. וכשזה קורה, אין ברירה וחייבים להעניש כי אם לא תענישי, יצא לך ילד מפונק ודפוק בראש. תאמיני לי. עכשיו רק השאלה אם עונש פיזי מתון הוא טוב או לא. אני מאחל לך שתקימי בית בישראל, בזמן שיהיה הכי נכון עבורך, ושיהיו לך ילדים נחמדים, כמה שתרצי, כי אני בטוח במאת האחוזים, שאת תהיי אמא נהדרת , אני כבר מקנא בילדים שלך שיהיה להם אותך, אז שאי ברכות, נראה לי שאת היחידה שהצלחת איכשהוא לחדור יותר עמוק מכולנו מעבר לקשיים של הרה יקירתינו. אנא המשיכי לדסקס אתה , זה מרענן ומעניין ואל תקשיבי לאף טמבל שלא מבין איזה דבר גדול אתן עושות יחד. ביי

אני מקבל כיום אלפראליד(אלפראזולם)שלוש פעמים ביום 0.5 מ"ג לכדור.כשלושה חודשים. הומלץ לי במקרה של החמרה פתאומית/התקף לקחת ואבן (מתחת ללשון) להקלה. האם קיימת חשיבות עם לקיחת הואבן להפרש הזמן בו לקחתי אלפראליד, ולפעם הבאה שאני לוקח? רופא אחר המליץ לי לקחת במקום ואבן מתחת ללשון, אסיוול 10 מ"ג בבליעה עם קצת מים האם יש הבדל בין הואבן לאסיוול במקרה זה? או זה תלוי בהשפעתם היחודית עלי? תודה על תשובתכם.

שלום בן, ראשית, אציין שאינני רופא פסיכיאטר ומנהל הפורומים עושה כמיטב יכולתו למצוא פסיכיאטר מחליף. בינתיים: שלוש התרופות שהזכרת שייכות לאותה קבוצה, המכונה בנזודיאזפינים. אלו תרופות נוגדות-חרדה שבשימוש סדיר, ממושך וקבוע עלולות לגרום לתלות ולהתמכרות. מהאופן שבו אתה משתמש בתרופות ונעזר ברופאים שונים, אני מציע לך לפנות לטיפול אצל פסיכיאטר אחד שיתאים לך טיפול תרופתי סדיר. חלק מהתרופות נוגדות הדיכאון מהדור החדש יעיל מאוד גם להפחתת חרדה. כמו כן, במקרים של חרדה יעיל מאוד לשלב טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה (שיחות). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר גידי ר. ראשית תודה על תשובתך, קיימים "חילוקי דעות מקצועיים" בין הרופאים המטפלים,(לכל אחד נשלחתי /חזרתי). כרגע חשובה לי מאד התשובה בהקשר התרופות, מרווחי הזמנים בינהם, והשפעתם. אחכה עד שימצא מנהל פורום, ומקווה שימצא זמן לענות גם לי. בכל אופן תודה. 99

ויוי היקרה מצטערת שלא כתבתי לך אתמול בלילה...הייתי סחוטה מעייפות ויוי...מה שקורה עם אסירים, אסירים הם אנשים שפרצו גבולות ועל כך הם משלמים בכליאה פיזית - כמו כלוב. המסוכן הוא זה שמעניין, שמסקרן, שמביא לזה שאת רוצה להיות איתו-חלק ממנו-בעצם שהוא יהיה את. הסורגים שבכלא, הם לא אטומים ב100%. יש עוד מרווח "לנשום את האוירה" אבל יחד עם זה גם להנשך...את בטוחה שאת רוצה לקחת את הסיכון? ברגע שאת מציירת חיה כזו או אחרת את בעצם יוצרת אותה. אבל אז היא מתחילה לחיות חיים משלה ואת נשארת שם עם המכחול ביד ועוד חשק בלב. גם אם תצרי חיות כאלה, עדיין תתקשי לשלוט בהן. כי גם אם החיה כלואה שם בכלוב או בנייר שבו ציירת אותה, הרוח חיה ונושבת לכיוונך במלוא העוצמה. את בעצם רוצה "ליצור" מן יצור כלאיים שהוא גם "מדליק" אבל נשאר עדיין על הנייר. כלוא האקס שלך לא היה כלוא. אבל אולי את מקווה שהאסירים שהם כלואים יגלמו בשבילך את אותם יצורי כלאיים?

היי ליבי יקרה,,,, מה שלומך ,,,,, היה אחלה באותו ערב כהיתכתבנו,,, אני הירגשתי מצוין,,, ומה לך זה תורם בדרך כלל ? אתמול לא כל כך הרגשתי טוב מבחינה גופנית ,ולכן לא עניתי לך (אני מאד מיתנצלת) על מיכתבך המיוחד שכלל הרבה דברים נכונים ,הקשורים בתת ההכרה שאנו מתעצלים לפעמים לחשוב עליהם , ולדמות אותם למציאות הקימת. אני עדיין זוכרת את עצתיך בדבר "הציפיה" ואני נעזרת בה ,בקשר לבני. האם את מטופלת ?ליבי , היום אהיה אני מקווה רק בלילה ,,, תודה ,,,,ביי שלך. ויוי

ראיתי את מה שכתבת...והאמת שאני די חדשה פה ולא יודעת מי אתה ובודאי שקטונתי מלהעריך את תפקידך בפורום...אבל... החיים הם לא שחור ולבן... כי הגבולות די מיטשטשים ובין השחור והלבן ישנו אפור שחשוב באותה מידה ואפילו יותר הפורום הוא פורום על מנת לעזור לאנשים זה נכון...אבל העזרה לא תמיד באה ממקום קונבנציונלי - כלומר, איתן יש לי בעיה א' ב' וג' - ואתה עוזר. יש לפעמים התנגדות פסיכולוגית די חזקה לשיחות מהסוג הזה.. אפשר לנהל שיחות על כל מיני דברים ואז להגיע לפתרונות (או לכיוונים של פתרונות) תוך כדי אני לא יודעת על מה אתה מדבר שאנשים שואלים שאלות שלא במקום אבל אם תסתכל על ההתכתבות שלי ושל הרה על החיות והאלים, תראה שיש שם הרבה דברים לחשוב עליהם בקשר לחיים בכלל. בין השורות ישנם דברים שעוזרים לשתינו וזו המטרה של הפורום מלכתחילה... בין אם תפנה ל X שפנה אליך לעזרה כ"לדעתי אתה כך וך וצריך לעשות א' ב' או ג'" ובין שתשוחח איתו ותעזור לו בדרך עקיפה - בשני המקרים עזרת ובזה מילאת את תפקידך. אבל לשלול דרך אך ורק כי היא לא קונבנציונלית ו/או לא לטעמך....לא נראה לי שהוגן אמנם הדרך הארוכה מעייפת יותר, אבל היא טראומתית פחות

אני מצטער מראש שאני לא אפרט שוב אבל כתבתי להרה והמשכתי לענות למטה תשובות נוספות. ואני די בטוח שתביני למה אני מתכוון @-----)---- איתן

איתן קראתי, הבנתי ולכן כתבתי לך מה שכתבתי ומה שכתבתי בתמצות הוא...שכשמישהו צועק "הצילו" - ולא יודע אם הוא רוצה להינצל...יש לנו שתי ברירות..א. לפקוד עליו לעשות משהו לישועה...ב.לתת לו בדרך עקיפה הרגשה טובה. נכון, עצים הם בלגן גדול ולכן אני אישית אוהבת להתחיל הודעות ולקבל עליהן תשובות. וכשהעץ בן 4 ענפים מתחילים עץ חדש. ההתכתבות שלי עם הרה נוגעת לי, לה ולכל מי שחושב שהוא יכול לקבל מזה משהו טוב. אבל להחליט שתוכן הודעה מסוימת "בוגד" במטרת הפורום זה...איך להגיד...לא ממש צודק. כי העיקר פה, מבחינתי, שמישהו מבין את המסר ששלחתי לו וזה עוזר לו כאילו שאמרתי לו: אם אתה רוצה להיות מאושר..א' ב' ג'. לפעמים צריך גם לקרוא בין השורות. ואם כל האנשים שכתבתי להם והצעתי להם מנסיוני, קראו בין השורות והבינו את הרמז..ויהיה הנושא חיות אלים או המאדים....דייני.. תודה על הפרח :-)

היי הרה. אני לא פוחדת מפרידות, רק קבעתי עובדה, בסוף כולם עוזבים,הנה גם איתן כבר התחיל לדבר על עזיבה, אז בשביל מה טוב להיחשף? בסוף סתם ניפגעים...חבל

את לא צריכה לקחת את העזיבות או הפרידות באופן אישי. הפסיכיאטר שנתן מזמנו ומהידע שלו הגיע למסקנה שצריך להמשיך הלאה וזה בהחלט טבעי ונורמלי.הוא מיצה את עצמו ובמקום להשתעמם הוא ממשיך הלאה. לחבר אחר משעמם או מרגיז לקרוא את כל הפטפוטים כאן וזכותו לעשות הפסקה או לעזוב ולעשות משהו יותר מעניין. גם אנחנו - יגיע הזמן שנפסיק להתעניין בפורום הזה ונעשה משהו אחר. זה טבעי וזה נורמלי. שלך אדי.

אז בשביל מה לנו להתאמץ,ולבלבל לאחרים את המוח,עם בסופו של דבר חוזרים שוב לאותה מיסגרת, כי כולם עוזבים? אז חבל על כאב הלב, עדיף להישאר באותו מקום, אתה יכול לתאר לעצמך איך בעלי יתמוגג לעצמו ויגיד לי.."את רואה? אמרתי לך"... מקווה שהבנת ממני כוכבית

אני שמחה שהבהרת לנו את הסיבות לפרישתו של ד"ר אבני.... יש לך כושר המצאה מדהים!!! חשבת להיות סופר מד"ב?

כוכבית.... Better to have loved and lost then never to have loved at all אז מה אם הפרידות כואבות? תחשבי על מה שאותו אדם תרם לך ולא על מה שהיה אמור לקרות כי כבר כתבתי כאן קודם בלי מר אין מתוק כי אם לא היה את המר - לא היינו מודעים למתוק

בכל גיל יש לך את החבר'ה שלך. אתה עושה איתם כברת דרך וממשיך הלאה. רק מעט מאוד חברים נשארים לך מהעבר הרחוק. זה הטבע וככה זה צריך להיות. אני ממש לא מצפה שכולנו נמשיך להתכתב בפורום הזה לעולמים. לכל אחד מאיתנו יקרה משהו שיגרום לעזיבתו וזה בסדר גמור.

היי, באמת בסוף כולם עוזבים? אולי... אבל האם לצורת העזיבה אין משמעות? יש הבדל בין הפרישה של ד"ר אבני מהפורום, לבין נטישה... המשמעות של איך העזיבה נעשית היא החשובה... כולם נחשפים פה, אבל אף-אחד לא מכיר את השני... זו חשיפה שלא פוגעת.

אני לא מתכוונת להפנות את זה למישהו ספציפי - אלא לכולם... אין פה כמעט אף צדיק שלא גלש לעצים ארוכים מדי פעם... וכל אחד בתורו ספג נזיפות, ו"יצא" מזה בתואנה ש"זה גורם לי/לאחרים להרגיש יותר טוב"... שכל אחד יבדוק את עצמו טוב-טוב לפני שהוא מעיר לאחרים... כי יכול להיות שההערות צודקות - תלוי ממי הן מגיעות... ואתם יודעים מה? ההתכתבות הזו עם ליבי אכן תרמה לי, ואני חושבת שרואים את זה... המייל שלי תמיד זמין, אבל אני לא יכולה להכריח אף-אחד להשתמש בו... וגם אתם לא!!!!! אז אם לדעתכם תגובה נכונה היא התעלמות... תנסו ותראו לאן זה יוביל אתכם... אני לא מתעלמת מאף-אחד... מפריע לכם לקרוא על חיות ואלים? חבל... אפשר ללמוד מזה הרבה על האדם... ולמי שקרא לזה "זיוני מוח"... צר לי על החבר שלך - אני מאחלת לו רק טוב... אבל לקרוא לדברים "זיוני מוח" לא ירפא את החבר שלך... כי יש פה אנשים שעוד לא למדו, שיש דרך לומר כל דבר.... ומי שלא יודע להשתמש בשפה מכובדת (כי הפורום מקום מכובד, לא???) שישתוק... שיקרא דברים, ילמד ופשוט ישתוק... נכון, אני שותפה לעיתים בעצים ארוכים, אבל מעולם לא כתבתי פה דברים כאלה "בוגרים" על אף-אחד או לאף-אחד... כי לא משנה מה אני עושה... אני נותנת את הכבוד הראוי לכל אחד... ואם אנשים פה לא יודעים לעשות את זה... אז שלא יצפו ליותר מדי התחשבות מצידי. כי אני יודעת להתנצל כשצריך, ויודעת להתחשב כשצריך - אבל מבחינתי, אנשים שכותבים בשפה כזו נמוכה לא שווים שום דבר!!!! ותחשבו על זה קצת... זה לא יזיק לאף-אחד...

צודקת אלף אחוז ואני לא מבינה את צדיקנו הנכבד איתן שבאמת אני מאוד מעריכה ומוקירה וחבל לי שיעזוב .

היי הרה ויונת, מסכימה עם שתיכן. כל ה"צדיקים" בפורום נסחפו מידי פעם בשיחות מסועפות.... כפי שציינת יונת כך אנו מכירים יותר אחד את השני ותורמים ותומכים כמידת יכולתינו. צריך להתעלם מכל מי שמשתמש בניבולי פה בפורום, ויש דרכים תרבותיות יותר להציג נקודות מבט שונות. הרה, אני נהנית מ כ ל מה שאת כותבת.......גם על אלים וגם על בעלי חיים..... אחלה פורום!!

היי הרה קודם כל....אני שמחה לשמוע שתרמתי לך ואת תרמת לי לא מעט... קראתי את ההודעה שלך בעמודים קודמים..יש לי הרבה סבלנות אבל אם תרצי נוכל להתכתב במייל תדעי לך כלל....ישנם אנשים שכשח... להם הם מרגישים שהם צריכים לשתף בהרגשה הזו את שאר העולם....הם לא מבינים שאם יבקשו עזרה זה יקרה יותר מהר ובהרבה יותר אהבה...אבל הרי אי אפשר להוכיח אדם שלא רוצה לשמוע אם מוחם של כמה אנשים כאן לא יכול לקלוט את ההתכתבות הזו...זבש"ם...מי אנחנו שנבכה בשבילהם על הטיפשות שלהם?

היי, את יודעת במה תרמת לי? בזה שאילצת אותי לחשוב! הצלחת לגרום למחשבות שלי לחרוג מהמסלול שבו הן היו תקועות... וזה היה זוועתי... אני לא בוכה בשביל אף-אחד... על עצמי אני לא יכולה לבכות...

את צודקת בקשר לניבולי פה. אבל אם השאר אני לא מסכים איתך. את ותיקה לפחות כמוני. ואת יודעת כמוני למה העצים גורמים. את בעצמך רצית הרבה פעמים להתכתב במייל כדי שלא יהיה בלאגן. ואת יודעת גם שאם לא כותבים כלום אז משעמם. אני אומר שוב הבעיה שמגזימים ובצורה לא סבירה. תקראי את ההתכתבות למטה איפה שכתבתי ופרטתי. יש בין השאר אנשים חדשים שמבינים שהם בצ'אט ולא בפורם רפואי ואם זה ימשיך ככה זה יאבד מהמטרות שלו. וזה מה שמפריע לי. איתן

כנראה שאתה היחיד שעומד מאחורי הדברים שלו... תראה את אדי, שנורא סובל מהעצים הארוכים ומחוסר הקשר בין התכתובת לבין הפורום... כל מה שהוא כותב כל-כך "פסיכולוגי"? זה רק מוכיח, שיש צבועים שצועקים "לא!" וממשיכים בשלהם... זה רק מוכיח, שלמרות הרצון, אי-אפשר למסגר את הפורום, כי פסיכולוגיה היא תחום נרחב... מה אתה חושב? שפגישות טיפוליות מדברים רק "פסיכולוגית"? להיפך - ניתן להסיק וללמוד הרבה דווקא מדברים פחות "פסיכולוגיים"... כי פסיכולוגיה עוסקת בנפש האדם... כולם פה ניסו ללמד אותי, שלנפש יש גוונים רבים - כמה מכל ה"מורים" האלה כתבו סתם?

אני בן 28 בריא בסה"כ. אני סובל מזה 5 שנים מבעיות עור של סבוראה בראש, גבות ומאחורי האזניים. במהלך השנה האחרונה צצו לי כתמים אדומים על הרגליים בלבד מתחת לברכיים. לאחר ביקור אצל 2 רופאי עור נאמר לי שזה פסוריאסיס ושבגדול אין מה לעשות למעט משחות להקלה [שלא עוזרות לי]. האמת שבשנה האחרונה אני לחוץ הרבה הרבה יותר מבעבר ממליון סיבות שלא מפריעות לי משום בחינה מעשית בחיים למעט אולי התוצאה של המחלה. האם כדאי ללכת לפסיכולוג.פסיכיאטר ולקבל מינון של תרופה מרגיעה? תודה

לדעתי האישית והלא מקצועית אין צורך בפסיכולוג או פסיכיאטר. אתה צריך למצוא מסגרת שתעזור לך להרגע ולא להיות לחוץ. לדוגמא: יוגה, מדיטציה, קורס בדמיון מודרך. בהצלחה.

בן שלום מחלות עור רבות קשורות לתופעות נפשיות ולפיכך טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור לשיפור המצב. באופן יותר ספציפי, טיפול בהיפנוזה יעיל במקרים רבים של מחלות עור ויתכן שכדאי לך לפנות ולנסות. זה לא בהכרח מעלים את התופעות לעד, אבל מפחית בצורה משמעותית את ההתקפים ואת עוצמתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

בן שלום מחלות עור רבות קשורות לתופעות נפשיות ולפיכך טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור לשיפור המצב. באופן יותר ספציפי, טיפול בהיפנוזה יעיל במקרים רבים של מחלות עור ויתכן שכדאי לך לפנות ולנסות. זה לא בהכרח מעלים את התופעות לעד, אבל מפחית בצורה משמעותית את ההתקפים ואת עוצמתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

ברצוני לדעת איזה מאכלים אסורים לחולי פסוריאסיס . בברכה ותודה מראש, מעין

האם מישהו בפורום עבר חוויה של " יציאה מהארון " ? האם אחד המומחים יכול לתת יעוץ בעניין ? איני זקוק לטיפול פסיכולוגי או משהו כזה רק עצה ועזרה באיך להתמודד עם הנושא.

שלום אנונימוס, אינך נותן פרטים מינימאליים על עצמך כדי שיאפשרו התייחסות קצת יותר ספציפית. השיקולים שאדם צריך לעשות, לדעתי, בינו לבין עצמו בעניין יציאה מהארון ובפני מי קשורים למצב החיים בו הוא נמצא. מאיזו בחינה חשוב לך לצאת מהארון? האם אתה רוצה לקבל אישור מהסביבה על היותך הומוסקסואל? באיזו סביבה מדובר? האם זו סביבה שיכולה להכיל מבחינה פסיכולוגית מידע כזה? לדעתי, שווה לשקול יציאה מהארון כאשר מדובר במשהו שאתה מסתיר. למשל, אם יש לך בן-זוג שאיתו אתה חולק את חייך ואתה נאלץ להמציא כל מיני סיפורים כשאתה מסתיר אותו ממשפחתך או מפגיש אותו איתם, בהחלט כדאי לשקול יציאה מהארון בפניהם, כי מדובר בהסתרת חלק משמעותי מאוד בחייך. אני מדגיש לשקול כי אינני יודע אם הוריך מסוגלים לשאת מידע כזה. אתה מכיר אותם יותר טוב ממני. אם מדובר על יציאה מהארון לצורך קבלת עצמך כהומוסקסואל, הייתי ממליץ לך להצטרף תחילה לאחת מקבוצות התמיכה הפועלות בסניפי אגודת ההומוסקסואלים לפני שאתה נוקט בצעדים בלתי-הפיכים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

סלח לי ד"ר יש לי כבעל ניסיון כמה השגות: 1. מה זה סיבה מוצדקת לצאת מהארון - החופש, השקט, הפניית האנרגיות לקומות בונים - בן זוג היא סיבה שולית לצאת מהארון, כי אם ההורים ליברליים עד כדי כך שיוכלו להכיל ולחלוק את האושר שבקיומו של חבר אזי הם ודאי יקבלו את בנם גם ללא חבר, ואם החשש השחור ביותר נניח עומד להתגשם ממילא הוא ימצא את התמיכה בבן הזוג ולא בהורים. בן זוג איננה סיבה לצאת מהארון - הדריש הליגטימית לא לחיות חיים כפולים ומתישים היא הסיבה הראשונית הליגיטימית והמחייבת יציאה מהארון ברגע שהאדם חש בטוח וטוב עם עצמו ומיניותו. הורים אינם רק מפרנסים ומאכילים, הם מהות סימבולית לכל אדם לאורך כל חיו, כדאי לו לאדם לעמוד מול המציאות ולהיתמודד איתה למרות הכאב האפשרי - מצב של הליכה על הסף , של הסתרה הופכת את היחסים עם ההורים לפלקטיים, וזה כואב יותר. כן צריך לבחון באיזה "מצב חיים" להחליט לצאת וזו כבר שאלה של עיתוי. מה זה "להכיל את המידע"? אתה יכול לדמיין מה עושה לאדם להכיל סוד שכזה! "מאיזו ביחנה .....?" דר' אני מקווה שלא התכוונת ל"למה?" למה אתה רוצה שהאנשים הקרובים אלך ידעו מי אתה? מיניותו של אדם היא דבר מרכזי באישיותו של אדם וא התשובה היא פשוט ככה!!! ולגבי הדברים "הבלתי הפיכים" דר' הדבר היחיד שהינו בלתי הפיך הוא שאם אדם הוא הומו אז הוא הומו!!! כן הוא יכול להכחיש, יכול לצאת, לשכב ולהתחתן עם נשים, יכול להסתיר, לברוח עד הודו וחזרה, לשכנע את עצמו מצידי ע"י מכות חשמל והיפנוזה - אבל לעולם יהיו חיו חסרים..... לכן יציאה מהארון, דר", איננה דבר בלתי הפיך - יתכן שהיא לא בעתוי נכון, יתכן שהמחיר יהיה גבוהה ובל אדם לא יכול להיות מנוכר מעצמו לאורך זמן. !!!! בכל מה שאמרתי לא התכוונתי שתמיד בכל מצב חיבים לצאת, זכותו של אדם לעשות את חישובי הרווח וההפסד שלו - זה ליגיטימי בעייני , כל עוד שהדבר לא נובע מפחד, אלא מתכלית עניינית.

אני לא מומחה או משהו אבל יכול לספר לך על הניסיון שלי. אני יצאתי בגיל 25לפני ההורים. ראשית עלך להיות מוכן לזה שההורים לא יחיו עם זה בשלום לגמרי , זה מאכזב אבל ניתן להבנה, שכן כהורים היו להם חלומות אחרים לגבי בניהם - אמא שלי לדוגמה ביכתה זמן רב את אובדן החתונה הגרנדיאוזית שתכננה עבור בנה בכורה. וכן יש לקחת בחשבון שיאמרו דברים כואבים בלהט הכאב של הרגע, תהיה מוכן, תמחל על כבודך, תן להם זמן - אל תשכח שאתה מתכונן לזה זמן רב ועליהם זה נופל פתאום. 1. אני מאמין שהתסריט יהיה בדיוק כפי שאתה מאמין - הם הורך אתה מכיר אותם הכי טוב, אני יצאתי קודם בפני אחי, הוא סבר שאבי ממש לא יוכל לעמוד בזה , הוא כלכך שכנע אותי מתוך הפחדים שלו עד שכמעט רציתי לותר על זה, אך הופתעתי לטובה אבי הגיב טוב משציפיתי. בתוך תוכי ידעתי שהוא לעולם לא יוותר עלי, למרות שיחסנו היו קשים מאז ומתמיד. 2. לא במכה - כחצי שנה לפני זה חזרתי במקרה לגור בבית, נתתי רמזים כדי שיהיה להם זמן לעכל את זה, שיחות טלפון הגיעו, עיתונים בנושא הסתובבו בחדרי, חולצות עם כתובות שלא משתמעות לשתי פנים וכו'. 3. תן להם לעשות את הצעד הראשון - אחרי הרמזים אימי התחילה לשאול שאלות עקיפות כמו עבור מי אתה מתלבש בצורה כ"כ חתיכית? דייט עם בחורה? השבתי שלא, שאני פוגש חבר! - והמבין יבין. בוקר אחד ליד הקפה והסיגריות במטבח היא בקשה לשאול שאלה, ידעתי שהיגיע הרגע!!:) התרגשתי, לרגע קיבלתי רגליים קרות. אבל התאמנתי, דמיינתי את הרגע הזה מליון פעמים - ידעתי שאם היא תשאל אני פשוט אגיד כן, היא שאלה "אם אני משתמש בסמים או שמא שייך להומואים האלו?" הייתי על טייס אוטומטי - אמרתי לה בקול רועד אך בטוח בעצמו - "כן אני הומו" זכור חלק ניכר מהיכולת שלהם לקבל את זה תלוי באופן בו אתה מציג את זה, הייה בטוח שאתה שלם ומרגיש טוב עם היותך הומו - הכנתי לה כמה סרטי וידאו שמסבירים את הנושא ובקשתי שתצפה, זו הייתה טעות כי עולמה חרב עליה באותו רגע , היא ממש לא הייתה מסוגלת ללמוד ולהיפתח - היא הייתה עסוקה באבל. 4. למרות שזה מפתה על תעשה את זה בטלפון, אתה מצפה שהם יתאמצו - תתאמץ גם אתה. אני לא יודע אם אתה מתגורר איתם או לבד , אני לדוגמה הכנתי לי מקום אלטרנטיבי ללילה לכל מקרה - אליו פרשתי כשהתלהטו הרוחות והכאב היה קשה מנשוא - אך לאחר כמה שעות התקשרתי לשמועה מה קורה. אבי ביקש שאחזור הביתה לדבר, הבטיח שישתדל להיות מנומס ולא אלים. התוצאות היו לא מושלמות אך סבירות: אבי ממש התאמץ וניסה להסביר לי שאני לא ממש הומו ושזו טעות וכו' - שמעתי בנימוס והבטחתי לחשוב על העצות האופרטיביות שלו כיצד להוציא אותי ממצב זה - למרות שביני לביני כבר מזמן ידעתי מי אני ושאין לזה הרבה סיכוי חבר שלי ,לדוגמה, ההורים שלו דרשו שילך לטיפול פסיכולוגי על חשבונם, לאחר שלוש פגישות הפסיכולג זימן את ההורים והציע להם לבוא לטיפול כדי שירגישו יותר טוב עם העובדה שבנם הוא הומו. אבי, בכל אופן, אמר שכמובן בכל מקרה תמיד אשאר בנו , רק הציב כמה דרישות שלמרות העלבון המגולם בהן אני מוכן לקבל למען שלום בית:) הוא ביקש "שהדבר הזה" לא יגיע אליו הביתה - ליגטימי הוא לא רוצה לפגוש את חברי ההומואים ישמור השם. וכן שלא אספר לאחותי הקטנה (בת ה13) שלא אבלבל אותה בגיל רגיש זה - עם זה היו לי יותר בעיות כי זה פגע בקשר שלי איתה, אך היא בתו וקטינה אז החלטתי לקבל גם את זה. אמי איכזבה אותי יותר, למרות שתמיד חשתי שהיא קרובה אלי יותר, נכנסה למיטה לאיזה שבועיים ממש - אלק היא התמוטטה . הסכמנו שלא נדבר יותר על הנושא אפשר לחיות עם זה וואוו איזו הקלה , איזה חופש ושקט .... בהצלחה לך , זה חייב לקרות מתי שהוא, אז התחל היום חבל על האנרגיות המבוזבזות.

היי שמי יניב ואני עדיין בארון . יש לי הרגשה שההורים יודעים גם אם לא סיפרתי ממש להם. סיפרתי רק לאימי ברגע של משבר , לפני 4 שנים , ואני בטוח שהיא לא שכחה את זה . אתה מבולבל כרגע ואפשר להבין את זה, אחד יתן לך נימוקים לבעד והשני ייתן לך נגד . כל אחד בהתאם למחשבותיו כרגע . העניין הוא שלא משנה מה אף אחד אומר . אתה חייב לשבת עם עצמך ולחשוב אם אתה באמת מוכן או לא . מה שאני הייתי מציע הוא שתיקח דף נייר ותחצה אותו לשניים . בצד אחד תרשום בעד ובני נגד ותתחיל לתת נימוקים , אולי זה מה שבעצם יעזור לך לראות את הדברים בצורה טובה יותר . לי זה עזר . אני יודע שאני עוד לא מוכן להתמודד עם ההשלכות של היציאה מהארון זה עוד עדיין מוקדם מדי. מקווה שתמצא את החוזק מתוכך . יניב

שלום לך, קראתי בעניין רב את סיפור היציאה מהארון שלך. הרושם הוא שכבר יצאת מהארון ואתה רוצה יותר לשתף אותנו מאשר לבקש עזרה. אני מעריך את העוז שהיה לך לנקוט בצעד הזה. עם זאת, יש לי כאיש מקצוע רתיעה מסוימת מ"מרשמים" ו"כללים" בנושא זה ובנושאים אחרים וסבור שיש לבדוק כל מקרה לגופו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום , אחי נמצא במחלקה פתוחה לנוער בבי"ח ( זאת לאחר התפרצויות של אלימות ושל שבירת חפצים בבית שכנראה ומקורה בחרדה גבוהה - סיפור ארוך ומאוד כואב של שנה וחצי של סבל שהלך והחריף ) . שחררו אותו ליום אחד לבית וכאשר הגענו הביתה הוא כאילו והתנקם על כך ששמנו אותו במקום כזה ( הגיע לשם בכפיה ) והיה פשוט נורא . אמי הזמינה אמבולנס שלקח אותו בכוח חזרה למחלקה ושם כיוון שהוא הפר כללים של יציאה לבית הוא הוכנס למח' הסגורה ולא באנו לבקרו . העלו לו את המינון התרופתי ( זיפרקסה : 10 מ"ג וסרוקסט : 1 כדור אשר הוא לוקח אותם בלילה ) והוא גם כל פעם חושב שאולי זה יפגע בו מוחית . קיבלתי ממנו שיחת טלפון בו הוא ממש בכה ואמר כי הוא מבקש סליחה וכי הוא הרגיש פחד ובגלל זה הוא עשה את מה שעשה בבית . הוא שאל אותי אלף פעם אם התרופות האלו לא יכולות להזיק לו או לפגוע בו , הוא גם מסתכל על הלימודים שהוא מפסיד ושואל אם זה לא יפגע בחיים שלו .חזרתי שוב ושוב שלא והמטרה שהוא נמצא במקום כזה היא אך ורק לעזור לו שכן לנו בבית אין את הכלים להתמודד עם החרדה שלו . הוא אומר לי כי הוא מרגיש שאמי שונאת אותו וכי הוא בודד שם . אמרתי לו שכולם אוהבים אותו אך כועסים מאוד על ההתנהגות האחרונה שהייתה לו ורוצים לעזור לו לחזור לשגרת החיים הנורמלית . שאלתי היא האם אני צריכה להיענות לו ולבוא לבקרו . הוא נער מאוד חכם ומניפולטיבי ( עובדה כי 3 שבועות הוא הצליח להערים על הרופאים במח' שהכל איתו בסדר ) . האם כל מה שהוא אומר לי עכשיו זה גם סוג של מניפולציה ? האם אחרי התנהגות נוראית כמו שהייתה לו ביציאה האחרונה לבית אנו אמורים לבוא ולבקרו ? עזור לי - מקווה שכמה ויותר דחוף .... תודה .

שלום קרן, אני מצטער לשמוע על מצבו הקשה של אחיך ועל ההשלכות הקשות שיש לכך על המשפחה כולה. נראה לי שמן הראוי להתייחס לשני דברים: (א) מה שאת מכנה חרדה ו-(ב) האם לבקר את אחיך. לגבי הנושא הראשון, אחיך התנהג באלימות ובכך היווה סכנה לסביבתו. זו גם הסיבה שהוא אושפז בכפייה. פסיכיאטרים די חוששים בשנים האחרונות מאשפוז בכפייה ואם הם עשו כן - ואת גם מתארת התפרצויות אלימות של אחיך - כנראה שהיה מקום לכך. מדובר, אם כן, באלימות שיש בצידה סכנה. העובדה שהיא כן או לא נגרמה ע"י חרדה אינה רלוונטית לצורך הדיון. לגבי הנושא השני, בהחלט הייתי ממליץ לבקרו. להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם בכלא אסירים זכאים לביקורים. האשפוז הפסיכיאטרי הוא חוויה קשה מאוד ואחיך זקוק לכל תמיכה אפשרית מצד הקרובים אליו. נכון שהוא עלול להיות מניפולטיבי כדי להיחלץ משם, אך זה רק אנושי. הוא מתנהג כמו חיה שכלאו אותה והיא רוצה לצאת, אלא שכעת באמת ככל הנראה קשה לו לשלוט בעצמו ולשם כך הוא מקבל טיפול. מבחינה פסיכולוגית, חשוב להסביר לו שהאשפוז אינו עונש ואני מציע להיעזר בפסיכולוג ו/או בעובדת הסוציאלית שאמורים לטפל בו במסגרת המחלקה. לסיכום, המסר הוא קבלה מלווה בהגבלה. אחיך מתפרץ, יש לו התקפי אלימות, הדבר מבטא התרפפות בגבולותיו הפנימיים, ביכולת שלו לשלוט על עצמו ועל כן הוא זקוק להצבת גבולות מבחוץ, גם בהתייחסותכם אליו וגם ע"י האשפוז. אין זה אומר שחדלתם לאהוב אותו ולכן עליכם להמשיך לבקרו תוך שיתוף הצוות המטפל בקשייכם. הייתי ממליץ גם ליצור קשר עם סניף אנו"ש במקום מגורייך כדי להיעזר במשאבים שהם מציעים, כולל הכרות עם משפחות שיש להם פגוע נפש וסלילת הדרך חזרה הביתה לאחר האשפוז. לגבי התרופות שהוא מקבל - יש להבהיר לאחיך שאין להן כל נזק ולא נעשה כל דבר בלתי-הפיך. ברור שיש להן תופעות לוואי, אך כשמצבו יוטב והמינון יופחת או יופסק, הן תיפסקנה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלומי וכל השאר אני חושב שהפעם אדי צודק. אני קורא כאן הרבה למרות שאני לא משתתף בזמן האחרון. ובאמת מפורם רפואי זה הפך לפורם פרטי שמתחיל לאבד מהמטרות שלו. בגלל זה אני מעדיף להתכתב ולא ממש להכנס לפורם. מבחינתי יתכנו שני מיקרים או שהפורם יהרס לחלוטין או שיחזור ליהיות יותר ממה שהיה. את האמת לי ניראה שהפורם מתחיל ליהיות אפשרות א' ואז מבחינתי ולצערי אני לא אכנס כמו פעם. ומה שישאר לי לעשות זה לאחל לכולם ליהיות בריאים ובזה אני אסיים את תפקידי כאן. אני יודע שלחלק השורה האחרונה לא כל כך מזיזה. אבל אני חושב שבעתיד תיראו לאן הפורם הזה יגיע וחבל איתן

אני בעצם ממחזר ומסכם את מה שחלק מאיתנו חושב שקרה לפורום הזה. זה לגיטימי להתווכח ולהחליף דעות בקשר לחינוך ילדים, למכות ושאר בעיות . אבל כשזה גולש ל- " כמה ילדים יש לך " " בעלי עוזר לי והוריד אשפה" זה כבר מוגזם וסוטה מהרעיון. ושוב, אין כאן כוונה לתת ביקורת או להתנשא. אני מציע לחזור למטרה הראשונית והיא:תמיכה ועזרה בעת מצוקה. וזאת כמובן בנוסף לעזרה המקצועית של המומחים.

אדי אני מסכים איתך זה חרג מעבר לכל פרופורציה המטרה היא בין השאר תמיכה פסיכולוגית. ואני חושב שזה עוזר לשוחח על דברים. גם על סתם דברים כי זה עוזר לחלק מהאנשים לתפוס ביטחון ולהפתח. אבל פשוט בזמן האחרון ההגזמה היא פשוט בילתי ניסבלת. אם פתאום מתחילים לכתוב על חיות ואלים לדוגמה זה פשוט חורג לחלוטין. וזה הורס את מה שכולם וגם הותיקים ממני כאן ניסו לבנות. ובגלל זה אני מתחיל להרגיש כאן מיותר. ולאט לאט הפורם הזה יתחיל להתפרק. ולי באופן אישי זה חבל איתן

היי אל תעזוב את הפורום. ש נ ה ב

מיכל תודה:) אבל את האמת שאני רואה את הבלאגן שהולך ומתגבר כאן. אני באמת שוקל את זה @-----)--- איתן

שלומי אני יודעת שאתה אדם דתי. אני אשה חילונית. סבתי ז"ל נפטרה הבוקר, בגיל 96, בשיבה טובה. תאריך פטירתה זהה לתאריך פטירתו של סבא שלי= בעלה, שנפטר בדיוק היום לפני 15 שנה. מעבר לעצב שלי ושל משפחתי, ומעבר לנחמה בידיעה שלא סבלה במותה כי נפטרה בשנתה, אני רוצה לשאול אותך- מה אומרת ההלכה על העובדה שאשה הולכת לעולמה בדיוק באותו תאריך שנפטר בעלה? האם זה משמיים? האם היא "חיכתה" גם אם לא היתה מודעת לכך? האם זה מקרה? (אגב, במשפחתי יש איזון- שני האחיינים שלי נולדו באותו תאריך, בהפרש של 3 שנים.) לתגובתך תודה ש נ ה ב

איני חושב שיש משהו מוצק לגבי זה בהלכה. אבל מובא במקורות שיש פעמים שאדם גדול מבחינה רוחנית מחכה ליום הולדתו ונפטר ביום זה. זה מה שקרה עם משה רבנו. הוא נולד בז' אדר וגם נפטר ביום זה. כאשר אדם נפטר ביום הפטירה של רעייתו או להיפך, זה מעניין, אבל לא שמעתי על התייחסות דתית לדבר. מעבר לכך שלפי הדת, אין שום מקריות, הכל מכוון, ולכל דבר ודבר יש משמעות כלשהיא. מה המשמעות , זאת כבר שאלה שגדולה עלי. בכל מקרה, תנחומי. אובדן זה אובדן ולא חשוב הגיל. ביי

שלומי תודה ש נ ה ב

שלום שנהב, קבלי את תנחומי. כואב לאבד אדם קרוב, בכל גיל. אני איתך חמודה.

היי תודה ש נ ה ב

-

בל מה נשמע ?. שמתי לב שטלי נמצאת רק בסופי שבוע תכתבי לה מייל .

כן כתבתי לה והיא לא עונה אני די בסדר המחנכת שלי עוזרת לי נורא ואני שואבת ממנה כוחות ומצליחה להתגבר על המחלה והדכאון

בל יקרה, דווקא כתבתי לך מייל, אך ככל הנראה הוא לא הגיע. תשלחי לי שוב מייל, כי אין לי את הכתובת שלך... אני מבטיחה לענות, אבל לא מבטיחה שאוכל לענות באופן מיידי. אל תדאגי...אני לא נעלמת... והעיקר, שתרגישי טוב... טלי פרידמן

טלי, גם אני שלחתי לך מייל במוצ"ש....(שושואיסטית:)) ענית גם לי ולא הגיע אולי?

שלום לכל חברי הפורום, אני רוצה לשתף אתכם בבעיה שלי ולשמוע מה דעתכם. אז ככה, אני בת 30 נשואה+3 ילדים. הכל התחיל בסביבות גיל 14 ,15 . היה לי הנסיון המיני הראשון עם בחור צעיר. לא נהניתי מהמין עצמו כמו מההתלהבות של הבחור ומהתשוקה שלו אליי. ונראה שזה מה שדירבן אותי ודחף אותי להרבה חוויות מיניות עם הרבה גברים. אם תראו אותי,לא תאמינו שאני אחת "כזו".אני נראית שקטה,ביישנית.אבל היצר הזה להיות נחשקת לא עוזב אותי. העניין הוא שעם ההרגשה הטובה,אני מרגישה מנוצלת(מה שנכון)ויש לי כעס מסויים על אותם גברים או יותר נכון על כל הגברים.ובמיוחד על בעלי.למרות שהוא לא עשה לי רע.אניכאילו דוחה אותו ולא מוכנה לספק אותו. למרות שאני מאד רוצה לשכב איתו. משהו בראש כל הזמן מנקר לי,שהוא כמו כולם. וזה מציק לי נורא. וגם נורא מטריד ומרגיז אותי שהוא גולש באתרי סקס במקום להיות איתי. ואז כשהוא בא למיטה ומתחיל להתעסק איתי,אני לא מסוגלת לשכב איתו. או אפילו שהוא ייגע בי. אנא,התייחסו ברצינות לדבריי. ותגידו לי מה אתם חושבים על מצבי.

הי מאיה, אפשר להבין אותך. הרגשת הניצול נשארה אצלך עוד מצעירותך ומהווה עבורך עכבה. ברגע שאת דוחה את בעלך הוא פונה לאפשרות אחרת, וזה הרע במיעוטו. טוב שהוא לא בוגד בך. או לפחות עד כמה שאת יודעת... אני חושבת שטיפול משולב של פסיכולוג -סקסולוג יכול מאוד לעזור לך להשתחרר מעכבות נעורייך ולהוביל אותך לדרך חדשה. מאוד ייתכן שרצוי, לאחר הטיפול האישי שלך, ללכת לטיפול זוגי עם בעלך. במקביל אני חושבת גם שכדאי לך לדבר איתו על הקושי והמחשבות שלך. להסביר לו שהבעיה היא לא בו אלא בך ועד כמה את רוצה להשתחרר ממנה. אם הוא חשוב לך וחשוב לך הקשר ביניכם, עשי זאת במהרה לפני שילך לרעות בשדות זרים... בהצלחה ושיהיה לך רק טוב, מיכל.

אני מסכים עם דבריה של מיכל וממליץ שתפני לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן