פורום פסיכולוגיה קלינית

מה עושים? כשכל מה שבא לעשות זה להסתגר בעצמך ולבכות? להילחם בהרגשה או לתת לעצמך לשקוע?

תלוי כמה זמן זה נמשך??

rainbow, מותר גם להסתגר בעצמך ולבכות... לפעמים זה חיוני יותר מכל דבר אחר... השאלה היא כמה זמן זה נמשך. ואם הבנתי נכון, מדובר באהבה נכזבת? יש פתגם שאומר: "ככל שפצעיה של האהבה פתאומיים יותר, יותר איטית היא תרופתם".

למה להלחם ולמה לשקוע אם אפשר פשוט לבכות?

ואיך מוצאים אותה?

ומה עושים כשמוצאים והוא לא רוצה אותך?

יש ישגידו שכן, ויש שיגידו שלא!!! ואולי צריך להבין לפני כן מה זו אהבה...

אני חוויתי אהבה גדולה שנגמרה.......... לדעתי, אדם יכול להיות מאושר ומסופק גם ללא אהבה גדולה.

ישנה תרופה בשם orap? למה בדיוק היא עוזרת ובאיזה מצבים לוקחים אותה? האם היא ממכרת? האם היא מזיקה לטווח ארוך ואם כן כיצד? שאלה נוספת:האם יש תופעה נאורולוגית שקשורה לטורדנות כפייתית? ואם כן האם זה קשור לתיסמונת טורט? האם יש טיפול תרופתי? ומה היא התרופה? שאלה נוספת:אני יודע שחוקרים כבר גילו מיהו הקולטן במוח שאחראי על תנועות האדם אך האם ידוע מיהו הקולטן שאחראי לקולות האדם? ברגע שאדע מי במוח אחראי לקולות ,אחפש תרופה שמשפיע על הקולטן הזה במוח במקרה שיש טיקים ווקאליים לא רצוניים כמו במקרה של הבן שלי ואולי סוף סוף הוא יפסיק לצהול,לנבוח,לילל,ליבבכמו כלב,להשמיע קולות של קוף,אוי זה בטח נשמע מצחיק... אבל זה כל כך כל כך עצוב....,יש מה לעשות?

תשובות לכל השאלות תמצא כאן (באנגלית): http://www.gatepharma.com/ORAP/orap.html

ילד בן 8 ,זוחל על ארבע כמו כלב,לפעמים נובח, מזיז את האגן כאילו יש לו זנב והוא מקשקש בזנב,משמיע קולות מעצבנים כמעט ללא הרף, מציק באופן קבוע ומעצבן לאחיו הקטן,כמעט כל מה שמבקשים ממנו לעשות הוא לא רוצה,אין לא תאבון, בקושי מסתדר להתלבש לבד, אחרי שיושבים איתו המון זמן על שעורי בית בסופו של דבר מבינים שהילד בעל אינטליגנציה מעל הממוצע לפי דעתי לעיתים מראה באופן צורת החשיבה שלו על מחוננות אך הבעיה היא שקשה לו מאד להביע את החוכמה שלו בגלל כל הבעיות שלו ,לפעמים מדבר בקול של תינוק ולא מצליח להפסיק,הולך לחוג כדור סל אבל לא כל כך מצליח להשתלב... כל מה שקשור לספורט קשה לו,הוא טוען שהוא לא מסוגל להפסיק את ההתנהגות האובססבית שלעיתים תוקפת אותו,אני כבר פקעת עצבים,לא ישנה בכלל,יש לי סיוטים וחרדות שהילד שלי לא פשוט מטורף מה אני עושה?

שלום. חשוב מאוד לפנות לקבל אבחנה פסיכיאטרית ולאחריה טיפול. האם עשיתם זאת? האם בבית הספר הוא מתפקד היטב? נשמע כי חשוב לכולכם על מנת לצאת מן היאוש לפנות ולברר מה בדיוק הבעיה. ניתן לעשות זאת דרך קופ"ח או באופן פרטי. בברכה. רוית.

אם זה מעצבן אותך אתה מתאר לעצמך מה עובר על הילד המסכן ?????????. בשום אופן אל תעיר לו ואל תנסה להפסיק את התנהגותו הוא סובל ולא מסוגל לעזור לעצמו. ילד כזה צריך לעטוף בהמון אהבה ולתת לו עידוד ותשומת לב מיוחדת. יחד עם זה לפנות מיד לרופא המשפחה שיפנה אותך לנאורולוג או לרופא מומחה להתנהגות כזאת. ושוב, לא להעיר לילד רק לאהוב אותו ולתת לו עזרה רפואית מיידית. שיהיה בהצלחה. בטוח שמהילד הזה יצא בסוף אדם מוצלח מעל הממוצע, ויביא לכם כבוד .

קודם כל הרבה כוח המלצתי החמה לעשות עיבחון כולל פסיכולוגי ודידקטי (לקויות למידה) יכול להיות שילדך סובל מתסמונת טוראט היכנסי לאתר של האמותה לפי השם טוראט בקצרה התסמונת מאופיינת מבעיות בהבנה של התנהגויות חברתיות, לקויות למידה, בעיות התנהגות, בעיות קשב והיפראקטיביות, בעיה של רגישות יתר לרעשים נגיעות וכ"ו, אובססיביות לגבי התנהגויות וסר בדברים וכן בתיקים ( תנועות לא רצוניות ) גופניים וקוליים. כדי לאבחן יש ללכת לנוירולוג או פסיכולוג המבין בדבר. בבי"ח שנידר בפתח תקווה וביה"ח מאיר בכפר סבא יש מרפאות המתמחות בעניין. אסור להזניח כיוון שהמצב יחמיר. בהצלחה שרון

אני התעוררתי לפני שעה מה אתך??

התעוררתי בערך ב - 14:40... אבל היו לי דברים לעשות. לפני שאני בכלל ניגשת למחשב, אני מאכילה חלק מהחיות (היתר אוכלות בלילה).

הנני סטודנט להנדסה והנני סובל מבעיית ריכוז. זה מתבטא גם בשעת הלימוד השוטף בכיתה, וגם בשעת ההתכוננות לבחינות, אך הכי גרוע זה בבחינה עצמה, כך שמתוך שלוש שעות של בחינה אני שומר על ריכוז במשך 7 דקות או משו כזה, וכמובן התוצאות באות בציונים. שאלתי היא האם יש טיפול, או תרופה או כל דבר שיכול לעזור לי בבעיה זו. האם השימוש בריטלין יכול לעזור, ואם כן איך ומה ההשפעות, ואיך ניתן להשיג את זה. עוד דבר, לא מכבר אובחן אצלי דיכאון, לא חמור וקיבלתי פרוזאק במשך מספר חודשים, אך לא הרגשתי שינוי כלשהו ולכן הפסקתי על דעת עצמי, וכאמור איני חש בכל החמרה או שיפור. בתודה מראש עידו

שלום רב, ראשית, יש לבחון שוב את תחום הלימודים שלך, ולהעריך האם, אכן, זהו התחום שמתאים לך מבחינת הנטיה, הסיכוי להצליח, וכו'. לאחר מכן, תוכל להעזר במרכזי התמיכה לתלמידים עם לקות למידה, שישנם בכל מוסד אקדמי. תוכל גם להסתייע באבחון פסיכולוגי אצל מומחה לתחום החינוכי, והתפוקה מכך היא גם ההמלצות (שמתקבלות כהנחייה) לצורת הבחינה (עוד זמן, הפסקות, שיכתוב, וכו') וגם לאופן הלמידה שלך (התארגנות, תיקצור, סיכום ולמידה לבחינה). גם עניין הרטלין יכנס להמלצת הפסיכולוג המומחה. יתכן והדיכאון הוא חלק מהתסכול שנובע מקושי הלמידה, ואם זה כך, הרי שכדאי להגביר את המאמץ בכיוון שציינתי למעלה. אם תרצה הפנייה, פנה למייל האישי שלי עם ציון מיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

היי תודה על היחס אני כרגע בטיפול היו לי שתי פגישות עם עובד סוציאלי ואני לא יודעת אם זה עוזר לי, או שאולי זה עוזר בתת מודע לא יודעת. השיחות מאוד קשות לי , קשה לי לדבר, ובכלל על עצמי. אני כבר לא יודעת מה לעשות . פשןט קשה לי אני רוצה שהתקופה הזו תעלם. אני חושבת גם לנסות את הכדורים שהפסיכיאטר הציע לי רק שזה נורא מפחיד אותי אני לא יודעת לאיזה מצב זה יביא אותי ואיך אני אדע להתמודד עם זה.אני פוחדת שאני לא יכיר את עצמי ככה.

זו מילת המפתח!!! שתי פגישות אינן מהוות מדד לשום דבר! אל תלחיצי את עצמך... הקושי לדבר על עצמך מובן והגיוני, לא תמיד אנחנו מקבלים "במה" ששייכת בעיקר לנו. תזרמי בקצב שלך. ולגבי התרופות - תנסי... תני להן את הזמן הדרוש כדי להשפיע, ואם אחרי זה תרגישי ש"זה לא זה" אז תפסיקי לקחת אותן. אין לך מה להפסיד; כתבת שאת רוצה שהתקופה הזו תעלם... אז את מבחינתך צריכה לעשות כל מה שאת יכולה, בשביל לעזור לה להיעלם.

עדי , את בדרך הנכונה. בהתחלה נורא קשה, אח"כ קשה ובסוף מתחיל להשתפר. אנחנו איתך.

בזמן האחרון היתי ממדוכא ולחוץ והזנחתי את עצמי מבחינה מינית בשבועיים האחרונים " מקפיד " להיות פעיל מינית לענג את עצמי ואת בת זוגתי . שמתי לב שמצב רוחי השתפר. האם יש לתופעה הסבר ביולוגי \ פסיכולוגי ??.

שלום רב, פעילות מינית יוצרת פעילות הורמונלית שמהווה מעין טיפול תרופתי טבעי לדיכאון. אצל אלו שאין להם בעייה בתחום, החומר המופרש מייצר תחושת אושר. אגב, גם פעילות ספורטיבית מביאה לפעילות הורמונלית דומה. בקיצור: יש "תרופות" שהן באמת טבעיות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום סטיב, במצבים של דיכאון קל - או אפילו, ליתר דיוק, "מצב רוח רע" - פעילות מינית או כל פעילות גופנית אחרת - עשויה לעזור מבחינה פיזיולוגית בשחררה אנדורפינים. מבחינה פסיכולוגית, כל עשייה יכולה לעזור להתגבר על מצבים אלה. ואולם, בדיכאון קל, בינוני ולמעלה מזה, קיימים קשרים הרבה יותר סבוכים בין דיכאון ופעילות מינית. הדיכאון עצמו עלול לפגוע בחשק המיני ובתפקוד המיני ורוב התרופות לטיפול בדיכאון פוגעות, במידה זו או אחרת, הן בחשק המיני והן ביכולת להגיע לאורגזמה (אצל גברים עיכוב בשפיכה או במקרים מסוימים מניעתה לחלוטין). אם הדיכאון עצמו פוגע בתפקוד המיני, ברור שהתועלת שעשויה לצמוח מהטיפול התרופתי עולה על הנזק, שכן בלאו הכי התפקוד המיני פגוע והטיפול התרופתי עשוי להפחית את הדיכאון, ולמרות פגיעתו האפשרית בתפקוד המיני, התוצאה הסופית עשויה להיות שיפור בתפקוד המיני הנובע מהדיכאון עצמו. בהתייחס לשאלה הספציפית שלך, אם אתה משתמש בביטוי "מקפיד לקיים יחסי מין", אני משער שעל אף השיפור במצב הרוח כתוצאה מיחסי המין, אתה סובל ממידה מסוימת של דיכאון קל, שכן ההתבטאות שלך מעידה על כך שיחסי המין אינם תוצאה של חשק מיני אלא של מילוי "חובה" (משהו שצריך להקפיד כדי לבצעו) ואם מצב זה ממשיך כדאי להיוועץ באיש מקצוע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לד"ר רובינשטיין לד"ר אברהם: תודה על התיחסותכם המקצועית והעניינית. אכן, ככל הנראה אני סובל מדכאון קל. כלפי חוץ, כך על פי הסביבה אני מתפקד היטב בכל הרמות ולא ניכר עלי המתח והדכאון בו אני נתון (כך שככל הנראה מדובר בדכאון קל). האם יתכן לעובדה שנכחתי בזירת פיגוע חבלני במקום בו אני נוהג לבלות מידי יום ,העובדה שבני עומד להתגייס, עיכוב קידומי בעבודה וסכנת פיטורי משפיע עלי מנטאלית ועומדת בבסיס שינוים במצב הרוח ??

שלום לכולם ולמטפלים בשבועות האחרונים עלה בפורום המונח "דיכאון קל" המונח הזה הוא מונח מאוד מבלבל משום שניתן להסיק שאם מתרפא מאובחן כלוקה ב"דיכאון קל" אז איכות החיים שלו נפגעת בצורה קלה והוא יכול להמשיך לתפקד. גם אצלי וגם אצל משתתפת אחרת היה/קיים אבחון של "דיכאון קל" אני חשתי בהתפרצות המחלה ב "גהינום עלי אדמות" ובשהיה ב "כור המצרף". המשתתפת שסיפרה שאיבחנו אצלה "דיכאון קל" מדווחת על ייסורים קשים אולם היא דוחה את ההמלצה להשתמש בתרופות בגלל שלדעתי היא מפרשת את האבחון של "דיכאון קל" כאירוע שמספיק לטפל בו בפסיכותרפיה. מניסיוני פסיכותרפיה לא יכולה להצליח לבדה במקרים שהמתרפא חש ייסורים אני יודע משמועות ומשברי אינפורמציה שדיכאון עמוק הוא תופעה שמלווה גם בתדמינים פסיכוטיים. אני שמעתי שבדיכאון עמוק מטפלים בתרופות חוסמות MAO או בחשמל אני שמעתי שבדיכאון עמוק עלול להיות מצב של סכנה לחולה אני משער שבדיכאון קל אפשר לקום בבוקר ולישון בלילה עם איכות חיים ירודה במיוחד אבל לחולה לא נשקפת סכנה אלא רק סבל איום אני מבקש מהצוות המקצועי ומבעלי ניסיון להאיר את עינינו בנושא הטרמינולוגיה תודה שאול

שאול ערב טוב, אני חושבת "שדיכאון קשה" או "דיכאון עמוק " המצב הנפשי לא רק מאופיין בעצב, חוסר תקווה, פסימיות, יאוש ואיבוד עניין אלא ההבדל העקרי הוא שאדם שסובל מדכאון עמוק אינו יכול לתפקד בעצמו הוא חייב להיות מאושפז במחלקה סגורה מהסיבה שהוא יכול להיות מסוכן לעצמו וגם לסביבתו , לכן במקרים קשים מטפלים עם נזעי חשמל. מקווה שקצת עזרתי, שלך ליאת

שאול שלום אין ספק שאדם הנמצא במצב מצוקה מרגיש היטב שאיכות חייו נפגעה. המונחים דיכאון קל או דיכאון עמוק אינם בהכרח הגדרות פורמליות. דיכאון "עמוק" מתייחס למה שמכונה בספרות דיכאון מג'ורי והוא עלול להביא לחוסר תפקוד מוחלט. עם זאת, זה לא בהכרח המצב תמיד ולעיתים יש אנשים שמצויים בדיכאון עמוק מאוד ובכל זאת מתפקדים ביום יום. דיכאון לכשעצמו אינו מלווה בתופעות פסיכוטיות אם כי יש כמובן גם מצבים כאלה. הטיפול מותאם למטופל ואינו בהכרח הטיפולים שציינת. למעשה שאול, אני לא בטוח שמשנה ההגדרה המדוייקת. חוויתך האישית היא זו המשמעותית, וכן הטיפול האישי המתאים לך. מובן שיש עוצמות שונות של דיכאון וישנם בוודאי אנשים בדיכאון חריף מזה שאתה חווה, וישנם שפחות. אפשר אולי להסתפק בעובדה שזו נקודת משבר ברצף החיים, ושניתן וצריך להתמודד איתה בטיפול, בין אם בשיחות ובין אם (ועם) תרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מחפשת טיפול בהיפנוזה כעזרה לגמילה מאוכל. האם האחד הרופאים בפורום הזה מוכן לעזור לי?

http://www.panicdisorder.up.co.il לגל (שם לפי מייל) בכתובת הזו ישנו קישור לרשימת מהפנטים בארץ וקישור לאתרם בהצלחה.

דנה שלום ניתן לנסות ולעזור לך באמצעות היפנוזה ובכלים פסיכולוגים נוספים, אולם כמו בכל סוג אחר של טיפול בהרזיה, המוטיבציה שלך היא גורם המפתח להצליח בטיפול. היפנוזה אינה טיפול קסם ואם יש לך אשליה שטיפול אחד בהיפנוזה יפסיק את רצונך לאכול, הטיפול יהיה נדון לכשלון. זהו תהליך מתמשך שחלקו שינויים בהרגלי האכילה ונסיון להתחקות אחר הווצרות הרגלים אלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שישמיע קול

אני ינשוף?

או אולי ערפד? :-) מה שלומך בלילה ספורטיבי זה?

איזה תוכניות טלויזיה מעניינות יש הלילה ?? לליבי מלכת הלילה - כשאת פורחת מה זה הסבבה חוץ מהמטבח שאול

אין שום תכנית מעניינת, אולי משהו שמעניין את ליבי! אני מיציתי את הטלוויזיה להיום, אחרי שראיתי את מכבי מנצחת את צסקא בהפרש של נקודה... לזה אני קוראת מתח בריא!!!!

מה עם הפועל ופארמה ??

היי שאול מה זאת אומרת? מה אני עושה חוץ מלשבת במטבח?...אני כותבת גם בחדר שלי ומעבירה את המחשב ממקום למקום...(הוא נייד) בקשר לשומנים מכל האוכל והממתקים...אז אני לא רזה..יש לי עודף בתקווה להוריד אותו למרות שהרבה חברים שלי אומרים שגוף נשי ומלא הוא גוף משגע. חובבת בעיקר שוקולד אבל עוד דברים מתוקים ויודעת להעריך אוכל טוב...אז יש מחיר...לדעתי שווה ברוב הפעמים

הרה הצלחנו בחירוק שיניים להגיע למינין באזכרה אני לא מבין למה לא עשו את זה בבית כנסת אמרתי קדיש יתום אני הולך לאמא שלי לישון כי צריך לקחת אותה לבית העלמין אין שם אינטרנט אבל יש בכבלים סרט אירוטי לפני יומיים התכוונתי לשאול את ליבי אם העוגות והממתקים לא הופכים לשומן את חשבת שהשאלה מופנית אלייך אם ליבי מצליחה לא להשמין אני רוצה ממנה מרשם שאול

שאול, אני על הקו. אז איפה עשו את האזכרה? בבית הקברות?

היום היתה תפילה בבית מחר עולים לקבר אני יודע שאני הולך להסתכל על אבן

היי במה בדיוק יכול לעזור טיפול? איך אני ארגיש יותר טוב ע"י שיחות. אני פשוט לא מבינה.

עדי, עצם העובדה שתוכלי לדבר עם מישהו על דברים, שמעולם לא דיברת עליהם, כבר תעזור לך. מטפל יוכל להראות לך, מהן הטעויות שעליהן את חוזרת שוב ושוב, בלי להיות מודעת לכך. אם נצא מתוך נקודת הנחה, שאכן רוב הבעיות מקורן בילדות, הרי שבטיפול תוכלי לגלות ולהבין מה היה לא בסדר אצלך (אם בכלל). והכי חשוב - האפשרות לדבר עם אדם נייטרלי, שאינו שופט אותך גם על דברים, שבעינייך נחשבים "נוראיים", פותחת המון דלתות למקומות חבויים, ולמקומות שבחרת להדחיק במקום להתמודד.

עדי שלום למה הטיפול נועד אצלך, במה הוא אמור לעזור? נסי להסביר ואנו ננסה לענות בצורה יותר ממוקדת לבעיה שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן פסיכולוג קליני

שלום עדי, עיינתי מחדש בשאלותייך מהעת האחרונה, לחלקן השבתי כשד"ר קפלן היה בחופשה, ונראה לי שהשאלה היא לא איך טיפול יכול לעזור (זו שאלה שאת כבר שואלת הרבה זמן בצורות שונות), אלא מה הקושי שלך לפנות לטיפול? מה מפחיד אותך בזה? את מתארת מצוקה קשה מאוד, אם כי יכול להיות שהיא מרוכזת יותר כשאת כותבת עליהן מאשר בחייך המציאותיים (שכן הפסיכיאטר הגדיר את הדיכאון שלך כקל), ואת איך שהוא תקועה בשאלה במה טיפול יכול לעזור, בלי לנסות לפנות לטיפול. אני חושב שבנוסף לכל הקשיים האחרים שלך, הקושי שלך לפנות לטיפול הוא אחד הנושאים הראשונים ששווה להעלות בטיפול, אם וכאשר תפני. את מתארת מצב מצוקתי המלווה בתחושה של אובדן הדרך, של בלבול, וטיפול בעזרת שיחות מיועד לעשות קצת סדר בדברים ולהחזיר לך קצת שליטה על חייך, לעזור לך להבדיל מה ניתן לשנות בחייך ומה לא ניתן לשנות וכיצד להתמודד עם מה שלא ניתן לשנות. זו תשובה מאוד כללית, אני יודע, אך את התשובות הספציפיות יותר, המתייחסות אל חייך שלך, יוכל לתת רק איש מקצוע שיכיר אותך אישית. שאלותייך נוגעות כמעט בכל תחומי החיים, וגם כאן, בפורום שבו את נשארת אנונימית, אז מפזרת פירורים מתקרית כזו או מתחושה כואבת כללית יותר אחרת ובכך את מקשה להושיט לך יד. אולי זו גם הסיבה שקשה לך לפנות לטיפול, כי שם לא יהיה מנוס מלהתייחס לדברים יותר לעומק. אני מקווה שבכל זאת תשתמשי בשורות אלה כמנוף לפנות סוף-סוף לטיפול. הרבה הצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

האם יש קשר בין אנמיה (על רקע מחסור בברזל) ודיכאון? אם יש, איזה בדיקות צריך לבצע על מנת לאשר זאת, ואיזה טיפול קיים?

שלום טלי, אנמיה נגרמת מחוסר ברזל, מחוסר B12 ומחוסר בחומצה פולית. הסימפטומים הם:עיפות, דכאון, סחרחורת ועוד. על ידי בדיקת דם מודאים אם האנמיה נובעת ממחסור בברזל או מ- B12 או משניהם. את צריכה לגשת לרופא המשפחה והוא יציע לך את הבדיקות והטיפול הנכון.

אני סובלת ממחסור בברזל, הויטמין B12 שלי נמוך אך בתחום. אני מטופלת בכדורי ברזל כבר מספר שנים. בספירת דם האחרונה שלי חוץ מהמטוקריט הכל היה בתחום, אך כל מה שקשור להמוגלובין וכדוריות דם אדומות ממש על הגבול התחתון. האם זה יכולל להסביר מצב נפשי ירוד?

לטלי גם אני סובלת מחוסר ברזל ו B12 שעדין בתחום הנורמה אך נמוך. וכן בזמן האחרון סובלת מעייפות תמידית וכן מצב רוח ירוד. מחסור ב - B12 יכול לגרום לדיכאון. אני התחלתי לקחת ויטמינים . מקווה שזה יעזור.

טלי גם אני סובלת מחוסר B12 ואני לוקחת כדורים טבעים. אומנם הם מפתחים תיאבון אבל כדאי לנסות. בקשר לדיכאון אני גם בדיכאון אבל לא ידוע לי אם זה מחוסר B12 או שזה ממשהו אחר.

הרה שלום מה זה מאנפפת ולמה את קוראת כך למטפלת שלך ?? תודה שאול

לילה טוב, היא לא באמת מאנפפת... אבל ליבי השתמשה במילה הזו כדי לשאול משהו על הפסיכו', והכינוי הזה מצא חן בעיניי. ולכן אנחנו משתמשות בו. מאנפפים הם אנשים ש"מדברים מהאף". בעצם, כל הצרפתים נחשבים למאנפפים.

חרא של עם.

הרה שלום במלאות שלושים עולים מחר לקבר וזה עושה לי רע תודה שאול

צהריים טובים, הייתי מופתעת אם זה לא היה עושה לך רע... כי בכל מה שקשור למוות של אדם אהוב, קשה למצוא נחמה. ההרגשה הרעה לא תחלוף, אלא רק תתמתן בחלוף הימים, השבועות והשנים. גם ביום השנה היא תצוץ במלואה, אבל לא תגרום לשיבוש החיים, אלא רק תהיה שם כמו צל. כמו ענן שמלווה לכל מקום - מורגש, אבל לא מכסה את השמש... וגם כשיורד גשם צריך לזכור שיש קשת בענן.

שני הנכדים שלי, בני 11 ו 7 עברו בחג פורים תאונת דרכים שנגמרה, תודה לאל, במכות יבשות. הם לא מפסיקים לדבר על זה, בעיקר הקטנה. בלילות היא קצת בוכה. איך עלינו להתנהג? מה להגיד? תודה, סבתא פלורה

שלום פלורה, קודם כל, אני שמחה לקרוא, שהתאונה גרמה רק לכמה מכות יבשות ולא לגרוע מזה. הכי חשוב זה, לתת להם לדבר על זה כמה שיותר... אבל שזה יבוא בעיקר מהם. אין טעם לשאול אותם יותר מדי שאלות בנושא. אתם צריכים לענות על השאלות שלהם בהתאם לגיל... ילדה בת 7 כבר מבינה משמעויות של כאלה דברים... מה היא שואלת? מה הכי מטריד אותה בכל העניין? יצא לכם לשמוע אם הם מדברים על זה ביניהם? מדיאלוג שכזה תוכלו ללמוד הרבה על המקום שבו כל אחד מהם נמצא ביחס לתאונה. והעיקר - שיהיו בריאים.

פלורה, אני מסכימה עם הרה. עדי

להרה ולרוית,שלום! תודה על התשובות והעיצות. אנחנו מאפשרים לילדים לדבר ולשאול כמה ומה שהם רוצים. לא עוצרים ועונים להם על הכול. לגבי שאלות של הילדה: מה יעשו לנהג שהיה ללא רשיון נהיגה? למה נתנו לו רכב גדול? (זה היה סמיטרלר עמוס סחורה, הנהג איבד את הבלמים ונכנס בהם כשהם עמדו בצומת וחיכו לאור ירוק ) מה יקרה לנו אם הנהג הכועס ימצא אותנו? אלה הן השאלות, וזה קשה. עוד פעם תודה, תודה! פלורה

פלורה שלום. ילדים- כמו מבוגרים מגיבים בחרדה לנוכח סיכונים וסכנות שונות. אכן- כפי שכתבה לך הרה- העיקר שהכל בסדר. מעבר לכך- חשוב להגיב באמפטיה לחרדה. לא למחוק את מה שהיה בנוסח:"לא קרה כלום", כי אם- קרה, וזה מפחיד נורא, אבל איזה מזל יש לנו שלא נפצעתם. לצערי תאונות קורות, ולכן יש להבטיח זהירות מקסימאלית בנסיעות ושיהיו קשורים ומוגנים. בהצלחה. רוית.

לרוית, שלום ותודה רבה! אני כתבתי להרה ולך. תודה לך ונקווה לטוב. פלורה

שאול סלה כתב/ה: > > שלום לנטע > > היתה לי בימים האחרונים תכתובת מעניינת שבה נשאלתי את השאלה הבאה: > > איך התחיל אצלך הדיכאון ?? > > > > אני חוויתי את החוויה ואני לא יכול לתת תשובה > > הדברים שאני יודע הם כדלהלן : > הדיכאון בחריפותו התבטא אצלי בשבועיים של ייסורי תופת זוועתים > שבעקבותיהם הגעתי מוכה וחבול לפסיכיאטר כמו כלב מילל שנדרס > בכביש > > בשנתיים וחצי שקדמו לאירוע הייתי משותק מבחינה אנרגטית > > ב שמונה השנים שקדמו לאירוע שתיתי כל יום כ 150 מיליליטר של 40% > אלכוהול > מה שמקביל ל 4 פחיות בירה ביום היה לי ארוע חצי שנה לפני הביקור הראשון אצל הרופא שבו ישנתי מיום חמישי בבוקר עד יום שבת בבוקר תוך לגימה של בקבוק וחצי וודקה בעקבות הארוע הזה הפסקתי את השתיה > > בארבעת החודשים לפני האירוע הפחתתי ממשקלי בפיקוח דיאטנית > 15 קילוגרם ממשקלי מה שיכול להצביע על שיבושים בסרוטונין > > בחצי שנה שקדמה לאירוע היו לי הרבה ימים של מצב רוח קודר > > היו לי מספר ימים שבהם חשתי ייסורי תופת למשך מספר שעות > > התחלתי בטיפול תרופתי היו לי שש פגישות עם פסיכולוג לפסיכותרפיה > קיצרת מועד ובמשך שנה התפוגגו התסמינים החולנים באופן הדרגתי > > בשבועיים האחרונים אני במינון מזערי של 5 מג סרוקסט ו 200 מג > טגרטול ליום ואני מרגיש שהרופא צדק > במקרה שלי התרופות סיימו את תפקידם > > אני תיארתי את עלייתו ונפילתו של הדיכאון > > אני חוויתי את החוויה ואין לי את התשובה מאיפה זה התחיל > למה זה התחיל ואיך זה התפוגג > > אני מקווה שמבחינתי הדיכאון יהיה כמו ישו > > הוא ישוב רק ביום הדין כשיפתח החותם השביעי > > תודה שאול > > לנטע - את לצערי בעלת ניסיון יותר ממני האם את תומכת בהשערתי > שהדיכאון החל כשיבוש הורמונלי טהור אבל במקביל היווה חויה > מתקנת להתמודד עם תופעות ניאורוטיות ??

היי שאול, אתה מתאר את מה שקדם להתפרצות הקשה של הדכאון. כפי שאתה יודע אני לא חויתי לאורך זמן דכאון קליני. יומיים בלבד בחיי הרגשתי נורא ואיום, כמו נלקחה ממני רוח החיים, תחושת אפסות וריק. זה היה מפחיד, ולשמחתי חד-פעמי. אני יודעת שאצל נשים שיבושים הורמונליים אכן גורמים לדכאון ולחרדות. אין לי מושג מה קורה למין הגברי. כנראה שזה אכן חוויה מתקנת שכן נאלצת להתמודד עם תופעות נוירוטיות שהיו מנת חלקך זמן רב. אני יודעת שאלמלא התרופות לא היית יכול להתחזק ולעבור בשלום ממצב כמעט ללא מוצא למה שאתה עכשיו. הנסיון שלי בתרופות הוא 7 חדשים בלבד ואני לוקחת סוג אחד - סרוקסאט. כמוך אני מקווה שאגיע לשלב בו אתחיל לרדת במינון ולא אצטרך את "הקביים" האלה.

האם פניה לטיפול צריכה לבוא מתוך מצוקה ? איזשהו "בום" גדול או שמא אפשר ללכת לטיפול רק כדי לבדוק התנהגות מסוימת או לנסות לשנות התנהגות ? אם אני אבוא לפסיכולוג ואומר לו אני לא יודעת מה אני עושה פה אבל בוא נבדוק את זה. זאת תהיה מוטיבציה מספיק חזקה בכדי להישאר בטיפול.

שלום חפ, בהחלט לא צריך להגיע לטיפול בגלל "בום" גדול. אני משער שעצם המחשבה על פנייה לטיפול נובעת אצלך מתוך מצוקה ברמה כזו או אחרת ובד"כ כגודל המצוקה, כן גודל המוטיבציה ללכת לטיפול. אף על פי כן, אני בהחלט ממליץ לך לנסות וזה מאוד לגיטימי שהמטפל יעזור לך להגדיר את מטרות הטיפול ואת ציפיותייך מהטיפול. השאלה חשובה מאוד, כי לא צריכים להיות "מופרעים" קשות כדי להתחיל בטיפול, גם לא צריכים לסבול בצורה קיצונית לשם כך. עם התגברות הניכור בחברה אדם צריך לעיתים קרובות מישהו קרוב אך מקצועי וניטראלי, נטול אינטרסים משלו, לחלוק עימו את קשייו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לכם רשמתי תגובה חדשה בעמוד הקודם רשמתי אותה ממש הבוקר והיא פחות או יותר מסכמת את פני הדברים הייתי מאוד רוצה שתקראו אותה ואז תאמרו לי מה דעתכם הכנה זה באמת חשוב לי, הרגשתי שזה לא פר לשמוע רק את דעתי , יש פה עוד צד , שלו והייתי שמחה אם לאחר קריאתכם תתנו לי דעה, עצה תודה לכם ויום הכי טוב בעולם שיהיה לכל אחד מכם אוהבת לילי

לילי יקרה. קראתי בעיון את מגילת ההסברים הארוכה שלך, בה הארת דברים שלא ידענו, למשל עלייך, שאת "נודניקית", "וחונקת", (כהגדרתך...) ועוד. עברתי על מכתבך לפחות פעמיים, כדי לא לפספס אף פרט. כדי להיות בטוחה שמה שאני הולכת לכתוב לך, באמת לוקח בחשבון את התמונה בכללותה. ראשית אני חושבת שאת צריכה לבדוק את עצמך מדוע את חונקת ונודניקית בקשר עם בחור. תכונות כאלה נובעות מחוסר ביטחון שלך במערכת, ואולי מ"תחושת העצבנות " שהיתה קיימת לאורכו של הקשר הספציפי הזה. אגב, חנק וניג'וזים- תכונות מעצבנות מאוד!! * * * * * * * * וכעת- לעצם העניין: אני מרגישה ויודעת שאת מתה-מתה-מתה לשמוע ממני ,שאומר לך: "לכי על זה", או במילים אחרות שאברך אותך ....אחזק ואומר- תני לזה סיכוי. אבל אני מצטערת- - - - - - לא יכולה. זה ממש לא בגלל שאני אשה עקשנית, אני פשוט יותר ויותר משוכנעת שיש פה קשר בעייתי לאללה.....וזאת דווקא לאחר שקראתי יותר ויותר על שניכם. סורי אם איכזבתי אותך, כי רצית לקרוא משהו אחר. הלוואי ואתבדה. הרי רק את מכירה טוב את שניכם. אני- אנחנו-מהאו"ם, ואפילו לא שמענו את גירסתו. נ.ב-- הערה קטנה: השנים לימדו אותי להיות מעשית, ריאלית.(ופחות חולמת....) גם אני עושה טעויות..... אבל משתדלת למזער .... כל טוב ש נ ה ב

הי לילי קראתי את כל ההתכתבות האחרונה בה הסברת גם את הצד שלו. אבל מה, כשאת מסבירה את הצד שלו את מסתכלת על זה מנקודת הראות שלך. את לא יכולה להיות אובייקטיבית לגמרי ולדעת בדיוק מה הוא חושב ומרגיש עד שהוא לא יגיד לך את זה בעצמו. בינתיים, כל עוד הוא אומר דברים מבולבלים והוא גם לא יכול לתאר לנו את המצב, אז מה שנשאר זה, כרגיל, להתייחס לדברים שכתבת , אבל תזכרי שזה רק בעירבון מוגבל כי אין לנו את הצד שלו האמיתי. הוא נראה לי בחור טוב ובאמת מאוהב בך ויעשה הכל בשבילך. את גם מאוהבת בו ועובדה שאין לך בכלל חשק להסתכל על אחרים ואת כל הזמן ממשיכה להתעסק בו. יכול להיות שאת צודקת כשתיארת את האהבה שלך אליו כחונקת. מצד אחד הוא מאוד רוצה אותך אבל מצד שני את לא נותנת לו מרחב נשימה ואז הוא מרחיק אותך ממנו. החוכמה היא לחיות זה עם זה וזה לצד זה. אם יש לך אמון מלא בו ואת סומכת עליו, אז תני לו את המרחב שלו. מכאן, אולי, אפשר להבין את התגובות המבולבלות שלו. מצד אחד רוצה אותך מאוד ומצד שני לא יכול עם החנק שאת יוצרת סביבו. לכן גם התשובות שלו מבולבלות. אם כל זה נכון אז תוכנית הגיבוי שלך לא במקום. מדובר פה ברגשות לא במתימטיקה. אין פה שחור ולבן. אם הוא יגיד ככה אני יעשה ככה ואם אחרת אז אחרת. אם את רוצה שהקשר ביניכם יצליח תחשבי איך את משנה את היחס החונק כלפיו וכשהוא יחזור תנסי. אם לאחר שנתת לו את המרחב לו הוא זקוק הוא עדיין ממשיך להתנהג בצורה מבלבלת ופוגעת אז תדעי שהבעיה היא בו ולא בך. אז תדעי שעשית כל מה שיכולת כדי להציל את הקשר. אני חושבת שהסוד פה הוא לדעת את המינונים הנכונים מתי להתקרב ומתי להתרחק, כמו בתרופות. העניין הוא שכדי לדעת צריך לעבור תהליך של ניסוי וטעייה ולזה דרושה הרבה סבלנות. יש לך? בהצלחה, מיכל.

לילי את צודקת בזה שהתשובה שלי אתמול היתה "שליפה מהירה" . ואכן גם לא קראתי את כל הסיפור שלך לפני וידעתי רק בערך. ועכשיו לאחר שהבאת גם את הצד שלו, והכעסים שלך כלפיו התפוגגו, קיבלנו כולנו תתמונה. שמעי אנלא ממש חושב שמישהו יכול לענות לך בכן או לא. אבל יחד עם זה כמאמין בכח האהבה לדלג על מכשולים אולי כדאי שתבחנו את המצב ביחד אצל מישהו ניטרלי- כלומר אם אתם המון זמן ביחד והכיוון שלכם הוא רציני, אז לבדוק אם האהבה ביניכם היא אמיתית+ האם קיימת אפשרות לחיבור מתמשך ביניכם לאור ההבדלים . זה אולי נשמע קצת מוקדם מידי, אבל זאת מתוך היכרות של זוגות שהיתה בניהם אהבה גדולה אך נאלצו להפרד בגלל שבחיי משפחה משותפים הקיטוב היה חזק מידי. ועוד דבר קטן- אם הייתי ביפן מרגיש מוטרף מאהבה למישהי בארץ פשוט הייתי עולה על המטוס הראשון חזרה. מקווה שעזרתי. (ותפסיקי לחנוק אותו).!!!

בוקר טוב לכולם , לאחר העדרות (משהו הרגיש ???) אני מקווה ששלומכם פחות או יותר טוב, התגעגעתי אל כולכם... ועכשיו הייתי רוצה לקבל עזרה, בני בן השנתיים וחצי נגמל מטיטולים כבר מגיל שנה ו-10 חודשים רק במשך היום, בשבוע האחרון בורח לו בתחתונים הרבה מאוד אבל בגן לא ! הוא מבקש לגשת לשרותים, מה לעשות איך להגיב האם לחזור לטיטולים ? אודה על תשובה, יום טוב ונפלא לכולכם ! באהבה, ים

ים בוקר אור, בטח שחסרת לנו, שלומי אפילו "פתח עץ חדש" לכבודך... אבל הוא נעלם ביער הסבוך... כדאי שתפתחי עץ חדש ותפני את השאלה לצוות המקצועי כי תיכף כולנו "נתלבש" על העץ הזה . לגבי הקטנצ'יק שלך - אני אישית לא יודעת מה כדאי לעשות, חבל.

נטוש מה שלומך? התגעגעתי אלייך ... מה את מהמשכימי קום ? יום טוב ורגוע , ים

אז מה את אומרת....הנקמה מתוקה?

הנקמה מתוקה כמו שוקולד למריחה!!!!!!

מבינה ללבך אבל לא צודק שבכך אנחנו מראים חולשה? שהאדם אכן השפיע על חיינו יותר ממה שהיינו מסוגלים לסבול?

לילה טוב

שלחתי תשובה...

לכבוד רופא מומחה לפני מספר חודשים כאשר חזרתי מטיול ברודוס , בעודי במטוס נמנמתי ולפתע התעוררתי מחנק והרגשה נוראית של חוסר שליטה בעצמי הרגשתי שאני לא יכולה לנשום וראיתי הכל מטושטש כל הגוף שלי רעד עד שלא לכולתי לעמוד על הרגליים לאחר בדיקות גופניות שעשו לי ונמצא כ י הכל תקין אצלי פניתי בהמלצת רופאת המשפחה שלי לפסיכיאטרית יש לציין שמאז שחוויתי פעם ראשונה במטוס התקפת חרדה היו לי עוד המון התקפות וחייתי בפחד תקופה של 6 חודשים היום אני לוקחת כדורים שנקראים סרוקסט (כבר שלושה חודשים אני לוקחת כדורים), המצב שלי השתפר בהרבה אפשר לאמר מהקצה אל הקצה , אך עם זאת אני עדיין מרגישה שלא חזרתי להיות אותו אדם. יש לי מידי פעם התקפות קטנות של חרדה, הנשימות הכבדות שליוו אותי במשך6 חודשים השתפרו בהרבה מצב הרוח שלי השתפר אך ישנם ימים, רגעים , שעות שיש לי מחשבות כמו , אני כבר לא אותו בן אדם , אני לא אצא מזה, לא בא לי לעשות כלום , החיים משעממים , אין למה לצפות אין למה לשאוף וזה ממש גורם גורם לי להרגיש רע. בנוסף לכל זה כל היום מלווה אותי תחושה של סתימות באוזניים חוסר ריכוז וזה מטריד אותי מאוד רציתי לדעת אם יש משהו שיכול לעזור לי להתגבר על התחושות האלו תודה רבה עדי

עדי בוקר טוב, את עדין סובלת למרות הסרוקסאט. האם את בטיפול פסיכולוגי? רצוי לשלב את הטיפול התרופתי עם טיפול בעזרת פסיכולוג כדי להגיע לשורשי החרדה ולנסות להתמודד איתה ולהפטר ממנה לנצח... מדיטציה ויוגה יכולים לעזור לך, להרגיע מתחים, להעלות את רמת המודעות העצמית, ולתת תחושה טובה. להפטר מחרדות וממחשבות קשות - תהליך שאורך זמן. רק בטיפול עקבי ומסודר תוכלי להתגבר. אני לוקחת סרוקסאט 7 חדשים ועדין נאבקת בחרדות, מידי פעם יש לי התקפים קטנים רק שלמדתי לזהות אותם, להתגבר עליהם ושלא יגדלו וישתלטו על חיי. עדין קשה לי, לכן כל כך מבינה מה את מרגישה. יש גם ספרים מצוינים על מודעות עצמית וסדנאות שיכולים להועיל לך.

שלום רב, חרדה על רקע נסיבתי ברור, וענייני טיסה מביאים שפע של סיבות ברורות לחרדה - היא עניין אחד, שאכן סביר להתמודד איתו בסיוע תרופתי, לפרק זמן מוגבל. התפרצויות נוספות של חרדה, שאולי דומות וכנראה שבעיין מומחית זה ימצא לא ממש דומה וזהה - הן תופעה "אחרת" שכדאי להתייחס אליה מחדש, דהיינו לעבור אבחון. כללית, אם לא מדובר במשהו "גדול וטוטלי", כנראה שמדובר בסוגי חרדות שראוי לטפל בהן בשיטות פסיכולוגיות: שיחות, הרפייה, הקהייה. אם תרצי הפנייה, פני למייל האישי עם מעט פרטים עלייך, ומיקומך בארץ, ואנסה לכוון הלאה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום עדי, נראה לי שהתקף החרדה הראשון שתיארת היה רק תגובה ל"טריגר" שפתח איזו תיבת פנדורה. אם הסרוקסאט הקל עלייך, מה טוב. אלא שאת עדיין מציינת תופעות שמהוות סיבות טובות מאוד ללכת לטיפול פסיכותרפויטי (כלומר, שיחות ולא רק טיפול תרופתי) כדי לברר את חוסר המשמעותיות שאת מתארת, את השיעמום ובהקשר זה איזה תפקיד ממלאת החרדה בחייך. הטיפול התרופתי אכן נועד להקל על המצוקה, אך לא לבלום אותה במובן של לטאטא דברים מתחת לשטיח. את רואה שאחרי החרדה ובנוסף אליה השתנו תחושות בסיסיות ביותר בקשר לעצמך ועל כך לא ניתן, ולא צריך, להתגבר בעזרת טיפול תרופתי, אלא ללבן זאת במסגרת טיפול שיחתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

היי קראתי את ההתכתבויות שלכן בעיניין הבחור של לילי, ולפי דעתי ההתנהגויות שלו נובעות מחוסר ביטחון. פעם אוסטרליה אח"כ נעלם ל יפן, ומה שם ? מתוך מיליוני יפיפיות שמסתובבות הוא לא מצליח לנחות על "המציאה האמיתית"???????. ואז בא הפחד לאבד את מה שכבר קיים ובטוח בארץ הקודש, יענו געגועים אבל לא !כאן מתגלה אותה רכושנות עליה אתן מדברות. ולך לילי חבל על הזמן הוא קטן עלייך. לכי עם ההיכרויות החדשות ותצילי עצמך מילד מגודל. נ.ב. את יכולה ללמוד "מאחיותייך הבוגרות" איזו המצאה נהדרת זו השיחה המזוהה. בהצלחה.

לילי היי, לפניך תגובתו של גבר בנושא. מה דעתך?

היי כתבתי עכשיו תגובה לך ולשנהב בעמוד הקודם התגובה נמצאת שם אשמח מאוד אם תיקראי אותה ואז תגיבי , ותתני לי את דעתך, תודה לילי

ניר חמוד שלום לך לפני שאתה מפענח את פני הדברים הייתי רוצה שתדע קצת יותר לעומק את כל הסיפור, לפחות בערך ואז תאמר לי מה אתה חושב בתור גבר דרך אגב בן כמה אתה? זה די חשוב לי לדעת, אם לא יכפט לך, רשמתי תגובה חדשה לשנהב ולנטע בעמוד הקודם , הייתי שמחה אם תתן לי את דעתך לאחר קריאת התשובה החדשה שלי ששם מפורט פחות או יותר מה העניינים , ודרך אגב יש רק יפן אין אוסטרליה , באוסטרליה הוא היה איתי לא ? חזרנו משם יחד , אם אתה יודע את כל הסיפור אתה אמור לדעת את זה טוב ניר אשמח לשמוע את דעתך לאחר קריאת תשובתי בעמוד הקודם , (תשובתי האחרונה)

לילה טוב, ו..בוקר טוב (את בטח בחלום). קיבלתי את המייל וגם שלחתי . היום חזרתי לאחר קצת פורים, ואני חייב לומר שאצלי משחק הדמויות (הנחמד) שלך נקטע מהר מאוד הודות לך ולשנהב, בגלל שדיי מהר נגנבתי אחרי הסיסמאות שהחלפתן אי שם מאחור- " החתול על הגג" " ההוא חזר ללקק תדבש" ומה עוד היה שם? לא זוכר. זה נשמע בערך כמו הסיסמאות של אהוד יערי.

ניר בוקר טוב, אני מקווה שנהנת והתבדחת בפורים... קבלתי את המייל שלך ושלחתי תשובה. ביני לבין שנהב זורמת כימיה וחברות שנבנתה מההיכרות בפורום, אוהבות לשוחח ולהחליף חויות. שיהיה לך יום נפלא.

ניר, היי עדיין לא לחצנו יד..... אז הנה, אני לוחצת..... כמו שנטע כתבה, הרווח העיקרי מהפורום (ולא המשני...) הוא שמצליחה לצמוח לה חברות בין 2אנשים/נשים, מקצוות הארץ השונים...וכן- יש כימיה , ומסתבר גם המון כיווני חשיבה דומים, ניסיון חיים, וכו. אני שמחה שההתכתבות המיוחדת שלנו בעניין ההוא מצאה חן בעיניך....היא היתה קצת מרומזת, ומאוד ברורה.... אז תאר לעצמך איזה שיחות טלפון מעניינות יש לשתינו.... ובנושא של לילי: אני מייד אכתוב לה. באמת חבל על הזמן, גם אם מנסים להיות סנגור של האוסטרלי/יפני, וגם אחרי שהיא מספרת על עצמה שהיא לא טיפוס קל....אני עדיין בשלי שאין פה מה לעשות. כל ניסיון של שניהם להיות יחד זו "עבודה בעיניים" על הלב. אגב- נטע ואני ילדות גדולות, בנות אותו גיל. ואתה?? אשמח לשוחח לעיתים, וחוץ מזה שנקודת ראייה גברית נוספת חסרה פה מאוד בפורום.. להשתמע. נ- ט- ע - דרלינג- בוקר טוב!!! נדבר בהמשך.... ש נ ה ב

איך אפשר לאבחן פחד נטישה? פחד נטישה במערכות יחסים עם בן זוג, איך מתמודדים? עפ"י יעוץ רוחני יותר ולא פסיכולוגי שקיבלתי, נפתח לעיני כיוון מחשבה שמעולם לא חשבתי עליו - פחד הנטישה. אני מעורבת מזה 5 שנים לערך באופן רצוף ויומיומי למערכת יחסים. שנתיים של מערכת יחסים רצופה ולאחר הפרידה עוד שלוש שנים בערך של מערכת יחסים מרוחקת (מרחק) אך קרובה (רוחנית, נפשית). מערכת יחסים מאוד מיוחדת, מלב אל לב. מאוד כנה והדדית. אך יש בה מעורבות רגשית מאוד חזקה לפחות מצדי. יתכן שהצורך להתנתק אך אי היכולת לעשות זאת היא איפה שהוא יכולה להיקרא פחד נטישה מאדם מאוד יקר וקרוב ללבי ולנשמתי?!

ש. שלום פחד מנטישה בבסיסו הינו תכונה טבעית ואולי אף חיונית ליצירת קשר חברתי וזוגי. זאת כל עוד הוא אינו הורס את הקשר או את איכות החיים, אלא משמר את ההתלהבות והאנרגיה שבקשר, כלומר, בעוצמה סבירה. קושי להינתק מאדם יקר נשמע טבעי מאוד, וחשש ממעורבות רגשית "חזקה מדי" מבטאת אולי את הקושי שלך ולא בעייתיות בקשר. כדאי אולי לטפל בקושי הזה ולא לגרום להפסקת קשר שאולי טוב וחיובי עבורך. אולי בעצם הבעיה היא דווקא תמונת הראי של חרדת הנטישה, כלומר, חרדת התקרבות? בכל מקרה, אין צורך לאבחן פחדים. אם הם קיימים את בוודאי יודעת על כך. השאלה היא כנראה איך מתמודדים עם הפחד מהזוגיות המתהווה, ואולי לך יש את התשובה לכך. במידה ולא, תוכלי לפנות לייעוץ מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי רציתי לדעת למה כל כך קשה לבכות, אני רוצה לבכות ולא יכולה .לפעמים אני פשוט מנסה אבל זהלא הולך, למה??? אני חושבת שלא בכיתי יותר מכמה שנים.

עדי יכולות להיות כמה סיבות : בושה, המחשבה שמי שבוכה הוא אדם חלש, מחשבה שבמצבך אין לך סיבה לבכות (לא ראויה), אי רצון להראות לסביבה מה שאת באמת מרגישה... כל הסיבות האלה יכולות ללכת במעגל כסיבות ותוצאות אחת של השניה

עדי שלום הבכי הוא תגובה רגשית ספונטנית. האם את מרגישה שאת עצורה מבחינה רגשית ובגלל זה היית רוצה לבכות, או שהבכי הוא "מטרה" ? מה זה בשבילך היכולת לבכות, ומה זה אומר עליך שאת לא בוכה? יותר שאלות מתשובות, אבל אולי הם יוכלו לפתוח את השאלה שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני רוצה לבכות כי אני לא יכולה יותר לשמור את הכל בבטן אני מרגישה שאני הולכת להתפוצץ ולפי מה שזכור לי בכי יכול להיות די טוב הרגשה טובה בסוף .נראה לי שהכל יוצא ככה. אני לא יודעת עם זה קשור אבל ידוע לי שאני בדיכאון קל ע"י איבחון.אולי זו עוד תופעה שקשורה.

שלום, אני בת 34, נשואה עם 3 ילדים. קורה לי לפעמים שאני יושבת עם עצמי וחושבת מחשבות על המוות (לא שלי). אני יכולה לדמיין שאני בעבודה, ופתאום מתקשרים אלי ומבשרים לי שאחד ממשפחתי מת (קשה לי אפילו לכתוב את זה), ואני מדמיינת מה אומרים לי, ואיך אני בוכה, ואני מתחילה לבכות באמת. קורים לי עוד מקרים כאלו, כל פעם עם מישהו אחר מהמשפחה. אני , למרות גילי, מבינה שזהו סופו של כל אחד, אך אני מאד מפחדת מכך שפתאום אתה לא תראה יותר מישהו, שאתה רואה כל הזמן. זה מאד מטריד אותי, ורציתי גם להתיעץ - האם בגלל מחשבות כאלו, יש צורך ללכת לשיחות עם פסיכולוג? עלי לציין גם, שאני נחשבת אשה מאד סבלנית ורגועה, אך לפעמים, אני יכולה פתאום להתפרץ בצעקות על ילדי. (רק צעקות, ולא מעבר לכך), אני רוצה גם לומר שאני נמצאת רוב הזמן לבד בבית, כי בעלי חוזר מאוחר הביתה מהעבודה, ואין אפשרות שיבוא קודם. האם בגלל זה עלי ללכת לשיחות? אודה לכם על תשןבתכם. ריקי

שלום ריקי, השאלה אינה אם עלייך ללכת לשיחות, אלא אם הדבר מעורר מספיק מצוקה שיש עימה מוטיבציה ללכת לשיחות. המחשבות שאת מתארת מופיעות אצל אנשים שהם אכן מאופקים מאוד, קשה להם להביע כעסים וצוברים תוקפנות רבה בתוכם, ואז התוקפנות מופיעה או בפנטזיה או מתבטאת בהתפרצויות. אני כותב זאת ברמה הכללית ביותר, בלי להכירך כמובן. ויסות התוקפנות, שיש בכולנו, ומציאת דרכים להבעתה הוא נושא חשוב לטיפול, אך האם תלכי לטיפול או לא זה דבר שתלוי ברמת המצוקה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

פניתי כבר, והייתי מאד זקוקה לעוד תגובות מהפורום הנפלא. אם גבר נשוי (נאה ויפה תואר) המדבר עם אשה נשואה גם יפה ונאה כמובן, אינו יכול לדבר איתה מבלי לאחוז בשתי ידיו את אצבעות ידיה בו בזמן כפות ידיה ישרות ואינה מהדקת את כפות ידיו. האם זה מראה תגובה של חמימות בלבד, או הרצון של הגבר למשהו יותר משמעותי -הרצון לקיים יחסים? כי התנהגות זו מאד מוזרה כלפי כי מעולם לא דיבר איתי גבר ובאותו זמן אוחז בקצות אצבעותי! ונגיד, יש לו רצון משיכה אלי אז היום, מי שחברהמן יוזם הלאה, לכן אני חושבת אולי זה לא מיני, מי יודע? בקיצור: מה המשמעות אחיזת קצה אצבעות האם יש עוד משמעויות או זה רק רצון לקיים יחסים בלבד? לציין, שאני לא אחזתי בידיו חזרה, אלא עמדתי כפסל וידי היו ישירות (באם ירדתם לסוף דעתי...). ממתינה לתשובה אמיתית ולא מלגלגת, כי אני אמנם מבוגרת אך לצערי, חסרת ניסיון מיני עשיר, ואתם רק תעזרו לי בכך, כי אני טיפוס ביישני וסקרן, אחרת לא הייתי פונה לפורום הנפלא. - בתודה, וממתינה בכליון עינים לתגובות.

שלום שלי אשמח לענות לך אם תשאירי את כתובת המייל שלך. תודה, אילנה

מדוע את מסרבת לכתוב בפורום, גם כך לא מזהים אותך, יש סיבה מוצדקת לכך? - תודה, שלי.

את אמיתית או ...... נשואה וחסרת ניסיון??? מה המשמעות???של אחיזת ידיים??? זה ברור הוא רוצה להתפלל איתך.

תגובה מטומטמת, חסרת משמעות, קשה לך לענות לה לעניין? את או אתה אכזר[ית כלפיה, מה הלגלוג הזה, היא חסרת ניסיון קשה לך להגיב לענין?!. היית רוצה שגם לך יתייחסו כך? מיונית.

שלי אל תתפתי. מי שרוצה לכתוב לך שיתן את המייל שלו קודם. וגם אז תיזהרי ממתחזים. ולענייניו. אם הבחור אוחז בשתיי ידיך ז"א שהוא רוצה משהו אחרת למה הוא צריך להחזיק לך ידיים???? הוא יכול לדבר ממרחק סביר. זה מה שעושה כל בן אדם סביר. עצם זה שאת לא דוחה אותו אומר לו שאת כנראה מעוניינת. אז את יכולה בלי שום בושה למשוך את האצבעות בחזרה ולהגיד שאת לא מעוניינת שהוא יעשה את זה שוב. אלא עם את מעוניינת:) @----)----- בהצלחה איתן

איתן, ערב טוב!. תחילה, תודה רבה לך על תגובתך. לעצם העניין, אין לי אימייל וגם אם היה לי הייתי חוששת לתת כי יש כל מיני מתחזים, ולה שאסתכן סך הכל רציתי תשובה לשאלתי. אם הבנתי נכון מדבריך האדם רוצה כאילו לקיים יחסים איתי? באם הוא יעשה שוב, אני מתכוננת לשאול אותו חד וחלק מדוע הוא אוחז בידי וגם אשתחרר מאחיזתו. פשוט הייתי מופתעת, בהלם ולא הגבתי כי מעולם לא הייתי בסיטואציה כזאת, מה גם שזה לקח עשר שניות וחוץ מזה הוא לא עשה מאומה, אז אני קצת בספק אם משכתי אותו מינית כי אחד שמעוניין ממשיך הלאה, יוזם ועוד., לא-כן? - מה דעתך? - שלי.

אני מחפשת המלצה על פסיכולוג ילדים טוב לילד בן 8 שיש לו התקפות זעם. תודה

איפה ???

באיזור המרכז.

היי ראיתי את ההודעה שלך אלי מהלילה (בעץ שמשום מה נעלם מעיני) אין לך על מה להתבייש...הרבה מהחברים שלי אוכלים פיתות בפסח וצמים בין ביס לביס ביום כיפור. זה בסדר כל אדם נוהג כראות עיניו....העיקר שהוא בן אדם טוב...

לליבי תודה המייל בדרך

שלום רב שאלתי היא כזו אני עוברת תקופה מאוד קשה בחיי. אחי הקטן נפטר ממחלה קשה לפני כחצי שנה. התחלתי טיפול פסיכולוגי וזאת לא בעקבות המוות שלו אלה לפתור בעיה אחרת והיא בגדול למצוא את עצמי.טיפול שהייתי צריכה לעבור ממזמן ורק עכשיו היה לי את האומץ להתחיל. בעייתי היא שבתקופה האחרונה יש לי מצבי רוח דיכאוניים ואיני יודעת אם הדבר קשור למוות של אחי או לטיפול הפסיכולוגי שפותח דברים לא פשוטים מן העבר. שאלתי היא כזו איך אדע אם כדאי להמשיך בטיפול שכן אם הוא גורם לי לדיכאון הוא רק מזיק ולא מועיל? שנית האם תופעה זו מוכרת? התחלתי לקחת רסיטל- במה הוא שונה מפריזמה? האם גם ברסיטל ההשפעה מתחילה אחרי תקופה ולא מידית?

שלום מירב, טיפול פסיכולוגי, בניגוד לדעה מסוימת הרווחת בציבור, אינו שווה-ערך לתרופת הרגעה שנועדה להקל על הסימפטומים. לפעמים הוא בהחלט כרוך בסבל. הייתי אומר שכל טיפול פסיכותרפויטי (ע"י שיחות) כרוך בסבל ואלמלא כן, לא מתרחש טיפול של ממש. השאלה שצריכה להישאל היא אם כל מה שאת חווה בטיפול הוא סבל? האם את מגיעה לאיזו שהן הבנות חדשות שמקנות לך יותר תחושת שליטה בחיים? שלא הכל חיצוני לך ויש דברים שאת מודעת אליהם יותר? אלו השאלות החשובות. יחד עם זאת, כל שיחה אמורה להציע לך נקודת מבט שונה על אותם דברים. אחרת אפשר לומר שהטיפול תקוע. אני מציע שבכל השאלות הללו תדוני עם המטפל ותגיעי למסקנה בעצמך. רסיטל אינו שם אחר לפריזמה אלא שם מסחרי חדש לציפרמיל. שתי התרופות הן ממשפחת ה-SSRI וכמו כל התרופות נוגדות הדיכאון, יש להמתין 2-6 שבועות כדי לבדוק אם התרופה משפיעה לחיוב. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום אני מחפשת עבור אחותי מסגרת יומיומית תומכת שתספק עיסוק ומקום חם ותומך. היא נמצאת בדכאון ומטופלת עי פסיכולוג ופסיכיאטר תוך קבלת תרופות אך הדבר לו היא זקוקה יותר מכל הוא מסגרת אליה תוכל להגיע מידי יום השהות לבדה אינה טובה לה האם קיימים באזור חיפה /חדרה הוסטלים או מסגרות מעין אלה עדיף ללא קונוטציה לבתי חולים אשמח לקבל טלפון או שמות תודה אחות מודאגת

עליה לפנות למטפלים בבקשה לבחון התאמתה למסגרות אותן את מציעה ואת זכאותה ל"סל שיקום". סביר להניח שאחותך תוכל לקבל מענה הולם במרפאה לבריאות נפש באיזור מגוריה.מחפשת כתב/ה: > > שלום > אני מחפשת עבור אחותי מסגרת יומיומית תומכת שתספק עיסוק ומקום חם > ותומך. > היא נמצאת בדכאון ומטופלת עי פסיכולוג ופסיכיאטר תוך קבלת תרופות > אך הדבר לו היא זקוקה יותר מכל הוא מסגרת אליה תוכל להגיע מידי יום > השהות לבדה אינה טובה לה > האם קיימים באזור חיפה /חדרה הוסטלים או מסגרות מעין אלה > עדיף ללא קונוטציה לבתי חולים > אשמח לקבל טלפון או שמות > תודה > אחות מודאגת

מותר לשאול מה המקצוע שלך?

בוקר טוב לכם היי תתפלאו מאתמול להיום הרבה חדשות וטובות שלומי נתחיל מזה שהבחור שלי פתח את כל הקלפים אתמול הייתי בשוק , התחיל להגיד לי שהוא אוהב אותי וחושב עליי כל היום ואת כל זה הוא אומר בפאניקה, אמר שאני היחידה שהוא אהב אי פעם ועדיין אוהב שהוא רוצה לפתוח דף חדש, ושאם לא יהיה לו אותי אז אין לו בשביל מה לחזור לארץ ואז הוא המשיך אני אוהב אותך , אני רוצה אותך עכשיו, וכל מני כאלה שאני פשוט בשוק תמיד ידעתי שהוא אוהב אותי אבל הוא לא טיפוס שאומר את זה כחה בטלפון וכחה להישבר פתאום, הוא אומר לי חשבתי שאני יסע ויחזור ואז נמשיך הכל ברצינות יותר , אבל את השתנית לי פתאום , ואיכזבת אותי מאוד שאמרת לי שהכרת מישהו , ואני לא אמרתי לו דבר כזה בקיצור שלומי העולם הוא גלגל והגלגל אכן מסתובב, חופית זה בדוק בקיצור אני לא יודעת מה לעשות או מה לחשוב עכשיו, ויתרה מזה אתמול הכרתי באמת מישהו בן 32 מקסים באמת ומאוד רציני הייתי אומרת , ואני פשוט לא יודעת מה לעשות מרוב שאני אמינה בתוך תוכי קשה לי לזרום עם ההוא החדש שהכרתי אתמול טוב , דברים משתנים בשניות יום טוב ביי לילי

בוקר טוב, קראתי את כל השתלשלות הענינים בינך לבין החבר שלך. עד כמה שאני זוכרת הוא זנח אותך פתאום ונסע ליפן, השאיר אותך עם לב שבור. לי נראה שהוא רוצה להשאיר אותך על אש קטנה. נוח ונעים לו שאת מתגעגעת, רוצה אותו ונשארת "אלמנת קש", מפנטזת עליו ולא יוצאת עם אף אחד אחר. למעשה, הוא לא יכול להציע לך כלום - לא קשר רגשי, לא קשר פיזי, לא אהבה ולא קרבה. הוא אי-שם ואת לא יודעת מה הוא עושה, האם הוא מנסה לקשור קשרים עם נשים אחרות ומה מעשיו בימים ובלילות. את התחזקת בזמן האחרון והתקדמת לקראת התאוששות מוחלטת מהסבל שנגרם לך. גם הכרת בחור נחמד ורציני. תחשבי בהגיון, למרות שזה קשה כאשר הגעגועים גוברים, האם הוא חוזר לארץ בקרוב? יש תאריך מוגדר? האם את מוכנה לחכות לו עד אינסוף?

היי רשמתי לך חיסור ביומן, אתמול.... הכל בסדר? ש נ ה ב

נטע בוקר טוב לך שמחתי לשמוע את תגובתך, אפילו מאוד יכול להיות שאת צודקת , ולא מאט אבל אל תשכחי שאת רגשותיי האמתיים אני מספרת פה ומאז שהוא נסע הייתי הכי קרה אליו , והכי לא רגישה תראי בתור בחורה , את יודעת להרגיש מתי הבחור שלך מתכוון, מתי הוא אמיתי ומתי לא תמיד אמרתי שהדבר שאני הכי אוהבת אצלו זה את הכנות שלו אפילו שלפעמיםהיא כואבת , הוא לא יחסיר אותה ממך, נטע הבחור השתגע בטלפון ולעומת זואת אני לא אמרתי לא שהתגעגעתי ולא שאני מחכה שום דבר בכוון, זה הכל הוא ותביני שהוא אדם סגור שלא מרבה לדבר על רגשותיו בצורה כל כך מפורטת, ואני הרגשתי שבפעם הראשונה מאז היותנו יחד הוא הרגיש השבוע הזה שהוא הולך לאבד אותי , מכל מני סיבות ודברים שהגיעו לאזניו על המשכת חיי. נטע היית צריכה לשמוע את הבן אדם אתמול , בכה בטלפון הסטרי, וצועק , אני אוהב אני רוצה הקלפים אצלך, וכל מני כאלה שכבר כתבתי , אני אישית לא ציפיתי מעולם ולעולם שהוא יגיע למצב של דיבור כזה אפילו שתמיד ידעתי עד כמה הוא אוהב אותי, עכשיו יכול להיות שאת צודקת ויכול להיות שהתנהגותו נובעת מהגעגועים מהפחד לאבד, לא יודעת יכול להיות שאם הכל יחזור להיות לקדמותו אז המצב ביננו גם יחזור לבלבול אבל אני הכנתי "תוכנית גיבוי " נטע ואני מתכוונת לעשות את זה ופה אני ידע בטוח איפה אנחנו עומדים מה שאני מתכוונת הוא שכשה הוא יחזור ואם הוא ירצה אותי כל כך , אז אני נותנת לו גג שבוע התאקלמות לא יותר ואז בצורה יפה ומבינה אומרת לו , מה הוא רוצה אותי אז לתמיד , מבולבל אני מצערת אני מבינה אותך , אך זקוקה שמישהו יבין אותי , אני ממשיכה הלאה ובהצלחה, ונטע אם זה יקרה זה יהיה לי קשה אני לא ישקר אבל אני מתכוונת לכל מילה ואלוהים יעזור לי, כמו שהוא עוזר לי עד עכשיו, ופה זה יהיה הסוף וכן הכנתי את עצמי גם לתשובה השלילית, ואז נדע מה באמת שווה האהבה הזו , לגבי מתי הוא מגיע לארץ הבנתי שנותר לו עוד חודש וחצי , ומי יודע אם אני ימשיך לשגע אותו עם ההתנהגות שלי אולי הוא יחזור מוקדם יותר אין לדעת, אבל אני לא מתעסקת עם זה כרגע,ולגבי זה שאני מחכה לו אז ביננו אני אוהבת אותו אין ספק אבל מפה ממשיכה הלאה זורמת מה שיהיה , יהיה , מי אמר שאני לא ינסה לפחות פעם אחת לשתות קפה עם אותו בחור, אני כן הבעיה שלי היא אחרת שאני מאוד נאמנה , ז"א הלב שלי כ"כ נאמן שקשה לי אני רוצה אבל הלב אומר לא , נכון לפעמים לא צריך ללכת לפי הלב, וכנראה שזה מה שאני יעשה התעלה על עצמי רק כדי להוכיח כמה דברים: אני כולה להבחין בפגישה הזו שהחבר "היפני " שלי מאוד טוב לי ואני רק יעריך אותו יותר או שבדיוק ההפך שמרוב שהבחור ימצא חן בעניי אני יכולה לזלזל בו ולומר עד כמה הייתי רוצה בחור שעושה לי טוב כמו הבחור החדש, נטע אני מאוהבת בחבר שלי עד מעל הראש, ותביני שחיצונית הוא לא משהו לפחות לא לעומתי (לא משתחצנת, אני באמת מאוד יפה אבל זה לא עוזר לי ) והגבר שהכרתי ממש נאה, גבר, ואני לא יודעת איך הוא עושה לי את זה, החבר, איך מה כל כך מיוחד בו , טוב יש הרבה דברים טובים בו ביחד עם הלא טובים , לכולנו יש חסרונות נטע מתוקה , אני לא יודעת מה לעשות, אולי את צודקת, אולי הוא צודק, לא יודעת ואין לי סבלנות לחכות ולראות אבל אין ברירה זה חלק חשוב מכל הסיפור הזה סבלנות, נכון? חבל שאני לא יכולתי להשמיע לך את השיחה אתמול אולי היית שופטת אותו אחרת ואולי לא , אני כל כך מבולבלת אפילו שאני יודעת מה אני רוצה לעצמי ואלו עובדות אני הולכת להציב מה אני יעשה? לא יודעת , בכל אופן תודה על התיחסותך יום טוב עם הרבה בשורות טובות ביי חמודה לילי

שלומי בוקר טוב כתבתי לך אתמול ועם תוספת קטנה

שלומי יהיה פה מחר, היום הוא לא בעבודה.

אצלנו במשק? מה עם כאבי הבטן? איך את מרגישה?

הרה הבנתי.... כנראה שלומי ירושלמי (ואצלו פורים היום) ולכן הוא לא בא לעבודה...

ליבי שלום מה שלומך איך עבר פורים אתמול נעדרת ואני מקווה שנהנית קראת את שירה של עגנון ?? את הנפילה של קאמי עם ניקו ניתאי ראית?? התחושה לפני הדיכאון היתה של סיום החיים ועשיית מאזן גם הכניסה של מנפרד הרבסט לבית המצורעים שיקפה חוסר רצון לחיות להלן הודעב שחיכתה לך ולכולם אתמול שאול סלה כתב/ה: > > שלום לכולם > > היתה לי בימים האחרונים תכתובת מעניינת שבה נשאלתי את השאלה הבאה: > > איך התחיל אצלך הדיכאון ?? > > אני רוצה לשתף את הגולשים בגלל הסיבה המעניינת > > אני חוויתי את החוויה ואני לא יכול לתת תשובה > > הדברים שאני יודע הם כדלהלן : > > הדיכאון בחריפותו התבטא אצלי בשבועיים של ייסורי תופת זוועתים > שבעקבותיהם הגעתי מוכה וחבול לפסיכיאטר כמו כלב מילל שנדרס > בכביש > > בשנתיים וחצי שקדמו לאירוע הייתי משותק מבחינה אנרגטית > > ב שמונה השנים שקדמו לאירוע שתיתי כל יום כ 150 מיליליטר של 40% > אלכוהול > מה שמקביל ל 2.5 פחיות בירה ביום > > את השתיה הפסקתי חצי שנה לפני פרוץ האירוע > > בארבעת החודשים לפני האירוע הפחתתי ממשקלי בפיקוח דיאטנית > 15 קילוגרם ממשקלי מה שיכול להצביע על שיבושים בסרוטונין > > בחצי שנה שקדמה לאירוע היו לי הרבה ימים של מצב רוח קודר > > היו לי מספר ימים שבהם חשתי ייסורי תופת למשך מספר שעות > > התחלתי בטיפול תרופתי היו לי שש פגישות עם פסיכולוג לפסיכותרפיה > קיצרת מועד ובמשך שנה התפוגגו התסמינים החולנים באופן הדרגתי > > בשבועיים האחרונים אני במינון מזערי של 5 מג סרוקסט ו 200 מג > טגרטול ליום ואני מרגיש שהרופא צדק > במקרה שלי התרופות סיימו את תפקידם > > אני תיארתי את עלייתו ונפילתו של הדיכאון > > אני חוויתי את החוויה ואין לי את התשובה מאיפה זה התחיל > למה זה התחיל ואיך זה התפוגג > > אני מקווה שמבחינתי הדיכאון יהיה כמו ישו > > הוא ישוב רק ביום הדין כשיפתח החותם השביעי > > תודה שאול > > לנטע - את לצערי בעלת ניסיון יותר ממני האם את תומכת בהשערתי > שהדיכאון החל כשיבוש הורמונלי טהור אבל במקביל היווה חויה > מתקנת להתמודד עם תופעות ניאורוטיות ??

לשאול, סליחה על ההתפרצות אבל לפי תיאורך את השתלשלות העניינים גם אני סבור שהיה כאן שיבוש הורמונלי. תוקף נוסף לסברה זאת הוא העזרה שקיבלת מהתרופות. פורים שמח.

היי שאול תודה רבה, נהניתי ואכלתי המון ממתקים (ועדיין) לא אמרת שבאת לפסיכיאטר בעקבות אהבה נכזבת?

מעולם לא אמרתי שפניתי לפסיכיאטר בגלל אהבה נכזבת!!!!!!! הלכתי לפסיכיאטר כמו שאמרתי בגלל עינויי נפש זועתיים ! בשפת הרופא זה נקרא דיכאון קל ! כשאמרתי לו שאני גמור הוא עודד אותי בתשובה "זה לא מצב מסוכן" לשמחתי הוא אמר לי שהסיכויים שאני אתאבד הם כמו שהרה אמרה "שאריק שרון יסע על אופניים" תודה שאול

היי אני מרגישה שכל יום הוא אותו הדבר מצבי לא משתפר אני לא יכולה יותר לחיות ככה פשוט נמאס לי . כל יום לקום בבוקר כשאני בכלל לא רוצה . ולהרגיש את אותם התחושות הכואבות האלה בלב. אני כל הזמן רוצה לישון אני מרגישה שהעינים כבדות עלי כואב לי הגב אני עיפה כל הזמן לא משנה כמה אני ישנה כואבות לי הרגלים או בקיצור על הפנים יום יום. חושבת שזה יעבור כל יום מחדש, אבל לא ,זה פשוט שם .

מה את מנסה לשכוח?

אני לא מנסה לשכוח משהו זה פשוט קורה

אולי את צריכה בדיקה פיסיולוגית דוקא, אולי רמת האלטרוקסין אצלך לא מספיקה ואת צריכה להגבדיל את המינון.

זה דכאון קלאסי! אי-אפשר לטעות... אלא אם יש לך בעיה בתפקוד של בלוטת התריס, דבר שגורם לפעמים לתסמינים של דכאון (חולשה, עייפות וכו'...). מה החלטת לגבי טיפול תרופתי? אם כל הימים זהים, והמצב לא משתפר - לא חבל? את יכולה לנסות ולעשות את זה שונה...

תני סימן...

*פיקאצ'ו*

ראית שיש פה מתחזים? אם משאירים לך פה הודעה מטומטמת, אבל הכינוי מוכר - תתעלמי... מישהו מנסה לפרק את הפורום...

שלום ר"ר האם מותר להכנס להריון כאשר מקבלים טיפול בזריקות פעם בשבועיים? שם הזריקה פלואנקסול והיא ניתנת עקב חרדות וכפייתיות(מחשבות טורדניות)תודה ניקול

ניקול שלום, אין כרגע פסיכיאטר בפורום. מדוע שלא תפני את השאלה לרופא המטפל?

האם זה טבעי שאדם יאבד עניין בבת זוגתו לאחר קיום יחסי מין? אמנם "איבוד" העניין נמשך לזמן קצר (שעות-ימים)... מה זה אומר?

שלום, זה אומר, שצריך לבדוק היטב את כל מערכת היחסים. זה כאילו ש"קיבלת את מה שרצית", ועכשיו בת-הזוג לא מעניינת...

מה עולה לך בראש אחרי קיום יחסי מין? בכללי...לא רק על בת הזוג? על מה אתה חושב?

אגואיזם יקירי.

אנשים!!!! רבאק,תכלס מה זה אומר???? זה טבעי או לא?

זה אומר שזה לא טוב! זה אומר, שכדאי לך לפנות לייעוץ... גם בשביל עצמך, וגם בשביל לא לפגוע, בעתיד, בבת-הזוג.

כל פעם מחדש כאשר אני נכנסת למקום של אי וודאות של חוסר ידעה מה הולך לקרות אתי אני הופכת משותקת חרדה עד כדי תסמינים פיזים=(תופעה חדשה יחסית) ומאבדת שמחת חיים במכה אחת. בתחילה אני נכנסת למקום של זה לא מזיז לי הכל סבבא יופי רגוע טוב לי עד אין קץ ואז במכה מגיעה הנפילה ומשתקת. מה לעשות איך למתן את הנפילה את הפחד את החרדה איך לעשות שהדברים יהיו בפרופורציה. למה במקומות של חוסר וודאות אני נשברת. מה אני צריכה לשאול את עצמי מה אני צריכה לעשות כדי לשנות את הדפוס, שהרי החיים הם חוסר וודאות אחת גדולה כל יום אנו עומדים מול חוסר וודאות ואכן אצלי כמעט כל מס' חודשים שמגיע שינוי בעבודה, במשפחה, בעשיה מגיעה הנפילה. כן אני בטיפול, אבל אחרי שיחה בעיקבות נפילה יצאתי בלי תשובה אלא עם שאלות רבות אז חשבתי... תודה מראש

שלום מ', תודה על השאלה החשובה כל כך. הנושא רחב מאוד ואתמקד בשתי נקודות שאת מציינת בפנייתך: א. אכן חוסר ודאות הוא חלק מהמהות הקיומית שלנו והוא מופיע יום יום ושעה שעה. על אף ההכרה הרציונאלית שלך (ושל רבים מאיתנו) בכך, את נתקפת חרדה משום שאת מצפה, כנראה, לוודאות, למרות שאת יודעת שציפייה זו אינה מציאותית. אולי בעזרת הטיפול בו את נמצאת תוכלי לפתח יותר גמישות והתייחסות שונה אל חוסר הוודאות, אולי תוכלי לראות את הציפיות שלך כנוקשות ואת המציאות כרצף של הפתעות שאינן בהכרח רעות אם איננו מתייחסים לחיים כאל "תכנית עבודה". ב. נושא חשוב לא פחות הוא התפיסה שלך לגבי הטיפול: טיפול (כמה מאכזב) אינו אמור לתת תשובות, אלא לעודד את המטופל לשאול את עצמו שאלות ולשקול, בעזרת המטפל, תשובות שונות לשאלות אלו. בכך ניתן הרבה קרדיט למטופל. המטפל אינו יועץ מעשי לחיי היום יום. אם המטפלת שלך השאירה אותך עם יותר שאלות, כנראה היא עשתה עבודה טובה. אם המצב הגביר את החרדה, את אמורה ללבן את מה שעורר את החרדה בטיפול עצמו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום אני בת 24.5 ומורטת שיער--יותר נכון נהגתי לעשות כן במשך 12 שנים----לאחרונה הפסקתי אך כלל לא בטוח עד כמה זמן זה יחזיק מעמד ------אך יש לי רצון ואני דיי מצליחה שאלתי היא------------איך ניתן לגדל שיער בצורה "מהירה" יותר---הרי אין לי בעייה של נשירת שיער-יש לי שיער חזק-------אז השאלה היא אין משהו שיוכל לעזור לי על מנת לשים את הבעיה מאחור להמשיך בחיי כמה שיותר מהר----------אשמח לקבל כל עצה --כל שיטה האם שמפו לטיפול בנשירת שיער יכול להצמיח לי שיער מהר יותר היות ואין לי בעית נשירה? יכול להיות שאין שה הורום המתאים--אבל בבקשה אם למשהו דרך/שיטה--מאוד אשמח לתגובה תודה שירה

שירה שלום תלישת שיער היא סוג של הפרעה כפייתית ועלולה להיות עקשנית למדי. הבסיס הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול. אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

איש וכלבו מתו והגיעו לשמים. בכניסה ראו שער מזהב ושומר יושב בפתח. "היכן אנחנו?" שאל האיש. "בגן עדן." ענה השומר. "נוכל לקבל כוס מים?" שאל האיש. "בוודאי", ענה השומר, "תיכנס ואדאג שיביאו לך." "ומה עם החבר שלי?" שאל האיש. "אני מצטער". אמר השומר, "הכניסה לכלבים אסורה." האיש ויתר על המים, קרא לכלבו והם המשיכו בדרכם עד שהגיעו לשער עץ שלידו עמד מישהו. "סליחה", קרא האיש, "אולי יש פה מים?" "בטח, תיכנסו". ענה המקומי. הם נכנסו מבעד לשער, ניגשו לברז והרוו את צימאונם. "תודה, מה המקום הזה?" שאל האיש. "גן עדן." ענה לו המקומי. "אבל קודם אמרו להו ששם זה גן עדן", אמר האיש. "אתה מתכוון לשער מזהב? לא, שם זה הגהינום", השיב המקומי. "ולא אכפת לכם שהם משתמשים בשם שלכם?" שאל האיש. "לא", אמר המקומי, "אנחנו רק שמחים שהם לוקחים את כל אלה שמשאירים בחוץ את החברים שלהם."

:-)

שלום שבוע לפני קבלת המחזור אני נתקפת בדיכאון נוראי אני מתנהגת אחרת עצבנית רבה עם כולם צועקת על הילדה אני מכונסת בעצמי לא רוצה לראות אף אחד ובגדול אני שונאת את עצמי וזה נמשך כ-שבועיים ככה כל חודש מה עושים אני בכלל מנסה להכנס להריון ושנתיים שזה לא הולך יש בעיה לבעלי אני ממש בדיכאון מהמחזור מבקשת עזרה תודה

ליאת, יש להפריד בין 2 דברים: 1) התסמונת הקדם וסתית מוכרת וידועה, אחוז גבוה מהנשים סובלות ממנה. מכיוון שזה עניין של הורמונים שמשתוללים, אפשר לגשת לגניקולוג ולהתייעץ איתו. לאחרונה התברר, שגם פרוזאק יעילה, אבל רצוי לנסות טיפול הורמונלי לפני-כן. 2) עניין הכניסה להריון - לא ציינת מה הבעיה שיש לבעלך ואם ניסיתם לטפל בזה. יש היום אפשרות של הפרייה מתורם זר. זה עלה על הפרק? התיסכול שנגרם כתוצאה משנתיים של ניסיונות גדול מאוד, את יכולה לפנות גם לפסיכולוג או שתיפנו שניכם ליעוץ זוגי, כדי ללמוד איך להתמודד עם התיסכול שנגרם לשניכם. בהצלחה, HERA.

שלום רב, כבר כתבתי כאן אינספור פעמים בשמות בדויים וגלויים, רק תזכורת קטנה למי שלא עקב... הייתי בקשר זוגי במשך שנתיים, הקשר התחיל כמו באגדות, היתה כימיה, היתה תקשורת וכמובן אהבה והרבה אהבה! לבן זוגי דאז היה משבר מקצועי שנמשך תקופה ארוכה( כישלון בבחינות במשך 4 פעמים ) מה שגרם לעיכור היחסים בנינו.ניסיתי בכל כוחי להצל את מערכת היחסים, התייעצתי עם פסיכולוגית הקשר החל להתייצב ואז הגיע הבום הגדול. אנחנו בשנות השלושים, דיברנו על מיסוד הקשר ומגורים משותפים וכאן הוא התקפל... אני יזמתי את הפרידה הסופית ( במאי האחרון).היה לי מאוד קשה, התגברתי בעזרת טיפול פסיכולוגי, בזמן הטיפול הפסיכולוגית שלי אמרה לי מס' דברים ובינהם אני מצטטת: " אל תאמיני לי אבל אני יכולה להבטיח לך שמי שייצא מהקשר ראשון זו את ולא הוא" דבר נוסף שהיא אמרה לי זה " הוא לא מסוגל להתחתן הוא פוחד ואם הוא היה מתחתן זה רק איתך..." נכון כולנו בני אדם , אבל היא הפסיכולוגית שלי ולא חשבתי שתטעה!!!! האקס שלי מתחתן ביום שני הבא!!!! לאחר קשר של חמישה חודשים עם רעייתו לעתיד. אז אני שואל מי יצא ראשון מהקשר, אני או הוא??? איך הפסיכולוגית שלי יכלה לטעות כך? נכון, היא לא מגלה עתידות ולא נביאה אבל בכל זאת. נורא כאב לי לשמוע על נישואיו אבל יותר מזה כאב לי שכבר אין לי אמן באשה מקסימה ( הפסיכולוגית ) שעזרה לי לקום על הרגליים, אבדתי אמון, אין לי עם מי לדבר. זה נורא מוזר ואני בטוחה שיש כאלו שלא יבינו אבל אני מרגישה כמו אלמנה... אני עדיין מחוברת לאקס, למרות שאני כביכול ממשיכה הלאה.... לא מאחלת לאף אחד לעבור את כאבי למרות שאני לא מצטערת לרגע. חג פורים שמח חופית

בוקר טוב נדמה לי שיצא לי להגיב לבעייתך בזמנו. (אלא שהיית עם כינוי אחר, לא? ) האם זה המקרה של הבחור שהחברה החדשה עברה לגור איתו בדירה והזרימה למערכת כספים?? וכו וכו? אם כן- אשרי לי ואכתוב לך הלאה...כי אני באמת חושבת שאת "יצאת מזה" בעצמך, והוא "יצא מזה" בעזרת אשה חדשה, מה שעושה אותך בעיניי ח-ז-ק-ה י-ו-ת-ר....למרות תחושת השבר שלך היום.... הנובעת להערכתי משאריות של רכושנות... בברכה ש נ ה ב

חופית שלום לך קראתי את מכתבך , ומאוד כאבתי את כאבך הייתי בסרט הזה פעמיים, לא בדיוק אבל בערך, והסיפור שלי, כתוב איפשהו בפורום אני אמנם יותר צעירה ממך , אבל לצערי עברתי פעמיים הכזבות גדולות מאוד וכרגע האכזבה האחרונה שלי נמצאת ביפן חופית מתוקה, ראשית תרשי לי לומר לך שהפסיכולוגית שלך באמת לא מגלת עתידות, יתרה מכך אני לא דוגלת בשיטה הזו של יעוץ מקצועי בעניין אכזבות ואהבות את צריכה, או יותר נכון חייבת להבין שזה תלוי בך ורק בך, כשאת תקבלי את העניין שהו כבר לא שלך מכל סיבה שהיא אז את תתחילי להבריא, כמה שתקבלי את זה יותר מהר כחה תבריאי ממנו יותר כל העניין הוא סביב לקבל את זה ואת עדיין לא מקבלת את זה ואני מבינה אותך מאוד רק בקצב שלך, זה אולי לא יעודד אותך עכשיו, אבל אני מבטיחה לך שכשזה יעבור , ואת תפגשי אדם שהוא כן ממזלך, וכן יוכל לתת לך הכל בלי שתבקשי וזה יקרה אז תודי לאל שבשמיים שעשה את כל מה שקורה עכשיו תאמיני שכל מה שקורה קורה לטובה , לכל דבר יש סיבה , וכמו שקרה לחבר שלך , את לא יכולה לדעת אם גם את פתאום מחר או בקרוב מאוד תכירי מישהו וזה יהיה זה נכון אני יודעת שזה לא מלהיב לשמוע את זה עכשיו , כי את בטח רוצה רק אותו אני יודעת מה זה, גם אני בתוך תוכי רוצה רק אותו, אבל לא אני זורמת עם הזרם, ונותנת לדברים לקרוא מעצמם, תני לזמן לעשות את שלו, אפילו שקשה ואפילו שנראה שהזמן הזה לא ניגמר אל תידאגי מתוקה , מה ששלך שמור לך וכלום לא יעזור, זה שלמעלה מסתכל על הכל ונותן לכל אחד את המגיע לו, נכון לפעמים אנו צריכים לעבור ייסורים וכאב עז למה? ובכן תחשבי על זה בצורה כזו אם כל הזמן היה לנו רק טוב כל הזמן טוב, אז איך היינו יודעים להעריך אותו? כשיבוא לך הטוב והוא יבוא את תדעי להעריך אותו אחרי מה שקרה לך, ואת תהיה מאושרת אני מבטיחה לך, ולגבי החבר שלך אני לא יכולה לשפוט אותו על מה שקרה , כנראה שזה לא זה ואין לך על מה להצטער, אם אחרי תקופה כל כך ארוכה שאת היית לצידו , הוא פתאום החליט לחלוק את חיו עם מישהי אחרת סימן שהוא לא ראוי לאהבתך מכל הלב, תקומי מחר ליום חדש, תנסי לפחות לתקופה הקרובה למחוק את כל הזיכרונות , לא להיות לבד לצאת בכוח להתלבש יפה להראות טוב לקנות לך בגד או משהו שיעשה לך טוב ותאמיני לי את תצאי מזה לאט לאט כמו גדולה, והוא יראה את זה מהצד אם תרצי או לא תרצי, אבל הוא יבין שמאוחר מדי בישבילו ואת כבר המשכת בחייך, מה שאני יכולה לאחל לך זה המון בהצלחה, תהיה חזקה אל תוותרי , הטוב שלך מחכה לך בפינה ואת לא יודעת את זה גם היום שלך יגיע , אז לא להתייאש תחשבי רק חיובי ובסוף את תראי שיהיה חיובי , חופית בהצלחה , משום מה יש לי הרגשה טוב לגבייך גם בלי להכיר אותך , תזכרי מה שאמרתי לך בקרוב מאוד יהיה לך טוב מאוד ואת תהיה מאושרת, ההרגשות שלי אף פעם לא שיקרו אותי בהצלחה וחג פורים שמח לילי

היי שנהב, כן את צודקת, אכן כתבת לי בעבר. כל הכבוד על הזיכרון חופית

חופית שלום, בחרת לך יופי של שם ונראה שלא סתם. בחוף יש דינאמיקה של סערה ורוגע ובעיקר של התחדשות , ושינוי סוער מטלטל ,מנער , מזעזע את חייך. אינני יודע מה הניע את הפסיכולוגית שלך להתחייב ולהצהיר, על הליך של ה"x" אני מניח שלא מתוך כוונה רעה עשתה זאת. אני כמטפל לא אקח על עצמי "אחריות" על מעשיו של האחר במיוחד שהאיש אינו מטופל שלי, אני מעריך שבדבריה כיוונה הפסיכלוגית ,בעיקר לכוחותיך שלך , תעצומות הנפש שלך. את כואבת , את חשה פגועה - זה לא היהאנושי באם לא היית חשה כך. יש בך רגשות והכאב , חד ככל שיהיה יחלוף {ואינני מתחייב תוך כמה זמן ... } חופית יקרה , מאחר ובתקופה לא קלה את מצויה שתי הצעות לי אליך = הראשונה , קבעי פגישה עם הפסיכולוגית שלך ושתפי אותה בתחושותייך - זה חשוב לך {ולמען האמת גם לה } והשנייה קחי עמך חברה או חבר ובשעת בין הערביים רדו אל החוף ואל מול אדוות הגלים צעקי בקול רם, זעקה מתמשכת עד אשר יוקל לך, ולו במעט.. מניסיון זה מקל , עוזר ומזכך. ולוואי שתדעי ימים טובים יותר

שלום חופית, אני מצטער מאוד לשמוע על התסכול והאכזבה שנגרמו לך מהבחור. אני מבין שבפנייתך בעיקר ליועצי הפורום, את מתכוונת לשמוע את דעותינו על מה שהפסיכולוגית אמרה לך. בלי להכיר את הפסיכולוגית שלך, לי הדבר נשמע כהזדהות-יתר עם מצבך. נדמה לי שבמידה והאשמת את עצמך ו/או ייסרת את עצמך על החלטתך לסיים את הקשר, מה שהפסיכולוגית ניסתה לומר הוא שהאשם אינו בך, אלא שלבחור יש בעיות ביצירת קשר ובעיקר בשמירה עליו. לא הייתי מתייחס לדברים מילולית, כאילו היא ביקשה לחזות את הנולד באופן קונקרטי (אשתמש בביטוי המוצלח שלך, "כמו מגדת עתידות"). אנו גם איננו יודעים אם היא לא טעתה, שכן אין לדעת כמה זמן יימשך קשר הנישואין הזה. הייתי אומר שזה יותר שאלה של סגנון. אני לא הייתי "מתנבא" כמטפל והייתי עוסק יותר בך ולא בו, אך במקומך לא הייתי מתייחס לדברים על פניהם בלבד. ייתכן מאוד שאת אכן רצינית מדיי עבור הבחור הספציפי הזה והוא מצא מישהי קלילה ומאיימת פחות עליו, מישהי שהקשר איתה רדוד ושיטחי מהקשר שהיה לו איתך (מה שעשוי להשתמע מהתקופה הקצרה שחלפה עד שהחליט להינשא לה). ייתכן גם - וזה מוכיח את אותו דבר - שדווקא נישואיו הם ניסיון (לא מוצלח) לשקם את עצמו מהפרידה ממך. את כמובן יכולה לשקול האם את רוצה להמשיך בטיפול אצל אותה פסיכולוגית או לא, אך לא הייתי משתמש ב"תחזית" הזו כקריטריון יחיד ובלעדי לקבלת החלטה כזו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר רובינשטיין שלום, תשובתך והתייחסותך לכאבי נגעו לליבי ומאוד ריגשו אותי. בלא שתכיר אותי הצלחת "לנתח" את התמונה. מילותיך חיזקו אותי ואיני יודעת אך ומה בדיוק גרם לכך. אני מודה לך מקרב לב ומקווה שעוד יהיו ימים טובים יותר. חג שמח! חופית

בדרך כלל השם של שנהב מופיע בכחול ופה זה מופיע בשחור

אני יודעת שזו לא שנהב... אני יודעת, שיש פה מישהו שבטוח שהוא הכי מסכן בעולם... ולכן צריך לרחם עליו... אולי אני מרחמת עליו, אבל רק בגלל הקנאה שאוכלת אותו עד העצם...

HERA אולי תוכלי להתייחס להודעה הקודמת ???

שלום לכולם היתה לי בימים האחרונים תכתובת מעניינת שבה נשאלתי את השאלה הבאה: איך התחיל אצלך הדיכאון ?? אני רוצה לשתף את הגולשים בגלל הסיבה המעניינת אני חוויתי את החוויה ואני לא יכול לתת תשובה הדברים שאני יודע הם כדלהלן : הדיכאון בחריפותו התבטא אצלי בשבועיים של ייסורי תופת זוועתים שבעקבותיהם הגעתי מוכה וחבול לפסיכיאטר כמו כלב מילל שנדרס בכביש בשנתיים וחצי שקדמו לאירוע הייתי משותק מבחינה אנרגטית ב שמונה השנים שקדמו לאירוע שתיתי כל יום כ 150 מיליליטר של 40% אלכוהול מה שמקביל ל 2.5 פחיות בירה ביום את השתיה הפסקתי חצי שנה לפני פרוץ האירוע בארבעת החודשים לפני האירוע הפחתתי ממשקלי בפיקוח דיאטנית 15 קילוגרם ממשקלי מה שיכול להצביע על שיבושים בסרוטונין בחצי שנה שקדמה לאירוע היו לי הרבה ימים של מצב רוח קודר היו לי מספר ימים שבהם חשתי ייסורי תופת למשך מספר שעות התחלתי בטיפול תרופתי היו לי שש פגישות עם פסיכולוג לפסיכותרפיה קיצרת מועד ובמשך שנה התפוגגו התסמינים החולנים באופן הדרגתי בשבועיים האחרונים אני במינון מזערי של 5 מג סרוקסט ו 200 מג טגרטול ליום ואני מרגיש שהרופא צדק במקרה שלי התרופות סיימו את תפקידם אני תיארתי את עלייתו ונפילתו של הדיכאון אני חוויתי את החוויה ואין לי את התשובה מאיפה זה התחיל למה זה התחיל ואיך זה התפוגג אני מקווה שמבחינתי הדיכאון יהיה כמו ישו הוא ישוב רק ביום הדין כשיפתח החותם השביעי תודה שאול לנטע - את לצערי בעלת ניסיון יותר ממני האם את תומכת בהשערתי שהדיכאון החל כשיבוש הורמונלי טהור אבל במקביל היווה חויה מתקנת להתמודד עם תופעות ניאורוטיות ??

שאול, אתה יודע, שאני אפילו לא יכולה "לדרג" את הארועים לפי סדר מסויים? אני לא מאמינה שדכאון זה משהו שמגיח תוך יום... זה תהליך. מה גורם לתהליך? גורמים פנימיים/חיצוניים... כשהגורמים חיצוניים, יותר קל להתמודד. כי אפשר לשים את האצבע על ארוע/ים מסויים/ים. וכשהגורמים פנימיים? זו תמיד בעיה של סרוטונין? הפתרון תמיד כימי? סביר להניח שלשתיה יש איזשהו קשר להתפרצות החריפה... במשך 8 שנים "החבאת" הכל באמצעות האלכוהול... הפסקת עם זה, עשית דיאטה (15 ק"ג ב - 4 חודשים זה קצת הרבה, אבל אני לא יודעת מכמה התחלת), ו"התעלמת" מימים של מצב-רוח קודר... "בישלת" לעצמך התפרצות חריפה. למה? כנראה שהיו לך סיבות לא מודעות... שהגעת לאיזשהו סף, שלא יכולת לעמוד בו יותר. אני שמחה לקרוא שהחלטת לפעול לפי המלצת הרופא... ושהתרופות כבר לא מהוות קרש הצלה. כי זה אומר שאתה התחזקת, והתגברת על הדכאון, על גהינום עלי אדמות...

האם מישהו מכיר את התרופה Ixel נוגדת דיכאון למיטב ידיעתי . ץודה על העזרה יונתן

אכן נוגדת דיכאון דומה ל-SSRI אם כי עם שינוי קל: SNRI = Serontin noradrenaline reputaek inhibitor

אם כן, אז הנה מידע על התרופה: http://www.biopsychiatry.com/milnacipran.htm תוכל להדפיס את זה, ולמצוא מישהו שיעזור לך עם המונחים המסובכים... כי יש משפטים שנראים כמו סינית...