פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב, לבן-זוגי היסטוריה משפחתית של מחלות נפש, אחיו התאבד בעיקבות מחלת נפש קשה ודודו אושפז לסירוגין, אינני יודעת בדיוק ממה הם סבלו. שאלותי הן: מה הסיכויים שילדנו ילקו גם הם במחלות נפש? (עדיין אין לנו ילדים) האם יש סכנה מוגברת שבן-זוגי יחלה במחלת נפש בעתיד?

שחף שלום הסטטיסטיקה לא תועיל להרגעתך. יש בוודאי הסתברות לבעיות ויתכן שאפשר לחשב אותה בהתאם לסוג האבחנות שסבלו הקרובים. לכל סוג של בעיה סטטיסטיקה אחרת. הנקודה היא שצריך להכיר בכך שבעיה אפשרית וקיימת מחד, ואיך מתמודדים עם הפחד מאידך. צריך להבין שללא התמודדות בריאה עם הפחד מוכנס הרבה מתח למערכת והוא בפני עצמו אינו דבר בריא. במקרים כגון אלו אני ממליץ לפנות לייעוץ זוגי. קשה להתמודד עם השאלות הללו בתוך המערכת ונחוץ פעמים רבות אדם חיצוני שיידע לנתב את הדיון והתהליך. כדאי לעשות את התהליך כעת לפני שיש ילדים, כדי שבהמשך הקשר יהיה קל יותר להתמודד גם עם הדברים המפחידים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, יש לי שאלה בנושא סיום טיפול. אני מרגישה שאני בשלה לסיים טיפול פסיכולוגי, אבל קשה לי לעשות זאת, כי יש בטיפול משהו שנותן מקום לעצמך, ונוצר משהו שונה ומיוחד. איך יודעים שהגיע זמן לסיים טיפול? כי הרי תמיד אפשר להמשיך ולהנות ממנו, תודה

שני, יש מי שיגיד, שטיפול זה משהו שאפשר להמשיך איתו כל החיים, כי תמיד צצות ועולות בעיות חדשות. סיום טיפול זו החלטה שהמטופל צריך לקבל, אבל גם על זה רצוי לדבר עם המטפל - לבדוק האם השגת את המטרות שלך, איך המטפל רואה את ההחלטה לעזוב וכו'. גם סיום טיפול הוא חלק מהתהליך הטיפולי, ובד"כ מקדישים לעניין הזה כמה פגישות, זה לא זבנג וגמרנו. HERA.

שני שלום אני מסכים עם דבריה של הרה. זו שאלה שאין עליה תשובה חד משמעית. לפעמים זה די ברור, יש שלב מסויים שנראה שהגיע זמן להיפרד. לפעמים זה לא מגיע וכמו שכתבת זה יכול להיות נחמד להמשיך עוד ועוד. כדאי להבין מדוע המועד הנוכחי הוא המתאים וכיצד זה משתלב בתוך התהליך הטיפולי כולו. ולאחר שמגיעים למסקנה, ואכן כדאי להגיע לכך בשיתוף עם המטפל, יש תהליך של פרידה, שכמו כל פרידה יש בו חלק כואב, וחלק של צמיחה וציפיה לעתיד. בברכה ד"ר אורן קפלן

מאז שאני זוכרת את עצמי היה לי מצבי רוח ובשנה האחרונה הבנתי שזה דיכאון הלכתי לפסיכולוגים ושום דבר לא עזר עכשיו שאני נמצאת לבד בבית אני חושבת וזה מכניס אותי לדכאונות אבל כשאני יוצאת ונמצאת עם האנשים שאני אוהבת אני כבר לא חושבת על זה האם המצבי רוח יעלמו אי פעם????

שרונה שלום את מספרת שמדובר בתופעה מוכרת וארוכת טווח. אני מעריך שהישיבה בבית לא תועיל לשינוי המצב. גם אם לא מצאת את היום את המסגרת הטיפולית המתאימה, אין זה אומר שכך המצב ישאר לתמיד. אני ממליץ לך למצוא פסיכולוג ולהתחיל טיפול. במידה ומדובר בדיכאון באופן פורמלי סביר מאוד שאת זקוקה גם לטיפול תרופתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי זאת שוב אני. רציתי לעדכן אולי לא שמת לב אבל השבתי על התשובה שכתבת לי למטה בשם: הפרעה באישיות. אודה לך מאוד אם תתיחס.(מקווה שלא פגעתי). תודה מראש.

עדי שלום לא פגעת. עניתי למטה.

שלום רב, אני סובלת מצניחת המסתם המטרלי בלב. עבר עשיר של חרדות ,לקיחת תרופות וטיפולים נפשיים. לוקחת קלונקס 0.5 ליום. כבר שנים אני בטוחה שכל הבעיות שלי הן על רקע פיזי ,ולא על רקע נפשי,כפי שרב הרופאים טוענים.ורק כשיש נתון קליני אז מסכימים איתי שאולי יש קשר... בבדיקות האחרונות נמצא שיש לי תת פעילות בבלוטת המגן,ואני שואלת אולי זה מקור כל הצרות? היתכן קשר בין תיפקוד הבלוטה למצבי הרוח?ולתפקוד היומי? תודה על תשומת הלב.

דפנה שלום טעות נפוצה היא לחשוב שחרדה היא תגובה פסיכולוגית בלבד. אדם שסובל מבעיות פיזיולוגיות, אובייקטיביות לחלוטין ולא על רקע נפשי, צריך להתמודד פעמים רבות עם חרדות שעולות בהקשר לבעיה הגופנית, עם תחושה של אובדן שליטה, עם שינויים במצב הרוח כתוצאה משינויים פיזיולוגיים ועוד. בנוסף ידוע שמערכת החיסון של הגוף ויכולת ההתמודדות עם בעיות פיזיולוגיות קשורים באופן ישיר לחוסן נפשי. לכן צריך להתבונן על כל הענין בצורה הוליסטית ולא לנסות להפריד את הגוף והנפש. לאור מה שאת מתארת אז זקוקה לטיפול רפואי מסור בבעיות הפיזיולוגיות, אולם חשוב שתקבלי גם כלים פסיכולוגיים להתמודד עם מצבך. כדאי אולי לפנות לפסיכולוג רפואי או שיקומי מאחר ומקצוע זה מתמחה בהקשרים של רפואה ופסיכולוגיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני לא מצליח להבין מה ההבדל בן פסיכולוג קליני,לשיקומי לארגוני לחינוכי לרפואי. אשמח לקבל הסבר ו/או הפנייה למידע בעניין זה. אלי

אלי שלום כל הרשימה הינם פסיכולוגים שסיימו לפחות תואר שני, עברו התמחות מסוג כלשהו וקיבלו תואר מומחה. עם זאת יש הבדל מהותי בסוג התמחותם. פסיכולוג קליני מורשה לעסוק בטיפול פסיכולוגי בכל תחומי הנפש. פסיכולוג שיקומי ורפואי מתמחה בתחומים הרפואיים והתמודדות נפשית במצבים אלו. פסיכולוג חינוכי נותן ייעוץ למוסדות חינוך ועוסק בסוגיות טיפוליות וייעוציות של חינוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על ההסבר אז זה אומר שפסיכולוג קליני יכול לטפל בהכל ולמשל פסיכולוג רפואי יכול רק בתחום הרפואי?

דראליזציה הייתי מטופלת אצל פסיכיאטר כשנה אחרי שלקחתי ל.ס.ד כחצי שנה הוא טיפל בי באמצעות שיחות פרוזאק ופרפנאן כאשר לבסוף ביקשתי להפסיק את הטיפול כי חשתי בטוב הוא הסכים איתי והודיע לי שאני במעקב מזה החודש האחרון היום כשעברה שנה מאז סוף הטיפול יש לי התקפים של פעם בחודש אולי ממש חלשים של דראליזציה לעומת מה שחוויתי אז(גם דספרליזציה) בהתקף האחרון הרגשתי כמרחפת מחפשת על מה לחשוב הוא נמשך כשעה לאחריו הייתי עצבנית ודיכאונית כיומיים האם אתה חושב שהמצב הקריטי שהייתי בו עלול לחזור או שכל החיים אני אחווה התקפים קצרים? האם זה יפסק מתי שהוא? אני מפחדת להגיע למצב הגרוע שהייתי בו פעם למרות שאחרי התקף יש לי חשק שהוא יחזור כדי להתאתגר כדי להגיע לתובנה במשך ההתקף שאוכל להתגבר עליו. יש לציין שאני משכנעת את עצמי שזה דבר טבעי שאין מה לפחד השאלה העיקרית האם המצב יכול להחמיר שוב? אודה מראש על תשובה כנה.

דנה שלום הבעיה אינם עניין לניחושים. אני ממליץ לך לחזור ולהיפגש עם הפסיכיאטר שלך ולקבל ממנו ייעוץ אישי שמבוסס על היכרות מעמיקה. יתכן שזה כלום, ויתכן שצריך לחזור לטיפול. צריך לעשות את הבדיקה. בעיקרון, חרדות כמו גלים, יכולות לחזור במהלך החיים. חלק מהעניין הוא גם לקבל את קיומם (בעוצמה סבירה/נמוכה כמובן) ופחות להיבהל מכך. כמו כן יתכן שאחת לכמה זמן תזדקקי לחיזוק של הטיפול באמצעות מספר מצומצם של פגישות או אף התערבות תרופתית. כדי לדבר על כך עם המטפל ולהגיע להבנה והשלמה פנימית עם הנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן ברצוני להביע את תודתי מעל דפי הפורום , על הרצון המבורך להקים אתר זה ולעזור לאנשים כמוני הסובלים מ:PANIC DISORDER /התקפי חרדה, אני חושבת שאני מייצגת כאן את דעתם של רבים כמוני , שרוצים להודות לאתר על כל תשובה הניתנת מהלב - ועל ההבנה למצבנו. רק מי שסובל מהתופעה ,יכול להבין איזה סבל נפשי איום אנו עוברים , כשאנו מתחילים יום חדש בלי לדעת איך ייסתיים , איפה ייתפוס אותנו ההתקף הבא , האם בעבודה ? האם בלימודים ? האם תוך כדי שיחה אם מישהו ואז נתפוס את עצמנו מגוחכים ? אנו סובלים בשקט ,כביכול נראים ככל בני האדם אך נמצאים כל הזמן בחרדה מתמדת ורק מתפללים יום יום -דקה דקה לחזור ולהיות כמו שהיינו. ועל נכונותך לעזור לנו אני מודה מקרב לב

ענת שלום תודה על התודות, ואני מקווה שתמצאי את הדרך הטיפולית לפתור את הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום האם ישנה אפשרות לערוך שינויים בפורום, כך שיוצגו כל השאלות והתשובות של אותה שאלה באותו הזמן? אני אמנם משתמשת ב"קבץ תגובות" אך כיוון שיש צורך ללחוץ כל הזמן על התגובה שאני רוצה לראות, המעבר ממסך למסך מעכב את הצפייה בעיקר במחשב איטי. אודה אם תעביר את פנייתי הלאה לרווחת כל המשתתפים בפורום ואשמח אם עוד פונים יצטרפו לבקשתי, כך שהדבר יטופל למען כולנו תודה.

דנה שלום אני לא מתמצא כל כך בחלקים הטכנולוגיים של האתר, אבל אשמח להעביר את בקשתך להנהלת האתר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך! קראתי את אודותיך - כל התארים שלך מרשימים למדי. רציתי לשאול: אני בת 30 , מתחילה ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, האם זה לא מאוחר מדי להתחיל, לפי דעתך? ומה אפשר לעשות עם תואר ראשון בפסיכולוגיה? ואם אפשר לשאול באיזה גיל אתה התחלת ללמוד ? תודה מראש

חלי שלום תלוי מה את רוצה לעשות "כשתהיי גדולה" בעיקר אחרי סיום התואר הראשון. התואר באוניברסיטה הפתוחה אינו קל. דווקא בגלל השיטה הדרישות גבוהות והתואר לוקח יותר זמן מאוניברסיטה רגילה, בעיקר אם את עובדת במקביל. בעיקרון אפשר להתקבל עם התואר לכל תואר שני בפסיכולוגיה בארץ ויש לכך תקדימים. זה לא מאוחר ורבים מתלמידי התואר השני הם בין גיל 30 ל 40. אני התחלתי בגיל מעט יותר צעיר אבל רוב הסטודנטים שלמדו איתי פסיכולוגיה קלינית היו בטווח הגילאים הזה. קחי בחשבון שמדובר במסלול ארוך שיסתיים בערך בעוד 10 עד 12 שנים אם ניקח בחשבון לימודי תואר ראשון, שני והתמחות. שלב ההתקבלות לתואר השני לפחות בתחום הפסיכולוגיה הקלינית מתיש מאוד ונדרש ממוצע ציונים של מעל 90. בקיצור, זו דרך ארוכה, אבל אם זה הנתיב שאת מחפשת בחיים הוא שווה את המאמץ. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

מודה לך מאוד על התשובה המלאה והמעניינת. חלי

משתתף פסיבי הרבה זמן רוצה להיות אקטיבי. זהו ניסיון

נחליאלי שלום אתה מוזמן להשתתף יותר. בקצב שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן מה זה טיפול דינמי? מה זה טיפול קוגנטיבי? מה ההבדל ולמי או למה מיועדת כל שיטה? והאם ניתן לשלב בן שתיהן? תודה שלי

שלי שלום דינמי או פסיכודינמי מתייחס לדינמיקה בין המודע ללא מודע ובין האיד האגו והסופראגו. גישה זו שמקורה בפרויד שמה דגש על תהליכים לא מודעים המהווים בסיס לבעיות פסיכולוגיות שונות. גישה קוגניטיבית מתמקדת בתהליכי חשיבה ואינה מתייחסת בהכרח לתהליכים לא מודעים. אישית, אני משלב בין שתי הגישות, אני חושב שבטיפול נכון צריך את שתיהן. אבל כמובן שזו רק דעה פרטית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שוב והאם יש בשיטה אחת או בשתיהן זמן מינימום לטיפול? כלומר למשל בעניין הלא מודע בטח צריכים יותר זמן להבין "דברים עמוקים"מאשר דברים מודעים. אני רוצה להתחיל טיפול אבל לא ברור לי מה האורך שלו,הבעיה שלי היא של דימוי עצמי נמוך חוסר ביטחון אפילו דיכאון.האם לבעיה כזו טיפול יכול להיות קצר? תודה שלי

שלום רב! אני בת 21 , התחלתי לא מזמן בלימודיי באוניברסיטה. בעייתי היא שאני כל הזמן מרגישה טיפשה. זה לא עובר לי הראש שלי מלא במחשבות שליליות על עצמי ואני לא מצליחה להאמין שיכול "לצאת ממני משהו". בתיכון הייתי תלמידה מצטיינת ואילו עתה, באוניברסיטה, כולם נראים כ"כ חכמים ומוצלחים יותר. זה משגע אותי. אני מרגישה חסרת ערך וממש מפחדת לחשוב בכוחות עצמי ולא מסוגלת לבטוח ביכולות השכליות שלי. כיום, לאחר טראומה נפשית לא קלה שכללה נפילה למצב רוח דכאוני לפני כ-3 שנים ולאחר מכן התפתחות של בולימיה שעדיין לא התגברתי עליה לחלוטין, אני נמצאת בטיפול פסיכודינמי כבר חצי שנה - אבל הראש שלי נשאר שלילי. אני רזה יותר מאי פעם, לומדת באוניברסיטה, עובדת במקום נחמד, נמצאת בטיפול ולמרות הכל מתקיפות אותי מחשבות שליליות שגורמות לי להרגיש חסרת יכולת וטיפשה וזה לא עובר לי. הרבה פעמים החשיבה השלילית מתבטאת ב"התרפקות" על המחשבה שאני אפתח אנורקסיה ואז לפחות אוכל לנוח מכל העומס הזה שנקרא "חיים" לשמחתי/לצערי זה לא קורה...

אנונימית שלום השליליות, כפי שאת מכנה אותה, קשורה כנראה לתהליכים שאת עברת ועוברת, ובוודאי מנסה להתמודד עימם בטיפול הפסיכולוגי. זו אחת מתופעות הלוואי של דיכאון, כמו גם הפרעת האכילה. את כנראה צריכה מקום להתרפק עליו, ואני חושב שהטיפול הוא המקום עליו תוכלי להתרפק מחד (בלי להיכנס לאנורקסיה) ולעשות את השינוי מאידך. תצטרכי סבלנות, התהליכים הללו אינם תמיד מהירים. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי לאור מה שקראתי והבנתי ממה שכתבת. אז הפרעה באישיות יכולה להיות גם פיזיולוגית וגם פסיכולוגית (דברים רצים בראש) . אני מקווה שהבנתי נכון.? השאלה היא אם הפרעה פיזיולוגית היא התקפי חרדה שרפות בגוף וכאלה?? כל זה נובע מזה שהפסיכיאטר הגדיר אותי כסובלת מהפרעה באישיות.מה זה בדיוק? תודה.

שלום הפרעת אישיות היא הגדרה פסיכיאטרית למצבים בהם נטיות האישיות גורמות לפגיעה באיכות החיים או/ו בתפקוד התקין. מדובר בסל גדול של "מוצרים" וכמעט כל אדם מן היישוב עשוי לקבל בקלות תווית של הפרעת אישיות. אני לא מכיר אבחנה פסיכיאטרית של "אדם נורמאלי ללא כל בעיה". בקיצור, חשוב לראות מה מטריד אותך ומדוע פנית לעזרה מקצועית. לדעתי לא כל כך משנה האבחנה האישיותית שקיבלת. חשוב שתקבלי את הטיפול המתאים, כדי לשפר את מה שאת רוצה לשנות. התקפי חרדה מאופיינים בתחושות פסיכולוגיות וגופניות. הן יכולות להשתלב עם אבחנה של הפרעת אישיות, אבל לא בהכרח. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי תודה על התשובה המעניינת. פניתי לעזרה כי הרגשתי לפני כחצי שנה שחוזרת לי תקופה קשה מאוד כמו שהיה לי בעבר. והפעם אמרתי ננסה את שיטת הפסיכולוגיה שמשהו יעבור את זה איתי ושאני לא אצטרך לעבור את זה לבד. אבל עכשיו מסתבר שגם כשאני בטיפול התקופה שלא רציתי שתגיע, הגיע בסופו של דבר אבל הפעם שיתפתי משהו עם הרגשות הנוראות האלה, אבל הם עדיין לא נעלמו. אני יודעת שפעם התקופה הנוראה עברה לי רק אחרי כמה שנים. ועכשיו יש לי שותף. התקופה הנוראה מלווה במחשבות אובדניות ,וגם בהתקפי חרדה שזה דבר חדש לי ונורא מאוד. תודה.

היכן השמש, שכה רבים מספרים אודותיה? והכיצד אביט בשמיים העכורים, מעובי-העננים ולא אוכל לראותה? היכן הפרחים, שילדים מפזזים סביבם בסיפורי האגדות? והכיצד אבחן את משטח הקרקע החרוכה, ולא אוכל לראותם? ואתם רואים? ישראלית

הכל בסדר?

ישראלית שלום יש הרבה יאוש במילים הללו. אם את מרגישה שזה מתאים, תספרי קצת מהיכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני באותה סירה, אולי נוכל לעזור אחד לשניה ואחת לשני קצת אור והסתכלות אמיצה לאנשים בעיניים

אני מאוד ביקורתית, בעלת דעות קדומות. את התכונה הזו ירשתי מהבית (לצערי). הביקורתיות והדעות הקדומות מקשות עלי לקבל כל אחד- באשר הוא. זה התחיל מן הרגע שהבאתי חבר ראשון הביתה וחברות. חטפתי המון ביקורות בבית ואפילו נאסר עלי להפגש עם חלק מהחברים שלא "מצאו חן" בעינהם. היום, 7 שנים אחרי שיצאתי מבית הורי , אני מוצאת את עצמי סנובית, לא חברמנית, לא סובלנית לשונים ממני. הייתי מעוניינת לשמוע על רעיונות או דרכי התמודדות עם הבעיה הזו. יותר מזה, איך אפשר לשפר את מיומנות החברמניות ולנטל מראשי את הדעות הקדומות והמכוערות? תודה.

אני שלום עצם העובדה שאת מודעת ומוטרדת מכך זו בוודאי דרך התחלה לשינוי. יתכן שכדאי לך להצטרף לסדנה או קבוצה שבה תהיה לך אינטראקציה שתאפשר בחינת העניין מקרוב. לדוגמא, פעם בשנה בפברואר מתקיימת באופן קבוע סדנה ברמות מעל הכנרת שמועברת ע"י צוות פסיכולוגים ויועצים ארגוניים ממכון אפק הישראלי ומכון טויסטוק בלונדון. בשבוע הזה נעשית חקירה של תהליכים קבוצתיים ואישיים. תהליכים דומים מתקיימים במסגרות נוספות, כמו גם קבוצות טיפוליות וכמובן מסגרות של טיפול פסיכולוגי אישי, במידה והנושא נראה לך רלוונטי. במידה ואת מוטרדת מהעניין תצטרכי למצוא דרך ומסגרת בה תוכלי לעבד את החומרים הנפשיים מהם בנויים הרגליך ודפוסי החשיבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בטיפול פסיכולוגי מזה 6 שנים כאשר רק לפני כ-חצי שנה התחלתי טיפול תרופתי של רמרון וסקוקסט. כתוצאה מהטיפול התרופתי התקדמתי מאוד,אך בשבוע וחצי האחרון נכנסתי למן "מרה שחורה" ואינני מצליח לצאת ממנה.האם בעזרת היפנוזה אני יכול לשחזר את את רגשותי וצורת החשיבה מלפני שבוע וחצי. אם תוכל לענות לי בהקדם אודה לך מאוד משום שאני במצב קשה!!

לדעתי השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך היא מה קרה לך בשבוע וחצי האחרונים - איזו אכזבה או תיסכול עברת , מה גרם לך להרגיש ככה? אני לא אשת מקצוע אבל אוכל להגיד לך שתמיד יש ירידות , וצריך לדעת להתייחס לכל ירידה כ"ירידה לצורך עליה" מקווה שעזרתי במשהו לפחות.. תרגיש טוב!

גוש שלום על פניו היפנוזה אינה מתאימה למה שאתה מתאר, ובמיוחד אין מקום להכניס מטפל נוסף מעבר לשניים הקיימים. אני מציע לפנות לפסיכולוג/ית ולדון איתם במה שקורה. כמו כן רצוי להתייעץ עם הפסיכיאטר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נשואה מזה שלוש וחצי שנים לגרוש + ילד בן 13 וחצי אשר אובחן בגיל 5 כסובל מ- ADHD וטופל בריטלין. הילד הוצא מאימו בגיל זה עקב הזנחה והועבר למעון לילדים בסיכון גבוה ולאחר מכן היה 7 שנים בפנימיה. לפני כשנה בעלי קיבל משמורת עליו ומאז הילד גדל איתנו. לפני כחודשיים חל מפנה בהתנהגות הילד. הוא הפך לעצבני , חסר מנוחה, חוצפן בעל בטחון עצמי עודף אינו מקשיב לבעלי ולי , מציק לבני הקטן (בן שלוש) מבקש דברים ואם אינו מקבל מתמרד. שאלתי היא איך להתמודד עם המצב מאחר והוא נכנס לגיל ההתבגרות וגם הקו הדק בין ההתבגרות לבין ADHD . הילד מקבל ריטלין ופאקסט לחרדות (הוא תולש שערות מראשו ומריסיו). הוא מטופל גם אצל פסיכיאטרית אחת לשבוע. הקשר עם אימו חשוב לו אך כשהם נפגשים אחת לשבוע הוא חוזר סוער ממנה ולוקח יום יומיים עד שהוא חוזר לעצמו. יש לציין שאני מכירה את הילד מגיל 4 והוא מאוד קשור אלי ומכבד אותי ואת בעלי אך לאחרונה הבית הפך לבית עצבני עם צעקות והדבר מוביל לויכוחים ומריבות שמשפיעות על כולנו ובעיקר על בני הקטן.

רותי שלום נשמע שאת מצויה במצב מורכב. אני ממליץ לך לפנות עם בן זוגך לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים או פסיכולוג משפחתי. אין צורך לערב את הילד, לפחות בשלב הראשון. חשוב שתקבלו הדרכה, ובשלב זה באופן תדיר וקבוע, כיצד להתמודד עם ילד בעל צרכים ייחודיים והסטוריה מורכבת. אולי תוכלו לקבל הכוונה מהפסיכיאטרית לאיש מקצוע מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מתנצלת על ההודעה, אבל רק פה יש סיכוי לקבל יחס... הפורום "שלנו" גדל ומתפתח, רק שהוא נתון - ביומיים האחרונים - להטרדות בלתי פוסקות. בפורום המקביל לזה שלך (פסיכותראפיה) מוחקים את ההודעות שלנו. פנייה ישירה למנהל הפורומים אינה מזכה אותנו בתגובה. אז אולי תוכל אתה לבקש, שיימחקו שם את כל ההודעות המופרעות? תודה מראש, הרה.

אני מצטרפת לבקשתה של הרה. פורום "תמיכה הדדית" גדל והתרחב, אך מספר הודעות מכוערות, בלשון המעטה, מעכירות את פניו. אפשר בבקשה למחוק אותן?

הרה ונטע שלום אשתדל לטפל בנושא אורן

שלום יש לי מיגרנות ארוכות ומופיעות לעיתים קרובות.אני מקבלת תרופות וכ...אבל כלום לא עוזר בזמן התקפת מיגרנה.אני סובלת מזה מגיל צעיר אבל בשנים האחרונות יותר.ובזמן האחרון אני מרגישה שאני נכנסת לדיכאון,ואין לי כח לעשות כלום בזמן מיגרנה ובכלל החיים נהרסים לי מזה. אני באמצע השתלמות מקצועית שמסתיימת עוד מעט,ואני צרכיה להתחיל לחפש עבודה.אין לי כוח ללכת לראיונות עבודה וכ...זה מתיש מדיי ואני מרגישה שאני מתחילה לאבד כיוון .מעולם לא אהבתי לדחוף את עצמי וראיונות וניסיונות להתקבל לעבודה זה חלק מזה. יש איזו דרך נפשית להתגבר על מיגרנה?לפחות לזמן קצר?ובכלל איך אני יכולה למלא את עצמי ביותר מוטיבציה? מרינת

רינת שלום ניתן לעזור למיגרנות ע"י היפנוזה וביו פידבק. למעשה מלמדים את הגוף לחמם ולקרר, להרחיב ולהצר, את כלי הדם, ובעזרת הטכניקה הזו לטפל במיגרנה. בתחום יש גם תרופות חדשניות וכדאי להתייעץ עם מומחה. בברכה ד"ר אורן קפלן

השיטות שהצעת נשמעות לי ארוכות מדיי והבנתי שלא כל אחד יכול להיכנס להיפנוזה,מה אפשר לעשות באופן מיידי או האם זה משפיע באופן מיידי?אני ממש זקוקה לעזרה!ומה זה ביו פידבק? תודה

שלום יש לי דיכאון לפני צבא אף אחד כאן לא מוכן לענות לי ובפעם המיליארד אשאל לפחות אתכם בתקווה שאתם תענו לי אני בת 17 בטרם גיויס בעקבות מאמר חריף בעיתון ארצה לדעת מספר דברים: 1- מדוע מתפשטים לפני 2 רופאים בצבא ממין זכר? לאילו צורך של בדיקות? האים מותר להשאר עם חזיה ותחתון? האים אכן זה כואב? 2- עוד חיילות יהיהו בחדר באותו הזמן? מגילי או סתם אחיות? 3- למה מי שנולדה בת והיא נטולדה בקיץ כלומר יולי אוגוסט מקבלת חיסון בעכוז והאים זה כואב? אני ממש פןחדת ולא יודעת מה לעשות 1 אומר שמותר עם חזייבה ותחתון הבשני אומר בשום פנים ואופן לא השלישי לא יודע רביעי נותן עצה שאשאר עם חוןלצה לבנה שהיא רחבה אך בלי תחתון מי יעזור לי? האים גיוס זה נורא כמו שאני מתארת לי? הורים גם באים? והאים אקבל עלון לצרכן קודם לכן בו יפרטו לי הכול? אדע מה אני יעבור מבחינת בדיוקת? ספרו לי קצת על חיי צו 1 2 טגיוס איני יודעת מה זה והורי לא מסכימים לספר לי כי לא זוכרים בתודה..... אגב- מה זה תירונות?

מימי שלום אנסה לענות על שאלותיך. > 1- מדוע מתפשטים לפני 2 רופאים בצבא ממין זכר? יש אפשרות לדרוש שאשה תהיה נוכחת בכל בדיקה רפואית. לאילו צורך של בדיקות? האים מותר להשאר עם חזיה ותחתון? > האים אכן זה כואב? הצבא נוהג לבדוק את המגוייסים מאחר והוא לוקח אחריות לאחר מכן על בריאותם. הבדיקות אינן כואבות. > 2- עוד חיילות יהיהו בחדר באותו הזמן? מגילי או סתם אחיות? בעיקרון בדיקה רפואית צריכה להיעשות בצניעות ולרוב כך קורה, וגם אם המצב שונה את רשאית לדרוש פרטיות. > 3- למה מי שנולדה בת והיא נטולדה בקיץ כלומר יולי אוגוסט מקבלת > חיסון בעכוז והאים זה כואב? חיסונים באופן כללי מעוררים חששות אצל אנשים רבים גם בלי קשר לגיוס הצבאי. במציאות החיסונים אינם כואבים או כואבים מעט יחסית אפילו למכה קטנה שמקבלים מבלי לשים אפילו לב. הכל עניין של חשיבה חיובית או שלילית. > אני ממש פןחדת ולא יודעת מה לעשות כדאי לשוחח עם אנשים שכבר התגייסו הן מהמחזור שלך או ממחזורים אחרים. אם אינך מכירה כדאי להתייעץ עם הורים, קרובים ומבוגרים אחרים שיעזרו לך לקבל מידע מתאים. > 1 אומר שמותר עם חזייבה ותחתון > הבשני אומר בשום פנים ואופן לא > השלישי לא יודע רביעי נותן עצה שאשאר עם חוןלצה לבנה שהיא רחבה אך > בלי תחתון > מי יעזור לי? > האים גיוס זה נורא כמו שאני מתארת לי? הפחד שלך מהגיוס טבעי, אבל הוא כנראה מועצם מאוד. צריך למצוא דרך כדי להרגיע את הפחד, וזה בעיקר ע"י מידע נכון ומדוייק. > הורים גם באים? בד"כ לא. חלק מהעניין בצבא הוא הפרידה מהבית, ואולי חלק מהחרדות שלך מתמקדות שם. > והאים אקבל עלון לצרכן קודם לכן בו יפרטו לי הכול? > אדע מה אני יעבור מבחינת בדיוקת? > ספרו לי קצת על חיי צו 1 2 טגיוס איני יודעת מה זה והורי לא > מסכימים לספר לי כי לא זוכרים הצבא מנסה לתת הסברים למתגייסים אולם פעמים רבות יש מצבי אי וודאות בצבא. סביר להניח שאחרי שתתגייסי ותתחילי להכיר אנשים חדשים החרדות ירדו מאחר וכבר תהיה לך וודאות מה קורה ובעקבות התיידדות עם אנשים שיכולים לתת תמיכה אחד לשני המצב בד"כ נרגע. > בתודה..... > אגב- מה זה תירונות? הטירונות היא השלב הראשון בצבא, היא קצרה למדי עבור בנות ונותנת את הכלים הראשוניים למתגייס הטרי לגבי הצבא והכישורים הדרושים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

היי מימי לידיעתך כולם מאים בהתרגשות ופחדים מסוגים שונים בנוגע לצבא. לגבי הבדיקות אצל הרופא,אני לבשתי חולצה מכופתרת,מה שנקרא חולצה גברית ארוכה ארוכה שיכסתה את המפשעה וכך עשיתי את כל הבדיקות.כשתגיעי לזמן הזה את תביני שכולן מתרגשות והיחידים שלא מתרגשים זה הצוות הרפואי.הם רואים כמונו אלפים,לא מעניין אותם עד כמה איבר כזה או אחר אצלך יפה או לא,ושום דבר בולט או מיוחד לטוב או לרע,לא מוציא אותם משלוותם.לכן,אני לא יודעת עד כמה את פוחדת וממה בדיוק.אבל תהיי בטוחה שהם הרופאים ראו הרבה לפנייך ויראו אחרייך,והאופן שבו הבדיקות נעשות הוא כל כך מהיר וענייני שלא תרגישי אפילו אי נוחותואני מאוד הייתי נבוכה מהעניין הזה אבל לפני שאת שמה לב הכל נגמר. לגבי הגיוס עצמו והטירונות,הכי נכון כמו שד"ר קפלן אמר זה לשוחח עם חברות או אנשים בשכבת גיל גדולה מעלייך ולברר איתם איך היה בצבא.ובטירונות בפרט.אני בהתחלה קצת בכיתי מגעגועים וקושי להסתגל לחברות חדשות,ורחוק מהבית,אבל שוב בכל דבר יש טוב ורע,ובסה"כ עוברים את כל זה כל כך מהר שגם ברגעים קשים צריך לדעת שזה עובר מהר ולהנותמהרגעים הובים ויש הרבה כאלה. בהצלחה.ואולי כדאי לך ללכת עם מישהו מלווה לבדיקות ולטירונות לקחת ווקמן,עטים דפים פלאפון וכ...שיהיה לך קצת קשר עם הבית ועם הדברים שמוכרים לך.אגב לי יש שתי חברות טובות מאוד מהטירונות,ולמרות שבס"כ הגעתי מפוחדת ולחוצה,ובכיתי בהתחלה זה עבר ונשארו המון חוויות טובות מכל השירות הצבאי. בהצלחה טל

ככה מימי אני חיילת כבר 8 חודשיים בצהל, קודם כול טירונות נשמע נורא קשה מפחיד ומלחיץ אבל ממש ממש לא, ויודעת מה אפילו זה קצת כייף חברה חדשים צחוקים כמו מין טיול שנתי. זה לא טירונות בנים שרצים ותופסים אותם ממש קצר .. בנות טירונות כמעט ולא עושים כלום הרבה הרצאות היו לכם זה העיכר... ובדיקות רופא את נשארת אם תחתון ובלי חזייה אבל אחותיייייי שטויות מה אכפת לך את מכירה אותו אחרי זה ועוד מלא כמוך לפניך ואחריך יהיו אצלו. תבקשי שאיזה בת תהיה איתך בתוך הוילון. וכן בתוך החדר יש בנות פקידה רופא על דאגה אחותי הכול שטויות.. תבקשי קרוב לבית וזהן.. צבא זה כייף.. תזכיר משפט מה שלא הורג הוא מכשל........ ביי ובהצלחה לך חמודה....:)

תודה לך שירי בת כמה את? מאיפה את? אני לא יודעת אם זה קל ככך" לבקש קרוב לבית כי אני רוטצה לעשוק במדע הרפואה ובביולוגי ה וכימיה? במה את עוסקת?< זה כיף לך שם? מה את כל יום בבית? מה אעשה אם נגיד לא אכיר חברות? אגב- איך התנאים: נוחים? מה שאת עושה בצבא זה בהכרח מה שתעשי בעתיד? צועקים שם לפעמים בצבא? ואם טועים אז מה קורה? את הבדיקות אי אפשר לעשות דרך קופת חולים ברופאה שלי? מה הם המבחנים אצלם שקובעים את רמתך? האים הורים נכנסים גם? ואם למשל שוכחים להביא מסמכים לבקןם" או אין חשבון בנק וגו,? את יכולה לתת לי את הטלפון שלך? יש לי כמה שאלות ואני רוטצה לצלצל אלייך! באם לא- את יכולה להסביר לי מהתחלה ועד הסוף מה זה צבא מה זה בקןם" צו 1 צו 2 התחילות וגו? אני נורא סקרנית ואיש לא מסביר לי! אנא עזרי לי עני לי על כל 1 משאלותי +הסבר כללי! תודה. את מתוקה מאוד!

אני מתנצלת מראש על הבורות אבל- מה ההבדל בין פסיכולוג רגיל לפסיכולוג קליני? האם פסיכולוג קליני רשאי גם לתת תרופות? ומה ההבדל בין ען"ס רגיל ועו"ס קליני? תודה.

יערה שלום פסיכולוג הוא כל אדם שסיים תואר שני בפסיכולוגיה ונרשם בפנקס הפסיכולוגים. זה יכול להיות גם מוסמך שסיים פסיכולוגיה מחקרית, ביולוגית, חברתית וכו', ולא בהכרח איש טיפול. פסיכולוג קליני הוא תואר מומחה שמקבל אדם שלאחר סיום למודי פסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה שאחריו הוא עבר תהליך התמחות במשך 4 שנים במוסדות מוכרים ועבר את בחינת ההסמכה של משרד הבריאות. ניתן לראות את סוג הרשיון באתר משרד הבריאות לפי שם הפסיכולוג: http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm אני לא מכיר את תהליך ההכשרה והרישוי של העובדים הסוציאלים כך שאיני יודע אם דרושה גם שם התמחות. ניתן לשאול בפורום של טלי פרידמן, היא תדע בוודאי לענות. עד כמה שאני יודע עו"ס רגיל הוא אדם שסיים תואר ראשון בעבודה סוציאלית ועו"ס קליני הוא עו"ס שסיים תואר שני בעו"ס קלינית. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם לאחר נטילת ציפראמיל יש קשיים בגמילה מהכדור?מדובר על מינון של 20 מ"ג , מה ההבדל בין סרוקאסט לציפרמיל?

חן שלום אני מציע לפנות לאחד הפורומים הרפואיים בשאלה בנוגע לתרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אנליזה - טיפול מעמיק יותר, ארוך יותר, לפחות 4 פעמים בשבוע, ומתבצע כשהחולה שוכב על הספה כדי לאפשר מקסימום של אסוציאציות חופשיות מבלי לצנזר בשל נוכחות המטפל. המטפל מגיב ומתערב פחות מטיפול רגיל, מייעץ פחות. בטיפול מגיעים באופן מעמיק לשורשי הבעיות (נוירוזות?) של המטופל. טיפול פסיכודינאמי רגיל (אנאליזה היא סוג של) - יכול להיות גם פעם עפמיים בשבוע, בישיבה על כורסא מול המטפל, כשרואים אותו, ועם יותר התערבות של המטפל ויותר יעוץ למטופל (תלוי ברמת המטופל, ככל שנמוכה יותר המטפל יותר ייעץ ופחות יעשו ניתוח שלו) ובאופן כללי יש יותר גמישות.

אני ופרויד שלום ההסבר של פרויד נכון ברמה העקרונית. עם זאת לגבי רמת ההתערבות של המטפל בטיפול, יש כיום אנליטיקאים רבים שמתערבים הרבה, ולהפך, מטפלים בטיפול רגיל שנוקטים בגישה שתקנית יותר. ההבדל בין טיפול פסיכולוגי דינמי "רגיל" לטיפול פסיכואנליטי עשוי להיות לעיתים מטושטש למדי. מקובל בהחלט שבאנליזה יש מפגשים מרובים יותר וכמובן השכיבה על הספה. צריך להדגיש שהטיפול הפסיכודינמי ה"רגיל" מגיע מעקרונות הפסיכואנליזה. כמו כן שיש טיפולים פסיכולוגים רבים שאינם דינמיים או אינם דינמיים לחלוטין. לדוגמא, טיפול קוגניטיבי, התנהגותי, ועוד. פסיכואנליזה היא שיטת טיפול נדירה למדי בסך הכל. ההכשרה ארוכה והיא דורשת משאבי זמן וכסף ניכרים מהמטופל. אפשר בהחלט להנות ממנה ולהגיע לעומקים ותהליכים חשובים. אבל בגלל מאפיני השיטה מעטים מגיעים אליה. רוב המטופלים באנליזה הם אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש שמעוניינים להעמיק את היכרותם הפנימית עם עצמם, כמו גם לרכוש מיומנויות טיפול נוספות. בברכה ד"ר אורן קפלן

בנינו בן ה10 הוא ילד עם הפרעות קשב וריכוז. במשך שנת הלימודים הוא מטופל ברטלין.וגם עברנו טיפול משפחתי. לפני כשנה סיימנו את הטיפול.אולם לאחרונה אנחנו מרגישים אובדי עצות בהתמודדות איתו. הוא אינו מקשיב .כל בקשה שלנו אליו נתקלת בסרוב.הוא מתחצף ללא גבול.מקלל ואומר את המילה האחרונה. איננו יודעים מה עוד אפשר לעשות ואיך אפשר לגרום לו לו שיידע את מקומו? אודה לך על העצה

עמית שלום אני חושש שאין מדובר במצב בו אני יכול לתת לכם עצה יעילה ישירה שתפתור את העניין. מדובר בתהליך ארוך, לעיתים מתסכל, של ליווי ארוך שנים. אני ממליץ שתמצאו כתובת טיפולית עימה תוכלו להיפגש באופן קבוע לטווח הארוך. לא צריך בהכרח מפגשים אינטנסיביים, אבל חשוב שתוכל לפנות בכל עת למישהו שכבר מכיר אתכם ואת הילד כדי להיעזר. החשיבה צריכה להיות לחודשים ושנים קדימה. יתכן שתפגשו אותו אפילו פעם בחצי שנה, אבל טוב שתהיה כתובת אחת של איש מקצוע עליו את סומכים, ואינו צריך לשמוע את כל הסיפור מהתחלה בכל פעם. אם המטפל המשפחתי זמין אולי כדאי ליזום מפגש משותף עימו (ללא הילד) כדי לחשוב את פתרון לטווח ארוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

להלן התרגום: הגארדיין: התרופה נוגדת הדיכאון סרוקסאט מככבת בראש טבלת תופעות הגמילה של תרופות. סרוקסט, התרופה נגד דיכאון מתוצרת אנגלית שעולה במכירותיה על פרוזק, גורמת ליותר אנשים בעיות של תופעות גמילה מכאיבות כשהם מנסים להפסיק לקחת את זה מאשר כל תרופה אחרת בבריטניה. הוועדה לבטיחות תרופות – CSM- אשר מקבלת דוחות של תופעות לוואי של תרופות מרופאים ומרוקחים, קיבלה מפולת של תלונות לגבי סרוקסט, אחת מן התרופות הידועות כSSRI. הSSRI הכולל גם את פרוזק, שווקו תמיד כתרופות בטוחות שאמורות לא לגרום לבעיות התלות המתלוות לתרופות וותיקות יותר כגון ואליום ואטיוון. סרוקסט – הידועה לרוב כפארוקסטין נמצאת בראש טבלת 20 התרופות שגורמות לתופעות גמילה, עם כ-1,281 תלונות מרופאים לפי שיטת ה-"כרטיס הצהוב" שהוכנה למטרת דיווח על תופעות הלוואי של תרופות. יותר דוחות הוגשו לגבי סרוקסט מאשר לשאר התרופות שברשימת העשרים יחדיו. בין השישה התרופות העליונות, 5 מהתרופות שדווח כי הן גורמות לתופעות גמילה הן SSRIs. – שניה אחרי סרוקסט מופיעה אפקסור (ונלאפאקסין), עם 272 תלונות. מספרים אלו הושגו מן הלשכה לבקרת תרופות שהיא הסמכות המווסתת שמקבלת המלצות מהוועדה לבטיחות תרופות דרך קבוצה מבצעת ששמה "בקרה סוציאלית". צ'ארלס מדאוו'ר מ"ביקורת חברתית" התלונן בפני הלשכה לבקרת תרופות(CSA) ובפני הוועדה לבטיחות תרופות לגבי עלון המידע למטופל הניתן יחד עם הסרוקסט וטוען שהוא שגוי ומטעה. "טבליות אלו אינם ממכרות", נאמר בעלון, ומוסיף שבעיות הגמילה שחלק מהמטופלים חווים "אינן נפוצות ואינן סימנים של התמכרות". אך בריטים רבים התייעצו עם עורכי דין לגבי הבעיות הבלתי צפויות שהתרופה גרמה להם כשהם רצו להפסיק לקחת אותה. מר מדאוו'ר הפנה את תשומת ליבם של הלשכה לבקרת תרופות לעבר מאות השדרים שהגיע לאתר האינטרנט של הקבוצה (http://www.mca.gov.uk/) שהגיעו מאנשים שסבלו וממשיכים לסבול מתסמינים מכאיבים כתוצאה מהניסיון להפסיק ליטול את הסרוקסט. ה ם מתלוננים על תחושות המזכירות נזעים חשמליים העוברים בתוך הראש, סחרחורות, שינוי מצב רוח קיצוניים, בחילות וחלומות מוחשיים לא נעימים, אשר על כולם ניתן להקל רק בעזרת חזרה לתרופה. "הייתי על סרוקסט במשך 10 שנים ", כתבה אישה אחת בחודש ינואר, "ופעמים רבות ניסית לצאת מזה, אך זה תמיד הסתכם בחזרתי למנה הרגילה שלי של 30 מ"ג בגלל תופעות הגמילה המחרידות.... עוד בהתחלה הובטח לי כששכנעו אותי לקחת תרופות נוגדות דיכאון שהן כביכול "תרופות הפלא" המתונות והכי לא ממכרות בפסיכיאטריה המודרנית!" ה-SSRIs ניתנים בד"כ במרשם ע"י רופאים כלליים – לא פסיכיאטרים – לאנשים שמתייעצים איתם לגבי דיכאון קל ולפעמים מצבים אחרים, כגון ME ,(?) חרדות ופוביות. מר מדאוו'ר מדגיש שלא מזהירים רופאים כלליים לגבי בעיות הגמילה שהתרופה יכולה לגרום למטופליהם ולעיתים קרובות הם חושבים שהתסמינים שמהם המטופל שלהם סובל כאשר הוא מפסיק לקחת את התרופה אינם אלא שובו של החולי הראשוני שלהם. במכתב לקיית' גו'נס, מנכ"ל הלשכה לבקרת תרופות, הוא אומר: "ההבטחה הפסקנית והנשנית שסרוקסט/פארוקסטין אינו ממכר נראית לי לגמרי לא מוצדקת ויש סבירות גבוהה שהיא תטעה ותבלבל מטופלים ורופאים כאחד. כפי שאני רואה זאת, הלשכה לבקרת תרופות וכן הוועדה לבטיחות תרופות הכשילו את הציבור וממשיכים להכשיל את הציבור – הזנחה גסה של אחריות ושל החובה שלהם למשתמשים, הייתי אומר.” בתגובתה, הלשכה לבקרת תרופות מאשרת שהנתונים שמופיעים ב"כרטיס הצהוב" הבריטי משתקפים גם בנתונים של ה"מוסד למעקב אחר תגובות שליליות מתרופות" השייך לארגון הבריאות העולמי ויושב באפסאלה, שוויץ. מוסד זה הציב את הפרוקסטין בראש הרשימה ואת ונלאפאקסין שני בטבלת בעיות הגמילה. גו'ן ריין, שאחראי בלשכה לבקרת תרופות על הבטיחות של תרופות מורשות, נתן ציון ברור שהלשכה עשויה לשבור את המסורת ולקחת בחשבון תלונות המגיעות ממטופלים בנוסף לאלו המגיעות מרופאים ורוקחים הגארדיין, כל הזכויות שמורות 2002 http://huknews.hoovers.com/fp.asp?layout=displaynews&doc_id=NR20020727670.4_be670017b7c02a54

תודה על השרות החשוב של התרגום. אך כנראה אין הרבה ברירה לאלה שצורכים את הכדור,מה עדיף לקחת כדור של 20 מ"ג כל החיים או לסבול מעצב ומרירות???

סיכוי מול סיכון. הנתונים קיימים. כל אחד צריך לעשות את החושבים שלו.

ומה עם ציפרמיל? ניתן להסיק שהכתבה מתייחסת גם לציפרמיל?מישהו יודע?

אני בדיוק בדיוק עכשיו סובלת מכל הנ"ל - תופעות של חישמולים, סיוטים שלא ייאמנו בלילה, רעידות בחילות חזקות וסחרחורות - כייף גדול! כל זה כמובן בעקבות זה שהפסקתי לפני מספר ימים לקחת סרוקסט. מיותר לציין שאף רופא לא הזהיר אותי מכל זה כשקיבלתי את התרופה. מצויין, פשוט מצויין!!! אין לי מילים.

שלא יבואו פה המלומדים ויטענו שהכל פסיכולוגי. ק-ו-ד-ם היו לי התופעות. א-ח-ר כ-ך , כשחששתי שאולי יש קשר להפסקת הסרוקסט, חיפשתי באינטרנט וזה מה שמצאתי.

לאחר תאונת עבודה וזעזוע מח קשה, הנני סובלת מחרדות ודכאון מטופלת בתרופות, קסנקס ופקסט חל שיפור קל,. האם קיימת קבוצת תמיכה בתל אביב?

דרורה שלום אינני מכיר קבוצת תמיכה. כדאי לנסות במרפאות הציבוריות של בריאות הנפש, איכילוב וכד', יתכן שהם מתכוונים לפתוח אחרי החגים. נסי בפורומים נוספים, אולי אחד המשתתפים ידע על משהו מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, מה בין הפרעת אישיות גבולית לבעיות פסיכוסמטיות? תודה רבה!

גילי, הפרעות פסיכוסומטיות הן בעיות גופניות שאין להן בסיס פיזיולוגי, ושמקורן נפשי. הפרעת אישיות גבולית היא הפרעה נפשית נטו, בד"כ בלי תסמינים פיזיולוגיים. הטיפול בשתיהן הוא פסיכולוגי, כשלפעמים נעזרים ברפואה כדי לטפל בבעיות פסיכוסומטיות (אסטמה, לדוגמא, נחשבת הרבה פעם לפסיכוסומטית). HERA.

מה מאפיין הפרעת אישיות גבולית - חוסר שליטה ברגשות? וכיצד טיפול פסיכולוגי עוזר? תודה

גילי הרה וקרני שלום למעשה אין ממש קשר בין הפרעת אישיות גבולית לבעיות פסיכוסומטיות. הן יכולות לדור יחדיו, אך אינן מהוות אינדיקציה אחת לשניה. בקיצור, התופעות די בלתי תלויות, אם כי אולי יש לבעלי הפרעת אישיות גבולית נטייה מסויימת לתסמינים פסיכוסומטיים. לגבי הגדרות, אומר בכלליות רבה שהפרעת אישיות גבולית הינה הגדרה אישיותית ולא מחלה ומצביעה על נטיות מסויימות כגון, אימפולסיביות, זעם, קושי בהתקשרות, דיכאון, מחשבות אובדניות או/ו נטיות להרס עצמי ועוד. ההגדרה רחבה מספיק להכיל הרבה מאוד אנשים שונים מאוד זה מזה. בעיות פסיכוסומטיות הן שם פופולרי לבעיות פיזיולוגיות שבהם מעורב מרכיב נפשי. רכיב זה יכול להיות קטן או גדול, גורם לבעיה או רק מאיץ. יש לנקוט זהירות גם בהגדרה זו מאחר ולרוב יש בסיס פיזילוגי לבעיה ולא רק נפשי. תופעות של התחזות רפואית או חסרות כל בסיס פיזיולוגי מכונות בד"כ בשמות אחרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לביתי בת ה-10 תופעה של תלישת שיער זה שנה לערך, עד כדי יצירת קרחות קטנות. ברצוני לקבל מידע על אפשרויות הטיפול כמו כן אם למשהו נסיון כמטפל או כמטופל או כהורה לילד שסבל מתופעה זו אשמח לקבל מידע. שיהיה יום טוב, ציפי

ציפי שלום תלישת שיער (טריכוטילומניה) היא סוג של הפרעה כפייתית ועלולה להיות עקשנית למדי. הבסיס הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. אני מכיר מקרים שניתן טיפול תרופתי גם לילדים, צריך להתייעץ עם פסיכיאטר ילדים. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול. אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. התופעה הרבה יותר נפוצה ממה שנדמה, אבל בגלל הבושה שבעניין אין עליה דיווח רב. אני מציע לשוחח עם הילדה ולפנות איתה לייעוץ מקצועי. התופעה אינה עוברת מאליה רק כי אומרים לילד להפסיק ונדרשת התערבות מקצועית. הטיפול כעת עשוי להיות יעיל. השארת המצב כפי שהוא עלולה להפוך לבעיה כרונית לשנים רבות. המחקרים מראים שבגיל הילדות הטיפול הרבה יותר קל ומהיר מאשר אצל מבוגרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי מעוניינת לדעת כיצד מוגדרת תופעה שבה אדם המתפקד בצורה נורמלית לחלוטין נכנס לפתע פתאום למצב שבו הוא למשך תקופה מסוימת (קצרה יחסית) מתנהג בצורה "לא רגילה" - הווה אומר - מדבר לא לעניין (ניתן לומר אפילו - מדבר שטויות), ולחלוטין לא מודע לעצמו ולמצב בו הוא שרוי, וכל זאת בעקבות טלטלה רגשית מסוימת שעבר (לאו דוקא בעקבות ארוע רגשי שנמשך על-פני פרק זמן ארוך, אלא בעקבות ארוע נקודתי, כגון פיטורין, ואשר כמה שעות אח"כ התרחשה התופעה שתיארתי). הייתי מעוניינת לדעת עפ"י הסממנים שהצגתי מהי התופעה, האם היא ניתנת לטיפול, וכיצד. תודה!

.

אדווה, האבחנה הטובה ביותר תעשה ע"י פגישה עם איש מקצוע. כל אדם מגיב אחרת לטלטלות בחיים - בין אם מדובר במשהו מתמשך ובין אם במשהו נקודתי. האם התופעה שאותה ציינת התרחשה יותר מפעם אחת? האם היא מתמשכת על פני תקופה ארוכה? HERA.

התופעה התרחשה כבר 3 פעמים על-פני פרק זמן של 5 שנים: פעם שנייה לאחר שנה, ופעם שלישית לאחר 3 שנים.

אדווה שלום כפי שהרה המליצה כדאי לפנות לייעוץ מקצועי. הסיבות יכולות להיות שונות ולא כדאי להיכנס לספקולציות במסגרת הפורום. נחוצה היכרות מעמיקה כדי לקבוע אבחנה ולהמליץ על הטיפול המתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

The Guardian: Antidepressant Seroxat tops table of drug withdrawal symptoms July 27, 2002 12:08pm Seroxat, the British-made antidepressant which outsells Prozac, causes more people distressing withdrawal problems when they try to stop taking it than any other drug in Britain. Advertisement: Explore Within This Space The committee on the safety of medicines (CSM) which receives reports of drug side-effects from doctors and pharmacists, has received an avalanche of complaints about Seroxat, one of the class of drugs known as SSRIs (selective serotonin reuptake inhibitors). The SSRIs, including Prozac, have always been marketed as safe medicines which are supposed not to cause the dependence problems that emerged with older drugs such as Valium and Ativan. Seroxat - known generically as paroxetine - leads the top 20 table of drugs causing withdrawal problems, with 1,281 complaints from doctors under the "yellow card" scheme set up for the reporting of medicines' side-effects. More reports have been filed about Seroxat than about the rest of the top 20 put together. In the top six, five of the drugs said to be causing withdrawal problems are SSRIs - second after Seroxat comes Efexor (venlafaxine), with 272 complaints. The figures were obtained from the medicines control agency, the regulatory authority which takes advice from the CSM, by the campaigning group Social Audit. Charles Medawar of Social Audit has complained to the MCA and the CSM about the patient information leaflet supplied with Seroxat which he says is misleading and wrong. "These tablets are not addictive," the leaflet states, adding that the withdrawal problems some patients experience "are not common and are not a sign of addiction". But many Britons have consulted lawyers over the unexpected problems the drug caused them when they wanted to stop taking it. Mr Medawar drew to the MCA's attention the hundreds of postings on the group's website from people who have suffered and continue to suffer distressing symptoms as a result of trying to give up Seroxat. They complain of sensations that feel like electric shocks in the head, dizziness, mood swings, upset stomachs and unpleasantly vivid dreams, all of which are only alleviated by going back on the drug. "I've been on Seroxat for about 10 years," wrote one woman in January, "and have tried to come off them on many occasions, only to find myself back to my original dose of 30mg because of the horrible withdrawals . . . I was assured when talked into taking antidepressants in the first place [that they] were one of the mildest and non addictive so-called 'wonder-drugs' in modern psychiatry!" The SSRIs are commonly prescribed by GPs - not psychiatrists - to people who consult them with mild depression and sometimes other conditions, such as ME, anxiety and phobias. Mr Medawar points out that the GPs are not warned of the withdrawal problems the drug can cause and often think the symptoms their patient suffers when stopping the medicine are just a return of their original ailment. In a letter to Keith Jones, director of the MCA, he said: "The categorical and repeated assurance that Seroxat/paroxetine is not addictive seems to me completely unwarranted and highly likely to mislead and confuse patients and doctors alike. My view is that the MCA and CSM have failed the public and continue to fail the public - a gross dereliction of duty and responsibility to users, I would say." In its response, the MCA acknowledges that the British yellow card data shows a similar pattern to that of the World Health Organisation adverse drug reaction monitoring centre in Uppsala, Sweden, which put paroxetine at the top of the list and venlafaxine second in a table of withdrawal problems. June Raine, who has responsibility at the MCA for the safety of licensed medicines, gave a clear indication that the agency might break with tradition and take into account complaints that come from patients as well as those from doctors and pharmacists. לינק: http://huknews.hoovers.com/fp.asp?layout=displaynews&doc_id=NR20020727670.4_be670017b7c02a54

אולי מישהו יכול לתרגם? זה מעניין

אולי אחד מדוברי האנגלית יכול לתרגם בבקשה, לא הבנתי כלום. תודה

האם התופעה של טיפול פסיכולוגי ע"י מטפלים בלתי מוסמכים היא תופעה הנפוצה בחו"ל? אם כן -באיזה היקף? ועניין נוסף: האם, לדעתך, פנייה למטפל בלתי מוסמך (בהנחה שהפונה יודע שהאדם אליו הוא הולך לטיפול הוא חסר הסמכה), האם זו תופעה ישראלית הנובעת מתרבות "הישראלי היודע כל", "חאפריות" וכיוצ"ב? שמא זה חלק מהשפעות העידן הפוסט מודרני? אשמח לתגובה ג.

גל שלום התופעה בחו"ל הטרוגנית מאוד, אבל ברוב המדינות המפותחות העניין מוסדר יותר מאשר בישראל. במדינות העולם השלישי המצב שונה לחלוטין מאחר והטיפול הנפשי מבוצע שם יותר באמצעות הממסד הדתי, כוהנים למיניהם, גורו, ועוד. הטיפול הפסיכולוגי בארץ דווקא מוסדר די טוב מאחר ויש חוק פסיכולוגים שמגדיר את הדברים בצורה די מוסדרת. הבעיה היא דווקא בתחום הטיפול הנפשי הרחב יותר שפעמים רבות כלל אינו מוגדר כך בצורה ישירה. לדוגמא, ייעוץ רוחני ואלטרנטיבי לסוגיו מסתיר תחתיו פעמים רבות טיפול פסיכולוגי לכל דבר. למעשה כל אדם ללא כל הכשרה יכול לתת ייעוץ בכל תחום נפשי ולרוב (אלא אם כן יתבע על נזק) לא ידרש ע"י רשויות החוק. אני לא יודע להסביר את התופעה, אני מתאר לעצמי שזה בעיקר שאלה של מודעות ציבורית. כיום נמצא בדיון חוק פסיכותרפיה שאמור לשפר את המצב הקיים. באופן כללי יש יותר ויותר מודעות לצורך בטיפול נפשי, וזה השינוי הרציני לדעתי. כמו בכל נושא לוקח זמן עד שהציבור לומד להשתמש נכון בשירותים הללו שלפני 10 או 15 שנה היו הרבה פחות פופולריים. בברכה ד"ר אורן קפלן

כדי להבהיר את תשובתי בעקבות מייל שקיבלתי אוסיף את הדברים הללו: אני חושב שזהותו של נותן הטיפול קריטית מאוד ואם נשמע אחרת מתשובתי, זו לא היתה הכוונה. אני חושב שמסוכן מאוד לקבל טיפול מגורם לא מקצועי. יש בזה חשש גם לאי קבלת העזרה הראויה וגם ליצירת נזק. התכוונתי בתשובתי שקיים תהליך של מיסוד הנושא ולכן אני אופטימי שהעניין ישתפר במהלך הזמן. במקומות שבהם נדרש טיפול פסיכולוגי יש חשיבות רבה לפניה לפסיכולוג מומחה (מוסמך) ולא לאנשים אחרים, מוכשרים ובעלי כוונות טובות ככל שיהיו. כמובן שניתן להיעזר במקרים רבים באנשי מקצוע מתחומים אחרים כמו עובדים סוציאלים, מטפלים משפחתיים, פסיכיאטרים ועוד. בכל אחד מהתחומים הללו יש מסלול הכשרה ברור ומובנה. במידה ויש עמימות לגבי זהותו המקצועית של המטפל כדאי לבקש לראות תעודות הסמכה, עם כל אי הנעימות הכרוכה בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ברצוני לקבל את הנוסח המלא של "חוק הפסיכולוגים" 1977. אשמח אם תוכלו לסייע בידי בברכה

גל שלום תצטרך לפנות לספריה ציבורית או עו"ד המחזיקים את ספר החוקים או את התקליטור. תוכל להיעזר באתר הבא http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm יש בו את ספר הפסיכולוגים ובצד יש קישורים לפרטים שונים בנושא הפסיכולוגים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! האם יש באינטרנט אתר כלשהו שבו רשימה של כל הפסיכולוגים המורשים/מטפלים. תודה נדב

http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm

תודה שאול -קרפיון

אני בת להורים גרושים מיזה 26 שנה. אבי בגד באימי היום אני נשואה אבל לדעתי בעלי סובל וזה ביגלל שני כל הזמן רוצה לדעת היכן הוא נימצא אני לא אוהבת שהוא הולך לחברים רווקים , אני כל הזמן חושבת מה הוא עושה , בקיצור אני בטוחה שאני חונקת אותו במחשבות שהוא כל הזמן מחפס מישהי אחרת ואני חייה בפחד של בגידה מתמדת יש לנו ילד מקסים ובעלי רוצה עוד ילד בבקשה תעזור לי להוציא את הפחדים האלה ממני אני מפחדת שהוא יברח בסוף

מאי שלום כמו כל סוג של פחד מתמיד, קיימת פגיעה באיכות החיים. בנוסף, יש השפעה שלילית על המערכת המשפחתית. מאחר ואת מודעת לעניין ואף יודעת לזהות את מקורות הבעיה כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי להתגבר על העניין ולשנותו. יש אפשרות לטפל בעניין באופן אישי או בטיפול זוגי. אני חושב שכדאי לשלב את שניהם ולכן כדאי לפנות למטפל שעובדת בגישה מערכתית משפחתית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובלת מחרדה כבר די הרבה זמן ואני הולכת לטיפול כבר תקופה ארוכה, גם בגלל כל מיני עניינים אחרים ואני מרגישה, לעיתים, שהחרדה מחמירה. אמא שלי יעצה לי (מניסיון) לקחת תרופות בנוסף לטיפול. המטפלת שלי אמרה לי שהיא חושבת שאני לא צריכה תרופות. מי צודק? האם להישמע למטפלת או לאמא שלי?

שלום לך, מנסיון, תרופות מקלות במידת מה. נסי להתייעץ עם פסיכיאטר. חוץ מזה, בקשר לתרופות, נסי תרופות שאינן שייכות למשפחת תרופות ההרגעה, כגון: קלונקס, קסנקס, כיון שאלו גורמות לתלות ולתופעות גמילה קשות. ייתכן שתרופות ממשפחת ה- ssri יוכלו לעזור לך, בסיכון מופחת יותר. אבל כמובן, הפסיכיאטר הוא זה שצריך לקבוע בהתאם להתרשמותו. מאחלת לך רגיעה

אני שלום שאלת שילוב התרופות עם הטיפול הפסיכולוגי מצויה במחלוקת. היא נובעת בין היתר מגישות תיאורטיות לטיפול ונסיונו האישי של המטפל. אישית אני מאמין שפעמים רבות השילוב בין פסיכותרפיה ותרופות הוא שילוב מוצלח יותר מאשר כל אחת מהשיטות בנפרד. הדבר גם מגובה ע"י מחקר בתחום. עם זאת, הפתרון הזה אינו מתאים לכל אחד והמטפלת שלך בוודאי מכירה אותך באופן אישי. אני מציע לך להביא את הנושא לטיפול ולברר את גישתה לעניין. האם היא מתנגדת באופן כללי לתרופות או שמדובר בעמדה ספציפית לגביך. אין כאן תשובה חד משמעית והטיפול הנכון צריך להיות מותאם לך באופן אישי. תוכלי לקרוא מעט על הגישות המקובלות לטיפול בחרדה בקישור http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כבן 40 ולאחרונה גילתה אישתי שהיה לי קשר עם אשה אחרת שגם נשואה שכעת גרה בחו"ל ולאחרונה הקשר היה רק של טלפונים מכתבים ממנה ופעמיים בשנה ניפגשים כשהפגישות לא למטרות סקס . רק פעמיים הי סקס איתה. כעת אישתי מאד ניפגעה וזאת לאחר 20 שנות נישואים וארבעה ילדים. הגענו להסכמה של פסק זמן עם פגישות יומיומיות ( יש נשיקות חיבוקים וגם סקס ) ולאחר מכן לחזור בחזרה היות והאהבה עדיין קיימת ואפילו מבחינתי יותר. השאלה שלי איך מתחילים לבנות אמון מחדש, האם אני צריך להיבדק כל שנייה על כל מה שאני עושה ? מה אישתי צריכה לעשות כדי שקודם תיתגבר על העבר ואיך תתחיל בבניית האמון ? אני מבחינתי אמרתי וכבר הבנתי שדברים כאלה לא יחזרו לעולם. והאם אישתי צריכה להיכנס לעבר ולשאול שאלות איך?מה?מתי? למה? כי אני מבחינתי אמרתי לה שזה לא יעשה לה טוב ולכן לא רוצה להיכנס לזה והיא כבר יודעת 98 אחוז ממה שהיה. נא עזרתכם, תודה.

שלום דני אני לפני קרוב ל 4 שנים גיליתי שבעלי בגד בי , מן כזה רומן שהוא מתעקש שלא היתה שום אהבה ולא משיכה. משהו כמו לברוח, להעניש או למצוא את עצמו. בקיצור בגידה זו בגידה. אני לא התגברתי על זה עד היום. אמנם מצבי הרוח פחות קשים. יש ביננו סקס נועז, מה שלא היה אף פעם. יש כימיה עצומה, ולכאורה נירא כאלו אנחנו זוג נאהבים צעירים. הוא מצידו עושה הרבה אבל כנראה שצריך מטפל מדריך שידע לכוון את הבוגד כיצד להקל על הנבגד וכיצד לגרום לו לבטוח בו שנית. אבל לצערי, כאשר אני נזכרת אני בדאון, וזה יוצר מצב של לחץ אצלו, אני יודעת שהוא חושב שאף פעם זה לא יעבור. אבל מה לעשות זה בתוך התת מודע שלי. יש לי הרבה מה לספר וגם הרבה להדריך אותך ואת אשתך, כיצד לימדתי את עצמי ללחוץ על כפתור כאשר מופיע הזכרון והכאב שבבגידה. אם אשתך יודעת שהעלית את הבעיה י. יהיה טוב לשנינו לנסות לעזור אחת לשניה. ואם לא. אז אולי אני מהצד הנבגד ואתה מהצד הבוגד, ננסה לעזור.

הלנה שלום, אני מאד שמח שענית לי, אבל גם מעניין אותי כמה זמן אתם נשואים ? וכמה ילדים יש לכם ? אנחנו מכירים מגיל צעיר מאד (מהתיכון) והתחתנו צעירים מאד. אשמח אם תוכלי לתת לי כמה טיפים לגבי קודם כל אישתי איך היא צריכה להתגבר על העבר? ומה אני צריך לעשות בשבילה שתתגבר ? אני מבחינתי אוהב אותה כל כך שאני ממש מוכן לעשות הכל . תודה

דני שלום אני מציע לכם לפנות לטיפול זוגי ולהיעזר באדם מקצועי ונטראלי. יש בעיה מתוך המקום שבו אתם נמצאים לפתור את הדברים לבד. האירועים שקרו לא ישכחו אבל צריך לזכור שגם הבגידה הגיע על רקע של הזוגיות שלכם ועד כמה שזה נשמע מוזר לפעמים, יש בעיה לקחת 100 אחוז אשמה על צד אחד וחשוב לראות מה החלק של שניכם בשחיקה מסויימת של הקשר, ואיך שניכם לוקחים חלק בשיקומו. מאחר שאתה בגדת האשמה נמצאת אצלך. אם אתה היחידי שצריך לעשות שינויים לגבי הקשר אני לא בטוח שתגיעו למקומות שאליהם אתם חפצים להגיע. המאמץ צריך להיות משותף (אם כי לא בהכרח סימטרי). לכן התחלתי את דברי בספק האם מתוך הקשר ללא מתווך חיצוני תוכלו לעשות את התהליך הנכון עבורכם, והמלצתי לנסות להיעזר, אפילו אם זה למספר מצומצם של מפגשים, במומחה לטיפול זוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן , אני מאוד אודה לך באם תענה לי עכשיו לפני חצות - אני פשוט פוחדת. לפני כמה דקות חזרתי מקופת חולים לאחר שחוויתי התקף של קוצר נשימה. כל הבדיקות הרפואיות שעשה לי הרופא עכשיו היו תקינות והוא נתן ל "מודל" להרגעה, זה התחיל בערב - פתאום היה קשה לי לנשום - כשניסיתי לנשום עמוק יותר לא הצלחתי ואז נאבקתי בנשימתי עד שפשוט עשיתי לעצמי "היפר ונטילציה", ומרוב פחד שאין לי אוויר התחלתי לרעוד , הייתה לי סחרחורת נוראית מלווה בדפיקות לב וחולשה נוראית - כל מה שרציתי היה אוויר ופשוט התחלתי לרוץ ממקום למקום. מזל שאחי היה איתי כדי לנהוג לקופת חולים. לפני ארבעה חודשים התחילו לי התקפי חרדה - אבל מעולם !!! לא חוויתי דבר כזה ,,, אני לא מטופלת בכדורים , למרות שהפסיכיאטרית המליצה לקחת "סרוקסאט" אבל יש לציין שהתחלתי מאז לעבוד ומצבי השתפר , אני לא במתח ולא בעצבים , אז מה כל זאת קרה לי היום ?? אנא ממך - ענה לי תודה ולילה טוב

עירית שלום אני לא אוכל להסביר מדוע התקף החרדה היה היום חריף יותר, אבל ברור שאת צריכה לטפל בנושא הן באמצעות טיפול פסיכולוגי ורצוי גם בעזרת תרופות נוגדות חרדה. אם את עדיין באי שקט חריף הערב נסי לעשות תרגילי נשימה והרפיה ונסי להיעזר בתרופה שנתן הרופא או במרגיע טבעי שניתן להשיג בבית מרקחת תורן אפילו כעת ללא מרשם. להלן תמצית על שיטות מקובלות לטיפול בחרדה. אני ממליץ שתתחילי את הטיפול בהקדם. http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור יש לי ילד בן 3.5 שיש לו כל מיני דימיונות ופחדיים בצורה מוגזמת לדוגמא : הוא לא מוכן להיות לבד בשום מקום בבית . לשירותיים הוא צריך ליווי . כל רעש קטן מפחיד אותו . למרות שהוא אוהב כל מיני דמויות וצעצועים מפחידיים. נ.ב היום קניתי לו רובוט שהולך ומדבר הוא בשום אופן לא היה מוכן לגעת בו שהוא מופעל בשום אופן אי אפשר להריים אותו לגובה . בירצוני לציין שהוא מאוד פעיל ושובב. תודה יוסי

יוסי שלום יש גילאים מסויימים שבהם ילדים פוחדים. כדאי לשים לב כמה זמן התופעה קיימת והאם היא קשורה לשינויים כלשהם שארעו בזמן האחרון בסביבת הילד. במידה ואתם מזהים את מקור הבעיה תוכלו לדבר עם הילד תוך משחק ולנסות לעזור לו. במידה ואינכם מצליחים להבין את הבעיה וכן אם היא נמשכת זמן רב כדאי לפנות להתייעצות עם פסיכולוג ילדים. ניתן להיעזר בשירות השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התשובה המהירה

אני סובל מכאבים בחזה כתוצאה מחרדה בחודשים האחרונים ניסיתי מספר תרופות ציפרמיל לוסטרל ופריזמה ולא יכולתי לעמוד בתופעות הלוואי עכשיו אני מנסה את האפקסור כבר עשרה ימים עדיין לא עוזר אך אין לי תופעות לוואי אני מנסה להעזר בקסאנקס XR פעמיים ביום כדי להרגיע את הכאבים אבל זה לא עוזר קסאנקס רגיל 0.5 עוזר קלונקס עוזר למי יש מה להוסיף לעודד או לספר לי על מקרים דומים וכמו כן אשמח לשמוע על האפקסור אם יש מישהו שסבל מתופעות דומות אשמח לשמוע

תמיר אני מקווה שאתה מבין שצריך לעצור את הכאבים בחזה גם במחיר יקר יחסית של התמכרות מסויימת לקסאנקס או קלונקס. פשוט קח באישור ובהדרכת הרופא כל 4 שעות קלונקס או קסנאקס (עדיף קלונקס) וזה יבלום את החרדה ברמה הפיזיולוגית . בעיקבות זה הנשימות שלך יתייצבו והכאבים בחזה יעלמו - אם לא אתה צריך להגדיל את המינון. זה השלב הראשון. השלב השני הוא לקחת תרופות נוגדות חרדה ממשפחת ה SSRI"S זה אומר: פרוזק פבוקסיל ציפרמיל ודומותיהן. העיקר הוא להתמיד וההשפעה שלהן היא רק לאחר שלושה שבועות. השלב הבא תוכל להכנס אליו רק לאחר שתשיג רגיעה והוא טיפול פסיכולוגי לברר מהיכן צצה הבעיה. אין טעם לטיפול הפסיכולוגי ללא השגת רגיעה ורצוי לקבל גם הדרכה לגבי נשימה נכונה והתגברות על התקפים אם יש. שימוש בקסאנק פעמיים ביום זו טעות חמורה ושימוש לא נכון בתרופה אם זו הוראה של הרופא - עזוב אותו ומייד! עוד פרטים תוכל לקרוא "באתר החרדה" - לא זכור לי הכתובת שלו- אך חפש אותו במנועי החיפוש. לבריאות.

תמיר שלום בפורום הודעות רבות בנושא התרופות מניסיון משתתפי הפורום. אני איני יועץ בתחום התרופותי. תוכל לעיין בתמצית על הטיפולים המקובלים בחרדה ומומלץ שבמקביל לטיפול התרופתי תפנה לייעוץ פסיכולוגי. http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מטופלת בטיפול פסיכולוגי בערך 16 מפגשים, כשהבעיה המרכזית שביגללה הגעתי היתה חרדה גדולה מגנבים, כשהתחלתי את הטיפול ביקשתי להתמקד בעיקר בבעיה זו ולטפל בה בימהירות משום שהיא פוגעת בתיפקוד היום יומי שלי ,בשינה שלי ,בעבודה שלי ובכל מהלך החיים, הפסיכולוגית התעקשה לדבר על מיכלול חיי ולטפל בכל דבר בנימצא, למרות שזה לא מצא חן בעיני הסכמתי, החרדות לא פסקו עד שהחלטתי שקשה לי להתמודד איתן ונטלתי קלונקס (במינון נמוך 0.25 מ"ג ליום.) כשנטלתי החרדות באמת פסקו,אבל ראיתי שבכדי שזה ימשיך להשפיע אני צריכה להגדיל את הכמות (דבר שלא רציתי) אז הפסקתי בהדרגה את הנטילה. והחרדות חזרו,היום אני לאחר 16 פגישות עם הפסיכולוגית ואם אני לא נוטלת את הכדורים אני סובלת מהחרדות... מה זה אומר? שהטיפול לא משפיע? שהדבר היחיד שעוזר לי זה הכדורים? מאוד עצוב לי לדעת שעל מנת להיות "בריאה" בנפשי אני צריכה ליטול כדורים, ושטיפול פסיכולוגי לא פותר את בעייתי בבקשה תענה לי... תודה נועה.

מניסיוני אני יודע שלפעמים צריך שילוב של שניהם. יכול להיות שעליך לנסות טיפול קוגנטיבי.

נועה שלום התרופות יכולות לעזור בטווח הקצר, אולם מנסיונך ראית שהפסקת התרופות ללא שינוי פסיכולוגי לא מביא לתוצאה הרצויה. תהליך הטיפול הפסיכולוגי עשוי להיות לעיתים ארוך. ישנם טיפולים פסיכולוגיים ארוכים יותר וקצרים יותר וצריך לראות מה מתאים יותר למקרה שלך. אם מדובר בבעיה ממוקדת יכול להיות שטיפול ממוקד יעזור מהר יותר. עם זאת, יתכן שהטיפול שאת עוברת ישפיע בטווח הארוך יותר. רצוי שתשוחחי על כך עם הפסיכולוגית שלך ותבררי איתה את הדברים. תוכלי לקרוא תמצית על הטיפולים המקובלים בחרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

נתקלתי בתופעה של שינה מאוד לא רגועה בה נערה מרבה לבעוט ולזוז תוך כדי שינה. ברצוני לשאול על מה מעיד הדבר ומה אפשר לעשות בכדי למנוע את זה?? בתודה רבקה!

רבקה שלום כדאי להפנות את הנערה למעבדת שינה. יתכן שיש ברקע הפרעה בשינה. ניתן לנסות לקבל השתתפות קופת חולים בבדיקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לפני כשבועיים היו לי כאבים באיזור החזה ... הייתי בבית חולים גילו שיש לי לב מעובה ...... החזירו אותי הבייתה ...הרגשתי טוב הדקירות בחזה....ככה אני מרגיש חזרו אני לא יודע ממה זה אם מהלב...או שזה צרבת בחזה בגלל שהאוכל לפעמים עולה לי לחזה... או שזה מלחץ נפשי...שאני סובל ממנו מאוד...לפני ההתאשפזות ואחריה ממה יכולים לנבוע דקירות בחזה?.. וגם כאבים קלים בבטן וגם הרגשת חנק קלה עד בינונית אני נורא מפוחד הכאבים חזרו יש לי כאבים /דקירות בחזה ובבטן לא יודע בגלל מה זה החום הרב... השהייה שלי בבית כמעט בלי לזוז מצב נפשי ירוד בעיות תפקוד לב?... אני פשוט מיואש ומפוחד מחשב מצליח להרגיע אותי רק שהוא מרגיע את החזה אבל צורב לי בעיניים יש לי בעיות צרבת גם....האוכל עולה לי לחזה למכאיב לי אז אני לא יודע מה הסיבה האמיתית מה אתם אומרים?.. (מופנה לפורום -קרדיולוגיה-גסטרולוגיה-בריאות הנפש) מתי שאני מתאמץ קצת פיזית אני מתחיל להתנשם בכבדות לא יכול לעשות פעולה פשוטה כמו לתלות כביסה אני במצוקה נוראה מיואש מאוד מה אתם אומרים המומחים? כמו כן יש לי הרבה פעמים גיהוקים והרגשת בחילות

היי ישראל ישראל מניסיוני,ולצערי גם אני סובלת מבעיות של צרבות בחילות וכ....אז מומלץ אחרי אוכל לפחות שעה לא לשכב מיד.אלא לשבת או לעשות הליכה קלה.באופן עקרוני אתה גם יודע מן הסתם ממה כדאי להימנע בתקופה הזו:מאכלים כבדים כגון בשרים,או מזון מטובל או שמן מאוד.הם גורמים לצרבת ולעיתים לתחושת מחנק. יש גם כדורים לטיפול בצרבות,כמו סיליאן ג'ל שאפר לקנות אותם ללא מרשם רופא.הם כדורים למציצה וללא תופעות לוואי(אבל בכל מקרה כדאי להתייעץ עם רופא המשפחה).יש גם כדור שנקרא לוסק,שנחשב מצויין לטיפול בבעיית צרבות.(למניעה). דבר שני שמקל על ההרגשה הרעה והמחנק,היא צעידה קלה באויר פתוח,למשך כעשרים דקות,אם קשה לך אז פחות. אגב,להרגיעך,הרבה מאוד אנשים סובלים מתחושות של מחנק באויר הלח הזה,בעיקר אם גם יש להם בעיות בקיבה,אחת כמה וכמה אם אתה לא מניע את עצמך הרבה.לכן,לגבי הלב כדאי לך לבדוק את זה עם הרופא שלך,גם כדי לטפל בבעיה אם קיימת וגם כדי להרגיע אותך במידה והבעיה לא קיימת.ואל תחשוש לנדנד לרופא,חלק מהתפקיד שלו זה לוודא שאתה בסדר גם לאחר שיחרור מהאישפוז. כדאי לך גם להימנע מפירות חומציים מדיי כמו תפוז קלמנטינה,ולהימנע לחלוטין מקולה,קפה ושוקולד,זה לא עושה טוב לקיבה רגישה ומעודד צרבות.תנסה נאמר שבוע להימנע מכל מה שכתבתי ותראה אם זה משפר את הרגשתך.אני בטוחה שכן. בכל מקרה אם אתה כל כך מפחד ממה שקורה לך או לא קורה לך ,אני במקומך הייתי מתייצבת אצל הרופא מחר בבוקר.אלא אם כבר תרגיש טוב יותר מקווה שעזרתי מיקה

היי מיקה קראתי את מה שכתבת לי ורשמתי לפניי את הלקחים אני מודה לך על היחס וההקדשה ישלחו לי את המועד למעקב קרדיולוגי בדואר זה בערך עוד חודש או חודש וחצי היתקשרתי לרופא משפחה וזה מה שהוא אמר לי שאני צריך לחכות ....לתור שלי למחלקה הקרדיולוגית היום עשיתי מעשה נמאס לי לשבת בבית..או לשכב במיטה כל היום החלטתי היום להילחם יצאתי לעירעשיתי הליכה ברגל אמרתי מה שיהיה יהיה... הלכתי להסתפר באמת...כל הדרך הרגשתי שמשהו באיזור הבטן תופס לי את הנשימה שהיא נתקעת לי עמוק בבטן אבל אחרי שעשיתי הליכה של חצי שעה למרות הפחד שלא ארגיש טוב עשיתי מקלחת במים קרים והרגשתי טוב ישנם שעות שאני מרגיש על הפנים וישנם שעות ביחוד בערב שקר...שטוב לי אני מרגיש מאוד לבד ומאוד מפוחד אבא שלי בן אדם עצבני ומאוד לא אוהב לבקר בבית חולים..ביחוד לא באישפוז..שהוא צריך לבוא לבקר אותי הוא לא תומך בי ולא מעודד אותי שזה בסדר להיות מאושפז ואני פוחד שוב לחזור לבית החולים אני משתמש בתרופות נגד צרבת בשם RENEE ומשקה כזה..סותר חומצות אני מת שתהיה לי יד תומכת ..שתלווה אותי ואיין בגלל זה אני נשאר בבית ונותן עוד צ'אנס ועוד צא'נס אני רוצה לקוות שכל הדקירות בחזה והכאבי בטן זה בגלל מצב נפשי ולא בעיות בלב או בחזה אני מאוד מתוח ומאוד מפוחד אני מצטער להגיד אבל אני חושב הרבה על המוות - אני כאילו מרגיש ששלי מתקרב זה ממש חלום בלהות הרופא משפחה אדיש כלפי בטלפון שאלתי אותו מה עושים הוא אמר עוד חודש.... מה שעשה לי טוב זה דווקא לצאת מהבית וללכת לאט לאט באוויר הצח ולעשות מקלחת קרה תתפללו בשבילי בבקשה כולם בקשו רחמים משמיים שזה יפסק וארגיש כמו מקודם אני מרגיש שמצבי הולך ונהיה רע ...פשוט היום בשעות הבוקר היו לי דקירות בחזה ובבטן...הרגשת בחילה והכי גרוע כאילו הנשימה נתקעת לי בתוך הבטן סיפרתי לעובדת סוציאלית שלי בטלפון על מצבי וזה ממש בא לי לבכות שהיא הפנתה אותי לדבר עם הרופא משפחה ולא באה אליי לראות אותי חיפשתי מישהו לבכות לידו... ובזה זה נגמר אני מרגיש לבד ונטוש מישהו יודע מה זה מיפוי לב?..

Where can I check to find which US degrees are aplicable in Israel (clinic psy. and social work) thanks

דפנה שלום בנושא פסיכולוגיה קלינית עליך לפנות למועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות הרבי מבכרך 5 ת"א טלפונים 03-5151100 03-5151186 אני לא מכיר את השיטה לגבי עבודה סוציאלית, נסי אולי בפורום של טלי פרידמן. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אחי מתגייס מחר לצבא-ליחידה קרבית. כל הבית לחוץ מהענין (למרות שאף אחד לא ממש מודה בזה) . הורי כבר עכשיו ישנים לא טוב בלילה מדאגה , לי יש הרגשת מועקה שלא עוזבת אותי . לא יתכן שהמצב ימשך כך לפחות שלוש שנים עד שחרורו מהצבא . מה אפשר לעשות ??

הדר שלום אי השקט טבעי לחלוטין. זה גם השינוי בפני עצמו ובודאי גם הגיוס ליחידה קרבית. סביר להניח שהמצב לא ימשך כך שלוש שנים ותחול התייצבות. הדאגה בהחלט עלולה להמשיך לאורך התקופה. צריך לתת לעניינים לזרום מתוך הבנה למתח שיוצרים שינויים מסוג זה בחיים. בהצלחה לאחיך ולכולכם בהסתגלות ד"ר אורן קפלן

למה מיוחסת תופעת הרטבה שנמשכת אצל הילד בגיל 12, ומהו הטיפול לכך? בתודה, מיכל.

מיכל שלום סיבות שונות אפשריות, פיזיולוגיות, פסיכולוגיות או שילוב בין שניהם. אני מציע שתפנו לגורמים מקצועיים המטפלים בבעיה. אפשר לפנות לפסיכיאטר ילדים לצורך הכוונה. יש גם מספר מרפאות המתמחות בתחום. לדוגמא באינטרנט תוכלו להתרשם מ http://www.hartava.com http://www.kushnir.co.il ועוד בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי כמה בעיות, אחד ביחסים זוגיות, רק בגיל 28 הייתה לי החברה הראשונה. הביטחון העצמי שלי, דפק אותי אני ניראה טוב , אבל עדיין פוחד. היא עזבה אתוי אמרה שהיא לא אוהבת קשה לי עם זה, אבל אני אומר לעצמי אני נראה טוב ואדם מדהים היא הפסידה היא הפסידה אבל איך אני מחדיר את זה עמוק לתודעה, איך אני מוציא את הזבל הזו מהראש... אני כל הזמן חושב עלייה , הנה היא עם ההוא . והנה פה ושם.. כל הזמן אני רוצה לדעת איך להכניס יותר לתודעה להאמין יותר בעצמי כי כל הדברים האלו נכונים. ודבר שני אני רוצה לדעת איך לא להקשר כל כך מהר ולהפגע... לא להתלהב מהר להתאהב מהר כי אני ניפגע תודה

דודי שלום לצערי אין בתחום הזה קיצורי דרך ואין טריקים שעובדים מהיום למחר. כדי לשנות משהו שנוצר במהלך שנים רבות צריך תהליך והשקעה עמוקים. אני ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולאפשר לעצמך תהליך של עיבוד ושינוי. כך בחשבון שטיפול מסוג כזה עשוי לארוך זמן ממושך שכן אתה נדרש בו לשינוי של דפוסי חשיבה ואישיות שנחקקו במהלך הזמן. להיפגעותך החוזרת ונשנית יש סיבה וכדי לשנות את הדברים צריך להתחקות אחר התהליך בו עוצבה אישיותך ודימויך העצמי ולעשות את השינוי הנכון המתאים לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית אני לא חושבת שטיפול פסיכולוגי הוא הפתרון שלך כי אם כך היה מה היו עושים למעלה מ3/4 מהאנשים בעולם. כולם חווים פגיעה בחייהם, ודווקא צריכים להסתכל על זה כמשהו שמחשל אותך ומחזק אותך לדבר הבא שיהיה הרבה יותר טוב כי עכשיו אתה כבר תהיה בעל נסיון. כולנו מרגישים בדיוק כמוך לאחר שנפרדים ממשהו מן שמץ קטן של קנאה ומחשבות שמתרוצצות אבל זה עובר ויורד ואתה מגיע למסקנה שזהו... צריך להמשיך הלאה כי אם לא פשוט מבזבZים זמן... אני לא רואה שום דבר רע בלהיקשר מהר ולהתאהב...אלא אם כן זה מגיע לדרגה חולנית ומעיקה, מה שאני לא מאמינה שקורה פה. אם אתה תפגוש את האדם הנכון והכל יזרום בינכם בכיף אז למה להסתיר רגשות או להדחיק. מרבית הגבריםבעולם אוהבים משחקים בחייהם, להסתיר רגשות אמיתים כדי להשאר מאצ'ו וזה מיותר!!! כן התקשר לא התקשר.... מיותר!!!! ברור שחייב להיות משהו מסתורי אחרת לא יעניין אבל זה בהחלט יכול לבוא גם כשאתה נקשר והכי חשוב בטעם טוב! אז כשתפגוש את ה"זאת" שתעריך אותך באמת וזה רק לאחר שתכיר אותך באמת... תראה שהיה חבל על הכסף ששילמת לפסיכולוגים ... והלו, אל תשכח לקנות לה פרחים:)

האם קיימים מצבים נפשיים המצדיקים הפסקה זמנית בתפקוד במסגרת עבודה או לימודים (במידה והדבר מתאפשר ) על מנת לעבור תהליכים בטיפול שאחרת לא היו מתאפשרים בגלל החשש מהרעה זמנית במצב הנפשי, או מפני שלא ניתן בו זמנית להתרכז בשני הדברים? הכוונה היא לא למצבים פסיכוטיים או מצבים אקוטיים המצריכים טיפול תרופתי אלא בעיות מסובכות וממושכות המצריכות אירגון פנימי מחדש. תודה.

אתי שלום שאלתך מופיע בצורה של "רב הנסתר על הנגלה". קשה לי לענות ללא תיאור יותר ברור של הבעיה. אנסה לומר משהו כללי. בד"כ אין צורך בהפסקת התפקוד השוטף, ואף להיפך, בד"כ רצוי להמשיך את החיים מסביב לטיפול. במקרים מסויימים אין ברירה. לדוגמא, יש מקרים בהם הפרעת אכילה דורשת אשפוז לתקופה מסויימת כדי להחזיר את הגוף והנפש למסלול. סוגים כאלה של מקרים בהחלט מצדיקים הפסקה זמנית בשגרת החיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 30 ויש לי כנראה בעיה של בטחון עצמי אני לא ביישן בכלל ומאוד חברותי אני נראה טוב מאוד לפחות כך אומרים עליי הקשרים שלי עם חברותיי לשעבר היו נהדרים מבחינתי ומבחינתן אני מסתדר טוב מאוד כמעט בכל חברה אפילו "מתבלת" בנות שאי אפשר להתחבר איתן (נשובות להיות באות או חברות של חברים) מאוד אוה חברתי ולדבר אבל שאני מתחיל עם בחורות הן באות ופתאום יש כאילו משהו מפחיד בי שהן בורחות אני לא מצליח לדעת מה זה . אם הן נשארות איתי תקופה של מעל לשבועיים כמעט כולן מתאהבות כי מעבר לצורה החיצונית אני מאוד על הקרקע ומאוד תומך ועוזר רומנטיקן לא קטן ושמח תמיד למה הן בהתחלה בורחות? למה אני מפחד כבר להתחיל איתן? ד"א הרבה בנות עושות לי עניים ואני פתאום מפחד לדבר למה????

רמי שלום אין תשובה כללית לשאלתך וצריך לברר באופן מאוד אישי מה קורה. אם יש מישהי שהתרחקה לפני זמן והיית יכול לדבר איתה בכנות או דרך חבר/ה שלה לשמוע באופן אובייקטיבי מה קרה, אולי היית מקבל מידע ישיר. אבל יתכן שגם באופן עקיף תוכל לדעת באמצעות ייעוץ פסיכולוגי. חשוב לברר האם הן באמת בורחות או שזו החוויה שלך. לא כל קשר מצליח וטבעי שבתחילת הדרך קשרים מתנתקים. במידה ובאמת זה קשור אליך ישירות יתכן שקצה החוט מצוי אצלך ובשיחה מול פסיכולוג תוכל לעלות על הבעיה. מאחר ואתה מרגיש שבטחונך העצמי פגוע הייתי ממליץ לך לנסות ולפנות לייעוץ, הן כדי להבין ולעבד את מה שמטריד אותך בקשרים והן כדי לשפר את הביטחון העצמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן. בעייתי היא כזאת: אני בן 25,לפחות פעם בשבוע אני מתעורר ואני מגלה שאין לי כוחות לכלום ,לא כי ישנתי לא טוב או כי אני עייף,אלא כי פשוט אני לא מוצא שום מטרה לחיי ,יש לי עבודה טובה,חברה אוהבת ולכאורה חיי בהחלט משביעי רצון,אך בכל זאת העניין מגיע למצב שבו אני לא מסוגל לקום מהמיטה ,הכל נראה לי סתמי ומיותר ואני חש עצבנות עם כל מי שאני מדבר ופשוט לא מסוגל לתפקד. חשוב לי לציין שאני גם סובל מחרדות בקשר לבעיה בליבי חרדות שמביאות למצב שבו אני בטוח שליבי פשוט יפסיק תכף לפעום.(למרות שרפואית הכל תקין) אני מעוניין לגשת לפסיכולוג אך אני מפחד "לייפול" על מישהו לא נכון,ועוד חשוב לי לומר שאני מפחד מטיפול תרופתי ולכן אני נרתע משהו מלגשת לפסיכולג. מצפה לעצתך. אלעד. נ.ב-אני חייב לציין שלמרות מצבי אני ישן כמו תינוק..

אלעד שלום. כנראה שהדיכאון אצלך עדיין בשלב קל יחסית טפל בו כמה שיותר מהר תרופתית כדי שהמצב לא ידרדר. היום ישנן תרופות מצויינות ללא תופעות לוואי. תרופות כמו פרוזק ממשפחת ה ssri's ,שאנשים לוקחים לפעמים סתם כי זה באופנה (בעיקר בארה"ב), וממש לא מזיקות וממולצות לאנשים עם נטיה לדיכאון. הפחד הלא רציונלי אצלך בקשר לבעיה בלב משולב עם חרדה מצביע על פוטנציאל גבוה של הידרדרות להתקפי חרדה. אתה בוודאי לא יודע מזה התקפי חרדה - וכדי שלא תקבל אחד כזה פנה לטיפול. פרטים על ההתקפים תוכל למצוא בכתובת: www.panicdisorder.up.co.il התרופות נוגדות הדיכאון יעזרו לך גם בנושא החרדה. גש לרופא פסיכיאטר כמה שיותר מהר - ולפסיכולוג רק לאחר מכן. ברור שזה ממש קשה ללכת לפסיכיאטר - אבל זה ממש חובה עבורך. בהצלחה.

אלעד שלום כותרת הודעתך דיכאון כך שאתה מודע לסימפטומים שעולים. לעיתים קרובות תחושות חרדה מתחברות לסימפטומים דיכאוניים כאלה. אני ממליץ לך להתגבר על החשש מהטיפול ולפנות ללא דיחוי. המצב יכול גם להחמיר וכדאי למנוע זאת כעת. עם כל ההתנגדות לטיפול תרופותי יתכן שתצטרך לשקול זאת. בכל מקרה, הגורם המקצועי אליו תפנה יוכל בוודאי לקבוע במדויק את סוג הטיפול המתאים לך. בברכה ד"ר אורן קפלן