פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב אני לא יודעת עם מי עליי להתייעץ יש לי ילד בן 4.4 עם התפתחות שפה מאוחרת וקשיים בנוניים במוטוריקה גסה ועדינה . הילד מסרב לעשות קקי בבית שמוש בלי לשבת עם חיתול . למי עליי לפנות תודה

tפעם שניה כי אני לחוצה שלום רב אני לא יודעת עם מי עליי להתייעץ יש לי ילד בן 4.4 עם התפתחות שפה מאוחרת וקשיים בנוניים במוטוריקה גסה ועדינה . הילד מסרב לעשות קקי בבית שמוש בלי לשבת עם חיתול . למי עליי לפנות תודה

שלום רב! אשאל בקצרה: ישנם 2 גברים נשואים אוהבים לנעוץ בי מבטים ולפלרטט איתי, משמע שמצאתי חן בעיניהם (לציין שהנני נשואה) , וכשהם נמצאים לצד נשותיהם - מיד עיני קולטות למרחק שהם כאילו מסתלבטים (מלגלגלים עלי) וכשנשותיהם לא נמצאים לצידם הם אוהבים לעקוב אחרי במבטם בכל מקום בו אני נמצאת באירועים משותפים, אני מרגישה פגועה, איבדתי את האמון בגברים , האם זוהי לא צביעות מצידם? - ממתינה לתשובה ורב תודות - יעל.

אם לא היית נותנת להם להבין שאת פנויה לפלירטוטים - לא היית זוכה ליחס הזה. אף אישה נשואה לא היתה מרשה לעצמה להגיע למצב הזה, אפילו אני בז לך, אז איך הם לא ילגלגו עלייך??????? מילא גבר אחד אבל שניים? זה מעיד שאת משדרת שאת מחפשת . . . . . . . . . . . . . . . בעלך יכול רק לאבד את האימון בך אז מה בדיוק היתה השאלה שלך ? איבוד אמון בגברים?

,שלום רב! אני מעולם לא בגדתי ולא אבגוד זו האמת לאמיתה. אם היית יודע איזה בעל יש לי היית מתפלא מאד שעד עתה לא בגדתי, ומהרבה סיבות איני יכולה להתגרש. אני עשוייה מפלדה. אשה אחרת במקומי היתה מזמן עוזבת לוא היה לה בעל כזה. שאלה נוספת: האם הגברים האלו משחקים אותה רק בכדי שנשותיהם לא יחשדו בבעליהם או לא יקנאו? - יעל.

שאלה: האם לפלרטט זה לא משהו הדדי? את כותבת- נהנים לפלרטט איתך, והרי זה אומר שגם את משתפת פעולה. תקני אותי אם אני טועה.

גל שלום רב! הדייק: הם מחייכים לעברי, ועוקבים אחרי במבטם כל הזמן (ואני רואה זאת במו עיני). אחד מהם מדבר איתי מעט, כי אין פשוט הזדמנות... להדגיש: אני לא יוזמת לא בשיחה ולא בכלום, אני רק מגיבה. אני רק עדיין לא בטוחה לגמרי מדוע גברים מראים התלהבות באשה יפה ויודעים לעשות זאת בצורה יוצאת מן הכלל, וכשהם נמצאים ליד נשותיהם - הם הופכים את עורם משתדלים להתעלם ממני ופתאום מסתלבטים עלי-זה מכעיס אותי, הצביעות הנוראה הזאת. האם יש לך לומר משהו נוסף על הנדון?

יעלי שלום ! יכול להיות מאוד שאת אישה נאמנה ואף פעם לא בגדת בבעלך . אני מבין שאת לא מלקקת דבש עם בעלך ויחסייך איתו לא מי יודע מה ,, את כנראה ,אישה מושכת ומטופחת שקצת קשה להתעלם ממנה כשהיא עוברת . יתכן מאוד גם שנשותיהם של המפלרטטים איתך מקנאות בך והן מבטאות זאת ביניהם בנוכחות הבעלים שלהם. והטיפשים האלו גם משתפים פעולה במקום לשתוק ולהתעסק במשהו אחר . יעל אני מאמין שלא רחוק היום ותמצאי את אשר חשקהנפשך בו ולו כדי לחטוא ולשוב אל הקן בחזרה כמו שהרבה נשים עושות טועמות מן הפרי האסור מתאהבות , מתפרעות , ממתינות בקוצר רוח לשעות הגנובות , מתעוררות ומנתקות את הקשר , יש מי שנשאר לה טעם מתוק וזכרונות יפים , ויש מי שלא מבינה בשביל מה היא היתה צריכה את זה ועושה הכל לא להיתקל ב"מאהב" ויש עוד חומד אני יכול לכתוב לך ספר או לשוחח איתך באימיל כיתבי אליי בברכה נימרוד

יעלי שלום ! יכול להיות מאוד שאת אישה נאמנה ואף פעם לא בגדת בבעלך . אני מבין שאת לא מלקקת דבש עם בעלך ויחסייך איתו לא מי יודע מה ,, את כנראה ,אישה מושכת ומטופחת שקצת קשה להתעלם ממנה כשהיא עוברת . יתכן מאוד גם שנשותיהם של המפלרטטים איתך מקנאות בך והן מבטאות זאת ביניהם בנוכחות הבעלים שלהם. והטיפשים האלו גם משתפים פעולה במקום לשתוק ולהתעסק במשהו אחר . יעל אני מאמין שלא רחוק היום ותמצאי את אשר חשקהנפשך בו ולו כדי לחטוא ולשוב אל הקן בחזרה כמו שהרבה נשים עושות טועמות מן הפרי האסור מתאהבות , מתפרעות , ממתינות בקוצר רוח לשעות הגנובות , מתעוררות ומנתקות את הקשר , יש מי שנשאר לה טעם מתוק וזכרונות יפים , ויש מי שלא מבינה בשביל מה היא היתה צריכה את זה ועושה הכל לא להיתקל ב"מאהב" ויש עוד חומד אני יכול לכתוב לך לספר או לשוחח איתך באימיל כיתבי אליי [email protected] בברכה נימרוד

אני בת43 עקב תופעות ליקראת מחזור הפסיכיאטרית שלי המליצה ליטול פעם ביום כדור סרוקסט. אבל שבוע לפניי המחזור אני רגזנית מאוד מתוחה ועוד כול מיני חולרות . אנא עיזרו לי מה עושים . התיאשתי מחכה לתשובה

תציעי לה , שאולי היא בעצמה תיקח בשביל שבוע בחודש, לעלות על תרופה פסיכיאטרית? אין גבולות. את יכולה באותו שבוע להיעזר באופן חד פעמי בכדורים להרגעה, למה לקחת כל החודש? אומרים שויטמין בי (קומפלקס) עוזר לדברים האלה. ככלל- גלולות אמורות להקל על התופעות הללו מאוד.

הצילו.

אתה יכול לפרט?

בן משפחתי ניסה להתאבד. מאז היה שנים בטיפול פסיכיאטרי. לאחרונה, לאחר התדרדרות, אושפז בבי"ח פסיכיאטרי. הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי שקיבל היה מועט. כעת הוא עומד לפני שחרור (לאחר כחודש אשפוז). מה הלאה? הבית של הוריו בו הוא מתגורר מהווה סביבה עויינת כלפיו ומציף אצלו רגשות קשים. אסור שהוא יחזור הביתה למרות שהוא רוצה. יש מסגרות שקולטות אנשים במצבו למגורים ותעסוקה?

לא בטו שזה מתאים אבל תרים טלפון ותברר יש שם שיקום משולב במגורים לחץ על הקישור הבא שכולל טלפונים: http://www.summit.org.il/

שלום אני בן 23 ולאחרונה שמתי לב שאני לא זוכר יותר מידי דברים החל מאיפה שמתי את המשקפיים איפה החנתי את האוטו פרצופים של אמשים ושמות - זה מעיק מאוד וגורם להרבה פאדיחות האם זו תופעה מוכרת ? מה עושים עם זה? תודה לכל העונים

אתה אולי טרוד מידי וכל הזמן חושב. אם כשתחנה את המכונית תנסה לשים לב איפה החנת אותה אז בטח תזכור איפה היא. אבל אם בזמן שאתה מחנה אתה חושב על 100 דברים אחרים, אז בטח לא תשים לב לזה. אתה יכול להעזר בטבליות של ויטמין קומפלקס B זה קצת משפר את הזיכרון.

שלום רב, אני בת 19 וסובלת כבר שנים מהתופעה שנקראת פציעה עצמית. הייתי כבר אצל שתי פסיכולוגיות ופסיכיאטר שמטפל בהיפנוזה רפואית שהפנה אותי לפסיכיאטר רגיל לטיפול תרופתי. אף אחד מיהם לא הצליח לעזור לי להפסיק, לא השיחות שלא הובילו לשום מקום לא עזרו ולא התרופות. אומנם ניסיתי רק שני סוגי תרופות אך התייאשתי מיהן כי הן גרמו לי רק להפרעות בשינה. לא הרגשתי אפילו טיפה של הקלה במצב, והגעתי למסקנה ששום כדור שאבלע לא יצליח לגרום לי להפסיק אלא רק אני. הבעיה היא שאני לא מצליחה, אומנם יש לי תקופות בהן הפציעה יותר מסיבית וישנן גם תקופות של הפוגה קלה. אבל לעולם זה לא נפסק לגמרי. רציתי לדעת אם אולי עליי להשלים עם זה שפשוט ההתמכרות הזאת לא תעזוב אותי לכל החיים? או שאולי הזמן יעשה את שלו? חשוב לומר שלא רע לי בחיים אך בכל זאת אני ממשיכה... בתודה מראש

אל תתיאשי. פסיכולוגים ופסיכיאטרים כמו כל רופא אחר - יש טובים ויש טובים יותר. אל תתיאשי מלחפש. לעולם.

שלום, יש לי בעיה מזה מ"ס שנים, בעייתי היא , שאני מוודא מ"ס רב של פעמים הבצעות של כל פעולה שאני עושה באופן אובססיבי גם אם וידאתי את עשייתה שניה לפני - דוגמא : סגירת דלת אני בודק מ"ס רב של פעמים וכו ' , דבר זה מציק לי מאוד , גוזל ממני אנרגיה מרובה והייתי רוצה לדעת אם יש פתרון לבעיה . תרופה או טיפול אחר.

עוד פרטים : כאן:http://www.voices.co.il/articles/art24.asp וכן ישנו פורום של תפוז בנושא. פנה לפסיכאטר.

א. טיפול פסיכולוגי מוצלח יכול לעקור את התופעה. הכוונה לטיפול שורשי ממש. דורש סבלנות. מנסיון אישי, זה עובד. ב. תרופות ממשפחת SSRI במינונים מסויימים אמורות לרפא סימפטומים אלה.

מיה שלום, ברצוני לדעת מה טבען של תרופות SSRI ?, מהן? , השפעות במידה ויש, ואם הינך יודעת האם יש טיפול תרופתי אלטרנטיבי-טבעי או לחלופין טיפול אלטרנטיבי אחר מלבד תרופות. תודה על תשובתך!

מה פירוש המושגים: נוורוזה ו-נרווזה? תודה!

זוהי מחלת עצבים המבוטאת בהתקפי זעם תנסי lithiom

שלום, אשמח לקבל הגדרה רשמית ל"אישיות גבולית". תודה

http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-880-5749-1036325,00.html

המון המון תודה!

אני סובל מפוביה בהמצאות בפקק תנועה גדול ,מהו הטיפול ,ומבקש פסיכיאטר טוב בחיפה ,שמומלץ.

כמה שאלות: האם יש לך התקף פאניקה (היפר ונטילציה, דופק גבוהה, תחושה שמשהוא רע עומד לקרות, ואתה חיב לברוח...) בפקקי תנועה?. האם אתה נמנע מלנהוג בגלל החשש להיקלע לפקק?. האם החשש קשור למי שנוהג ברכב?. האם יש לך את התחושה הזאת רק בפקקי תנועה? (האם סתם נסיעה לא מפריעה לך או שהיא מפריע פחות?, האם לא מפריע לך לחפש חניה למשל?) האם התחושה הזאת באה לך גם כשאתה נמצא בסביבה עם הרבה אנשים?. בין אם ענית כן על כל השאלות ובין אם לאו, נראה שאתה סובל מסוג של פוביה, הטיפול שאני הייתי ממליץ הוא טיפול פסיכולוגי (האם אתה בטיפול עכשיו?) בשילוב טיפול תרופתי של תרופות אנטי חרדתיות (אפקסור סרוקסט, צפרמיל...) בד"כ הטיפול הזה מעביר את החרדות די מהר, ואז יש לטפל בסיבה לחרדות באמצעות טיפול פסיכולוגי לצערי אני לא מכיר רופאים באיזור חיפה. תרגיש טוב... :-) יוצאים מזה, תאמין לי

www.icallisrael.co.il

שלום לקוראים אני בחורה בת 24 מלאת שמחת חיים עובדת במקום שהוא חלומו של כל אדם נוהגת ברכב חלומי וחיה את חיי כמלכה אמיתית אני מטיילת בעולם רבות חיה בדירה יפה עושה קורסים באומנות ובמודעות עצמית והמון מדיטציות החיים ממש סוכר עד ש.......... לפניי מספר חודשים חטפתי התקפיי שילשולים וקוצר נשימה ועוד מיחושים מוזרים שבעקבותם הייתי מבלה את לילותיי בחדריי המיון עד שהוחלט לפנות לטיפול פסיכיאטרי מאחר ונמצאתי בריאה לחלוטין . המהלומה הייתה קשה עבורי כשאובחנתי שסובלת מהתקפיי חרדה ששיבשו את חיי לחלוטין (עזבתי את העבודה ,ואנני יוצאת מהבית כמעט ) אני מתקשרת אומנם אים הסביבה אך שותה כדורים מדכאי חרדות שנקראים סרוקסט והמצב אכן נראה קצת יותר טוב. בימים האחרונים מטרידה אותי השאלה מאין הגיעו החרדות? ולמה? ואיך מאדם כה שמח חי ופעיל הפכתי פתאום לאדם חרד דבר שלא קרה לי גם במצביי לחץ קשים בעבר??????? החלטתי שאני רוצה לחטט ולהבין מאין הגיעה החרדה לחיי ורציתי לשאול אים יש למישהו מושג איך עושים זאת ולמי פונים?????????????????????????????????????? או שהיה במצב כזה? האים שיחות פסיכולוגיות יעזרו או שלא???????????? אודה לכול התייחסות

אם ברצונך לשוחח בנושא תישלחי לי דואר עם מספר הטלפון שלך ונדבר

אים ברצונך לעזור או ליעץ או לשוחח אני בטוחה שהיית שמח לעשות זאת בפורום הלא כן???????????????????????

ביתי כבר בת 15 וחצי ומזה מספר שנים סובלת מאי שליטה ביציאות צואה. למרות מספר שנים של טיפולים פסיכולוגיים אין שיפור בנושא. הבעיה מאוד מטרידה אותה מאחר והתופעה מתרחשת מספר פעמים ביום! האם זו בעיה ניתנת לטיפול ? הצילו!!!

לפי מה שאני יודעת על אדם קרוב לי שסבל מהתופעה מסספר שנים ר כדאי מאוד שתיפני לרופא גסטרו כי יכול להיות שהבעיה אינה נפשית זה יכול לכוון אותך בהצלחה נ.ב זה ממש מצב לא נוח בלשון המעטה המון בהצלחה

אני חוששת שזה יגרום לטראומה נוספת לילדה אך אנסה. תודה

שלום, עוד לפני שהולכים לאבחון אצל מומחה - שאלה לי: אני בת 34 ולוקחת רסיטאל בגלל מחשבות טורדניות והכדור אכן עושה את העבודה. (רקע קצר) מלבד זה נראה לי (ניחוש) שאני לוקה במצבי רוח עולים ויורדים או דיכאון קל....יש לי מצב רוח של מתה....דבר לא מעניין אותי ולא איכפת לי מכלום ואין לי סבלנות לאף אחד - הכל נראה לי מיותר ומשעמם...... מדוע אני מציינת דיכאון "קל"? מפני שדי לי בבלוי עם ילדים קטנים (אחיינים) או סרט טוב כדי לצאת מכל זה ..... ובכל זאת מה זה ? האם זה נובע מתזונה לקוייה? חוסר מרכיבים מסויימים כפי שהסינים מסבירים? עבודה לא מספקת? זוגיות ללא אהבה ? חוסר גרוי של לימודים? כל זה הינו סיבה טובה למצב רוח ירוד אבל להרגיש חידלון?

שלום נועה נראה לי שאת צריכה לחזור לפסיכאטר ולבקש הגברה של המינון של הרסיטל. מה שיגרום ל"דאון" פחות חזק. האפ נראה טבעי ונורמלי אלא אם את אומרת אחרת. . .

שלום לך בדיכאון קל הסבל גם איום ונורא הדיכאון נקרא קל אם הוא חולף ואין בו סכנה לאובדנות תודה שאול

לנועה, ראשית אציין כי העלת את הנושא ואת שאלותייךבצורה נכונה ומדוקית להפליא . אני מסכים עם חברי שאול ופגמליון,הן לגבי הסבל והן לגבי הגברת המינון וממליץ לך לפעול בהקדם. בהצלחה, גיא.

שלום. רציתי לשאול מה זה בדיוק הפרעות אישיות? האם מישהו יכול להעיד על עצמו שיש לו הפרעות אישיות ללא אבחון?

אדם בוודאי יכול להרגיש על עצמו שיש לו הפרעות אישיות אם את רוצה חומר או לעשות מבחני אישיות ברשת אז ליחצי כאן: http://www.4degreez.com/misc/personality_disorder_test.mv וכאן: ועוד עוד http://cac.psu.edu/%7Ej5j/test/ipipneo1.htm

http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-880-5749-1036325,00.html

בני בן שנה וחודשיים ילד מתוק, חכם, סקרן וחברותי. הוא רואה ילדים אחרים רק כפעמיים בשבוע למשך שעה-שעתיים. האם זה מספיק לו? האם רצוי לשלוח אותו לגן או פעוטון למען התפתחותו החברותית. מתי רצוי לשלוח ילד למסגרת ולאיזו מסגרת אתם ממליצים? גן? פעוטון? משפחתון? (לפי מספר הילדים במסגרת - גן כ- 15, משמפחתון כ- 5) תודה!

טלי, אני חושבת שלגן כדאי לשלוח אותו מגיל שנתיים. אם כבר את רוצה בגיל הזה מסגרת, אז רצוי משפחתון עם ילדים באותו גיל. עדי

בדיוק בשבילך נפתח פורום חדש לפני מספר ימים. לכי לפורטל www.bsh.co.il ובחרי בפורומים ושם יש פורום "לילדים בגן ולגיל ברך" מנוהל ע"י "ליאת הגננת" יש גם פורום נוסף שנקרא "אימהות" בטוח תקבלי תשובות או לפחות עצות שם

משהו מאוד מוזר שקורה לי. כל פעם כשמישהו יורד לי, נרדם לי כל האיזור של הלסת ושתי הזרועות. אני מדברת על נרדם ממש- כמו בביקור אצל רופא שיניים, ולוקח לי בערך שתי דקות כדי להעיר את הידיים ואת הלסת בחזרה. זה לא משנה אם אני גומרת או לא. כשאני עושה את זה לעצמי, התופעות האלה לעולם לא מופיעות. האם זה בגלל שהבחור עשה את זה חזק מדי? או שהבעיה בעצבים שלי? או במה? מישהו אמר לי שפרויד תיאר תופעה כזאת אצל אחת המטופלות שלו, מה שהלחיץ אותי מאוד. ההרדמה מופיעה רק במצבים האלה. אני בת 20. אשמח לקבל תשובה. זה מלחיץ אותי.

לנוגה היקרה והנכבדה שלום רב ושנה טובה ומבורכת בהמון אהבה שמחה ובריאות נפשית וגופנית איתנה . נוגה האמיני לי או לא כל פעם שהייתי יורד לנשים תמיד זה היה מעיר מענג ומשמח אותן עד כדי כך שכל הגוף שלהן היה ער וצוהל. אם תתני לנסות לרדת לך האמיני או לא את תרגישי טוב ואפילו טוב מאוד. תנסי ותראי. החלמה מהירה ורפואה שלמה חומד. האימל שלי הינו:davidelimelech@bezeqint. ד.א

לפי מה שאת מתארת אין שום אפשרות לומר במה מדובר לעומת זאת כן אפשר לתת לך שני כיוונים: אבל לפני כן חשוב לדעת האם זה ממש מפריע או מפחיד או שאת "עוברת את זה" וגמרנו . כיוון אחד יכול להיות שמדובר במשהו שהוא אכן פסיכולוגי. רגשי אשם על הפעולה הזו שיכולים לנבוע אולי מרקע דתי או בית ספרטני במיוחד או גישה לא בריאה למין ששודרה בבית ונקלטה אצלך או סיפורים דמוניים על מי שעושה סקס אורלי. התוצאה היא אפקט הוא של מעיין "הענשה עצמית" שגורמת לך לשיתוק של האיברים ששותפים בדבר העבירה(המדומה כמובן). האופציה השניה היא שמדובר במשהו ח י ו ב י ומדובר בהשתתפות של הגוף שלך בגירוי ובהתרגשות ישנם אנשים שנרדמות או מרגשים עיקצוץ ברגליים או באברים אחרים עד כדי תחושת עילפון. בכל מקרה כדאי לך לברר עם פסיכולוג - ולא עם סקסולוג . תהני . . .

בושבוש היקר חן חן לך על התגובה המהירה לבעיה של נוגה ולא שלי יען כי שמי דויד אלימלך ולא נוגה . לגבי האמור בתגובתך תרשה רק לומר לך זאת כי מין אוראלי אין כמוהו הוא מאוד מרגש ומענג ומה כל כך קשור כאן דת? ולך נוגה עדין ההצעה שלי בתוקף לשם נסיון ואין לך ממה לדאוג בלנסות. כתיבה וחתימה טובה לך מר בושבוש ולך נוגה ולכולם הפורום הזה אהוב עלי . ד.א

תודה על ההתייחסות. בקשר לבית דתי או סגור במיוחד- הבית שלי לא ממש כזה, ואני לא מרגישה "מפחדת" או "נרתעת" ממין. כמו כן, אני לא חושבת שהאברים שלי משתתפים בזה על ידי הרדמותם, מה עוד שאלו לא האברים הנכונים (ידיים ולסת). אני אפילו לא מרגישה שהם נרדמים, עד שאני מנסה להזיז אותם טיפה, ומגלה שאני מרגישה בלון מלא קוצים במקום ידים. זו הרגשה מוזרה, מוזר לי שהגוף שלי מגיב בצורה כזאת דווקא. הייתי מבינה אם הייתי חווה כיווצים או כאב, שזה נשמע מקובל יותר, למרות שאני לא חוששת או מרגישה אשמה. אבל הרדמות של אזור מאוד מפחיד אותי.

למאיואשת הנכבדה והיקרה ממה בדיוק את מיואשת אסור לך בתכלית להיות מיואשת כלל וכלל יען כי מהיאוש ומהעצבות לא תצמח לך שום תועלת או טובה כלשהיא תשתדלי להיות שרויה בשמחה ובאושר שמי יתן והם יהיו מנת חלקך לעד ובלי די . אם ברצונך לשוחח עימי על כל מה שאופף את נפשך המיוסרת תמיד מוכן להקשיב לך והלוואי שאנוכי גם יעזור לך. המצפה לתשובה . ד.א

השאלה היא איך אפשר להתמודד עם חרדות בזמן שזה קורה? גם בקשר לשיטת האני זה לא עזר לי וגם כדורי הרגעה זה גם לא עוזר לי גם אני לומדת בבית הספר וזה לא יתכן שמרוב שאני סובלת מחרדות אני לא ילך לבית הספר אני מקווה שתיתנו לי תשובה מהירה

אני מניח שאת כבר בטיפול מקצועי אצל פסיכולוג ורופא. את צריכה ללכת ליותר פגישות עם הפסיכולוג ולהשתדל להיצמד לחברה טובה בזמן הלימודים והחרדה.

אבל פסיכולוגית גם לא עזרה הייתי הרבה פעמים

קורה לי הרבה שאני מרגיש שיש לי שני אישיויות נגיד מצבי רוח או 2 צורות חשיבה אחד טוב ואחד רע ובשניהם אני מפוכח ויודע שזה רק בכימיה של המוח מי יכול לאבחן אותי? ובמה ניתן לטפל בהפרעה הזאת?

לפי השאלה לא ממש אפשר לקבוע מה הבעיה ובאיזה רמה או אינטנסיביות אתה חווה את ההפרעה הזו (אם זה מפריע). אתה יכול לדוש בבעיה ולעשות מבחנים שונים (אפשר לתת לך כאן קישורים וחומר ברשת למכביר) אבל עדיף לך שלא לעשות את זה וללכת "בראש נקי" לפסיכולוג קליני ללא ידע מוקדם כך האיבחון יהיה יותר נקי מהשפעות שונות . אפשר לזרוק לך שמות של מחלות או הפרעות אישיות שקרובות לעניין אבל שוב - לא כדאי לך לשים לב לזה. תרים טלפון לפסיכולוג וקבע תור.

לאחר טיפול בדיכאון קליני ע"י אפקסור במשך חצי שנה ירדתי בהדרגה במינון בהוראת הרופא למגמה של הפסקה מוחלטת. אני כבר שבוע ללא כדור ופתאום יש לי כל מיני תופעות מוזרות של טשטוש, סחרחורות והרגשה מוזרה של דופק לא יציב ועייפות מעצבנת, אני לא בוכה ולא מדוכאת ומרגישה טוב! הבעיה שהתופעות הללו קצת מלחיצות אותי שאני שוב אפול לדיכאון. האם כך צריך להיות הדבר לסבול מתופעות כלשהם עד שהגוף מגיע לאיזון הנדרש או שמע אני צריכה להמשיך בטיפול? מישהו גם חווה תופעות מסוג זה בהפסקת טיפול?? חג שמח ליאת

ב 99 אחוזים שמדובר בגמילה נפשית מהתרופה. ז א שאת מפתחת או מרגישה דברים שלא בהכרח קיימים , והכל בגלל שאת לא מרגישה בטוחה ללא התרופה. אין סיבה להספיק את התרופה אם לא מרגישים בטוחים בלעדיה. היא לא מזיקה ויכולה רק להועיל , בקשי מהרופא להיגמל ממנה בקצב שלך.

תודה על ההתייחסות. הפסקתי את התרופה שהרגשתי בטוחה מאוד בלעדיה ועשיתי זאת בעצת הרופא המטפל ותהליך הגמילה נעשה בהדרגה עפ"י הרגשתי הכללית ובעזרתו של הרופא. כשחשתי בתופעות המוזרות שהופיעו לאחר שבוע קצת נילחצתי אבל לאחר קריאה של מאמרים בנושא הכדור שטופלתי בו והסבירות שיכולות להיות תופעות כל שהן נרגעתי במקצת. אחכה עוד מס' ימים לראות עם המצב משתנה לטובה ואם לא אפנה לייעוץ אצל הרופא המטפל. בכל מקרה שוב תודה. חג שמח ליאת

לחברתי לשעבר יש מניה דפרסיה היום היא בת 19 וחצי וההתקף הראשון היה הגיל 18 וחצי בערך אחרי הגיוס לצבא היא אושפזה ובאופן מופלא (לדברי הרופאים הבריאה אחרי פחות מחודשיים) אני לא הייתי נוכח בחייה בתקופה ההיא אלה הכרתי אותה אחרי חצי שנה,שמעתי את כול הדברים האלה מפיה כולל כול החוויות המפחידות שעברה,אבל אף פעם לא ראיתי סימנים למה שהיה. היא לוקחת ליטיום באופן קבוע ובעבר גם משהו שדומא לשם פריציום או משהו כזה תרופה שגם מרדימה בין היתר. הבעיה שלי היא כזאת לא ראיתי או שמעתי ממנה חודש מאז שנפרדנו והיום בערב יום כיפור היא התקשרה אלי והיא התחילה לדבר מוזר......לקלל ולהגיד דברים לא קשורים לכלום היא ניתקה לי בפרצוף כמה פעמים והתקשרה שוב,בסוף אמא שלה דיברה איתי וספרה לי שהיה לה בזמן האחרון התקף היפר מניה ובשבוע האחרון מצבה הדרדר.....אני נורא מודאג ושואל אותך איך אני יכול לעזור והאם הדבר הנכון זה לנסוע אליה היום בלילה כי היא ביקשה......אני לא יודע אם בואי לא יזיק לה.......אז בבקשה אם אפשר למהר אם התשובה

http://www.ascii.co.il/ntor/hozim/rehev1.doc

שלום רב וחתימה טובה.. אני בת 21 עוד חצי שנה משוחררת אני מאז ומתמיד סובלת מחרדות חברתיות לפני כ שנה טופלתי אצל פסיכולוגית זמן נורא קצר כרגע אין לי כסף וכלום להמשיך כבר הרבה זמן יש לי ממש חרדות. אומנם אני נערה יפה עדינה ובכול זאת אני מרגישה כך עם עצמי ,במקום הפוך. כי באמת שאני חושבת שמראה לא חשוב למיוחד.. העיכר האופי ונתנו לי כול חיי תמיד השפלות השוואה ל 0 וכו.... מה עושים אייך מתגברים ללא טיפול זמני של פסיכולוגית בבקשה התיחסו לשאלתי היא באמת חשובה לי.... תודה :)

מומלץ שתיפני לפסיכיאטר דרך קופת חולים שיאבחן אותך וימליץ לך על טיפול

תפני לפסיכולוג דרך קופת חולים... תתפלאי כמה טיפול יכול לעזור לך... דרך קופ"ח זה זול מאד ... בנתיים רק יכולה לעודד אותך, שהמון אנשים סובלים מהחרא הזה ששמו חרדה, והדבר שאפשר לעשות זה פשוט להתנסות בחוויות מתקנות כשמבינים שאין שום סיבה לחוש אפס... ואם מישהו אומר לך זאת הוא בעצמו אפס, למה מי הוא?!?!?!?

יש לי חבר מאד מאד טוב הנמצא במצוקה, עבר ארוע מוחי בגיל 45, כתוצאה המארוע נפגע כושר הדיבור והוא מגנגם (בקושי מרגישים) אישתו וילדיו זנחו אותו, חברתו לחיים מזה 8 שנים נפרדה מימנו, הוא עובד מזה 25 שנה במשמרות של 12 שעות במתקן בו הוא נמצא לבד ואין לו עם מי לדבר. פוחד לעזוב את מקום העבודה בגלל מצב המשק ומצבו הבריאותי. מזה מס חודשים הוא משתף אותי בהירהוריו, לעזוב את העבודה לנסוע למזרח, לפתוח עסק אבל שום דבר לא ישים. אני פוגשת אותו הרבה ואני רואה כיצד מצבו מדרדר, מעשן בשרשרת על אף הארוע והלחץ דם הגבוה, שותה ויישן שעות על גבי שעות. אני לא איש מקצוע אבל הוא מקשיב לי. הצעתי לו קודם לעזוב את העבודה (מאחר והעבודה כרוכה בהשגחה על מתקנים יש לו אקדח). הצעתי לו לגשת לפסיכולוגעל-מנת שיעזור לו להתמודד עם המצב. הוא מסרב בכל תוקף. דברתי עם בנו הבכור שינסה להגיע אליו אך ללא הועיל. נכון להיום פנה אלי חבר משותף והוא סיפר לי שהוא אמר לו שאין לו למה לחיות והוא חושב לשים קץ לחייו. אני ואותו חבר משותף היחידים שלהם הוא מספר. אנחנו לא יודעים לאן לפנות וכיצד להתנהג. אנחנו לא רוצים לתת לו הרגשה שגם אנחנו בגדנו בו לכאורה. מבקשת עצה אם משהו מכיר פסיכולוג בכיר באזור המרכז או הדרום אשמח לקבל את שמו וכתובתו

זו לא בעיה לתת לך רשימה של פסיכולוגים. השאלה האם הוא יסכים לפנות לפסיכולוג. ועוד שאלה הרבה יותר קשה היא ואני מקווה שלא תזדעזעי: זכותו וכדי להשאיר בידיים שלו את האופציה של לעזור את העולם בכבוד.

שלום לך היום הוא כבר בוחן אתהאפשרות לקבל עזרה מקצועית. התנאי שלו הוא להגיע לפסיכולוג באופן פרטי כדי שלא יפתחו לו "תיק" הוא חייב מישהו שיתן בו אמון ויפתח. אדם שמשתף אותך בסוגיה הכי סודית בחייו בדרך האחורית גם מבקש עזרה, לשם כך יש חברים. אני לא אקח אותו בכח לשום מקום שאליו לא ירצה להגיע בעצמו. לינה

שלום לך לינה... לדעתי פסיכולוג לא יכול כ"כ לעזור בעניין.. מה הוא בדיוק ייעשה? יחזיר את חברה שלו שהייתה איתו שמונה שנים חזרה לחייו? או שייתן לי כרטיס טיסה למזרח שם הוא יוכל לחיות באושר ובעושר? אני אישית לא מאמינה כ"כ בפסיכולוגים.. אני מאמינה בחברות, וחברים הם התרופה הכי טובה לאנשים... ברור שחברך נמצא באיזושהי מצוקה נפשית.. ניראה כי הכול נפל עליו בבת אחת.. וקשה לו מידי לסחוב את כל הצרות על הגב.. לכן יש לו אותך ואת אותו חבר משותף שתעזרו לו.. כי הסיכוי שלכם הוא כן ישמע הוא גבוה יותר מסתם אדם זר כמו פסיכולוג... אתם צריכים להיות לו האוזן הקשבת והכתף התומכת.. אני יודעת שחברים תמיד יודעים את הדרך הטובה ביותר לעודד את החברים שלהם.. בקשר לרמיזה של ההתאבדות אני חושבת שזה נאמר ברגע של ייאוש בלבד.. ומה שאותו איש העיר מקודם שיש לתת לו למות בכבוד זו השטות הכי גדולה ששמעתי בחיי.. איך אפשר לתת לאדם קרוב פשוט לסיים את חייו?? כשעוד יכולה להיות תקווה??? אם את רוצה שחברך יתחיל להאמין בעצמו שהוא שווה משהו.. תתחילי גם את עצמך להאמין בזה.. ואלי זה מה שיעזור לו לראותשיש טעם בחיים האלה..

תודה לאית אני מסכימה עם כל מילה שלך,אך יכול ליהיות שפסיכולוג מנוסה ודיסקרטי שירכוש את אמונו יוכל לתת לו כלים להתמודד עם המצוקה. שום דבר לא יוחזר חזרה על ידי אף אחד. אולי אפשר לעזור לו לעבור את התקופה הקשה הזו ולהישאר בחיים. מה שמדאיג אותי ביותר הוא שאיומיו לא יהיו אמיתיים. כמו שציינתי קודם הוא התחיל לשתות על-מנת לתשתש את הכאב לפי דבריו. באחד המקרים הוא נהג במצב של חצי שכרות וצילצל אלי כי הוא לא ידע היכן הוא נמצא. לפי דבריו הוא לא מוכן לקבל את עזיבתה של חברתו, הוא לא מוכן להמשיך לחיות בלעדיה. כמו שציינת קודם לגבי הבחור המציעה לתת לאדם למות בכבוד. אני לא מאמינה בזה, האדם אותו אני מכירה הוא אדם שמח בד"כ פשוט ביום בהיר אחד נפלו עליו השמים. אני רוצה לעזור, מוכנה להקשיב אבל לפעמים אני פוחדת שאני לא מקצועית לינה

שלום לכולם, אני לא יודעת אם זה אתי לבקש המלצה אז אם לא, אני מתנצלת מראש ואם כן, אני אשמח לקבל המלצה על פסיכולוג/ית (רצוי אישה) מאזור חולון- בת ים - ראשלצ תודה מראש שנהב

אני בן 37 ועדיין רווק אני לא מצליח ליצור קשר התחלתי יציב ומשמעותי למרות שאני מאוד רוצה בזאת. אני יוצא למקומות שיש בהם אפשרות להכיר. אבל יש בי את הפחד הראשוני ללכת וליזום שיחה .....או לחילופין להזמין מישהי לרקוד{במסיבה לדוגמא} אני לא יודע אם זה נובע מחרדה חברתית שיש לי את זה קצת. או סתם מאפטיות וחוסר חשק לכל דבר שנפל עליי לאחרונה. אוליי דימויי עצמי נמוך שיש לי .....ובלי שום סיבה. מחפש דרך להיחלץ מזה......אנה עזרתכם!!!!!

גם לי יש אותה בעיה אומנם אני בן 29 אבל אני מצטרף לשאלתו של y.o. האם יש לבעיה הזאת פתרון מניח את הדעת?

א.ג.נ בחודש ספטמבר 1993 עקב ובגלל דכדוכת נוראה אושפזתי בבית החולים הפסיכאטרי על שם טלביה בירושלים ומאז התאריך הנ"ל ועד לחודש ינואר 2002 נטלתי די והותר כדורים פסיכאטרים שכיום איני נוטל אותם כלל וכלל ויהיה מה שיהיה לא אטול אותם לעולם . על פי מה שאני הבינותי מחות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי של מחוז ירושלים והסביבה שהוגשה לבית המשפט עקב ובגלל תאונת דרכים שבעטייה קצבו לי 75 אחוזי נכות לצמיתות הנני סובל מסכיזופרניה סיכזו אפקטיבית אבחנה שהנני חולק עליה ובכל חולק על המערכת הפסיכאטרית ועל הטיפולים שהוא מעניק לכל פגועי הנפש למינהם שמי יתן ורופא כל בשר הכל יכול ירפא אותם ואת החולים האחרים.ושלא יהיו רופאים ולא חולים כמובן בכלל שכולם יהיו שמחים ומאושרים ושלוים לעד ובלי די . ועכשיו לעיניננו. מאז שהפסיקותי ליטול את התרופות הפסיכאטריות שאותם נטלתי במשך 9 שנים ויותר עקב האבחנה המוטעת בתכלית שעליה הנני חולק התחלתי לשתות יין אדום יבש ולעשן חשיש וגראס במידה מבוקרת והאמינו לי וסהדי במרומים שהיין והגראס והחשיש תורמים המון המון לאיזון הרגשי והנפשי שלי שהיו עכורים ופזורים במהלך נטילת התרופות מצד המערכת הפסיכאטרית שסיפקה לי אותם ובכמויות. לתגובתכם על מכתבי זה אודה . ד.א נ.ב אני אהיה מוכן לשתף איתכם פעולה בכל הקשור לבריאות הנפש רק מה אנוכי מבקש כנות מצד כבוד מעלתכם.

אתה לא מאה אחוזים בשליטה. תחזור לתרופות.

א ג.נ לגבי ההקשבה לרופאים או לא לרופאים ואו לכל אדם ואדם אני לא חולק כי להקשיב בכדי ללמוד ולהבין ולהפיק לקחים כמובן במישור החיובי אני לא חולק אבל אני כן ואמשיך לחלוק על דבר אחד לגבי השליטה שאת או אתה מציינים בתגובה . נכון שאני לא בשליטה מאה אחוזים ולא בשמונים אחוזים ולא בשבעים אחוזים ואין שום ילוד אישה ולו הכי בריא עלי אדמות שהוא בשליטה מאה אחוזים ובכל התחומים והמובנים. הואיל ולא הסברתי את עצמי נכון אז הנה לך או לך שוב בניסוח אחר לגמרי או יותר נכון בקשה לי אליך ואו לאחרים מה עלי לעשות בכדי להיגמל אחת ולתמיד מהסמים אך מהיין לא יען כי היין מאוד מאוד יעיל ובריא וטוב לי . אודה לך ואו לאחרים אם יואילו בטובם לעזור לי בנדון ואנא לא לציין תרופות כי למען האמת לי נמאס ונמאס מהם בתכלית ואתם יודעים מה אני מאמין שאני לא סובל מאבחנה שהפסיכיאר המחוזי קבע בחוות הדעת שהוגשה לבית המשפט אני חולק עליה מאוד. יתכן ואני אודה ולא אבוש סובל מעצבות מסיבבות שאותם אפרט בהמשך. בתודה מראש. ד.א דרדס כתב/ה: > > אתה לא מאה אחוזים בשליטה. > תחזור לתרופות.

אולי גם את/ה? גם אם את/ה נשוי אקדמאי עם ילדים בסביבות בין הגילאים25 -45 מצליח ומאושר ??? האם מאז הילדות הייתה מאין כבדות עצבות, אין הנאה מהחיים, יתכן שאפילו לא הרגשת כי מדובר על משהו חריג ושונה?? לא ביקשת עזרה מבושה ?? הרגשה הרעה מלווה אתכם יום אחרי יום ללא הפסקה רצנית -יתכן שבמהלך השנים הייתה החרפה למצב של MDD ( דיכאון מאג'ורי) הכולל חוסר תפקוד מוחלט ! יתכן כי תרופות אנטי דכאוניות לא עזרו או עזרו לתקופה מסוימת ולאחר מכן חזר המצב הדכאוני. הגיע הזמן להתמודד עם ההפרעה- רק כקבוצה מאורגנת יהיה ניתן לקבל טיפול זול טוב מכל התחומים : תרופתי פסיכולוגי ואלטרנטיבי

שלום! רעיון מצוין! מוכנה להשתתף ולקחת חלק,גם בהחלפת חוויות חיים וניסיון טיפולי בתרופות ובפסיכותרפיה ברשת ובכלל. רציתי לומר כי הזדהיתי מאוד עם מה שכתבת על הדיסתימיה,אבל אצלי היא גם מלווה בחרדות עצומות. תמשיכו לעדכן אותי בהתפתחויות-אני בפנים!!! יערה

בת 29. אפשר להגיד עליי שאני סוציומטית. מעולם לא הייתי חברותית במיוחד, ואני אדם בודד מאוד, ללא חברים או חברות. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני לבד, אולי פה ושם היו לי חברים אבל זה לא משמעותי בעיני. הדבר גורם לי לקשיים ולדכאון בכל תחומי החיים. אני מאוד סגורה, קשה לי להתחבר, וכשאני רוצה לעשות דברים כמו סתם לצאת לבלות אני לא עושה כי "אין לי עם מי". עכשיו למשל, נורא בא לי לצאת לטיול לחו"ל, ארוך כזה, ושוב אני מתמלאת חרדה שלא אסתדר עם אנשים, שלא אצליח להתקשר לשותפים, ומאוד חבל לי כי אני יודעת שאני מפסידה. על בחורים אין מה לדבר בכלל, כמעט שנתיים שאני ללא סקס (יש עוד מישהי במצב שלי??) ועל חבר כבר מזמן אני לא חושבת. הכל כל כך מסובך...וזה לא הכל אפילו.. לפעמים נמאס לי לחיות, מה אני שווה אם אני בועה בעולם? ללא אהבה, ללא תקווה לאהבה, החיים עוברים להם...וכלום... לא יודעת אפילו אם טיפול יעזור, כי אין לי אמונה שאשתנה... מה לעשות? הסוציומטית

לדעתי דווקא כן טיפול יכול בהחלט לעזור-במהלכו ייתכן ויתברר לך כי אינך סוציומטית כפי שחשבת,מהם התהליכים שעברת במהלך חייך שתרמו להגדרתך זו את עצמך,אירועי ילדות,יחס ההורים וכו'... ניתן לקבל ולהפיק המון מטיפול נכון אבל זאת רק כאשר קיימת בך מוטיבציה לטיפול ונכונות נפשית אמיתית לשינוי. אני כן ממליצה לך על טיפול כי זאת האופציה שקיימת במקרה שלך,וכי את אומרת שאת סובלת ולא נהנית. סוג הטיפול שלדעתי יינתן לך הוא דינמי וכנראה ארוך טווח.תהיי מוכנה לכך. אפשרות שנייה היא-אולי את לא נהנית כי את סובלת מדיכאון מסוים?אולי דיכאון קל, אולי דיסתימיה... אולי. כדאי לוודא גם את הכיוון הזה.ואז גם הטיפול יהיה כמובן שונה ומותאם אחרת. בהצלחה לך!!!

יש לך המלצה למטפל טוב באזור ת"א והמרכז?

את לא תאמיני איך אפשר להשתנות בתחום הזה. כל מה שאת צריכה לעשות, זה לצאת ולנסות. אם יש לך את הרצון להתחבר ולהתחבב עם ועל אנשים אין יותר קל מזה - זה טבוע בנו אנחנו חיה חברתית. ורעיון של לצאת ולטייל בעולם הוא רעיון מעולה כך תכירי אנשים עם מנטליות זרה ואם תעשי פשלות תמיד תוכלי ליחס את זה להבדלים תרבותיים. גרמלין

אבל ה"לצאת" הזה גורם לי לחרדות....

מכיר את הרגשה. לפעמיים הרגשה היא שאין למה לחיות. אבל לפעמים זה לא נכון. לי אישית עוזר טיפול תרופתי.

האם אמרו פסיכיאטר או פסיכולוג קליני שמורשה לאבחן אמר לך שאת סוציומטית ? איבחונים לא נעשים דרך הרשת

גברת נכבדה ויקרה. לא אלאה אותך במילים ואשאל אותך רק שאלה אחת ויחידה איזה סוג של בן זוג לחיים או לנישואים ואו לחוויות והנאות משותפות אכן ובאמת יסב לך עונג ואושר מכל הבחינות? להענותך בהקדם אודה . ד.א

רציתי לשאול האם יש הבדלים בין התרופות הנ"ל ואם כן מהם?

מבחינת המשתמש ההבדלים כמעט ולא קיימים שניים שייכים לSSRIS ואחד ל SRS מבחינתך מה שחשוב זה למי מהם יש פחות לתופעות לוואי וזה אישי לחלוטין אף אחד לא יכול לדעת מראש זה עניין של לנסות.

סרוקסט עולה 140 שקל (פאקסט) רמרון עולה 420 שקל ודורש אישור של רופא מחוזי שך מכבי

נרשמתי לחדר כושר , קיבלתי למלא שאלון ובו להקיף בעיגול שמות של מחלות שיש לי-היה מצוין גם דיכאון אולם בחרתי שלא להקיף זאת בעיגול.ולא ליידע אותם. לאחר מכן היתה שאלה אם ישנן תרופות קבועות שנוטלים-שוב,עניתי שלא ולא ציינתי את הסרוקסט. מה הקשר בין חדר כושר לבין דיכאון וסרוקסט? למה הם רוצים לדעת את זה?טוב עשיתי כשלא מילאתי-פשוט לא היה לי נעים שיידעו...?

אין שום קשר ו /או צורך ליידע אותם - זו חטטנות נטו. מצידם הם רוצים לכסות את עצמם על כל צרה שלא תהייה.

וכן גם כדי לאסוף פרטים על אנשים.

מהו טיפול התנהגותי-קוגניטיבי?

תפני למחרת יום כיפור לפורום הסמוך שמנהל גידי רובינשטיין גלי

שלום, שמי אייל מאיזור המרכז, לפני כחצי שנה התחלתי לקחת סרוקסט לאחר נסיונות כושלים של טיפולים פסיכולוגיים. לאחר כחודש, בניגוד מוחלט לכל ציפיותי, מצב רוחי עלה בצורה מדהימה ופשוט נהניתי מכל רגע בחיים. לאחר תקופה של 4 חודשים הפסקתי על דעת עצמי לקחת את הכדור, במקביל התחלתי לעשן מריחואנה. חדשיים לאחר שהפסקתי לקחת את הכדור חזרתי לדכאון ולחרדה חברתית. לפני חודש חזרתי לקחת את הסרוקסט, חל שיפור מה במצבי ועדיין אני מעשן מריחואנה. רציתי לדעת מה הסיכון בערבוב שני החומרים.

מן הראוי להפנות את השאלה לרופא.

אני מקבל את הכדור כחודש .ולפני חודשים הפסקתי לעשן בגלל שזה היה מגביר את הפחדים והדיכאון. לפני שבוע וחצי עישנתי קצת ובעקבות העישון עלה לי המצב רוח הצורה יוצאת דופן. אבל לא חזרתי על הניסיון הזה. כמו כן לא התבישתי ושאלתי את הפסכיאטרית המטפלת על הסכנה של עישון גראס עם הSeroxat . והיא אמרה לי שישנה סכנה של מצב מאני או מצב פסיכוטי והמליצה לי לא לעשן. יש לציין שהכדור עוזר בעיקר נגד הדיכאון. ואני מעביר לך איל מה שפסכיאטרית שלי אמרה לי תחליט אתה עם זה טוב לעשן או לא. מקווה שעזרתי.

היי, קודם כל תודה רבה על התגובה המהירה :-) אני לא רוצה לחדור לך לפרטיות יותר מדי אבל מכיוון שאנחנו באינטרנט, אין לי שמץ של מושג מי אתה וקרוב לודאי שגם אף פעם לא אדע אז אני מרשה לעצמי ברשותך. אם אתה יכול לפרט מהם בדיוק הפחדים שאתה מדבר עליהם, למה בכלל התחלת לקחת סרוקסט, ואיך משפיע עליך הכדור. אני יכול להגיד שאצלי הסיבה העיקרית היא דיכאון כתוצאה מחרדה חברתית, ערך עצמי נמוך ופרפקציוניזם בלתי הגיוני. הכדור עזר לי בצורה מדהימה!!!!!! (אני מקווה שגם לך הוא עוזר לפחות כמו לי..) הבעיה שאני החלטתי להפסיק לקחת אותו על דעת עצמי לפני כמה חודשים כדי שאוכל לעשן גראס. היתה לי תקופה מדהימה עד לפני כחודש כאשר הרגשתי שהסימנים שציינתי חזרו לאט לאט. עכשיו חזרתי לכדור ואני לוקח אותו כבר חודש ולאט לאט אני מתחיל להרגיש את השינוי. אבל מה איך לעזאזל אפשר לוותר על לשבת בחוף הים, לשמוע פינק פלויד ולא לעשן???!!! מצפה לתגובה אייל.

אחי סובל מזה 8 חדשים מסכיזופרניה. מטופל אצל פסיכיאטר באותה תקופה. כעת מטופל ע"י לפונקס ( כחודשיים וחצי) במינון עכשווי של 350מ"ג ביום .היתה שיפור מסוים בהתחלה אבל בשבועיים האחרונות חל הידרדרות מסוימת במצבו ( המחשבות מהכביכול שכנים בעלי כוחות על טבעיים הגבירו) הן בתדירות והן בכמות המחשבות במשך היום.כמו כן הגבירה תחושת חרדה ו ocd. האם טיפול בלפונקס דורש תקופה ארוכה ( כמה) עד להשפעה מלאה? האם ניתן לרפאות ממחלה הזו לגמרי? איך קרובים לחולה אמורים להתנהג/ להתיחס למחלה/לחולה ? יש לציין שהוא מבצע בדיקות שבועיות של כדורים לבנים. אודה לך מאוד על תשובתך המפורטת

השאלות הללו שייכות לפורום פסיכאטריה (בדף הכניסה )

ראובן, את כל השאלות הרפואיות כדאי להפנות לפסיכיאטר המטפל, שמכיר גם את אחיך. עדיין לא המציאו תרופה לסכיזופרניה, ונכון להיום היא נחשבת למחלה חשוכת מרפא, כשמטרת התרופות היא הקלה בסימפטומים הן למען החולה והן למען הסביבה הקרובה. השאלה בעניין התייחסות הקרובים לחולה ולמחלה חשובה מאוד, מכיוון שהמחלה משפיעה על כל הסביבה ולא רק על החולה עצמו. מומלץ לפנות לטיפול משפחתי בכדי ללמוד איך להתמודד עם השינויים שמתרחשים. בהצלחה, טל.

היום הייתי אצל הרופא לב ועשיתי בדיקת אקו לב.. בדיקת אולטארסונד של הלב... זה בעקבות זה שלפעמים אני סובל מכאבי לחץ בחזה וקשיי נשימה קלים עד בינוניים אני לא יודע אם זה בגלל המצב הנפשי החרדתי שאני מצוי בו או בגלל משהו תורשתי (חלילה-מקווה שלא) ש"ירשתי" מאמא שלי שנפטרה לפני שנה ו3 חודשים מדום לב וכל חייה סבלה מבעיות לב ולקחה איזה 10 כדורים ביום...גם היא לקחה כדורי הרגעה ...וגם לבריאות הלב אחרי הבדיקה ניסיתי לשאול :דוקטור מה ההערכה הראשונית?..יש משהו מסוכן?.. אבל הוא דחף אותי החוצה...נורא נבהלתי....(אני מקווה שהוא דחף אותי החוצה בגלל שהיו עוד אנשים אחריי)... אמר לי :זה לא לפה! אני אזמין אותך לשיחה... ומאז אני לא יכול להירגע...אני כותב עכשיו וזה מרגיע אותי...לפחות שם ..מעבר לכמה מסכים מאחורי קווי טלפון ישנם אנשים שינסו לעודד אותי חלקכם הגדול אני פשוט מרגיש כאילו עוטפים אותי בחיבוק חם....שאני כותב עכשיו אני מרגיש שיש לי כמו דמעות בעיניים ... בוכה אבל לא בוכה... יש לאימרה הזו "אני אזמין אותך לשיחה בקרוב" 2 צדדים...יכול להיות חיובי (כמה שאפשר לקרוא לזה כך) וגם שלילי חלילה אני חושב שחייב להיות משהו אחרת הוא היה אומר לי : זה רק נפשי..מכירים אותך...תהיה רגוע...ותטייל הרבה. המחשבות שלי לגביי חיובי: אולי הוא יגיד...יש לך משהו אבל קל..אתה יכול לחיות עם זה...רק אל תתתאמץ מאמץ פיזי...ותיקח כדורים לבריאות הלב לזה אני הכי מקווה... ואל תהיה כל הזמן לחוץ...ואל תהיה במתח ותצא ותטייל... וגם אם היה משהו קטלני/מסוכן הוא ישר היה נותן לי טופס 17 ..עם הפנייה לבית חולים (חלילה חלילה) המחשבות שלי לגביי שלילי: אני שמעתי אותו אומר למישהי שעבדה איתו ושמה את הנתונים: לא רואים טוב....איין ראייה ברורה אני יודע שקיימת בדיקה של החדרת צינורית עם מצלמה לתוך הפה והגרון ועד ללב אני מה זה חרד מיזה אני פוחד שאחנק...אני לא רגיל לדברים כאלה...אני צריך יד תומכת ורכה כדי לעבור דבר כזה ואמא שלי איננה......מי ישטוף את הבכי שלי שאשמע שאני צריך לעשות את זה..... נראה לי שאני אסרב...אני פשוט לא יכול...מת מפחד..פשוט ככה יש לי 2 קרובי משפחה שיש להם קוצב לב... זה מכשיר שעוזר ללב לתת ביפים...כלומר לסדר את קצב דפיקות הלב.... אני חושש שמא יגיד לי : אתה צריך גם אחד אם לא אתה מת תוך כמה שנים.... בשביל זה צריך לפתוח את החזה וזה נורא מפחיד אותי אלוהים למה?.. למה זה מגיע לי?... במקום חיים רק דמעות ופחד רק לפני כמה ימים איחלתי לעצמי פה להידרס.... פתאום שיש משהו אמיתי שמאיים עליי אני נבהל ולא רוצה.....להיפגע... המסקנה שלי האישית לגביי: אני כן רוצה לחיות אבל לא בתור מת חיי כמו שאני חי עד עכשיו.... כלומר : לא רק לעבוד ולחזור הבייתה לישון לטייל, לפגוש חברים , להרגיש אהבה סוף סוף...לצאת...לראות עולם לקנות לעצמי סוף סוף מישקפי שמש...עד עכשיו הבתיישתי ללכת שלא יצחקו עליי אלו שמכירים אותי מהילדות ..שהכירו אותי בתור נחנח/חנון, לשים פס על העולם ....להרגיש חופשי... פתאום שמשהו כזה מאיים עליי ...המצב הכלכלי לא במחשבות שלי בכלל..העיקר תהייה בריא ישראל אבל הבעייה שאני משתדל לפעמים כן לטייל .... אבל אני רואה את כל היופי שבחוץ ואני כזה מכוער נשים יפות ...כל כך הרבה מסתכלות על תכשיטים בחלונות הראווה , למה את כולם מעניין רק היופי החיצוני?... למה כולם כל הזמן משקיעים את עצמם בלהיות "שווים" רק תכשיטים ובגדים מעניינים אותם.... למה אף אחג לא רואה את הפחד בעיניים שלי... ואני יודע שאף אחת מהן לא תהיה שלי אז שיתנו לי לילה אחד איתן.. לילה של נחמה וחיזוק...אבל איין אבל איין אבל איין! אני רוצה לחיות...אני צריך כנראה לחכות כמה ימים שאני אקבל תור בטלפון לשיחה אצל הרופא לב שלי ואני מקווה שלא יהיה שם משהו שבגללו אני אתפרץ בבכי מרוב פחד אנא חיבקו אותי אנא תנו אהבה כי אתם היחידים שם ברשת אני אתקשר היום יותר מאוחר לעזרה ראשונית נפשית עד עכשיו היה שם תפוס

אין לך סיבה לפחד: אם הייתה לך בעיה כלשהי היו לא היו נותנים לך ללכת הביתה וישר היו מטפלים בך. גם אם יש לך בעיה - היום אפשר לטפל במרבית הבעיות בלב בהצלחה גבוהה. מה שהיום יכולים לעשות לא יכלו לפני שנה ובטח לא לפני 3 וחמש שנים. אז אל תדאג. גיל

אין לך מושג כמה אני מזדהה איתך. גם לי קורה לפעמים שאני מסתכלת על העולם ואומרת- למה כולם כל כך ריקניים? איך הם ממשיכים בסדר היום שלהם כשלי כל כך כואב? הם לא הולכים למות הם לא חושבים תמיד- "אני חולה או לא? אני אחיה לראות את המחר או שאלה הפרצופים האחרונים שאני אראה בחיי?" כשאני חושבת על זה פשוט בא לי להרוג את כל העולם, לקחת את כולם איתי, למה שהם ימשיכו לחיות אחרי?? כל מה שיש לי להגיד לך זה שלא תחשוב על זה בינתיים, אם זה היה באמת חמור היו מפנים אותך לבית חולים או משהו. תדמיין את עצמך בעוד שבוע, נזכר באיזה משבר היית היום, צוחק על זה. בינתיים תתנחם בזה שאתה לא היחיד שחושש תמיד ממוות, ויש עוד הרבה אנשים במשברים בדיוק כמוך, מקווה שזה יעזור ושהכל יהיה בסדר!

לילך אני כל כך נפעם מהתרגשות ממה שכתבת! פשוט 1000000 תודות על החיזוק הזה הייתי צריך את זה כל משפט זהב ספרי לי בבקשה ממה את סובלת אני מעוניין לשמוע גמר חתימה טובה ישראל המרגיש מחוזק שיש עוד אנשים שחושבים ומרגישים כמוני

ישראל שלום! למה לעייף את עצמך במחשבות?למרות שאני יכולה להבין את הבלגן שאתה נמצא בו,תנסה להעסיק עצמך פה במחשב או בחוץ,סרטים טלויזיה וכ.... אם היה לך משהו קטלני היית מופנה למיון . יכול להיות שהרופא רוצה להסביר לך בצורה יסודית מה יש לך,לטוב ולרע.וגם אם זה כלום וזה רק נפשי הוא בטח לא יכול לומר לך את זה בשתי דקות.לא כל האנשים מקבלים את העובדה שיש להם בעיה נפשית שמשפיעה להם על הלב בצורה רגועה.בכל מקרה,רופא אחראי חייב לדבר איתך ברצינות אחרי כל הבדיקות שעשית,ודאגת ולתת לך תמונת מצב יסודית.מה בדיוק הוא יגיד לך אי אפשר לדעת. אבל אתה סובל סתם.... מה קורה עם ההפנייה לפסיכולוגית?ביררת? אני יכולה לומר לך שיש 2 דרכים שאני מכירה: דרך1,זה כאשר הרופאה מפנה אותך למרפאה לבריאות הנפש הקרובה אליך ואתה מקבל טיפול נפשי קבוע חינם או בתשלום מש קטן ע"י פסיכולוג או פסיכיאטר. הבעיה היא שהתורים לפעמים ארוכים ושלא תמיד הרופאים ממהרים להפנות אנשים לשם ,למרות שבמקרה המשפחתי שלך והתרופות שאתה כבר לוקח מן הסתם אתה זכאי לקבל טיפול כזה-אבל צריך לברר עם רופאת המשפחהץ אפשרות2 היא-שאתה פותח את ספר הרופאים המומחים של קופ"ח כללית ומתקשר על דעת עצמך לאחד או אחת מהפסיכולוגים הרשומים שם שעובדים עם קופ"ח.אתה בוחר למי להגיע מתוך הרשימה והסכום הוא ממש קטן-90 ש"ח לפגישה,בלי תורים ובלי כלום.ואתה יכול לבחור למי ללכת,לבן או בת,או להחליף עד שתמצא מישהו חם ואנושי שתוכל להתחבר אליווזה אולי נראה הרבה, כסף,אבל יחסית לטיפולים פרטיים זה לא המון וזה שווה. ישראל,אל תעבור את כל מה שאתה עובר לבד.נכון אנחנו פה איתך,אבל בכל זאת,אתה צריך מישהו מקצועי שיעמוד מולך ויתמוך בך ויכוון אותך. נשיקות מיקה

אהבתי את התגובה שלך. את לא יודעת כמה היא עוזרת (אני משוכנע)במיוחד הנשיקה בסוף. אני לא ציני!!!!!!!

למיקה תודה רבה על כל המידע איין לי כסף לפסיכ' פרטי פשוט איין לי יש לי שיחה שבועית עם העו"ס שלי וחץ מיזה לא רוצים לתת לי יותר מקסימום במצב מצוקה אני מתקשר לער"ן זה רק שיחת טלפון אני מודה לך על כל מה שאת כותבת נשיקות וגמר חתימה טובה...

שנה טובה: גם אני עברתי בירור לבבי (כי אצלי מצאו בבדיקה אב עורקים שלא יוצא במקום). אני זוכרת גם כן רופא לא בדיוק סימפתי. בכל מקרה, יש כאן באתר פורום לקרדיולוגיה ושווה לשאול שם. מומלץ גם שיהיה לך אצלך עותק מתוצאות הבדיקות. דרך אגב: גם אבא שלי חטף דום לב לפני 7 שנים. עדי

וגמר חתימה טובה ישראל

בני אובחן בעל הפרעות קשב וריכוז והומלץ להתחיל בריטלין SR X2 20 מג' , הוא שוקל 60 קג' בן 12 ,ונראה לי שהכמות גדולה , שאלתי שוב את הרופא והוא טוען שזה המינון שהוא צריך , אתמול בני חזר עם כאבי ראש , בחילות , אי שקט בגוף , את הריטלין הרגיל הומלץ לקחת כדור ושלושת רבעי(10 מ"ג ) , אודה על המלצתך.

בני בן 11.5 משתמש בריטלין SR מזה מס' שנים. היום משקלו 45 ק"ג והמינון המומלץ והיעיל לגביו 2X20. במהלך חופשת הקיץ הילד אינו לוקח כדורים ובימים הראשונים לאחר תחילת שנה"ל הוא מתלונן על כאבי בטן, שחולפים לאחר ימים בודדים. הריטלין ה"רגיל"-פועל למס' מצומצם של שעות בעוד ה SR אמור לכסות כ-8 שעות. לנו יש הצלחה גדולה עם הריטלין, מבחינת יכולת הריכוז של הילד בביה"ס שמשפיעה מאד על הדימוי העצמי שלו, על ציוניו ועל קשריו החברתיים. להערכתי הלא מקצועית המינון אינו מוגזם. בהצלחה!!

מזה זמן רב אני סובל מלחצים בחזה, הרגשה ששורף בחזה, חולשה כללית חזקה מאד לפעמים עד קושי ממשי ללכת, קושי חזק לנשום ולדבר ועוד תחושות איומות. קיבלתי מס' פעמים התקפים חזקים של "מעין" התקפי לב שלוו בהרגשת נימול ועיקצוץ חזקה בכל הגוף. באיבחון אצל פסיכיאטרית נמצא שאני סובל מהתקפי חרדה ודיכאון. היא המליצה לי על טיפול עם התרופה פקסט שתסדר לי את עניין הסרוטונין במח וכן עם התרופה קלונקס על מנת ליצור תחושה של רוגע בזמן ההתקפים ברצוני לשאול האם יש לי אפשרות לקבל מידע כלשהו בעניין כאוב זה ששיבש לי את כל מערכות החיים, האם אפשר לצאת מזה ולשוב להיות שמחים ויצרניים, האם התרופות שהוזכרו לעיל מסוכנות ועלולות לפגוע בי אני אודה מקרב לב לכל מידע שתוכלו להעביר אלי בעניין

מידע בעניין תמצא ב: www.panicdisorder.up.co.il

א. האם נבדקת אצל קרדיולוג? ב. אם תחליט על טיפול תרופתי נגד חרדות, במקום השילוב של פקסט פלוס קלונקס, אני ממליצה לך על אפקסור, שעושה את שתי הפעולות , ואפילו טוב יותר. ובלי למכר (הקלונקס ממכר) (אלא אם כן באמת יש בעיות בלב או של לחץ דם ואז התרופה לא מומלצת) בריאות.

שלום, בני הבכור בן 8. מרגע לידתו (לידת וקום) הילד מפגין חרדות שונות שהולכות ומחמירות עם הזמן. מדובר בילד חכם למדי חייכן רגיש מאוד עם צחוק מתגלגל שלא נהנה (בהמעטה) מהחיים. מרוב שהוא טרוד חרד ולחוץ כל כך רוב היום שלו עובר בחרדה תמידית ממשהו, והוא מפסיד המון מהחיים. הכל כל כך יותר מסובך עבורו. הוא פוחד ללכת לבד למקומות קרובים (אפילו שאחיו בן ה-6 הולך/נימצא אתו). פחדים להיות לבד (בחוג/יומולדת וכד') פחד לנסות כל דבר חדש. הרבה שנים היינו צריכים להיות על ידו עד שירדם. צרחות לאורך כל שנות הגן ברגעי הפרדה, ועוד ועוד... פחד מסיטואציות של :שכחתי מחברת, שכחתי מה המורה אמרה להביא וכד'. כל זה גורם לכך שהוא לא ישן הרבה וחווה קשיים בהרדמות מרוב מחשבות. הפחדים/חרדות הנ"ל מקיפים לו את כל תחומי החיים ולכן רוב היום הוא לא מרוכז, לחוץ ועצבני דברים שגורמים לו לפעמים לעשות מעשים חסרי אחריות וללא מחשבה שאינם מתאימים לילד נבון שכמותו, והיות ומדובר כבר בהרבה שנים, גם אנחנו כבר חסרי סבלנות כלפיו וזה משפיע לרעה על כל המשפחה. המצב היחידי שהוא רגוע זה מול הטלויזיה כשהוא מתנתק מהווית היום-יום שלו. ואז אין לו צורך לדאוג כלל. ניסינו בעבר כבר פסיכולוגית ילדים אך ללא תוצאות, כמו כן ניסינו הומופאטיה - (שם נטען שלילד יש "כוחות" לראות ולהרגיש דברים מעבר לאדם נורמלי ולכן הוא מפחד יותר) אבל שוב-הטיפול לא עזר. כמו כן ניסינו פרחי באך- וגם ללא תוצאות. גם "רגיעון" של הדס וכדומה לא עזרו. בשיחות שאנו עורכים עם הילד, הוא חוזר ואומר שהוא "לא תמיד יודע ממה הוא מפחד, בעיקר מפחד מלהיות לבד, הוא מאוד היה רוצה להיפטר מהפחדים, זה נימאס לו וברור לו שזה משפיע לרעה על כל תחומי החיים שלו, אך הוא אינו יודע איך להפסיק לפחוד". מאוד כואב לנו לראותו סובל כל כך ללא יכולת לעזור לו, מה גם שכל המצב גוזל המון אנרגיה מכל המשפחה. מה עוד ניתן לעשות כדי להרגיע את הילד? כדי שיוכל קצת "להנות" מהחיים ולהפסיק לפחד? האם ישנה תרופה כל שהיא שיכולה להרגיע ולעזור לו? לאן עוד ניתן לפנות על מנת לקבל עזרה? סליחה על המכתב הארוך ותודה, ד.

תעשה לעצמך טובה ואל תפנה לכל מיני כתובות מפוקפקות ועלומות כגון הממליצה ה"טובה" שלעיל, לי נראה כי אין מנוס אלא לפנות לפסיכיאטר ילדים,יש דרך קופ"ח כמובן,להתייעצות ולהמשך טיפול. (לא לפסיכולוג -לפסיכיאטר). הרבה בריאות ואושר לבנך ולמשפחתכם.

כבר כמה זמן שאני סובלת מטשטוש בראיה. אחרי שהלכתי להרבה רופאים הפנו אותי לנוירולוג. הנוירולוג אמר שיכול להיות שזה בגלל לחץ נפשי ואמר שהוא נותן לי תרופות הרגעה. לתרופה קוראים אלטרולט. אבל על האריזה רשום שזו תרופה נגד דיכאון ויכולה לגרום לחרדה, וככה אני אקבל את התוצאה ההפוכה. האם זאת באמת התרופה המתאימה לחרדות ולחץ נפשי? או שאולי הרופא התבלבל

http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=33 בכתובת הזו את יכולה לקרוא על התרופה. תני קרדיט קצת יותר לרופא שלך. כל האזהרות שניתנות על התרופות השונות הם סטנדרט ומדובר במקרי קצה בלבד.

לא, אל תתני שום קרדיט אם את מעוניינת בתרופות נגד חרדה, לכי והתייעצי עם פסיכיאטר מומחה, מישהו טוב אל תקחי את זה. אפשר להסתבך עם תרופות שאת לא תביני אחכ איך זה קרה. מנסיון רב.

צודק...תיבדקי טוב טוב

משתתפים יקרים כפי שהודעתי לפני מספר ימים אני יוצא לחופשה. אשמח לשוב ולענות בפורום לקראת סוף ספטמבר. בתקופה זו אני ממליץ להפנות שאלות והודעות לפורומים העמיתים באתר דוקטורס ובאתרי פסיכולוגיה וייעוץ נפשי אחרים. שנה טובה לכולכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

נא לא לכתוב הודעות עד שובו של ד"ר קפלן. תודה. שנה טובה.

שלום, אשמח לקבל המלצה לפסיכולוג/ית באיזור באר-שבע. תודה ושנה טובה.

מיקה שלום אני לא מכיר, אולי אחד המשתתפים האחרים יידע להמליץ בברכה ד"ר אורן קפלן

פנה לד"ר יהודית זלצמן קיבוץ משמר הנגב .מדובר בפסיכולוגית מאוד מקצועית ורצינית בתחומה . בהצלחה ( על מנת לא לפגוע בפרטיותה איני מפרסם את מספר הטלפון שלה - תוכל להשיגהבמרכז לבריאות הנפש בבאר שבע )

תודה רבה!!!!!

ד"ר שלום, חברתי בת 18 בולימית. אני מנסה לעזור לה, אך היא מסתירה ממני ומשקרת לי. נתתי לה מספרי טלפונים לתמיכה וטיפול והיא כל הזמן דוחה את זה בתואנות שווא למיניהן. היא מקיאה על רקע פסיכולוגי טהור - יחס רע מההורים. יחס ההורים אכן בעייתי מאד. לאחר שסיפרה לאמה החורגת על כך, היא התעלמה ואביה אינו מודע למצב - הוא אדם חולמני מאד שלא מודע למצב כלל. מצבה הבריאותי החל להדרדר, כגון חולשה כללית, שחור בעיניים, הרפס בשפתיים (פעם ראשונה), ריח רע מהפה ועוד. כמו-כן, היא מסתירה זאת גם מחברתה הטובה ביותר. חשבתי לנקוט אמצעים קיצוניים כגון הלשנה חוזרת להורים או לחברתה או אולטימטומים למיניהן, תוך הבטחה שלא אעזוב אותה ושנתמודד עם המצב יחד. אנא עזור לי. בתודה מראש.

היי יואב, בתור בולימית כמעט לשעבר, אני יכולה להסתמך על נסיוני האישי בלבד (מה שאומר שזה לא חייב להיות נכון דווקא במקרה שלה). לדעתי לא ניתן לטפל בהפרעת אכילה ללא רצון מצד הנערה לעזור לעצמה. בולימיה בד"כ היא סימפטום חשאי מאוד. אולי בזה שאתה חושד במשהו מבלי שהיא סיפרה לך מיוזמתה, זה גורם לה להרגיש שאתה חודר לגבולות הפרטיים שלה והיא רק תתנגד יותר. מילות המפתח בהפרעות אלו הן עדינות והבנה! אל תתקוף אותה או "תעמת" אותה עם הבעיה אלא פשוט תהיה שם בשבילה, תקשיב לה ותתן לה להרגיש מובנת. תציע בעדינות את האפשרות לפנות לטיפול ואם היא לא מוכנה אל תלחץ עליה. ההתנהגות הבולימית מאפשרת לה לפרוק המון כעס שהיא חשה על משפחתה, כך שהיא זקוקה לה והיא לא תוותר עליה לפני שתמצא דרכים אחרות להתבטא וזה נורא קשה כשאין מישהו בסביבה שמקשיב (ובד"כ אין...). אז קח לתשומת לבך ופשוט היה קשוב לתחושותיה בלי לשפוט ובלי ביקורת. זה כבר צעד גדול מאוד. אוליי אז היא תפתח יותר לאפשרות של לפנות לטיפול. אם כן, אז חשוב שהטיפול יעשה במסגרת המתמחה בהפרעות אכילה ויהיה מקיף. כלומר, טיפול תזונתי, פסיכולוגי ואולי אף משפחתי. מקווה שעזרתי, בהצלחה!

אכן עזרת לי המון. אלף תודות!!!

יואב שלום אני יכול להבין את לבטיך. אני מסכים עם הודעתה של אנונימית שנדרשת מצדך תמיכה וללא שיתוף פעולה מצד בת זוגתך לטיפול אין ערך וסיכוי. המצב שאתה מתאר נשמע לא טוב וכנראה במצב חומרה די רציני. מה שהייתי מנסה זה אולי לפנות איתה ביחד לטיפול בשלב ראשון. בסופו של דבר מדובר במשהו שפוגע גם בזוגיות שלכם. אולי היא תסכים ללכת אם תדע שאתה בא איתה ותומך בה. שתף אותה במחשבה שהיתה לך לדבר עם הוריה. חשוב שהיא תבין עד כמה את מודאג. אני לא מציע לעשות משהו בניגוד לרצונה, לפחות לא כעת. מצד שני, בהחלט צריך לעשות הכל כדי לעזור לה ולמנוע התדרדרות במצבה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

מיליוני תודות!!! פורום זהב!!!

שלום רב ביתי בת ה5 מאוד מעוניינת בחברת חברים בני גילה.אך כאשר הם מגיעים לביתנו תמיד זה נגמר בבכי או שלה או של אחד הילדים האורחים. היא מאוד מנסה להשתלט עליהם ולהכתיב להם במה עליהם לשחק,כמו כן,שמנו לב שמאוד קשה לה לתת ולהתחלק בצעצועים שלה. ניסינו כבר לטפל בזה בכך שאמרנו לה שאם היא לא תקבל חברים בצורה יפה היא לא תוכל להזמין אליה חברים למשך מ"ס ימים,אך גם זה לא ממש עזר. כיצד אפשר ללמד אותה לוותר קצת לחברים וכמובן לדעת להתחלק איתם. אשמח אם תוכל ליעץ לנו כיצד לנהוד. חג שמח

עינת שלום אין טעם לנסות להעניש את הילדה. הקושי שלה אינו עניין של חינוך אלא התמודדות רגשית עם משהו, שכפי שאת מתארת, קשה לה. כנראה שברגע האמת כשהיא צריכה להתחלק עם חבריה קורה משהו שחזק ממנה. הייתי מציע להתייעץ עם הגננת מה קורה בגן ואולי לבנות איתה תהליך שיעזור לה בעניין. ניתן לבקש גם ייעוץ מפסיכולוג השירות החינוכי של העיריה שמקושר בוודאי לגן. כשתעלו על מוקד הבעיה יהיה אולי יותר קל לפתור אותה בצורה שמתאימה אישית לילדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום וחג שמח. אני מעוניינת לקבל מידע על דיסלקטיה- ממה נובע דיסלקטיה.?? מה גורם לבן אדם לכתוב עם שגיאות כתיב[ חלק מדיסלקטיה ] או בכלל על דיסלקטיה.. הן בהסבר פה והן בהסבר בקישור לאתר ...[מה שיתאפשר רצוי אתר] תודה רבה!! בה ביי המשך יום טוב. בה ביי חן

חן שלום רצ"ב קישור לאחד האתרים שדן בנושא. תוכלי לקרוא ובוודאי שיש עוד מקורות רבים באינטרנט ובמקומות אחרים. http://www.dyslexia-il.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! ברצוני לתאר תופעה, שאני מניחה שקיימת אצל רוב האנשים במידה כזו או אחרת, אך אצלי זה "עבר את הגבול". אני בחורה צעירה. סטודנטית. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי ילדה מאוד חולמנית ונהגתי לפנטז לעצמי כל מיני סיטואציות שבהן אני חיה את חיי בצורה מסויימת בלי קשר ל"עולם החיצוני" של חיי. מבחינת קשרים חברתיים אני לא נוהגת ליזום או להתקשר יותר מידי לאחרים, כי מבחינתי אני יותר "אמיתית" בחלומות. זה כאילו שהעולם החיצוני והעולם הפנימי שלי מתקיימים בנפרד - אין קשר "הזנתי" ביניהם אלא אף להיפך - אני מוצאת את עצמי יותר ויותר בקונפליקט ולא מצליחה לחיות באופן חוויתי מלא בעולם הזה-לא בלימודים ולא בחברויות... אני תמיד נמשכת חזרה לעולם הפנימי שלי ומפחדת "לאבד" אותו ובעצם את זהותי העצמית. רציתי להבין מה פשר הדברים? האם ישנו איזשהו הסבר פסיכולוגי למצב הזה? תודה רבה ( :

מורן שלום אני מתאר לעצמי שיש הסבר פסיכולוגי למה שאת מתארת, אבל הייתי נזהר מלתת אותו על רגל אחת וללא היכרות אמיתית איתך. אין לזה הסבר אחד, יש כיווני מחשבה רבים שיכולים לבוא בחשבון. במידה ואת מרגישה שהדבר פוגע באיכות חייך והוא "עבר את הגבול" אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולהקדיש לפחות כמה מפגשים כדי לתאר את המצב ולהבין את משמעותו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שמת לב ,שבלי שום סיבה נראית לעין, פעם בכמה זמן, כמה אנשים בודדים מסתובב להם הבורג והם מתפרצים הורסים ופוגעים בכל מי שהם יכולים. זה הירח? הלחץ של החגים? שווה עבודת מחקר. יש לך הסבר? בשיא הרצינות!!!!!!!!! מה גורם להם להתפרץ?

יניב שלום יש אנשים שסובלים מבעיה אישיותית שהופכת אותם לבלתי יציבים במצב הרוח ובאופן התגובות. זו הסיבה העיקרית לתופעות שאתה מתאר. בד"כ מדובר באנשים פגועים שדרך התגובה ההרסנית מנסים להתמודד עם בעיותיהם. התגובה הינה בד"כ בלתי נשלטת והטיפול במקרים הללו מסובך מאחר ואין מודעות לבעיה ופעמים רבות אין גם מוטיבציה לטיפול. יש כמובן הסברים נוספים, ולכל אדם יש בוודאי את הסיפור האישי שמאפיין אותו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! רציתי לדעת מה ההבדל בין ההפרעה שמוגדרת כאנורקסיה נרווזה לבין אנורקסיה שנגרמת עקב דיכאון? איך מזהים מה עומד מאחורי הסימפטומים שנראים זהים כלפי חוץ? האם ישנם גורמים נפשיים אחרים שיכולים להוביל לתסמונת אנורקסיה שאינם ה"הפרעה עצמה"? ועוד שאלה בקשר לבולימיה - הבנתי שהרבה פעמים הסימפטום הבולימי מלווה בדיכאון. מה קודם למה? הדיכאון או הבולימיה? האם הבחנות אלו משנות משהו מבחינת האבחון וההשלכות הפסיכולוגיות של הפרעות האכילה?

אני שלום את נכנסת לעולם סבוך של אבחנות ועמדות מקצועיות שאינן בהכרח מוסכמות על אנשי מקצוע שונים. אנורקסיה בולימיה ודיכאון קשורים זה לזה. מי מגיע קודם, זו שאלה בעייתית, ולא הייתי נכנס אליה כלל. בעיני הן משולבות יחד, בין אם בצורה גלויה ובין אם בצורה לא מודעת. הטיפול בבעיה צריך לגעת במקורות הדיכאון ובמקורות הפרעת האכילה גם יחד. אין ספק שיש הבדלים אישיים בין אנשים ולכן צריך להקשיב לסיפור האישי, בלי קשר לאופי האבחנה הפסיכיאטרית בעניין, ולפעול בהתאם. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כשלוש שנים לקיתי בהפרעת חרדה וטופלתי במקביל בטיפול תרופתי ובטיפול פסיכודינאמי, כיום אני עובד, חוזר השנה לאוניברסיטה (אחרי העדרות ממושכת) וחיי לכאורה חזרו למסלולם אם לא למעלה מזה, לפני 9 חודשים אף הפסקתי את הטיפול התרופתי, ואני נמצא היום בטיפול פסיכולוגי בלבד. במשך החודשים והשנים בהם התקשתי לצאת מהבית (סבלתי מאגורופוביה) השתמשתי באינטרנט כמעין צוהר לעולם החיצוני, הרי ברשת אתה יכול להיות לא רק צופה פסאבי, המתרשם מהעולם כולו מבלי לקום מהכיסא, ניתן גם לדבר עם חברים, שהקשר הפיזי עימם ניתק במהלך תקופה זו, ואף להכיר חברים חדשים דרך פורומים צ'אטים וכן הלאה, ואכן נדמה לי שהרשת היא פיתרון נפלא למצב בו הייתי שרוי. כיום כאמור, אין לי כמעט בעיות לצאת, בכל שעות היום, אולם אני מוצא עצמי יותר ויותר מעדיף את חברת האנשים ברשת מאשר להסתכן ולהכיר אנשים "בעולם האמיתי", כך שבמקום לצאת ולבלות אני נשאר בבית ובעצם. ליאון טרוצקי, נדמה לי אמר פעם ש"ככול שיהיה רע יותר כך ייטב", כלומר שרק החמרה במצב תוביל להכרה שיש לשנותו, הרשת משמשת כדבר המקל על המצב, ובכך, ובכך מפריע להגיע להכרה עד כמה קשה באמת, והצעד של "לצאת מהכליפה", שהוא כל כך חשובים לאנשים במצבי, אינו קורה לעולם, שהרי אנשים מטבעם הם סתגלנים, וכל עוד המצב סביר (אני הרי משוחח עם אנשים, ולכאורה אינני בודד) אינם נוהגים לשנות את דרכם באופן מהותי. שאלתי היא על כפולה: 1. האם פורמים, מהסוג הזה בעצם מסייעים לאנשים הסובלים מדיכאון וחרדה או מונעים מהם לקחת את הצעד האמיתי לקראת הבראה? (כמובן יתכן וזאת בעיה שלי בלבד, אבל נדמה לי שלא כך הדבר) 2. כיצד מתנתקים מהתלות הזאת בקומוניקציה הוירטואלית?

אני מאוד מודה לך על השאלה הזאת, שמאוד רלבנטית לי בתקופה זו של חיי. שאלה מצויינת!

שלום מה שאתה אומר הוא נכון,יש בכך סכנה בקיומם של פורומים כאלה,אבל הסכנה לא נובעת מהם,אלא להיפך,אם אתה במילא מועד להתמכר לאינטרנט בגלל כל מיני סיבות,אז אתה לא תתמכר רק לפורומים אלא בנוסף ולכן הפורום אינו הגורם להתמכרות. ואם כבר התמכרת,לא כדאי שתעזר בפורומים?לא כדאי שאולי דרך היקשרות לאנשים שמצליחים לעזור לעצמם,דרך הפורום תצליח גם אתה?שלא לדבר על כך שרוב האנשים מצליחים למצוא את הגבולות,לשהייה באינטרנט,ואני מודה שגם אני חוצה אותם לפעמים(שעות על גבי שעות),ולאותם אנשים הפורומים הם כלי מצויין לקבלת מידע ידע עזרה,תמיכה בדיוק כמו זה של ד"ר קפלן,שבעצמי קיבלתי תשובה מאוד טובה ומפורטת לגבי בעיה שהעסיקה אותי לא מזמן. כן יירבו. אריה

הוא לא דיבר על התמכרות, לא זו הנקודה.

לדעתי בתור גולש ותיק באינטרנט אתה צודק. הכן האינטרנט מונע מאנשים להתמודד מול העולם החיצון. כי פה בעצם (כמו המטריד) אתה יכול להגיד ולרשום מה שבא לך. הרי גם ככה אף אחד לא רואה אותך (מה שקשור לחרדה). לדעתי אין תחליף לעולם האמיתי של האנשים לטוב ולרע. לטוב כי יש לך חברה ויש לך אהבה ויש לך דאגה ואכפתיות. מישהו בודק שאתה חיי בכלל. מישהו מדבר איתך משתף אותך מטייל איתך. אתה צריך לחוות את החוויה כדי להבין. זה יכול ליהיות מהנה מאוד:)) והתאהבות וחיבוק. והשמש והאויר שבחוץ.האור של השמש חשוב לאדם מבחינה ביולוגית. בן אדם לא יכול לחיות בחושך. וכמובן שמבחינה נפשית. זה מדכא ומתסכל. לרע זה לעמוד מול הדברים הלא נעימים כמו שצועקים עליך עם עשית משהו רע או סתם בגלל שיש אדם לא נורמלי.או אכזבות מאהבות. צריך לדעת איך להתגונן וללמוד לחיות בין אנשים שמגיבים בכל מיני צורות. לכל דבר יש מחיר. גם להישארות בבית. עם תצא ותכיר ותרכוש חברים ותצא מהבית אתה תיהיה מאושר ובגלל האושר הפנימי והנפשי אתה צריך לצאת. כי זה מה שמבדיל בין הליהיות בבית ולסבול ולבכות ולרחם על עצמך. לבין להחיות את הנפש וליהיות מאושר. אולי זה מבהיל האושר בהתחלה:)) אבל כשתיתרגל אתה תבין באיזה מצב רע היית. אני מאחל לך שממוות נפשי תצא לחיים לנפש ולנשמה:) איתן

מחכה לתשובות...

אתה מודה שהרשת מספקת לך סיוע של ממש, ובאותו הזמן מבחין בינה לבין ה-"אמיתי". מדוע? אין שום דבר פחות אמיתי ברשת. התכנים שאתה קורא נכתבו ע"י אנשים אמיתיים, ההודעות בפורומים נכתבו ע"י בני אדם, וגם בצ'טים משוטטות לרוב הבריות עצמן. המתקת הבדידות באמצעים וירטואליים אינה מושא לבושה. אם הייאוש נעשה יותר נוח, מה רע? בהעדר האינטרנט, לא הייתה מחליפה הטלוויזיה את מקומו? או הרדיו? או איסוף קלפים? סילוק השיעמום והמחשבות הטורדניות הוא צורך אנושי, וקשה להחיל את עקרון הפרדוקסיאלי "ככל שיירע כך ייטב" במקרה זה. להפך: התבוססות בדיכאון, כידוע, עלולה להביא לתוצאות טרגיות. האינטרנט עדיף כמדיה סלקטיבית וככלי אינפורמטיבי ויעיל, אלא שכמו בכל דבר שאינו מציאות כוללת, צריך להבחין בין שימוש מבוקר ורצוני לבין התמכרות. שאל את עצמך - מה לדעתך יקרה אילו תוכל להתחבר לרשת רק שעה אחת ביום? האם האינטרנט אכן משבש את המודעות שלך לבעיות ואת הרצון המקורי לעזור לעצמך?

השאלה היא, אם למקד אותה, האם במקום ללכת לפגוש אנשים, הוא יבחר לשבת ליד המחשב. וכאן הפיספוס, הבריחה מן ההתמודדות, הבחירה בקל ובנוח, וזה בא על חשבון ההתמודדות האמיתית. זהו החיסרון שמוצבע עליו.

איש, שלום מה שאתה מתאר הוא שהאינטרנט היווה צוהר לעולם החיצוני והיה טוב עבורך עד כה. אתה מעלה כעת מחשבות כפירה האם התרופה לא הופכת כעת לבעיה. אישית, אני מאמין שלא. לכל אחד יש את הקצב שלו, ואם תהליך היציאה החוצה הוא איטי ומדוד, כנראה שיש לזה סיבה טובה. אני מאמין שעם הזמן, כאשר זה יהיה מתאים, העולם החיצוני יספק את ההזדמנויות המתאימות שכעת מצויות בעולם הוירטואלי. מאחר והקשר על גבי האינטרנט הוא לא בין מכונה לאדם, אלא בין אנשים (ראה למשל את עץ התשובות שנוצר מהודעתך) אני לא רואה סיבה שהקשר הזה לא יגלוש עם הזמן גם לחיים שמחוץ למחשב. התלות קיימת כל עוד היא נותנת מענה למשהו. תן לעצמך את הזמן והקצב המתאימים לך להתנתק מהתלות. אם אתה מרגיש שהדבר מעיק עליך אני מתאר לעצמי שתוכל להעלות את הנושא בטיפול הפסיכולוגי בו אתה נמצא כעת ולהתמודד עם תסמונת הגמילה בהצלחה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מקווה שאתה צודק..., כנראה שכשהצורך יהיה גדול מספיק תמצא גם הדרך, כך לפחות אני מקווה

שלום רב יש לי בעיה.יש לי חבר כבר שנה וחצי ואנחנו שנינו בני עשרים ותשע,עוד מעט שלושים.אני אוהבת אותו והוא אותי.אבל אני לא בטוחה שאני רוצה להתחתן איתו.טוב לנו,ואנחנו מאוד מעיריכם אחד את השנייה.אבל יש לי הרגשה שאני זקוקה למשהו אחר,אולי למישהו יותר אסרטיבי ודומיננטי.העניין הוא שאולי אני מפחדת בגלל גילי שלא אמצא אחר,הרי לא סתם נשארתי רווקה עד עכשיו,והשעון מתקתק,ואני אוהבת אותו בכל כוחי,אולי אני סתם מפנטזת על מה שאין?מצד אחד רוצה להתחתן ורואה חיים טובים איתו מצד שני,רוצה עוד לבדוק.אני לא יכולה ללכת לטיפול פסיכולוגי,בגלל בעיות כלכליות.אני רוצה רק הכוונה כלשהי.להמתין?להתחיל לתכנן חתונה?הוא מדבר על זה כאילו זה ברור,ומצד שני הזמן מתחיל להפחיד... מרווית המבולבלת

רווית שלום אפשר בהחלט להבין את הבלבול והחשש. זו החלטה רבת משמעות ואת לא רוצה לעשות טעויות. מצב הלחץ בו את נמצאת גם מסבך את העניינים כי קבלת החלטות תחת לחץ אינה אידיאלית, הן להחלטה חיובית והן לשלילית. אחרי שנה וחצי במצב בו את נמצאת בהחלט כדאי להגיע להחלטה, לפחות ברמה האסטרטגית (כלומר, לא צריך בהכרח מחר בבוקר להיכנס לחופה או להיפרד) ולפחות בתוך תוכך. מאחר ואת מתקשה לעשות זאת לבד אולי כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי, בשלב ראשון לבדך, ואם זה יתאים, אולי אח"כ בשיתוף בן זוגך. בברכה ד"ר אורן קפלן