זיון או אהבה? שניהם קשים

נדלקתי על מישהו שרצה לשכב איתי אבל לא רציתי 'להזדיין'. רציתי אהבה. אבל הוא לא טיפוס שיכול להבטיח אהבה ארוכת טווח. הרגשתי איך בטוח הוא ישבור וינפץ לי את הלב לאלף רסיסים אם אני ארשה לעצמי לאפשר לו להתקרב ולגעת. לא יכולתי. לא איפשרתי לו. אבל בתכלס מי כן יכול להבטיח אהבה לנצח? לספק כזה בטחון? אף אחד. אני לא מבינה אנשים קלילים שזורמים ונהנים ככה מהיכרות להיכרות.. הנפש שלי ככ מחפשת את המשען הבטוח שלא יאכזב. אבל אין דבר כזה. אני לא יכולה לצפות לדבר כזה. פשוט לא בא לי למות מכאב שוב מהטראומת נטישה הזאת . רק מהמחשבה על זה אני כבר דומעת. מה לא מספיק טוב בי? מה חסר? למה זה מרגיש שמשהו בי חסר ולכן אי אפשר יהיה לאהוב אותי באמת? אני יכולה לזייף אהבה. אבל אני רוצה את הדבר האמיתי. אני רוצה להרגיש אותה באמת. לא לשחק כמו דמות בסרט איזה תפקיד שיראה משכנע בכאילו. להרגיש באמת. תשוקה ואהבה. אמיתיים. זה לא קורה במציאות. יכול להתחשק לי בפנטזיה/ בדימיון. אבל במציאות נכבה ונחסם. איך משנים את זה? אולי אני אכנס לתפקיד ואשחק וזהו. אעמיד פנים שאני כל מה שאני לא. לפחות זה יהיה סוג של שינוי, על פניו. כמו שחקנית בהוליווד. אני אכנס לדמות. מי צריך 'אהבה אמיתית'. אני אשחק כאילו טוב לי וכאילו אני משתחררת. כבר עשיתי את זה פעם. אני ארמה את עצמי ואת העולם. כל העולם במה. מי אמר שחייב להרגיש את זה באמת.. אם המשחק יהיה מספיק טוב אולי גם אני אשתכנע בסוף. כדאי לי? זה לא ינכר אותי מעצמי עוד יותר? כבר אין לי מושג מה עדיף. אותנטיות שבמהלכה אני תקועה או זיוף שבאמצעותו אני נעה. מקסימום אני אגעל ואקיא אחרי. גם ככה אני כבר מקיאה כל הזמן אז מה זה כבר משנה. הכל כבר גועל ממילא אצלי בנשמה.

היי מימה, לפי התפיסה שלי התקרבות פיזית אמיתית באה יחד עם התקרבות רגשית ובשביל אהבה אמיתית ולא רק גופנית צריך את היכולת להתקרב לאדם אחר מבחינה רגשית ולסמוך עליו. את חייבת שיהיה לך את זה. ואם אין זאת עם אנשים שאת מכירה. כדאי שתעשי זאת בטיפול. את ממש לא צריכה להעמיד פנים, או להרגיש שכולך גועל - שזו תפיסה סוביקטיבית שלך! כל אדם נולד עם רצון ויכולת לאהוב ולהיאהב. יש כאלה שאצלם זה יותר קשה..נו אז מה..